החלוצים

by

איתמר מן
אתונה

הפאניקה מפני גל של ערבים, שחורים ועניים מאפריקה מתפשטת באירופה בשבועות האחרונים כמו האש האוכלת את הפרלמנט בטריפולי. עם המהפכה במצרים, מיד החלו להישמע באירופה ביטויים לפחד הזה. ראשונה קפצה דווקא בולגריה, שפתחה לאחרונה בקמפיין שמטרתו להצטרף למדינות אמנת שנגן (ביניהן הוסרו מגבלות התנועה). לאחר שספגה בשנה שעברה ביקורת קשה על פגיעתה בזכויות אדם, בעיקר של הצוענים והמקדונים, ביקשה בתחילת החודש להוכיח למדינות המתוקנות שיש להן מה להרוויח ממנה: המדינה הענייה ביותר באיחוד תתקבל למועדון בכך שתחסום את פליטי המהפכות.

הקשר בין מהפכה לפליטות המלהיט את הדמיון באירופה נולד באזור הזה, במלחמות הבלקנים, עת נפוצו מיעוטים שהוקאו מהמדינות החדשות והפכו מסה נודדת על אדמת אירופה. כך נולדה פליטות מודרנית – מתוך מהפכה והקמת מדינה וסילוקם של הבלתי רצויים מתוכה לכל עבר. כך גם קרה בפלסטין.

לא יצאו שבועיים והתחזיות ההזויות של הנשיא הבולגרי בוריסוב – על נחשול מצרים שיעשו את דרכם לסופיה – התממש. אולם במקום פחות מפתיע: על פי דיווחי האיחוד, כ-5,500 מהגרים, על גבי 116 סירות, נחתו עד 13 בפרואר באי האיטלקי למפדוזה ובאיים סמוכים. לדברי האו"ם, ברוב המקרים לא מדובר בשארית הפליטה מהמשטר הישן, אלא בעניים ובמובטלים, שרק רבע מהם תוניסאים. בהנחה שהנתונים נכונים, מדובר כנראה במי שניצלו את ההזדמנות לעשות מה שרצו לעשות כבר מזמן.

אז למה דווקא עכשיו? המהפכה שיחררה את תוניסיה מרודן מבית, אך גם, באופן זמני, מנוגש מחוץ: האיחוד האירופי. בשנים האחרונות המדיניות הביטחונית של האיחוד הפכה מדינות כמו תוניסיה לקבלניות גבול. כך הקים ברלוסקוני את חיל הים של קדאפי כסכר שיעצור את נהר האפריקאים בים התיכון. על פי מודל זה, המדינות שימשו מחסום מפני אזרחיהן, אך בעיקר מפני פליטים ומהגרים הבאים ממדינות חלשות עוד יותר מדרום להן: סודאן, צ'אד, אתיופיה, אריתריאה, סומליה. והרשימה ארוכה.

הפליטות הזו שונה מהמודרנית, זו של ההמון הנגוז מפני מהפכה. נקודת המוצא צריכה להיות שהאנושות בתנועה, ויציבותן של מדינות ושיתופי פעולה אזוריים פוקקים וחוסמים אותה. המהפכה אינה מפץ הזורק אנשים לכל עבר, אלא היא התפרקותן של חומות המונעות, לפעמים, מהמפץ הזה להופיע. הקטסטרופה הסביבתית, שכפי שכתב עפרי, כבר כאן, היא חלק בלתי נפרד מהסיפור הזה.

גם נתניהו השמיע קולות דומים, וקרא להאצת בניית החומה בדרום. במובן זה ישראל אינה ראש סיכה, כפי שכתב כאן יותם פלדמן, אלא שוליים של מערכה שניטשת בין ממשלות נייחות לאנשים ניידים בחזיתות שונות מסביב לים התיכון. ובכל מקום ראשי המדינות מדברים בערך את אותה השפה. נתניהו לא חשש מגל של פליטים מאנשיו של מובארק שיתיישבו בדרום תלאביב. קשה להאמין גם שהתכוון שאפשר להציב חומה מהיום למחר שתחסום את תומכי מובארק שיצבאו כביכול על דלתות דירות המסתור בנווהשאנן. השערה סבירה יותר היא שגם לישראל היה שיתוף פעולה עם בריון שכונתי שיחסום את הגעת הפליטים מאפריקה באלימות או בהעלמת עין מאלימות. ומי יודע אם אחרי המהפכה יכבדו את ההסכמים.

לאחר שאיטליה מחתה נמרצות על התרופפות השליטה בים התיכון, ביום חמישי דיווחה אלג'זירה שהתוניסאים חזרו לסורם ומפעילים אכיפה ימית. גם שוטרי פרונטקס (Frontex) – משטרת ההגירה המשותפת של האיחוד האירופי היושבת בוורשה נשלחו לאזור, ומי יודע כיצד הם משתכשכים. אולם כל עוד חלק ניכר מהמהגרים הם תוניסאים, משמר חופים של תוניסיה דמוקרטית יתקשה לשמור על אגרוף קפוץ: המשטר יצטרך לנשוא חן גם בעיני מי שנושאים פניהם לאירופה.

קלחת הים התיכון מגיעה כעת לרתיחה חסרת תקדים, ומשנה את פניה פעם נוספת עם המהפכה בלוב, ש-14% מתושביה חסרי מעמד. כרגע באןקימון מדבר על פשעי מלחמה, ובלונדון, פריס וברלין עוד סופקים כפיים בדאגה לנוכח מפגינים רטושים. אך לא לזמן רב. מרומא כבר שלחו ספינת קומנדו לסיועו של בעל הברית החשוב; בפראג הקדימו להזהיר מפני קטסטרופה שתתרגש על היבשת; ומבודפשט נמסר שהרודן הנאבק על הישרדותו כבר הודיע שיפסיק את שיתופי הפעולה המשטרתיים.

שריפת בתי הפרלמנט (ויליאם טרנר, 1834)

*

גם בקרן מרשל הגרמנית, קבוצת חשיבה אירופיתאמריקאית שעוסקת במדיניות הגירה בינלאומית, כבר מתכוננים לנחשול. "צפון אפריקה משתנה, וכך צריכה גם לעשות מדיניות ההגירה האירופית", מכריזה כותרת מאמר דעה שהתפרסם לאחרונה באתר הקרן. כפי שמסבירה המחברת, הגעת המהגרים ללמפדוזה היא רק דוגמה אחת לזרם שיתגבר לכל רוחבו של הים התיכון. לכן, במקום להשקיע משאבים במערכות המקלט והגירוש, שיעילותן מוטלת בספק, על אירופה להשקיע בפיתוח הכלכלות הצפון אפריקאיות. על פי הסקר שבמאמר, רוב האירופים מעדיפים את יצירתם של "פתרונות מבית", כלומר מחוץ לאירופה, גם אם אלו יקרים יותר. מה שהמחברת לא מסבירה, הוא שהסיבה לגל ההגירה הוא בעצמו שיתוף פעולה עמוק שיצרה אירופה – בדמות תמריצים כלכליים למשטרים שעכשיו נופלים.

מי שמשמחות אותו המהפכות במדינות ערב, צריך לשמוח לא רק על האפשרות שבמדינות אלו יכוננו משטרים המכבדים את חירויות הפרט. עוד חזון למועד. רווח מיידי וקונקרטי הרבה יותר – שמצטבר כבר עכשיו – נובע דווקא מהתרופפות השליטה הקיימת והאפשרות שהיא פותחת לחלוקה מחדש של העושר באזור. עד שלא תושכן "יציבות" בצפון אפריקה, לא ניתן עוד יהיה לשלשל לכיסיהם של רודנים כספים והטבות כדי שיעצרו בכוח הזרוע את ההמון ש"רוצה חיים טובים יותר". את העבודה המלוכלכת שקדאפי עשה עבורה, כנראה לא תמהר אירופה לעשות בעצמה.

תחת זאת, יש שתי אפשרויות: או שאירופה תשקיע, כפי שמציעים בקרן מרשל, כספי פיתוח רבים במדינות אלו, באופן שיגיע לא רק לשכבה דקה של אנשי שלטון ושירותי ביטחון, אלא יזלוג גם לשכבות התחתונות שהן אלו שמנצלות עכשיו את שעת הכושר כדי לצאת. ככה אולי, בטווח הרחוק, באמת יהיה פחות כדאי להגר. יש גם כבר מי שחושב איך לעשות מזה כסף. אפשרות מסתברת יותר, היא שהשקעה בסכומים שיצמצמו פערים קיצוניים ביחס למדינות אפריקה תיתפש כיקרה מדי, וככזו שדורשת חדירה עמוקה מדי אל הכיס של משלם המסים בברלין. הקמצנות תתגבר על הגזענות, ומדינות אירופה יצטרכו לקבל אל תוכן המוני ערבים, שחורים ועניים.

*

אירופה מחויבת לערכי המקלט שנקבעו באמנת הפליטים שנחתמה ב-1951. בתקופה שאפשר רק לקוות שחולפת עכשיו מכמה מקומות בעולם, העניקה האמנה מעמד למתנגדי משטר שנרדפו רק בשל כך שהביעו את דעתם, או כי תמכו בדמוקרטיה. אמנת הפליטים עומדת על הדימוי המודרני של הפליט. אבל גם אם ייפול קדאפי, וגם אם תינגף חתיתו של עומר אל בשיר מסודאן, בליבה של האמנה עומדת הבחנה אכזרית בין הפוליטיקה לכלכלה. הדבר הזה עלה בצורה ברורה לגמרי מכמה דברים שאמרו לי בשבוע שעבר פליטיםמהגרים בפחונים שהקימו בפאתי כפר מחוץ לאתונה. בין פרדסים ומטעי זיתים, כמאה גברים – מרוקאים, אלג'יראים, תוניסאים וסודאנים – מתחממים ממדורות שהדליקו בחביות מתכת, יוצאים ממחנות העבודה שלהם לעמוד בצומת, ומקווים לקטוף הדרים.

אם יש בכלל דבר כזה הגדרת "פליט" שמנותקת מההקשר הפוליטי והמוסדי שבו היא ניתנת למישהי או נמנעת ממנה, אני מניח שניתן היה לראות בחלקם פליטים ובחלקם מהגרי עבודה. אולם מה שמשותף להם, הוא סירוב עיקש להגיש בקשות למעמד פליטות, שיחייבו אותם לבוא במגע עם השלטון. גם ל"פליטים" שביניהם יש סיבה לא לסמוך על השלטון, והם מעדיפים לחיות בצללים. המשטרה הורסת להם את המגורים מדי מספר חודשים, אך מעלימה עין מעצם שהותם שם, כי כמובן יש מי שמעוניין בעובדים בתתתנאים.

ברור שיש קשר בין הנוכחות של האנשים האלה במקום שבו הם נמצאים, לדיכוי הפוליטי, האתני, המיני, שכנגדו עמדו מפגינות ומפגינים בכיכר תחריר. כפי שאמר לי גבר טרוט עיניים בן חמישים בערך, "מאסנו בחיים שלנו שמה. אנחנו רואים איך חיים באירופה ואנחנו רוצים גם". אלו בדיוק המילים בהן השתמש תומס פרידמן כשהתראיין על המהפכה במצרים ממש עם התפטרותו של מובארק. ויחד עם זאת, כפי שהוסיף נער מרוקאי בצורה שאין רהוטה ממנה:

"למשפט הבינלאומי של הפליטים אין שום דבר להציע לנו. אולי במקום פליטים תכתוב בדו"ח שלך על העבדים החדשים"

את הניסוח המדויק ביותר של האכזריות שבמעמד הפליט הנוכחי שמעתי דווקא ממתרגם אפגאני, שבעצמו נפלט כמה פעמים ובסוף הגיע לאירופה על מלגת לימודים. שאלתי אותו אם הוא חושב שזה צודק להגן רק על פליטים פוליטיים, ולהבחין בינם לבין פליטים כלכליים:

"ברור שלא. למי שבורח כי אין לו כלום אין ברירה. מי שבורח בגלל דעה פוליטית תמיד יכול לשנות את דעתו"

קיר מכלאה למהגרים באתונה

העבדות החדשה דומה יותר לעבדות בעולם העתיק מאשר לעבדות שהביאו עמם שלטונות קולוניאליים לאמריקה (לפחות בדימוי הפופולארי שלה). אין מדובר באנשים שנתלשו באלימות ממקומות מגוריהם ונכבלו בשלשלאות, אלא באנשים שהגיעו בעצמם, וכתוצאה ממצבים של מצוקה קיצונית הפכו לעבדים נרצעים. גם אם עבדות זו מביאה עמה חיי השפלה ומחסור בצרכים בסיסיים כמו מזון ומרפא, מדובר בדרך כלל בעבדות לתקופות מוגבלות שלאחריהן יחזרו למקומות מגוריהם (וחוזר חלילה).

עם מערכות מקלט שגם ככה קורסות בכמה מקומות באיחוד, ועם מספר מצומצם של ויזות, האפשרות שאירופה תקבל אליה עוד מהגרים לא נראית מעודדת. האנשים הללו ימשיכו לחיות במאורותיהם, מושחים שיער בג'ל מול מראה שבורה, בידיים מפוחמות, בגוף דואב ממכות שחטפו משוטרים בנמל. אבל אפשר לסמוך עליהם שאם הם משלמים מחירים אישיים כבדים, הם בכל זאת לוקחים משהו לעצמם. קצת יותר מהפירורים שמפזר על שולחנם מערך שליטה שלא מאפשר להם אפילו לצאת לחו"ל. בכך הם מצמצמים, ולו במעט, פערים כלכליים קיצוניים בין אירופה לקולוניות לשעבר.

אם באמת מה שקרה במצרים הוא מפץ גדול, זה כנראה לא רק בגלל שאת המשטרים האפלים יחליפו משטרים דמוקרטיים. המשטר התורכי, האופנתי כמודל לדמוקרטיה מזרחתיכונית, הוא בסך הכל משטר די שמרני שנישואי השוק החופשי לדת עומדים בבסיסו ממש כמו בגרמניה של מרקל. זהו משטר כיבוש כורדיסטן שמשמרות אותו אלות וגז מדמיע, של הפליה קיצונית בין איסטנבול המהממת לאזורי הספר הנידחים ובהם אודי כפרים ארמנים שנחרבו ואפילו לא טרחו לכסותם ביערות קק"ל – מעצמת ההכחשה. המפץ האמיתי שאולי ממתין מעבר לפינה גלום דווקא באקסודוס שמחכים לו באירופה. ומי שמחכה יותר מכל לאקסודוס הזה, הוא חיל חלוץ של עובדים שכבר נמצאים באתונה ובפרבריה, כמו בערים רבות אחרות.

תגים: , , , , , , , , ,

20 תגובות to “החלוצים”

  1. Assaf Says:

    איתמר,

    תודה על פוסט מאלף שנותן הצצה אל מאחורי הכותרות ואל היום שאחרי.

    הערה קטנטונת: ישראל לא "משתפת פעולה עם בריון שכונתי". ישראל היא בריון שכונתי בזכות עצמו.

    • רשף Says:

      בנוגע לבריונות, כנראה שהכל יחסי. בישראל עדיין לא יורים בפליטים. ובמצרים לא מפציצים מפגינים מהאוויר, ואפילו קדאפי ייחשב עדין ביותר ליד כמה משטרים אחרים.

      בכל אופן, אכן פוסט מרתק, עם התייחסות ריאליסטית לבעיות העולם החדש.

  2. דנהR Says:

    "מאסנו בחיים שלנו שמה. אנחנו רואים איך חיים באירופה ואנחנו רוצים גם", זו גם הסיבה לגל ההגירה העצום (יחסית) מישראל בשנים האחרונות. הכיבוש משחית, זה נכון, אבל הכלכלה מספיק מתישה ומייאשת, כך שלא צריך להבין את הקשר בין השניים כדי להרגיש שאתה אוכל חרא (בבחינת "מה הטעם להודיע לו על גזר הדין, הרי ילמד אותו על בשרו", מושבת העונשין סטייל). כמו שעפרי כתב כאן בעבר, שכר הדירה הוא עניין הרבה יותר קונקרטי וקיומי מאשר עופרת יצוקה, מנוערת או מעורבבת.
    אחותי (אשר בהאג) מספרת להורים שלי על יום עבודה בן שמונה שעות פונקט, והם תולים בה עיניים פעורות כמו ילידים אפריקאים שראו מכונית בפעם הראשונה. אמא לא מאמינה שהדירות כל כך זולות (יחסית!) באירופה ונפעמת ממערך הבריאות-רווחה, אבא מתרשם מהחזון האסטרטגי של מערכת החינוך ושוק העבודה. הם הכי אחו"סלים, אקדמאים, מן הסתם, אבל יש להם תודעת צווארון כחול של שנות החמישים (ומטה), והם עובדים בפרך כי חינכו אותם שצריך להיות אסירי תודה על כל פרוסת לחם. ושמה באירופה הגויים עובדים בחצי משרה בעבודה חלקית וחיים טוב, הבני זונות. "גויים?", הקשתה סבתא שלי, כאילו שיש עוד אופציות באותה "אירופה". כן, הם גויים, והם חיים פי שמונה יותר טוב מאיתנו, אז רק תחשבי, סבתא, כמה טוב יכול להיות לנו – שאנחנו הרי חכמים ושרמנטיים יותר (על פי מקורות זרים) – שמה.
    גם לנו מגיע. גם לערבים. הם מפחדים באירופה? טוב מאוד, הם צריכים לפחד. אם יורשה לי רגע של נוסטלגיה, רוח הבלהות ששוטטה פעם על פני אירופה ואז שולחה ממנה לכל הרוחות, עשתה את שלה במקומות מהם מגיעים פועלים שחורים, והיא רוצה לחזור הביתה. ונחשו מה יחזור איתה.

    • הגבאי מפתח תקווה Says:

      שלום דנה,

      ראשית, לא ברור לי על איזה גל הגירה עצום מישראל את מדברת. אכן, ישנם אנשים שעוזבים, מסיבות כאלה ואחרות, אבל מציאות של מחירי נדל"ן דוהרים (למעלה) היא לא מציאות של עזיבה המונית, אלא להפך, איך שלא תהפכי את זה, האוכלוסיה בארץ גדלה ומאזן ההגירה חיובי.

      שנית, את מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. מחד, שורה על הפוסט הזה נימה פוסט-לאומית חזקה מאוד, ותקווה שאפריקאים יציפו את אירופה וישנו את פניה. אוקיי, אבל אי אפשר באותו זמן להתפייט על מדינת הרווחה האירופית המפנקת. המדינה הזו בנויה על עיקרון בסיסי של "אפליה" : מתן זכויות מרחיבות לאזרחי המדינה, אבל רק להם. אם מיליוני אפריקאים יציפו את אירופה, תתמוטט איתם גם מדינת הרווחה, העשיר ההולנדי לא יסכים לממן את מיליוני האפריקאים שיצוצו פתאום ברחובות אמסטרדם, ואז יתחילו לעבוד בהולנד קשה כמו בארץ, ואפילו יותר, ובלי זכויות סוציאליות מרחיבות.

      אני תומך מאוד במדינת רווחה, אבל לתמוך במדינת רווחה ובמקביל בפירוק המדינה, נו, זה קצת מצחיק.

      • איתמר Says:

        שלום לגבאי –
        המצב הזה שאתה מתאר "העשיר ההולנדי לא יסכים לממן את מיליוני האפריקאים…" הוא המצב הקיים כעת. האפריקאים האלה לא נמצאים שם באופן חוקי, וגם לא שאלו את העשיר הזה מה הוא מסכים או לא מסכים לעשות. והולנד, כמו מדינות אחרות, מתייחסת אליהם מסיבה זו באלימות. ועדיין הם עוזרים לעצמם, ולהרבה אחרים, באופן שבפועל מחלק עוגת משאבים עולמית, או אזורית, בצורה שוויונית מעט יותר.
        ככל שייכנסו יותר אנשים כאלה, אפשר להניח שתתעצם ההשפעה ה"פרוגרסיבית" שלהם על חלוקת העושר, וכך גם השפעתם הפוליטית במדינות אליהם יגיעו. אבל זה לא חייב יהיה לקרות דווקא דרך כניסה שלהם. אותה ההשפעה יכולה להיות לכך שבמקום להשקיע בקדאפי, ישקיעו במשטרים דמוקרטיים שחייבים דין וחשבון לאזרחים שלהם – מה הם מקבלים תמורת ויתור על התענוג המפוקפק של הפיכה לעבדים.
        אתה צודק שלמעבר של ישראלים לאירופה אין בהכרח את אותה השפעה מבחינת חלוקת העושר. לכן גם פחות אנשים עוזבים, כמו שאתה כותב. אבל דנה צודקת שהעזיבה הקיימת, לפחות במקרים המוכרים לי, קשורה בהרבה מקרים בכך שאנשים מאסו בצורת משטר שהיא באופן בסיסי לא דמוקרטית ומקצינה פערים. גם כאן, אפשר רק לקוות שהתהליך הזה יוביל לכך שבסופו של דבר יפשוט המשטר הלא-דמוקרטי, בדרך כלשהי, את הרגל. אבל כל עוד הכיבוש רווחי, קשה להאמין שזה יקרה.

      • הגבאי מפתח תקווה Says:

        שלום איתמר,

        ראשית, אני רוצה לפרגן לך על ההצגה הריאליסטית של טורקיה, שזוכה לעיתים בחוגי השמאל הרדיקלי להאלהה בלתי מוצדקת.

        שנית, כמובן שאתה צודק בכך שכיום נמצאים אפריקאים בהולנד בצורה בלתי חוקית, ושהם עוזרים לחלוקת העושר, אבל הם עדיין לא מערערים את היותה של הולנד "הולנדית" בעיני תושביה, לפחות לא במידה שתגרום להם לבטל את מדינת הרווחה (אם כי גם כיום, ככל הידוע לי, יש מגמות כאלה וירידה בפופולריות של מדיניות הרווחה המרחיבה על רקע ההגירה הגוברת).
        הרוח של המאמר שלך היא רוח של פירוק המדינות, ואפשור של זרימה חופשית של בני אדם מהארצות העניות לארצות העשירות. רוח כזו לא משתלבת בקנאה במדינת הרווחה ההולנדית – מדינת הרווחה הזו אפשרית, בין השאר, על חשבון אותם אפריקאים. אם בהולנד יהיו פתאום עוד חמישה-שישה מיליון אפריקאים, שגם ידרשו שוויון זכויות, זה אולי יהיה נפלא, אבל ברור שבעולם כזה מדינת הרווחה לא תתקיים. רק רציתי להפנות את תשומת ליבה של דנה לסתירה הלוגית בתגובתה.

        שלישית, אתה צודק שיש כאלה העוזבים על רקע התסכול מדמותה של ישראל, אך אני סבור שהם מיעוט די קטן (אך איכותי). רוב "בריחת המוחות" נובעת מהעדר תקנים באוניברסיטאות, והנתונים שאני מכיר מראים שרוב ה"מוחות" הבורחים מעוניינים לחזור לישראל, עם כל מגרעותיה.

        רביעית, בניגוד אלייך אני לא שואף לנפילתו של "המשטר הישראלי", אלא לשינוי בישראל, אבל אני מסכים עם כך שיש בעיות חמורות מאוד בדמוקרטיה הישראלית ששולטת על מיליוני אנשים חסרי זכויות פוליטיות.

      • רוזנברג Says:

        "אני מסכים עם כך שיש בעיות חמורות מאוד בדמוקרטיה הישראלית ששולטת על מיליוני אנשים חסרי זכויות פוליטיות."
        באיזה מובן זו בדיוק דמוקרטיה? אם משפחת קדאפי קיבלה החלטות בינה ליבנה באופן דמוקרטי, אז גם לוב היתה דמוקרטיה עם "בעיות חמורות מאד"?

      • נועה ו Says:

        רוזנברג, חוששתני שהאוכלוסיה בעלת האזרחות הישראלית בישראל, מונה קצת יותר אנשים ממשפחת קדאפי.

      • דנהR Says:

        שלום גבאי –
        אני חייבת להודות שאני ממש מחבבת את הניק שלך – גם גבאי, גם פתח תקווה. זה אבל מעבר לזה, תודה שחשפת בפני שאני חיה זה שנים עם מה שאתה מכנה "סתירה לוגית". זו כמובן הפעם הראשונה שאני נתקלת במישהו שלא מסכים איתי בצורה מנומקת, ואכן – עף לי המוח.
        ברם, במובנים רבים רוב אזרחי העולם דהיום – זולת שניים-שלושה לאומנים ומרקסיסטים מהדור הישן – חיים עם דיסוננס קוגניטיבי מובנה. גם הפליטים הסודנים שצובאים על גבולות אירופה האחרת מסוגלים להבין שלו כל סודן תעקור לאמסטרדם – הולנד תקרוס ובגדול. ובכל זאת, הם מתאווים לעבור את הגבול בין העולם השלישי לראשון. גם המתכנתים והמהנדסים הקהיריים שעובדים בגוגל או בתאגיד בינלאומי אחר הם מחד אזרחי מצרים המדוכאים, ומאידך מרוויחים וחיים יפה מתאגידי ענק שמחזיקים ונסמכים על שלטונו של הדיקטטור מובארק. חלקם השתתפו בהפגנות. חלקם לא. ככה זה; יש לנו חיים מורכבים, ואינטרסים מנוגדים ועוד כל מיני דברים (כמו בני זוג, או גחמות אישיות, או דרכון של מדינה אחרת שמגנה את ישראל באו"ם, ועם זאת אנחנו עדיין מחזיקים את שני הדרכונים באותו ארנק).
        בטווח ארוך, מדינת לאום, זהות תרבותית, מגדרית ומינית, דת וגלובליזציה יכולים מפעם לפעם (ואפילו לגמרי) לסתור זה את זה, ובכל זאת הם כולם חלק מהזהות שלנו. ככה זה בעולם פוסט תעשייתי, שלא לומר פוסט מודרני. וזה די נפלא.

      • הגבאי מפתח תקווה Says:

        תודה דנה, גם אני אוהב מאוד את שמי 🙂

        אין צורך שיעוף לך המוח, ואפילו לא הסכך, אני בטוח שאת מודעת לסתירות שאת חיה בתוכן, ויש כאלה שיחשבו שהסתירות הללו הן מאוד פוסט מודרניות ומגניבות.

        עם זאת, נדמה לי שיש הבדל: הפליט הסודני רוצה ש*הוא ומשפחתו* יעברו להולנד כדי להנות ממנעמיה. הוא לאו דווקא רוצה ש*כל* הפליטים הסודנים יגיעו לשם, ולא נראה לי שיש לו אינטרס מיוחד בהפלת המדינה ההולנדית ככזו.

        אני חושב שבתוך הכל הפלא, כדאי שתהיה גם חשיבה קוהרנטית על מה אנחנו רוצים. איך שלא תסובבי את זה, קשה מאוד לתמוך במדינת רווחה ובפירוק המדינה גם יחד, לפחות עד שתוקם ממשלה עולמית אחת גדולה, מה שלא יקרה כנראה בימי חיינו.

  3. אמיתי ס Says:

    פוסט טוב הפעם. לטעמי, המשפט החשוב בו הוא:
    במקום להשקיע משאבים במערכות המקלט והגירוש, שיעילותן מוטלת בספק, על אירופה להשקיע בפיתוח הכלכלות הצפון אפריקאיות.

  4. נדב פרץ Says:

    פוסט מעולה, אבל לטעמי חוטא לעתים באופטימיות-יתר.
    כמו שלדמוקרטיות האירופאיות אין בעיה להפעיל (by proxi) אמצעים לא עדינים במיוחד כלפי מהגרים, כך גם לדמוקרטיה התוניסאית והלובית – במהרה בימינו – לא תהיה בעיה להפעיל את אותה אלימות בדיוק כלפי מהגרים מצ'אד ומאתיופיה – שהם, כמו שאתה אומר, מרבית המהגרים – אם רק ישלמו להם מספיק על זה.
    ואז, רק הסטנו את הבעיה כמה מאות קילומטרים דרומה.

  5. איתמר Says:

    הי, תודה לכולם על ההערות.

    דנה – צודקת צודקת צודקת. אם יורשה לי לרגע סגנון של חבר כנסת מהמפד"ל, רוח הבלהות הזו היא ממש נשמת אפנו.

    נדב – נקודה חשובה. לכן כתבתי "כל עוד חלק ניכר מהמגרים תוניסאים" או לצורך הענין לובים. במצב כזה דמוקרטיות כן יעלו לאירופה ביותר כספי פיתוח (כמו שמדגיש אמיתי) כי בכל זאת צריך לרצות את האזרחים. האבינג סייד דאט, נדמה לי שגם לגלגל את הבעיה דרומה זה לא לגמרי פסימי בטווח הארוך (ממש), כי אפשר לשער (בצורה די ספקולטיבית) שגם התהליכים האחרים יתגלגלו דרומה.. אבל לגבי זה אני לא לגמרי בטוח.

    • איתמר Says:

      "רוח הבלהות של החלוצים"

      • דנהR Says:

        אחח, איתמר, מהפה שלך למלאך ההיסטוריה של תחילת המאה ה-20 ובחזרה. גם נדב וגם איריס העלו כאן דברים מסקרנים, ואולי אפשר להרחיב ולהרחיק את הנקודה שלהם בחזרה לישראל. ישראל, שמלכתחילה קמה כארץ ללא עם לעם שנזרק מטריטוריה לאומית לטריטוריה לאומית אחרת לאורך כל תקופת ה"נאורות" האירופאית. ומצד שני, אותה ישראל שאירופה מוכנה לשאת על שיגיונותיה כי היא מרחיקה ממנה ערבים, ואלהים יודע איזה עוד צרות (סודנים?).

  6. איריס חפץ Says:

    מאמר חשוב, איתמר. תודה.
    חשוב רק להסביר עוד קצת:
    בולגריה מציעה את מה שמציעות כל המדינות שנמצאות בגבול של אירופה. אחד האינטרסים העמוקים של גרמניה לצרף את פולין ומדינות אחרות ממזרח אירופה לאיחוד, היתה שהם יעשו את עבודת השיטור בגבול של מדינות שנגן.
    לפי החוק, המדינה שאליה נכנס הלא-אזרח, אחראית לו ואמורה לגרש אותו למקום ממנו בא. זו אחת הסיבות שבגללה הפליטים לא רוצים להתעסק עם השלטונות ולרוב לוקים באמנזיה או באילמות כרונית כשהם מתבקשים להגיד מאיזו מדינה הגיעו.
    בגרמניה מכניסים אותם למה שהגרמנים מכנים במכבסת מילים איומה: Ausreisezentren
    יעני, "מרכזי יציאה מהארץ", כאילו מדובר במחנה צופים לקראת יציאה להרפתקאה במקום מעניין, ולא במחנה ריכוז.
    כל המגרב היה עסוק במתן שירותי תיירות לאירופה (שמש בחורף) תמורת אישורים להכניס תותים לאירופה בחורף ולמכור אותם שם והאפשרות להיות המשטרה של האירופאים (מלילה כמובלעת ספרדית במרוקו, מחנות הריכוז שקדאפי הקים לפליטים ממדינות דרומיות יותר וקיבל תמורת זה שירותי זונות מברלוסקוני בין השאר, ובן עלי שעשה עבודת שיטור בטוניס). זה הקונפליקט של אירופה ולזה הם מתכוונים כשהם אומרים "יציבות באיזור".

    • איתמר Says:

      איריס – תודה על הנקודות האלה, שמרחיבות את היריעה. אפשר היה לכתוב על הדינמיקה הזו עוד הרבה, נדמה לי… אנסה אולי בהזדמנות אחרת 🙂

    • דנהR Says:

      תודה על ההערה הזו. לאחרונה אני שומעת יותר ויותר על מחנות המעצר האלה, ואין לי מושג (אולי את יודעת) אילו רשויות מנהלות אותם, ומתוקף אילו חוקים?

      • איריס חפץ Says:

        הי, דנה

        זה מנוהל ע"י המדינה. לפי חוקי מתן מקלט פוליטי, הרי שמי שמגיע כפליט ומבקש להתחיל הליך של קבלת מעמד של מקלט מדיני, צריך להוכיח שהוא אכן נרדף במדינת המוצא שלו. עד שהוא מוכיח את זה, הוא נמצא בכל מיני חורים בגרמניה למשל. הוא מקבל קצבה חודשית שמספיקה למחיה ולא יותר מזה ואסור לו לצאת מאיזור מסוים. כדי לצאת הוא צריך לקבל אישור (הליך בירוקרטי שעולה כסף כמובן…).
        אם למשל מדובר במשפחה מיגוסלביה לשעבר, היא יכולה לחיות בגרמניה עשרים שנה ככה, הילדים ילכו לבית ספר וילמדו גרמנית וכולם זכאים לביטוח רפואי, אבל הם חיים מקצבה ואסור להם לעבוד. הכל בנוי ככה שהם לא ישארו פה והם במעמד של "נסבלים" Geduldet. הכל כדי שכשיום אחד כשיהיה בקוסובו או בעיראק משהו משהו הם יחזרו והכל זמני.
        אלו שלא זוכים למעמד הזה ומועמדים לגירוש מהמדינה מגיעים למחנות הללו ומשם מגורשים, אם יודעים לאן להחזיר אותם.
        למי שקורא גרמנית יש הרבה מידע פה:
        http://www.proasyl.de/
        בכל מקרה:
        הכל חוקי, כי תמיד אפשר לחוקק חוק ולעשות מכל דבר לא מוסרי ולא צודק משהו חוקי…

  7. יאיר poes Says:

    איזה יופי של פוסט.

    באופן אישי, כשאני מרגיש לפעמים את הבורגני הקטן שיש לי בבטן מנסה לטפס במעלה גרוני, אני מזכיר לו את מצבי כמהגר (לא חוקי בתקופה מסוימת) ואיך חיפשתי אוכל בפחי הזבל. נדמה לי שההשפלות זוטא שקיבלתי מפקידי גבול היו פרק חשוב מאד בחינוך שלי: למדתי לשנוא, אפריורי, גבולות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: