תנו לי לספר לכם על בית המשפט הישראלי

by

עמר שץ ויפתח כהן

תנו לי לספר לכם על בית המשפט הישראלי, כי שנתיים לפני האפרטהיד לא קראו לאפרטהייד אפרטהייד. וזה היה שנתיים לפני, בשייח ג'ראח, בימי שישי הפגנו נגד פינוי פלסטינים מבתיהם, ובצאת השבת חבשנו מגבעות והפכנו לעורכי דינם של כשלושים מהמפגינים היהודים, שבתמורה לנחת זרועה של משטרת ירושלים, נעצרו באלימות וקיבלו כתבי אישום על תקיפת שוטר.

זה היה יום שבת גשום במיוחד כשנקשנו על דלת אולמו של אחד השופטים התורנים, לברר אם אצלו תישמע בקשת המדינה, לעצור את מי שרק אפשר. "האם אצל אדוני הדיון בשלושים העצורים?" שאלתי בחיל ורעדה; "יהודים או ערבים?" חתך דק השופט המכובד, ואני, פחדן שכמותי, אחז אותי שיתוק. להצלתי נחלץ שותפי הרטוב והעצבני יפתח כהן: "אזרחים ישראליים אדוני" השיב לו אחת אפיים. "יהודים או ערבים?" נדמה שלא הבין השופט המכובד, ויפתח צווח בשנית, "כולם אזרחים ישראליים, אדוני".

ובשעה שבית המשפט הדפיס את בקשות הארכת המעצר וכתבי האישום, הדפיסה הכנסת חוק המעניק חנינה לכל מי שעבר עבירות תוך התנגדות לפינוי יהודים מבתיהם, כלומר למתנגדי תכנית ההתנתקות. ממתינים ליומם בבית המשפט, התפלאו מפגיני שייח ג'ראח, ממתי חשוב לה לדמוקרטיה הישראלית מה כתוב בשלט המונף ומי גר בבית המפונה. מדוע מי שהפגין נגד פינוי יהודים מביתם פטור בלא כלום, ומי שמוחה נגד פינוי פלסטינים, והם פליטים כבר בפעם השנייה – זוכה בכתב אישום משפיל, בספסלי עץ נוקשים, באות קין ולעתים במאסר. מכיוון שכולם ילדים טובים ירושלים, עינם של מפגיני שייח ג'ראח לא צרה בחנינת אדם הנאמן לצו מצפונו אפילו הוא ימני, ובכלל לא על עצמם הם חשבו, אלא על מאות הנאשמים שהפגינו נגד מלחמות בלבנון ועזה, נגד פינוי אנשים מבתיהם בלוד ורמלה, נגד אלימות נגד נשים – בקיצור כל המיעוטים שחסרים את הכוח הפוליטי שיחון אותם.

הוגשה עתירה לבג"ץ. הצטרפו אליה אישי רוח שהשוויון מתאים להם, כמו סמי מיכאל ויוסי שריד. את כורסאות השופטים מלאו תשעה, גם הנשיאה היוצאת, גם הנשיא הנכנס. להבחנה בין יהודים לערבים התרגלנו, איכשהו אמרנו להם הכל, אבל החוק הזה כבר מבחין בין יהודים ליהודים. אמרו אירוע טראומטי, ואנו הטלנו ספק בכוחו של הרוב לקבוע את אסונו של המיעוט: הנכבה היא קומדיה לאחד, וטרגדיה לאחר; אמרו צריך לאחות את הקרע בעם, ענינו ש"העם" כולל את כל חלקיו, ושחנינה לרוב רק תעצים את המתח עם המיעוט. אמרו החוק עבר ברוב גדול, השבנו שחנינה אינה יכולה להיות סקטוריאלית משום החשש מעריצות הרוב, שתמיד יבקש להטיב עם חסידיו. לכן גם חוק החנינה הקודם, שנחקק לאחר מלחמת ששת הימים (וגם זה שנחקק עם קום המדינה), התייחס לעבירה, ולא לעבריין: ב-1967 ניתנה חנינה גם למי שתמך בארץ ישראל השלמה, גם למי שהתנגד לה.

תנו לי לספר לכם על בית המשפט הישראלי, כי שנתיים לפני האפרטהייד, לא קראו לאפרטהייד אפרטהייד. השבוע ניתן פסק הדין בעתירה. השבוע גם נכנס לבית הסוהר העותר מספר 12, אורי אילון, לאחר שהורשע בהתקהלות אסורה. בג"ץ קבע שחנינת אנשי ימין מפלה ופוגעת בשוויון. דע עקא, תמיד מגיע דע עקא, זו תכלית החוק: לקדש קבוצה פוליטית אחת על חשבון רעותה, כתבה במעגליות הנשיאה הפורשת. הרוב היהודי בבית המשפט, ממש כמו הרוב היהודי בפרלמנט, עמד זקוף בהמנון, ודחה את העתירה: שמונה יהודים מול ערבי אחד. אפשר, כתב שופט המיעוט הערבי, שמאורעות אוקטובר 2000, דווקא הם האירוע הטראומטי ל"עם". התקשר עיתונאי לבקש תגובה. זה סיפור על ערבי שהוטל בצד הדרך, אמרנו לו, וכך ניצל מכתם שדבק בשמונה יהודים.


תגים: , , , , , , ,

19 תגובות to “תנו לי לספר לכם על בית המשפט הישראלי”

  1. יואב Says:

    אם אפשר, ברצוני להקשות עליכם.

    חנינה – גם לאסיר הבודד – תמיד פוגעת בעקרון השוויון. למעשה, אקט החנינה אינו אקט של המערכת המשפטית, אלא של המערכת הפוליטית (שר המשפטים ממליץ, הנשיא חותם). משפט לחוד וחנינה לחוד. כך שמבחינה זו קשה לי לראות כיצד אפשר לתקוף אקט של חנינה, גם אם גורף, בכלים של המשפט.

    מדי פעם, כשהדבר רלוונטי, עולות הקריאות לא לאפשר לממשלה לחון מחבלים בעסקאות חילופי שבויים למיניהן. אם הייתה מתקבלת העתירה שלכם, משמעותה היא כי ככל הנראה גם חנינה גורפת שכזו למחבלים הייתה נאסרת. האם בכך אין כבילה של המערכת הפוליטית ועל הצעדים אותם היא יכולה לבצע?

    למרות שהחנינה פוגעת בשוויון, זוהי קונסטורקציה משפטית מקובלת, הנותנת אפשרות "לעקוף" את החלטת מערכת המשפט בלי לפגוע בה (ובכליה, כגון השוויון). בהקשר זה צריך לציין גם כי באופן עקרוני חנינה לא מפחיתה מן הקלון המשפטי, אלא משחררת את העבריין מביצוע גזר הדין. לכן אם יש סעיף בעייתי בחוק הוא הסעיף המורה על הפסקת הליכים, ללא הטלת החובה להודות באשמה.

    • דרור בל"ד Says:

      אם אפשר, ברצוני להקל עליך. ייתכן כי לא הבנת את השפה הגבוהה, המליצית (לכאורה) של הכותבים. הכותבים טוענים בתגובה לפסק הדין: "במדינת אפרטהייד בית המשפט העליון קובע כי יש חוק אחד ליהודים וחוק אחד לערבים, חוק אחד לדמוקרטים וחוק אחד ללאומנים. זו הארץ הזו, וזהו בית המשפט שלה".
      http://news.walla.co.il/?w=/10/2511484

      האסירה הפוליטית לשעבר טלי פחימה מתנגדת: "הציונות – גם לפלסטיני הבודד – תמיד פוגעת בעקרון השוויון. למעשה, הפורענות הציונית אינה אקט של המערכת המשפטית, אלא של המערכת הפוליטית (ארגון הטרור המכונה שב"כ בפי הציונים "ממליץ", בייניש חותמת). מבחינה זו קשה לי לראות כיצד אפשר לתקוף אקט של פורענות ציונית, גם אם גורף, בכלים של בית המשפט הציוני".

      מייצג אותה (ולהבדיל, אותך) בא כוחה עדי אופיר: "אם איננו מתעניינים בלשון החוק ובהגיון הפנימי שלה אלא בשלטון, שהחוק הוא אחת מלשונותיו, ובהסדרה שלטונית של המציאות החברתית, הנעשית גם באמצעות הלשון הזו וגם באמצעים אחרים, עלינו לעקוב אחרי היגדים של השלטון. כלומר, אם המציאות הפוליטית בכללותה היא המעיניינת אותנו, עלינו לעקוב אחרי היגדים של השלטון באשר הם ולא רק אחרי ההיגדים המשפטיים של השלטון:
      […] השטחים הם איזורי חירום שבהם מצב החירום החירום הממשי הוא מצב של קבע". (מקור להלן, עמ' 57)

      בעוד באי כוחם של העותרים מציינים שתי אפליות שונות בחוק – בין יהודים לערבים ובין לאומנים לדמוקרטים – טענתך, כמו זו של פחימה, מסרבת להכיר באבחנה בין הפורענות הציונית לבין בית המשפט הציוני. אלא שאתה, בניגוד לפחימה, מתבלבל מעט. העתירה הוגשה ע"י יוסי שריד, סמי מיכאל ושכמותם – אישי רוח שהשוויון מתאים להם. למי שמתקשה ברמזים כדאי מאד לקרוא את ההודעה [ה]חשובה לגל אוחובסקי ולעמוס עוז
      http://idanlandau.com/2009/07/23/%D7%94%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%94-%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%9C-%D7%90%D7%95%D7%97%D7%95%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99-%D7%95%D7%9C%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%A1-%D7%A2%D7%95%D7%96/

      העתירה הוגשה ע"י הכותבים בעקבות מדיניות איפה ואיפה בנוגע לחנינות של יהודים, ולא סתם כך לכשלעצמה. העותרים מציינים במפורש: "עינם של מפגיני שייח ג'ראח לא צרה בחנינת אדם [יהודי!] הנאמן לצו מצפונו אפילו הוא ימני". לעובדה זו אין כל התייחסות בביקורתך המייחסת לעותרים פעולה בחלל ריק.
      אין להתפלא על כך. כל מערכת המשפט הציוני מתייחסת למצב המשפטי במדינה הציונית בזיקה לוויכוח המשפטי בארה"ב. בעבור אלה, וושינגטון, הרווארד או ייל חשובים לצורך העניין הזה יותר מעזה, חברון או שייח ג'ראח. הכותבים התבלבלו גם הם וסברו משום מה שתושבי שייח ג'ראח הם אזרחים ישראלים, ולכן התבלבל גם "אחד השופטים התורנים" – ששמו לא נמסר – ושאל, פעמיים, האם מדובר ביהודים או בערבים.

      על הבלבול הציוני (לכאורה!) כותב עדי אופיר: "[באמצעות השאלה המכובדת ששאל כבוד השופט התורן המכובד בהיכל הצדק המכובד,] השטחים מורחקים הלכה למעשה ממסגרת המשפט הישראלי. אולם לאמיתו של דבר, ההרחקה הזאת היא בדיוק האופן שבו השטחים כלולים במסגרת השלטון הישראלי, דהיינו, זו נסיגה של המשפט לצורך הכלה בטריטוריה שהריבון הישראלי שולט בה. הייתכן שהמצב הזה לא יעניין משפטן העוסק במצב החירום? התגובה הנחרצת של גביזון [רות גביזון] לשאלות שנשאלה בעניין מלמדת שכן. אני חושב שלא. העניין שלי כאן אינו להסביר למשפטנים שאי החלת המשפט הישראלי בשטחים או נסיגת המשפט הישראלי מן השטחים אמורות לעניין אותם. העניין שלי הוא לפרש את משמעות העמדה הקובעת: "זה מחוץ לתחום". אני סבור כי אמירה זו משקפת ברירת מחדל שמדגימה בדיוק איך הכיבוש ממשיך בלי ביקורת של המשפטנים על "אי החוקיות" שלו".
      מתוך: "על זמן ומרחב במצב החירום", בתוך: "לפנים משורת הדין: החריג ומצב החירום", הוצאת ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 56

      תגובתך שלך, תגובתו של השופט התורן, מניעיהם של העותרים הציונים, נימוקיהם הלא מדוייקים בעליל של באי כוחם ("חוק אחד לדמוקרטים וחוק אחד ללאומנים" מושווה ל"חוק אחד ליהודים וחוק אחד לערבים" – וזאת בניגוד לכל דין, אפילו בדיני משטרי אפרטהייד כמו המשטר הציוני) עוסקים אך ורק בציונים. הפלסטינים – ערבים בשפה המשפטית והפוליטית – משמשים אך ורק תפאורה ולא חלק אינטגרלי פעיל בדיון על המערכת המשפטית. במקום עתירה מטופשת וגזענית זו, היה על העותרים לדרוש חנינה גם לעדי וינטר, גם לענת קם, גם לאמיר מח'ול, גם לרבבת האסירים הפלסטינים – כולם מרצים עונש על לא עוול בכפם. דרישה כזו לא מגישים בבית משפט.

      • יואב Says:

        טרול בל"ד, נראה לי אתה לא הבנת אותי.

        בוודאי שזו פעולה של השלטון, של המערכת הפוליטית. לכן יש להיאבק בה בכלים פוליטיים, ואת זה השמאל שמבלה יותר מדי זמן בבתי המשפט כנראה כבר לא מסוגל לעשות. אז כל מה שנשאר לו זה עתירות מטופשות מסוג זה. העותרים רוצים לבטל את ה"אפרטהייד"? שיתחילו לגייס כוח פוליטי בקרב הישראלים.

        בית המשפט העליון לא יציל אותם מההפסד שהם נוחלים בזירה הפוליטית, ובפרט בנושא החנינה – אין לו שום סיבה לעשות זאת, חנינה היא הרי תמיד מחוץ לשיח המשפטי המקובל, קונסטרוקציה שהיא כל כולה sui generis. לעתור כנגד חנינה לא שוויונית זה כמו לעתור נגד מלחמה שפוגעת בכבוד האדם וחירותו. לא בבית המשפט, רק בזירה הפוליטית.

      • דרור בל"ד Says:

        ליואב.
        אל תתחיל עם להעליב כי אני יודע לעשות את זה יותר טוב ממך.

        כתבתי, כמוך, כמו טלי פחימה, כי יש להאבק בכם בין היתר בכלים פוליטיים. העותרים רוצים לבטל את האפרטהייד, העותרים יכולים לבטל את האפרטהייד, והעותרים יבטלו את האפרטהייד. גיוס הכוח הפוליטי כמובן לא נעשה במדינה הציונית, לא בקרב ישראלים-יהודים ולא בבית המשפט הציוני. הוא נעשה מחוצה לה, והחלטותיו של בית המשפט הציוני משמשים חלק מההסברה מדוע המשטר הציוני הוא משטר אפרטהייד.

        למעשה מדובר בהצגה. העתירה הזו ספציפית בוודאי מטופשת כי היא גם לא צודקת מבחינה מוסרית (לדעתי כמובן). תפקידה היחיד הוא, כמו רוב העתירות המוגשות ע"י "השמאל שמבלה יותר מדי זמן בבתי המשפט", לשמש עוד ראייה נגד בית המשפט עצמו.

  2. אסף Says:

    עמר ויפתח,

    תודה על פוסט מעולה. אני מקדם בברכה כל "אאוטינג" (מבוסס-מציאות כמובן) שעושים למערכת המשפט הישראלי. לא ברור אם המערכת הזו היא הטובל והשרץ בידו, או שמא היא מי הטבילה המכשירים את השרץ – אבל בכל מקרה הגיעו מים עד נפש.

    לא תיארתי לעצמי ששופט בימינו ישאל, ויתעקש, לדעת אם העצורים יהודים.

    למערכת האמורי:
    תודה על העלאת הפוסט.
    אכן, למרות עמדתכם הכללית בנושא, אני שמח לראות שעדיין מגיעים אליכם חומרים לא-נדושים-עד-זרא ולא משעממים-עד-מוות, הדנים במציאות עצמה ולא רק בנגזרות שניות ושלישיות שלה, ושאתם עדיין מסכימים להעלות אותם.

    כאמור במקומות אחרים, זה היה גם הניחוש שלי: שלמרות חוסר העניין הכללי והגורף בציבור היהודי-ישראלי מימין ועד פאתי שמאל, כלפי התעסקות במציאות הזו (ע"ע הביטוי "מצב החסה בשטחים" שימיו כימי הכיבוש עצמו) – האמת היא שהמציאות הזו עצמה אינה ידועה מספיק, ובטח שאינה מובנת מספיק, על-ידי העם *היהודי* היושב בציון (העם הלא-יהודי דווקא כן מכיר אותה ומבין אותה, בעוונותינו).

    שבת שלום…

  3. יוסי Says:

    כן, עריצות הרוב… מה עוד אפשר להוסיף.

    תצפו שיאמרו לכם שאתם משקרים. חבל שלא הקלטתם אותו.

  4. ק.א. Says:

    חזונו של ליבוביץ הוא בר מישוש. ישראל היא, מזה זמן, בעיה של האנושות – ראינו יותר מדי בכדי שלא לדעת את זה. מידת ההונאה העצמית שנדרשת כדי שלא להגיע למסקנה הזו צפויה לעלות באופן תלול. המטה-מורפזה מתקדמת ונכנסת לשלב מעניין.

    • דרור בל"ד Says:

      אחמדינג'ד: "היהירות היא שתביא לקריסת האימפריאליזם המערבי".

      שר הפנים בממשלת חמאס, פתחי חמאד: "ישראל תקרוס ותיעלם מהמפה עוד 12 שנה. ישראל לא תצליח לפתור את המשברים הפנימיים שלה, ואלו יביאו בסופו של דבר לקריסה של החברה הציונית. אנו כפלסטינים, ערבים ומוסלמים רק הולכים ומתגברים והיהודים הולכים ומתמעטים. מדינת ישראל תיהרס. אנו עובדים יומם וליל כדי להגיע לרגע הזה". מתוך ראיון לסוכנות ידיעות אירנית, אוגוסט2011

      • נטליה Says:

        יופי דרור בל"ד, צטט לאומנים קיצוניים, סגוד להם, בכאילו, תוך כדי קריצה. כאילו שלחברה הפלסטינית אין "משברים פנימיים". כאילו שגן העדן פה מעבר לפינת הפטרייה של אחמדינג'ד. אתה ו"ארץ האמורי" מתאימים, בחשיבה האפוקליפטית-מיסטית-משיחית שלכם, ככפפה ליד. היות הציונים חארות לא אומר שמפלתם הקרבה לא תביא הרבה יותר חרא.

  5. עורך: טיפול שורש Says:

    מאמר נחמד, אם כי מלא בתפיסת עליונות הגזע היהודי, וזה לא מפתיע, לאור זאת שכבר 64 שנים הגזע העליון במרחב שבין הים לירדן (פלסטין-ישראל) הוא מאוד ברור. אפשר לראות בגוף "מגישי העתירות" ובגופם של מסרבי העתירות. בעצם הקבלה של מערכת המשפט ובעצם ההנחה שאפרטהייד הוא אפליה בין סוגים שונים של יהודים כפי שכתב באריכות "דרור בל"ד".
    ו…כמובן יואב, שסביר להניח הוא עוד "יהודי-אשכנזי-חילוני-הטרונורמטיב" מאלו שמרוויחים מהכיבוש באמצעות המאבק בו, מאלו שמרגישים לא נוח שהאפליה כבר אינה לטובתם, מכנה את מי שמבקר על כוחו בזירה הציבורית במילים "טרול בל"ד" כי הרי מעצם הערעור שלו על כוחך הוא טרול, נכון?

  6. דרול Says:

    רגע,
    אבל בשייח ג'ארח גרים ערבים שפלשו לבתים שדודים של יהודים.
    נראה שהפוסט עושה אאטינג לעובדות.

    • נטליה Says:

      בתים שדודים של יהודים – רק אם אתה תומך בהחלה סלקטיבית של חוק נכסי נפקדים, הסלטקיבי-גזעני בפני עצמו. השוד הגדל. החטא הקדמון. לא רק גירשו, לא רק לא נתנו לשוב, אלא גם עיגנו הכל בחוק, לתפארת מדינת ישראל. אה, הלכתי לבלוג שלך. ראיתי מי אתה. אתה תומך בחוק. אתה גזען. להתראות.

      • דרול Says:

        האמת שאני נמנע מעיסוק בפוליטיקה בבלוג שלי ואין לי שום מושג באיזה חוק מדובר , רק אני מניח , שכמו שלא הצלחת להבין את הבלוג שלי, כך גם את לא מצליחה להבין דברים , כמו החוק וכיו"ב.

      • נטליה Says:

        אתה לא יודע מה זה חוק נכסי נפקדים, ואתה מעיז להביע דיעה פוליטית..? בורות מביכה וכמעט פושעת במקרה זה אינה דבר להתהדר בו. הבלוג שלך לא כל כך אניגמטי, כמו שאתה אולי אוהב לחשוב.

        שזוף את עיניך, מי יודע, אולי משהו יזוז שם:

        http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%A0%D7%9B%D7%A1%D7%99_%D7%A0%D7%A4%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%9D

      • דרול Says:

        ראיתי את החוק ולדעתי מיחסת לו חשיבות מעל ומעבר לכל פרופורציה. הוא נוגע לאספקטים שוליים ומזעריים בפוליטיקה הישראלית ואני לא רואה שום סיבה לנפח את החשיבות שלו.
        בוןדאי שאין לו שמץ נגיעה לתושבים היהודיים של שכונת שמעון הצדיק, שפונו על ידי השלטון הבריטי מסיבות בטחוניות ומכיוון שאלו אינן רלוונטיות יותר, אזי יש להשיב את זכויותיהם בקרקע ובמבנים.

  7. סמולן Says:

    שאלת הבהרה: האם יכול להיות שהשופט ידע שיש שתי קבוצות עצורים, האחת ערבים והשניה יהודים, וכאשר הופיעו בפניו נושאי המגבעת, לא עשה יותר מאשר לנסות לברר עורכי דין של מי הם ?

    או שאולי זה אכן ובדיוק המצב, אבל בפרוגרסיביות הנקודה העיקרית היא לא ההקשר היומיומי שלו, אלא העובדה – אני מניח שאינה שקרית כמו טענות הבעלות הערביות בשכונת שמעון הצדיק – ששופט הוציא מפיו את המשפט ההוא, ולכן אפשר להשתמש בו מחוץ להקשרו ?

  8. irity Says:

    אפשר היה לנהל דיון ענייני משפטי אבל איכשהו הבלוג הזה, אחרי הפוגות מידי פעם, חוזר להתקיים בשירותים של הבנים במילואים.

    • יואב Says:

      מה את חושבת על הדברים שכתבתי למעלה?

      • irity Says:

        תודה על ההזמנה, זו לא היתה המטרה, וגם לא סתם לקטר. אסביר קצת. אולי זה גם מתייחס לפוסט הזה בצורה כלשהי. אני מוצאת שההשתתפות שלי, בפוסט הנוגע לעניין משפטי, אינה רצינית, אני גם ממעטת לעשות זאת, אצלי ופה ובכלל. קשה לי להתייחס למערכת המשפט כולל הפרשנויות המלומדות מהמקום שבו אני נמצאת בו, כאשר העניין שלי מושתק. אני תוהה על איזה אדנים מבוססות כל הפרשנויות האלה, כמו בפוסט (וכמו שלך יואב, אם כי אני חייבת לציין שאתה קצת יותר מציאותי), כאשר דברים שנעשו במדינת ישראל בריש גלי, בתוך ההקשר של מערכת המשפט, בבחינת "פילגש בגבעה" ויותר גרוע מזה. אני מתקשה להתיחס ברצינות למערכת המשפט, כמוני רוב הישראלים, אבל יש כמה "פרחי משפט" שרוצים שהכל יישאר כמו פעם, שאפשר יהיה לכתוב מאמרים מלומדים המבוססים על הנחה אבסורדית כאילו יש מקום לדלות עקרונות מפסיקה של מערכת החוק בישראל. מדובר מזמן במערכת רקובה, והיא גם פתחה לה חצר פרשנים עיוור וחרש, המגן על הפוזיציה של עצמו כ"אקדמאי מכובד" נניח, ולכן כל העיסוק הזה בעייתי. אני חושבת בהחלט שיש לי מה לאמר על חנינות אפליה וכיוצב (הערה קטנה, חנינה היא מוסד גמיש, אפשר בהחלט לחנון לפני העמדה לדין, ראה קו 300, וכיוצב), לא במדינת ישראל. אני משיבה לך ברצינות כיון שלפעמים נידמה שחלק מהאילנות הממש ענקים ועוקרי ההרים פה מתפתים להאמין באשליות שהם משווקים, וגם שוכחים מי נמצא איתם בשירותי הבנים האלה, חלק מוכרים מטוקבקים באתרי סמול קודמים או אחרים, שם היה ברור מה ההתמחות האמיתית שלהם, אבל איכשהו די בציטוט מאיזה ספר, כדי שהדיון התיאורטי המנותק מהמציאות ימשיך. והכי טוב, לדון באפליה של ערבים, בעלמא כזה, עם קצת לגאטו בפינאלה. מה אתה רוצה שאני אגיד. אם הייתי מגיבה לגופו, היתי אומרת שכניראה פולארד בדרך לחנינה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: