הבחירה בברלין היא דחיית הישראליות

by

נעמן הירשפלד

בשבוע האחרון, הפך פוסט שפורסם בקבוצת "עולים לברלין" בפייסבוק למוקד האחרון בדיון הציבורי בישראל. נראה כי כבר חלף מספיק זמן מה’לא-מלחמה’ האחרונה בעזה וכי אין עוד אייטמים מסעירים כחתונתה של נינט טייב. אם לשפוט על פי גל התגובות באתרי החדשות השונים, ניכר כי הפוסט הנ"ל אכן השפיע, ונראה כי בימים האחרונים המושג 'מחאת המילקי' מקודם בידי אתרי החדשות כתיאור של התופעה, על בסיס מחאת הקוטג' של קיץ 2011. בהתאמה – גם דפני ליף פרסמה מאמר דעה תחת הכותרת בין מילקי לברלין: מי כאן בעצם הבוגדים? שבין השאר מבקר חריפות את שר האוצר יאיר לפיד.

לפיד, בתורו הבין כנראה שהתקפה על נפולת הנמושות של ברלין בסגנון "תסלחו אם אני קצת חסר סבלנות לאנשים שמוכנים לזרוק לפח את הארץ היחידה שיש ליהודים כי בברלין נוח יותר" איננה מעשה פוליטי נבון במצבו הנוכחי, ולכן החליט שהגיע הזמן לסמן לציבור את האויב האמיתי בהצהירו כי "החבר'ה הצעירים האלה צודקים, המחירים בלתי-נסבלים, ורשתות המזון צריכות לדעת – אנחנו נכניס מוצרים לפיקוח" ובראיון רדיו אף הוסיף כי הוא "מבין את אלה שעוזבים לברלין ואפילו מסכים איתם" אך זאת מתוך הבנה שמדובר למעשה בבעיה של זהות "אני אומר למוחים שאני מבין את הקושי היומיומי, אבל אני גם אומר שצריך לקיים דיון בשאלה אם בחור ישראלי צעיר שנוסע לברלין זה לא רק בגלל יוקר המחיה אלא על זהות, ולמה בחרנו להקים מדינה יהודית ועוד נושאים. זה דיון מורכב. אנחנו רוצים להקים חברת מופת, ואסור לנו להתייאש מזה."

ובכן, אני מסכים שיש בישראל בעיה כלכלית אמתית וקשה שרק הולכת ומחריפה. אולם האם זוהי הסיבה שבגינה רבים, וביניהם אני, בחרו לעזוב את ישראל? במידה מסוימת יאיר לפיד צודק, מדובר בעניין של זהות, זהותה של ישראל כמדינה, זהותה כחברה והזהות שהפרט יכול ומותר לו להחזיק בה. בו זמנית, חלקו הסופי של המשפט המצוטט למעלה המדבר על "חברת מופת" בישראל נוגע בלב העניין מן הצד השני: הבניית המציאות בישראל שנעשית באמצעות שפה אידיאולוגית מזויפת, שקרית ומגוחכת שמסיטה כל דיון אמיתי ומשמעותי מהבעיות לשיח הפנטסטי/אנמי של הציונות הממסדית. שפה זו היא כיסוי הצלופן שעוטף את כל מערכות המדינה בהן פושה שחיתות איומה, והוא מצדיק את הרקב הפוליטי של נבחרי הציבור שעושים יד אחת ביצירת מצג שווא פנימי. ככזה הוא למעשה כלי להבניית מציאות, כלי אשר מתרגם את הגירתם של ישראלים למדינות אחרות לסוג מסוים של מקום בשיח הישראלי – "ירידה מהארץ" – ואת היורדים עצמם לסוג מסוים של ישראלים כחלק מהשיח הזה. אבל תחילת התנועה לברלין היא לא ב'ירידה' אלא ב'עזיבה', והדבר שנעזב הוא קודם כל שדה השיח הזה עצמו.

 20131218_145824

הגירה/עזיבה

 

אינני מתיימר לדבר בשם כל הישראלים בברלין. את כל מה שאכתוב כאן אומר בשמי בלבד. ההכללה על ה"ישראלים בברלין" נראית בעיני מגוחכת. אף על פי כן, אני יודע משיחותי עם ישראלים רבים שישנם לא מעטים החולקים משהו מתפיסת עולמי ומתחושותיי ומחשבותיי לגבי ישראל. הדיון בישראל סביב ההגירה לברלין מציב במרכזו את הקלות של הקיום החומרי ביחס לישראל. גם אם זו סוגיה חשובה, נראה כי הדיון הזה מושתת על חוסר הבנה מהותי של המחיר האישי הגדול הכרוך בעזיבה שכזאת, וגרוע יותר – חוסר עניין גמור בו. לעזוב את ישראל בגיל מבוגר יחסית, כאשר האדם כבר התהווה ברובו, אינו דבר פשוט כלל וכלל. ישראל היא ארץ קטנטנה, מבודדת מדינית ותרבותית במרחב הגאוגרפי ובעלת שפה מינורית. מי שגדל בה ועולמו נטוע בתרבותה והוא מושתת על העברית אינו יכול להגר בקלות. וכל זאת – בלי לגעת בכאב העזיבה: עזיבת בני משפחה, חברים ומכרים שמהווים את הבסיס הן לזהות האישית והן לתשתית הקיום. העזיבה לנכר היא שינוי מהותי וקיצוני; היא המעבר מלהיות מישהו ללהיות כמעט אף אחד. מלהיות בעל מקום ללהיות חסר מקום.

המחיר האישי שהאדם משלם בעד הגירה כזאת הוא אדיר והוא גדל עוד עם הזמן. להיות זר לאורך שנים זוהי חוויה מורכבת ביותר; משהו בעצמיותו של המהגר אינו יכול לבוא על ביטויו לעולם. הזמן העובר הרחק מהאנשים היקרים לך הוא זמן שלעולם לא תקבל בחזרה. וכאשר נכנסים ילדים  לתמונה, כפי שקרה לי ולאשתי, הדבר מדגיש עוד יותר את המרחק והפער- תינוק נולד בברלין רחוק מרוב בני המשפחה, ובה הוא יגדל כששפתו הראשונה היא גרמנית ותרבותו זאת של ברלין הקוסמופוליטית ולא זאת של הוריו המהגרים ובני משפחתו בישראל.

כדי לבנות חיים במקום כמו ברלין יש צורך במאמץ מתמשך וארך שנים לעבור אינטגרציה. כדי לפתח קריירה כמהגר יש צורך במאמצים גדולים. הדברים ידועים, אבל זה אינו הופך אותם לטריוויאליים: לבנות מערכות יחסים, לרכוש כישורים שמאפשרים תחרותית במקום שבו אין תשתית מן המוכן, לעמוד מול מערכת לא-מובנת. זאת למי שאינו/ה בעל/ת תואר במקצוע מבוקש כמדעי המחשב, צופנת ההגירה סכנה אמתית של ויתור על אפשרויות מקצועיות שנובעות מהיסטוריה אישית (והתשתיות החברתיות הקימות) בישראל. למעשה – רבים וטובים מן המהגרים לברלין הם בעלי רקע במדעי הרוח ובאמנויות, תחומים אשר מגבילים את אפשרויות התעסוקה ומצריכים מידה לא מבוטלת של תושייה ומזל במציאת פרנסה.  יש מי שנעזר במערכת האבטלה הגרמנית, שאכן מוכנה לשלם כספים למהגרים בעלי דרכון אירופאי (כל עוד אלו לומדים את השפה ועוברים קורס אינטגרציה), אולם מדובר בפתרון זמני שכל אדם שמכבד את עצמו לא מקבל בקלות ראש, להיות מובטל שתלוי במשרד ממשלתי גרמני לא מתאים לחלומותיו של אף אדם שאני מכיר, גם לא של העצלים שבהם. אנשים מבוגרים שזוהי אפשרות הפרנסה היחידה שלהם לא יכולים להגר ללא מחיר נפשי ורוחני כבד.

מה שכתבתי נכון כמובן ברובו לגבי הגירה מישראל לכל עיר קוסמופוליטית גדולה בעולם, אז למה דווקא ברלין? ראשית אין להכחיש שלמרכיב החומרי וקלות ההגירה יש משקל מהותי: ברלין היא הבירה הזולה ביותר במערב אירופה והיא זולה באופן משמעותי ממטרופולינים קוסמופוליטיים אחרים באירופה ובעולם. בשביל ישראלים בעלי דרכון אירופי ההגירה לכאן היא עניין פשוט מאוד מבחינה בירוקרטית, אולם גם בשביל ישראלים ללא דרכון זר כלשהו ההגירה אינה מסובכת- בגרמניה ישנם חוקים מיוחדים בנוגע למתן ויזות לישראלים, מסיבות של אפליה מתקנת על בסיס עוול היסטורי (כן, השואה…) שהופכות את ברלין לפשוטה יותר להגירה מכל בירה אירופית אחרת. שנית, היא גם בעלת תדמית של עיר מגניבה, בעלת אווירה מיוחדת, ולכן היא גם זוכה לכמות מכובדת של מהגרים, גם אם זמניים, מארה"ב, ניו-זילנד ומדינות סקנדינביה ולא רק ממדינות אירופה הסובלות ממשבר כלכלי מתגלגל.

המונח "קוסמופוליטיות" ראוי להסבר נוסף: בעיר כמו ברלין, לפחות באזורים מסוימים, האוכלוסייה  מורכבת ברובה ממהגרים. באזור שבו אני חי הרוב הוא גרמני, אבל זהו רוב יחסי – ישנם בו טורקים, ערבים פלסטינים, סורים ולבנונים, איראנים, יוונים, ספרדים, איטלקים, אנגלו-סקסים מארה"ב, אנגליה, אוסטרליה וניו-זילנד ועוד שלל מדינות וגם מספר הולך וגדל של ישראלים. במקום כזה הזרות אינה מנקרת ומנכרת אלא מהווה חלק אורגני מהמרחב. זה דבר חשוב וגדול. זה אומר שמהגר יכול למצוא לעצמו מקום בעיר כזאת בלי לחוש כנטע זר. שאפשר להיות כאן חלק מהווייתו של המקום.

אף על פי כן, כל הדברים האלו אינם חשובים יותר מן העובדה המכרעת שבהחלטה לעזוב את ישראל לברלין ישנה הצהרה בוטה כלפי מערך אידיאולוגי שלם שנמצא במרכז השיח הפוליטי-תרבותי הישראלי ושמציב את 'ברלין' בפרט ו'גרמניה' בכלל כאנטינומיה ל'ישראליות' ולציונות. במילים פשוטות- ההחלטה לעזוב לברלין איננה זהה להחלטה לעזוב ללונדון/פריז/לוס אנג'לס וכיו"ב. במהלך הזה ישנה דחייה עקרונית של משהו בישראליות. הגדרת תוכנה של הדחייה הזאת איננה דבר שניתן לפשטו – מדובר ביחס דינאמי שפרשנותו נפרשת ונפתחת מחדש כל הזמן, כי הישראלי העוזב, כמוני, עודנו ישראלי… גם בברלין.

20140122_131743

העזיבה כמעשה

ההחלטה לעזוב את ישראל היא דבר שנעשה בתוך ישראל. היא נוצרה והתנסחה בתוך השיח הישראלי. העזיבה אומנם נעשתה על רקע מתמשך של מצוקה כלכלית שחלקתי עם רוב האנשים מסביבי, אבל לא זוהי הסיבה לעזיבה. הסיבה היא התחושה שאין בישראל עתיד: השלטון הישראלי דורס באכזריות נוראה את העם הפלסטיני. לרוב המכריע של הישראלים לא רק שלא אכפת כלל מן המציאות הזאת, אלא שהדבר כלל לא נראה להם כך- הרי אנו קורבנות ו"הם" רוצים להשמידנו, "אין ברירה אלא להכות בטרור הפלסטיני במלא הכוח" וצה"ל הוא ה"צבא המוסרי בעולם" (שעושה שלל מהלכים ערכיים מהמעלה הראשונה). "אין עם מי לדבר" כמובן ו"חמאס הוא כמו דאעש". השיח הציבורי בישראל הוא רווי פרופגנדה ומיתוגרפיה, ובמרכזו היופמיזם המגוחך "הסכסוך הישראלי-פלסטיני" שמחיל על הפלסטינים הכבושים שיח לאומי היסטורי ובשביל רוב רובם של הישראלים הוא הוא האמת לאמיתה. רוב האנשים בישראל לא רוצים ולא יכולים להרשות לעצמם לראות מה שקורה סביבם- כי כל עולמם תלוי בהצדקת הקולקטיביות שבשמה נעשה הפשע המתמשך כלפי הפלסטינים ושבבסיסה מטה-היסטוריה אידיאולוגית שנחשפים אליה כבר בגן (וביתר שאת עם הרפורמה של שי פירון). המציאות היא כזאת שבה ביבי נראה כבחירה הטובה ביותר לרוב הישראלים- הוא לא 'מזויף' כמו יאיר לפיד, הוא לא 'מתנחל' כמו בנט והוא לא 'רוסי' כמו ליברמן.

במהלך ה'לא-מלחמה' האחרונה בעזה הימין הישראלי השתלט על השיח הציבורי הישראלי. זה נראה לי ולרבים אחרים מעין הקבלה היסטורית לליל הבדולח- נחצה קו אדום, ורוב האנשים בישראל בחרו בקונפורמיזם והסכימו בשתיקתם. משעשעת בעיני במיוחד החלפתו של המושג ה"שמאל הסהרורי" שעד לשנים האחרונות תייג את כל אותם שמאלנים שחושבים שה'סכסוך' הוא למעשה 'כיבוש,' 'עושק' או אפילו בגדר 'פשע נגד האנושות' ושפעלו בהתאם בהפגנות ופעילויות מחאה (או אפילו פעילויות משותפות עם ערבים רחמנא לצלן) כמוכי ירח, ב"שמאל הקיצוני" שמדגיש את הריאקציונריות האלימה של 'חוגי השמאל' שממש מקבילה לזאת של אנשי הימין בישראל שששים לשרוף נער פלסטיני בעודו חי כ'נקמה' או לפחות היו רוצים לראות את מסגד אל ‘אקצה מוחלף בבית מקדש שלישי. למעשה בישראל מתפתחת בשנים האחרונות שפה פוליטית שמדירה מהשיח הציבורי הלגיטימי את השמאל. והשמאל הולך ומושתק- השפה הזאת היא במרכז, במיינסטרים, והיא הולכת ומחריפה.

לתחושתי בשנת 2012, בה החלטתי לעזוב את ישראל (וירושלים, עירי), אין עוד מוצא מהתהליך שישראל עוברת. רוב הציבור הישראלי בוחר למסור את השלטון לאנשים שבאופן פעיל ומכוון הורסים כל סיכוי לפתרון פרט למדינת אפרטהייד. העושק המתמשך של הציבור הישראלי (ומשבר "יוקר המחיה") נעשה לשם מפעל ההתנחלות והמשך הכיבוש, וכן כדי להמשיך את מצב העניינים בו ישראל זקוקה לצבא עומד גדול ומפותח מאחר והיא נמצאת במצב של מלחמה עם רוב שכניה. השיח הציבורי בישראל על המצב הכלכלי חף מדיון בסוגיות אלו, כמו שרוב העיתונים וערוצי החדשות בישראל חפים מסקור אמתי של המתרחש בגדה המערבית ומסבלם של הפלסטינים הן תחת הכיבוש הרגיל והן במצבים של 'לא-מלחמה' כגון "מבצע צוק איתן" וכל הקודמים לו. אפשר לעמוד ולצעוק סיסמאות בהפגנות ולכתוב בבלוגים פוסטים בסגנון הפוסט הזה ולא תהיה לכך כל השפעה על הרוב המכריע של הישראלים. יסכימו אלה  שממילא מסכימים, והשאר ממילא אינם רוצים לשמוע ולראות.

הישראלים עוברים אינדוקטרינציה, במידת מה מרצון ובחירה, באופן שמייצר מנגנון מחשבתי שמאפשר לא להתמודד עם ולא לחשוב על כל דבר שלא תואם את השקפת העולם ה'ישראלית' באמצעות מתן מענה מן המוכן לרוב הסיטואציות השיחיות, ומאפשר את ההדחקה הקולקטיבית של חוויות מורכבות שלא ניתן להכיל, לפחות בטווח הקצר, בנרטיב המוכר.

20131220_135949

ועכשיו ברלין: לבוא לכאן פירושו להכיר באי אפשרות להיות בישראל. בחוסר היכולת לשנות. בעובדה שלקול שלי אין משקל באמת ושלמעשים שלי אין כל השפעה. להבין שחוץ מלהוות עלה תאנה לכל אלו שאומרים: ראו ישראל היא מדינה דמוקרטית, אפילו עוכרי ישראל, אשכנזים שמאלנים משתמטי גיוס ואוהבי ערבים כאלו יכולים לומר את דעתם בלי למצוא את עצמם במרתף חקירות של משטרה חשאית – אין לי תפקיד. אולי חוץ מלהיות הערת שוליים בהיסטוריה שתכתב: היו גם ישראלים שהתנגדו לאונס של העם הפלסטיני.

יש לי אח חורג שהוא איש אמיץ שמגויס לפעילויות שמאל ענפות, בין השאר כחלק מארגון לוחמים לשלום. בשיחה אתו שאלתי מדוע הוא ממשיך להפגין ולפעול גם כאשר הוא יודע מה הסיכוי שמעשיו ישנו את המציאות השוררת בישראל. הוא ענה לי בשאלה: "מה עדיף? שיהיו הפגנות ופעולות שמאל או שלא? אם כולם ילכו ישראל תעשה מה שהיא רוצה בלי שאף ישראלי יתנגד". הוא צודק – הייתי רוצה ועודני רוצה לשנות, אבל אני מרגיש וחושב שבתוך ישראל אינני יכול לעשות כן בלי להידרס בעצמי ושגם אז המשמעות של הסולידריות הזאת הינה אך ורק שותפות גורל חלקית, אסימטרית ועגומה.

אנו לא "נפולת הנמושות" של יצחק רבין – אלו שבחרו ב'סיר הבשר' של ארה"ב במקום השתתפות בפרויקט הציוני. אנו בוחרים לעזוב את המקום שלנו, את התרבות והשפה שלנו, מתוך תחושה של חוסר אונים ואפילו אין ברירה – הבחירה היא יכולת להשפיע על סביבתנו ועתידנו (בתור מי שאנחנו!) לבין חיים כחלק ממדינת לאום. לא ניתן לקיים את שניהם בכפיפה אחת. בעצם העזיבה יש בחירה בפוסט-ישראליות: זוהי כבר לא חריגה מהנרטיב הציוני בסגנון פוסט- או אנטי-ציונות. הציונות כשדה שיח עברה בעשורים האחרונים השתלטות של הימין שהחליפה למעשה את תוכנו של המושג ההיסטורי 'ציונות'. היא החליפה את הציונות ב'התנחלות'. היום – להיות ציוני, לפחות בשיח הציבורי הישראלי, פירושו לתמוך ב'מפעל ההתיישבות' של 'הימין-הציוני' וקבלת השפה הפוליטית הזאת כמתארת את המציאות. יש מי שיטען כמובן שזאת איננה כלל ציונות, או רק ציונות. אולם לטעון בעד ציונות היסטורית ולמול השיח בהווה הינה רק היאחזות קלושה בעבר האבוד.

בהחלטה לעזוב לברלין יש קבלה של פרדוקס פנימי שמהוה את התשתית לפוסט-ישראליות – בעצם המעבר למקום שמייצג את האנטינומיה ל'ישראליות' יש דחייה של הישראליות שמומשגת באמצעות השיח של הישראליות עצמה. עם העזיבה המתח הזה לא נפתר וכנראה שגם איננו ניתן לפתרון, לפחות לא בטווח המידי. בשבילי ובשביל רבים מבני דורי הפרדוקס הזה הופך לאלמנט בסיסי של הזהות ולמאפיין של ההוויה עצמה.

האם יש לכך משמעות פוליטית? בהחלט כן. העזיבה לברלין שקולה לאמירה שאינני מוכן להיות אחד מ"החברה בברלין" של יאיר לפיד. בעזיבתי את ישראל הפסקתי להיות אחד מהחברה נקודה. אני בעל אזרחות ישראלית. רוב עולמי עודנו בישראל ושפתי היא עברית, אבל אני לא מוכן לקחת חלק פעיל במדינת ישראל ולהשתתף, גם אם בלית ברירה, בהתרחשותה הפוליטית. אני עזבתי לא כדי לתמוך בישראל מבחוץ. עזבתי בשאט נפש, מתוך תחושה של דיכוי ובאפיסת כוחות. אני לא חלק משדולה פרו-ישראלית בסגנון הקהילה הישראלית של לוס-אנג'לס. זהו ייאוש המזוג בחוסר ברירה: אני כאן כי אני לא מוכן להמשיך ולמסור את גורלי לממשלות ישראל ואינני מאמין בשיטה הישראלית.

תגים: , , ,

116 תגובות to “הבחירה בברלין היא דחיית הישראליות”

  1. אנונימי Says:

    להוציא הפסקה על ״ציונות התנחלות״ מאמר מעולה!

    ציונות תמיד הייתה התנחלות על חשבון הפלסטינים. רק שפעם זה היה בידי בעלי הבלורית מסוגו של רבין ו״עדתו״, ואחרי שישים ושבע גם האחרים (כיפות סרוגות, חרדים, מזרחים, רוסים וכו׳ וכו׳ וכו׳) רוצים חלק בחגיגת העושק.

    • נמרוד חפץ Says:

      אתה טעות גדולה, התאריך הקובע הוא 1948, מאז יש מדינה, ויש חוקים אחרים מאשר מדינה שבדרך. לצערי מאז 1967- הכיבוש בגדה המערבית הוא "מדונה שבדרך" בלי להכריז על סיפוח מלא כמתבקש מהשקפת עולם של ממשלות ישראל בהנהגת הימין. לכן כנראה מדינה דו לאומית בוא תבוא ואז עוד ועוד צעירים וצעירים פחות יחפשו מקום אחר.

    • ירושלמי Says:

      מסכים בהחלט — המיישבים הציונים פעלו ופועלים להשתלט על ארץ ישראל ברציפות מאז סוף המאה ה-19 ועד ימינו. התנאים המדינים והחוקיים השתנו במשך השנים אבל המטרה היא אותה מטרה והקורבן הוא אותו קורבן. ההתייחסות לתקופה שלפני 1967 או לפני 1948 כתקופה יפה וצודקת היא נוסטלגיה תמימה. הזרעים שנזרעו מאז הצהרת בלפור נבטו בנכבה של 1948 והמשיכו לגדול מאז דרך הכיבוש של 1967 וההתנחלות והמלחמות מאז. המיישבים בימי המנדט נאלצו אמנם לפעול במסגרת חוק שלא שירת את האינטרסים הציוניים, אבל קבלת העצמאות איפשרה גירוש והפקעת אדמות מאז ועד היום. האם בין-לילה הפכו חלוצים צנועים לכובשים מגרשים ומפקיעים? או שמה מה שקרה בין-לילה היה קבלת עצמאות והפיכת כוח פוטנציאלי לכוח פעיל?

      זה הכל אותה ציונות. המטרה שלה לא היתה אף-פעם שהיהודים יהיו מיעוט בארץ ישראל. מטרת הציונות לא היתה מושגת ללא גירוש מאות-אלפי פלשתינאים והשתלטות על אדמותיהם.

  2. דקדקן Says:

    מאמר מעורר מחשבות. רק תיקון אחד: מטרופולין זו נקבה, לכן מוטב היה לכתוב "מטרופולינים קוסמופוליטיות" ולא "קוסמופוליטיים".

  3. חנה תדהר Says:

    תודה לך על היושרה והאומץ והעצב ואולי גם מעט התקווה. ברור נהיר נקי וחף מהבלים.

  4. gila2012 Says:

    מאמר חכם, נוקב ועצוב.
    אני כן מפרידה בין מה שקרה עד 67 ולאחר מכן. המדינה הזו היתה חייבת לקום והיא קמה בכפייה. אף אחד לא ציפה מהערבים שישבו כאן שישמחו לקראת היהודים. השאלה מי היה קודם לא תיפתר לעולם כי משרדי הטאבו בתקופת העתיקה לא שמרו מסמכים יותר משבע שנים אבל עדויות בשטח יש. אז אנחנו היינו צכירים לוותר והם היו צריכים לוותר וככה פרצה מלחמה ובמלחמה קורים דברים נוראים כפי שאמרה פניניה רוזנבלום.

    ההתנחלויות בשטחים ושעבוד החברה הישראלית לטובת רווחתם של שכוני הגבעות פרועי הפיאות ודלוקי העיניים הולכת להרוס לחלוטין את מה שהושג כאן באופן בלתי חוזר. לאחר מכן אנשים ילכו לברלין ולכל חלקי תבל אם ירצו או לא ירצו, כי כשאורית סטרוק תהיה סגן ראש הממשלה ובלחץ חברתי יחונו את יגאל עמיר שיהפוך גיבור לאומי, אני לחלוטין לא ארצה להיות כאן גם אם אשטוף מדרגות בברלין.

    • אנונימי Says:

      לא אישי, גילה יקרה, אבל הגישה שאת מציגה בשתי הפסקאות היא בדיוק ״השמאל לייט״ שהוא בעצם בבסיסו פגום, ומציג גישה ימנית לגמרי.
      השאלה ״מי היה קודם?״ בצורה שמוצגת על ידי הציונים היא לא רלוונטית, ובכלל לא צריכה לעלות בשום דיון. אם פעם גרו במקום מסוים יהודים, המקום אולי שייך לאנשים הספציפיים שגרו שם, אבל לא שייך באופן כללי וגורף ליהודים בכלל. אחרת זו גזענות.
      מלחמה זה לא משהו דטרמיניסטי שמגיע משום מקום. אנשים עושים מלחמה, יש להם שמות כתובות ומספר תעודת זהות. הם האשמים והם צריכים לשלם על זה.
      הפסקה השנייה מנסה להשליך את כל האשמה על ה״מתנחלים״, זה לא יעבוד. המתנחלים עושים היום בדיוק מה שרבין וחבריו עשו קודם. ואין הבדל בין הדברים.

      בקונפליקטים בדרך כלל יש שלושה דברים שצריך לעשות. ואותם בדיוק הפלסטינים רוצים.
      אחד לזהות ולהכיר באשמה ובאשמים. השני- לתקן ולפצות, והשלישי לדאוג שהקונפליקט לא יחזור.
      ישראל, הימין וגם השמאל לייט עדיין לא מזהים את האשמה והאשמים ואין כלל מה לדבר על הכרה בזה.
      אז הדרך עוד ארוכה.

      • עוזי - השמאל-לייט Says:

        אנונימי היקר
        אתה צודק שהשאלה "מי היה קודם" היא פגומה.
        אומנם לא בגלל גזענות, אלא כי אין לדבר סוף, ולא נרחיב כי אנחנו מסכימים ממילא.

        אלא שהכלל הזה נכון גם לגבי הערבים. גם הם (או אבות אבותיהם) אולי היו פעם בצפון תלאביב, אז מה?

        השאלה הקובעת היא אחת: האם יש גם לישות יהודית זכות לבית לאומי תחת השמש – או לא?
        מפני תקנת הציבור והעולם כך פועלת האנושות: לאום שיש לו נוכחות ורצון ושאר מאפיינים – זכאי למדינה משלו, להגדרה עצמית. ואם יש לאוכלוסיה מקומית קיימת בעייה עם זה – מפנים אותה לאיזור אחר.
        כך נהגו באירופה אחרי המלחמה, כך נהגו עם האינדיאנים בארה"ב ויש עוד הרבה דוגמאות.
        נדמה לי שהויכוח האם הערבים יכולים לגור איתנו ביחד במדינה יהודית – עומד להסתיים בתשובה שלילית רועמת, שאותה הם עצמם נתנו לנו.

        הפתרון של פינוי (או לפחות ביטול "זכות השיבה") נראה כיום נכון מתמיד, בייחוד לאור קיומו של מרחב ערבי ענק בשכנות לנו.

        אין להיבהל, או ליפול במלכודת של ה"צומוד" הערבי. אין לך שקר גדול מזה (אגב, גם אצלנו זה בלוף, ראה גוש קטיף). כשערבי מוצא לנכון, כשזה כדאי לו, הוא יודע יפה מאד להגר לארץ אחרת ולעזוב את ה"אדמה הקדושה" לבלי שוב.

        עכשיו, בתור שמאל-לייט, אני מציע לך ללכת ולהציע להם את הפתרון הפשוט וההגיוני זה, אבל אל תשכח את השכפץ כשאתה יוצא לשם.

  5. ליאורה Says:

    קראתי פוסט זה בראש פתוח ועדיין אני מנסה להבין ושואלת מי יתן לך את המענה לבעיותייך?גרמניה שאין לך בה שורשים ושייכות?לשיטתך אינך מוכנה לתת את גורלך לממשלת ישראל ולממשלת גרמניה כן?!!!איזו ציניות צורבת?!!!היא זו שתפתור את כל בעיותייך?! האם נכון להחליף מדינה שיש לך זיקה אליה במדינה שאין לך שום זיקה כלפיה זה הדבר הנכון לעשותו? שבי ותעני בכנות לשאלות אלו ובוודאי תמצאי תשובות אחרות…אני דבר אחד למדתי מספור ״המילקי״,צריך אולי בגרות נפשית ולעבור כמה דברים בחיים כדי להבין שאין לי ארץ אחרת!בכל מקרה בהצלחה!

  6. Yaronimus Maximus Says:

    מדויק.

  7. אני Says:

    אני דווקא לא חושב שהציונות תמיד הייתה התנחלות ע"ח הפלסטינאים. במקור, הציונות הייתה תנועה להקמת בית לאומי לעם היהודי, לא בית לאומי שיגרש תושבים אחרים.
    ההיסטוריה התגלגלה אחרת לצערינו, ומבית לאומי במדינה ישראל, קיבלנו יותר ארץ ישראל השלמה ליהודים בלבד.

    בכל מקרה, אחלה פוסט. אני מאוד מזדהה איתו. אני לא יודע אם אבחר להגר בסוף כי, כמו שכתבת, זה דורש מחיר אישי גבוה מאוד. בכל מקרה, אני מאוד מבין את תחושת חוסר השייכות למדינה על רקע הקיצונים שהשתלטו מאוד על השיח. הלוואי שהיה לפחות איזהשהו אופק לפתרון.

  8. אודי Says:

    יפה כתבת. כמי שגם בחר לחיות מחוץ לישראל אני מרגיש שיותר משאני החלטתי לעזוב את ישראל, ישראל דחקה אותי החוצה.

  9. מבואס Says:

    מעורר מחשבה 😦

  10. Dani Says:

    אתה מתעלם מפשעי הפלסתינאים כולל ארגונים רצחניים גזעניים שהם מקימים סביבנו.

  11. אנונימי Says:

    קראתי בעיון רב עד שהרגשתי את הפוליטיקה מתחילה לדבר.. לצערי עצרתי שם כי אני לא חושב שיש בנושא משהו פוליטי.
    הבעיה הכלכלית וההגירה לברלין משותפת גם לשמאל וגם לימין כאחד.

  12. ראם Says:

    כשאתה ישראלי בישראל, יש לך אחריות על הדברים. כשהגרמנים עושים שמות – הישראליות שלך מגינה עליך מהזדהות – זה לא אתם, זה הגרמנים. זה המצב הגלותי הקלאסי של היהודים – היכולת ללכת עם ולהרגיש בלי. ברור שזו תחושה נחמדה, אבל מבחינה אתית להעמיד את עצמך במקום בו אתה לא מחוייב לשום מעשה פוליטי הוא אקט של פרזיטיות.

  13. mo Says:

    יש משהו מקומם בכך שאתה ושכמותך מתייחסים לשואה כאיזה אירוע אנטישמי מבודד ונדיר, שעצם ההצדקה של מדינה יהודית באמצעותו היא מעשה של חוסר רציונליות פרנואידית. הרי השואה היא רק הדובדבן שבקצפת האנטישמית. לפניה היו עוד הרבה מאורעות אנטישמיים נוראיים לא פחות, רציפים פחות או יותר, במהלך ההיסטוריה העולמית ככלל, והאירופאית בפרט. כך, למשל, העובדה שבתודעה הישראלית "פוגרומים" הם אירועי ביזה חביבים ולא יותר, כמו שמראים ב"כנר על הגג", מהווה תעודת עניות למערכת החינוך הישראלית, שלא השכילה להסביר שהם היו מאורעות של אונס, רצח וכיו"ב, שלא פחתו באכזריותם מן השואה. ב"העבד", אולי התיעוד הספרותי היעיל ביותר של המאורעות (הסיפור שם מתרחש אי שם במאה השש עשרה, מאות שנים לפני השואה) מסופר שבמהלך פוגרומים ילדים נשחטו מול עיני הוריהם, שנשים הרות נאנסו, בטנן נחתכה ונפערה, העוברים הוצאו וחתולים חיים הושמו שם תחתיהם. זו המסורת האירופאית. עם זה אתה מזדהה עם עוברך לברלין. אז אל תתנשא עלינו הנשארים.
    נ.ב. – בניגוד למה שמוכרים לנו, הגרמנים לא למדו לקח, וילדים לא לומדים שם מגיל גן על השואה. ההכאה על חטא של האומה הגרמנית היא בעיקר בתודעה הישראלית שלנו. קרא את הספר "גרמניה, אחרת" של אלדד בק (http://www.ybook.co.il/page_23315). שיהיה לך ולשכמותך הרבה בהצלחה בקרב "האומות המוסריות".

    • אנונימי Says:

      קודם כל- אתה לא תגיד לי איך להתייחס לשואה ואיך לא.
      דבר שני- תודה לאל שלא לומדים כאן (בגרמניה) על השואה בגן. אנחנו לא פסיכופתים.

      • עדה ק Says:

        גם בישראל לא לומדים על השואה בגן. ההנחיות החדשות של משרד החינוך הן להימנע מכך לגמרי (מלבד התייחסות קצרה ככל האפשר לצפירה, סמוך מאוד לשמיעתה). לפניהן לא היו הנחיות כלל, ואז אכן קרה שגננות סיפרו יותר ממה שהיה צריך.

  14. boni Says:

    הוווו תודה לאל, שפיות, אינטיליגנציה, רגישות, וכתיבה משובחת.

  15. יוסי Says:

    קל להזדהות עם חוסר האונים הפוליטי ועם הקושי בהגירה.

    אני רק לא מבין למה המהגרים מייאוש כבר התייאשו. המציאות תמיד יכולה להשתנות. כמו שחמאס שכנע את רוב הישראלים בימי רבין שאי-אפשר לבטוח בפלשתינים, יתכנו אירועים שישנו את דעת הקהל והמנהיגים באופן שיביא לסיום הכיבוש. מי יודע עד כמה האפרטהייד בדרא"פ היה נראה בלתי מנוצח בתחילת שנות השבעים. (אגב, יתכן שסיום הכיבוש, בדיוק כמו סיום האפרטהייד בדרא"פ יביא דווקא לפגיעה באיכות החיים של היהודים ובבטחונם, אבל זה כבר סיפור אחר).

    כרגע, מצבם של היהודים בישראל לא נראה לי נורא יותר מחיי מהגר. הרקטות לא נעימות, אבל גם לא מאוד מסוכנות, אמנם קשה כלכלית אבל לא יותר קשה מלהגר, ואמנם לא נעים להיות במדינה שהולכת והופכת לימנית ודתית יותר ויותר, אבל יש מספיק בועות כדי לשמור על שפיות. ולאלו מאיתנו שמרגישים צורך לתרום להתחזקות השמאל, קל יותר לעשות את זה בארץ מאשר בחו"ל.

    אמנם המצב הולך ומחמיר, אבל למה לא לחכות עד שיהיה כאן נורא יותר מחיי מהגר? למה להתחיל לסבול מוקדם יותר ממה שנחוץ?

  16. יפעת Says:

    כמה קפקאי, לקרוא, שחור על גבי מסך את המילים האלה מפי יהודי שהיגר לברלין שהוא "לא מוכן להמשיך ולמסור את גורלי לממשלות ישראל ואינני מאמין בשיטה הישראלית".
    זכרון קצר משהו יש לנו, הא… כנראה עדיף לך למסור את גורלך לממשלת גרמניה ולהאמין בשיטה הגרמנית. זה עבד לנו אחלה בשנות השלושים של המאה הקודמת.

  17. mitkadem Says:

    הגירה היא נושא מורכב מאוד, וקשה מאוד לייצר ממנו הכללות.
    כל אחד מהגר מסיבות שונות לגמרי, למרות שתמיד אפשר לנסות לייצר אוסף מצומצם של סיבות.
    הגירה כמעשה של סרבנות פוליטית, או התנתקות מוחלטת מן הישראליות, היא אקט לגיטימי לחלוטין. אבל אם אתם שואלים אותי – זה משבר הדיור ויוקר המחיה שגורם לישראלים צעירים להרהר בקול רם על עזיבה. רובם לא יעזבו אבל הם יחושו מרירות עמוקה לאורך כל חייהם.

  18. דרול Says:

    יש לי תיאוריה אחרת, ברשותכם, מכובדי.
    כל זמן שאדם חי בישראל, הוא נמצא בקרבה אינטימית, לכמה מדינות ערביות מחורבנות.
    המצב הזה, גורם לו , לפחות בתת מודע, לחוש באופן בלתי אמצעי, שהקמת עוד מדינה ערבית דפוקה ומחורבנת, היא רעיון מטומטם עד מוות.

    לכן, המעבר לברלין הוא מתבקש, כי שם השמאלנות יכולה להראות , כמעט מתקבלת על הדעת.

  19. אהרן Says:

    פוסט אפולוגטי וקורבני.
    הוידוי המרעיש: זו לא ירידה, לא סתם "כי זה מגניב וטרנדי לחיות בברלין". אלא, אמירה פוליטית, כלומר עמדה פוליטית, כלומר מחאה פוליטית, או שבעצם "תראו איך לא התחברתי לישראליות"…
    מדבריך הכנים אני מבין שכל אחד ממיליוני הישראלים שלא קם ועזב/עוזב לברלין טועה בהבנת המציאות ו/או אטום, מתקרנף ו/או חסר חוט שידרה ו/או ימני קיצוני ו/או חלש ו/או מבוגר מידי?
    בחרת "להיות הערת שוליים בהיסטוריה שתכתב: היו גם ישראלים שהתנגדו לאונס של העם הפלסטיני". ילדותי, נאיבי (קוסמופולטי) ומתנשא משהו. לא?

    יש בי צער עמוק על ילדיך שלומדים גרמנית לפני עברית.
    שא ברכה חביבי.

  20. ש״ג Says:

    תיאור מדוייק מאד של קשיי ההגירה ומחירה הכבד. הערה: מעניין שהמילה ״אשכנזי״ מופיעה רק פעם אחת בטקסט, ובאופן כללי יש התעלמות מכך שתופעת ההגירה היא מאד אשכנזית. דווקא בארץ האמורי עסקו רבות בשיח הפריבילגיות הישראלי. מהזווית הזאת, יש לנו כאן קבוצה קולוניאליסטית לבנה שנחתה כמו הצלבנים על חוף הים התיכון, הצליחה לאחוז במוקדי הכוח למשך כמה עשרות שנים, אבל מעולם לא השתלבה במרחב ולבסוף גורשה בחזרה לאירופה. היאוש מנושא הכיבוש הוא בעצם יאוש רחב יותר מכך שהמדינה שינתה את פניה המפאיניקיות ללא שוב, וכל עוד מתקיימת בישראל פוליטיקת זהויות הרי שאשכנזים יהיו תמיד בצד המפסיד (לוזרים, כמו בשיר של אריק: ״הפועל שוב הפסידה, ואיזה מסכנים האוהדים״), חסרי יכולת להשפיע, ועם זיקה הולכת ונחלשת כלפי המותג ״ישראליות״.

  21. חבר Says:

    עצוב לקרא. משום מה יש בי הרגשה שהסיבות לכל מה שקורה בארץ ובעולם הן אולי עמוקות יותר ממה שנראה על פני השטח. הגורמים למשברים בכל התחומים מעמיקים, ופתרונות או הסכמים מקומיים או בין לאומיים לצעדים דרסטיים שישנו את הכיוון שמוביל להתאבדות של האנושות כולה נראים בלתי אפשריים במציאות של היום. אני מסכים ומקונן, כמוך, על מה שקורה לחזון והאידאות עליהם הושתתה המדינה. כולנו קורבנות לטעויות היסטוריות ושחיתות בכל דרגי השלטון, מערכות כלכליות וחברתיות. אך כפי שנאמר הרשות נתונה לכל אחד מאיתנו לעשות כל שאנו יכולים להיות יותר אנושיים. סולם הערכים מתחיל בהיותינו כולנו אחים ואחיות כבני אדם. מין, דת ולאום מושתתים על הבסיס האנושי, ואם לא, אז אין אפילו תקווה. אולי בכל מעשה וצעד בכיוון הנכון אנו סוללים דרך לדורות הבאים… אני מאמין שתמיד יש תקווה…
    מאחל לך ישר כח והצלחה.

  22. עמיר קסנר Says:

    ככה זה נראה כשמישהו שיודע לכתוב מצדיק את הגירתו ואת עצמו ע"י דמוניזציה של המדינה.

    יפה שהוא מודה שאולי יש צד כלכלי להגירתו, אבל הוא מוצנע בווירטואוזיות של הכתיבה ומוסט הצידה באלגנטיות.

    הכותב מנסה להראות כמה המחיר בהגירה הוא כבד, כאילו זו הקרבה מצידו, כאשר הסיבה להקרבה האדירה הזו מוצגת כאילו "אין בישראל עתיד", כשהעתיד המדובר מוגדר בעצם ע"י ה"דריסה באכזריות נוראה של העם הפלסטיני ע"י השלטון הישראלי", כאילו זה הנושא העיקרי בחייו ובעצם קיומו של הכותב.

    אבל בעצם ההגירה הוא לא פותר/משפר את המצב הזה בשום אספקט, וגם מברלין אין לכותב יותר השפעה על ה"עתיד" הנ"ל, שבעצם די יורד מסדר יומו, כי הוא כבר לא שם.

    כשמנפים את כל מסכי העשן הוירטואוזיים, הוא בעצם בסך בכל רק לא רוצה להימנות עם ה"רעים"-כביכול.

    ובפועל, זה בעצם מסתכם פשוט ב"מה יחשוב עליו העולם הנאור" (כולל הוא עצמו, כחלק מה"נאורים" כמובן) אם ישאר במדינה המושחתת.

    לא נראה לי כמו שיא האותנטיות.

  23. עמיר קסנר Says:

    וגם לא לגמרי אותנטי לומר שההגירה דווקא לברלין היא 'אנטינומיה ל'ישראליות' ולציונות' (שימו לב להתנסחות האינטלקטואלית) עטופה בהכחשה " ההחלטה לעזוב לברלין איננה זהה להחלטה לעזוב ללונדון/פריז/לוס אנג'לס וכיו"ב", בלי להביא שום נימוק משכנע למה דווקא *רק* זה מהווה "דחייה עקרונית של משהו בישראליות".

    לא קונה, אפילו אם המחיר ברמה ברלינאית.

    אבל לעומת זאת הוא מאוד משכנע בכך שההגירה לברלין קלה יותר, ושהמחירים בה נמוכים יותר.

    את *זה* אני קונה, גם אם לי זה עולה יותר.

  24. מזרחי Says:

    זה היה טקסט מעולה. תודה
    אך עם זאת אני מרגיש, שחלק נכבד מהישראלים שהיגרו לברלין עברו מסיבה נוספת פרט למצב הכלכלי (שכשלעצמו לא שווה את המחיר של קריעה מהמולדת)

    הסיבה היא תהליך הערביזציה של החברה הישראלית, כמו כל שכנים לאורך ההסטוריה, ישנה זליגה בין התרבויות וניתן לראות היום שתי חברות שכנות ששונאות אחת את רועתה, אך עם זאת הן הולכות ומשפיעות יותר ויותר האחת על השנייה.
    החברה הישראלית הולכת ונהיית יותר ויותר פלסטינית ולהפך, כמובן שגם לטון ההולך וגדל של צאצאי המזרחיים בארץ יש השפעה ניכרת על כך, ולא יהיה מסוכן לומר שבעוד 60-100 שנה מהיום יהיה קשה לראות את ההבדל בין שתי החברות פרט אולי לדת. לכן צאצאי האשכנזים שמתקשים לראות בתרבותם הולכת ודועכת מחפשים בצורה מודעת או תת מודעת לחדש את ימיהם כקדם, אלה הם צעירים שמזהים בערבי ובתרבותו נחות, ולא אלטרנטיבה.

    אני חושב שמהלך ההגירה המסבי לברלין מסמן בצורה החדה ביותר את התהליך שעובר על החברה הרב תרבותית הישראלית. בהצלחה לעוזבים ולנשארים.

    • Mendi Yuda Says:

      מעניין מה שאתה אומר, יש לך נתונים על זה? כי רוב המהגרים שאני פוגש הם מזרחיים ולא צאצאי האשכנזים (כמוני). ואני כמובן לא תופס בתרבות הערבית נחותה וגם לא כל המהגרים שמואשמים בהיותם סמולנים אוהבי ערבים. אז נראה לי שהתיאוריה שלך קצת רקובה ואולי גם קצת מתקרבנת

    • נעמן Says:

      תודה רבה!

      אני מניח שיש משהו בדבריך, לפחות בשביל חלק מהאנשים. אם זאת, חלק לא מבוטל מהישראלים בברלין הם לא אשכנזים.

      הפריזמה שלי היא גם כן מעוותת במידת מה- נולדתי וחייתי במשך רוב חיי בירושלים, כך שהחברה הישראלית שאני רגיל לה היא מאוד מורכבת מבחינה אתנית ודתית וגם מאוד מקוטבת. לי אישית הערביזציה כפי שאתה קורא לה, ואני הייתי מכנה אותה התמזרחות, לפחות ברמת תרבות המיינסטרים, לא מפריע או משנה, מה שהרבה יותר מפריע לי זה השינוי בצביון הדתי ובשיח הפוליטי-ממסדי הכרוך בכך. אף על פי כן, זה לא היה הגורם להגירתי שלי, אבל אני מניח שיש מניעים כפי שיש מהגרים.

  25. אליהו Says:

    הבעיה מתחילה בתפישה הבסיסית שכיבוש הוא פעולה לא מוסרית. כיבוש הוא טבע האדם, התנגדות לכך היא פגיעה באנושיות.במבט לאחור כול מדינה הקיימת היום נכבשה על ידי תושביה בשלב זה או אחרלאורך ההיסטוריה, ולרוב מדינות העולם יש סיכסוך טריטוריאלי כול שהוא. "הטעות" היא שאנחנו בניגוד לעמים אחרים שכבשו שטחים לא פיננו את האוכלוסיה או לחלופין לא גיירנו את הערבים ולא ביצענו חינוך מחדש.
    מלחמות העבר וההווה מצביעות על כך שבמידה ולא נוכל להחזיק את השטח בכח אז אנחנו נהיה האוכלוסיה הנכבשת וגורלנו יהיה דומה לזה של הכורדים או היזידים, להם גם 1000 שנים של שכנות טובה לא הועילו ברגע שניתנה למוסלמים ההזדמנות. אתה מנסה לתאר עולם אוטופי, במציאות עדיף לכבוש מלהיכבש.

  26. carmelilany Says:

    פרסם את זה מחדש ב-יומן החתול.

  27. Shimon Naftalovitz Says:

    הגירה היא סוג בחירה, היא מצדיקה צידוקים,כמו הרבה מהלכים שאנו עושים במהלך תקופת חיינו,השאיפה לחיים נוחים יותר נושאת "תג מחיר"והיא ברת שינוי כאשר "תג המחיר" נעשה כבד מנשוא. על ציר הזמן ארץ ישראל של של שנות השישים,אינה אותה הארץ והשימוש במונח יורדים", לדעתי גם אם הוא תופס חלק בשיח הציבורי, הולך ומיטשטש, הימין הישראלי צובר כוח מהקיצוניות האיסלמית (מבלי להצדיק זוהי תכונה אימהית חייתית כאשר האינסטינקט גובר על הרגש).כיוון שאת מהלך ההגירה עשיתי פעמיים בשנות חיי פגשתי מהגרים, בכל שיח שנוצר הועלו צידוקים מצדיקים. וככה החיים נמשכים,יורדים גם היו כאשר היו תיקוות לשלום מיוחל, אך הן לא היו בשיח, גילוי נאות אני מזדהה עם דעותיך, אבל אני חייב גם להשאיר מקום לדעותיו של האחר, ואני נשאר ישראלי שמחפש צידוקים, (תכונה אנושית גרידא)

  28. קרנף Says:

    קשקוש מקושקש שהופך אפילו את תגובותיו של דרול למשב רוח מרענן.

  29. זיט Says:

    כמה מילים מתפתלות משפטים סבוכים ופסקאות ארוכות. אי אפשר לומר פשוט – ברלין הכי זולה. מדיניות ההגירה מאפשר לקלוט בה ישראלים ויהודים בקלות יחסית. מערכת הרווחה הגרמנית משלמת דמי אבטלה ראויים ואפשר להתעלק על הכלכלה הגרמנית. אהבתי שאת עזיבת ירושלים המשפחה החברים – את כל כל הקטע האכזרי הזה הצלחת להצדיק עם הבוקי סרוקי הפוליטי המתחסד והתלוש. תהנה בברלין. שימאס להם או לך כולנו נקבל אותך כאן בזרועות פתוחות.

  30. עוזי Says:

    ארוך יותר מדי
    זה מסנן החוצה את החלק החשוב של הקוראים.
    החלק הפעיל, שגם עובד, משלם מסים, הולך למילואים, בלה בלה בלה.

    בתור אחד שמחשיב את עצמו לישראלי גם כשעזב לברלין (אגב: כל היורדים כך, גם בלוס אנג'לס), בתור אחד כזה, מעניין איך אתה חושב לשנות את הקונצנזוס הישראלי, כדבריך, שהוא: ביבי.
    אם כל הנאורים שנמאס להם לרצוח פלסטינים יעזבו לברלין, איך ייפסק רצח העם הזה?

    נדמה לי שאין מנוס מהמסקנה שאתה, יותר מכולנו, תורם להתעללות בפלסטינאים.

    למותר לציין שאני אישית לא קונה את הפוזה שהיצגת כאן.
    למרות שהבייביסיטר שלך היתה אריאנה ו"תמיד היית גאון מיוחד במינו", נדמה לי שמה שלקח אותך לברלין היה בסופו של דבר מחיר המילקי, וגם הקלות הבלתי נסבלת של קבלת ויזה (על חשבון גורלם של ששת המיליונים)

    כשיגיעו הניאו נאצים (גרמנים/ פאקיסטנים/ טורקים, לא חשוב) לביתך, בליל הבדולח הבא, אתה מוזמן אלינו בחזרה, לרבות סל ההטבות לתושב חוזר הממתין לך כאן.
    למרות הכל: אחינו אתה.

    • nhirschfeld2014 Says:

      מחמם לב עוזי, רק חצי באירוניה.

      בקשר לשאר- מה לעשות, כתבתי טקסט של 2400 מילים, ארוך מדי? אולי, אבל זה לא מה שמסנן החוצה את הקוראים, הרי אני מניח שיש לך עבודה וקראת עד הסוף.

      אם כל הנאורים יעזבו לברלין ישראל תעשה בדיוק את מה שהיא עושה עכשיו לדעתי. זה כמובן דיון היפוטתי אבסורדי, הם לא יעזבו לברלין, הם יפלטו מישראל בסופו של דבר כי ישראל הולכת בדרכי הפשיזם, או יבלמו את פיהם.

      המסקנה שאני ושכמוני יותר מה"כולנו" שלך תורמ/ים להתעללות בפלסטינים היא מגוכחת, אני לא תורם ולא מונע אותה. מצד שני האם אתה ושאר ה"נאורים" בישראל מונעים אותה? אם תנסה לענות על זה בכנות וברצינות תראה שהתשובה לא פשוטה בעליל.

      אריאנה מלמד לא הייתה הבייביסיטר שלי וזה גם לא רלוונטי מה היא כן הייתה. אני לא יודע על מה אתה מדבר בקשר "גאון מיוחד במינו" אבל אני מניח שזה איזה משהו מפייסבוק (שאין לי) שאתה משתמש בו כאמצעי זול להתנגך בי. מה זה אומר עליך, האדם היושב מול מחשב? הסברתי את סיבותי לעזוב לברלין באופון בהיר וכנה, אני מבין שזה מפחיד מאוד- אם הייתי רוצה מחירים זולים וכסף הייתי עובר לארה"ב.

      • עוזי Says:

        אכן חצי – אירוניה

        וכמה הערות לתגובתך:

        1) אורך הטקסט כן מסנן. אפילו אני (אגב, טעית: אני פנסיונר, אך זמני בכל זאת יקר) לא קראתי את הכל.

        2) ישראל תפעל כנראה בדרכים דמוקרטיות, גם אחרי שה"נאורים" יעזבו.
        חבל מאד, שאי אפשר להגיד זאת על גרמניה שלך. סבא וסבתא ו 8 דודים נעלמו לי בדרך הזאת. מחיר יקר מדי מכדי שאפסיד גם את הלקח.

        3) בריחתך מהתמודדות על דעת הקהל תורמת ועוד איך להתעללות בפלסתינאים.
        "מגוחכת" כותבים ולא "מגוכחת".

        4) שוב טעית. אני לא חופר בפייסבוק. אריאנה מלמד גילתה לנו גילוי "נאות" לפיו היא היתה הבייביסיטר שלך.
        אני כרגע במצב רוח טוב, ולכן לא אנצל את ההרמה הזאת להנחתה.
        ושוב: "להתנגח" לא "להתנגך"
        התיקונים מיועדים לכל המתלהבים מ איכותן של 2400 המילה שלך. אני לא נמנה עליהם. נדמה לי שזה כבר הובהר.

        5) לא. עזיבתך והסבריך אינם "מפחידים" בכלל
        כפי שהסברתי, אני צופה שתחזור ודי מהר.

        יש באירופה וגם בגרמניה מספיק מיליוני מוסלמים שידאגו לכך

        6) יש לי השערות גם על ההסברים האמיתיים יותר לעזיבתך, אבל לא נאריך בזה.

      • nhirschfeld2014 Says:

        א. אני דיסלקטי וכתוב בלי תיקון שגיאות כאן. אתה מוזמן לתקן אותי עד מחרתיים.

        ב. ראה מה אמרתי על האדם מול המחשב, אני לא המום מזה שאתה פנסיונר- יש בתגובתך משהו מהתסכול העמוק של אדם עם יותר מדי זמן בידים. אתה מוזמן להשאר במצב רוח יותר טוב אבל על תאיים בלהתחיל להתנהג כמו לטרול.

        ג. אני שמח שאתה צופה שאחזור מהר, הרי אניח אותך באותה הקופסה של פרשנינו לענייני ערבים.

        ד. עניתי לך ברצינות אבל אני רואה שלא היה בכך כל צורך.

        ה. יש באירופה הרבה מוסלמים, ויש בישראל הרבה גזענים- ראה ערך עצמך.

      • עוזי Says:

        יופיטר, אתה כועס – סימן שאתה לא צודק
        מתברר שאתה מאד מתאים לברלין, אולי אני צריך להבדוק שוב את השערתי שתחזור מהר.

        יש בברלין הרבה גזענים, ואתה הוספת עליהם עוד אחד
        היחס שלך לפנסיונרים הוא משהו גרוע עוד יותר מסתם גזענות
        איך נקרא ליחס כזה? גילנות?
        כך או אחרת אצל הנאצים בני ברלין לבני גילי לא היה סיכוי.
        אפילו לעבודה המשחררת לא היו מקבלים אותי

        רצונך הכל-כך ברלינאי להניח אותי בקופסא משמח אותי ומחזק את דבקותי במדינת היהודים

  31. חומר למחשבה Says:

    מי שקורא יכול לחשוב שלהגירה יש רק פנים פוליטיות ורציונליות. לטעמי להגירה יש פנים אישיות עמוקות ומקיפות. הרצון להגירה מתחיל מבפנים, ואחר כך נשען על כל מיני סיבות נוספות. למשל, אישית אני לחלוטין לא מסכימה עם המדיניות הישראלית, ומבינה את השינויים בתפישה הכרוכים בהתדרדרות ובהשטחה של השפה, וגם חלק גדול מהניתוחים האחרים שמפורטים במאמר ובכל זאת אני כאן כבר המון שנים, ולא לבד. הגירה היא תופעה רחבה מאד, יש לה הרבה סיבות, ולא כולן הן שיפור ב'איכות החיים', או אי הסכמה פוליטית ואישית. חוץ מזה לשהייה של שנתיים בארץ אחרת עדיין קשה לקרוא הגירה. בוא נראה מה יקרה בעשור הקרוב.

  32. אלדד Says:

    שלום, יש לי שאלה אם אפשר: האם המודעות הפוליטית המפותחת שאתה מפגין ושגרמה לך להגר מישראל נותרה איתך גם כגרמני? האם אתה פעיל נגד הפגזות של אזרחים באפגניסטאן שאותן מבצעים הכוחות הגרמנים שם? האם אתה פועל נגד האיסלמופוביה שפושה ברחבי גרמניה ומתודלקת ע"י מפלגת NPD המתחזקת? מה עמדתך בנושא האלימות הגוברת בבתי ספר ואחוז הנשירה הגבוה בחינוך הציבורי? איך היותך אזרח מצפוני ופוליטי מתיישבת עם הנושאים הללו במקום מושבך החדש?

  33. Me Says:

    יש משהו מייאש בדברים שנכתבו ובעיקר בתגובות שמשבחות את הדברים
    אני חושבת שאיסוף הסיבות/תירוצים של המהגר החדש, הן אוסף של סיבות שאינן קשורות לבעיה כלכלית או פוליטית.
    זו דרך לפלס לעצמך דרך חדשה ומקווה שיצליח לך.
    אבל אל תעמיס את החלטתך לעזוב על גבי הנשארים.
    אנחנו נשארים ויהי מה.
    גם כי
    אין לכולם את האפשרות לעזוב
    יש כאלה שמוכנים להשאר פה ולהלחם על מקומם, מדינתם, בעצם הבית.
    ויש כאלה שישארו פה ויקבלו אותך חזרה מה שלא יהיה..
    שיהיה רק טוב

    • nhirschfeld2014 Says:

      יש גם את אלה שנשארים כי אין להם שום ברירה אחרת ושיש להם בעיה פוליטית וכלכלית. כמובן שיתכן שבעינך אין בישראל בעיה כלכלית ו/או פוליטית בכלל, אבל אז אין באמת הרבה על מה לדבר.

  34. אבנר אברהמי Says:

    או קי, אינך יכול לחיות בארץ, אז למה בחרת ברלין? התשובה פשוטה. שם אתה מרגיש נוח. בלי בושה. וכדי להפוך את זה למעשה טריוויאלי אתה מכניס בסוגריים את – ״כן, השואה…״ עם שלוש נקודות. שהנודניק יבין. או קי, אני הנודניק. זה שזוכר. זה שלא מוכן להתגבר כמוך על הסלידה. זה שחושב שכל המוצא בית במקום המרושע הזה (עשרות מונים מכל רשעות של מתנחלים בגדה), הוא תולעת. אז עשה טובה, חיה את חייך בצינעה. הפסק לשגר איגרות תוככה לציון. היה שלם עם עצמך. הצורך להסביר (בנחרצות) – פתטי.

    • nhirschfeld2014 Says:

      נהדר, אז אני וכל עשרות האלפים שכאן תולעים? מעניין, זה מזכיר לי איזה רטוריקה שכבר נתקלתי בה- לך ליד ושם ותסתכל על החלק של Der Stürmer, אתה משכפל לך יפה יפה דימויים אנטישמיים. בקשר לשואה, זה לא טריוויאלי אבל זה לא היה המרכז של מה שדירבתי עליו, מצד שני אתה מראה בדיוק את כל הסימפטומים של מישהו שלא באמת חיפש להבין על מה הטקסט מדבר. סע לשלום.

  35. אביב Says:

    עם ישראל חי. ישראל חזקה ומשגשגת. איתך או בלעדיך!! תבדוק את הסטיסטיקה הרישמית של משרד הסטטיסטיקה הגרמני, ותגלה שבשנת 2013 היגרו לגרמניה רק 400 ישראלים.
    רק 400!!!
    ההתבכיינות והצדקנות המעושה שלך ושל דומיך, אינם מגובים בעובדות!!
    אני אבקר אותךצלפעמים בברלין, ואשאיר לך את האפשרות לחזור בשנייה הראשונה שייבנו מחדש קרמטוריום ליד ביתך.

  36. יסמין Says:

    בול בפוני. תודה.

  37. יסמין Says:

    אגב גם רוב התגובות פה ממשיכות ולועסות את אותם טיעונים מעגליים ורדודים שאין בהם ממש ולא מצליחים לנתק את התקע מהמטריקס. זה קצת כמו אישה מוכה שכבר מחליטה שאין לה מה להפסיד והיא תעזוב את הבית ובעלה עומד ומכה אותה ואומר לה לאן את הולכת יא שרמוטה, בחיים לא תמצאי מישהו שיאהב אותך כמוני.

    • יוסי Says:

      ממש ככה! "מה הפואנטה לעבור לגור עם מישהו אחר—הרי תמיד תרגישי שאת אישתי ברמה מסויימת, לאור ההיסטוריה שחלקנו ביחד…"

  38. רות Says:

    יסמין, אישה מוכה עוזבת ל…. ברלין?

  39. Regev Elya Says:

    א. מגוון תרבויות ורעיונות מביא איתו חוסר אמון ופחות אחדות בין האינדיבידואלים. במצב אופטימלי, אתה רוצה תרבות בעלת אמונות, רעיונות וטמפרמנט כמה שיותר זהה. למזלנו ישראל במצב נהדר יחסית לשאר מדינות המערב ה׳נאורווווווות!׳ ו׳מולטיתרבותיוווווווווות!!׳.

    ב. לאחוז גבוה מאוד מהנשים באירופה טמפרמנט ומבנה גוף גברי. האם זה האסטרוגן שבמים? האם זו תגובה אפיגנטית לחינוך פמיניסטי? התוצאה צפויה: פחות גברים יימשכו לנשים, פחות נשים יימשכו לגברים – ופחות מילד למשפחה בממוצע ותרבות ההולכת ונחרבת אל מול עלייתו של הואגינטוריום האיסלמי והתשפטותו באירופה. דעאש איז קאמינג.

  40. Dan Says:

    ביקורת נוקבת, מחכה לביקורת הנוקבת שלך על גרמניה כחברה ועל הפוליטיקה שבה

  41. נבון Says:

    המאמר של נעמן מזכיר לי מאמר של אימו, נרי ליבנה, בעיתון הירושלמי כל העיר אחרי הבחירות הדרמטיות ב 96׳ כאשר ביבי ניצח את פרס. באותו מאמר היא סיפרה שהיא נכנסה למשבר נפשי והלכה לטיפול פסיכולוגי. בגלל בחירות! לא עלה בדעתה העניין הדימוקרטי או הכישלון והפיגועים הנוראים של אוסלו. ביבי חירפן אותה. נרי לא ירדה מהארץ כי יש לה פה עבודה אבל באחד ממאמרי ברלין התכופים שלה לאחרונה בהארץ היא כתבה שאם הייתה בגילם של בניה גם היא הייתה יורדת לברלין.

    נעמן מסיים את המאמר ואומר שהוא לא פתר את בעיית הזהות. ברור שלא. הבעייה היא לא בכיבוש או בביבי אלא במבנה הנפשי הפסיכולוגי המשפחתי. כל המילים הפתלתלות ״אנטינומיה״ ו״מטה היסטוריה״ לא מטעות. חבל שיורדים כאלה מטעים את הציבור וזורעים דה מורליזציה בציבור.

    • nhirschfeld2014 Says:

      חבל שמשפחתך לא שמה את עצמה בעין הציבורית באופן שיאפשר לי לענות לך באותו מטבע ושאתה מסתתר מאחורי כינוי מזויף.

    • נרי ליבנה Says:

      נבון?.. זהו השם הכי מוצלח שמצאת לעצמך? כי הרי מה רע בשם "טרול" המתאר הרבה יותר טוב התנהגותך. להזכירך, בשנת 2014 כתבה אימו של נעמן הירשפלד, נרי ליבנה, מאמר על הטרול שמציק לה כלומר, אתה., הממשיך במנהגיך הפסולים למרות ההתחייבויות בכתב שנתת בנושא לאוניברסיטה המעסיקה אותך וגם לעורך דיני. אם תמשיך בכך, לא יהיה מנוס מכך שאפרסם שוב ברבים את שמך, את שם אשתך המפורסמת .. ו-היי, לפחות הילדים שלי עדיין מדברים אתי..

  42. alma Says:

    בתור אחת שגרה בברלין למעלה מעשור (ועזבה מסיבות אחרות לגמרי), אני מזדהה עם כל מילה, הכתבה גורמת לי לגעגעוע עמוק וצער.
    מילים נפלאות שעושות לי חשק רב להכיר את הכותב ברמה האישית

  43. טל אסבט Says:

    מר הירשפלד היקר, לפי שם משפחתך אני רק אניח שהעוול ההיסטורי ( כן, כן השואה)כפי שציינת בכזה זלזול בסוגריים כאילו מת יהודי אחד אי שם בברלין הכה מגניבה הלא היא גרמניה הנאצית דה אז וגם היום. מאחלת לך ולשאר ילדי השמנת שקיבלו דרכון אירופאי בעקבות הדבר שולי וקטן השואה…. מאחלת לכם דרך צלחה, וכשהאנטישמיות תרים שוב את ראשה באירופה פשוט תארזו את דין אליזבת האישה והכלב ותעברו ליעד הבא שמעתי שטהרן מקום מדליק וזול.

  44. נעמן Says:

    יסמין,

    תודה רבה וכן נראה כי רוב התגובות כאן סובלות מהסינדרום שהזכרת. חוצמזה זה די משעשע עד כמה אנשים מצליחים לא לקרוא את מה שכתוב ולענות ישר מן המוכן, כפי שכתוב בתוך הטקסט עצמו.

    • יסמין Says:

      כן טוב, מצד שני מן הסתם יש הרבה שקוראים, מתעצבים אל לבם ואין להם מה להוסיף. תוגת הגלות שורה על הטקסט הזה. והציונות – הציונות בבעיה רצינית. היא מחזירה אותנו לאט-לאט לנדוד בעולם בלי יכולת לספק גם לאלה שמאמינים בה את הביטחון שהבטיחה. אז כידוע ספקות יוצרים את המגננות המגוחכות והאלימות ביותר.
      אגב דבר אחד שנעדר מהטקסט שלך ומטריד אותי (אבל לא ישפיע על החלטתי לעזוב או לא, וכמובן שאין על זה תשובה). עם כל הג'יפה שיש פה, ההתחסדות האירופית מטריפה לי את השכל. המשפטים האלה של "ישראל? הו!" – מה הו מה? מה אתם בכלל יודעים על זה? או "את לא נראית ישראלית" – על זה אין מה להוסיף. וכל זה בזמן שכל המנומסים האלה ממשיכים למכור פה נשק כדי לסבסד את המילקי. ויחד עם זה ההבנה שלאן שלא אלך, תמיד אזכה בשלב ראשון ליחס שלא מגיע לי: ליחס פרו-ישראלי אוהד שלא מגיע לי או ליחס אנטי-ישראלי שלא מגיע לי. כאן אני תחת מתקפה ומאוימת, אבל בזכות עמדתי האמיתית. בנכר תמיד אצטרך למצב את עצמי, להבהיר איפה אני עומדת, לנקות את עצמי, לזהות את עצמי. די מעייף.

      • נעמן Says:

        הממ… טוב קודם כל אני לא חושב שזה חסר בטקסט שמתמקד בדבר מסוים ועושה את זה לא רע טכלס (לפי התגובות, הן החיוביות והן השליליות).

        בקשר לאיך זה להיות "ישראלי" באירופה אני יכול רק לומר מנסיוני המוגבל- ברוב המקרים אני לא צריך לזהות את עצמי באופן כל כך ברור ולעמוד על כך בהרבה כוח. יש ויש, אני לא אומר שאין מצבים לא נעמים לפעמים, אבל אלו די נדירים. ברוב המקרים שבהם אני מוצא את עצמי בשיחה עם אנשים זרים ששואלים מי אני ומה אני הדבר לא מוביל לוויכוח פוליטי ארוך ומורכב. אני יכול לזהות את עצמי קודם כל בתור גבר שקוראים לו נעמן ושרוב השיחה היא לא על בסיס הלאומיות ו/או הפוליטיקה שלי. הדבר נכון גם במפגשים עם אנשים מהמזרח הקרוב (כפי שזה קרוי בגרמנית) למשל מסוריה או אירן. יש דיבור על המדינות שלנו, אבל יש גם הרבה שיח בין אישי סתם בין אנשים. זה חלק מהעניין מבחינתי.

        עכשיו, אני לא מתיימר להגיד איך העולם עובד ואיך אנשים מתנהגים. מה שכתבתי למעלה זו החוויה שלי עצמי מנסיוני. לדעתי אבל יש בישראל עמדה מאוד חד-ממדית לגבי איך ה"עולם" או "אירופה" תופסת "אותנו". לפחות לתחושתי לרוב המוחלט של האנשים שאני פוגש פשוט לא אכפת לכאן או לכאן. זאת לא מעלה גדולה כמובן, אבל זה גם לא מכביד במיוחד. בשבילי יותר קל להיות בברלין מאשר בירושלים- תל-אביב זה כבר סיפור אחר, אבל אני ירושלמי ואחד שלא ממש מתאים למרחב בירושלים.

      • יסמין Says:

        שנייה שנייה אני לא אמרתי שזה *חסר* בטקסט שלך, רק שזה לא שם. אתה דן בחוויית הגלות, הזרות, העקירה, העצב, הקלות, הקושי, הגעגוע, הפרדוקסים, אז יש גם זה. הטקסט שלך יפה מאוד. רק הוספתי משהו שאני חושבת עליו.

  45. arui Says:

    כבן להורים מהגרים שהגיעו לארץ בשנות ה50 וה60 אני חש את תלישותם עד היום. למרות שכל חייהם הם ישראלים והגירתם/עלייתם לארץ היא על בסיס אידיאולוגיה ומימוש זהות לאומית ואישית ועדיין ברבדים מסוימים הם תמיד יהיו מהגרים. הבחירה בברלין היא בחירה מתריסה. לצערי נראה לי שהבוחרים בברלין דנים גם את ילדיהם לתלישות.

    • nhirschfeld2014 Says:

      כן, יתכן ואתה צודק- כל מה שאני יכול לעשות זה להיות ההורה הכי טוב שאני יכול, מבחינתי כרגע זה אומר לא להיות הורה בישראל, אבל ברור שיהיה לזה גם מחיר בעתיד.

  46. עפר ברשם Says:

    קשה מאד לקבל את האמירה שהציונות היא ההתנחלות. גם כשאתה כאילו מזכיר את השואה, אתה במעשיך מתעלם ממנה. שינאת יהודים באירופה מובלת ע'י מוסלמים אך חייה בזכות שיניה נוצרית עתיקה שברלין היטיבה למצות וללבות לפני כמה עשורים. גם אז היא היתה בירה של תרבות ויצירה. כשמאלן מיואש בעצמי, אני מאוכזב מאמירותיך ומחוסר ההבנה של משמעות קיומה של מדינת ישראל.

    • nhirschfeld2014 Says:

      אתה קצת מבולבל. אני אמרתי שציונות היום בישראל דינה כהתנחלות. בקשר לשואה ולאירופה, אתה כותב את הגיבוב הרגיל הנהוג בישראל. האכזבה היא הדדית.

  47. יונתן Says:

    מצטער, אך להגר לברלין לפי אמונתך זה ממש כמו לשים בקלפי פתק לבן. בהרבה מובנים אני מעדיף מהגרים המונעים ממניעים כלכליים מאשר אידיאולוגים כמוך. זניחת הישראליות והציונות במובנה ההיסטורי – אותנטי הם למעשה וויתור על מדינת ישראל ועל בית יהודי עבור העם היהודי.
    הבחירה לשלול את הישראליות לא יכולה להימשך לאורך זמן עם ההצהרה שלך על היותך ישראלי, דובר עברית וכו'.
    עוד לא אבדה התקווה לשנות את המרחב והציבוריות הישראלית. בפני דור המייסדים עמדו אתגרים קשים משלנו.

  48. ישראלית Says:

    טוב ויפה, ועם זאת, אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שמחול השדים הנוכחי סביב הישראלים העוזבים בברלין התחיל בגלל קבוצה מתוך אותם ישראלים, שעלה על דעתה לנפנף בעובדה שבברלין מוצרי צריכה מסוימים יותר זולים מבישראל, להכריז ש'הנה, עובדה, לא כדאי לגור בישראל, קקה של מדינה' (או משהו כזה) לקרוא לכל ישראלי בר דעת לעשות את מה שהם עשו ועזוב את ישראל ולעבור לארץ 'שווה ' יותר גם הוא, ולהתיימר 'לתקן' את ישראל בכך שהרבה ישראלים יעזבו ואז צמרת הארץ תבין סוף סוף ותשתנה בזכותם ובזכות העוזבים וכו'. אם אותם ישראלים-עוזבים בברלין לא היו מפציעים עם הפרובוקציה הזאת, לא היה מתעורר כל הגל הנוכחי של 'תשובות ישראליות ל"יורדים"', עם כל המטען הנלווה אליו. במקרה הזה, לפחות, ברור שלא מדובר באיזה קמפיין שנהגה פתאום בישראל בלי עילה. וכל העיסוק בכתבה סביב "אתם לא מבינים למה באמת אנשים עוזבים" הוא קצת מיותר. רוב הישראלים חיים, לדעתי, די בשוויון נפש לכל עניין העזיבה, ואכן לא היה בו עיסוק ציבורי ממשי בעשורים האחרונים – כל עוד לא נפנפו לישראלים מחו"ל ב"אתם בארץ ואנחנו כאן, וטוב לנו ורע לכם, אונא לכם ואונא לכם".

    במילים אחרות, על כל מטען ה"בחירה לא לגור בישראל" מתווסף המטען של "הבחירה להמשיך לקשור את עצמך לישראל, לא להתנתק ממנה ולראות אותה כקבוצת היחס שלך גם בהווה ובעתיד". יש להניח שזה קשור גם בחוויית ההגירה, שבה מתייחסים אליך אוטומטית כאל שגריר המדינה שממנה באת.

    אגב, אמנם ייתכן שאותה קבוצה ישראלית-ברלינאית לא מייצגת איזה 'רוב דומם' של מהגרים מישראל שחיים בברלין, ועזבו ממניעים פוליטיים-תרבותיים כמו אלה שאתה מתאר. ועם זאת, מעניין שאותה קבוצה שעושה הכי הרבה רעש מציגה בפירוש כסיבה העיקרית (או שמא היחידה!) לעזיבתה את ישראל את מחיריהם של מוצרי מכולת בארצות השונות. זה מה שהישראלי הממוצע רואה, וקשה לבוא אליו בטענות על כך.

    • nhirschfeld2014 Says:

      ישראלית יקרה,

      כפי שכתבתי אינני מתיימר לדבר בשם כל הישראלים בברלין, ואין לי מושג מדוע כל אחד ואחת בחרו להגר. אני מניח שיש מי שסיבותיו היו כלכליות גרדה, אבל כפי שגל התגובות כאן, כמו בכל פוסט אחר שעוסק בברלין מראה, הגירה לברלין/גרמניה היא לא עניין פשוט בשביל ישראלים ברמה התרבותית-היסטורית כלל וכלל. בישראל יש נטייה מאוד חזקה לדבר רק על הצד הכלכלי כמעט באותה הנשימה גם לכנות את המהגרים עוכרי ישראל ששכחו את השואה וכיוצ"ב. זה קצת אירוני ובייחוד מלא בעוורון עצמי. אני לא גורס שכל מי שבא לברלין עושה את זה מסיבות פוליטיות, אבל הבחירה הזאת היא לא "פרווה" ולא נעשת רק מסיבות כלכליות גם כן.

      בקשר לנושא ההקשרות בישראל- אני ישראלי ואני אמשיך להיות ישראלי כל חיי. זה לא משהו שאפשר לשנות וזה גם לא משהו שאני רוצה לשנות. אני אוהב את ישראל- כארץ, ואני אוהב את התרבות שלי, גם אם יש לי קשיים גדולים אתה. אבל את מדינת ישראל עזבתי וכאן יש מתח גדול. אולי כדאי שאנסח את זה בצורה יותר מפורטת, אבל זוהי גם כוונתי בדברי על "פרדוקס". זה חלק מהמחיר הגדול והקשה של ההגירה. אם לא הייתה לי זיקה לישראל היה לי מאוד קל לעזוב, זה לא היה ועודנו לא ככה.

  49. אנונימי Says:

    אכבד אותך יותר אם תלך עם זה עד הסוף ותוותר על אזרחותך הישראלית.

  50. ישראל Says:

    את ליל הבדולח הזכרת , אז הבא בתור בדרך ואנחנו נחכה לכם כאן כמובן. כי הגויים לא מבדילים בין יהודי טוב לישראלי רע.

  51. John Smith Says:

    נעמן,

    1. ברור שמשהו מפריע.מעיק עליך או שאתה רוצה משהו, הרי לכתוב את המאמר המקושקש הזה לקח זמן ואנרגיה ואתה נחשפת לפני כל הכולם שפרסמת אותו מה אתה רוצה – שנקרא את היבבה שיוצאת מעמקי ליבך ונתחנן שתחזור? זה לא יקרה, נמאסו האנשים שמנסים למצמיד אקדח לרקה של עצמם ושל אחרים, אם היית מחזיק בלון גז ומאיים להדליק אותו "אם דרישותיך לא יתמלאו" הייתי נותן לך גפרורים ומתרחק מהמקום.

    2. אתה ילד גדול, תעשה את הבחירות שלך וזכותך המלאה לגור איפה שבא לך, לך לך לדרכך ואל תחזור, ישראל היא מדינה דמוקרטית, יש טיסות ישירות מישראל כמעט לכל מקום בעולם שראוי לגור בו, מכולה תגיע עם החפצים של כל מי שמעוניין תוך מקסימום חודשיים-שלושה ואל תתן לדלת לחבוט בך בדרך החוצה, אני אישית לא אזיל יותר מדי יותר מידי שתעזוב.

    3. אם הייתי צריך להמר, העובדה שטרחת לכתוב את גיבוב המילים הזה ומנסה למצוא הצדקה למה עזבת את המדינה, רק מעיד כמה אתה מחובר לארץ … ואתה תחזור, זה לפחות ההימור שלי

    4. ממה שהבנתי אתה לא מאלה שמגיעים עם מקצוע מבוקש, אם אני לא טועה, אתה אמן פלסטי .. נו באמת,, זו לא הבחירה הראשונה אם אתה מעונין בהכנסה חודשית קבועה. ברור לי שאתה ידעת את זה, באמת ציפית שמדינת ישראל תתן לך קצבה חודשית בשעה שאתה מפסל? מה הפלא שהמצב הכלכלי שלך הוא לא מהמשופרים. אני רוצה להבהיר: אני לא נגד אומנות פלסטית, אני רק מתפלא על הציפייה של אמנים צעירים שאוצרים של תערוכות במוזאנים לא רצים אחריהם וזורקים עליהם כסף תמורת העבודות שלהם.

    5. יש כאן רובד נוסף והוא העובדה שאתה גר בברלין, אתה וטובים ממני התייחסו לעניין. אתה גם מרמז שיש לך דרכון אירופאי שמקל עליך את החיים, מה שמעיד שההורים שלך או אתה פעלתם בצורה אקטיבית כדי להשיג כזה ואולי יכול להעיד על "הקשרים לארץ" שאתה מתייחס אליהם…נקודה קטנה: אמא שלך נקרא נרי – דאליבא ויקיפדיה, "השם "נרי" הוא רעיון של אמה, כנר נשמה לסבתה (מצד אביה) יענטל-רחל שנספתה בשואה."

    אני מצטט את עירית לינור : "יכול להיות שהיהודים של אז, אם היו יודעים שזה מה שהצאצאים שלהם יחשבו על מדינת היהודים ועל מדינת הרוצחים – הם לא היו עושים כזה עניין מזה שמעלים אותם על רכבת למחנה בפולין. הם בטח היו נרגעים אם מישהו מהעתיד היה מספר להם שיבוא יום ושכר הדירה בברלין יהיה נמוך יותר משכר הדירה בפתח תקווה והמכולת – שמעו, חבר'ה, זה כמעט בחינם. לא זול כמו החיים של סבא וסבתא, אבל קרוב."

    6. כל שאר המאמר הוא הלהג השמלאני הרגיל שאני יכול להתייחס אליו אבל זה לא העניין, ולפי דעתי הוא לא הסיבה העיקרית שעזבת את ישראל – אתה גר בברלין מסיבות חומריות טהורות, כמו שאתה מודה בכנות וכל השאר הוא מסך עשן

    7. אחיך צודק — אם אתה מאמין במשהו והוא חשוב לך, תשאר ותאבק עבורו.

    8. לזכותך יאמר שאתה מכבס את הכביסה המלוכלת בבית, לא כמו ענת סרגוסטי, נציגת "בצלם" בווישינגון הבירה שמנסה להשפיע על הממשל האמריקאי להפעיל לחץ על מדינת ישראל כדי שזו האחרונה תשנה את מדיניותה. זהו אקט אנטי-דמוקרטי מובהק שחלק עלולים לכנותו "בגידה" ומעורר כעס אצל לא מעט אנשים.

    9. עניינית — לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וסקרים אחרים, אתה לא הישראלי הטיפוסי שגר בחו"ל, שיעור הישראךי םשגרים מחוץ לישראל בירידה כל הזמו … ויתרה מזו שיעור היהודים שעולה לישראל מאירופה נמצא בעלייה מתמדת, יש ראיון עם על הנושא ב"דה מקר" עם פרופ' סרג'ו דלה־פרגולה, רוב רובם של הישראלים בחו"ל הם אנשי תארים מתקדמים או הייטק ורוב רובם יחזרו לארץ

    10. אם המוטיבציה לירידה היא הכיבוש , אז הגיוני להניח שהיורדים הם מצביעי שמאל, נכון? …מה דעתך שנאפשר לאזרחים ישראלים שאינם גרים בישראל זכות הצבעה בבחירות לכנסת, כמו שארה"ב, צרפת ורוסיה מאפשרות לאזרחים שלהן? …אם רוב רובם תומכי שמאל, אזי זה יגדיל את מחנה השמאל בכנסת. אני מוכן להתערב — שגם בניכוי הקבילה החרדית בברוקלין — רוב רובם של הישראלים שגרים כרגע בחו"ל הם מצביעי ימין.

    11. אני שוב נאחז בעירית לינור, היא יותר להתבטא יותר טוב ממני:

    "יש לי כמה חברים שנוטים להתייאש. זה מעצבן מכמה סיבות: האחת, שהם מדכדכים את סביבתם, השניה, היאוש לא טוב לעור הפנים, השלישית – אני נאלצת להעמיד פנים שאני היסטוריונית מנוסה ולשאת באוזניהם את הנאום הבא: מבחינת לוח הזמנים של ההיסטוריה, ישראל נולדה אתמול. ולא זו בלבד – היא נולדה לתוך מלחמת קיום, והטילה לתוכה דור של מהגרים שעד לפני שתי דקות היסטוריות ידע רק לקרוא ספרים או לנהל חנות. החנוונים לשעבר ניצחו, ובתוך רבע שעה היסטורית קמה מדינה דמוקרטית שהצליחה לשגשג תוך כדי מלחמות, ולדלג על השלב הקבוע של מלחמת אזרחים (קחו לדוגמה את ארה"ב, צרפת, אנגליה). אין מדינה בעולם שהצליחה להגיע להישגי ישראל בזמן קצר כל כך, ועוד להכיל ויכוח פוליטי סוער שאמנם התדרדר מדי פעם לאלימות רצחנית – אבל הרבה פחות ממדינות אחרות במערב.
    הקמת מדינה היא עסק מתמשך ועקוב מדם. וישראל, במונחים היסטוריים, היא פעוט בן שלוש שהצליח להקים מדינה מתפקדת ושמחה מקרטון וטושים, ואפילו לא יודע כמה הוא גאון. אנחנו פרוייקט בהקמה, ולטעמי – אחלה פרוייקט. בואו נגיד ככה: אם הייתי קרן הון סיכון (עכשיו יש להניח שאני מבינה בכלכלה ויודעת מה זה קרן הון סיכון) – הייתי שמה את כל הכסף שלי על ישראל."

  52. דן (שחזר זה מכבר מהנכר) Says:

    "משעשע עד כמה אנשים מצליחים לא לקרוא את מה שכתוב ולענות ישר מן המוכן" — לא מתנשא כלל. לא הפוסל במומו. הרי אתה לגמרי קשוב. אתה מצליח לקרוא בלב חפץ. זה רק האחרים שלא מצליחים. אתה הרי פתוח, ודעתך לא מקובעת ברזל.

    הפרויקט הישראלי מורכב. יש נגד משמעותי. ויש בעד משמעותי. להחליט להתייאש מהפרויקט, כמוך, זה לגיטימי ואנושי. להחליט שהנגד הוא יותר משמעותי בעיינך מהבעד זה סביר ומתקבל על הדעת.

    אבל בעבורך זה לא מספיק. אתה אינך מאלו שסובלים מורכבות. אתה מאנשי השחור-לבן, אשר צובעים את עצמם בלבן ואת השונים מהם אפילו במעט בשחור. (ודאי תגיד: ״מעט? מה פתאם מעט!״) אתה רואה בבהירות, ואנחנו שרואים את הדברים אחרת עיוורים / אטומים / כהים / שטופי מוח. אתה מוסרי, הומנסיט, וליברל. אנחנו חסרי מוסר ופשיסטים. אתה מתנגד לאונס. אנחנו בעדו.

    משעשע? תשתעשע. בהצלחה עם זה, ובכלל.

    • nhirschfeld2014 Says:

      תודה רבה, בהצלחה גם לך. אני מציע שתקרא את התגובה של יסמין לה עניתי, אבל אפשר גם כמובן לכתוב את הסילוף הארוך שכתבת. זה נחמד שאתה דן אותי, אני לא אמרתי שאתה חסר מוסר, פשיסט ובעד אונס הפלסטינים – הרי אין לי מושג מי אתה – אלא שישראל כמדינה וכחברה בהחלט כן. מצד שני אתה יכול להסתתר מאחורי רטוריקה אירונית ושם מזויף ואז אין לי התנגדות להכללה.

      • דן (שחזר זה מכבר מהנכר) Says:

        שמי אינו מזויף. אתה מכיר אותי. אני ישראל. אני המדינה. אני החברה. אני, ילדי, משפחתי, חברי, שכני, עמיתי בצבא ובעבודה.

  53. נטליה Says:

    http://www.haaretz.co.il/magazine/zifferland/.premium-1.2460400

    בני ציפר מדגמן קריאה נטולת מודעות עצמית: מתעלם ממה שנוח לו במאמר, ועל הדרך מפמפם הערצה של הגרמנים כאומה שנשארה נטוענה במקומה למרות הנאציזם, ורומז בעדינות שאולי היה משהו, אחרי הכל, בחוסר הכבוד הגרמני העמוק ליהודים, היות שאלו לא היו נאמנים מספיק. אין עליו.

    • נטליה Says:

      כדאי לליברמן לשאול את המאמר הזה לתעמולת הבחירות, אחרי הכל הן קרובות משנדמה לנו. אם אין נאמנות – אין אנושיות.

    • nhirschfeld2014 Says:

      כן, קראתי את זה. אני שוקל להגיב בצורה רשמית, אם כי נראה שהגיבים כבר כתבו יפה יפה את מה שיש לומר על הטקסט הזה.

  54. אלון Says:

    בחצי השני של הכתבה יצא המרצע מן השק…
    הציונות לא התאימה לך אף פעם לא ב 1917 לא ב 1948 וכמובן לא ב 1967…ואין שום קשר למצב הכלכלי חברתי.
    פתרון 2 מדינות לשני עמים נמצא על השולחן יותר ממאה שנה ונדחה על ידי הערבים בעקביות.
    אכן, המצב לא פשוט עבורנו ברמה המוסרית, אנו לפותים בשכננו והם בנו.
    בעת הזאת, אינני רואה אפשרות להכנסת צבא נוסף בין הירדן לים.אחרת גורלנו יגמר בדומה ליזידים בצפון עירק.
    אין זו משאת לב אלא ראיה מפותחת של הדברים. לא נתן להמר על גורלנו בהתבסס על משאת לב. הפלשתינים אומרים את אשר על לבם בגלוי, ארץ ישראל זו אדמת ווקף שלא נוכל לוותר עליה גם במחיר הסכם נסיגה. כנל סוגיית " 5 מליון הפליטים " משמע, הלחימה תמשך כמו חוות שבעה בצפון המהוות תירוץ לחיזבאללה להמשיך ולהילחם נגד ישראל.
    החברה היהודית במשך אלפיים שנה לא היתה חברה נורמלית אלא חברת חסות שבתורה סיגלה את הסתגלנות והכנת ראש מתוך כורח הנסיבות. ביסוס רוב החברה היהודית במדינת ישראל הצריך שינוי מחייב בה החברה הופכת לחברה נורמלית; וכן גם בחברה נורמלית יש פתאום גנבים, רוצחים אלימות וגם הרכנת הראש נעלמה.
    השלב הבא הנו הקמת חברת מופת וכאן יש חלק לכל אחד ואחד מאיתנו השינוי והבניה יעשו על פי דוגמא אישית, לקיחת אחריות ולא בהטפת מוסר חסרת רסן המציגה את ישראל באופן שקרי כמדינת אפרטהייד – המטרה / הדעה האישית לא מקדשת את כל האמצעים.
    אין שום ספק כי היחס המוסרי לשכיננו ולגרים בתוכנו מהווה אצגר מוסרי מהמעלה הראשונה וזה אכן חא מס שפתיים.
    לטעמי, החיבור לבניית חברת מופת חייב לעבור דרך הכרת ההיסטוריה של ישראל והעם היהודי.
    זאת ועוד, העובדה כי עם חי מחוץ לארצו 2000 שנה, שומר על צביונו וממשיך להתקיים אין לה אח ורע. זה דבר מופלא נשגב מבינתי אך לא רק ממנה, גם הכנסיה הקתולית הכירה במסמך בשם נוסטרה אטאטה (יחסה של הכנסיה לדתות אחרות) שפורסם בשנת 1965 וכותבת כך:
    "יש להבין את קיומה של מדינת ישראל וקשריה הפוליטיים לא בפרספקטיבה דתית, אלא ביחס לעקרונות המוסכמים של החוק הבינלאומי. קיומו של עם ישראל, שעה שעמים אחרים נעלמים בלי להשאיר עקבות, היא עובדה היסטורית, ואות שיש לפרשו ככוונת אלוהים."‏

  55. robert Says:

    העזיבה שלך מראה עד כמה אתה מוכן לקחת יחד איתנו בסיכונים שאתה מייצר לנו .

    רע לי – אז אני עוזב – זה המוטו שלך.

    באופן די ברור אפשר לקרא במאמר שאתה בעד מדינה פלסטינאית. אפשר גם לומר שתמיד היית כזה . כאיש מוסר אתה יכול להסכים איתי שיש מידה של חשש שמדינה כזאת תהפוך לעזה ושהחמאס ישתלט גם על הגדה – לא תוכל להכחיש זאת.

    אז נניח שחמאס ישתלט על הגדה ויתחיל לירות משם טילים כמו שהוא עושה מעזה ? בוודאי לא נקבל את תמיכתך בלתקוף את הגדה כמו שעשינו ב"לא מלחמה" האחרונה בעזה . בוודאי תקום ותברח מכאן ותשאיר אותנו עם משפחותינו להתמודד עם עסק הביש שהותרת מאחורה . הרי זה לא שתגיד הנה ביצענו את ההסכם עם הפלסטינאים וראוי שאני יהיה כאן לשאת בתוצאות של מעשיי והמלצותיי. אתה תברח עם המטוס הראשון .

    אני מניח שאתה היית בין אלו שתמכו בהתנתקות. האם לא עלה בדעתך שבתור מי שתמך בהתנתקות אסור לך לעזוב את המדינה וחובה עליך להישאר בה ולאכול יחד איתנו את החרא שבישלת לנו? כנראה אתה נבל מהסוג הבזוי שמסבך את עמו עד הצוואר ואחר נמלט בשקט ועוד מעז לטעון בבלהט מוסרי נגד הנשארים.

    • nhirschfeld2014 Says:

      אהה, והרי יצא מציון גואל, או שמע גועל. אנשים כמוך לפי מה שאתה כותב הם הסיבה המרכזית שאין בישראל עתיד.

      • John Smith Says:

        כן, כן מגעיל ואין בישראל עתיד … אבל אתה חייב ולו ברמה האינטלקטואלית הבסיסית להודות שהמדיניות שאתה רוצה למדינת ישראל תחיל מכילה לא מעט סיכונים — סיכונים שאתה נינע לקחת כי אתה לא חי במדינה!!!!

    • Gur Rotem Says:

      רוברט- ממשלת ימין ביצעה את ההתנתקות- החרה שאנחנו אוכלים הוא ימני כבר שנים רבות

  56. יעקב Says:

    ישראל היא מדינה לא קטנה, ואנשים בה הרבה. ולצד כל מה שתיארת, יש בה גם הרבה טוב והרבה יופי. גם כאן החצבים פורחים, והאנשים חיים, וחושבים מה טוב ומה המשמעות של כל העסק הזה. ואין דבר כזה "ישראל כחברה וכמדינה", וההכללות שלך לא שונות מהרדוקציה הזולה של גרמניה לשואה. ולצאת מהשיח זה רעיון מצוין, ואם אתה כבר בענין, אז צא גם מהשיח הצודק הרמטית הזה, רד מההפשטות, חזור לחיים, וחזור הביתה, אנחנו צריכים אותך!

  57. אור Says:

    מצטערת, לא מסוגלת לדרוך עדיין בגרמניה, עדיין רדופה מהסיפורים המשפחתיים.
    לא מצליחה להבין אותך, איך לעבור לברלין זה אמירה כלפי ישראל ?. מבחינתי זו אמירה שקשורה לשואה. סבתא שלי סירבה לקבל שילומים,אתה חי כמעט בהתרסה בארץ שנותנת את השילומים בגלל רצח מאורגן של בני משפחתי.לא מבינה אותך אבל שיהיה לך רק טוב.

    • John Smith Says:

      זה בסדר אור, זה לא רק הסבתא שלך, זו גם הסבתא-רבה שלו … שמה של אמו הוא "נרי" – נר זכרון לסבתא שלה שנספתה בשואה

  58. h Says:

    כתוב היטב ומבטא תחושות עמוקות בקרבו של דור שלם. תודה

  59. אנונימי Says:

    אני חושב שרבים יסכימו אתי, שהשאלה המרכזית שאיתה צריך בן התמותה המודרני- המשכיל, התרבותי, הביקורתי- להתמודד כיום אינה ״להיות או לא להיות״, שהרי יודעים אנו מזה כבר, שלא אנו הקובעים, ושהרי כל גנרל זב פין כברק או יעלון, וכל פוליטיקאי ערל שכל כנתניהו או לפיד, תיפח רוחם (של אלה ושל אלה) קובע זאת עבורנו, ומה לנו לחפור בשאלות סרק כאלו, שמקומן אפילו בתאטרון כבר אנכרוניסטי? גם לא ״להיות או לא להיות במקום זה או אחר״, שהרי ממילא נסמן את המטרה מסביב לחץ שנורה ושבעצם מצא נתיבו יותר נד ברוח ומהרוח, מאשר מכוח קשתינו הבלה או ידינו הרפה. אלא- השאלה החשובה באמת, והעומדת בלב מיתרי נפשו של האדם המשכיל היום, בערש המילניום, היא: ״האם לאפשר תגובות במאמר באינטרנט״.
    התשובה לשאלה זו מורכבת, ובבסיסה כמובן שאלות כמו- מה ערכן של התגובות בכלל, ולנו כקוראים או ככותבים בפרט, ומה נפיק מהן.

    וכמובן למה בכלל כותבים תגובות?
    ניקח לדוגמא את מר עוזי, שכתב לעיל, ואף הגדיל וטרח להשיב על התשובה לתגובתו ועוד. מה מצא הוא לנכון, לשבת בביתו לפני המחשב, לבזבז מזמנו (שבגילו מן הסתם יקר במיוחד), להתאמץ, לטרוח, ולכתוב כאלו הגיגים, שכל מה שהם מצליחים לעשות זה להצביע בצורה חד משמעית שהאינטליגנציה שלו, של מר עוזי, קטנה אף ממספר האותיות שבשמו?

    או הגברת טל אסבט. האם תגובתה מעשירה את עולמנו? האם למדנו משהו? לקח? תובנה? או שרק עזרה לנו להבין את גובהה המיקרוני של נפשה של הכותבת?

    או (דוגמה אחרונה) האדון הנכבד שחתם שמו כמר אליהו ושכתב למעלה. כאן השאלה יותר ממרתקת, לא רק התהייה למה ומהיכן מצא הוא כוח, צורך או רצון להגיב, אלא המחשבה שאולי יש כאן ניסיון מבריק להגדיר מחדש את הגבול התחתון של המושג אנושיות, היא המרתקת.
    האם יש כאן מסר נסתר? האם מתריס מר אליהו ומכריז בעצם: ראו כמה צרה מחשבתי, כמה בזויה היא, כמה ירוד אני, ועדיין נחשב אני ביניכם לבן אנוש?

    האם האינטליגנציה האפסית של מר עוזי או הערלות הנפשית של גברת טל אסבט או הרמה האנושית של מר אליהו אלו הן בדיוק הנקודות שמונעות מהם להבין את שכתבו? להבין שזה גול עצמי? שהם מבזים את עצמם? גם אם התשובה חיובית, מסביר זה את שלא שמו מחסום לכתיבתם, אבל עדיין לא מסביר מדוע בכלל כותבים הם תגובות.

    ומנגד למה אנו קוראים את התגובות האלו? הרי אינפורמציה לא נראה שם, הרי דברי חכמה לא נשמע שם, הרי תובנות מרחיקות או אפילו פחות מזה לא נמצא שם, אפילו שפה יפה או סגנון נאה הרי אין סיכוי שיהיו שם.
    אז למה?
    האם כדי לטפוח על שכמנו: ״הו! כמה חכמים ואנושיים אנו יחסית לבררה הזו?״
    האם זו בכלל חכמה? חזקים על חלשים אנו?
    לא עדיף אז לבטל את עניין התגובות הזה? ואז לא הם יתבזו בכלל, לא הם יתבזו בעיננו בפרט, לא אנחנו נתחזק בנפשנו על תולעי אנוש ירודים, לא הם יבטלו זמנם ולא אנו את שלנו.
    או אולי כתיבת תגובות היא צורך?

    אז למה בעצם כותבים תגובות?
    אני חושב שבסופו של דבר אפשר לראות בכתיבת תגובות למאמרים באינטרנט (כולל אולי גם זו שהקורא כרגע קורא), מעשה הדומה למעשה הכלבים המטילים מימיהם על כל גזע בולט או פינת רחוב ובניין.
    הטלת המים כידוע אינה רק דרך לסמן טריטוריה, אלא גם, ואולי אפילו בעיקר, דרך להכריז: הייתי כאן!
    מין ברוך ג׳מילי של המאה העשרים ואחת. כותב התגובה הישראלי (ואין לי ספק שזה שייך לישראליות) חייב לסמן, לעשות וי, להניח רגל על הגופה ולשאוג כמו טרזן, לנפח חזה בשדרה החמישית ולהכריז בצל מגרדי השחקים- הנני! הכי גדול בעולם!
    לא מפליא כלל שהלייק בפיסבוק הוא כזה להיט בקרב הישראלים, ולא מפליא שישראל היא המדינה היחידה בעולם שרואה בוונדליזם- מקשקשי גרפיטי- כוכבי על תרבותיים. הזהות של הישראלים נבנית מתוך כמות הפסולת שהם משאירים אחריהם. לא סוג הפסולת, לא איכותו, שיכולים במחקר להעיד דבר מה או אחר על מהות המשליכים, אלא הכמות, ולא חשוב מה ומאיזה סוג, העיקר הרבה ובכל מקום, גם בתגובות למאמרים.

    על כן פונה אני לקברניטי האמורי (ולא בפעם הראשונה), בנפשנו היא, אנא, הושיעונו, אנא, חסכו מאתנו עולם (עול) של פרחחים מעוטי אי קיו, אנא הצילונו מהוונדליסטים, מצרי הנפש הלכלכנים, מתולעי האנוש,
    נופל אני בזאת על בירכי, ופונה אליכם בתחינה נואשת, בבקשה בבקשה בבקשה, סגרו נא את אפשרות התגובות באתר ארץ האמורי!
    ואולי תביאו בכך גאולה לעולם.

    • עוזי Says:

      אני הוא "מר עוזי" בעל האיי קיו הנמוך.
      ולא אתן שיטילו שתן על כתם השתן שלי. זה לא יישאר בלי תגובה.

      "אני הייתי כאן קודם" נובח באוזני בלק, הכלב המשוגע העגנוני השוכן בעמקי נשמתי הישראלית עד זרא.
      ומאלץ אותי בכך להרים שוב את הרגל ולטפטף משהו צהבהב, ולו סמלי, על הטקסט הגבוה בעיני עצמו של אנונימי

      התמשכות הפינג פונג הזה, מאיצה בי לחשוף את המניע העיקרי שלי להגיב כאן.
      והוא: התיחסותו האליטיסטית של הכותב (נעמן) ובני עדתו.
      מכל שורה ואף מילה שלו עולה הבוז והמיאוס וחוסר הלגיטימציה שהם נותנים לצד האחר בויכוח.
      הפסדנו בבחירות? עוזבים את המדינה!
      עונים לפוסטים שלנו? לבטל את מוסד הטוקבק!
      הימין איננו רק בעל דיעה שונה, אלא פאשיסטים, נאצים, משהו שיש לחסלו, ואם אי אפשר – אז לברוח כמה שיותר רחוק ולסייע מרחוק בחיסולו.

      נכון, יש גם מצד ימין שוליים כאלה, אבל אני (עם האיי קיו הנמוך שלי) דוחה גם את שולי הימין.

      ובשולי תגובתי הרי לכם (בגילי כבר קשה לי בלי זה) התיחסות מדגמית לטיב הטקסט של "אנונימי"
      יש כאלה שחושבים שיותר גבוה לכתוב "נופל אני בזאת…" מאשר סתם "אני נופל בזאת.."
      טעות!

      אכן, כתיבת תגובות היא צורך, בדיוק כמו שכתיבת פוסטים היא צורך.

  60. אורית Says:

    תודה על הניסוח החד והברור של האמת הזו. צודק גם יעקוב – גם כאן החצבים פורחים. וזה הקושי.

  61. ש״ג Says:

    לפעמים הביקורת הקבועה על יצר ההרס העצמי של הסמול, על האידיאליסטיות ההזויה שלו, כמיהתו לפתרונות קוסמו-פוליטיים – מזכירה לי את המניפסט של דניאל היהודי/נאצי מתוך הסרט The Believer :

    The real Jew is a wanderer, a nomad. He has no roots, no attachments. So he "universalizes" everything. He can’t hammer a nail, plow a field. He can only buy and sell, invest capital, manipulate markets. He takes the life of a people rooted in soil and turns it into a cosmopolitan culture based on books, ideas, numbers. Take the great Jewish minds: Marx, Freud, Einstein. What have they given us: communism, infantile sexuality and the atom bomb. In a mere three centuries since these guys emerged from the ghettos of Europe, they’ve taken us from a world built on order and reason and hurled us into a chaos of class warfare, irrational urges and relativity, a world where the very existence of matter and meaning is in doubt. Why? Because it is the deepest impulse of the Jewish soul to unravel the very fabric of life until nothing is left but thread, nothingbut nothingness. Nothingness without end

  62. nhirschfeld2014 Says:

    הנה גרסה אנגלית של הטקסט:
    http://www.haaretz.com/weekend/weekend-opinions/.premium-1.622536

    הגרסה הזאת איננה זהה לזאת שכאן אבל היא מבוססת עליה.

  63. מוצטפא שמטרלינג Says:

    שמע, אני מתרשם שהיה לך קשה כלכלית והחלטת לנסות בחוץ (ישר כוח על האומץ והתעוזה) ואתה עוטף את זה בדימוי של גולה פוליטי כדי שיהיה יותר צבעוני.
    דע לך שהערבים תמיד רצו שנמות ותמיד ירצו וזה לא בושה להלחם בהם עד מוות, כמו שעשו כל אומות העולם המתורבתות עד לפני 50 שנה ובקרוב יעשו שוב. יש כל מני דרכים להסתכל על הכיבוש ואתה בוחר בזווית שמאירה אותך באור שלילי. חבל, היית יכול להגר לספרד ולספר שאתה לוחם אמיץ בערבים ושם זה היה מזכה אותך ביותר נקודות.

  64. עוזי Says:

    אומץ לב? פחחחחח
    לעבור לברלין תחת הפוזה של שמאלן, זה אומץ בעיניך? נו באמת.
    אתה כנראה לא מכיר את המשפחה של הכותב ואת המילייה שלו.
    הפוזה שהוא מאמץ היא ההיפך בדיוק מאומץ לב, במילייה הזה.
    אמיץ הייתי קורא לו, אילו אימץ עמדה ימנית (חו"ח), או שסתם היה דוגל בחיים הטובים ומודיע לכולם "תקפצו לי".
    אבל לכתוב פוסט כזה אנטי ישראלי זה ההיפך מ"תקפצו לי". הרי כל מילה ממנו אומרת: "תקראו מה שיש לי להגיד, חבר'ה",
    "גם לי כמו לאבא ואמא יש משהו חשוב להגיד. אומנם אין לי הכשרון, ואין לי החריצות והסבלנות שהיו להם, כדי לבנות את עצמי בתור מישהו ששווה להקשיב לו, אבל מה להגיד יש לי.
    מה להגיד? לצעוק!!! "

  65. kunzim Says:

    נעמן, תודה על המאמר המצוין (כן, ההקדמה ארוכה מדי, לא נורא).
    אתה כותב שעודך רוצה לשנות, אבל מרגיש וחושב שבתוך ישראל אינך יכול לעשות כן. אני מסכים איתך, ולכן עזבתי גם אני בזמנו', לצרפת. אתה כותב יפה מאוד מה אתה לא רוצה לעשות: "אבל אני לא מוכן לקחת חלק פעיל במדינת ישראל ולהשתתף, גם אם בלית ברירה, בהתרחשותה הפוליטית. אני עזבתי לא כדי לתמוך בישראל מבחוץ. עזבתי בשאט נפש, מתוך תחושה של דיכוי ובאפיסת כוחות".

    היום, כתושב ברלין, כאבא, אולי כאזרח גרמני – יש לך מושג מה אתה כן רוצה לעשות עם הישראליות שלך ברמה הפוליטית? האם יש לנו תפקיד פוליטי ומקום לפעילות פוליטית מחוץ לישראל? ומהו? עם מי? לא-ישראליות אני מבין, על לשון השלילה, ההתרחקות, אבל מה המשמעות והתוכן והפעולה הפוליטית החיובית של פוסט-ישראליות?

    • nhirschfeld2014 Says:

      אלו שאלות מצוינות שדורשות תשובה רצינית. אני אדרש לזה בקרוב. אני חושב שאחד הדברים החשובים שיש לעשות, וזה כנראה כי גדלתי בירושלים וראיתי הרבה חרדים עושים את זה (מול מסעדות פתוחות בשבת למשל). זה לצעוק גוועלט! הנה למשל דרכי לצעוק כך:
      http://mekomit.co.il/%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%AA-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%96%D7%A7%D7%95%D7%A7%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94/

      • מוצטפא שמטרלינג Says:

        אה, ב"שיחה מקומית" מוסבר איך "היגרת לברלין". אתה עושה שם דקטורט במדעי הרוח. מילגה של 1300 אירו לכל היותר. אני בספק אם אפילו בברלין הזולה זה מספיק כדי להחזיק משפחה ולבנות בסיס להמשך החיים. אני בספק גם אם תמצא עבודה בשכר גבוה יותר בתום הדוקטורט. אולי פוסט שיוסיף עוד איזה 500 אירו לשנתיים ויכריח אותך לעבור לארץ נוספת. ואחרי זה תהום. העיקר שאתה יכול לכתוב שזה בגלל הכיבוש המשחית. כאילו שפנסיה תקציבית לפרופסורים למדעי הרוח זה לא משחית

      • nhirschfeld2014 Says:

        חבוב. כל מה שכתבתי במאמר הזה נכון. התפרנסתי בישראל ויש לי מקצוע שמפרנס אותי – בישראל ובגרמניה – בלי קשר לאקדמיה. לא הייתי עושה דוקטורט במדעי הרוח אם לא. זה מאוד משעשע כמה אנשים חייבים להסביר לי שבעצם היגרתי ממניעים כלכליים. קראת שורה אחת של הסבר ואתה מכיר אותי? אם היית מחפש אותי באנגלית היית מוצא בקלות. כנ"ל פייסבוק. לא רוצה להסכים איתי? חושב שאני מדבר שטויות או אדיוט, סבבה. חושב שאני עוכר ישראל, בכבוד. אבל להתעקש על זה שכסף זה העניין על אף שכל הפואנטה של כתיבת המאמר היא ההסבר שזה לא המניע, בהתסס על איזו אינטואיציה מוקרצת זה פשוט אידיוטי. חוצמזה שאתה אומר שאני היגרתי לגרמניה בגלל כסף ואז אתה מסביר לי שהמלגות כאן לא באמת מפרנסות ואין כאן עתיד, אבל שהפנסיה של פרופסורים זה שחיתות. מה נסגר אתך?

      • מוצטפא שמטרלינג Says:

        רגע רגע, אני אעשה סדר בדברים. א. אני לא חושב שזה רע או פגום לעבור לגור בגרמניה או בכל ארץ אחרת. למעשה אני חושב שזו חוויה מפרה ומעצימה שכל אדם שיכול כדאי לו. דווקא טרחת לכתוב בתחילת המאמר על הקשיים ואני חושב שהם מצטמצמים מול מה שמקבלים מלהתגבר עליהם. אני מפרגן לך על המהלך ב. אני לא חושב שכל מי שמאמין בטעות שלהקים מדינה פלשתינאית או שישראל היא שורש כל רע הוא עוכר ישראל. אני כן חושב שהדעות שלך שגויות אבל לדעתי אם תדבר באופן פתוח עם ערבים וגרמנים בברלין תבין מהר מאוד שהם מצפים ממך (הישראלי במזרח התיכון) למות כמה שיותר מהר. עם ההבנה הזו תעשה מה שאתה רוצה.
        ג. אני מתאר לעצמי שעברתם לחו"ל בשביל החוויה ולא בשביל הכסף. אבל גם לא כגולים פוליטיים כמו שאתה מנסה לצייר את עצמך (ואני לא מבין בשביל מה. אם אתה נשוי עם ילד למי אתה צריך למכור את הפוזה הזו?)
        ד. ציינתי את עניין הכסף כי אני הייתי שמח לראות יותר בשיח הברלין/הגירה קצת יותר מספרים על הכנסה, הוצאה וחסכון, כדי שכל אחד מהקוראים יוכל לעשות לעצמו את החשבון. לדעתי בברלין לא יותר זול מאשר בישראל באופן גלובלי. את ההפרש בשכר הדירה מול מרכז תל אביב מוציאים על החימום ואת החסכון במוצרי חלב משלמים בירקות ובפירות. לדעתי זו שאלה של לייפסטייל וחבל לי שמציגים את זה לאחרונה אחרת.
        ה. פרופסורים מושחים: דעתי האישית כנגד מי שטוען שסבסוד המתנחלים גורם ליוקר המחיה. למיטב ידיעתי גם האונברסיטאות מסובסדות ועולות הון שאפשר להתווכח אם הוא מצדיק את ההשקעה ובטח שאת הפנסיות.

        ולסיכום, אני מאחל לכם שתהנו ושתרגישו חופשיים לחזור לארץ אם יתחשק לכם יום אחד. ותזכור – הערבים הם הרעים, לא אתה.

  66. kunzim Says:

    נראה מעט משעמם, למען האמת. הנה זעקת הגוועלט שלי מהקיץ הזה http://mekomit.co.il/%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%97%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%99/

  67. תומר Says:

    שמחתי לקרוא חלק מהטקסט והתגובות. אני מתלבט אם לעבור לברלין והדיון כאן רלוונטי ומעניין אותי. אבל אני רוצה להתייחס רק לטיעונים שעלו בחלק מהתגובות- הגרמנים ביצעו את השואה ולכן לא ראוי לעבור לגרמניה, או הגרמנים אנטישמים בבסיסם- אלה טיעונים לא נכונים, לדעתי.

  68. שרון Says:

    קוראת את המאמר, ומזדהה בעצב רב.
    כל כך אין סיכוי.

  69. יפתח ס. Says:

    גלות פוליטית היא בחירה מכובדת ומוכרת לי באופן אישי. שאפו נעמן גם בתוככי חומות הכיבוש והמבצר הציוני המזויין אשר איך לאיראן בך בוגד, עריק, נפולת נמושות ומה לא, ממש כמו שצריך בחברה אכולת אידיאולוגיה של נרדפות, קורבנות, מאויימות.
    ומברר שלא משנה כמה פצצות מימן וצבא מחומש עד צוואר למעצמה מספראחד במזרח התיכון יהיה. ככה זה עובד בפשיזם. וזה מה שהציונות הצליחה להפריח מתוך המדבר והשממה וייבוש החולה ובעיקר את הקיום הערבי שנתפס תמיד כטבע מאיים ממש כמו ביצות וחולרה, וזה אכן חלק מחפשים המאוד מיוחד שפרח ופורח פה, את זה לפיד, יהיהו, או הרצוג לא יבינו לעולם כי אחרי הכול כל העם צבא, ובמלחמה לא עורקים, ואתה ואני בוגדים שרק במקרה לא יוצאו אותנו להורג אחרי משפט שדה מהיר כמו שעשו תמיד לגייס חמישי ולגולים פוליטים שלא מוכנים לראות בהגירה שלהם הגירת מילקי ותענוגות אדוניסטיות ותו לא! זה תמיד היה יותר ממחיר המילקי גם כאשר הפוליטי היה מודחק או טאבו ציוני שמתחבר ל"ירידה"או כמאמרו של ציוני אחר, "נפולת של נמושות".

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: