Posts Tagged ‘השרדות’

שתי תשובות לחיים לקראת קטסטרופה

15 בפברואר 2010

ימי השרב באמצע פברואר מזכירים שאלה הם זמנים מוזרים בשביל להיות בן אנוש. לא בכל דור ריחף מעל האנושות איום מוחשי כל כך של השמדה. פסיכולוגים בארה"ב מדווחים כבר כמה שנים שאימת חיסול האנושות הפכה לאחת התמות המרכזיות שעליהם מדברים המטופלים. והנה, בעיתונות הבריטית התפרסמו בסוף השבוע שתי כתבות על אנשים המסיקים מסקנות רדיקליות מהקטסטרופה הסביבתית המתקרבת. הראשונה מביניהן עוסקת בסוג מסוים של סגנון חיים שצובר פופולאריות באירופה ובארה"ב: הצטמצמות דמוגרפית. אחרי שוויתרו על האוטו ועל הארוחות הבשריות, יש כאלה שמוכנים להקריב גם את הילדים למען המשכיות המין האנושי.

מתברר שזוגות בעלי מודעות סביבתית נוקטים בפעולה וולונטארית, שגולת הכותרת שלה היא ביצוע מרצון של ניתוחי קשירת צינור הזרע (וסקטומיה) אחרי הולדת אפס עד אחד ילדים. בשכבות חברתיות מסוימות, ביצוע הניתוח הפך למעין לטקס התקדשות אקולוגי. גם הפלה ממניעים סביבתיים כבר אינה בגדר טאבו. לפי חישובים שביצעו חוקרים מאורגון, כל ילד שעליו מוותרים חוסך אחרי כמה דורות כמויות פחמן עצומות, המקבילות לאלפי טיסות טרנסאטלנטיות ואינספור ארוחות בשריות.

מומחים סביבתיים אחדים מעזים להצהיר שוויתור על ילדים הוא המתנה הכי גדולה שאדם מערבי יכול לתת לכדור הארץ – בעיקר בהתחשב בכך שצריכת המשאבים והנזק הסביבתי שגורם אדם מערבי גדולים לפעמים פי שלושים מזה של אפריקאי או ברזילאי ממוצע. כל מי שמצקצק בלשונו על ריבוי הילדים של הבדווים או האפריקאים צריך לזכור שמבחינת רציונל הקיימות, שלושת ילדיו הורדרדים הם הגיוניים הרבה פחות.

המבול, גוסטב דורה

בבריטניה, שבה חמישית מהנשים מגיעות לגיל 50 בלי ילדים, ורבע מהילדים הם בנים יחידים, רעיונות כאלה מתקבלים באופן די טבעי.  אבל אפשר רק לדמיין איך יגיב הפטריארך הישראלי על הצעה כזאת. בישראל, שבה הוולדנות היא הספורט הלאומי; שבה הדיון הפוליטי נשמע כמו ויכוח מקצועי בין וטרינרים בחוות הרבעה; שבה אפילו הומואים מרגישים לא בסדר אם לא השיגו תאומים לפני גיל 35. פובליציסט ישראלי שמרני בכיר אפיין לא מזמן בנימה שפנגלרית את ההבדל בין רצון החיים הישראלי לזה האירופי:

"יש כנראה קשר עמוק בין הפציפיזם האירופי לשיעורי הילודה הנמוכים ביבשת; שניהם מעידים על תופעת 'אכל ושתה כי מחר נמות'; אי-אמון עמוק בחיים לטווח ארוך, כי רצון חיים שאינו רק של הפרט אלא של הציוויליזציה שבתוכה הוא חי אכן מחייב קורבנות: הוא מחייב את המאמץ הכרוך בגידול ילדים, כמו גם את המאמץ והסיכון הכרוכים במלחמה למען ערכי החופש או למען עצם הקיום הלאומי והריבוני, כדי להבטיחם גם לדורות הבאים"

במלים אחרות: האירופים הם אימפוטנטים חסרי רצון חיים; הישראלים, לעומת זאת, מצטיירים כאן כשבט של לוחמים ויטאלים ואלימים, שמשריצים ילדים ולכן לא חוששים לאבד אותם במלחמות למען הקיום הלאומי (ואחר כך למלמל ש"אנחנו רק שומרים על הילדים"). ואכן, הישראלי אוהב את ילדיו כמו שהוא אוהב את האשכים שלו – כלומר כמכשירים להמשך קיומו של השבט.

אבל כאן המקום לעבור לכתבה השנייה, שעוסקת בעלייתה המחודשת של תנועת השרדנות (Survivalism) בארה"ב. השרדנים הם לרוב אנרכיסטים-ימניים, ולכן ההתחממות העולמית לא הכי מעניינת אותם; אבל הם מאמינים בקטסטרופות בעלות אופי דומה, כמו התכלות מאגרי הנפט או התפוצצות אוכלוסין. לגל העכשווי של השורדים, שנקראים preppers, יש אופי רך יותר מזה של שנות ה-80. רובם אינם מתבודדים בהרים של מונטנה ואונסים מטיילים תמימים, אלא צוברים מזון ונפט, לומדים לגדל מזון באופן עצמאי, ופשוט מחכים לאסון.

בעוד שקושרי צינור הזרע מוכנים לשלם מחיר כבד כדי למנוע את הקטסטרופה, השרדנים מנסים לדאוג לעצמם ולעבור אותה בשלום עם האנשים הקרובים להם ביותר. אבל בבסיס שתי האידיאולוגיות יש הנחה משותפת שלא כולנו נוכל לשרוד. האמריקאים, שהם ויטאליים יותר, מסיקים שצריך להתאמץ ולפתח כשירויות שיתאימו לזמנים שיבואו. האירופים, שהם ויטאליים פחות, מוכנים לוותר על ההמשכיות הביולוגית למען אחרים.

כיוון שהמצב הנוכחי הוא די חסר תקדים בדורות האחרונים, אפשר לנסות להסיק מסקנות מהקטסטרופה הגדולה ביותר שקרתה לנו בהיסטוריה. אני מתכוון, כמובן, למבול. נוח היה prepper. הוא היה מוכן לקטסטרופה ודאג להציל את התא המשפחתי שלו, יחד עם המגוון הביולוגי של כדור הארץ. אבל בנוסף להיותו פטריארך, הוא היה גם מהנדס ואינטלקטואל. הוא לא הביא מהעולם הראשון רק את הזרע שלו, אלא גם את הידע ואת המסורת שקיבל בהעברה ישירה מאדם הראשון. אם לא היה מביא איתו את הידע, האנושות אמנם היתה שורדת, אבל גם היתה נאלצת להתחיל מחדש מברבריות מוחלטת.

מכאן שבסופו של דבר, הישרדות והתרבות ביולוגית הן בוודאי  לא המסלול הבלעדי להמשכיות. בזמנים מסוכנים כמו הזמן הנוכחי, היענות לצו ההתרבות דווקא לא מצביעה על אמון גדול במיוחד "בחיים לטווח ארוך". במקום לצבור נפט וחיטה, אני ממליץ לצבור אנציקלופדיות בכל מקום פנוי שנשאר בבית. כי בעולם שאחרי המבול לא יהיה חשמל, ולכן גם לא תהיה ויקיפדיה.