השינה הטובה

by

לואי אלתוסר. החברים גוננו

1.

בבוקר ה-16 בנובמבר 1980, הופיע הפילוסוף המרקסיסט לואי אלתוסר בפתח חדר הרופא של "אקול נורמל סופרייר" בפאריס, שהיה סמוך לדירתו של אלתוסר. כשניגש אליו הרופא הוא אמר לו: "בוא מהר. הרגתי כרגע את אשתי". ואכן, כשנכנס הרופא לחדר הוא מצא את הלן אלתוסר, סוציולוגית בת 70, שוכבת מתה על רצפת החדר. נתיחה שלאחר המוות גילתה שהיא נחנקה על ידי בעלה – מהפילוסופים החשובים והמשפיעים ביותר במאה ה-20. הוא התעורר לפנות בוקר וחנק אותה בשנתה.

ההיסטוריון שלמה זנד מספר בספרו "האינטלקטואל, האמת והכוח" (עם עובד) שהרופא מיהר להתקשר למנהל אקול נורמל, ויחדיו הם החליטו להעביר את אלתוסר למוסד הפסיכיאטרי סנט אן, עוד לפני ששוטר כלשהו שמע על המעשה. אלן פירפט, שר המשפטים באותה תקופה, אמנם לא היה סוציאליסט אלא גוליסט, אך הוא לא מנע את ההליך המיוחד. "המסורת הקרטזיאנית לא איפשרה להניח שפילוסוף בשיעור קומתו של אלתוסר יכול לבצע רצח כה לא מחושב, ולא להיחשב מיד למטורף", כותב זנד. דיווחים שפורסמו אחרי הרצח משקפים את חוסר הנוחות שבה טופל פשעו של הפילוסוף על ידי העיתונות הצרפתית, ובפרט עיתונות השמאל. מהדיווח ב"ל'הומניטה" הקומוניסטי אפשר לחשוד שמי שנרצח הוא דווקא לואי אלתוסר עצמו, אותו מכנה העיתון "חברנו". "לה מונד" פירש את המעשה כ"התאבדות אלטרואיסטית" – מעשה טירוף שמבוצע על ידי דכאוניים, שהורגים את יקיריהם כדי לגונן עליהם מהייסורים שהם עצמם סובלים.

אלתוסר שהה בכמה מוסדות רפואיים, ואחרי ארבע שנים הוא שוחרר לביתו. הוא מת ב-1990. יתכן מאוד שהפשע שביצע דווקא תרם למיתוס שנרקם סביבו. לעברית תורגם ספרו "על האידיאולוגיה" (רסלינג, 2003, 79 שקלים).

האם אלתוסר זכה ליחס מיוחד בשל היותו אינטלקטואל ידוע? יש להניח שכן. ואולי זה בזכות נאמנותם של החברים באקדמיה? גם זה יתכן. האם אינטלקטואל  ישראלי יזכה ליחס דומה, אפילו על מעשים חמורים פחות? כנראה שלא. אבל מה שבטוח, שבצרפת נותרו לפחות עד לאחרונה אינטלקטואלים ביקורתיים עם תשוקה אמיתית, שפותחים את הפה וקולם נשמע. בישראל המין הזה היה תמיד מזדמן נדיר, ולאחרונה הוא נכחד למעשה או נאלץ להסתתר מפני רודפיו. עם כל ההערכה, הבלוגרים של "רשימות" (או של וורדפרס) לא מהווים תחליף ראוי. לכן, כיוון שבמצב הנוכחי האינטלקטואלים הביקורתיים חשופים במיוחד, ראוי להגן עליהם – לפחות ממי שלמד מהם פעם משהו, או שעוד מתעניין בכלל במה שהם אומרים. פשוט מכיוון שבלעדיהם יהיה רע יותר.

2.

כמו רשרוש העלים בשלכת, צליל צקצוק הלשונות נשמע כעת מכל עבר. נדמה לי שיש הבדל ברור בין זעקה על עוול, הליכה נגד הזרם או התייצבות מול הכוח באשר הוא, לבין צקצוק בלשון.

מה הם יגידו עכשיו? איך הם חיים עם עצמם? איך הם ישנים בלילה?

לא ברור לי ממתי הפכה הפוליטיקה, או הספרות, למרפאת שינה.

ב"כה אמר זרתוסטרא" כותב ניטשה כיצד הלך זרתוסטרא לחכם אחד,עליו נאמר שהוא מיטיב לדבר על השינה והמוסר.

אמר החכם: 'מעטים ידעו את הדבר: ואולם כל המידות הטובות נדרשות לו לאדם על מנת שייטיב לישון. האעיד עדות שקר? האנאף? האניח לעצמי לחמוד את שפחת רעי? כל אלה אינם יפים לה, לשינה הטובה'.

אמר זרתוסטרא: 'רק עתה נתברר לי יפה, מה ביקשו הבריות מעל לכל, בבקשם לעצמם מורה מוסר. את השינה הטובה ביקשו לעצמם ונוסף לכך מידות טובות כזרעי הפרג המרדים. שינה ללא חלומות, הלא זו החכמה בעיני כל חכמי הקתדרא המההוללים ההם: לא ידעו טעם טוב מזה לחיים…

אשרי המנומנמים: עוד מעט ובתרדמה ישקעו'.

כה אמר זרתוסטרא".

מי שמחפש לעצמו מורה מוסר כדי לישון טוב בלילה, עדיף שיקח לעצמו יועץ לניהול סיכונים. לא פעם יקרה שהמורה עצמו דווקא יגרום לו להפסיד שעות שינה.

אבל מי בכלל רוצה לישון טוב בלילה?

תגים: , , , ,

20 תגובות to “השינה הטובה”

  1. אלי א. Says:

    אין דרך יפה להגיד זאת, אבל כנראה שלחנוק את אישתך בלילה ואז לקרוא למשטרה עלול ליצור הסתכלות ציבורית קצת יותר הירואית-מיתולוגית מאשר להיות סתם חרא קטן שמטריד כל מה שזז.
    ועדיין השאלה הבסיסית עומדת, איך אנשים שההגות שלהם כל כך מדברת אל ליבנו יכולים להיות כאלה בחיים. התשובה כמובן מטרידה והיא משהו כמו "ככה זה".

  2. On the use and abuse Says:

    אזור אומץ, עפרי, והצהר על עמדותיך אופן מפורש, על כל המשתמע מהן, על כל השלכותיהן.

  3. בלהה Says:

    לפי מה שכתבת, אלתוסר לא הכחיש את המיוחס לו, ואפילו הסגיר את עצמו.
    בינתיים, מהידיעות בעיתון נראה שלאור לא רק מכחיש שביצע ניצול מיני פיזי, אלא גם מחכיש את הסגנון המטריד שלו, שכולל התייחסויות מיניות בוטות המתייחסות ישירות לאברי הגוף הנשיים של בחורות ונשים סביבו. נו באמת, הרי כל מי שלמד אצלו או מכיר מישהו שלמד אצלו יודע מה שווה ההכחשה הזאת.
    כך שנראה שיש לו דרך ארוכה לעבור לפני שיהיה ראוי להשוואה עם אלתוסר.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1150644.html

    חוצמזה, לא חייבים להיות במקהלת המצקצקים בשביל לדחות את מעשיו.
    וגם ממש לא חייבים להפסיק להפעל מיצירותיו ולקרוא בהן. אבל לשדר מסר של תמיכה בו זאת כבר קיצוניות אחרת.

    • ofrilany Says:

      טוב, הגופה של אשתו שכבה מתחתיו ולא היה מישהו אחר בחדר.
      לגבי עניין התמיכה – לא ברור לי למה תמיכה באנשים שאתה מעריך נחשבת למידה כל כך מגונה.

  4. בלהה Says:

    השאלה האם לאור מדבר בצורה סקסיסטית ופוגענית לא נראית לי מוטלת בספק יותר מכך שלואי רצח את הלן. במובן הזה, גם כאן אין מישהו אחר בחדר/בדסק שעלול להיות חשוד אלטרנטיבי.

    האם בעיניך זה עדיין טעון הוכחה? אני עצמי שמעתי מספיק בשבוע האחרון (ולא רק מ"אוזן רביעית"), מוזר לי אם אתה לא.

    נכון ש*זה* עוד לא הופך אותו לאנס, או אפילו למישהו שדוחף ידיים לנשים סביבו, אבל בעיניי זה מספיק לפחות בשביל להעריך אותו פחות.

    וכן, כאמור, גם אני מסוגלת לנקוט עמדה מורכבת שממשיכה להעריך את לאור על הגיגיו הספרותיים-פילוסופיים, ובו בזמן לא מעריכה אותו על אופן התנהגותו (גם אם לא אנס/הטריד לפי הגדרת החוק לאונס. ובמיוחד אם יתברר שכן אנס/הטריד).
    החלק השני הוא זה שיגרום לי לא לתמוך בו. גם אם זה יצער אותי אם יושתק ולא יכתוב יותר (ובעצם, אני לא רואה למה שלא יכתוב יותר מהכלא. אשמח לקרוא גם את מחברותיו מהכלא)

    (הכלא היה כאן הגזמה לצורך המחשה, לא נשמע שלפי המצב המשפטי הנוכחי הוא הולך לכלא. מקסימום יפסיד בתביעת דיבה. אם בכלל יטרח להגיש אחת)

    • ofrilany Says:

      ההחלטה אם הוא יהיה בכלא או לא לא נתונה בידיי, אני רק אומר שאני בטח לא אשמח אם זה יקרה. לעומת אנשים אחרים שממש משתוקקים לראות את נפילתו.
      יש טיפוס מסוים של אמנים בעלי אופי הרסני, להם ולסביבתם. כולנו מכירים אותם מהספרות והקולנוע. אני מרשה לעצמי להודות: יש לי חיבה מסוימת לטיפוסים כאלה. נראה לי שאווירה ציבורית שמעודדת סטריליות ומציגה איזה אידיאל אנושי טהרני מובילה לעולם שלא הייתי רוצה לחיות בו

      • בלהה Says:

        אבל יש גם מרחב בין "להשתוקק לנפילתו" ובין לשמוח שאדם הצליח שלא לתת דין וחשבון במשך שנים על יחס דכאני לנשים (לא שאני חושבת שטענת שאתה בקצה השני), ויש מרחב בין סטריליות וטהרנות לבין חיבה ללאור האיש.
        לא חייבים להיות תמונת המראה של "המקור" כדי להיבדל מסוג השיח הזה.

  5. מתן Says:

    יש מידות רעות יותר ויש מידות רעות פחות. אין סיבה להפסיק לקרוא את לאור, או להעריך אותו כאינטלקטואל רדיקלי וביקורתי, או לקבל את עמדותיו, להתווכח עימן, לפרסם אצלו בעיתון וכו'. גם לא צריך לשתף פעולה עם המקהלה הפוריטנית, ובטח לא עם איזה מן ניסיון מגוחך לבטל בעקבות הפרשה את העמדות ההומניסטיות שלאור מזוהה עימן כצביעות ותו לא.

    אבל כן צריך להגיד שאם נכונים המעשים המיוחסים לו – לאור זרם העדויות יש לומר שההכחשות של עורכי הדין שלו נשמעות קצת קלושות – אז האיש הוא מאנייאק רציני, וצריך להיענש. לא בשביל להשתיק אותו, ואפילו לא כדי לספק את יצר הנקמה של מישהו, אלא כדי שיהיה ברור שאלה לא דברים שמותר לעשות לנשים (וגם לא לגברים מן הסתם). אם אדם, יהיה רדיקלי וביקורתי וחשוב וידוע ככל שיהיה – ואולי דווקא בגלל כל זה – מרשה לעצמו להפעיל כוח נגד א/נשים באופן שברור לו שלא מקובל עליהן, אז צריך להבהיר לו (ועל האמצעים לעשות זאת התנהל כאן ויכוח בפוסט קודם) שזה לא ייתכן.

    גינוי מעשיו (לכאורה) של לאור הוא צעד פוליטי משמעותי: נשים (בעיקר) נתונות לדיכוי מצד גברים מסוגו באופן יומיומי – בכיתה, בעבודה ובכל מקום אחר, ושורת הפרשות של השנים האחרונות (מאיציק מורדכי ועד קצב ורמון) לא עושות רושם שמשפרות את המצב במיוחד. כמובן שגם הגנה עליו היא צעד פוליטי, אבל לא צעד חיובי כל כך, לדעתי.

    ברור שהוקעה של אדם זה או אחר לא תשנה את המצב לעומק, אבל המינימום שאנשים שמכירים את סוג הפרקטיקות האלה ומכירים בדכאנות שלהן יכולים לעשות הוא לומר ש(אם זה אכן נעשה)זה לא לגיטימי. אפילו אם הם מעריכים את האיש, את יצירתו ואת עמדותיו.

    • haemori Says:

      זהו, אז זה צעד פוליטי, אבל לגבי הטענה שהוא משמעותי… אני לא בטוח. נדמה לי שאת העבודה הפוליטית הזאת נסלי ברדה ורביב דרוקר כבר עושים גם ככה.
      במיוחד, כי העובדה שכיום הוא כבר לא מלמד בשום מקום היא כן רלוונטית כאן.

  6. מתן Says:

    פיספסתי את הסבב האחרון של ההתכתבות בתגובה שלי. גם אני לא בעד סטריליות – אבל גם לא בעד דיכוי. ובסוף על זה אנחנו מדברים – יש הבדל בין הרסנות עצמית, ואפילו בין פגיעה בסביבה של אדם כלשהו באופן ספורדי – לבין פרקטיקה שהיא חלק מממסד חברתי דכאני שמשאיר חלק עצום באוכלוסיה במצב של התגוננות והשתקה מתמידות. אם אדם כבר בוחר – או נאלץ, נגיד – לפגוע ולהרוס, יש מספיק קבוצות באוכלוסיה – בעלות כוח והשפעה והרסניות בפני עצמן – שפגיעה בהן תעשה רק טוב.

    לבחור להפנות את יצר ההרס שלך כלפי מי שגם ככה מדוכאות זה קל ומובן, אבל גם די פתאטי.

  7. מתן Says:

    טוב, אבל את נסלי ברדה ורביב דרוקר מאוד קל לפתור כריאקציונרים או כ"Chattering Classes" – מה שנכון, אבל אי אפשר עכשיו להגיד שאפשר להשאיר להם את העבודה. ובכלל, אם לכל אחד שיבחר בסוג כזה של התנהגות יקבל גיבוי מהמילייה שלו (המקרה של קצב אני חושב הוא דוגמה מובהקת) אז יוכל להמשיך בדיוק הצקצוק שאתה מדבר עליו, שנובע בעצם מכך שכל אחד יכול להסתכל על האחרים ולהגיד "אוי אוי אוי, אצלנו לא עושים דברים כאלה". אז יש משמעות, גם אם אולי היא באמת לא מאוד גדולה, לזה שאנשים שמקובלים גם הם במעגלים ביקורתיים ורדיקלים יצטרפו לביקורת. למרות שכמוך גם אני סולד מצדקנות ומטהרנות ומחוסר ביקורת עצמית, נראה לי שכן צריך לנסות לנקוט כאן עמדה שלא תהפוך למסע צלב אישי.

    • haemori Says:

      תשמע, תסתכל בקפה דה מרקר ותראה שיש מיליון אנשים, ואני לא מגזים, שרוצים לראות אותו בכלא. זה דבר שקל לראות. אני לא משחק כאן משחק של מי יותר רדיקלי, ואני מניח שיש גם כמה אנשים לא חלשים שעומדים לצדו של לאור, אם כי הם כנראה לא יפתחו את הפה. ובכל זאת, אני פשוט נוקט בכלל בסיסי שכשיש חיה פצועה, גם אם היא היתה תוקפנית, לא מתנפלים עליה ונועצים עוד חץ. אני לא חבר של לאור, ובקושי מכיר אותי אישית, אבל אני אוהב מאוד את השירים שלו וחייב לו המון מבחינת מה שלמדתי ממנו. מבחינה זו, הוא כמו רב שלי, ומי יגן על רבו אם לא התלמידים שלו?

  8. merav Says:

    זה נורא קל להתייצב בנינוחות צמאת דם בעמדה לפיה רגימת יצחק לאור בכיכר העיר, או לפחות תמיכה בוטחת בלינץ' שמבצעים בו, היא בבחינת המעשה הפוליטי הנכון: "גינוי מעשיו (לכאורה) של לאור הוא צעד פוליטי משמעותי", טוען מתן נחרצות וממשיך את הטענה: " נשים (בעיקר) נתונות לדיכוי מצד גברים מסוגו באופן יומיומי – בכיתה, בעבודה ובכל מקום אחר, ושורת הפרשות של השנים האחרונות (מאיציק מורדכי ועד קצב ורמון) לא עושות רושם שמשפרות את המצב במיוחד. כמובן שגם הגנה עליו היא צעד פוליטי, אבל לא צעד חיובי כל כך, לדעתי".
    אז ראשית, חשיפת השיטה והכוח שעומדים בבסיס ההתרחשות העכשווית אינה תמיכה במעשים המיוחסים ללאור, וכל ניסיון להציג אותה ככזו הוא עוד רטוריקה זולה ששקולה לתואר "עוכר ישראל" או "אנטישמי" לכל מי שמבקר את מדיניות ישראל.
    ולדבר היותר חשוב: מה זה בדיוק גברים "מסוגו של יצחק לאור"? האם לצורך העניין מרצה לפילוסופיה עדין נפש ופיוטי, היסטוריון כריזמטי ורהוט, חוקר ספרות חולמני וענוג או עורך מוסף שרמנטי ושאפתן, או כל דגם אחר של גבריות שאינו בוטה או כזה שמנצל את יחסי הכוחות בצורה יותר אלגנטית ופחות אגרסיבית מלאור, הוא לא חלק ממערך כוחות מוסדר ומונהג כמעט בכל האתרים "ההומניסטים" ו"הנאורים"? המעשה הפוליטי האמיתי והחשוב, הוא לחשוף את מה מה שמאפשר לכל אותם עדיני נפש לגנות כיום את הקולגה שלהם, בזמן שהם פעילים מלאים במערך החברתי הזה שנהנים לא פחות ממנו, אם לא הרבה יותר, מניצול של מעמדם.
    ההענות לפיתוי שבמחשבה שההוקעה הציבורית של יצחק לאור היא מעשה שעיניינו טיפול בבעיית ניצול יחסי הכוח בין גברים לנשים או צעד בדרך לשינוי מערך הכוחות הזה היא למעשה נפילה בפח הליברלי שמעדיף את התקינות הפוליטית על פני שינוי הסדר עצמו, שכן שינוי כזה יביא לפגיעה אנושה בחלק גדול מאותם ליברלים שהיום נהנים כל כך לראות במה שהם מקווים שתהיה נפילתו של אחד ממבקריהם הבודדים פה.

    • גיל Says:

      מהי השיטה שעומדת בבסיס ההתרחשות העכשווית? האם זוהי למעשה רדיפה של איש שמאל רדיקלי שמסווה את עצמה כהגנה על נשים שנפגעו מידיו?

  9. רונה Says:

    כתביו ופועלו של לאור נותרו רדיקליים כשהיו. הרעיונות הפוליטיים שבהם תמך נותרו בעיני ראויים. האיש עצמו סרח ולא מגיעה לו שום נקודת זכות על כך שבמהלך חייו הציל נמלה/העביר זקנה את הכביש/ סירב לשרת את הכיבוש. אם אכן דיבר כפי שדיבר לתלמידות ולעובדות תחתיו, אנס אישה אחת וכפה מגע מיני על אחרת, אני מצפה מהחברה בה אני חיה שתתמוך במי שפגע ולא בתוקף. היום אני בצד המדוכא, מחר אתה. אני לא אתן למי שמשפיל אותך ופוגע בך להסתובב בינינו, ויהא המשורר המוכשר ביותר בעולם. בלי פרקטיקה של סולידריות, כל השירים בעולם לא שווים כלום.

    • ofrilany Says:

      אני חושב שאת צודקת, אולי צודקת יותר ממני במישור העקרוני. אבל אני מבקש להתייחס למציאות העכשווית. אני חושב שהבחורות שהתלוננו מקבלות הרבה מאוד תמיכה – גם מנשים וגברים שתומכים בהן בתום לב וגם מ(בעיקר) גברים שלא ממש איכפת להם מהן ופשוט שונאים את לאור – עם או בלי לדעת מי הוא. לעומת זאת, לאור הוא גם בנאדם ובקונסטלציה הנוכחית כולם נגדו. אם הייתי רואה שהוא מקבל המון תמיכה (אפילו כמו למשל שהרב מוטי אלון מקבל) לא הייתי אומר את זה.
      קראתי אתמול שהכריש הלבן נמצא בסכנת הכחדה מיידית. למרות שהוא חיה מסוכנת וטורפת, יש כאלה שמנסים להגן עליו, בגלל שיש כל כך מעט כמוהו. זאת גם העמדה שלי לגבי המקרה שלפנינו – עמדה כמעט אקולוגית. את אולי תגידי שיש המון כרישים כמו לאור, אבל אני חושב שהוא תופעה די מיוחדת. ברור שזה לא אומר שצריך לשחות לו לתוך השיניים.
      יש כל מיני מאבקים בעולם, ולפעמים מאבק אחד בא על חשבון מאבק אחר. אבל אני מציע לדמיין שתי דיסטופיות: דיקטטורה שבראשה עומד לאור ודיקטטורה שבראשה עומדת נסלי ברדה. בדיקטטורה הראשונה יהיו הוקעות פומביות של אנשי שמאל מתון, שיגררו לפעמים עונשי מוות; משמרות המהפכה יכו מבקרי שירה; מעשי אונס שרירותיים של השלטון; הזזות אוכלוסייה; מדי פעם טיהורים של ראשות המפלגה מהומואים שהתקדמו יותר מדי; מפעלי אמנות ציבוריים בסגנון התיאטרון הברכטיאני; הדיקטטור ישאג "זונה" בשעת השידור השבועית שלו; פולחן אישיות לחנוך לוין; וכו'.
      לעומת זאת בדיקטטורה של נסלי ברדה השלטון יעודד בורות; יפעלו למען סירוס של אנשים בעלי מיניות חריגה; "בטאוני שירה" ייסגרו; יונהג איסור על לבישת רעלה מטעמי הגנת האשה; שוטרים ירדפו הומואים; הומואים יידרשו להירשם במשרד הבריאות כדי למנוע הפצת מחלות; נשים יתגייסו לתפקידים קרביים במידה הולכת וגדלה; יצירות שכוללות סצנות מיניות יצונזרו בבתי הספר; המשטרה תעצור אנשים ברחוב כדי לבדוק שהם לא מחזיקים סמים מעוררים; נשים ללא ילדים יירדפו, וכך גם א-מיניים (כי מין זה חובה, אבל רק בחדרי חדרים). כמובן שאונס והטרדות מיניות יימשכו, אפילו ביתר שאת, אבל רק במערכות שהמדינה לא רוצה להסתבך איתם.
      אני לא יודע איזו אחת מהדיקטטורות יותר גרועה. אבל מה שאני יכול להגיד, שבעוד שהדיקטטורה הראשונה היא אפשרות דימיונית לגמרי, הדיקטטורה השנייה, הניאו-שמרנית, למעשה קיימת כבר היום בפועל במדינת ישראל ובמדינות דומות. ואני חושב שהאווירה הציבורית של השנאה ללאור מוזנת בין השאר על ידי האספסוף שמחזיק את הדיקטטורה הזאת.

  10. מתן Says:

    אני מסכים שאי אפשר לראות באיזו התנפלות על לאור או על דומיו (מטרידי נשים סדרתיים אחרים) משהו שישנה את הסדר הקיים. ברור שכדי שאנשים כמוהו יפסיקו לחשוב שהטרדת נשים היא מוצא לגיטימי לצורך שלהם בהרס עצמי, בניית האגו או כל צורך אחר שהנוהג הדוחה הזה ממלא אצלם צריך לשנות מהיסוד את החברה הקפיטליסטית, המיליטריסטית, הגזענית והפטריארכלית שבה אנחנו חיים.

    אבל אני גם חושב שצריך לקרוא לילד בשמו – כמעט כל הנשים בישראל (וחלק לא קטן מהגברים) מותקפות ומוטרדות מינית על ידי טיפוסים מגוונים, שלאור הוא אחד מהם והמשותף לכולם הוא ש99.9% מהם הם גברים. לכן, ועם כל האמפטיה שאני מבין שרוחשים ללאור תלמידיו ואוהדיו הרבים, דעתי היא שעד שכמה קורבנות של השיטה הפטריארכלית שמאפשרת את הנוהג הדוחה הזה אוזרות אומץ וקמות ומגנות בקול את העניין, המעט שאפשר לעשות הוא לומר בקול שגם אם אנחנו מעריכים את האיש מכל מיני בחינות, המעשים המיוחסים לו אינם לגיטימיים וצריכים להיפסק. למי שהדבר ממש קשה עבורו, אני מבין גם בחירה באופציה של הימנעות מתגובה כלשהי.

    אפשר גם לנתח בצורה מלומדת את יחסי הכוחות שעומדים מאחורי המתקפה על לאור, לומר שהוא אינטלקטואל בעל עמדות שמאליות עקביות שחשוב שישאר משמעותי ועוד ועוד – אבל לגנות התנגדות להטרדה מינית, ואולי אפילו אונס, כ"נפילה בפח הליברלי שמעדיף תקינות פוליטית על פני שינוי הסדר עצמו" זה סתם שטות. נראה לי שהאתגר צריך להיות למצוא את הדרך לתמוך בקורבנות ובמאבקן תוך כדי הצבעה על הסיבות העמוקות – חברתיות, מבניות, פוליטיות – שמאפשרות את הדיכוי. אבל להגיד שהסיבות האלה, חשובות ככל שיהיו, פוטרות את המדכאים מאחריות, זו יותר משטות – זו אפילו דוגמה לאופן שבו ניתן להצדיק פרקטיקות דכאניות במסווה של רדיקליות כביכול.

  11. מלאור לפוקו: שתי הערות על פרשת הרב אלון « ארץ האמורי Says:

    […] שתחליט בשבילנו כיצד יש להתייחס ללאור. רק מתי מעט, בהם עמיתי ל"ארץ האמורי", העזו להציג עמדה מורכבת יותר, שגם אם […]

  12. מלאור עד פוקו: שתי הערות על פרשת הרב אלון « ארץ האמורי Says:

    […] שתחליט בשבילנו כיצד יש להתייחס ללאור. רק מתי מעט, בהם עמיתי ל"ארץ האמורי", העזו להציג עמדה מורכבת יותר, שגם אם […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: