Posts Tagged ‘אוטובוסים’

נצח, נצח, נצח, אוטובוסים דו-מפרקיים

21 בספטמבר 2011

תהל פרוש

נורת נצח

אני אש ואני אש ואני אש:

שלום, נורת נצח

ראי את התקרה הזו – מנופצת

והשולחנות – ארוכים וסדוקים

מולם האנשים בעלי הפיות הארוכים האדומים

אומרים: הדיילות שלי, המוצר שלי,

המותג, המותג.

מה שמרקיב ביניהם אלה מלים

ומאכלים שיגרסו בשיני הבשר שלהם

וחשיבות עננית, מנוצנצת, שהם מפזרים כי האיש (איזה איש?)

אמר: באינטרנט יש אתר

ומוכרים בו את המותג, ומה שאני מנסה

לקדם, במצב של שיתוף פעולה, באתר הבית, באתר הבת

באתר שלעולם לא יהיה אלא

הו, נורת נצח

אינך בעצם כלום אלא מילה ומילה

את ליבי שנשבר ותוקן ונשבר

בזמן האוטובוסים, קו 25, קו 5,

קו 18, ובזמן מוניות השירות

ליד נהגים מחרפי דרך, מושכי אמונה

מקללים: רדי מטומטמת, אל תעלי בכלל פרה

בזמן בתי הקפה מול מחשבים בין עשרות אנשים

שעיניהם משוכות פנימה מחייכים לתהומות האלקטרוניקה

מרימים קול: הדיילות האלה, משופרות, זה סוג של משחק, משחק

מבקשים אם אפשר חשבון. נורת נצח

אנחנו מתים, אנחנו הד, שאריות אור מפיצוץ כוכבי

ואני רוצה להיכנע. עד מתי אוכל להחליט אם להילחם או להיכנע?

נצח, נצח, נצח, אוטובוסים דו-מפרקיים הם הצלחה?

ואנשים גרמיים? ומבטים תכולים שנאטמו בינקות?

כל לילה המיטה רטובה והכרים קרועים ובבר מגישים

המבורגר, סנדביץ' רוסטביף, סנדביץ' שניצל וטוסט משולשים

ובסוף מתבקשים ללכת – אבל איני רוצה לצאת, אני רוצה להישאר! לקרוע עוד

בלי בירה מחבית, בלי רטיות אהבה חבריות.


נירה כפיר עושה נסים

אני קוראת על הפסיכולוגית העושה נסים נירה כפיר

היא יודעת ויודעת

כמו שאתה יודע

עבור מי שצריך.

אנשים זקוקים שיאמרו להם מה לעשות בעולם.

לעתים הם שומעים למנכ"ל תאגיד או לראש מדינה

או לפסיכולוגית.

 

(אתיישב אצלה בנוחות חלקית.

היא תשאל למה הגעתי: את היסטרית?  

לא, לא, אני אומר, אני פשוט לא מאמינה. את מבינה, היינו בים, העיניים שלו הן

תכלת ובמים בלטה התכלת כל כך.

כן, היא תגיד, אז תכלת. אז מה.

אגיד לה: אני פוחדת שישנה את דעתו. הוא לא מעריץ אותי אני חושבת. אולי מעריץ

את הגוף שלי ואת השדיים שלי.

היא תאמר: את נרקסיסטית, כדאי שתדעי כבר עכשיו.

אני אומר: אולי תטפלי בי? אני רוצה להיות תינוקת.

היא תאמר: יש לי תוכנית מצוינת בשבילך.)

 

לא, הכדור הזה אינו מספיק

לא בגלל שאינו משפר תחושה

אלא כי אינו עונה

על הצורך הבסיסי

באדם שיודע. שיודע. שיודע.

אבל, אני חושבת שהיא תדע.

 

(אני אומר: אמא שלו סיפרה בדיחה:

אדם משתין במיטה כל לילה וחבריו מפנים אותו לפסיכולוג.

אחרי כמה זמן הם שמים לב לשינוי ושואלים אותו איך הוא מרגיש.

נהדר, הוא אומר.

אז הטיפול עזר, הם שואלים, הפסקת להשתין?

לא, הוא אומר, אבל עכשיו כבר לא אכפת לי.)

 

 

כן, אני נוטה להתקשר לנירה כפיר עושת הנס.

אגיע אליה בבגדיי הטובים כדי לומר:

כל מה שהגיע לעולם – נשאר.

אפילו הדרקונים לא נעלמו.

הנה, למשל אני סופרת בלי ספר.

יש לי חבר. אנחנו הולכים לים.

אין לי הסבר לכלום.


עכשיו צריך רק קצת חקלאות מינית