Posts Tagged ‘שינה’

השינה הטובה

17 בפברואר 2010

לואי אלתוסר. החברים גוננו

1.

בבוקר ה-16 בנובמבר 1980, הופיע הפילוסוף המרקסיסט לואי אלתוסר בפתח חדר הרופא של "אקול נורמל סופרייר" בפאריס, שהיה סמוך לדירתו של אלתוסר. כשניגש אליו הרופא הוא אמר לו: "בוא מהר. הרגתי כרגע את אשתי". ואכן, כשנכנס הרופא לחדר הוא מצא את הלן אלתוסר, סוציולוגית בת 70, שוכבת מתה על רצפת החדר. נתיחה שלאחר המוות גילתה שהיא נחנקה על ידי בעלה – מהפילוסופים החשובים והמשפיעים ביותר במאה ה-20. הוא התעורר לפנות בוקר וחנק אותה בשנתה.

ההיסטוריון שלמה זנד מספר בספרו "האינטלקטואל, האמת והכוח" (עם עובד) שהרופא מיהר להתקשר למנהל אקול נורמל, ויחדיו הם החליטו להעביר את אלתוסר למוסד הפסיכיאטרי סנט אן, עוד לפני ששוטר כלשהו שמע על המעשה. אלן פירפט, שר המשפטים באותה תקופה, אמנם לא היה סוציאליסט אלא גוליסט, אך הוא לא מנע את ההליך המיוחד. "המסורת הקרטזיאנית לא איפשרה להניח שפילוסוף בשיעור קומתו של אלתוסר יכול לבצע רצח כה לא מחושב, ולא להיחשב מיד למטורף", כותב זנד. דיווחים שפורסמו אחרי הרצח משקפים את חוסר הנוחות שבה טופל פשעו של הפילוסוף על ידי העיתונות הצרפתית, ובפרט עיתונות השמאל. מהדיווח ב"ל'הומניטה" הקומוניסטי אפשר לחשוד שמי שנרצח הוא דווקא לואי אלתוסר עצמו, אותו מכנה העיתון "חברנו". "לה מונד" פירש את המעשה כ"התאבדות אלטרואיסטית" – מעשה טירוף שמבוצע על ידי דכאוניים, שהורגים את יקיריהם כדי לגונן עליהם מהייסורים שהם עצמם סובלים.

אלתוסר שהה בכמה מוסדות רפואיים, ואחרי ארבע שנים הוא שוחרר לביתו. הוא מת ב-1990. יתכן מאוד שהפשע שביצע דווקא תרם למיתוס שנרקם סביבו. לעברית תורגם ספרו "על האידיאולוגיה" (רסלינג, 2003, 79 שקלים).

האם אלתוסר זכה ליחס מיוחד בשל היותו אינטלקטואל ידוע? יש להניח שכן. ואולי זה בזכות נאמנותם של החברים באקדמיה? גם זה יתכן. האם אינטלקטואל  ישראלי יזכה ליחס דומה, אפילו על מעשים חמורים פחות? כנראה שלא. אבל מה שבטוח, שבצרפת נותרו לפחות עד לאחרונה אינטלקטואלים ביקורתיים עם תשוקה אמיתית, שפותחים את הפה וקולם נשמע. בישראל המין הזה היה תמיד מזדמן נדיר, ולאחרונה הוא נכחד למעשה או נאלץ להסתתר מפני רודפיו. עם כל ההערכה, הבלוגרים של "רשימות" (או של וורדפרס) לא מהווים תחליף ראוי. לכן, כיוון שבמצב הנוכחי האינטלקטואלים הביקורתיים חשופים במיוחד, ראוי להגן עליהם – לפחות ממי שלמד מהם פעם משהו, או שעוד מתעניין בכלל במה שהם אומרים. פשוט מכיוון שבלעדיהם יהיה רע יותר.

2.

כמו רשרוש העלים בשלכת, צליל צקצוק הלשונות נשמע כעת מכל עבר. נדמה לי שיש הבדל ברור בין זעקה על עוול, הליכה נגד הזרם או התייצבות מול הכוח באשר הוא, לבין צקצוק בלשון.

מה הם יגידו עכשיו? איך הם חיים עם עצמם? איך הם ישנים בלילה?

לא ברור לי ממתי הפכה הפוליטיקה, או הספרות, למרפאת שינה.

ב"כה אמר זרתוסטרא" כותב ניטשה כיצד הלך זרתוסטרא לחכם אחד,עליו נאמר שהוא מיטיב לדבר על השינה והמוסר.

אמר החכם: 'מעטים ידעו את הדבר: ואולם כל המידות הטובות נדרשות לו לאדם על מנת שייטיב לישון. האעיד עדות שקר? האנאף? האניח לעצמי לחמוד את שפחת רעי? כל אלה אינם יפים לה, לשינה הטובה'.

אמר זרתוסטרא: 'רק עתה נתברר לי יפה, מה ביקשו הבריות מעל לכל, בבקשם לעצמם מורה מוסר. את השינה הטובה ביקשו לעצמם ונוסף לכך מידות טובות כזרעי הפרג המרדים. שינה ללא חלומות, הלא זו החכמה בעיני כל חכמי הקתדרא המההוללים ההם: לא ידעו טעם טוב מזה לחיים…

אשרי המנומנמים: עוד מעט ובתרדמה ישקעו'.

כה אמר זרתוסטרא".

מי שמחפש לעצמו מורה מוסר כדי לישון טוב בלילה, עדיף שיקח לעצמו יועץ לניהול סיכונים. לא פעם יקרה שהמורה עצמו דווקא יגרום לו להפסיד שעות שינה.

אבל מי בכלל רוצה לישון טוב בלילה?