טכנולוגיות לקריעת האופק

by

באחד העמודים הפנימיים של עיתון "הארץ", פורסמה לפני כמה ימים ידיעה של צפריר רינת שעניינה ההתפתחויות האחרונות במפלגת "התנועה הירוקה". ברגע הראשון משכה את תשומת לבי התמונה, שבה נראתה ההנהגה החדשה של המפלגה: פרופ' אלון טל, מנהיג האגף הימני שניצח בפריימריז של התנועה לפני כמה חודשים, ורחלי תדהר-קנר, שנראתה לי איכשהו מוכרת. כשהסתכלתי טוב הבנתי שאני מכיר את היו"ר החדשה די טוב: הרי זו לא אחרת מ"רחלי הקטנה" ממחזור ט"ז, שלמדה שנתיים מעליי בבית הספר התיכון לחינוך סביבתי בשדה בוקר. אני זוכר די טוב איך בסוף טקס ההשבעה האימתני שערכו לנו הי"בניקים ממחזור ט"ו כשהגענו לפנימייה, בהתאם לאחת המסורות האטוויסטיות של המוסד הזה, חיכתה לנו רחלי עם ביסקוויטים ותה, ועזרה לנו לנקות את הבוץ הלבן, שהיה מעורב כמיטב המסורת בצואה של צבועים (או ככה לפחות אמרו לנו).

אז מתברר שרחלי הפכה לפוליטיקאית! באופן כלשהו שמחתי, כי בחירתה מגשימה את החזון שתמיד היה לבית הספר הזה: לעצב אליטה סביבתנית קנאית שתשתלט בשלב מסוים על מוקדי הכוח במדינה. עכשיו, אחרי שהתנועה הירוקה קנתה את עולמה כשהכשילה את מינויו של פושע המלחמה גלנט בזכות ערוגת זיתים, יש סיכוי גדול שגם רחלי תיכנס לכנסת, והחזון הזה עשוי להתממש.

אני בעצמי, כיוצא שדה בוקר שהאמונה הירוקה בוערת בחזו, שקלתי בנקודה מסוימת לפני הבחירות האחרונות להצביע לתנועה הירוקה בראשות הרב מלכיאור, אם כי בסוף שיניתי את דעתי. על כל פנים, כותרת הידיעה בהארץ שהיתה צמודה לתמונה בישרה על רכיב חדשני שייכנס כנראה למצע של התנועה: צמצום קצב גידול האוכלוסייה. כפי שכותב רינת, האמצעי המרכזי שמציע פרופ' טל הוא צמצום קצבאות הילדים:

טל הזהיר כי אם תימשך המגמה הנוכחית, לא תוכל ישראל לתת לתושביה רמת חיים נאותה ולשמר משאבי טבע. "כיום אנחנו מסבסדים את ההתאבדות האקולוגית שלנו", הוא טוען. "אם תהיה אוכלוסייה של 20-30 מיליון תושבים בין הירדן והים, לא יהיו טבע ונופים שעליהם נוכל לשמור".

מה יש להגיד? אידיאולוגיה של צמצום ילודה היא בהחלט מרכיב חדשני בשיח הפוליטי בישראל. אבל בנקודה זו, ובהתחשב בעמדות שהביע טל לאחרונה, יש מקום לשאול האם צמצום האוכלוסייה שעליו מדברת התנועה הוא לא שם נרדף לצמצומן הסלקטיווי של אוכלוסיות מסוימות. מעניין לציין גם שחלקים מההנהגה של התנועה מעידים על עצמם שיש להם שלושה ילדים לפחות, בלי עין הרע.

(ועוד הערה: יש דרך יעילה, זמינה ואפילו די מהנה שאני מכיר באופן אישי להיות בלתי פורה מבחינה ביולוגית: קוראים לזה הומוסקסואליות. אולי כדאי להציע לתנועה הירוקה להכניס הטפה להומוסקסואליות למצע שלה. אפשר כבר להתחיל ללמד את זה בתיכון לחינוך סביבתי.)

אבל אני רוצה ברשותכם להניח לרגע, ולו באופן טקטי, לשאלת הילודה, ולעבור לנושא אחר: המהפכה.

*

הדבר הכי בלתי נתפש שעשתה המהפכה במצרים הוא להחזיר לעולם את התקווה לשינוי פוליטי, ולמעשה להחזיר לעולם את הפוליטיקה בכלל. רבים כתבו בימים האחרונים שהדי נפילתו של מובראק נשמעו לא רק ברחבי המזרח התיכון, אלא גם באפריקה, אסיה ואירופה. נראה שהמפגינים בקהיר, באלכסנדריה ובסואץ שברו לראשונה זה שנים את אותה תחושה של הידרדרות סטיכית, דטרמיניסטית, שמונעת על ידי תהליכים גלובליים שבעצם איש לא ממש שולט בהם, ושחלשה על ההתפתחויות העולמיות בשנים האחרונות (בנוסף אולי לבחירה של ברק אובמה – בלי קשר למה שיצא ממנה). והרי, נראטיב ההידרדרות משותף לכל כך הרבה תחומים שבהם אנחנו חיים: האקדמיה, העיתונות, החינוך ובקיצור פרויקט המודרניות כולו.

כבר שנים אני מתאר את עצמי בתור מי שחי בתוך ספינת נייר שטובעת בתוך אמבטיה שטובעת בתוך ספינה שבעצמה טובעת. תמיד חשבתי שכל המישורים של הקיום שלי קשורים למערכות שמצויות בשקיעה מהירה (אולי חוץ מארץ האמורי, וגם לגבי זה יש ויכוח).  כמו שכתב כאן אסף, ברגע אחד, מתברר פתאום שהכול, ממש הכול אפשרי. המעגל לא מצטמצם, אלא מתרחב. אני מעז לומר שבמונחים קוסמולוגיים, כאילו היקום שינה כיוון, הפסיק להתכווץ והתחיל להתפשט. מבחינה פוליטית, תרבותית וקיומית, מה שקרה במצרים ושקורה ברגעים אלה במדינות אחרות הוא לא פחות ממפץ גדול חדש, שיברא אינספור עולמות חדשים.

ובכל זאת, למדתי כאמור בבית ספר סביבתי, ומשהו כנראה נצרב לי בראש. ובבוקר שאחרי, ניקר בראשי המשפט הדבילי מהפרסומת: ישראל עדיין מתייבשת.

אני יודע שזה נשמע כמו ניסיון לא מוצלח להשבית את השמחה. כתבתי כבר כאן, שכולנו עייפים מלשמוע על ההתחממות העולמית. אולי זה נשמע כמו עניין לגמרי לא רלוונטי, או שאפשר לדבר עליו בזמן אחר. ובכל זאת: אם לא יהיו מים בנילוס, שום מהפכה לא תציל את מצרים. לפני כמה חודשים טענתי שהקטסטרופה כבר התחילה – במובן הסביבתי והפוליטי – ושבתוך הקטסטרופה לפוליטיקה יש משמעות חדשה לגמרי. אני עדיין דבק בעמדה הזאת.

אבל איך היא כל זה מסתדר עם מצב הפוסט-תחרירי? איך המהפכה בכלל אפשרית בתוך אופק קיומי שהולך ומצטמצם, הולך ונסגר, בגלל תהליכים גלובליים כמו שינוי האקלים והידלדלות המשאבים?

אפשר לציין בעניין הזה גם את המחאה על מחירי הדלק – אותה מחאה שהביאה את נתניהו לנאום לאומה בדיוק באותו ערב שבו נאם מובארק את נאומו האחרון. המחאה הזאת לא הצליחה לרגש אותי במיוחד, וזאת לא רק בתור אדם שמחשיב את זהותו הראשונית ביותר ל"חסר רישיון נהיגה". דווקא בסוגיית מחיר הדלק – אולי הסוגיה היחידה שתוכל אי פעם להצית מהפכה אלימה באומת בעלי המאזדה שנקראת ישראל – נראה לי שנתניהו די צודק. שהרי, אם הנהגים יציצו מעבר לחרטום של האוטו שלהם, הם יראו שמחירי הנפט עולים בכל העולם. בין אם המס על הדלק יעלה או יירד, במוקדם או במאוחר המחיר ימשיך לעלות, פשוט כי אין מספיק נפט כדי להזין את הציוויליזציה התעשייתית האינפלציונית שלנו. כך שרפובליקת הנהגים שלנו פשוט מתנהגת כמו ילד קטן, שמתקומם על כך שלא מספקים את רצונותיו בלי להתייחס בכלל לתמונה הכללית שלא ממש תלויה בהורים שלו.

מה שבמיוחד מצער, הוא שגם המהפכות במצרים ובתוניסיה פרצו במידה רבה בגלל עליית מחירי המצרכים הבסיסיים. ושוב: גם אם תהיה במצרים חירות פוליטית, ואפילו צדק סוציאלי מסוים, הקרקעות הפוריות ימשיכו להצטמצם. ואפילו במצב פוליטי היפותטי שבו כלל המשאבים הטבעיים של העולם יחולקו באופן שוויוני יותר בין הצפון והדרום – כלל המשאבים הוא בכל מקרה מוגבל, ונעשה מוגבל יותר ויותר מדי יום.

**

כך שנשארות לכאורה שתי אפשרויות: אחת היא ללכת בדרכם של תדהר-קנר וטל מהתנועה הירוקה, ולדרוש מהמדינה לנהל טוב יותר, ובקשיחות רבה יותר, את הקיום הביולוגי של נתיניה. זאת הדיקטטורה האקולוגית שסביבתנים מסוימים מפנטזים עליה, הגילום השלם ביותר של מה שכינה פוקו "ביו-כוח" – צורה מודרנית של מדינה שמפעילה את כוחה על "מִנהל הגופים והניהול החשבונאי של החיים". באופן כזה, האזרחים יהפכו יותר ויותר מסובייקטים פוליטיים לתרנגולות בלול מתועש, שצריכות לקבל את הכמות האופטימלית של מים ותערובת כדי שלא ימותו וימשיכו להטיל ביצים. לצורך הישרדות, נעבור כולנו אינסטרומנטליזציה מוחלטת. אבל זה, בעצם, בדיוק ההיפך ממה שמבשרת המהפכה במצרים. כי תמיד יהיו את אלה שמנהלים את הלול ואת אלה שמנוהלים בתוכו.

האפשרות האחרת היא להתפתח מבחינה טכנולוגית. שהרי, מספרים לנו שההתפתחות הטכנולוגית היא זו שיכולה לפרוץ את המגבלותיו הקיימות שמציב לנו הטבע. הטכנולוגיה מאפשרת למשל להפיק מכמה גרמים של אורניום אנרגיה עצומה שיכולה להניע מפעלים שלמים, או לרתום את הרוח והשמש לטובת רווחתם של בני האדם. סכר אסואן הציל את מצרים מכמה שנות בצורת, ואיפשר לחבר אלפי כפרים לחשמל (למרות שבשדה בוקר לימדו אותנו לשנוא אותו בגלל הנזק שהוא גורם לחופים החוליים בישראל).

ובאמת, במצב הטרום-תחרירי, הטכנולוגיה היתה האופק היחיד שלנו. בעצם, המדור היחיד בחדשות שבישר לכאורה איזושהי התקדמות פוזיטיווית היה מדור הטכנולוגיה, עם סוגי המדיה החדשים שהופיעו בו חדשות לבקרים: גוגל, יוטיוב, פייסבוק וכו'. הפולחן ההיסטרי, הלגמרי בלתי רציונלי, שהתפתח סביב אובייקטים כמו האייפוד, האייפון והאייפד וסביב סטיב ג'ובס ממציאם נבע מהעובדה שפיתוחיו של מנכ"ל אפל היו המישורים היחידים של ההוויה שבהם הורגש סוג כלשהו של התפתחות מרגשת, ולמעשה של קידמה. לכן גם, בשונה מעיתונאים ואקדמאים, כל מי שמתעסק במה שקשור לאינטרנט מסתובב עם ברק בעיניים, ואינו שותף בכלל לנראטיב השקיעה. המהפכה נוקזה לתוך הפייסבוק והאייפון, שמעניקים פיצוי על עולם שנעשה עגום יותר ויותר.

וכאן אנחנו חוזרים לכיכר תחריר: לכאורה, עשו הצעירים המצרים מהלך הפוך: הם ניקזו את פייסבוק למען המהפכה. אבל למעשה, בעולם שנשלט על ידי המטאפורה הטכנולוגית, אפשר לתאר את מה שעשו גם מהכיוון הנגדי: הם המציאו טכנולוגיות חדשות.

"יום הזעם", "יום העזיבה", קריאות ה"סלמייה", הקסדות המאולתרות שהכינו המפגינים, השרשראות האנושיות והשימוש בטכנולוגיה עצמה הם אפליקציות גאוניות לא פחות מכל אפליקציה לפייסבוק, אלא שהן מכוונת אל החופש והשחרור, ואל פריצת המבוי הסתום שבו נמצאת האנושות.

דווקא אם מציבים את הטכנולוגיות הפוליטיות האלה במישור אחד עם הטכנולוגיות הרגילות, כלומר מוסיפים אותן לאינטרנט ולפיתוחים טכנולוגיים אחרים, מתברר ששום דבר לא אבוד, ושכל מחסום ניתן לפריצה. מתברר שהטבע אינו נתון קבוע המציב גבולות לפוליטי, אלא שניהם כרוכים זה בזה ושניהם ניתנים לשינוי. בישראל למשל, שום טכנולוגיית התפלה או אנרגיה שהומצאה בטכניון לא תציל אותנו אם לא נמציא טכנולוגיה להתגברות על הגזענות ועל האפרטהייד – שהם טבעיים לא יותר ולא פחות מאקוויפר ההר המידלדל.

***

בקיצור, אפשר לומר שהמהפכה היא סטרטאפ, אפליקציה חדשה. בעידן שלנו, בעולם המושגים שלנו, זה לא עלבון אלא מחמאה. המחשבה על המהפכה כטכנולוגיה משחררת גם מבעיות של ייצוג, שמשתקות את השמאל כבר עשרות שנים, וגם חוללו סערה בבלוג הזה בכמה פוסטים אחרונים. כמו שהאייפון או סכר אסואן לא אמורים לייצג מישהו, אלא להסיר מגבלות שמציב הטבע בצורה שבה אנחנו תופשים אותו כיום, כך גם המהפכה לא אמורה לייצג אף קבוצה מוגדרת. נדמה לי שבמצרים זה די הורגש.

כמובן שהטכנולוגיות הפוליטיות החדשות שמומצאות ועוד יומצאו לא חייבות להיות סטנדרטיות. הן יכולות למשל להיות טכנולוגיות רוחניות – כאלה שישנו את הצורה שבה אנחנו תופסים את עצמנו ואת הסביבה שלנו במובן הרחב ביותר.

מבחינה זו, אני תומך אם כבר דווקא בזרמים השוליים וההזויים יותר בתנועה הירוקה, שהתמודדו בפריימריז האחרונים לרשימה: למשל הרב אוהד אזרחי, חוקר קבלה ומיניות מקודשת שעוסק בקשר בין יהדות שמאניסטית לאקולוגיה; או ידידי לקט העשבים שימי רף.

לטוב ולרע, בכל אותם תחומים של "אקולוגיה עמוקה", אפשר ללמוד הרבה מהניסיון הגרמני. בועז נוימן כתב לפני זמן מה על האקולוגיה הנאצית, אבל בגרמניה הומצאה גם מפלגת הירוקים, שבשנותיה הראשונות עשתה ניסויים מעניינים בקשר בין סביבה לפוליטיקה.

בעניין זה אני לא יכול להימנע מלצטט כמה שורות של גרמני בשם מרטין היידגר, מתוך המאמר "השאלה אודות הטכניקה"  (1962. תרגום: אדם טננבאום). דרך אגב, אלה הן אולי השורות הכי ברורות ופשוטות שכתב היידגר בחיבור כלשהו:

כיום החקלאות היא תעשיית מזון ממוכנת. האוויר מוצב למען פליטת חנקן, האדמה מוצבת למען מחצבים, המחצבים, לדוגמא, למען אורניום וזה האחרון – למען אנרגיית הגרעין שאפשר לשחררה למען השמדה או שימוש אזרחי… הדיבור הרווח על החומר האנושי, על מצבת החולים של קליניקה, תומך בכך. היערן, המודד ביער את העץ הכרות, ולמראית עין צועד באותו האופן ובאותן דרכי יער כסבו, זומן כיום על ידי תעשיית העץ, בין אם הוא יודע זאת ובין אם לא. הוא זומן לזמינות של תאית, המאותגרת מצדה על-ידי הביקוש לנייר, המוקצב לעיתונים ולירחונים מאויירים, ואלה אף מציבים את דעת הקהל לבליעת המודפס, כדי להיעשות זמינים לעריכת דעות מזומנת. עם זאת, דווקא משום שהאדם מאותגר באופן מקורי יותר מאנרגיות הטבע – היינו, אל הזימון – לעולם אין הוא הופך למשאב סתמי. בהפעילו את הטכניקה, האדם נוטל חלק בזימון כאופן של חשיפה.

בכל מקום שבו האדם פוקח את עיניו ואת אוזניו, פותח את לבו, משחרר את עצמו לקראת הרהורים ושאיפות, עיצוב ומעשה, בקשה והודיה הוא כבר מוצא את עצמו מובל אל הלא-מוסתר.

ובאמת, אם משלבים בחשיבה הסביבתית את הטכנולוגיות הרוחניות-פולטיות שהזכרתי קודם, יכול להיות שהדבר הראשון שצריך לעשות כדי להציל את הסביבה הוא להפסיק לחשוב עליה בתור סביבה, כלומר בתור סך מסוים של משאבים מוגבלים. כי אם נחשוב על העולם בתור לול עם כמות מוגבלת של תערובת לעופות, נהפוך מיד בעצמנו לעופות בלול.

****

בקיצור, פתרנו גם את הבעיה של "ישראל מתייבשת". האופק פתוח, בלי תירוצים, פתוח ממש, פתוח לגמרי.

אני מוצף באופטימיות טוטאלית.

ט-ו-ט-א-ל-י-ת.

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , ,

38 תגובות to “טכנולוגיות לקריעת האופק”

  1. עמיעל Says:

    גאוני.
    באמת הטכנולוגיה היא הדבר היחיד שמלהיב כיום. אותי מלהיב גם מדע אבל הוא נורא איטי. לעומת זאת, אייפון חדש יוצא ביוני כל שנה, ועד אז יש אייפוד, אייפד, לפטופים משודרגים והמון תוכנה. אז בעצם – אם אפשר היה לחדש כל דבר בקצב הזה – הכל היה מלהיב: "שמעת? – יש שוב מהפכה במצרים! הפעם הם תלו את הרמטכ"ל והמליכו את מנהל המוצר מסניף פייסבוק בפורט סעיד! אני כבר מחכה לשנה הבאה!"
    לצערנו אחרי כל מהפכה נכנסים שוב לסטגנציה ארוכה – זה כאילו האייפון הבא יושק עוד 40 שנה. אולי סטיב ג'ובס צריך להספיק לפני מותו להדריך קצת את המהפכנים לגבי עמידה ביעדים, דרישות מעובדים וחדשנות. למעשה המסקנה היא שהתקופה הכי מעניינת היתה כשכל יומיים איזה מפיבושת נרצח והומלך במקומו מישהו אחר. לא משנה כמה גרוע הוא היה – או כמה לאט עבדה האפליקציה – לפחות ידעת שתיכף יצא הדור הבא. היתה תקווה!

  2. עוז Says:

    עמיאל, מארק מיי וורדס, אם מצרים לא הופכת לדמוקרטיה עכשיו, תהיה עוד מהפכה יותר גדולה כבר בעשור הזה.
    הטכנולוגיה פורצת את הדרך למהפכות.
    ואם הטכנולוגיה(לראשונה בהיסטוריה) מתקדמת בקצב אקספוננציאלי, גם החברה.
    ורואים את זה לדוגמה במדינת היהודים ובאלטנוילנד. הדבר הראשון שהרצל מדבר עליו זה שינויים טכנולוגיים לפני כל דבר אחר.
    עוד כמה שנים פייסבוק יהיה גרוטאה, וההמונים במהפכת הפוסט-פייסבוק יחשבו כל כך מהר שהשלטון יתחלף לפני שהוא ישים לב שפרצה בכלל מהפכה.

  3. הראל אהד Says:

    עפרי עשית לי את השנה! לא עוד פוסטים אקופליפטיים, לא עוד שינאה יוקדת לכל מה שממלכתי- רוח חדשה מפעמת בך- זוהי המהפיכה האמיתית!!!!

    מעבר לכך אני שמח שאתה אוהב את רחלי, אני גם בעד, אבל פעם אחרונה שמישהוא שאהבתי הלך לפוליטיקה מאד התאכזבתי (ברוורמן) מקווה בשבילך שזה יהיה אחרת.

    בקשר להטפה להומוסקסואליות, אין לי שום כוונה לעורר אותך לחשוף אף אחד (אם יש בידיך ידע כזה) אבל זה נראה לי ממש מוזר שלמדתי גם בבה"ס הזה ושאני לא מכיר אף אחד (חוץ מאחד שאני מאד מחבב) שלמד שם והוא הומוסקסואל- רק בגלל זה לדעתי צריך להטיף שם להומוסקסואליות.

    חבר חזר עכשיו מביקור בבורקינה פאסו, הוא נוסע לשם כל שנה ולומד מוסיקה בכפרים נידחים. הפעם סיפר שישב בכפר וראה בטלוויזיה בלווין שהתקינו בו לאחרונה, את המהפיכה בקהיר. לדבריו הקידמה הטכנולוגית שהציוד הנייד הביא לאפריקה ניכר מאד, יחד עם כך יש גם תיעוש מהיר ותיירות שלא היו קודם לכן. ברור שהדברים שלובים זה בזה. ברור שההתעוררות של ההמונים במצרים ובעולם הערבי, הם רק טעימה ממה שיש לאנושות להציע אחרי שרובה הגדול ייחשף לעצמה.

    • ofrilany Says:

      תודה אוהד!
      לגבי הומואים בשדה בוקר, או יותר נכון היעדר ההומואים בשדה בוקר – זה באמת די מפליא, אם כי אני מניח שזה גם קשור לעובדה שנערים בגיל ההתבגרות עם פרופיל של התלבטות מבחינת זהות מינית לא ילכו בדרך כלל לחיות בפנימייה. מצד שני, זה גם כמו קיבוץ: חברה שתופשת את עצמה כנאורה ומובחרת אבל יש בה שמרנות וקנופורמיזם מאוד גדול. וזה אני אומר בלי טינה (כמעט).

  4. מרמיט Says:

    ככה אני אוהב אותך.

    תוך כדי קריאה עלה לי בעוצמה גוברת פלשבק מטימותי לירי, שטען שהסיכוי והעתיד של האנושות טמונים בהגירה לחלל, אפרופו טכנולוגיה והיעדר גבולות.
    (והשמאלני-שונא-עצמו שבי מתקומם: לא מספיק הרסתם את כדור הארץ, עכשיו אתם רוצים להרוס עוד פלנטות?)

    לירי גם היה אופטימיסט בלתי נלאה, שילוב של הוגה דעות וצ'ירלידר. וגם הטכנולוגיות הרוחניות שהשחלת בסוף היו קרובות לליבו.

    אגב, את הספר Exo-Psychology, שעסק בפסיכולוגיה של עידן החלל, לירי הוציא מחדש תחת השם Info-Psychology, אחרי שאיבחן שהחלל הקיברנטי ייכבש לפני החלל הפיזי. מה שכן, החלל הקיברנטי לא ממש נותן פיתרון להתפוצצות האוכלוסין…

    ובינתיים, כאן אצלנו, נהדפו תוך יומיים החוק להרעת תנאים של "משתמטים" וחוק ועדת חקירה לארגוני שמאל – בין השאר בגלל הלחץ הציבורי. אפשר להתפלפל ולמצוא איך בעצם ההתפתחויות האלה שליליות, ואפשר גם לשמוח וליהנות מרגע נדיר של תחושת הקלה.

    לחיי 2011! בקצב הזה, כשהסינגולריות תגיע בשנה הבאה, כבר לא נשים לב 🙂

    • ofrilany Says:

      אגב מעניין שאם עוקבים אחרי מה שקורה בארה"ב נראה שדווקא חזון ההתפשטות לחלל נמצא במשבר הגדול ביותר ב-50 שנה האחרונות. אובמה קיצץ בתקציב של נאס"א בדראסטיות ולמעשה אין כרגע ממש לוח זמנים למסע למאדים, ואפילו המסע המחודש לירח שבוש דיבר עליו בוטל למיטב ידיעתי. למדינות אין כסף לפרויקטים כאלה בימינו. אבל זה לא נורא, הסינגולריות קרובה וכשזה יקרה זה יקרה בצורת קפיצת הדרך, איזושהי טלפורטציה מחשבתית או דיגיטלית, אולי בכלל לא נצטרך להיות פיסית במאדים. אולי אתה מכיר את הסיפור המסעיר "המסע לקשת כוכב" (נדמה לי שככה קוראים לו. קראתי אותו לפני איזה 20 שנה) על האנשים שנשלחים לאלפא קנטאורי ומגיעים למקומות לגמרי אחרים.
      והערה מנהלתית, כמו שאומרים, לגבי השורה הראשונה: שים לב שכשיש ויכוח על מחיר של טי-שירט אנשים מגיבים במאות וכשמדברים על נושאים לא אקטואליים כמו היידגר ואקולוגיה רק מוזרים כמוך מגיבים 🙂
      וזה למרות שניסיתי לעורר את זעמם של מצביעי התנועה הירוקה – כנראה שאין הרבה כאלה.
      זה תמיד קצת מצער אותי, כי כולנו זקוקים לפידבק ולאהבה. אבל לא נורא. זה מעניק יותר ערך לכל תגובה.

      • מרמיט Says:

        המסע לחלל דורש השקעה אדירה של משאבים, לטווח ארוך מאוד, לפחות עם הטכנולוגיות הנוכחיות. צריך כנראה סדר חדש בעולם הזה לפני שנוכל להמשיך לעולמות אחרים.

        ולהערתך האחרונה, אני חשבתי על זה אחרת: מניסיוני, לפחות, דיסטופיות מושכות הרבה יותר רייטינג מאוטופיות. לא ממש ברור לי למה.

        ואם כבר אוטופיות ומד"ב, את הסיפור שהזכרת אני לא מכיר, אבל אוטופיה רלוונטית לענייננו היא טרילוגיית מאדים של קים סטנלי רובינסון (כמדומני), שמתארת בד בבד את הארצת מאדים, כמה סוגים של כלכלה חלופית (נטולת ריבית, ריבית שלילית ועוד), תאגיד קואופרטיבי מנצח על כדור הארץ, השלכות של הארכת חיים ועוד.
        יש שם אפילו את "האדומים", הגרסה המאדימית ל"ירוקים", שמתחילים בשלב מסוים להתנגד להארצה אגרסיבית של מאדים. קצת ארכני, ולא ממש סיפורת משובחת, אבל הרעיונות עניינו אותי מאוד.

      • ofrilany Says:

        אה כן. בדיוק קראתי לאחרונה על הסיפור הזה במסגרת אנתולוגיה (די משמימה) על מדע בדיוני קווירי. נדמה לי שיש למלחמה בין אנשי מאדים למהגרים מכדור הארץ היבט ג'נדריאלי, הדור שצמח במאדים משוחרר מדיכוטומיות וכו'

      • מרמיט Says:

        בהחלט יכול להיות. זה לא "סיפור", זאת וואחד טרילוגיה עמוסה. אבל הדור שצמח במאדים באמת קורע גבולות מכל מיני כיוונים, זכור לי במעומעם גם משהו ג'נדריאלי. אני יותר התחברתי לאורח החיים הנוודי והפרימיטיבי.

      • מרגוליס Says:

        פוסט משובח.

        (זה בכלל דברים שליליים שמושכים רייטינג, לא רק דיסוטופיות. לאנשים יש הרבה פחות מה להגיד על דברים חיוביים. או כשהם מסכימים. חיכוך מעורר תגובה, מסתבר).

        אגב מדע בדיוני ג'נדריאלי, זכורה לי מצעירותי איזו טרילוגיה אחרת על מישהו שהוא סוג של שגריר(?), שמתממש בגופים של זנים שונים ומשונים. ויש שם שלל רעיונות לגבי אפשרויות חלופיות לסקס חייזרי. צביר כוכבים אולי?

  5. הופ Says:

    פוסט מרתק ופותח-מחשבה.

  6. עוז Says:

    רק אחרי שקראתי את התגובה של הראל ואז קראתי את הפוסט שוב, הבנתי שהפוסט באמת אופטימי.
    נראה לי שמה שלא הסתדר לי זה ההתחלה, אם אתה באמת חושב שיש תקווה, בשילוב של המהפכה והטכנולוגיה, לא ברור למה שתנתח את התנועה הירוקה כשואפת לדיקטטורה אקולוגית(וגם בעלת אגף ימני שמיוצג ע"י אלון טל, או שואפת לצמצום סלקטיבי של אוכלוסיות מסוימות אלו טענות קצת מוזרות)
    קודם כל, התנועה הירוקה רחוקה עד כדי גיחוך מהאפשרות לצבור כוח שיתן למיעוט דיקטטורי של מומחים מטעמה לנהל את כל החיים לרוב ע"י כפייה.
    דבר שני, לדעתי ואני די בטוח שלדעת רבים אחרים בתנועה, אירגון פירמידלי לא יכול להתמודד עם בעיות מורכבות כמו המשבר האקלוגי. צריך לקבל פידבק והחלטות מכל הרמות, מלמטה למעלה. ולשם כך הדמוקרטיה הישירה שמיושמת חזק בכל המפלגות הירוקות בעולם. גם העובדה שיש שני יו"רים נועדה במוצהר לשבור את המבנה ההיררכי.
    את כל העניינים של הנדסת החיים צריך לפתור ברמה הערכית המקומית קהילתית- טכנולוגיות חברתיות אם תרצה.
    עוד דבר- הפולחן של האייפון וכו' הוא לא נחמה אסקפיסטית מהעולם שנהיה קודר הוא הוא הלב של המהפכה. ויקיפדיה, רשתות חברתיות, גוגל הם התשתית ששחררה את ההמונים ממדיה שבה אחד מדבר והקהל הפסיבי מקשיב(כמו בתמונה שצייר היידגר לגבי העיתונים) למדיה שבה כולם מדברים וכולם שומעים הכל, לאף אחד אין מונופול על הידע, והמתכנתים הקטנים שכותבים את הקוד ואת הקוד הפתוח עשו את זה בכוונה. ואפל היא החזית הנוצצת. Computing power for the people היא לא רק סיסמת מכירות של אפל, היא מה שנתן להמון צעירים ללא שום מוסד שמקשר אותם מלבד פייסבוק להתארגן תוך כמה חודשים ולהפיל את מוברק.

    • ofrilany Says:

      תודה עוז. כאמור, אני מזהה גם זרמים חיוביים ומעניינים בתנועה הירוקה כמו שציינתי בסוף. אבל הקו שמתואר בידיעה שמצוטטת בהתחלה נשמע כמו מה שמכונה "ימין אקולוגי" – השגת מטרות סביבתיות על ידי מדיניות של חוק וסדר סביבתי, מעין אבסולוטיזם ירוק, שבה בני אדם, ובדרך כלל בני אדם כהים, הם סוג של מטרד או בעיה.
      לגבי העובדה שהיא רחוקה עד כדי גיחוך מכוח – יכול להיות, אבל עדיין פנטזיה של דיקטטורה ירוקה קיימת בחוגים סביבתיים מסוימים. אני בעצמי דגלתי בזה כשהייתי בתיכון

      • עוז Says:

        אז אני רק אפנה את תשומת לבך לכך שאלון טל דיבר על צמצום ילודה באמצעות חיזוק מעמד האישה במגזרים הערבי והחרדי והעלאת רמת החיים. ואקווה שלא יגבה ליבנו.

      • רתם Says:

        לעוז, אם מישהי מקדישה את חייה, נניח, "לחיזוק מעמד האשה במגזרים הערבי והחרדי …" אז אולי מפיה זה ישמע כמו דאגה לאותן נשים, שהיא מכירה, שאכפת לה מהן וכו'. כשאומר את זה איש שאין לו קשר לקהילות האלה, זה נשמע כמו צידוק לא אמין לשיח דמוגרפי פשטני וגזעני.

      • עוז Says:

        סבבה, לאור הראיות המוצקות שהצגת המגובות כנראה בטלפתיה, אני חייב להסיק שמדובר אכן בנסיון למרוח שיח דמוגרפי פשטני וגזעני ובתור מי שמתנגד לגזענות ולפשטנות, אני הולך מיד להסיר את חברותי מהתנועה הירוקה.
        מה הלאה?

  7. נועם א"ס Says:

    היי. אחלה פוסט. קראתי פעמיים
    סחטיין על הטלטלה הסכיזופרנית והתזזיתית בין תמונת המצב המטריאליסטית העולמית העכשווית (בלשון המאמר: אקולוגיה) הפטאלית והמדכאת עד לאין שיעור ֿ,לבין הרגע המלהיב והמכונן בחסות הקפיצה הקוונטית של הטכנולוגיות החדשות – המהפכות בתוניסיה ובמצרים וגל ההדף שנוצר מהן שגבולותיו באמת אינם ידועים. נראה לי שהסכיזופרניות הזו עצמה היא התכונה המובהקת ביותר של "הרגע" הזה: רגע אמיתי של השהיית אי האמון, של מפגש מוזר עם "הווה" יסודי ללא חוקיות עדיין, שעל החוקיות שלו עוד להתגלות (רק בדיעבד כמובן, כשה"הווה" הזה כבר יהיה גמור), ובין-אישי בבירור, כלומר סוציאלי, פוליטי . מצד שני, צל-הבלהות של האסון המטריאלי הבלתי-נמנע מרחף לאורך כל המאמר, ומנכיח אולי את מרכיב האימה המתחייב מכל ה-Dasein החברתי והפוליטי הזה, שגם עלול להסתיים במקבילה הקטסטרופלית (נורא!) של תדנגולים בלול.

    אני אוהב את הפיתרון שאתה נותן ("טכנולוגיות חברתיות-רוחניות"?), אבל אם זה בסדר שאני אקח על עצמי את תפקיד הפוץ – רוצה לבחון אותו קצת יותר ביסודיות, או אם להיות ממש פוץ – לבדוק אותו לפי היידיגר, שנדמה לי שרוחו נושבת דרך כל המאמר, לא רק בסופו.

    אני ממש לא מומחה (ועם זאת סוג של מעריץ ממעמקי תהום הבורות), אלה באמת שאלות שהייתי שמח לקבל עליהן תשובות (מכל אחד), ואולי כדאי להתחיל בגסה מכולן:
    מה הסיכוי שבסופו של דבר היידגר באמת לא היה יותר מלודיסט ממורמר אפוף נוסטלגיה למין עבר כפרי מדומיין של הוולק (וגאון בלתאר את הסיבות שלו לנוסטלגיה הזאת)?

    ובנירסה קצת יותר עניינית: מה מקבלים אם גוזרים גזרה שווה מהיחס, למעשה – מהניתוח, של היידיגר לטכנולוגיה התעשייית-מודרנית הכבדה לטכנולוגיה הדיגיטלית החדשה, שעליה נישאת המהפכה?

    בעצם: איך היידיגר היה רואה את הטכנולוגיה הדיגיטלית בכלל?
    על רגל אחת, אם הצלחתי להבין את מה שהוא אומר, אז האופן שעליו היידיגר מצביע על הטכנולוגיה התעשייתית כשונה "קיומית" מהטכנולוגיה שקדמה לה היא באופן שבו דרך הטכנולוגיה הזאת העולם (כולל בני האדם שבו) מפסיק להיות העולם המגלה את עצמו דרך "הקיום-בתוך-העולם" והופך להיות רק משאב אחד גדול שמקיים את עצמו דרך "סיבתיות" המנוגדת ל"קיום". את הסיבה להבדל הזה היידיגר קושר לתכונת האגירה (בעיקר של אנרגיה) של הטכנולוגיה הזו – כך הקיום כולו (כולל בני אדם) "מגלה את עצמו" כמאגר של פוטנציאלים מופשטים בלבד, כ-"לא-קיום".

    תכונת האגירה בהחלט קיימת בטכנולגיה הדיגיטלית החדשה – למעשה נראה לי שזאת אחת משתי התכונות המובהקות של הטכנולוגיה הזאת: אגירה (אחסון, ארכיביות) והעברה (תקשורת, שיכפול, פיזור). איך היידיגר היה מבין טכנולוגיה של אגירה – של אינפורמציה? ממקומי הקטן התופעה הזאת (טכנולוגיה של אגירה של מידע) נראית כמו משהו שהיה יכול למוטט את כל המבנה של היידגר שדוחה את ההפרדה הקרטיאנית-קאנטיאנית בין סובייקט (סובסטנציה של מידע?) לבין עולם התופעות. או שאולי דווקא הטכנולוגיה הדיגיטלית היא בדיוק מה שמוכיח את המבנה של היידיגר – היא "מגלה" את המידע (= סובייקט?) כדבר-בתוך-העולם? אלא שהיא גם אוגרת אותו…

    ומה לגבי הטכנולוגיה כאמצעי תקשורת (של מידע מאוחסן)? בפייסבוק (דוגמה מדוייקת גם לזה) הסובייקט בהחלט הופך לקיום-בתוך-העולם – "העולם" של פייסבוק! בפייסבוק באמת שאין הפרדה (מעשית, פיזית) הסובייקט "שמגלה את עצמו" ו"העולם" שמגלה את עצמו בדיוק באותו הממשק – בעולם של הטכנווגיה הדיגיטלית הם באמת "אחד". אבל מה היידיגר היה אומר עכשיו על **העולם** הזה עצמו שבתוכו ה-Dasein קיים-בתוך-העולם?

    וואו. יצאתי פוץ. לא נורא. אפשר למחוק את התגובה הזאת אם זה יעזור למהפכה.
    ומזל טוב ליומולדת.

    • ofrilany Says:

      תודה רבה נועם. אתה צודק, באמת כל הפוסט הוא למעשה ברוחו של היידגר.
      לגבי השאלה שאתה שואל: אני מניח שהיא פותחת באמת אפשרות לשתי קריאות בההידגר, אופטימית ופסימית. בקריאה האופטימית המבנה שלו יכול להתאים את עצמו לטכנולוגיות החדשות, כך ש"דרכי-עצים" המפורסמות יוחלפו נגיד ב"דרכי לינקים". השאלה באיזו מידה יוכל להישמר אז הפאתוס השוואבי שלו.
      הנה, לא מזמן פורסם הספר על ולטר בנימין והאינטרנט. אמנם לא קראתי, אבל נראה לי שוולטר בנימין הוא הוגה יותר "רשתי" מהיידגר בבחינה זו שהוא יהודי קוסמופוליטי והוא פועל בעצמו על רשתות מסוימות של ידע והקשרים. מסופקני אם אפשר להגיד את זה על היידגר שבוודאי היה מנסה לחפש איזושהי הטרמה לפייסבוק אצל הקדם סוקרטיים, ואם הוא לא היה מוצא הוא פשוט לא היה מתחבר לפייסבוק!
      אגב אני ממליץ מאוד על התיאור המצחיק להפליא של תומס ברנהארד על היידגר בספר "מייסטרים דגולים" שיצא לאחרונה.

      • נועם א"ס Says:

        אין לי את זה בעברית:
        For man becomes truly free only insofar as he belongs to the realm of destining and so becomes one who listens, though not one who simply obeys.
        The essence of freedom is originally not connected with the will or even with the causality of human willing.
        Freedom governs the free space in the sense of the cleared, that is to say, the revealed. To the occurrence of revealing, i.e., of truth, freedom stands in the closest and most intimate kinship. All revealing belongs within a harboring and a concealing. But that which frees—the mystery—is concealed and always concealing itself.

      • נועם א"ס Says:

        שיט. וזה ההמשך:
        The essence of modern technology lies in enframing. Enframing belongs within the destining of revealing. These sentences express something different from the talk that we hear more frequently, to the effect that technology is the fate of our age, where "fate" means the inevitableness of an unalterable course.
        But when we consider the essence of technology we experience enframing as a destining of revealing. In this way we are already sojourning within the free space of destining, a destining that in no way confines us to a stultified compulsion to push on blindly with technology or, what comes to the same, to rebel helplessly against it and curse it as the work of the devil. Quite to the contrary, when we once open ourselves expressly to the essence of technology we find ourselves unexpectedly taken into a freeing claim.

      • ofrilany Says:

        רגע זה מתוך מאמר אודות הטכניקה?
        נראה לי שמה שמהותי מבחינת היידגר בנוגע לטכנולוגיה המודרנית זה מה שהוא קורה ההיצב (Gestell, אם אינני טועה) שעומד בבסיסה, שהוא בעצם פחות או יותר מבנה הסובייקט-אובייקט.
        בכל מקרה המאמר נגמר במשפטים:

        מכיוון שמהות הטכניקה אינה עניין טכני, העניין המהותי בטכניקה והדים הדברים המכריע לגביה חייבים להתרחש בתחום, שמחד הוא מקביל למהות הטכניקה אך מאידך שונה ממנה באופן יסודי.
        תחום כזה הוא האמנות. כמובן, רק אם העיון האמנותי מצדו אינו ננעל כלפי המערך של האמת, שלגביה אנחנו שואלים.

        ככל שאנו מתקרבים לסכנה, כן נוגהות בבהירות רבה יותר הדרכים אל המושיע, כן אנו הופכים יותר לשואלים. כי השאילה היא האדיקות של ההגות.

      • נועם א"ס Says:

        כן – זה מתוך "הטכניקה". ה-Gestell ("הייצב") מופיע בגרסה האנגלית כ- Enframing (עשיתי קופי-פייסט בלי לתת את הדעת שרצוי להבהיר שלזה המונח מתייחס. אני מתנצל על אי הבהירות הזאת…).

        אני מתקשה להשתכנע מכל החלק האחרון של "הטכניקה" – כל הדיבור על "המושיע" (באנגלית זה מופיע כ- Saving-Power) מריח לי כבר מיסטי מדי, במובן הלא טוב של המילה, רחוק מתחושת הניתוח הקראנצ'ית שעולה מ"הטכניקה" עד לנקודה זאת. אני מעדיף בהרבה את "הפתרון" שהמאמר שלך מציע ל"בעיית" ה-Gestell (או בלשון המאמר: לול התרנגולים) – טכנולוגיות רוחניות וכו'.

      • ofrilany Says:

        בהחלט. אנחנו בכל זאת לא חייבים ללכת אחרי היידגר באש ובמים 🙂

      • נועם א"ס Says:

        המממ…
        אבל, תוך סיכון להפוך לממש מעיק, עוד ציטוט אחרון מ"הטכניקה" (פסקה אחת לפני הציטוט שהבאת מסוף המאמר, שוב באנגלית)? –
        Yet we can be astounded. Before what? Before this other possibility: that the frenziedness of technology may entrench itself everywhere to such an extent that someday, throughout everything technological, the essence of technology may unfold essentially in the propriative event of truth.
        – – – תחריר???

  8. גור Says:

    הפוסט הזה גורם לי לרצות לכתוב כל-כך הרבה סוגים של תגובות, אבל אני אפתח בתגובה טכנולוגית על העתיד הקרוב:

    רשת חברתית פתוחה באמת בשם דיאספורה נמצאת בפיתוח. אם היא תצליח, זו תהיה אלטרנטיבה חיובית לפייסבוק – במיוחד לכל מי שחפץ בחברתי מלשון SOCIAL ולא מלשון COMPANY…

    השלב השני הוא אינטרנט 2 – כשזה יקרה זה יהפוך את האינטרנט לפחות אמריקאי. יתכן שהוא כלל לא יתבסס על תשתית אמריקאית. ממשלות ינסו לשמור על הסטטוס קוו ועל פייסבוק, גוגל אפל וכו בשלטון, שכן חברות אלה משתפות פעולה עם השלטונות ומוסרות מידע לפי דרישה. הן יעשו זאת על-ידי דה-לגיטימציה של הרשתות האלטרנטיוויות, הכרזה עליהן כשורצות פושעים, פדופילים, ועוד. ייתכן שהציבור לא יתרגש מזה כלל, שכן הכוח כבר יהיה בידי האנשים.

    מתרחש כרגע קרב די רציני בין לוחמי החופש (משתפי קבצים, האקרים, גיקים) המייצגים את האינטרנט החופשי לבין נציגי המדיה הישנה (בראשות רופרט מרדוק וסטיב ג'ובס ועכשיו גם גוגל) המנסים לסגור את הברז, לנעול את התוכן מאחורי חומת תשלומים בכרטיס אשראי ולחטוף את האינטרנט מידי האנשים. זה בהחלט עלול לקרות, לפחות באופן חלקי.

    ממשלת מצרים כידוע הורידה את הפלאג על האינטרנט בתחומה – מה שהיה מאוחר מדי עבורה, לעומת זאת חוק שעבר בארה"ב מאפשר לנשיא להפיל את הרשת העולמית בלחיצת כפתור. זה נשמע פחות מאיים מהכפתור הגרעיני המפורסם מהמלחמה הקרה, אבל הוא למעשה בעל יכולת די הרסנית.

    לגבי התפוצצות אוכלוסין והמרחב הקיברנטי – מובן שהאינטרנט רלוונטי ביותר לנושא הזה. במקום לשלוח את כולם למאדים, נצטופף יחד בכוכב שלנו אבל נחווה ונחקור מרחבים וירטואליים מדהימים (בקוד פתוח כמובן). טבע כבר לא יהיה, אבל הטבע יתרחש במרחב הזה – בינה מלאכותית ואנושית תבנה טבע אחר.

    • ofrilany Says:

      כן, אבל זאת שאלה – לכאורה לפחות האינטרנט הוא מאוד שברירי לשינויים משמעותיים. כלומר הוא הדבר הראשון שיקרוס בכל סוג של קריסה ציוויליזטורית כי הוא בנוי על המון תשתית. מצד שני אולי היום זה כבר לא נכון, למשל כל מה שקשור לאינטרנט יכול לעבוד די טוב על אנרגיה סולרית, בשונה ממטוסים או מכוניות שזה די מסובך בשבילם.
      לגבי הטבע האחר – כתבתי על זה בעצם בפוסט הראשון שלי כאן!
      https://haemori.wordpress.com/2010/02/03/avatar/

  9. אהרן Says:

    אכן, אחד הפוסטים החשובים והמרתקים ביותר שקראתי לאחרונה. תודה רבה!

    אשמח מאוד אם תקרא את הזווית שלי לְמה שעמד מאחורי המהפכה המצרית, ולָמה זה ישפיע ישירות גם עלינו, והרבה יותר מהר משנדמה. נראה לי שיש בפוסט שלי מידע משלים לניתוח המציאות שלך, ואשמח גם לקרוא את תגובתך לדברים.

    http://tikunolam.co.il/2011/02/06/029/

    • ofrilany Says:

      תודה אהרן, הפוסט שלך מאוד מעניין – לצערי לא ראיתי אותו לפני שכתבתי את הפוסט שלי.
      לגבי הקשר של האירועים להתכלות המשאבים ובפרט הנפט – אין לי ויכוח איתך. אבל אני לא לגמרי מסכים עם הפיתרון שאתה מציע. כלומר, אין ספק שאוטרקיות כזאת כמו שהיתה בקובה זה חלק מהפיתרון, ואולי אפילו פיתרון הגיוני, אבל זה לא יכול להיות לדעתי הפיתרון היחיד. נדמה לי שלהכניס את האנושות למין מצב חירום זה בדיוק מה שאני קורא כאן "סגירת האופק", ומה שאנחנו רוצים זה לפתוח, אפילו לקרוע את האופק. לכן נדמה לי שכדי להתמודד עם המחסור במשאבים מה שצריך זה גם לשנות את התודעה של מה אנחנו תופסים כמחסור ומה אנחנו תופסים כמשאבים. ולא שאני חושב שזה פשוט. אולי זה מצריך גם חשיבה אחרת לגבי התמודדות עם סבל, למשל.

      • עוז Says:

        ממה שאתה אומר מצטיירת אצלי תמונה די מוזרה של לוותר על מצב החירום(לעזוב את תרבות הצריכה ולחיות בחיסכון מירבי זה מצב חירום או המצב הטבעי והכיפי?) ופשוט לקבל את הסבל שעסקים אינפלציוניים כרגיל יגררו. האמנם? למה?
        או שאולי אתה מתכוון שהניסיון להתמודד עם המשבר האקלוגי בחלקו אבוד מראש וצריך להכנס לכוננות ספיגה מנטלית לנזקי הקריסה?
        או שאולי אתה סתם מתכוון לזה שצריך להחליף את החלום האמריקאי הזללני בחלום סטייל בולובולו(חפשו בגוגל)

      • ofrilany Says:

        תמונה מוזרה זה בעיניי מחמאה. אני אסביר לך מה הבעיה שלי עם החשיבה על "מצב חירום אקולוגי". מצב חירום הוא במקרה הטוב סביר לזמן מוגבל. אבל בסיטואציה האקולוגית, אין סיבה שהתנאים ישתנו מתישהו ואפשר יהיה פתאום לצאת מהמצב של "חיסכון מירבי". עכשיו, אנחנו לא מדברים על להחזיק את הראש מעל המים כמה שנים אלא להחזיק ציוויליזציה לדורות – ציוויליזציה שתהיה מטבע הדברים מגוונת מבחינה תרבותית ופוליטית, ושגם על ציר הזמן יקרו בה אינספור שינויים. איך אתה מדמיין לשמור אותה ב"מצב חירום"? זה כמו הילדים שאומרים להם שאסור לגעת בממתקים ובארון. אז נאמר שהם יתאפקו יום, יומיים, אבל אחרי שבוע המחסום יוסר.
        אם הציוויליזציה העתידית תהיה פרמננטית במצב של אבדן, אבל על מה שהיה ולא יהיה עוד, על האפשרויות שהיו ולא יהיו עוד, היא תהיה ציוויליזציה די אומללה. יותר מכך: זה לא באמת אופציה. מדובר בבני אדם והם לא יחיו לנצח ב"אבל אקולוגי". לעומת זאת מה שאתה קורא "המצב הטבעי והכיפי" זה כבר אולי דרך יותר סבירה להסתכל על הדברים, כלומר להעניק לאותו מצב טבעי משמעות רוחנית חדשה. אני רק מזכיר לך שלהגיד שהמצב הטבעי הזה יהיה סתם "כיפי" זה קצת התממות. או לכל הפחות תלוי על מי אתה מדבר כשאתה אומר כיפי. לילדים שימותו בהיעדר מכשור רפואי, למשל, זה לא יהיה כיפי במיוחד. כדי שיהיה כיפי צריך מסגרת רוחנית חדשה שתכיל בצורה טובה יותר מהמודרניות גם את הסבל והאבדן. נדמה לי שלמסגרת הזאת יש שם – קוראים לה דת.

      • אהרן Says:

        נכון. המודל הקובני הוא רק חלק מהפתרון. הפתרון עצמו חייב להיות הוליסטי – והמחשבה ההוליסטית היא בעצמה הפתרון. חלק מהמשמעות של מחשבה הוליסטית היא ביטול החלוקה השרירותית שבין האדם לעולם, ובעקבות זאת גם ביטול היחס שלנו לכדור הארץ כאל מקור למשאבים שמשמשים אותנו.
        כשההבנה הזאת תחלחל ללבבות של עוד ועוד בני אדם, שנראה את האמת הפשוטה שאנחנו חלק מהעולם ובעקבות זאת נארגן את החיים שלנו מתוך התחשבות בשאר הגורמים שמסתובבים כאן, רק אז נוכל לעבור לשלב הבא של הציוויליזציה שלנו.

        אבל היום אנחנו עומדים מול סכנה אמיתית של מצב חירום. אם בעוד כמה שבועות או חודשים המהפכות בעולם הערבי יגיעו לסעודיה, והמערב ינותק מאספקת הנפט שלו, רמת החיים של כולנו תידרדר בתוך כמה חודשים בצורה דראסטית, ואני חושש שזה יוביל להתפרצות של אלימות.
        במקרה כזה המודל הקובני כן יכול להיות פתרון אפקטיבי מאוד לטווח המיידי. גם אם הוא לא מספיק לטווח הארוך.

      • ofrilany Says:

        יכול להיות. לגבי התחזית שלך – ברור שהכול יכול לקרות ובכל זאת לא הייתי מציע לך להמתין בדריכות שהקטקליזם הזה יקרה תוך כמה שבועות. הייתי במצב הזה לפני 3 שנים כשמחירי הנפט עלו בחדות, והייתי בטוח שממש אוטוטו, בטווח של שבועות, המכוניות כבר יהיו מונחות בצדי הכבישים ואף אחד לא יסע בהן. ובכל זאת התברר שהמערכת עקשנית יותר ממש שחשבתי, ושכצפוי אלה שהכוח בידיהם יעשו הכול וישנו את כל ההגדרות כדי שהדברים יוכלו להימשך. מצד שני, אין ספק שמשהו משמעותי מאוד קורה בשבועות האחרונים.

  10. הראל אהד Says:

    אני כבר רואה את המחר- עפרי אילני, מומחה לנצרות קדומה, תרבות גרמנית וספרות צרפתית (בין היתר) הופך לגורו ומקים דת חדשה. אני מוכן לעזור- ביחד נוכל להפוך את כולם לעבדים שלנו!!!!

  11. יהושע Says:

    עפרי היקר! ברכות על הפוסט היפיפה! ארץ האמורי היא הארץ שלי!
    http://www.shiron.net/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=107&wrkid=4302

  12. yoash / יואש Says:

    היי עפרי, אתה צודק!

    מה שהטהרנים הסביבתיים לא הבינו הוא שאנחנו נמצאים עכשיו בעיצומה של תנועת הגירה. פייסבוק, טוויטר וכל הרשתות החברתיות שואבות אותנו – מילולית – לתוכן.

    לכן, זה לא משנה אם ישראל מתייבשת, או אם תערובת העופות נגמרת. משאבים מוגבלים הם נחלת ההיסטוריה. בדיוק כפי שהאינטרנט מאפשר לכל אחד להכתים מיליארדי דפים בהגיגיו מבלי לכרות ולו עץ אחד, כך הוא יוכל בעתיד להאכיל אותנו ולספק לנו קורת גג – בתוכו.

    בהקשר הזה, מה שהיוגה היתה למאה ה-20 המודרנית, מבוססת המחצבים, ההומוסקסואליות תהיה למאה ה-21 – חלון ואפשרות, יחידים אולי, להתאחד עם המובן מאליו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: