נחש צפע, שרב כבד

 

יוספה רז

כדי להגיע לארץ האמורי אני מתורגמת לפחות פעמיים: פעם אחת מאנגלית, שהיא שפת אמי, אל העברית, שהיא לשונה של המדינה שבה גדלתי ולשון הבלוג הזה, ופעם אחת מן השירה שהיא דרך הרבה יותר מפותלת להציג את עצמי, פתוחה לאי-הבנות וסתם לחוסר סבלנות הקורא, אל הדיבור הישיר בפרוזה. לא לגמרי ברור לי מי קהל היעד של השירה שלי: אני מדמיינת מאהב אמריקאי מתוחכם שצריך להסביר לו בשיחת מיטה על חיי המוזרים בארץ, בירושלים, בצבא, אבל גם להסתיר ממנו הרבה. אולי תוך כדי כך גם ברור שהוא לא יבין, לא יכול להבין, אולי גם לא ממש רוצה. אז אולי, למעשה, הקוראים המדומיינים שלי הם דוברי עברית, ששומעים את העברית האירונית והשחורה המבצבצת מתחת לאנגלית הבהירה והאדיבה שאותה נדמה שאני מחלקת בחינם.

גל כץ דיבר על חווית המיעוט של המהגרים הישראלים – ואמר שאולי כאן באמריקה הוא לומד סוף סוף לסתום קצת את הפה. בשבילי זה הפוך: בתור מהגרת שחוזרת לגלות הוריה, הציונים האמריקאים שעלו לארץ בגל אופריה אחרי מלחמת ששת הימים, יש לי פתאום הרבה יותר מה לומר: להסביר את עצמי, להמציא את עצמי עבורם (עבור המאהבים, היהודים, המשוררים המרקסיסטים…). יש בזה סוג של חופש, גם אם יש כאב בפער בין התרבויות. היגרתי לפני יותר מעשור מירושלים לאזור המפרץ, אבל לפעמים אני חושבת שכל ההגירה הזאת נעשתה כי לא יכולתי להגר מירושלים לתל אביב! (היהודים האמריקאים של ירושלים הרי די לא רלוונטיים לתל אביבים), כך שאולי רק בזכות אוניברסיטת ברקלי יש לי בכלל מה לומר, כאן בתל אביב המדומיינת שלנו.

A reoccurring dream of soldiers
come to the door
It's time to come home.

It goes without saying

you've slid down the monster with red tongues

we claim you for our own.

The problem of their thinness.

Two immigrants walking up the hill

How easily they disappear

carrying bowlfuls of liquid-

war balancing

war like an heirloom

try locking them in the wild

gardens. The briars will not

keep them. They squabble over memories.

The soldiers clad in purple, crimson and lavender

stuffed into the bellies of fish

like sweet, angry jewels.

The immigrants dream

of the dream soldiers.

How could they have lost

 those dazzling soldiers?

Somewhere far away

shooting and weeping

The Pleasures of War

When the radio proclaimed its codes “rattle snake”

“heat wave” all of us the same,

rushing into the masking

taped bedroom.

The dog ran from us,

didn’t recognize our faces.

Heat wave heat wave

A great happiness came over us. Everyone said,

“Do you see how it was in ‘73, ‘67?

The way people help each other?” rattle

snake heat

wave. The Scuds fell on Tel Aviv

but were magically repelled

by American Patriot anti-missiles

in secret locations. Heat wave heat wave

rattle snake rattle snake.

The car broke down.

My mother left it by the side of the road, bought a

new car in an hour. In wartime you have less

you make more. Heat wave heat

wave rattle. How together we were!

we called each constantly.

We grew to love the IDF spokesman on TV

who told us, drink our juice, all clear.

Allclear. The Babba Bubba

made up fake numerology, kabalistic nonsense

pranced across the screen:

“Add up the letters of Saddam’s name,

take off the Bush, Burning Bush, the names of God

we should trust in God,” his beard rattle snake

old man heat wave

rags soaked in heat ammonia snake wave at the door.

Who is coming calling?

rattle snake rattle snake heat wave heat

The gas masks, reported the State Comptroller years later,

were worthless. But I had already

peed in a cup for the State of Israel, learned to play dead

in mock evacuations. Learned to play wounded.

As in, “One ‘skirt’ down in sector three.”

rattle snake, rattle snake

heat wave, heat wave

I assure you, it was better than a prom.

The Palestinians danced on rooftops.

*

דימויים: הנרי דרג'ר.