Posts Tagged ‘ארנסט הקל’

"אני דורש ממך להאמין באבולוציה, למרות שאני לא יודע על זה כלום"

19 באוקטובר 2013

פרקים בחילוניות בת זמננו

ביום שישי האחרון בישרה הכותרת הראשית של אתר "הארץ" על "תפנית בחקר מוצא האדם". נכנסתי בבהלה מסוימת לראות על מה מדובר. הפסקה הראשונה בישרה על "פצצה" שהוטלה אל הוויכוח בין חוקרי אבולוציית האדם, במסגרת מאבק רב שנים בין ה"פצלנים" לבין ה"אחדנים". מתברר, אם כן, ש"לאורך האבולוציה היו רק כמה מינים בודדים של האדם" (כמו שטוענים ה"אחדנים") ולא 24 מינים (כמו שטוענים ה"פצלנים").

מה יש לומר – פצצה.

מה אפשר בכלל להבין מהמשפט הזה? מה זאת אומרת "לאורך האבולוציה היו רק כמה מינים בודדים של האדם"? קשה להבין מה המשפט הזה אומר בכלל, וגם אם מבינים, לא ברור איזו משמעות יש לזה, ולמה זה מצדיק כותרת ראשית באתר הארץ (רמז: התשובה היא סוציולוגית יותר מאשר מדעית). אמנם, ה-BBC למשל הציג את העניין בצורה פשוטה יותר: לפי הדיווח שם, הממצאים מראים שלא היו כמה מיני אדם שחיו בכדור הארץ זה לצד זה לפני כשני מיליון שנה, אלא כולם השתייכו לאותו מין. זה קצת יותר ברור. ועם זאת, אני לא בא להאשים את כתב המדע של "הארץ". המחקר בנושא אבולוציית האדם מפיק מדי פעם ממצאים כאלה שמתפרסמים בהבלטה ב-Science, וכתבי מדע מתקשים מאוד להסביר לציבור הרחב מה בעצם הנקודה. הם מסתפקים בלומר שהוטלה איזושהי "פצצה" או שאירעה "תפנית דרמטית".

הסיבה שבגללה הגילויים האלה מאבדים את משמעותם, היא שאותה "פצצה" מפריכה לרוב היפותזה מסוימת השולטת במחקר זה כמה שנים, וידועה היטב בקרב חוקרי אבולוציית האדם (במקרה זה, לצורך העניין, ההיפותזה ה"פצלנית"). אלא שמבחינת הציבור הרחב, ואפילו מבחינתו של ירון לונדון, ההיפותזה הזאת לרוב בכלל אינה מוכרת. החילוני הממוצע מעודכן במקרה הטוב במצב המדע בשנות ה-80, וברוב המקרים – בסוף המאה ה-19. הפליאונטולוגים לא ממש יכולים לומר לו מה באמת קרה שם לפני שני מיליון שנה; והוא מצדו גם לא באמת רוצה לדעת.

בסוף השליש השני של המאה ה-20, יצרו המדענים סיפור די לכיד שאפשר היה לספר לאנשים בתשובה לשאלה "מאיפה באנו?". הציור של סולם ההתפתחות האנושית, עם האדם שנעשה זקוף יותר ויותר, היה בבחינת תשובה שעמדה מול הציור המסורתי של אדם וחווה בגן עדן. הוא סיפק תשובות לשאלות: איך נראו אבותינו? איך הם חיו?

מה שקרה בשנים האחרונות הוא שהנראטיב הזה, שהמדענים סיפרו לאנשים בתשובה לשאלה "מאיפה באנו?" נעשה הרבה פחות לכיד, והרבה יותר מפורר. ככל שנמצאים יותר מאובנים, הרבה חוליות בתיאור משנות מקום או נעשות רופפות יותר. יותר משהמדע בונה את תמונת עברנו הקדום, הוא מפורר את התמונה המוכרת.

מבחינת כתב המדע, אין בעצם דרך להסביר לציבור את "סיפור אבולוציית האדם" וגם לא את "התמונה האמיתית של מבנה היקום" בלי לשקר. לא סתם "לעשות את הדברים פשוטים יותר", לא סתם "לא לדייק". לשקר. כי אירועים כמו המפץ הגדול או התפתחות האדם הם לא "אירועים" במובן המוכר לנו. צריך להיות ילדותי מאוד כדי לחשוב שהאדם "התפתח" כמו בפתיחה של "היה היה". אבל כדי להיות חילונים, זה בעצם בדיוק מה שאנחנו נדרשים להאמין בו.

למה כל זה משמעותי? כי ככל שהמחקר המדעי בנושא אבולוציית האדם נעשה מסובך יותר, וככל שענפי העץ משפחת האדם מתפצלים ומתאחדים – ככה החילונים האתאיסטים נעשים בטוחים יותר בכך שהם מחזיקים באמת המוחלטת בנוגע ל"מוצא האדם". לפני כמה שבועות, במסגרת הדיונים סביב הלווייתו של הרב עובדיה יוסף, כתב לי אידיאולוג חילוני כלשהו, מרצה באוניברסיטה –

המדע הוכיח את תורת האבולוציה של דארווין באופן גמור, מוחלט ושלם. התגלו עצמות של כל החוליות בשרשרת ההתפתחות מהקוף אל האדם. זה דווקא כן מוכח.

נניח לעובדה ש"עצמות של החוליות בשרשרת ההתפתחות" וכו' הן בכלל לא הוכחה ל"תורת האבולוציה של דארווין". אם זה באמת היה ככה, ממצא כמו זה שהוזכר בתחילת הכתבה היה מפריך את תורת האבולוציה. אבל זה חלק מהבעיה. מי שכתב את הדברים מתגאה בכך שהוא מחזיק באמת, כלומר בתורת האבולוציה של דרווין, ובו זמנית מוכיח שהוא לא מבין בה כלום.

ולא רק הוא. לפני כשנה שודרה בטלוויזיה תוכנית "הפנים האמיתיות של הרב אמנון יצחק". אמנון לוי – במקרה זה בכובעו כלוחם למען החילוניות – ניהל שם מין דו-קרב  עם הרב הפרובוקטיבי. לוי עשה את עצמו נדהם, כשהרב שלל את תורת האבולוציה או המפץ הגדול. אבל רגע אחרי זה, הודה לוי ש"אני לא מבין בזה שום דבר". נשאלת השאלה: אם יש תחום ידע מסוים שאתה לא מבין בו שום דבר, איך אתה מעז להתנשא על אנשים שמביעים דעות כאלה ואחרות לגביו?

אלא שכזוהי האידיאולוגיה החילונית. הרבה חילונים משתמשים במדע בתור הדגל שלהם, למרות שההבנה המדעית שלהם היא ברוב המקרים אפסית. הם לרוב לא מבינים אפילו את העיקרון. במקרים רבים הם חושבים שהם מבינים מה זה אבולוציה, אבל התפישה שיש להם היא למרקיסטית במקרה הטוב. הם חושבים שהם מבינים מה זה המפץ הגדול, אבל התפישה שלהם היא מכניסטית במקרה הטוב. בעצם, זה אף פעם לא עניין אותם – הם הרי העדיפו לשמוע Doors ולד זפלין, או לחילופין קיילי מינוג, בשיעורי ביולוגיה. לפיכך, מה שהם דורשים מהציבור זה בעצם להאמין במדע, בלי להבין בו כלום. האם זה מזכיר לכם משהו? אולי, למשל, את ימי הביניים?

למעשה, רק תפישה דתית מוגבלת ביותר מתייחסת לסיפורי בראשית בתור דיווח מדויק על אירועים. לעומת זאת, האתאיסט המטומטם הרגיל בטוח ש"התפתחות האדם מן הקוף" קרתה בדיוק כמו שהוא מדמיין אותה במוחו המוגבל, או כמו בציורים על הטי-שירט או האנימציה בפתיחה של "היה היה". הוא חושב שהמפץ הגדול באמת נראה כמו בלון שמתפוצץ.

אבל זה לא הכול. מה שמדהים הוא, שהחילוניות היא בעצם האידיאולוגיה העיקרית היום שתובעת מבני אדם להחזיק באמונה מסוימת, בתוכן מנטלי מסוים, לגבי היווצרות העולם וראשית האדם. כדי להיות יהודי, מוסלמי, או אפילו נוצרי דתי, מה שנדרש ממך הוא בעיקר לבצע פעולות מסוימות ולא לבצע פעולות אחרות. סיפור הבריאה ממלא תפקיד בהשקפת העולם הדתית, אבל לרוב הוא מרכזי פחות מההיבטים המעשיים יותר של אורח החיים הדתי. לעומת זאת, חילונים פונדמנטליסטים ממש רוצים לוודא שיש לך בתוך המוח את התמונה הנכונה של "האבולוציה", ובטוחים שהם מחזיקים בתמונה כזאת. אני יודע את זה, כי בעצמי התייחסתי ככה פעם לאנשים, ובמידה מסוימת זה נשאר בי עד עכשיו.

נכון –אי אפשר להגיד שהמדע לא מלמד את האדם הפשוט שום דבר מהותי על העולם. למשל, הוא מלמד אותנו שהעולם לא נברא בשישה ימים. אבל זהו ידע נגטיבי בעיקר, שמקבל משמעות רק מול מישהו שחושב שהעולם *כן* נברא בשישה ימים. מה הטעם לדעת מה לא? זה כמו שמישהו ישאל אותך אם קראת את "הר הקסמים", ותגיד שלא, אבל שאתה יודע שזה לא כמו "חסמב"ה".

בעבר, אנשים שזיהו עצמם כנאורים, כלומר כנושאיו של פרויקט הנאורות, החזיקו לרוב בהשקפת עולם הומניסטית, שהחילוניות היתה חלק ממנה. ההומניזם כלל גם יסודות נוספים, כמו התמצאות מסוימת בהיסטוריה ובספרות. זה לא המצב היום. נדמה לי שהזכרתי כבר פעם את אותו ריאיון עם נתן זך, שבו הסביר מדוע ש"ס מייצגת בורות וחשיכה, והוסיף: "איך אפשר לדבר עם אנשים שלא קראו את שופנהאוואר ואת היגל". כאילו שהאנשים מסביבו קראו את שופנהאוואר ואת היגל; כאילו שזך בעצמו יכול לומר על שופנהאוואר ועל היגל משהו מעבר לדברים הבסיסיים ביותר.

אבל זה המצב. בימינו, חילונים הם לרוב די צרי אופקים, ואפילו לא מתיימרים לטפח תמונת עולם רחבה. חילונים כמו ירון לונדון הם גם שמרנים בתפישתם החברתית, כך שבענייני חברה הם מעדיפים לא להתעמת עם אותן אוכלוסיות שמייצגות בעיניהם את ימי הביניים. מה שנשאר להם זה המראה החיצוני המערבי, עמדות ליברליות לגבי הומואים (אבל שישמרו מרחק, כן?), והידיעה שהם מחזיקים באמת בנוגע ל"אבולוציה". הידיעה הזאת היא בלתי שימושית לחלוטין בחיי היומיום, אבל שולפים אותה כשרואים מישהו חרדי ש"כופר בתורת דרווין", רחמנא ליצלן.

ומעבר לזה – ים של קפיטליזם ותועלתנות. האמת המרה היא ש"האמונה המדע" היא רק מעטה דק שנועד לרוב להסתיר את התוכן האמיתי של הקיום החילוני בצורתו הנוכחית: צרכנות, אינסטרומנטליות והצדקת הסדר הקיים.

haeckel

*

ניסיתי להראות שלושה דברים: (1) שהמדע בן זמננו לא מספק תיאור של מוצא האדם או של היווצרות היקום במובן שבו אנחנו מבינים לרוב את המושגים האלה (2) שרוב החילונים טוענים שהם מחזיקים בידע אמיתי על הנושאים האלה, אבל בעצם מחזיקים בידע מוטעה ולא מעודכן, או לא מחזיקים בשום ידע; (3) שאף על פי כן, חילונים דורשים מכל העולם להצהיר על אמונתו במדע – שעליו הם לא יודעים כאמור כמעט כלום.

ואם אני טוען שהחילוניות היא כל כך ריקה, האם המשמעות היא שהיא עומדת להיעלם ולטבוע תחת נחשולי הדת? לגמרי לא. נוהגים לומר שהמאה ה-21 תהיה המאה של הדת. אנחנו מתכוננים לעלייתה של הדת כבר לפחות שלושה עשורים, ורגילים לעקוב אחרי סימניה באופן יומיומי. אבל אם מסתכלים מסביב, התופעה הבולטת של השנים האחרונות היא דווקא עליית החילונות המיליטנטית. שימו לב: במצרים החילונים הוציאו את האחים המוסלמים מחוץ לחוק. בישראל יש לראשונה זה שנים קואליציה אנטי-חרדית. באירופה החקיקה האנטי-מוסלמית נעשית אגרסיבית יותר ויותר. בהתייחסות לתקופת הרסטורציה המלוכנית שהושלטה באירופה לאחר המהפכה הצרפתית ונפוליאון, אפשר לכנות את העידן הנוכחי: רסטורציה חילונית.

אפשר לטעון שאני מערבב תופעות שונות. אפשר גם לטעון שהחילוניות המתגוננת אינה אלא עווית אחרונה או קרב מאסף אנטי-דתי. אבל מה שניתן להגיד בכל מקרה, הוא שהחילוניות העכשווית היא מיליטנטית יותר משהיתה בעבר. תופעות שנעשו בעבר כמעט בחשאי נעשות היום באופן גלוי יותר: למשל פולחנים של ניאוץ האל ושל קללות נגד מנהיגים דתיים, ועיסוק מוגבר בשאלת האי-מילה – לא רק באירופה אלא גם בישראל.

מה שניסיתי להראות בפוסט הזה, היא שהחילונות המיליטנטית היא לא רציונלית. כיוון שבו זמנית היא גם פונדמנטליסטית, אפשר לומר שזוהי אחת מ-2-3 האידיאולוגיות המסוכנות ביותר בכוכב הלכת ארץ.

 דימויים: ארנסט הקל, תרשימים של התפתחות האדם, סוף המאה ה-19

החייל והבהמה, הגופרית והקצפת

13 ביולי 2012

יעקוב ביטון  

1. מחשבות על הגנאלוגיה של המחאה החברתית

"חיים בחרפת רעב, ללא קורת גג….אינם חיים של כבוד" (דורית בייניש)

ברחביה שוב מנסחים את ההומניזם, בית המשפט העליון – הבית שליד הבית,

הומה בשקדני השפה החדשים – שעתוק מלא של הדורות,

הפטפוט היהודי המזרח אירופאי עובר כביכול המרה

אין כמדומה זכר לעיירה המזוהמת והרכילות הנמוכה – מחלת הפה וצרעת הלשון

 עברה מן השטייטל אל  היכלות שיש נוצרי, האסתטיקה והמתודולוגיה מתאחדות

שם  כבר נידון עתיד גזע האדם החדש – על ראש גבעה כמובן.

 

2. גבול העונג המותר של האוראלי

אפשר ועדיף להתפרנס מן השפה, היהודים הבינו זאת היטב, ללא אדמה, גלות אחרי גלות

נשארה מולדת אחת – הלשון!

וככל שהיא ריקה תנועותיה מסועפות יותר, בנייניה ראוותניים

אחר כך יגיעו היהודים החדשים,  בגלימות ומגפיים שריח העור עוד חריף מהם

וירתמו את המופע הריק הזה לדהירה עמוקה אל המקום – אודיסיאה משלנו!

ארץ ישראל השלמה!

*

עם תום תקופת הסרדינים המבאישים של הלאומיות בשנות השבעים, והמעבר ההדרגתי אל סוכר סאונת השעשועים הנבובה של אמריקה,  מיצתה החברה הישראלית את כל האבולוציה שידועה למערב. מתח והרפיה, שכול וצחוק פרוע, החייל והבהמה, הגופרית והקצפת.

זו המתכונת והיא תישאר המבנה הנפשי של בני הארץ הזו, עד קץ פלאות.

אחרי החורבן שאיראן תמיט על ישראל במקרה של התקפה על מתקני הגרעין שלה – תחזור תקופת העדנה של החיילים. הלהקות הצבאיות ישגשגו שוב, כל הקדושים בחאקי יחזרו עם הערווה הישועית שלהם להאיר את הרחובות הריקים של תל אביב.

אולי יירו בכמה משוררים בגב. ואפילו הילת שופטי העליון תחזור לקדמותה, לימים שבהם הסוציאליזם הישראלי  הדל עוד נהגה ברור על שפתי הפוסקים, גם אם בביתם מדברים שפה שנייה.

גם פריץ החלב המופקר ביותר יישמר בזוג מגפיים מצחינות.

השופטים ברחביה נחנקו מן החלב, אין הסבר אחר לשתיקתם נוכח אלימות השוטרים.

יש מי ששומר על היונקים,  רצה הגורל ועכשיו התהפכו היוצרות והיוצרים,

הקהל התחלף, בזרם המנושל – בני יונקים מהאליטה  הבדויה הגוועת, מכים אותם עכשיו בני הפועלים מן הדור הראשון, זוהי קארמה סוציולוגית מחליאה של עבדים המתעמרים בעבדים

ובזיקה ברורה לשואה המתמשכת הזו

נותרה השאלה אם כבר מת האדון מי עדיין קובע מה מותר?

מי שאחראי לניסוח המשוכלל של השיח – חייב את התנאים הדרושים לשבת ולכתוב

כמה עני ונלעג המשורר מול הפריץ החדש –  המשפטן.

אבדה התבוסה היהודית, שוקי הסוס המשטרתי מלהיבים את שופטי רחביה

הם חפצים  באותו שוט ישן בעוד האוכף כבר מעובד עור אדם.

3.  על השתיקה המתמדת : הערה מאוחרת לנשיאה פורשת

ובכן,  נשיאה קטנה , העיירה  החדשה – רחביה ובית התפילה שלה – בג"ץ,  תמיד הייתה מערכת הזימים המפותחת של הלוויתן.

היונק הימי הענק הזה "המדינה" שתפקידכם במקור היה לפקח על תנועותיו הארוכות ורבות הכוח הפך גופכם ולחם הפנים שלכם. קולכם החלוש והאגבי מול ההפרטה הפושעת של השלטון לדורותיו הפכה אתכם לשרתי  ממסד מלאים, שרתים קטנים, אשפי להג, והנה פיתולי השפה ומבני הדקדוק והמסדרונות הבדיוניים שהיא מאפשרת בלוליינותה  – הם כל פרי עמלכם,

התנועה הריקה והמדומה של השפה, שפת הממסד

שמשתם בו כאיבר  משלים ואורגני, האוקיינוס השלטוני הפך עולמכם שאתם ניזונים ממנו, פרי המבנה המשפטי המפותל והראוותני שיצרתם הוא הסוכר שרק אתם אוכלים ממנו,

ופרצופכם התמיד המום לאחר שנעשה עוול או נחשפת רעת  ה"ארץ" שנדמה שאינה ארצכם רק מזכירים את סמטאות רחביה ההומוגניות והמופרכות,  אשר במעמקיהן שומעים סיפור חריג  מ"החוץ"  וכבר מאשרים את הכחדתו שלא יזלוג למתחם הטהור חלילה.

מה שאת וחברייך בעליון עושים מזה שנים זה סינון כמויות מים עצומות, מזרקות מפוארות של תנועה ודקויות אוראליות רק כדי להכשיר את הבליעה.

הפלנקטון הוא שהופך את רחביה לרחביה, וכך תחיי לנצח, עוד אלף שנות שלטון נאור.

ומה שחשוב לך ולכל מנגנון שלטוני שהרי אין הפרדת רשויות, כל סכל מבין את אחדות הדברים בעולם – הוא היחסים עם הציבור, זה המחצב, זה המזון, והנה גם הקמתם ענף יהודי עצום חדש – יחסי ציבור לכל קרנף. אך הציבור בסוף יודע –

אתם חוקרים ומשפטנים מהוללים של המובן מאליו.

דימויים: ארנסט הקל