Posts Tagged ‘בריכת גורדון’

מיכאל בן ארי בבריכת גורדון: דיווח מהשטח

13 ביוני 2011

עודד נעמן

יום ראשון, 12 ביוני

הערב הלכתי כהרגלי לבריכת גורדון. בריכת גורדון היא מטאפורה מדויקת לישראל: פרויקט מופרך ושובה לב. מדובר בבריכה לא מקוּרה באורך 50 מטרים שנמצאת על חוף ים ומלאה מים מלוחים. שימו לב שתיאור הבריכה מזכיר מאוד משהו אחר שיש בו מים ושבמקרה או שלא במקרה נמצא סמוך לבריכת גורדון: הים. כמו בריכת גורדון, גם בים המים מלוחים וגם הים לא מקורה. אלא שלים יש כמה יתרונות חשובים על בריכת גורדון: אפשר לשחות בו יותר מ-50 מטרים בלי לשנות כיוון והכניסה אליו היא חינם. על הנייר, בריכת גורדון נשמעת כמו כישלון מובטח, כמו תכנית שאם חייבים להגיד משהו טוב על סיכויי ההצלחה שלה אומרים "אין דבר שעומד בפני הרצון". אבל כמו לישראל גם לבריכת גורדון אנשים באים.

במים אני לרוב מתנגש בנשים מבוגרות, גברים בגיל העמידה וכרסתנים בכל הגילאים. גם שרירנים באים לשחות ותמיד אני חש סיפוק כשמתברר שהם לא צפים. שחיינים רבים משתמשים באביזרי שחייה: סנפירים, כפּוֹת שחייה, קרש צף חפצים שמכאיבים מאוד כשמתנגשים בהם. יש גם בעיה של אמנה חברתית, של הסכמה על חוקי היסוד של השחייה במסלולים. לא כל השוחים מסכימים לשחות תמיד בצד ימין, סמוך למצוף, ומעטים מקבלים את האבחנה בין מסלולים מהירים למסלולים איטיים. לאור בעיות הקואורדינציה שנוצרות, אביזרי השחייה הופכים לסכנה של ממש. על שפת הבריכה, על הדֵק, שרועים זה לצד זה אנשי לייף סטייל שזופים ותיירים צרפתים אדמדמים כמוצגים בתערוכת ניתוחים פלסטיים. בקצה הבריכה יושבים פרקדן המצילים, מעשנים ונושפים עשן על השוחים, כנראה מתוך שיעמום. אם לשפוט עלפי השיחות במלתחות, רוב הגברים שמבקרים בבריכה הם אנשי עסקים צרודים ואנשים ששמחים להיות חברים שלהם. הם מדברים על עסקים, ספורט, דברים שטובים לבריאות ובחורות. לפעמים הם משלבים בין הנושאים. פעם שמעתי מישהו מסכם שיחה על תזונה בריאה: "אתה יודע מה טוב לבריאות? אני קורא לזה שלושת הכפים: כּוּרכום, כּוּסברה וכּוּס." אבל מדי פעם אני שומע גם את ישראל גוריון שר במקלחת. פעם התכוונתי לגשת אליו ולהגיד משהו על השיר "אבי היקר" מ"מלכת אמבטיה" אבל הוא בדיוק לבש תחתונים וחשבתי שזה לא המקום ולא הזמן. גם יוני רכטר שוחה, בדרךכלל בשעות אחרהצהריים המאוחרות. הוא נכנס למלתחות במשקפי שמש וכובע מצחייה. למרות שאנחנו לא מדברים אני מוקיר את נוכחותם. לפני שאני יוצא מהמלתחות אני מייבש את השיער, מביט בבולבול של אלילי ילדותי, מהנהן בנימוס ויוצא מסופק בגוף ובנפש.

הערב, ליד הכניסה לבריכה, עמדה להקת עיתונאים חסרי מנוח. ניגשתי לקופה, שמחוץ למתחם הבריכה, ושאלתי את האישה מעבר לסורג על מה המהומה. זו היתה תשובתה, פחות או יותר: "הגיעו אנשים מהימין הדתי קיצוני", היא הצביעה אל עבר שער הבריכה, שם עמדו מחוייכים מיכאל בן ארי ואיתמר בןגביר. "הם הביאו איתם את חבורת שחומי העור האלו שאתה רואה מימינך", עכשיו היא הצביעה במחוות ראש מעודנת אל עבר חמישה עשר פליטים אפריקאים שכנראה נשכרו עלידי בןגביר ובן ארי וישבו על כיסאות נוח תחת אחת השימשיות של בית הקפה הסמוך. הקופאית המשיכה: "הם [בן ארי ובןגביר] רצו להראות שאנחנו [בריכת גורדון] לא מכניסים אותם [את שחומי העור] אבל הכנסנו אותם [את שחומי העור] והם [בן ארי ובןגביר] בכל זאת עושים פרובוקציה".

לא הייתי בטוח מה לחשוב: הפליטים עליהם הקופאית הורתה ישבו מחוץ למתחם הבריכה ולא נראו כאילו זה עתה התרעננו במי המלח הצלולים. נכנסתי למלתחות, החלפתי לבגדים והלכתי אל מתחם הבריכה. בדרכי חלפתי על פני בן ארי ועל פני חיילת במדים שישבה מאחוריו, לאה ומאוכזבת. מתחת לחיילת, על הרצפה, שכב מיקרופון של גל"צ. לפניי נכנסו שניים מהפליטים. הם לא הצליחו להזיז את השער והשומר, שסבלנותו פקעה, צעק עליהם ברוסית. במתחם הבריכה, על הדֵק, בןגביר הרים ידיים אבל לא נראה שהוא מתכוון לקפוץ לבריכה הוא לא פשט את בגדיו. לא, הוא לא התכוון לשחות, הוא התווכח עם מישהו לגבי הצעד הבא. "בשביל מה הבאנו את התקשורת?" אמר בן שיחו "צריך לעשות משהו!" בןגביר לא נראה מודאג במיוחד, למרות שכשחלפתי על פניהם ניכר בו שלא אהב את החיוך שלי. נזכרתי איך הוא בעט בי פעם ברחוב השוהאדה בחברון. שני הפליטים שנכנסו לפניי התיישבו על כיסאות נוח לצד שלושה אחרים שכמוהם נשכרו להעמיד פני שחומי עור תמימים שמבקשים לבלות את שעות הערב בבריכת גורדון. הם נראו אדישים להתרגשות סביבם.

אחרי ששחיתי, במקלחות, שמעתי מישהו אומר שהוא אףפעם בחיים שלו לא שיקר. אז הוא אמר שהוא ראה אחד מהם [שחומי העור] מנסה להכנס לבריכה ואת ההיא שעובדת בקופה צועקת לו "תתרחק מהמים כושי!" האיש טען שאמר לה "מה זה אמור להיות הגזענות הזאת?" ושרק אחרכך למד שהימנים הדתיים הקיצונים שכרו אותם. "אבל זה לא משנה! היא לא היתה צריכה להתנהג אליהם ככה" – הוא התעקש. אחר כך השיחה נסובה על הצבא והאיש אמר שמי שלא ישב בכלא שש הוא לא גבר.