חיוור, מאוד חיוור. לבן אפילו

by

עמרי בן-יהודה

עסקת שליט היתה החלטה יוצאת דופן מבחינתו של בנימין נתניהו. בהחלטה זו העניק ראש הממשלה אשרור מטעם השלטון לשני מהלכים. מצד אחד, סימנה העסקה את הפיכתה של ישראל ממדינה ביטחונית למדינה אזרחית. אך בד בבד, היא הציבה רף חדש ומטלטל לחוסר השוויוניות ביחסה לחיי אדם.

הפרשנים השונים מתקשים להסביר את המהלך של נתניהו. לדבריהם, איש הימין המובהק, זה שכתב ספרים על אי כניעה לטרור, החליט דווקא הוא להתקפל. מצד אחד כולם טוענים שזו עסקה נכונה, הכי נכונה, מצד שני, המוגזמת ביותר בתולדות המדינה. הם מסכימים שהתקשורת הייתה הזרז המרכזי לכל העניין, והיא נטתה לאורך כל הדרך לבכר את שחרור החייל, על פני השיקולים הביטחוניים השונים.

אני חושב שבעסקת שליט החליט נתניהו לאמץ (אולי בחיבוק דב) את המהפכה האזרחית בישראל. אמנם לכל מה שהלך כאן בקיץ האחרון לא הייתי קורא מחאה, לא כל שכן מהפכה (שהרי בעבור אלה צריך לצאת נגד השלטון, מה שלא קרה כאן); אולם השיח הישראלי איפשר לראשונה לנפץ את הילת הקדושה של מערכת הביטחון, ניפוץ שהביא אפילו את הפרופ' טרכטנברג למסקנה שאפשר ואף ראוי לקצץ בתקציבה. נתניהו קיבל את הדו״ח אבל הבין שאין זה מספיק כדי לאמץ אליו לגמרי את ישראל האדיבה, האזרחית, הערכית, הפייסבוקית, המלטפת את ״הבן של כולנו״. נתניהו הבין שפניו של צה״ל השתנו; כמו תמיד הוא איננו צבא של ממש (מנגנון מלחמה( אלא מערכת פמיליארית, משפחתית, חמה ואהובה; אך בנוסף לכך דיוקנו היום הוא דיוקנו של גלעד: עדין, מופנם (כך מתארים אותו חבריו לכיתה( רגיש, אזרחי, רך. כל התיאורים האלה נכונים גם להוריו, אנשים סימפתיים ולא מתלהמים, שחיכו את חמש השנים האלו בסבלנות אין קץ, אזרחים מהוגנים שתמונתם החוזרת ונשנית בבית ראש הממשלה מדי כמה שבועות, חוזרת ועולה בי בימים אלה: מנומסים ומדוכאים יושבים מול הבריון ואשתו הבריונית; יושבים, ושותקים.

נתניהו, גדול הפוליטיקאים בדורנו (ואין במשפט הזה שמץ אירוניה), מסובב על אצבעו לא רק את אובמה, אנגלה מרקל וסרקוזי (איך מרקל אוהבת להתקשר אליו אחת לכמה חודשים ולכעוס על משהו, והוא, דרוך ומאמין בדרכו, אפילו לא מזכה אותה בתשובה…) אלא את כולנו, הישראלים בני מעמד הביניים, אוהבי ה"מחאה" ויפי הבלורית. וגם במקרה הזה, עם כל הציניות, השיח הישראלי השתנה לבלי היכר: לפתע, ערך החיים עולה על כל הערכים כולם.

אך אילו חיים הם החיים האלה? המהלך הזה בתרבות הישראלית, חופף כמובן למהלך ההומאני הגדול שבתרבות המערב, הכולל הימנעות מכאב ושמירה על שלמות הגוף. אולם בד בבד עם זכויות האדם, בונה העולם המערבי חציצה הולכת וגדלה בין ערך החיים של אדם אחד למשנהו, והכול על פי פרמטרים אתניים. ככלל, יש לציין שהתופעה הזו חופפת לתופעה האזרחית לה אנחנו עדים. אותה התמקדות בסיפורו של בן-האנוש היחיד המשתייך למעמד הביניים, הדאגה לשלמותו ועתידו, העיסוק החוזר ונשנה במשפחתו מתוך ערכים הומניסטים, היא דרכו של הימין החדש במדינות המערב כולן, ליצור בידול (שהוא בעיקרו מבזה) בין מעמד הביניים, אליו (ורק אליו) מופנה הצדק החברתי, לבין השכבות החלשות באמת, להן לא נותר יותר מקום ממשי בשיח.

תיאורטיקנית התרבות האמריקאית ג׳ודית באטלר, ביקרה את התמודדותה של ארה״ב עם פיגועי ה 11 בספטמבר, התמודדות שבמהלכה הקצינה ממשלת ארה״ב (ואתה השיח האמריקאי כולו) את הפיקוח אחרי הגוף ואת המישמוע שלו ושל חופש הדיבור. באחד הפרקים בספרה ״חיים חשופים״ (precarious life) היא מבקרת את מדיניות ארה״ב כלפי אסירי הכלא בגואנטנמו המאפשרת ״ריתוק בלתי מוגבל״ (indefinite detention). היא מוחה על הדהומניזציה שבהכללה האתנית, המאפשרת את הקביעה המרעידה ״מי יהיה בן אנוש ומי לא״. ואכן מחקריה של באטלר מעלים שאלות קשות בנוגע לערך חיי אדם, ערך השוואתי הקשור במוצא.

ג'יימס ובר, מותו של ג'יימס קוק, 1784

השיח הישראלי התחדד בעקבות המצב האבסורדי הקשה בו שליט אחד מוחזק בתוך רצועת עזה, בידי שני מיליון עזתים המוחזקים בידי ישראל. המציאות הזו של שבי בתוך שבי, העלתה והחריפה את תודעת הבורסה וכלכלת ערכי האדם באזורנו. מדידת הערכים במובן המתמטי הייתה כאן מאז ומעולם, אולם בעקבות מקרה שליט כבר אי אפשר היה שלא לחוש בה באינטנסיביות יתירה.

המקרה של שליט מחייב קריאה פוסט-קולוניאליסטית חריפה של כל האזור. מבחינה זו, ישראל היא בהחלט מקום מיוחד בעולם, ולא בכדי יש שמשווים אותה לדרום אפריקה של זמן האפרטהייד. בעיר אחת כמו ירושלים חיים אנשים בעולמות הפוכים כמעט על-פי אתניות ודת. השוו למשל את ערך השוק של מנת פלאפל בשייח ג׳ראח, שישה שקלים נכון להיום, לזו שברחוב פרישמן בתל אביב – 16 שקלים. או השוו ילד בן עשר למשפחה ירושלמית ערבית משייח ג׳ראח, שאינו כרוך בהוצאות אלא דווקא מהווה חלק מכלכלה יצרנית, שהרי הוא ילד עובד ומרוויח, לילד ירושלמי מבית הכרם, שיש להניח שההוצאות עליו מסתכמות בלא פחות מארבעת אלפים ₪ בחודש.

כבר התרגלנו כאן למציאות שבה מדווח בחדשות, בכל סוג של עימות בין הפלסטינים לישראלים, על פערי שוק מופקעים בפגיעות בנפש אצל שני הצדדים. בצד אחד המספרים באים בעשרות ואף מאות, בצד השני שברים-עשרוניים ובבודדים. והנה הגיעה העסקה המיוחלת וכולם נדהמים: אחד ישראלי מול 1,027 פלסטינים. אפילו בעסקת ג׳יבריל הידועה לשמצה היה מדובר באחד מול שלוש מאות. ברור אם כן, שמדובר בתהליך של הקצנה, לא רק בשיח אלא בפועל ממש. מאחר שחיי אדם פלסטינים אינם שווים בערכם לחיי אדם ישראלים, מסכים גם נתניהו לתת אלף תמורת אחד.

אנשים מהצד הימני הפוליטי ובני משפחות שכולות מזדעקים, ואולי בצדק, שיש בעסקה הזאת משהו לא מוסרי. הוא לא רק לא-מוסרי ביחס הזועק אחד לאלף, אלא בהפקרות של עוד ישראלים רבים שיהיו חשופים יותר לפעולות טרור בעתיד. אך הם לא הבינו מה שביטחוניסט כמו ברק הבין מזמן: שחוסר האיזון בעולמנו הולך בשני הכיוונים, ושכמו שמותר לשחרר חיי אדם פחותי-ערך, כך גם מותר יהיה אחר-כך לקחת אותם.

נתניהו מבין הבנה מעמיקה מאין כמוה את היחס החדש שבו ההומניזם חייב להציג עצמו כמקדש חיי אדם, ומאידך לערער על שוויים. אי אפשר שלא לקרוא קריאה פוסט-קולוניאלית גם במאפיינים נוספים שבמאזניים הבלתי אפשריים: מצד אחד היחיד הלבן השברירי ומהצד השני המון של פראים עם דם על הידיים. כמהלך תרבותי לא יכול היה נתניהו לקבל ליהוק טוב יותר, כך הוא יכול לאשרר בשנית את ההומניזם הישראלי, כדוגמת ״להציל את טוראי ריאן״; אנחנו נאבקים על שחרורו של האדם היחיד, המעודן, החלש, ומייצגים בכך את הציוויליזציה המפותחת, ובדיוק לשם כך האחרים לנו אינם בני אדם –  אין בהם ילדים ואין בהם אימהות, ולכן הם יכולים להוות, ותמיד הינם, המון.

תגים: , , , , , , , ,

19 תגובות to “חיוור, מאוד חיוור. לבן אפילו”

  1. יוסי Says:

    וכמובן התחושה הפנימית שכולנו יודעים שהיא מוצדקת ששחרורו של רס"ר אתיופי, מג"בניק דרוזי או אפילו לוחם גולני מזרחי שווה הרבה פחות אסירים משוחררים.

    • נועה ו Says:

      בחיאת. כי על רס"ר אתיופי, מג"בניק דרוזי או לוחם גולני מזרחי היו מתעקשים יותר, והחמאס היה מוכן לקבל פחות רוצחים בתמורה?

      • פרידמנית Says:

        נתחיל בזה שהתקשורת היתה נותנת הרבה פחות במה למשפחה של מזרחי, אתיופי או דרוזי. ולא צריך להיות ספקטלטיביים, היו כבר מקרים כאלו במציאות.
        את מה קורים אותו, הקצין האשכנזי שנתפס בלבנון, והיה סגן אלוף או משהו כזה, שחררו מהר מאוד החברים הקצינים שלו. אז הנה הדרגה קובעת. וגם המוצא.

      • נועה ו Says:

        טננבאום? הוא היה בשבי 3 שנים, שוחרר כי רצו להחזיר גופות ורצו גם לדעת מה הוא סיפר להם. מבחינת דעת הקהל בארץ, היה אפשר וצריך להשאיר אותו שם.

  2. רוני הירש Says:

    הפוסט היה מדויק אלמלא מזמן הפכו חיי כל אדם וכל אזרח במדינה הזו להפקר בצורה זו או אחרת – בין אם בירי על אזרחים, בין אם הפקרת העורף וחיילי המילואים בלבנון 2, בין אם בשריפת הכרמל. גלעד שליט היה סימפטום לאותה תופעה – חיי אדם חשובים כשסופרים ראשים, אבל לא מעבר לכך, בני אדם הפכו לברי-חלופה (interchangeable, exchangeable). זה המשך ישיר של חיסול מדינת הרווחה ומערכת הבריאות הציבורית, של דלדול החינוך וההשכלה הגבוהה וכו' וכו'.
    דווקא בגרסה אחת של השיח אודות שליט התחברו העקרונות הבטחוניסטים עם העקרונות הניאוליברלים, והצדיקו את שיוכם המקביל לימין: הרעיון שאין צורך לחשוב על הסבל של אדם בודד הנמצא בשבי (שלא נדבר על סבלם של המוחזקים בידי ישראל, ובאמת, לא נדבר), אלא רק על הסכנה הבטחונית. החזרה שוב ושוב למשוואת האחד מול אלף סיכמה את זה יפה.
    מבחינה זו אפשר לראות בתנועת המחאה העממית לשחרורו את התקדים ואולי במידת-מה הבסיס למחאה בקיץ (שהיתה במידה רבה מחאה נגד השלטון, גם אם אתה מסכים לקבל רק את שינוי השיח כתוצר משמעותי שלה).
    אם חייבים למצוא סיבות למהלך של ביבי, לא הייתי מייחסת אותן דווקא לגאוניותו – הוא אדם הזוי שטרם התאושש מהרעלת פרידמן שחטף באם איי טי – אלא אולי למה שרומזים הספקולנטים האדיבים בעיתונות, שקושרים את השחרור עם תקיפה אפשרית באירן,
    http://972mag.com/does-the-d-c-bomb-plot-and-shalit-deal-spell-%E2%80%9Cwar-with-iran%E2%80%9D/25274/
    או לספקולציה האופסימיסטית שלי, שזה נועד רק לכסות על ההתנחלות החדשה המתוכננת במזרח ירושלים.
    http://www.haaretz.com/print-edition/news/israel-planning-thousands-of-new-homes-in-east-jerusalem-1.389784

  3. רחל Says:

    מעניין ומטריד לשער מה הייתה התוצאה לו גלעד שליט היה ההרוג בטנק המותקף ופבל סלוצקר מדימונה היה החטוף.

  4. איתמר מן Says:

    פוסט יפה. במיוחד אהבתי את המשפט הזה: "אנשים כמו ברק הבינו… שכמו שמותר לשחרר חיי אדם פחותי-ערך, כך גם מותר יהיה אחר-כך לקחת אותם." אבל יכול להיות שדווקא בהקשר הזה אין מקום לדרמטיזציה הזו. איך הפכו האנשים האלה לעצורים מלכתחילה? כשאתה שוקל את "חוסר האיזון" הזה, חוסר האיזון אחר עליו הוא מושתת הופך טבעי בעיניך: אתה לא דורש הסבר כיצד ישראל עצרה אלפי אנשים, ובידי הפלסטינים היה רק שווי אחד. ובאמת, השאלה משעממת, כולנו יודעים את התשובה עליה. אבל במובן הזה אפשר גם היה לומר שאין כאן שום תפקיד לדימיון מוסרי כזה או אחר, אלא פשוט ליחסי הכוח בין הצדדים. נסה לדמיין לעצמך מצב הפוך, בו בידי פלסטין היו כ-5,000 עצורים ישראלים, ובידי צה"ל חייל פלסטיני אחד. העובדה שמצב כזה הוא כל כך מופרך מלמדת שמדובר בפיזיקה פשוטה של היצע וביקוש. ראיתי אפילו פוסט בפייסבוק שהלך רחוק יותר והפך את המאזן: בעוד שהפלסטינים שחררו 100% מהעצורים שלהם, הוא כתב, ישראל שחררה רק 20%. במלים אחרות, זה לא רק שעכשיו ישראל משחררת יותר כי בעתיד תוכל להרוג את מי ששחררה, אלא גם (בצורה טריוויאלית יותר אך כזו שמסבירה יותר) ישראל משחררת יותר פשוט כי בעבר יכלה לעצור יותר – גם מבלי לקחת חיים. במובן הזה, כשאומר הרב רונצקי שכעת צריך להרוג חשודים בטרור במיטותיהם גם הוא כמוך מטעה אותנו לחשוב שישראל עוצרת חשודים בטרור (כלומר בעבירות פליליות) ולא מגוון רחב של אנשים שנמצאים במעצר מסיבות שהן מראש פוליטיות. http://www.haaretz.co.il/news/shalit-deal/1.1525014

    • רתם Says:

      וישראל גם יורה בחשודים במיטה או מחוצה לה, מה שנקרא מדיניות החיסולים, ללא הבאה למשפט, והוא פשע מלחמה. כך שרונצקי גם קורא לישראל לעשות מה שהיא כבר עושה, וגם מטעה מהסיבה שאתה מציין

  5. זיו Says:

    נתניהו גדול הפוליטיקאים בדורנו. אמת ויציב כי מצבינו הכלכלי, המדיני, האזרחי, האקדמאי, התרבותי והביטחוני מעולם לא היה טוב יותר. בכלל הפגנות של מאות אלפי אזרחים בקיץ היו הפגנות תמיכה בנתניהו, שאפילו אסד לא חלם לקבל. ברור. פוסט מבריק. ניתוח לעילא ולעילא. נתניהו גם ניגש לעיסקת שליט מתוך כובד ראש והחלטה אמיצה וחלילה לא מתוך ריצוי ההמונים וגזירת קופון מבויים היטב. הרי כולנו היינו עדים לשלוש שנים קשות בהן הוא עמל על ההסכם המהולל הזה. בל נזכיר כי הוא כתה בספרו אחרי עיסקת ג'יבריל כי העיסקה היא אסון למדיניות ישראל, והתנגד לכל עיסקת חילופי שוביים מאז, כולל הצרות שהוא עשה לאולמרט על כי הוא ניהל מו"מ שכזה. נתניהו הוא רב אומן, אין לי ספק. רק לקרוא שוב את הפוסט הזה ולהבין כי יש עוד שמאמינים לו.

    אני מקווה כי התשלום היה טוב יותר משל טוקבקיסט.

  6. יוסי Says:

    לא יודע מה היו המניעים של נתניהו וברק, כנראה שרב הנסתר על הגלוי, אבל לגבי החברה הישראלית עצמה, אני לא חושב שאפשר להגיד שהיא הפכה אזרחית אלא מדובר יותר בעייפות החומר וקטטוניות, כמו חייל שפשוט נגמר. אולי זהו מצב מקדים-מאפשר להפנמה של ערכים אזרחיים, אבל הסביבה הגיאו-פוליטית לא תספק את מרווח הנשימה שצריך עבור הפנמה פוסט-טראומטית כזאת.

  7. ארך אפיים Says:

    קצת התפלאתי שלא ראיתי את זה בשום מקום, אבל זה הגיוני שאחד המניעים לעשות את העסקה עכשיו היה כדי לדפוק את אבו מאזן ואת הרשות. עונש על הצונאמי המדיני.

  8. עמוס Says:

    הפוסט הזה הוא דוגמא לקושי בשיח הפוסטקולוניאלי. הרי עסקת שליט היא איזה שיא של חוסר ראציונאליות בשיח הליברלי: המספרים פשוט לא הגיוניים. אבל אם מישהו, לכאורה, לא נותן כבוד לחיי אדם, זו הנהגת החמאס: הרי ישראל הייתה שמחה לקיים עסקה של אחד תמורת אחד.
    כמובן שאין שום דבר סימטרי במצב הזה. כל מה שאני מנסה להגיד זה שהביקורת, מרתקת ככל שתהיה, לא מצליחה להגיד שום דבר פוזיטיבי. מה עמרי בן-יהודה בעצם אומר על העיסקה? שהיא מוצדקת? שסוף סוף ביבי ישראל נותנת ערך ראוי לחיי אדם? שהיא גזענית? שלא צריך להשוות חייל אשכנזי יהודי אחד ל-1000 שבויים ערבים?
    בסיוע האדיב של באטלר הפוסט מפרק את מה שעומד מאחורי השיח של עסקת שליט אבל בעצם לא מציע לה שום הסבר קוהרנטי.

    ואגב, ל"ארך אפיים", התיאוריה שלך הועלתה על ידי כל הביטחוניסטים בפאנל של ערוץ 2 במהלך יום השידורים. כך שאין על מה להתפלא.

  9. יסמין Says:

    פוסט פצצה. לא קל להגיד על זה משהו חדש ומעניין ולא משהו שלא נטחן ונטחן עד דק בכל הברברת של אתמול וכל השבוע, בעצם. גם אני הרהרתי על "קדושת החיים" הזאת, אלק, שצצה מתי שנוח וכל תפקידה הוא לאשש את העליונות של הישראלים ואת צדקתם בעיני עצמם.
    ובהמשך לאיתמר מן, אותי הדהימה אסתי פרז, אמנם לא גאון הדור אבל בכל זאת מראיינת מנוסה בתחנה ממלכתית, ששאלה בשידור את המשפטן פרופ' ידידיה שטרן אם פוליטיקאים יכולים לבוא ופשוט לבטל החלטה *של בית משפט* בנוגע לאסירים האלה. ברגע הזה קצת התייאשתי, כי הבנתי שבאמת, אבל באמת אין לה מושג על מה היא מדברת.
    הנה, בבלוג הזה למשל אפשר לקרוא על חלק מהאנשים שיושבים בבתי הסוהר בישראל: חלקם אפילו מואשמים בכל מיני האשמות "ביטחוניות", הם נשפטים על ידי "בתי משפט" ישראליים – צבאיים, כמובן. כאן אפשר ללמוד בדיוק איך זה קורה ואיך ההצגה הזאת מתנהלת.
    http://sakanah.wordpress.com
    ואם זה המצב, אין פלא שישראל גם "מסכימה" לשחרר חלק מהאנשים הללו שסתם יושבים אצלה. שהרי לא מדובר כאן בלוחמים, אלא בניסיון לשבור את רוחו של עם שלם.

  10. יוסי Says:

    אפשר גם לראות בעסקה מעשה שמאלני. הנה ישראל מכירה בכך שהיא החזקה יותר בעימות הזה, ולכן בשביל לעשות עסקה עם הפלשתינים היא צריכה להיות ה-bigger person, למשל לוותר על מספר מופלא של שבויים שהרגו בה וטוענים שהם ימשיכו להרוג בה. כאלו מעשים דורשים השמאלנים מישראל לעשות: פייסי את האויב, הביעי אמפתיה כלפיו, הכירי בחטאייך והתנצלי. זה לא יהרוג אותך כי את חזקה עשרות מונים מהאויב.

    אולם, למעשה לא יהיה אפקט שמאלני כי הוא נעשה ברטוריקה ימנית, כפי שהיטיב גדול הפוליטיקאים לבטא: "אנחנו לא חוגגים שחרור של רוצחים", והראה שוב עד כמה הוא ומצביעיו כלואים בעולם מדומיין שבו ישראל הקדושה נלחמת בחיות אדם.

  11. רתם Says:

    האם ארץ האמורי ישלח נציגות תקשורתית ללוב?

  12. דודי Says:

    כדאי לזכור שנתניהו לא חתם על העסקה לשחרור שליט עם עצמו. יש עוד צד אחד לעסקה, שבעצמו מורכב ומושפע מגורמים נוספים – החמאס בעזה, החמאס בדמשק, האסירים הפלסטינים ומשפחותיהם, סוריה, מצרים, אירן.

    לכולם שיקולים שלהם ואינטרסים שלהם (אם לציין אחד, הרצון של חמאס להציג הישג, נוכח המהלך של אבו מאזן באו"ם). יש משום הגזענות הבלתי-מודעת בהתעלמות מכל אלה.

    ע"פ המתווך הגרמני, ממשלת ישראל הסכימה לעסקה שהציע (פחות או יותר במתווה שסוכם לבסוף) לפני כמה חודשים, ואילו חמאס סירב.

  13. בובו Says:

    אין גבול לפטרונות השמאלנית.

    מה שכותב המאמר ודומיו מסרבים להבין זה שאמנה הומניסטית יכולה לעבוד רק מול הומניסטים. ומה לעשות שידידנו מעזה אינם חתומים על האמנה הזאת.

    הלוואי והיו…זו צריכה להיות תפילתו של ההומניסט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: