דיווח משומקום

by

עודד נעמן

אני לא יודע מה הולך שם. בפעם האחרונה שהייתי ברוטשילד השעה היתה חמש לפנות בקר, ישבתי על ספסל והייתי לבדי בשדרה. עזבתי את ישראל ביום שישי החמישהעשר ביולי בשבע בבוקר, כמה שעות לפני שהוקמו אוהלי המחאה הראשונים. גלי ההדף מגיעים אליי: הכותרות באתרי החדשות מתארות רומנטיקת מחנאוּת; מסרי הפייסבוק והאימיילים נקראים כולם כצווחת שחרור ארוכה; אבא שלי מתקשר נרגש מההפגנה ביום שבת: "עודדי, אתה לא תאמין מה שהולך כאן!" -"מה הולך שם?!" אני שואל, אבל מה הוא כבר יכול להגיד? הוא יכול לתאר מה קורה – "המון אנשים", "אוהלים עד קצה רוטשילד", וכו' – המוני האנשים ברחובות מגיבים למה שהולך, הם מתרגשים ממה שהולך ומבטאים את מה שהולך. אבל מה זה? מה הולך?

הפגנה מול שגרירות ישראל בברלין, יום שני (תצלומים: מתי אלמליח)

עלפי קולות, תנועות, מראות ושמועות שמגיעים ממוקד הרעש, נדמה שישראלים מסירים מעצמם את העול של השפה הפוליטית הישראלית. שאלת היעדים – "על מה המחאה?" – מוצגת שוב ושוב כתנאי ללגטימיות ולאפקטיביות של המחאה אך נקברת תחת סאון רגלי ההמון. מכאן, מחוץלארץ, נראה שהיעדר היעדים הוא המחאה עצמה, שהדרישה להגדיר יעדים היא דרישה להזדהוֹת, ושהזעם שמתפרץ בשבועות האחרונים מופנה בדיוק נגד הרודנוּת של הזהוּת, נגד הדרישה להזדהות בשם, להזדהות עִם אחד המחנות הקיימים, עם יעדים. המוחים דוחים את מערך המונחים שבאמצעותם הם נדרשים להגדיר את יעדיהם. בלי להזדהות הם מציפים את הרחובות, את המרחב הציבורי שעד לפני רגע נדמה היה שאין בו מקום לסיכה, והנה עכשיו יש להם בו מקום כי אין להם שם. סוף סוף ישראלים יכולים ללכת לאיבוד בשיחה, במקום לחרוש שוב ושוב את התלמים המוכרים של השיח הפוליטי הישראלי. מי שהיו יריבות פוליטיות יכולות להתאגד לא משום שאחת מהן שינתה את דעתה אלא משום שהיריבוּת הפכה ללארלבנטית, לארכאית.

וההתרגשות הזו, מהאפשרות להשתחרר מסדר הדברים, האם יש לה בסיס? האם בשעת דימדומים נגלה שהמחאה הזו איששה את סדר הדברים? שהמחאה שריינה את השלשלאות במקום לרסק אותן? וודאי שאיני יכול לשפוט מכאן, מחוץלארץ, אבל נדמה שגם אלו שרואים מה קורה במו עיניהם לא מצליחים עוד להכריע. ומדוע למהר לשפוט? הנה אפשר לדמיין סוף סוף את מה שעד לפני שבועיים וחצי לא עלה על הדעת. אפשר לדבר על עם בישראל מבלי להרגיש שלוקחים חלק בתעמולת יום העצמאות. אפשר להביט במשהו שזה עתה יצא אל האור: האנשים שחיים שם, בישראל, כל הזמן הזה היה להם כוח לעשות דברים יחד. והכוח הזה התגלה פתאום כשהם השתמשו בו. התברר שכל הזמן הזה האדמה היתה שיריון צב והנה פתאום הצב התרומם והתחיל ללכת.


למה למהר אל ההתפכחות כשישראלים לוקחים חלק באביב הערבי, סוף סוף תופסים את מקומם בין עמי המזרחהתיכון וקוראים לשקר בשמו? כשישראלים תופסים את מקומם בין עמי העולם וחושפים את השקר של מקצוענוּת השוּק? למה למהר כשסוףסוף אפשר לשקול ברצינות לקנות כרטיס טיסה לארץ כדי לקחת חלק במשהו חשוב? אחרי שנים שאנשים מציאותיים היו אנשים מדכדכים, המציאות עברה לידיהם של חסריהעכבות. מי מהאנשים ה"מציאותיים" ו"בעלי הניסיון" חזה את אירועי השבועות האחרונים? לא היה שום דבר "מציאותי" בשבועות האחרונים. הלך הרוח ששרר עד לפני שבועיים וחצי גרס ששינוי אינו מן האפשר, הכינוי למציאות בישראל היה "המצב". מי יכול לדבר היום (יום שלישי, השניים באוגוסט, 2011) על "המצב" בארץ? אין מצב בישראל היום. לפני שבועיים וחצי הצורך בשינוי היה נואש כל כך עד שאנשים פינטזו על אפוקליפסה על שינוי לרעה. והנה עכשיו מרגישים לרגע ששינוי הוא מן האפשר, שלא חייבים לערוג אל האסון. והאפשרות הזו, אפשרותו של שינוי האפשרות בלבד, עוד טרם מימושה מערערת את אמות הסיפין.

הייתי מת לדעת מה הולך בארץ. המצב בגרמניה: גשוּם.


תגים: , , , , , , ,

8 תגובות to “דיווח משומקום”

  1. מישמיש Says:

    מעניין לקרוא את הדברים מנקודת מבטו של עוד מישהו שלא נמצא בישראל.
    אני מסכימה שיש משהו מרענן וחשוב ופורץ דרך באופן שבו המחאה הזו חוצה גבולות פוליטים לעוסים ושיח ישן עד זרא.
    עם זאת,אני חייבת לחלוק הרהורים שעלו בי מקריאת ידיעה היום באתר הארץ- על כך שממשלת ישראל הציעה למובארק מקלט מדיני בישראל (והוא סרב, אבל זה לא מה שחשוב כרגע). כמובן שהידיעה הזו נעלמה מהר מאוד בשלל הדווחים האחרים ואני איכשהו מנחשת שלא תזכה להדים רבים.
    מעניין אם הצעה כזו אל אדם כמובארק הייתה עולה שוב היום, ומעניין אם הידיעה הזו בכלל תכה גלים בישראל- הרי ההצעה המתועבת הזו מראה בדיוק כמה הממשלה בישראל מנותקת מהעם, אפילו שאי אז אף אחד לא העלה בדעתו שמה שקרה במצרים יכול להתקיים, אפילו בזעיר אנפין, בישראל. אבל זה גם ממחיש שהמחאה הזו, על אף השיח החדש שהיא יוצרת, חייבת לקחת בחשבון שמצוקה כלכלית ומדיניות כלכלית כרוכה עד שורשיה גם בבעיות מדיניות של כיבוש, ניצול, והמיקום של ישראל בלב העולם הערבי.
    חוץ מזה, תודה על התמונות מברלין. כאן בדנמרק אין אפילו בדל של ידיעה על המתרחש בישראל, גם מי שחורש את העיתונים ואתרי החדשות לא שמע מאומה על מה שקורה שם.

  2. שאול Says:

    פוסט מצוין. הרגע של חוסר הידיעה, של השעיית השיפוט, של אובדן היכולת להעמיד דימוי של ההווה או העתיד (או הפיתרון, או המטרה) – הוא הרגע המהפכני. והשומקום, אגב, הוא המקום המהפכני.

  3. איתי Says:

  4. גיל Says:

    "לשקול ברצינות לקנות כרטיס טיסה לארץ כדי לקחת חלק במשהו חשוב.."

    אתה באמת חושב שאו טו טו מוקמת פה מחדש ישראל השוויונית והמשגשגגת, "אור לגויים"?

    למה בעצם צריך לחזור לישראל? בכלל, ואפילו בשביל משהו חשוב?

  5. hakarzia Says:

    מצויין
    תודה רבה

  6. יונת חלון Says:

    אחלה פוסט.
    אני לא יודע למה אנשים מסויימים עורגים לאסון, אבל המחאה לא נגמרה, הכיוון לא ברור ויש סיכוי מסויים שנגיע לשם.

    במילים אחרות אני מקווה שאוגוסט 2011 יהפוך להיסטורי ולא להיסטריה.

  7. רני Says:

    מה בדבר הצעירים הישראליים
    בשפיצסברגן? מה הם אומרים על
    ההפגנות בשדרות רטשילד ובכלל,
    ולמה זה בכלל צריך להיות לי או
    לכל ישראלי אחר איכפת מה אומרים,
    עושים, חושבים מהגגים ישראלים
    בברלין על הפגנות בשדרות רוטשילד
    בתל-אביב. מי אמר מתי והיכן שמדינת
    ישראל הביע מקלט למובארק? ואם
    הייתה מציעה, מה בדיוק יותר מגונה
    בהצעה זו מאשר החזיון בבית המשפט
    במצרים. אם נזכור שכל מערכת המשפט
    ומושכי החוטים שלהם ומושכי החוטים
    של מושכי החוטים מורכבת ממשרתיו
    הכנועים של הנשפט אפילו קטרזיס מהפכני
    אין שם וודאי אין שם שום דבר המתקרב
    לצדק טבעי. והרי ברור לכל שעומדת לקום
    שם ממשלת קואליציה של הצבא והאחים
    המוסלמים. יותר מ 20% אנלפבתים בין
    הגברים ויותר מ 40% בין הנשים. שמעתם
    על מצרי אחד שרוצה לקחת את אלפי
    המובטלים בוגרי אוניברסיטה ולטפל בבושה
    זו. להוציא הורשת השלטון לבן, מישהו
    אמר או כתב ששלטון מובארק היה יותר
    מושחת ועושק דלים מכל שלטון אחר
    במצרים מאז מוחמד עלי או אפילו נעמר
    מייסד השושלת הראשונה. בימי שלטון
    מובארק אף לא מצרי אחד הרג או נהרג
    או נחרב במלחמה. השווה נאצר, ישראל,
    ארה"ב, בריטניה, ארצות נאטו, וזה כלום?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: