Posts Tagged ‘רם פרומן’

שתי סיבות לאופטימיות

21 במרץ 2015

1.

בימים האחרונים הרשת (ובמיוחד עיתון "הארץופייסבוקשזה כמעט היינו הך בימינומלאה מאמרים מז'אנר במה "השמאלטעה ומה "השמאלצריך לעשותהבעיה עם המאמרים הללו מתחילה בהתחלה – מי אמר ש"השמאלטעה בכללושהוא צריך לעשות משהוהאם פרה טועה כאשר היא לא עפההאם היא אמורה להתחיל לעוףפרה לא עפה כמו שחתולים לא מדברים כמו שבני אדם אינם זוחליםזה פשוט לא בטבע שלהם. או שלנו.

מקור הבלבול הוא במילה "שמאל". הרי המילה הזאת מציינת בדרך כלל סובייקט פוליטי שאמור לעמוד בסטנדרטים מסוימיםקידום זכויות אדםשוויון חוקי וכלכליצדק חברתי וכדומהאם "השמאלהישראלי הוא שמאל במובן הזה אז הוא ודאי נכשל ויש גם הרבה דברים שצריך לתקןאבל הוא לאשהרי כאשר אנשים מדברים על "השמאלבארץ הכוונה בדרך כלל לקבוצה חברתית מסוימתשהצליחה לצבור כוח פוליטיתרבותי וכלכלי עצום החל מתחילת המאה הקודמתההצלחה הזאת היתה מבוססת על נישול הפלסטינים מחד גיסא ודחיקה של יהודים מארצות ערב לשוליים מאידך גיסאוהכול בכסות “ממלכתית” אוניברסליסטית.

i1

מבחינה זאת "השמאלנחל הצלחה פנומנליתולראייה – הקבוצה החברתית הזאת אמנם איבדה את הרוב הפוליטי שלה בשנות השבעים אבל עדיין אוחזת בלפחות שליש מהפרלמנטהשפעה בלתי פרופורציונאלית בממסד הביטחוני (וראו נתוני ההצבעה בבסיסי חיל האוויר), וברוב מוחלט במערכת המשפט ובמוקדי הכוח התרבותיים והכלכליים. מדובר, אם כן, בהגמוניה שנמשכת כבר כמעט מאה שנה. ארלוזרוב ובן גוריון הצליחו יותר מאתא תורכ בטורקיה או משפחת גנדי בהודו.

יתרה מכךאני בכלל לא בטוח של"שמאלכדאי להשתנות או לעשות משהובהינתן הסיטואציה הדמוגרפית בין הים לנהר (שבה הוא מיעוט קטןהוא מצליח יפה מאוד לשמור על כוחוהממשלה הבאה אמנם תנסה לשנות את הרכב בתי המשפט אבל נדמה לי שהיא תתקשה לעשות זאת אל מול הלחץ מערוץ 2, 10, נוני מוזס והניו יורק טיימסהלחץ הזה אינו מקריהוא ביטוי להגמוניה התרבותית והכלכלית של "השמאל", כולל זיקה תרבותית ואתנית לממסד היהודי הליברלי בארה”ב.

לכן המאמר הכי מעניין שהתפרסם אחרי הבחירות היה של אחד רם פרומןשהציע ל"שמאללהפסיק להתנצל ולהתחנף ולהתחיל להתנהג כמו מיעוט שמגן בלי בושה על האינטרסים שלו – חינוך חילוני, תרבות מערבית, יותר רווחה בתל אביב על חשבון ההתנחלויות (ובמשתמע גם הפריפריה). אם זו האסטרטגיה החדשהטוען פרומן, "השמאליכול להיות המיעוט הכי חזק.

הדרישה של פרומן לביזור של המערך השלטוני לרמת הניהול המקומיתכולל פונקציות חינוךרווחה ואכיפת חוקעשויה להיות בסיס לשיתוף אינטרסים עם מיעוטים אחרים, ודאי הפלסטינים אבל גם החרדיםואפילו מודל רלוונטי למשטר דולאומי עתידיהמאמר שלו רלוונטי פי כמה מהנהיות העונתיות על "איפה טעינווהדרישה שמרצ תתחבר ל"שכונות". לא רק שזה מופרך לגמרי ונגד הטבע של מרצ, זה גם יפגע באג'נדה התרבותית, הזהותית והכלכלית של בוחריהכאמורפרות לא יכולות לעוףלא משנה כמה הן יפות נפש או כמה יש להן כוונות טובות. ובעצם הן בכלל לא רוצות לעוף. טוב להן באחו.

i5

2.

אני לא חולק את האג'נדה של פרומןמבחינה סוציולוגית אני אמנם משתייך ל"שמאל" – המשפחה שלי היגרה לפלסטינה מרוסיה בתחילת המאה הקודמתהיינו בקיבוץ ובתנועההצבענו למפלגה ושילמנו דמי חבר להסתדרותאבל אם הייתי בארץ הייתי מצביע ללא היסוס לרשימה המשותפתהכוח הפוליטי היחיד בארץ שראוי להיחשב לשמאל (בלי מרכאות).

וכאן אני מגיע לכותרת של הפוסט שליכי הקול של פרומןאו מה שהוא מבטאהן הסיבה הראשונה לאופטימיותהרשימה המשותפת – או מגמה רחבה יותר שהיא מבטאת – היא הסיבה השנייה.

i2

נתחיל בראשונההבחירות ומה שהוביל אליהן מסמנים את סוף הברית בין הלאומנים לבורגניםבין האליטה המתנחלית לבין מה שקראתי למעלה "השמאל”. חשוב לציין בהקשר זה שזו טעות לדבר על המאבק בין "השמאל” לימין במונחים של אשכנזים מול מזרחיםמדובר בשתי אליטות אשכנזיות שנאבקות ביניהן. “השמאלהצליח לעשות קואופטציה של מזרחים בשלושת העשורים הראשונים לקיום המדינהומאז מצליח בכך הימיןאם אלה הדתיים הלאומניים או השאריות שנותרו מ"חירותההיסטורית.

עד כמה שה"אחיםבנט ולפיד מחבבים זה את זהלבוחרים שלהם יש אינטרסים שונים בתכליתבוחריו של בנט מעוניינים לשמור על מקסימום טריטוריה בידיים יהודיות ולהרחיב את תחום ההשפעה של האורתודוקסיה היהודיתבוחריו של לפיד רוצים לשמור על כוחם הכלכלי ונאחזים בקשרים התרבותיים והפוליטיים עם ארה”ב ומערב אירופהלשם כך הם מוכנים לוותר על טריטוריהובעיקר על האוכלוסייה הלאיהודית שהוא מכילהשני המחנות הם ציוניים במובן שהם חותרים לשימור ההגמוניה היהודית במרחבאבל תהום פעורה בין הדרכים שהם מציעים לשימור ההגמוניהכמו גם לגבי התוכן התרבותי או הזהותי שלה.

המאבק הזה החל כבר עם קריסת תהליך קמפ דיוויד בשנת 2000. שני המחנות גזרו ממנה מסקנות הפוכותהלאומנים המשיכו בשלהם והאיצו את תהליך הייהוד הפיזי של המרחבהבורגניםלעומת זאתהיו אלה שאיפשרו לשרון לממש את תוכנית ההתנתקותאבל כישלון ההתנתקות ועליית חמא"ס ברצועה היולפיכךגם כישלון הבורגניםבתחילה ברקואחרי כן יאיר לפיד וציפי לבניהכירו בניצחון יריביהם והצטרפו לממשלות נתניהו החל מ-2009. הממשלות הללו הציעו להם תבוסה מכובדתהרבה בגלל דמותו של נתניהו עצמו שהוא לאומן קיצוני מבפנים וליברל מערבי מבחוץואולי הפוךאף אחד לא יודע בדיוקוזה חלק מהקסם שהוא מהלך כחיבור בין המחנות.

i7

אבל מאז ההתנתקות עבר כבר כמעט עשור – עשור בו העמיק הבידוד המדיני והתרבותי של ישראלוהלאומנים הצליחו לקדם את סדר היום שלהם בכל תחומי החייםלכן בתהליך איטיהחל מהמחאה החברתית ב-2011, הבורגנים מבטאים יותר ויותר אי-נחתהמחאה היתה ניסיון של מעמד הביניים האשכנזי – אלה שהסבים והסבתות שלהם הצביעו מפא"י ושרו מסביב למדורה – להחזיר להם את הדומיננטיות הפוליטיתכל מי שהסתובב בשדרות רוטשילד באותם ימיםובלא מעט מאהלים אחריםהרגיש מסביב למדורהגם אניואפילו התרגשתישהרי גם אני מאותו הכפר.

ואכןמאז המחאה נושרים בהדרגה מרכיבים מהמחנה הבורגני שתומך בנתניהוכבר מייד אחרי המחאה נעלמה הלגיטימציה של ראשי מפלגת העבודהעד כמה שירצו בכךלהצטרף לקואליציה ברשות ביבי ואני חושב – וזוכאמורהסיבה הראשונה לאופטימיות – שבחודשים האחרונים גם יאיר לפיד התרחק מנתניהו ללא שובהבחירות הבהירו היטב שהדמיון בין לפיד ובנט — שני האשכנזים עם ניחוח ההייטק — הוא די שטחי, או לפחות בין בוחריהםבנט הפסיד כי לא היה מספיק לאומן ודתיוהוא לבטח ידגיש יותר את המרכיב הזה בשנים הבאות.

מצד אחדזה מביא לכך שהאופוזיציה לנתניהו גדולה מאי פעםמצד שניזה מטעה לדבר בהקשר זה על אופוזיציהכאילו מדובר בגוף מאורגן או אפילו מחנה שחולק סדר יום אידיאולוגיאין שום חיבור בין הבורגנים לרשימה המשותפתולכן התקווה לברית "שמאל ציוני"-ערבים א לה שנות התשעים היתה מופרכת לחלוטיןגם אם הרצוג היה מרכיב את הממשלה.

i4

החשיבות של גידול האופוזיציה היא לא כיצירת בסיס להחלפת נתניהו אלא בהבטחה לכמה שיותר בלגאן פוליטי ותרבותיאפילו כאוסבשנים הקרובותהסיכוי לשינוי משטרי בישראל נמצא כרגע במאבק בין שני הפלגים הדומיננטיים בציונותואני חושב שבשנים הקרובות המאבק הזה יהפוך פרוע ומלוכלך מאי פעםההתקפה של נתניהו לפני הבחירות על "פרס ישראל", בבת עינה של האליטה הבורגניתהיא דוגמא למה שנראה פה יותר בקרוב.

הסיבה השנייה לאופטימיות היא הרשימה המשותפתרק אסרטיביות פלסטינית הובילהותוביל בעתידלהסלמת המאבק הפניםציוניללא הפלסטינים הבורגנים והלאומנים היו שמחים לשמור על ה"חייה ותן לחיותהשקט של שנות השמונים או עידן ביבי השני (עד עכשיוכאמור). האינתיפאדה הראשונה הובילה לשבר הפניםציוני של שנות התשעים ושיאו ברצח רביןואילו האינתיפאדה השנייה הובילה להתנתקותהרשימה המשותפתודווקא בשל החברים היותר קולניים ואסרטיביים שלהיכולה לזרז את השבר הבאמהבחינה הזאת חנין זועבי חשובה לא פחותואף יותרמהפייסנות האוניברסליסטית של איימן עודהואולי זה השילוב ביניהם שעשוי לעבוד היטב.

אני מציע לראות את הרשימה המשותפת כחלק מחזית רחבה של אסרטיביות פלסטינית חדשה – בישראלבשטחים ובמערב – כולל תנועת הבידיאסיהודים החפצים בשינוי משטרי בין הים לנהר צריכים להיות מרוצים מההתפתחויות הללוגם אם הם לא בדיוק תומכים בפרטיהןלא צריך להיות תומך בבידיאס וגם לא בפרוגרמה האשכנזיתבדלנית של רם פרומן כדי להבין שהם שני מהלכים במשחק שמתקדם לכיוון הנכוןהחלשה וביזור של המשטר הישראליזה שאבותיו של פרומרלפידהרצוג (ושלי), בנו בהצלחה רבה וצאצאיהם ממשיכים לסחוט ממנו את מירב המיץ האפשרי.

i9

דימויים: אוליבר לריק (2010), Missile Variations.