מ-די-נ-ת ר-ו-ו-ח-ה! (אבל לא על חשבון הילדים)

by

 מעיין הראל וניר חסון

1.

האינטרס הוא לעודד ילודה בקרב מעמד הביניים כי זה המגזר שנושא את מירב הנטל הכלכלי במדינה וגם לרוב את הנטל הביטחוני. אם כתוצאה מקושי כלכלי לגדל ילדים באופן ראוי מעמד הביניים יוריד את קצב הילודה שלו – זה יחמיר את הבעיה הדמוגרפית שיש לנו כבר היום שכל ילד שני שנולד היום הוא או מהמגזר החרדי או הערבי. המדינה חייבת לעודד ילודה במעמד הביניים, אם זה על ידי תמריצים כמו הקלה במס, בהוצאות של מטפלת וכיוצא בזה והבטחה שמחירי מוצרי התינוקות יהיו סבירים.

ח"כ שאמה-כהן, דה-מרקר, 28.7.11

את עגלת התאומים האדומה שלנו מכרנו זה מכבר, אבל לא זו הסיבה שבגללה לא הצטרפנו למצעד העגלות.  לא היינו שם, מפני שלדעתנו חלק מדרישות המאבק הנוכחי – שמתנוססות גם בראש רשימת הדרישות של מנהיגי מאבק האוהלים כולו – הן  היפוכה המוחלט של המהפכה. זוהי יציקת בטון מזוין לעמודי היסוד של  השיטה הקיימת, שעלולה להפוך את ההורים שבינינו אולי לעובדים טובים יותר, אבל להורים טובים פחות.

לכו לקניונים. לכו לשם בשעות הערב המאוחרות. אבל אל תביטו בשלטים,  אלא בעגלות. בחוץ המחאה גוברת אבל בקניון נמשכת חגיגת המותגים כבכל יום. מאות אנשים מסתובבים וביניהם תינוקות ופעוטות: הם שוכבים בעגלות, בוהים, מוכי עייפות או צורחים. ההורים שבאים עם ילדים קטנים לקניון בלילה מאמינים כנראה שזהו בילוי משפחתי, במקרה הטוב, או עול הכרחי,  תנאי לסידורים. הם מאמינים, אולי, שילד יכול  להשלים את שעות השינה שלו לאור הניאונים החזקים והרמקול המצווח.

מראה הילדים בעגלות בקניונים הוא תוצר לוואי של הקפיטליזם, של התודעה הכוזבת של ההורים בעלי הארנקים.  במובן מסוים, זוהי גם התפיסה השלטת בחברה הישראלית לגבי ילדים בכלל.  לצערנו היא גם רווחת בשבועות האחרונים גם בקרב מי שהיו אמורים להוביל את המחאה החברתית העכשווית, הצודקת. הדרישות כולן מגיעות מכיוון ההורים, והשאלה  המרכזית העולה מהן היא כיצד יכולה המדינה לסייע בלקיחת אחריות על הטיפול בילדים ובהרחקתם כדי לאפשר להורים להפוך לעובדים יעילים יותר.

התביעה הבעייתית ביותר, שוב לדעתנו, היא זו  שלפיה יש להחיל את חוק חינוך חובה חינם מגיל שלושה חודשים. אין ספק שבעלי ההון, המעסיקים הגדולים, ישמחו להצטרף לדרישה הזו – שתחזיר את  ההורים הטריים במהירות אל המסלול היצרני. גם ההורים יהיו מרוצים, בעיקר מן ההקלה הכלכלית שתתאפשר להם. יש רק מגזר אחד שדעתו לא נשמעת – יושבי העגלות, בני השלושה חודשים. האם מישהו ממובילי המאבק חשב מה דעתם על כך?

אין כיום כמעט מי שחולק על כך שהטיפול הטוב ביותר  לתינוק עד גיל שנה הוא בבית, עם מבוגר "טוב דיו" – אבא, אמא או דמות מטפלת קבועה – שמשגיחה עליו באופן צמוד וקשוב. יותר מכך, בשנים האחרונות הולכים ומצטברים מחקרים המצביעים על הקשר בין שורה ארוכה של בעיות  – בריאות, תזונה, הפרעות קשב ואלימות – לבין התעלמות מן הצרכים הבסיסיים הללו. מחקרים אחרים, שנעשו על-פי תיאוריית ההתקשרות של בולבי, הוכיחו, כי ילדים ששהו במעונות לפני גיל שנה פתחו דפוס של "התקשרות נמנעת", המאופיין במתח ובאדישות. אבל לא צריך להיות חוקר כדי לראות איך תינוק חסר אונים, שמגיל צעיר כל כך חייב להתחרות בתינוקות אחרים על תשומת לבן של מטפלות יפתח בעיות של ריכוז וקשב. האם מי שלא הקשיבו לו בתקופה הקריטית ביותר יוכל ללמוד להקשיב בעצמו? האם ילד שנאלץ להלחם בכוח על מקומו מגיל אפס לא יהיה אלים יותר בשנים שאחר כך? האם באמת אין קשר בין התחזקות הנורמה הישראלית שלפיה ילדים מבלים עם הוריהם במקרה הטוב שעות ספורות ביום, לבין העלייה בצריכת הריטלין?

פרופ' פנינה קליין מאוניברסיטת בר אילן, מתארת  בכתבה הזו את  הנזקים הנירולוגיים שנגרמים לתינוקות כתוצאה מאי קבלת תשומת לב מספקת. "אם החוויות חוזרות על עצמן יום אחר יום, זה משפיע על חלוקת התאים במוח באופן בלתי הפיך. קשה מאוד לחזור מכך להתפתחות נורמלית". המאמר הזה כולל כמה קישורים למחקרים נוספים בסוגיה.

פרופ' רחל לוי-שיף, מכנה זאת "חסך של הורות": "ברגע שהורים שמים את הילדים בפעוטונים כבר בגיל 3 חודשים ולוקחים אותם הביתה בכל יום רק בשעות אחר הצהריים כשהם עייפים ומותשים, לאחר יום עבודה מפרך, אז התוצאה היא שהם נמצאים עם הילדים מעט מאוד ואין להם סבלנות להשקיע בהם ולחנך אותם".

למרבה הצער, שוק העבודה בישראל, בעיקר בעשורים האחרונים, הכתיב את הקצב לשוק החינוך. והקצב הוא מטורף. כשאנחנו (היום כבני 35) היינו ילדים, חזרנו מהגן ב-12 בצהריים. היום לא נדיר למצוא גנים שבהם שוהים ילדים עד 17 בערב. גם 18, 19 ו-20 בנמצא. שעות השהות הארוכות בגני הילדים התפתחו ביחס ישר לגובה  הגבות המורמות ולקולות הצקצוקים של הבוס כלפי האם או האב שביקשו לצאת מוקדם יותר "בשביל הילדים". שוק העבודה וחוקיו היו לאתר עוין עבור מרבית ההורים, באופן שחוצה מגזרים, מקומות יישוב או מעמדות. תופעה נלווית נוספת היא, שהעלות הגבוהה של העסקת מטפלת פרטית לעומת גובה השכר בישראל מובילה את מרבית ההורים לחפש פתרונות במעונות, משפחתונים ופעוטונים. חלק גדול מהם מצויים במבנים או בדירות צפופים ואפלים, ללא חצר, מספקים תזונה לקויה ואינם  זוכים לפיקוח חינוכי ראוי.

בנוסף, ישראל חריגה בעולם המערבי בכך שילדיה לומדים שישה ימים בשבוע. כשכולם הפסיקו לעבוד ביום שישי, אף אחד לא טרח לספר את זה לילדים. המשמעות היא, שכיום ילדים בישראל מבלים את רוב שעות הערות שלהם בחברת ילדים ובהשגחת מבוגרים זרים.

ולא, תינוק בן  3 חודשים לא זקוק לחברה או ל"פעילויות העשרה".

אנחנו מנסים  לנסח את הפרדוקס ההורי הישראלי: כל זוג צעיר מכיר אותו. לפני שיש לך ילד מופעל עליך  מכבש לחצים חברתי וכמעט ממלכתי להוליד ילד ואחר כך עוד אחד ועוד אחד. ישראל מממנת טיפולי פוריות ביד רחבה, ומתאפיינת בדפוסי ילודה גבוהים מאוד ביחס למערב, גם בקרב משפחות חילוניות. מי שאינו בוחר בכך נתפס כחריג ומוזר . זוהי תפיסה "שבטית" מובהקת. מן הצד השני, זמן קצר לאחר שהילד נולד וחופשת הלידה הקצרצרה מתקרבת לסיומה, מתהפך כיוון הלחץ ואתה כמעט נדרש "להכניס את הילד למסגרת". קשה לנו לספור את הפעמים שבהן שמענו בשנתיים וחצי האחרונות – התקופה שבה גידלנו את התאומים שלנו בבית –   את השאלה: "אז מתי הם נכנסים למסגרת?", מצד קרובים, חברים או סתם אנשים ברחוב שהרשו לעצמם לייעץ לנו. ההסברים רבים ומגוונים: "הם לא יתפתחו כמו שצריך"; "אי אפשר לאתגר אותם בבית" והטוב מכולם: "הם לא יהיו מספיק אסרטיביים כדי  לשרוד בחברה". חלי גולדנברג כבר ניסחה את הטענות הללו בכישרון גדול משלנו.

2.

 תהליך בוקונובסקי הוא אחד הכלים העיקריים לשימור היציבות החברתית […]. גברים ונשים תקניים סדורים במערכות אחידות. בית חרושת קטן מאויש במוצריה של ביצית-בוקונובסקי אחת ויחידה […] אנו עוסקים גם בייעוד והתניה. התינוקות מגיעים להרקה כיצירי-אנוש בעלי ייעוד חברתי, כבעלי סוג אלפא או אפסילון. כפועלי ביוב לעתיד או כ… [..] מנהלי מדגרות לעתיד.

"בימים קדומים היו יצירי-אנוש…" הוא היסס: הדם הציף את פניו. "הם המליטו ולדות חיים." […] "כן, אז היו הורים" […] "בקיצור", סיכם המנהל, "ההורים היו האב והאם". עובדות אלו", אמר בחומרה, "הן עובדות בלתי נעימות: הדבר ידוע לי. אולם, הלוא עובדות היסטוריות, רובן ככולן הן עובדות בלתי נעימות" […] בימים ההם, בעידן הדוחה של המלטת ולדות חיים, גדלו הילדים בבתי הוריהם ולא במרכזי ההתניה הממלכתיים.

מתוך: עולם חדש מופלא, אלדוס האקסלי, 1932

נחשפנו גם להורים אחרים, אבל כמעט כולם גדלו בתרבויות אחרת: רוסים, אמריקאים, ספרדים – דווקא הם בחרו להיאבק ולשלם מחיר כדי להשאיר את ילדיהם איתם בבית. חשוב לנו להדגיש, כי כשבחרנו להשאיר את ילדינו בבית  עשינו  זאת  לא בהכרח מתוך משנה סדורה ואפילו מבלי להתכוון לכך מראש, אבל בעיקר מפני שהתמזל מזלנו המשרות של שנינו הן כאלה, שאפשרו תמרונים חדים במהלך היממה ופיזור של העבודה עמוק לתוך הלילה. אנחנו גם בטוחים שזו אינה הבחירה הנכונה והמתאימה לכולם. איננו רוצים להטיף. אבל אנחנו בהחלט חוששים, שקבלת דרישת המפגינים ל"חינוך חינם מגיל אפס", עלולה להפוך את האופציה של גידול ילדים בבית בשנותיהם הראשונים ללא קיימת. גם ההורים הנחושים ביותר יתקשו לעמוד בלחץ במקרה שאכן יהיו גנים בחינם לכל דורש מגיל 3 חודשים. "נותנים לך, לא תיקח?", מכירים?

עוד אחת מהתוצאות  של הנתק בין ההורים לילדיהם היא אבדן היכולת של ההורים להתמודד עם ילדיהם בשעות המעטות שבהם הם נמצאים בחיק המשפחה. ישנם כמה כותבים בעיתונות ובמרחבי הרשת הישראלית שעשו קריירה מהתלונות האינסופיות על הקושי שבגידול ילדיהם; מתיאור  "הירידה באיכות החיים" שהם גורמים  ומשלל נאצות על ראשו של ממציא החופש הגדול  ועל החובה "להעסיק את הילדים" בשבתות. דומה שערכם של הילדים בשיטה הקיימת הוא בהעדרם או בצמצום נוכחותם.  אבל צריך לזכור: הולדת ילדים ובעיקר גידולם המתמשך אכן מביאים אתם שינוי קיצוני בחיים. השיבה המדומה והמהירה ל"מסלול" העבודה מטשטשת לעתים את התחושה הזאת, ובאופן פרדוקסלי – מובילה לעתים קרובות דווקא להולדת ילדים נוספים במרווחים קטנים מאוד. לא בכדי טוענת ענת רוזיליו, דוברת "מחאת העגלות", כי אי-קיומו של חינוך חינם "מגיל אפס" עלולה לפגוע בעידוד הפוריות הישראלית הנכספת: "הדבר הזה לא רק תוקע הורים צעירים, הוא מסרס, וגורם לחשוב האם כדאי להביא עוד ילדים לעולם. דיברתי עם הרבה אמהות שאמרו לי: 'מספיק לי ילד אחד, אני לא יכולה לחיות בעוני'".

ההורים הם האשמים האחרונים במצב. אשמים המעסיקים, אשמה המדינה, אשמות הפרסומות שדורשות ממך לרכוש מוצרים שבשבילם צריך לעבוד עד שקיעה (ואפילו לאחר מכן). בעינינו, הארכת שעות העבודה והניתוק בין הילדים להוריהם הם אולי העוול הגדול ביותר שנעשה למגזר העובד בישראל בעשורים האחרונים. הם גורמים לניכור במובן העמוק ביותר, זה שאליו התכוון גם מרקס: ניכורו של האדם מעצמו, ומהאופן המשעבד שבו הוא נכפה להעביר את זמנו. חלק מההורים, שיושבים במשרד בעבודה שעות ארוכות ונאלצים להביט רק  דרך מצלמות אינטרנט בתינוקות שלהם, הישנים בגן, וודאי יזדהו עם התחושה הזאת. העוול הזה  חמור יותר מהעלייה במחירי הדיור, כואב יותר מהקוטג'.  אנשי חינוך רבים רואים בו את הגורם שמשפיע לרעה יותר מכל על החברה שלנו, על אופייה ועל פניה – על  האלימות, חוסר הסובלנות, הדוגמטיות.

בעבר היו הישראלים (נכון, בעיקר הישראליות) מגדלים את ילדיהם אחרת. אין ספק כי הנשים היו ועודן הנפגעות העיקריות מכך. אבל הפיתרון צריך להגיע מהכיוון ההפוך – הארכה משמעותית של חופשת הלידה ומיסודה של חופשת אבהות, מתן תמיכה כספית להורים שמחליטים לגדל את ילדיהם בבית לפחות בשנה הראשונה לחייהם והגמשת שוק העבודה, באופן שיאפשר לשני ההורים לחלק את זמנם בין הילדים לעבודה. כך עשו זאת למשל בשבדיה (חופשת לידה וחופשת אבהות של שנה וחצי) ובנורווגיה (סיוע מהמדינה להורים המגדלים את ילדיהם עד גיל שנתיים). זו מדינת הרווחה וזה הצדק החברתי הראויה בעינינו. חשוב לציין, כי חלק מהדרישות הללו אכן מופיעות בין תביעות המפגינים, אך הן אינן נמצאות בראש הרשימה, ולמעשה סותרות את הדרישה לחוק חינוך חינם בגיל כה מוקדם.

נכון להיום, מצעד העגלות מסמל לדעתנו מפגש כמעט מפחיד, מטריד ואפילו לא-יאומן בין מאבק חברתי-סוציאליסטי צודק וחשוב לבין קפיטליזם קיצוני, שמקריב על מזבחו את המשפחה ומשעבד את כל פרטיה – גם  את אלה  שעדיין לא למדו לדבר, ללכת או אפילו להתהפך מהבטן לגב – למערכת תעסוקה דורסנית, שמשרתת בעיקר את בעלי ההון ושומרת היטב על "היציבות החברתית".

ערכי התא המשפחתי נחשבים לרוב לנחלתו הבלעדית של הימין השמרני, ובישראל גם הגזעני, ראו שאמה-כהן. אבל בעידן שלנו דווקא המשפחתיות וההגנה עליה, גם בשם הניסיון להביא לשיווין הזדמנויות אמיתי בין גברים ונשים, יכולה להפוך לכלי במאבק רבולוציונרי, המאבק כנגד המנגנונים הקפיטליסטיים. הלא הם אלה שמאפשרים להורים להביא ילדים לעולם וזמן קצר לאחר מכן להכניס אותם אל המטריקס, שכל התמחותו היא ב"העלמתם". זו אינה גזירת גורל. הילדים שלכם  הם "יוצרי המפתחות" של המטריקס ולא שומרי הסף שלו.

 עוד על ילדים והורות בימים של אי ודאות:

מותק, הילדים יתבלבלו!

שתי תשובות לחיים לקראת קטסטרופה

תגים: , , , , , , , , , , , ,

56 תגובות to “מ-די-נ-ת ר-ו-ו-ח-ה! (אבל לא על חשבון הילדים)”

  1. משה Says:

    הללויה !

  2. צביקה בשור Says:

    מסכים, מסכים ומסכים. נשארתי שמונה חודשים עם הילד, מגיל ארבע חודשים וחצי, וכל רגע שם ומאז הדגים לי באותות ובמופתים שעשיתי את הדבר הנכון. מסכים גם עם האמירה שהקפיטליזם הכריז מלחמה על המשפחה, ושהמשפחה צריכה להתגונן (לא לבד!). מה שכן, אני לא יכול להסכים עם הגישה המתבדלת. כן, עשיתם את הבחירה הנכונה, לטעמי את הבחירה הטובה יותר, אבל זה לא עושה אתכם לטובים יותר. בצעדות פוגשים הורים, מדברים, חולקים מידע וערכים. זה המקום הנכון להיות בו, כי שם האנשים, אנשים שלא שמעו על האמורי. זה המאבק עכשיו, מאבק של דיבור. כמה שתעשו יותר שיחות, ככה נהיה חזקים יותר.

  3. אורחת Says:

    בתור מי שנהנתה מחופשת לידה של שלושה שבועות בלבד, ומגדלת ילד מאושר, מטופח, בריא, ונטול בעיות נוירולוגיות נראות לעין, ברוך ה' – אני מוצאת את הכתבה הזו מקוממת. יש כאן איזהשהו צקצוק לשון טרחני, מגובה בכל מיני מחקרים פולמוסיים ואידיאולוגיים להחריד, שהוא חלק ממכבש הלחצים הבלתי נלאה שדורש מהורים, ובואו נודה בכך – בעיקר מאמהות – לחדול מחייהן לאחר הלידה ולהתמסר לחוויה של אמהות טוטאלית. למעשה, אתם, כותבי הכתבה, לא באמת נבדלים מאותם "סתם אנשים ברחוב" עליהם אתם מלינים, שניסו לכפות עליכם את דימוי ההורות האידיאלית שלהם. ישראל מלאה באנשים שיודעים בדיוק מה הכי טוב לבן שלי, ובדרך כלל מדובר באידיאל בורגני לעילא (כמו זה שמופץ בטקסט שלכם כאן) ובלתי יישים לחלוטין. אנשים אלו מנסים, ובדרך כלל גם מצליחים, לכפות את האידיאל הזה על האמהות האומללות באמצעות כל מיני נבואות זעם מצמררות על "נזקים נוירולוגיים" חמורים, תאי מח שלא מתחלקים כמו שצריך ותינוקות בוהים תחת מנורות הלוגן קניוניות. באופן זה מייצרים אמהות מפוחדות, שמסתתרות בצינוקות משפחתיים, ומאמצות מגוון קמיעות התנהגותיות נגד השד הנורא העונה לשם "הורות/אמהות לא טובה".
    לטענתכם: "אין כיום כמעט מי שחולק על כך שהטיפול הטוב ביותר לתינוק עד גיל שנה הוא בבית, עם מבוגר טוב דיו" – אבל האם באמת ילד שגדל עם אם מתוסכלת, שלא מוצאת עניין רב בהתעסקות מתמדת עם קקי, חלב וחיתולים, ומייחלת לרגע בו תוכל לחזור לעבודתה – האם הילד הזה אכן יהיה מאושר יותר מילד שנמצא בגן לאורך היום אבל חוזר הבייתה לזוג הורים מאושרים ומתגעגעים?

  4. אלי א. Says:

    פוסט מעולה. לא חשבתי על זה.

  5. אליס בארץ המראה Says:

    הבנת הנקרא זה חשוב. בעיקר להורים שבוחרים בחינוך ביתי.

    חוק חינוך חינם *איננו* חוק חינוך חובה חינם. יש הבדל גדול, עצום ורב ביניהם. ואגב, בין שאר דרישותיהם של ההורים עם העגלות הממותגות (ברוב חוצפה) מופיעה גם הדרישה לחופשת לידה ארוכה, ולחופשה נפרדת לאב, שאינה תלויה בחופשת האם. אבל למה לקרוא ולהתעמק – יש כאן הזדמנות פז להטיף מעמדת ההורה העוד-יותר-טוב לאלו שחינוך ביתי לא נמצא בהישג ידם או כחלק מהשקפת עולמם.

    אגב, אישית אני בעד חינוך ביתי (בכל גיל). אני גם בעד חינוך חינם. אני בעד יותר אופציות הורות וחינוך נקודה. הדבר היחיד שמזעזע פה הוא הקלות שבה מי שיש לו את היכולת ומשאבי ההשכלה שחשפו אותו לבולבי עומדים ומטיפים על הורותם המצויינת לאלו שאין להם, לא מכירים או – תחזיקו חזק, כי זו אופציה לא פחות לגיטימית – לא רוצים, ובעיקר לא רוצות – להשאר עם הילדים בבית (שעליו אגב מישהו צריך לשלם את המשכנתא).

  6. פרסאוס Says:

    בסדרה המומלצת (אך המושמצת) "משחקי הכס" מצווה המלך הטינאייג'ר מיד אחרי המלכתו שיערפו את ראשו של אחד מבכירי הממלכה, רגע אחרי שזה בחר דווקא להתוודות על פשעו.

    זה מזכיר את המצב כאן – אנשים שבן-לילה קיבלו כוח די רב מחליטים החלטות פזיזות ושרירותיות. זה כולל אותנו, האזרחים הפשוטים, שמבולבלים מתחושת הכוח שזכינו לה לכאורה אחרי שנים של תסכול.

    מע"מ? תרשמי 5%. חינוך? תרשמי 3 חודשים. טייקונים? שישבו בכלא. ביבי? לגרדום, וכן הלאה.

    נציגי המחאה חסרי-נסיון בכל הקשור לפוליטיקות הילודה, ואני תקווה שלאחר שיקבלו דירה בת"א במחיר הוגן, לא ימהרו להחליף אותה בבית בפרוורים + 3.

    סביר להניח שכשדפני תרכיב ממשלה, היא וסתיו לא יקבעו עפ"י צעקות ההורים את מספר שנות הלימוד שהמדינה תממן. ואם כן – זה יהיה סימן לאנרכיה שחלקה יהיה כך אני מקווה חיובי. עם זאת, לא ברור איך אנרכיה תוביל למדינת רווחה, שבה המדינה חזקה יותר, וכאן נמצא אולי פרדוקס נוסף.

    כל זה לא ממש עקרוני אם המחאה תצליח, וחסר משמעות אם תיכשל. ועם זאת, הכללת דרישת החינוך מגיל 3 חודשים היא סוג של אי-הבנה, שעלולה להפוך לאי-הבנה מצערת – ולכן אני מברך על הפוסט הזה.

  7. דלית Says:

    אכן הגמשת שוק העבודה באופן שיאפשר הורות – ללא ספק – ובמקביל יש לטפח את רשת מעונות היום הממלכתיים, מגיל 3, באופן שבו הילדים במעונות לא יסבלו מניכור אלא מטיפוח מסור, שלפעמים נמנע מהם גם בבית. אסור להעדיף אפשרות אחת על פני השניה, כי לא תמיד אחת האפשרויות נגישה או טובה דיה.

    להזכירכם, ההורות הפרטית של אמא-וילדים בבית היא תוצר של המהפכה התעשייתית, ותוצר מאד בעייתי שמעודד גם הוא ניכור, ניצול ואלימות. גם בארץ, עם כל הכבוד לשיח השוויון, הלחץ הוא על נשים להישאר בבית והתוצאה במערכת הקיימת היא פגיעה ביכולת ההשתכרות של נשים ולכן גם בעצמאות שלהן בחברה הקפיטליסטית שלנו.

    באותן המדינות שהזכרת, מעונות היום הם זולים, מסובסדים, מאויישים כיאות על ידי נשות מקצוע רציניות, מתוגמלות, והילדים כמו גם ההורים יוצאים נשכרים. ההורה העובד יכול לתמרן בין צורות הורות שונות לאורך השנים, בלי העדפה ברורה רק לגידול ילדים אחד על אחד בבית.

  8. orannir Says:

    תומכת ומזדהה מאוד עם כל מה שנאמר…
    המאבק לחיזוק הקפיטליזם ובעיקר- צריך להעלות את ערך גידול הילדים בבית!

  9. hakarzia Says:

    פוסט מדהים. כל הכבוד.
    אין לי מילים וזה נדיר מאוד.

  10. Assaf Says:

    כל הכבוד על פוסט אמיץ. גם אני נדהמתי כשראיתי בין שלל הדרישות הצודקות, גם "חינוך" חינם מגיל 3 חודשים.

    אני חושב שאתם מורידים את עול האחריות מההורים בקלות מדי. אם יש מסר אחד למחאת האוהלים החשוב מעבר למאבק פוליטי מיידי, הוא זה של נטילת אחריות ותחושת כוח מצד האזרח. זוג הורים בני 20 ומשהו, ובטח שבני 30 ומשהו, שאינם חיים תחת משטר שמכתיב להם פורמלית מה לעשות, צריכים לקחת אחריות על הדרך בה הם מגדלים את ילדיהם.

    מותר גם לעשות אחרת ממה שסבא וסבתא והדודות והחברים חושבים. אלה הילדים שלכם, לא שלהם. הדור שלנו שגדל ברובו על בקבוק כי בשנות ה-60 וה-70 היתה תפיסה ש"הנקה זה פרימיטיבי", הצליח לא רע להטמיע את המעבר להנקה על אף ההסתייגויות. אפשר להעז ולהצליח לשנות גם בתחום הפעוטונים, חופשת לידה, וכו'. עם כל הכבוד למדינת הרווחה, הייתי רוצה שתאפשר להורים צעירים את המרחב הכלכלי להחליט החלטות בריאות עבור ילדיהם – ולא סתם לסבסד תחליפי-הורים מלאכותיים.

    כמו שדלית ציינה למעלה בצדק, גם הפתרון האמריקני של אמא לבד עם הילדים בבית הוא מלאכותי מפרספקטיבה היסטורית רחבה, ואינו צריך להיחשב כאידאל. תינוק צריך לגדול לתוך קהילה, לתוך מגוון של גילים ופרצופים מוכרים שמקבל אותו בחום ואהבה, לא להיות מנותק מהוריו רוב שעות היממה – אבל גם לא להיות מבודד מן החברה עם אמו ועם אח או אחות גדולים.

  11. avivamishmari Says:

    לייק, דאבל לייק וטריפל לייק, התרשמתי והפצתי וגזרתי ושמרתי והדבקתי על המקרר ו"הלכתי עם זה במנשא", כמו שאומרת חברתי ע'. תודה על הטרחה שלכם לנסח את כל שברי המחשבות העצבניות של יולי-אוגוסט לטקסט אחד מנומק ועקבי, שאני מסכימה איתו במאה אחוז.

  12. עמיר Says:

    אתם צודקים בהחלט שהלחצים הבלתי נסבלים של שוק העבודה הקפיטליסטי שמים הורים בעמדה בלתי אפשרית עליה ילדיהם והם עצמם משלמים את המחיר. ואני גם בהחלט תומך בזה שרפורמה צריכה לכלול תמריצים מהסוג שאתם מדברים עליהם לחיזוק הקשר בין הורים לילדים. ואכן מארגני הצעדה כללו גם דרישות מסוג זה. רעיון נוסף הוא הענקת תמריץ כספי משמעותי למעבידים (באמצעות מיסוי וכד') לשמר אמהות עובדות גם שנים לאחר שילדו; הרי הבעיה המרכזית היא לא חופשת הלידה כי אם השנים שלאחר מכן.

    אבל יש מידה רבה של צדקנות בפוסט הזה. מצד אחד, אף על פי שאתם לא מאשימים הורים אחרים וטוענים שבחירותיכם לא נבעו ממשנה סדורה, אתם באופן מובלע מוקיעים אותם על הבחירות שלהם ומאשימים אותם בהורות פגומה. ומצד שני אתם נוקטים עמדה מיתממת: הרי למיעוט יש את האפשרות שיש לכם לבלות זמן עם ילדיכם ולשמר את המשרות שלכם. אז מה שאתם מציעים להורים אחרים זה או עוני, או עבדות. גם הטענה שלכם כי הורים ששולחים את ילדיהם לגנון הם הורים בהכרח טובים פחות עומדת על כרעי תרנוגלת. מה מבטיח לכם שבהיעדרן של מסגרות אלטרנטיביות והזדמנויות ממוסדות לאינטראקציה חברתית עם אחרים ממגוון גילאים הורות אבסולוטית מהסוג שאתם קוראים לה לא פוגעת בילד? מהמחקרים שאתם מצטטים משתמעת גם מסקנה אחרת: יצירת מסגרות איכותיות יותר לגיל הרך, וחקיקה שמעודדת מעסיקים ומייצרת אפשרויות להורים לבלות זמן רב יותר עם ילדיהם.

    שכחתם לציין שמארגני צעדת העגלות קראו גם במפורש להארכת חופשת הלידה לאמהות ולאבות, ולעוד מהלכים לשוויון זכויות בעבודה לאמהות. חבל שבמקום לתמוך, ואולי גם להרחיב את הדרישןת הללו, בחרתם להחרים את המחאה וכל כך מהר נסגתם לעבר מה שעפרי אילני כינה בפוסט יפה מלפני כמה שבועות פרקטיקת ההוקעה. נודף ממנה ריח רע של צידוק וצדקנות עצמיים.

  13. רוזנברג Says:

    פוסט פוסט.
    איך הלך על החד הוריים חסרי האחריות. מעונות יום הן רוצים? א-נער יקבלו!

    ומי שרוצה לשוב לעבודה כי היא לא רואה את עצמה אם עד גיל שנתיים? שלא תביא ילדים או שתמצא עבודה מכניסה מפסיק. המדינה לא צריכה לממן מעון-יום לקפריזות שלה בתור פסיכולוג בשרות הציבורי.

    וזיכרו: אנחנו לא רק סתם נגד מרוץ העכברים וחיי הכלב שהכלכלה החדשה דנה אותנו להם, הו לא. אנחנו גם נגיד לכם מהם חיים ראויים וצורות התארגנות יעילות וסבירות לבני אדם -ואין בלתם.

    או שפספסתי משהו? (ואם כן – סליחה)

  14. מיכל Says:

    פוסט מעולה וחשוב. חבל שהוא לא מפורסם בעיתון.
    כמי שבחרה להשאר עם ילדיה בבית עד גיל 18, קצת חורה לי האמירה (המקובלת) כאילו הבחירה הזאת לא מתאימה לכולם.
    אולי לא לכולם יש אומץ לבחור בה, אבל חד משמעית לכל הילדים עד גיל 3 עדיף להשאר בבית עם מבוגר אחד משמעותי וזה גם עדיף לחברה בטווח הארוך.
    ברור שהיום כדי לאפשר את זה דרוש שינוי חברתי עמוק, ולכן שוב – תודה על הפוסט!

    • Ruthie Haggai Says:

      מיכל, זה אולי תיאורטית מתאים לכל הילדים, אבל חד משמעית לא מתאים לכל ההורים. ואם יש דבר אחד שלמדתי במהלך השנה הראשונה להיותי אמא, הוא שאנשים שלא טוב להם עם ההורות שלהם הם הורים גרועים.
      חד משמעית לא טוב לילד להיות עם מבוגר, משמעותי ככל שיהיה, שלא טוב לו להיות איתו.

      צעדת העגלות צעדה גם על מנת להרחיב את חופשת הלידה בתשלום ולמסד חופשת אבהות, וגם על מנת לקרוא לפיקוח על הנעשה במעונות יום (גם פרטיים).

    • רמי Says:

      מיכל, אני ממש נפעם מן האומץ שלך לבחור להיות אמא ותו לא. אני משוכנע שאת מחנכת את ילדייך לאור הדוגמה שאת מציבה להם, ומקווה שבבוא היום גם הם יהפכו להורים ותו לא, בדיוק כמוך, וגם ילדיהם שלהם יהפכו להורים ותו לא, בדיוק כמוהם. וכך, דור אחרי דור, תתברך החברה שלנו בהורים והורים והורים והורים. אין ספק שבטווח הארוך זה עדיף לחברה שלנו – בעצם לכל חברה.

      • מיכל Says:

        רמי איך הסקת ממה שכתבתי את מה שהסקת – נשגב מבינתי.
        איך הגעת למסקנה שאני אמא ותו לא? העובדה שהילדים מתחנכים מהבית אומר שאני כלואה איתם כל היום ואף אחד מאתנו לא פוגש שום אנשים אחרים משום סוג?

        רותי – בשורה התחתונה אנחנו מסכימות וזה בדיוק מה שאמרתי – אולי זה לא מתאים לכל ההורים – אבל חד משמעית, במצב העניינים היום מתאים לכל הילדים. יש פה פער בעייתי, זה ברור.

        אחת המגיבות למעלה הביאה את הדוגמא של נורבגיה עם מעונות חינם עם נשות מקצוע ופיקוח לצד האפשרות (והתמיכה הכלכלית!) בבחירה אחרת, רדיקלית ככל שתהיה.

        וזו השורה התחתונה הכי חשובה – לאפשר לנשים ולמשפחות את זכות הבחירה.

  15. Assaf Says:

    רציתי להוסיף שאני מסתייג לגמרי מדברים כמו של מיכל למעלה, ששופטת הורים החשים שאין להם ברירה אלא לשוב לשוק העבודה אחרי 3 חודשים וגם אין להם את הגמישות להשאיר את הילד בבית בשילוב כזה או אחר.

    מה שאני רוצה לראות הוא שהורים – ואפילו סבתא וסבא – יקבלו גם את הכלים הכלכליים שיאפשרו להישאר יותר עם התינוק, וגם את הקבלה החברתית עבור החלטה כזו, בכל המגזרים. נכון להיום כן יש איזו תחושה נרחבת שמי שנשארת עם התינוק מעבר לשלושה חודשים, או – חס וחלילה – שגבר יישאר עם התינוק שלו – זה משהו מוזר. עם הילד השלישי שלנו היינו בחו"ל, ואני הייתי זה שנשארתי איתו מגיל 4-5 חודשים עד כמעט שנה. זה עלה לי קצת מבחינת קידום הקריירה, אבל זה כלום לעומת מה שהיה קורה לי אם היינו בארץ באותו מצב.

  16. פרידמנית Says:

    פוסט מצויין וחבל שמגיבים שממהרים לשפוט מתייחסים רק לענין הטיפול ההורי בילדים עד גיל שלוש ומתעלמים מהסחיבות של ילדים לקניונים, גם כשהם גדולים יותר.
    הפוסט שלכם מעוגן בתוך הקשר רחב יותר.
    ורק הערה אחת:
    אכן יש פרדוקס לכאורה בין הלחץ האטומי להוליד ילדים למען המדינה, שמתנערת מהם אחר כך. מצד שני, מדובר בהתנערות כלכלית שמאפשרת לילד "להיכנס למסגרת" כבר מגיל שלושה חודשים. "המסגרת השבטית" הזו נשמרת מהרגע הזה לכל חייו: אצלינו זה התחיל בגנון והיום זה מתחיל מגיל שלושה חודשים.
    במדינות הקומוניסטיות היו דברים נוראים מזה:
    כדי שהאמא תוכל לחזור מייד לעבודתה הפרודוקטיבית בגרמניה המזרחית, היו לא רק מעונות כאלו מגיל צעיר כל כך, אלא גם מעונות שבועיים: התינוק שנולד היה מטופל במשך כל השבוע במעון וההורים טיפלו בו בסוף השבוע.
    כבר עדיף קיבוץ…

  17. מרמיט Says:

    פוסט כדורבנות.
    או כמו הפנטזיה שבה השתעשעתי בטוויטר, ביום של מצעד העגלות הראשון:
    "פיצול במחאה! אל מול מצעד העגלות מתארגן מצעד המנשאים, שידרוש בשביל כל ילד שבט שלם שיגדל אותו."

  18. אורי אלון Says:

    פוסט מעולה תודה תודה.
    ניסחתם במדוייק וביופי מחשבות שהיו לי לא תמיד ברורות
    ובאווירה קצת קלה יותר –

    פארודיה על stay at home dad, מה שאני בשנתיים האחרונות

  19. adi Says:

    מסכים עם כל מילה אבל……
    כננראה שלא מספיק לכתוב מילים כדורבנות באיזה אתר עלום באינטרנט
    אולי אני טועה ומטעה ואם כן אני מתנצל
    בואו להפגין גם במצעד העגלות הרימו מגהפון ואמרו את דבריכם
    ככה זה ישפיע על האנשים שזה אמור להשפיע ולא על המשוכנעים שנכנסים אליכם לבלוג
    בהצלחה לכולנו וכל טוב

  20. עירא - Ira Says:

    נכון לכל מה שאמרתם, ועם זאת הציטוט של כרמל שאמה הוא אולי החלק המזעזע של הפוסט. במקום להבין שעידוד ילודה מביא להדלדלות משאבים ופיצוץ אוכלוסין, הוא מעודד את התופעה, כאילו מדובר בחיות? מה לגבי מערכות חינוך יותר טובות כדי לעצור את קצב הילודה הפסיכי במגזרים המוחלשים?

  21. עובדת Says:

    שוק העבודה לפעמים ממש מתאכזר להורים. עובדת שנכנסת להריון ואחרי כן רוצה לשנות את תנאי העבודה ולצאת מוקדם צריכה לעבור שבעה מדורי גהנום או לחפש עבודה אחרת שבה מלכתחילה השעות קצרות יותר. אב שרוצה לצאת מוקדם כמה פעמים בשבוע כדי להיות עם ילדיו מקבל מבטים נוזפים במקרה הטוב, ו"ירידות" מחבריו לעבודה במקרה הגרוע. כך אנו רוצים שהחברה שלנו תיראה? אנחנו רוצים שזרים יגדלו את ילדינו? שוק העבודה צריך להתאים את עצמו לאנשים עם ילדים ומשפחות ולא להיפך. אנשים לא צריכים להישאר במשרד עד השעות הקטנות של הלילה ולא לראות את ילדיהם מהפחד שיפטרו אותם. וחופשת הלידה צריכה להיות ארוכה יותר ולאפשר גם לאבות להיות בבית.

  22. יעל Says:

    פוסט מעולה, סיכום של כל מה שאינטואיטיבית הרגשתי. תודה! אין ספק שצריך לפתוח את זה לדיון.

  23. אמא Says:

    איזה כיף לכם שהעבודות שלכם מאפשרות לכם להשאר עם הילדים בבית עד גיל שנתיים. רוב העבודות לא מאפשרות את זה. גם בעלי נשאר בבית עם הילדה עד גיל שנה ו-4, כי גם העבודה שלו מאפשרת את זה. העבודה שלי לא. אני נאלצתי לחזור לעבודה המפרנסת שלי בתום 14 שבועות של חופשת לידה, וזה היה קשה מנשוא. לבוא ולהגיד שההורים דורשים שמישהו יטפל להם בתינוק מגיל 3 חודשים זו פשוט טעות בהבנת הנקרא. מאבק ההורים דורש הארכת חופשת לידה ל-6 חודשים, ייסוד חופשת אבהות, וכן, גם מעונות יום עבור אלה שבוחרים לחזור לעבודה ונאלצים לשלם הרבה הרבה מאוד כסף על מסגרות פרטיות, כי אין מספיק מקום במעונות המסובסדים. הפוסט הזה הוא דמגוגיה לשמה.

  24. רמי Says:

    ממש מתחשק לשפוך נהרות של ציניות ולגלוג על המאמר הזה, אבל ברוח הימים האלה של מאבק חברתי לא ממש מתואם ומחודד (וזה ממש בסדר!! אפילו נהדר!!) אני אשתדל להעלות בקצרה כמה אמירות רגועות.
    (1) יש משהו משונה בהורים יאפים בעלי אמצעים שיכלו להרשות לעצמם להישאר בבית עם הילדים חודשים ארוכים מטיפים לאנשים שאין להם את האמצעים הכלכליים האלה ואומרים להם בין השורות שהם בעצם הורים פחות טובים. בעצם, זה לא משונה, זאת חוצפה. אל תגידו לי "אנחנו לא רוצים להטיף, אבל …". אל תשקרו. אתם כן רוצים להטיף.
    (2) על סמך מה אתם מייעצים באופן דיקטטורי כל כך מה טוב ומה לא טוב לילדים? על סמך זה שאתם מסתגרים בביתכם עם הילדים? בעייני, לכת מגדלי הילדים בבית המתקשרים באמצעות האינטרנט אחד עם השני אין שום סמכות להטיף לאיש איך וכיצד יש לגדל ילדים.
    (3) אני מבין שכשאתם הייתם ילדים חזרתם הביתה ב-12. בטח חיכתה לכם אימא, או מטפלת. יכול להיות שלא היו אצלכם בכיתה "ילדי מפתח" שחזרו לבית ריק. יכול להיות שלא שמעתם על קיומם בכלל. מדהים שאתה מדמיינים לעצמכם שאתם מתנגדים נחרצים לקפיטליזם דורסני. בעיניי אתם מין גלגול מודרני של מארי אנטואנט.
    יש לי הצעה בשבילכם: אתם תישארו בבית עם הילדים, תקנו להם רק ירקות ופירות אורגניים (מעשה לא-קפיטליסטי בעליל), ביצים אורגניות מגבעות-עולם (ממש לא קפיטליסטי), שחקו איתם רק בצעצועי עץ מלא (הכי קאטינג אדג' סוציאליסטי) ותעזבו אותנו ההורים הגרועים בשקט עם המחאות שלנו.
    עכשיו, אם תסלחו לי, אני צריך ללכת. עשיתם לי חשק לקחת את הילדים לקניון, לקנות להם צעצועים מפלסטיק זול ולהאכיל אותם במבה. אחר כך, אם יישאר לנו כח, אני אתן להם להתרוצץ באחד הג'ימבורים הגנריים בעוד אני שותה הפוך אחרי הפוך בארומה (כן! ארומה!!), מתעלם מקיומם, ובודק עוד יישום אנדרויד חדש בסמארטפון שלי.
    אופס, יצא לי קצת ציניות בסוף. סליחה.

    • רוזנברג Says:

      רמי, אני חולק עליך. הרצון אינו הרצון להטיף, אלא הרצון לכפות. זה מה שמפחיד – לכפותך את תפיסת הטוב. וחלק מהתגובות המעודדים עושים זאת גם. ואני נזכר שבעצם אני סוציאל-דמוקרט ולא סוציאליסט כי הליברלים צדקו בפחד שלהם מפני הכוונות הטובות של יודעי הכל.
      ואני חשוב שצריך להרחיב את מרחב האפשרויות, לא לצמצמו. ולכן כן – חינוך חנים מגיל צעיר לכל מי שחפצה בכך. וחופש לידה ארוכה. ושעות עבודה שפויות. כל האנצ'ילדה. לכ-ו-ל-ם – כולם חוץ מהפרזיטים שלא מחסנים, כמובן. הללו שיגדלו את מפיצי המגפות בבית. אצם מבינים, על זה יש מחקרים אמתיים, לא קקמייקות.

    • אורי Says:

      רמי, הקביעה שלך שרק יאפים בעלי אמצעים יכולים להרשות לעצמם להישאר עם הילדים שלהם בבית היא לא נכונה לדעתי, מדובר בסדר עדיפויות. ולא מדובר כאן במשפחות מהמעמד הנמוך שבאמת צריכות לעבוד מלא בשכר מינימום בשביל להתקיים. המשפחה הממוצעת בישראל יכולה להרשות לעצמה לדלל את מספר שעות העבודה או להתגמש בסוג העבודה בשביל שהיא תתאים לגידול ילדים. כמובן שזה יבוא על חשבון דברים אחרים שעולים כסף אבל מה לעשות שרוב המשפחות שבויות בתרבות הצריכה ותרבות של מי האייפון יותר גדול.

  25. נדב פרץ Says:

    הדרישה צריכה להיות מנוסחת "חינוך איכותי חינם מסוף חופשת הלידה, שמסתיים לאחר סוף יום העבודה"
    ואז צריך להוסיף דרישות בשני התחומים האלה.

  26. עירא - Ira Says:

    מסכים.

    לי אין (מבחירה) ילדים, אז אין לי הרבה זכות דיבור, אבל אשמח אם תעלו את הנושא באתר הרעיונות http://ohel.org.il/, נמקו אותו והצביעו להעלותו בסולם החשיבויות

  27. מיטל Says:

    מבינה את מה שנאמר אך חולקת מעט. אמנם לא עשיתי תואר בחינוך אבל למדתי להיות מטפלת במעונות יום. המחקרים והמאמרים הם מעט קיצוניים מידיי ואינם מידתיים מספיק, אין בהם את מידת האיזון הדרושה ויש מן הטעם לאינטרס כלשהו בפרסומים הללו..
    בכל אופן כאמא לשתיים שגידלה אחת בגן בשנתה הראשונה ואת השניה בבית, אני יכולה לציין מה שלא צויין כאן שילד שגדל בבית מפתח סוג של תלותיות. מילא אם מדובר בבן יחיד, אבל כשזה שני ילדים זה מורכב הרבה יותר, הבדלי הגילאים אצלי הם 3 וחצי שני והבת הקטנה שלי מכסחת את אחותה הגדולה בנסיונות קבלת תשומת הלב והודפת את הגדולה מאיתנו ברגע של חיבה כלפיה!.

    לכל סוג של חינוך יש יתרונות יחד עם חסרונות.
    תינוק זקוק לגירויים כחלק מההתפתחות שלו כבר מגיל חצי שנה ולעובדה שיש עוד ילדים סביבו אין כל משמעות מבחינתו כי עד גיל מאוחר יחסית הוא אינו מבין את משמעות היותו חלק מקבוצה אלא הוא עצמו קיים וזהו. אין כל תחרות ברקע..

    ישנם מספר תחומי התפתחות- מוטורי, שכלי, שפתי, חברתי וכל תינוק מפתח אותם בקצב שלו וכל התפתחות בתחום מסויים לעיתים מעכבת התפתחות בתחום אחר, למשל כמו מי שמתחיל ללכת יחסית מהר מילדים אחרים אבל התפתחות השפה אצלו מתעכבת.. ואז יש הורים היסטרים שבגיל שנתיים לוקחים את ילדיהם לקלינאית תקשורת ולא כל הקלינאים יודעים להרגיע ולומר שזה עדיין לא הזמן, או שיש להם מכסה של מטופלים לכסות אז הם לוקחים גם מקרים שלא זקוקים לטיפול בטענה שנשמע ש' לשונית במקום ש' רגילה ואז נותנים תרגילים ו"ניפגש בעוד חודשיים".. העיקר שיש להם מטופל..

    יש גם גננות עירייה שעושות תצפית ובגלל שהן הרבה שנים במקצוע יש הורים שסומכים על שיפוטן, בגיל 3 וחצי הם לא גוזרים ישר אז הגננת ממליצה ברוב יהירותה שייפגשו עם מטפל ריפוי בעיסוק.. כבר עברתי את כל זה ועלי, בגלל שעברתי את קורס המטפלות שנותן מידע שלדעתי כל הורה צריך לדעת מראש, עלי אי פאשר לעבוד.. הבת שלי גזרה עם מספרי תינוקות כבר מגיל שנתיים פלוס, אז במרום לגזור קו ישר היא ניסתה לגזור עיגול, צורה סגורה..
    אבל אמא אחרת שקיבלה את אותן הערות (כאילו יש לה נוסח לכל ההורים של ילדים בגיל מסויים) נכנסה להיסטריה בגלל הסטוריה רפואית של הילדה שגרמה לה להעדר שנים קודמות מהמעון ולכן חשבה שהיא לא עומדת באותה רמה לבני גילה חבריה לגן..

    ההורים שלי ושל בעלי אינם יכולים לשמור על ילדיי וילדיהם של אחים שלי ושל בעלי כל הזמן, משום שגם הם עצמם עובדים..
    בזמננו הסבתות ברובן שמרו עלינו, או המטפלת או המפתח בגיל בית ספר.. זוכרים את מחזיק המפתחות הספירלי שתלינו על צווארנו..
    אל תיתממו..
    היום בכל מצב, בין אם נשארים בבית או יוצאים לעבודה, מרויחים (לפחוצת אצלנו) אותו דבר ואין מקום לחסכון, דבר שההורים שלי הצלחיו לעשות בזכות סבתא שלי וצבא קבע..
    כשסבתא שלי היתה גדולה מגילי הנוכחי בכ5 שנים, היא כבר שמרה על אחי הבכור..
    לימדו גם את היתרונות ולא רק את החסרונות (שאני טוענת שהם יותר הפחדות של מי שמעודד אמהות לשבת בבית ולא להתפתח)..

  28. גור Says:

    השאלה בתקופה הזו אינה צריכה להיות "מה אני יכול לקבל מהמדינה?" כי אם "מה אני יכול לתרום לדיון?".

    מהבחינה הזו – בעוד השיח במאהל נע בין אנרגיה מתחדשת לדמוקרטיה ישירה, במצעד העגלות שמעתי דרישות קונקרטיות, קטנוניות וחסרות מעוף.

  29. אורית Says:

    תודה על הפוסט.
    כששמעתי על הדרישה לחוק חינוך חובה חינם מגיל 3 חודשים, אספתי את עצמי ואת משפחתי ונסענו את כל הדרך לת"א היישר לאוהל המרכזי של המחאה, למרגלות הבימה. שם נאמר לנו במפורש שמחאת האמהות אינה קשורה אליהם ואם היתה קשורה אליהם לא היו משלבים את הדרישה לחינוך חובה מגיל כה צעיר.
    וצעדתי הלאה לעבר האמהות שהתארגנו לצעדה. לא הגעתי למארגנות שם, אבל שוחחתי עם מעט אנשים. אלו שדיברתי איתם אמרו שה"חובה" אינה חלק מהדרישות שלהם.
    לגבי הורים שבוחרים לשלוח את ילדיהם למסגרות מגיל כה צעיר, או בכל גיל, לצורך העניין, אלו החלטות שלהם. אפשר להסכים להן, אפשר לא, אבל בסופו של דבר זכותו של כל הורה לחנך את ילדו לפי דרכו ותפיסת עולמו. רק בבקשה, אל תחילו את תפיסות העולם האלו בכוח גם על הורים אחרים.

  30. גיל אנגלשטיין Says:

    הערה היסטורית קטנה: המנגנון שאתם מצביעים עליו בטקסט, של קידוש העבודה והפרדת ילדים מהורים בגיל מוקדם, שגשג דווקא בארצות הסוציאליסטיות כמו למשל גרמניה המזרחית. שם המדיניות הפמיניסטית של השלטון שכונתה ״פוליטיקת אמהות״ שמה בראש סדר העדיפיות הסדרים שיאפשרו לאמהות להשאיר את הילדים בהשגחה מגיל מוקדם מאוד כדי שיוכלו להתמסר לעבודה, שהובנה לא רק כהכרח אלא כמעט כפולחן. עולה על הדעת כמובן גם פרקטיקות גידול הילדים בקיבוצים שנענו להגיון דומה. כך שהעיוות הזה אינו נעוץ בהכרח בקפיטליזם, אלא בכלל בשוק העבודה המודרני בכלל. כלומר, האתגר כאן הוא הרבה יותר עמוק.

  31. ג'וליאנה Says:

    אני מסכימה עם רוב הנאמר בכתבה ועם הפתרונות השוויוניים שהיא מציעה.לדעתי מקומות עבודה שמספקים גם מעונות יום וגנים טובים לילדים יכולים לסייע בחזרה לעבודה כי בשלב מסוים צריך לחזור. זה יכול לאפשר נוכחות הורית מסוימת גם במהלך היום.

    ובכל זאת אני מבינה גם את מאבק העגלות. אנשים רוצים מערכת שתאפשר להם יותר בחירה בהתנהלות בית-עבודה.עדיין האימהות הן אלה שנשארות עם הילד ומנצלות את חופשת הלידה.יש אימהות שמתקשות מאד לבלות מהבוקר עד הערב עם הילד בלי לדבר עם אדם מבוגר.
    לשמחתי הייתה לי בחירה. בזכות עזרה משפחתית יכולתי לחזור לעבוד חצי משרה לאחר ארבעה חודשים של חופשת לידה וגם לספק לילד שלי את צרכיו (כולל הנקה). בגיל שנה וחצי הוא התחיל ללכת למסגרת. אני חושבת שבמקרה שלי הייתי מתוסכלת מאד לו הייתי עד גיל שנה וחצי נשארת איתו בבית וגם הילד היה סובל מזה.
    אני מביאה את המקרה שלי כי אני מיעוט שהתמזל לו מזלו לקבל עזרה משפחתית בטיפול בילד.

    המצב של נשים בשוק העבודה בעייתי. גם אם יהיה חוק שיאריך את חופשת הלידה יהיה לנשים יותר קשה לחזור ולהיקלט באירגון לאחר היעדרות ארוכה. לא ברור כמה גברים ינצלו את חופשת האבהות בלי שמעמדם ייפגע, עדיין זוג צעיר צריך שתי משכורות (ואגב במדינות בהן יש חופשת לידה ארוכה האישה לא מקבלת בה את מלוא המשכורת).

    בקיצור החלטות קשות, סדר עדיפויות ומציאות שיכולה לשפר את המצב אך לא לפתור אותו לגמרי.

  32. Dan-ya Shwartz (@danjas) Says:

    אוף.
    בקריאה ראשונה ממש כעסתי על הפוסט הזה, עכשיו אני בעיקר עצובה.

    עם ילד בן שנתיים וחצי בבית וכמעט תינוק בן מינוס חודשיים בבטן ושתי אמהות שמרויחות שתי משכורות שאי אפשר בלעדיהן עצוב לי כבר מעכשיו על סופם של 14 שבועות קצרים מדי של "חופשת" לידה.

    הלוואי שהייתי יכולה להשאר עוד קצת בבית אחרי הלידה.

  33. gilibug Says:

    אני השתתפתי בינתיים בשתי צעדות עגלות, אף שהילדים שלי כבר גדולים מדי לעגלה. אני מודה שקצת הופתעתי לקרוא שלט שעליו היתה הדרישה לחינוך חובה חינם מגיל 3 חודשים (מילא חינם, אבל חובה?!) אבל התייחסתי לזה כאל הפלצת ניסוח ותו לא. אתפלא מאוד מאוד אם אפילו חצי מההורים שצעדו שם היו חותמים על הדרישה הזאת. הרעיון בצעדה הוא להביע סולידריות ולהאיר עוד סקטור אחד באוכלוסייה שסובל – כמו החברה הישראלית כולה – מכך שממשלות ישראל בעשורים האחרונים הסירו מעליהן כל אחריות חברתית. וזה מתבטא בסגירת טיפות חלב, בחוסר היערכות של הרשויות לקראת כל שנת לימודים (בת"א לדוגמה יש מחסור בגנים לגיל טרום-טרום חובה. כי ככה, במפתיע, בלי שום אזהרה מראש, נוצרו יש מאין המון ילדים בני ארבע. בעוד שנתיים, תראו תראו איזו הפתעה, לא יהיו מספיק כיתות א'). אני צועדת בצעדות כדי שאולי מישהו שם בשלטון ייזכר שהוא נבחר קודם כל כדי לשרת את העם, לא כדי לשמור על הכיסא שלו. אני צועדת מתוך סולידריות עם הורים אחרים שנשחקים, לא רק בגלל הבחירות שלהם עצמם, אלא בגלל האין-ברירה שנוצר מזה ששנים קיבלנו עלינו גזירות מלאכותיות ומיותרות. ועכשיו אנחנו לא רוצים יותר לקבל אותן, זה הכול. על הפרטים המדוייקים נדבר אחר כך.

  34. gilibug Says:

    אבל חוץ מזה אחלה פוסט, צודק כמובן בהמון דברים. יש במחאה הזאת קצת נטייה להתלהם ולהיסחף, וטוב שמישהו מדי פעם בודק בעין ביקורתית יותר.

  35. ג'ו Says:

    יפה שכולם משמיצים את הקיבוץ כלאחר יד.

    אני ביליתי עם הוריי מ16:00 (בדיוק! הנסיעה מהעבודה לקחה להם דקה) עד 20:30-21:00 שבה היו משכיבים אותנו בבית הילדים.

    בארבע השעות הללו על ההורים לא היה עיסוקים נוספים ככביסה הכנת אוכל ניקיונות וטלפונים מהעבודה. הייתי נותן את המשכורת הייטק שלי בשמחה בשביל לגדל את ילדיי כך.

  36. moddyfire Says:

    ובהקשר זה מומלץ הספר Parenting for a Peaceful World של robert grill.

  37. האמורי Says:

    מעיין וניר מוסרות שאינן יכולים להשתתף כרגע בדיון עקב חופשה, אבל ישיבו כשיחזרו

  38. עומר Says:

    עקרון הרצף הוא בבל"ת ניאו-יאפי, ולהורים יש השפעה מוגבלת-עד-זניחה על המבוגרים-לעתיד שהיום הם ילדיהם. האישיות שלהם, החיברות שלהם, הזיקה המגדרית שלהם וכמעט כל פרמטר חשוב אחר נקבע כמעט לחלוטין על סמך שני גורמים: (א) גורמים ביולוגיים (גנטיים, אפיגנטיים והורמונלים) ו-(ב) קבוצת-השווים בה הם גדלים.

    השפעת ההורים (ודמויות סמכות אחרות, כמו מורים ומחנכים) היא לכל היותר עקיפה, ומתמצה ביכולתם המוגבלת להשפיע על חברת-הילדים לה ישתייכו ילדיהם. בסך הכל, עדיף לילדים לבלות עוד עם ילדים אחרים מאשר עם הוריהם. זה גם הרבה יותר קרוב למצב הטבעי (עד כמה שיש בכלל "מצב טבעי", ואם בכלל הוא עדיף).

    אני מעריך את הגישה של כותבי הפוסט, והמגיבים האחרים. כוונתם הטובה ניכרת. אבל משאלות-לב לא מציאותיות הן בסיס רעוע מאד לקבלת החלטות אישית. קל וחומר ציבוריות.

  39. אורי Says:

    אני מאוד מאוד מסכים.
    וגם מעלה את השאלה למה זה לא מפורסם בעיתון ? (ניר חסון מהארץ ?)

  40. רתם Says:

    הפוסט הוא חשוב ומעניין
    ותודה על הניסוח של
    המחשבות האלה. רק
    שבסוף כל משפט בשיח
    הזה, יושב לו השיח (השד?)
    הדמוגרפי הציוני המעוות
    ולדעתי אינו ראוי מלידתו.
    איך זה קשור? את מי
    הציונות מעודדת להתרבות?
    את היהודים. אבל,
    העידוד הזה הוא אביוסיבי.
    אל הילד, היולדת והשאר.
    איך אביוסיבי? למדינה יש חשק לעוד
    תינוקות יהודים
    לזה צריך לגייס את הרחם של האשה

    היהודי ואחר כך?
    אחר כך, תדאגו לעצמכם בכוחות עצמכם.

  41. מרמיט Says:

    בין אלה שקוראים להורים להישאר בבית עם ילדיהם,
    ואלה שטוענים נגדם שזאת דרישה בלתי אפשרית שרק יוצרת אשמה ומועקה;
    בין אלה שאומרים שהכי טוב לילד קרוב לאמא,
    ואלה שאומרים שחיברות תקין דורש… חברה…
    אני רוצה להציע פשרה:

    כולכם צודקים.
    מבנה המשפחה הגרעינית לא יכול לענות על כל הצרכים של כל בני המשפחה.
    בגלל זה, ה"דרישה" של מצעד המנשאים המפונטז שציינתי למעלה היתה שבט לכל ילד.
    שבט, עם חברת ילדים רב-גילאית שנמשכת ברצף מינקות עד בגרות (מי אמר "עיקרון הרצף"?) שבה הסוציאליזציה קורית מעצמה,
    ויש בו גם מאגר של מבוגרים אחראים, יותר או פחות, שמאפשרים שיתוף וחלוקה בנטל.

    אז זאת "דרישה" פנטזיונרית, כי אין יותר שבטים ורובנו לא נרצה לחזור לחיות בחמולה.
    כי גילינו את האינדיבידואליזם, ואנחנו כבר לא מוכנים להסתפק בהעברת מסורת ומורשת מדור לדור.
    השאלה היא מה כן?
    המילה "קהילה" היא היחידה שעולה לי בראש.
    זאת מילה כללית ועמומה.
    אין לי מסמך מטרות שיתאר איך מגיעים למטרה הרחוקה הזאת.
    אבל זה הכיוון לדעתי.
    כיוון שירחיב את השמיכה, במקום למשוך אותה מצד לצד ולראות שהיא פשוט לא מספיקה.

    (וזה גם מתיישב, איכשהו, עם הדרישה/קריאה ששמעתי בכמה מאהלים:
    ניהול מקומי והחזרת הכוח/התקציב לידי הקהילה, שתנהל את ענייניה כראות עיניה)

  42. מיכל Says:

    המחאה של צועדי העגלות היא ממש לא בשביל חינוך חינם מגיל 3 חודשים! הנושא הזה כבר נידון בהרחבה ומדובר בדרישה זניחה שמטרתה לקדם אוכלוסיות חלשות שזקוקות לה נואשות כדי לצאת ממעגל האבטלה (שפוגע במשפחה כולה). הדרישות הן לחצי שנה חופשת לידה בתשלום! לדמי לידה וחופשה זהים לאבות (שכיום לא מקבלים כלום אם האם לא זכאית). לשיפור מערכת החינוך והבריאות. להכרה בטיפול בילדים (חינוך פרטי, מטפלות וכו') כמוכר במס ועוד ועוד. ישנם עיוותים רבים שלא מאפשרים לנו להיות הורים, בעיקר של מעמד הביינים, כפי שנהוג במדינות נאורות מערביות.
    אל תשמיצו את המחאה כדי לקדם חינוך ביתי (שאני מאד בעדו) כי זה לשפוך את המים עם התינוק.

  43. עלמה Says:

    זו תגובה לא קשורה, אני יודעת, אבל התמונות שמעטרות את הפוסט מדהימות. מאיפה הן?

  44. רונן מנדלקרן Says:

    השאלה שחשוב לטעמי לשאול בהקשר הזה היא מה הן ההשלכות המעמדיות של המדיניות. מכיון שקצבאות ילדים בישראל הן נמוכות מאד יחסית לאירופה, גם הגדלה שלהן, ולו רק בגילאים הצעירים מאד, תאפשר רק לזוגות הצעירים מקרב המעמד הבינוני להישאר בבית (לאחד מבני הזוג). סביר שלזוגות צעירים מקרב המעמד הנמוך זה לא יהיה מספק. הרחבה של השירותים החברתיים – במקרה הזה של מסגרות חינוך מגיל 3 חודשים לצורך העניין, אם כי אפשר להתווכח על ההגדרה המדויקת – מהווה פתרון אוניברסלי אמיתי. כל הזוגות הצעירים יהנו ממנה. כאשר המעמד הבינוני נהנה משירותים חברתיים יש גם סיכוי גבוה יחסית שהוא יגן עליהם – מתוך דאגה לאינטרסים שלו כמובן – וכך יש סיכוי שהסטנדרטים של הטיפול יעלו. ושוב – אם מדובר בשירות אוניברסלי שהוא באחריות המדינה אזי אם הורים במודיעין מצליחים להשפיע להקטין את היחס בין מספר הילדים למטפל/ת כך יהיה גם במעלות.

    בקיצור, אני חושב שבסופו של דבר דווקא הדרישה להרחבת חוק חינוך חינם יש בה היגיון רב וצדק רב כאשר בוחנים אותה מנקודת מבט מעמדית. בעיניי המחאה החברתית, דווקא משום שמי שמוביל אותה הוא "המעמד הבינוני" היא יותר צודקת ככל שמודגשים בה צעדים להרחבת מדינת הרווחה האוניברסלית, ממנה נהנות במידה (פחות-או-יותר) שווה כ-ו-ל-ן.

  45. Hanna Beit Halachmi Says:

    תשובתי לעידן לנדו שקישר לכאן בבלוג שלי:
    אני מסכימה עם ההיבט לפיו חלק מהאינטרס הכלכלי הטמון בחינוך חינם הוא הרחבת מעמד הביניים, כדי להבטיח שכבה מוצקה של פריירים שיתמכו באלפיון ויממנו את העשירות התחתון גם בעתיד. מבחינה זו אכן הדברים משלימים את דברי. אני גם מסכימה ששוק העבודה מכתיב את התנהלות שוק החינוך ותומך באפליית אמהות בשוק התעסוקה והדרת אבות מתפקוד הורי מלא. אני גם פועלת בעקביות, בפרקטיקה המקצועית שלי, לקידום ארגונים ידידותיים למשפחה (כולה).
    א ב ל (וזה מה שקורה כשקוראים ברפרוף דרך האייפון) –
    אני לחלוטין לא מוכנה לקבל את המסקנה שקושרת בין הורות טובה ויציבות נפשית או רגשית של הילד/ה לבין הימצאות עם הילד בבית. גם ההסתמכות המוזרה והמוטה על התנסחויות של הורים (לפחות לאחת לא הייתי מאפשרת לנסח גם לא הודעת תשלומים לועד הבית, לא כל שכן מסתמכת עליה בענייני חינוך), מעבירה את הטקסט בעל הפוטנציאל הזה למרחב ההזוי והכתי שמתפתח כאן בארץ בענייני חינוך, שקורבנותיו (כרגיל) הן נשים. משפט כמו "אין כיום כמעט מי שחולק על כך שהטיפול הטוב ביותר לתינוק עד גיל שנה הוא בבית" לוקה בנגעים חמורים בהרבה מכל מה שהם מוחים עליו.
    טקסט רציני זה לא. התחילו יפה, חשפו את עצמם מהר מדי.
    הם בבחינת: ד"ר ספוק – כותבי המאמר מאחוריך…
    לגבי מצעד העגלות – זה היה מצעד האמהות, הלכה למעשה, ועניינו שימור ייצוג ההורות ע"י האם. היינו – מצעדים של גזענות מגדרית. אני בטוחה שלא כל המשתתפים (ואף רובם, כנראה) היו מודעים לחלק שלקחו במשחק המכור הזה.
    אני במפורש מתנגדת חריפה לחינוך חינם מגיל 3 חודשים. אמהות טובות הן אמהות שמקבלות שכר שווה, ובמליון שש מאות שיתווספו להן – חופשיות להחליט איך לגדל את ילדיהן (בלי שבעלי דיעה יציירו מראית עין "אקדמית" לטקסט שיפוטי ומכוער שכתבו נגדן).
    http://2nd-ops.com/hanna/?p=67981

  46. אודי יוסף Says:

    אהלן ניר ומעיין.
    אני מסכים אתכם. תינוקות צריכים להיות עם ההורים שלהם.
    זו אחת הסיבות למעבר שלנו לקיבוץ.

  47. מעיין הראל וניר חסון Says:

    ראשית, סליחה על התגובה המאוחרת בשל שהיה בחו"ל. אנחנו מודים מאוד לכל מי שקרא והגיב.

    כשכתבנו את הפוסט שיערנו שנושאו יעורר דיון סוער, אך לצערנו – חלק מההתמודדות עמו גלשה לטענות אישיות כלפינו ולתיוג כמעט אוטומטי שלנו כקיצוניים ואפילו כשייכים ל"כת סהרורית", על כל הסטריאוטיפים הנלווים לכך (רמי, חנה). ובכן, כמה עובדות, רק כדי לסבר את האוזן: בשבוע הבא התאומים שלנו יתחילו ללכת לגן; הם לא אוכלים אוכל אורגני; לא גודלו על-פי "עקרון הרצף" וחלק נכבד מהצעצועים שלהם עשוי פלסטיק סיני זול. גם הניסיון לתייג אותנו כזוג יאפים עשירים נדון לכישלון, תצטרכו להאמין. חשוב לנו להדגיש, שהסיפור הפרטי שלנו ושל ילדינו הוא אמנם נקודת המוצא לדיון, אך לא עניינה העיקרי. לא התכוונו לעסוק במקרה ספציפי של ילד כזה או אחר ולא להוקיע איש. ברור לגמרי גם שלא כל ילד שיגדל במסגרת מגיל שלושה חודשים יסבול בהכרח מבעיות ריכוז ואלימות, ממש כפי שלא כל ילד שיגדל בבית עם הוריו יהפוך לבוריס גלפנד. עיצוב אישיותם ואושרם של ילדים הם תהליכים מורכבים בהרבה, שאיננו מתיימרים להבין.

    כוונתנו היתה להתייחס לגידול ילדים כסוגיה חברתית, שעולה לדיון במחאה הנוכחית: לאן רוצה החברה הישראלית להוליך את ילדיה? מהם הערכים המרכזיים שאותם היא מבליטה בהקשר זה כחברה? אילו אפשרויות בחירה אמיתיות היא מותירה בידי ההורים? והאם רווחתם של הילדים היא שאלה שצריכה להיות נידונה במסגרת הזו או שמא רק האפשרות של הוריהם לצאת לעבוד?

    חשוב לנו להבהיר כמה טענות שיוחסו לנו, למרות שלא כוונו אליהן: לא טענו שיש לגדל ילדים בבית עד גיל שנתיים וחצי. גם לא שדווקא ההורים הם אלה צריכים להישאר עמם בבית, אלא רק שחשוב להעניק לתינוק "תקופת חסד" של שנה לפחות, שתאפשר לו לגדול בסביבה ביתית-קהילתית (ותודה למרמיט) מבלי לשלב אותו במערכת מוסדית בתקופה כה מוקדמת בחייו. הטיפול בהחלט יכול להיות על-ידי מטפלת מסורה או סבתא. יש בעינינו הבדל תהומי בין "חינוך ביתי" במשמעות הרחבה והמתמשכת שלו, לבין תקופת החסד הזו.

    יחד עם זאת – גידול ילדים בבית חייב להפוך לדעתנו לאופציה אפשרית והגיונית, גם על רקע שוק העבודה הישראלי. דווקא מפני שכפי שכתבנו העבודות שלנו כן אפשרו לנו את "הלוקסוס" של גידול ילדים בבית, אנחנו חושבים שהמדינה צריכה לאפשר גם להורים ממעמדות נמוכים, שמועסקים במשרות אחרות, לעשות זאת – תוך הענקת תמיכה כלכלית משמעותית למי שבוחרים בכך, ומבלי להגדיל את הפער בין עניים לעשירים בהקשר זה. לכן יש צורך להתאים את שוק העבודה לחיי המשפחה ולא להפך.

    בהקשר הזה הואשמנו גם בכך שלא קראנו או לא הבנו נכון את דרישות המחאה. קצת קשה להבין לא נכון את הדרישה הראשונה (כפי שהייתה בזמן כתיבת הפוסט, שנכתב כמה ימים לפני פרסומו) ברשימת הדרישות של יוזמי מצעד העגלות לחינוך חינם מגיל שלושה חודשים. נכון שהייתה גם דרישה להארכת חופשת הלידה ולחופשת אבהות אבל קשה לראות את שתי הדרישות הללו חיות זו לצד זו. סביר להניח, שהמדינה לא תממן במקביל חופשת לידה ארוכה וגם מעון לפעוט. ממיקום הדרישה לחינוך מגיל שלושה חודשים בראש הרשימה הסקנו שזו היתה העדפת מארגני מחאת העגלות. מאז, כפי שגילינו עתה עם שובנו, השתנה סדר התביעות של המארגנים, והדרישה להארכת חופשת הלידה נמצאת בראשן. אנחנו כמובן מברכים על כך.

    לעניין ה"גזענות המגדרית" שחנה בית הלחמי ואחרים הזכירו בצורה כזו או אחרת – חשוב לנו מאוד להדגיש, כפי שכבר כתבנו, שרווחת הילדים בהחלט לא אמורה לבוא על חשבונן של זכויות הנשים ורווחתן. המודל של "אמא בבית עם ילדים" הוא בהחלט לא זה שאליו אנחנו מכוונים. נהפוך הוא. שילוב אבות בגידול ילדים הוא בעינינו מטרה עליונה, שגם היא יכולה להיות מושגת באמצעות שינויים בשוק העבודה ובתמריצים כגון חופשת אבהות, אבל גם – ובעיקר – בשינוי הנורמות והשיח החברתי.

    תודה לג'ו, שהעלה את נושא החינוך בקיבוץ, סוגיה שמעסיקה אותנו, אך בשל קוצר היריעה לא הוזכרה. הנקודה המעניינת בעיננו היא, שדווקא הפרקטיקות המושמצות של מערכת החינוך הקיבוצית-סוציאליסטית, חזרו לדעתנו "בדלת האחורית" כדי לשרת את המערכת הקפיטליסטית. בהחלט יתכן שחברי הקיבוץ של פעם בילו שעות ארוכות ואיכותיות יותר עם ילדיהם מאשר האזרח הישראלי הממוצע בימנו.

    וכמובן – תודה רבה לכל התומכים והמעודדים – אביבה, אורן, אסף, פרידמנית, אורי ועוד. שמחתם אותנו מאוד.

    (תגובה נפרדת לפוסט של עודד ניר – בהמשך).

  48. משפחתון תל אביב Says:

    אני ואשתי לא יכולנו להיפרד בגיל מוקדם מהבת שלנו אז פתחנו משפחתון ביתי, כדי שנוכל להישאר איתה ובאותו הזמן גם להצליח להתפרנס.

  49. מיקה Says:

    תודה לכם על הפוסט הזה.
    כבר התחלתי לחשוב שאני משתגעת. כולם מסביבי לחוצים על להכניס את הילד לגן לקראת גיל שנה, ורק אני נשארת איתו בבית. וישמור השם, מעיזה להמשיך להניק!
    כל החיים שלי חייתי תוך שאני לחלוטין עיוורת ללחץ חברתי. עד שנולד לי ילד. מהרגע המכונן ההוא, כל דבר קטן מכניס אותי ללחץ. תוסיפו על זה את העובדה שתמיד אהבתי לבדוק בציציות של עצמי – האם אני מוצאת את הכתיבה של עצמי טובה כי היא שלי, או כי אני כותבת לקהל היעד שהוא אני? האם העובדה שאני נהנית לתת לאחרים הופכת את המעשים הלכאורה נדיבים שלי למעשים אגוצנטריים, כי הרי לי זה גורם הכי הרבה סיפוק? וגם – האם זה אומר שאני אדם אגוצנטרי ורע מיסודו? האם זה משנה מה גרם לי לרצות לעזור לאחרים, אם בשורה התחתונה עזרתי לאחרים?
    ואז פתאום התחלתי לתהות האם אני משאירה את הבן שלי איתי כי אני דואגת לו לפעילויות חברתיות ופעילויות העשרה, ואני גם נמצאת איתו שזה הכי נכון לו בשלב כזה רך של החיים, או שאני עושה את זה כי בשביל להכניס אותו לגן אני אצטרך למצוא עבודה כלשהי שלא אוהב במיוחד (בניגוד לעבודות שנהגתי לעשות בעבר, שלרב לא שילמו מי יודע מה אבל הסבו לי הנאה וסיפוק) – ולא אוכל להתפטר ממנה רק כי הבוסים הם חולרות/נצלנים מגעילים/חולי נפש/מפגרים ברמות אחרות או כל סיבה אחרת שבעבר היתה עילה רבתי להתפטרות? או בעצם – לטובת מי זה שאני משאירה את הילד איתי בבית? לטובתו או שזה בעצם בשבילי? ואז בא על חשבונו?

    אז תודה.
    תודה שנתתם לי להרגיש שזה בסדר שלא לחוץ לי "למצוא לילד סידור". שזה בסדר שטוב לי איתו בבית. שזה בסדר שאני מוצאת לו כל מיני דברים לעשות במקום לשלוח אותו לגן.
    תודה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: