Posts Tagged ‘אבולוציה’

"אני דורש ממך להאמין באבולוציה, למרות שאני לא יודע על זה כלום"

19 באוקטובר 2013

פרקים בחילוניות בת זמננו

ביום שישי האחרון בישרה הכותרת הראשית של אתר "הארץ" על "תפנית בחקר מוצא האדם". נכנסתי בבהלה מסוימת לראות על מה מדובר. הפסקה הראשונה בישרה על "פצצה" שהוטלה אל הוויכוח בין חוקרי אבולוציית האדם, במסגרת מאבק רב שנים בין ה"פצלנים" לבין ה"אחדנים". מתברר, אם כן, ש"לאורך האבולוציה היו רק כמה מינים בודדים של האדם" (כמו שטוענים ה"אחדנים") ולא 24 מינים (כמו שטוענים ה"פצלנים").

מה יש לומר – פצצה.

מה אפשר בכלל להבין מהמשפט הזה? מה זאת אומרת "לאורך האבולוציה היו רק כמה מינים בודדים של האדם"? קשה להבין מה המשפט הזה אומר בכלל, וגם אם מבינים, לא ברור איזו משמעות יש לזה, ולמה זה מצדיק כותרת ראשית באתר הארץ (רמז: התשובה היא סוציולוגית יותר מאשר מדעית). אמנם, ה-BBC למשל הציג את העניין בצורה פשוטה יותר: לפי הדיווח שם, הממצאים מראים שלא היו כמה מיני אדם שחיו בכדור הארץ זה לצד זה לפני כשני מיליון שנה, אלא כולם השתייכו לאותו מין. זה קצת יותר ברור. ועם זאת, אני לא בא להאשים את כתב המדע של "הארץ". המחקר בנושא אבולוציית האדם מפיק מדי פעם ממצאים כאלה שמתפרסמים בהבלטה ב-Science, וכתבי מדע מתקשים מאוד להסביר לציבור הרחב מה בעצם הנקודה. הם מסתפקים בלומר שהוטלה איזושהי "פצצה" או שאירעה "תפנית דרמטית".

הסיבה שבגללה הגילויים האלה מאבדים את משמעותם, היא שאותה "פצצה" מפריכה לרוב היפותזה מסוימת השולטת במחקר זה כמה שנים, וידועה היטב בקרב חוקרי אבולוציית האדם (במקרה זה, לצורך העניין, ההיפותזה ה"פצלנית"). אלא שמבחינת הציבור הרחב, ואפילו מבחינתו של ירון לונדון, ההיפותזה הזאת לרוב בכלל אינה מוכרת. החילוני הממוצע מעודכן במקרה הטוב במצב המדע בשנות ה-80, וברוב המקרים – בסוף המאה ה-19. הפליאונטולוגים לא ממש יכולים לומר לו מה באמת קרה שם לפני שני מיליון שנה; והוא מצדו גם לא באמת רוצה לדעת.

בסוף השליש השני של המאה ה-20, יצרו המדענים סיפור די לכיד שאפשר היה לספר לאנשים בתשובה לשאלה "מאיפה באנו?". הציור של סולם ההתפתחות האנושית, עם האדם שנעשה זקוף יותר ויותר, היה בבחינת תשובה שעמדה מול הציור המסורתי של אדם וחווה בגן עדן. הוא סיפק תשובות לשאלות: איך נראו אבותינו? איך הם חיו?

מה שקרה בשנים האחרונות הוא שהנראטיב הזה, שהמדענים סיפרו לאנשים בתשובה לשאלה "מאיפה באנו?" נעשה הרבה פחות לכיד, והרבה יותר מפורר. ככל שנמצאים יותר מאובנים, הרבה חוליות בתיאור משנות מקום או נעשות רופפות יותר. יותר משהמדע בונה את תמונת עברנו הקדום, הוא מפורר את התמונה המוכרת.

מבחינת כתב המדע, אין בעצם דרך להסביר לציבור את "סיפור אבולוציית האדם" וגם לא את "התמונה האמיתית של מבנה היקום" בלי לשקר. לא סתם "לעשות את הדברים פשוטים יותר", לא סתם "לא לדייק". לשקר. כי אירועים כמו המפץ הגדול או התפתחות האדם הם לא "אירועים" במובן המוכר לנו. צריך להיות ילדותי מאוד כדי לחשוב שהאדם "התפתח" כמו בפתיחה של "היה היה". אבל כדי להיות חילונים, זה בעצם בדיוק מה שאנחנו נדרשים להאמין בו.

למה כל זה משמעותי? כי ככל שהמחקר המדעי בנושא אבולוציית האדם נעשה מסובך יותר, וככל שענפי העץ משפחת האדם מתפצלים ומתאחדים – ככה החילונים האתאיסטים נעשים בטוחים יותר בכך שהם מחזיקים באמת המוחלטת בנוגע ל"מוצא האדם". לפני כמה שבועות, במסגרת הדיונים סביב הלווייתו של הרב עובדיה יוסף, כתב לי אידיאולוג חילוני כלשהו, מרצה באוניברסיטה –

המדע הוכיח את תורת האבולוציה של דארווין באופן גמור, מוחלט ושלם. התגלו עצמות של כל החוליות בשרשרת ההתפתחות מהקוף אל האדם. זה דווקא כן מוכח.

נניח לעובדה ש"עצמות של החוליות בשרשרת ההתפתחות" וכו' הן בכלל לא הוכחה ל"תורת האבולוציה של דארווין". אם זה באמת היה ככה, ממצא כמו זה שהוזכר בתחילת הכתבה היה מפריך את תורת האבולוציה. אבל זה חלק מהבעיה. מי שכתב את הדברים מתגאה בכך שהוא מחזיק באמת, כלומר בתורת האבולוציה של דרווין, ובו זמנית מוכיח שהוא לא מבין בה כלום.

ולא רק הוא. לפני כשנה שודרה בטלוויזיה תוכנית "הפנים האמיתיות של הרב אמנון יצחק". אמנון לוי – במקרה זה בכובעו כלוחם למען החילוניות – ניהל שם מין דו-קרב  עם הרב הפרובוקטיבי. לוי עשה את עצמו נדהם, כשהרב שלל את תורת האבולוציה או המפץ הגדול. אבל רגע אחרי זה, הודה לוי ש"אני לא מבין בזה שום דבר". נשאלת השאלה: אם יש תחום ידע מסוים שאתה לא מבין בו שום דבר, איך אתה מעז להתנשא על אנשים שמביעים דעות כאלה ואחרות לגביו?

אלא שכזוהי האידיאולוגיה החילונית. הרבה חילונים משתמשים במדע בתור הדגל שלהם, למרות שההבנה המדעית שלהם היא ברוב המקרים אפסית. הם לרוב לא מבינים אפילו את העיקרון. במקרים רבים הם חושבים שהם מבינים מה זה אבולוציה, אבל התפישה שיש להם היא למרקיסטית במקרה הטוב. הם חושבים שהם מבינים מה זה המפץ הגדול, אבל התפישה שלהם היא מכניסטית במקרה הטוב. בעצם, זה אף פעם לא עניין אותם – הם הרי העדיפו לשמוע Doors ולד זפלין, או לחילופין קיילי מינוג, בשיעורי ביולוגיה. לפיכך, מה שהם דורשים מהציבור זה בעצם להאמין במדע, בלי להבין בו כלום. האם זה מזכיר לכם משהו? אולי, למשל, את ימי הביניים?

למעשה, רק תפישה דתית מוגבלת ביותר מתייחסת לסיפורי בראשית בתור דיווח מדויק על אירועים. לעומת זאת, האתאיסט המטומטם הרגיל בטוח ש"התפתחות האדם מן הקוף" קרתה בדיוק כמו שהוא מדמיין אותה במוחו המוגבל, או כמו בציורים על הטי-שירט או האנימציה בפתיחה של "היה היה". הוא חושב שהמפץ הגדול באמת נראה כמו בלון שמתפוצץ.

אבל זה לא הכול. מה שמדהים הוא, שהחילוניות היא בעצם האידיאולוגיה העיקרית היום שתובעת מבני אדם להחזיק באמונה מסוימת, בתוכן מנטלי מסוים, לגבי היווצרות העולם וראשית האדם. כדי להיות יהודי, מוסלמי, או אפילו נוצרי דתי, מה שנדרש ממך הוא בעיקר לבצע פעולות מסוימות ולא לבצע פעולות אחרות. סיפור הבריאה ממלא תפקיד בהשקפת העולם הדתית, אבל לרוב הוא מרכזי פחות מההיבטים המעשיים יותר של אורח החיים הדתי. לעומת זאת, חילונים פונדמנטליסטים ממש רוצים לוודא שיש לך בתוך המוח את התמונה הנכונה של "האבולוציה", ובטוחים שהם מחזיקים בתמונה כזאת. אני יודע את זה, כי בעצמי התייחסתי ככה פעם לאנשים, ובמידה מסוימת זה נשאר בי עד עכשיו.

נכון –אי אפשר להגיד שהמדע לא מלמד את האדם הפשוט שום דבר מהותי על העולם. למשל, הוא מלמד אותנו שהעולם לא נברא בשישה ימים. אבל זהו ידע נגטיבי בעיקר, שמקבל משמעות רק מול מישהו שחושב שהעולם *כן* נברא בשישה ימים. מה הטעם לדעת מה לא? זה כמו שמישהו ישאל אותך אם קראת את "הר הקסמים", ותגיד שלא, אבל שאתה יודע שזה לא כמו "חסמב"ה".

בעבר, אנשים שזיהו עצמם כנאורים, כלומר כנושאיו של פרויקט הנאורות, החזיקו לרוב בהשקפת עולם הומניסטית, שהחילוניות היתה חלק ממנה. ההומניזם כלל גם יסודות נוספים, כמו התמצאות מסוימת בהיסטוריה ובספרות. זה לא המצב היום. נדמה לי שהזכרתי כבר פעם את אותו ריאיון עם נתן זך, שבו הסביר מדוע ש"ס מייצגת בורות וחשיכה, והוסיף: "איך אפשר לדבר עם אנשים שלא קראו את שופנהאוואר ואת היגל". כאילו שהאנשים מסביבו קראו את שופנהאוואר ואת היגל; כאילו שזך בעצמו יכול לומר על שופנהאוואר ועל היגל משהו מעבר לדברים הבסיסיים ביותר.

אבל זה המצב. בימינו, חילונים הם לרוב די צרי אופקים, ואפילו לא מתיימרים לטפח תמונת עולם רחבה. חילונים כמו ירון לונדון הם גם שמרנים בתפישתם החברתית, כך שבענייני חברה הם מעדיפים לא להתעמת עם אותן אוכלוסיות שמייצגות בעיניהם את ימי הביניים. מה שנשאר להם זה המראה החיצוני המערבי, עמדות ליברליות לגבי הומואים (אבל שישמרו מרחק, כן?), והידיעה שהם מחזיקים באמת בנוגע ל"אבולוציה". הידיעה הזאת היא בלתי שימושית לחלוטין בחיי היומיום, אבל שולפים אותה כשרואים מישהו חרדי ש"כופר בתורת דרווין", רחמנא ליצלן.

ומעבר לזה – ים של קפיטליזם ותועלתנות. האמת המרה היא ש"האמונה המדע" היא רק מעטה דק שנועד לרוב להסתיר את התוכן האמיתי של הקיום החילוני בצורתו הנוכחית: צרכנות, אינסטרומנטליות והצדקת הסדר הקיים.

haeckel

*

ניסיתי להראות שלושה דברים: (1) שהמדע בן זמננו לא מספק תיאור של מוצא האדם או של היווצרות היקום במובן שבו אנחנו מבינים לרוב את המושגים האלה (2) שרוב החילונים טוענים שהם מחזיקים בידע אמיתי על הנושאים האלה, אבל בעצם מחזיקים בידע מוטעה ולא מעודכן, או לא מחזיקים בשום ידע; (3) שאף על פי כן, חילונים דורשים מכל העולם להצהיר על אמונתו במדע – שעליו הם לא יודעים כאמור כמעט כלום.

ואם אני טוען שהחילוניות היא כל כך ריקה, האם המשמעות היא שהיא עומדת להיעלם ולטבוע תחת נחשולי הדת? לגמרי לא. נוהגים לומר שהמאה ה-21 תהיה המאה של הדת. אנחנו מתכוננים לעלייתה של הדת כבר לפחות שלושה עשורים, ורגילים לעקוב אחרי סימניה באופן יומיומי. אבל אם מסתכלים מסביב, התופעה הבולטת של השנים האחרונות היא דווקא עליית החילונות המיליטנטית. שימו לב: במצרים החילונים הוציאו את האחים המוסלמים מחוץ לחוק. בישראל יש לראשונה זה שנים קואליציה אנטי-חרדית. באירופה החקיקה האנטי-מוסלמית נעשית אגרסיבית יותר ויותר. בהתייחסות לתקופת הרסטורציה המלוכנית שהושלטה באירופה לאחר המהפכה הצרפתית ונפוליאון, אפשר לכנות את העידן הנוכחי: רסטורציה חילונית.

אפשר לטעון שאני מערבב תופעות שונות. אפשר גם לטעון שהחילוניות המתגוננת אינה אלא עווית אחרונה או קרב מאסף אנטי-דתי. אבל מה שניתן להגיד בכל מקרה, הוא שהחילוניות העכשווית היא מיליטנטית יותר משהיתה בעבר. תופעות שנעשו בעבר כמעט בחשאי נעשות היום באופן גלוי יותר: למשל פולחנים של ניאוץ האל ושל קללות נגד מנהיגים דתיים, ועיסוק מוגבר בשאלת האי-מילה – לא רק באירופה אלא גם בישראל.

מה שניסיתי להראות בפוסט הזה, היא שהחילונות המיליטנטית היא לא רציונלית. כיוון שבו זמנית היא גם פונדמנטליסטית, אפשר לומר שזוהי אחת מ-2-3 האידיאולוגיות המסוכנות ביותר בכוכב הלכת ארץ.

 דימויים: ארנסט הקל, תרשימים של התפתחות האדם, סוף המאה ה-19

הפשע הראשון שלנו

20 במאי 2010

*
לאחרונה התעורר בבריטניה פולמוס כלשהו סביב ספר שתורגם מצרפתית, ושמו The Tyranny of Guilt. המחבר, פסקל ברוקנר, הוא אחד מאותם "פילוסופים חדשים" טרחנים, מבית מדרשם של ברנאר אנרי-לוי ואלאן פינקלקרוט, ובכפוף לכללי הז'אנר הוא תוקף את מה שהוא מכנה "המזוכיזם האירופי", וקורא לאירופים להשתחרר מרגשי האשמה בנוגע לשואה, הקולוניאליזם והעבדות ולחזור להתגאות בתרומתם לעולם.
מה שהפריע לי בתזה הזו הוא שלאירופים יש פשע שקדם בהרבה לשואה, לקולוניאליזם ולעבדות. לפעמים אנו שוכחים שכשהאירופים הגיעו לאירופה, היבשת לא היתה ריקה; חיו בה אנשים אחרים: הניאנדרתלים. הם חיו שם הרבה זמן, כ-200 אלף שנה, כלומר הרבה יותר זמן ממה שהאירופים חיו באירופה עד עכשיו, וכנראה גם יותר ממה שהם יחיו בה בכלל. בספרו "השימפנזה השלישי", מתאר חוקר האבולוציה ג'ארד דיימונד במלים אלה את המפגש בין בני ההומו ספיינס, המכונים באופן מסורתי "קרו-מניון", לאדם הניאנדרתלי:

"מה קרה כשאנשי קרו-מניון הפולשים פגשו בניאנדרתלים המקומיים? נוכל להיות בטוחים רק בתוצאה הסופית: בתוך זמן קצר, לא היו יותר ניאנדרתלים. לדעתי אפשר להסיק מכך רק דבר אחד: הגעתם של אנשי קרו מניון גרמה איכשהו להכחדת הניאנדרתלים… אני משער שאנשי הקרו מניון חיסלו את הניאנדרתלים באמצעות העברת מחלות, רציחות ונישול. אם אכן כך קרה, חילופי המשמרות בין הניאנדרתלים לאנשי קרו מניון היו סימן לעתיד, שבו החלו צאצאי המנצחים להתכתש בינם לבין עצמם.

**

כל כתיבה היסטורית היא פוליטית, גם אם היא עוסקת בתקופת הקרח. כך גם ההיסטוריה של של היחסים בין בני האדם לניאנדרתלים. רבים מהחוקרים מכחישים לגמרי את הטענה על פיה העלמותם של הניאנדרתלים קשורה להתפשטות שלנו, כלומר של הומו ספיינס. הם טוענים שהניאנדרתל נכחד פשוט כי האקלים השתנה, ועידן הקרח הסתיים. ראיינתי פעם פליאונתולוג בכיר, ושאלתי אותו לעמדתו בנושא השמדת הניאנדרתלים. הוא השיב לי בנחרצות:

לא היה שום ג'נוסייד. הנאנדרתלים היו פשוט מותאמים לתנאי קור. הם היו מאוד מותאמים לנישה שבה הם חיו, וניצלו אותה מצויין. כשהתנאים התשנו, ונגמרה תקופת הקרח, הם נכחדו.לאדם המודרני, בזכות המוח והתחכום שלו, יש התמחות יחידה בעולם החי: לא להיות תלוי בסביבה מסויימת. הוא יכול לפתור בעצמו את הבעיות.

ההסבר הזה נשמע משכנע, אבל אם חושבים עליו, רואים שהוא מבוסס על כמה הנחות יסוד בעייתיות למדי. שהרי, כשמדברים על בני אדם, לא יגידו אף פעם ש"הם לא שרדו כי הם לא הסתגלו לתנאים החדשים". למעשה, עד לפני כמה עשורים כמובן שהיו אומרים את זה על קבוצות ועמים לא אירופיים, במסגרת השיח הקולוניאלי הדרוויניסטי. בעצם אומרים את זה גם היום, אבל בחדרים אחוריים ולא באופן רשמי; אני לא רואה את אנגלה מרקל משיבה במסיבת עיתונאים: "ובכן, תושבי בנגלדש לא ישרדו כי הם לא מותאמים לתנאים האקלימיים החדשים".
אבל לגבי הניאנדרתלים מותר להגיד את זה. למה? מכיוון שהם לא שייכים למין שלנו. הם לא בדיוק בני אדם, לכן אין להם זכויות אדם; או ליתר דיוק: הם לא שייכים לסדר של האנושי, התרבותי, אלא לסדר של הטבעי, שעליו חלים חוקי הברירה הטבעית ולא החוק הבינלאומי. הם אפילו לא הומו סאקר – הם הומו נאנדרתלנזיס.
לפני כמה שנים, התגלו באינדונזיה שרידי ההומו פלורסיינזיס, אותו הוביט שנכחד כנראה רק לפני 9,000 שנה. היו שהשתעשעו ברעיון שבמקום כלשהו בכדור הארץ עוד יתגלה מין אחר של אדם. זה היה יכול להיות מעניין, ולו רק מבחינת האופן שבו אנחנו תופשים את עצמנו כבני אדם. אבל ברור שההחלטה שהנאנדרתלים הם בתחום האחריות של דרווין, והקרו-מניון הוא כבר "מעבר לזה", היא מלאכותית, ומוכיחה שהרבה טענות שנחשבות מדעיות ואובייקטיוויות הן פוליטיות לגמרי.

***
כסיפור של ג'נוסייד, השמדת הניאנדרתלים היא מקרה מוזר. בשונה מהקולוניאליזם האירופי, כאן האוכלוסייה הילידית היא האירופים, ואת תפקיד הפולשים ממלאים האפריקאים שנכנסו לאירופה לפני כ-40 אלף שנה. כיוון שאין מי שיכתוב את ההיסטוריה שלהם "מבפנים", צריך אולי להתחיל מהבסיס. עצמות מאובנות של נאנדרתלים התגלו לראשונה ב-1856, בעמק נאנדר שליד דיסלדורף בגרמניה. מכיוון שהרעיון של מינים טרום אנושיים לא נהגה עדיין, עצמות הגולגולת של הנאנדרתל הראשון שהתגלה זוהו בתחילה כעצמות קוזאק חולה רככת, שתעה בדרך בזמן המרדף אחרי נפוליאון ב-1814.
מאז, התגלו עוד כ-400 פרטים מאובנים של אדם ניאנדרתלי באירופה ובאסיה – מפורטוגל, דרך הר הכרמל, ועד סין. זאת היתה ההוכחה הראשונה לכך שבתקופות קדומות חיו בעולם במקביל מספר מינים אנושיים, קרובים לנו ויחד עם זאת שונים מאיתנו. במשך הזמן התגבשה התמונה, על פיה הניאנדרתלים אינם אבותינו הישירים, אלא מעין בני דודים – מין אחר במשפחת האדם שהתפתח באירופה, בעוד ההומו ספיינס התפתח באפריקה והתפשט משם לכל העולם.

****
כשהייתי בבית ספר יסודי והמורה היתה חולה, נהגו משום מה להראות לנו את הסרט "שבט דב המערות", על פי רב המכר של ג'ין מ. אואל (בסוף שנות ה-80 כל החיילים שהיו נוסעים לאילת בקו 444 היו קוראים את זה). גיבורת הספר, היא נערת הומו ספיינס חטובה, שנראית בדיוק כמו נערה אירופית מודרנית. לאחר שבני שבטה המפותח נכחדו ברעידת אדמה, היא נודדת ונקלעת לנחלתו של שבט זר של נאנדרתלים, המכונה "שבט דב המערות". האמת שעכשיו אני מתקשה להבין למה חשפו אותנו לסרט הזה. כל מי שצפה בזמנו בסרט שהופק בעקבות הספר, בכיכובה של דריל האנה, לא יוכל לשכוח את חיכוכי הידיים האגרסיביים שסימנו אצל הניאנדרתלים את כוונתם לפצוח במקצה של אונס בין-מיני. גם ביצירות אחרות, ייצוגיהם של הניאנדרתלים נעו על הציר שבין סלידה לחמלה.
למעשה, הייצוגים האלה עושים לניאנדרתלים עוול די גדול. מיד עם גילוי הגולגלות הניאנדרתליות הראשונות, שבתה את תשומת ליבם של החוקרים תכונה אנטומית מסתורית: הם מצאו שמוחו של הניאנדרתל היה גדול ממוחנו ביותר מעשרה אחוזים. במשך השנים, תכונה זו הציתה את דמיונם של חובבי ספקולציות, ושימשה בסיס לכמה תיאוריות – למשל שהניאנדרתלים היו מסוגלים לפתור בעיות פילוסופיות מורכבות, ושעם הכחדותם עבר מן העולם ידע רב ערך שבני האדם לא יוכלו לרכוש לעולם. היו גם שטענו שהם ידעו לערוך סיאנסים, ואפילו שהם חיו במעין חברת מופת סוציאליסטית. הטענות האלה נהדפו די מהר על ידי חוקרי האבולוציה, שטענו שמוחם של הנאנדרתלים היה עשיר יותר בתאי שומן, ולכן נפח הגולגולת הגדול אינו מעיד על אינטליגנציה. לעומת זאת, לפני כמה שנים נמצאו שרידים הרומזים שהנאנדרתלים נהגו לאכול את בני מינם. החוקרים הצרפתים שגילו את השרידים, טענו שהקניבליזם מעיד דווקא על תפישה סימבולית מפותחת. "אכילת אדם מעידה על עידון אינטלקטואלי מפותח ביותר", כתבו החוקרים.

****
מעניין לציין שכאשר התגלו הנאנדרתלים, הרעיון של בני אדם ממקור אחר היה יותר מקובל מאשר היום. כבר במאה ה-17 טען יהודי מומר בשם איזאק לה פיירר שהתיאור של ראשית האנושות המופיע בספר בראשית, כלומר סיפור אדם וחווה, מתייחס רק למקורותיהם של היהודים; וששאר בני האדם נבראו עוד לפני כן בבריאה נפרדת. לה פיירר הביא לכך הוכחה די מבריקה: אחרי שהרג את הבל, מתלונן קין לאלוהים כי "והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני" (בראשית ד י"ד), ואחר כך הוא לוקח אשה ומקים עיר. מכאן שהיו עוד אנשים בעולם שאינם בני אדם. אם נלך לפי התפישה הזו, הנאנדרתלים הם הגויים, וההומו ספיינס הם היהודים.
אחרי שהתגלו הנאנדרתלים, היו שטענו שאלה הם בני האלוהים המסתוריים מבראשית פרק ו', או אפילו הענקים שחיו בארץ האמורי לפני הג'נוסייד של בני ישראל. במאות השנים הבאות שימשה התיאוריה בסיס להתפתחות התיאוריות הגזעניות, על פיהן הגזעים השונים של בני האדם התפתחו בנפרד זה מזה ולכן הם שונים באופן מהותי. עוד בשנות השישים, פירסם האנתרופולוג האמריקאי קלטון קון ספר בשם "מוצא הגזעים", בו טען שההבדלים בין הגזעים האנושיים השונים התפתחו כבר בשלב ההומו ארקטוס, לפני יותר ממיליון שנה. אבל בשנות השבעים נראה היה שתיאורית "ההתפתחות הרב אזורית" נשללה לחלוטין, והתגבשה התמונה המקובלת כיום על רוב החוקרים, על פיה כל בני האדם החיים כיום הם צאצאים של יציאה מאוחרת מאפריקה, והתפצלו לפני לא יותר מ-50 אלף שנה.

******

אבל האם הנאנדרתלים בכלל נכחדו? במשך שנים ניטשה מחלוקת בקהילה המדעית השאלה האם הענף הניאנדרתלי במשפחת האדם נכרת לחלוטין, או ששרידים ממנו נותרו עדיין בתוך האוכלוסייה האירופית של ימינו. על פי אחת התיאוריות, גנים שנותרו כתוצאה מהכלאה בין בני אדם לניאנדרתלים הם המקור להפרעה הגנטית הגורמת לאוטיזם אצל ילדים בני זמננו. במשך השנים הועלו השערות שזיהו כמה עמים אירופיים – ביניהם ההונגרים והבסקים – כצאצאיהם של שבטי ניאנדרתלים שנותרו ביבשת. לפני כמה שנים פירסמה רוזלינד הרדינג, מדענית מהמכון לרפואה מולקולרית של אוקספורד, מחקר בו הועלתה האפשרות שצבע השיער האדום של רבים מהסקוטים מקורו באבותיהם הניאנדרתלים. בשנים האחרונות כבר מעטים התייחסו ברצינות לתיאוריות מהסוג הזה. המחקרים הגנטיים אישרו בזה אחר זה את מה שהחוקרים ממילא חשבו: שבאוכלוסיה האירופית לא נשארו גנים של ניאנדרתלים. והנה, בתחילת החודש התמונה התהפכה: מחקר דנ"א שנערך במכון מקס פלנק גילה שהאירופים והאסתיים נושאים דנ"א ניאנדרתלי בשיעור משמעותי – עד 4%. "כנראה שהיתה הכלאה ברמה מסוימת", אמר החוקר סוונטה פאבו, ולבסוף הוא תוהה "אם יש טעם בכלל להציג את עצמנו כמין נפרד מהם או לא".

******
למחקר הגנטי על הדנ"א הניאנדרתלי הוקדשו כתבות מקיפות בכל העיתונים המובילים. פחות תשומת לב הוקדשה למאמר מעניין יותר, שהתפרסם בחודש שעבר בכתב העת היוקרתי PNAS מאמר ממש מרגש, של חוקר בשם ניקולס קונרד מאוניברסיטת טיבינגן. על בסיס ממצאים מהשנים האחרונות, קונרד מערער שם לגמרי על הצורה שבה אנחנו תופשים את יחסינו עם הנאנדרתלים, ואת עברנו הקדום בכלל. כפי שציינו קודם, ההנחה המקובלת שמעצבת את הדיסציפלינות של אבולוציית האדם ואנתרופולוגיה היא ש"ההיסטוריה" או "הציוויליזציה" היא פרויקט שלנו; כלומר שההצטברות של הידע הטכנולוגי, התרבות והמבנים הפוליטיים – כל הידע והמיומנויות שאינן מולדות – שייכת בלעדית להיסטוריה האנושית. אפילו אנשים שמאוד מתנגדים להחזרת רמת הגולן לא יגידו ש"הנשרים בגולן פיתחו מורשת תרבותית ייחודית". באותו אופן, ההנחה היא שהיצורים האנושיים הארכאיים שקדמו לאדם הם הומוגניים מבחינה תרבותית; הם לא צברו זיכרון תרבותי, אלא התקיימו לאורך זמן במצב סטאטי של היעדר היסטוריה.
והנה, קונרד טוען שבתיאור הקלאסי של ראשית ההתפתחות הציוויליזטורית יש כמה חולשות בסיסיות. אחד הממצאים הסודקים את הסיפור הקלאסי הן כמה גולגולות שהתגלו במערת קפצה כאן בכרמל: באותה מערה, נמצאו שרידים של ניאנדרתל ושל הומו ספיינס באותה מערה. מה שהפתיע את החוקרים היה שהניאנדרתלים, שנחשבים למין הקדום יותר, הגיעו לשם תקופה ארוכה אחרי ההומו ספיינס. קונרד מסיק שדווקא הניאנדרתלים כבשו מחדש את הארץ, או לפחות את הכרמל, מידי בני האדם המודרניים. בניגוד לעמדה השלטת, על פיה יסודות הציוויליזציה האנושית הובאו על ידי ההומו ספיינס מאפריקה, קונרד מציע שמקורות התרבות האנושית הם מגוונים: אולי חלק מההמצאות (לא) רשומות על שמם של הניאנדרתלים.
אם לספר את הסיפור בצורה יותר אילוסטרטיווית, אפשר לדמיין ששבט כלשהו של בני אדם מודרניים הגיע למזרח התיכון. לניאנדרתלים האלה היתה תרבות מפותחת לא פחות מלבני האדם; הם ייצרו כלים, והיו להם מיתוסים – אולי אפילו המיתוס של המבול או של אדם וחווה. אולי הם גם המציאו את ברית המילה או את האיסור על הטרדה מינית. את כל הדברים האלה ההומו ספיינס למדו מהשבט הניאנדרתלי. היחסים האלה נמשכו מאות שנים או שנים אחדות; אחר כך, כמו שקורה לפעמים, שני השבטים נלחמו, ובהדרגה או בבת אחת הנאנדרתלים נכחדו. בכל מקרה, המורשת שלהם נותרה ארוגה בתוך התרבות שלנו.
נדמה לי שיש במסקנות האלה משהו מעודד לגבי התרבות שלנו. בסופו של דבר, לא רק שלא ברור אם אנחנו הרגנו את הניאנדרתלים – אפילו לא ברור אם הם מתו. קל לנו לחשוב שהיינו פעם אנשי מערות, ועכשיו התקדמנו הלאה. אבל האמת היא יותר פשוטה: אנחנו ניאנדרתלים. הנאנדרתלים הם אנחנו.