Nothing left to do but run, run, run

by

מהרגע שבו התחילה מחאת האוהלים, רבים מאיתנו חיכו בדריכות ובדאגה לרגע שבו יתרחש אירוע כלשהו, שידחק את הנושא מהכותרות ובעקבות כך מהדיון הציבורי. בינתיים התחלף יולי באוגוסט, ובסביבה קרו כמה אירועים – כמו תקרית הירי בגבול לבנון או הרקטות שנורו על חוף אשקלון. אף על פי כן, נראה שהמחאה עומדת היטב במבחן, ורפובליקת האוהלים רק מתחזקת והולכת. והנה, בסוף השבוע הנוכחי נראה שמשהו קורה. אבל המשהו הזה לא בא מהגבול, אל דווקא מלב האימפריה, מטבור העולם – וול סטריט. שלשום נפלו הבורסות בחדות, ומיד אחר כך הודיעה סוכנות S&P על הורדת דירוג האשראי של ארה"ב, בפעם הראשונה בהיסטוריה. על אי-הוודאויות שמתקבצות בתקופה הזאת נוספה גם סיטואציה פיננסית חסרת תקדים, שיכולה כנראה להוביל רק לכיוון אחד: משבר גלובלי חמור יותר מהמשבר של 2008. 2012 תהיה כנראה שנה אפוקליפטית.

מהרגע הראשון, התנופה וחוסר הבושה היו האיכויות העיקריות של מחאת האוהלים. כבר בערב הראשון, כשראש העיר הגיע לביקור, הוא לא התקבל בתשואות אלא בזעם. גם כשראש הממשלה ניסה לזרוק איזו עצם לסטודנטים, אנשי האוהלים לא התקפלו אלא המשיכו בתנופה. לעומת זאת, באותם רגעים שבהם תנועת המחאה התבצרה במקום, התנצלה או נסוגה, נחשפו מיד כל החולשות שלה. לכן יש מקום לשאול בכל רגע מה הפאזה הבאה. אפשר להתאהב בפאזה הנוכחית ולהתגונן בפני הכוחות שמאיימים עליה; אבל ההתבצרות היא מסוכנת. עדיף בהרבה להמשיך בתנופה. מה שאי אפשר היה לדמיין לפני חודש התממש לפני שבוע. לכן צריך להמשיך ולהפעיל את הדמיון.

כמו שעיר האוהלים גלשה במהירות לזירות חדשות – מעבר לכיכר הבימה, מעבר למרכז תל אביב, ומעבר לתל אביב ולגוש דן – השלב הטבעי הבא הוא שהיא תגלוש לזירה הפלנטארית. אלא שכאן אנחנו נתקלים בעובדה מעניינת: מחאת האוהלים כבר גלשה לזירה הפלנטארית. למעשה, ההתפרצות שלה כאן אצלנו היא רק חלק מהגלישה הזאת.

העובדה הזאת ידועה. כולם יודעים שסימני הידיים המפורסמים, אלה שאומצו אפילו על ידי ציפי ליבני, הועתקו מתנועת ה-15 במאי של מדריד. ברור שההשראה של תחריר היתה מהרגע הראשון מהיסודות היפים והאופטימיים במאבק הזה. ובכל זאת, רק לרגעים אנחנו זוכרים שהמאבק הזה הוא חלק מהתרחשות גלובלית עצומה שקורית עכשיו במקומות רבים בעולם, בעצם בכל העולם.

מהסיקור המועט שקיבלה ההתקוממות הזאת בתקשורת העולמית, ביחס לעניין האובססיווי הרגיל בכל התרחשות "פוליטית" שקורית אצלנו, אפשר להסיק כמה מסקנות. אחת מהן היא זו: העובדה שהמחאה לא סוקרה רק מוכיחה כמה הרבה מחאות כאלה יכולות לקרות וקורות בכל מקום בעולם בלי שבכלל נדע עליהן. דור שלם של האנושות למד מהערבים לצאת לרחובות. זהו דור שלם שאין לו בעצם שום אלטרנטיווה אחרת.

והחזית מתחממת. בלילה שבין חמישי לשישי, התרחשו עימותים נרחבים ברחובות מדריד בין המשטרה למפגינים מתנועת ה-indignados  – תנועת האוהלים הספרדית. בסנטיאגו, צ'ילה, נעצרו 874 סטודנטים (!), במחאה שהתחילה בתור kiss-in של סטודנטים לבושים בתלבושות של גיבורי על. מי שמסתכל בדף של ה- indignados  בפייסבוק יכול לראות כמה פעילויות מתרחשות בכל אירופה. אמש, פרצו בטוטנהאם מהומות נרחבות, כולל ביזה של חנויות.

לכאורה, במבט הגלובלי הזה יש כדי להסיט את תשומת הלב מהשאלות החשובות שעולות במחאה הזאת, שנוגעות דווקא לחיים כאן. אבל ההתבשמות ב"הכרזת העצמאות השנייה של ישראל" מציבה אותנו שוב כאי מנותק מהעולם. ובלי מעטפת גלובלית, לא הרבה יכול להשתנות. כדאי לזכור שכל המערכת הכלכלית הנוכחית בישראל מבוססת במידה רבה על שוק הנדל"ן הגואה, והיא בעצם לא ממש יכולה להתנתק ממנו.

יובל שטייניץ ומרב ארלוזורוב כבר מגייסים את "הצונאמי הכלכלי" המסתמן נגד הדרישות של תנועת המחאה. מה שצריך זה עוד קיצוצים, עוד הפרטה, הם אומרים. קולות כאלה רק יתחזקו ככל שהמשבר הכלכלי יתרחב. אם תנועת המחאה תרצה להמשיך לחיות, היא תצטרך לרכב על הצונאמי, ולא להירמס על ידו. אבל במקרה הזה, אפשר להיות אופטימיים. אנחנו גם ככה ברחובות. האוהלים כבר נטויים ומחוזקים. מתוכם, נצטרך להילחם בזאבים שיבואו לזנב בנו בתקופת המשבר, ולקבוע את הסדר העולמי שיבוא אחריו. לפני הימים הטובים עוד יבואו ימים רעים. אבל בסופם, צריך להבטיח שתהיה כאן אנרכיה ולא פיאודליזם.

הקונטקסט הגלובלי המשתנה מלמד משהו גם על שאלת "הדרישות". הדיון הכלכלי בדבר השינויים הנדרשים היה מבוסס עד עכשיו על ההנחה שחלק ניכר מהמשתנים בכלכלת ישראל ישארו יציבים. זה לא המצב. למרבה הצער או השמחה, תסריט של 50 שנות סוציאליזם ממלכתי הוא בלתי סביר במצב הנוכחי. אי אפשר לחזור אחורה לשנות ה-70. אין מצב סטאטי. מסביב יהום הסער. אנחנו חיים בתקופת רבת תמורות, והיא תימשך עוד הרבה זמן. המאבק לא ייגמר – הוא פרמננטי.

מי שמטיל ספק ביכולת של דפני ליף "לשנות משהו", צריך לזכור שתנועות מחאה גדולות ונואשות הרבה יותר, שהפילו משטרים פוליטיים, מתקשות "לשנות משהו משמעותי". אנחנו בתוך מערכת גלובלית. בבוקר שאחרי המהפכה, קרן המטבע עדיין קובעת את גורלך. למעשה, המאבק לא יוכרע רק כאן, הוא לא יכול להיות מוכרע רק כאן.

אני לא יודע מה המשמעות האופרטיווית של כל זה. בשורה התחתונה, ברור שהמאבק צריך להתנהל כאן. אבל כדאי לדעתי להיות מודעים יותר לקונטקסט העולמי. וכאשר חברינו הפזורים בעולם משקיפים בעיניים פעורות לרווחה על ההתרחשויות כאן, אפשר לומר להם: הפיצו את בשורת האוהלים במקום מושבכם!

לכן, הפגנת האוהלים בברלין היא יותר מבדיחה, ומחאת האוהלים מול הבית הלבן היא יותר מפיקנטריה. גם עיר האוהלים שאמורה לקום בוול סטריט ב-17 בספטמבר נשמעת כמו רעיון מלהיב להפליא. כמו שכתבו כאן יואב ליפשיץ וטל מסינג, מם האוהלים נוצר, והזהות החדשה מתפשטת בצורה ויראלית. ישראל היא בסך הכול חוליה. אבל היא יכולה להיות חוליה אסטרטגית. שהרי, ישראל היא פורטל חשוב של הכוח האמריקאי. אם נשיא ארה"ב בא לבקר כאן פעם בשנתיים, אין סיבה שאנשי האוהלים לא יחזירו לו ביקור פעם אחת. ובכלל, לפני שמפילים את ישראל באמצעות הקפיטליזם, למה לא לנסות להפיל את הקפיטליזם באמצעות ישראל? זאת יכולה להיות בשורה טובה שבאה מהמזרח, מערבים ויהודים גם יחד. כמו שאמר לי מישהו בזמן הליכה בשדרה: הים התיכון חוזר למרכז.

*

ניסיתי לשכוח את מה שזכרתי מ"שר הטבעות", אבל יש קטע אחד שאני לא מצליח לשכוח. זה קורה בסוף הכרך הראשון, כשפרודו בורח מפני בורומיר. הוא עונד את הטבעת, נעלם, ונמלט במעלה השביל לפסגת הגבעה. וכאשר הוא יושב שם, הוא מביט למטה ורואה את הארץ התיכונה כולה פרוסה לרגליו –

ואולם, בכל אשר הביט ראה אותותיה של מלחמה. הרי הערפל המו כתל נמלים; אורקים הגיחו מתוך אלפי חורים; תחת צמרות יער אופל נאבקו בני-לילית ובני-אדם וחיות טרף. אש אחזה בארץ בני-ביאורנינג. ענן רבץ על מוריה. עשן היתמר בגבול לוריין.
פרשים דהרו על ערבות רוהאן; זאבים פרצו מאיזנגארד. ספינות מלחמה הורדו למים בנמלי האראד. גברים חמושים יצאו ובאו ממזרח: חוגרי חרב, נושאי חנית, קשתים על גבי סוס וקרונות משא. כל חילו של השר האפל הוזעק. ואז, בפנותו דרומה, ראו עיניו את מינאס תירית.

באותו רגע מבין פרודו שהמשימה שלו תכריע את גורל העולם כולו. כך גם אנחנו צריכים להבין. לא רק אנחנו בסכנה. מינאס תירית בסכנה. העולם בסכנה. ורק אנחנו יכולים להציל אותו.

תגים: , , , , , , , , , , , , , , ,

19 תגובות to “Nothing left to do but run, run, run”

  1. הראל Says:

    החזון שלי לצעד הבא: מליון אנשים צועדים ארבעה ימים מתל אביב לרחבת הכנסת על כביש מס' 1. הצעדה הופכת למקור השראה עולמי לעוצמת השינוי. אנשים מבטלים חופשות, לוקחים חופש מהעבודה בכדי להששתף בארוע שיוכלו לספר לנכדיהם. בדרך ישנם גילויים לא מפתיעים של עזרה הדדית, לוקחים תורות בדחיפת עגלות נכים, עגלות ילדים ובנשיאת ילדים קטנים על הכתפיים. יוצאת קריאה ברורה לראש הממשלה שהוא אחראי על ארוח העם בכנסת, שיכין צל, מאוורים גדולים מחצלות, מזרנים מים ואוכל פשוט. בתחילת המסע ניגשים צועדים שהם חובשים שהביאו את ציודם מבית לדוכן בו יקבלו כובע כתום והשלמת ציוד רפואי. ניגשים צועדים שהם רופאים להשלמת ציוד שהביאו ולקבלת כובע צהוב. במסלול הנגדי זה שיורד מירושלים, נוסעים אוטובוסים לקחת חזרה למרכז את מי שכשלו רגליו, נוסעות מכוניות כיבוי, בהוראת השר לבטחון פנים, המשפריצות מים מרעננים המטפטפים על הצועדים כגשם. נוסעים אמבולנסים ויותר מכל מכוניות של אזרחים עמוסות אוכל מים ממתקים ועיניים דומעות לחלק לעולים ירושליימה. האוירה בצעידה היא של ערבות ועזרה והקשבה וחיוכים ותמיכה ומתן כתף. העם מרגיש יציאת מצריים.

  2. יואב Says:

    בהקשר לסיקור המועט בתקשורת העולמית, קיבלתי היום בבוקר בפייסמייל תמונה שצולמה אתמול, בזמן שעם ישראל החליט על צדק חברתי בקפלן, מול מטה ה-CNN באטלנטה.

  3. יעל Says:

    נפלא. והקטע משר הטבעות דווקא מרגש. ונזכרתי שהספר השני אכן מתחיל בריצה… המון ריצה…
    Run with me!

  4. יוסי Says:

    "2012 תהיה כנראה שנה אפוקליפטית". ארי שביט, מאחוריך.

  5. רני Says:

    נו, טוב, ישעיהו היה שם מזמן
    "והיה באחרית ימים נכון יהיה….
    נמתין ונראה. בינתיים מרחץ הדמים
    שהולך מצפון לנו גם הוא ברמות
    של קץ הימים. ובאירן מישהו כבר
    רואה את ביאת המהדי האחרון,
    הנעלם, שאחריו כבר לא יהיו יהודים
    בעולם, וגם בארה"ב, גם היום, יום א
    בכנסיות באטלנטה מדברים על
    הקץ שגם אז יעלמו היהודים. וביום
    שלישי תשעה באב.

    מצפון

  6. אהרן Says:

    יש מי שכבר שלושים שנה מתריע מפני הקריסה הגלובלית המתקרבת. במרץ 2009 הוא אפילו זכה להזדמנות לדבר על הנושא מול המצלמה –
    http://www.megavideo.com/?v=IYBPF6RN
    ויש מי שכתב על זה כבר לפני יותר משנה, ואפילו בעברית –
    http://tikunolam.co.il/2010/06/26/015/

  7. גדי Says:

    סתם תהייה. אירע משהו לגל כץ חס וחלילה? אין לו מה לומר על האירועים?
    להיכן הוא נעלם?
    אל תגידו לי שגם אתם הסתכסכתם גם שניכם עופרי וגל.

  8. עומר Says:

    (טעות בקישור למרב ארלוזורוב)

    תודה על התזכורת החשובה. אני בוש ונכלם להודות שהיא פוגשת אותי במעין חוסר אונים מדוכדך כזה של "וואלה, אני מקווה שמישהו יעשה עם המידע הזה משהו טוב"…

  9. יוסף Says:

    יגידו לי שאני מגזים בתגובה שלי, אבל…
    בעיני הציטוט משר הטבעות הוא לא במקום. לא מכיוון שהוא לא מתאים (או כן מתאים) למסר של הפוסט אלא מהסיבה של חידוד השיח לסגנון של עימות.
    הדימוי של שר הטבעות לעומתי ומנגיד – אור בחושך, טוב ברשע. אין לי ספק שבעולמנו העשיר אין ניגודים כאלו ואין מציאות כזאת. אין סאורון ואין פרודו ובטח שאין טבעת והר געש. כל האלמנטיים האלו הם משל (לא מוכן להכנס לדיון על הנמשל – אך בוודאי שאינו ברור וחד-משמעי).
    הקפיטליזם אינו יסוד השטן והסוציאליזם אינו מחוז גן עדן. אני אומר זאת בהכללה אך מבחינתי זאת אמת בהגדרה. בשיח הכלכלי עלינו לזכור שבכל מקרה מדובר בהתנהגות ובהחלטות של אנשים ולא של כוחות דמוניים או שמימיים. אנשים הינם אנשים.
    בא נדבר על המציאות שלנו, בא נדבר על האפשרויות שלנו ובא נדרוש את מה שנרצה להשיג (והכוונה כאן בשימוש במילה 'להשיג' היא מלשון accomplish). אולם, מרגע שנכנסים לדיון כוחות ויישויות בעלי מימדים אבסולוטיים – איבדת אותי ואין לי מה להגיד וממילא אני כבר לא מקשיב.

  10. יונת חלון Says:

    אני רק שאלה…

    "כל המערכת הכלכלית הנוכחית בישראל מבוססת במידה רבה על שוק הנדל"ן הגואה"

    מישהו יכול להסביר מהיכן ההנחה הזאת מגיעה ?

  11. timefrom Says:

    יופי של קליפ של הדלתות.

  12. רותפ Says:

    פוסט מהמם ומרגש!

  13. קליי Says:

    כרגיל אי אפשר לא להתרשם מהצגה של טיעונים באופן כה חד , והבנה חדה של מנפולציות על דעת הקהל. אם זאת הדילוג בין רעינות במקרה זה הוא גם מטעה. מוקדם לדבר על משבר עולמי חדש, אם זאת יש להתיחס למצב הכלכלי החדש שנוצר , אי אפשר לא לדבר על קיצוץ שיש לקוות שיבוא מתקציב הביטחון ולא מהגדלת הגירעון. לממשלת ימין יש סיכוי רב יותר לייצב את המשק , ייתכן בהחלט שיציבות כלכלית וכך תציל את הממשלה מנפילה בבחירות הקרובות , והמחיר שנשלם בעבור רווחה כלכלית יחסית , כלומר חוסר התדרדרות למצב של אבטלה גבוהה, יהיה המשך הכיבוש.

  14. אסף Says:

    תודה על פוסט מרתק. הייתי מוסיף לרשימת הדברים הקורים בסביבה גם את מה שקורה בימים אלה בבלארוס: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1237432.html
    וגם אפשר לחשוב על הגרילה ההודית למיניה בתור משהו דומה שאף פעם לא יישמע במערב מסיבות דומות.
    אני לא בטוח לגבי הטון האפוקליפטי בסיום. האפוקליפסה היא תאומתה של האוטופיה ושתיהן נראות לי גרועות ממש באותה מידה. אבל אם מישהו יצא מהבית אל הרחוב בזכות הפחדות אפוקליפטיות, גם זה טוב.

  15. עינת Says:

    קרן נוייבך הזכירה את הפוסט הזה היום בבוקר…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: