לא נאצים, לא פאשיסטים. סינים!

by

רחל בית-אריה
בייג'ינג

"סין היא ארץ נהדרת. כלומר, כל עוד את מבינה את החוקים הלא כתובים, מסתגלת אליהם ולומדת להשתמש בהם, כל עוד את חושבת שלא נורא כל כך שהמערכת פוליטית אינה מתורבתת ואינה בוגרת, שאין איזונים ובלמים, שהעתיד אינו בטוח; כל עוד את בוחרת לא לראות את היעדר שלטון החוק, חוסר הצדק החברתי, הפער בין עשירים ועניים; כל עוד את לא צריכה חופש דיבור, חופש דת, חופש ממחסור או חופש מפחד, וכל עוד לא ממש אכפת לך מניצול יתר של משאבים, התמוטטות מערכות אקולוגיות, זיהום אוויר, מים וקרקע, זה פשוט גן עדן.

(צ'נג ייג'ונג, עיתונאי, בציוץ שהוסר על ידי הצנזורה משירות המיקרובלוגינג הסיני "סינה וויבו”).

בשיח, או יותר נכון הרטינה השמאלנית על הידרדרות והתרסקות הדמוקרטיה הישראלית, מועלות לא פעם השוואות לרפובליקת ויימאר ולמה שבא אחריה. השוואה שללא ספק פורטת על מיתר כלשהו אצל כל ישראלי, אצל כל אדם, יש לקוות, ומעוררת, בצדק, רגשות עזים מכל כיוון.

אבל יש השוואות אחרות. פחות נפיצות, יותר אקטואליות, ופחות מסתבכות עם חוק גודווין. אחרי הכל, גם אם תחילת התהליך דומה למה שהיה אז בגרמניה, בכלל לא ברור שסופו יהיה דומה. הנה אפשרות אחת לקיום מדינה שבהחלט איננה גרמניה הנאצית, שמהווה היום מודל לחיקוי בחלקים נרחבים של העולם, ושגם היא מחזיקה עם אחר (למעשה שני עמים אחרים), תחת משטר כיבוש מתמשך. זאת מדינה שהצליחה לבסס חילופי שלטון מסודרים במועדים קבועים מראש ומגבלת תקופת כהונה, ואגב כך הגבילה מאד את כוחו של ראש המדינה. מדינה שמאפשרת לאזרחיה הרבה יותר חופש אישי מאשר בעבר, או כמו שאומרת אחת האזרחיות שלה, הסופרת ליג'יה ג'אנג: סורגי הכלוב התרחבו כל כך, שלפעמים אנחנו לא מרגישות בהם כלל. זאת גם מדינה שמצליחה לקדם פרויקטים גדולים, שאפתניים ומעוררי השראה שכמה מהם מביאים שיפור ממשי לחייהם של עשרות מיליונים, ומדינה שהצמיחה הכלכלית בה אמנם בלתי שוויונית באופן מבהיל, אבל עדיין מצליחה לדחוף קדימה שכבה רחבה מאד, ולא רק אליטה שלטונית מצומצמת.

 

מהפכת היסמין בבייג'ינג, שבוע שעבר. מספיק כדי למלא את רחבת הסינמטק?

והדחיפה הזאת קדימה היא כנראה הסיבה לכך שההמונים לא יוצאים בינתיים לכיכר טיאנאנמן כמו שיצאו לכיכר תחריר. אוטוקרטיה שמצליחה להיות גמישה וללמוד את גבולות הכוח של עצמה יכולה להחזיק מעמד הרבה, הרבה זמן וליהנות מתמיכה לא מועטה של הנשלטים, וזה בדיוק מה שמפחיד כל כך באפשרות הזאת. הנה כמה סיפורים סיניים מהזמן האחרון שינסו להדגים איך עובדים המנגנונים בדיקטטורה "רכה". הם מבוססים בחלקם על חומר מהעיתונות ומהרשת בסין ובחלקם על שיחות אישיות. דימיון למקומות אחרים עלול להימצא בין השורות שלא במכוון.

הדילמה של ג'אנג:

סיפורה של מהפכנית כושלת: ג'אנג, ניצולת הפגנות הסטודנטים ב-1989, עובדת היום במשרד ממשלתי באחת הפרובינציות ומפעילה מן הצד עסק קטן שמשגשג, בין השאר, בזכות המשרה הציבורית שלה. שחיתות? כן, אבל בקטנה. היא מאזנת את המצפון עם הרבה פעילות צדקה, חינוך, העצמה נשית. היא מודה שהייתה רוצה לכתוב מאמרים פוליטיים ולזעוק את אשר על ליבה, מודה שהיא מודאגת מהכיוון אליו החברה סביבה צועדת. אבל הדאגות האלה מושמעות מעל כוס תה לכמה חברים קרובים. במאבק הפרטי מאד הזה בין בטחון יחסי למשפחתה ובין חופש הביטוי והרצון לתיקון עולם, היציבות, בינתיים, מנצחת. את הסיפור שלה אפשר לשכפל עשרות, אולי מאות מיליוני פעמים  ולקבל נתחים גדולים מהחברה הסינית של היום. האם מתישהו, שוב, המגבלות ואי הצדק יהפכו בלתי נסבלים מספיק בשביל לנער שוב את הכבלים? אולי, אבל למדוכאים האלה, זה ברור, יש הרבה יותר לאבד מאשר את כבליהם.

גם דיסידנטים אוהבים יין:

ליו שיאובו הוא חתן פרס נובל לשלום לשנת 2010. פעם, עוד לפני שהוכנס לכלא בעוון ניסוח עצומה, הוא סיפר פעם היה רוצה לקנות יין יקר לו היה לו כסף. זה, כמובן, מוכיח באיזה אדם מושחת ומנוון מדובר. כך לפחות סברו ב"צ'יינה דיילי",  כשנאלצו שם להפסיק להתעלם מקיומו ולהסביר לציבור במי מדובר. באותו מאמר מערכת, שהתפרסם במקביל בעוד כמה עיתונים בסין, הוסבר לקוראים שליו הוא בוגד בארצו שמקבל כסף מסעודיה, סליחה, מארה"ב, כדי לחתור תחת סמכות המדינה הסינית ולהשליט בה ערכים מערביים מזויפים. זאת פרופגנדה מטעם, כמובן, אבל היא משכנעת לא מעט אנשים. למה, אחרי הכל, כשהמצב טוב כל כך, ירצה מישהו לבקר כך את ארצו המתקדמת בצעדי ענק אם אינו משרת של מדינת אויב?

תצלום: רחל בית אריה

מהפכת היסמין בבייג'ינג, שבוע שעבר. איפה ההיפסטרים כשצריך אותם?

הדיסוננס הקוגניטיבי:

– קראתי במאמר בעיתון שישראל היא קולוניאליסטית. אתם צריכים להפסיק את זה. הקולוניאליזם היה רע מאד. הם הרסו לנו את סין, השפילו אותנו.

– כן, צודק, אבל אתה לא חושב שגם סין היא קולוניאליסטית?

– סין? מה פתאום? אנחנו היינו קרבן של הקולוניאליסטים. את בטח מתכוונת לטיבט. התקשורת המערבית משקרת לכם בקשר לזה. אני יודע, עבדתי שנה בטיבט. החיים שלהם כל הזמן משתפרים. חוץ מזה, טיבט תמיד הייתה חלק מסין.

(שיחה במהלך נסיעת רכבת עם יו, מהנדס שקיבל הטבות כדי לעבוד שנה בלהסה)

מקרה מיוחד:

לסין חמשת-אלפים שנות היסטוריה. היא אינה דומה לשום מדינה אחרת. היא עם לבדד ישכון עם תנאי גיאוגרפיה ודמוגרפיה יוצאי דופן. ניסיון להחיל עליה את הקריטריונים הדמוקרטיים של מדינות המערב יוביל לאסון ולהתפרקות, וכנראה שלכך מכוונים כל מי שקוראים לדמוקרטיזציה מיידית

(עיבוד חופשי של טענה שנשמעת באינספור מאמרים, הצהרות מדינאים, פוסטים ברשת, נאומים לאומה וסתם שיחות מסדרון)

להרוג את התרנגול, להפחיד את הקוף*:

אחת הבעיות של דיקטטורות הארד-קור הייתה שהן כילו את עצמן. הרעבה המונית, השמדות עם, טיהורים רחבי היקף, מעצרים המוניים, כל אלה משבשים את החיים באופן חמור, עוצרים את הכלכלה ומדרדרים את הדיקטטורה למצב של מדינה כושלת שאינה מסוגלת להאכיל את אנשיה. הדיקטטורה הרכה אינה נוקטת  – בדרך כלל – באמצעים כאלה. היא מכוונת את האלימות שלה כלפי בודדים שעלולים להוות אתגר רציני לשלטונה. לכן ליו שיאובו יישב בכלא 11 שנה בעוד כמה משותפיו לדרך ספגו לא יותר מאשר שיחת נזיפה. לכן צ'ן גואנגצ'נג וכל משפחתו כלואים בביתם ומנותקים מהעולם, לכן גאו ג'ישנג הועלם, ורק העדות על העינויים שעבר נשארה אחריו.

הבטחתי לעופרי את הפוסט הזה כבר לפני שבוע אבל במשך כמה ימים לא הצלחתי לכתוב אותו, ולא רק מטעמי קוצר זמן. בלתי אפשרי להסביר ממש את הסתירה בתנועה שהיא סין של היום, בטח בכמה פסקאות, קשה להבהיר את האנלוגיות, שכמובן אינן מלאות או מדויקות, ולא בטוח שאפשר להעביר את תחושת אי הנוחות המלווה בחרדה קלה כשרואים דברים כאן שמזכירים יותר מדי דברים שקורים שם.

במהלך השבוע הזה שבו התחמקתי מהכתיבה התחילו לצוף הודעות פייסבוק וטוויטר, כנראה ביוזמה של כמה סינים שחיים בחו"ל, שקראו ל"מהפכת יסמין" סינית בהשראת תוניסיה ומצריים. זה לא היה נראה כמו משהו שיכול להתפתח למימדים משמעותיים אבל יצירת גוגל אחת סיפקה מפה מדויקת של מוקדי ההפגנות בערים השונות ואמרתי, נסורה נא ונראה את המראה הגדול. בבייג'ינג, באופן שאין הולם ממנו, המהפכה תוכננה לפרוץ בכניסה לסניף מקדונלדס בוואנגפוג'ינג, רחוב הקניות הראשי של העיר. כיוון שהגעתי קצת מוקדם מדי ניצלתי את הזמן ללכת לראות את חנות "גאפ" החדשה באותו רחוב עם רעיון לבדוק את מידת ההצלחה של רשתות זרות בסין (בעוונותי, אני מתפרנסת חלקית מכתיבה על כלכלה ועסקים).

 

תצלום: רחל בית אריה

מהפיכת היסמין בבייג'ינג בשבוע שעבר. אחזקת פרחי יסמין שלא כחוק

המהפכה התחילה כמתוכנן בשעה שתיים אחה"צ בדיוק והסתיימה בשעה שתיים ועשרה. נכחו בעיקר כתבים זרים, שוטרי חרש וסתם עוברי אורח מבולבלים שניסו להבין מי הסלבריטי שמשך לכאן כל כך הרבה מצלמות. אה, והיו גם כמה מפגינים שמחוסר ניסיון באירועי מחאה לא ממש ידעו מה לעשות, צילמו את עצמם וחיכו שמשהו יקרה. על כל האופרציה הלא מרשימה הזאת פיקח כוח של לפחות מאה שוטרים, עם מכוניות משטרה ומשטרת פיזור הפגנות שהתפרשו לאורך הכביש בין וואנגפוג'ינג לכיכר טיאנאנמן. בסוף, מפגין אחד נעצר בעוון אחזקת פרחי יסמין בציבור, ועוד אחד התעמת קלות עם שוטר והועלה למכונית משטרה. השאר פוזרו בכמה דחיפות קלות. בשיא האירוע נראתה אשה עם ילד קטן על המדרגות המובילות לסניף מקדונלדס. אחד השוטרים התקרב כדי להדוף אותה ונעצר כשהסבירה לו שהיא בסך הכל צרכנית עייפה של יום ראשון שמעוניינת להשתיק את הילד המנג'ס בעזרת ארוחת ילדים. נציג מנגנון האופל החווה בשיא האדיבות לעבר הדלת, ואפילו עזר לה לסחוב את התיק. אחד מחבריו הדף כמה צעירים מעל המדרגות בדחיפות עדינות למדי תוך שהוא קורא אליהם: לכו תעשו קניות. אז הם הלכו.

וככה עובדת דיקטטורה נאורה: השימוש בכוח מוגבל (לפחות כשעוסקים בחלק שבע וצייתני יחסית של האוכלוסיה. דיכוי מהומות באזורי הכפר נראה אחרת לגמרי, שלא לדבר על מהומות אתניות באזורים הכבושים) והגירויים מסביב רבים. כל אחת עושה את החשבון, והמתמטיקה מצביעה על כך שעדיף לבלות בחנות גאפ מאשר בתחנת משטרה. העולם החדש המופלא הזה יכול להתקיים לנצח.

או שלא. כדי להשתלט על תנועת מחאה בלתי קיימת ולהבטיח חוסר השתתפות בהפגנות שאורגנו ברישול ולא עוררו עניין כלשהו בציבור, המשטר נאלץ להכניס לפעולה כוחות עצומים של משטרה ביותר מעשרים מוקדים ברחבי המדינה, מנגנוני הצנזורה שודרג ושוב ובדוגמה מרהיבה במיוחד של נחש הבולע את זנב עצמו, בין מילות החיפוש החסומות ביום ראשון נמנו לא רק "יסמין" "מהפכה" ו"חברה אזרחית", אלא גם המילים "היום" ואפילו "סין". לפחות עשרים פעילים מוכרים נעצרו מראש ועוד מאות הוכנסו למעצר בית או הוזהרו, הכל כדי להבטיח שלהפגנות לא תהיה הנהגה כלשהי. נראה כאילו ככל שהמעצמה הזאת הופכת חזקה ועשירה יותר, היא גם הופכת יותר היסטרית, פחות בטוחה בעצמה, ומתקרבת יותר ויותר לקו שבו המסווה הכאילו נאור נקרע מעל פניה והיא צריכה להחליט אם היא צפון קוריאה או דרום קוריאה. הרגעים האלה, שבהם את צופה בענק בחולשתו, מרתקים ממש.

* פתגם סיני עתיק, ושיטה קיסרית עתיקה לשליטה באוכלוסיה. ידועה באזורים אחרים של העולם כשיטת "שעיר לעזאזל".

תגים: , , , , , , , , , ,

22 תגובות to “לא נאצים, לא פאשיסטים. סינים!”

  1. אלעד-וו Says:

    תודה על הפוסט המעניין!

    כמה הערות:

    1. בהחלט מעניין להשוות את ישראל לסין, למשל, במקום ל,נניח, רפובליקת ויימאר. אבל הקורא שלא מכיר את סין צריך להיות מיודע שההשוואה הזאת בעייתית מהסיבה הפשוטה שלסין יש היסטוריה ארוכה מאד של שלטון מרוכז נאור למדי, כמו גם תרבות שמקדשת את היציבות ומעודדת שלטון שפועל למען העם. בקיצור, הדיקטטורה הסינית בעייתית, אבל ככל שהדבר נוגע לדיקטטורות, נראה שהיא מהמוצלחות בהן. ישראל לא מתהדרת בתרבות של הפקידים המנדרינים, ואולי חבל שלא. לדעתי סביר שדיקטטורה ישראלית תיראה יותר כמו ספרד, יוון או איטליה הדיקטטוריות, אבל עם סביבה גיאו-פוליטית בעייתית יותר.

    2. לגבי "הדיסוננס הקוגניטיבי", צריך לומר שהקולוניאליזם הסיני הוא לא אותו סוג של קולוניאליזם כמו הקולוניאליזם המערבי, ולכן אם המהנדס שנוסע ללהסה רוצה לטעון שבמובן מסויים סין אינה דיקטטורה, אפשר להצדיק את טענותיו. הנימוקים שלו מקושקשים כרגיל, אבל חייבים לציין שהקולוניאליזם הסיני מתמקד רק בחלק שלו של העולם. הבריטים רצו לשלוט על סין, אבל לסין אין ולא היה עניין לשלוט על אנגליה. למיטב הבנתי, הגישה השלטת בסין, וזו היתה הגישה מאז ומעולם, היא "סין עבור הסינים, את שאר העולם אנחנו לא צריכים". הם אמנם בוחרים לכלול את טיבט ושינג'יאנג בהגדרה שלהם של סין, אבל מאד רחוק מהקולוניאליזם המערבי. אין לי מונח טוב למה שקורה בטיבט (זה לא בדיוק סכסוך גבולות, לא בדיוק סכסוך אתני), אבל אני מוכן לקבל טענה מנומקת-היטב למה זה לא בדיוק קולוניאליזם. (למרות שהפעולה שהם עושים שם בהחלט ראויה להיקרא "קולוניזציה", במונחה המסורתי של המילה).

    • עומר Says:

      1. דיקטטורה מהמוצלחות שבהן? אנחנו מדברים על המשטר שזכה לכבוד המפוקפק שהוא הרצחני ביותר במאה ה-20, וכידוע, התחרות היתה לא קלה…

      2. מה שקורה בטיבט בוודאי כולל מרכיבים של סכסוך אתני וגם של סכסוך גבולות, כאשר מצד אחד יש ציבור שרוצה עצמאות ומצד שני ציבור הרואה את השטח כחלק מנחלת אבותיו. נשמע מעט מוכר (כן, אני מודע להבדלים העמוקים, ובוודאי שמדינת ישראל לא אכזרית כמו הסינים – לא שזה כבוד גדול).

      • עומר Says:

        אני מגיב לעצמי בקריאה חוזרת של סעיף 2 שלי, נדמה לי שמשתמע ממה שכתבתי שמדינת ישראל היא נורא אכזרית, רק לא כמו הסינים. אז רק להבהיר (לאף אחד בעצם, לא נראה שמישהו עמל כעת על הנסיון לנתח את "שיטת עומר בהערכת אכזריות ישראל") שלא התכוונתי לכך.

      • אלעד-וו Says:

        עומר, אני מדבר על המשטר הסיני של 20-30 השנה האחרונות, לא על סין של מאו. יש שם אמנם פגיעות גדולות בזכויות אדם, אבל יחסית לדיקטטורות אחרות הוא משטר מוצלח מאד, לפחות לפי הערכתי.

    • רחל Says:

      אלעד, תודה על התגובה

      1. ההשוואה כמובן בעייתית ולא מלאה, ככל השוואה. יש נקודות דימיון מסויימות ויש הרבה שוני. אני רואה דימיון בעיקר בפסיכולוגיה, בדרך שבה הן חלקים גדולים מהציבור והן השלטון רואים את עצמם בשתי המדינות (כקרבן צודק תמיד) ובפער בין הראייה הזאת לאיך שאנשים מבחוץ רואים את שיטת המשטר, וגם בפער מהעובדות ההיסטוריות.

      נראה לי ש"היסטוריה ארוכה של שלטון מרכזי נאור למדי" זו הכללה קצת פרועה. השלטון המרכזי לא תמיד עבד והתמוטט לעיתים קרובות ובוודאי לא תמיד היה נאור או אפילו נאור למדי. זה נכון שהאידיאולוגיה הקונפוציונית חתרה לשלטון משכיל שפועל לטובת העם, השאלה אם זה אי פעם הושג, או אם הנחות היסוד של קונפוציוס ששלטון כזה אפשרי רק בהסתמך על המידות התרומיות של השליט הן נכונות.

      2. נכון. הוא דווקא דומה במידה מסויימת לקולוניאליזם הישראלי, כמובן בהבדלים עצומים של סדרי גודל. גם לישראל אין עניין לכבוש חלקים מרוחקים של העולם ככל הידוע לי, ויש לה לא מעט הצדקות בטחוניות להחזיק בשטחים. מה שמוזר בדיסוננס הקוגניטיבי הסיני הוא גם שהתביעה של סין לטיבט ושינג'יאנג מבוססת על האקסיומה (שנקבעה על ידי הממשלה הלאומנית ואומצה ע"י הקומוניסטים) שגבולות סין הם כגבולותיה בסוף שושלת צ'ינג. שושלת צ'ינג בעצמה הייתה אימפריה קולוניאלית שכבשה את סין.
      שוב, נראה לי שכדאי להיזהר עם קביעות של "כך היה מאז ומעולם", יש איזו נטייה במערב לחשוב על ההיסטוריה של סין כרצף אחיד ולא משתנה וזה פשוט לא תואם את העובדות הידועות.

      • אלעד-וו Says:

        רחל, תודה לך! 🙂

        1. בהחלט, הפסיכולוגיה הקורבנית דומה להפליא. חייתי בביג'ינג בתקופת האולימפיאדה והמהומות בטיבט, והשידור הטלויזיוני הסיני (רק באנגלית, לצערי אני לא דובר סינית) היה דומה להפליא לטלויזיה הישראלית בתקופת לבנון 2, עופרת יצוקה, וכאלה. כל הקונספירציות, התחושה שכולם מחפשים אותנו, שעיניו של העולם סומאות וצריך רק להסביר את צדקתנו, שנעשה לנו עוול היסטורי ועכשיו שלא יפריעו לנו כשאנחנו מתקנים אותו, כאלה דברים. השותפה שלי לדירה חטפה עצבים על כל הדיבורים על ה-dalai clique.

        וכמובן, את צודקת בנוגע לעובדות ההיסטוריות (ובוודאי מבינה יותר ממני בנושא). אולי יהיה מדוייק יותר לומר, בדיוק כפי שאת אומרת, שהאתוס הסיני הוא של שלטון משכיל שפועל לטובת העם. בכלל, המזרח הרחוק מלא בדיקטטורות מתפקדות עם אלמנטים קונפוציאנים: גם סינגפור ויפן נופלות תחת ההגדרה למיטב ידיעתי (להבנתי, יפן היא דמוקרטיה באופן מאד חלקי). ואני טוען שזה פער גדול מהתרבות הישראלית, וששלטון ריכוזי ישראלי יראה כמו איטליה, לא כמו סינגפור.

        2. יש לי רושם שזה סוד גלוי במיוחד שלסינים (טוב, נו, לפחות לאלה שאני מדבר איתם) לא באמת אכפת מטיבט ושינג'יאנג. הסוגיה של טיבט ושינג'יאנג היא יותר סמל — הפחד הוא שאם הן יפרשו, האומה כולה תתפרק (מה שבהחלט יתכן). כלומר, השליטה בטיבט ושינג'יאנג היא ריאל-פוליטיק שפועל למען אחדות סין (הנוכחית, הסטטוס-קווית). זו לא העמדה הרשמית (למרות שזה אספקט אחד בה) אבל האנשים שאני מדבר איתם נותנים את הרושם שזה האישיו העיקרי בשבילם. וזה שונה לחלוטין מהמצב בישראל.

        עוד הבדל מהותי הוא שאוכלוסיית ישראל דומה לאוכלוסיית השטחים, בעוד שאוכלוסיית סין גדולה בכמה סדרי גודל מאוכלוסיית טיבט. זה מאפשר לסינים להשתלט על טיבט (האן סינים הם כבר רוב בטיבט, לא? או כמעט רוב?). זה אומר שבעוד שישראל מחזיקה בשטחים במצב של כיבוש אבל לא יכולה באמת ליישב אותם, סין מיישבת את טיבט בקלות.

  2. ג'ו Says:

    ההשוואה של השליטה בטיבט לקולוניאליזם היא מופרכת, טיבט היא מבחינה חוקית חלק מסין, ותושביה הם אזרחים סיניים מבחינת החוק, למרות שזה לא שוס גדול. ההשוואה לשליטה הישראלית בשטחים תהיה רלוונטית אם הפלסטינים יהיו אזרחי ישראל.

  3. רני Says:

    אני הקטן והלא חכם שלא יודע כלום על סין ממליץ נגד מהפכה. בסין כיום אין מלחמה ואין רעב. זה לא היה המצב נניח מ1800 עד 1950. כאשר זה ישכח הכל ייתכן. מישהו דואג בסין, באמת דואג, שלכל הסינים יהיה כל יום אוכל.
    זה הישג אדיר קשה אפילו לדמיין כמה זה אדיר. במצרים מישהו השכיח או שכח שב 35 השנים האחרונות אף לא מצרי אחד לא הרג ולא נהרג במלחמה. השוה ישראל, ארה"ב, רוסיה, יוגוסלוויה לשעבר, כל מי שנלחם באפגניסטאן, זה גם פולין וגם מדינות נאטו. מבחינתי כישראלי 30 שנה כאלו זה שיא הפנטזיה. גם לכול המצרים יש פחות או יותר אוכל. זה לא פשוט בכלל. לפי מה שאני שומע ורואה דומני שיש אנשים במצרים שחושבים שאפשר להאכיל 80 מיליון איש ב SMS או בגוגל.הם טועים. מישהו ישלם שכר לימוד יקר בכדי לדעת שזו טעות.

    • רחל Says:

      תודה, אתה מעלה נקודה חשובה. אני אצטט בתגובה סיני ציני אחד שדיברתי איתו לפני כמה זמן ואמר: עד היום הממשלה התייחסה אלינו כמו לחזירים שצריך לדאוג להאכיל אותם, אבל היום כבר אכלנו מספיק ואפשר להתחיל להתייחס אלינו כמו לחיות קצת יותר אינטלגינטיות, נגיד קופים או דולפינים.

      להאכיל אוכלוסיה זה חשוב, הכי חשוב אולי, אבל כשהבעייה האקוטית של רעב נפתרת יש לאנשים נטייה עם הזמן לרצות עוד דברים מלבד בטן מלאה.

      גם אני נגד מהפכה, בכל מקום. מהפכה היא מלוכלכת ולעיתים קרובות עקובה מדם ומתלהבים ממנה בעיקר אלה שיש להם הפריבילגיה לראות אותה בטלוויזיה. ברור שהיה טוב בהרבה לו כל שלטון היה מוכן לוותר על חלק מכוחו, לעשות רפורמות הכרחיות או לפנות את מקומו כשזמנו עבר. מה לעשות שזה לא מה שקורה במציאות.

      לגבי סין, כנראה שרוב הסינים בינתיים מסכימים איתך ולכן אין כאן מהפכה. אגב, התקופה של רעב ומלחמות לא הסתיימה ב-1950 אלא בסוף שנות ה-70, עם מותו של מאו, בין לבין היו כמה מהתקופות היותר גרועות של סין.

  4. אהרן Says:

    רשימה יפה ותודה על הרחבת אופקי הבלוג,
    לאחרונה נפוצו מאמרים בעיתונות האמריקאית על השפעת השמרנות ובעיקר הניאו קונים על האליטה הסינית. מרק לילה כתב בניו ריפבליק על רשמיו ממסע הרצאות בסין תחת השם: "Reading Strauss in Beijing"
    http://www.tnr.com/article/magazine/79747/reading-leo-strauss-in-beijing-china-marx

    זוכרני גם שהוא מפנה למאמר של איוון אסמוס, שליח הניו יורקר לסין, על גל ריאקציונרי ששוטף את האליטה האינטלקטואלית הסינית. יש שם קטע משעשע על השטראוסייני מהרווארד, הרווי מנספילד, המתקבל בכבוד מלכים בסין וספריו מתורגמים, בעוד שבהרווארד הוא זוכה רק ללעג.

    בסופו של דבר אנו חוזרים לעיבודו של פוקויאמה לדיאלקטיקת האדון והעבד: האם יש תחליף לדמוקרטיה הליברלית כמושא שאיפה? האם הסינים ייצרו דגם אחר בהשראת מסורותיהם?

    • ofrilany Says:

      תודה רבה אהרן זה ממש מעניין.
      ניאו שמרנות שולטתתתתתתתת!1
      אבל אגב מרק לילה גם דיווח מסין שיש שמתבשל שם מין דור של צעירים מרדנים נוסח הבייבי בום, שההורים שלהם עובדים נורא קשה והם לא רוצים לעבוד

  5. אהרן Says:

    נו, עזוב אותך מז'יז'ק ודרידה ותתחיל קצת שטראוס. תפרסם בתכלת (דומני חצי דולר למילה) ואולי יתרגמוך למיליארד סינים. אכן עקב הפאדיחה בעירק זרקו אותנו מכל המדרגות בוושינגטון, אבל עתה סין…
    לילה הוא אופורטוניסט, בקולומביה ובניו יורק ריוויו הוא ליברל ובניו ריפבליק הוא ליברל הוק. אבל תמיד מרתק ומפרה לקרוא אותו ושני מאמריו בניו יורק ריוויו על שטראוס הם יצירת מופת ממש. (אם זכרוני איננו מטעני גל הפנה פעם כאן אליו, ואולי זו אחוות קולומביאנים).

  6. רני Says:

    לרחל תודה, באמת.
    תיקונך, על הרעב בימי מאו רק מצדיק את הרגשתי, לדעת איני יודע, כמה שיווי המשקל המורכב הזה שיוצר חוסר רעב בסין הנו רגיש, עדין ונוטה להתפרק. אני מקווה שיש מספיק סינים חכמים היודעים להביא את השחרור הרוחני מחזירים לקופים בחוכמה, נניח כמו שקיפודים עושים אהבה, לאט בזהירות ואם גם נדקרים פה ושם בכל מקרה לא להשתמש באלימות.

    • אלעד-וו Says:

      רני, הרעב בימי מאו נוצר בגלל שסין היתה דיקטטוריה שנשלטת בידי קבוצה אכזרית והרסנית במיוחד. משהו כמו ברה"מ תחת סטאלין. הבעיה לא היתה רק כלכלית, אלא גם ובעיקר שלטונית. לכן הנטיה הגורפת שנראה שיש לך, לתמוך ביציבות מעל הכל, היא אמנם מאד סינית, אבל לדעתי דווקא לא מתאימה במקרה הזה. השלטון הסיני מספק אוכל לתושבים אבל הוא, כמו כל דיקטטוריה, יכול להשתנות לרעה במהירות.

  7. תומסו Says:

    פוסט מעניין ומחכים. שיתפתי

  8. רחל Says:

    @אלעד
    למה הכוונה שיפן אינה בדיוק דמוקרטיה?
    ההיכרות שלי עם יפן היא שטחית מאד אבל עד כמה שאני מבינה היא דווקא כן דמוקרטיה יציבה, גם אם שונה מאד תרבותית מהדמוקרטיות המערביות.
    אבל גם בין השיטה הצרפתית לאמריקאית יש הבדלים די ניכרים. זה לא עושה אף אחת מהן ללא דמוקרטיה.

  9. יסמין Says:

    מרתק. הצלחת להסביר מצוין.

  10. גיל Says:

    זה באמת נורא איך הטיבטים מתפוצצים ורוצחים אזרחים סיניים וגם נורא איך הם מעולם לא כיבדו את השאיפות הלאומיות הסיניות למדינת לאום. זה נורא איך הם יורים גראדים, הטיבטים האלו, לערים סיניות. זה נורא איך החאג' מופתי אל דאלי לאמה שיתף פעולה עם הנאצים בניסיון להרעיל את בארות המים בסין.

    ברור גם שסין מוקפת מדינות שעושות אינדוקטרינציה לאזרחיהן לחסלה – כדי להסיט את תשומת ליבם מעליבותם שלהם. והיא גם די קטנה סין הזו. לעומת ישראל הגדולה.

  11. שלומית Says:

    פוסט מצויין ודיון מעניין. תודה.
    המלצנו עליו בבלוג "עסקים בסין".
    http://cafe.themarker.com/post/2056143/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: