Posts Tagged ‘איסלאם’

מיוחד לנתזים: הספרים שכבר לא תספיקו לקרוא לפני האפוקליפסה

12 ביוני 2010

לרגל סיומו של שבוע הספר העברי, אני מגישים מבזק מיוחד של "נתזים ספרים": מקבץ של ספרים מסקרנים (יותר או פחות) שיצאו לאחרונה או ייצאו בחודשים הקרובים. (מצטערים, אין ספרים עבריים; העברים יסתדרו בלעדינו)

המהפכה מתחילה בבית: על אלימות מינית בתוך קבוצות שמאל ושינוי חברתי

"גנוסיס מזוויע": אסופת מאמרים על הפילוסופיה והתיאוריה של הבלאק מטאל

פוליטיקה, חברה, שחרור ודיכוי בטורקיה העכשווית

גאולה פמיניסטית דרך הצלב: על כריסטולוגיה וביקורת פמיניסטית

מיניות ורעות לוחמים במלחמות נפוליאון

ספרו של טוד גיטלין על אמונת הבחירה והיחסים בין ארה"ב לישראל (נושא שעליו כבר כתבנו בעבר)

תרגום לאנגלית של "המובן של סרקוזי", ספרו השערורייתי של אלאן בדיו שבמרכזו "העכברוש סרקוזי" והריקנות של המשטר הפרלמנטרי-קפיטליסטי

תיאוריה של רגש האשמה הפוליטי בעידן הפוסט-קולוניאלי

חיי ההומאים באזורי הכפר; וקוויריות במדינות הדרום

החיים המקוונים של האומה הפלסטינית

כיצד ייראה (ונראה כבר) ההומו הסיני? איך אסיה יכולה לשנות את הקפיטליזם ולהציל את כדור הארץ?

כשקארי פגשה את סאלי: על ז'אנר הקומדיה הרומנטית הלסבית

דה מרקר, גרסת החליפות: על מדיניות מוניטארית ופיסקאלית איסלאמית

אתיקה של זוגיות בין אנשים טרנסקסואלים

תמיד פולאני: אוסף מאמרים על קרל פולאני האופנתי (או שכבר לא?)

שיחות עם סובקומנדאנטה מרקוס, מנהיג הזפאטיסטים

המרחק הקצר בינינו למלחמת עולם שלישית (גרעינית כמובן)

ענק. רישום של אתנסיוס קירכר (1680-1602)

ספרו המצופה של משה אידל על המיסטיקה היהודית בהגות של המאה ה-20

דיקנס כסופר קוויר; מיניויות אצל פוקנר

סקס מעבר לחומה: על נוער מרדני במזרח גרמניה

משלים ואמרות כנף אפריקאיות למנהל והפעיל החברתי

על הפוליטיקה של הארי פוטר (איך לא חשבו על זה קודם)

דלז ומשמעות החיים

הפוליטיקה של ניגריה מאז תקופת האבן

אמצעי הייצור ומיץ פטל: תיאוריה מרקסיסטית של ספרות ילדים

קריאה חדשה במאבקו של קנת סטאר נגד ביל קלינטון

הגנה על מושג החילון

על ההפרטה וה-Outsourcing של מדיניות החוץ והביטחון האמריקאית

אם למישהו היה ספק מי הבמאי הנכון בשביל חובב הקולנוע האינטלקטואל של תקופתנו, שני אוספים שונים של מאמרים על מיכאל הנקה מספקים את התשובה

שני ספרים חדשים מנסים להסביר איך הפכה המחשבה הקונספירטיווית לצורה מקובלת כל כך של חשיבה פוליטית בארה"ב?

על מותה של השמרנות הבריטית (כן, דווקא עכשיו)

סקירה מעניינת על הספרים החדשים של שני הוגים פוליטיים בריטים: טרי איגלטון השמאלי ורוג'ר סקרטון השמרני. המסקנה שעולה מההשוואה היא ששניהם מגיעים למסקנות די דומות. בין השאר, דווקא סקרטון, שמתעב את האוטופיות החברתיות והאדריכליות של המודרניזם, מגלה סקרנות על גבול הסימפתיה כלפי טרוריסט ה-11/9 מוחמד עטא, שכתב, כך מתברר, דיסרטציה אקדמית על ההרס של חאלב העתיקה לטובת"junkyard modernism".

ולסיום (לא שכחנו את מצעד הגאווה):

למה הומוסקסואליות מונעת מלחמות?

עוד 30 שנה, אולי גם רונית תירוש תתאסלם

9 ביוני 2010

טלי פחימה התאסלמה.

פעילת השמאל טלי פחימה התאסלמה.

המשפט הזה נפלט מפיהם של מגישי החדשות בבוז  העמוק ביותר, כמין רכילות פרוורטית במיוחד. הוא כוון כך שיתקבל בגיחוך, בעוויה המצויה אפילו מעבר לזעם. על חנין זועבי זועמים, על טלי פחימה מגחכים. כי בישראל, הדחייה של טלי פחימה היא כבר מעבר לפוליטי;  היחס אליה הוא כמעט זואולוגי. התגובה הלגיטימית היחידה המצופה מישראלי יהודי, אפילו  בחוגים ליברליים, היא לומר שפחימה היא חולת נפש.

אבל מה בעצם כל כך מטורף בהתאסלמות של טלי פחימה?

לי בעצמי אין כוונה להתאסלם, אבל החלטה להתאסלם נראית לי בחירה לגיטימית  לגמרי. אחרי הכול, האיסלאם הוא לא איזו כת מסוכנת שחיה מעבר לחושך. האיסלאם הוא דת די תובענית, אבל לא יותר מהיהדות, למשל. יש בעולם כמיליארד בני אדם  ששייכים לדת הזאת, ועל  אף הסגרגציה הגוברת בישראל,  רבים  מאיתנו פוגשים אנשים מוסלמים מדי יום, וכמו שאומרים "אין  להם קרניים". בהתחשב בעובדה שכל כך הרבה מוסלמים חיים בינינו ומסביבנו, אולי מפתיע דווקא שכל כך מעט ישראלים מתאסלמים. במידה רבה, אפשר לומר שמטורף לא  להתאסלם.

כששמעתי על ההתאסלמות  של פחימה, חשבתי על שבתאי צבי. מבחינה  מסוימת, יש דמיון מסוים בהתאסלמות של שבתי צבי  ושל טלי פחימה. פחימה אמנם לא סחפה קהילות שלמות, אבל אני  ואנשים  אחרים הסתובבנו עם  חולצות שעליהן הדיוקן שלה, ואהרן שבתאי כתב עליה שיר. בתקופות של  משבר רוחני, ייאוש וחרדה קיומית בקרב היהודים, זאת תופעה היסטורית די נפוצה שהרבה יהודים ממירים את דתם. זאת דרך מסוימת, בעייתית אך לגיטימית (בעיניי) להתמודד עם הקונפליקט שבמצב היהודי.

יותר  מכך: הרבה  יהודים חשובים  לאורך ההיסטוריה התאסלמו. אני מתכוון  למשל לפילוסוף  בן המאה ה-12 נתנאל, שידוע בשמו הערבי אבו אלברכאת אל־בגדאדי. אל-בגדאדי היה רב ופילוסוף חשוב, שהמיר את דתו בגיל מאוחר, והספיק לקנות לו שם בין חכמי האיסלאם של תקופתו, בעוד תלמידי חכמים בבגדד ממשיכים ללמוד את  כתביו היהודיים. החוקר הגאון שלמה פינס הקדיש לפילוסופיה שלו כמה ממאמריו החשובים. היום הוא נחשב לאחד המבשרים המוקדמים ביותר של רעיון הלא-מודע. הרבה יותר קרוב לזמננו, אפשר  להיזכר בליאופולד  וייס, עיתונאי  והוגה יהודי אוסטרי שהמיר את דתו והפך למוחמד  אסד. הוא היה ממייסדי האומה הפקיסטאנית, ואביו של טלאל  אסד – מהאנתרופולוגים החשובים ביותר בדורנו.

כל אלה בבחינת פרפראות. העניין הוא שיש סיכוי סביר  שהרבה  מאוד יהודים שחיים היום  בישראל יהיו מוסלמים בעוד כמה  עשרות שנים.  אני לא  יודע אם זה טוב,  אולי זה  אפילו רע. אבל עובדתית, יש  להניח שדברים ישתנו במזרח התיכון. אנחנו חיים באזור מוסלמי, ועם כל הרגשות המעורבים, זאת עובדה שברמה  הבסיסית ביותר, קשה מאוד להחזיק התנגדות לסביבה שלך לאורך  הרבה מאוד זמן. אני נוטה לקוות שבכל קונסטלציה שתהיה, תינתן הכרה לזכות הקיום של יהודים,  ועוד יותר מכך: של יהודים ליברלים, במקום הזה. אבל גם  בהנחה שתהיה הכרה כזאת,  יש להניח שכאשר  האסלאם יהיה כאן יותר  חזק הרבה מאוד  יהודים יתאסלמו.

נשמע מדהים? ממש לא. זה הרי כבר קרה בעבר. לא מזמן כתבתי כתבה על מחקר של  חוקר בשם אברהים בסל,  אשר מצא שבשפה המדוברת על ידי הפלסטינים, יש מאות מלים שמקורן בארמית ובעברית, ושאינן קיימות בערבית המדוברת במדינות אחרות במזרח התיכון. וכך אמר בסל:

"קשה להוכיח את זה, אבל סביר להניח שחלק מהיהודים שחיו בארץ בתקופות קדומות התנצרו, ומן הסתם חלקם התאסלמו אחר כך ועברו לדבר ערבית. מן הסתם נשארה כאן חלק מהאוכלוסייה היהודית, הפיניקית והביזנטית. אם נחזור היסטורית לפרופיל הלשוני של ארץ ישראל או פלסטין – נגיע לתקופה הכנענית, העברית, הארמית, היוונית, הפרסית וערבית. משקעים לשוניים מהשפות האלה נשארו בדיבור המקומי".

זה  די פשוט. השלטון  מתחלף, אז  חלק גדול מהאנשים משנים את הדת בהתאם. אני מניח שכמה מחברי הכנסת הצעירים ששואגים עכשיו בכנסת נגד חנין זועבי יהיו מוסלמים טובים, או לא טובים. הילדים שלהם ילמדו במדראסה על שם טלי פחימה. יהיה בזה משהו פואטי  ויפה.

ועוד משהו: המרת דת זה נשמע  מאוד רע, בסגנון ימי הביניים. אבל קודם  כל,  הרבה דברים בחיים  שלנו  נעשים דומים לימי הביניים. ודבר שני, הרבה מאוד מאיתנו כבר המירו  את דתם: לנצרות. אנחנו כל כך נוצרים,  שאנחנו אפילו לא מרגישים את זה. אבל על זה בפעם אחרת.