מי ישמור על כלבי השמירה?

by

יואב ליפשיץ

הרעיון

הרעיון היה להקים מאהל באולפני הטלוויזיה, בתוך ובזמן מהדורות החדשות. נשמע מופרך? לפני חודש המחשבה על רפובליקת אוהלים הייתה נחשבת גם היא הזויה. אחרי ‫שתבענו לעצמנו מחדש את המרחב הציבורי ברחוב, חשבתי שהגיע הזמן לתבוע מחדש את המרחב הציבורי הטלוויזיוני. כמו שעפרי אילני אמרהטלוויזיה הרי גם כך שייכת לנו.

ברוטשילד, בירושלים, בחיפה, באשדוד, בשדרות, בראש העין ובכל בית ישראל יודעים היום שאפשר לדבר אחרת. על פוליטיקה אחרת, על כלכלה אחרת, על בידור אחר. סדר יום חברתי חדש חייב להכתיב סדר יום טלוויזיוני חדש. אבל הטלוויזיה עדיין תקועה בסדר היום הישן, של ההיררכיות והקטגוריות. התקשורת מתרכזת כמעט אך ורק במאהל רוטשילד המגניב, סליחה בארבעה אנשים, אולי שבעה, מתוך המאהל ומתעלמת לחלוטין מן המאהלים בשכונות ובפריפריה. ערוץ 10 למשל מעולם לא שידר את "לילה כלכלי" מלוינסקי, ובמקום לשדר את העצרות המלאות מבאר שבע ועפולה במוצאי שבת האחרונה, שידרו בערוץ 2 את ארץ נהדרת. מדוע שלא ישדרו 24/7 מהמאהלים בכל הארץ במקום את הקוביות של איתן אורבך?

אז חשבתי שאם הטלוויזיה לא באה אל העם, העם צריך לבוא אל הטלוויזיה.

בדיוק כפי שגרמנו לביבי לשמוע את העם, צריך להכריח גם את הטלוויזיה לשמוע ולשדר את העם. גם עם עורכי אולפן שישי צריך לנהל משא ומתן. אפשר לדבר איתם, למשל, על העובדה שכל צוות השידור מורכב אך ורק מגברים לבנים, זקנים ושמרנים.

הטלוויזיה עושה לנו שטיפת מוח? העם יעשה שטיפת מוח לפוליטיקאים דרך הטלוויזיה! המהפיכה לא תשודר? אנחנו נשדר את המהפכה דרך הטלוויזיה! וכן הלאה, רוטשילד, נוה אילן אותה מהפכה.

הניסיון

 היעד הראשון שבחרנו הוא בית הורד של ערוץ 10. אז פתחתי אירוע בפייסבוק (בו אפשר לקרוא על הסיבות שבגללן נבחר בית הורד), וחמישים איש אישרו הגעה. שלחתי הזמנה אישית לרני בלייר מאיגוד היוצרים ולדוקואקטיביסטים ידועים, כמו מיקי רוזנטל ודורון צברי (שבאחד הימים ברוטשילד שאל את העם מי יהיה מוכן לפלוש איתו לבתי הטייקונים. שאלתי אותו אם הוא מוכן לפרוץ איתי למהדורת חדשות. הוא ענה באיחור שהוא עסוק, אבל איחל לחייל בהצלחה). אף אחד מהם לא הצטרף אליי. בסוף גם חמישים האנשים לא הגיעו, ואפילו כמה חברים שהבטיחו שיבואו לא באו. היינו שלושה.

בית הורד הוא בניין משרדים סטנדרטי, שיש בו גם משרדי עו"ד ועוד. לשומרת בכניסה אמרתי שלמרות שלא קבעתי פגישה, יעקב אילון ותמר איש שלום מחכים לי. באמת האמנתי בכך. להפתעתנו היא נתנה לנו להיכנס. עלינו לקומה 16.


התברר לנו שמשרדי ערוץ 10 מבוצרים כמו בית כלא שמור היטב (אבל שקוף! ברקע ראינו את התוכנית של גיא פינס). עם פקידת הקבלה אפשר לדבר רק דרך צוהר קטנטן שנסגר בעת הצורך. אמרתי לה שאני רוצה להיכנס ולהקים אוהל באולפן. היא סירבה להכניס אותי, אז ביקשתי ממנה שתקרא לאחראי. בינתיים צעקתי ססמאות לעובדים ולשבים. ‫הטלוויזיה הדוקו אקטיביסטית מטרידה את הפוליטיקאים, אנשי העסקים והנוכלים שסוטים מדרך הישר או סתם לא מבצעים את מלאכתם נאמנה. אני רציתי להטריד את אנשי הטלוויזיה על הפופוליזם והשטחיות בה הם מטפלים במחאה.

האחראי משמרת היה בחור בלתי נסבל. אחרי שהוא הבין שאני לא מתכוון ללכת, הוא הציע לי להיות קוריוז בתוכנית הסליז "צינור לילה". ניכוס קלאסי. סירבתי, רציתי להגיע עד המהדורה המרכזית. סדר חברתי חדש זה גם סדר טלוויזיוני חדש. בשלב כלשהו יצא עוד איזה טיפוס, שאני חושב שהזדהה בפניי כאבי יעקובוב (ההוא שרקד ליד הפלסטינית או שמא עובד ערוץ 10 שיקר ונתן לי שם בדוי? אולי סתם אבי יעקובוב אחר), וניסה להסתיר את המצלמה. כך אנשי הטלוויזיה ניסו למנוע מאיתנו לתעד את המפגש הלא מתוכנן איתם, כאילו היו אחרוני העבריינים. זהו כוחו של הsuesveillance. המבוכה של אנשי הערוץ חשפה שחופש העיתונות הוא חדכיווני, העיתונות עצמה אינה ממהרת לחשוף את עצמה. מסתבר שלאנשי הטלוויזיה, בדיוק כמו לביבי, לא נוח עם הequiveillance החדש שנוצר. מיקי רוזנטל בטח היה שואל "מה הם רוצים להסתיר?".


העיתונאי הראשון שפגשנו היה ירון לונדון. הוא תחילה השתומם, ולאחר מכן הביע שעמום ובוז מופגן. אפשר להבין, הוא כבר ראה הכל ובטח היה עייף ומיהר להגיע הביתה. אבל גם אביב פרנקל, שכוחו עדיין במותניו, לא ממש הביע עניין. מאוד מוזר. אנשים מגיעים עד לטלוויזיה, עושים מהומה, ואף עיתונאי לא היה סקרן מספיק כדי לדבר איתנו באמת על איזו כוס קפה, אפילו בבית הקפה למטה. יותר מהכל, הם התייחסו אלינו כאל מטרד שיש להיפטר ממנו. המציאות היא מטרד עבור האנשים שעושים טלוויזיה.

מצד שני, הם כל הזמן שאלו אותנו אם יש לנו אייטמים להציע להם. כששאלנו אותם למה הם לא משדרים מהמאהלים בשכונות, הם אמרו שהם לא יודעים על סיפורים משם ושנשלח להם. מסתבר שזו בעצם אשמתם של אנשי השכונות – אין להם יח"צנים מאחוריהם ועניים שמוחים הם בכלל נוןאייטם, אולי חמש דקות לקראת סוף המהדורה, תחת הכותרת "סיפור אנושי מרגש" על "אנשים שמדברים מהלב".

בסוף הגיעו השוטרים. אני לא יודע מה היה דחוף לאנשי ערוץ 10 לקרוא למשטרה. הם אמנם ביקשו מאיתנו לעזוב את המקום, אבל האמת היא שלא היינו אפילו לרגע בתוך האולפנים המבוצרים. היינו רק בקומה 16 של בית הורד, ליד המעליות, אליה הבחורה בלובי אישרה לנו להיכנס. יותר מאוחר גיליתי שכלב השמירה של ערוץ 10 הוא בעצם דורון הרמן, כתב לענייני משטרה בתל אביב, והוא, שמהשנייה הראשונה איים לקרוא למשטרה, פשוט קרא לחברים שלו.

השוטרים הסבירו לי שזה שטח פרטי. גיליתי להם שבתוך השטח הפרטי יש משאב ציבורי, שהערוץ משתמש בתדר ציבורי ששייך לכולנו. זוהי השיטה, קודם מפריטים משאב ציבורי, ואז, כשרוצים למחות נגד השימוש שנעשה בו ע"י הגוף הפרטי מתברר שזה בלתי אפשרי, כי השטח הוא שטח פרטי. השוטרים אמרו שבפעם הבאה שאני רוצה להפגין שאבקש אישור מהם. בחודש האחרון כל החוקים והתקנות בנוגע להפגנות בוטלו דהפקטו, ברחבי הארץ יש כל הזמן הפגנות לא מאושרות, אבל כדי להפגין מול גוף תקשורת עדיין צריך אישור.


התקשורת, ההון והשלטון, והפתרון

 עד עכשיו המוחים באו בדרישות רק אל ביבי. המחאה היא מחאה פוליטית והיא פעלה אך ורק נגד הדרג הפוליטי. למעט קריאות "הון, שלטון עולם תחתון", והתפרצויות בודדות וסמליות לסניפי בנקים, המחאה עדיין לא יוצאת בגלוי נגד שתי הצלעות הנותרות של השיטה ההון והתקשורת. ביבי אולי אחראי, אך הוא אינו האשם היחידי, ואפילו לא האשם העיקרי. שותפים לו הטייקונים, המרוויחים הגדולים של השיטה, והתקשורת, שמעודדת את תרבות הצריכה.

הגיע הזמן שהמחאה תתפשט למרחבים ציבוריים נוספים, מלבד הרחובות. הגיע הזמן לבוא בדרישות ולנהל מו"מ עם הטייקונים ועם גופי התקשורת, בדיוק כפי שדורשים לנהל מו"מ עם ביבי (שכוחו גם כך מוגבל). אם נהפוך את המחאה הזו לא רק לבעיה של השלטון (והשלטון המקומי), אלא גם לבעיה עבור ההון והתקשורת הם יקדמו פתרון. אם הבנקים לא יוכלו לנהל עסקים בשקט, אם התקשורת לא תוכל למלא את זמן המסך שבין הפרסומות בלי פריצות מדי שעה אל אנשים מהרחוב, יעמדו בפניהם שתי ברירות: או לסגור את הבסטה או להביא לסיום מהיר של המשבר לשביעות רצון כל הצדדים. כרגע, כשכולם לוחצים רק על ביבי, אין להם תמריץ לעשות זאת. להיפך, הם ישמחו להקריב אותו ולהמשיך לחגוג על חשבוננו.

בחזוני אני רואה את אנשי השכונות והפריפריה, ביחד עם אנשי רוטשילד, צובאים על אולפני הערוצים ותחנות הרדיו. כאשר 1,000 איש חמושים במצלמות ירצו להיכנס לבית הורד, שום כוח שבעולם לא יעצור אותם. הטלוויזיה מפחדת מהיום הזה, שבו הקהל הוא זה שישבור את הקיר הרביעי. לכן האולפנים שלהם שמורים כאילו היו בסיס צבאי, לכן הפאניקה שאחזה בחלק מאנשי ערוץ 10 כשהם הבינו שאני מבקש לשנות סדרי עולם ולחדור לקודש הקודשים הטלוויזיוני. בואו נראה להם שצדק צריך לא רק להיעשות, אלא צריך גם להיראות על מסך הטלוויזיה.

(הסרט שצילמנו יעלה לרשת במועד מאוחר יותר)

תגים: , , , , , , , , , , ,

48 תגובות to “מי ישמור על כלבי השמירה?”

  1. גולדן רן Says:

    מאמר מצוין המראה היטב את התוקפנות והאלימות בה משתמשים אנשי המחאה ותומכיה , תוקפנות אשר התקשורת מחבקת ומלבה יבוא היום כפי אותו ניסיון 'תיעודי' בו האלימות והתוקפנות תופנה כלפי התקשורת עצמה.

    מחאה שאין בה גבולות וסיגים היא מחאה מופרעת ,

    הקריאה להרחיב את מעגל המחאה גם לבתים פרטיים ולמקומות אחרים הם ביטוי לאותו אנרכיזים של המאבק היום .

    ראו את תמרור האזהרה ותבינו שהדרך בה אתם הולכים תפגע רק בכם אנשי התקשורת

    • Assaf Says:

      רן,

      חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי את הקריאה להגיע "גם לבתים פרטיים". מצאתי רק "הגיע הזמן שהמחאה תתפשט למרחבים ציבוריים נוספים", וגם הסבר שערוצי השידור הפרטיים משתמשים במשאב ציבורי שהופרט ונמסר להם והם עושים בו ככל העולה על רוחם בשירות האינטרסים הצרים של בעליהם.

      אם אתה לא רואה קשר בין המציאות של העשור-שניים האחרונים לבין התקשורת ובמיוחד זו האלקטרונית, כנראה שאתה מתאמץ שלא לראות.

      יכול להיות שהתקשורת ראתה במחאת האוהלים יופי של "סיפור" ועזרה לקדם אותו בהתחלה. מאז ההפגנה הגדולה עושה רושם שדווקא הכיוון השני השתלט, וכל שופרות הטייקונים (בשבילך, "תקשורת") מתחרים מי יספיד את המחאה יותר יפה, ומי ישכנע יותר טוב את הציבור שיאללה, ה"סיפור" נגמר ואפשר להמשיך בשגרה.

      • Assaf Says:

        ובהמשך: הניסיון שלך להציג את המחאה כ"תוקפנית" ו"מופרעת" נופל על הפרצוף. לא רק שהמצאת קריאה דמיונית "להגיע לבתים פרטיים". הפכת הפגנות של מאות אלפים שמתפזרות בשקט בלי טיפת אלימות, ומאהלים שמתנהלים בסדר מופתי (בהשוואה למדינת ישראל) במשך יותר מחודש, למשהו "תוקפני" ו"מופרע".

        כמובן, כמו כולנו גם אתה יודע שמחאה בלי שום שיניים, כזו שלא מדאיגה קצת את השלטון, היא לא מחאה. וזה בעצם מה שאתה רוצה. שלא תהיה מחאה בכלל כי המצב הקיים מתאים לך.

      • יואב Says:

        אני חושב שאי אפשר להתעלם מחיבוק הדב המפורסם, שמתחיל לתת את אותותיו על המחאה ולמסמס אותה. הוא היה שם כבר בשבוע הראשון, כשחולדאי הציב שירותים כימיים ברוטשילד, אבל אז ההתפרצות הייתה חזקה מדי ורגעית הדבר חזר אליו כבומרנג. היום לעומת זאת, כל פעם שאני עובר שאני עובר ברוטשילד ורואה שכלכליסט תרמו להם חולצות, אני חושב שהדבר היחידי שחסר שם הוא סניף של מקדונלדס.

  2. מישהי מאיזשהו מאהל נידח בארץ Says:

    ואכן כך, התקשורת לא באה לפה, וגם כשהיא כבר כותבת את הכתבות שלה על המאהלים הנידחים והלא יוקרתיים, זה לא היא כותבת, אלא אנשי המאהל כותבים לה הודעה לתקשורת והם מעתיקים את זה אחד לאחד. אפילו את תמונות אנחנו לפעמים שולחים להם. ואנחנו מתחננים, בואו, קורה פה משהו מדהים. אבל אם לא נולד תינוק בשיטת וואקום באיזה אוהל זה לא מעניין אותם.

    העיתונאים כבר מזמן לא עיתונאים, הם רק מתווכים. העיתונאים האמיתיים הם האזרחים בשטח שמתחננים לתקשורת שתעלה אותם על סדר היום הציבורי כדי שיוכלו להשמיע את קולם

  3. Shany Kedar Says:

    ובהמשך לדבריך – https://www.facebook.com/event.php?eid=124763217619992

  4. Assaf Says:

    יואב

    כל הכבוד על הניסיון. אתה צודק לגמרי שהתקשורת חייבת להיות חלק מיעדי המחאה, אם כי צריך להיזהר מליפול למלכודת "העם נגד תקשורת עויינת" וכו'.

    מבחינה ארגונית אני מציע לבוא בקשר ישיר, פנים אל פנים, עם מארגני המאהלים השונים. עושה רושם שיש שם בחורות ובחורים עם יכולת ארגונית לא מבוטלת. אם הם הצליחו להרים לא רק הפגנות ענק בת"א, אלא את שרשרת ההפגנות המגוונת של מוצ"ש האחרון – וזאת אחרי שהתקשורת הכריזה שהמחאה היתה רק של צפונבונים והיא כבר נגמרה – אז הם יוכלו לעזור לך גם לארגן קצת יותר משלושה אנשים שמגיעים לבניין אחד.

    בהצלחה, אל תתייאש

    אסף

    • יואב Says:

      תודה על התגובה, אסף.

      לצערי אני פסימי מכך שהעזרה תגיע מכיוונם של הבחורות עם היכולת הארגונית (קרי, הקשרים. כלומר, מאהל רוטשילד). אני שומע יותר ויותר סיפורים על "מאהל עשיר, מאהלים עניים". מאהל רוטשילד מרכז אליו את כל התרומות, ומקמץ לתרום בחזרה כשמאהלים אחרים מבקשים להיעזר, כך אני שומע מן האנשים בשטח. אני אגלה גם שלפני שהלכתי לבית הורד ביקשתי לשאול מגפון, אבל אמרו לי שאין להם.

      אני גם חושש שאותן בחורות, שהטלוויזיה מחבקת (אגב חיבוק הדב) פשוט לא ירצו לקלקל את יחסיהן עם התקשורת. כך שנשארנו עם אנשי השכונות והפריפריה, שחוסר הקשרים שלהם (ולא חוסר היכולת הארגונית, גם באיזורים האלו יש נשים מנהיגות, למרות שהן לא עיתונאיות, ואיזה יכולות מגלים בהן כשהן מקבלות הזדמנות) הם חלק מן הסיבה (למרות שמדובר כמובן בתוצאה של תהליכי עומק ידועים) שבגללה אני חושב שהם אלו שצריכים להקים את המאהלים ברשתות השידור.

      עם זאת, עדיין לא אמרנו נואש וננסה לעניין בכך מספר ממנהיגות המאהלים הפחות מתוקשרים.

      תודה על העידוד והמילים הטובות.

      • Assaf Says:

        יואב,

        התכוונתי דווקא לכלל המארגנות והמארגנים, ולא לשניים-שלושה מרוטשילד. נראה שההפגנות בפריפריה היו מתואמות יפה מאוד. מה, כל האנשים האלה לא יכולים לארגן איזה 50 איש שיגיעו לכל ערוץ באופן מתואם?

        בכל מקרה, כאמור שיהיה בהצלחה. קטונתי.

  5. עומר Says:

    יוזמה יפה, אבל אני קצת אמביוולנטי לגביה.

    לא סתם אומרים שהמהפכה לא תשודר בטלוויזיה: נדמה שהריכוזיות המסרטנת טבועה במהותו של המדיום הזה. אני חושש שגם אם נצליח להעביר את הטלוויזיה לצד שלנו, מה שיקרה זה שפשוט נפסיק להיות הצד של הטובים. אולי עדיף פשוט להפנות לה את הגב?

    • יואב Says:

      עומר, אני מסכים איתך. לכן אני לא רוצה להעביר את הטלוויזיה לצד שלנו, אני רוצה שהעם יהיה בטלוויזיה ויגיד את דברו, כמו שהוא אומר אותו ברחובות. כלומר, אין לי כוונה לנסות לשכנע מתווכים כמו מתן חודורוב לזרוק עצם לכיוון מאהלים שונים, אני לא צריך אותם, אני רוצה להקים מאהל בטלוויזיה.

      לא רק במהדורת החדשות אגב, אלא גם באולפן של ארץ נהדרת או במטבח של מאסטר שף. שהטלוויזיה תתנהל כמו מדינת ישראל, עם עקצוץ טורדני ובלתי פוסק של אנשי המאהל שיצעקו "העם דורש צדק חברתי" ברקע. יכול להיות שזו פנטזיה שלא תתגשם, אבל אני לא רואה הבדל רב בין הפנטזיה הזו לבין רפובליקת האוהלים שכבר קמה.

  6. נועם א"ס Says:

    גו ליפשיץ
    אני מאוד מסכים שההון והתקשורת הרבה יותר מרכזיים למחאה מביבי. יכול להיות שהתקשורת אפילו לוקחת את ההון בנקודות, בבחינת ההון השולט בעולם החומר ואילו התקשורת שולטת בעולם הרוח (גם אם ההון חייב להישאר האויב מס' 1).

  7. רס Says:

    מחקו מהפייסבוק את הפרופיל של יואב ליפשיץ אחרי שעלה הסרטון מהאולפנים.

  8. גיל Says:

    מי הם בדיוק האנשים המרכיבים את "התקשורת", "הטלויזיה" "אנשי ערוץ 10", וכו?

    האם הם לא חלק מהמחאה? האם לכולם יש דירה" האם אין להם בעיות משכנתא?

    הפוסט שלך מזכיר קצת את ההתבכינויות של המתנחלים והטוקבקיסטים הימניים למיניהם (אגב- מה מצב ההון שלהם?) על ה"תשקורת הסמולנית"….

    • יואב Says:

      מעניין אם כשבורדייה כתב את על הטלוויזיה היו כמה נודניקים ששאלו מה זה טלוויזיה.

      "התקשורת" היא הערוצים השונים של "המדיה הישנה", על מנגונינהם השונים. ערוצים 2, 1 ו-10, תחנות הרדיו הארציות ובמידה מסויימת גם ארבעת העיתונים הגדולים.

      אלו אותם גופים שלא שידרו את הההפגנות בשבת האחרונה. אלה אותם גופים שכבר יממה שלמה מתעסקים כמעט אך ורק בחשדות לפלילים של איזו כוכבת תקשורת, במקום במסות האדירות של האנשים שעדיין ישנים ברחובות ישראל ועדייןדורשים צדק חברתי, שהם מבחינתם כבר "חדשות ישנות".

      אתמול, לפני שחסמו לי את פרופיל הפייסבוק, יצרה איתי קשר כתבת של דה-מרקר. היא אמרה שבכוונתה לפרסם אייטם קטנטן על הנושא. היום פתחתי את העיתון (לקחתי חינם במאהל רוטשילד. במאהל לוינסקי בו עברתי קודם כנראה כבר נגמרו על העותקים של העיתונים שמחלקים חינם למאהלים…), ובמקום הידיעה הזו מצאתי את הכותרת "שרית חדד בעקבות מרגלית צנעני". כמה עמודים קודם, במדור אחר, יש ידיעה נוספת, של אותה הכתבת, באותו הנושא ממש ("שרית חדד מצטרפת ל-The Voice"). שתי ידיעות על שרית חדד שמצטרפת לאיזו תוכנית (וזה בעיתון כלכלי, לא בפנאי פלוס!), ושום ידיעה על נסיון הכניסה שלנו לטלוויזיה.

      אני לא מאשים את הכתבת. אני בטוח שהיא רצתה להכניס אייטם בנושא הפוסט, אבל אולי העורך לא נתן לה. בכל זאת אני קורא בטקסט לצאת נגד אמצעי התקשורת, והעיתון הוא חלק מהם. ככה זה, זה המנגנון.

      אחד הדברים היפים במחאה הזו היא הקריאה "אדוני השוטר, גם אתה שווה יותר". נכתב רבות על התנאים בשוק התקשורת ומוסר התשלומים בו (שוטף + שנה הבאה), ואני בטוח שהכתבות סובלות מאותה בעיה ממנה סובל כל עם ישראל ועליה הוא יוצא לרחובות. כמו השוטרים, הם נאלצים לשחק את התפקיד שלהם במסגרת השיטה כדי לשרוד. חלקם עושים זאת בחוסר חשק, חלקם כמו הכתב/שוטר מערוץ 10 אולי דווקא נלהבים מכך. המחאה הזו נועדה לשחרר גם אותם.

      • יונתן מרוז, עובד ערוץ 10 לשעבר Says:

        כל הכבוד ובהצלחה!
        אני ספקן מטבעי ולא מיהרתי לתמוך במחאה אבל מה שאתה כותב, יואב, נשמע אמיץ וחכם, ובמיוחד מה שכתבת בתגובה האחרונה: המחאה נועדה לשחרר גם את השוטרים והעיתונאים המנוצלים.

      • יואב Says:

        תודה.
        בימים הראשונים של המחאה עלתה השאלה האם וכאשר תינתן הפקודה להתעמת אם המפגינים יהיו שוטרים שיסרבו פקודה. אני חושב שבימים אלו חשוב לשאול גם האם יש עיתונאים ועובדי תקשורת אמיצים מספיק לצאת בגלוי נגד מעסיקיהם. אולי בהפגנות הבאות, בחוצות העיר או בנסיון הקמת המאהל בנווה אילן, עלינו לצעוק "היי פרילנסר, גם אתה שווה יותר!".

  9. ליטל Says:

    את הוידאו אפשר לראות כאן!

  10. עדן Says:

    מצטרף לאחרות. יוזמה מצויינת וכך גם המחשבות להמשך – להביא את המחאה גם לפתחה של התקשורת (גם) כדי לשנות את המציאות התקשורתית וכמו שאסף אמר בהחלט אפשר להשען על הכוח הארגוני שקיים לא רק ברוטשילד (וגם לא רק במאהלים באופן כללי) כדי להתניע את ההמשך

    שוב כל הכבוד על היוזמה

    • יואב Says:

      אני אשמח לכל כוח ארגוני כזה או אחר שיעזור לי להתניע את ההמשך. הפעולה ביום ראשון הייתה מבחינתי רק ניסוי כלים, יהיה לי חבל אם זה יהיה השיא.

  11. אורן Says:

    גם אם אני מסכים עם הסיבות לפעולה הזו, אני לא בטוח שהיא הדבר הנכון לעשות במצב הנוכחי. אני חושב שהתקשורת הממוסדת בישראל עדיין חזקה מאוד, חזקה מספיק בשביל לחסל את המחאה אם ראשיה יחליטו שהם רוצים לעשות את זה. מתקפה ישירה כזו על התקשורת עלולה להזיק יותר משתועיל.

    • יואב Says:

      מנקודת מבטי, אין באמת ברירה אחרת. ללא שינוי ביחסי הכוחות בין העם לבין התקשורת, גם כך המחאה הזו לא תשיג את כל מה שהיא מתיימרת להשיג.

      עם זאת, אני כמובן חושב שמה שהמחאה הזו כבר השיגה הם השגים עצומים, ובעיקר ההוכחה לכך שאפשר אחרת. אז למה באמת אי אפשר אחרת גם בתקשורת? למען האמת, עם כל הכבוד לכוחה של התקשורת, ויש הרבה כבוד ויראה, היא עדיין לא יכולה לשלוח שוטרים חמושים אל עבר המפגינים.

      • אורן Says:

        התקשורת לא יכולה לשלוח שוטרים לעבר המפגינים, אבל לדעתי יהיה לה קל מאוד לעשות מניפולציות על הציבור אם יסור חינה של המחאה בעיניה. הם יכולים להחליט להבליט דברים כמו סדקים ובקיעים בקרב המוחים, להתחיל לסקר את המחאה בטון פחות אוהד ויותר ביקורתי (או, גרוע יותר, מזלזל), או סתם לקבור את סיקור המחאה בסוף מהדורות החדשות והעיתונים. לדעתי רובו הגדול של הציבור יושפע מכך והמחאה תאבד את המומנטום שלה ואת יכולתה להשפיע על מדיניות הממשלה.
        אמצעי התקשורת האלטרנטיביים עדיין אינם חזקים או משפיעים מספיק בשביל לשמש כרשת ביטחון למקרה שחברות התקשורת יחליטו לחסל את המחאה.
        ועדיין, אני מקווה שאני טועה ואתה צודק.

  12. דניאל Says:

    היי יואב. ככל הנראה מתארגנת אסיפה של כל מאהלי ת"א לגיבוש הצעות לפעולות מחאה קונקרטיות. אתה מוזמן לבוא ולהעלות את ההצעה שלך. אני לא יודע עדיין איפה ומתי, כדאי להתעדכן ב-j14 או במרכז המידע ברוטשילד.

    נ"ב האתר לא נותן לכתוב תגובות מ-chrome

    • יואב Says:

      תודה דניאל. אני לא יודע אם אוכל להגיע (כי עדיין אני לא יודע מתי זה…), אך גם אם אני לא אגיע, חשוב שהרעיון הזה יפיץ עצמו הלאה, גם בלעדיי.

      אם תוכלו (כל מי שקרא ותומך) לעזור להפיץ אותו, בעיקר בקרב אנשי המאהלים השונים, ברוטשילד ובשוליים, בדגש על המנהיגות והגופים המארגנים, אם תדברו על היוזמה ברחוב ובאינטרנט, אולי נוכל להרים את הפרוייקט הזה.

  13. יוסי Says:

    כשהמזרחים הרגישו מודרים מהתקשורת הם לקחו את העסק בידיים והקימו ערוצי תקשורת אלטרנטיביים, שוק הקסטות ותחנות רדיו שהשלטון אהב לכנות "פירטיות". כשאשכנזים מרגישים שמדירים אותם הם מנסים לפלס את דרכם במרפקים חזרה למרכזי הכח ההגמוניים. ההבדל הוא בין פרודקטיביות (סיפוק מוצר שהציבור רוצה ומבקש) ויזמות תוך כדי התעלמות מכח השלטון המדכא לבין מלחמות ביזנטיות בין המדכא של היום למדכא של מחר. באמת יואב, למה אתה חושב שלוח השידורים שלך הוא מה שה"עם" רוצה? הדרישה היחידה שמתיישבת עם עקרונות חרות הפרט היא פתיחת שוק התקשורת לחלוטין והורדת כל חסמי הכניסה אליו. ואז תוכל לשדר 24-7 מאיזו קייטנת קיץ שתרצה. אני בטוח שהרייטינג ירקיע שחקים.

    • יואב Says:

      יוסי, יש כל כך הרבה כשלים בניתוח שלך, שאני לא יודע מאיפה להתחיל. אני אעשה זאת בנקודות.
      א. יש הבדל בין להוציא קסטות ולמכור אותן בתחנה המרכזית, ובמידה מסוימת אפילו להקים תחנת רדיו פירטית, לבין להקים תחנת טלוויזיה פרטית. הבדל עצום במשאבים, בארגון, ויש גם כל מיני חסמים חוקיים.
      נכון, יש אינטרנט. אבל צריך לזכור בעניין זה כמה דברים: דף הבית של מרבית הישראלים הוא עדיין טמקא, וואלה או נרג'. בנוסף, יש את הפער הדיגיטלי, שרבים מן המזרחים (ואוכלוסיות מוחלשות אחרות) נמצאים בצד הלא נכון שלו.
      ב. היסטורית, גם המזרחים (וגם הכושים בארה"ב) רצו לפלס דרכם למרכזי הכוח בתקשורת, והיא תמיד הייתה היעד מבחינתם. הם גם הצליחו. ההיפ-הופ וגם הפופ הים תיכוני הם זרמים שמכוונים להמונים, להיות פופולריים. אין מדובר באמנות מחתרתית שקוראת תגר על הסדר החברתי-קפיטליסטי, אלא להיפך – מדובר ביצירה שרוצה ומצליחה להיות חלק אינטגרלי ממנו.
      ד. אני לא מנסה לפלס את דרכם של האשכנזים חזרה באמצעות כוח. אם קראת בעיון את הטקסט שלי, עיקר תלונתי היא על כך שהתקשורת מתרכזת בצד האשכנזי של המחאה, ושהמזרחים הם אלו שמודרים ממנה. אני לא רוצה לקבוע את לוח השידורים, אני רק לא רוצה שרם לנדס ואפי טריגר יקבעו את לוח השידורים. אני רוצה שהעם יקבע. אני לא רוצה להיות היחידי עם אוהל בנווה אילן, אני רוצה שנווה אילן יהיה מלא באוהלים, של ברדיצ'בסקי מקרית גת ושל אמזלג מקרית שמונה, והם, העם, ישדרו בלי מתווכים, בדיוק כפי שקורה ברחובות.
      ה. אני מסכים שצריכים לפתוח את שוק התקשורת. אבל הוא לא פתוח. ועד שהוא יפתח, הרי נקים עוד ועדה שתגיד בצדק רב שמבחינה כלכלית אין מקום לעוד ערוצים מסחריים בשוק קטן כמו ישראל, מה נעשה? וגם אז, בגלל מאפייני השוק, יהיו אולי הרבה ערוצים, אבל הם לא באמת יהיו שונים (מה ההבדל בין ערוץ 2 ל-10?). הדרך היחידה לפתור את הריכוזיות בשוק הדיעות הטלוויזיוני היא באמצעות פתיחת שערי הערוצים בפני כל מי שרוצה להשמיע דעתו. מכיוון שהם לא פתוחים, כולנו יודעים כיצד עובדים מנגנוני החדשות, עלינו לפתוח אותם בעצמנו.

      • יוסי Says:

        שלום יואב.

        נקודה ה' היא לעניות דעתי הכי חשובה בדיון הזה. לפי דעתי להיטפל למונופולים שנוצרו ע"י הרגולציה של הממשלה זה לנבוח על העץ הלא נכון. את חיצי הביקורת והמחאה יש להפנות לממשלה, למשרד התקשורת, ולדרוש את פירוקו, ובמקביל, ומתוך אמונה וידיעה כמעט ודאית שהממשלה לא תתפרק מכוחה ברצון, יש לפתח תקשורת אלטרנטיבית. אני יודע שזה נשמע לא ריאלי, אבל… זו הדרך הלא-אלימה לשינוי המציאות, וזו דרך שבבסיסה מייתרת את מבני הכח הנוכחיים ולכן היא היחידה שיכולה לשנות דברים בצורה קיצונית.

        א. אם אתה רוצה להפיק כוכב נולד אז אולי באמת צריך אין-סוף משאבים. אם אתה רוצה לשדר מהשטח, זה אמור לעלות גרושים. לראייה הערוצים המקומיים בכבלים. ואם ה"עם" רוצה לראות כוכב נולד או לקרוא NRG (מתוודה – אני אוהב את NRG..) אז מי באמת שמך להשתלט על ערוץ 10 ולדחוף לו, ל"עם" הזה, משהו אחר לגרון? הגישה שלך די קולוניאליסטית לטעמי. מאמינה בחינוך הנייטיבס. בנעורי בחיפה היתה לנו גם טלביזיה פירטית, לא רק רדיו. אז נכון, אנשים התרגלו שהכל זורם חלק דרך הכבלים הממוסדים אבל אם מה שאתה מציע באמת *מבוקש ונחוץ* אז אנשים יסכימו לטיפת אי נוחות ולהסתכן בעבירה מינורית על ה"חוק" כדי לקבל את האינפורמציה שהם זקוקים לה. וחוץ מזה, אולי רדיו אוהלים 24-7 זו התחלה לא רעה?

        ב. אתה מכליל פה יותר מדי אבל גם במידה וההכללה שלך נכונה באופן כללי (וזה כנראה המצב), אני לא רואה כיצד העובדה שאמני השוליים החברתיים חיפשו (וגם מצאו) פופולריות פוגמת בתיזה שלי שהיא: שהם עשו זאת בתחילה מבלי לכפות את עצמם, ע"י עקיפת ערוצי השיווק והתקשורת ההגמוניים וגם עקיפת ה"חוק" כאשר הדבר היה נחוץ (וכמובן גם מוסרי, לשיטתי). זה שלאחר זמן מה ערוצי התקשורת ההגמוניים אמצו אותם לחיקם לא מפחית מתקפות האסטרטגיה בה הם נקטו לפני שהם ביססו את עצמם כאמני מיינסטרים, ובמידה והם הפכו להיות חלק ממנגנון מונופוליסטי שעתה חוסם את דרכם של אחרים, אז כל הבוז למסתאבים. כלכלת הקסטות והרדיו הפיראטי היתה קפיטליסטית למהדרין ודוגמא טובה מאוד ליתרונות של שוק פתוח שבנוי על יחסי גומלין שמבוססים נטו על הסכמה הדדית. שוק התקשורת הישראלי הוא לא קפיטליסטי אלא מונופוליסטי-מדינתי ובנוי על כפיה בידי המדינה וקבוצות הכח ששולטות בה. במילים אחרות אתה נובח על העץ הלא נכון. את האוהל אתה צריך להקים במשרד התקשורת ולדרוש את פירוקו.

        ג.

        ד. תשמע זה קצת יומרני מצדך (בתור אשכנזי תל אביבי כן?) להגיד לאמזלג מקרית שמונה איפה הוא צריך להפגין ומה הוא צריך לבקש לראות במסך הקטן שלו. אבל, שוב, אם זה באמת מה שקבוצה גדולה של אנשים (="עם") רוצה לראות בטלביזיה, אז אדרבא, אם השוק היה באמת חופשי, היתה נמצאת התחנה שהייתה מרימה את הדגל הזה (תואמת אל-ג'זירה למשל). מאידך אם השוק לא חופשי, אז כל מה שנותר זה או הגחמות שלך או הגחמות של החברה שיושבים עכשיו בבנין ערוץ 10 בתוך כלוב הזכוכית ולך תדע מה ה"עם" מעדיף. (ומה עם מי שלא רוצה להיות ב"עם" דרך אגב?) ולכן… חזור לנקודה ה' ממנה התחלנו.

  14. יואב Says:

    יוסי,

    ה. מדוע אי אפשר גם וגם? גם רדיו אוהלים וגם להקים אוהל בתחנות הטלוויזיה? לפתח אמצעי תקשורת אלטרנטיביים לוקח זמן וכסף. לאנשים אין כסף לגמור את החודש, על זה המחאה, כיצד הם יקימו תקשורת אלטרנטיבית שתגיע להמוני בית ישראל? אתה אומר שזו דרך לא אלימה, כלומר הדרך שלי היא דרך אלימה. כן, הרעיון שלי אלים במידה מסויימת, אבל אנחנו נאבקים נגד כוחות אלימים לא פחות. גם להקים אוהלים ברוטשילד זו דרך אלימה, זוהי אלימות נגד המוסדות הפוליטיים (תהיה זו הממשלה או העיריה). אין מאבק פוליטי ללא אלימות, ללא הפרעה כלשהי לסדר הציבורי. מבין כל האופציות, זו האופציה שהיא גם הפחות אלימה (לא קראתי להוציא להורג את שטרסלר, כן? אפילו לא אמרתי לסתום לו את הפה. שימשיך לדבר באולפן שישי, אלא שבנוסף אליו גם אחרים ידברו שם), אבל גם יכולה להיות אפקטיבית במידה. ראה דבריו של אסף בתגובה לפאניקה שאחזה ברן גולדן. הדרישה שלך שנקים רשת תקשורת אלטרנטיבית, שתגיע גם להמונים המאותגרים טכנולוגית, כאילו נועדה כדי לשמר את המצב הקיים.

    א. לשדר מהשטח אולי עולה גרושים כשכבר יש לך תחנת שידור פעילה, אבל להקים תחנת שידור עולה הון תועפות. במיוחד בזמנים בהם כבר אין תשתיות לשידור אנלוגי. צריך להזכיר גם שהכבלים הפירטיים היו בתקופה שבה היה רק ערוץ 1, איך שהגיעה מת"ב לאיזורנו הם נעלמו כלא היו.
    כשהבחירה היא בין כוכב נולד לבין דברים אחרים, אז העם כנראה רוצה לראות כוכב נולד. אבל זה השקר השל חרושת התרבות, לא? לכאורה יש בחירה, יש אינסוף אפשרויות, אבל בעצם הבחירה היא מוגבלת. אף גוף שידור לא שידר את העצרות בשבת האחרונה.
    כך שאני לא מאמין בחינוך של הנייטיבס. להיפך, התקשורת הממוסדת מנסה לחנך אותו. העם יוצא לרחובות, דורש צדק חברתי, והיא משדרת ארץ נהדרת ולא את ההפגנות, ואז יוסי בא ואומר שזו הבחירה של העם לראות ארץ נהדרת.

    ב. צריך להקים אוהל מול משרד התקשורת, אבל כמו שכתבתי: לא רק הממשלה היא הכתובת. אם אתה לא מבין את זה, ומבקש לפתור את בעלי ההון וערוצי התקשורת בכך ש"הם לא אחראים למצב", זו היתממות בערך כמו להגיד שאל ג'זירה היא תחנה עממית שלבעליה אין אינטרסים כלכליים-פוליטיים. ערוץ 2, אגב, שמח עם המצב שנוצר. גם ערוץ 10, שזוכה להקלות על חשבון משלם המיסים. במילים אחרות, הם מעודדים את השוק המונופוליסטי כי הם הנהנים העיקריים ממנו. גם את זה כתבתי בפוסט. לבוא בטענות רק אל הממשלה זה לא נכון ולא יעיל. צריכים כאן פעולת מלקחיים.

    ד. אני אשכנזי אבל לא תל אביבי. ילדותי עברה עליי בקריות, הפריפריה של חיפה שהיא בעצמה פריפריה, אבל כזו שמקיימים בה עצרת (בחיפה ובבאר שבע, לא בקריות ובלוד, אגב), שם שאפתי את עשן בתי הזיקוק ונשמתי את ריחו של הקישון, מפגעים סביבתיים שאתם שם בחיפה שעל ההר לא סבלתם מהם. סבי מת בזקנתו מסרטן, לך תדע אם זה לא קשור למפעלים בהם עבד ולאיזור בו הוא חי. מצטער על הנפנוף בביוגרפיה האישית, אבל היא חיונית לאור האשמותיך.
    אני לא קובע לאף אחד איפה הוא צריך להפגין, אני קורא לאנשי הפריפריה והשכונות, בואו נפגין ביחד גם בתוך התקשורת. להגיד שזו גחמה שלי זה בערך כמו להגיד שרפובליקת האוהלים התחילה מגחמה של דפני ליף. זה נכון, אבל זו גחמה שהיא משותפת להרבה אנשים מסתבר.
    כשדפני ליף וחבריה הקימו את האוהלים הראשונים בשדרה היו מי שאמרו עליהם שהם אלימים (מה שנכון כאמור במידה מסויימת), או שקראו להם להיכנס למפלגות או להקים אחת ולנסות להשפיע דרכה (כמו שאתה אומר לי בנוגע לתקשורת), ואפילו אמרו עליהם שהם תל אביבים מנותקים (כמו שאתה קורא לי. אגב, לא אחת יצאתי כאן נגד אותה תרבות ממש).
    אז יודע מה, תמשיך לקרוא לי אשכנזי תל אביבי.

    • יואב Says:

      אגב יוסי, דרך אחת לקרוא את דבריי היא כאילו אני לא מבקש לצאת ממסגרת השיח הקפיטליסטי.

      גם בארה"ב, בה הקניין הפרטי הוא מקודש ובה התדרים אינם נתפשים כמשאב ציבורי (בניגוד לאירופה), קיימת החובה לשאת, של בעלי תשתית טלקומוניקציה, אחרים הרוצים להשתמש בתשתית שלהם. בארץ כמובן שהדבר קיים. ערוצי הכבלים חייבים לאפשר לערוצים יעודיים או ערוצים אחרים (למשל תכלת או טבע הדברים או ערוצים מסוג זה) להשתמש בתשתית שלהם. כך גם בסלולרי. המפעילים הוירטואליים משתמשים בתשתית של הרשתות הקיימות. הדבר נעשה על מנת לפתור כשלי שוק ולהיטיב עם הצרכן.

      מדוע שלא נראה בערוצים 2 ו-10 כ-common carrier, שחובתם לשאת תכנים מסויימים (והרי זה מה שקורה גם כך, במסגרת הרשיון שניתן להם)? ואם אנו רואים בהם ככאלה, ומכירים בכך כי קיים כשל שוק הן בשוק התקשורת (השכבה הפיסית) והן בשוק הרעיונות, ואני מבין ששנינו מכירים בכך, אחת הדרכים לטפל בכך היא להתייחס לערוצים כפי שהצעתי, ואז אם מישהו רוצה לדבר בהם, למה שהוא לא יוכל? מדוע שלא תהיה רגולציה מסוג זה? כמובן שצריך לפעול במקביל לפתוח את השווקים בדרכים נוספות, אך עד שזה יהיה, הפתרון שאני מציע הוא דרך לא רעה לטפל בכשל השוק שנוצר. אם אי אפשר להקים עוד ערוצים, כי עוגת הפרסום קטנה וכו', מדוע שלא נקים עוד ערוצים בתוך הערוצים הקיימים?

    • יוסי Says:

      הי יואב. קודם כל אני רוצה להתנצל על הכינוי "אשכנזי תל אביבי" שמסתבר שהוא לא רק לא נכון עובדתית אלא סתם פוגעני שלא לצורך. סליחה.

      נראה לי שאנחנו מסכימים שמה שמניע את הערוצים ה"מסחריים" בישראל הוא שילוב של גורמים, שבמידה רבה סותרים אחד את השני.

      1. כוחות השוק. הרצון למקסם רווחים. פרשנות חמדנית של הרצון הזה אמורה להנחות את הערוצים האלו לספק את רצון הקהל, או לפחות את רצון הקהל שאפשר למכור לו משהו דרך הפרסומות. בהנחה שאת הרווחים הגבוהים המפרסמים עושים על ידי שווק למסות של העם (לעומת שווק לאחוזונים העליונים, שמן הסתם יותר אפקטיבי באמצעים אחרים) יש להם אינטרס לדעת מה הרוב רוצה לראות, ויש להם אינטרס להביא את זה לקהל. מכאן שאם לא משדרים 24-7 אז כנראה שמישהו שרווחיו תלויים בדבר הגיע למסקנה שאין שוק לסחורה הזאת. אם הייתי צריך לנחש, הם מן הסתם הגיעו למסקנה שאנשים אומרים שזה מעניין אותם, אבל נלאים מהסחורה לאחר שתי דקות של צפיה. יש להם ברומטרים משוכללים, כך אמרו לי. אולם קיימת גם אופציה אחרת והיא שהרוב כן רוצה לראות יותר מהמחאה בפריפריה אבל הערוצים בכל זאת מגיעים למסקנה שלא כדאי להם לשדר את זה בגלל…

      2. שהם אימפוטנטים, עצלנים, או מקובעים.

      3. בגלל שהם מחשבים שקידום תכנים אנטי-צרכניים בסופו של דבר עשוי להקדיח את תבשילם אצל המפרסמים.

      4. בגלל שהם מחשבים שקידום תכנים אנטי-מונופוליסטיים עשוי להביא לדרישה לסיום המונופול שלהם בתקשורת.

      אנחנו גם מסכימים שהם פועלים כקרטל לכן מאוד הגיוני שהם יפעלו בצורה מסונכרנת בנושא. אם אני זוכר/מבין משהו בישראליות, זה ככל הנראה מסתכם בסיבה מספר 2. סתם חפיפיות ושרלטניות. אבל… וזה אבל גדול… שום דבר בחשבון הסופי יעקוף את רצונם למקסם רווח, וכשההזדמנות הכלכלית תהיה משכנעת מספיק, מישהו ישבור את הקרטל. מכאן שאפילו אם יש רצון רחב לראות יותר את המחאה שאתה רוצה להכריח אותם להציג, לומר שזהו "רצון העם" זוהי כפי הנראה הגזמה לא קטנה.

      אבל בו נחזור לאימפוטנציה, כי זה מביא אותי לנושא של הרגולציה. בוא נניח לרגע שרגולציה באמת עובדת ומשרתת את מטרתה המוצהרת—הגנת הצרכן, במיוחד מפני מונופולים שקיבלו הגנה בחוק מפני תחרות. מה רגולציה שאמורה להבטיח גיוון, רמה מסוימת וכו' יכולה לעשות נגד חוסר מקצועיות? אתה יכול לדרוש שרגולציה תוודא ששוטר לא יהיה מושחת. לדרוש שיהיה לו מנת משכל מעל 120 זה כבר סיפור אחר… ואם תתעקש לדרוש זאת אז התוצאה המיידית תהיה שוק שחור של תעודות IQ מזויפות (וד"א שוק שחור תהיה גם התוצאה של הגבלה על מחירי השכרת דירות).

      אבל ההנחה הזאת לגבי רגולציה (שהיא אכן משרתת את מטרתה: הגנת הצרכן) לא יכולה להיות יותר רחוקה מהמציאות. במציאות רגולציה היא אמצעי מניפולציה של המונופולים להבטיח חסמי כניסה גבוהים לענף הממושטר ובעקבות זאת—ביצור מעמדם. ברור שאי אפשר לפתוח ערוץ טלביזיה בזול—רק סוללת עורכי הדין שצריך בשביל לפענח את הדרישות המשפטיות ולשמן את היועצים המשפטיים של הגופים הממשלתיים הרלונטיים—תרושש ותיאש קבוצת אנשים מן השורה, כמוני וכמונך. זה עסק שכתוב לו על המצח " לטייקונים בלבד"—בגלל הרגולציה ולא שום דבר אחר. ארצות הברית יותר טובה מישראל בענין הזה רק באופן שולי.

      אתה צודק לחלוטין שמאבקי רגולציה הם מאבקי כפיה בכפיה. אבל יחסי הכח הם כאלו שהדבר דומה למשא ומתן בין עבד לאדונו, על הטבות בתנאי ההעסקה. ההישגים שהוא ישיג, אם בכלל, יהיו קצרי מועד ואולי דוקא ידחו את המהפכה האמיתית שדרושה ביחסים. משא ומתן כזה מאשרר את הפרדיגמה של היחסים, נותן תוקף למקור הסמכות של האדון, גם כשהוא, בנדיבותו הרבה, מוותר על איזו עצם. נראה לי שזהו האלמנט של מחאת האוהלים שאנשים כל כך מעריכים, אפילו אם הם לא מבטאים את זה באופן מפורש, בחוסר הנכונות לנסח "דרישות". הרי זה ברור מה יקרה ברגע שינוסחו הדרישות—חלק ייענו, חלק יידחו, כמעט כולן תמוסמסנה—אבל השיטה תישאר על כנה. כל עוד שהדרישות לא מנוסחות קיימת התקוה (לא חשוב כמה שהיא נאיבית) שניתן לייתר את מבני הכח הקיימים, פשוט לטאטא אותם כאילו אף פעם לא היו. אפילו הדטנט הנהדר בין האוהלים לבין ה"ממשלה החוקית" (בימים הראשונים יותר מעכשיו) נראה סוריאליסטי כמו הסכימות לריבונות משותפת על ישראל-פלשתין שיהודה שנהב הגה ממוחו הקודח. וזה היה כמעט אמיתי! מרד עבדים! אבל בסופו של דבר העבדים חוזרים למכלאות. הם רק מבקשים טיפה יותר חציר ליצועם ושקולר לא תלחץ כל כך על הצוואר. רבע שעה לקראת חצות של כמה קליפים מקרית שמונה ואפשר ללכת הביתה. בכלל יש מלחמה עוד שבוע אז צריך לסגור את הבאסטה.

      ולכן אסיים כמנהגי ואומר שישראל היא כזה מקרה קיצוני של חוסר ברירה בנוגע לחיים חופשיים משלטון מדינתי (בגלל הערבים VS הציונות) שכנראה נגזר עליה להיות מין ספרטה עד לסוף המר. אז יכול להיות שמה שאתה מציע (השארת ועד הקהילה על כנו ומשא ומתן באופן נקודתי על נושאים כואבים) יצליח לדחות את הסוף במקצת ואילו מה שאני מציע יפתח את ישראל לחלוטין להתערות-התבוללות-השמדה (הניחוש שלך טוב כמו שלי) במרחב הערבי, וזו לא ממש אופציה, מבחינת העם.

      • יואב Says:

        תראה, פתיחת שוק התקשורת היא נושא חשוב, אבל לא בזה הפוסט עוסק. נקודת המוצא היא כזו: כרגע שוק התקשורת לא פתוח, וכרגע הכוחות שפועלים בו פועלים נגד המחאה החברתית הכי חשובה שהייתה פה. מה עושים כנגד זה כרגע?

        אז אם המוחים יכולים לצאת לרחובות, ולהשתלט על מרחבים ציבוריים ממשיים (למרות שלא כל העם ברחובות, אז אולי העם לא רוצה את זה? בחיי שאני לא מבין את הניתוח הזה שלך), מדוע שלא ישתלטו גם על מרחבים ציבוריים וירטואליים? לא על כולם, כמו שלא כל הרחובות מלאים באוהלים, אלא על חלקם, חלק מהזמן, כמה שיאפשרו לנו הזמן, הכוח והעימות עם השלטון. הדיון שהתפתח ביננו הוא מבחינתי אך ורק נסיון להראות לך שקיימות הצדקות תיאורטת נוספות למעשה. אין לי שום יומרות לפתור את שוק התקשורת כרגע, אלא לפתור את המצב שבו זעקת הפריפריה לא מגיעה אל הטלוויזיה בנקודת זמן קריטית זו.
        אני גם לא בהכרח חושב שיש לקיים מו"מ עם התקשורת, וכאן אני מסכים עם דבריך על המו"מ שביבי כפה על יושבי האוהלים. אני רק רוצה להצביע על האפשרויות: אפשר באותו אופן גם לקיים מו"מ עם התקשורת. אפשר גם לא. אבל בואו נהיה קודם כל במרחב הזה, כפי שאנחנו ברחובות. המחאה לא יכולה להתמקר רק בדרג הפוליטי, והיא צריכה להשתלט לא רק על מרחבים שמטריד את הדרג הפוליטי בלבד.

        כך שכל הדיון על איזו רגולציה צריך לטווח הארוך היא באמת לא מעניין הפוסט הזה. יש לי דברים להגיד גם על כך, כמו גם על ההנחה שאם מראים משהו בטלוויזיה סימן שזה מה שהעם רוצה לראות (ואולי זה מה שהאנשים שמשפיעים על הצריכה המשפחתית רוצים לראות? קרי בעיקר ילדים ועקרות בית, לפי מחקרים וגו'. ויש גם תכנים מסויימים שאנשים רוצים לראות, אבל אינם מקדמים מכירות, כמו מחאה על תרבות הצריכה), אבל זה לפוסט אחר בבמה אחרת.

      • יואב Says:

        אגב, יוסי, הנה נתונים על השפעתו של גורם מספר 3 שמנית על הטלוויזיה. אין מדובר רק בטפשות ועצלנות, קברניטי הערוצים עקבו אחר הנתונים האלו מדי יום ביומו בחודש ומשהו האחרונים.

      • יוסי Says:

        יואב, במקום לחזור על מה שאמרתי אני אנסה למקד את זה ואומר שברמת האינטואיציה לא אהבתי את זה שאתה דורש/מבקש (הדואליות היא אצלך במקור) מהארגונים האלו לפעול בניגוד לאינטרסים שלהם. מצד אחד אתה מוכר את עצמך בזול משום שהפתרון האמיתי הוא לפתוח את השוק לתחרות ולא להתחנן בפני ערוצי ההון-שלטון לצדקה. מצד שני זו גם מחאה לא הוגנת כלפיהם משום שכשהם נכנסו למכרז הם לא התחייבו לתת לך, באופן אישי, דין וחשבון. הם לא כפו את עצמם עליך. הממשלה שלך כפתה אותם עליך.

        הכתבה שקישרת מדה-מרקר היא מדהימה והיא רק ממחישה עד כמה הרעיון של הפרטה (והרגולציה שנלווית אליה) הוא פגום מיסודו: אין שום סיכוי לקבל את השירותים החברתיים-ציבוריים שהמדינה מתיימרת לספק (מן השפה ולחוץ) מגוף שהוא כל כך שבוי בחישובי רווח והפסד. לכן גם במידה וגוף כזה ייכנע לדרישותיך (…והדרישות של עוד 100 גופי לחץ אחרים…) הוא פשוט יפשוט את הרגל . ולכן מה שאתה מבקש לא יכול להיות פתרון ארוך-טווח.

        אבל כמו שאמר אסף לפני: קטונתי. תחשוב על ההערות שלי בתור הצעות ייעול ותו לא. אני בטח לא חושב שגרמת עוול למישהו (יש לפעולה שלך פוטנציאל כזה, אבל הוא לא התממש עדיין).

      • יואב Says:

        יוסי,

        א. אתה מטיל את האחריות אך ורק על הממשלה. אני לא מקבל את השיח הזה.

        ב. אתה חושש כל כך לטור הרווח של ערוצי הטלוויזיה, ואומר שזה "לא הוגן" כלפיהם. יש אנשים שאין להם קורת גג, אנשים שלא גומרים את החודש, וזה מה שלא הוגן?

        ג. כשערוץ 10 נכנס למכרז למשל, הוא ידע שהוא גוף דו מהותי. הוא גם ידע שהרגולטור והכנסת יכולים להטיל הגבלות נוספות, בהתאם להחלטתם. האופציה הזו תמיד נשארת פתוחה (כמו בחוזה מול חברות הגז בעניין התמלוגים). כך שגם בהיבט השיח לשיח ה"לא הוגן" אינו במקומו.

        ד. אני לא מתחנן לצדקה. כאמור, אני לא מתחנן למתן חודורובים למיניהם.

        ה. הטיעונים שלך דומים לטיעונים נגד שכר מינימום או תנאים סוציאליים. אם עסקים ישלמו שכר הוגן, חלק מהם יפשטו את הרגל. אז שיפשטו.

        בהקשר הזה יש להוסיף שני דברים: 1. שוק התקשורת הוא שוק נצלני ביותר;
        2. ערוץ 10 כבר עמד בפני פשיטת רגל והחזרת המנדט שניתן לו, אך ורק הודות לניהול כושל. מה עשו ראשי הערוץ? באו למדינה וביקשו הקלות נוספות, הקלות בתנאי המכרז המקודש. הם בכו על כך שהמכרז ותנאיו לא מאפשר להם להפעיל את הערוץ, וזאת למרות שכשהם נכנסו למכרז הם ידעו את תנאיו וחשבו שהוא צפוי להביא להם רווח.
        לפי ההגיון שלך, מה שהיה "פיירי" היה לדרוש מהם לעמוד בתנאי המכרז ולשלוח אותם הביתה ולהחליף אותם בזכיין יעיל יותר. זה לא נעשה. נכון, המדינה אחראית לכך, אך גם הערוץ (הוא זה שבא וביקש הקלות, ולא נהג ב"הגינות"). אם הערוץ יודע לבקש הטבות מן הציבור, בניגוד לתנאי המכרז, אני חושב שבהתאם לדוקטרינת ההדדיות, לציבור יש זכות מלאה לדרוש ממנו לבצע דברים שהוא לא התחייב עליהם במכרז הראשוני.

        ו. כבר הסכמתי שצריך לפתוח יותר את שוק התקשורת, וזהו פתרון מסוים שיש לשאוף (גם) אליו בטווח הארוך. אולם זו לא הבעיה שאני בא לפתור כרגע, ובהתאם לאמור לעיל, אני לא רואה פסול בפעולה לטווח קצר מהסוג שהצעתי (שאינה אמורה להיות קבועה).

  15. יוסי Says:

    יואב,

    אני מאמין בוולונטריזם, ביצירת מסגרות שמבוססות על הסכמה הדדית ועל כיבוד גופו ורכושו של הזולת—אנרכיזם של השוק החופשי.

    אני לא חושש בכלל לשורת הרווח של הערוצים הממלכתיים-מסחריים, אני חושב שהם עסוקים בטמטום קהל היעד שלהם ובהפיכתו לבהמות צרכניות. הם גם נצלנים ציניים של מדיניות ההפרטה של הממשלה שאפשרה להם להתעשר בצורה יחסית קלה ותוך סיפוק מס שפתיים בלבד לתנאי המכרזים. וכמובן, אני בז להם על כך שהם שופרי תעמולה של השלטון.

    אבל, וזה אבל גדול, בניגוד למה שאתה אומר ערוץ 10 אינו "שטח ציבורי" בדיוק כמו שהבית של אהוד ברק המושחת איננו שטח ציבורי. ברגע שאתה מתחיל עם ההלאמות למיניהן, מי יודע איפה זה ייגמר. ובכל מקרה, אנלא סומך עליך עם הכסף והכח. מצטער. ולכן זה צעד בכוון הלא נכון מבחינתי. אז כן, זה מעצבן שהחברה האלו התעשרו על גב העם בזכות מקסם השוא של הדמוקרטיה, שכביכול מספקת שליטה ורגולציה בהתאם לרצון העם, ואני מקווה שלמדנו את הלקח (למרות שלא נראה לי), והייתי שולח אותם לדרכם הצלחה עם המיליונים שלהם. שיהיה להם לבריאות. גם אומנות הונאה היא סוג של אומנות. גורל האנשים הרעבים לא תלוי במיליונים שכבר יש לאנשים האלו אלא בשיטה–מהי חלוקת העבודה ואמצעי הייצור, מי שולט בהם וכו'. ברגע שהמונופולים יפסיקו לקבל פרוטקשיין מהשלטון, דברים יתחילו להסתדר אני מקווה ומאמין. לא ניתן לייצר קוטביות כל-כך רחבה בעושר בלי השוט של המדינה שמפריטה את הרווחים ומלאימה את ההפסדים והסיכונים הכלכלים והחברתיים.

    שוב, אין לי בעיה שהם יפשטו את הרגל. בעולם חופשי זה כנראה יהיה הגורל של כל תחנות הטלביזיה המסורתיות, בהינתן ההיצע וחוקי הכלכלה של האינטרנט. יש לי בעיה עם זה *שאתה תפקיע את הרכוש שלהם* ושאתה תכתיב להם מה לעשות למרות שאין להם שום התחיבות חוזית כלפיך. כמו שאתה אומר, הרגולטור יכול לשנות את תנאי המכרז. אתה לא הרגולטור, נכון? ולכן אם יש לך טענות הן חייבות להיות מופנות לרגולטור (למרות שלפי דעתי חבל על הזמן). חשבת על זה שהיכנעות לדרישות כמו שלך אולי אפילו מעמידות את הערוץ במצב של הפרת התקנות הרגולטוריות?

    משום שערוץ 10 לא חייב לך, באופן אישי (גם אם 300000 איש יצטרפו למחאה שלך), שום דבר מבחינה חוזית כל מה שתקבל ממנו הוא צדקה נטו (וכמובן צדקה הרבה פעמים ניתנת מסיבות תועלתניות). ערוץ 10 התנהג בצורה אופורטוניסטית רגילה וניסה להציל את עורו ובאמת מצא את הפריירים שיצילו אותו (באמת הפתעה גדולה) וכמו שאתה אומר, אתה מנסה להשיב באותה המטבע—אם הם יכולים לסחוט את הממשלה או להינצל בתחנונים, אולי גם אני יכול לסחוט אותם או להתחנן לקבל משבצת שידור, למה לא?—והוא שאמרתי, מלחמת פוילישטיק בפוילישטיק.

    יחד עם זאת יש לי סימפטיה לניסיון שלך לצאת ממצב השיעבוד, כמו אל תנועת האוהלים באופן כללי, פשוט נראה לי שהקבעון על החזון הסוציאל-דמוקרטי יבטיח עוד מחאה עוד 10, 15 שנה אחרי שהשעבוד רק יחריף ואנשים יבינו שמה שהם באמת רוצים זה חיים חופשיים מהתערבות ממשלתית.

    (ואולי מי שבאמת רוצה חיים חופשיים צריך לעזוב את היהדות-ישראליות, כי איך אפשר להיות חופשי כשאתה חבר בכת.)

    • יואב Says:

      אני לא מקבל את ההקבלה בין ערוץ 10 לביתו של אהוד ברק. הבית של אהוד ברק אינו משמש להפקת רווח ממשאב ציבורי (וזו התפישה במדינת ישראל לגבי תדרי השידור, כמו גם במדינות אירופה). זו אנלוגיה גרועה, אני חושב שאתה יודע זאת. גם בנקים אמנם אינם שטח ציבורי, ובכל זאת חלות מגבלות עליהם, כולל על השימוש בשטח שלהם, שאינם חלות על בית פרטי של אהוד ברק או כל אחד אחר, וזה אפילו מבלי שהם עושים שימוש במשאב ציבורי.

      ואני לא מבקש "להלאים" אותם. אני מזהה קצת פאניקה מהקומוניסטים בדבריך, שרואה הכל לפי תפישה דיכוטומית שגויה של פרטי מול ציבורי או הפרטה מול הלאמה או קפיטליזם מול סוציאל דמוקרטיה (אני באופן אישי מאמין בכמה שפחות התערבות ממשלתית, אבל אין לי בעיה עקרונית עם התערבות במקרים של כשלי שוק וכדומה, וכמו כן אני מתנגד להפרטה של שירותים מסויימים. יש רגולציה מטומטמת, אבל יש גם רגולציה חכמה).

      ראשית, אי אפשר להלאים את מה שכבר ממילא שייך לציבור. התדרים כאמור שייכים לציבור, והערוצים קיבלו זכיון להשתמש בהם. לכל היותר, אני דורש להפקיע מהם את הזכויות המגיעות להם מכוח הזכיון, ואפילו לא זאת – מדובר בהפקעה של זכויות מסויימות באופן מאוד מוגבל ולזמן מוגבל (למשל הכסף שהם יעשו מהשידורים האלו עדיין ילך לערוצים), קצת לפגוע בפררוגטיבה הניהולית (המוגבלת גם כך) שלהם, זה הכל. שנית, טיעוני המדרון החלקלק למיניהם (איפה זה יגמר…) הם אף פעם לא טיעונים חזקים במיוחד. שלישית, בעיניי מדובר באותו שינוי של חלוקת העבודה והייצור, מי שולט באמצעים וכו' עליהם אתה מדבר.

      בקשר לטענות מול הרגולציה: אני במקרה מכיר טוב מאוד את תנאי המכרזים והרגולציה בתחום. הדרישה שלי לא מפרה שום דרישה רגולטורית, נהפוך הוא (אפשר לסווג זאת תחת שידורים מהפריפריה). למעשה, מכיוון שהרגולטור נכשל בתפקידו, ומכיוון שהלוביסטים של הערוצים ושדה המשחק (אם הערוץ יפשוט רגל, אנשים יאבדו את מקום העבודה, ונישאר עם ערוץ מסחרי יחידי ללא תחרות תקופה מסויימת = נקודת לחץ על הרגולטור להענקת הקלות נוספות מעבר להגנת הינוקא שכבר ניתנה לערוץ 10) גם כך הופכים את תנאי המכרז ללא רלוונטיים, או ללא חקוקים בסלע.

      אז אם הפנית הטענות לרגולטור הן בזבוז, מה עוד נשאר לציבור לעשות? מה עוד נשאר לעשות מלבד להשתלט מחדש על בניינים נטושים בתל אביב שהעיריה מסרבת להקצותם לשימוש ציבורי או השתלטות מחדש על תדרים ציבוריים?

      • יוסי Says:

        התדרים הם נחלת הציבור. הבנין, הציוד וחשבון הבנק הם רכוש פרטי.

        מה נותר לעשות? בדיוק מה שאמרת—להשתלט מחדש על הרכוש הציבורי—וזה בדיוק מה שהצעתי בתגובתי הראשונה בה דיברתי על תחנות "פיראטיות". רדיו האוהלים יהיה התחלה נהדרת.

        אותו הדבר לגבי רכוש שבעליו הקודמים נטשו, מרצונם, לתקופה ארוכה, ולכן חזר למצב בו איננו רכוש פרטי.

        נראה לי מוסרי גם להשתלט על רכוש פרטי שהושג בגניבה או תרמית (הדירה של ברק או הבנין של ערוץ 10) אבל אני מתנגד למהלך כזה מסיבות פרקטיות: יותר מדי בלגן ויותר מדי אפשרויות לעוולות חדשות.

        חרם צרכני הוא גם כן אופציה מעולה: היא לא אלימה ואין בה סיכון משפטי למוחים (יחסית לפעולות פיראטיות). (ז"א עד שיועבר החוק שאסור לדבר סרה בערוצי הטלביזיה ולהטיף להחרמתם :-)).

      • יואב Says:

        חרם צרכנים הוא לא באמת אופציה, במיוחד בזמנים בהם גם המצב הבטחוני הוא בעייתי. אפשר להטיל חרם נקודתי על תוכנית כזו או אחרת, אולי אפילו על ערוץ מסויים, אבל רוב הציבור עדיין תלוי בעיקר בטלוויזיה וברדיו על מנת לקבל מידע, והוא לא יכול להחרים את כל הרשתות.

        ופיראטיות של תדרים יכולה גם היא ליצור עוולות, לפרטים לא מעורבים ולציבור. אתה וודאי זוכר את התלונות על תחנות הרדיו הפיראטיות שמפריעות למטוסים וכו'. השתלטות על תדרים, ללא תיאום עם גורמי ההסדרה השונים, עלולה ליצור סכנות.

      • יוסי Says:

        חרם צרכנים יכול להיות מוגבל לשעות שידור מסוימות ולא חייב לכלול את מהדורות החדשות. כמו שהכתבה מדה-מרקר שקישרת אומרת, הם לא סוגרים קופה על החדשות, במיוחד לא בימים של עימותים אלימים.

        הסכנה הגלומה בתחנות רדיו FM שכביכול משפיעות על תדרי UHF ו-VHF שמטוסים משתמשים בהם נשמעת לי כמו עלילה של השלטון. בכל מקרה ניתן להימנע משימוש בתדרים אלו. איך מסתדרים בגבול הצפון כשאין תיאום בין תדרים של תחנות ישראליות ולבנוניות? מסתדרים. בצורה ספונטנית. לא הכל מושלם אבל מי שרוצה לשדר ויכול לשלם את חשבון החשמל מצליח להשמיע את דברו.

        שים לב שוב מי עומד מאחורי התחנות הפירטיות בישראל: מתנחלים, חרדים, פלסטינים ומזרחים. כנראה כשאתה יודע שאין לך סיכוי לפרוץ להגמוניה, דרכי הפעולה האלטרנטיביות לא נראות כל-כך בלתי אפשריות.

      • יואב Says:

        בתור מי ששירת בגבול הצפון, בתחום הקשור לתדרים, עד כמה שזכור לי, אכן עלולות להיווצר בעיות. מצד שני, כל הידע שלי בתחום הוא ידע שלימד אותי השלטון 🙂

        התחנות הפירטיות שיפרו במשהו את מצבם של הפלסטינים? את דעת הקהל בעניינם של החרדים? לשדר למשוכנעים זה חשוב, בטח כאמצעי להפצת מידע, וכאמצעי ליצירת קהילה וחיזוקה. אבל המטרה שלי היא לפרוץ למסיבה של ההגמוניה, לזהם אותה, להטריד אותה, להיות נוכח בה גם אם לא קראו לי. אם אשדר בתחנה פירטית, לא אטריד את מי שלא מקשיב לערוצים האלו, אין לזה נראות.

      • יוסי Says:

        שיהיה בהצלחה (אבל אל תשכח שכח משחית) ותודה על הדיון.

  16. ג'ו Says:

    לונדונקירשנבאום הזכירו אותך במרומז אתמול.
    בהקשר של המגישה המנופפת באקדח בטלויזיה של קדאפי אחד מהם דיבר על הצעירים שמנסים להשתלט על הערוץ ועל החיוב שבחימוש אנשי התחנה, הם כמובן צחקו, בערך.

  17. מלשן Says:

    לידיעתך/טיפולך:
    http://www.haoona.com/movie_i.asp?id=922

    • יואב Says:

      טיפול?
      הדרך הראויה להגיב לרדלר היא באותה הדרך בה הוא מעוות את דבריי "אורי רדלר… לא… מבין… שום דבר".

  18. יואב Says:

    טאג: דורון הרמן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: