מסעותיי במגדל

by

תהל פרוש

1.

מגדל, מגדל

את עווית גורל

בפתח תקווה – אין.

בעד זכוכית מחוסמת

מכוערת, לקירותייך נשברים אנשים.

2.

לא מזמן יצאתי למסע. תחילתו בזה שקרן הפנסיה שלי המצויה תחת ניהולה של חברת מגדל היתה חייבת לי כסף ובכל זאת לא קיבלתי אותו. למען הדיוק אני חייבת להודות שלולא הייתי זקוקה לכסף שכלוא במגדל לא היה אכפת לי שיהיה תקוע שם לעד ושעדר מנהליה העבשים ישקיעו אותו ככל שתאבה נפשם. על כל פנים, לצערי, הייתי זקוקה לו. וכך, כמו גיבורה במיתולוגיה היוונית, שאינה רוצה לצאת למסע אבל האלים דוחפים אותה, יצאתי מחוץ לבית כדי לחזור כמה שיותר מהר. במקרה הזה חשוב לשים לב שבמקום אלים רבים הנחה אותי רק אל הכסף, אך זה לא שינה את העובדה שכמו באותן מיתולוגיות הזמן התארך, הדרכים התפתלו ומצאתי עצמי מול מפלצות מרובות ראשים.

מסעי עבר במקומות אנטי הומניים כמו מס הכנסה, ביטוח לאומי, לשכת התעסוקה ומגדל כמובן. וחוזר חלילה. בדיעבד אני חושבת שאחד הדברים שהתבררו לי מיד היה שרצוני העז שלא להיות במגע עם שום מוסד פיננסי, רצון שאותו מימשתי בדבקות עד כה, היה דחף בריא שאף שהוא גובל באלוזיה עצמית יש בו כדי לשמור על שפיות. כי מה שנוכח בעוצמה בבואי להתעסק עם פעמון הזכוכית של המוסדות הפיננסיים היה uncanny. אותה תחושה מתעתעת שבה המוכר והיומיומי נהפך לזר בהבלח פתאומי אחד. אותו מצב שבו לפתע נחשפת שכבת מציאות נוספת עזה יותר ממה שלכאורה עד כה נחשב למציאות.

אז מה קרה לי בהטרוטופיה הפיננסית? דבר ראשון, המרחבים הפיננסיים שהגעתי אליהם עיקרו אותי מסממנים אישיים. התרחשה בי רדוקציה רדיקלית ומהירה של הגוף לאוטומט מכאני שכל הווייתו מכוונת לכסף, וכל תפקודיו הם להוציא ולקבל מסמכים וכסף. אם אני זוכרת נכון הפעם הראשונה שבה הבחנתי באוטומאט שהפכתי אליו התרחשה דווקא במס הכנסה.

עמדתי במסדרון במצב הפיזי השכיח בזמנים כאלה, גרוני מכווץ, ליבי פועם במהירות, חזי מלא תחושות חרון וזעם מוכנים מראש. זוהי מין תחושה מעניינת שמשלבת רצון עז לצאת למלחמה ופוזיציה קורבנית. כך עמדתי שם מוכנה לזנק על פקידת שומה כשבחור צעיר נכנס בצעד גס והביט על שורת המשרדונים. הרגשתי מעוצבנת מנוכחותו הזכרית הששה אלי קרב, הייתי בטוחה שהוא רוצה לגזול לי את התור והקשחתי את פניי. לאחר שסקרנו זו את זה באיבה במשך כחצי דקה, הבנתי שמדובר בחברי הטוב אילן. לקח לו עוד כעשרים שניות ארוכות לזהות אותי. לבסוף נפל על צווארי בשמחה, אבל שנינו היינו תחת הרושם הטראומטי של הזיהוי המעוכב.

כל זה עורר בי פליאה וסימן לי את האפשרות שהתרבות מגלה ומסווה כל הזמן: שמופעל עלינו לחץ להיות חסרי סממנים אישיים ובו בזמן להאמין שאנחנו יצירה חד פעמית של הטבע. ובפער הזה נחשפה פעולתו של הדימוי ואיך הוא פועל על הנפש. כי במרחבים המדכאים של מגדל הפכתי בעל כורחי לדימוי עלוב, לקליפה של אלפי הנשים והגברים שהיו שם לפניי. ערכתי הצגה של מי שאיני עבור מי שאינם עבור איזו מטרה שמחוץ לשטח הפיננסי נקראת חיים. בהיכלי הכסף, כל פעולה וכל סיפור משרתים את מטרת הבסיס הזו, אבל גם היא, כלומר הם – החיים, נהפכים לדימוי שחוק.

3.

כל זה גס מגדל,

אני רוצה לעטוף אותך בפלסטיק שחור

לקשור אותך בשרשרת ברזל

לכסות אותך בבטון

לחפור לך בור. אני רוצה

לדרוך עלייך מגדל

לפצפץ אותך ככה

שלא יישאר ממך בדל

4.

מעניין אפילו יותר שהדימוי שהוכרחתי לתפקד לפיו בתוך מבוכיה הבירוקרטיים של מגדל משקף את הדימוי הגדול יותר שמגדל או כל מוסד פיננסי אחר צריכים לתפקד במסגרתו דימויה של ישראל בעולם ככלכלה פורחת. וכך הלאה, ישראל צריכה לתפקד ככלכלה משגשגת כדי לתמוך בדימוי של מרחב אחר, למשל קרן המטבע העולמית, שגם היא תומכת בדימוי אחר. כך זה ממשיך הלאה והלאה עד לאידיאולוגיה הקובעת את הדימוי וניזונה במעגל אינסופי, אקסטטי, מאישורו של הדימוי.

המבנה הרוטט הזה, נשען כולו על בני אדם ותלוי בתפקוד שלהם בתוכו. במקרה הזה, חלק מבני האדם משמשים את המוסד הפיננסי וחלקם מגיעים אליו כאזרחים או לקוחות אך כולם עובדים את אותו מנגנון. אגב, העובדים שנתקלתי בהם בשיטוטיי היו נחמדים או ניסו להיות נחמדים אף כי הם עובדים בלב המאפלייה. הם נראו לי מחוקים מאוד באורות ניאון ומשעות תסכול שנערם על ראשם מדי יום ממאות אנשים שיש להם בסופו של דבר ובזכות המחיקה פה אחד ודרישה אחת. אלה עובדים שלא היו בקיאים בסליל החוקים והתקנות של המוסד שהם מייצגים אותו ולא באשמתם זוהי בורות שיש לה יד מכוונת.

על כל פנים המערכת הדימויית רבת השכבות, שכולנו מקיימים אותה בקפידה, נחשפת באופן נפלא דווקא דרך החיסכון הפנסיוני. היא מורכבת קודם לכל מהנחות בסיס שכשפורטים אותן נראות מוזרות מאוד. כך, החיסכון הפנסיוני נשען על הרציונל לפיו בני אדם הם אינפנטיליים חסרי אחריות ולכן יש צורך להכריח אותם בחוק להפריש מדי חודש ממשכורתם לחיסכון לעת זיקנה. הרציונל הזה נסמך על רציונל נוסף לפיו אנשים מגיל מסוים אינם כשרים לעבודה בחברה, ויש צורך לגרום להם לחסוך לקראת זמן הבטלה הממושך הזה כדי שלא יפלו על המדינה לנטל. הרציונל האחרון מקבל חיזוק חברתי מכך שאנשים מגיל ארבעים באמת נחשבים מבוגרים בשוק העבודה שטוף האייג'יזם (גזענות על בסיס גיל) של היום. ייתכן שמדובר במעגל שוטה.

על כל פנים, שני הרציונלים הללו קורסים בקול תרועה אל מול המציאות העגומה. רוב רובם של העובדים שמפרישים כסף לחיסכון פנסיוני כיום חיים באוברדפט. משמעות הדבר היא שעליהם להשלים את ההכנסה שלהם באמצעות הלוואות מהבנקים בריביות שערורייתיות. בעצם אין בידנו מספיק כסף כדי להפריש לחיסכון הפנסיוני – ולכן החיסכון הזה הוא כל כולו הלוואה מהבנק שמי שנושא בנטל שלה הם אנחנו האזרחים.

וכך המדינה מייצרת את הדימוי הנחשק של כלכלה פועלת: למגדל ולחברות האחרות, הנשלטות על ידי בעלי הון טייקוניים יש כסף זמין לבצע השקעות בשוק המניות, להלוות כספים לחברים טייקונים ואף כוח למחוק להם חובות. הבנקים מתעשרים מריבית החובה או מלקיחת הלוואות לכיסוי ריבית החובה ועובדים בעלי חובות משועבדים יותר ויותר למקומות העבודה שלהם, ובאופן הזה מקיימים מלאי עובדיםעבדים שימשיכו להפריש כספים ולהניע את גלגלי המוסדות. גם משרד האוצר כותב בחוסר מודעות עצמית, שהנעת שוק ההון של ההימורים באמצעות הפקדת הפרשות הפנסיה אצל החברות הפנסיוניות, היא סיבה מרכזית לקיומו של אותו חיסכון.

הצורך של המדינה בחברות הביטוח הפנסיוני הפרטיות שבשליטת בעלי ההון מתבהר עוד יותר כשמבינים שהפנסיה, הכסף ששייך לעובד/ת, מוחזק כבן ערובה גם כשהאזרחית נעשית מובטלת ואינה מוצאת עבודה מכורח או בחירה. וכך, כדי להמשיך ולשמור את הכסף זמין כהשקעה בשוק ההון המסוכן מצד אחד, ומצד שני להכריח את העובדים, שכאמור מוחזקים כאינפנטילים חסרי אחריות, לחזור לשוק העבודה כמה שיותר מהר, נעשות עוולות בשני מישורים: הראשון הוא הקנס שמוטל על מי שמעוניין למשוך את "חסכונותיו" לפני גיל הפרישה בסך של 35% מהחסכונות. והשני הוא באי יידוע המובטל/ת בכך שלאחר שסיימה לקבל דמי אבטלה, יש לה זכות לתבוע כל שלושה חודשים שכר מינימום כפול שלוש. חברת הפנסיה כמובן שאינה מודיעה על כך, אבל המדינה משתפת פעולה – גם ביטוח לאומי אינו מודיע על כך. הכל כמובן לטובת תחזוק הדימוי באמצעות בעלי ההון ועל חשבון האזרח שצובר יתרת חובה בבנק.

עוולה נוספת שקשורה בצורך של המדינה במאגר מזומנים לתחזוק תדמיתה היא אופן שיחרורה של קרן הפנסיה עם גיל הפרישה. גם כאן המדינה מעדיפה להפקיר את האזרח ולתת לו קצבה זעומה מדי חודש במקום לפדות את הכסף שצבר בעמל. מכאן או משם, מגדל מייצרת רווחים פיקטיביים מכסף מדומיין שנכנס אליה מעובדים שנכפה עליהם לחסוך. החיסכון הפנסיוני כל כולו נועד לייצר את הדימוי של תנועה בגלגלי הכלכלה הישראלית כדי לקבל דירוגי אשראי טובים בבנק העולמי באמצעות טייקונים ישראלים שיוכלו למנף את עסקיהם בהלוואות ענק. דימוי על גבי דימוי, ייצוגים רב שכבתיים, מרובים, קשורים ואחוזים זה בזה ובוודאי שיש להם מרכז רב עוצמה כמו חור שחור, האידיאולוגיה. זו שבתהליך האיטי של התפוצצותה והתפשטותה הביאה אותנו עד הלום. הלחץ בחזי במס הכנסה, בביטוח לאומי, במגדל, היה לחץ מבני עצום. מבלי שיכולתי לתת לזה מלים התודעה שלי נדרשה להתאים עצמה לפיקציה. ואם לא רציתי להתאים את עצמי לא יכולתי לקבל אפשרות לזה.

5.

אני רוצה, מגדל, שתהיי לשעבר

אני רוצה שתיסחפי לים

שתעברי לאילת, שתקבלי על הראש

אני רוצה למשוך את הוני ממך מגדל

ולא לזכור ממך יותר

אלא שהוני שבוי בך

ומרפד את כיסיהם של בעלייךנכלולייך

ומבשם את אפם וחיכם בכל מיני הילולות

הו כן, תתמוטטי כבר לערימת הקלפים שאת

תתפוררי כבר מגדל. אל תנסי למצוא חן בעיניי!

6.

ולכן, ואפילו רק בגלל מבנה הדימויים הכלכלי, יש לבטל את מדינות הלאום.

תגים: , , , , , , , , , , , ,

63 תגובות to “מסעותיי במגדל”

  1. יריב מוהר Says:

    אחלה פוסט – וזו תמיכה פואטית, לא ריאל-פוליטית. כי ריאלית אני חושש שחלק ניכר מהחרא הזה הוא עניין חיוני לכינונה של חברה עם אינטרנט וקפה הפוך (כלומר חברה שהתקדמה בהרבה משלב הלקטיות-ציידות).

    • נועם א"ס Says:

      אתה מכיר את זה? –
      http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%9C_%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94

      עקרונית אתה צודק, הבעיה היא כזאת: האם כלכלת-הכסף יכולה בכלל לשרוד בסיטואציה שבה הולכת ומתרחבת ההכרה שהכסף הוא שום דבר בפועל – חוץ מסימן מוסכם, כמובן (תהל פרוש: מבנה הדימויים הכלכלי)? האם המודעות של שני הצדדים בעסקה כספית כלשהי בדבר (אי-)ערכו כסימן של הסימן המוסכם, לא חותרת, בסופו של דבר, תחת תנאי ההיתכנות של עצם ההסכמה?

      אפשר בהחלט לדמיין שני בעלי חברות ענק בעסקת מיזוג מסכימים על היות הערכים הכספיים בעסקה ייצוגים מופשטים לחלוטין, ובכל זאת מממשים את העסקה – למעשה, אפשר בהחלט לטעון שדווקא *בגלל* ההבנה ההדדית הזאת (-הכסף מופשט לחלוטין) – הם מבינים איך לייצר רווח אחד לשני מעסקאות כאלה.

      אבל ברגע שצד אחר נכנס לעסקה – הצד של כוח העבודה, שמיוצג בטקסט ע"י הכותבת – כשהוא מבין את זה גם כן, למה לו בעצם לשמור על ההסכמה הזו? באיזה אופן הוא בכלל *יכול* לשמור על העמדת הפנים הזאת, שבאופן ברור כל כך מושתתת כולה על הפשטת העבודה שלו ל"כסף".

      • יוסי Says:

        יש כסף ויש כסף. ההבדל הוא האם המערכת הכספית היא מערכת של כפייה או לא. במערכת וולונטרית, לכסף כמעט תמיד יהיה ערך אינטרינסי—למשל, מלח, מינרלים נדירים או מתכות שונות—אחרת אנשים יעדיפו מדיום אחר לחליפין.

        תוחלת החיים הממוצעת של כסף-כפיה מדינתי (fiat currency), לעומת זאת, היא עשרים ושבע שנים, בסופם, בדרך כלל, חסכונות החיים של אנשים נמחקים או קטנים באופן משמעותי:

        The Short, Unhappy Lives of Fiat Currencies

      • נועם א"ס Says:

        תודה יוסי על הסרט. רק בשנה האחרונה התחלתי לרחרח לתוך העניין הזה של הכסף, וזה מאוד מעניין.
        אני לא בטוח לגבי המדיום בעל הערך האינטרינסי – כלומר, בנקודה ההיסטורית הספציפית שבה אנחנו נמצאים, יותר מעניין אותי לחקור כמה רחוק אנחנו יכולים לחשוב (לחשוב בלבד. יישום כרגע באמת נראה יותר מדי מופרך) על כלכלות בלי כסף/מדיום בכלל, משהו בסגנון הטקסט של בוב בלאק שקישרתי אליו ("כלכלת משחקים"?).

      • יוסי Says:

        טוב נועם קראתי. מה אומר ומה אגיד, מאמר שמאלני טיפוסי. הוא מתחיל עם ניתוח נוקב ודי (אבל לא מאוד) מדוייק של איזו מציאות חברתית (האפקטים החברתיים של עבודה בשכר), ואז מכריז מלחמת חורמה באפקט בלי לשאול מה הגורמים לו. ואז מוצעת אלטרנטיבה אוטופית בתוך הררי מילים ריקות ומתוך התעלמות מכל הצדדים הלא נעימים של האלטרנטיבה (תוחלת החיים של האינדיאנים היתה בערך 25 שנים) ועם חוסר-הגיון כלכלי שגם ילד בין חמש יכול לראות דרכו (אפילו בבבל הקדומה היה צורך בביטוח ובנקאות). מה שלא מוסבר הוא כיצד החזון הנ"ל יתממש—מי יבחר "לשחק" בלפנות את הזבל למזבלות למשל—והאם מימוש החזון הנ"ל כרוך באלימות: למשל, כדי ליצור "אדם משחקי חדש" שמאוד יהנה לפנות את הזבל (לפחות פעם בחודש, באופן ספונטני).

        האם הכותב מציע לאסור על אנשים לספק שירותים ספציפיים עבור תמורה ספציפית?

        אם כן אז הוא עוד דיקטטור שחושב שהוא גילה את *ה*דרך לארגן את האנושות.

        ואם הוא רוצה לארגן חברה בצורה וולונטרית כזאת, אהלן וסהלן. שיתחיל מסדר גודל של קיבוץ ויראה אם זה עובד. אבל מן הסתם כמו מרקס והביקורת שלו על האוטופיסטים הצרפתים, הוא יטען שחברה "משחקית" לא יכולה להתקיים בתור בועה בתוך עולם לא-משחקי ולכן צריך קודם להמיר את כל העולם…

        או משהו כזה.

      • נועם א"ס Says:

        ומה אני אומר ומה אגיד – איתך לפחות כיף להתווכח. ולא שאני ממש מתווכח. בוודאי, כמו שאמרת, שגם ילד בן 5 (אולי לא 5… 12?) יכול לראות את הפרצות במאמר הזה. אבל אני, אולי בניגוד אליך, ממש רחוק מלנסות לארגן שיטה כלכלית חדשה, בדגש על שיטה – ארגון מחדש של המבנים החברתיים מהבסיס עד למעלה.
        מה שמעסיק אותי, ומכאן ההפניה למאמר, הוא מה קיים בפועל עכשיו מבחינת "התודעה הקולקטיבית" של ההומו-אקונומיקוס הנוכחי, שנת 2012 (בברכת שנה אזרחית טובה לכולם…) – מה הם ההיבטים הפונדמנטליים בביקורת על השיטה הנוכחית כמו בפוסט של תהל, בפרשנות של המשברים הנוכחיים, ואיך הם מתחילים לשחק, אם בכלל, *בתוך השיטה הנוכחית*, ולו רק מעצם הופעתם כוודאויות תודעתיות (כמו אי-ערך הכסף) בקרב ציבור הולך ומתרחב של נשים ואנשים.
        לטעמי לעניין הזה, ולא לדרכים ליישומה של שיטה כלכלית אלטרנטיבית, המאמר (הלא ארוך, המניפסטי ובוודאי שלא אקדמי) של בלאק נותן קריאת כיוון טובה.

      • יוסי Says:

        נועם, שנה טובה. על אלו היבטים פונדמנטליסטיים אתה מוצא שבלאק מצביע? מה שהוא כותב על העבודה נראה לי מחד לא מאוד בסיסי (לא בבסיס הבעיות אלא יותר תוצר לוואי שלהן) ומצד שני די בלתי-נמנע (מה לעשות, הקיום שלנו עדייין דורש התאמצות מכוונת).

        הענין עם הכסף הוא מאוד-מאוד יסודי. רבות מהרעות החולות של המערב מתאפשרות רק ע"י מניפולציה של הכסף (למשל: המלחמות). הנה עוד משהו בענין שמנסה לדבר בשפה קרובה לזו של OWS.

        youtube.com/watch?v=XJYzmz24cuM&feature=related

        חלק מהפרויקט הזה:

        http://www.fourhorsemenfilm.com/

    • תהל Says:

      יריב, בתגובה לריאל פוליטיק: אני מניחה שכדי לכונן מערכת אחרת ראשית לכל יש צורך למוטט את האידיאולוגיה. אפשר לקרוא לה קפיטליזם, אבל אני חושבת שהשם הזה מגביל אותנו לתחום צר של התנסות אנושית. כמו שכתב נועם, ואני תומכת בזה בכל ליבי, נדרשת אי הסכמה ממתחזקי האידיאולוגיה. אלה מורכבים מאיתנו כפי שהם מורכבים גם מבעלי ההון ומהאנשים המקדשים גבולות מדיניים. בנקודה הזאת, אני לא מבחינה בין טובים ולרעים. הקפיטליזם היא מערכת שגורסת הכל ומתרחבת ומכילה ה-כל, בדיוק כי היא מייצרת את המבנה הרב שכבתי הזה של הדימוי. כל שטחה תומכת בשטחה אחרת. ריאל פוליטיק מבחינתי ובנקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים דורשת עבודת חשיפה עקבית של המעשה של הדימוי הזה על האנושי, על הנפש, ושל המציאות שבה יש גוף וקורים לו דברים אמיתיים.

      • יריב מ Says:

        הי תהל, אני בעד משהו כזה פחות או יותר (או סתם שוודיה מתוקננת):
        http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%94_%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%AA

        אבל כמה אנחנו רחוקים מכך…

      • תהל Says:

        יריב, אני חותמת על כל מילה שם כמעט!

      • יוסי Says:

        תהל,

        המודל של סוציאליזם של השוק market socialism שדייויד שוויקארט מדבר עליו (למשל כאן: youtube.com/watch?v=OT4cNwC-aGQ בעיקר החל מהסרטון השלישי), קורא לאין סוף בירוקרטיה מדינתית שבהשוואה אליה תלאותיך במגדל ייחשבו טיול ניחוח בפארק.

        בעצם, המודל שלו לא כל כך שונה ממה שנוסה בברית המועצות. ובהקשר ספציפי לפוסט שלך:
        (1) הוא נשען על "מערכת דימויים" של כסף שהיא לא פחות שרירותית וסמכותנית מהנוכחית.
        (2) הוא מבצר את מעמד מדינת הלאום (זו של ליברמן וביבי, כן? בואי לא נחיה באשליות).

        הנה משהו שדייויד גורדון (המבריק) כתב על זה: http://mises.org/misesreview_detail.aspx?control=88

        הדבר החשוב מכל הוא שאף אחד לא מפריע לאנשים לבנות מודל כזה בתוך השוק החופשי. העובדה שאנשים לא בוחרים לעשות זאת, או נכשלים כשהם מנסים (וישראל סיפקה הרבה דוגמאות היסטורית בענין הזה), מעידה על עצמה.

        …Suppose that Mr. Schweickart were right that cooperatives greatly exceed in efficiency standard-model capitalist firms. Nothing prevents cooperatives from developing on the free market and (if Mr. Schweickart's view about their superior efficiency is right) supplanting firms owned by capitalists. The fact that this has not happened suggests that cooperatives are not the paragons of efficiency that Mr. Schweickart imagines.

        Mr. Schweickart's response (besides calling me a mean-spirited reactionary) is obvious. He will counter that the capitalist-controlled state and banking system would strangle an incipient cooperative commonwealth in its cradle. In point of fact, precisely the opposite is the case. In spite of large tax advantages cooperatives have never succeeded in making much headway in capitalist economies. It is not necessary to confront fantasies of capitalist resistance: cooperatives characteristically fail to rise to the level at which such resistance would have a point…

        (כמעט מיותר לציין שאני לא מצפה לתגובה עניינית)

      • יוסי Says:

        התכוונתי נינוח… 🙂

  2. rafram Says:

    תהל, אין מקום לפואטיקה במסדרונות האלו. שם יושבים פקידים, כמו שקפקא היטיב לתאר, עם לשונותיהם הארוכות הם ממלאים בדיו טפסים ומתייחסים לאדם לא כאדם. כשאני נזקק לדכאון או לאזלת יד, אני לא מהרהר במשטרים חשאיים שאני מכיר היטב מהאיזור, אני נוסע לביטוח לאומי ומסתכל על אלו שנקלעו לשם

    • תהל Says:

      אני מניחה שהתכוונת לכתוב שבמקומות האלה צומחת הפואטיקה הכבירה דווקא! קפקא האדיר הבין טוב את המצוקה של הגוף והאבדה שמתרחשת בכניסה למחוזות הללו.

  3. רפי - לא רק טיפול Says:

    יפה מאוד…

  4. נבות זיו-אב Says:

    תהל הבאת רשימה מקלקלת כיבה היפר מציאותית כמו המציאות עצמה כמה הדוניזם ילדותי ומתעלל שורה על הגברים המנהלים את תעשית העושק כמה הבנק העולמי ותעשית הנשק ובועת הפיננס ובועת הפינס ובועת הנפיחות העצמית ופגישות הסיגאר וארוחות הגור-מה כמה מהפכה חייבת לבוא למה הכחשה למה חוסר הכרה למה דיקטטורה כי ככה אנחנו עבדים בצעד תימני ראשון במדבר עם רטיבות ברגלים מחציית ימסוף ואיזה חיים בצמת המסוכן הזה כל כך מענינים וחד פעמיים הייתי רוצה להיות פרה לועסת עשב בניוזילנד אבל המצפון המצפון דוחק

  5. Nikanor Says:

    Tahel – your amazing illustration of a monster that was created by this ridiculous hybrid of the old israeli socialist notion of caring for the elderly alongside with the totally opposite modern Israeli idea of serving the tycons by the money that the people do not have – is just amazing.
    The Israeli pension system is indeed a grotasc creature of the fat man that puts up cynical rules to make the hungry man starving
    May this post be a symbol of rebeling against this unacceptable reality!
    .

  6. נטליה Says:

    המדינה, אגב, הגבילה עד מאוד את החלק ההוני (שאפשר למשוך מיד בגיל הפנסיה), כדי להגדיל את החלק של הקצבה (זה הניתן טיפין טיפין עד המוות), רק לאחרונה.

    כששאלתי את הסוכן למה, הוא אמר לי – לאנשים מבוגרים היה משתחרר הרבה מאוד כסף (לפעמים קרוב למליון ש"ח) בגיל מבוגר. הם היו לפעמים מזבזבים את כולו בזמן קצר ונשארים בלי כלום ובלי יכולת לעבוד. יותר גרוע מזה, אמר, הם היו לפעמים קונים מתנות מופרעות לנכדים כדי לצאת לארג'ים (מכוניות וכו') והיו נותרים בלי כלום. יותר גרוע מזה, אמר, הילדים שלהם נמצאים בדיוק בגיל שהם הכי צריכים את הכסף בשביל המשכנתאות המופרכות שהם לקחו, ולכן, תוך הפעלת מניפולציות, הם היו גוזלים את זה מהוריהם (הימור – אם ההורה ימות בקרוב, לא קרה כלום, אם לא, נדאג לו, אבל הם לא תמיד היו דואגים לו).

    כל הטיעונים האלו די משכנעים, ואפילו הגיוני לחשוב שקרו מקרים כאלו. עם זאת, ברור מה היתרון כאן עבור החברות – הכסף נשאר אצלם. ברגע שההקצבה מתחילה יש לחברות הביטוח אינטרס מופלג במותו של הלקוח. אינטרס מסוכן.

    • תהל Says:

      נטליה זה מצחיק אותי כי הסוכן הצליח לפרט לך את כל ה-למה בלי לדבר על הנחות המוצא. לטעמי, הנחות המוצא משובשות ללא היכר. למה שלא יבזבזו מיליון שקלים? למה שלא יקנו מתנה "מופרעת"? למה שהילדים לא יקחו כסף מההורים לרכישת דירה? למה הם נותרו ללא יכולת עבוד?

  7. נטליה Says:

    אני לא רוצה שיצטייר כאילו אני מייצגת את הממסד, אבל אם אדם זקן נשאר בלי יכולת פיזית לעבוד (תשוש, חולה וכו') אחרי שהוא בזבז את כל הכסף שלו על משכנתא לבנו החמדן והאגואיסט, אז הוא בבעייה, לא?

    • תהל Says:

      הנחת הבסיס שאני פועלת לפיה היא שרוב בני האדם מעוניינים לעשות טוב אם ניתן להם, או לכל הפחות שברובם המכריע רוב בני האדם אינם סוציופתיים – קרי חמדנים ואגואיסטיים שיעשקו את אביהם הזקן והתשוש ויותירו אותו לבדו. ברור שבמקרה קיצון כמו זה שהבאת יש לטפל באופן אחר. על כל פנים המערכת שהפוסט בא לתאר והמנגנון שאנחנו עובדים לדעתי מנסה להפחיד אותנו, לייצר בנו את הרושם שכולנו כאלה (סציופתיים) אם רק תינתן לנו האפשרות ולכן צריך פיקוח ומישטור.

      • דניאל.ב Says:

        בתחום אחר, שגם בו מעורב כסף אך הוא לא בהכרח העיקר, רואים לא מעט מקרים של לחץ "סוציופתי" (כפי שכינית אותו) של הדור הצעיר על הדור המבוגר – תחום המתת החסד. צעירים מבקשים לקצר טיפולים להוריהם ואף מבקשים בקשות הגובלות בפלילים, כאשר המצב אינו בהכרח של עשיית חסד אחרון עם הסובלים.
        הפוסט מעורר מחשבה, אך גם ההנחות לפיהן אנחנו יכולים לדאוג זה לזה זקוקות לאיזשהן אשרורים מהמציאות.

      • תהל Says:

        דנאיל, לא שמעתי על זה. אתה טוען שבקשות להמתה הן מחזה נפוץ בבתי חולים מצד משפחות? אני תוהה עד כמה זה נכון. ואם מדובר על תופעה גוברת, אני מאמינה שצריך להסתכל על המבנה שפועלים בו בני אדם ולשאול את עצמנו – מעבר לשאלה על המאפיינים הפנימיים/פסיכולוגיים של התופעה מצד כל פרט – מה גורם לזה. איזה לחץ מפעיל המבנה על האנשים, מה הוא נותן מה הוא לוקח, אילו פעולות הוא מאפשר. על פניו אני כבר יכולה לראות הסברים מבניים לפעולה הזאת. ובקשר להנחה שאנחנו יכולים לדאוג זה לזה; בפוסט מדובר על הנחה אפיל ובסיסית יותר – שאנחנו יכולים לדאוג לעצמנו. בשני המקרים אני לא מאמינה בתשובות אנלוגיות. רובנו אי שם באמצע.

      • יואב Says:

        אני לעולם לא אשכח את הדברים של אבא שלי, כשהרדמנו את מי שליווה אותי במשך 13 שנים, מאז הייתי ילד, אחרי שהריאות קרסו והוא הקיא דם ובקושי נעמד על רגליו, ש"זו הפריבילגיה שלהם". מאז שמעתי אותו אומר את זה בעוד כמה סיטואציות, חלקן בהקשר של בני אדם.

      • תהל Says:

        אני לא חושבת אגב שזה מקרי שהגענו לדבר על מוות כל כך מהר. פעולת הריקון שמבצע הדימוי על האדם, גופו ונפשו, באה לשיאה, לידי גמר מושלם, עם המוות.

  8. עומר Says:

    1. פרות ישראליות מלחכות עשב באחו רק בפרסומות ליוגורט. במציאות, הן תקועות ברפת.

    2. ההפרשה החודשית למען הקצאת הון ואשראי למשק היא רעיון נפלא. במציאות, הכסף נחמס לטובת הימורים גלובליים ומשכורות מופרכות בחברות חדלות פרעון, שבינן לבין יצירת מקומות עבודה בישראל (או בעולם) אין שום קשר.

    3. לחשוב שקפקא עבד בחברת ביטוח.

    • תהל Says:

      עומר אני מסכימה איתך. זה אמנם פשטני להציג את זה כך אבל הכלכלה עובדת עבור הדימוי (אל הכסף. אין לה אלים אחרים) ולא בשביל בני אדם. השאלה החשובה היא מתי ואיך הדימוי נסדק

    • נועם א"ס Says:

      לא רק שקפקא עבד בחברת ביטוח, בחליפת מכתבים רשמיים שלו עם רשויות הפנים הצ'כיות, מתגלה שהוא היה אובססיבי לעניין הביורוקרטיה המדינתית בפועל – הוא ניהל קמפיין עצמאי מול הפקידות המדינתית למען התערבות ביורוקרטית מקסימליסטית בכל תחום אפשרי של הקיום, כשהרציונאל היה משהו כמו (אני מנסה לשחזר מהזיכרון של מה שסיפר לי חוקר של קפקא, לא ראיתי את הטקסטים של המכתבים בעצמי) – שהתפקיד החברתי המהותי של המדינה הוא להוות חיץ בלתי-עביר בין השירותים והצרכים הממשיים שניתנים לנתינים, לבין הנתין הבודד(!). כמו כל גאון, התפיסה של קפקא את ההוויה נעה באופן סכיזופרני קיצוני בין דחייה מוחלטת לבין אימוץ מוחלט וניסיון להעצמה עד אינסוף של העיוות הסימבולי של הממשות.
      לאחרונה עלה לי איזה רעיון לנקד את הסיפור "לפני שער החוק" (מתוך "המשפט") בטעמי מקרא, ולתת למישהו לשיר את זה בסגנון החזני. גבריאל בלחסן נשמע לי מושלם לזה.

  9. יותם פ. Says:

    תודה רבה, מאד יפה.
    נזכר במבט החמלה-גיחוך שנתנה בי פקידת הביטוח הפנסיונית, כשהטחתי בפניה את התובנה המבריקה ברגע שהבנתי: אז אתם עושים את זה מסובך כל כך כדי להניא אותי מלמשוך את כסף".

  10. דרור בל"ד Says:

    אשרי המטוס שנחטף והצית מגדלים.
    אשרי הלהבה שבערה בסיתרי תאומים.
    אשרי הלבבות שידעו להתנגד בכבוד.
    אשרי המטוס שנחטף והצית מגדלים.

    הערה: פרסום זה אינו בגדר הצעה לרכישת מטוסים מחברת לוקהיד מרטין (Lockheed Martin) ואינו מהווה תחליף להתנגדות העממית. אין בתשואות הקרן בעבר כדי להבטיח תשואות דומות בעתיד.

  11. יסמין Says:

    שוב מתברר שמוטב להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה. מצבי הרגשי בימים אלה לא מאפשר לי התייחסות יותר מתוחכמת מאשר צרורות של קללות עסיסיות. זה כל כך מייאש. אבל הפוסט נהדר.

    • רתם Says:

      יסמין סלאמתכ
      ודרור בלד, איזו יצירתיות משוחררת ערב השנה החדשה הוציאה ממך. אין במחמאות אלה להבטיח מחמאות דומות בעתיד

    • תהל Says:

      כן, קללות זו צורת התייחסות הולמת. בכלל אני חושבת שצריך רק לקלל במקומות האלה. ותודה.

  12. יוסי Says:

    חתיכת נשף מסיכות יש פה. נטליה ויריב לא רוצים להיתפס כממסדיים, תהל לא רוצה להיתפס כקפיטליסטית.

    תהל, לי דווקא יש סימפטיה מיידית להתמרדות שלך נגד המדינה והתאגידים שמתקיימים סביבה שלכאורה מנסים להגן עלייך כדי שלא תבזבזי את כל הכסף *שלך* בגיל צעיר. אבל את צריכה להיות עקבית עם קו המחשבה הזה: את תומכת בשוק החופשי. את קפיטליסטית. מכיוון שאת לא יודעת כמה בדיוק מכספך תקבלי בחזרה, אם בכלל, זוהי בעצם צורה של מיסוי, ואת השאלה הצודקת שאת מפנה לגבי סוג המיסוי הספציפי הזה את צריכה להפנות כלפי כל סוגי המיסוי, כולל אלו שנועדו לכלכל משוררים כושלים.

    • תהל Says:

      כשאתה אומר קפיטליסטית למה אתה מכוון? אני אוהבת את הרעיון המקורי של הקפיטליזם, שבא לעולם בצורה של פתרון מבריק לשיעבוד הפיאודלי. וראה לצורך זה את אחד הספרים המעולים ביותר שקראתי על היווצרות הקפיטליזם, the passions and the interests, של הכלכלן המנוח אלברט הירשמן.
      מה שאני לא אוהבת זה את השיעבוד שלך לקטגוריות. קפיטליסטית, אוהבת שוק חופשי ומכאן גם קטגוריות אחרות של קומוניסטית אולי וכיו"ב. אני מאמינה שהקטגוריות הללו הפסיקו לשרת אותנו מזמן. יש צורך בשפה אחרת שהבסיס שלה הומניסטי, רווי בשכל ישר. ככה למשל, אם הפנסיה שלנו היתה משרתת אותנו – כפי שלמשל עשתה כשישראל נטתה לסוציאליזם וקבעה פנסיה תקציבית – אז הייתי בעדה. אבל היא לא. היא משרתת את המבנה שתואר בפוסט.

      • רתם Says:

        תהל, "ישראל נטתה לסוציאליזם"??? אם את באמת חושבת שהיא נטתה, אז אני אהיה חייבת לקפוץ ולומר שרק עבור אחוסלים. כל מי שלא היתה אחוסלית לא השתתפה. זה גם הסבר לחלקים של המצב שכדאי להזכיר: אחרי שהאחוסלים חילקו את העוגה ודאגו כ מ ו ב ן לדור השני ושלישי שלהם, נשאר מעט לחלק. זאת אומרת, אם השכנים שלי עשו כסף ופנסיות טובות כבכירים בסולל בונה, מקורות, ועוד, הם שלחו את הילדים ללימודים הנכונים וכו' היום, למי שמתמודד מתנאי פתיחה פחות טובים, אין איך להגיע לאותן משרות שהם חילקו אז ביניהם. אין לי צורך לפרט מפני שכל כך הרבה כבר נאמר בתחום.
        דבר אחר, תגובה כללית יותר לפוסט. אני אוהבת את הכתיבה שלך ויש בה משהו מעורר וכמעט ממגנט. אבל, וכאן אולי פספסתי משהו, היה חסר לי, ככה בין השורות את ההבנה הרחבה שהפקידה האפורה שיושבת "שם" נשחקת כמוך וכמוני במאבקי החיים והפרנסה, הזהות והשייכות. הרבה פעמים קשה לי עם העוינות הגורפת כלפי הפקידים האלה במגדל או בביטוח לאומי. חלקם א/נשים שיצאו מעוני ונאבקים לשרוד, אפילו אם חלק מהמשחק הוא שהם נראים לבושים לפי הקוד הנכון ומזדהים עם המערכת. אז מה, את יודעת, אני בטוחה שאת יודעת, כמה נשים עובדות במקומות האלה, חשופות להטרדה וניצול, נאבקות בחובות במכולת ואולי אפילו הולכות לחוג לכתיבה יוצרת? למרות מה שרפרם ואת כתבתם על קפקא, נדמה לי שבאוני חיפה צמחה משוררת בשם סיגל (בן יאיר? סליחה, איני מצליחה לדייק בשם המשפחה) והיא כתבה על הזוועה של לחיות את החיים שלה כפקידה

        אם לא הבנתי את דברייך אני מתנצלת מראש ושנה טובה מלאה עמל ושכר למשוררות

      • תהל Says:

        רתם אני מסכימה איתך. בכלל, לדעתי אפשר לסכם את ישראל (הציונות) כפרויקט של משחק פירמידה. על כל פנים, פנסיה תקציבית כמו גם חוקים מחוקים שונים – למשל חוק שעות עבודה ומנוחה וכיוב, משקפים מחשבה סוציאליסטית. בקשר לעובדות ולעובדים במוסדות האלה אני שמחה מאוד שכתבת עליהן. רציתי לכתוב עליהן יותר משכתבתי בפוסט (כולנו באותו צד, עובדות המנגנון) והתברר לי שהן זכאיות לפוסט שלם משל עצמן. בכל מקרה אני שותפה להשקפה שלך. וחוצמזה תודה!

      • יוסי Says:

        אה אוקיי אז הייתי צריך לתייג אותך במגירה של הפרגמטיסטית 🙂

        העניין הוא, כמו שרתם הבחינה במקרה הפרטי של ישראל של העבר, שאין כזה דבר "אנחנו" שאפשר למקסם את התועלת שלו באופן פרגמטי ונטול אינטרסים. במקרה האידאלי, מדיניות פרוגרסיבית כזאת הופכת לעריצות של הרוב, ובדרך כלל היא הופכת לפרה חולבת של קבוצות לחץ ואליטות, כפי ששמת לב במקרה של הביטוח הפנסיוני (או כמו במקרה של קבוצת הלחץ לטובת המשוררים שאת מעורבת בה).

        כמובן קיימת גם השאלה העקרונית של האם המדינה היא האפוטרופוס של כולנו. אם כן אז כל האילוזיה של שלטון בהסכמת הנשלט מתמוטטת מיד. אם לא אז אין כל הצדקה לכפיית מדיניות כזאת על פרטים בניגוד לרצונם.

        תודה על הרפרנס לספר!

      • עלמה Says:

        רתם ותהל, באותו עניין ממליצה לקרוא את הפוסט היפה הזה על משוררת שהיא גם פקידה, ואיך זה נראה בעינייה
        http://parisait.com/2011/12/23/every-neon-lamp-is-a-sun-ray/#more-6576

      • רתם Says:

        שלום
        עלמה, טוב לפגוש אותך כאן שוב. תודה על הסיפור הקצר שהפנית אליו. בכיתי, זה יפה ומרגש באופן בלתי אמצעי.

      • תהל Says:

        ענת לוין היא חברה יקרה ומשוררת וסופרת חזקה. שמחה שהבאת הפנייה לפוסט הנפלא הזה

  13. א. ארגמן ניל"י Says:

    לא ממש מסכים עם דברייך, כי :
    1. "גם כאן המדינה מעדיפה להפקיר את האזרח ולתת לו קצבה זעומה מדי חודש במקום לפדות את הכסף שצבר בעמל." ההורים שלי היא דוגמה יפה כשאין חוק חסכון לפנסיה – הם חיים רק מקצבה של ביטוח לאומי, וסכום לא גדול שהצליחו לחסוך בבנק. למזלם, דירה הם רכשו עוד בשנות ה 70'. אלמלא זה, אנחנו, ילדיהם, היינו צריכים לדאוג להם למגורים (כמו אותה בדיחה על "סבתא רוסיה" שצצה פתאום באמצע החיים בסלון). אני לא אומר את זה כדי להשוויץ בזה שלהורים שלי יש דירה – אני אומר להפך. אם כבר הגענו למצב שבו מתחילים לשאול "למה כולם מתקבעים על לקנות דירה", בעולם שבו את מתקיימת מיותר מאשר כספי פנסיה, את יכולה לחיות יפה משכירות. זה, לפחות, מה שאני מתכנן לעשות. אז אפשר להיות מעליבים ולהגיד שההורים שלי לא היו חכמים, אבל זה לא יהיה נכון – הם פשוט עבדו מאוד קשה במסגרת לא-ממוסדת כיאות (בצורת ההסתדרות של "אז"), נאלצו תוך כדי לגדל ילדים ולממן משכנתא. זוהי מציאות של מעמד ביניים-נמוך משכונה כמו ג'סי כהן, והם אלו שזקוקים, למשל, להגנה של חוק חסכון לפנסיה. קבוצות מעמד גבוהות יותר אולי מסוגלות גם לחסוך באופן עצמאי, אבל עבור אלה שהחסכון הינו מכורח ה"חובה של החוק", הפנסיה הזו עשויה להיות הדבר היחיד שיכול לשנות את המצב לטובה. הפקרות אני דווקא לא רואה כאן.
    2. בקטע של הפנסיה ישראל נמצאת במצב יותר טוב מאמריקה, נגיד – שם קרנות הפנסיה לרוב כפופות לארגון בו עובדים, ועל-כן קריסה של החברה מביאה לקריסה של קרן הפנסיה, ובהעדר קצבת זקנה הולמת מביטוח לאומי – אנשים בהחלט מוצאים עצמם ברחוב. ישראל נמצאת במצב פחות טוב מנורווגיה, נגיד – שם כספי הפנסיה נגבים כחלק מן המיסים (שהם הרבה יותר גבוהים מאשר בארץ).
    3. מוסדות פיננסיים הם משעממים, אפורים, ביורוקרטיים. תמיד היו, תמיד יהיו. ה"הפתעה" לנוכח המצב הזה לא ממש יוצרת רושם עז, כי אם סוג-של תהיה לגבי הנאיביות (לכאורה) בה היית שרויה עד היום.
    4. "רוב רובם של העובדים שמפרישים כסף לחיסכון פנסיוני כיום חיים באוברדפט." ואלמלא היו חוסכים לפנסיה, הם לא היו באוברדראט ? המצב הזה, והמציאות של חיים על "אשראי פלסטיק" שאין לו כיסוי אמיתי הוא בעייתי לכשעצמו, לא רק ברמה האישית אלא ברמה העולמית (למעשה, כל העולם כיום חי על חוב שאין לו כיסוי, והתחזיות השחורות הנוגעות ליום שבו החוב הזה יפרע מתחילות מפשיטת-רגל של ארצות הברית בלבד לכדי סיפור מדע-בדיוני פוסט-אפוקליפטי בה האנושות עוברת דה-בולוציה לכדי שבט ברברים חסר-רחמים). אז אולי יש בזה משהו, אבל דווקא בפנסיה את מתמקדת ? זוהי נקודת האור היחידה על חשיבה לעתיד בחברה עם תפיסה כלכלית שמסתכלת על ההווה ומחרבנת על העתיד.
    5. אני לא ממש חסיד גדול של הכלכלה בצורה שבה היא מקובלת כיום. אני לא ממש גם חושב שזוהי זכותה, או זכותו של כל גוף להגיד לאזרחים פרטיים "איך להתנהג". אבל כשמדובר על פנסיה, שמלכתחילה זה סכום יחסית זעום, וכשמדובר על חסכון לגיל פרישה (עם כל האייג'יזם ואי-הצדק הכלכלי) – בזה, ספציפית, אני כן תומך.
    6. איזה כיף, הצלתי גם את מדינת-הלאום. In your face !

    • תהל Says:

      ארגמן, אני מניחה שלא קראת היטב את הפוסט בגלל החגיגות אתמול. מקווה שנהנית, תלוש למכבסה עלי

      • א. ארגמן ניל"י Says:

        כן, אין ספק שמי שלא מסכים (וגם טורח סך הכל לנסח את עצמו) כנראה שיש לו בעיה בהבנה… אבוא לאסוף את התלוש אחרי הצהריים.

        אגב, עוד הערה (כי 7 הוא מספר מזל) – עד שנות ה 90' רוב כספי הפנסיה היו מושקעים באג"ח ייעודיות (משהו כמו 70%), ולאחר שינויים בחקיקה הנפח ירד למתחת ל 30%, וגם הריבית על האג"ח ירד. הסיבה הייתה גרעונות-עתק.
        הכסף היום באמת מתגלגל לאותם טייקונים שכולנו מאוד אוהבים לשנוא (גם אני, גם אני), אבל לחזור אחורה, כאלטרנטיבה, לא יעזור ממש אלא אם המיסים יועלו בחדות (אני בעד, אגב, אבל העלאת מיסים היא תמיד לא פופולרית. מסתבר שממש כמו הורדת מיסים בימים אלו).

        אני יודע שדעתי לא תתקל בהסכמה, אבל הרשימה הזו דווקא נשמעת לי יותר ליברטריאנית מאשר שמאלנית מבחינת תפיסתה הכלכלית.
        "אני אסתדר בלי קצבת פנסיה, אז למה שאדאג למי שלא יסתדר ?"
        אבל טוב, נו. תגובה אינטליגנטית מספקת כבר קיבלתי.

  14. עמית Says:

    א.ארגמן… לא הבנתי מה ניסת להגיד ואיך הצלת את מדינת הלאום:
    סעיף 1 שלך לא קשור בשום צורה לטענה של תהל שאתה מצטט, היא כותבת שלא ברור מדוע לא ניתן לפדות את כספי הפנסיה "במכה אחת" עם הגעה לגיל הפרישה, ובמקום זאת יש להסתפק בקצבה זעומה (שאגב, אם החוסך הולך לעולמו לפני שמיצה אותה, הרי ששאריו מקבלים את יתרת הכסף שחסך בעבודה קשה… אולי בגלל זה אתה בעד?) כלומר, כל התשובה הארוכה שלך בסעיף 1, שבה אתה מגן על חוק הפנסיה עצמו, לא קשורה לציטוט שהבאת בתחילתו.

    אני לא מכיר מספיק את שוק העבודה והחיסכון בארה"ב, אבל גם אצלנו כספי הפנסיה נפגעים כתוצאה מההימורים השונים של בעלי ההון. קריסה של אחד השחקנים הגדולים במשק, שמשתמש בעתודות הפנסיה כאמצעי מינוף בהחלט תפגע בחסכונות של הציבור.

    לגבי סעיף 4, אני מסכים איתך שבעיית החוב והאופן שבו אנשים התרגלו לחיות על קרדיט היא כנראה האיום הרציני ביותר על הכלכלה (שייתכן והגיע זמנה לקרוס) ומכאן שקביעה של חיסכון בחוק היא כביכול ראויה, אבל רק כביכול, עדיף כמובן לחוקק חוק שלא מאפשר לאנשים להיכנס לחוב מלכתחילה, מאשר לכונן מערכת מסועפת ובירוקרטית שבה אנשים מאבדים את היכולת לנהל את הכסף שכבר כן יש להם.

    למה אין חוק כזה? זה כבר ברור, הרי כל הכלכלה שלנו בנויה על הצורך להכניס אותנו לעוד ועוד חובות, עוד סיבה שבגללה חוק הפנסיה הוא יותר ציניות לשמה מאשר אמצעי הומניטרי לגיל זקנה

    אפשר להיות בעד חוק הפנסיה, אבל בהחלו צריך לעשות בו שינויים ותיקונים מהותיים, במיוחד לגבי הקנס של 35%… זה כבר ממש לא תפקידה של המדינה לקבוע לאדם מתי הוא ממש ממש צריך את הכסף שהוא חוסך, בגיל 65+ או בגיל 36 אחרי תקופת אבטלה ארוכה

  15. עמית Says:

    ועוד דבר קטן, ההורים שלך לדבריך הצליחו לחסוך סכום לא גדול בבנק. אם הם היו נאלצים להפריש לפנסיה ייתכן והם לא היו מצליחים לחסוך אותו בעצמם, ובנוגע לאנשי ג'סי כהן, הבעיה האמיתית היא שהם משלמים הרבה מאוד כסף על הריבית השלילית של החובות שלהם, בעוד שעל כספי הפנסיה שלהם הם מקבלים תשואה אפסית. אולי יהה עדיף שהם יפנו אותם לצרכי היום יום במקום, כפי שתהל כותבת, לקחת הלוואות ולהיכנס לעוד ועוד חובות.

  16. עמית Says:

    א.ארגמן… לא הבנתי מה ניסת להגיד ואיך הצלת את מדינת הלאום:
    סעיף 1 שלך לא קשור בשום צורה לטענה של תהל שאתה מצטט, היא כותבת שלא ברור מדוע לא ניתן לפדות את כספי הפנסיה "במכה אחת" עם הגעה לגיל הפרישה, ובמקום זאת יש להסתפק בקצבה זעומה (שאגב, אם החוסך הולך לעולמו לפני שמיצה אותה, הרי ששאריו מקבלים את יתרת הכסף שחסך בעבודה קשה… אולי בגלל זה אתה בעד?) כלומר, כל התשובה הארוכה שלך בסעיף 1, שבה אתה מגן על חוק הפנסיה עצמו, לא קשורה לציטוט שהבאת בתחילתו.

    אני לא מכיר מספיק את שוק העבודה והחיסכון בארה"ב, אבל גם אצלנו כספי הפנסיה נפגעים כתוצאה מההימורים השונים של בעלי ההון. קריסה של אחד השחקנים הגדולים במשק, שמשתמש בעתודות הפנסיה כאמצעי מינוף בהחלט תפגע בחסכונות של הציבור.

    לגבי סעיף 4, אני מסכים איתך שבעיית החוב והאופן שבו אנשים התרגלו לחיות על קרדיט היא כנראה האיום הרציני ביותר על הכלכלה (שייתכן והגיע זמנה לקרוס) ומכאן שקביעה של חיסכון בחוק היא כביכול ראויה, אבל רק כביכול, עדיף כמובן לחוקק חוק שלא מאפשר לאנשים להיכנס לחוב מלכתחילה, מאשר לכונן מערכת מסועפת ובירוקרטית שבה אנשים מאבדים את היכולת לנהל את הכסף שכבר כן יש להם.

    למה אין חוק כזה? זה כבר ברור, הרי כל הכלכלה שלנו בנויה על הצורך להכניס אותנו לעוד ועוד חובות, עוד סיבה שבגללה חוק הפנסיה הוא יותר ציניות לשמה מאשר אמצעי הומניטרי לגיל זקנה

    אפשר להיות בעד חוק הפנסיה, אבל בהחלו צריך לעשות בו שינויים ותיקונים מהותיים, במיוחד לגבי הקנס של 35%… זה כבר ממש לא תפקידה של המדינה לקבוע לאדם מתי הוא ממש ממש צריך את הכסף שהוא חוסך, בגיל 65+ או בגיל 36 אחרי תקופת אבטלה ארוכה

    ועוד דבר קטן, ההורים שלך לדבריך הצליחו לחסוך סכום לא גדול בבנק. אם הם היו נאלצים להפריש לפנסיה ייתכן והם לא היו מצליחים לחסוך אותו בעצמם, ובנוגע לאנשי ג'סי כהן, הבעיה האמיתית היא שהם משלמים הרבה מאוד כסף על הריבית השלילית של החובות שלהם, בעוד שעל כספי הפנסיה שלהם הם מקבלים תשואה אפסית. אולי יהה עדיף שהם יפנו אותם לצרכי היום יום במקום, כפי שתהל כותבת, לקחת הלוואות ולהיכנס לעוד ועוד חובות

    • תהל Says:

      עמית, תודה על התגובה. מסכימה עם כמעט כל דבריך. למעט העובדה שבעייתי שאנשים התרגלו לחיות על קרדיט. אני מאמינה שלא החוב הוא הבעייתי אלא הקונטקסט שלו, שה-אין כסף משמש ככסף (ראה משבר המשכנתאות בארהב).

    • א. ארגמן ניל"י Says:

      עמית,
      בתור התחלה, אני שמח על התגובה העניינית שלך.

      בקשר לסעיף 1, אני מסוגל להבין מדוע נראה שאין קשר בין מה שאמרתי לבין הטענה של תהל, אבל מה שהתכוונתי להדגים הוא איך חיים עם קצבת פנסיה יכולה לאפשר חיים נורמלים גם בלי שרכשת דירה. פחות התייחסתי, כפי שציינת, להשוואה בין חסכון הוני לחסכון קצבתי, ומדוע המדינה קבעה רף מינימום לחסכון קצבתי.
      שוב, אינני מגן באופן גורף ועיוור על החלטות ממשלה כאלו ואחרות בנושא פנסיה, אבל במקרה הזה אני מסוגל להבין את הרציונל – הממשלה נתנה רף מינימום שיופרש לקצבה (נדמה לי 800,000), וכל הכסף שמעבר לו – אפשר לפדות בבת-אחת. למה ? כי המדינה לא רוצה ש"תשרוף" את הכסף שלך על "שטויות" (המרכאות כפולות ומכופלות, כי אני לא מאמין בזלזול באינטלגנציה של החוסך, אבל אני כן מאמין שיש כאן עניין של הגנה על החוסך מפני טעויות והפסדים שישאירו אותו חסר פרוטה). נכון, זה פחות "חופשי" מבחינת זכותו של החוסך לעשות מה שהוא רוצה עם כספו, אבל במצב כזה אדם לא ישאר בלי חסכונות בתרחיש הגרוע מכל.

      בהקשר לשוק הפנסיוני בארצות הברית, אמרת "קריסה של אחד השחקנים הגדולים במשק, שמשתמש בעתודות הפנסיה כאמצעי מינוף בהחלט תפגע בחסכונות של הציבור", ואתה צודק – אבל הפגיעה תהיה באחוזים בודדים (גם אם נגיד שחברות שלמות ימחקו, וזוהי טענה גוזמאית, לכמה הפסדים נגיע ? 20%-30% ?) וזה לעומת השוק האמריקאי, שם *כן* קיים סיכון להפסד של 100% מהכסף.

      וזה לדעתי גם איפה שאנשים מתבלבלים. ההפסדים הגדולים בשוק הפנסיה בארץ יסתכמו באחוזים בודדים, ובאמת קשה לדמיין מצב שבו הם יעברו את ה 20%. זה כואב, אני באמת מסכים שזה כואב – אבל זה עדיין משאיר את החוסך עם רוב הכסף. מצד שני, גם תמיד קיים סיכוי לרווח – ועכשיו גם יש את עניין מנגנון הפנסיה ה"חכ"ם" שגם נועד להגן על חוסכים הקרובים אל גיל הפרישה.

      בקשר לתגובתך על סעיף 4, יכול להיות שאתה צודק, אבל שוב, זה כבר תפיסה כלכלית רחבה יותר, ואנחנו פה מדברים על שוק הפנסיה בארץ כיום. אני נוטה לחשוב שהכלכלה שלנו, כמו הכלכלה האמריקאית, בנויה על זה שאנחנו מוציאים ומוציאים ומוציאים (ואם אין לך – אז לא נורא, ניתן לך "אשראי פלסטיק"), אבל (ואולי דווקא)… גם במציאות העגומה הזו, הפנסיה היא כלי חשוב שנועד להגן עלינו בעתיד.

      בהקשר לשאר הדברים, אני מסכים איתך באופן חלקי, אבל מסוייג. זהו נושא מורכב, ולדעתי אין פה מישהו שצודק באופן מושלם.
      אסיים דווקא במה שהתחלת – לא הצלתי באמת את מדינת הלאום, ברור כשמש שזוהי תגובה צינית לאמירה (הנבובה לכשעצמה) של תהל : "ולכן, ואפילו רק בגלל מבנה הדימויים הכלכלי, יש לבטל את מדינות הלאום" שכמובן שאין לה שום אחיזה במציאות.

  17. רני Says:

    לארגמן נילי שלום
    אם הפנסיה הייתה מנוהלת בכגרמניה
    למשל, היכן שהחוק מקשה על גניבתה
    היה טעם בדבריך. כאן זו גניבה נטו.
    ראה היום מכתב ל"הארץ". זה מתוכנן
    שאת כספי הפנסיה שודדים. בחו"ל
    חברות הפנסיה גונבות פחות. הברירה
    אינה בין חוסר בזקנה לבין חסכון אלא
    בין זה לבין שגול וזלול כי מחר יבול. לפחות
    תהנה משגילה וזלילה גימלה, בישראל,
    לא תהיה לך.

    • א. ארגמן ניל"י Says:

      רני, אני האחרון שיגיד שהמצב בארץ מושלם, אבל עדיין – אני גם לא חושב שהוא כזה נורא. אני עדיין מעדיף את המצב ככה, מאשר בלי פנסיה בכלל. ולצורך העניין, אני מדבר גם על פנסיית חובה.
      אפילו אם זה עוזר גם (ואפילו עוזר הרבה) לטייקונים צמאי ממון, זה בכל זאת, לעניות דעתי, גם עוזר להגן על הרבה מאוד אנשים בגיל מבוגר מחוסר אמצעים כלכליים בשלב שבו הם לא ממש מסוגלים לעבוד כדי לפרנס את עצמם.

  18. יניב Says:

    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3403091,00.html

    שווה קריאה, בהקשר של הפוסט.
    הביורוקרטיה – בין אם באופן ובמבנה שמכוון לכך או לא – מנוצלת על ידי ה"הון" (כן, המונח הערטילאי הזה) לצבור עוד הון, על חשבון ההון "של" המשקיעים.

    • תהל Says:

      תודה על ההפנייה

    • יוסי Says:

      תודה על ההפניה ניצן, אכן רלוונטי ביותר. שתי הערות:

      הבירוקרטיה מנוצלת לא ע"י "הון" ארטילאי אלא ע"י מקורבים בשר ודם לממשלה של ביבי. אדם או גוף פרטי שלא נהנה מהגב של הממשלה לא יכול להעלים את חסכונות החיים של אנשים ולא לגמור תלוי בכיכר או אסור בבית הכלא.

      וההון המוחרם הוא לא "של" המשקיעים אלא הוא *של* (בלי מרכאות!) "המשקיעים" ופה באמת המרחאות נחוצות משום שאין להם (לנו) שום ברירה בנידון, חוץ מלציית ו"להשקיע".

  19. יוסי Says:

    עמית:

    בגדול אני מסכים עם רוח דבריך, אבל החוק שאתה מבקש להחיל (להוציא את האפשרות של חוב—מתן הלוואות—מחוץ לחוק) הוא מופרך לחלוטין. זאת משום שאין כמעט פעילות חברתית שאיננה קשורה בהסכמה לסוג של חוב, במיוחד כשמדובר בחליפין שלא מתבצעים באופן בו-זמני. אם אנחנו מסכימים להחליף סחורה X בסחורה Y ואנו עושים זאת באופן סימולטני, אז באמת אין ביננו חוב, אבל אם קיים הפרש זמנים הקטן ביותר בין המאורעות האלו, אז מיד נוצר הצורך להרשות "חוב". דיוויד גרייבר הפילוסוף של OWS אפילו טוען שהחובות האלו הם הדבק של החברה האנושית. לכן כשאנחנו מחליפים מתנות, אנחנו לא עושים זאת מיד (אלא נותנים לחוב להתבשל…) וגם לא מחזירים בדיוק את מה שקיבלנו.

    אם אתה מסתכל על עבודה למען תמורה/מתן שירותים, זה כמעט בלתי אפשרי לקיים אותה בלי איזשהו חוב, או לנותן השרות או למקבל השרות (האופציה הראשונה מתקבלת כשמשלמים לאחר אספקת השרות והאופציה האחרת מתקבלת כשמשלמים על השרות מראש).

    במקום לשים עוד טלאי על טלאי, העקרון שצריך לדבוק בו הוא זה של כבוד הסכמים, כולל אלו שמאפשרים חובות. אין הצדקה מוסרית או פרקטית לחוקים שמתערבים בהסכמים שאנשים עורכים ושלא מזיקים לצד שלישי. הרי כל השלטון הליברלי מבוסס על עקרון ההסכמה אז אם אתה מכרסם בו, בהכרח תגיע לעמדה לא קוהרנטית… אם אתה רוצה להגן על אנשים מפני עצמם אולי גם כדאי להגביל את כמות הקלוריות היומית שהם צורכים, לאסור עישון או סקס לא-מוגן מחוץ לנישואים, ואולי גם צריך להגביל את מה שאנחנו קוראים וכותבים שלא ייכנסו לנו רעיונות הרסניים לראש…

    ולגבי השאלה מדוע כה רבים בזמננו מתפתים להיכנס לחובות, התשובה מאוד פשוטה: יצירת כסף יש-מאין היא שמאפשרת לבנקים להציג את הפיתוי של החוב בפני ההמונים. יש להם כסף זול להציע. אם היה ברשותם רק כסף שהופקד בידי לקוחותיהם, והם היו מחויבים להחזיר את הכסף הזה בכל רגע שהלקוחות דורשים אותו, כמו במקרים שמסופר עליהם פה בפוסט ובתגובות, הם לא היו מסוגלים בכלל להציע את האופציה של "מינוס" ללקוחות. הפונקציה שלהם היתה מצטמצמת פחות או יותר רק לשמירת הכסף בכספות . כך זה היה פחות או יותר עד שהרוטשילדים שכנעו את הבריטים למסד את הפרקטיקות של הבנקאות המודרנית.

    היום, ברגע שאתה מפקיד 100 ש"ח של כסף בבנק ישראלי, אתה מפעיל שרשרת של הלוואות שעשויה להסתכם בסך של קרוב ל- 1000 ש"ח.

    http://en.wikipedia.org/wiki/Fractional_reserve_banking
    http://en.wikipedia.org/wiki/Reserve_requirement

    לקריאה נוספת:

    What Has Government Done to Our Money?
    by Murray N. Rothbard
    http://mises.org/money.asp

  20. תהל Says:

    יוסי, וזו בדיוק הנקודה, שכתבת בשתי השורות האחרונות – 100 שקלים שהופכים לאלף שקלים (במקרה הטוב) של הלוואה ממונפת שהופכים את הכלכלה לבור שהיא. ראה עוד בעניין החוב, ספר מסות שכתבה מרגרט אטווד בשם המפתיע "החוב": http://www.haaretz.co.il/literature/1.1608885

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: