למה עיתונאים הם שמאלנים?

by

תומר פרסיקו

רביב דרוקר כתב לא מזמן בבלוגו ש –

מה שבאמת מפריע לימין זה שגלי צה"ל שמאלנית. אז נכון, אם תשימו קלפי בגל"צ 80 אחוזים יצביעו למפלגות שמאל – מרכז (אם מישהו עוד מבין היום את ההבדלים בעמדות בין הליכוד לקדימה). אותן תוצאות יגיעו גם מקלפי בערוץ 10, ערוץ 2, "מעריב", "ידיעות" ו"הארץ" (טוב, שם זה יהיה 95%). אגב, תוצאות דומות יהיו ב-CNN, "ניו יורק טיימס", "וושינגטון פוסט" וכו'. יש סיבות עומק, כנראה, לזיהוי של אנשים שעוסקים בתקשורת עם עמדות ליברליות, מתונות או פשרניות, תקראו לזה איך שתרצו.

אני לא יודע אם זה מה שבאמת מפריע לימין. אני חושב שמה שבאמת מפריע לימין הוא שהמשטר הצבאי בשטחים הכבושים הפך לגרוטסקה מכוערת ועתידו נגזר לשבט. אבל לא נאריך בזה. מה שאני רוצה להאריך בו כאן הן אותן "סיבות עומק" שמביאות "לזיהוי של אנשים שעוסקים בתקשורת עם עמדות ליברליות, מתונות או פשרניות."

ראשית נבהיר שהדעות בהן מחזיק אדם לא אמורות למנוע ממנו להיות עיתונאי טוב, משום שכדי להיות עיתונאי טוב צריך תכונות אופי מסויימות, לא דעות מסויימות. צריך, למשל, סקרנות, חריצות, רצון להיטיב ויושרה. זו אחרונה אמורה למנוע מדעותיו של אדם להשפיע על מלאכתו. כאשר הדעות אכן משפיעות על הכתיבה, אולי מעבר לרמה מסויימת בלתי נמנעת, זו כבר עיתונות מוטה, וזה לא כל כך טוב. לכן מה שאני רוצה להסביר כאן אינו מדוע מותר להטות את הכתיבה על פי הדעות, כי זה לא דבר שכדאי לעשות לדעתי – בפשטות, יותר מדי מזה הופך עיתון לבטאון. מה שאני כן רוצה לנסות להסביר כאן הוא, כאמור, למה מקצוע כמו עיתונאות מושך אליו, או לפעמים יוצר, אנשים בעלי דעות שכיום מוגדרות כ"שמאליות".

כמובן, גוונים רבים לשמאל וברור שהתקשורת לא ממש שמאלנית. לא מבחינה כלכלית, לא מבחינת היחס שלה לכוחות הביטחון, ופעמים רבות גם לא מבחינת ייצוג האזרחים הערבים שלה ובתוכה. היא לא מעלה את שאלות העומק שתקשורת שמאלנית היתה מעלה, ולרוב לא מסבירה את משברי ההווה בצורה שתקשורת שמאלנית היתה מסבירה אותם.

אבל הבא נניח לכל אלה, ונחזור להגדרתו של דרוקר את אנשי בהתקשורת כאוחזים לרוב ב"עמדות ליברליות, מתונות או פשרניות". אני חושב שזה בגדול נכון, ואני רוצה לתת שלוש סיבות בסיסיות לדעתי למצב הזה, ולהציע אותן בדירוג עולה מהפרוזאית ביותר למהותית ביותר. אז הנה:

א. הסיבה התועלתנית

תקשורת היא עניין דינמי. היא מדווחת על דברים שקורים, לא על משהו שלא קרה. זה נשמע די ברור, אבל מה שיוצא מזה הוא שאמצעי תקשורת תמיד ינסה למצוא התפתחות ותנועה, ולא יציבות. לכן, באופן טבעי, עיתונים ועיתונאים מעדיפים התקדמות, ולא שמרנות. המדיה תעדיף לראיין פוליטיקאי שמכריז שיש לו תוכנית חדשה לפתור את כל בעיות המזרח התיכון, מאשר פוליטיקאי שמודיע שהסכסוך הוא בלתי פתיר ואין מה לעשות. אלא אם כן אותו פוליטיקאי שני אומר את זה לראשונה. אבל בפעם השניה שהוא יאמר את זה, זה כבר לא יעניין אף אחד. לכן עיתון באופן טבעי יפרסם יותר הצעות מקוריות וחדשניות, שבאופן טבעי אינן שמרניות.

ב.  הסיבה הגיאוגפית-דמוגרפית:

יואב קרני כתב לא מזמן בבלוגו המצויין:

הדמוקרטיה המודרנית נולדה בעיר. ברוב לשונות אירופה, המלים ”עיר“ ו“אזרח“ נובעות מאותו השורש עצמו. בחירות, אוטונומיה, זכויות הפרט התחילו בערים, עוד בתקופה שמכנים לפעמים, במידה ניכרת של חוסר דיוק, ”ימי הביניים החשוכים“. הכפרים התפרצו מפעם לפעם בחמת זעם נגד הסדר הפוליטי והחברתי — אבל ככל שאנחנו מתקרבים אל זמננו, נקל לראות שהאזורים הכפריים נוטים להזדהות עם היסודות השמרניים בחברה. הכפר הצרפתי שנא את המהפכה הצרפתית, וגם התקומם נגדה. משאל-עם בצרפת של 1793 היה שולח אל הגיליוטינה לא את המלך ואת המלכה אלא את תלייניהם. הערים נוטות להיות פתוחות יותר, נסיוניות יותר, רדיקליות יותר. הן מוצאות את עצמן לא פעם בעמדה של בדידות מזהרת, עיינו ערך ”תל אביב“. עריה הגדולות של אירופה תמיד נטו להיות שמאליות יותר משאר חלקי המדינות.

למה זה ככה? זה ככה מפני שבעיר את מאבד את המסורת. זה ככה מפני שבעיר אדם יוצא מתוך המרקם המשפחתי, החמולתי, השבטי, אפילו האתני שלו. הוא פוגש דעות אחרות, אנשים אחרים. הוא נחשף להשקפות עולם אחרות, לצורות חיים חדשות. ומה לעשות, קשה יותר להיות הומופוב / גזען / אנטישמי / שונא-חילונים או חרדים כשאתה עובד איתם או שכן שלהם באותו בניין. זה לא בלתי אפשרי כמובן, אבל זה יותר קשה. כי אתה רואה שהם בסך הכל אנשים די חביבים. שאם דוקרים אותם הם נדקרים והם מדגדגים אותם הם צוחקים. שהם טמבלים בדיוק כמו כל השאר.

פיטר ברגר כתב על הפלורליזם שמולידה המודרנה בהקשר להשפעתה על הדת:

המודרניות אינה תהליך מחלֵן מעצם טבעה, הגם שזו הייתה השפעתה במקרים מסוימים. אני סבור שהטעות הזאת נובעת מבלבול בין מושגים: אם יש למודרניות תוצאה בלתי נמנעת, אין היא החילון דווקא כי אם הריבוי. המודרניות יוצרת שפע הולך וגדל של דעות, ערכים והשקפות עולם בתוך חברה מסוימת. הריבוי הזה אכן מציב אתגר בפני כל המסורות הדתיות, הנאלצות להתמודד עם עובדת קיומם של "אחרים" – ולא בארץ רחוקה אלא ממש על מפתן ביתן.

אמצעי התקשורת עובדים מתוך ערים, ועיתונאים הם עירוניים. הם משכילים והם נחשפים להמון המון אנשים ששונים מהם. זה גורם להם להיות יותר ליברלים ופתוחים.

ג. הסיבה הקוגניטיבית

וזו הסיבה העמוקה ביותר. חשיבה אנליטית, שמנסה לבחון תופעות כדי להבין ולדווח עליהן, נוטה לאונינברסליזציה, לאנטי-מהותנות ולהנחה אפריורית של שוויון. למה? מפני שהיא רציונלית ונטורליסטית.

העניין הוא כזה: כדי להבין משהו באמת עלינו להשעות את ההנחות המוקדמות שלנו עליו. עלינו להתייחס אל התופעה כאילו היא ניצבת מולנו לבחינה ראשונית, תמימה. זה כמובן ידוע לכולנו. כך אם מישהו חושב ש"בידוע שעשו שונא ליעקב", הוא לא יחפש את הסיבות המטריליסטיות (בלשון מרקסיסטית) לסכסוך היהודי-ערבי. אם מישהו חושב שמזרחיים נוטים לגסות ואלימות, הוא לא ישקול ברצינות את מחאתם של הפנתרים השחורים. אם מישהו חושב שהומואים הם אנשים שנכנס בהם השטן, הוא לעולם לא יוכל להתייחס לרצון שלהם כלגיטימי.

אותן סיבות מטראליסטיות לעניין הן העובדות האמפיריות שמביאות לקיומו. כמובן שפרשנותן תלויה בהשקפת עולם, אבל זו מראש תבטל אטביזם ומהותנות. ואטביזם ומהותנות עומדים בבסיס תפיסות גזעניות, אתנוצנטריות ולאומניות. במילים אחרות, הניסיון להבין את המציאות בצורה רציונלית גורם לאדם להתייחס לכולם כשווים (מבחינה פוטנציאלית) ושונים רק משום תנאי החיים שלהם – שאותם הוא מנסה להבין. ולהתחייחס לכולם כשווים… טוב, זאת כבר ממש שמאלנות, לא?

בכלל, הדרישה להתבסס על עובדות, להיות פתוחים לביקורת עצמית ולביקורת הבאה מבחוץ, להסיק מסקנות אך ורק על סמך עדויות מספקות, להתנגד למהותנות, אטביזם, חשיבה מיתית או חשיבה מאגית – במילים אחרות, לחשוב בצורה רציונלית – מטה את החשיבה לכיוון "שמאלני". יש להניח שמבחינת הכנסייה (או כל אדם מסורתי ושמרן) נחשבו קופרניקוס, גלילאו וניוטון למקבילה השמאלנית של תקופתם, מפני שערערו על הדוגמות ההגמוניות על ידי פנייה לאמפיריקה.

החשיבה הרציונלית נוטה לאוניברסליזציה מטבעה, משום שהיא משווה בין תופעות על ידי בחינתן כפי שהן מוצגות, תוך כדי הנחות יסוד נטורליסטיות (וגם משום שהאינדוקציה מנפה את הייחודי כדי להגיע לעקרוני). ההנחה המוקדמת שלה היא שאין מהויות נסתרות, שניתן לגלות בעזרת החושים בלבד את הסיבות שבעתים מתרחשים תהליכים. זו צורת החשיבה שהולידה את המהפכה המדעית, וזו צורת החשיבה שהעיתונאי החוקר מאמץ בבואו לחקור סכסוך אזורי או קשרי הון ושלטון.

אני מקווה שמיותר לציין שיש ימנים רציונליים. אפשר הרי להתנגד לנסיגה מהשטחים די בקלות מסיבות בטחוניות. אבל אי אפשר להאמין שרק ליהודים יש 'נפש אלוהית' ולגויים אין ולהיות עיתונאי טוב – אלא אם כן אנחנו משעים את האמונה הזאת כשאנחנו מדווחים על המאבק הפלסטיני בכיבוש הישראלי. ואם השענו את האמונה הזאת פעם ועוד פעם והצלחנו להסביר היטב את המציאות, ייתכן ונגיע למסקנה שאין לה כל ביסוס. מכאן, ה' ישמור, הדרך לשמאלנות כבר לא כל כך ארוכה.

לסיום

כמובן שייתכנו סיבות אחרות לריבוי ליברלים בתקשורת. למשל שיטת חבר מביא חבר. למשל קו מסויים שבעלי עיתון מסויים החליטו עליו מראש. כאן הבאתי רק מספר סיבות די בסיסיות כאמור, שעולות מבחינה רציונלית של המקצוע והמצב. כמובן, אם אתם מאמינים שהתשקורת מלאה ב'ערב רב' ששונאים את עולם התורה ואת עם ישראל, זה לא ממש ישכנע אתכם.

תגים: , , , , ,

55 תגובות to “למה עיתונאים הם שמאלנים?”

  1. ofrilany Says:

    תודה תומר, אבל לדעתי בהקשר הישראלי השאלה הרלוונטית היא הפוכה: למה למרות שהעיתונאים הם עירוניים, דינמיים (?), רציונליים (??), משכילים (???) הם כל כך ימניים ומיליטריסטיים.

  2. עבגד יבאור Says:

    תומר, איך מסבירים את הנטיה ימינה של משתתפי "המילה האחרונה", שהתחילו בתור נציגי שני צדדים, ואט אט זלגו לימין? אולי גם כאן אפשר להסביר את זה בכלים של מסגרת שמעצבת תוכן, אבל אני לא לגמרי רואה איך.

    • יונה עם אזניה Says:

      עבגד,

      קרא את החוק הראשון של ניוטון.
      נסה להבין איך הוא מתבטא בדיעות קדומות, תגיות ושיווי משקל מנטלי.
      המציאות היא התנועה בהקשר זה.

      ובמילים אחרות- כל מה שתלוש, ייתלש.
      כל מה שנראה מגניב ולא מחזיק מים בחיים של אנשים, ידלוף.
      מה שמהווה מסה קריטית (עבור הפרט) ייעצב את דיעותיו ומעשיו.

  3. יוסף Says:

    מה שעפרי שאל. התשובה היא כמובן שהטיפוס שתומר מתאר הוא מופשט, תמצית כל הנסיבות והתכונות שמנה, בעוד שהעיתונאים הישראלים הם, אהמ, ישראלים.
    על כך יש להוסיף, ואולי זו גם תשובה לעבגד, שעיתונאים (ואני לא בטוח שמשתתפי המילה האחרונה ראויים לתואר, מהבחינה המקצועית גרידא), ביחוד במדיה האלקטרונית, הם כיום שילוב של "ספקי תוכן" ובדרנים, ככאלה חלקם מנסה מנסה לקלוע לטעם הצרכנים.

    • tomerpersico Says:

      או, תודה יוסף.
      כן רבותי, יש עוד סיבות ומשתנים מלוא הטנא. כאן הצבעתי רק על מספר סיבות בסיסיות. לא מדובר במשהו דטרמיניסטי, אלא רק בנטייה.

  4. יונה עם אזניה Says:

    תומר,

    הבאת הרבה מראי מקום והסברים בהירים (כרגיל), אבל נדמה שהם נתפרו סביב המסקנות שהצגת והפגנת הדיעות האישיות שלך ולא ההיפך.

    דווקא ציינת בפתיח את המרכיב שכל כך חסר לי ולאחרים שחושבים אחרת ממך- יושרה.

    ולגבי חלק מהמסקנות וההנחות ששולבו כבדרך אגב כמעשה אומן סביב להסברים המלומדים:

    "…וברור שהתקשורת לא ממש שמאלנית."
    "…המשטר הצבאי בשטחים הכבושים הפך לגרוטסקה מכוערת "
    "…כמובן, אם אתם מאמינים שהתשקורת מלאה …

    1- התקשורת שמאלנית- אבל ממש. ואני בטוח שאתה מכיר טוב את הנושא.

    2- המשטר הצבאי קיים בשטחים בגלל הסכסוך ערבי ישראל. והם לא שטחים כבושים, הם שטחים מוחזקים. לא כבשנו אותם מאף אחד.

    3- ולגבי פסקת הסיום..אני לא מאמין שהתקשורת מלאה…- אני רואה את זה בעיניים. אין כאן עניין של אמונה, ואין כאן עניין של תורה. מדובר על שמאל מדיני.

    בקיצור תומר, יצא שבפוסט הדגמת יכולת ניתוח טובה כמצופה מאיש אקדמיה- אבל תהליך הסקת המסקנות וההנחות המוקדמות צובעים אותך בצבע פוליטי ברור.

    אני מזהה תוצר אקדמאי איכותי אם הוא נטול פניות ואישיותו וטעמו של הכותב לא נמצאים בפרונט. הם לא נושא המחקר.

    אולי זה רק אני, אבל נראה לי שיש עוד כמה שמבינים שאפילו באקדמיה קשה להתקדם אם לא שייכים למחנה מסויים.

  5. רן הכהן Says:

    המיתוס כאילו העיתונאים הם שמאלנים הוא אסטרטגיה אידיאולוגית מרכזית בכל הדמוקרטיות המערביות, ומטרתה להסוות את ממסדיותה (="ימניותה") של התקשורת. כדי שהתקשורת תוכל ליישר קו עם הממסד (להסביר לנו כמה ישראל תמיד רוצה שלום, שחיסול מערכות החינוך והבריאות רק יועילו לכולנו וכו'), יש לממסד ולתקשורת אינטרס מובהק להציג את העיתונאים כשמאלנים.

    הרי אם ארי שביט "השמאלני" תומך בראש הממשלה, אין ספק שראש הממשלה הוא שמאלני נסתר. אם אלון בן דוד "השמאלני" בעד המלחמה, אין ספק שהמלחמה מוסרית ומוצדקת. אם נחמיה שטרסלר "השמאלני" (בעיתון הארץ "השמאלני") תומך בהפרטה, אין ספק שההפרטה היא התגלמות הסוציאליזם הנאור.

    בכל העולם המערבי יש ארגונים עתירי משאבים שמטרתם לנגח את "שמאלניותה" של התקשורת וכך לשמר את הדימוי השמאלני שלה – שהרי אם כל הפשיסטים מסתובבים עם סטיקר "העם נגד תקשורת עוינת" או "די לתשקורת השמאלנית", אנחנו השמאלנים הנאורים נאמין שהתקשורת היא באמת השמאל העמוק.

    זאת אותה תקשורת, אגב, שבעליה הם המדינה (מינויים פוליטיים) או בעלי ההון, אותה תקשורת שמתפרנסת מפרסומות של הגופים החזקים במשק ולכן תלויה בהם, אותה תקשורת שקשורה בטבורה למנגנוני ההון-שלטון – כן, באורח פלא התקשורת הזאת מצליחה כביכול איכשהו להיות שמאלנית לעילא ולעילא, בניגוד לכל חוקי הטבע.

    חבל שתומר נפל לפח הזה, למיתוס הזה – שרווח במיוחד דווקא בתוך התקשורת עצמה: העיתונאים הם הראשונים שצריכים לשכנע את עצמם שהם נורא-נורא שמאלנים. רביב דרוקר הוא דוגמה מעולה לשקר העצמי הזה. דרוקר בטח מאמין שגם הוא עצמו שמאלני, אף על פי שעל פי עמדותיו הוא איש הימין-מרכז במקרה הטוב.

    רביב דרוקר לא הציב קלפי בגלי צה"ל – עצם העובדה שהוא מציג דעה קדומה וחסרת כל ביסוס שלו כאילו מדובר במחקר אמפירי אומרת דרשני, ומעידה במשהו על רפיסות האתוס העיתונאי שלו. עיתונאי הגון היה אומר: "לא בדקתי, אבל נדמה לי שכמעט כל העיתונאים שמאלנים". דרוקר ממציא ניסוי שלא ערך, ומשווק את אמונותיו האישיות באצטלה אמפירית.

    כאמור, המיתוס שהתקשורת שמאלנית רווח בכל העולם המערבי. מחקר אמפירי מקיף שנערך די מזמן באמריקה (1998) – הרי אלה דברים שאפשר לבדוק, לא צריך לסמוך רק על תחושות בטן ומשאלות לב! – גילה בדיוק את ההפך: למרות שגם בארה"ב התקשורת נחשבת כמעוז הליברליזם, מחקר עמדות גילה שכמעט בכל תחום ותחום היו העיתונאים שמרנים יותר – או שמרנים הרבה יותר – מהציבור הרחב!
    המחקר: Examining the "Liberal Media" Claim
    Journalists' Views on Politics, Economic Policy and Media Coverage

    נגיש בלינק: http://www.fair.org/index.php?page=2447

    רבים ביקרו את מיתוס התקשורת השמאלנית. בעברית ראו בספרה של טניה רינהרט שהופיעה בשנה שעברה, "כתוב בעיתון" נקרא הספר, ובפרט בפרק "הרשת שמסביב לחור – על מיתוס התקשורת השמאלנית".

  6. יותם Says:

    וואו. אחד הפוסטים המשעממים שהיו כאן מעולם. מבט כל כך הגמוני וחסר ביקורת. בהמשך לעבגד ועופרי – כאילו שלא מדובר בקבוצה אשכנזית-חילונית ליברלית שממשטרת את השיח בצורה אלימה, ולא מאפשרת שום חשיבה ביקורתית אמיתית ממה שהיא מכנה ויוצרת כשוליים. אבל מה אני שח – אם פרסיקו היה מבין את מה שאני כותב הוא לא היה חושב ש"חשיבה אנליטית, שמנסה לבחון תופעות כדי להבין ולדווח עליהן, נוטה לאונינברסליזציה, לאנטי-מהותנות ולהנחה אפריורית של שוויון. למה? מפני שהיא רציונלית ונטורליסטית."
    יהודה שנהב אמר לי פעם שבישראל יש ימין קיצוני ושמאל קיצוני וגם מרכז קיצוני. התקשורת נמצאת מאוד מאוד חזק במרכז הקיצוני הזה, קצת שמאלה. היא מונעת דיון ורוחב אפשרויות (גם כשהיא מעלה אותן לשידור, הרי הכל בפריים ההגמוני שלה). כל האמור לעיל הוא בעיני לא יותר מתודעה כוזבת ושיח הגמוני שמתרצת ועושה רציונאליזציה לשליטה של החבורה המאוסה הזו בחיים התפישתיים שלנו.

  7. גל כץ Says:

    תומר, תודה על הפוסט. אבל בהמשך לעפרי, אני חושב שצריך להיזהר מלקנות את הדימוי של רוב העיתונאים – ובהכללה, של ליברלים – על עצמם. תופעות אינן ניצבות "תמימות" מולנו, וההנחה שהן "תמימות", "טבעיות", "גלויות לחושים בלבד" ותיאורים דומים – נטועה במיתוס משלה. לדוגמא, אפשר כמובן לטעון (ואני סבור כך) שכל בני האדם הם שווים, אבל זה לא עניין "עובדתי", היות שבני אדם דומים מאוד בהיבטים מסוימים, ושונים מאוד בהיבטים אחרים, והבחירה במה להתמקד היא נורמטיבית ולא איזה עניין שנתון לחושים בלבד. היות שמדובר פה בטענה פוליטית, ולא באיזה עניין טבעי ואווידנטי, גבולות הסובלנות של הליברל מותירים מחוצה להם את מי שאינם מקבלים את הנחות היסוד הללו, לדוגמא אנשים דתיים שאינם מסתפקים בפולחן במרחב הפרטי, אלא מתעקשים לטעון, למשל, טענות אונתולוגיות.
    המסקנה ממה שאני אומר היא לא שלא צריך לאחוז בעמדות ליברליות, אלא שיש לתת דין וחשבון לעמדה הנורמטיבית שעומדת בבסיסן, ולא לספר לעצמנו שזה עניין ברור מאליו והבעיה היא יש כל מיני הוזים שלא רואים נכוחה. או אז גם ניתן יהיה לראות נכוחה את הסובלנות המוגבלת של הליברל – ולענייננו, גם של העיתונאי – ולמה בישראל, בה האתגרים להשקפת העולם הזו הם הרבה יותר חזקים, עיתונאים (כמו ליברלים בכלל) בהם לרוב ימנים ומיליטריסטים.

  8. אמיר Says:

    יכול להיות שרבים מהעיתונאים מחזיקים בתפיסות שמאלניות, אבל קשה להגיד שהעיתונות בכללותה היא שמאלנית. אם לא נתייחס לימין ושמאל דרך הפרמטר של נכונות לסגת מהשטחים ונגדיר "שמאל" כתפיסה ששמה את זכויות האדם במרכז ותופסת קונפליקטים כדברים מורכבים ומרובי זוויות ואילו את ה"ימין" כנטייה לשמרנות, ללאומנות ולחשיבה חד-מימדית, נראה שהתקשורת היא לא פעם לגמרי ימנית לגמרי באופן שבו היא מסקרת אירועים שונים: דגש על העניין האישי במקום העקרוני, אימוץ אפריורי של עמדת צה"ל והממסד הבטחוני, חלוקה פשטנית של כל סכסוך לטובים ורעים וכד'.
    אפשר להגיד שהתקשורת מפשטת את הדברים בשביל הקורא הבינוני, זה שרוצה קצת צבע, קצת רגש ובעיקר נקודת הזדהות פשוטה. הכל נכון, אבל כשואלים איך ייתכן שהתקשורת שמאלנית והציבור ימני כדאי לזכור שהתקשורת אולי שמאלנית במאמרי הפובליציסטיקה, אבל ממש לא באופן שבו היא מגישה את המידע לקורא, לצופה או למאזין.

    • יונה עם אזניה Says:

      אני לא רואה דרך אחרת מלהגדיר שמאל חוץ מההיבט הפוליטי – מדיני.

      הפעילות בתחום זכויות אדם מתרכזות בכל מי שאינו סטרייט ובמגזר הערבי בלבד.

      השמאל שלנו לא שם את זכויות האדם במרכז. למעשה הוא מצפצף עליהם בקשת מספר עשורים. תראה מה קורה למעמד העובדים ומעמד הביניים בישראל.

      תראה מה קורה למחירי הדירות…איפה השמאל בסיפור הזה ?! התאדה.

  9. eyal Says:

    – "כדי להבין משהו באמת עלינו להשעות את ההנחות המוקדמות שלנו עליו."
    יכולת ההשעייה של הנחות מוקדמות היא יכולת על טבעית.

  10. tomerpersico Says:

    רבותי,
    אתם מצליפים בי ביכולות הניתוח המתוחכמות שלכם, ואני כעולל שטרם נגמל שבוי עדיין במעמקי שקרי ההגמוניה המנרמלת. אנא, התייחסו אלי כאילו אני אחיכם הפעוט, שעוד לא ממש הצליח להצמיח שערות ערווה שמאלניות-רדיקליות להתפאר. גלו קצת אמפתיה לוינסאינית, מה איכפת לכם?

    • יונתן Says:

      אין שמאלנים רדיקליים אמיתיים בארץ הזאת חוץ ממני,כולם ימנים אם מסתכלים מזווית הראיה הנכונה.

      הכל מוסבר בסרטונים מצ"ב:

    • דני קיי Says:

      תומר, אתה מוסיף faux-pas על פשע… לוינס לא אהוד במיוחד בחוגים הרדיקליים, הוא מעמיד את היהדות באור טוב.

      חוץ מזה, טוב לראות את זרועותיך התמנוניות מתפשטות בכל רחבי הרשת.
      (באמת)

      • נועם א"ס Says:

        המממ…
        הבעיה עם לוינס אינה שהוא מציג את היהדות (כלומר את הטקסט היהודי-הלכתי) באור טוב, אלא שהוא איכשהו מציג (גם דרך הטקסט היהודי) את המין האנושי באור (יותר מדי) טוב. הצמצום שלוינס עושה ליהדות לכדי "אתיקה" מבאס ת'תחת.

      • tomerpersico Says:

        אתה צודק. אחרי שכתבתי הבנתי שהייתי צריך לאזכר את באטלר. יש לה איזה עניין לאחרונה עם "להיות עבור" האחר או משהו כזה. נדמה לי.

    • יסמין Says:

      תומר היקר, אני מוכנה להעיד בפני כל מי שצריך שאתה כבר מזמן לא שבוי במעמקי שקרי ההגמוניה המנרמלת. למה לך לבקש רחמים? עטך חד לא פחות משל כל המתוחכמים כאן. אבל דווקא משום כך אני ממש לא מבינה מה עובר עליך. ההסבר היחידי (הרציונלי?) שאני יכולה להעלות על דעתי הוא שבעצם כתבת את המאמר הזה לקהל אחר שאתה מתחכך בו בגלל שלל עיסוקי התפר שלך, שיש בו אחוז נכבד של דתיים וימנים ואולי גם מתנחלים, ואולי בעיניהם התקשורת עשויה להיראות שמאלנית — אם כי לפי דעתי לישרים שביניהם ברור שהתקשורת לא שמאלנית ולא בטיח וזה הכל רק משחק שמיועד להבטיח שהמשחק יימשך.
      לבוא לארץ האמורי, שזה מין חלקת הרש (תכף מישהו יתקן אותי על שעטנז אידיומיי הלקויים), עם ניתוח של למה כל המנוולים והשקרנים האלה — שבגללם, באשמתם ועל מצפונם לדיראון עולם כל מה שקורה עכשיו, למן היום הראשון של האינתיפאדה השנייה — למה הם *שמאלנים*? בחיי, איי דונט גט איט.

  11. יובל Says:

    יש פה לאחרונה בעיה טכנית-מגדרית קלה: כל כותב-אורח הופך לכותבת-אורחת.

    • מימה Says:

      זה דווקא מצוין, כי כותבות-אורחות בשר ודם לא ראיתי פה זמן רב. לפחות שהגברים הרבים שכותבים פה יוגדרו כנשים. מה רע.

  12. ד' אמותיו Says:

    טוב, תומר, הנחת את המבוקש. כשההגדרה שלך לעיתונאי טוב מכילה מאפיינים שמאלניים, מה הפלא שהעיתונאי יוצא שמאלן. אפשר למצוא גם הגדרות אחרות, למשל: העיתונאי הוא שכותב בעיתון, כלומר מתווך את החדשות לקוראים, ומסתמא גם להשקפת העולם שלהם. לפי ההגדרה הזו, החבר'ה ביתד נאמן הם עיתונאים מעולים.

  13. guruyaya Says:

    האמת, שאני הייתי רוצה להציע הסבר אחר, שמתיישב טוב עם הנטיה של האקדמיה לשמאלנות – אין הטיה שמאלית של התקשורת, אלא של המציאות עצמה. מכאן – שמי שעבודתו דורשת ממנו להבין את המציאות, עם הרבה מאד בלמים ליכולתו לכפות עליה את דעתו על המציאות המשתקפת מתוך עיניו (למשל איש אקדמיה, שצריך שנאלץ לעבור peer review, או עיתונאי, שעובד במערכת הדורשת ממנו לחשוף את האמת, ומאד מקפידה על כך), בסופו של דבר יקבל הטיה שמאלה, כי לשם המציאות תוביל אותו, ואם הוא לא יסכים להיות מובל על ידיה – הוא לא ימשיך להיות עיתונאי לאורך זמן.
    בסופו של דבר, אם היה ניתן להבחין בניצוץ אלוקי בכל יהודי, או שהומוסקסואלים היו סוגדים לשטן בשעת ערביים, או שיהודים היו זוממים להשתלט על העולם, הם היו עולים על ראיות מספקות, כדי להמיר את השקפת עולמם.
    מה דעתכם?

    • יואב Says:

      כשאני מסתכל על העצים בשכונה אני באמת רואים שהם נוטים שמאלה.

    • eyal Says:

      קו מחשבה דומה לזה שאתה מציג הוביל את האדם, בראותו את מחזורי השקיעה והזריחה, להניח שהשמש סובבת סביב כדוה"א.

      • guruyaya Says:

        הסיבה שהאדם האמין שהשמש סובבת סביב כדוה"א, היא משום שהתאוריה הפשוטה ביותר שהסבירה כל מה שהיה ידוע באותה תקופה, תמכה בכך, ולא היו ראיות נגדיות, עד בואו של גליליאו. אם יש לך ראיות נגדיות – יאללה! תן לי בראש.

      • eyal Says:

        אני לא מסכים. התפיסה לא נסמכה על עובדות, אך בכל אופן לא לכך התכוונתי, היתה פה רמיזה קלילה לכיוון של אנטרופוצנטריות. ברשותך נוותר על עניין ההתכתשות, נסיים בנימה ידידותית וניתן את הקרדיט לקופרניקוס שאגב, לא זכה לתגליותיו בזכות האמצעים שפיתח גליליאו, מאוחר יותר.

      • guruyaya Says:

        אייל, אני יכול להבין את הקונספט אנטרופוצנטריות, אבל לא ברור לי כיצד הוא היה יכול להיות גורם חזק מספיק. הטענה שאני מנסה להעלות כאן, היא שאנשים מצפים לאיזון, גם כאשר המציאות אינה מאוזנת. זה כמו שתדרוש שבמשחק כדורגל בין בית"ר ירושליים והפועל רמת גן, יהיה עיתונאי שידווח שבית"ר ירושליים ניצחה, ולשם האיזון עיתונאי שידווח שהפועל רמת גן ניצחה.

      • יואב Says:

        העניין הוא שהמחשבה שלמציאות יש נטיה פוליטית היא מצחיקה. המציאות לא ימנית ולא שמאלנית, היא מציאות. מה שיש לך זו פרשנות של המציאות בהתאם למשקפיים שאתה מסתכל עליה דרכם. פעם מדענים חשבו שהעולם שטוח, היום שהוא עגול, ומחר?
        חלק מלהיות איש מדע זה להיות מוכן לקבל שינויי פרדיגמות, ובטח לא לקבוע ש"המציאות היא שמאלנית" (והרי גם הנטיה שמאלה של מדעי החברה היא במידה רבה פרדיגמטית). אם המציאות היא בעלת נטיה שמאלה, אז מי שהוא ימני הוא אינו מציאותי? ובכל זאת, אני מכיר כמה פרופסורים שהם ימנים, האם אינם אנשי מדע? יש אנשים שטוענים שהם מסוגלים להבחין בניצוץ אלוקי, או בחייזרים, האם המציאות השתנתה? אולי המדע טועה? המדע זו רק דרך אחת להתבונן על העולם.
        איזון זה לא לדווח שרמת גן ניצחה, אלא לא לכתוב נגיד "ביתר המהממת ניצחה את רמת גן שבשורותיה שיחק המחבל שחקן ערבי כלשהו". אותה "מציאות" או עובדה, והמון דרכים להסתכל עליה.

      • eyal Says:

        תודה יואב.
        אוסיף כי היכולת לקבל שינוי שכזה היא כלשעצמה ערך, עבורי.
        יותר ויותר נשמעות דעות קיצוניות 'מוחלטות' שנראה שבעליהן לא מוכנים לקבל את האפשרות לקיומן של אלטרנטיבות.

      • guruyaya Says:

        יואב, למציאות אין נטיה ימינה או שמאלה, אבל הויכוח בין השמאל לימין – הוא ויכוח עובדתי לפחות בחלקו. שאלות כמו האם תיקון המצב הכלכלי בעזה, יביא להקצנה או להתמתנות? האם פניו של אבו מאזן וממשלתו הם לדו קיום לצד מדינה יהודית או לא? האם האיום באינפלציה בעקבות תקציב ממשלתי רחב, הוא איום סרק או לא? לשאלות הללו יש השפעה נרחבת על ההשקפה שלנו, הרבה מעבר לערכים השמאלנים או הימניים שאנחנו מחזיקים בהם.
        לגבי שאלתך: אם המציאות היא בעלת נטיה שמאלנית, אז מי שימני אינו מציאותי? כן. אבל המציאות לא בהכרח שמאלנית.
        אני אבהיר, כי אני כנראה בילבלתי כאן הרבה אנשים: אני יכול להשתמש בטענה שאנשים מתחומי המחקר והעיתונאות הם שמאלנים, כי העובדות התומכות בעמדה שמאלנית, בקרב אנשים "רגילים", הן בעלות משקל רב יותר מהעמדות התומכות בעמדה ימנית. זה הסבר אפשרי, אבל הוא בהחלט דורש הוכחות נוספות.
        אני מניח שהתשובות לכל השאלות הקשורות בימין ושמאל, גם אם הן עובדתיות, קשה לענות עליהן באופן חד משמעי. זו הסיבה שבכל זאת תמצא באקדמיה ובעולם העיתונאי אנשי ימין. כמו כן, העובדות הן רק חלק מהסיפור. אני יכול להאמין לגמרי לאבו-מאזן, להיות משוכנע שהמיתון הוא הגורם מספר אחד להקצנה בקרב תושבי עזה ועדיין להיות איש ימין, כי אני חושב שארץ ישראל חשובה יותר מדמוקרטיה או איכות חיים של כמה ערבים. אני יכול שלא להאמין לאבו-מאזן, לחשוב ששיפור הכלכלה העזתית יחריף את הטרור, אבל הכיבוש יראה לי כמו עוול איום יותר מכל אלה. אבל אצל רובנו, לעובדות יש מרכיב חשוב בגיבוש העמדה.

      • eyal Says:

        "אני מניח שהתשובות לכל השאלות הקשורות בימין ושמאל, גם אם הן עובדתיות, קשה לענות עליהן באופן חד משמעי. זו הסיבה שבכל זאת תמצא באקדמיה ובעולם העיתונאי אנשי ימין" – מסוג האמירות שציינתי.

      • יואב Says:

        אני נורא מצטער, אבל קצת קשה לנהל דיון עם מי שאומר ששאלות כמו "האם תיקון המצב הכלכלי בעזה, יביא להקצנה או להתמתנות?" הן שאלות עובדתיות. לא ידעתי שאנשי מדע עוסקים בניבוי עתידות. יש כמה שמביאים אותם לטלוויזיה על תקן פרשנים ומומחים, אבל באותו רגע הם עוסקים בפעילות מדעית בערך כמו האנליסטים בבורסה. אבל העיקר ש"אמונה לאבו מאזן" זו שאלה שבעובדה.

  14. מילהאוס Says:

    יש לכאורה פרדוקס. הימנים טוענים שהתקשורת מוטה שמאלה, והשמאלים מוטים שהתקשורת מוטה ימינה (ראה טענות על "כל ילד פלסטיני מתואר כחמוש וכו')
    אני חושב שהפתרון לפרדוקס הנ"ל הוא שמבחינה פוליטית התקשורת אכן מוטה מעט לשמאל מרכז ולכיוון פשרה טריטוריאלית עם הפלסטינים. אבל מבחינה לאומית\צבאית התקשורת מאמצת קו יחסית לאומי ופרו צבאי מה שיוצר הטיה ימנית אצל הציבור. "הקו הצבאי" מתבטא בתמיכה לא מסוייגת כמעט במבצעים צבאיים שכמעט וגובל במדיניות "שקט נלחמים", רטוריקה צבאית, מספיק לשמוע כתבה אחת של רוני דניאל שנשמעת כמו תדרוך של דובר צה"ל.

    אני חושב, בהתחשב באמור, שבסך הכל ההטיה היא למרות הכל ימינה. מספיק לנתח איך נתפסים בציבור הרחב ביטויים כמו "ארגוני זכויות אדם, סיכול ממוקד וכו'.

    • יונתן Says:

      לפעמים הציבור תופס דברים בצורה שונה מהדרך שהתקשורת מעבירה.

      לדעתי באיזו שהוא מקום ארגוני זכויות אדם נתפסים כארגוני קיצוני וארגונים שמייצגים את האליטות השולטות שממש לא אכפת להן משאר העם ושדואגות יותר ל"אחר" מלאחיהם.

      אני לא חושב שרוב היהודים יצפו ליותר מדי עזרה ותמיכה,אפילו מוראלית,מארגוני זכויות אדם.

  15. משה Says:

    אם לסכם את הטיעון העקרוני של הפוסט הזה אפשר לומר כך: עיתונאים=שמאלנים=אינטלקטואלים=אנשים שרואים את המציאות כפי שהיא. כמובן שבשביל התדמית האינטלקטואלית של כותב הבלוג צריך לייצר את אותם הזויים=משיחיים=ימנים. נראה לי נורא חכם המהלך הזה שבו נציגי הקידמה והמודרנה מגדירים את עצמם אל מול הנחותים מהם. העיקר שהחבר'ה מהבלוגספרה ירגישו טובים עם עצמם.

    • יונה עם אזניה Says:

      מה השאלה משה,

      הרי ידוע שימני ממוצע הוא שחקן שש בש, שוביניסט, דתי ועבריין – ושכחתי את העובדה שרוב הסיכויים שהוא בעליו הגאים של כלב פיטבול. מזהה ?

  16. יהודה Says:

    "אם מישהו חושב ש"בידוע שעשו שונא ליעקב", הוא לא יחפש את הסיבות המטריליסטיות (בלשון מרקסיסטית) לסכסוך היהודי-ערבי"
    -אתה כמובן צודק, אבל נפלת בכשל שאתה בעצמך מצביע עליו. אתה מניח שיש תפיסה מסוימת של המציאות שהיא נכונה יותר ואז מסביר שאנשים "אינטליגנטים" פשוט מכירים באמת הזאת.
    אם הייתי מנסה לענות על השאלה שאתה שואל כאן, הייתי הולך הפוך: במקום להניח הנחות מופרכות כמו "עיתונאים הם אינטליגנטים", "עיתונאים מבינים את המיצאות יותר מאנשים אחרים" או אפילו "עיתונאים הם שמאלנים", הייתי אומר ככה:
    עיתונאים עובדים בעיתון (/ערוץ תקשורת/רדיו וכו') ומצייתים לקו המערכתי שמתווה המוציא לאור.
    עיתון הוא עסק למטרות רווח. הוא מכוון לחזק את בעליו מהבחינה הכלכלית (בעלויות צולבות וכו').
    האינטרסים הכלכליים של בעלי העיתונים בישראל תואמים את העמדות ומתחברים לאישיות ולגישה של פוליטיקאים מקדימה, עבודה ומרצ – ולא, נניח, ישראל ביתנו או להבדיל בל"ד. אינטרסים אלו מתווים את הקו המערכתי של העיתון.
    [רקורסיה למשפט הראשון] העיתונאים מיישרים קו ומצייתים לאדונם, וכך מייצרים חדשות שתואמות את האינטרסים והתפיסות של קדימה/עבודה (ידיעות ומעריב) או מרצ/חד"ש (הארץ) ומשתיקות כל קול אחר.

    הנה הסברתי את שמאלנות התקשורת באמצעות סיבות מטריאליסטיות, בלי להניח ש"עשו אוהב ליעקב". אמור מעתה: העיתונים הם השמאלנים, העיתונאים הם פשוט צייתנים.

    • guruyaya Says:

      יהודה, ההסבר שלך דורש כשלעצמו הסבר: אילו אינטרסים כלכליים יש לעיתון ולמוציאים לאור, התואמים את העמדות ומתחברים לגישה של פוליטיקאים מקדימה עבודה ומרץ? מדוע לא משתלטים על שוק הקוראים, עיתונים בעלי קו ימני, ע"י מוציאים לאור שהאינטרסים שלהם תואמים את הפוליטיקאים מימין? מדוע העיתונאים הימנים מיישרים קו, ולא מאתרים את העלי האינטרסים ההפוכים ומשכנעים אותם להוציא עיתון?

      ההסבר של פריסקו, חלש או חזק ככל שיהיה, הוא לפחות שלם בתוך עצמו. ההסברים שלו, לא דורשים הסברים בפני עצמם.

  17. intellectualdouchebag Says:

    ומה עם ההנחה שהעיתונות היא לא שמאלנית ולא ימנית, משום שיש עשרות אמצעי תקשורת בישראל ואלפי מושכים בעט, ושמאל מדיני אין פירושו שמאל כלכלי ושמאל בכלל אין פירושו אוניברסליזם או הומניזם (בוודאי בישראל).

    המהדרין יוסיפו שאולי אין טעם לדבר עוד על ימין ושמאל בישראל, אלא על ציונים ולא-ציונים ועל קפיטליסטים וסוציאליסטים.

    אגב, עמותת "קשב" עוקבת אחרי הסיקור העיתונאי בארץ באמצעות ניתוח רטורי-אידיאולוגי, אבל האם יצא בארץ מחקר כמותי שבדק את התפלגות הדיעות בקרב עיתונאי ישראל? אולי אז היינו נפטרים מהמיתוס המאוס על ההטייה החד-צדדית של "התקשורת".

  18. דודי Says:

    אני קורא עכשיו ספר על פרשת דרייפוס. במידה רבה, העיתונות הייתה גורם מפתח בפרשה הזו, בנתה אותה ונבנתה ממנה. שני המחנות בפרשה לא נחלקו רק בשאלת אשמתו של קצין מסוים ששמו דרייפוס, אלא בשורה של עניינים מהותיים על סדר היום שהפרשה הפכה עבורם לסמל – כבוד הצבא, שיוויון הזכויות ליהודים, מעמד הדת.

    הנקודה שלי היא שהעיתונות, והעיתונאים, נתנה פה לכל הקולות (כן – גם לקולות האנטישמיים המאוסים). אני לא מתיימר לטעון שהיא ייצגה במדויק את התפלגות הדעות בציבור, אבל לא מאד רחוק מזה. היו עיתונים ועיתונאים בשמאל המובהק, במרכז ובימין המובהק. לדעתי זה אמור להיות מצב העניינים הטבעי.

    מה השתנה? נבחן את שלוש הסיבות שניתנו כאן להיותה של העיתונות שמאלנית. האם העיתונות של אז לא דיווחה על דברים שקרו, ולא על היעדרם? (היא כן דיווחה). האם היא לא הייתה עירונית? (ברובה הגדול היא כן הייתה) היא לא הייתה מסוגלת לחשיבה אנליטית, בניגוד לעיתונות של ימינו שכן מסוגלת? (ספקולטיבי משהו).

  19. ג'ו Says:

    העיתונאים הם לא שמאלנים כפי שכתב רן הכהן, רחוק רחוק מזה.

    אז למה הם נתפשים ככאלה?

    העניין הוא שעיתונאים מדווחים (גם) על המציאות, ולמציאות יש, בניסוחו של קולבר, הטייה שמאלנית.

    ולכן מי שמדווח על המציאות יתפס כשמאלני.

  20. דתי לאומי מודאג Says:

    ההתממות כל כך מגוחכת.
    לא חווינו אורגיה תקשורתית מטורפת בימי אוסלו?
    ב96 לא היתה התגייסות טוטאלית בעד פרס?
    בימי ההתנתקות האם היה עיתונאי אחד שערער על הליגיטימיות של זריקת ה*** של שרון על משאל המתפקדים?
    בויכוח הפוליטי השחוק "שטחים תמורת שלום" התקשורת היתה תמיד בעד פשרה וויתורים.יחלה לניצחון השמאל המדיני, פעלה לכשלון הליכוד.
    רק מה , היא לא מספיק שמאלנית בשבילכם.
    נו טוף, תמיד יש מה להשתפר.

  21. רתם Says:

    מצטרפת לרן. מי שעמדו שעות בפעילות פמיניסטית או נגד הריסת בתים יודעים כמה מעט ומעוות מה שמגיע למדיה העברית. בקיץ שעבר, בשיא החום, כשאל עראקיב נהרסה שוב ושוב, כמעט לא היה על כך מידע במדיה, העברית. בוודאי שלא הסבר מי הא/נשים האלה ומה הם רוצים שם?. ב2006 כמעט שלא היה דיווח על הפגנות יומיומית בחיפה נגד יציאת ישראל למלחמה והדוגמאות להעדרות של האקטיביזם הזה הן ללא סוף. כששומעים די

  22. רתם Says:

    המשך: כששומעים ביום ששי דיווח בקול ישראל על בלעין שומעים על אנשי שמאל ופלסטינים שמציקים לחיילים ומפריעים לאיזה צבא תמים ושומר סדר.

  23. Mati Shemoelof Says:

    כל המינוח של שיח "רציונאלי" מובילה באופן ישיר לטביעת הבינאריזם של שיח לא רציונאלי שעומד מנגד.

    זה מריח כמו המחשבה של הברמאס ומזכיר כמה דברים שכתבתי בזמנו בהצעת המחקר לדוקטורט כשניסיתי להתמודד עם טיעוניו.

    יורגן הברמאס טען כי לפילוסופיה יש תפקיד ואחריות פוליטית. יחסי הגומלין שבין התיאוריה לפרקסיס הם אקסיומה של התיאוריה הביקורתית, אשר במרכזה ישנה דרישה לשיפור תמידי של המצב האנושי הנוכחי, כחלק מ"הפרויקט הלא גמור של המודרניות" (בוראדורי, 2004: 38). פרוייקט זה שתחילתו בקאנט ובהוגי נאורות אחרים, מחייב עקרונות אוניברסאליים שיש להם תוקף גם לגבי תקופות היסטוריות ותרבותיות אחרות (בוראדורי, 2004: 38). לדעת הברמאס, הרציונאליות היא אופן תקשורת המכוון להשגת הסכמה או קונצנזוס אוניברסאלי (בוראדורי, 2004: 43). (אזולאי, 1999: 71). זכויות אלו מקבלות מימוש באופן הציבורי בשני המובנים של המושג: א. ציבורי – בניגוד לפרטי; ב. ציבורי כפומבי – דבר שהכול יכולים לחזות בו (אזולאי, 1999: 71).
    הברמאס הבחין בשינוי הגדול שעברה החברה במאה השמונה עשרה באמצעות כלי התקשורת והגדיר את המרחב הציבורי והבורגני ככזה שאִפשר תהליך של דמוקרטיזציה. כך הציבור הפך לשופט, אבל עשה זאת מתוך קריטריונים, שמקורם בציבוריות שמייצרת סוג של אוניברסליות. האסטרטגיה של הברמאס ביקשה להשתמש במודל מוקדם של הדמוקרטיה הבורגנית, בכדי לבקר את ההידרדרות המאוחרת שלה במאה התשע עשרה עם עליית הכוח של התאגידים הכלכליים והתערבותם בשדה הפוליטי. כחלק מאסטרטגיה זו הוא שקד על פיתוח קונספט של דמוקרטיה נורמטיבית. מבנה דמוקרטי זה היווה בשביל הברמאס בסיס ממנו הוא יכול היה לייצר עמדה ביקורתית אימננטית (immanent critique) שתביא ליצירת מדינת רווחה דמוקרטית (Kellner, 2000: 259-288).
    הברמאס העמיד את התנאי העיקרי והמהותי ליצירת חברה דמוקרטית בהתפתחות היחיד – ככזה אשר מאפשר השתתפות פוליטית פעילה. האינטלקטואל, כחלק ממערכת של יחידות וזרועות של מידע. האינטלקטואל מרכיב את הספֵירה הציבורית ומתפקד בתוך עיתונים, כתבי עת ומוסדות אשר מאפשרים דיון פוליטי כגון: פרלמנטים, מועדונים פוליטיים, סלונים ספרותיים, מוסדות ציבוריים, אסיפות ציבוריות, פאבים, בתי קפה, מקומות מפגש, וכל חלל שבו מתחולל דיון סוציו-פוליטי. אלו הכילו את האינטרסים של הציבור של החברה האזרחית מחד גיסא ושל המדינה מאידך גיסא.
    לפי הברמאס תקשורת מאופיינת לא רק כאוניברסאלית, אלא גם כרציונאלית, כשהיא מצליחה להרחיק שיקולים לא רלבנטיים, ששני הצדדים יסכימו שהם כאלו ביחס לטיעונים ולהנמקות הנחשפים בדיון. ההסכמה בין שני הצדדים כרוכה בהשתחררות "מסמכות המארח המיוחס והשגה של אוטונומיה שתמיר את השיחה בביקורת ואת המילים היפות בטיעונים" (Hebermas 1992: 42, מצוטט אצל אזולאי, 1999: 72). לאזולאי ישנן מספר ביקורות על המרחב הציבורי האידיאלי שיצר הברמאס: 1. ראיפיקציה – הדיון של הברמאס בתקשורת הרציונלית יכול לשמש כקוטב אוטופי, או רגולטיבי במסגרת שדות פעולה סגורים שבהם ניתן לשלוט בתנאי התקשורת ולהשיג שקיפות יחסית של המוען, הנמען, ההוראה והמשמעות של ההיגדים המוחלפים, אך המחיר של הפשטה זו הוא ראיפיקציה של ערוצי התקשורת בשדה וגם של השדה עצמו; 2. מטריאליות – המושג "ספֵירה ציבורית" כרוך באידיאליזציה של תנאי התקשורת ושל שאר יחסי החליפין, וחסר בו דיון בתנאים המטריאליים של פעולות אלו; 3. סינכרוניזציה – הברמאס לא מניח שהמרחב הציבורי מכיל בתוכו מרחבים בינסוביקטיביים שונים של שיח ופעולה, רשתות של נוכחויות, ומתקיימת בהם תנועה שלא ניתן לעשות לה רדוקציה לתקשורת; 4. היומיומי – היומיומי המושהה במסגרת התקשורת הרציונאלית וכל מה שאינו ניתן להמשגה נותר מחוץ למשחק (אזולאי, 1999: 71-75).

    • tomerpersico Says:

      לגמרי הברמאס. אבל מה שאני טוען הוא שלא מדובר בקוטב אוטופי, אלא בחלק אינטגרלי מהנחות המוצא של הדמוקרטיה הליברלית, או בעצם כל מדינה מערבית ששואפת להיות כזו. אפשר לשחזר את השורשים של השקפת העולם הזאת כבר מהנאורות כמובן, ולא בכדי הזכרתי את המהפכה המדעית בגסות כה גדולה. צורת המחשבה הזאת מוטמעת בכל צורה של "חקר אמת" שלוקחים על עצמם בניה של המסורת הזאת, וממילא מערכות העיתונים שרויות ורוויות בה.

      באופן אישי אני גם חושב שיש בה כדי להביא לחקר אמת (ללא מרכאות), אבל אולי נשאיר את זה לפעם אחרת שבה ארצה לצלוב את עצמי על כידוני "תיאוריה וביקורת" של המגיבים כאן.

  24. cn Says:

    ze lo mamash shichnea oti.

  25. מורן שריר Says:

    כשאומרים "תקשורת" צריך לעשות הפרדה בין העיתונאים לבין העיתונים. בעוד רוב האנשים שעובדים בתחום נחשבים "שמאלנים" (ממוקמים בין קדימה לחד"ש), כלי התקשורת שבהם הם כותבים/משדרים/עורכים הם שמרנים ולאומיים להחריד. באופן מופלא העבודה שלהם לא משקפת את השקפת העולם שלהם. סיבות אפשריות: 1) נסיון ציני לקלוע לקהל הקוראים/צופים/מאזינים הימני 2)אינדוקטרינציה של השפה השמרנית-ביטחוניסטית 3) אולי בבואם להעביר מידע באופן "אובייקטיבי" הם מגלים שהמציאות שונה מזו שבה הם מאמינים. אין לי ספק שמדובר בשילוב של סיבות 1 ו-2

  26. יובל Says:

    תומר:
    – גם חברי ה"איחוד הלאומי" חושבים שהליכוד שמאלני להחריד, אז אין ספק שמרבית המגיבים בפוסט חושבים שהתקשורת ימנית ומיליטריסטית. אל תיפול רוחך מההתלהמות הכללית הקשורה בכך. לי זה נראה אכזרי שגם

    – ההנחה הגיאוגרפית שלך, כיצד היא מסתדרת עם אחוזי בגרות גבוהים יותר מחוץ למטרופולינים גדולים (עמק יזראל, שוהם, מכבים-רעות) וכן עם העובדה שדפוסי ההצבעה בקיבוצים/מושבים גם הם נוטים שמאלה כפי שעמדות הפועלים במערכות התקשורת נוטים שמאלה (והנתונים הסטטיסטיים שמאמתים זאת דווקא קיימים). בעיה נוספת בטיעון זה היא העובדה שמצביעים בערים ערביות גדולות נוטים להצביע לתנועות חשוכות דוגמת התנועה האיסלאמית, מה שגם כן מבטל את הטיעון שלך בדבר השפעת האורבניזציה על ההשכלה. ובכל מקרה, המרחב בישראל קטן מידי גיאוגרפית מכדי לעשות הבחנות בין יושבי ערים ליושבי כפרים, כפי שבמדינות אחרות יש ישובים הרחוקים 4 שעות נסיעה ממטרופולין דוגמת חיפה/ירושלים/ת"א/ב"ש.

    • יובל Says:

      אה, וכי אני יודע שזה מפריע – זה לא היובל מהתגובה העליונה, אלא יובל אחר.

  27. יהודה Says:

    סתם שאלת תם:
    כל אחד מהמגיבים פה חזר כאקסיומה מובנת מאליה על הטענה לפיה "המציאות מוכיחה את הטיעונים של השמאל".
    עכשיו, אני לא יודע לגבי כל מיני עניינים חברתיים וכד', אבל אם ניקח את הסוגיה העיקרית שסביבה יש התפלגות בישראל, הנושא המדיני, זה לא בדיוק נראה כאילו "המציאות מוכיחה את טיעוני השמאל", אולי אפילו להיפך. לדוגמא:

    הסכמי אוסלו.
    השמאל אמר: לאש"פ יש גם לגיטימיות בקרב ערביי יו"ש לשלוט ואף לוותר, וגם מוטיבציה לעשות שלום.
    הימין אמר: כל שטח שיימסר לריבונות ערבית ישמש כבסיס לטרור נגד יהודים.
    הימין צדק.

    הנסיגה מלבנון.
    השמאל אמר: חיזבאללה הוא ישות מלאכותית שמתקיימת רק בגלל נוכחות צה"ל בדרום לבנון. נוציא את צה"ל ולא יהיו ללבנון תירוצים, הם יחילו את הריבונות בדרום ויעיפו את חיזבאללה, ויהיה שקט. ואם לא אז ניכנס בהם.
    הימין אמר: כל שטח שיימסר לריבונות ערבית ישמש כבסיס לטרור נגד יהודים. והרי לא באמת תיכנסו בהם אם תהיה התגרות. ורק תיתנו תמריץ גדול מאוד לשאר הטרוריסטים.
    הימין צדק. (חצי שנה אחרי הנסיגה מלבנון פרצה האינתיפדה השניה. וגם התבצעה חטיפה שעברה ללא מענה. ועכשיו חיזבאללה הפך מגרילה-דה-לה-שמאטע לצבא עם עשרות אלפי טילים שמכסים כל נקודה בארץ)

    אין לי כוח להמשיך בדוגמאות אבל נדמה לי שהנקודה ברורה. אני לא מתכוון לשלול את הרעיונות או את הערכים החשובים של השמאל, אבל קשה לי לראות איך אפשר לומר שהוא תואם למציאות.
    אולי אפשר אפילו לומר שכל מה שהשמאל אומר על הסכסוך הישראלי-ערבי – הוא בדיוק רב ההיפך מהמציאות. (לדוגמא ההבהלות הריקות מ"צונמי בספטמבר")

  28. mafyahu Says:

    תומר, הדיון המפוזר, המבולבל והמבולגן כאן נובע מכך שלא הגדרת שמאל וימין מהם בשבילך. קבל הדגמה (שכדי שלא להסתבך ולהתפזר, נתייחס בה רק לשאלה המדינית):
    אפשרות א: הגדרה אובייקטיבית סכימטית מקובלת, לפיה מחלקים את הקשת הפוליטית כמות שהיא, נניח כפי שהיא מתבטאת בכנסת, בדיוק לשניים: באופן גס יש 60 נציגים לימין ו-60 לשמאל, כאשר בקדימה ("המרכז") נפגשים גם אלה וגם אלה. לפי ההגדרה הזאת כל מי שימינה לשאול מופז או למישהו מקביל לו בליכוד הוא ימין, וכל מי ששמאלה להם – שמאל. נכון ששמאלנים קיצוניים יכולים לקפוץ בגלל שמכניסים אותם לחבילה אחת עם ציפי לבני , כפי שימניים קיצוניים יצרחו כי הם מוצאים את עצמם באותה חבילה עם ביבי שמבחינתם הוא שמאלן מתון. ברור שלחלוקה כזאת יש בעיות, אבל היא הדבר הכי דומה למקור ההבחנה בין ימין ושמאל: היעקובינים ישבו ביציע השמאלי והז'ירונדיסטים בימני. לפי ההבחנה הזאת ברור שאתה צודק: חלק גדול מאוד מהתקשורת הממוסדת בישראל, בעלים כמו פועלים, ייחשב לשמאל.
    אפשרות ב: כ"א קובע לעצמו אם הוא שמאל, מתון או רדיקלי וקובע גם את מיקומם של שנואי נפשו, בלי שום ניסיון להגדיר מהו המאפיין של שמאל לעומת ימין. זו הגישה המקובלת על כותבי האתר הזה ורוב מגיביו. ברור שזו אינה גישה המאפשרת דיון כלשהי, אלא רק דיקלומים של סיסמאות, וזה גם מה שקרה לך ואני מניח שזו הסיבה לתסכול הגלוי שלך בחלק גדול מתגובותיך על התגובות שאתה מקבל. הבעיה הברורה של הגישה הזאת היא, שמבחינת ישויות אידיאולוגיות מסוגם של "מוניקימאנטיציוני" או "דרור בל"ד", אתה ושכמותך, שלא לדבר על דרוקר ודומיו, ואפילו הכותבים והמגיבים כאן, הם בכלל ימין קיצוני או מתון, אז מה בכלל אתה מדבר על שמאל. ולך תצטלב ותוכיח להם שאין לך אחות.
    אפשרות ג: קבע פרמטרים. נניח שתגיד ששמאל מדיני בישראל הוא מי ששואף לשלום ואחווה בין שני העמים היושבים פה על בסיס של שיוויון ומציג תכניות מדיניות בהתאם. אילו היית עושה זאת, מייד היית מבין שמי ששוב ושוב מוצא את עצמו באותה חזית פוליטית עם בל"ד או עם התנועה האיסלאמית או עם החמאס (וגם אם יהיו לו הסתייגויוצת אידיאולוגיות מכאן ועד הודעה חדשה) כלל אינו יכול להקרא שמאל, כי התנועות האלו מייצגות לאומנות ימנית קיצונית ואף גזענית. והרי לא תגיד לי שאותן תיזות גזעניות הנחשבות לימין אצל הרב ליאור, הן שמאלניות כשמבטא אותן השייח סלאח מהפלג הצפוני של התנועה האיסלמית.
    או שאולי אתה כן יכול להגיד את זה? אשמח לדעת.

    • tomerpersico Says:

      ודאי שאני לא יכול להגיד את זה.
      ואת צודקת שלא הגדרתי כיאות את העניין (ולזכותו של עפרי הוא הזהיר אותי מראש). אני חושב שבכ"א התכוונתי לאפשרות א', שזה גם פלוס מינוס מה שרביב דרוקר הגדיר. הכוונה שלי היא לומר משהו מאוד פשוט, על הגדרה מאוד פשוטה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: