טלי פחימה התאסלמה.
פעילת השמאל טלי פחימה התאסלמה.
המשפט הזה נפלט מפיהם של מגישי החדשות בבוז העמוק ביותר, כמין רכילות פרוורטית במיוחד. הוא כוון כך שיתקבל בגיחוך, בעוויה המצויה אפילו מעבר לזעם. על חנין זועבי זועמים, על טלי פחימה מגחכים. כי בישראל, הדחייה של טלי פחימה היא כבר מעבר לפוליטי; היחס אליה הוא כמעט זואולוגי. התגובה הלגיטימית היחידה המצופה מישראלי יהודי, אפילו בחוגים ליברליים, היא לומר שפחימה היא חולת נפש.
אבל מה בעצם כל כך מטורף בהתאסלמות של טלי פחימה?
לי בעצמי אין כוונה להתאסלם, אבל החלטה להתאסלם נראית לי בחירה לגיטימית לגמרי. אחרי הכול, האיסלאם הוא לא איזו כת מסוכנת שחיה מעבר לחושך. האיסלאם הוא דת די תובענית, אבל לא יותר מהיהדות, למשל. יש בעולם כמיליארד בני אדם ששייכים לדת הזאת, ועל אף הסגרגציה הגוברת בישראל, רבים מאיתנו פוגשים אנשים מוסלמים מדי יום, וכמו שאומרים "אין להם קרניים". בהתחשב בעובדה שכל כך הרבה מוסלמים חיים בינינו ומסביבנו, אולי מפתיע דווקא שכל כך מעט ישראלים מתאסלמים. במידה רבה, אפשר לומר שמטורף לא להתאסלם.
כששמעתי על ההתאסלמות של פחימה, חשבתי על שבתאי צבי. מבחינה מסוימת, יש דמיון מסוים בהתאסלמות של שבתי צבי ושל טלי פחימה. פחימה אמנם לא סחפה קהילות שלמות, אבל אני ואנשים אחרים הסתובבנו עם חולצות שעליהן הדיוקן שלה, ואהרן שבתאי כתב עליה שיר. בתקופות של משבר רוחני, ייאוש וחרדה קיומית בקרב היהודים, זאת תופעה היסטורית די נפוצה שהרבה יהודים ממירים את דתם. זאת דרך מסוימת, בעייתית אך לגיטימית (בעיניי) להתמודד עם הקונפליקט שבמצב היהודי.
יותר מכך: הרבה יהודים חשובים לאורך ההיסטוריה התאסלמו. אני מתכוון למשל לפילוסוף בן המאה ה-12 נתנאל, שידוע בשמו הערבי אבו אלברכאת אל־בגדאדי. אל-בגדאדי היה רב ופילוסוף חשוב, שהמיר את דתו בגיל מאוחר, והספיק לקנות לו שם בין חכמי האיסלאם של תקופתו, בעוד תלמידי חכמים בבגדד ממשיכים ללמוד את כתביו היהודיים. החוקר הגאון שלמה פינס הקדיש לפילוסופיה שלו כמה ממאמריו החשובים. היום הוא נחשב לאחד המבשרים המוקדמים ביותר של רעיון הלא-מודע. הרבה יותר קרוב לזמננו, אפשר להיזכר בליאופולד וייס, עיתונאי והוגה יהודי אוסטרי שהמיר את דתו והפך למוחמד אסד. הוא היה ממייסדי האומה הפקיסטאנית, ואביו של טלאל אסד – מהאנתרופולוגים החשובים ביותר בדורנו.
כל אלה בבחינת פרפראות. העניין הוא שיש סיכוי סביר שהרבה מאוד יהודים שחיים היום בישראל יהיו מוסלמים בעוד כמה עשרות שנים. אני לא יודע אם זה טוב, אולי זה אפילו רע. אבל עובדתית, יש להניח שדברים ישתנו במזרח התיכון. אנחנו חיים באזור מוסלמי, ועם כל הרגשות המעורבים, זאת עובדה שברמה הבסיסית ביותר, קשה מאוד להחזיק התנגדות לסביבה שלך לאורך הרבה מאוד זמן. אני נוטה לקוות שבכל קונסטלציה שתהיה, תינתן הכרה לזכות הקיום של יהודים, ועוד יותר מכך: של יהודים ליברלים, במקום הזה. אבל גם בהנחה שתהיה הכרה כזאת, יש להניח שכאשר האסלאם יהיה כאן יותר חזק הרבה מאוד יהודים יתאסלמו.
נשמע מדהים? ממש לא. זה הרי כבר קרה בעבר. לא מזמן כתבתי כתבה על מחקר של חוקר בשם אברהים בסל, אשר מצא שבשפה המדוברת על ידי הפלסטינים, יש מאות מלים שמקורן בארמית ובעברית, ושאינן קיימות בערבית המדוברת במדינות אחרות במזרח התיכון. וכך אמר בסל:
"קשה להוכיח את זה, אבל סביר להניח שחלק מהיהודים שחיו בארץ בתקופות קדומות התנצרו, ומן הסתם חלקם התאסלמו אחר כך ועברו לדבר ערבית. מן הסתם נשארה כאן חלק מהאוכלוסייה היהודית, הפיניקית והביזנטית. אם נחזור היסטורית לפרופיל הלשוני של ארץ ישראל או פלסטין – נגיע לתקופה הכנענית, העברית, הארמית, היוונית, הפרסית וערבית. משקעים לשוניים מהשפות האלה נשארו בדיבור המקומי".
זה די פשוט. השלטון מתחלף, אז חלק גדול מהאנשים משנים את הדת בהתאם. אני מניח שכמה מחברי הכנסת הצעירים ששואגים עכשיו בכנסת נגד חנין זועבי יהיו מוסלמים טובים, או לא טובים. הילדים שלהם ילמדו במדראסה על שם טלי פחימה. יהיה בזה משהו פואטי ויפה.
ועוד משהו: המרת דת זה נשמע מאוד רע, בסגנון ימי הביניים. אבל קודם כל, הרבה דברים בחיים שלנו נעשים דומים לימי הביניים. ודבר שני, הרבה מאוד מאיתנו כבר המירו את דתם: לנצרות. אנחנו כל כך נוצרים, שאנחנו אפילו לא מרגישים את זה. אבל על זה בפעם אחרת.
ארץ האמורי 