שתי תשובות לחיים לקראת קטסטרופה

by

ימי השרב באמצע פברואר מזכירים שאלה הם זמנים מוזרים בשביל להיות בן אנוש. לא בכל דור ריחף מעל האנושות איום מוחשי כל כך של השמדה. פסיכולוגים בארה"ב מדווחים כבר כמה שנים שאימת חיסול האנושות הפכה לאחת התמות המרכזיות שעליהם מדברים המטופלים. והנה, בעיתונות הבריטית התפרסמו בסוף השבוע שתי כתבות על אנשים המסיקים מסקנות רדיקליות מהקטסטרופה הסביבתית המתקרבת. הראשונה מביניהן עוסקת בסוג מסוים של סגנון חיים שצובר פופולאריות באירופה ובארה"ב: הצטמצמות דמוגרפית. אחרי שוויתרו על האוטו ועל הארוחות הבשריות, יש כאלה שמוכנים להקריב גם את הילדים למען המשכיות המין האנושי.

מתברר שזוגות בעלי מודעות סביבתית נוקטים בפעולה וולונטארית, שגולת הכותרת שלה היא ביצוע מרצון של ניתוחי קשירת צינור הזרע (וסקטומיה) אחרי הולדת אפס עד אחד ילדים. בשכבות חברתיות מסוימות, ביצוע הניתוח הפך למעין לטקס התקדשות אקולוגי. גם הפלה ממניעים סביבתיים כבר אינה בגדר טאבו. לפי חישובים שביצעו חוקרים מאורגון, כל ילד שעליו מוותרים חוסך אחרי כמה דורות כמויות פחמן עצומות, המקבילות לאלפי טיסות טרנסאטלנטיות ואינספור ארוחות בשריות.

מומחים סביבתיים אחדים מעזים להצהיר שוויתור על ילדים הוא המתנה הכי גדולה שאדם מערבי יכול לתת לכדור הארץ – בעיקר בהתחשב בכך שצריכת המשאבים והנזק הסביבתי שגורם אדם מערבי גדולים לפעמים פי שלושים מזה של אפריקאי או ברזילאי ממוצע. כל מי שמצקצק בלשונו על ריבוי הילדים של הבדווים או האפריקאים צריך לזכור שמבחינת רציונל הקיימות, שלושת ילדיו הורדרדים הם הגיוניים הרבה פחות.

המבול, גוסטב דורה

בבריטניה, שבה חמישית מהנשים מגיעות לגיל 50 בלי ילדים, ורבע מהילדים הם בנים יחידים, רעיונות כאלה מתקבלים באופן די טבעי.  אבל אפשר רק לדמיין איך יגיב הפטריארך הישראלי על הצעה כזאת. בישראל, שבה הוולדנות היא הספורט הלאומי; שבה הדיון הפוליטי נשמע כמו ויכוח מקצועי בין וטרינרים בחוות הרבעה; שבה אפילו הומואים מרגישים לא בסדר אם לא השיגו תאומים לפני גיל 35. פובליציסט ישראלי שמרני בכיר אפיין לא מזמן בנימה שפנגלרית את ההבדל בין רצון החיים הישראלי לזה האירופי:

"יש כנראה קשר עמוק בין הפציפיזם האירופי לשיעורי הילודה הנמוכים ביבשת; שניהם מעידים על תופעת 'אכל ושתה כי מחר נמות'; אי-אמון עמוק בחיים לטווח ארוך, כי רצון חיים שאינו רק של הפרט אלא של הציוויליזציה שבתוכה הוא חי אכן מחייב קורבנות: הוא מחייב את המאמץ הכרוך בגידול ילדים, כמו גם את המאמץ והסיכון הכרוכים במלחמה למען ערכי החופש או למען עצם הקיום הלאומי והריבוני, כדי להבטיחם גם לדורות הבאים"

במלים אחרות: האירופים הם אימפוטנטים חסרי רצון חיים; הישראלים, לעומת זאת, מצטיירים כאן כשבט של לוחמים ויטאלים ואלימים, שמשריצים ילדים ולכן לא חוששים לאבד אותם במלחמות למען הקיום הלאומי (ואחר כך למלמל ש"אנחנו רק שומרים על הילדים"). ואכן, הישראלי אוהב את ילדיו כמו שהוא אוהב את האשכים שלו – כלומר כמכשירים להמשך קיומו של השבט.

אבל כאן המקום לעבור לכתבה השנייה, שעוסקת בעלייתה המחודשת של תנועת השרדנות (Survivalism) בארה"ב. השרדנים הם לרוב אנרכיסטים-ימניים, ולכן ההתחממות העולמית לא הכי מעניינת אותם; אבל הם מאמינים בקטסטרופות בעלות אופי דומה, כמו התכלות מאגרי הנפט או התפוצצות אוכלוסין. לגל העכשווי של השורדים, שנקראים preppers, יש אופי רך יותר מזה של שנות ה-80. רובם אינם מתבודדים בהרים של מונטנה ואונסים מטיילים תמימים, אלא צוברים מזון ונפט, לומדים לגדל מזון באופן עצמאי, ופשוט מחכים לאסון.

בעוד שקושרי צינור הזרע מוכנים לשלם מחיר כבד כדי למנוע את הקטסטרופה, השרדנים מנסים לדאוג לעצמם ולעבור אותה בשלום עם האנשים הקרובים להם ביותר. אבל בבסיס שתי האידיאולוגיות יש הנחה משותפת שלא כולנו נוכל לשרוד. האמריקאים, שהם ויטאליים יותר, מסיקים שצריך להתאמץ ולפתח כשירויות שיתאימו לזמנים שיבואו. האירופים, שהם ויטאליים פחות, מוכנים לוותר על ההמשכיות הביולוגית למען אחרים.

כיוון שהמצב הנוכחי הוא די חסר תקדים בדורות האחרונים, אפשר לנסות להסיק מסקנות מהקטסטרופה הגדולה ביותר שקרתה לנו בהיסטוריה. אני מתכוון, כמובן, למבול. נוח היה prepper. הוא היה מוכן לקטסטרופה ודאג להציל את התא המשפחתי שלו, יחד עם המגוון הביולוגי של כדור הארץ. אבל בנוסף להיותו פטריארך, הוא היה גם מהנדס ואינטלקטואל. הוא לא הביא מהעולם הראשון רק את הזרע שלו, אלא גם את הידע ואת המסורת שקיבל בהעברה ישירה מאדם הראשון. אם לא היה מביא איתו את הידע, האנושות אמנם היתה שורדת, אבל גם היתה נאלצת להתחיל מחדש מברבריות מוחלטת.

מכאן שבסופו של דבר, הישרדות והתרבות ביולוגית הן בוודאי  לא המסלול הבלעדי להמשכיות. בזמנים מסוכנים כמו הזמן הנוכחי, היענות לצו ההתרבות דווקא לא מצביעה על אמון גדול במיוחד "בחיים לטווח ארוך". במקום לצבור נפט וחיטה, אני ממליץ לצבור אנציקלופדיות בכל מקום פנוי שנשאר בבית. כי בעולם שאחרי המבול לא יהיה חשמל, ולכן גם לא תהיה ויקיפדיה.

תגים: , , , , , ,

14 תגובות to “שתי תשובות לחיים לקראת קטסטרופה”

  1. יותם Says:

    פוסט מעולה

    השאלה המשמעותית היא אולי, היא האם בכלל רוצים לשרוד?

    בסיטואציות היסטוריות של סף כליון, תמיד היו מי שהציעו ללכת בביטחה, בראש זקוף, אל עברי פי פחת. זו נראית לי הצעה סבירה ואולי אפילו רציונלית בנסיבות מסוימות. אבל אולי בעצם זו האסטרטגיה של הרוב

    • haemori Says:

      אין לי שום דבר נגד ללכת בראש מורם לכיליון. ממילא בסוף כולם מתים. אבל אם מתייחסים לזה ככה, אז היה ראוי לפחות לחשוב על כל מיני טקסי מוות, אולי כמו הסאטי של הנשים ההודיות

  2. מתן Says:

    מעניין שאתה אומר שהרבה זמן לא היתה את ההרגשה הזו של אוטוטו האנושות נחרבת – הרי עוד בראשית שנות ה-90 סרטים כמו "שליחות קטלנית" היו שוברי קופות היסטריים. בעשורים שאחרי מלחמת העולם השניה – מלחמה קרה, פצצות אטום – תחושת האיום הקיומי על האנושות היתה לא פחות, ואולי אפילו יותר, מוחשית מאשר היום. מאז סוף שנות ה-80, ובעיקר לאחר התפרקות ברה"מ, החרדה הקולקטיבית הזאת כמעט נעלמה, וכל מיני מועמדים להחליף אותה – כמו התפרצויות של נגיפים קטלניים למשל – עלו אך לא צברו תאוצה משמעותית, עד שממש בשנה-שנתיים האחרונות, הודות לאל גור ולאחרים, ההתחממות הגלובלית באמת הצליחה להתמצב כאיום הקולקטיבי האוליטימטיבי. יכול להיות באמת מעניין להשוות בין המצב הנוכחי לבין שנות ה-50, בבחינת "מה נשתנה" באסטרטגיות ההתמודדות עם הקטסטרופה האולטימטיבית במערב.

  3. יותם Says:

    http://www.slate.com/id/2244890/?from=rss

  4. ריקי כהן Says:

    קצת אירוני שבעלת אתר לאמהות מגיבה כאן, אבל זה פוסט נפלא.

  5. דודי Says:

    אני לא לגמרי מבין את ההיגיון שבהצטמצמות מרצון של המין האנושי כדי למנוע קטטסטרופה.

    הרי הקטטסטרופות הסביבתיות למיניהן (התחממות גלובלית, הדלדלות משאבי האנרגיה, וירוסים וכ') בניגוד למשל לשואה גרעינית, הן קטטסטרופות רק עבור האנושות עצמה. הטבע יתאים עצמו. אם, נניח, תשקע בנגלדש מתחת לאוקיינוס זו תהיה בשורה רעה לחיות היבשה שם (והאדם בכלל זה) אבל בשורה טובה לדגים ולאצות. יבשות הרי שקעו ועלו בעבר, והכל המשיך להסתובב.

    אם האנושות תחליט להכחיד עצמה מרצון ע"י קשירה המונית של צינוריות הזרע – למי בעצם זה יעזור?

    היגיון אפשרי, עבור אנשים פסימים, הוא לחסוך מאותו ילד שלא נולד את הסבל הצפוי לו כתוצאה מאותן קטטסטרופות, ולהימנע מהביאו לעולם.

  6. יעקב שפריר Says:

    נתת סיטוי בהיר לחרדות המעסיקות אותי מזה 30 שנה; אך כנראה דבר לא ישתנה – כל עוד אותם פירומנים המכנים עצמם אלהים או שליחיו נהנים מכוח פוליטי אדיר ו"פרו ורבו ומלאו את הארץ" יוסיף להיות ציווי עליון.

  7. הקטסטרופה המרהיבה של ג’יימס קמרון « ארץ האמורי Says:

    […] להרשות לעצמם להסתפק בכלום, לסגת לקומונה כפרית או להתכונן למבול, אולם בשביל הרוב, הכלום גורר דווקא את המשך הסביאה […]

  8. ל' Says:

    א. תמת ההתכוננות לקטסטרופה חזרה והופיעה בספרי מדע בדיוני קלאסיים רבים. הדוגמה היחידה שעולה בדעתי כרגע היא מסדרת סיפורי "המוסד" ליצחק אסימוב, בה מוקמת מושבה של אינציקלופדיסטים על מנת לשמר את הידע הקיים.

    ב. אני חושב ששמעתי על פרויקט קבירת אינציקלופדיות במציאותנו, מתישהו, אבל גוגל מסרב להוביל אותי אליו.

    ג. http://www.myfirstwar.co.il

  9. פסיכולוגיה Says:

    ללא ספק יש המוני אנשים שאכפת להם מכדור הארץ והם מוצאים כל יום דרכים מקוריות, הגיוניות פחות או יותר, בשביל להתמודד עם הבעיות.
    אבל בל נשכח שהרוב השפוי יודע ומבין, ואני מקווה שהפסיכולוגים מעודכנים בזה גם, שהפתרון לבעיות זה לא מהאדם עצמו – בביתו, בשכונתו או במקום עבודותו – אלא מהמדינות עצמן, מהתעשייה, מבעלי הממון, מהמדענים ומההשפעות…רק אלו ישפיעו באמת ויעזרו לכדור הארץ לשמוח ולשמח.

  10. יהוסיקביצ'יוס מעמול Says:

    נכבדי,
    עפעוף כזה מהיר הוא כמעט עצימת עיניים.
    הקטסטרופה כבר כאן, בקרו לכמה שעות באיזשהו בית-ספר בשכונה שלכם או שנים-שלושה בלוקים דרומה. אם לא קיבלתם צמרמורות כאלו על הידיים עפעפתם ממש מהר שוב.

  11. MicroBalrog Says:

    האם אתה אולי יודע אם יש שרדנים ישראלים?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: