מטבעות העתיד, או: איך להיפטר מהבנקים בלי לשרוף אותם

by

אסף בהט

דרך נהדרת להבנת העולם היא הבנת האופן בו כסף עובד, ודרך מצוינת לשינוי העולם היא שינוי האופן בו עובד כסף. לפוסט הזה שני חלקים – הראשון ינסה להסביר איך נוצר ועובד כסף של מדינה ואיך מספר עקרונות טכניים, מדהימים בפשטותם ומפלצתיים בהשפעתם, מעצבים את החברה והסביבה בה אנו חיים. החלק השני יציע פתרון שמתאפשר לראשונה בזכות מהפכת הרשת – הקמת קהילת ברטר גלובלית שתאמץ מטבע חדש שחף מהעיוותים המבניים הללו ובאמצעותו תתנהל כלכלה מקבילה.

זה לא פתרון של חברת מופת אוטופית, הוא פחות רדיקלי מרעיונות כמו ביטול הכסף, מעבר לכלכלת מתנות, כלכלה מבוססת משאבים של תנועת צייטגייסט ואחרים, אבל הוא יכול להיות הגשר לשם. כוחו טמון בהיתכנותו – אפשר להתחיל ליישם אותו מחר – בלי לשרוף בנקים, בלי להפיל ממשלות ובעיקר, בלי לחכות לקריסה שאת מה שיבוא במקומה קשה לצפות. למעשה, במידה מסויימת, הפתרון הזה כבר יצא לדרך.

אבל לפני שמתקנים חייבים להבין מה מקולקל. שמעו סיפור על נפח שהפך לאלכימאי. במאה ה-16 חרשי הזהב שיצקו מטילים למטבעות, והיו עד אז רק נפחים בכירים, הפכו לבחירה המועדפת על סוחרים ואצילים כמקום בטוח לאחסון הזהב שלהם. זה היה פתרון טכני לתופעה גוברת והולכת של מקרי שוד. מי שהפקיד זהב קיבל קבלה איתה היה יכול לדרוש אותו בחזרה בבוא הזמן. במהרה גילו הסוחרים שבמקום להוציא ולהכניס את הזהב מהמחסן קל יותר לסחור בקבלות עצמן. כך נולדו שטרות הכסף – אבל גם זה היה לא יותר מפתרון טכני. אלא שאז מצא עצמו אדון חרש יושב על הר של זהב ומשתעמם. הלקוחות כבר בקושי מגיעים להגיד שלום, שכחו מהזהב ומשחקים בניירות. יום אחד הכה בו הרעיון שיהפוך לימים לסטייה שאנחנו מכירים כיום בשם בנק – למה שלא אדפיס לי עוד כמה קבלות ואצא לקניות? הרי לא סביר שכולם יבואו לדרוש את הזהב שלהם בבת אחת.

החרש ההוא, שמצא את אבן החכמים ולמד בן לילה לייצר זהב, הסתכן בתלייה. האם יש דרך לתאר את מה שעשה מלבד הונאה? למזלו, הוא הפך לעשיר מספיק כדי לקבוע את החוקים במקום לעבור עליהם. וכך, המצאת כסף יש מאין, לא רק שאינה עבירה על החוק בימינו, אלא שאף נתפרה לה תיאוריה, נכתבו לה נוסחאות, והיא אחת מאבני היסוד של הכלכלה שלנו – קוראים לה בנקאות ברזרבה חלקית. מי שעוד לא הבין שהכלכלה כפי שאנחנו מכירים אותה היא תיאוריה פוליטית שמשרתת מיעוט קטנטן ולא מדע של נוסחאות, ירים בבקשה את עיניו מספרי הלימוד ויסתכל סביב.

הפסקאות הבאות לא יהיו פשוטות, לא מבחינה טכנית ואולי גם לא מבחינה נפשית. במידה רבה, אנחנו לא מבינים כסף כמו שדג לא מבין מים. הצורה בה הכסף נוצר היא כל כך מופרכת, שהמח האנושי שלמד לכבד ולהכיר בחשיבות הבלתי מעורערת שלו, פשוט מתקשה להכיל אותה.

כסף מתחיל את דרכו בבית הדפוס או במחשב של בנק מרכזי, במקרה שלנו בבנק ישראל. הוא נוצר, יש מאין, בהוראת הנגיד ומופקד בבנקים המסחריים. התהליך המדויק מורכב מעט יותר, אבל בסופו מופקד כסף חדש, שנוצר באמצעות להטוט בירוקרטי, בחשבון של בנק מסחרי. גם לבנקים המסחריים שמורה זכות מיוחדת להמציא כסף, 90 אחוז מהכסף במחזור נוצר ע"י בנקים פרטיים. איך זה קורה? עפ"י חוק, חייב הבנק לשמור רזרבה חלקית של כעשרה אחוזים ואת השאר הוא רשאי להלוות. כיוון שהכסף אותו מלווה הבנק מופקד אף הוא בבנק מסחרי שנדרש בתורו להחזיק רק עשרה אחוזים ואת השאר להלוות הלאה – בפועל, לאחר סדרת הלוואות והפקדות, מכפילה עצמה כמות הכסף פי עשרה.

כך זה עובד: בנק ישראל מדפיס 100 שקלים ומפקיד אותם בבנק הפועלים. בנק הפועלים מלווה 90 שקל ליוסי ושומר בקופה רזרבה של 10 שקלים עפ"י חוק. יוסי מפקיד את 90 השקל שלו בבנק לאומי שבתורו שומר 9 ומלווה 81 שקל לחיים שמפקיד אותם בבנק דיסקונט שמלווה 72.9 לדני שמפקיד את הכסף… וחוזר חלילה. בסוף התהליך 100 השקלים שהמציא בנק ישראל הופכים ל-1000 שקלים שהמציאו והלוו הבנקים המסחריים ללקוחותיהם. כל מה שצריכים בנקים לעשות כדי להלוות כסף שאין להם זה לשנות מספרים במחשבים שלהם.

האם זה כסף אמיתי? תשאלו את יוסי וחיים – לא רק שהוא אמיתי, אין כסף אחר – כך בדיוק נוצר כסף. עוד לפני הון-שלטון, לפני ריכוזיות – ישנה אליטה כלכלית עולמית שמחזיקה במונופול לייצור הכסף וגביית הריבית עליו. הכסף שאנחנו מכירים כאילו הולווה לאנושות ע"י ישות חוצנית, שדורשת ריבית רק על עצם הזכות להשתמש בו.

אלף השקלים שנוצרו יש מאין, נולדו כולם מהלוואות – בנק הפועלים חייב למדינה 100, דני חייב לבנק הפועלים 90, חיים חייב ללאומי 81 וכן הלאה, וחוב, כידוע, נושא ריבית. כל שקל וכל דולר שקיימים בעולם הם חוב נושא ריביתכך בדיוק הם באים לעולםאם ישולמו כל החובות – לא יהיה שקל אחד במערכת. כמובן שזה לא ממש יכול לקרות – אם יוסי ידרוש את הכסף שלו מבנק לאומי כדי לשלם את חובו לבנק הפועלים, ואליו יצטרפו שאר לקוחות הבנק שרוצים להחזיר את הלוואותיהם, הם יגלו שהכסף לא באמת שם – הרי רק עשרה אחוזים ממנו באמת קיימים. כשזה קורה, הבנק פושט את הרגל (ואז, כידוע, המדינה מחלצת אותו).

אז יש לנו כלכלה של 1000 שקלים שכל שקל בה הוא חוב נושא ריבית. מאיפה אמור להגיע הכסף לתשלום הריביתובכןרק מיצירת כסף חדששגם הוא בתורו יישא ריבית.

וכאן חייבים להתעמק רגע במושג המתמטי הצטברות מעריכית. הסרטון הזה ממחיש אותו מצויין, והוא חלק מהקורס בהתרסקות של כריס מרטנסון שתורגם יפה לעברית ומאוד מומלץ וחשוב לצפייה. הצטברות מעריכית מיוצגת ע"י גרפים שמתחילים נמוך ובנקודה מסויימת טסים למעלה. אוכלוסיית העולם, למשל, מתנהגת בדיוק כך – למיליארד הראשון הגיעה האנושות, אחרי עשרות אלפי שנים, רק לפני מאתיים שנה. למילארד השני הגענו 127 שנה אח"כ. בין המילארד השישי לשביעי, אליו הגענו לפני שנה, עברו פחות מ-12 שנה. כמו אוכלוסיית העולם, גם כמות הכסף מצטברת בצורה מעריכית. כיוון שכל הכסף נושא ריבית, וזו ריבית דריבית (מצטברת)– כזו שמחושבת לא רק על הקרן אלא גם על הריבית שהצטברה בתקופה הקודמת – כמות הכסף חייבת להצטבר בצורה מעריכית כדי שיהיה ניתן לשלם את הריבית.

ועכשיו נקודה חשובה – אם לא מוסיפים מספיק כסף חדש, לא ניתן להחזיר את "ההלוואות" והכלכלה קורסת בפעולת שרשרת. אם מוסיפים כסף חדש נוצרת אינפלציה, עליית מחירים. איך יוצאים מהמלכוד? הדבר היחיד שיכול למנוע את שתי האפשרויות גם יחד היא מילת הקסם "צמיחה" שנמדדת בעליית התמ"ג – סך כל הסחורות והשירותים בכלכלה.

בואו נדמיין כלכלה שכל מה שיש בה הן שתי עגבניות ושני שקלים, כך שכל עגבניה עולה שקל. כיוון שיש ריבית על שני השקלים, נהיה חייבים להוסיף כסף חדש כדי לשלם אותה. בואו נאמר שהוספנו שקל והגענו לשלושה שקלים. אם במהלך השנה צמח השדה וגדלו בו שלוש עגבניות – נשאר מחיר העגבניות שקל אחד – שלוש עגבניות, שלושה שקלים, הכל בסדר. אם לא היתה צמיחה של עגבניה נוספת, היתה נוצרת אינפלציה – שתי עגבניות, שלושה שקלים, המחיר עלה לשקל וחצי.

כלומר, כל עוד הצמיחה מדביקה את קצב גדילת כמות הכסף, אין אינפלציה. כיוון שראינו שהכסף חייב לגדול בצורה מעריכית, נשאר רק לבדוק האם גם התמ"ג יכול לגדול בהתאם. האם בעולם סופיעם משאבים סופייםתיתכן צמיחה אין סופיתכזו שגדלה בצורה מעריכית?

לא במקרה הצמיחה היא נר לרגלי הכלכלנים גם כשמחירה כבד מנשוא, וגם כשכל קשר בינה לבין איכות החיים ניתק ואיננו. צמיחה הולכת וגוברת היא הדרך היחידה להימנע מקריסה עקב אי יכולת להחזיר הלוואות אומצד שניעקב היפר אינפלציה. זו לא מדיניות שגויה, זה פשוט טבעה של המערכת, טבעו של הכסף.

מעבר לעובדה שצמיחה מעריכית אינה אפשרית, ההכרחיות שלה מחייבת מיצוי כל פעילות כלכלית שבנמצא, גם כזו שהנזק בה ברור. יותר עגבניות זה נחמד, אבל מלחמות, אסונות אקולוגיים, הפיכת דברים שניתנו בחינם לשירותים שמחייבים תשלום, יצירת תודעת מחסור ותרבות צריכה – כל אלה מעודדים צמיחה. אם כל אזרח היה מקבל שטח לבנות עליו את ביתו, היתה הצמיחה נפגעת והכלכלה קורסת. כשאיכות המים בברז שלכם מחייבת קניית מים מינרלים – הצמיחה עולה. כשאתם חוסכים כסף במקום לבזבז – הצמיחה נפגעת. כשאתם נשארים בבית לטפל בילדים במקום לשלוח אותם לגן בתשלום – הצמיחה נפגעת.

הצמיחה גם אינה משקללת התדלדלות משאבי טבע ונזקים סביבתיים. בעוד ששאיבת נפט מתורגמת לעלייה בתמ"ג, העובדה שכמות הנפט סופית ומתדלדלת אינה משוקללת. מה דינו של עסק שמתעלם לחלוטין מחומרי הגלם במלאי? גם נזקים סביבתיים שבמקרים רבים נלווים לפעילות הכלכלית, לא רק שאינם משוקללים במדד הצמיחה, אלא אף תורמים לה – מפעל מזהם שגורם לתחלואה שמחייבת טיפולים בריאותיים יקרים, תורם לצמיחה יותר ממפעל שאינו מזהם.

היא גם עיוורת לפערים. הצמיחה בכלכלה בה מספר אנשים מעבירים ביניהם את מרבית הכסף בזמן שהשאר רעבים ללחם תהיה זהה לחלוטין לצמיחה בכלכלה בה הפערים קטנים יותר – כל עוד סך כל הפעילות בשתיהן זהה. נשמע מוכר?

אז למה אנחנו משתתפים במשחק הזה? כי אנחנו תאבי בצע? כי לא אכפת לנו מהסביבה? ובכן, לא בדיוק. המערכת מתוכננת ליצור מחסור בכסף. כשאנחנו לווים כסף מהבנק, הבנק מייצר אותו ע"י כתיבת מספר בספר החשבונות שלו וכאמור, כך נוצר כל הכסף. מה שהבנק לא מייצרזה את הכסף שדרוש לתשלום הריבית על ההלוואהכך קורה שתמיד יש יותר חוב מאשר כסף.

הדבר הבא שאנחנו נאלצים לעשות, הוא לרוץ ולחפש את הכסף שחסר לנו לתשלום הריבית. אבל אם אנחנו משיגים אותו, למישהו אחר הוא בהכרח יחסר. זה משחק כיסאות מוזיקלים שתמיד יהיו בו מפסידים ולכן תמיד יהיה מי שנואש מספיק כדי לעשות כל דבר שנחוץ כדי להשיגו, בין אם זה פושע נואש או תאגיד ענק. מי שלא מצליח לגייס את הריבית ייאבד את הנכסים ששיעבד לבנק ויפסיד במשחק. כיוון שבהגדרה אין מספיק כסף לתשלום הריבית של כולם, הבנקים רק צריכים לחכות ולראות מי יעלה בגורל. כשיורדים לשורש העניין הזה מתגלה אמת מחרידה – העוני והתופעות הנלוות לו, לא רק שאינו תופעת לוואי של הכלכלה, הוא הבסיס שלה. בכלכלה כמו שאנחנו מכירים אותה אין אפילו אפשרות תיאורטית של שגשוג כי המחסור מובנה במנגנון ייצור הכסף והריבית.

זה מרוץ עכברים מהונדס, שמישהו חייב להפסיד בו – לא בגלל שחסרים משאבים או שחסרה עבודה שצריכה להעשות ואנשים שישמחו לעשותה, אלא פשוט כי המערכת בנויה כך שלא יהיה מספיק כסף בשביל לשלם עליה. כדי להימנע מקריסה, מדפיסים ומנפחים כסף חדש שמוזרק למערכת מלמעלה, אבל גם הוא, כמו שראינו, לא מעלים את החוב, רק מגדיל אותו.

יש עוד המון מה להגיד על כל זה, אבל הפוסט הזה מתיימר להציע גם פתרון. הנקודה שחשוב היה לי להעביר היא שכסף כפי שנולדנו להכירו, מכיל את זרעי האסון והאפלייה מעצם טבעו. ואגב, זו אינה ביקורת על קפיטליזם ולמרות שאיני קפיטליסט, הייתי חותם ללא היסוס על אלטרנטיבה קפיטליסטית אמיתית במקום ההונאה שתוארה כאן. השורה התחתונה היא שכסף הוא חוב שיש מי שיכול להמציא אותו ולגבות עליו ריבית מכל המשתתפים במשחק. כמות הכסף חייבת לגדול בצורה מעריכית כדי לשלם את הריבית ולכן מחייבת צמיחה מעריכית. האנושות, במקום שתרכז את משאביה ותשתף פעולה בהתמודדות עם אתגרים עצומים שנובעים מגדילת האוכלוסייה ודילול המשאבים, שבויה במירוץ אחר מדד הצמיחה המעוות ובתחרות להשגת משאב וירטואלי שתוכנן כך שיחסר תמיד.

כשאנחנו מבינים שהבעיה טמונה בטבעו של הכסף, אנחנו גם מבינים שכל פתרון שפועל בתוך המערכת לא יכול להיות פתרון אמיתי. חרם צרכני? מאבק על תקציבים? מלחמה בריכוזיות? מהפכה במיסוי? כל פתרון שמתעסק בחלוקה וניהול של הכסף הישן במקום בהחלפתו – נידון לכשלון.

ובמה יהיה שונה הכסף החדש? איך נוכל לתכנן אותו כך שלא ייפול לאותם הבורות? האמת שפשוט צריך להניח לו. את המערכת הקיימת תיכננו בקפידה ותיכננו היטב. היא עושה בדיוק מה שהיא אמורה לעשות – מעבירה הרבה מאוד כח למעט מאוד אנשים. הכסף החדש צריך שיהיו לו מאפיינים רבים של זה הישן – קל להעברה, קשה לזיוף, ניתן לחלוקה, וכו', אבל חייב להיות שונה מהותית בדבר אחד – אסור שיהיה מי שיכול ליצור אותו בצורה שרירותית ולגבות עליו ריבית.

אם היה לנו כסף כזה היינו יכולים לבנות קהילה גלובלית שהמסחר בין חבריה מתנהל מחוץ למערכת הקיימת – כלכלה מקבילה. חברי הקהילה, איפה שניתן, משלמים וגובים כסף באמצעות המטבע החדש. הקהילה משתמשת במטבע כרגיל אבל הוא חוזר למקומו הטבעי ככלי טכני שמאפשר מסחר ע"י ייצוג ערך. חברי הקהילה לא נהנים רק משליחות אידאולוגית, הם גם משגשגים כלכלית. הם לא נושאים במס הריבית והאינפלציה, הם לא משלמים עמלות לבנקים ולחברות האשראי ולא מממנים את שוק ההון.

כל פעולה שמתבצעת בתוך הקהילה היא פעולה שלא התבצעה במסגרת הכלכלה הישנה, כך שככל שגדלה הקהילה, מתכווצת הכלכלה הישנה ואיתה האלמנטים המזיקים שבה. מנגנון ההרס העצמי שמובנה בכלכלה הישנה יזרז את המעבר, סימנים כאלה אנחנו רואים כבר היום והם ילכו ויתרבו. כשתגיע הקריסה הסופית שלה, כבר תהיה לנו אלטרנטיבה מוכנה שתקלוט בשמחה את פליטיה.

נסיונות כאלה הם לא דבר חדש. אלפי קהילות בעולם ניסו וממשיכות לנסות מודלים של כלכלה אלטרנטיבית ולמרבה הצער, ברבים מהמקרים הן נכשלות ובוודאי שאינן מאיימות לנגוס נתח משמעותי מהפעילות הכלכלית. הקהילות הללו נבנות באוריינטציה מקומית גם מטעמים אידאולוגים כמו השארת הכסף בקהילה וצמצום נזקים סביבתיים, וגם מסיבות טכניות – בעיקר הצורך בהיכרות אישית על מנת להבטיח את כיבוד ההתחייבויות. רוב הניתוחים מצביעים על גודלן הקטן של הכלכלות הללו כנקודת התורפה שלהן. כדי שמטבע יצליח חייב להיות אמון בכח הקניה שלו. קהילה קטנה לא תמיד יכולה לענות על הדרישה הזו.

שחקנית החיזוק שמשנה את יחסי הכוחות היא רשת האינטרנט. ראו מה היא עשתה לעולם התוכן והמידע. הפוסט הזה יפורסם ללא תשלום למוציא לאור, הוא יוכל להיקרא בחינם בכל מקום שיש בו מחשב ואינטרנט. האם תיתכן התפתחות דומה בכלכלה? כסף הוא לא משאב, הוא מידע. בתחומים רבים כבר הוכיחה הרשת את יכולתה לנהל מידע בצורה יעילה וחופשית. היא משנה את העולם כי היא מאפשרת לנו להתחבר. שליטה מחייבת הפרדה – הפרד ומשול, הפחד ומשול. אין דוגמא קיצונית יותר להפרדה מהתחרות הלא הוגנת שכופה עלינו הכלכלה המודרנית ואין היום דרך טובה יותר להתחבר ולהזיז הרים מאשר באמצעות הרשת. מטבעות העתיד יאפשרו תשלום באותה קלות ועם אותו החופש של ציוץ בטוויטר.

האם זה מדע בדיוני? הכירו את ביטקוין (bitcoin) – אחד הנסיונות המהפכנים והמרתקים ביותר ליצירת מטבע חדש. ביטקוין הוא מטבע דיגיטלי פתוח ומבוזר. דיגיטלי – כי הוא מנוהל ע"י מחשבים ונסחר על גבי הרשת, פתוח – כי קוד המקור פתוח והכל מתנהל בשקיפות מלאה, ומבוזר – כיוון שאין בו מרכז אחד ואין לו בעל בית. החידוש של ביטקוין טמון בביזור ומשם זורחת ההבטחה. לביטקוין אין בנק, הוא עובר מקונה למוכר בלי מתווכים באמצעות הטכנולוגיה בעלת השם העברי החמוד עמית לעמית (P2P), המוכרת לנו מעולם שיתוף הקבצים. ביטקוינים נוצרים בתהליך שנקרא כרייה (mining) בו מתקיימת מעין הגרלה בין מחשבים שמקצים כח חישוב לרשת. כמות המטבעות לעולם לא תעלה על 21 מיליון, זאת לא בעיה טכנית, כי כל ביטקוין אפשר לחלק למאה מיליון חלקים, אבל האספקה המוגבלת הופכת אותו למטבע שלא יסבול מאינפלציה.

כשאני צריך להסביר ביטקוין בשתי מילים אני קורא לו המזומן של הרשת. כמו מזומן, אפשר להחזיק אותו בעצמנו, לשלם איתו ללא מתווכים וללא עמלות, ואם רוצים באנונימיות. כמזומן של הרשת הוא כמובן נהנה גם מיתרונות העולם הדיגיטלי – הוא מתעד באופן פתוח ובטוח את כל היסטוריית ההעברות, הוא  קל להעברה, לא תופס הרבה מקום, ניתן לחלק אותו לחלקים זעירים, אפשר לגבות אותו, להצפין אותו, לשלוח מעבר לים וכו'. אבל לפני הכל, הוא מטבע שלא נוצר מהלוואה נושאת ריבית ואין מי שיכול להמציא עוד ממנו או לשנות את החוקים על פיהם הוא מתנהל.

 נכון להיום, תמורת ביטקוין אחד תקבלו חמישה דולרים, מה שאומר שכלכלת הביטקוין כולה שווה כארבעים ומשהו מיליון דולר. אבל המספר כבר היה גבוה יותר וגם נמוך בהרבה. איפה תקבלו? באחד מעשרות אתרי ההחלפה והמסחר בהם נקבע שערו עפ"י ביקוש והיצע. בגדול בניהם, Mt.Gox, שפועל מטוקיו, מתנהל מסחר בנפח של כעשרים מיליון דולר בחודש. ויש אפילו חלפן ישראלי.

אבל ביטקוין לא נמדד רק בשערו מול מטבעות אחרים. מאותאולי אלפי עסקים כבר מוכרים מוצרים ומספקים שירותים תמורת ביטקוין. הם נהנים מיתרונות כמו עמלות זניחות, ביטחון מלא בכיבוד עסקאות, אפשרות לשמירת פרטיות שלהם ושל לקוחותיהם, יכולת לקבל תשלומים זעירים (micro payments) ועוד. הם מתרבים במהירות מסחררת ויוצרים כלכלת ביטקוין עצמאית. מי שמרויח בביטקוין ומשלם רק בביטקוין לא צריך להיות מוטרד משערו מול הדולר. הדרך לשם עוד ארוכה, אבל היא הולכת להיות מהנה. עוד על ביטקוין אני כותב פה, אתם מוזמנים.

מבחינה אידאולוגית ביטקוין מתאים לגישה הליברטנית שדוגלת בחופש מוחלט לפרטים תוך מיזעור כוחם של מבני שליטה כמו המדינה. זו אידיאולגיה מבלבלת למי שהתרגל לחשוב במונחים של שמאל וימין, כי היא משלבת גישה של שמאל אנרכיסטי עם אולטרה קפיטליזם. הנחת היסוד של הביטקוין לא רק מתנגדת לסמכות מרכזית בכלכלה, אלא גם לתלות בין הפרטים בה. פריצת הדרך של ביטקוין היא האפשרות להעביר כסף ללא ניהול מרכזי מצד אחד ובלי צורך באמון בין הפרטים מצד שני. זו תפיסה שמעוררת ביקורת מצד מי שמקווים שחברה עתידית תתנהל דווקא מתוך שיתוף ותלות בקהילה.

גישה אחרת ומבטיחה לא פחות שמה במרכזה דווקא את את האמון בין המשתתפים. זוהי רשת חברתית של קרדיט בה כל פרט נותן (ומקבל) הרשאה להלוואה מוגבלת לחברים עליהם הוא סומך. הרשת מאפשרת מסחר בין פרטים שאינם מחוברים ישירות ע"י מציאת מסלול שמחבר אותם וכך יוצרת מערכת קיזוזים גלובלית שמבטלת את הצורך והשליטה של גוף מרכזי בכסף.

אלה הן רק שתי דוגמאות. עשרות פרוייקטים דומים מבשילים בימים אלו ונותנים תקווה לשינוי אמיתי באחד התחומים החשובים ביותר לעתיד האנושות והסביבה. אי אפשר לעצור רעיון שהגיע זמנו.

עוד על הביטקוין (ולא רק) בבלוג של אסף בהט, תקוות גדולות

דימויים, מלמעלה למטה: דיויד המונס (Bliz-aard Ball Sale, 1983), שלושה פסלים של רותם זוטא (2011), ושתי פרספקטיבות על האצבע המשולשת של מאוריציו קטלאן (2010, לנוכח הבורסה של מילנו).   

תגים: , , , , , , , , , ,

88 תגובות to “מטבעות העתיד, או: איך להיפטר מהבנקים בלי לשרוף אותם”

  1. יוסי Says:

    יש! האסימון, או הביטקוין, מתחיל ליפול…

  2. נולה Says:

    יוסי – מסכימה. התודעה מתחילה לזוז. פוסט מרתק ובהיר. תודה

  3. guruyaya Says:

    הרעיון מאחורי ביטקוין מדליק, אבל האימפלמנטציה הנוכחית שלו, נפרצה לאחרונה.
    http://www.dailytech.com/Inside+the+MegaHack+of+Bitcoin+the+Full+Story/article21942.htm

  4. אסף בהט Says:

    אתה טועה ידידי. הפריצה למאונט גוקס, אחד מאתרי המסחר, חוץ מזה שטופלה והכסף הוחזר לכולם, לא אומרת דבר על ביטקוין עצמו.
    ביטקוין מעולם לא נפרץ ומטבעות או טרנזקציות מעולם לא זוייפו. אפשר להניח שטובי ההאקרים כבר ניסו את כוחם בזה ובנתיים, כלום. אכן, נפרצו אתרים שנותנים שירותי ביטקוין ועוד יפרצו בעתיד אבל אני לא חושב שזה מעיד על אמינותו יותר משפריצה לבנק או גניבת מספרי אשראי מעידה על אמינות השקל. כככל שתצמח כלכלת הביטקוין תרד ההשפעה של מקרים מהסוג הזה.

  5. דור Says:

    פוסט מעולה ומעורר מחשבה

  6. נולה Says:

    ביטקוין הוא רק אופציה אחת לשינוי, ולא בטוח שהיא תתפוס. מה שחשוב להבין זה שצריך לשנות.

  7. Fafner Says:

    מעניין, אבל זה בדיוק מה שרון פול מדבר עליו, גם הוא מציע מטבע חלופי

    • יוסי Says:

      ובאותו היום הוא הספיק גם לטגן את קלינטון על המלחמות. בחור עסוק, קשישא.

  8. אסף בהט Says:

    אבל למה אבל? הלוואי שהיה לנו כזה פוליטקאי פה.

  9. יאיר poes Says:

    צריך להבחין בין כסף כהתחייבות עתידית לבין כסף נייר וייצור כסף כחלק מכלכלת הצמיחה והחובות האקספוננטלים. כסף במהותו – וכאן אני הולך בעיקבות קיינס וזימל – הוא התחייבות. גם כשמדובר בזהב. וגם הרבה לפני עידן הצמיחה. אני משלם לך מטבע זהב ושנינו יודעים כמה זה שווה וכמה שוקולד אתה יכול לקנות בזה. אבל מי שעורב להתחייבות זו המדינה. לכן כסף תמיד היה, ותמיד יהיה, סוג של חוב.

    המדינה תמיד שלטה בייצור הכסף, בצורה כזו או אחרת, זה תמיד היה מונופול – על הטבעה, על הדפסת נייר, על ייצור דיגיטים יש מאין. הבנקים ש"מייצרים" כסף עושים זאת כשלוחים מטעם. אתה מציע לעקוף את המדינה לחלוטין. זו הצעה מעניינת, שסיכוייה אפסיים.

    • יוסי Says:

      תגובה תמוהה, בעיקר שהמדינה היא יצור די מודרני, תחום לאירופה, ולא חסרות דוגמאות לסתור את מה שכתבת. בפרט, מארי רותבארד בספרו

      What Has Government Done to Our Money?

      http://mises.org/money.asp

      מראה איך כל כסף בשימוש מקורו בסחורות, אחרת אין יכולת לתמחר אותו כפונקציה של סחורות אחרות. (דרך אגב, זוהי גם הסיבה למה ביטקוין היה נכשל בשוק פתוח לגמרי של מטבעות אלטרנטיביים, ולמה ברה"מ היתה תלויה לחלוטין בכלכלות הקפיטליסטיות מסביבה, כדי לדעת את הערך המשוער של סחורות.)

      >>> מציע לעקוף את המדינה לחלוטין. זו הצעה מעניינת, שסיכוייה אפסיים.

      זוהי הבחנה נכונה. לחשוב שהמדינה באופן וולונטרי תאמץ מערכת מוניטורית שתמנע ממנה את האפשרות לממן חובות על-ידי הדפסת כסף היא אבסורדית. כנ"ל לגבי האמונה שהמדינה תתיר קיום של מטבעות אלטרנטיביים. המדינה דורסת את כל מי שמנסה להכניס תחרות בתחום המוניטרי, בדרך-כלל ע"י האשמות של סיוע לטרור, זיוף או מרמה. המדינה אפילו בלחץ עכשיו מאנשים שמשתמשים בכסף מזומן של המדינה! פמפלט של ה FBI קורא לאזרחים נאמנים לדווח לשלטונות כשאנשים מסתובבים עם הרבה מזומנים או רוכשים דברים מסויימים במזומן.

      השאלה שלי היא האם אתה תומך בכל האלימות הזאת או שההבחנה שלך היא רק כמתבונן מהצד? האם יש לך צד בעניין? הדבר דומה למישהו שהיה מעיר על העבדות או האפרטהייד: כן אבל פרקטיקות אלו נתמכות ע"י המדינה אז כל הצעה לשנות המצב, סיכוייה אפסיים. האם אתה רוצה שהצעות כאלו יצליחו או ייכשלו?

      בכלל, לטובת הדיון ההוגן, אם יש פה אנשים שמגנים על זכויות המדינה למונופולים שנכפים באלימות, מן הראוי שהם יציינו כיצד פרנסתם או מעמדם החברתי קשורים לעמדתם העקרונית-כביכול.

  10. עידן Says:

    בעצם אתה מציע להפריט את הכסף ולהוציא אותו משליטת המדינות. זה לא רק קפיטליזים, אלא סופר קפיטליזים, ובהחלט מתאים לליברטנים קיצוניים.
    אבל מה שקורה, כמו בהרבה מקרי הפרטה, זה שמי שירוויח מזה הם הגדולים והעשירים. אחוז אחד מהאוכלוסיה יוכל לרכוש 90% מה BITCOIN ולשלוט על השוק לחלוטין.

    • מומו ורבע Says:

      כלכלת הביטקוין מבוססת על הקצאת משאבי רשת. העובדה הזו נזכרת בפוסט בשלוש מילים – אל מול מאות הפעמים שמוזכרת הכובדה שכלכלת הכסף מבוססת חוב.

      אם אני *משיג* (עבדות/חוב/כוח/רמיה) משאבי מיחשוב עצומים, ומחלק אותם לכל דורש המוכן להשתעבד לגחמותי, האם אני פותר איזו שהיא בעיה? ואם גוגל/אמזון/אפל יקצו משאבי רשת למי שיתקין אפליקציה שתרמוס את פרטיותו? וכו וכו.

      אין תחליף לאמנה החברתית. הקהילה (אם אתם ממש מתעבים את המילה מדינה), תקבע את ההלך החוקי. והחוק יאומץ ע"י הקהילה.

    • יוסי Says:

      עידן,

      כמו שהמלצתי ליאיר פואס, גם לך אני ממליץ לקרוא את מה שרותבארד כתב בנושא, ובמיוחד את הפרק על אגירת כסף:

      http://mises.org/money/2s9.asp

      עכשיו, כפי שהדיון בין אסף ואלו אם הניקים המוזרים מראה, הזרמה של כסף נוסף לתוך השוק לא יוצרת תפוקה נוספת, אלא פשוט מחלקת מחדש את המשאבים. זוהי צורה נסתרת של מיסוי, כזו שבדרך כלל יותר קל מבחינה פוליטית להחליק מתחת לראדאר של הבוחרים.

      ובכן, מי מרוויח מהזרמת הכסף הנוסף אל הכלכלה? בוא נזכור שהכסף שמודפס לא נזרק בדיוק ע"י הליקופטרים מעל עיירות פיתוח. הוא מחלחל לאט לאט לתוך הכלכלה, קודם כל הוא עובר דרך המקורבים לממשלה, ובעיקר המערכת הבנקאית. הם מקבלים את "הכסף הראשון" ומסוגלים לרכוש סחורות ושירותים במחירים הישנים. עד שהסכף מגיע להמונים, המחירים כבר עלו, אבל המשכורות שלהם הן האחרונות בתור. ולכן מערכת אינפלציונית היא מערכת שמרוששת את המעמד הבינוני.

      אז אם אתה דואג לחוסר שיוויון בחברה, הוצאת היכולת להזרים כסף חדש ע"י הממשלה למקורבים, היא צעד בכיוון הנכון.

  11. אלון Says:

    השאלה היא האם יש מקום למיסוי תחת שינוי כזה, ואם אין מיסוי, אז איך מקבלים שירותים קהילתיים? איך מקבלים ביטוח לאומי? מה יהיה בסופנו?

    • יוסי Says:

      הכל יהיה בסדר, אל תדאג! מילה שלי זה כמו כסף בבנק, או בקרן פנסיה… בסוף מי שישרוד יחיה אלף שנה, אנשים חכמים ממני אמרו, אז יש למה לצפות.

      • מדע אומלל Says:

        יוסי אח שלי, למה אתה לא בקבוצה של התנועה הליברלית החדשה והפורום של האנקאפים?

      • יוסי Says:

        מדע אומלל: אתם לא כולכם שונאים ערבים שם?

        בכל מקרה, אני לא גר בישראל ולכן אני לא אחבור לתנועה פוליטית ישראלית.

        חוצמזה כשהייתי ילד אבא שלי היה פוליטיקאי במפלגה הליברלית (הישנה) ובעקבות זאת לא ראיתי אותו יותר מדי. נראה לי שהילדים שלי לא ירצו שאני אשחזר את אותה הפתולוגיה…

        אבל שלח לינק לפורום אם אתה יכול.

      • מדע אומלל Says:

        מקווה שזו בדיחה עם ה"אתם לא כולכם שונאים ערבים שם?", הזה…

        ולא תנועה פוליטית.
        פה https://www.facebook.com/groups/174244599304069/

  12. אסף בהט Says:

    יאיר, הנקודה היא שזהב, להבדיל משקלים ודולרים, לא בא לעולם כשהוא נושא ריבית ושאי אפשר להמציא אותו. כל הבעיות שתיארתי נובעות משתי העובדות האלה. יכול להיות שתתן לי מטבע זהב ונסכים שאני צריך להחזיר לך שתיים עוד שנה, וזה לגמרי בסדר. זה מפסיק להיות הגיוני כשכל הזהב בעולם נושא ריבית מעצם קיומו ושלמישהו יש מונופול על מכרה אינסופי שלו. ואגב, זהב נהיה מטבע בדיוק בגלל שלא היה צריך ערבות של מדינה כדי שיכירו בערכו.

    הבנקים ש"מייצרים" כסף עושים זאת כשלוחים מטעם המדינה? יכול להיות… אמנם יותר סביר שלהפך – אבל כיוון שלא מדובר בצדדים יריבים אלא במערכות שלובות לחלוטין, זאת לא הבחנה מהותית לדעתי.

    • יאיר poes Says:

      בניגוד למה שאתה אומר, המדינה תמיד תבעה את המונופול על הטבעה. זו אחת הפונקציות השלטוניות המובהקות. המונופול הזה היה לעתים מואצל על מטבעות פרטיות. ההטבעה – סימן המלכות – לא קבעה את ערך המטבע אלא סימנה אותו כמותר לשימוש.
      הבעיות בצמיחה קיימות וזה אכן לא מודל בר קיימא, אם כי נראה לי שיותר סביר שנראה האטה של כמה עשורים ולא בלימה פתאומית. צריך גם להכיר בכך שהרבה יותר קשה להשיג ניידות חברתית במודל שאינו בנוי על צמיחה. זה בהכרח דורש חלוקה מחדש של משאבים ועושר, וההתנגדות לכך תהיה חזקה יותר. מסכים שצריך לחשוב על מודלים אחרים – לא תהיה צמיחה לנצח.
      אבל צריך גם לקבל שהמדינה תמשיך לשלוט על הכסף. אכן אפשר לראות את הבנקים והמדינה כמערכת שלובה. בכל מקרה, כשאתה נגד הבנקים, אתה גם נגד המדינה, ולכן גם הסיכוי שתנצח אותם אפסי.

  13. רן Says:

    מדהים שהמודל הזה כבר עובד חמש מאות שנה.
    הקולוניאליזם בצורותיו השונות ביחד עם המהפכה המדעית נתנו דלק לצמיחה האינסופית בעולם הישן.
    היום בסיפור הזה כמעט נגמר והממשלות צריכות להשיג את סם הצמיחה שלהן גם על הגב של האזרחים שלהן. אפילו מדינות כמו ארה"ב\רוסיה\גרמניה\ישראל שרגילות להשיג את מה שהן רוצות בעולם בכוח הנשק והכסף, גילו שהאזרחים בבית לא באמת שונים מהפלסטינים היוונים או הדרום אמריקאים בפוטנציאל הירידה על הבירכיים.
    איך מאיר אריאל אמר פעם : מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להגמל!

  14. apatir Says:

    הפוסט הזה מלא טעויות, אי דיוקים, ותאוריה מאוד לא ברורה לגבי מהו כסף, איך הוא נוצר ומה תפקידו בעולם.
    קודם כל, הסיפור על האלכימאי מהמאה ה-16 היא מעשייה. בנקים לא נולדו בתור כספות במאה ה-16: בנקים התחילו בסוף ימי הביניים באיטליה על מנת לספק שרותי סליקה והתפתחו במהרה למוסדות שמתווכים בין חוסכים ללווים, אותם שני תפקידים מרכזיים שהם מבצעים היום.
    עוד לא הצלחתי להבין איך כסף קשור בריבית. בדוגמא של שתי העגבניות למשל, מי משלם ריבית למי? מי מגדל את העגבניות ומי צורך אותן? ולמה צריך בכלל כסף בכלכלה הזאת.
    אתה מדגיש את הפער בין זהב לבין fiat money (כסף שמגובה על ידי הבטחה ממשלתית בלבד), אבל אתה לא מסביר מה בעצם ההבדל. הרי הבנקים שאתה מדבר עליהם פעלו בכלכלה שבה מטבעות היו עשויים מזהב (או מתכות יקרות אחרות). למעשה, עד 1971 כמעט כל המטבעות בעולם היו מגובים על ידי זהב. אם כן, על התפועות שאתה מדבר עליהן התחילו רק אחרי 1971? האם עד אז בנקאות
    הרזרבה השברית איננה בעייתית בעייניך?
    אני גם לא מבין איך הביטקוין פותר את בעיות הרזרבה. להחזיק בביטקוין משמעו להחזיק בקוד. נניח שלך יש 1000 ביטקוינים ואתה מודאג מהיכולת שלך לשמור את כל הקודים באופן מאובטח. אני יכול לספק לך שרות שבו אני אשמור עבורך את הקודים אצלי בכספת המאובטחת, ואני אתן לך קבלה שתאפשר לך לבוא ולקחת ממני את הקודים בכל עת. מה מונע ממני להלוות את הביטקונים שלך למישהו אחר בדיוק כמו שעושים בנקים רגילים?
    אגב, אם אתה לא סומך על בנקים, אתה יכול לשכור כספת ולשמור את הכסף שלך שם. אם אנחנו כבר ליברטיאנים לרגע, אז בוא נהיה עקביים: בנקים מלווים את הכסף שלך לאחרים לא כי החוק מאפשר להם, אלא כי אתה מאפשר להם. שום חוק לא מונע ממך להקים עסק שמירת כסף שאיננו מלווה לאחרים. שום חוק לא מונע מאזרח להתקשר עם עסק כזה בחוזה שבו צד א' מבטיח לשמור את הכסף של צד ב' מבלי להלוות אותו לאף אחד אחר. ואם צד א' יפר את ההתחייבות אזי זו תהיה הונאה וגניבה.

  15. inar Says:

    @אסף, כתוב מעניין ומלמד. תודה.
    @עידן, אתה מציג זווית שלא חשבתי עליה.. ליברטריאניזם. האמת, זה דיי מתאים.

    לגבי ייצור כסף יש מאין, השאלה הפשוטה שאני שואל היא: למה אני צריך לעבוד כ"כ קשה בשביל כל שקל ושרי אריסון אפילו לא מאמצת את המחשב שלה כדי ליצור מהאוויר 90% מכל שקל שמופקד אצלה?

    לגבי הפיזביליות של ביטקוין או מטבע דומה, מה ימנע מה 1%, כדברי @עידן, מלקנות את 99.999999% מהביטקוינים ולשלוט בשוק?
    כך יכולים לעקר אותו.

    באמא שלי -ותאמינו לי, היא בגב-גבס – אני לא מצליח למצוא בהיסטורי את האתר שראיתי בו היום אתר למסחר בביטקוין שסוגר את שעריו עבק הגבול בחקיקה. מישהו מכיר?
    זה תחילת סופו?

  16. inar Says:

    השעה פה לא מדוייקת

  17. אסף בהט Says:

    עידן, אלון,
    אני מסכים עם הביקורת על האלמנטים הליברטנים של ביטקוין וכתבתי את זה. ברור לי גם ששום חברה לא יכולה להתנהל בלי מיסים. הלוואי והיתה לנו פה דמוקרטיה אמיתית בה המילה שיוויון לא מתבטאת רק בהצגה שעושים פעם בארבע שנים. והלוואי שההצעה לעבור למטבע חדש היתה צריכה להפסל כי היא מחלישה את המדינה ומוסדותיה במאבקם הנחוש למען רווחת האזרחים. זה לא המצב. המנגנון שתיארתי בפוסט הזה תבוע כל כך עמוק במוסדות המדינה שעולם המושגים של חיזוק או החלשת המדינה מול כוחות חיצוניים פשוט לא רלוונטי פה. מטבע חדש זו לא פרוגרמה חברתית אבל זה יסוד הכרחי שעליו יהיה אפשר לבנות כזאת.

  18. אסף בהט Says:

    apatir,
    בנקאות ברזרבה חלקית התחילה במאה ה-16 באנגליה ובהולנד. זו לא מעשיה. תראה אפילו ויקפדיה אומר
    http://en.wikipedia.org/wiki/Fractional_reserve_banking#History

    לא ברורות לי השאלות על דוגמאת העגבניות, אני יכול רק לנסות להסביר אותה במילים אחרות. הטענה היא שבעולם יש סחורות (עגבניות) ויש כסף. הכסף נושא ריבית ללא קשר לסחורות כי הוא נוצר מהלוואה. בגלל שהוא נושא ריבית הוא חייב לגדול בכמותו. עדיין ללא כל קשר לסחורות. ועכשיו לעגבניות – כדי שלא תהיה אינפלציה (יותר כסף ביחס לסחורות) העגבניות חייבות להתרבות באותה מהירות בה מתרבה הכסף. כיוון שהכסף גדל מעריכית (שזה עניין מתמטי בריבית מצטברת) גם כמות העגבניות צריכה לגדול מעריכית (שזה כבר עניין יותר ארצי ולא ממש אפשרי). מקווה שזה יותר ברור.

    אכן, ב-1971, כשניקסון ביטל את סטנדרט הזהב, חלה קפיצה מאוד תלולה בקצב גדילת החוב וכמות הכסף (שזה אותו הדבר) – תראה את הסרטון הזה מדקה ארבע, ואם יש לך זמן, אני ממליץ על כל הקורס.

    בנקאות ברזרבה חלקית היא בעייתית בכל מקרה. כשהיא מיושמת על משאב בלתי מוגבל, כמו שקרה לאחר שבוטל הקשר בין הדולר לזהב – אז היא כבר ממש אסון. ונכון שאפשר ליישם בנקאות ברזרבה חלקית גם עם ביטקוין, אבל אי אפשר להדפיס ביטקויינים כדי להציל בנקים שקורסים עקב מחסור ברזרבות. לא במקרה נוצר מוסד הבנק המרכזי שאמור להציל אותם במקרים הללו. בישראל (1983) ובכל העולם מדינות הדפיסו כסף והצילו בנקים שקרסו עקב השיטה הלא סבירה הזאת. עם ביטקוין לא תהיה כזאת אפשרות ולכן מלחתחילה (או לאחר מספר נסיונות כואבים) לא יהיה אמון בבנקים שלא מתחייבים לשמור רזרבות.

    אגב, אני לא יודע איך יצאתי פה ליברטני, כי אני ממש ממש לא. את עניין הליברטניות התכוונתי להעלות דווקא כביקורת נגד הביטקוין וכמעברון לשיטה השניה שהצגתי, שיטת הקרדיטים בין חברים.

    • apatir Says:

      1. לגבי ההיסטוריה: הטיעון שלך הוא נגד עצם הרעיון שבנק יוכל להלוות את הכסף שהמפקידים שמים אצלו. לפי הסיפור שלך זה מה שהתחיל במאה ה-16. בנקאות של רזרבה שברית היא בעצם הגבלה על היכולת של הבנק לעשות זאת: הרגולטור מגביל את הבנק לא להלוות יותר מאשר 90% (או סכום כלשהו) מהכסף שמופקד אצלו.

      2. חוב וכמות הכסף זה ממש לא אותו דבר. במשך שנות ה-70 וה-80 כמות הכסף בכלכלת ארה"ב גדל באופן די יציב סביב 7-8% בשנה, ואילו כמות החוב ירדה. הדפסה של כסף לא רק שלא מייצרת חוב, היא מקטינה את החוב.

      3. הסרטון הזה הוא, במחילה מכבוד המחבר, עלבון לאינטליגנציה. הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי של ארה"ב, איננו נמצא בבעלות הבנקים הפרטיים. הבנקים הפרטיים מפקידים שם את הרזרבות שלהם ומקבלים ריבית עבור כך. הפרדל ריזרב מנוהל על ידי מועצה שממונה על ידי הנשיא ומאושרת על ידי הסנאט. מי ששולט בהתנהלות הבנק הוא צוות מקצועי שממונה על ידי המערכת הפוליטית, לא על ידי הסקטור הפרטי.

      4. בסביבות דקה 4:00 הוא מראה גרף וטוען שהגידול המעריכי מתחיל בזמן שניקסון ביטל את ההצמדה לזהב. כל מי שיודע קצת מתמטיקה מבין שזו שרלטנות. אם מישהו מנסה לטעון שגידול מעריכי התחיל בנקודה כלשהי בזמן, עליו לצייר גרף לוגריתמי ולהראות שישנו שינוי בשיפוע של הגרף. בגידול מעריכי בהגדרה *אין סקאלה*, כך שלהציג גרף של ערכים מוחלטים ולהצביע על איפה נראה שמתחילה הצמיחה בצורת מקל הוקי, זו פשוט רמאות. על ידי בחירה של סקאלה מתאימה אני יכול להראות לך שהגידול מתחיל באיזה שנה שארצה.

      5. נחזור לדוגמת העגבניות. נדמיין כלכלה שיש בה שני אנשים: ראובן, שמעון ולוי. ראובן מגדל 3 עגבניות כל יום, שמעון מגדל 3 מלפפונים, לוי מגדל שלושה בצלים. כולם אוהבים סלט ירקות המכיל ירק אחד מכל סוג.
      ראובן יכול ללכת לשמעון ולהחליף עגבנייה במלפפון ואח"כ ללכת ללוי ולהחליף עגבנייה בבצל. שמעון אח"כ ילך ללוי ויחליף מלפפון בבצל, ועכשיו כולם מרוצים. לא צריך כסף.
      אבל בוא נניח שיש חוק בכלכלה שמסחר חייב להיעשות עבור כסף. ונניח, למשל, שהמדינה מציידת את לוי בשני שקלים. לוי ילך לשוק ויקנה עגבנייה מראובן בעבור שקל, ומלפפון משמעון עבור שקל. שמעון יכול להשתמש בשקל שלו לקנות בצל מלוי, וראובן יקנה עגבנייה משמעון. לשמעון יש עכשיו עוד שקל אתו יקנה בצל מלוי. בסוף היום ללוי יש שני שקלים (כמו בתחילת היום) ולכל אחד מהאנשים יש סלט ירקות. כולם מרוצים. זה יכול לקרות כל יום, בלי שאיש ישלם ריבית, ובלי צמיחה.
      בוא נסבך את המשחק. נניח שלוי קנה עגבנייה ומלפפון משמעון וראובן בהתאמה, אבל שמעון וראובן הלכו כל אחד וקנו בצל עבור שקל מלוי. כעת ללוי יש סלט מלא וגם שני שקלים. הוא מפקיד אותם בבנק. לראובן יש 2 עגבניות ובצל, לשמעון יש 2 מלפפונים ובצל, ולשניהם אין כסף. ראובן הולך לבנק ומבקש ללוות שקל אחד. הבנקאי לא מצפה שלוי יבוא לבקש את הכסף שלו עד מחר, אז הוא מסכים לתת לראובן שקל. ראובן משתמש בשקל בשביל לקנות מלפפון משמעון. שמעון משתמש בשקל שוב בשביל לקנות עגבנייה וראובן מחזיר את השקל לבנק.
      אבל ראובן עדיין חייב את הריבית. זו לא בעיה, כל מה שראובן צריך לעשות זה להעלות את מחיר העגבניות, וזה יאפשר לו להחזיר את ההלוואה. לוי ושמעון בתורם יעלו את מחירי המלפפונים והבצלים כדי שהם יוכלו לממן את רכישת העגבניות, ונוצרה אינפלציה. הבנק ילווה כל יום יותר כסף ובעצם "ייצר" כסף על הספרים, אבל שים לב שאין לזה שום קשר לגידול בייצור בכלכלה. כמות הכסף גדלה, אבל אין שום שינוי בכלכלה האמתית (הריאלית).

      6. ה-bailout, אותה הצלה של המערכת הפיננסית בעקבות משברים (כמו זה האחרון), לא בהכרח קשור להדפסת כסף ולא תלוי בקיומו של fiat money. אפשר בהחלט לעשות זאת גם אם כל כלכלת העולם הייתה עובדת על ביטקוין.

      • inar Says:

        היי אפאטיר, יש לך שם מוזר. מה זה אומר?
        1. העובדה המעניינת היא לא שיש הגבלה על הבנק בקשר להלוואות אלא שנראה שנוצר כאן כסף מהאוויר – כאשר אין לבנק יכולת להחזיר את כל הכסף לכל האנשים. מעין בועה. זה כבר לא "בנק" כמו שחשבנו
        2. חוב וכמות הכסף אכן כן הולכים יד ביד, לוגית, אם כל דולר שמודפס מבוסס על חוב לפדרל ריזרב. וכל דולר שבנקים ממציאים מולווה כנגד חוב. איפה יש כסף בלי חוב??
        3.אז למה הפדרל ריזרב מבקש ריבית עבור כסף שהוא מייצר מהאוויר בשביל המדינה?
        4. אין לי כח להכנס לזה, נכשלתי במתמטיקה 3 יחידות. אבל אני מזהה גרף מעריכי כשאני רואה אחד.
        5.אם אתה יכול קצת לבלבל עוד יותר בדוגמה שלך – בכלל לא נבין מה אתה אומר. "..אבל ראובן עדיין חייב את הריבית." פה זה היה צריך להגמר באמרה כמו, אוי אתה צודק. אבל הפתרון שלך הוא להעלות את המחיר. זה רציני? זה מה שאתה מציע שיקרה בסוף כל יום? תיכף תתחיל פה מחאת עגבניות בגללך. ומה עם מי שלא השתתף במסחר באותו יום, נאמר מגדל הנקנקיות שמחכה שיבשילו? הוא נשאר מאחור. עם אותה סחורה ופחות כסף. כל הזין הא?
        6. אתה חושב שזה רק כסף """""אמיתי""""" שהיה בשימוש בבייל אאוט?
        אתה חושב שאם ים המלח מתייבש אז לשפוך עליו הרבה מאוד מים באפון חד פעמי, על חשבון לדוגמה, מי השתיה של המדינה – יגרום לו להפסיק להתייבש? אני מתכוון שלזרוק כסף לא פותר את הבעיה. תודה

      • אסף בהט Says:

        1. בסדר.. העיקר שזאת לא מעשיה

        2. חוב וכמות הכסף זה אותו הדבר כי כל כסף בא לעולם בצורת חוב. כיוון שהעולם מורכב מיותר מכלכלה אחת, לא תמיד תראה בכלכלה ספציפית קשר ישיר. למשל יכול להיות, בעצם בטוח, שהגדלת כמות הדולרים תתבטא בחוב של יוון או בחובות של העולם השלישי ולא רק בחוב אמריקאי. בכל מקרה, את הקורלציה בין שניהם תראה כמעט תמיד גם במדינה ספיציפית, ובאופן ברור בכלכלה העולמית במדד שנקרא Internationale debt.

        3. אני מציע לך לקרוא על המבנה הארגוני של הפדרל ריזרב – http://en.wikipedia.org/wiki/Federal_Reserve_System
        הוא בהחלט מכיל מרכיבים פרטיים. לכן הוא גם הבנק המרכזי היחיד שלא מדפיס את הכסף בעצמו (אם כי הוא מחליט מתי וכמה). אני לא חושב שזה עניין מהותי ולכן לא העלתי אותו, זה מודגש בסרטון כי הוא מתרכז בכלכלה האמריקאית. לא מהותי כי אין באמת ניגוד אינטרסים בין מנהלי המדיניות הממשלתית לבין הבנקאים הפרטיים.

        4. אתה טוען שקצב גדילת הכסף לא גבר כתוצאה מביטול תקן הזהב? אני חושב שיש על זה הסכמה גם בקרב כלכלני השוק החופשי.

        5. אם אני מבין נכון את הנקודה שלך – אתה טוען שאין בעיה עם אינפלציה כי אם המחירים עולים ולכולם יש יותר כסף אז זה בסדר. אז קודם כל אתה צודק – אין משמעות לכמות הכסף כל עוד הוא מתחלק באותו אופן בין המשתתפים. מה שחסר בדוגמא שלך זה העובדה שהבנק גם הרוויח כסף בתהליך. גם שני השקלים ש"המדינה מציידת בהם את לוי" וגם השקלים שלוו שמעון וראובן נושאים ריבית שמשולמת לבנק. כך שבסוף התהליך, אכן יש אותו מספר ירקות ואותו יחס כסף בין השלושה – אבל אם לפני התהליך היה לכל אחד מהם שליש מהכלכלה – עכשיו, שהבנק התעשר, יש להם קצת פחות. ברגע שהבנק ילווה את הריבית שהרוויח לשולה, שתקנה איתו עגבניה, אחד מהשלושה כבר יאכל סלט בלי עגבניה.

        6. אשמח אם תסביר איך אפשר לעשות בייל אאוט שלא ע"י הדפסת כסף. והכוונה לבייל אאוט מערכתי, כמו בישראל 83, ארה"ב 08, ואירופה עכשיו.

      • דניאל ר Says:

        4. לגרף מעריכי יש באבו-אבוע סקאלה. לגרף שעולה מעריכית כפונקציה של הזמן יש "זמן אפייני", זמן ההכפלה למשל (זמן מחצית החיים, כשמדובר בדעיכה מעריכית). לכן אפשר ואפשר לשרטט את הגרף ביחידות ה"טבעיות" שלו ולקבוע רגע של התפוצצות.
        זה שאפשר לרמות בעזרת הסקאלה – אשר גם בגרף לינארי.
        אתה מתבלבל בין גרף מעריכי לגרף חזקתי (חוק חזקה, power law) שהוא חסר סקאלה.
        דווקא הסייפא שלך נכון: התיאוריה של כריס אנדרסון גורסת שהצמיחה המעריכית התחילה רק עם ביטול ההצמדה לזהב, כלומר הגרף לא ממש מעריכי, הוא שטוח כזה ופתאום מתחילה צמיחה מעריכית. והתיאוריה נכונה ב100%.

      • apatir Says:

        דניאל ר היקר, אתה מעליב את הידע שלי בשני תחומים שיקרים לליבי.
        1. השפה הערבית: באבו-אבוהא או אבו-אבוהו (אבי אביו) אבל לעולם לא עם ע'.
        2. מתמטיקה: גרף מעריכי נתון על ידי הפונקציה
        y = A exp (t/b)
        היחידות של הקבועים A, b מגדירות יחידות ל t ו y. לכן, אתה למשל יכול להגיד שמדי b שניות y יגדל פי e, אבל זה נכון לכל זמן, אין איזה זמן מיוחד שבו הגידול הזה מתחיל לקרות. אם אתה לא משתכנע, אז בבקשה, כך את הפונקציה הפשוטה y=exp t ותגיד לי מתי מתחיל ה"פיצוץ".
        אני יכול להסביר זאת גם באופן יותר פורמלי: הפונקציה המעריכית לעיל אינווארינטית תחת שילוב של הזזות בזמן והגדרה מחדש של הסקאלה של A. לכן, לא ניתן להגדיר זמן "מיוחד" שבו התחיל משהו מבלי לקבוע שרירותית את הסקאלה שבה נמדד A.
        אם אתה מאמין שגרף מסוים הוא לינארי ואתה מתעניין בשיפוע, אפשר לחשב את השיפוע בכל קנה מידה שבו הגרף מצויר. אם אתה מאמין שתהליך מסוים הוא מעריכי, הדרך הפשוטה ביותר למצוא את הזמן האופייני הוא לצייר גרף לוגריתמי ולמצוא את השיפוע כמו בגרף רגיל. אם אתה מאמין שתהליך התחיל להיות מעריכי בזמן מסוים, אז כדי לוודא זאת ולמצוא את הזמן רצוי לצייר שוב גרף לוגריתמי, ולהראות שהשיפוע של התהליך משתנה בנקודת זמן מסוימת. יש כמובן עוד שיטות, אבל לצייר גרף ולטעון שהגידול המעריכי מתחיל בנקודה שבו נראה שהגרף "מתפוצץ" זה מגוחך.

      • רוית Says:

        אפטיר
        ההתעקשות שלך לברוח לעולם הפונקציות במקום לענייני המהות שעלו פה ועוד בהקשר ממש מטופש, חוץ מזה שהיא קצת מחמירת לב, היא גם מאוד אופיינית לשיח הכלכלי שמנסה להסתיר את השיטה הפאודלית שנהוגה פה בים של נוסחאות וחוקים כמו-מדעיים.

        אתה עף על חומר של ארבע יחידות מתמטיקה כדי להוכיח מה בדיוק? יש גידול מטורף בחוב האמרקיאי והעולמי? כן או לא? המחירים עולים? כן או לא? הפערים גדלים? כן או לא? מחבר הפוסט ענה לך אחת לאחת על הנקודות שהעלת, אבל במקום להתייחס לזה אתה ממשיך להתפלסף על הגדרות של פונקציות וטעויות בערבית.

        איך מאייתים בחייאת?

      • apatir Says:

        רוית,

        א. הביקורת שלך עלי מאוד לא הגונה. היא כולה הבל ורעות רוח.

        ב. הפוסט המקורי עוסק בשני נושאים: איך בנקאות ברזרבה שברית מחייב צמיחה מעריכית (ובפרט כשכסף לא מוצמד לזהב), ואיך ביטקוין משפר את המצב. אני לא מסכים עם אף אחת מהטענות הנ"ל, והתגובות שלי עסקו כולן בהפרכתן.

        ג. את בעצם שואלת אותי איך אני מתעסק עם פונקציות מתמטיות בזמן שהקרחונים נמסים. אז ככה: (1) התגובות שלי לא מתמקדות במתמטיקה אלא אם נדרשתי לכך בגלל תגובה על תגובה, (2) אני לא טוען שהקרחונים לא מנסים או שזה לא מטריד אותי, אני טוען שזה לא קשור לביטקוין.

        ד. האם הפערים גדלים? כן! ואני חושב שזו הבעייה הכי גדולה שעל הכלכלה לעסוק בה. אני פשוט לא חושב שהבעיות האלה קשורות בכלל לבנקאות ברזרבה שברית או לקיומו של fiat money, ואני לא חושב שהשימוש בביטקוין ישנה משהו. ואני חושב ששווה לנהל על זה דיון, כי אם נאמין בתיאוריות לא נכונות של כסף לא תצמח לנו מזה ישועה.

        ה. התגובה המקורית שלי לפוסט (ר' לעיל) הייתה מאוד פשוטה, ולא כללה שום מתמטיקה בכלל. התגובה השנייה עונה שלי היא תגובה לתגובה והיא מכילה מעט מאוד מתמטיקה. בסרטון שמישהו הוסיף בתור תגובה, מדבר מרצה, וטוען "שימו לב שהגרף מבצע את פניית ההוקי זמן קצר אחרי שניקסון ביטל את ההצמדה לזהב". אני טוען שזה לא נכון, ושזה פשוט תוצאה של צורה ספציפית שבו בחר המרצה לצייר את הגרף. עובדתית, החוב הציבורי של ארה"ב עלה וירד ב-150 השנים האחרונות ואני לא משתכנע שזה קשור למדיניות המוניטארית. אם מישהו רוצה לטעון זאת, עליו חובת ההוכחה, והוכחה זה לא לעשות מניפולציה לגרפים.

        ו. בתגובות לתגובות שלי, כמה אנשים תקפו את הביקורת שלי על הגרף שבסרטון. רובם כתבו דברים שאינם נכונים מתמטית. בשלב זה נכנסתי לקצת יותר פרטים מתמטיים, מכיוון שנדרשתי לכך. אני לא חושב שמתמטיקה מאוד חשובה כאן, אבל אני מוכן להיכנס לזה עם מי שמועניין. הניסיון שלך לקחת את התגובות המאוחרות האלו, שכן, יש בהן קצת יותר מתמטיקה, ולהציג אותי כאילו אני מנסה לברוח לדון בפונקציות במקום להתמקד בתוכן האמיתי, זה לכל הפחות דמגוגיה.

        ספציפית לנקודות שהעלית:
        (1) השיטה שגורמת להצטברות מעריכית ולכל הצרות שלנו היא קפיטליסטית, לא פאודלית. זה לא עניין סמנטי, זה חיוני להבין איך עובד קפיטל כי זה עמוד במרכז על הבעיות שאת מודאגת מהן (ולא המדיניות המוניטרית).
        (2) הגידול בחוב הציבורי של ארה"ב ושל מדינות אחרות פחות מדאיג אותי. החוב מאוד גבוה היום כתוצאה מזה שאנחנו נמצאים בעיצומו של מיתון. כשהמיתון יחלוף החוב ירד. אני חושב שאנחנו צריכים להיות יותר מוטרדים מהאבטלה הגבוהה ולא מהחוב.
        (3) אני לא בטוח למה את מתכוונת כשאת אומרת שהמחירים עולים. האינפלציה בשלושת העשורים האחרונים בארה"ב מאוד נמוכה. בישראל החל מהעשור האחרון האינפלציה די קרובה למה שמקובל בעולם. אינפלציה של אחוזים בודדים בשנה זה בעייני בריא, ואני לחלוטין לא מוטרד מאינפלציה.
        (4) אם כשאת אומרת שהמחירים עולים, את מתכוונת למחיר היחסי של דיור, מוצרי צריכה וכיו"ב, אז כן, המחירים האלו עולים וזה צריך להטריד את כולנו. גם הפערים גדלים מאוד מאוד, וזה קשור קשר הדוק לעליית המחירים היחסיים של מוצרי הצריכה והדיור. על זה בהחלט צריך לדבר, אבל זה לא קשור לביטקוין, זה קשור לזה שקבוצה קטנה הולכת ומשתלטת על עוד ועוד מאמצעי הייצור. ככל ששליטתם גדולה יותר, היכולת שלהם למצות חלק גודל יותר מהערך שיוצרת הכלכלה גדול יותר, והצורך לצבור מכתיב זאת.

      • יוסי Says:

        רוית, תודה, את כמובן צודקת בכל מילה, ואם אפשר להוסיף, אסף פתיר גם מתעלם מהשאלה: מהי הסיבה לכך שההצמדה לזהב בוטלה, אם לא בדיוק כדי להשיג את ה"גמישות" שהשיטה החדשה מאפשרת?

        הוויכוח הזה יוכרע לכאן או לכאן אם נראה או ברגע שנראה משהו כזה במדינה מערבית:

        אני לא יודע למה כל-כך חשוב לאסף פתיר להיות מסבירן של שיטה כל-כך עקומה ולא שקופה (וגם לא מוסרית, אבל לא ניכנס לזה). קשה להתעלם מכך שהכסף החדש שמוזנק לכלכלה, מה שלא הולך לתחזוקת החוב, מגיע בחלקו הגדול לאליטות מקורבות-שלטון ונשאר שם. אזורי המיקוד העשירים ביותר בארה"ב הם בסביבת וושינגטון די.סי., איפה שמחולק השלל.

      • apatir Says:

        יוסי,
        1. צר לי לאכזב, אבל אני לא גר בדי.סי. והכסף שברננקי מדפיס עד היום לא זרם לכיסי.
        2. ודאי שההצמדה לזהב בוטלה על מנת לאפשר יותר גמישות לרשות המוניטארית.
        3. אני לא מסבירן של השיטה הקיימת. אני בכלל סוציאליסט בתפיסת עולמי, ואין לי שום עניין להגן על חוסר השקיפות של הבנקים המרכזיים.
        4. אני מניח שהצורך שלך להגיב כאן הוא לשם שמיים, ולא בגלל שיש לך ערימה של ביטקוינים במגירה שאיבדו את ערכם בשנתיים האחרונות.
        5. אין בינינו מחלוקת לגבי עודף ההשפעה שיש לעשירים על השלטון (המערכת המונטירית במקרה זה). הויכוח בינינו הוא האם הפתרון הוא להגביל את כוחם או לסגור את הממשלה. אתה בעצם אומר שאם החלטות הממשלה איפה לסלול כבישים מוטית לטובת סלילת כבישים לעשירים, הפתרון הוא לבטל את היכולת של הממשלה לסלול כבישים.

      • יוסי Says:

        אף אחד לא טען שאתה גר בדי.סי ונהנה מהשלל באופן ישיר. אבל אם כבר נכנסנו לזה, יש הרבה דרכים להתברג לפירמידה ואני לא יודע איזו מהן (אם בכלל) תקפה לגבייך. הבלוג שלך מספק רמזים. את הדין וחשבון תתן לעצמך, זה לא מאוד מעניין אותי. אני לא מושקע בביטקוין וכמו שכתבתי הם לא אטרקטיביים בעייני. האינטרסים שלי הם:

        1. באופן כללי לחיות כאדם חופשי מהכתבות ומונופולים בחברה מבוזרת.
        2. באופן פרטי לענייננו כאן, להגן על חסכונותי מפני פיחות בערך הכסף, וגם,
        3. לשנות את המערכת כך שלאנשים יהיה יותר קל לראות מהו המחיר האמיתי של "שרותים" ממשלתיים (ובעיקר: התקציבים שנופלים לחור השחור של סוכנויות "ההגנה" למיניהן), וגם,
        4. לפתוח את שוק אספקת הכסף לתחרות, שאני אהנה ממנה כצרכן, כמו תחרות בכל תחום אחר.

        אני לא מבין מה משמעות ההצהרה שלך שאתה סוציאליסט ומה נגזר ממנה. אני מניח שמה שזה אומר זה שהמדינה תמסה ברמה גבוהה ותספק שירותים בתמורה, אבל עדיין לאנשים יהיה רכוש פרטי. או שאתה רוצה לבטל את מושג הרכוש הפרטי? אם סוציאליזם=מדינת רווחה וזה מה שאתה רוצה, אז את זה ניתן לעשות גם בלי מדיניות מוניטרית מרחיבה, הפוליטיקאים פשוט ייאלצו להיות יותר כנים עם ציבור הבוחרים לגבי העלויות של שרותים. כשאתה מפחת את ערך הכסף כדי לכסות גרעון ממשלתי ובדרך מקטין את יכולת הקניה של פנסיונר שחי מחסכונותיו, אתה ממסה את הפנסיונר בצורה עקיפה. אם זה מה שנחוץ על-מנת לספק שרות חברתי, אז בבקשה, שהפוליטיקאים יהיו כנים עם ציבור הבוחרים ויגידו שחסכונות פנסיה חייבים במס, נגיד כדי לסלול מערכת כבישים חדשה.

        ולכן האנאלוגיה שלך עם הכבישים היא לא רלוונטית: רוב הכבישים בעולם נבנים ע"י רשויות מקומיות שיש להן יכולת למסות, אבל אין להן היכולת לפחת את ערך הכסף.

        לכן, עמדתך לא ברורה כלל וכלל. מנקודת המבט המשוערת שלך, נראה שלא היית אמור לראות חסרונות בהצעתו של אסף בהט, משום שיש בה יותר שקיפות ופחות מקום לניצול של המערכת הן בתחום הפעילות המוניטרית, הן בתחום הבנקאות והן בתחום המיסוי/עלויות השרותים החברתיים.

        במקום זה, אתה נתפס לזוטות. למה?

      • apatir Says:

        אתה צודק בפרשנות שלך לגבי סוציאליזם. אני גם מסכים איתך שפוליטיקאים צריכים להיות ישרים עם הציבור לגבי העלות של השרותים שהם מציעים. מימון ההוצאה הציבורית על ידי סיניוראז' הוא ככלל רעיון רע, וזאת בדיוק הסיבה שהבנק המרכזי צריך להיות מנותק ועצמאי מהמערכת הפוליטית.

        המדיניות מונטירית לא אמורה לספק סיניוראז' לממשלה, היא אמורה להתמודד עם התנודתיות של המחזור העיסקי. והיא עושה זאת בהצלחה: התנודתיות מאז מלחה"ע השניה הרבה הרבה יותר נמוכה מאשר ב-100 השנים שקדמו לה.

        הביקוש לכסף משתנה עונתית באופן די אקראי. הרבה עסקאות בכלכלה נוקבות סכומים בשיעורים נומינלים, ויש לאינדיבידואלים קושי להבחין בין שינויים ריאלים לנומינלים. הגמישות של הרשות המונטירית מאפשר לה למנוע מהתנודות השרירותיות האלו להפוך לתנודות ריאליות בתצור ובתעסוקה. בעיניי, את הפגיעה בפנסיה של הזקן, צריך לאזן מול הפגיעה במובטל שמאבד את עבודתו כתוצאה משינוי חד בביקוש לכסף.

        המטרה היא למתן תנודות, הסיניוראז' הוא תוצאת אגב. בפועל, ארה"ב "מרוויחה" מסיניוראז' סכום שלא מהווה יותר מאחוזים בודדים מהתקציב הפדרלי. אני יכול לחשב את זה במדויק, אבל אני מעריך שפחות מ-3%. אם המטרה של ברננקי לגייס כסף בשביל הממשלה, אתה לא חושב שהוא היה יכול להשיג קצת יותר?

        לגבי הבלוג שלי. סהדי במרומים שאין לי מושג איזה רמזים אתה לומד ממנו לגבי האינטרסים העקיפים שלי. אבל אני מניח שההערה הזאת כל מטרתה היתה לקנטר, אז אני אניח לזה. אם אתה רוצה לדעת משהו על הביוגרפיה שלי אתה מוזמן לשאול ישירות!

      • יוסי Says:

        אתה מבקש להשוות בין מה שקרה אחרי מלחמת העולם השנייה, תקופה של פריחה ושלום יחסי לעומת מאה השנים שקדמו למלחמת העולם השניה. להזכירך, הבנק המרכזי האמריקאי נוצר לפני מלחמת העולם הראשונה—ולא בכדי—אחת הסיבות היתה לאפשר את מימון כניסת אמריקה למלחמה. (מי יודע, אולי אם לא היה בנק מרכזי ואמריקה לא היתה נכנסת למלחמת העולם הראשונה, המלחמה לא היתה נגמרת עם חוזה ורסאי ומלחמת העולם השניה והשואה היו נחסכות מהאנושות?) למה שלא תעשה את הדבר ההגיוני והמטודי יותר ותשווה את מאה השנים לפני יצירת הבנק עם מאה השנים לאחר יצירת הבנק? וכמובן כמו שהסבירו לך כבר, הדינמיקה מאז שנות השבעים היא שונה.

        בכל מקרה, מנין אתה חושב מגיעה התנודתיות הזאת שאתה מדבר עליה, אם לא כתוצאה ממדיניות מוניטרית מרכזית, או התערבות מרכזית אחרת (למשל, מלחמה)? שינוי קיצוני בשוק שלא כתוצאה מפעילות של ישות מרכזית אפשרי רק כתוצאה מתגלית טכנולוגית מהפכנית או אסון טבע. שינויים טכנולוגייים כמובן קורים, והניסיון לעמוד בדרכם באמצעות "כסף זול" שמבלבל משקיעים להאמין שהשקעות יום-אתמול הן כדאיות, אחריתו רק לגרום למפלה כואבת יותר בהמשך הדרך כי אי אפשר להכחיש את המציאות לנצח.

        אתה כנראה חי ביקום מקבילי, בו לא נופחה בועת הדוט-קום בשנת 2000 ולא היתה בועת משכנאות שאנחנו עדיין חווים את הדייה, ובו ארה"ב לא יושבת על חוב חיצוני של 16 טריליון דולר ואינסוף טריליון דולר בהתחייבויות עתידיות לתושבים. הפד כמובן דיבר שטויות לאורך כל הדרך ולא היה לו מושג מה קורה, ואיך הפעולות שלו באמת משפיעות על הכלכלה. אתה חושב שמועצת חשמנים שנפגשת בסודיות אמורה כביכול לדעת כיצד לווסת פרמרטים שאם רק יגיעו לכוונון הרצוי, אז התוצאה תהא העלאת מפלס האושר הממוצע של 300 מיליון איש או בהרחבה האנושות כולה. זוהי אמונה קומוניסטית-סוביטית, והיא לא נתמכת על ידי המציאות, כמובן. לא רק שאין להם מושג מה יהיו ההשלכות של הפעולות שלהם, הפרמטרים שהם מנסים לאזן בינהם הם שרירותיים לגמרי בבחירה שלהם של מפסידים ומרוויחים. ובכל מקרה אין להם זכות לשלטון הדיקטטורי הזה, גם אם הם, בניגוד לשאר בני האנוש, בעלי יכולת מוסרית ואינטלקט אינסופיים.

        אתה צודק שהבנקים המרכזיים בארה"ב ובאירופה היו זהירים בעשורים האחרונים אבל בקרוב מאוד הם יאלצו להוון את החובות של הממשלות והם כמובן יעשו את זה, כי זו הדרך הפוליטית היחידה שפתוחה בפני השלטון. לפעמים זה נעשה באופן עקיף. למשל: כשהחליטו להציל את הבנקים, אז במקום לממן את זה כהוצאה ממשלתית ישירה, נתנו לבנק המרכזי ל"אכול" את המשכנתאות בתמורה לתזרים מזומנים לבנקים. זה הכל סמנטיקה.

        מן הסתם אתה גם יודע שכחלק מהצלת הבנקים, הבנק המרכזי הזרים מיליארדי דולרים, בצורה סודית, לבנקים פרטיים ברחבי העולם, דבר שכמובן לא היה מקובל ואהוד על משלם המיסים, בצדק רב. אבל לפי ההגיון שלך, הדבר נעשה לטובת המובטל, כי הוא אדיוט ולא מסוגל להעריך את החשיבות של הצלת בנקים בדובאי, ולכן צריך להערים עליו. וזו תמצית הסוציאליזם בעצם, התנשאות אין-סופית על פרטים באיצטלה של דאגה להם, אז תודה על ההמחשה.

      • apatir Says:

        אתה שב וחוזר על הטענה הלא נכונה שהבנק המרכזי קיים כדי לממן את הוצאות הממשלה (כניסה למחלה"ע הראשונה). ממשלת ארה"ב הטילה מיסים מאוד גבוהים כדי לממן את המלחמה הגדולה, ואף קבעה חובת גיוס כללית במסגרתה גויסו שלושה מיליון איש. לפי הסיפור שלך, לא היה להם קושי לגייס מיסים ודם מהציבור, אבל הם היו צריכים עוד כמה גרושים ובשביל זה הם הקימו את הפדרל ריזרב ארבע שנים לפני שהם הצטרפו למלחמה. יתר על כן, לפי התיאוריה שלך, וודרו ווילסון בעצם התכוון להצטרף למלחמה כבר ב-1913 שנה לפני שפרצה. נדמה לי שרוב ההיסטוריונים חושבים שווילסון ניסה להימנע ממעורבות במלחמה בכל מחיר, על אף ביקורת חריפה מהרפובליקנים.
        כמו כן, הבנק המרכזי בארה"ב קיים כבר מאה שנים, והוא משוחרר מכבלי הזהב כבר 40 שנה. אם המטרה שלהם היא לייצר כסף זול, למה הם מחכים? הרי החוב של ארה"ב היום נמוך מהחוב של ארה"ב בסוף מלחה"ע השנייה.
        לגבי התנודתיות, אתה צודק לגבי זה שתקופת המלחמות היא חריגה היסטורית וצריך לקחת זאת בחשבון. אין מידע כלכלי מדויק מאה שנה לפני הקמת הפד, אבל אפשר בקלות להשוות את התקופה 1875-1914 ל 1945-1985 למשל, ולראות ירידה חדה בתנודתיות. משברים פיננסיים לפני 1914 לעיתים קרובות הקפיצו את שיעור האבטלה הרבה מעבר ל-10%, ולפעמים עד 20%. מאז 1914 להוציא את המשבר הכלכלי הגדול, האבטלה הממוצעת לא השתנתה בהרבה, אבל התנודות קטנו בהרבה.
        המקור של תנודתיות בכלכלה הוא לא הפעילות של הפדרל ריזרב. הכלכלה היתה תנודתית לפני 1914 והיא תהיה תנודתית תמיד. זה טבעה של כל מערכת מורכבת. אתה נוטה להאמין שהתנודות האלו מקורן בתגליות טכנולוגיות. (א) אני לא בטוח מאיפה הביטחון שזה המקור היחיד, למשל, יש תנודות שנובעות מזה שאנשים נוטים לרצות להחזיק יותר מזומן בשבועות שלפני חג המולד כדי לקנות מתנות; (ב) אפילו עם כל התנודות מקורן בשינויים טכנולוגיים, שינויים טכנולוגיים מגיעים בקצב אקראי ובלתי צפוי, ולכן חוזים שנוקבים בסכומים נומינליים מייצרים תנודות לא-ריאליות שאינן יעילות. פעם קראו לתיאוריה הזאת כלכלה ניאו-קינסיאנית. היום נדמה לי שאין כלכלן רציני שלא מקבל את הרעיון הזה. אגב, אפילו הכלכלנים הניאו-קלאסיים הקיצוניים (למשל מילטון פרידמן, רוברט לוקאס) מאמינים שיש תפקיד לרשות מוניטרית לווסת את היצע הכסף כדי להגדיל את היעילות.
        עוד בניגוד למה שאתה טוען, הפדרל ריזרב ידע שהדוט-קום הוא בועה. אלן גרינספן אף התבטא בנושא. הם עשו בדיוק מה שאתה ממליץ להם לעשות: כלום! כדי לעצור את הבועה הם היו צריכים להקטין את כמות הכסף בכלכלה, אבל זו בדיוק פעולה שאתה רוצה למנוע מהם לעשות. אתה צריך להחליט מאיזה כיוון אתה מבקר אותם.
        אתה מאשים אותי בהתנשאות, כאילו אם אני חושב שהממשלה יכולה לשפר את הביצועים של הכלכלה על ידי תיאום, אז אני ודאי חושב שהאזרחים אידיוטים כי הם לא יכולים לעשות זאת בעצמם. אם למשל העירייה מתקינה רמזור, היא ודאי חושבת שהנהגים אידיוטים כי הם לא יכולים להחליט לבד מתי לנסוע. בו בזמן, אתה שב וטוען שהממשלה מרמה את העם על ידי שימוש בבנק המרכזי לממן את עסקיה ועסקי המקורבים לה. אז אולי אתה זה שמתנשא, כי אתה חושב שהעם אידיוט ולא מבין מה קורה, אחרת העם היה משתמש בקלפי בשביל לבחור מפלגה שתבטל את הבנק המרכזי.

      • אסף Says:

        אסף,
        נראה שאתה לא מתרשם משלושה אחוזי סיונראז'. הנה משהו שאשמח אם תחשב – כמה כסף תצטרך בעוד שלושים שנה כדי לקנות מה שהיום עולה 1000 שקלים באיפלציה שנתית של, לא שלושה, אלא רק 2.5 אחוז?

      • apatir Says:

        מה שאמרתי לגבי הסיניוראז' זה שהכנסות ארה"ב מסינוראז' מהוות אחוזים בודדים מההוצאה הממשלתית, ולכן התיאוריה כאילו בנקים מרכזיים קיימים בשביל לספק כסף קל למימון הפעילות הממשלתית אין לה על מה לסמוך.
        לגבי שאלתך, תצטרך 2098 ש"ח בערך. אז מה?

      • אסף Says:

        אתה צודק, בקריאה שניה שלושת האחוזים שהזכרת לא קשורים לאינפלציה. אבל השיטה שאתה מגן עליה קשורה בהחלט ואף ציינת שאחוזים בודדים של אינפלציה הם לדעתך דבר בריא. העובדה שרמת האינפלציה המקובלת בעולם חותכת את ערך הכסף לחצי במהלך דור אחד היא די מדהימה, אתה לא חושב? וכבר קיבלת תשובות גם מיוסי (לאן הולך הכסף החדש) וגם ממני (דוגמת הסלט שלך) לגבי הבעייתיות של אינפלציה. אם זה לא מספק אתה מוזמן גם לבדוק מה מילטון פרידמן חושב עליה.

        רוב הכסף נוצר כאמור לא ע"י המדינה כי אם ע"י בנקים פרטיים. ולכן אני מסכים איתך שסיניוראז' זו לא המוטיבציה העיקרית לשימור הבנק המרכזי. המונח סיניוראז' כלל לא מתאים פה – מהמיסוי העקיף של הפיחות בכסף מרויחים בעלי ההון הרבה יותר מהמדינה. כישות כלכלית רב המדינות הן קורבן של המערכת המוניטרית לא פחות מאחרון העניים – מה שגם רומז על כוחן כרגולטור.

      • apatir Says:

        פתחתי שירשור חדש לנושא.

      • ANGH Says:

        APATIR
        האם הסיטואציה המתוארת (של המסחר בין ראובן, שמעון ולוי) היא האפשרות היחידה ליצירת עליית מחירים? מתוך הכתוב אני מבינה שהריבית ועליית המחירים הן "שמן על גלגלי המסחר" בלבד. כלומר, בהינתן סדר מקרי מסוים של עסקאות לא יהיה צורך בעליית מחירים ובהינתן סדר אחר, מקרי אף הוא, כן תיווצר עליית מחירים

  19. אסף בהט Says:

    inar,
    גם אם למטבע החדש יחלחל היתרון של החזקים והעשירים בכלכלה הנוכחית, עצם שינוי השיטה (ביטול המונופול על יצור הכסף) יצור מציאות הרבה יותר שיוויונית בוודאי שבטווח הארוך. אם היה אפשר לחלק את ההון בעולם בצורה שווה בין אזרחי העולם, לא היה שמח ממני. השיטה שאני מציע היא כזו שיכולה לחיות לצד המערכת הקיימת ולכן היא מצד אחד אפשרית ומצד שני לא פותרת את כל הבעיות ביום אחד. עדיף שעשירי העולם ישלטו ב99 אחוז מהביטקוין מאשר שישלטו ב-99 אחוז מהכסף כפי שהוא עובד היום.

    לגבי הליברטניות שנראה שהקפיצה פה את כולם – זה שיש מטבע שאי אפשר לייצר אותו ולגבות עליו חוב, לא אומר שאין חוקים ואין מוסדות ואין מיסים וכו'. להיפך, מטבע כזה יאפשר מציאות שבה יכולה להתפתח דמוקרטיה אמיתית.

  20. ק.א. Says:

    יש סרטון קצר ביוטיוב (מתוך הסרט Network) שלדעתי מסביר את הבעיה. הבעיה היא לא בכסף, זהב או לא זהב, אלא היא נעוצה בסוג המיוחד של האנשים החמודים שהופקדו לשלוט על הכסף, לטפל באספקה שלו ובמניפולציה של הכסף:

  21. ja Says:

    שתי נקודות שאני מרגיש שפוספסו בפוסט:
    1. לכל הלוואה יש שני צדדים שצריכים לפעול על פי הגיון בריא. משנותן את ההלוואה צריך להאמין שצד שמקבל יצליח להחזיר. גם הצד שלוקח צריך להאמין שיצליח להחזיר על בסיס ידיעה שההשקעה שיעשה בכסף תניב את ה"צמיחה" שדרושה ע"פ הריבית הנקובה. כלומר אם לקחתי הלוואה לצורך חופשת סקי, זה לא נקרא השקעה, ואולי אין בזה הגיון כלכלי, אך אם שיפוצניק קונה מקדחת פטישון שתקצר את משך זמן העבודה שלו, כך שהוא יכול לבצע יותר עבודות ולהוויח יותר כסף אזי עבור אותו שיפוצניק אין סיבה לא לקחת את ההלוואה. אם כל לוקח הלוואה יבצע את החישוב הזה, אין סיבה להניח שלא תהיה צמיחה. אם וכאשר ידלדלו המשאבים בעולם, התנאי הזה כבר לא יתקיים, והלוואות חדשות יפסיקו להלקח, ותהיה דה-פלציה. אבל אז נהיה בבעיה קשה בהרבה (בסעיף השני).

    2. הפוסט התייחס לגידול המעריכי של הכסף (גידול בריבית דה ריבית), ולגידול המעריכי הדרוש בתוצר על מנת לתמוך בגידול של הכסף, אחרת תהיה אינפלציה.
    הפוסט גם הזכיר במילה את הגידול המעריכי באוכלוסית העולם, אך שכח לשלב אותה במודל לעיל. אם אוכלוסית העולם גדלה מערכית והתוצר גדל מערכית, אזי שכמות התוצר לאדם נשארת זהה, פחות או יותר (באותו סדר גודל). אם יש לי 2 עגבניות, שני שקלים, ושני אנשים. בשנה שאחרי, התוצר גדל (שלוש עגבניות), כמות הכסף גדלה (שלושה שקלים), ונולד אדם חדש (שלושה אנשים). מכאן שיש לנו שקל לאדם, ועגבניה לאדם. אם במקרה לא יגדל התוצר, לא יהיה תוצר עבור האדם החדש שנולד. אם רוצים למצוא בעיה אמיתית בהדלדלות המשאבים, הרי שזו חמורה בהרבה, זו מדברת על רעב. הגידול המערכי בתוצר מובנה באופן הגידול של האוכלוסיה האנושית, ומכאן שאין בעיה אמיתי באופן הגידול של הכסף, להפך אולי, הוא למעשה ברומטר לבעיות התוצר שעתידות לבוא.

    • inar Says:

      ג'ה, אתה מאוד צודק.
      ואכן רגע הפיצוץ יהיה כשיבינו שהתפוקה (ייצור מזון, שאיבת נפט) לא יכולים להמשיך לגדול בקצב של האוכלוסיה. וזו מצידה אפילו לא מתקרבת לקצב גידול כמות הכסף

    • אסף Says:

      1) אתה מקבל את ההנחה שהלוואה זה מנגנון הוגן בין שני צדדים עם הגיון בריא, בעוד שלמעשה צד אחד חייב להלוות את הכסף והצד השני ממציא אותו מאויר. לצד שצריך את ההלוואה לא שמורה הפריוולגיה של המשקיע החכם ומטבע הדברים הוא יקנה פטישון לפני שיצא לחופשת סקי אם הבית או האוכל שלו תלויים בכך. זה נכון לגבי המינוס בבנק ונכון לגבי רב מדינות העולם שנאלצות לקחת הלוואות בריבית הרסנית ומול התחייבויות ל"רפורמות".

      2) אתה כמובן צודק. אלא שגם גדילת האוכלוסיה וגם הצורך בצמיחה (אמיתית) הם תוצרים של המציאות. לעומתם כמות הכסף, ריבית, אינפלציה ותמ"ג הם כולם סמלים ממוחו הקודח של האדם, כאלה שניתן לשנות.

      • אסף Says:

        תיקון – בעוד שלמעשה צד אחד חייב [ללוות] את הכסף (לא להלוות).

      • אסף Says:

        במחשבה נוספת, לא עניתי לגמרי על הנקודה השניה, והתשובה המלאה קשורה לשתי הנקודות שהעלת. בגלל שצמיחה אמיתית אכן מתחייבת מצמיחת האוכלוסיה, חשוב מאוד לוודא שמערכת הסמלים שאנחנו בוחרים אכן משקפים אותה ודיברתי בפוסט על הבעיה עם מדידת הצמיחה כעליה בתמ"ג. זה מתקשר עם הנקודה הראשונה שהעלת כי בעוד שסלילת כביש והגדלת יבול הם צמיחה אמיתית, כזאת שגם תחזיר את ההשקעה, יצור נשק ומלחמות למשל הם גם לא צמיחה וגם לא נושאים הבטחה להחזר ההלוואה. מבחינת התמ"ג הם זהים – שניהם מעלים אותו, שניהם מתפרשים כצמיחה. בתאור קצת יותר מופשט – אם המין האנושי ינסה להתמודד עם אתגרי המציאות תוך שיתוף פעולה במקום תוך תחרות במשחק סכום אפס מהונדס – הוא יוכל להתמודד איתם הרבה יותר טוב.

  22. apatir Says:

    0. שמי אסף פתיר, מכאן apatir. לא מקורי במיוחד, אני יודע 🙂

    1. כסף תמיד נוצר מהאוויר. כסף בהגדרה הוא פריט (זהב, גרעיני חרוב, או חתיכות נייר עם תמונה של אשכול עליהן) שמקבל את ערכו לא בגלל הערך הישיר שיש לנו מלצרוך אותו, אלא מתוך האמונה המשותפת שיהיה אפשר להמירו בעתיד בסחורה אחרת. בנקים מקבלים פקדונות ונותנים עבורם חתיכת נייר. ברגע שבחברה מקובל שהנייר הזה יכול לשמש על מנת לסלק חובות, הוא הופך להיות כסף.

    2. הבנק המרכזי מגדיל את מלאי הכסף על ידי קנייה של אג"ח. כלומר, כל דולק שמודפס מקטין את החוב הממשלתי בדולר. לא להפך.

    3. כאמור, הפד לא מבקש ריבית עבור הכסף שהוא מייצר.

    4. אתה מזהה גרף מעריכי כשאתה רואה אחד? אתה צריך לשקול לעבוד בתור מנתח נתונים. אני אישית צריך להשתמש במחשב בשביל לבדוק היפתזות כאלה. בוא נשחק משחק:
    הנה לינק: http://i1258.photobucket.com/albums/ii539/apatir/exp3.jpg
    איזה מהקווים מייצג גידול מעריכי? התשובה: הקו הכחול שנראה ישר. הוא נוצר מהפונקציה y=exp(0.1x) l, הקו הוורוד הוא דווקא לא מעריכי אלא פולינומי (הפונקציה היא x בחזקת שלוש).
    הנה עוד לינק:
    http://tinyurl.com/6np8jd4
    איפה מתחיל הגידול המעריכי? מה שהקריין מכנה המקל הוקי. נראה שבסביבות 11-12 נכון?
    ציירתי את אותה הפונקציה המעריכית בדיוק, אבל שיניתי קצת את הסקאלה:
    http://tinyurl.com/7e5ce3b
    איפה עכשיו? בסביבות 6-8?
    ברצינות, זה בסדר לא לדעת מתמטיקה, אבל כדאי שזה יגרום לך להיות יותר סקפטי כשאתה מאמין לאיך שאנשים זרים באינטרנט מנתחים גרפים.

    5. אני לא מציע שום "פתרון", אני בסך הכול רציתי להדגים שהגדלת כמות הכסף או קיומה של ריבית איננה גורמת לגידול בכמות התוצר. אלה שני דברים שיכולים להיות קשורים אחד לשני אבל לא כמו שאתה מציע. חוצמזה, בדוגמא שלי האינפלציה לא תזיק לאף אחד, כי כמו שהם מעלים את המחירים, כך גם ההכנסה שלהם עולה. בסופו של דבר הם צורכים אותה כמות.
    בכל אופן, אם הדוגמא שלי מורכבת מדי, אני מוכן לנסות לנתח דוגמא שאתה מציע. אבל שים לב: בדוגמא המקורית שלך יש שתי עגבניות. לא ברור לי למה יש שם גם שני שקלים, ומי חייב אותם למי. תציע דוגמא ונדבר עליה.

    6. אני לא אמרתי שהבייל-אאוט היה רעיון טוב, או שהוא היה רעיון רע. אני גם לא אמרתי שאין לו השלכות ממשיות. אני רק טענתי שאפשר היה לבצע אותו בלי קושי גם אם כלכלת העולם היתה עובדת על ביטקוין. כלומר, קיומו של מטבע "אלטרניטיבי" כמו ביטקוין לא מעלה ולא מוריד לעניין הזה.
    לגופו של עניין, נניח שאתה נותן לי מקדמה של 100 שח בשביל לכתוב ספר. אני אמור להחזיר לך את המקדמה + ריבית מהרווחים של מכירת הספר שלי בעוד שנה. אחרי חצי שנה אתה שומע איזו שמועה ופתאום מפסיק להאמין שאני באמת כותב ספר שמישהו ירצה לקרוא. אתה מבקש את הכסף חזרה ועכשיו. אני יכול להחזיר לך רק 50. אם הממשלה לא מתערבת, אתה תיקח את ה-50 חזרה, ואני אמצע עבודה זמנית בשביל לאכול ואוותר על כתיבת הספר. נניח שהממשלה מחליטה כן להתערב והיא אומרת לך: "אל תדאג, אם אסף לא יחזיר את הכסף, אנחנו נשלם לך". בשלב הזה זה לא עולה לאף אחד שום דבר.
    בסוף השנה הסיפור שונה: אם השמועה ששמעת לא נכונה, והספר שלי מרוויח יפה, אני מחזיר לך כסף והמדינה לא צריכה לעמוד בהתחייבות. אם השמועה דווקא נכונה, המדינה עשתה טעות, ועכשיו היא צריכה למצוא מאיפה להביא לך את הכסף. היא למשל יכולה להעלות מיסים, וזה כמובן פעולה בעלת השלכות ממשיות.

    • inar Says:

      היי אסף, שמי רן.
      אתה מעלה נקודות חשובות ובעיקר מטרידות. מטרידות לא רק בגלל שהן סותרות את דעותיי ואת הבנתי, שלא לדבר על כישוריי המתמטיים שנחשפים במערומיהם (בחיי, גם אתה ממציא את הכל מהשרוול אין לי את היכולת לזהות את זה).

      מטרידות בגלל שנראה לי שאתה לא רואה את אותה מציאות שאני רואה.

      כסף לא אמור להיווצר מהאוויר. הוא מסמך הסכמה המגובה ברכוש פיזי. למשל עז. או זהב. או ביטקוין, אם תרצה. ברגע שכסף מגובה רק בכסף (הפקדה בבנק -> יצירת הלוואה וחו"ח) נוצר כסף מהאוויר. אתה מבין מאיפה מגיע הרעיון של פונקציה מעריכית?! (רמז: כסף מגובה בכסף) ראית את הפרק מהקורס בהתרסקות שאסף ציין? אותי זה זיעזע. למה אתה אומר שאני פתי?

      במקום להתווכח אשאל: איך מייצרת ממשלת ארה"ב כסף? האם זה תהליך בו פשוט הכסף לפתע קיים ללא חוטים מחוברים? זה ההספך ממה שאסף השני אומר. אסף השני, אסף הראשון עושה לי!

      על נקודה 5 שלך כבר ענה אסף השני
      לצורף הצמצום זהו בינתיים
      שב"ש

      • עידן Says:

        כסף אינו מגובה ברכוש פיזי, ומעולם לא היה באמת. זהב הוא כלי מסחר שרירותי בדיוק כמו שטרות נייר – פשוט מכרות הזהב היו בבעלות הממלכה, אז קשה לזייף. מדינות שינו שוב ושוב כמה "כסף" שווה זהב, וכמה זהב יש ב"זהב", לפי צרכיהן.

        כסף הוא דרך לארגן חוב בצורה מוסכמת על כולם. מדובר במוסכמה חברתית והיא באה "מן האויר". אפילו לא צריך כסף בשביל זה – נאמר שאתה צריך פרה היום ולי יש אחת, ואני נותן לכך ואנו מסכימים שתחזיר לי פרה עוד שנה, ותוסיף תרנגולת, על הטרחה. אין לך תרנגולת, אבל אתה חושב שתוכל להשיג אחת, אולי התרנגולת שיש לך תטיל יותר ביצים, או בדרך כל שהיא אחרת. עדיין, בנקודה הזו, יצרנו ערך מהאויר – אני יכול לגשת למישהו אחר ולומר, הנה – רן חייב לי תרנגולת, תן לי סל תפוחים ובתמורה הוא יחזיר לך את התרנגולת. אנחנו סוחרים בתרנגולת שלא קיימת ומגובה רק על ידי הבטחה ואמון.

        אם אחרי שנה אין לך תרגולת להחזיר, אתה יכול ללוות אחת ולהבטיח להחזיר שתיים (למחזר חובות) – כך יצרת בעצמך כסף – בלי בנקים! אם אתה חייב מאה תרנגולות ולא מחזיר זו כבר בעייה. אבל זו בעייה של חוב ולא של כסף. בעייה של חוב אפשר למחזר (שזה בעצם הבייל-אאוט), או שאפשר לשמוט חובות, מה שעשו מאז ומתמיד, וכנראה מה שצריך לעשות היום.

      • יוסי Says:

        נהפוך הוא עידן, כל כסף מקורו בסחורה. אין כסף שנוצר יש מאין, ולא מהסיבה הפשוטה שאם זה היה המצב אנשים לא היו יודעים איך לתמחר סחורות ושירותים בכסף החדש. זה גם נכון לגבי ביטקוין: לא היה לא קיום אם לא היה ניתן להמירו לדולרים, משום שאין לו שום שימוש עצמאי. התמיכה בביטקוין היא בעיקר אידאולוגית ואם יכול להיות לו שימוש חיובי הוא באמת זה שאסף מציע: בתור מטבע מדינתי שקוף יותר.

        (וקרא את ספרו של מארי רותבארד שצירפתי קישור אליו בתגובה אחרת)

        המצב בו הכסף המוביל בעולם (הדולר) הוא מנותק מסחורה ממשית לחלוטין הוא די חדש (מ 1971) ומה שאנחנו רואים עכשיו זה את התוצאות של הניסוי הזה ואחרים שהתחילו מוקדם יותר.

        אתה צודק כשאתה אומר שממשלות תמיד פיחתו את המטבעות שלהן, אבל כשהן היו צריכות לעשות את זה בהדרגה, בגלל הקישור לסחורה מסוימת, התוצאות היו פחות הרסניות. הספר של רותבארד מדבר על זה גם כן.

        אם אתה מסתכל על המטבע בישראל, הוא התחיל כנגזרת של הלירה שטרלינג, שבעצמה היתה צמודה למתכת הכסף. כיום המטבע הישראלי מצמיד את עצמו, פחות או יותר, לדולר, שעדיין מתקיים על האדים האחרונים של ההצמדה שלו לזהב.

        מטבעות FIAT שורדים בממוצע 27 שנים.

      • אסף בהט Says:

        עידן, כפי שיוסי ציין, כסף מקורו בסחורה. זהב נהיה כסף בגלל שהיה לו ביקוש כסחורה והוא היה קשה להשגה וקל להעברה. מכרות הזהב היו בבעלות המדינה אחרי ובגלל שהוא כבר היה כסף. כשהוטבע המטבע הראשון הזהב כבר נסחר אלפי שנים.

        אבל יוסי, עידן צודק כשהוא אומר שלא באמת חייבים כסף שמקורו בסחורה כדי לקיים מסחר. בעולם מושלם לכל אחד היתה מחברת בה כתוב כמה כסף יש לו, היית הולך לחנות, קונה עגבניה בחמש כסף, מוחק את המספר ורושם מספר חדש שקטן בחמש. שהמוכר היה מוחק את המספר שלו ורושם מספר שגדול בחמש והייתם נפרדים כידידים. הבעיה היחידה עם השיטה הזאת היא שהיא דורשת אמון. אם היא היתה נפתרת לא היה צורך בכסף שמקורו בסחורה כדי לנהל מסחר.

        אם לראשונה בהיסטוריה, בעקבות התקדמות טכנולוגית, ניתן לפתור את הבעיה הזאת, וביטקוין, למשל, פותר אותה בצורה מאוד חכמה וחדשנית – יכול להיות שהחוק שכל כסף חייב להתחיל כסחורה אינו תקף יותר. זאת לא תהיה הדוגמא הראשונה בהיסטוריה להתקדמות טכנולוגית שעשתה מהפכה חברתית.

    • יוסי Says:

      אסף בהט, הבעיה שאתה מתאר היא לא רק בעיה של אמון, אלא בעיקר בעיה של הסכמה. בסכימה של המחברת צריכה להיות הסכמה גלובלית עם כמה נקודות "מתחילים" וכמה נקודות כל אחד מקבל בהתחלה. הסכמה כזו, גם אם כולם בוטחים אחד בשני, היא בלתי אפשרית בלי אלימות, משום שאי אפשר לבצע אותה בצורה שכולם יחשבו שהיא הוגנת. רק ממשלה מרכזית מסוגלת לבצע מהלך כזה, ואם הם היו עושים את זה הם היו מחליפים את המטבע הקיים במטבע מבוסס ביט-קוין… ואז יוצא שהמטבע החדש גם הוא, בצורה עקיפה, התגלגל מתוך תקן הזהב. ברגע שהממשלה תשלוט על המנגנון של הביט-קוין, במוקדם או במאוחר, בעקבות לחצים פוליטייים, היא תתחיל לשחק עם קצב הזרקת כסף חדש לתוך השוק ואחריתו של הביט-קוין הממשלתי תהיה כמו זו של שאר המטבעות הממשלתיים שלא מגובים על ידי שום דבר—תוחלת חייים של 27 שנה.

  23. יוסי Says:

    רוב ההתפלפלות פה היא מאוד מיותרת ומיתממת. מגיני הבנק המרכזי נתפסים לכל מיני דקויות, האם הצמיחה בבסיס המונטרי היא מעריכית או פולינומליאלית, מהי ההגדרה המילונית של כסף וכו'..

    העובדות הרלוונטיות לדיון הן הבאות:

    1) המערכת הבנקאית, כולל הבנקים המרכזיים, היא לא דמוקרטית ולא שקופה בשום צורה שהיא. היא לא תוצר של שום אמנה חברתית.

    2) זאת משום שלמערכת הבנקאית המרכזית יש בפועל שתי מטרות:
    א. הגנה על הבנקאים, כך שהם לא צריכים לתת דין וחשבון על פשעי המעילה שלהם (מה שנקרא בנקאות ברזרבה שברית).
    ב. מימון הוצאות הממשלה שלא ע"י גביית מיסים בצורה מפורשת (מיסוי עקיף ושיתר קל לבוחר לבלוע)

    3) מדינות בכלל וארה"ב בפרט יצאו למלחמות כדי להגן על המטבע שלהן (http://www.caseyresearch.com/cdd/demise-petrodollar). לזרוק לכלא ולהוציא מחוץ לחוק אנשים שדוחפים יוזמות כמו ביט-קוין זה כסף קטן. וביט-קוין הוא כמובן על הכוונת.

    4) השאלה לכל מגיני הבנק המרכזי היא זאת: יש לכם את הבנק המרכזי הנהדר והיודע כל. סבבה. האם אתם מוכנים שאנשים שלא מאמינים בחוכמתו ויושרו האין-סופיים של הבנק המרכזי ישתמשו במטבע חלופי בהנחה שהם ימשיכו לשלם מיסים כחוק?
    א. אם כן, אז אנא הפנימו שהמדינה רודפת את מי שמנסה לעשות את זה, ושלעובדה זו אמורות להיות השלכות על תפיסתכם הנדיבה של המדינה. ברננקי, בסרטון למעלה כשהוא אומר לרון פול שהוא רשאי להשקיע במטבעות חלופיים, משקר במצח נחושה. המדינה יוצרת אווירה של רדיפה ואף אחד לא רוצה להסתבך אז אנשים הולכים לאופציות בטוחות (מבחינה חוקית, לא מבחינה פיננסית).
    ב. אם לא, אז אתם פשוט בריונים טוטליטאריים ואין יותר מדי מה לדבר אתכם.

    • אסף בהט Says:

      תודה יוסי, כבר התחלתי לחשוב שהפוסט הזה התפרסם בynet.

    • apatir Says:

      ליוסי,
      הפוסט המקורי דן בשני עניינים: הוא מסביר איך בנקאות ברזרבה שברית מחייב צמיחה מעריכית, ואיך ביטקוין יכול לשפר את המצב. לעניות דעתי, התיאוריה שהכותב מציג לגבי מהות הכסף לא נכונה, ואני לא מוצא שום נימוקים משכנעים איך ביטקוין משנה משהו. ניסיתי בתגובות שלי להצביע על הכישלונות בתיאוריה המוניטרית שהכותב מציע, ועל כך שלדעתי ביטקוין לא שונה מהותית מכל מטבע אחר באפשרות שלו לענות על הבעיות שהכותב מצביע עליהן.
      מה שלא רציתי לעשות זה לגון על התקפות של התיאוריה הכלכלית של האסקולה האוסטרית, או על התועלת באימוץ המודל הליברטריאני. אני חושב שאתה רוצה למשוך את הדיון לשם, ואתה גם מסלף את דברי בכוונה על מנת להגחיך אותם באופן שלא מכבד את הדיון כאן. בשום שלב לא אמרתי שהצמיחה בבסיס המוניטרי היא פולינומיאלית. למעשה, אפילו כתבתי שהיא מעריכית, אבל זאת מראש לא היתה הסוגיה. הדיון לא היה סביב ההגדרה המילונית של כסף, אלא סביב הבנת המהות של מהו כסף: עניין שמאוד רלבנטי לדיון כאן.
      לגבי הנקודות שקבעת שהן רלבנטיות:
      1. הבנק המרכזי הוא חלק מהממשלה. הוא אמור לפעול למען הציבור, ולקבוע את המדיניות המוניטרית על מנת לעמוד בשני קריטריונים: (א) יציבות מחירים (ב) אבטלה נמוכה.
      האם בפועל הבנק המרכזי דואג למערכת הפיננסית יותר ממה שהוא דואג לאזרחים פחות חזקים במדינה? ודאי. אבל זאת אותה בעיה של השפעת בעלי ההון על מקבלי ההחלטות בכל חלק של השלטון.
      אני מבין שהגישה הליברטריאנית אומרת שהפתרון היחיד להשפעת ההון על השלטון היא צמצום פעילות הממשלה כך שלבעלי ההון ממילא לא יהיה על מה להשפיע. ההחלטות איפה לסלול כבישים ודאי מושפעות מפעילות של כל מיני לוביסטים. הפתרון: הממשלה לא תסלול כבישים. הבנק המרכזי מקבל החלטות על הריבית מתוך דאגה מוגזמת לבעלי הבנקים. הפתרון: המדינה לא תדפיס כסף. צר לי, אבל אני חושב שהגישה הזאת מוטעית בשני המקרים.
      עמדתי היא שהבנק המרכזי צריך להיות שקוף, ושהמדיניות הכללית שלו (אבל לא ההחלטות הספציפיות) צריכה להיות מותווית על ידי הדרג הנבחר.

      2. א. כאמור, אני לא חושב שבנקאות ברזרבה שברית היא מעילה, להפך, כשאני מפקיד כסף בבנק אני מצפה מהבנק להלוות אותו לאחרים. אם לא הייתי רוצה שהבנק ילווה אותו לאחרים, הייתי מפקיד את הכסף שלי בכספת. אני רוצה להשקיע את הכסף שלי בלהלוות אותו לשכנים שלי. הבעיה היא שאני לא מכיר אותם מספיק טוב ושאני לא אוכל לגבות את הריבית מהם כי אין לי את הכלים לכך. לכן אני משתמש בבנק בתור מתווך. הוא בודק את הלווים, מפקח על כך שהם מחזירים את הכסף ויכול לגבות אותו מהם אם הם לא.
      ב. מימון הוצאות הממשלה שלא על ידי גביית מיסים (אני מניח שאתה מתכוון ל seigniorage) זה דווקא משהו שבנקים מרכזיים הומצאו כדי למנוע ממשלות לעשות. לשליט תמיד היה אינטרס להדפיס עוד כסף כדי לממן את השלטון, ובנקים מרכזיים הומצאו כגופים עצמאיים בדיוק בשביל למנוע מהשליט לעשות שימוש תדיר מדי בכלי הזה. אגב, זה משהו שתמיד אפשר היה לעשות בלי קשר ל fiat moneyפשוט על ידי שינוי ההגדרה של כמות הזהב ששווה ליחידת הכסף בכלכלה.

      3. וגם 4. עמדתי היא שהמדינה צריכה לאפשר לאנשים להשתמש באיזה מטבע שהם רוצים, ובלבד שהם ממשיכים לשלם מיסים כחוק. נדמה לי שאין שום מניעה חוקית למשל לסחור בזהב. עם זאת, אני לא חושב שזה באמת קשור לבנק המרכזי. המשטרות למיניהן מחפשות אנשים שלא משתמשים במערכת הבנקאית הסטנדרטית, כי לעיתים קרובות זו המוטיבציה לא להשתמש בה היא לא אידאולוגית אלא פלילית. הרי המשטרה גם מחפשת אנשים שמשתמשים במזומן יותר מדי, ומזומן זה לא מטבע אלטרנטיבי.
      בכל אופן, למען הסר ספק, אני לחלוטין מתנגד למסעות הפחדה נגד אנשים שמשתמשים במטבעות אלטרנטיביים.

      • יוסי Says:

        לאסף פתיר,

        ההאשמה שלך שהגחכתי את עמדתך ושיניתי את כיוון הדיון היא מוצדקת. זוהי תוצאה של כתיבת תגובות בצורה חפוזה ואני מצר על כך.

        העמדה שלך היא קונסיסטנטית ומוסרית בעיניי, גם אם נאיבית ומתעלמת מאופיו של כח ריכוזי משום שזה די ברור שהמשטרות למינהן פועלות למען הגנה על מוקדי הכח. ההגדרה של מה "חוקי" ומה "פלילי" גם כן נוטה לכיוון הזה. מבחינת הממשלה, מטבעות או שווקים אלטרנטיביים זה כאב ראש גדול, גם מבחינה פרוצדורלית (איך למסות ולפקח) אבל גם, או בעיקר, מבחינה רעיונית. ראה למשל את מקרהו של מר NotHaus שנידון לישיבה בכלא באשמת טרוריזם משום שהוא לכאורה זייף את הדולר.

        2.ב. העצמאות של הבנקים המרכזיים היא גם כן מיתוס, ושוב אתה מתעלם מהדינמיקה האנושית. נגיד הבנק יודע שהוא צריך לעשות את מה שהשליט מצפה ממנו כדי לשמור על המשרה שלו. לא חסרים מחקרים בנושא. אז מצד אחד מדובר בגוף שלא מייצג את רצון העם הדמוקרטי—כי הוא צריך להיות בלתי-תלוי. מצד שני הוא לא באמת בלתי תלוי אלא מכוון לרצונם של שליטים פוליטיים ספציפיים והאג'נדות שלהם. מה שנגלה לעיינינו באירופה רק היום ממחיש את זה. הבנק שם שר את רוממות השמרנות המונטרית, עד שהפוליטיקאים החליטו לשנות כיוון. נראה לי שזה לא יהיה בלתי-הוגן להגיד שההגדרות של הבנק המרכזי בספקטרום של הפוליטי/לא-פוליטי פרטי/ציבורי בנויות כך שתהיה לו מקסימום אוטונומיה להגן על המערכת הבנקאית במינימום פיקוח. שוב, זה לא מקרי ולחשוב שזה בר תיקון זו נאיביות.

        ובסופו של יום בנקים מרכזיים כן מממנים חלק גדול מגרעונות הממשלה, וזה בעצם גם מה שכתבת שהם עושים בתגובתך ל-(1) אז מה הטיעון בעצם?

        2.א. יש מקום להרבה מוסדות שאתה יכול להתקשר איתם בהרבה דרכים: כספות, בתי הימורים, בורסות וכו'. השאלה היא האם יש פה אלמנט של הונאה. רוב האנשים לא מבינים שכשהם מתקשרים עם בנק הם לא מקבלים עסקה של "כספת" אלא עסקה של "קזינו". הבנק לא בדיוק מבהיר מה המשמעות החוזית של ההפקדה אצלו. נסה לנסח חוזה של בנק שינסה להיות שקוף בנושא של רזרבה שברית, בלי ביטוח של הממשלה, ותגיד לי למה הגעת. אם לאנשים היתה מודעות גבוהה יותר וגם ברירה, הם מן הסתם היו מפזרים את החסכונות שלהם בין הסוגים השונים של המוסדות כשהם בצורה מושכלת מפרידים בין השקעה לחיסכון.

        לגבי (1) אנחנו מבינים אחד את השני ובחוסר הסכמה, אבל זה לא ממש חשוב כל עוד שאתה מוכן להגן על הזכות של אנשים למטבע אלטרנטיבי.

  24. יאיר Says:

    הנה 10 האגורות שלי (או 10 הביטקוין שלי).

    הבנק הוא מתווך שעושה עבודה חשובה וכמובן שמגיעה לו תמורה על כך. הבעיה בשיטה הנוכחית היא שהמתווך במקום להיות בשולי העשיה נמצא במרכזה. הוא משתמש בחקיקה ובכסף שהוא צובר כדי לבצר את מעמדו.

    אולי יש דרך לחיות עם בעית הגידול המעריכי, אם המקדם יהיה מאוד נמוך. לעניות הבנתי, אם הריבית על הלוואה חסרת סיכון היתה הרבה יותר צנועה, אז קצב הגידול של הכסף היה מתון באותה מידה. אני מבין שלכלכלה עם ריבית נמוכה יש בעיות (היווצרות של בועות לדוגמה) אבל אולי הכיוון צריך להיות כיצד ניתן לגרום שלכולם יהיה צפי הרבה יותר צנוע לתשואה על הכסף?

    למה ריבית בסיסית 'בריאה' צריכה להיות יותר מאחוז? אולי ניתן למסות בכבדות רווח הון של מעל אחוז?

  25. apatir Says:

    מילטון פרידמן, שאינני נמנה על חסידיו הגדולים למרות שאני מעריך את עבודתו, רעה באינפלציה רעה חולה, אבל הוא גם מכיר בזה שאי אפשר למגר אינפלציה בלי ליצור אבטלה, ולכן הוא בהחלט בעד סמכות מונטירית שיש לה הגמישות לשנות את היצע הכסף בכדי להגביל את האינפלציה בצורה אחראית (תוך כדי לקיחה בחשבון של המחיר שמשלמים מי שמאבדים את עבודתם).

    העובדה שערך הכסף נחתך תוך דור היא בעייני ממש לא מעניינת. אם אתה תחזיק את הכסף שלך במזומן, אז תוך דור יהיה לך חצי מהערך, אבל למה שתעשה דבר כזה?
    אינפלציה היא בעייתית מכיוון שהיא מקשה עלינו לתכנן לעתיד. היא מקשה עלינו לקבל החלטות שיש להן תוצאות עתידיות, או לכתוב חוזים שיש בהם תשלומים עתידיים. לכן, אינפלציה היא בעייתית בעיקר כשהיא תנודתית ובלתי צפויה.

    אינפלציה של 3% אין לה השפעה על היכולת של האזרח הממוצע לכלכל את צעדיו. אינפלציה כזאת אינה מקשה על קבלת החלטות כמו כמה שכר-דירה אדם יכול להרשות לעצמו וכו', כי חוזים כאלה הם לרוב לטווח של שנה. מי שמושפע ממנה לרעה הוא בעיקר מי שהלווה כסף בשקלים, למשל, חברות כרטיסי האשראי, ולכן מי שמודאג מאוד מאינפלציה הם העשירים ולא העניים.

    אגב, בסוף המאה ה-19 אחד הנושאים הפוליטיים המרכזיים היה הויכוח בין ה bi-metalists לבין חסידי תקן הזהב. בקצרה, מה שקרה זה שקצב גילוי הזהב לא הדביק את הגידול באוכלוסיה (ובצמיחה), ומכיוון שהצמדת המטבע לזהב משמעותה שאי אפשר להגדיל את כמות הכסף, הדבר גרם לדיפלציה והאטה כלכלית. את הנטל נשאו בעיקר מעמדות הביניים, והם דרשו מהממשלה להתחיל להדפיס שטרות גם כנגד כסף (המתכת) ולא רק כנגד זהב. הדמוקרטים שתמכו ברובם בדרישה הזאת נקראו "פופוליסטים", כי הם רצו "להיטיב עם העם" על חשבון מדיניות כלכלית "אחראית". מי שהתנגד ל bimetalists, והתעקש על ההצמדה לזהב כעיקרון שאין בלתו היו הרפובליקנים, בעיקר בגלל דאגה למגזר הפיננסי.
    אני שב ומדגיש, מי שסובל מאינפלציה הם בעיקר העשירים ובמיוחד הבנקים והמוסדות הפיננסיים. אם כלכלת העולם תעבור לביטקוין זה בדיוק מה שיקרה שוב. כמות הביטקוין הרי מוגבלת ל-21 מיליון. אבל האוכלוסיה כנראה תמשיך לצמוח (וגם הכלכלה), כלומר יהיה צורך ביותר כסף, והתוצאה היחידה האפשרית תהיה דיפלציה. כלומר, כל ביטקוין יהיה שווה יותר. אני למשל, רוב ההכנסה שלי היא מעבודה, כך שאני אקבל פחות ביטקוין לכל שעת עבודה, בעוד שמי שהתעשר היום ומחזיק את העושר שלו בביטקוין, יוכל לקנות יותר כשהוא ישתמש בביטקוין שלו.

  26. יוסי Says:

    אסף פתיר,

    לאחר האזהרה של קרמיט לדרור בל"ד להימנע מתגובות ארכניות אני מנסה לחשוב איך לנסח תגובה שתתיחס לנקודות החשובות בלבד ויחד עם זאת להפריך את כל הבדותות שכתבת כאן. זה די פשוט להפריך אותן, אבל דורש תגובה מאוד ארוכה. בהנחה שאני לא מסוגל לשכנע אותך שבנק מרכזי כמונופול הוא לא רק לא נחוץ, אלא מזיק ובבסיס רבות מהרעות החולות של הכלכלה בימינו, חשוב לי רק להבהיר מספר נקודות היסטוריות-עקרוניות-אתיות לטובת קוראים אחרים שעוקבים אחרי התכתובת ביננו, לפני שאחדול להגיב:

    – הבנק המרכזי האמריקאי נוצר בידי הבנקאים הגדולים ולמען הבנקאים הגדולים וממשיך לשרת אותם עד היום הזה.
    – ככזה הוא חייב להתבסס על חשאיות ופעילותו חייבת להיות מסובכת כך שיהיה אפשר למכור לציבור שמדובר בפעילות שהיא נחלתם של טכנוקרטים ואין לציבור מה להסתכל מאחורי הוילון.
    – "מניעת תנודתיות" זוהי אגדת הדיסנילד שהולבשה על הסיפור בידי תועמלנים-מסבירנים-אינטלקטואלי חצר. לרובם יצא משהו מזה, אני מקווה שגם לך, אם לא היום, אולי מחר.
    – אתה תומך באליטות הכח ובאנשים עם הרובים – למרות שהצהרתית אתה "סוציאליסט" — אני תומך במערכת מבוזרת מבוססת חוזים, הסכמה הדדית ושקיפות. לכל הפחות שקיפות.
    – אתה טוען שלא יקרה שום דבר נורא במידה וחסכונות יישחקו בקצב קבוע. אני טוען שזה לא עניינך ושאם לאנשים היתה ברירה, הם מן הסתם היו חוסכים במטבע שאיננו נשחק.
    – אתה טוען שהמערכת הנוכחית עם כל הסודיות שבה היא לגיטימית משום שלא קמה מפלגה שקראה לבטל אותה. אני אשיב שזו רק דוגמא אחת לעובדה שהמערכת הפוליטית האמריקאית לא מסוגלת להציף ולטפל בבעיות שאכן רלוונטיות לכלל האוכלוסיה, בדיוק משום ששתי המפלגות הן בכיס של גולדמן זקס.
    – אתה רוצה להפקיד את המפתחות לחיים הכלכליים של האוכלוסיה בידי מומחים, בין אם הם מפרינסטון או משיקגו. אני רוצה להחזיר את החופש אנשים לנהל את חייהם באופן עצמאי ואינטימי. אני לא רוצה לתת לאף מומחה/מלך'/כהן את היכולת להרחיב את בסיס הכסף ולא לצמצם את בסיס הכסף. אני לא רוצה לקום בבוקר ולגלות שהעולם כמקרחה בגלל שהם אמרו X או Y. לא רוצה לחיות בעולם בו למישהו יש כל כך הרבה כח לכפות את עצמו על אחרים.
    – אני מניח שלפי אותו ההגיון שאתה תומך בבנק המרכזי גם אין לך בעיה עם גופי בטחון עלומים שמקבלים תקציבי ענק וסודיים ומנוהלים ע"י "מומחי בטחון" שמופקדים על הורדת "רמת התנודתיות" בבטחון האישי שלנו.
    – וכמובן שלפי אותו ההגיון אפשר למנות מומחים בכל תחום של המחיה סה"כ יש לנו גם תנודתיות במשקל, בתכיפות ובאיכות של יחסי מין וכו'
    – וכמובן למה להגביל את ההטבות מחוכמתם של המומחים רק ל-300 מיליון ברי-המזל שגרים בארה"ב? ממשלה עולמית עם בנק עולמי ואוליגרכיה עולמית תטיב עם כולנו.

    אני מקווה שהמגיבים האחרים הפיקו תועלת מההנגדה של הפילוסופיות שלנו.

    סוף תגובה.

    רפרנסים והערות שוליים:

    הקמת הבנק הפדרלי: הבנק הפדרלי הוקם בעקבות לחץ ותכנון של משפחות מורגן, רוקפלר, לייב ופוליטיקאים שהיו קשורים אליהם בקשרי משפחה ועסקים. המניע הכלכלי היה קרטליזציה/מניעת תחרות בשוק הבנקאות, הגנה על הבנקים מפני runs והאפשרות לספק שירותים פיננסים בקנה מידה רחב לממשלה. למורגן בפרט היה גם אינטרס להכניס את אמריקה למלחמה באירופה (ראה למטה).

    The Founding of the Federal Reserve | Murray N. Rothbard

    The Fed and the Power Elite | Murray N. Rothbard

    The Creature from Jekyll Island
    http://www.amazon.com/Creature-Jekyll-Island-Federal-Reserve/dp/0912986212

    מימון מלחמת העולם הראשונה: בין רבע לחצי מהוצאות המלחמה מקורן היה בפיחות הכסף. בין כניסת אמריקה למלחמה ו-1920 ערך הכסף נשחק ב-85%. גי'-פי מורגן הגיע לעסקה עם ממשלת בריטניה לפיה הוא היה החתם עבור אגרות החוב המלחמתיות שהממשלה הנפיקה. הכנסת אמריקה למלחמה היתה הזדמנות פז לעשות עוד בוחטה ולהבטיח שהאווז מטיל ביצי הזהב (בריטניה) לא יפסיד במלחמה. כמובן שלמורגן היה נכס: האיש הנכון במקום הנכון—הנגיד הראשון של הבנק הפדרלי, הארדינג, היה קשור בקשרי עסקים ומשפחה הן עם משפחת מורגן והן עם משפחת רוקפלר http://lewrockwell.com/rothbard/rothbard202.html

    על רקע תמריץ זה, ולבצוע התכנית, היה צורך להגמיש את החוקים של הבנק הפדרלי כך שיהיה יותר קל לממשלה ללוות כסף עבור המלחמה.

    החוקים שמושלים בבנק הפדרלי נוסחו בתחילה (1913) כך שהשטרות של הפד כוסו ב-140% מערכם: 40% ע"י זהב ו-100% ע"י נכסים פרטיים מוחשיים. זאת גישה שמרנית יחסית שלא אפשרה ראיית-חשבונות יצירתית ולכן היה ניתן למכור אותה לציבור. כהכנה לכניסה למלחמה ולמימונה, במהלך 1917, חוקי בפד שונו בסדרת צעדים בהן כמות הנכסים שהבנק המרכזי היה צריך להחזיק כערבון לשטרות הכסף שהוא הנפיק ירדה מ-140% של השטרות (40% בזהב ו-100% בנכסים מוחשיים) ל-100% (40% זהב ו-60% נכסים אחרים), אבל השינוי הגדול ביותר היה שה-60% של "נכסים אמיתייים" היה לראשונה יכול להכיל שטרות חוב ממשלתיים כ"נכס אמיתי". השינוי הנ"ל פתח את הסכר לרכישת שטרות חוב של הממשלה, הן משום שעתה הפד היה מסוגל לעשות זאת וגם שבעקבות השינוי החד בחוקים, היה לו פתאום "עודף" שניתן היה לבזבז.

    How the Fed Helped Pay for World War I
    http://mises.org/daily/3828

    U.S. Economy in World War I
    http://eh.net/encyclopedia/article/rockoff.wwi

    בנוגע למיתולוגיה שאינפלציה מרעה את מצבם של העשירים: אינפלציה מטיבה עם אלו שמקבלים את הכסף החדש (בנקאים וקבלנים של חוזי בטחון בעיקר) ואנשים שמסוגלים להשקיע בנכסים מוחשיים להגן על עצמם מהפיחות בערך הכסף. לעשירים אין שום בעיה להבין איפה להשקיע את הכסף שלהם כדי להגן על עצמם. יותר מכך, הם מסוגלים לבצע השקעה ממונפת ולראות כיצד השווי של החוב שלהם קטן באופן ריאלי, כך שהם יכולים להשתלט על נכסים בהשקעה קטנה יחסית. הנפגעים הגדולים ביותר הם פנסיונרים על קצבה קבועה.

    בנוגע למיתולוגיה שהבנק המרכזי לא מתעסק בסניוראז': כפי שהדוגמאות של מלחמת העולם הראשונה ומשבר הבנקים מראים, חילוץ הממשלה או הבנקים (האליטות באופן כללי) הוא לא משהו שקורה באופן קבוע אלא כתוצאה ממשברים. זה מאפשר לבנק המרכזי לחסות באיצטלה של מתינות ושמרנות ולהציג את המשברים כיוצאים מהכלל. הדפסת הכסף לשימור השיטה לא מוצגת בצורתה הערומה. אלא שמשברים ופיחותים דרסטיים הם בלתי נמנעים משום שזו הדרך היחידה שפתוחה מבחינה פוליטית למימון גרעונות ממשלתיים. הגרעונות הנ"ל כמעט ללא יוצא מן הכלל קשורים להוצאות על מלחמות. להלן השנים החל מ-1793 בהן נרשמה ירידה חדה בערך הדולר לעומת אונקית זהב והסיבות ההיסטוריות לפיחות (מתוך http://www.kitco.com/scripts/hist_charts/yearly_graphs.plx):

    מ 1793 עד מלחמת האזרחים מחיר הזהב היה בערך 20$ וללא שינוי.
    בזמן ובעקבות מלחמת האזרחים לינקולן פיחת את ערך המטבע ושער ההמרה עלה עד 47$ ב-1862. לאחר מכן הוא ירד בהדרגה בחזרה ל-20$ לאונקיה ב-1878.
    בזמן מלחמת העולם הראשונה למרות שערך הדולר ירד ב-85% שוויו בזהב נשאר כמות שהוא (20$ לאונקיה משום שחוקי ההמרה היו עדיין שרירים)
    בשנת 1933 כדי לממן את ה"עסקה החדשה" רוזוולט החרים את מטבעות הזהב מהתושבים וקבע את שער הדולר על 33$ עד 35$ דולר לאונקיה.
    בזמן מלחמת העולם השניה שער ההמרה עלה ל-45$ אבל ירד בחזרה ל-35$ בסופה.
    בשנת 68 בעקבות מלחמת וויטנאם ושאר ההרפתאות של המלחמה הקרה הוחל פיחות מואץ של הדולר
    בשנת 1973 בוטלה ההצמדה של הדולר לזהב ומאז הדולר מאבד מערכו בצורה קבועה ומואצת החל מהמשבר של 2007. המשבר של 2007 קשור כמובן גם להוצאת המלחמות של בוש.
    שווי אונקית זהב כיום הוא בערך $1700 למי שלא יודע.

    • apatir Says:

      – הבנק המרכזי האמריקאי נוצר בידי הבנקאים הגדולים ולמען הבנקאים הגדולים וממשיך לשרת אותם עד היום הזה.
      – הבנק המרכזי האמריקאי נוצר על ידי הקונגרס בהצבעה שהתקבלה ברוב קולות ב-1913 והפכה לחוק אחרי שחתם עליה הנשיא ווילסון שנבחר אף הוא ברוב קולות. הנהלתו של הבנק מתמנה על ידי הנשיא ומאושרת על ידי הסנאט. לבנקים הגדולים יש יותר מדי השפעה על הבנק המרכזי, בדיוק כמו שלחברות התרופות יש יותר מדי השפעה על ה-FDA. גם לחברות הנפט יש יותר מדי השפעה על תהליך הבחירות, אבל זה לא הופך את המוסדות האלה לרעים ביסודם.
      – יש עשרות אלפי כלכלנים במאות מוסדות אקדמיים. רובם הגדול מאוד חושב שהבנק המרכזי או הממשלה יכולה לשחק תפקיד חיובי במניעת תנודתיות. זה שהם הרוב לא אומר בשום אופן שאסור להתווכח איתם, אבל לקרוא לכולם "תועמלנים-מסבירנים-אינטלקטואלי חצר" ולומר שהמחקר שלי ושלהם הוא אגדה שבסך הכול באה לשרת את הכיס שלי, זה טיעון נבזי וזול.
      – כבר הסכמנו על שקיפות. אני דווקא חושב שאתה תומך באליטות הכח ובאנשים עם הרובים. אני לא התרשמתי שלבעלי ההון היה איזשהו קושי לשלוט בכלכלה לפני המצאת הבנק המרכזי. גם אם ב-FDA לחברות התרופות יש יותר מדי השפעה, אני חושב שמצבן יהיה אפילו טוב יותר בלי פיקוח על התרופות.
      – מי שרוצה מטבע שאינו נשחק יכול לחסוך בזהב. אני לא מכיר שום חוק שמונע ממנו לעשות זאת. יתר על כן, האוצר בארה"ב מוכר אג"ח צמוד מדד, כך שאתה יכול לחסוך אפילו בדולרים שאינם נשחקים.
      – בשום מקום לא טענתי שהמערכת הנוכחית לגיטימית משום שלא קמה מפלגה שקראה לבטל אותה. להפך, יש הרבה חוקים שאני חושב שיש לשנות, והעובדה שהם לא שונו עד היום לא הופך אותם לטובים. אני בסך הכול הגבתי לטענה שהתמיכה שלי בגוף ממשלתי שיווסת את הפעילות הכלכלית היא "התנשאות". זו לא התנשאות לחשוב שיש מקום למומחים לווסת את היצע הכסף, כמו שזו לא התנשאות לחשוב שיש מקום לרמזורים שיווסתו את התנועה.
      – אני גם לא חושב שאתה מתנשא על איש, רק אמרתי שאם אתה קורא לי מתנשא כי אני לא חושב שאזרחים פרטיים לא יכולים להחליט לבד כמה כסף הם צריכים, אני יכול לקרוא לך מתנשא כי אתה חושב שאתה יודע יותר טוב מאותם אזרחים מה המדיניות המונטירית שטובה להם.
      – את "המפתחות לחיים הכלכליים של האוכלוסיה" אינני רוצה להפקיד בידי איש. אספקטים מסוימים של הכלכלה צריכים להיות מנוהלים על ידי הממשלה הנבחרת ומוסדות שהיא הקימה לצורך כך. בדיוק כמו שאספקטים מסוימים של בריאות הציבור צריכים להיות מנוהלים על ידי הממשלה. הממשלה צריכה למנות "מומחים" כדי לקבל החלטות פרטניות בתחומים כלכליים מסוימים כמו למשל קביעת היצע הכסף או החלטה איזה תרופות לאשר לשימוש.
      – אני לא רוצה לקום בבוקר ולגלות שכל חסכונותי נעלמו כי היה run on the bank, בבנק שבו מופקד כספי. אני בהחלט לא חושב ש bank run הוא תמיד תוצאה של חשש ריאלי לגבי מצבו האמיתי של הבנק, וצר לי אם אתה חושב שבכך אני מתנשא על ההחלטות של ההמון. אני גם חושב שהממשלה יכולה למלא תפקיד חיובי בהתערבות במקרה כזה באופן שכולם ירוויחו ממנו, למרות שהממשלה כופה את עצמה על כולם במקרה הזה.
      – אני בהחלט חושב שיש מקום לממשלה להעסיק מומחים שימנעו ממדינות זרות להפציץ את ביתי או משודדים לגנוב לי את המחשב. כמו הבנק המרכזי, אני חושב שאותם מומחים צריכים להתנהל אופן שקוף ככל הניתן להיות כפופים לפיקוח אמיתי של הממשלה. אני לא חושב שהממשלה יכולה לעשות הרבה ביחס לתנודתיות בחיי המין של האזרחים. יש תחומים של החיים שבהם אני חושב שלממשלה יש תפקיד ויש כאלה שלא, וזה לא נראה לי לא קונסיסטנטי.
      לגבי הרפרנסים:
      זה שיש כמה כלכלנים שוליים מהאסכולה האוסטרית שאומרים משהו, לא הופך את זה לעובדה. אין לי זמן לראות שלוש שעות של סרטים ביו-טיוב. אם אתה יכול לתת רפרנסים קצת יותר מדויקים, אני אוכל להתייחס.
      באחד הרפרנסים שאתה עצמך נתת (http://mises.org/daily/3828#ref1), כתוב שכ-5% מהוצאות המלחמה מומנו על ידי פיחות בכסף. אז 5% או 85%, או שאני מפספס משהו?
      אם אני מבין נכון את הטיעון שלך לגבי בסניוראז', אתה אומר שאמנם הממשלה לא עושה כסף כל סניוראז' בזמנים רגילים, אבל אחת לכמה זמן יש משבר ואז הממשלה מנצלת את זה בשביל לעשות בוחטה.
      אני מסכים איתך שהממשלה מנצלת משברים בשביל להציל את המגזר הפיננסי. הבעיה היא בדיוק בכך שבעתות רגילות מספרים לנו שאסור להתערב במערכת הפיננסית, כי זה ימנע מהמשקיעים להשקיע את הכסף באופן יעיל, אבל בעתות משבר אומרים לנו שאין ברירה אלא להתערב כדי להציל את הכלכלה.
      אני פשוט לא מסכים איתך שזה קשור למדיניות מונטרית. גם במשבר הפיננסי הנוכחי וגם במשבר ה-L&S בסוף שנות השמונים, הממשלה הצילה את הבנקים, אבל היא עשתה זאת על ידי מדיניות פיסקלית, לא מוניטרית. בשני המשברים האלה לא הייתה אינפלציה, ואין שום קשר בינהם לבין היכולת של הממשלה ל"הדפיס כסף זול". המדינה לא הרוויחה מהמשבר דרך סניוראז', ולא חל פיחות.
      דבר אחרון, הטענה שלך שאינפלציה מיטיבה עם מי שמקבל את הכסף החדש איננה מדויקת. למשל, אם לי יש מכולת ואתה קנית אצלי בהקפה ב-100 שקל, וביום שאתה אמור לשלם לי יש אינפלציה בלתי צפויה של 1% אז אני הפסדתי שקל, ואתה הרווחת שקל, זאת על אף שאתה לא קיבלת את הכסף שהודפס.

      • יוסי Says:

        סוף סוף יצא המרצע מן השק. באמת שלא היה לי מושג. כדאי שתקשיב לפחות לכמה הדקות הראשונות להרצאה של מארי רוטבארד על צבאות האינטלקטואלים בשרות המדינה (הוידאו הראשון שקישרתי). אין בזה שום דבר נבזי, קצת מודעות עצמית לא תזיק. באותו החלק הראשון של ההרצאה, יש גם קצת רקע היסטורי מדוע לבעלי העסקים הגדולים (רפואה, רכבות, ברזל, בנקים) היה מאוד קשה בשוק החופשי ולכן *אכן* היה קשה להם לשלוט בשוק לפני הכנסת הרגולוציות למיניהן, ומאז הם שולטים בשוק ללא מצרים. כמובן שאת המניעים האמיתיים היה צריך להסתיר ולשם כך הצורך באינטלקטואלי ופוליטיקאי חצר—למשל התנועה הפרוגרסיבית של תחילת המאה העשרים.

        אתה *לכאורה* מסכים על שקיפות אבל אתה כמובן מודע לזה שאין ולא יכולה להיות שקיפות בפעולות של הבנק המרכזי. הוא לא יכול להודיע מראש או להעמיד להצבעה דמוקרטית את פעולותיו, נכון? איזו דוגמא יותר חריפה לזאת אתה צריך מעבר לחילוץ הבנקים שהיה בעליל לא שקוף ולא דמוקרטי? הדבר דומה (במקרה הטוב) לשיטה בה אתה בוחר בדיקטטור לארבע השנים הקרובות.

        אתה *לכאורה* מסכים שאנשים יחסכו בזהב אבל מתעלם מהאיום התמידי של הממשלה כלפי אנשים שהולכים לאפיקים "חתרניים". למשל ה – FBI מבקש מהתושבים העירניים לדווח על מי שחוסך בצורה כזאת. אתה גם מתעלם מהתקדים של החרמת הזהב בשנות השלושים. הברירה היא פחות או יותר כזאת: או שתחסוך באפיקים המקובלים ותהיה קורבן לגזירות כשהן נוחתות ובאופן עקיף תתמוך במערכת שאתה לא באמת רוצה, או שתחיה בשולי המערכת ותהיה קורבן להיטפלויות שונות ומשונות.

        לנקודות האחרות אני לא אתייחס הן משום שאני אחזור על עצמי והן משום שאתה יכול להגיע לחקר האמת בעצמך, במיוחד שמסתבר שאתה חוקר בתחום. אני לא חוקר בתחום ואין לי ספק שיש אי-דיוקים במה שכתבתי אבל נראה לי שאתה מתעקש על דיוקים במחיר של החמצת התמונה הכוללת.

      • apatir Says:

        כאמוור, אם אתה רוצה לדעת משהו על הביוגרפיה שלי, תשאל! אני לא מסתיר שום דבר. נדמה לי שאתה מעדיף לא לשאול כדי שתוכל להציג הכול כאילו זו תאוריית קונספירציה אחת גדולה.
        אגב, אני לא מכחיש את זה שקיים תמיד קשר בין אינטלקטואלים, אמת וכוח. אבל נדמה לי שזה לא טיעון רציני נגד עמדה להגיד שמי שמחזיק בה עובד באוניברסיטה ולכן הוא משרת את המשטר ולא צריך להקשיב לו. בוא לא נשכח שוון-מיז ורות'ברד שניהם התפרנסו מללמד כלכלה ב-NYU.

        יש לי רק שאלה אחת קטנה לגבי מרצעים ושקים: כשאתה מטיף נגד רגולרזיציה, זה לא מוזר לך למצוא את עצמך באותו הצד של המתרס עם הבנקים הגדולים, חברות הנפט וכיו"ב?
        אני מבין שבתפיסת העולם שלך אתה לוחם את מלחמתו של האזרח הפשוט נגד המעמד השולט, אני אינטלקטואל-תעמולן שעובד בשבילם, והם בטיפשותם תומכים בעמדות שלך במקום בשלי.

  27. אסף Says:

    "אם אתה תחזיק את הכסף שלך במזומן, אז תוך דור יהיה לך חצי מהערך, אבל למה שתעשה דבר כזה?" המשפט הזה כמובן נכון, ועובדה אחת עולה ממנו בברור:
    אתה חייב להחזיק את כספך בבנק. אנחנו יכולים להתווכח עד מחר אם בנקים זו ישות לוגיסטית תמימה או מנגנון שליטה גלובלי מרושע – יכולים להתווכח אבל לא יכולים לבחור.

    גם אינפלציה וגם דיפלציה הן בהן רע כל עוד הכסף מתחלק באותו האופן. זה בדיוק מה שטענת בעצמך לגבי אינפלציה, וזה נכון באותה מידה לגבי דיפלציה – תקבל משכורת קטנה יותר אבל כח הקניה של הכסף יעלה. הבעיה עם המערכת הקיימת היא שכסף חדש נוסף מלמעלה. ההוספה שלו גורמת לאינפלציה אבל הראשונים שמקבלים אותו נהנים עדיין ממחיר הכסף הישן. עד שהוא מחלחל למטה בצורת משכורות ותשלומים של שוטף פלוס 60 לספקים קטנים, הוא כבר מאבד מערכו.

    שים לב שבדוגמת הסלט שלך, בשניה שאחד החקלאים הפקיד שקל בבנק, הבנק יכול להלוות עשרה שקלים שיקנו את כל ששת הירקות (ועוד ישאר עודף) בכלכלה עוד לפני שמישהו בכלל הבין שיש פה אינפלציה.

    את המנגנון הזה מטבע כמו ביטקוין מנטרל – גם בגלל שאי אפשר לייצר אותו ולהזריק אותו לראש הפרמידה וגם בגלל שבנקאות ברזרבה שברית לא יכולה לתפקד בלי ההבטחה של המדינה לחילוץ הבנקים ע"י כסף חדש.

    מה אתה חושב על הגישה האוסטרית לגבי דיפלציה?

    • apatir Says:

      אתה לא חייב להחזיק את כספך בבנק, להיפך, אם תחזיק אותו בעו"ש בבנק זה אותו דבר כאילו שתחזיק אותו מתחת למזרון במזומן. אם אתה רוצה לשמור על ערך הכסף אתה צריך להשקיע אותו בנכס ריאלי, וזה טוב.
      לגבי הכסף שמחלחל מלמעלה, זאת אשליה. למשל, כמו שכתבתי ליוסי, אם לי יש מכולת ואתה קנית אצלי בהקפה, אז ברגע שיש אינפלציה אתה מרוויח ואני מפסיד. בדוגמת הסלט שלי הבנק יכול להלוות 90 אג' כנגד שקל של הפקדה, לא 10 שח. רק אחרי שמי שקיבל את ה-90 אג' הפקיד אותו בבנק שוב הבנק יכול להלוות שוב 81 אג' וכן הלאה. בסופו של דבר הבנק מלווה סך של 10 שח אבל לא ברור לי מתי בדיוק תכול האינפלציה. ברגע שזה יקרה *כל* מי שמחזיק כסף בבנק יפגע.
      אני מציע שתקרא את הפוסט שלך שוב: בנקאות ברזרבה שברית יכולה להתקיים גם אם ההלוואות של הבנק מתקיימות בזהב טהור, בלי קיומו של שום מטבע בכלכלה. הבנק מנפק ניירות תמורת הפקדות, וכל זמן שהניירות האלו סחירים, אז מתקיימת בנקאות ברזרבה שברית. הטענה שבנקאות כזו יכולה להתקיים רק בחסות הבטחה ממשלתית לחלץ את הבנקים בעזרת כסף חדש איננה נכונה. ראשית, אני לא בטוח שיש צורך בהבטחה כזו. שנית, ההבטחה הזו לא קיימת מפורשות ואני מסופק לגבי המידה שהחלטות הבנקים התבססו על הבטחה כזו (האם אתה באמת חושב שהמשקיעים בעשור האחרון השקיעו בנדל"ן בארה"ב בגלל שהם הבינו שהממשלה תציל אותם במקרה שההשקעה לא תצליח?). ושלישית, והכי חשוב לעניינינו, היכולת של הממשלה לחלץ את הבנקים לא תלויה בקיומו של כסף. ראה למשל המשבר הנוכחי ומשבר ה-L&S בשנות ה-80 בו הממשלה הצילה את המגזר הפיננסי על ידי הרחבה פיסקלית, לא על ידי גידול בכסף.
      אתה לגמרי צודק בכך שאין בעיה עם דיפלציה או עם אינפלציה אם מתקיימים שני תנאים: היא צפויה לחלוטין, ואין עלויות משמעותיות לחוזים שלוקחים זאת בחשבון. בוא נניח לרגע שהבעיה של הצפיות לא קיימת (רק לצורך העניין). חוזים רבים קובעים מחירים לטווח הקצר בסכומים נומינליים (למשל חוזה של השכרת דירה, חוזי עבודה ועוד). אם היצע הכסף (לנפש) גדל, הסוכנים בכלכלה לא יכולים לעדכן את המחירים באופן מידי גם בגלל אותם חוזים שהם מחויבים להם בטווח הקצר וגם בגלל שישנן עלויות להעלאת מחירים (למשל, צריך להדפיס מחדש תוויות מחיר וכו'). כתוצאה מזה, בטווח הקצר המחירים נמוכים אפקטיבית ממה שהם צריכים להיות, והתוצר גדל. לדיפלציה יש אפקט הפוך: בטווח הקצר היא מקטינה את התוצר ומגדילה את האבטלה.
      עכשיו, לביקוש לכסף יש אופי מאוד תזזיתי. זה לא בהכרח בגלל שהסוכנים בכלכלה תזזיתיים (למרות שגם זאת סיבה). אני יכול לנסות להדגים זאת על ידי דוגמא פשוטה. אני אנתח את אותה הסיטואציה שלוש פעמים: פעם בלי כסף, פעם עם כסף שיש לו היצע קבוע (למשל זהב) ופעם עם כסף מודרני.
      נניח ששנינו חקלאים. אתה מגדל עגבניות ואני מלפפונים. כל אחד מאתנו מגדל שני פריטים מדי יום, ואנחנו מחליפים בינינו אחד כך שבסוף השבוע כל אחד מאתנו אוכל עגבנייה ומלפפון. כעת, ביום מסוים היו תנאי מזג אוויר מאוד מאוד חריגים שהובילו לכך שבאופן חד פעמי גדלו לי שלושה מלפפונים, ואותם תנאים גם יגרמו לזה שלך יצמחו שלוש עגבניות מחר. (כלומר, בעולם המומצא שלי תנאי מזג האוויר משפיעים מהר יותר על מלפפונים מאשר על עגבניות). בנוסף נניח שלירקות יש חיי מדף של יום אחד. הפרטים האלה, אגב, לא חשובים לניתוח, הם פשוט הופכים את הדוגמא לפשוטה. עכשיו, מה ששנינו היינו רוצים לעשות זה לאכול מלפפון וחצי ועגבנייה היום, ומלפפון ועגבנייה וחצי מחר. אם שנינו חברים, אז אין בעיה: אני אתן לך היום מלפפון תמורת עגבנייה ועוד חצי מלפפון היום תמורת הבטחה של עגבנייה מחר. אבל אם אנחנו לא חברים, אז אני לא אסמוך עליך שאתה תחזיר לי חצי עגבנייה מחר, ואנחנו נהיה תקועים. אנחנו נצטרך למצוא איזה מנגנון לאכוף את ההבטחה.
      עכשיו בוא נחזור על אותה דוגמא אבל עם הנחה נוספת שכל העסקאות בכלכלה חייבות להיות תמורת כסף. נניח שיש שני מטבעות זהב בכלכלה: אחד אצלי ואחד אצלך. שנינו קובעים את המחיר להיות מטבע אחד לעגבנייה או מלפפון, וכל יום אתה נותן לי את המטבע שלך בשביל מלפפון ואני נותן לך את המטבע שלי תמורת עגבנייה. בסוף היום שוב לכל אחד מאתנו יש מטבע אחד. מה אנחנו נעשה בשבוע החריג? הנה פתרון אפשרי: בבוקר אני אקנה ממך עגבנייה תמורת מטבע, בצהריים אתה תקנה ממני מלפפון וחצי תמורת מטבע וחצי, ובסוף היום לי יש מטבע וחצי ולך יש חצי מטבע. למחרת, אני אשתמש במטבע וחצי שלי לקנות עגבנייה וחצי, ואתה תקנה ממני מלפפון וחזרנו לנקודת ההתחלה. אבל מה נעשה אם שנינו רוצים לאכול את הירקות לארוחת בוקר? בדוגמא הזאת זה קצת מטופש, אבל בכלכלה האמתית הכסף שלי עובר דרך ארוכה לפני שהוא חוזר אלי. במצב כזה יקרו אחד משני דברים: או שאני אוכל את המלפפון העודף היום ואתה את העגבנייה העודפת מחר (מה ששנינו פחות רוצים) או שאני אוריד את מחיר המלפפון ל-2/3 מטבע. הבעיה היא שכדי שזה יעבוד אני צריך להאמין שאתה מחר תוריד את מחיר העגבנייה ל-2/3 מטבע, אחרת חוזרים למצב שאין כסף.
      ניסיון שלישי: הפעם בתחילת השנה שנינו נתנו את המטבע שלנו למלך שישמור לנו עליו בארמון שלו. המלך נתן לנו חתיכת נייר בחתימת ידו שמבטיחה שאנחנו יכולים לגשת לארמון ולקבל תמורת הנייר את המטבע שלנו. כעת, כשמגיע השבוע החריג, אתה יכול לגשת למלך ולבקש הלוואה של חצי מטבע. אבל שים לב שלמלך יש רק שני מטבעות והוא כבר הנפיק עבורן שני שטרות. אם המלך לא יכול להנפיק עוד שטרות, אז אין הבדל. אבל נניח שמותר למלך להנפיק שטרות גם מבלי שיש לו זהב לגבות את השטר. אז הוא מנפיק שטר בערך חצי, אתה קונה מלפפון וחצי, ואני מסיים את היום עם שטר וחצי. למחרת אני משתמש בשטר וחצי כדי לקנות עגבנייה וחצי, ואתה מחזיר את ההלוואה שלך למלך. כלומר, בסופו של יום המלך עזר לנו לעשות מה שאנחנו היינו מעדיפים לעשות בעצמנו, וזאת מבלי לפגוע באף אחד.
      עכשיו, לפני שאתם קופצים, ברור לי בדיוק כמו שברור ליוסי שהאפשרות של המלך להנפיק שטרות יש בה סכנות גדולות. אני רק מנסה להסביר שיש בה גם יתרונות ושהיתרונות הם לכולם. כל המחקר האמפירי תומך בכך שבמקרים בחיים האמתיים שדומים לדוגמא לעיל הסוכנים בכלכלה לא מצליחים לפתור את הבעיה על ידי עדכון המחירים. כמובן שבטווח הארוך עדכון כזה יקרה, אבל בטווח הקצר כולם יוצאים מופסדים. דוגמא מפורסמת לכך שהעלה פול קרוגמן היא: http://en.wikipedia.org/wiki/Capitol_Hill_Babysitting_Co-op. לפי יוסי, הסכנות במתן סמכויות למדינה לנהל את היצע הכסף עולות על היתרונות, ועוד, הוא לא מאמין שיש דרך לשנות את המבנה המוסדי של הרשות המוניטרית בצורה שיבטיחו שהיא תפעל רק לטובת האזרחים. לכן, יוסי מעדיף שלא תהיה רשות מוניטרית ושהכסף יהיה שקול לזהב. זה בעצם חילוקי הדעות בינינו.
      לפי מה שאני מבין האסכולה האוסטרית מבקרת את המודל הזה (כולל את הדוגמא של קרוגמן לעיל) בטענה שהכלכלה האמיתית לא מתפקדת כך. אני בשום אופן לא מומחה לאסכולה האוסטרית אבל אני תמיד מתרשם לרעה מחוסר הנכונות שלהם להציג מידע אמפירי שיאשש את הסיפורים שהם מספרים. נדמה לי שהם טוענים שבגלל המורכבות של הכלכלה, צריך להבין אותה דרך עקרונות בסיסיים שאינם ניתנים לאישוש אמפירי.

  28. אסף Says:

    אסף, אני מרגיש שמיצינו את הדיון הזה. אתה נשמע לי אינטליגנטי וסקרן ואני מאמין ומאחל לך בכל ליבי שאם תחזור לקרוא את הדיון הזה בעוד מספר חודשים או שנים תראה את הדברים אחרת.

    • apatir Says:

      תודה רבה. אם כך, לא נותר לי אלא להשיב לך את אותן המחמאות ולקוות שתהיה לך הזדמנות להתעמק בתאוריה מוניטירית, ואולי לתרום רעיונות שיעזרו למגר את התופעות ששנינו מודאגים מהן, אבל יהיו גם מגובות בהבנה הגיונית של מהות הכסף ותפקידו בכלכלה.

  29. Yossi Says:

    אסף פתיר,

    מצטער על התגובה המאוחרת, הייתי בנסיעות. אני מעוניין להמשיך בדיון. בגדול, נראה לי שלא טרחת להתעמק בכיוונים שהפניתי אותך אליהם. זה כמובן דורש הרבה זמן, אבל מאוד רלוונטי לדיון פה.

    >>> כאמור, אם אתה רוצה לדעת משהו על הביוגרפיה שלי, תשאל! אני לא מסתיר שום דבר. נדמה לי שאתה מעדיף לא לשאול כדי שתוכל להציג הכול כאילו זו תאוריית קונספירציה אחת גדולה.

    תשמע אני לא רוצה להעליב, אבל אין לי עניין ספציפי בביוגרפיה שלך. לצורך הדיון פה, חשבתי שזה יהיה חיובי אם נציג את האינטרסים האישיים שלנו. אני חושב שהיית יכול להיות יותר שקוף בהצגת האינטרסים שלך. בכל מקרה זה בחירה שלך ואין לי טענות.

    >>> אגב, אני לא מכחיש את זה שקיים תמיד קשר בין אינטלקטואלים, אמת וכוח. אבל נדמה לי שזה לא טיעון רציני נגד עמדה להגיד שמי שמחזיק בה עובד באוניברסיטה ולכן הוא משרת את המשטר ולא צריך להקשיב לו. בוא לא נשכח שוון-מיז ורות'ברד שניהם התפרנסו מללמד כלכלה ב-NYU.

    העניין הוא לא אם אתה עובד באוניברסיטה או לא. אין שום בעיה עם אוניברסיטאות (פרטיות). השאלה היא האם יש לך אינטרס בהרחבת משטר הפיקוח וההתערבות הממשלתי. נראה לי שאתה מושקע אישית, בקריירה שלך, בתקפות של הרעיונות עליהם אתה מגן. אתה מסתכל על המדינה כמעסיק פוטנציאלי או על הגנה על הפרקטיקות של הממשלה כמשלוח יד אפשרי. אם תשתכנע פתאום להיות אנרכיסט (זאת אומרת, מהסוג הנכון: של השוק החופשי), חלק מההשקעה שלך יירד לטמיון. לא בגלל שאתה אינטלקטואל, אלא בגלל שאתה כלכלן מקרו. זהו אספקט שכדאי לך לתת לעצמך דין וחשבון עליו, ואולי אפילו לנסות לתכנן קריירה אקדמית או בעסקים שאיננה תלוית אידאולוגיה. נראה לי שזו עצה טובה איך שאתה לא מסתכל על זה.

    בנוגע למיזס ורותברד וגם עבדך הנאמן, מה לעשות, צריך לשרוד. גם אני הייתי מעדיף לשלוח את ילדי לבית ספר פרטי, אבל אין לי מספיק כסף לכך ואני נאלץ לשלוח אותם למחנות האינדוקטרינציה של הממשלה. הייתי גם שמח לא לשלם מיסים אבל אני מפחד שיזרקו אותי לכלא, אז אני פועל מפחד, לא מאהבת המערכת.

    הייתי גם שמח לא לעבוד בחברה שחלק גדול מההכנסות שלה לא תלוי באכיפה של זכויות יוצרים אבל מה לעשות שכשהשגתי את העבודה הזאת לא הייתי מודע לאספקטים השליליים של זכויות יוצרים. אני בדיוק עובר לעבודה בתחום אחר שלא תלוי בדבר. מתפקחים!

    וון-מיזס הגיע לאמריקה כפליט חסר כל וקיבל עבודה היכן שלקחו אותו. המשכורת שלו מומנה בידי תורמים פרטיים. הוא לא היה אנרכיסט דרך אגב. רוטברט נהיה אנרכיסט תוך כדי שלבי סיום הדוקטורט שלו והוא ברח מ – NYU בהזדמנות הראשונה. הלוואי שתהיה הרותברד הבא!

    >>> יש לי רק שאלה אחת קטנה לגבי מרצעים ושקים: כשאתה מטיף נגד רגולרזיציה, זה לא מוזר לך למצוא את עצמך באותו הצד של המתרס עם הבנקים הגדולים, חברות הנפט וכיו"ב?

    זה מאוד מוזר וצריך להיזהר לא להפוך לכלי שרת שלהם, ללא ספק.

    רגולציה היא משחק של קח-תן. העסקים הגדולים נותנים אפשרות לממשלה ולגופים צרכניים לפקח עליהם ובתמורה הם מקבלים (א) משטר רישוי שמונע מתחרות חדשה להכנס לשוק ו- (ב) הקטנה של חבותם המשפטית לניזוקים.

    לעסקים הגדולים יש אינטרס להגדיל את מספר הפריוולגיות שמוקנות להם כתוצאה מהרגולציה ולהקטין את הדרישות מהם. לצרכנים יש אינטרס הפוך ועסקים מתחילים הם איפשהו באמצע.

    אני מוצא את עצמי לכאורה בצד של העסקים הגדולים בכך שאני תומך בהסרת הפיקוח עליהם. מאידך אני תומך בביטול הפריוולגיות שהם נהנים מהם. שני הדברים צריכים לקרות בתאום. מיזס כתב רבות על איך התערבות אחת במשק גוררת סדרה אין-סופית של התערבויות נגד עד שהמדינה טובעת בים של תקנות בירוקרטיות שאף אחד לא זוכר מנין הן הגיחו ומה היה תפקידן המקורי. התרת הקשר הגורדי תיעשה באבחה אחת, מן הסתם כשהמערכת תקרוס ולא לפני כן.

    אם היית טורח לקרוא קצת על POWER ELITE ANALYSIS היית רואה שסך הכל, בעסקת הרגלוציה, העסקים הגדולים הם המרוויחים. האם באמת יש אפשרות אחרת? הרי אם המצב היה שונה, הם לא היו משגשגים כל-כך. הם אלו שכותבים את הרגולציות והרווח שהם מפיקים מביצור מעמדם עולה בהרבה על הטרחה הכרוכה בפיקוח.

    ההיסטוריה של הבנק המרכזי היא דוגמא טובה לכך. תקרא את הרפרנסים שליקטתי עבורך במאמץ רב 🙂 ותבין.

    >>> אתה לא חייב להחזיק את כספך בבנק, להיפך, אם תחזיק אותו בעו"ש בבנק זה אותו דבר כאילו שתחזיק אותו מתחת למזרון במזומן. אם אתה רוצה לשמור על ערך הכסף אתה צריך להשקיע אותו בנכס ריאלי, וזה טוב.

    זאת כמובן אבחנה נכונה, העניין הוא שאין יותר מדי אפיקי השקעה ראליים שאדם יכול להשקיע בהם בלי לטבוע בערמת ניירת בירוקרטית אין-סופית ו/או להיות מואשם בהלבנת הון או העלמת מס. כמו-כן במידה ואתה בוחר להשקיע בעסק פרטי והעסקה לא מכובדת, אתה נאלץ להביא את קובלנתך בפני הערכאות הבלתי יעילות של הממשלה והסיכוי שלך לראות פיצוי הוא אפסי. האופציות ה"קלות" הן השקעה בבורסה/קרנות פנסיה או השקעה בנדל"ן ממונף ואתה בחזרה בכלכלת החוב האין-סופי. (זו דוגמא נוספת לאופן בו רגולציה גורמת להעדפה של עסקים ענקיים על פני פעילות אורגנית בשוק).

    >>> לגבי הכסף שמחלחל מלמעלה, זאת אשליה. למשל, כמו שכתבתי ליוסי, אם לי יש מכולת ואתה קנית אצלי בהקפה, אז ברגע שיש אינפלציה אתה מרוויח ואני מפסיד.

    אתה כנראה צעיר מכדי לזכור את תקופת האינפלציה של תחילת שנות השמונים בישראל. ברגע שיש אינפלציה בעל החנות יפסיק להשתמש במטבע הממלכתי לתמחור החוב. בשנות השמונים בישראל, כולם השתמשו בדולרים. אין פראירים!

    >>> בדוגמת הסלט שלי הבנק יכול להלוות 90 אג' כנגד שקל של הפקדה, לא 10 שח. רק אחרי שמי שקיבל את ה-90 אג' הפקיד אותו בבנק שוב הבנק יכול להלוות שוב 81 אג' וכן הלאה. בסופו של דבר הבנק מלווה סך של 10 שח אבל לא ברור לי מתי בדיוק תכול האינפלציה.

    יש שתי הגדרות לאינפלציה. ההגדרה המיין-סטרימית היא רמת המחירים במשק. זוהי הגדרה מאוד סובייקטיבית ודי חסרת משמעות. ההגדרה האוסטרית היא פשוטה יותר: כמות הכסף בשוק. בהגדרה האוסטרית, מאוד פשוט מתי קורת האינפלציה: כל פעם כשהבנק מלווה כסף.

    >>> ברגע שזה יקרה *כל* מי שמחזיק כסף בבנק יפגע.

    לא ברור לי מה החשיבות של האבחנה הזאת.

    >>> אני מציע שתקרא את הפוסט שלך שוב: בנקאות ברזרבה שברית יכולה להתקיים גם אם ההלוואות של הבנק מתקיימות בזהב טהור, בלי קיומו של שום מטבע בכלכלה. הבנק מנפק ניירות תמורת הפקדות, וכל זמן שהניירות האלו סחירים, אז מתקיימת בנקאות ברזרבה שברית. הטענה שבנקאות כזו יכולה להתקיים רק בחסות הבטחה ממשלתית לחלץ את הבנקים בעזרת כסף חדש איננה נכונה.

    זוהי טענה נכונה מבחינה היסטורית, אבל ראה להלן.

    >>> ראשית, אני לא בטוח שיש צורך בהבטחה כזו.

    במידה והבטחה כזאת לא הייתה קיימת, הבנקאים סבלו מאותו גורל שמועלים אחרים סבלו ממנו: בעלי ממגורות, מחסנאים, בנאים שקבלו תשלום מראש עבור קניית חומרי וכו' שמעלו ברכוש לקוחותיהם (וזכור לטובה הפרק מסיינפלד על בעלי העסק לניקוי יבש שמשתמשים בבגדים של הלקוחות שלהם…)

    >>> שנית, ההבטחה הזו לא קיימת מפורשות ואני מסופק לגבי המידה שהחלטות הבנקים התבססו על הבטחה כזו (האם אתה באמת חושב שהמשקיעים בעשור האחרון השקיעו בנדל"ן בארה"ב בגלל שהם הבינו שהממשלה תציל אותם במקרה שההשקעה לא תצליח?).

    ברור שכן. שוב, מאיזו סיבה אחרת העסקים הגדולים מממנים פוליטיקאים? זה סוג של ביטוח. וברגע שכל הציבור מעורב בעסק (דרך המשכנתא והפנסיה שלו), כמובן שיהיה צורך להציל את המערכת הבנקאית. וכך המפלצת הזאת מגנה על עצמה לנצח—עד להתמוטטות המשטר.

    >>> ושלישית, והכי חשוב לעניינינו, היכולת של הממשלה לחלץ את הבנקים לא תלויה בקיומו של כסף. ראה למשל המשבר הנוכחי ומשבר ה-L&S בשנות ה-80 בו הממשלה הצילה את המגזר הפיננסי על ידי הרחבה פיסקלית, לא על ידי גידול בכסף.

    סמנטיקה, במיוחד שהרחבה פיסקלית ממומנת ע"י הנפקת אגרות חוב, שבסופו של דבר הבנק המרכזי רוכש בצורה זו או אחרת, אם לא בזמן המשבר, אז בנקודה מאוחרת יותר.

    לגבי דוגמת הסלט: הכל טוב ויפה עד שהגענו למלך. זה לא עקרוני לדוגמא אבל שים לב שבחרת מלך—סמל השררה—עבור דוגמא שאמורה להדגים שהעקרון שלך הוא מועיל—ואיננו דורש שררה. וכמובן יש דברים בגו כי כמובן הסכנות רבות מהתועלות ולכן יש צורך בכפייה.

    עכשיו בוא נחזור למלך, ברגע שהוא רושם את חצי השטר העודף. מניין הוא יודע שההלוואה תוחזר? האם הוא מומחה לחקלאות? מנין הוא יודע שהעגבניות אכן תבשלנה מחר? מנין הוא יודע שבעל המלפפונים יסכים לשלם מטבע וחצי עבור שלושת העגבניות? חוק הערך השולי מראה שכל כמות נוספת של סחורה עשויה להיות שווה פחות עבור הרוכש. אחרי שאכלתי שתי עגבניות, יתחשק לי פחות לאכול את השלישית, ואני אסכים לשלם עבורה פחות.

    בנוסף, מגדל המלפפונים, ברואו שיש לכאורה ביקוש לשלוש מלפפונים ביום באותה רמת מחירים של שני מלפפונים ביום יתפתה אולי להשקיע את הרווח הנוסף במתקן התפלת מים. מה שהוא לא יודע זה שהכסף שהוא משקיע הוא בעצם אותו הכסף שהוא חוסך בבנק ומייעד לחממות. הוא מבצע השקעות ללא כיסוי. בקיצור, יש את הנראה ואת הבלתי נראה. לא כל מה שנראה כרווח נטו למתכנן המרכזי בראייתו הוולגרית לוקח בחשבון את המחירים בעיניהם של האינדיבידואלים. המטריקה שלו היא גסה, ממצעת מעל יחידים כאילו שאפשר לסכום אושר והעדפות אישיות.

    בקיצור הלוואה בריבית שברית או מדיניות מוניטרית מרכזית סובלת מכל החוליים של תכנון ריכוזי: אנחנו פחות זהירים עם הרכוש של אחרים מאשר עם הרכוש שלנו. אנחנו מניחים הנחות לגבי מה שאחרים רוצים/יכולים/מייחלים בלי שום הכרות עם המצבים הספציפיים. זה גורם להשקעות שנראות כלכליות אבל הן לא באמת מגובות ע"י ביקוש אמיתי, ובסופו של דבר הבועה פוקעת.

    נחזור שוב למלך החכם. ביום השלישי, למלך החכם היתה הארה והוא הבין שבעל המלפפונים עומד לרצוח את אשתו למחרת. בחוכמתו הרבה הוא הלך והקדים תרופה למכה וגירש את בעל המלפפונים מהממלכה. ומאז המלך ואשת מגדל המלפפונים חיו באושר ועושר.

    הדוגמא של הקו-אופ של השמרטפות מראה כמה דברים. קודם כל, שגם אם הפונקציות של בנק מרכזי הן מועילות, אפשר לספק אותן בשוק החופשי, בלי לכפות אותן על תושבים שלא מעוניינים. למשל, במדינות אמריקה הלטינית מעגלי הלוואה שאמורות להוציא בעלי עסקים ממלכודות נזילות הן מאוד פופולריות.

    דבר שני, הדוגמא הזו מראה את חוסר התוחלת של מטבע שמוכנס לשוק בצורה שרירותית, בלי שווי אינטרינסי, ובאופן כללי יותר, את חוסר התוחלת בכלכלה בתכנון מרכזי. כל המרשמים וה tweaks שמנהלי הקו-אופ נהגו בהם היו טלאי על טלאי שניסו למקסם את התועלת שמגולמת במטריקות שרירותיות שלא יכולה להיות הסכמה לגביהם.

    הפתרון הוא התבססות על חליפין בין צדדים מסכימים, והתפקיד של הקו-אופ יכול להיות כשוק שבו מתבצע החליפין. החליפין חייב לקחת בחשבון את העדפת הזמן של הסוחרים, במיוחד כשהם כולם סוחרים באותה הסחורה, ההבדל היחיד בינהם, שמאפשר את שיתוף הפעולה, הוא הבדלים בהעדפת הזמן. למשל, חוזה לשמרטפות בהתראה קצרה, ארוכה, בינונית, בסוף השבוע, באמצע השבוע… בגלל שלאנשים יש צרכים שונים, השוק צריך לתת להם לבטא זאת (וכמובן לבעלי השוק יש אינטרס להצטיין בתחום), ואז הם יוכלו למקסם את התועלת שלהם. אין צורך במלך חכם שיווסת את שווי הקופונים. יש צורך בשוק חכם.

    http://blog.mises.org/9699/krugman-and-his-economics-of-keynesian-baby-sitting/

    מהתגובות:

    Quick, someone get Mr. Krugman to the Chicago Board of Trade, NYMEX, or an auction, so he can see how price discovery of commodities and other goods or services happens as numerous buyers and sellers bid on prices. He obviously can’t see how it happens in brick and mortar store environments, so maybe it would be easier for him to see it in a direct auction environment.

  30. יואב Says:

    יש לי שאלה.
    בדיון בתגובות אתם אומרים שאם הפקדתי בבנק 10 שקלים – הבנק יכול להלוות 9 שקלים.
    ממה שראיתי וקראתי ממקורות אחרים באינטרנט אני הבנתי שמשמעות הרזרבה השברית היא:
    אם הפקדתי 10 שקלים בבנק, הבנק יכול להלוות 100 שקלים.

    ולכן כמעט כל הכסף מקורות בחוב, כי הוא לא היה קיים עד שמישהו לווה אותו.

    הבנתי לא נכון?

    • apatir Says:

      בקצרה: כשראובן מפקיד 10 שקלים בבנק, הבנק יכול להלוות לשמעון 9 מהם. נניח ששמעון לוקח הלוואה על מנת להקים עסק, אז עם ה-9 שקלים הוא קונה עטים מלוי. לוי לוקח את התשעה שקלים של שמעון ומפקיד אותם בחשבון בבנק שלו. כעת הבנק קיבל עוד פיקדון של 9 שקלים, והוא יכול לייצר הלוואה נוספת של 8.1 שקלים. המעגל הזה עשוי להמשך עד אינסוף. סך כל הכסף שנוסף לכלכלה הוא:
      10+9+8.1+7.29+… = 100
      (לפי הנוסחא הידועה של טורים הנדסיים)

      • יואב Says:

        תודה.

      • קובי Says:

        היי מה הנוסחה המדוייקת של הגידול האקספוננציאלי של הבנק כפונקציה של הזמן? או למקרה ספציפי: נגיד אם יש לו סכום התחלתי של מיליון שקל והוא יכול להוות בריבית של 5% שנתי ותוך כדי הוא ממשיך להלוות את הכסף שהוא מקבל חזרה (או פי 10 ממה שהוא מקבל..) תודה

  31. tzachischiff Says:

    שמעתי שבפועל מה שקורה זה שגופים עברייניים משתלטים על הרבה מחשבים באמצעות נוזקות ובאמצעותם מייצרין ביטקוין ומתעשרים. לא נכון?

    • יוסי Says:

      טוב זו שאלה די רטורית. השאלה היא מה מיוחד בכך? יש בלי סוף דרכים שגורם עוין יכול לנצל מחשב פרוץ ולהשתמש במשאבי החישוב שלו. סה"כ, פריצה כזאת שבסך הכל לא גורמת נזק למותקף חוץ מחשבון חשמל מוגדל היא כמעט "שירות לאזרח", משום שהיא מעלה את המודעות לצורך להגן על הנכסים שלך.

      • tzachischiff Says:

        ליוסי,
        "מה מיוחד בכך"? שמנגנון שהיה אמור לתת לאזרח העולם אופציה – פועל בצורה כזו שהוא נותן שירות טוב יותר מהיר יותר ויעיל יותר לארגוני פשע. במשך כשמונה-עשר חודשים אי אפשר היה לרכוש כרטיס גרפי בבריטניה כי הם נרכשו כולם על ידי מי שמעורבים כך או כך בארגוני פשע.
        "בסה"כ לא גורמת נזק"? מצער לשמוע תגובה כזו על פריצה למחשב ששודדת את המידע האישי והפרטי – כולל סיסמאות וכ"א – למטרות זדון.
        "שירות לאזרח"? כלומר כשמישהו ירצח אותך זה יעלה לנו את המודעות לצורך להגן עליך? כלומר עלינו לברך על כל מעשה עברינות כי הוא מקדם את המודעות? לא בטוח שמקיאוולי היה ער לאופציה ההזויה הזו.
        מצער ששאלה רלוונטית שלי קיבלה התיחסות כ"כ לא רצינית – ראשית, יוסי, גימדת את השאלה ל"רטורית" (כנראה שלא מוכר לך ענין ההתיחסות לגופו של ענין) ואח"כ הוספת אמירות כשכל אחת הזויה (בלשון נקיה ככל שניתן) מקודמתה. דיון אישי מהרמה הזו לא מקדם את הענין. ממש לא.

      • יוסי Says:

        שלום צחי, אולי הייתי צריך לענות יותר בהרחבה כדי שתרד לסוף דעתי. מאידך נראה לי שיש לך דעה די מגובשת ומגובה בעדויות לגבי השאלה האם ביטקוין הוא טוב או רע לאנושות ומה צריך לעשות איתו, אבל אתה חולק אותה עם הפורום הזה טיפין טיפין, אז אולי למען הדיון תציג את דעתך מא' ועד ת' ואז אפשר יהיה להתייחס לדברים בפרוטרוט. למשל בנושא האפיזודה שאתה מתאר בלונדון—העניין לא מוכר לי, היית יכול לחלוק את הקישור לכתבה שמתארת מה שקרה שם.

        עכשיו לגבי הביטקוין. המחשבה מאחורי הסכימה של הביטקוין היא אנרכיסטית בעליל, כזאת שמציבה לעצמה למטרה חוסר יכולת פיקוח מרכזית ומאפשרת מסחר אנונימי. כמדיום כזה כמובן שהביטקוין יקרוץ לעולם התחתון, ממש כמו סוליות הירואין או דטרגנט לכביסה של חברת Tide (http://www.usnews.com/news/articles/2012/03/14/pilfered-tide-detergent-new-drug-currency). מצד שני העולם התחתון לא חי בוואקום, את רוב הסחורה שהוא מספק הוא מוכר לעולם הפחות או-יותר נורמטיבי ולכן הוא חייב לסחור במטבעות שיש להם ערך גם בעולם הנורמטיבי. רוצה לומר, אם רק אנשי העולם התחתון היו מעריכים את הביטקוינס כבעלי ערך, הערך שלהם היה מתמוטט.

        אם כן, יש פה מצב שנוצרה סחורה חדשה בשוק (ביטקוינס) שאנשים גם נומרטיביים וגם פחות, מעריכים. כמו בכל מקרה כזה, אנשי העולם התחתון ינסו למצוא דרכים להשיג את הסחורה הזאת בדרכים לא נורמטיביות. ופה אין שום ייחוד לביטקוינס לעומת טלביזיות LCD או יונדאי שנת 2010 לבנה שמוצאת את דרכה למשחטות הרכב בשטחים. ביטקוין שונה מהמכונית ומהטלביזיה בכך שניתן ל"כרות" אותו באמצעות מחשבים. מכאן נוצרת המוטיבציה ליצור נוזקות שישתלטו על מחשבים וייצרו ביטקוינס עבור העולם התחתון. גם כאן, אין ייחוד רב לביטקוינס משום שבעולם המקוון שלנו, השתלטות על מחשב *לצורך משאבי החישוב שלו* היא כבר כמות שהיא פרצה הקוראת לגנב. למשל, אפשר להשתמש במחשב פרוץ כנ"ל ע"מ לנסות ל"שבור" ססמאות לבנקים, או אפילו לפייסבוק או דוא"ל, וכו'.

        נוזקה כזאת שמשתלטת על המחשב *אך ורק* ע"מ לבצע בו חישובים היא לאין ערוך פחות מזיקה מנוזקה שבאמת מנסה לגנוב מידע אישי מהמחשב או תוכנה שמבצעת פעולות לא-חוקיות מהמחשב המותקף. אני לא יודע אם באמת קיימות נוזקות כאלו שבאמת מגבילות את עצמם בצורה הזאת, אבל נראה לי הגיוני, במידה מסוימת, ליצור נוזקה כזאת. למה הדבר דומה? לשכן שגונב ממך חשמל או מים. לשכן הנ"ל יש אינטרס ברור לא לעבור לעבירות יותר חמורות. הוא לא יפרוץ לך לבית ויגנוב את תכולתו ויאנוס לך את הילדים, למשל. גם בגלל שהוא מפחד מהתערבות הרשויות במקרה הזה, וגם בגלל שבכך יקיץ הקץ על עסק גניבת החשמל הרווחי. בתור קורבן, מצבך הרבה יותר טוב אם כתוצאה מפשע מינורי שהופנה כלפיך החלטת להגן על הבית שלך כדי למנוע פשעים כבדים יותר נגד רכושך ומשפחתך בעתיד. לדוגמא, האם היית מעדיף שהמחשב של סבתא שלך יותקף ע"י נוזקה שתגנוב את כל פרטיה האישייים, ואתה בכלל תלמד על קיומה כשמישהו יתחיל לקחת הלוואות על שמה, או שהיית מעדיף שהיא תתלונן לך שהמחשב שלה קצת איטי מדי לאחרונה (בגלל נוזקת ביטקוין, אבל גם אתה, ובטח סבתא שלך, לא מבינים את סיבת השורש להאטה בביצועים, וממש לא יודעים שום דבר על ביטקוין), ואתה תבוא ותחליט לשדרג לה את האנטי-וירוס ותמנע את הבעיות היותר חמורות באיבן?

        מעבר למוטיבציה העסקית ליצירת נוזקה מוגבלת כזאת יש גם מוטיבציה טכנית: נוזקה שרק מבצעת חישובים ואינה זקוקה לגישה לדיסק הקשיח יכולה לרוץ בהצלחה במספר רב יותר של מחשבים, אפילו אם המשתמש חסם גישה לדיסק הקשיח לתוכנות שמגיעות מהאינטרנט. היא יכולה להיות פשוטה יותר וקטנה יותר.

        אז מה המסקנה: האם הביטקוין הוא "טוב" או "רע"? כמו כל פיתוח טכנולוגי, הוא טוב לאנשים מסויימים ורע לאנשים אחרים. אני אישית חושב שהוא חמוד באיך שהוא מנסה לתקוע אצבע בעין של המערכת המוניטרית-בנקאית המדכאת, אבל הוא לא בעל ערך לטווח הארוך. מאידך, תוך כדי ההתנסות בסכימה הזאת האנושות מגדילה את הידע שלה לגבי מוסדות ואתגרים טכנולוגיים (למשל איך להגן מנוזקות) וחברתיים, ואת זה, מי שרוצה להגביל, ימצא את עצמו בפח הזבל של ההיסטוריה עם רבים אחרים שחשבו שהם יכולים להכתיב לחברה באיזו טכנולוגיה ומוסדות עליה להשתמש.

        זוהי דעתי. תודה.

  32. orikatz Says:

    אני רק שאלה:
    בעולם שבו שולט הביטקוין ולא קיימים בנקים, האם ליזמים לא יהיה קשה יותר לגייס כספים על מנת להקים עסקים חדשים? או שישארו ארגונים דמויי בנקים שיעשו את אותו התפקיד שבנקים עושים היום, והם כמובן ילוו עם רזרבה חלקית, כך שבעצם לא שיניתם משהו מהותי? ואם לא יהיו ארגונים כאלו, האם הקשיים של היזמים לא יצרו מצב שבו רק אנשים עם הורים עשירים יכולים להקים עסקים ולהתעשר?

    • יוסי Says:

      אין שום מניעה לקיום שרותי בנקאות בכל מטבע שהוא, כולל ביטקוין. ההבדל הוא במידת השקיפות של התהליכים הבנקאיים. כסף שיופקד בבנק ע"מ שהוא יישאר שם ויהיה זמין ללקוח למשיכה מיידית בכל זמן שהוא—הבנק לא יוכל להלוות. לעומת זאת כסף שיופקד בבנק בצורה מפורשת למטרות השקעה הבנק יהיה רשאי (ואולי אף חייב) להלוות בריבית לגורמים בשוק שזקוקים למזומנים, על כל הזדמנויות הרווח וההפסד שכרוכות בכך.

  33. Zion Cohen Says:

    מנצרך לממן "תעביר את זה הלאה" הינה מערכת שתפקידה לאפשר גישור קל, נוח ומהיר בין אנשים וגופים המוכנים לממן וכן להציע מוצר\שירות, הן מרכושם והן מזמנם עבור אלו הזקוקים לכך. בנוסף ישנה האפשרות ל"החלפת" מוצרים\שירותים שווי ערך

    המערכת תהיה פונקציונאלית ותכיל אפשרויות התממשקות עם הפלטפורמות המתקדמות ביותר כיום, אך יחד עם זאת תהיה פשוטה, נוחה וקלה ללמידה כך שהמשתמשים ייהנו מהשימוש במערכת ויפיקו בה שימוש רב.

    אפליקציית- מנצרך לממן,,תורכב מהמרכיבים הבאים:

    1. אפליקציית Facebook

    האפליקציה תהווה ממשק למערכת דרך פלטפורמת הFacebook המוכרת למשתמשים רבים. כך שמצד אחד תכיל פונקציונאליות כמעט זהה לזו שבאתר ומצד שני תיתן למשתמש תחושה של סביבה קלה, פשוטה ומוכרת.

    2. שרת ובסיס-נתונים

    . צורת ואופן ההתקשרות עם השרת תפורט בהמשך.

    3. ממשק ניהול לאפליקציה

    מערכת ניהול תוכן (CMS). המערכת תאפשר למנהל לערוך, לשנות ולהוסיף מידע בקלות וזאת בעזרת ממשקים ויזואליים פשוטים ונוחים.

    הגדרות

    משתמשים

    קהילה המשתמשים שיפעלו במערכת. המשתמשים יפעלו בשני אופנים פעם כצורכים פעם כנצרכים. המשתמשים בסופו של דבר יקבעו את מחיר המוצר\שירות וכן לאחר שימוש תהיה באפשרותם גם לדרגו.

    ממנים

    קהילת הממנים מרכושם ומזמנם, בכדי לעזור לנצרכים. אותם ממנים יבחרו מוצר או שירות אותו ירצו לתת לאחרים ויתמחרו אותו בהתאם הממן מעוניין שהנתרם יעביר גם הוא למישהו אחר-בסגנון תעביר את זה הלאה,ואז התרומה מתגלגלת ולא נעצרת ואז יכול להיות שההעברה תחזור לממן באיזה שהוא גלגול

    נצרכים

    קהילת אנשים הזקוקים לסיוע בצורה כזו או אחרת. אותם נצרכים יקבלו שירותים/מוצרים שיסופקו להם על ידי הממנים.

    שירותים / מוצרים

    שירות או מוצר שמספקים הממנים לנצרכים. השירות יכול לבוא לידי ביטוי בעזרה טלפונית, דרך המייל וכן בפעולות פיסיות גם כן. לכל פריט יוצמד מחיר אשר ייקבע בעזרת דירוגים ומכרזים.

    דירוגים ומכרזים

    עבור כל שירות ו/או מוצר יתנהל מכרז כאשר כל משתמש יוכל לדרג את הפריט לדעתו ולהגיב על המחיר. בהתאם לפרמטרים אלו ייקבע מחירו של הפריט.

    ההולך בדרך"חוכמת ההמונים לקביעת שווי

    הכשרות

    במידה ודירוג המוצר יהיה נמוך, המוצר יעבור לטיפול ויעבור תהליך שמטרתו היא להביא את המוצר למצב בו יהיה נדרש.

    מנטור

    יפקח וינהל את העסקות באזורו לשביעות רצון הדדים ובתמורה יקבל 4% מהעסקה.

    קבוצות

    כל משתמש יהיה שייך לקבוצה. בכל קבוצה יעמוד ראש קבוצה. הקבוצה תהיה חלוקה לוגית של המשתמשים. במידה וישנם חילוקי דעות בין חברי הקבוצה, ראשי הקבוצה יכריעו.

  34. שלוסמם Says:

    הטענה המרכזית במאמר מופרכת מיסודה,
    בכל המדינות הבנק המרכזי מעביר את רווחיו (כסף נקי מחוב) לממשלה שצורכת שירותים ומחזירה כסף נקי מחוב למשק.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: