Posts Tagged ‘ועידת מפלגת העבודה’

אוטו-פסיכו-אנליזה קבוצתית

13 באוקטובר 2012

אלון מרום

אני. אני מקדם ז'אנר אינטרנטי חדש: אוטו-פסיכו-אנליזה, משולבת בתרפיה קבוצתית.

החלום:

אני נוסע באוטובוסים, ובכל פעם מכניס לתא המטען שלהם אופנוע חדש שרכשתי. ממשיך כך בכמה נסיעות, ותמיד גובים ממני הנהגים כעשרה שקלים עודפים על מחיר כרטיס רגיל.

בנסיעה אחת היוצאת מפתח תקווה, מכניס את האופנוע לתא ועולה. לאחר שהאוטובוס מתחיל לנסוע, הנהג מבקש ממני 73 שקלים נוספים. אני מתקומם בתקיפות לנהג וזה נשאר אדיש; מבקש לעצור, ויורד באמצע הדרך.

אני מחליט לא לוותר. מאתר את הנהג במעין מסיבה של חברי מרכז ליכוד בסניף פתח תקווה. הוא חומק ממני שוב ושוב. תוך כדי המרדף אני מתרשם מהחגיגה המושחתת שלהם: כל מיני מופעים, סעודות, מתנות וכדומה – כולן מתאפשרות בקומבינות על חשבון הציבור; האוטובוס עליו נסעתי, למשל, אמור במקור לשמש רק את המפלגה, אך כחלטורה מסיע נוסעים בתשלום וממן משכורת לנהג. על עשרות העסקנים ומשפחותיהם מנצח ראש הסניף, ממשרדו במתחם. הוא מתנהג כמו דון מאפיונרי – יושב מאחורי שולחן, מקבל עסקנים לפי תור, ופותר בעיות בחיוך, בשלווה.

לבסוף אני משוחח עם הנהג. הוא עונה לי בקרירות, בנימה נקמנית: עכשיו אתה תשלם, על כל הנזקים שגרמת לנו (מפרט חשבון). באותו רגע אני נזכר גם שהאופנוע עדיין בידם; מתמלא חרטה שעשיתי עניין מ-73 שקלים; מבין עכשיו כמה התנשאות וסיפוק עצמי היו בהתעלמות ראש הסניף והנהג ממני; ברור שהם חיכו לי בחדווה, הם ילמדו אותי לקח על שהעזתי להתקומם נגדם, מה היה כל כך לא צודק בלגבות 73 שקלים על הובלת אופנוע ענק?

מתעורר.

הרקע:

1) ביום שלפני החלום צורפתי לקבוצה פוליטית וסודית בפייסבוק.

2) לפני כחודש נבחרתי כציר בוועידת (מרכז) מפלגת העבודה.

3) לאחר מאמצים, נזכרתי שהנהג הוא פועל נקיון שפגשתי לפני חודשיים. הוא ניגש אליי על רציף הרכבת הקלה בירושלים והחל משוחח איתי, כך סתם פתאום. אמר משהו פסיכולוגי-פילוסופי בהקשר כלכלי; אני רק זוכר במעומעם שהנושא היה האליטות שם למעלה, ואיך שאנחנו העם חיים בתוך עולם דימיוני שהומצא עבורנו, משהו כזה. דיברנו עד שירדתי בתחנה המרכזית, והוא המשיך לביתו בבית שמש. המבט הקפוא שלו שידר אליי שלמרות השיחה הנעימה, הוא תייג אותי כאחד מה-"תל אביבים האלה", מהאליטה – כנראה בגלל שהייתי לבוש יפה והחזקתי תיק מנהלים מעור.

הפירוש:

האם עליי להיגמל ממאבקים לתיקון עולם, ממלחמות דון-קישוטיות בכוחות החזקים ממני בהרבה (בחלום: מרכז הליכוד)?

האם, למרות שדיברתי אל הפועל כשווה אל שווה, בכל זאת לא הצלחתי להסתיר את הזלזול הלא-רצוני בו? האם אני מלקה עצמי על זלזול כזה באנשים, למרות שמתברר לפעמים בדיעבד שדווקא הם אלו שצוחקים אחרונים?

האם אני מתחלק במדרון חלקלק, נגרר מבלי לעצור לחשוב, אל פוליטיקה עסקנית ומושחתת?