האבן שהרעישה את הבִיצה: ריאיון עם עלא חליחל

by

1. זה לא הזמן לדבר על זה?

כמו כל דבר בפלסטין, גם את הסיפור על אתר קדיתא צריך להתחיל ב-48'. באותה שנה נכבש הכפר קדיתא בגליל על ידי צה"ל. הוא נהרס ותושביו הוגלו – וכיום שוכן בו ישוב יהודי אקולוגי שתושביו חיים "בהרמוניה עם הטבע", בעידודו של אריאל שרון.  סבו וסבתו של הסופר עלא חליחל, בן 36, היו בין המגורשים. חליחל, ששימש עד לא מזמן כעורך ביטאון בל"ד "פסל אל-מקאל", חי כיום בעכו, והוריו חיים בג'ייש, אבל כשהחליט בשנה שעברה להקים מגזין תרבותי-פוליטי, היה לו ברור שיקרא לו קדיתא. כך נולד האתר qadita.net, שהושק באוגוסט שנה שעברה.

ההשקה עוררה סערה מסוימת בעיתונות הפלסטינית בישראל וברשות. זאת בעיקר בגלל המדור הבולט בדף הבית של קדיתא, שצבוע בצבעי דגל הגאווה ומוקדש לטקסטים הומו-לסביים. "נגד המדור ההומו-לסבי קמה זעקה גדולה", אומר חליחל. "תקפו את האתר בכמה מקומות, בעיקר בעיתונות ברמאללה, וכמובן בפייסבוק שהוא מדורת השבט החדשה. כל מיני אנשים, כולל מהאליטה הפרוגרסיווית, כתבו ש'זה לא הזמן לדבר על זה'. אינטלקטואלים תקפו אותנו בגלל השם קדיתא, וטענו שאנחנו לוקחים כפר קדוש שנחרב בנכבה ומשתמשים בשמו כדי לפגוע בכבוד של העם הפלסטיני. טענו שישראל עומדת מאחוריי זה".

חליחל. הדת משטיחה את האדם

2. קדיתא זה פלסטין האמיתית

חליחל, אב לילדה בת שנה וחצי שנשוי לעורכת הדין עביר בכר, עורר את הפרובוקציה במכוון. "שמנו את המדור הזה בכוונה בעמוד הבית, במקום מאוד בולט. אני חושב שהחברה הערבית היא כמו בִּיצה שקטה, שצריך לפעמים לזרוק לתוכה אבנים כדי לעורר אותה. אנחנו לא מתנצלים. כשתקפו אותי שאני מחלל את השם קדיתא, אמרתי שאני רוצה שכל ערבי יבין שקדיתא היא מיקרוקוסמוס לפלסטין. גם בקדיתא היו גברים שאהבו גברים ועשו סקס. פלסטין בשבילי זה 30 בתי קולנוע ועשרה תיאטראות שהיו ביפו. זה פלסטין. התנועה האסלאמית היא התופעה החדשה, והיא זו שמעוותת את פלסטין. אנחנו חברה פחדנית, שמתרצת את זה ב'ביישנות'. בתוך האווירה הזאת האתר התחיל לצמוח".

"אחרי כמה חודשים, הפינה ההומו-לסבית הפסיקה להיות אישיו. אף אחד לא מתרגש מזה יותר. בגלל זה חשבנו שעוד חצי שנה אולי כבר לא נצטרך את הפינה הזאת – לא יהיה מדור נפרד את נשלב את החומרים האלה בחומרים הכלליים".

עם איזו מפלגה אתם מזדהים?
"אני מכיר מפלגות די טוב. השתתפתי בקמפיין הבחירות של חד"ש ואחר כך של בל"ד, שנחשב לקמפיין הכי טוב שנעשה כאן. בשנים האלה למדתי שמפלגה צריכה להתחנף לאנשים, והיא לא יכולה לבקר ולדרוש מהם משהו. לכן אנחנו לא תלויים בשום מפלגה, ויורדים על כולם כשצריך. הרעיון מאחורי קדיתא היה להקים אתר חילוני לחלוטין. הצוות של האתר מורכב בחלקו מחילונים, ובחלקו מאתאיסטים מושבעים, שחושבים שהדת משטיחה את האדם ונוטלת ממנו אמצעים רציונליים".

מאיפה בא הצורך הזה?
"כמעט שנתיים הייתי עורך של ביטאון בל"ד, ועשינו מהפכה בעיתון. הוא הפך להיות עיתון מעניין, שובב – הרבה יותר מסתם ביטאון מפלגה. ואז בספטמבר 2008, כתבתי מבטור האישי שלי  מאמר סאטירי על רמדאן. כתבתי שבמקום להיות חודש של סגפנות, זה חודש של התבהמות והתחסדות. כל מי ששותה כל השנה הופך ברמדאן לצדיק".

"זה היה כמה חודשים אחרי שעזמי בשארה עזב את הארץ, ובתנועה האסלאמית החליטו לנצל את זה כדי לנגח את בל"ד. האווירה היתה שהמפלגה גמורה ועכשיו מחלקים את השלל. תקפו אותי ואת העיתון מאוד בחריפות, והיו הרבה מאוד הטפות נגדי במסגדים ביום שישי. בכל מיני מקומות התפרסמו מאמרים נגד המאמר. ולצערי, המפלגה לא עמדה מאחוריי, והתפטרתי מהעיתון".

בשארה. "בשלב מסוים עזמי חייב לחזור"

3. איך הפסקתי לפחוד ולמדתי לאהוב את עזמי בשארה

עוד לפני שערוריית הרמדאן, התפרסמה ב"פסל אל-מקאל" חשיפה יוצאת דופן ולגמרי לא-סאטירית. המקור, במקרה זה, היה השב"כ.  "זה היה אחד הדברים המחרידים שנחשפו בתולדות המדינה, וכמעט אף אחד לא יורק על זה בעיתונות הישראלית", נזכר חליחל. "זה היה במארס 2008. ישבתי במערכת וקראתי מעריב, וראיתי כותרת שיובל דיסקין אמר שהערבים בישראל הם איום ביטחוני. זה היה מסוג החומרים המסרטנים האלה שאתה קורא בעיתון. ואז, כמעט בלי לחשוב, אמרתי לעצמי שאני אנסה לשלוח כמה שאלות למשרד רה"מ. אני הייתי מוריד את העיתון לדפוס בצהריים. ברביעי אחרי הצהריים אני מקבל טלפון מתל אביב: מדבר אבי, או אודי – אני לא זוכר – 'אנחנו מטפלים בזה, ורוצים שתפרסם את התגובה'. אחר כך פתאום אני מקבל טלפון ממספר חסוי: 'אנחנו לא רוצים שתסגור את העיתון'. אני אומר לו – מה זה? הוא אומר לי: 'התגובה לשאלה שלך מנוסחת בדרג הכי גבוה'.

פתאום אני מקבל דף A4, עם כמה פסקאות. אני רואה שכתוב שם: 'השב"כ נדרש לסכל פעילות חתרנית של גורמים המעוניינים לפגוע באופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אף אם פעולתם מתבצעת באמצעות כלים אותם מעמידה הדמוקרטיה, וזאת מכוח עיקרון ה'דמוקרטיה המתגוננת'.שמתי את זה בכותרת הראשית. כמה ימים אחרי זה, עזמי עזב את הארץ. ואז הבנתי למה הם עשו את זה, ולמה דווקא אצלי, ועוד בעיתון של בל"ד: כדי להזהיר אותנו'.

שניים היית בחד"ש. מה קרה שעברת לבל"ד?
"ב-95' הצטרפתי לאל-איתיחאד, עיתון המפלגה הקומוניסטית, למרות שלא הייתי קומוניסט ואני אפילו לא ממש אוהב קומוניזם. אני חושב שקומוניזם הוא בסופו של דבר רע לאנושות. הייתי בחד"ש, עד שב-2006 עזמי בשארה גייס אותי לקמפיין של בל"ד. עשינו קמפיין שנחשב לטוב ביותר שהיה כאן. כך שמי שמשך אותי לבל"ד היה עזמי. מאוד התקרבנו.

מתי פגשת בפעם הראשונה בשארה?
"זה היה בסוף 99'. הייתי אז עוזר פרלמנטרי של מוחמד בראכה. כשעבדתי בכנסת הייתי מקיא כל יום. זאת מזבלה, הזבל של החברה הישראלית. בראכה הוא בנאדם מצוין, אבל לא יכולתי להמשיך, ואחרי שבעה חודשים פרשתי. אבל באותה תקופה הייתי חדר ליד העוזרים של עזמי, והתחלתי לפגוש אותו.

מה אתה חושב על מה שקרה עם עזמי בשארה?
"לגבי העזיבה שלו – עד היום אני חושב שהתפקיד שלו במרחב הערבי הוא לא פחות חשוב מהתפקיד שלו פה כחבר כנסת. זה לא מוגזם להגיד שעזמי היה כמעט המנהיג הרוחני של המהפכות הערביות. הוא פירשן באלג'זירה כל הזמן, ואני חושב שהיתה לו השפעה מאוד גדולה.

לפני חודשיים, כשהתחיל הדיכוי של ההפגנות בסוריה, עזמי עלה לשידור ואמר: הייתי קרוב למשטר של אסד, אבל אני קורא לבשאר להתפטר או להתחיל ברפורמות. היום הוא אומר שבשאר חייב להתפטר. צריך ביצים בשביל זה, כי הוא היה קרוב למשטר הסורי. מאז המשטר מנהל מלחמה נגד עזמי".

אתה חושב שהוא צריך לחזור?
"אני חצוי. בשלב מסוים עזמי חייב לחזור לכאן ולנהל משפט. הוא הקים מפלגה ששינתה את השיח הציבורי, הוא בנה דור חדשה ששבוי באידיאולוגיה שלו. יש פה שבל גדול, והוא חייב לסגור את השבר. מצד שני, עזמי חי על תרופות. אח שלו תרם לו כליה. אפילו שנה בכלא כאן עלולה לגמור אותו".

בשארה עבר רדיקליזציה במשך השנים?
"זאת פרשנות מוטעית. בשנות התשעים המוקדמות עזמי התקבל בתקשורת הישראלית כאקדמאי שמילא משבצת מאוד איכותית בטלוויזיה ובעיתונות. אבל ברגע שבו הוא תירגם את הרעיונות שהוא דיבר עליהם למצע פוליטי, אזרחי ולא לאומני, של מדינת כל אזרחיה, כולל הכרה חבויה בזכות הקיום של ישראל, אז פתאום אמרו שעזמי הקצין. למעשה אין שום דבר שהוא אמר במפלגה, שהוא לא אומר לפני כן. האיש לא הפך ללאומן. הלאומיות שהוא דגל בה היתה כלי חברתי כדי לאזרח את החברה הערבית שבנויה מחמולות, שבטים ועדות. רק כשאתה מארגן את העם סביב לאומיות אתה יכול לבנות חברה".

ג'מאל זחאלקה לא מסוגל למלא את נעליו הגדולות?
"לא".

לילות חיפה. "חיינו כמו בקומונה"

4. "השם שלך בעיתון!"

כשנולדה בתו לפני שנה וחצי, התוודה חליחל ב-Ynet שהוא לא סולח לעצמו על השנים הארוכות שבהן סירב להביא ילדים לעולם. "אני לא סולח לעצמי שהגעתי עד הלום כשהחנוניות שלי שוברת שיאים", כתב. "מהגבר הערבי המזרחי המלא בגאוות איבר מינו ובני מינו, לא נשאר זכר". אבל בינתיים, חליחל הספיק לעשות די הרבה דברים אחרים. מלבד פעילותו הפוליטית והעיתונאית, הוא פירסם שלושה ספרי פרוזה, וכתב מופע סאטירי שהיה פורץ דרך בחברה הערבית בישראל. "היה שם מונולוג נגד הדת, ומערכונים שמלאים מלים גסות. זאת היתה הצלחה אדירה, מכרנו אלפי כרטיסים. אנשים היו צמאים לזה. יש דור חדש שלא מתרגש ממלים כמו 'להזדיין'. מאז יש לי ביטחון מאוד גדול בקהל.  אני מבין שאלה שאומרים שהחברה הערבית היא 'ביישנית' הם סתם צבועים".

השנה אמור לצאת לראשונה קובץ סיפורים שלו בעברית, בתרגום ברוריה הורביץ. הוא כתב גם תסריט לסרט, "הירושה" שנמצא בשלבי הפקה מתקדמים, ועובד על סרט נוסף עם אחיו, השחקן עאמר חליחל. "זה סרט מוקומנטרי על הטרנספר. הוא עוסק בשאלה: 'מה הדרך הכי ידידותית לסביבה לעשות טרנספר לערבים?' אנחנו מנסים לבדוק את זה ובדרך אנחנו כמעט עושים טרנספר בעצמנו".

הוא נולד בג'ייש, ובגיל 18 עבר לחיפה ללמוד כלכלה באוניברסיטה. "אבא שלי רצה שאני אהיה רואה חשבון. הוא אמר לי שאחרי שנתיים כבר יהיה לי BMW. אז כשהתקשרתי לאמא שלי ואמרתי שאני עוזב את כלכלה היו צעקות וכמעט אבל. כשאמרתי שאני הולך ללמוד תקשורת אמרו לי שאני אהיה עני, ואף אחת לא תתחתן איתי. אבל ב-2000 כתבתי רומאן ראשון, זכיתי בפרס וכתבו עליי בעיתונים. אז אמא שלי אמרה: 'השם שלך בעיתון!'. הם היו מאוד גאים בי, וגם עכשיו הם מאוד מרוצים. כשאני מופיע בטלוויזיה כל הכפר מתקשר אליהם. כי בחברה הערבית אם אתה מופיע בעיתון בהקשרים חיוביים זה יותר טוב מלהיות רואה חשבון".

אפשר לחיות בחיפה חיים בוהמיינים?
"חיפה בשבילנו זה כמו תל אביב בשבילכם. זה הדבר הכי קרוב לעיר ערבית במובן המודני, של אנונימיות וחופש הפרט. כל צעיר או צעירה יכולים לבוא לכאן, לצאת מהאווירה המחניקה בכפר. ההתנחלות הכי גדולה של ערבים היא כמובן בהדר, סביב רחוב מסדה והילל. גרתי שם עשר שנים. אלה היו ימים פרועים – חיינו שם כמו בקומונה, סקס, אלכוהול. שני הרחובות האלה עדיין מסמלים את המקום של החופש. אבל זה בכל זאת מיעוט. רוב הסטודנטים הערבים רוצים לחזור לכפר אחרי התואר".

כתבת שהתרבות הישראלית אוהבת היום רק ערבים צעירים שעברו ישראליזציה, עם ר' צברית.
"כן, לצערי יש בעולם הרבה מסכנים. הרבה ערבים שחושבים שעם ר' של יהודים הם יצליחו להתברג. אני מרחם על אנשים כאלה. אני ערבי, ויש לי ר' ערבי. כשאני מנסה להיות 'צפוני' בגרוש – זה נלעג. הניסיון הזה להיות כמו יהודים ב-100% הורס משהו בפנים. ויש דברים יותר מצערים, כמו ערבים שמתנדבים לצה"ל".

היית בעצמך פעם בעמדה כזאת, של ניסיון להיות כמו יהודי?
"בוודאי. גם אני נפלתי לבור הזה. כשבאתי מהכפר לאוניברסיטה בגיל 18, ונכנסתי לאולם הרצאות שמסביבי 200 אנשים קוּלים, אחרי צבא, עם רכב – אז מפתחת הערצה. אבל אחרי שנתיים נכנסתי לפעילות פוליטית, ואז הבנתי שהבנאדם היפה והקוּל חזר ממילואים בעזה. והוא לא אוהב את זה שהערבי השקט והנחמד מתחיל פתאום לדבר על פוליטיקה. גיליתי גם שהחברה היהודית היא לא כזאת מודרנית ולא כזאת מוצלחת. ואז הייתי בריאקציה מאוד קיצונית, לעמדה שקרובה ל'בני הכפר'. אמרתי שצריכה להיות כאן מדינה פלסטינית, וכל יהודי שלא ישתלב צריך לזרוק אותו לאירופה. אחרי כמה שנים של המעברים החדים האלה התחלתי להיות יותר ריאלי. היהודי חזר להיות בנאדם שאני יכול לשנוא ויכול לאהוב".

רמאללה. הרבה סוכני שב"כ

5. הקמתם חרא של מדינה

מה אתה חושב שיקרה בספטמבר?
"אני לא בונה הרבה על ספטמבר. מה שיקרה בכלל לא כל כך תלוי בפלסטינים. לא הם מחליטים. מי שמחליט זה ארה"ב ואירופה, והשב"כ והמוסד שידם בכל ברמאללה. וזה לא שאני קונספירטיווי. יש הרבה סוכני שב"כ במוקטעה. בכל מקרה, אני בעד הכרזה  פלסטינית חד-צדדית, רק כי זה ישדרג את הפלסטינית מבחינה משפטית. מבחינה סמלית זה מס שפתיים. הרי ערפאת כבר הכריז על מדינה".

פלסטינים לא ירקדו ברחובות?
"כמה אלפים של הפת"ח ירקדו. אבל העם שלי עייף, שחוק. הוא כבר לא הולך שבי אחרי מנהיגים שמדברים סיסמאות גדולות".

מה אתה חושב על הרעיון של מדינה אחת?
"המצב העדיף מבחינתי הוא מדינה אחת חילונית, דמוקרטית וצודקת. אני נולדתי לפני 36 שנים, ואני חושב שכל יהודי שנולד בתל אביב לפני 36 שנים יש לו זכויות מוחלטות של אזרחות כאן. אתה לא יכול לשלול ממנו את הזכות להיות בן המקום. מי שפה – שיהיה פה.

אם זה לא מעשי, ואם הפלסטינים בשטחים הכבושים יעדיפו את האופציה של מדינה פלסטינית בקווי 67' – אני מוכן לקבל את זה. זאת לא האפשרות המועדפת בעיניי, אבל אני לא יכול לסגור את הדלת בפני ילד במחנה פליטים בג'נין או בבלאטה שרוצה מדינה ולא יכול לחכות. ולגבי הפליטים – אף אחד לא יכול להחליט בשבילם מה יהיה העתיד שלהם – לא אני ולא אבו מאזן. המשפחה שלי בסוריה ובלבנון הם פליטים. צריך לשאול אותם אם הם רוצים לחזור".

ומה לגבי זכות השיבה במדינה האחת?
"אני אומר שלא איכפת לי שחוק השבות יישאר, אבל שתהיה גם זכות השיבה. אם שיבה אז לכולם, ואם לא אז שיסגרו את הגבולות לכולם".

נסראללה אמר לא מזמן שבמלחמה הבאה הוא ישחרר את הגליל. אתה מצפה לזה?
"השמאל הערבי נבוך עוד מאז המפלה של הנאצריזם, כשאג'נדה החילונית הסוציאליסטית קרסה. זה מביך אותנו שמי שעמד במבחן מול ישראל זה דווקא אנשי הדת כמו נסראללה. אבל אני לא רואה סיבה שנסראללה ימשול פה. הוא לבנוני ולא מכאן. זה כמו שסוריה כבשה את לבנון, כיבוש אכזרי שמצץ את הכלכלה הלבנונית. אני בכלל לא רוצה שנסראללה ישחרר אותי. אני מעדיף שלטון של מדינה אזרחית. המאבק שלי כערבי הוא מאבק אזרחי פוליטי מול מדינת ישראל, שנעשה רק בדרכים חוקיות. מהיום הראשון אני מאמין בזה. הניסיון לגרור אותנו לאיזו חזית צבאית הוא מסוכן ופסול. אסור שזה יקרה. אין לנו את הכוחות ואין לנו את הפריבילגיה לזה. אנחנו נסמכים על שולחנה של ישראל".

כמשקיף, מה התחזית שלך לגבי העתיד של המקום הזה?
"קודם כל, אתם היהודים מוערכים יתר על המידה. הקמתם חרא של מדינה, חרא של פרויקט. מקום לא יפה, מכוער ברמה הפיסית, לא נעים, בלי סטייל, בלי מאפיינים של חיים נורמליים, עם עוני ופערים חברתיים עצומים. זה מקום הזוי שאוכל את בניו. אני לא אוהב את המדינה הזאת – זה מקום מחורבן. לגבי התחזית שלי – אני פסימי, גם לגבי ישראל וגם לגבי הפלסטינים. אני חושב שאינתיפאדה שלישית תתחיל כנראה מכאן, מתוך ישראל. הבעיות של הערבים מחמירות, ועוד יותר גרוע – יש בינינו לבין היהודים תהום מוחלטת. יש ניגוד מוחלט לגבי התוכניות לעתיד ואין שום מכנה משותף. כל אחד מושך לצד שלו, ואני חושב שזה יוביל לפיצוץ".

ישראל תיעלם מהעולם?
"פיפטי פיפטי. אם המשטרים הערביים יישרו קו עם נסראללה תהיה כאן מלחמה כוללת, מלחמת הכול בכול. ברור שהמערב יתערב להציל את ישראל, אבל גם אם ישראל תשרוד המדינה הזאת תשתנה מאוד".

(מראיינים: עפרי אילני וגל כץ)

"החמור" ו"כותב הסיפורים" – שני סיפורים קצרים מאוד של עלא חליחל שפורסמו במגזין Banipal בתרגום לאנגלית של פיונה קולינס

"בעלי הוא נהג אוטובוס" – סיפור קצר בתרגום לאנגלית של טוני קלדרבנד

"הייאוש במחסום הוא ערמומי" – בתוך "שירה מפרקת חומה" (בעברית, עמ', 46)

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

46 תגובות to “האבן שהרעישה את הבִיצה: ריאיון עם עלא חליחל”

  1. אלי א. Says:

    פשוט מעולה. חד, מפוכח, לא מתנצל. לא פחות חשוב – הומור.
    עלא חליחל, אתה ערבי טוב! או יהודי אמיתי.

  2. עמוס Says:

    חבל שהמראיין נתן לעלא חליחל לפזר חצי אמיתות (שהם למעשה חצאי שקרים) לגבי בשארה בכזאת פזרנות. נכון שמדובר ביקיר הקליקה האקדמאית השמאלית, אבל מדובר גם באופורטוניסט פוליטי. לבקר את אסד אחרי שהוא רצח מאות מאזרחיו זאת חוכמה קטנה מאוד — השאלה שצריך לשאול היא למה בכלל הוא נסמך על שולחנו של הדיקטטור. האם יכול להיות שהוא פשוט נהנה מסיגרים וחליפות והחיים הטובים במעמד העליון? יש בכלל דיקטטור אחד במזרח התיכון שהוא לא היה חבר שלו? ואם זה ככה, האם יכול להיות שזה נכון שגם הוא היה מושחת כמו פוליטיקאים ישראלים אחרים, וקיבל מעטפות מלאות בכסף? יכול להיות שזה חשד מופרך (חזקת החפות כאן דיי קלושה), אבל זאת לא האחריות שלו להתמודד עם ההאשמות ולטהר את שמו? כשאחד מהיסודות הפוליטיים העיקריים של הציבור הפלסטיני בישראל הוא הצומוד (ההאחזות בקרקע) ואחד מהפחדים הגדולים הוא של טרנספר –לברוח ככה זה לא משהו שאפשר לפתור עם תירוץ על "מצב רפואי". ואם לחליחל חורה הקומוניזם, איפה התלונה על שילטון היחיד של בשארה, שגם אחרי שברח מהמדינה ממשיך להכתיב לה בשלט רחוק איך להתנהל?

    חוץ מכל זה, מישהו בכלל זוכר את קמפיין הבחירות המהולל הטוב אי פעם, שהוזכר כל כך הרבה פעמים בראיון..?

  3. נועה תנוע Says:

    חד-לאומית, דו-לאומית, אחת או שתיים – אני רוצה להיות במדינה של עלא. והדברים האלה לא קשורים לשיוך לאומי מפלגתי – הם נאמרים ממעמקי החזית.

  4. laura Says:

    עלא תמיד ידע להגיד את הדברים הקשים ביותר בדרך הטובה ביותר, אני רוצה לגור במדינה שלך עלא, מדינת כל אזרחיה, מדינה שתכבד את האדם כאדם
    הבעיה תצוץ מאלו שיירצו להמשיך לשלוט, ותמיד יזרעו פחד על מנת לשמור על השלטון
    רק העם יכול להביא מדינה כזאת – אך העם מפוחד, מפולג ונשלט על ידי דת ופוליטיקה מסריחה

    הלוואי עלינו מדינה של עלאא

  5. ronasegal Says:

    אחלה ראיון, כיפאק לאמורי.

  6. סמדר יערון Says:

    איזה מלך אתה עלא חליחל
    מדי מעכו

  7. דוד אוזן Says:

    הייתה כאן תגובה לא מחמיאה, שנמחקה.
    לא היו בה ניבולי פה, ולא דברי התרסה, ואני גם לא ידע מי כתב אותה, סתם תגובה שלא החמיאה לעלא חליחל ולזלזולו בנו ובמדינתנו.

    האם השמאל עוד לא זנח את הצנזורה?!

    • גל כץ Says:

      אכן, נמחקה תגובה מפני שהיא הכילה התייחסות מבזה וגזענית למרואיין, בבחינת כושי שצריך להגיד תודה לאדונים שלו. צר לי, אבל מדיניות התגובות באתר הזה אינה מתירה התבטאויות כאלה.

      חוץ מזה, נדמה שאתה לא יודע איפה אתה חי, בשני מובנים לפחות. ראשית כל, המדינה הזו היא גם של עלא חליחל, ולא רק "שלנו" – ובכלל, מדינה לא מפסיקה להיות של מישהו כאשר הוא מבקר אותה – ושנית, אני לא חייב לך שום דבר. זה לא מוסד ציבורי, ויש מספיק במות בהם הגזענות חוגגת. אתה מוזמן לפתוח בלוג משלך ולהגג שם.

      יש פה לא מעט קוראים ומגיבים ימנים, המוזמנים להגיד את דעתם כל עוד לא מדובר בטוקבקים מלאי שנאה. אותו הכלל תקף, אגב, גם למגיבים משמאל. וראה לדוגמא פולמוס קצר ביני לבין אחד "דרור בל"ד", לפני כמה שבועות.

  8. דודי Says:

    כבוד למנהיג בשארה, שאע"פ שהוא קרוב למנהיג בשאר, לא היסס, ואך שהתחיל הדיכוי של ההפגנות בסוריה, קרא למנהיג הקרוב אליו להתפטר או לעשות רפורמות!

  9. יוסי Says:

    נפגעתי מהטענה שהקמנו חרא של מדינה. בסך-הכל, מעטות המדינות הלא מחורבנות. באסיה, יש יותר משלוש-ארבע מדינות לא מחורבנות? ובאפריקה, יש מדינה אחת פחות מחורבנת מישראל? בדרום אמריקה, לאורך השנים, רוב המדינות יותר מחורבנות מישראל. לא רע בהתחשב בכך שבעשורים האחרונים עודד מנשה.

  10. רני Says:

    שלום
    בס"ה עצוב. את המדינה הפלשתינית אם תקום או
    לא תקום מקימים בתוך השטח שהיה ערבי לחלוטין
    נקי מוחלט מיהודים, יודן ריין ב 1950. 61 שנה
    המתינו, מוות לא סוף, הון עתק, הרס. ועכשיו נזכרו
    שרק תחת שלטון יהודי יכולה לקום מדינה פלשתינית,
    עובדה. למה? הנה נושא לדיון פרוגרסיבי?
    דומה שהמקום היחיד בכל הלבנט בו משגשגת
    חילונות ערבית הוא חיפה. גם לבנון כבר לא בטוחה
    הנה , אפילו שקירה תרומת לבנון לתרבות העולם
    צפצפה עליהם ונסעה לישראל. בוגדת הם קוראים
    לה. העתיד? הוא כבר כאן. במצרים תשלוט ברית
    א"מ צבא. הנאצריזם? פעם האיש המרועין ובשארה
    נשבעו בחילוניות הערבית הנאצרית? מי זוכר?
    אין יותר חילוניות ערבית במצרים ובחודש
    הבא יהיה פחות. אחרי השתלטות
    התיאוקרטיה האירנית עג'מית שיעית על עירק,
    כמו פעם בימי כליפי בגדד, סוריה נשארה מעוז
    אחרון לחילוניות ערבית. היה כאן מישהו ששלח
    אותי לבלוגים הסוריים-לבנוניים אותם אני קורא
    כבר בודאי עשר שנים. כולל יהושוע לנדס
    מה שלא יהיה בסוריה, ערביות חילונית כעקרון
    כבר לא תהיה שם. נציגי אש"פ והחמאס כבר
    לא נוסעים למצרים היום הם בתורכיה בס"ה
    בסיבוב עקום חוזרת הכליפות הסונית. הכח
    המאחד החדש הנו איסלם, רצוי איסלם סוני.
    ראה את נאום הנצחון, מהמרפסת, של ארדוואן
    שנצחונו תואר בפיו כנצחון המוסלמים בכל העולם.

    באיזה מקום בארצות ערב ניתן חופש כמו בישראל
    למגוון המיניות של האדם? כשאני קורא ושומע ורואה את
    ערביי חיפה את החופש בין המינים באוניברסיטה
    שם חושבני: היכן יש דבר כזה היום? במצריים? אם
    לא אור לגויים אז בטח אור לערבים. בכל המזרח
    הערבי כולו יותר ויותר נשים מתכסות בסמרטוטים.
    בלבנון הדתיים התארגנו לביטול חוק האלימות
    במשפחה. כי האיסלם ממליץ להכות נשים, לדעת
    חכמי השריע של לבנון.
    ישראל מחורבנת?בהחלט זו גם דעתי, אבל בדרעה
    (אדרעי המקראית) תולשים לילדים את הציפורניים
    וצלפי הממשלה טובחים באזרחים בלי בג"ץ ובלי
    בצל"ם ובלי שוברי שחיקה. הקרן החדשה לסוריה
    עוד לא קמה.
    בשארה? סתם נוצרי אגנוסטי מלקק עכוז לעריצים
    לבנטיניים כמה אופיני למה שהמכונים אינטלקטואלים נוצריים
    נוצריים בצעו בארצות ערב מאז ימי הכליפים הראשונים.
    לפחות היהודים הציונים הפסיקו את פרקטיקת
    ליקוק העכוז הזו שבצעו גם היהודים וזה בעצם מה
    שמשגע כאן את כל המיעוטים האחרים.
    רק בישראל יכול אינטלקטואל ערבי לדבר כך על
    השלטון והשליטים ללא פחד.
    סתם הצגה, שרק יזהר לא להציג הצגות כאלו בג'נין
    אם הוא רוצה להמשיך לחיות. הרי גם ג'נין היא
    פלשטין שרק לא ייתרגל בג'נין את החופש המיני שהוא
    מטיף לו בחיפה, חבל עליו.
    ללא מורא, כמו שערבי כועס אחד עושה
    בבלוג שלו בקליפורניה.

    אונסים עיתונאית בכיכר העיר. אמוציאיםכלןי

    • גל כץ Says:

      רני, אם יותר לי להעיר. אני חושש שההתייחסות שלך לפוליטיקה באזור (וכנראה לפוליטיקה בכלל) די מוגבלת וחסרת דמיון.

      אספר לך סיפור קצר. כפי שיצא לי לציין כמה פעמים פה, את הצבא שלי עשיתי בחטיבת המחקר של אמ"ן. אני זוכר שבקורס הטרום צבאי שהכין אותי לתפקיד, סיפרו לנו איך בשנות השבעים, כאשר החלו לדבר על "אסלאם קיצוני", אנשים לגמרי זלזלו בזה. לא היה מדור שעסק שעסק בזה, היות שהיה ברור שאסלאם קיצוני זה פאסה לגמרי, משהו שהתחבר לחסן אלבאנה וכדומה, והיה ברור שהאיום הוא דווקא פאן ערביזם/סוציאליזם ערבי/נאצריזם. כמובן שזה השתנה לגמרי בעשורים שאחרי, אבל זה ממש לא תהליך דטרמניסטי. עובדה שהיו אנשים שדיברו בדיוק כמוך באותה תקופה (רק בקשר לנאצריזם) והתברר שהם טעו בגדול. גם לאחרונה יש סימנים שהפרדיגמה הפוליטית משתנה, והאחים המוסלמים הם חלק מזה. הם לא מקשה אחת, וראה למשל את הכתבה הבאה של הניו יורק טיימס על המנהיג הרוחני שלהם, חסן קרדאווי

      http://www.nytimes.com/2011/02/19/world/middleeast/19egypt.html
       
      בכל מקרה, אפשר תמיד להיצמד למובן מאליו הפוליטי שלנו, ולפרש כל התפתחות במונחים המוכרים. אבל מעבר לעובדה שזה משעמם ומעיד על פחדנות, זה פשוט מעוות את המציאות.

    • אסף Says:

      רני

      לקרוא למשהו שקשור לערבים "יודן ריין" זה בדיוק כמו לקרוא לכל ישראלי יהודי שקצת לא מוצא חן בעיניך "נאצי".

      לפני שאתה קורא לדיונים "פרוגרסיביים" כאלה או אחרים, בוא תשתדל קודם לעלות קצת יותר גבוה מרמת הגנון, כדי שיהיה טעם בכלל לדון איתך במשהו.

      • נועה ו Says:

        למה גנון? אתה חולק על העובדה שבאזורים אותן כבשו מצרים וירדן לא נשאר יהודי אחד לרפואה?

    • יוסי Says:

      "היה כאן מישהו ששלח
      אותי לבלוגים הסוריים-לבנוניים אותם אני קורא
      כבר בודאי עשר שנים. כולל יהושוע לנדס…"

      מה יהיה? רינגו לא סולח?

  11. to rani Says:

    Rani, I hate to burst your bubble, but in Beirut & Ramallah it's alot like Tel Aviv.

    and the Nazareth area is steadily growing to that direction, there's been an inflation of the number of atheists in that area,
    actually, I disagree with Hlehel, Haifa might have been a "Tel Aviv" for the arabs in his time, thought now we've spread to Jerusalem, Tel Aviv, Ramallah, and people started taking note of us in Nazareth.

    the future isn't bleak, it's bright with slight blemish of religious freaks, both arabs & jews.

    though to use right wing idiologies, classes and seperatism like Dr. Azmi did is beyond me, people revolving around a country without thinking without any bias is similar to people revolving around a religioun, you're just replacing one opium for another.

    in short; No Gods, No Masters.

  12. רני Says:

    To No name
    To Hebrew one responds with Hebrew
    English cultural Imprialism? not with me!
    That is the only response agents of
    cultural imperialism should get.
    Rani

  13. רני Says:

    לגל כץ שלום
    ראשית כללית לא הובנתי, בגללי. אני לא מאמין
    בכלל בדטרמיניזם פוליטי, וטרינרי, גיאוגרפי
    אסטרונומי, סקסואלי או בכלל. אני מאמין בבורות,
    רשע, חוסר ידע, טמטום וכ"ו, הבט במתחולל סביבך
    ותראה שאולי אני טועה אבל כנראה לא לגמרי.

    בעבר לא כולם ראו בנאצר איום, היו שראו
    בו סיכוי, בנקודות שונות של הקריירה הפוליטית
    שלו השנתה הראייה. ייתכן שהכשרתך כמקצוען
    לאיומים הביאה אותך לנקודת הראייה של מאיים
    או לא. בכל מקרה אני מודה לך שאתה, שכנראה
    עסק בנושא כמקצוען, מסכים עמדי, החובב השטחי,
    שנאצר הנו פסה. והנו דגם למי שהיו ולמי שיהיו.
    ודאי שתסכים עמדי שאלו שהעריצו אותו וראו
    בו את גל העתיד, כולל למשל, חוגים מסויימים
    בישראל, "העולם הזה"? וגם ובייחוד ה NYT
    שראו בו את "האביב הערבי" היו מאוד
    דטרמיניסטים ולא חשבו שכיום הוא באמת יימצא
    בפח הזבל של ההיסטוריה ובפח נותר מקום רב.

    באשר לחאסן קרדווי ניתן למצוא עליו הרבה ברשת
    לא צריך את הNYT . לפיו מקום הנוצרי והיהודי
    במדינה המוסלמית כשל דהימי. זה חידוש לעומת
    נאצר והבעאת. אני לא רוצה להיות דהימי ומוכן
    להלחם על כך בנשק.. הכופרים דינם מוות. זה כולל
    נוצרים שכפרו בדתם ולא התאסלמו, כעזמי בשארה. זה גם כולל כידוע ועלווים. אם אתה עוקב אחרי המתחולל בסוריה המאבק
    של בשאר ואנשיו הוא גם ובייחוד קשה וקיצוני
    משום שהאחוואן קבעו שהעלווים כופרים וכך נחרץ
    דינם גם מכיוון זה.
    מעט מאוד ממה שכתבת כאן: "בכל מקרה, אפשר
    תמיד להיצמד למובן מאליו הפוליטי שלנו, ולפרש
    כל התפתחות במונחים המוכרים. אבל מעבר לעובדה
    שזה משעמם ומעיד על פחדנות, זה פשוט מעוות
    את המציאות". לא נוגע לי, אני לא מכיר שום דבר
    מובן מאליו ולא מכיר שום מונח שמפרש כל
    התפתחות . באשר למציאות היא באופן טבעי
    הדבר הכי מעוות שאני מכיר. אכן אני פחדן וגאה
    בכך.
    תודה עבור זמנך ועבור ניהול בלוג זה

  14. hrsi Says:

    נדיר שאני מוצא מישהו שאני מסכים עם הדיעות שלו כל כך.
    אין לי מושג כל כך על בשארה ובל"ד אבל אני גם התאכזבתי מזה שאין כמעט ביקורת בתוך המפלגות הערביות – כלומר רק כלפי ישראל. אני גם חושב שמדינה אחת דמוקרטית היא פיתרון הוגן. העליה לארץ צריכה להיות מוגבלת גם ליהודים וגם לפלסטינים (אולי על כל יהודי שעולה יוכל לעלות פלסטיני או משהו כזה).

  15. to rani Says:

    yea, Rani, your reply was cut and clear to the point

    I don't give a rats ass about language, what matters is that you understand the content of what I'm saying

    on that same logic, I don't care if my countrie's called Israel or Palestine, as long as it treats everyone equally.

    Promised Land ? Chosen People ?
    is that any different from proclaiming that blonde haired white skinned people are better than everyone else ?

  16. אסף Says:

    מן הסתם כשחליחל כותב על ישראל "חרא של פרוייקט" הוא משווה אותנו לקבוצת ההתייחסות שאנחנו רוצים להשתייך אליה, כלומר העולם המערבי (או הממוערב) המתועש והשבע. מבחינת ההשוואה הזאת הוא צודק בכל מילה. זו אשלייה, ישראבלוף. אנחנו כביכול-חברים-בעיני-עצמנו במועדון הזה, בעיקר תודות לסובסידיה מתמשכת ונדיבה מאין כמותה של המערב, ובמיוחד ארה"ב, ובמיוחד-מיוחד יהדות ארה"ב. סתם דוגמא קטנה: כמעט שאין בניין בבית חולים או אוניברסיטה ישראלית, שלא קרוי על שם תורם יהודי מחו"ל. וזה רק קצה הקרחון.

    אבל אם משווים את ישראל לארצות מהן הגענו רובנו, היהודים הישראלים – כלומר ארצות מזרח אירופה והמזרח התיכון – אז הפרוייקט כבר לא נראה כל-כך גרוע, אלא במקום טוב באמצע. הפוליטיקה והביורוקרטיה שלנו הן שעטנז של מזרח אירופה והעולם הערבי, מכל הבחינות – שחיתות מערכתית, חוסר שקיפות, תרבות "סמוך", מעגליות, כרעי תרנגולת, וכו' וכו'. את השב"כ שלנו אפשר להחליף במוח'אבארת של אחת המדינות השכנות ולא בטוח שהפלסטינים ירגישו בהבדל. ועולם התקשורת הישראלי… בוא נגיד שהדבר הכי דומה לטלוויזיה ישראלית שאפשר לראות באמריקה (חוץ מערוצים ישראלים למי שיש לוויין) – זה הערוצים המכסיקנים. שלא לדבר על המרקם החברתי הישראלי שהוא בעיקרו עדיין חמולתי (וזה לדעתי דווקא מרקם עדיף על זה של המערב).

    אבל בסך הכל, כמו שכתב למעלה רני (ואלה המילים היחידות שלו שראויות להתייחסות), בסך הכל עצוב. נראה לי שאם 11 השנים האחרונות בישראל-פלסטין היו נראות קצת פחות רע, ובמיוחד אם הרוב היהודי בתוך ישראל היה מתייחס אל המיעוט הפלסטיני בצורה קצת פחות זוועתית בתקופה הזו, גם עלא חליחל ואחרים בדור החדש של אינטלטקטואלים פלסטינים-ישראלים היו מתבטאים אחרת לגמרי. כמו שכתב אחרי מלחמת עזה סטיב ניבה (אדם חכם מאוד שלצערי לא שומעים אותו מספיק בבמות הבינלאומיות), הישראלים מפספסים לגמרי את התנאי הפשוט והבסיסי ביותר להבטחת עתיד המדינה: הצורך הקיומי לרכוש את האמון ואת שיתוף-הפעולה-מרצון של הערבים הפלסטינים. כל השאר זה משחק על זמן שאול.

    • דודי Says:

      לא מסכים כ"כ בקשר לחשיבות של תרומות וסיוע. הסיוע האמריקני, בשנים האחרונות, הוא כולו צבאי וכולו מוצא בדולרים בארה"ב – לא רק שישראל לא יכולה להשתמש בו לצורך אזרחי, היא גם לא יכולה לקנות בו, נניח, מדי צבא ממתפרה בדימונה, או אפילו פגזים מתעש. בלי הסיוע הזה הצבא הישראלי היה חלש יותר כמובן, אבל גם כך יש לו יתרון גדול על הצבאות השכנים
      בפרמטרים קונוונציונלים, ונגד איומים כמו חמאס וחיזבאללה כל הציוד המשוכלל ממילא לא עוזר. לגבי תורמים, אני חושב שסך התרומות של יהודים מחו"ל הוא קטן עד כדי חוסר חשיבות לעומת תקציב המדינה. הדימוי לקצה קרחון מטעה – שלט התרומה על הבניין הוא מה שניכר לעין, אבל המרצים או הרופאים מקבלים את שכרם מהמדינה ושם הכסף הגדול. הרופא לא הולך עם שלט על גבו "ד"ר לוי מקבל שכר ממדינת ישראל".

      אני בהחלט מסכים שישראל נופלת ממדינות המערב ברוב הפרמטרים החשובים, אבל חלק גדול של הבעיות נגזרות מנטל המצב הביטחוני (תאמר בצדק שזו לא גזירת גורל, כי ישראל נושאת באחריות חלקית לפחות למצב הזה, אבל זו כן אבחנה משמעותית. ישראל הייתה בסכ"ה במצב טוב יותר בלי כל המלחמות, הפיגועים, הקסאמים והשיהאבים).

      בפסקה הבאה, צריך להבהיר למה הכוונה ב"תנאי פשוט ובסיסי". פשוט לניסוח, או פשוט לביצוע. האם רכישת האמון הזו יכולה להתבצע בקלות כזו, לנוכח מטענים של עוינות בצד השני?

      • אסף Says:

        דודי,

        שאלה טובה. לא התכוונתי שהנקודה פשוטה ברמת הביצוע, אלא ברמה התפישתית. ישראל מוקפת במאות מיליוני ערבים, הרואים את ישראל בעיקר דרך היחסים שלה עם הפלסטינים. כך שהפלסטינים הם המפתח לעתיד ישראל בטווח הארוך.

        בקשר לסובסידיה, כמובן שאנחנו עושים לעצמנו הנחות. שכחתי לציין שהסובסידיה הכי גדולה למדינה ניתנה באדיבותם של הפלסטינים קורבנות הנכבה – אדמות ורכוש של מאות אלפי אנשים שישראל השתלטה עליהם ושהעולם לא כפה עלינו לשלם אגורה פיצויים. אתה שוכח גם את כספי השילומים מגרמניה, שלפחות על פי ויקיפדיה העברית (לא בדיוק מקור שמאלני) היתה הגורם העיקרי שאיפשר למדינה לצאת מן הצנע. באותה נימה, ההשתלטות על השטחים הביאה לקפיצה הגדולה ביותר ברמת החיים של הישראלים – הן באופן אבסולוטי והן באופן יחסי
        (תבדוק את האתר gapminder.org)

        לגבי תרומות של יהודים מחו"ל, בפעם האחרונה ששמעתי מדובר במשהו באזור המיליארד דולר לשנה (פטורים ממס, כלומר שוב בסיבסוד מדינות המערב. אולי בשבילך זה כסף קטן.

      • אסף Says:

        ועוד לגבי יהודים מחו"ל. יש סבסוד משמעותי הרבה יותר מן הכסף שהם תורמים. מדובר בפתיחת דלתות באקדמיה, בכלכלה ובמימשל. יהודי ארה"ב במיוחד הם מיעוט דתי-אתני מצליח ברמה חסרת תקדים בהיסטוריה המודרנית. אקדמאים אמריקנים יהודים נוטים לפתח קשרים ענפים עם אקדמאים ישראלים, ולקדם את הקריירות שלהם. כאקדמאי אני מכיר את זה מקרוב. לא שחסרים אקדמאים ישראלים מוכשרים, אבל צעירים מוכשרים יש בכל מקום. משנות ה-50 ועד לא מזמן, לא היתה אף ארץ מחוץ לאמריקה שהאקדמאים הצעירים שלה קיבלו כזה שטיח אדום ישר ללב האקדמיה העולמית – חוץ מישראל. אותם הדברים אמורים לגבי תעשייה ובמיוחד ההיי-טק.

        מעניין איך הישראלים יודעים למצוא כל פעם מחדש דגל לנופף בו כדי להתגאות בהבדל בינינו לבין שאר המזרח התיכון. אלא שמדובר בנפנופים סלקטיביים ומפוקפקים. אם ניקח למשל את דגל הכלכלה שהפך פופולארי מאוד לאחרונה, הרי שנכון לעכשיו מדינות ערביות כמו קטאר נמצאות בצמרת הטבלה העולמית מבחינת תל"ג לנפש (ואם משקללים לכוח הקנייה המקומי, הם בבדידות מזהרת בראש הטבלה). ישראל לעומת זאת מתמודדת אי-שם בסביבות המקום ה-30. כמובן שהישראלים מייד צועקים "כסף הנפט, כסף הנפט!" אבל הנפט הוא משאב ששייך לערבים בזכות, מתחת לאדמה עליה חיו מדורי דורות. זה כסף שהוא שלהם בזכות. דווקא אנחנו הם אלה שחייבים את המקום ה-30 המכובד לכשעצמו, יותר לאחרים מאשר לעצמנו (הייתי אומר, בנדיבות: שני-שליש לאחרים, שליש לעצמנו).

        בשורה התחתונה אין כמו הפיסקה הפותחת של הפוסט הזה כדי לסכם את הפער בין הדימוי העצמי הישראלי לבין המציאות. כביכול אנחנו כולנו איזה כפר אקולוגי מתקדם. אבל בעצם אנחנו נהנים מתוצאות החרבת תרבות שדווקא חיה בהרמוניה עם סביבתה, מעשה שצאצאי שקורבנותיו נמצאים במרחק יריקה משם ועדיין זוכרים הכל – גם אם אנחנו (כרגע) לא סופרים אותם.

      • יוסי Says:

        לדבר על ה"תרבות הערבית" כתרבות שחיה בשלום עם סביבתה זה די אוריינטליסטי, בעיקר בעוד שבאותה תגובה מוזכרת קטאר עם כל הפרוייקטים המגלומנים שלה. אבל למה להרחיק למפרץ? בלבנון חיים בהרמוניה עם הסביבה? ראיתי פעם תמונות של השכונה שחרירי בונה במרכז ביירות? ההפצצות הישראליות לא יכולות לתרץ את זה.

        אפשר לתמוך בשחרור פלסטין ובסיום הציונות גם בלי להיקלע לרומנטיזציה גזענית של העמים הערבים או לדבר על הזכות המולדת על אדמה. רוב מדינות המפרץ הם בעצמם המצאה קולוניאליסטית של מעצמות שפעלו לפורר את השליטה של העמים הילידים על האדמה בה הם חיו.

  17. שחרור יונים Says:

    -ראיון מעניין מאוד עם מישהו שמצטייר כאדם שפעל עם אומץ ורקורד של מהפכן לשעבר. מכאן קל לפנטז על מדינה אחת עם אופק ובסיס אנושי.
    נוכל לחיות יחד בלי הכפיה הדתית, ובלי גזענות.

    הבעיה שהמציאות פועלת (לרוב) בצורה קצת אחרת ונגינת חליל בהופעת רוק לא תשנה שום דינמיקה. אנשים ימשיכו להטיח את הראש באוויר כי הלמות התופים יותר מוחשיות.

    פעמים רבות מדי הוכח שמסה של בשר מבעבע משולל מודעות או הגיון משפיעה הרבה יותר, במיוחד בתרבות הערבית. המהום ההמון, איום המהומות וחנק השלטון, פריקת הזעם.

    תרבות שניסתה לפרק את האדם מהצלם, שמנציחה בורות וחושך ולכן אנחנו מקבלים נביחות גזעניות, וגאווה ערבית פגועה וטרור וחלומות על נקמה ומלחמות.

    (זאת הסיבה שאני רואה בטוויל פאדיחה את הדמות הסאטירית החשובה ביותר שראיתי כאן בעשור האחרון)

    אני מתגאה להיות יהודי ישראלי- למרות שיש כאן הרבה מה לשפר ולמרות שעלא חושב שחרא כאן. יש כאן מדינה ליהודים וטוב לי עם זה.

    תודה לאל שאנחנו לא בשוויץ ולא ארה"ב ולא בדיקטטורה ערבית.

    גל תרשום- נהניתי מהפוסט.

    • אסף Says:

      שחרור, המילים שלך מעידות בעיקר על עצמך.

      איפה שאתה רואה "המהום ההמון, איום המהומות וחנק השלטון, פריקת הזעם. תרבות שניסתה לפרק את האדם מהצלם, שמנציחה בורות וחושך ולכן אנחנו מקבלים נביחות גזעניות, וגאווה ערבית פגועה וטרור וחלומות על נקמה ומלחמות."

      כל שאר העולם (חוץ מישראלים יהודים-גלותיים חרדתיים וגזעניים) רואה מהפכות עממיות אותנטיות למען החופש, ובמקרה המצרי – מהפכה חסרת תקדים, ברמה העולמית, בהיקפה ובאי-האלימות שלה.

      אחלה, טוב לך ש"יש מדינה ליהודים" ולא מעניין אותך לבדוק את האותיות הקטנות, איזו מין מדינה זו (אולי בעצם זו "דיקטטורה ערבית", אבל רק של יהודים?), על חשבון מי "טוב לך" בה, וכו' וכו'. קל לך לפתור את זה דרך האשמת הקורבן בכך שהוא היה דפוק מלכתחילה.

      אשריך.

      • שחרור יונים Says:

        אם המילים שלי מעידות עלי שאני פטריוט עם רגליים על האדמה- ניחא, המילים שלך מעידות בעיני על משהו חמור בהרבה.

        בתור אדם משכיל (?) אתה עדיין לא מזהה מי הקורבן ומי הרוב, ומי המאיים והתוקפן האמיתי, ומי מחנך לגזענות ואלימות וכופה עליבות על ציבור שלם במשך שישים שנה.

        ולגבי שאר העולם- תראה לי מהפיכה ערבית למען החופש או דמוקרטיה ערבית שעמדו על הרגליים לפני שאתה מדבר על נבואות לב.

        אני מכיר את האותיות קטנות מצויין, קצת יותר ממה שאתה חושב… אבל אני בספק אם לך יש את היכולת לראות את הכותרות.

      • אסף Says:

        לפי המלצתך – ואתה בעצם מחקה כאן בתוכי את הקו הפרשני הישראלי הנוכחי – אולי צריך להפסיק גם לתת כבוד למהפכה הצרפתית ולמהפכה הרוסית. הרי שתיהן הובילו לדיקטטורות שנמשכו עשרות שנים. שלא לדבר על מרחץ הדמים שליווה אותן.

        לעומת זאת, נכון לעכשיו – אמנם רק כמה חודשים עברו, אבל בכל זאת מותר כבר לנסות ולחזות – כל הסימנים מראים שהמהפכה המצרית (וגם התוניסאית) דווקא כן תוביל לדמוקרטיה, ועם מעט מאוד שפיכות דמים בהשוואה. אבל מה זה בשבילנו, סך הכל אומה של 85 מיליון ערבים מסריחים ופרימיטיבים. בשביל ישראלי נאור כמוך, על הערביות שלהם שום דבר לא יכול לכפר.

        לגבי "מי מחנך לגזענות ואלימות וכופה עליבות על ציבור שלם במשך שישים שנה". בעצם העובדה שאתה יכול לכתוב משפט כזה בלי למצמץ, אתה מוכיח כאן – בניגוד לטענתך – שאתה בכלל, בכלל לא מכיר את האותיות הקטנות. או אולי לא קראת את הפוסט עצמו, ואת דבריו של עלא חליחל, לפני שהתנפלת עליו, כי טמונה בהם תשובה ניצחת למשפט הזה.

        לסיכום: אתה לא "פטריוט עם רגליים על האדמה". אתה נגרר עם הזרם, כי זה מה שנוח עכשיו ולעזאזל השאר. ולאחר מעשה אתה מחפש הצדקות כביכול-רציונליות לנוחות הזו שלך.

        שבת שלום.

      • אסף Says:

        אגב, ברוב טפשותי טרחתי לברר עכשיו ברשת מי זה "טוויל פאדיחה" שבעיניך מהווה את פסגת הסאטירה הישראלית של ימינו.
        היתה לי תחושה שזה משהו בכיוון של לאטמה. ואכן כך.

        או, אם נשתמש במילים שלך: אתה מעריץ "סאטירה" שכל כולה נביחות גזעניות (נביחות ברמה ז', אם יורשה לי למתוח ביקורת אמנותית), ותמיכה בגזענות ובאלימות. וזה, בשבילך, "פטריוטיות עם רגליים על האדמה".

        אוי, שכחתי, הם קיבלו לא מזמן פרס די מכובד מההוא שקנה 20 אחוז בהארץ, חתן פרס נובל לפיסיקה מאמריקה. לא, מה פתאום, התבלבלתי, הוא בעצם אוליגרך רוסי חשוד ברצח שקנה נתח שמן מן העיתון לאנשים חושבים של המדינה הכל-כך מוצלחת שלנו. רכישה שכמובן, כמובן, אף פעם לא תשפיע על קו המערכת, הרי בישראל התקשורת חופשית יותר מבכל מקום אחר. הוא רק מחפש ביזנס חדש, זה הכל.

        ברוך הבא לשנת 1900. נקווה שאתה, לאטמה, נבזלין וכל שאר החבר'ה לא תצליחו לגרור את כולנו לשם. זה לא מקום טוב לחזור אליו אפילו אם איכשהו יצאה לנו מזה מדינה בסיבוב הראשון.

      • יובל Says:

        גם אילן גרפל חושב שהמהפכה המצרית הייתה מדהימה.

    • מרמיט Says:

      שחרור יונים:
      איאן אנדרסון התקשר. הוא מוסר שהוא נעלב מאוד מהזלזול שלך בכוחו של החליל.

      כמו כן, הוא ביקש לציין:
      Really don't care if you sit this one out
      My words but a whisper, your deafness a shout

      (ואת כל יתר המילים, הנוגעות מאוד לענייננו.)

      • יונת שלום עם שיניים Says:

        נחמד הבוחן טעמי מקרא ובידור שעושים לי כאן.
        כאילו הצהרתי כאן מה אני שומע להנאתי ובמה אני צופה.

        כאילו הטעם המוסיקלי של מישהו אומר משהו על דיעותיו.

        אז בשבילך מרמיט, הנה.
        במקרה אני גם מכיר איאן אחד -מאותו דור שאומר :

        Sweet child in time, you'll see the line
        Line that's drawn between the Good and the Bad

        ובתמצות, מרמיט -תתפכח.

        גם אם זה היה הטעם המוסיקלי שלי משחק התיוג הזה לא נותן לפוסט או לתגובות יותר תוקף או הגיון.

        למה גם אתה בוחר להתמקד בתגובות לגופו של כותב ולא לדברים הנכתבים ?

      • מרמיט Says:

        אוי, אחלה שיר. אבל הכוח של דיפ פרפל הוא יותר בצרחות, פחות במילים. הם רחוקים מלדגדג את הקרסוליים הפואטיים של איאן אנדרסון.

        ואני מוחה בכל תוקף על הדרישה הדכאנית לתוקף והגיון. אני דיברתי על חליל.
        או במילותיו של איאן (שם, שם):
        The do-er and the thinker: no allowance for the other —
        as the failing light illuminates the mercenary's creed.

      • נועם א"ס Says:

        מה זה פה, רדיו רמלה?
        בבקשה:
        all we ever wanted was everything
        all we ever got was cold
        get up, eat jelly
        sandwich bars, and barbed wire
        squash every week into a day
        the sound of drums is calling
        the sound of the drum has called
        flash of youth shoot out of darkness….
        factorytown
        oh to be the cream
        (bauhaus, all we ever wanted was everything)

  18. עלמה Says:

    יופי של ראיון.

  19. א.ב. Says:

    מעולה!

  20. רני Says:

    כמה הערות
    מה זה "לתת כבוד למהפכה הרוסית"?
    מהפכה זו טרם נגמרה. זו תופעה דינמית
    מורכבת רבת פנים עם מופעים שליליים
    וחיוביים.
    למשל, יש לי בוז עמוק וחוסר "כבוד" מוחלט
    לגולגים ו"כבוד" עמוק לחינוך הרוסי הלוואי
    והיתה בישראל מערכת חינוך כזו וגם שם
    זה הולך ונהרס.
    נתינת ה"כבוד" בכללה (מה זה? )כמדד ערכי
    השואתי נושא ניחוח של זכר אלפא בחיות
    עדריות, יותר משהו יכול לשמש, לעניות
    דעתי, במחקר השוואתי של בני אדם
    וארגוניהם.

    התל"ג שמלג של קטאר זה אינדקס לכלום
    אין בחירות, אין פרלמנט, אין חוקה, המדינה
    היא בעצם רכוש פרטי של משפחה. אין
    שום דאגה לעובד. רוב מוחלט של העובדים
    זרים ללא כל זכויות, עבדות למעשה. כנסו
    לרשת וויקי ובדקו. דבר על "מחורבן".
    זה מה שה"אומה" הצליחה לבנות בתנאים
    הכי אופטימליים שניתן לדמיין. ראה מה
    עשתה נורווגיה עם הנפט. מחקר טוב, אמיתי,
    אנושי, אמפטי, לא גזעני לכאן או לכאן
    שיסביר מהיכן כשל חברתי אנושי זה יהווה
    תרומה אמיתית למדעי האדם.

    הבנת מצבה של ישראל וכימותו
    יהודי אמריקה, כסף אמריקאי, תרומות מחו"ל
    שילומים וכ"ו אכן היו יתרונות יחודיים שהביאו
    לשגשוג המדומה הלא בריא של ישראל.
    אבל זה שגשוג בכל מדד קפיטליסטי, כספי
    בנקאי בעולם שמתנהל מחוץ לבלוג זה.
    היו גם קשיים עצומים, מלחמה הגירה וכ"ו.
    לכל קיבוץ של בני אדם יש יתרונות וחסרונות
    ישראל השכילה לתמרן היטב בין יתרונותיה
    וחסרונותיה. מכאן השיגיה. לדעתי הממשל
    הנוכחי, בעצם החברה כולה, איבדו יכולת זו.
    לעוד ציבור שאיבד יכולת זו ראה יוון. ציבור
    המצליח, כאן באיזור, בתימרון זה היא כמובן
    לבנון.

    מתוך ידע אישי ומשפחתי. העדפת מועמדים
    יהודיים ישראלים בעולם האקדמי תעשיתי
    בארה"ב אינה רק נפוטיזם יהודי. פשוט נסיון
    העבר הראה שמסיבות בלתי ברורות
    יהודים מצטיינים במדע ידע ומחקר וכ"ו
    וזה משתלם להעסיק אותם. כיום כאשר
    בארה"ב מעט וואספים לומדים כמיה
    תעשיתית, הנדסה וכ"ו ורוב המועמדים
    הנושאים תואר שלישי הנם מאסייה יש
    העדפה ליהודים וישראלים גם במוסדות,
    ציבורים ופרטיים המנוהלים ע"י לא יהודים
    באיזורים "נטולי יהודים" למעשה.
    תודה

    • Assaf Says:

      רני

      בגדול אין לי ויכוח עם מה שכתבת כאן.

      בעניין מהפכות, אתה מוציא מה שכתבתי מהקשרו. מן הסתם אין לי שום "כבוד" לרצח המונים בין אם בשם מהפכות או לא. הכוונה ל"כבוד" היתה מבחינת משמעות המהפכה כאירוע היסטורי, וכמהפכה אותנטית (לפחות כזו שהחלה באופן אותנטי). אני עוקב אחרי תגובות המיינסטרים הישראלי למהפכה המצרית מאז ינואר – אולי לא עוקב אחרי כל פיפס, אבל מספיק כדי לקבל רושם כללי.

      הישראלי המצוי כפי שהוא מתבטא דרך דפי הרשת, עדיין מתעקש שבעצם לא היה שם שום דבר. מהפכה מדומה ותו לא, והערבים כמו שאנחנו "מכירים" אותם, יישארו תמיד ערבים. כמו שכתב למשל בני ציפר, וגם אותו בחור שעניתי לו כאן. נגד זה יצאתי.

      • Assaf Says:

        ורק כדי להבהיר, אני לא רואה בדרך בה יהודים אמריקנים מקדמים אקדמאים ואנשי תעשייה ועסקים ישראלים משום נפוטיזם. אין בכך כל פסול לכשעצמו.

        פשוט מאוד, מבחינת ישראל זה נותן יתרון ענק על פני כל ארץ אחרת. לאף אחד אין כזו גישה עם שטיח אדום אל הרבדים העליונים של הכלכלה הגדולה בעולם. ואנחנו ביהירותנו זוקפים את הכל לגאוניות שלנו ולאיזושהי מהות ישראלית ייחודית.

  21. שחרור יונים Says:

    אסף,

    כבר שלוש פעמים אתה בוחר לתקוף אותי ומתעלם מהעובדות שכתבתי- בנוסף אני נגרר עם הזרם, מיושן, מייצג את הזרם המרכזי (הדבילי מן הסתם) תוקף את עלא, מיושן ובעל טעם רע בבידור להמונים.
    חתיכת האשמות קשות.

    ועכשיו יואיל כבודו אנין הטעם ובעל יכולת ההבנה באותיות הקטנות לסתור את מה שכתבתי ולא את אישיותי כפי שדמיינת אותה.

    נ.ב
    בתגובה הראשונה שלי הייתי די מאופק (נמחקו כמה משפטים)- אבל יכול להיות שבעתיד תגלה שגם אני להתייחס אליך בצורה שאינה מעוררת כבוד ולהתעלם מדבריך לחלוטין. ועכשיו תגלה נאורות ואל תטרח תגיב לנ.ב. כי זה לא העיקר.

  22. רתם Says:

    תודה פוסט ממש מעניין, וחשוב במובן שלמי שאינה קוראת ערבית, אין כמעט איך להחשף למידע ולמחשבה הזו.

  23. אורי דויד Says:

    למערכת האמורי,

    ראשית, כל הכבוד על היוזמה, ריאיון בהחלט מעניין.
    שנית, האם לדעתכם מר חליחל קורא ועוקב אחר הבלוג? עלו כאן ביקורות חשובות (וגם אני הייתי שמח להבהרות בכמה נושאים שעלו), אבל אני לא רואה טעם להפנות אותם *אליכם*, זה אפילו קצת מטופש. האם תוכלו לשאול אותו אם הוא מוכן לענות ולהגיב?

  24. דליה Says:

    כתבה מעודדת, משום מה. והיא חדה כתער.
    שכרן עלאא על איך שאתה מנסח דברים קשים, מורכבים, כואבים במילים ברורות ונגישות להבנה.
    דליה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: