מי באמת מפסיד מסגירת ערוץ 10?

by

יואב ליפשיץ,  Occcupy Tikshoret

בכל הדיון סביב סגירתו של ערוץ 10 הוצנע סוד מאוד גלוי – ערוץ מסחרי הוא סוכנות פרסום. בדיוק כמו גורדי השחקים המשקיפים על איילון, הוא משתמש במשאבים, משאב ציבורי במקרה הזה – זמן אוויר, על מנת למכור לנו מוצרים. באותו אופן ניתן להסתכל גם על גוגל כעל סוכנות הפרסום הגדולה בעולם.

אני יודע, יש שיגידו שזו ראיה צינית של המציאות, אך ראו מה קורה כאשר המחאה החברתית משפיעה על הכנסות הפרסום – אנשי התקשורת הצינים, בצוותא עם הפרסומאים הצינים, מפסיקים לדווח עליה. מכירת פרסומות היא אולי לא הסיבה היחידה לקיומו של ערוץ טלוויזיה, וודאי לא מה שמניע את כל העוסקים במלאכה שלחלקם לפחות יש תחושת שליחות חברתית, אך בסופו של דבר זהו האינטרס העליון של הערוץ. בלי פרסומות אין לו זכות קיום, ובהיבט הזה אין הבדל בין תשומת הלב הבוטה שהעניק דודו טופז לפר-סו-מות לבין ה"היו עמנו" של אילנה דיין.

ואם ערוץ 10 הוא סוכנות פרסום, הרי שניתן בקלות למפות את ה-stakeholders העיקריים של הערוץ: בעלי המניות והפרסומאים. הראשונים מרוויחים את כספם משידור הפרסומות שמייצרים האחרונים, והאחרונים מרוויחים את לחמם מייצור הפרסומות עבורם משלמים גופים המעוניינים להפיץ את שמם במרחב. ניתן להניח שבעלי המניות מצפים לרווח נוסף, בדמות שליטה והכוונה של גוף תקשורת המחזיק בידיו כוח רב לרווחת עסקיהם, הן במובן הצר (אי פרסום שלילי לעסקים הקשורים לקונצרן שלהם, למשל) והן במובן הרחב (נקרא לזאת עידוד הציבור להשקיע את כספו, זמנו ותודעתו בתחומים המניבים להם רווח).

כמובן שיש בעלי עניין נוספים בערוץ ובקיומו – העובדים ובני משפחותיהם, העסקים שמספקים שירותים לערוץ ועוד. כולם מרוויחים מקיומו של הערוץ, וסגירתו תהיה מכה כלכלית עבורם, מי יותר ומי פחות. וגם הציבור, לפי התפיסה הרווחת קיומו של ערוץ ברודקאסט נוסף וודאי מוסיף משהו למרחב הדמוקרטי בישראל, ובכל מקרה אינו גורע ממנו.

עם זאת, חשוב לי להתעכב על בעלי המניות והפרסומאים, כי לאור ההתפתחויות נראה שהם ככל הנראה המרוויחים הגדולים מקיומו. אמנם בעלי המניות יכולים לפזר סיכונים, והעובדים משקיעים את כל מרצם, את עתידם ועוד בערוץ הספציפי, אך אם היו עובדים במקום אחר, הם היו עושים זאת במקום אחר. בשוק ריכוזי כמו שוק התקשורת הישראלי, לבעלי המניות ולענף הפרסום סגירת הערוץ משמעו פחות מקור הכנסה עיקרי.

תצלום: דוד שי

אלא שמשהו קרה בתקופה האחרונה. בעלי הערוץ כבר לא ממהרים להזרים אליו כספים, וזאת למרות שעובדיו מתעקשים שהוא עתה ערוץ מאוזן, ושעם המעבר לרשיונות – שיתעכב בשנה אחת – ירוויח מאוד יפה. בעלי המניות כנראה לא קוראים באותו האופן את הדו"חות הכספיים, ומבחינתם, לפחות על פי המוצהר בשלב זה (לא מן הנמנע שברגע האמת יזרימו כסף מכיסם), הם מעדיפים לקצץ בהפסדים ולצאת מהביזנס. לפי אחד הדיווחים, הם אפילו סירבו לחתום על ערבות שאם ידחה חובו של הערוץ הוא ישולם במועד מאוחר יותר. לתשומת לבו של דנקנר, הרווח שהם חשבו שירוויחו מאחזקה בערוץ תקשורת ככל הנראה לא משתלם להם.

כך שנשארנו עם הפרסומאים. ואכן, מסתבר שהפרסומאים מאוד מודאגים מן האפשרות שהערוץ יסגר. שימו לב לפאניקה העולה מדבריו של קופירייטר בשם אילן שילוח, שבספין שקוף ועלוב מצא עצמו מצטרף לשורות המחאה החברתית. הם כל כך מודאגים, שמודי כידון, יו"ר איגוד חברות הפרסום, מציע לחבריו להציל את הערוץ ע"י רכישה מראש של זמן אוויר לשנה הבאה בשווי חובות הערוץ למדינה (למותר לציין כי זהו מחזור של יוזמה ישנה, שעלתה גם באחת הפעמים הקודמות בהן הערוץ היה בצרות כלכליות). מבלי להיכנס לשאלות ההגבליות והרגולטוריות שעולות מן המהלך, הרי שהמהלך הזה מאיר בזרקור ענק את הסוד הגלוי, עליו ממעטים לדבר בתקשורת, בקשר לערוץ המסחרי: ערוץ 10 הוא בסך הכל עוד חוליה בשרשרת השיווק של המפרסמים. הפרסומאים, לא בעלי המניות ולא הציבור (בין באמצעות נציגיו ובין באמצעות מטקבקיו), הם אלו שיש להם את האינטרס החזק ביותר להמשך פעילותו של ערוץ 10.

התקשורת כולה עסוקה בימים האחרונים בסכנה הנשקפת לדמוקרטיה הישראלית מסגירת הערוץ, ותוקפים את ביבי וחבריו על זה שהם לכאורה (מבלי שזכינו לראות ראיות מהימנות בנושא) דוחפים בכל מאודם לסגירת הערוץ. כמעט ולא מדברים על כך שלבעלי ההון פשוט נמאס. בוודאי שלא מדברים על כך שמדובר, לפני הכל, בסוכנות פרסום שיש לה חלק רב בסיבות שהובילו למחאה החברתית בקיץ האחרון, ובצורה בה היא טופלה ע"י התקשורת.

ככל שהסכנה המרחפת מעל הערוץ הופכת ממשית יותר ויותר, המסיכות יורדות ואנו מגלים מיהם בעלי האינטרס האמיתיים בערוץ. אם לפי ההגיון הכלכלי המקובל נכס עובר ידיים כאשר נמצא מי שמוכן לשלם עבורו או להשקיע בו על מנת להפיק ממנו את המירב, הרי שאולי עקב האירועים ניתן להגיד שאם הפרסומאים יהיו אלו שבסופו של דבר יצילו את ערוץ 10 הם למעשה יהיו הבעלים בפועל שלו. ביכולתם יהיה לנווט את מהלכיו. פשוטו כמשמעו, הערוץ יהיה חייב להם. הפרסומאים – לא הציבור, לא הממשלה ולא בעלי המניות – מצמצו ראשונים. ברור מדוע, אחרי הקיץ הקשה שעברה תעשיית הפרסום, השקעה בערוץ מסחרי היא השקעה משתלמת מאוד עבורם.

לאור זאת, אפשר להגיד שתמיכה ממשלתית בסוכנויות הפרסום הרעילות ובאינטרסים הכספיים המובילים את שולחיהן, תהיה צעד נגד הדמוקרטיה של ההמון בישראל, שבימים אלו יוצא נגד הטייקונים והמסרים הכוזבים שהם האכילו אותו משך שנים. ואפילו יותר מכך, גם אם ינצל הערוץ עקב הזרמת הון השייך לטייקונים שונים שאינם בעליו, לא בטוח שהדמוקרטיה בישראל הרוויחה. עיתונות חופשית זה לא רק תחקירים נגד הנסיעות של ביבי, אלא גם לשדר סרטים כמו שיטת השקשוקה ללא פחד.

watch?v=_v5SGlf9q6E&feature=player_embedded

* בהערת אגב, בהקשר לנושא זה אציין שכשמדברים על כך שתוכניות ריאליטי למיניהן, הדורשות מן הצופה לסמס ולהכניס כסף ישירות לערוץ, בלי התיווך של חברת הפרסום, הן עוד שלב בדמוקרטיזציה של שוק התקשורת, אין לדבר על כך רק במובן הברור מאליו, שהצופים בוחרים את מי הם רוצים להשאיר בתוכנית; אלא יש להדגיש שהמודל העסקי לאט לאט הופך להיות פחות תלוי בלחצים של תאגידים שונים שאינם תאגידי התקשורת עצמם ורצונם לספק את הצופה (כלומר, במצב היפוטתי בו כל התקשורת תמומן ישירות ע"י סמסים, לא יהיה מתח בין רצונו של גוף התקשורת לספק את הצופים לבין צרכי המפרסמים ושולחיהם). במילים אחרות, ככל שהטלוויזיה היא יותר ספקית תוכן גרידא המוכרת "את עצמה" ופחות סוכנות פרסום המוכרת פרסומות, כמו הטלוויזיה בכבלים למשל, הרי שהיא פחות נתונה ללחצים. ביום שכך יפעלו ערוצי הטלוויזיה המרכזיים גלום פוטנציאל מהפכני.

* בהערת אגב נוספת, יש לציין שמדובר בסוכנות פרסום שאוכלת את הדיסה אותה היא בישלה. אחרי שבמקום לעסוק במפוטרים למיניהם, מפיקים בערוץ תוכניות בסגנון "מעושרות" ו"המדריך למליון הראשון", אין להתפלא כאשר אנשי הערוץ לא מצליחים לזכות ברחמי הטוקבקיסטים כאשר הם כותבים טקסטים מכמירי לב על אנשי תקשורת שימצאו עצמם ללא עבודה בקרוב.

תגים: , , , , , , , ,

33 תגובות to “מי באמת מפסיד מסגירת ערוץ 10?”

  1. דרול Says:

    תשואות.
    אכן ניתוח מבריק

  2. Daniel Rosenberg Says:

    תודה על מאמר מעניין ולא-קונפורמיסטי.

    שאלת תם: האם המודל של ערוצי טלוויזיה שלא חיים למען פרסומות לא קיים כבר, בחברות תקשורת כמו HOT ו-yes?

    • יואב Says:

      בוודאי. אפילו ציינתי זאת במאמר. גם תעשיית הקולנוע, למשל, עובדת לפי המודל הזה. אבל הנקודה שלי הייתה שברגע שהערוצים המסחריים-ממלכתיים לא ירוויחו את עיקר הכנוסתיהם מפרסום, יש סיכוי למהפיכה של ממש.

  3. שחרור יונים Says:

    אחלה פוסט למרות שנראה לי שהקרדיט הזה:
    "…העוסקים במלאכה שלחלקם לפחות יש תחושת שליחות חברתית"
    קצת גדול על חלק ניכר ממקבלי מהאנשים בתחם,, לפחות אלה שבפרונט.

    האם אחוז אנשי התקשורת שעוסק בשליחות חברתית שאינה מערבת שכר, טובות הנאה או צבירת הון אישי אחר גבוה מאחוז אנשי העסקים שתורמים לחברה בלי להצהיר על תחושת שליחות ציבורית?

    אני לא כל כך בטוח…אני כן בטוח שהמונח כלבי השמירה של הדמוקרטיה עבר מהעולם. הפודל ששומר על הצלחת שלו יותר קולע.

  4. irity Says:

    חלקי מאד. בעלי המניות הם יוסי מימן (עסקת הגז ומה שקורה לה עכשיו), מילצ'ן (יצואן מרעומים גרעיניים מטעם הממשלה) ולאודר, יצרן בשמים אנונימי.

    ערוץ נסגר משום שהביזנס העיקרי של בעלי המניות שהצריך כלי תקשורת כזה, הסתיים ואיתו המימון הכבד מארצות הברית. נכון, יש גם פרסומאים ישראלים, אבל לדעתי זה לא אמיץ להכפיש אותם. הם כסף קטן בכל הסיפור, ובעיקרון מצדיקה סולידריות מקומית. זה נכון שהערוץ הוא חלק מהבעיה שהובילה למחאה החברתית, אבל ממש השארת את זה כחידת הגיון. כרגיל, הגורם היחיד שחסים עליו פה ב"האמורי" זה ממשלת ישראל, לא ממשלה זו או אחרת (נתניהו או פוליטיקאי מאוס או אהוד זה או אחר) אלא הממשלה, הגוף הקבוע של פקידי מדינה בכירים שמנהלים פה את העניינים ביד רמה. אי אפשר לטעון שנתניהו הוא חבר לאודר ובאותה נשימה לטעון שהוא רודף את ערוץ 10. נתניהו הוא בורג בעניינים האלה, וזה לא משנה מי היה עומד בראשות הממשלה, כמעט, למעט ההתנצלות לאדלסון.

    • יואב Says:

      כשזה מגיע מה-riddler עצמה זה נשמע כמו מחמאה כמעט 🙂

      • irity Says:

        אהמ. פוסחת על הפרובוקציה
        שנית כל הכבוד לך, ולאתר, שהנושא עלה ולא מהזוית השגורה. לכן הגבתי, להראות שיש טוקבקיסטים פעילים שקוראים ומגיבים 🙂 (יעלה את הרייטינג).

        הבעיה בעיני היא שעדיין אין סיקור כלשהו לפרשת הגז-מימן-מוברכ, כלומר הספין עדיין עובד למרות שכבר אין ערוץ אולי. אדם, או אשה, היו מצפים שלפחות פה יופיע משהו. לזה התכוונתי שהשארת חידה מרכזית. אני לא חדה חידות בתיאור עסקאות שחיתות, כפי שאני מבינה אותן או מכירה אותן. החידות שלי נוגעות לאירועים שאני עברתי אישית, וזה לא רלוונטי כרגע. הזוית שלי, האמת, חסרה לי, ב"אתרי העאלק שמאל", אבל זה לא מפתיע, לאור המציאות כפי שנרמזת כאן. יש שיתוף פעולה מלא מקיר לקיר במתן שמיכה לטייקון מימן ויותר מזה מילצ'ן למשל (פחות מזה לאודר, שאינו ישראלי כלל) ששניהם בעצם פקידי מדינה בכירים, שעשו ביזנס ממשאבי ציבור, בעסקאות שהן לא רק מושחתות (זה לא חידוש) אלא מפוקפקות מבחינה מדינית (שוב, משאב ציבורי, כי התוצאות יהיו על כולם עם מה שקורה במצרים עכשיו, למשל). מאכזב, שוב, שהמתיימרים לנשוך או לעשות פרובוקציות עושים כמעשה ערוץ 10, גם באינטרנט. זו גם אחת הסיבות שאין נשים בכלל עכשיו בתקשורת, כי המשמעת היא ממש חשובה, ואיזה אשה עלולה לא להבין קריצה של מישהו. ובמקרה הכי גרוע להגיד את האמת במודע. הייתי רוצה לדעת מה החלוקה המדוייקת בין "נכסי ציבור" במיזמי מימן למשל (החלק שהוא עושה מקשריו ב"מוסד" מעסיקו) ויותר מכך מילצ'ן והדימונה-פרס-לק"מ. עסקים זה יפה, עזרה לידידים בוושינגטון גם כן, אבל כולנו נותרים כמו מחלקת התה בערוץ 10, אשמים במשהו, וגם בלי פרנסה תסמונת נערת הגוגו בשמאל הישראלי. התופעה מתרחבת כמובן, ולכן יש "מחאת קוטג" פתאום. כי קודם החיים היו נחמדים בפסטיבל ההפקות של טרום עידן "האביב הערבי" האם מישהו שואל האם עסקאות מוכרכ זה תמצית "חזון השלום" של פרס ומר"צ ? ואם מיימן=שביט=מילצן וכולי השתמשו בעוד משאבי ציבור שאנחנו לא קיבלנו דיווח עליהם. וגם, מי קיבל החלטות שמתבררות כאסון מדיני שהיה צפוי. ועוד ועוד…

      • יואב Says:

        הכל ברוח טובה 🙂

        אני מסכים איתך, ושמח על התוספות שלך בתגובות. רציתי להביא זווית שבאמת לא כוסתה, וככל הנראה גם לא תכוסה, בקשר לחופש הביטוי המסחרי, והיה חשוב לי להתעכב עליה לאור המחאה בקיץ האחרון ולאור הקבוצה שאני מריץ. בדיעבד היה מקום להרחיב גם על שאלת הבעלות, מכיוון שאי אפשר באמת לנתק בין הדברים.

    • מומו ורבע Says:

      צודקת במאה אחוז. חייבים לשים לב שמימן עדיין בעל 51% מהמניות. הוא יכל להכניס עוד שותף ,ולדלל את אחזקותיו. אבל הוא בוחר שלא. כמו שצוין מעלי, גם לי זה מרגיש שערוץ 10 הוקם והונשם ע"י יוסי מימן מתוך מטרה להלך אימים על מקבלי ההחלטות בישראל כדי שיאשרו, ולא יפגעו בקומבינה שלו עם נרוד נוביק, פואד, מיקו צרפתי, חוסיין סלאם, וגמאל מובראק. עכשיו, כשהחלום נגוז כגז בסיני, אין צורך בערוץ 10. ועדיף שיזכר שביבי סגר את הערוץ ולא מימן. כ"כ פשוט.

      • irity Says:

        כך זה ניראה, לכולם משתלם שהסגירה תיראה כמאבק איתנים "עקרוני" בין דרוקרים לנתניהו. אפילו לנתניהו זה משתלם. האופן שבו הערוץ תיפקד מורכב יותר מאשר הילוך אימים על מקבלי החלטות, היה גם "הילוך אימים" על ביקורת אזרחית והערוץ "הכיל-הספין" (בלשון עדינה) ביקורת על קואליציית הגז המצרי וכל חבריה (אני מניחה שהיו עוד עסקאות ענק, אולי השותפות של מילצן ולאודר מרמזת על אפשרויות) שניראות אולי כמו ייצוג של תאגידים אמריקאים שלא יכולים להופיע בריש גלי. מכל מקום, יתכן שדרוקר הובל לבצע תחקיר ביביטורס כדי לייצר את האש, והוא כמובן לא יעמוד בפיתוי כזה וזה בסדר גמור, כעיתונאי.

        זה דומה קצת לספין של "זו ארצנו נגד הקרן החדשה" והמימון הזר. ככלל עדיף לשחקנים פוליטים "קנויים" לפברק סכסוך אידיאולוגי (כל צד מרויח נקודות במחנה שלו) מאשר לחשוף שמדובר בהחלטות של גורמים כלכליים זרים למשל, לסגור פרוייקטים במזרח התיכון או בשחיתויות ענק, כמו עסקת הגז המצרית ודומות לה. ותמיד אפשר לסמוך על "האמורי" למיניהם שיכתבו על זה דיסרטציה בגרמנית לשוות לכל מימדים היסטוריים אינטלקטואלים מעמיקים.

        ככה מתנהלת המדינה :), והשאלה הקיומית היא איך להידחף קרוב יותר לצלחות האלה,..

        עובדה – נמרוד נוביק ועוד שבתי שביט – 20 מיליון דולר "טיפ" בלבד. כל חובות הערוץ שעלו לדיון בכנסת – 15 מיליון. ואידך זיל גמור.

      • יואב Says:

        אני די מסכים לתיאור הזה.

        רק אתמול דווח שגם מימן מצטרף לחבורה המכובדת של מבקשי ההסדרים למיניהם. במצב עניינים זה, אולי פשוט אין לו כסף לבזבוזים מיותרים, שלא הוכיחו עצמם כמשתלמים עד כה.

        ומנגד, כפי שניתן לראות גם בתגובות כאן, דרוקר צובר מוניטין כמי שתחקיריו הביאו לסגירתו של ערוץ 10.

  5. הופמן Says:

    אולי בגלל שאני עובד בפרסום בשנים האחרונות, בשבילי זה היה קצת סטייטינג דה אובייס. תמיד המפרסמים והפרסומאים הם בעלי האינטרס שיהיה ערוץ מסחרי, ותפקידו של ערוץ כזה הוא תמיד "להכניס תוכן בין הפרסומות".
    האם התוכן הזה לא יכול להיות אף פעם חתרני או חברתי, כי תוכן כזה פוגע בפרסומות שמקיפות אותו? שאלה טובה. אני מניח שהוא יכול, אבל רק בגבולות מסוימים (למשל, לבקר את השלטון הנוכחי, אבל רק אם האלטרנטיבה לשלטון הזה גם היא קפיטליסטית, ואז לפרסומאים/מפרסמים זה לא ממש משנה).

  6. Hanan Gelbendorf Says:

    עם כל הכאב על החברים שישארו ללא עבודה באם הערוץ יסגר, אני מסכים עם הכתוב…
    " אחרי שבמקום לעסוק במפוטרים למיניהם, מפיקים בערוץ תוכניות בסגנון "מעושרות" ו"המדריך למליון הראשון", אין להתפלא כאשר אנשי הערוץ לא מצליחים לזכות ברחמי הטוקבקיסטים כאשר הם כותבים טקסטים מכמירי לב על אנשי תקשורת שימצאו עצמם ללא עבודה בקרוב." בהחלט!

  7. אורי דויד Says:

    הפוסט מעולה, ובעמוד הפייסבוק בו פורסם הפוסט ישנו ויכוח מעניין המשלים את הפוסט בחינת "אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה, כך אין תלמיד חכם מתחדד אלא בחברו".

  8. דרור בל"ד Says:

    "עיתונות חופשית זה לא רק תחקירים נגד הנסיעות של ביבי" – מתוך המאמר.

    בכל הדיון סביב סגירתו של ערוץ 10 הוצנע סוד מאוד גלוי – המאבק של ממשלת הזדון ובמיוחד של העומד בראשה אינו נגד ערוץ 10 אלא נגד רביב דרוקר, וכבר נרמז (והוכחש כמובן ע"י ראש ממשלת הזדון) כי אם דרוקר יעזוב אפשר יהיה למצוא פתרון.

    דרוקר אחראי באופן ישיר להפלתם של שני ראשי ממשלה בישראל. כחצי שעה לאחר שהודיע הערוץ כי יש בידו גילויים חדשים, משמעותיים הרבה יותר מקודמיהם, בנושא האי היווני, קרס פושע המלחמה אריק שרון בשנית, והפעם לא התאושש עד עצם היום הזה. גם את פרשיותיו הפליליות הרבות של פושע המלחמה אולמרט חשף דרוקר, לא ערוץ 2 ולא ערוץ 1. והנה, בשלישית(!), דרוקר חקר ומצא לכאורה עבירות פליליות בהתנהלותו של נתניהו. זו חובתו העיתונאית והאזרחית של כל כתב חדשות, וממילוי חובה זו נחרד נתניהו.

    נכון, אין הבדל רב בין המסיתים והמדיחים המכונים כתבינו לענייני בטחון\צבא\ערבים בערוצים השונים. דין אלון בן דוד ואור הלר כדין יואב לימור (ערוץ1)וכדין המסיתים והמדיחים בערוץ2, אך עדיין צבי יחזקאלי עולה בחשיבות דיווחיו על עמיתיו (אינני מאוהדיו – אך ראוי להבדיל בינו ובין הפורעים הציוניים היושבים בערוץ2), ואילו בערוצים אחרים אין את שלומי אלדר, שסירב לנתק את הטלפון שהגיע מעזה לאחר שגדול פושעי המלחמה טבח 3 ילדות לצלילי מוסיקה קלאסית. גם את זה צריך לזכור כשמדברים על חשיבותו של ערוץ החדשות של ערוץ 10.

    • יואב Says:

      דרוקר גם חשף את חשבון הדולרים של לאה רבין.

      באמת, כל זה בשביל לפטר את רביב דרוקר?

      • נועם א"ס Says:

        המממ… אישית התפלאתי שבכל הניתוח המפורט אין ולו מילה אחת על הסיבה האמיתית היחידה לקשיחות הממשלתית הפתאומית והבלתי טיפוסית הזאת של גביית חובות מבעלי הון – הצרות שהערוץ עושה לשלטון עצמו. זאת בלי קשר להיות הערוץ חלק ממנגנון דיכוי וטמטום הציבור (פרסומות ריאליטי וכו' וכו'), אבל בתואם מושלם עם סדרת מהלכים ממשלתיים וחוץ-ממשלתיים בתחום התקשורת (קרן נויבך, אורי משגב, אביב לביא, הטלויזיה החינוכית, רותי סיני)

      • יואב Says:

        נועם, אתה לא היחידי שמעיר על כך.

        אז אני רוצה לענות לכל מי שהעיר על כך, למפרע ומעתה ואילך, שהטקסט הזה עוסק בשאלה שבכותרת ולא בשאלה "מי מרוויח מסגירת ערוץ 10?". לשאלה שהטקסט לא עוסק בה הציעו תשובות רבות בטקסטים אחרים.

      • נועם א"ס Says:

        בסדר. (אם כי עברתי על התגובות – המשבחות, על פי רוב – ולא מצאתי התייחסויות לעניין, למעט זו של בל"ד). שוב, אישית – אני לא מבין את ההפרדה. המאבק נגד סגירת ערוץ 10 הוא אולי גם של פרסומאים, אבל הוא בהחלט גם, ולטעמי בעיקר, של "עיתונאים" – כלומר, כל העסק הזה עם חופש הביטוי וכו'. המאמר אולי לא בנושא הזה, אבל סגירת הערוץ היא כן בנושא הזה. לא צריך להמשיך להתווכח על זה. לי בכלל אין טלוויזיה (אבל את הכתבה על הירי בכינון ישיר במפגינים – סוף סוף! – ראיתי בנענע10. אולי אחרי שיסגרו את ערוץ 10, יפתחו ערוץ חדש ונזכה לכתבת המשך על מה קורה עם העיכוב הפושע של כספי הדיור הציבורי בחברת פרזות http://news.nana10.co.il/Category/?CategoryID=300483). just saying

      • יואב Says:

        זהו, שלטעמי חופש הביטוי זה טיעון שברנז'איסטים שחרדים למקום העבודה או סתם כאלו שקופצים על הלהיכנס בביבי bandwagon משתמשים בו בצורה שמביאה לזילות הביטוי ממש. מדובר בערוץ 10, לא בתיאוריה וביקורת. אפילו לא בערוץ 1.

        בעניין זה, יש לזכור שערוץ 1, זה שנוהגים להזכיר את שמו כמי שפיטר את קרן נויבך ממבט שני בתואנה שאינה עוברת מסך, הוא אותו ערוץ שמלכתחילה העסיק אותה ועדיין מעסיק אותה ברדיו. כדי להצליח לחדור למסך בערוצים המסחריים עדיף לאשת חדשות להיות יוצאת גלצ וצבועה לבלונד בעיקר. אני לא רואה שהערוצים המסחריים, שלכאורה מתהדרים בפלורליזם, מיהרו להציע לקרן נויבך תוכנית תחקירים.

        עוד יש לשים לב שבערוץ הראשון יש מגישת מבזקים אתיופית ומבזקן ערבי, ואפילו יש גם מנחת לייט נייט ערביה. הכי קרוב לזה שהתקרבו בערוץ השני הייתה נטשה מוזגובייה, שגם היא הייתה בלונדינית שנראית מצויין, אך אבוי, המבטא הרוסי שלה גרם לפיטוריה המהירים אף על פי שהיא עיתונאית מצויינת. אבל היי, קרן נויבך קרן נויבך.

      • יואב Says:

        גם רפיק חלבי למשל לא גדל בבית הורד. וגם דליה מזור היא דוגמא טובה: עד לפרישתה לגמלאות היא הייתה אשת חדשות לגיטימית בערוץ הראשון. בערוץ השני היא הפכה לזאת שנראית טוב לגילה בתוכנית ריקודים.

      • יואב Says:

        אני אנסה לתקוף את זה מזווית אחרת: אין ספק שערוץ 1 מעצם היותו ערוץ שידור ציבורי מועד יותר להיות כפוף לרצונו של ראש הממשלה, אך הערוצים המסחריים לבטח כפופים לרצונם של בעלי ההון ושלוחיהם (המפרסמים והפרסומאים), ואת הנקודה הזו רציתי להדגיש.
        המחאה החברתית שהתרגשה עלינו לטובה התחילה מלבקר רק את ביבי, והמשיכה אל עבר ביקורת כוללת על מבני ההון והכוח בחברה הישראלית. לא כולם נמצאים בשליטת ביבי, ולא בנוגע לכולם יש לו כוח רב, למרות שהוא ראש הממשלה. כך שתקשורת חופשית צריכה לטפל בעיקר במוקדים אלו, ולכך הטקסט מתקשר.

      • נועם א"ס Says:

        רותי סיני היא "ברנז'איסטית שחרדה למקום העבודה?". כל מיני ריאקציונרים פה משבחים את הטקסט שלך – ולא בגלל המהפכה שאליה אתה חותר. חוץ מפרסומאים, האויבים של המהפכה הזאת, שבאופן אישי אני אשמח לקדם, הם שלטון שחותר להשתלט על אמצעי התקשורת ובעלי הון שאין להם שום בעיה עם זה – להיפך (להלן: ערוץ 2, שבנסיבות האלה של סגירת ערוץ עשר, העמדת דין שווה לשני הערוצים היא הזילות).

        אני יוצא פה איזה "מגן שמם הטוב של ערוץ 10 וברנז'ת הסמולנים של התקשורת" – כשכל העניין הזה אפילו לא ממש מעסיק אותי. אני גם לא מפקפק בפוליטיקת הזהויות שאתה מעלה, אבל אתה מדבר על זהות של מגישים, כתבים וכו', ואני מדבר על זהות של תכנים ומסרים. כשלרפיק חלבי תהיה תוכנית תחקירים תוקפנית שתהפוך לרצועת הדיבורים הכי נשמעת ברדיו הישראלי, גם אותו יבעטו בלי לחשוב פעמיים – בטח לא על המקום שבו הוא שיחק גוגואים בגיל 5 כקריטריון רלוונטי להחלטה הזאת.

        אם אתה רוצה שהמהפכה שאתה מנסה לקדם לא תהפוך לקרדום לחפור בו לכל מי שלא רוצה לשמוע בדיוק את מה שאתה מקווה שיהפוך להיות העניין התקשורתי המרכזי, אז זה הזמן לקפוץ למים ולהתחיל לנסח תוכנית אופרטיבית למהפכה כזאת. אז, סגירת ערוץ 10 באמת תיראה עניין שולי – ואז נראה גם מי מכל המהללים של מסע הצלב הזה נגד הברנז'איסטים המתחסדים מבית הורד וחבריהם הפרסומאים ממשיך לתמוך בך בכזאת התלהבות, ומי מהם יעמד מולך, וישתמש בכל כוחו הממשלתי וכוח ההון שלו לעשות לך בדיוק את מה שעושים לערוץ 10, לנוייבך, לסיני, ללביא.

      • יואב Says:

        רותי סיני ככל הזכור לי פוטרה ממעריב של דנקנר (ולפני כן מהארץ של שוקן) ולא מרשות השידור "של ביבי". כך שמ.ש.ל.

        זו לא רק פוליטיקת זהויות, אם כי המדיום הוא המסר. לא הייתה לי כוונה לצאת גילמנזיסטית, המחסור בגיוון באמת משפיע על התכנים. רפיק חלבי הוא לא איזו דמות ייצוגית מול המצלמה, אלא הוא היה עורך המהדורה. התכנים שערוץ 10 משדר הם לא מגוונים, בוודאי אם לא משווים אותם לערוץ השני. ואתה, כמו אחרים, בוחר להתרכז רק במהדורת החדשות, אך הערוץ הזה אינו ערוץ חדשות, זהו גם הערוץ של חדשות הבידור.

        כן, כן, רביב דרוקר, עלה התאנה. תן לו פרס ישראל ותחתים עצומה להעסיק אותו בערוץ הציבורי או ברדיו הצבאי. בעצם, למה לא בערוץ המסחרי השני? עם כל הכבוד לרביב דרוקר, עתידו התעסוקתי של מהן דהוא כזה או אחר זה לא טיעון חזק מספיק כדי לגרום לציבור לדחוף את היד לכיס ושוב להכריז על דחיית חובות ולסלוח על אי עמידה בתנאי הזכיון, למרות שעם ישראל הצביע כבר בשלט (ובכנסת).

        שיט, קראת לי ריאקציונר. אני אמור להיעלב כאילו ולהצטרף לשורות המקהלה?

      • יואב Says:

        ושוב אתה מתעלם מזה שדווקא רשות השידור היא זו שאפשרה (ועדין מאפשרת) לקרן נויבך להגיע למעמדה הרדיופוני בתוכנית מהסוג הזה. היא ושכמותה לא מגישות ברדיו תל אביב, ויש לכך סיבה.

      • דרור בל"ד Says:

        כן. כל זה כדי לפטר את רביב דרוקר, או נכון יותר, להפטר מרביב דרוקר.
        ואיזה טיעון נגד יש לך להציע פרט למחרוזת האותיות פ"א וחי"ת?

        כך כותב יוסי ורטר, הארץ: "באיחור אופייני של כארבעים דקות, נכנסו אתמול בנימין נתניהו וחבר יועציו לחדר סיעת הליכוד, חיוכי ניצחון רחבים על פניהם. נתניהו חילק למלחכי הפנכה הקבועים מסטיקים אורגניים. העוזרים חילקו צ'פחות. באחד החדרים הסמוכים, חדר ועדת הכלכלה, נחה גופתו המטפורית של ערוץ 10. שעה קלה קודם לכן, הנחיתו חברי הקואליציה את הגרזן על ראש הערוץ, ושלחו מאות משפחות ללשכת האבטלה בגלל עניין טכני וזניח, של דחיית חובות בסך כ-60 מיליון שקלים.
        […]
        התוכנית לסגירת ערוץ 10 נרקמה בלשכת ראש הממשלה לפני כמה חודשים. אם למישהו עוד היה ספק בכך, באה ההנחיה להטלת משמעת קואליציונית בשתי ההצבעות – הראשונה, והחוזרת.
        […]
        המזימה להחשכת הערוץ בוצעה בקור רוח. ללא רחמים, ללא מעצורים. חברי הקואליציה בוועדה, אנשי הליכוד, ישראל ביתנו וש"ס, ששו לציית לפקודה שהגיעה מלמעלה
        […]
        ההחלטה הזו אינה מחויבת המציאות, היא מעשה נקם. פשוט, שקוף, מעורר חלחלה".
        מתוך: "התליינים של נתניהו"
        haaretz.co.il/news/education/1.1589934

        עכשיו אתה בא ומספר לנו על פרסומאים, על חופש הביטוי ("זה טיעון שברנז'איסטים שחרדים למקום העבודה או סתם כאלו שקופצים על הלהיכנס בביבי bandwagon משתמשים בו בצורה שמביאה לזילות הביטוי ממש"), על שרון גל (אכן גועל נפש של כתב, אבל בכל לילה ששודר משד' רוטשילד התארח אצלו איציק ספורטא), על איזו מנחת לייט נייט ערביה (למי קראת ערבייה? לידיעתך – פלסטינית אזרחית המדינה הציונית) ועל כל מיני עיתונאים ועיתונאי חצר כאלה ואחרים.
        אבל שוב, עיקר שכחת. היות ומדובר בנתניהו עצמו, החיסול הממוקד לא היה כדי להוריד את עיתונאי ערוץ 10 (דובר הצבא הציוני: נזק סביבתי, צר לי על קרן נויבך – אשר המסיתים והמדיחים עמוס הראל ויואב לימור הם אורחיה הקבועים – ועל רותי סיני וכו') אלא כדי לחסל את אחד מראשי קיני הטרור בבית הורד – הלא הוא רביב דרוקר.

        ולשאלתך מי מפסיד מסגירת ערוץ 10? אני, אני מפסיד מסגירת ערוץ 10. גם אתה מפסיד מסגירת ערוץ 10, גם אילן שילוח מפסיד מסגירת ערוץ 10 וגם התחקירנים של אמנון לוי שפוטרו מפסידים מסגירת ערוץ 10. גם נועם א"ס, שלא צופה בטלוויזיה, מפסיד מסגירת ערוץ 10 היות וחייו מושפעים מאלה שכן רואים טלוויזיה. לכל אחד סיבות משלו אלא שנועם א"ס ניסה להסביר לך שגם האינטרס הציבורי מפסיד מסגירת ערוץ 10. אבל כדי להכנס באילן שילוח ובעתונאי ערוץ 10 אתה מוכן לבטל בהינף יד את האינטרס הציבורי ולהתעלם לגמרי ממהלכיו של ראש ממשלת הזדון כאילו לא היו ולא נבראו.

        ביקורת עניינית על העיתונאים וחרדה אמיתית לחופש הביטוי תמצא במאמרה של הברנז'איסטית החרדה למקום עבודתה, לשעבר מנחת התוכנית היחידה בטלוויזיה מאז ומעולם שבאמת נשכה (או אולי סתם רצתה להכנס בביבי), ד"ר יעל שטרנהל – תורה של התקשורת להלחם, הארץ
        http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1571196

      • יואב Says:

        פחחח

        אפשר יותר פאתוס?

        הנה טיעון נגד – כשראשי הערוץ רצו להיפטר מהעורכים הראשיים של היומן כדי לתת לערוץ חמצן כלכלי בפרשת אדלסון, לא הייתה להם שום בעיה. פתאום דרוקר הוא יהרג ובל יעבור? עליו יקום ויפול הערוץ? יותר מדי קרדיט לעיתונאי קטן אחד, שבוודאי לא יתקשה להישאר בענף ולהטריד משם את נתניהו.

        יעל שטרנהל אגב, הייתה מנחה בערוץ הראשון ומעולם לא דרכה באחד מן הערוצים המסחריים. כך שמ.ש.ל

      • דרור בל"ד Says:

        "כשראשי הערוץ רצו להיפטר מהעורכים הראשיים של היומן כדי לתת לערוץ חמצן כלכלי בפרשת אדלסון, לא הייתה להם שום בעיה".
        –הם לא רצו להפטר מהעורכים, העורכים התפטרו מעצמם. מסביר בנזימן:

        "אני מעריך כי התוכנית לסגירת ערוץ 10 נהגתה בלשכת ראש הממשלה כבר לפני כמה חודשים… חשבתי שלא הגון להגיע לקו המסוכן מדי (של סירוב להתנצל – ר.ב.) – מסוכן מדי לעובדי הערוץ, לשיח ולפלורליזם… במקרה הספציפי שלנו אמרו לנו: לא תהיה תביעה רק בישראל אלא גם בארה"ב, וזה עסק של מיליוני דולרים".
        "יכולתי ללכת עד הסוף", מסביר בנזימן את הסיבה להתפטרותו: "יכולתי להגיד ייקוב הדין את ההר, בין היתר מהסיבה שחשבתי ש-400 איש, לא רק עיתונאים, יימצאו בסכנת פרנסה אמיתית. לכן העדפתי לקחת ולעשות את הצעד בעצמי".
        לדבריו, אחד המניעים להתפטרות היה הרעש התקשרותי שיווצר בעקבותיו. "היה ברור לי שהצעד יעורר את הרעש שיתעורר, ולכן בין השאר עשיתי אותו, כדי לעורר את תשומת-לב הציבור לכך שבלשכת ראש הממשלה יש מי שרוצה למנוע ממנו את זכות הציבור לדעת. זכותו של הציבור לדעת, ואין זכותו לא לדעת. זו תפקידה של העיתונות".
        בנזימן הרחיב וסיפר על לחצים יומיומים של חברת החדשות. "לשכת ראש הממשלה הפעילה הרבה מאוד לחצים לפני שידור תחקיר "ביבי טורס" 1 ו-2. היו טלפונים למנכ"ל הערוץ ולמנכ"ל חברת החדשות. שליחים צלצלו ואמרו: אתם עומדים לשדר דברים לא נכון, אתם עומדים לגרום נזק לעצמכם".
        http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000699596

        "פתאום דרוקר הוא יהרג ובל יעבור? עליו יקום ויפול הערוץ"?
        — הבוקר [7.11.11] פורסם ב"הארץ" כי גורם בכיר בחדשות ערוץ 10 אמר שגורמים בלשכת ראש הממשלה ניסו להביא לפיטוריו של דרוקר. לדבריו, "נתנו לנו להבין שאם נפטר את רביב דרוקר, הערוץ יינצל" מהמשבר הכלכלי בו הוא נמצא. מלשכת ראש הממשלה נמסר כי הטענות "מופרכות וחסרות שחר".
        שני גורמים שונים בערוץ קיבלו מסרים מכיוון לשכת ראש הממשלה ומצד גורמים פוליטיים בליכוד, לפיהם הקשיים שמערימה ועדת הכלכלה על הערוץ נובעים ממניעים פוליטיים. לדברי הבכיר, בשתי שיחות שנערכו בעניין נאמר כי אם דרוקר, הפרשן והכתב הפוליטי הבכיר בחברה, לא יעבוד בה, או יוצא לחופשה ללא תשלום, יקל הדבר מאוד על מציאת פתרון להמשך קיום הערוץ".
        haaretz.co.il/news/politics/1.1560139

        "יותר מדי קרדיט לעיתונאי קטן אחד"
        –אנא העבר את תלונתך ללשכת רה"מ. לי אין שום קשר לפרשה הזו.

        "שבוודאי לא יתקשה להישאר בענף ולהטריד משם את נתניהו".
        ראה התייחסותו של דרוקר עצמו
        globes.co.il/news/article.aspx?did=1000706348

      • יואב Says:

        הם גם לא רוצים להיפטר מדרוקר, אלא לפי תיאוריית הקונספירציה אלו הנסיבות. שמע, אם אתה רוצה להמשיך להאמין שהם מעדיפים לא לפטר את דרוקר ובכך להביא לסגירת הערוץ, פיטורי העובדים (לרבות דרוקר עצמו), פגיעה בתעשיות התומכות ועוד, אתה מוזמן.
        המתמטיקה שאתה מציב היא פשוטה: או שדרוקר הולך עכשיו או שהוא ועוד מאות אנשים הולכים בחודש הבא.
        אם זו באמת הסיטואציה הייתי רוצה לחשוב שאפילו דרוקר הציניקן היה נוהג כבנזימן.
        אבל למה להפעיל הגיון כשאפשר להאמין לספינים של חברות פרסום?

  9. יואב Says:

    תוספת חשובה אגב הון-שלטון-עיתון: היום מתפרסם כי בכירי ערוץ 10 הולכים לבקש חנינה אצל הנשיא.

    לזכור זאת בפעם שאנשי הערוץ יגידו משהו על היחסים בין כלי תקשורת לבעלי שררה.

  10. אבי Says:

    רגע, זה אותו דרוקר שרצה לחסל אתת שביתת המורים, אז הוא העליל על רן ארז שהשביתה היא פוליטית ושמטרתו היא להפיל את שרת החינוך שהייתה אז, וכל התחקיר הזה היה על סמך שמועות שראש מרכז שלם (המכון האולטרא-ימנית ותומך מוהק של ביבי), אמר ששמע את עיני בשיחה בבית קפה. בגלל "התחקיר" המקצועי הזה בית המשפט קבע שדרוקר צריך לשלם כסף לעיני על הוצאת דיבה.

  11. עדי Says:

    שלום,
    שמי עדי ואני מתנצל מקרב לב על ההפרעה, אולם אני זקוק לעזרתכם, הקוראים, בסקר אקדמי שאני עורך על עמדות בנוגע לתקשורת, כחלק מהתיזה שלי באוניברסיטת חיפה. לצורך הסקר אני זקוק למשיבים שנחשפים לאתרים המכילים תכנים פוליטיים-חברתיים, מן השמאל ומן הימין. הסקר לוקח כ- 10 דקות וזה הלינק שמוביל אליו: http://com.haifa.ac.il/~ytsfati/adch/l.php
    שוב תודה ושוב סליחה על ההתפרצות, באמת שלא נעים לי לעשות את זה

  12. יואב Says:

    שנה ומשהו אחרי ירון טן-ברינק מודה שהמאבק על קיומו של ערוץ 10 איננו באמת מאבק על הדמוקרטיה הישראלית, ואולי יש מקום להניח לו להיסגר:

    -הזכרת את רפי גינת, מה דעתך על המינוי שלו למנכ"ל ערוץ 10?
    ערוץ 10 הוא ערוץ גוסס. הוא מונשם באופן מלאכותי. אין לו זכות קיום כלכלית.

    -אבל נלחמת נגד הסגירה בשטף קצף – זה מתוך סולידירות לעובדים או לערוץ?
    כל עוד הערוץ פועל, נלחמתי על השמירה של הזכויות שלהם, אבל תרומתו של הערוץ לדמוקרטיה צנועה מאד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: