Posts Tagged ‘תיאוריית קונספירציה’

מיוחד לנתזים: הספרים שכבר לא תספיקו לקרוא לפני האפוקליפסה

12 ביוני 2010

לרגל סיומו של שבוע הספר העברי, אני מגישים מבזק מיוחד של "נתזים ספרים": מקבץ של ספרים מסקרנים (יותר או פחות) שיצאו לאחרונה או ייצאו בחודשים הקרובים. (מצטערים, אין ספרים עבריים; העברים יסתדרו בלעדינו)

המהפכה מתחילה בבית: על אלימות מינית בתוך קבוצות שמאל ושינוי חברתי

"גנוסיס מזוויע": אסופת מאמרים על הפילוסופיה והתיאוריה של הבלאק מטאל

פוליטיקה, חברה, שחרור ודיכוי בטורקיה העכשווית

גאולה פמיניסטית דרך הצלב: על כריסטולוגיה וביקורת פמיניסטית

מיניות ורעות לוחמים במלחמות נפוליאון

ספרו של טוד גיטלין על אמונת הבחירה והיחסים בין ארה"ב לישראל (נושא שעליו כבר כתבנו בעבר)

תרגום לאנגלית של "המובן של סרקוזי", ספרו השערורייתי של אלאן בדיו שבמרכזו "העכברוש סרקוזי" והריקנות של המשטר הפרלמנטרי-קפיטליסטי

תיאוריה של רגש האשמה הפוליטי בעידן הפוסט-קולוניאלי

חיי ההומאים באזורי הכפר; וקוויריות במדינות הדרום

החיים המקוונים של האומה הפלסטינית

כיצד ייראה (ונראה כבר) ההומו הסיני? איך אסיה יכולה לשנות את הקפיטליזם ולהציל את כדור הארץ?

כשקארי פגשה את סאלי: על ז'אנר הקומדיה הרומנטית הלסבית

דה מרקר, גרסת החליפות: על מדיניות מוניטארית ופיסקאלית איסלאמית

אתיקה של זוגיות בין אנשים טרנסקסואלים

תמיד פולאני: אוסף מאמרים על קרל פולאני האופנתי (או שכבר לא?)

שיחות עם סובקומנדאנטה מרקוס, מנהיג הזפאטיסטים

המרחק הקצר בינינו למלחמת עולם שלישית (גרעינית כמובן)

ענק. רישום של אתנסיוס קירכר (1680-1602)

ספרו המצופה של משה אידל על המיסטיקה היהודית בהגות של המאה ה-20

דיקנס כסופר קוויר; מיניויות אצל פוקנר

סקס מעבר לחומה: על נוער מרדני במזרח גרמניה

משלים ואמרות כנף אפריקאיות למנהל והפעיל החברתי

על הפוליטיקה של הארי פוטר (איך לא חשבו על זה קודם)

דלז ומשמעות החיים

הפוליטיקה של ניגריה מאז תקופת האבן

אמצעי הייצור ומיץ פטל: תיאוריה מרקסיסטית של ספרות ילדים

קריאה חדשה במאבקו של קנת סטאר נגד ביל קלינטון

הגנה על מושג החילון

על ההפרטה וה-Outsourcing של מדיניות החוץ והביטחון האמריקאית

אם למישהו היה ספק מי הבמאי הנכון בשביל חובב הקולנוע האינטלקטואל של תקופתנו, שני אוספים שונים של מאמרים על מיכאל הנקה מספקים את התשובה

שני ספרים חדשים מנסים להסביר איך הפכה המחשבה הקונספירטיווית לצורה מקובלת כל כך של חשיבה פוליטית בארה"ב?

על מותה של השמרנות הבריטית (כן, דווקא עכשיו)

סקירה מעניינת על הספרים החדשים של שני הוגים פוליטיים בריטים: טרי איגלטון השמאלי ורוג'ר סקרטון השמרני. המסקנה שעולה מההשוואה היא ששניהם מגיעים למסקנות די דומות. בין השאר, דווקא סקרטון, שמתעב את האוטופיות החברתיות והאדריכליות של המודרניזם, מגלה סקרנות על גבול הסימפתיה כלפי טרוריסט ה-11/9 מוחמד עטא, שכתב, כך מתברר, דיסרטציה אקדמית על ההרס של חאלב העתיקה לטובת"junkyard modernism".

ולסיום (לא שכחנו את מצעד הגאווה):

למה הומוסקסואליות מונעת מלחמות?

מי הרג את רפאל איתן?

26 במאי 2010

מה הקשר בין הילדה הרצוחה נאווה אלימלך לבין שמעון פרס?

מה שרון לא רצה שרפול יספר – ומה הוא עשה בעניין?

מה הצבא האמריקאי בונה ליד ראש העין?

מה נתן שרנסקי באמת עשה בכלא הסובייטי (שאלה ששאלו גם אנשים אחרים )

מאיפה מגיעים המיליונים של האנרכיסטים?

האם טורבינות הרוח ברמת הגולן הן באמת טורבינות רוח?

מה הקשר בין ילדי תימן לניסויים אטומיים בדימונה?

מה ההסבר למכת היתושים בסיני ואיך זה קשור למסדר הישועי?

האם הבן של יגאל עמיר הוא באמת הבן של יגאל עמיר?

מה הסיפור האמיתי מאחורי קריירת הזימרה של רפי גינת הצעיר?

בשביל מי עובדת גאולה עמיר, ומה היא עשתה בנורווגיה ב-1973?

הרבה שקרים מספרים לנו מגישי מהדורות החדשות. למעשה, כמעט כל מלה שיוצאת להם מהפה היא שקר, באופן כזה או אחר. מה שהם מגלים הוא שקרי או חסר חשיבות, כי מה שהוא מספיק חשוב אסור להם גם ככה לספר לנו. כל מי שעבד במערכת חדשות יודע כמה ידיעות נפסלות מדי שבוע על ידי הצנזורה. כל מי שקצת מתעניין יודע שבמקרים רבים אסור לפרסם גם שיש צו איסור פרסום. אבל מה שפחות ידוע הוא האופן שבו התקשורת מוחקת את המחיקה, כלומר מסתירה ומסווה באופן אקטיווי את עצם העובדה שיש מידע מוסתר. כדי שהעיתון לא יתמלא חורים (כמו במקרה הנדיר הזה), התקשורת נדרשת לייצר תמונת מציאות ולהמציא סיפורים קוהרנטיים פחות או יותר, שיישמעו סבירים ויסתירו את האמת. למעשה זה גם אינטרס של התקשורת, כי המעשיות שהיא נדרשת לספר הן יותר קלילות, מביאות מפרסמים ועושות מה שנקרא "feel good" בימים החמים של הקיץ. כך שחלק גדול ממה שהתקשורת מספרת לנו על ישראל הוא לא סתם שקר, אלא הסתרה של אמת.
כך למשל, אני זוכר שביום של התקיפה בסוריה בספטמבר 2007, צבי יחזקאלי מערוץ 10 לא הסתפק בלשתוק, אלא ישב באולפן והסביר בלי בושה שהמשטר הסורי ממציא סיפורים לצרכי תעמולה פנימית. ובהקשר אחר – ראו למשל את הדוגמא המזעזעת הזו שמובאת כאן. למעשה, זה מה שנקרא היום חדשות בישראל: שקר מרשרש. התקשורת משקרת כל הזמן. אבל השקר מספר אחד שהתקשורת מספרת לנו זה שמישהו מאמין לה.
כאילו שאנשים עדיין יושבים מול יונית לוי או מיקי חיימוביץ ומהנהנים בנאמנות כמו מפאי"ניק בנאום של ירוחם משל. צריך רק לקרוא את מה שעמיר בניון אומר, או להיזכר בעצומה הזאת, כדי להבין שבערך 70% מהאזרחים בישראל לא מאמינים למלה ממה שיוצא לשתיהן מהפה – אפילו לא לעובדות הפשוטות.

אנשים צעירים מקבלים את המידע שהם זקוקים לו בבלוגים שעליהם הם סומכים, או  דרך רשת החברים שלהם בפייסבוק, שאמנם מתבססת חלקית על לינקים לכתבות באתרי החדשות אבל מעניקה להם פרשנות שונה. בשמאל התרבות הזאת התפתחה באופן מדהים בשנה האחרונה, ואני מניח שגם בהרבה קהילות אחרות. מי שחי עדיין לפי תמונות המציאות "המוסכמת" של מהדורות החדשות זה פחות או יותר 27 מנדטים של מצביעי קדימה (לא כולל יוליה שמאלוב-ברקוביץ).
אבל גם הם לא ממש; כי גם הם לא מטומטמים מספיק בשביל לאמץ את הצורה שבה החדשות ממשמעות את המציאות.
מה שאפשר ללמוד מהפרשיות של אולמרט, מהשחיתויות של ליברמן וממכירת המניות של חלוץ הוא שהלאומנות הציונית, דומיננטית ככל שתהיה, היא כיום לא יותר מהתחסדות של אנשים שחושבים כל הזמן איך לעשות עוד כסף. השבט הלבן של מצביעי ליבני קובע היום את עמדותיו בהתאם למניה שבה נמצא הכסף שלו. אם מיקי חיימוביץ תגיד מחר, למשל, שפלסטינים חטפו אשה עם ילד שנסעה בכביש חוצה שומרון ולא ידוע איפה היא נמצאת, מצביע קדימה שיושב עם המשפחה שלו מול הטלוויזיה לא באמת יחשוב: "אוי ואבוי". הוא יחשוב: "יופי, עכשיו המניה של איתוראן תעלה" או "שיט, למה לא קניתי מניה של איתוראן". כנ"ל לגבי התפרצות שפעת קטלנית והמניה של טבע (בהתאמה). עם כל הלאומנות ההיסטרית שיש בישראל, הרי אף אחד כאן לא חי לפי ה-raison d'État, ההיגיון של המדינה.

נדמה לי שאחת הבעיות של השמאל הוא שהוא מנסה לענות לאיזו עמדה מיינסטרימית שמוצגת בתקשורת ושכאילו מייצגת את רוב הציבור. האבסורד הוא שיונית לוי עצמה כנראה לא מאמינה למה שהיא אומרת (אם כי מיקי חיימוביץ כנראה כן); וכמובן שהצופים שלה לא מאמינים. רוב האנשים בישראל רואים כיום את המציאות באופן שונה לגמרי.
קחו למשל חיילים. אנחנו מניחים שהם צופים ב"פוליטיקה" עם עודד שחר או בהכל דיבורים וזה מה שמעצב להם את תמונת המציאות. אבל זה לא נכון. אלה אנשים צעירים; רובם בכלל לא יודעים מי זאת עירית לינור, ומקורות המידע שלהם על המציאות הם אחרים לגמרי. אנחנו מתווכחים איתם על דברים שהם בכלל לא מאמינים בהם.
אז במה אנשים כן מאמינים? ככל שהתעמקתי בעניין, גיליתי שיש בישראל כיום הרבה מאוד אנשים מכל מיני קבוצות ורקעים שמאמינים בשליטה של אחוות האילומינאטי או של הוותיקן בחיינו. עוד יותר הרבה מאמינים בכל מיני שברים ורסיסים של התיאוריה הגדולה שנוגעים לשאלות שונות – ההתנתקות, רצח רבין, מלחמת לבנון השנייה, נסיבות מותו של רפול וכו'. הרבה אנשים לא יקראו לאויב האילומינאטי או הישועים, אלא האליטות או האיחוד האירופי, אבל המבנה וגם התוכן יישאר אותו דבר.
לפני כמה שנים כתבתי כתבה על אתרים בנושא קונספירציות, ומאז נעשיתי יותר עירני  לתיאוריות וטענות קונספירטיוויות שמסתובבות בארץ בכל מיני חוברות, ספרונים ועלונים שמופצים בצבא, ובעיקר במספר אתרים ופורומים ברשת. עד אז חשבתי שרפול באמת נהרג בגלל מזג אוויר סוער, וששמעון פרס הוא סתם זקן חביב (טוב, לא ממש). עד אז, לא שמעתי בחיים את הטענה שפרס עובד בשביל קבוצת בילדנברג או שהבונים החופשיים מנווטים את ההיסטוריה של ישראל. לא מדברים על הדברים האלה בחוגים שבהם אני מסתובב.
בדיוק מהסיבה הזאת, ומכיוון שלהערכתי לא כל קוראי "ארץ האמורי" חשופים למקורות האלה, הבאתי למעלה כמה לינקים עם דוגמאות נבחרות. הרבה מתיאוריות האלה הן משעשעות ומעוררות את הדמיון; אבל כמה מהן כנראה פשוט נכונות. אני משאיר לכם להחליט איזה.
המקורות הם בעיקר הפורום המשובח "חשיפת מסמכים" בפורטל הימין הקיצוני רוטר.נט. הדמות הבולטת בפורום הוא שחף פילוביץ, אדם שהפך לאגדה עוד בחייו. יש הטוענים שפילוביץ כלל אינו קיים, או שהוא אינו אלא מדריך צלילה אילתי בשם מאיר משולם. בנוסף אליו, יש עוד כמה מקורות מקצועיים פחות, כמו "הבלוג של חויובה", שאמנם לא התעדכן לאחרונה. ויש את "אמת אחרת" השמאלני-ניו אייג'י (ראו בהרחבה בהמשך).
אה, ויש את בארי חמיש.

מישהו זוכר את בארי חמיש? זה האיש שחיבר את הספר "מי רצח את יצחק רבין", כנראה הגרסה המפורטת ביותר של תיאוריית הקונספירציה על רצח רבין. לפני כמה ימים קיבלתי ממנו איזה אימייל. למה? אני כבר לא יודע – אולי אני מופעל על ידי השב"כ. הנושא היה המצעדים של הימין בסילואן; אבל להפתעתי  מושא ההתקפה המרכזי של האימייל היה איתמר בן גביר שמארגן את המצעדים.
מתברר שחמיש טוען כבר שנים שבן גביר הוא לא בדיוק מה שהוא נראה. בן גביר ואשתו אילה כבר תבעו אותו. בין השאר, טענה אילה בן גביר במשפט כי "בעקבות הפרסומים על בעלה, ניזוקה בלימודיה… לאחר שחברתה לכיתה, אשר נהגה להעביר לה חומר לימודי רב ניתקה עמה קשר בטענה כי נישאה לסוכן שב'כ". הם זכו (השופט פסק בדבר "העדרה של תשתית עובדתית משמעותית העשויה לבסס את אמיתותם" של פרסומיו). זה סיפור מסובך: ברוך מרזל, שותפו לדרך של בן גביר, העיד כי במשך תקופה ארוכה הוא תמך בחמיש עצמו באופן קבוע בסכומים של אלפי שקלים בכל חודש (מאיפה יש לו?).
אז הנה, כבר למדנו כמה דברים על הימין שלא ידענו קודם. אפשר להתרשם שכמו שלשמאל יש הטרדות מיניות, לימין יש סוכני שב"כ (אני מניח שזה נכון גם בכיוון ההפוך). אם הייתי מפרסם את כל מה שחמיש כתב באימייל שלו הייתי חוטף כל כך הרבה תביעות דיבה שלא הייתי יוצא מזה. חמיש בעצמו יושב עכשיו בסנט אוגוסטין, פלורידה. הוא מאשים בפדופיליה בערך חצי ממנהיגי הציונות הדתית, ואת החצי השני בעבודה בשביל השב"כבכל מקרה אפשר לקרוא הכול באתר "ארכיוני האילומינאטי". מעניין לציין שהוא גם מאוד נגד שרה פיילין.
לבארי חמיש יש גם תיאוריה מקיפה יותר בנוגע לשליטה בישראל של "המועצה ליחסי חוץ", או בשמה הישן "האילומינאטי". הוא הסביר על זה פעם בבלוג של אלי אשד:

הכל התחיל בפגישה שהתקיימה ב-‏1785 של ראש הארגון החשאי ה"אילומינטי" בבוואריה, אדם ויספאוט, עם משיח השקר יעקב פראנק ועם המיליונר אנשל רוטשילד. האילומינטים היו שליחים של הישועים הקתוליים, שרצו לערער את הנצרות. בפגישה הזאת נקבעה תוכנית של יצירת סדר עולמי חדש, שמופעלת מאז ובהצלחה גוברת והולכת… עד 1967 נשלטה ישראל בידי קבוצת בילדרברג, ואז נוצר נתק עמוק עד שפרס החזיר אותם לתמונה. אחרי 1967 עברנו לשליטת ה-CFR, המועצה ליחסי חוץ האמריקנית.  גולדה מאיר הייתה נציגה של ה-CFR. משה דיין היה הנציג של הקבוצה האמריקנית וידע טוב מאוד שהערבים עומדים לתקוף ב-‏73. כל המלחמה הזאת תוכננה בידי קיסינג'ר בידיעת מנהיגי ישראל. קיסינג'ר בכלל מעוניין בחיסול מדינת ישראל… כולם רצו ישראל בינלאומית כמו שאר העולם. גם הערבים כולם שייכים לניו וורלד אורדר. הערבים גם הם קורבנות בדיוק כמונו.

נשמע הזוי? בסמוך לאימייל מבארי חמיש, קיבלתי עוד אימייל הנושא את הכותרת "מיהו האויב האמיתי של האנושות". הפעם הכותב נושא את השם המרשים דב אבן אור, שעומד בראש "תנועה לבניית עם ישראל". הוא מסביר ש"רוב רובו של הציבור, אינו יודע בדבר קיום קמפיין חסוי בכל העולם שמטרתו ביטול כל מדינות הלאום". העולם האמיתי מנוהל לטענתו על ידי קבוצה של 20 איש הנפגשים באופן תקופתי, שראשיה הנוכחיים הם "ג'ורג' בוש האב, ז'יסקר ד'סטן (נשיא צרפת בעבר), טוני בלייר, האפיפיור, מלך סעודיה, הנרי קיסינג'ר, ביל קלינטון, מלך ספרד ועוד". הם אלה שמכתיבים את סדר היום העולמי. מעתה, אם כן, אל תפחדו מענת קם – הסכנה האמיתית היא ז'יסקר ד'סטן!
למעשה, זוהי עוד וריאציה מקומית על התיאוריה בדבר "המסדר הסודי של האילומינאטי" – המיתולוגיה הקונספירטיווית הגדולה ביותר בעידן המודרני. כמובן שהבונים החופשיים משחקים בה תפקיד מרכזי.
התיאוריות האלה מסתובבות לא רק באמריקה, אלא גם בהמון מקומות אחרים בעולם, למשל ברוסיה ובעולם הערבי. בקהיר ובעמאן ספרים על השליטה של המאסונים בחיינו הם רבי מכר היסטריים, יחד עם הפרוטוקולים של זקני ציון. איריס יער-אדלבאום כתבה על זה פעם בהרחבה בבלוג שלה. מעניין לציין שבשנים האחרונות התחילו לצוץ תומכים לתיאוריות האלה גם באגפים מסוימים בשמאל הישראלי – אם כי האבחנה בין שמאל לימין היא מעט מטושטשת בחוגים האלה.

כאמור, לפני כשנתיים נפתח אתר די עשיר בתוכן בשם "אמת אחרת" שמקדם גם הוא את התיאוריה על האילומינאטי בראשות רוקפלר. הוא הוקם על ידי מורה ליוגה בשם ניב דור-כהן, ופעילים בו לא מעט אנשים, רובם כנראה מחוגי הרוחניות. זה אולי הפורום היחיד בעברית שבו אפשר לקרוא את המשפט "האם באמת היו מקלחות עם גזים? או שזה רק עוד אחת מהקנספרציות?".

מכל זה אני מסיק את המסקנה הבאה, שרבים מאיתנו יתקשו לקבל: אם יש סיפור או אמונה שיש לה סיכוי לאחד את השמאל ואת הימין, הרי זה המיתוס הקונספירטיווי בדבר "המועצה ליחסי חוץ". הרי באופן כזה או אחר, אנחנו מאמינים בזה כבר עכשיו.

קראתי פעם מאמר שאומר שהאמונה וההפצה של תיאוריות קונספירציה היא אסטרטגיה פוליטית שבה נוקטים ציבורים שמהן נמנעת באופן שיטתי הגישה לאינפורמציה מהימנה. במושגיו של גיאורג זימל, תיאוריית הקונספירציה היא "קיצור דרך": רעיון פשוט, שסביבו יכולה קבוצה לצאת לשנות את גורלה (ותודה לאיתמר על ההפניה).

מבחינות רבות, להאמין בקונספירציות זה היום מציאותי יותר מאשר להאמין במציאות. אם כולם מסביב מאמינים בקונספירציות, לנסות להיאחז באיזו מציאות סמכותית שתזכה לאישורם של ירון לונדון ומתן וילנאי זה די נאיווי.
אם אני צריך לבחור בין לפחוד מענת קם לבין לפחוד מז'יסקר ד'סטן, אני מעדיף את ז'יסקר ד'סטן.