עזיבה היא לא פרישה מהמשחק

by

1.

לפני שנתיים, פרסם דן מרגלית מאמר בישראל היום שקרא "לחזור אל תפיסת ה'נפולת של נמושות'". העיתונאי המוערך סיפר שם איך קרא בהארץ ריאיון עם משוררת ישראלית שהוציאה ספר חדש, והזדעזע לגלות שהיא עזבה את הארץ והשתקעה בבריטניה. בלי להסס תיאר מרגלית כיצד התקשר אליה לביתה בקיימברידג', וכשענתה לטלפון נזף בה שהיא מממשת את חלומו הרטוב של מחמוד אחמדינג'ד.

מה שנחמד הוא שטקסטים כאלה משיגים בדיוק את התוצאה ההפוכה מזו שבה הם מעוניינים. שמעתי על אנשים שעברו לחו"ל, ובמשך כל החצי שנה הראשונה שלהם שם הם מסתובבים ברחוב, נוסעים על אופניים ועושים עם היד תנועה שמשמעותה אחת: זיבי לדן מרגלית. זיבי ליאיר לפיד, ולשי פירון. אתם לא קובעים לי יותר.

עד לאותו רגע שבו הם יצטרכו לחזור לישראל, אחרי שפרויקט ההגירה שלהם נכשל. כי הם לא הצליחו למצוא עבודה, או להוציא ויזה, או ללמוד את השפה. או כי משהו קרה למישהו מהמשפחה שלהם בישראל. ואז הם עלולים לחטוף בהפוכה את דן מרגלית, הפעם בלי שום הגנות. כי יש הבדל של שמים וארץ בין להחליט להגר לבין להצליח להגר.

2.

מסיבות ברורות, ההתקפה המזוויעה על עזה והאירועים שסביבה עוררו שוב דיבור חזק על הגירה. מבין האנשים שאני מכיר, היו מי שנטשו כבר מזמן, ואחרים עזבו אחרי כישלון המחאה החברתית, כשהתברר שלא הולך להיות יותר טוב. עכשיו, לעומת זאת, הגענו לשלב שלישי: מתברר שגם הולך להיות הרבה יותר רע. לא פלא שעוד אנשים חושבים לעזוב.

אז פה ושם מישהו כותב מאמר או סטטוס ומסכם אותו במסקנה שלכוחות הליברליים בישראל אין שום תוחלת ועדיף לעזוב. והיה השלט בהפגנה בכיכר רבין, "תברחו כל עוד אפשר". ועם זאת, האמירה נשארת לרוב תלויה באוויר. הגירה, כך נהוג לומר, היא החלטה אישית. אפשר לכתוב "Run for your lives!", אבל זה אף פעם לא יהיה כמו לכתוב: "צאו להפגין נגד x" או "הצביעו למפלגה y". אל מול ההגירה, אנשים שונים נמצאים במצבים שונים. לאחדים יש כסף, עבודה מבוקשת ודרכון זר; אבל לאחרים אין אף אחד מהם. יכולת ההגירה היא דיפרנציאלית לגמרי. ואכן, אין הרבה טעם לצוות על מישהו להגר, בלי לברר קודם אם בכלל יש לו אפשרות כזאת.

בד בבד, אני לא מוצא הרבה טעם במאמרים שמאלניים שמטיפים נגד הגירה, או נגד דיבור על הגירה. הטקסטים האלה מנוסחים לפעמים בשפה צבאית (אורי משגב כותב ששיח ההגירה השמאלני מבטא "תבוסתנות והעדר רוח לחימה", חיים הר זהב פוקד על קוראיו: "ועכשיו – קדימה להסתער"), מה שאצלי באופן אישי רק מגביר את הרצון לברוח. למעשה, הם גרועים לא פחות מהמאמרים שמטיפים לעזיבה – מי שכותבים אותם הם לפעמים אנשים שמצאו איזה "סידור" בישראל, שמאפשר להם לשרוד במציאות הזאת ולפעמים אפילו להרוויח ממנה. זה דפוס שקל מאוד לזהות: כל דלפון-פרקריאט שהשיג איזו משרה שמנמנה כותב פתאום שהמצב לא עד כדי כך גרוע, ושאנשים סתם מתבכיינים. להגר זה לעתים קרובות פריבילגיה, אבל לפעמים גם להישאר זאת פריבילגיה. בנוסף, המאמרים האלה לא באמת גורמים למישהו לוותר על תוכניות ההגירה שלו. במקרה הטוב הם גורמים לאנשים לא לדבר על התוכניות האלה, או לדבר עליהן בשיחות פרטיות ולא בהפגנות, בתור "תוכנית ב'", שאליה פונים כאשר תוכנית א' נכשלת.

על תוכנית ב' לרוב לא מצהירים. היא נחשפת רק בדיעבד, אחרי שהיא כבר מתממשת. על תוכנית א' כותבים סטטוסים ציבוריים. את תוכנית ב' מקדמים בהודעות פרטיות. אין דבר יותר טבעי מתוכנית ב'. במצב הנוכחי בישראל, מי שאינו מגלגל בראש דרך לדאוג לעצמו ולאנשים הקרובים לו צריך להיות קדוש או דביל. עם זאת, מתבקש שיהיה יחס מסוים בין "תוכנית א'" – כלומר, האידיאל הפוליטי שאנו מצהירים על מחויבות לו – לבין "תוכנית ב'" – הצעדים שאנו נוקטים למען הישרדות וקידום עצמי. כל פרויקט פוליטי נידון לאבדון כאשר עיקר תנועת המידע, הרצון והאנרגיה, מתרחשת מאחורי הקלעים – בצורת הוצאת דרכונים, חיפוש משרות, וכתיבת בקשות לגורמים שונים באירופה ובארה"ב.

ברור שמבחינת לא מעט פלסטינים, הגירה זה הדבר הכי מועיל שיהודי יכול לעשות לשיפור המצב. ועם זאת, הגירה כהחלטה אישית לא באמת מועילה במשהו. גם אם הגירה תציל לך את התחת, אין באמת אפשרות שכולם יעזבו, ואפילו לא ברור אם זה משהו שראוי לשאוף אליו. ספק גם אם הגירה של פעילי שמאל וחוקרי ספרות מדאיגה את השלטון. ואכן בצורתו הנוכחית, הדיבור על הגירה לא מתיימר לפתור כמעט שום בעיה מבחינה פוליטית.

אבל זאת בדיוק השאלה: האם אפשר לדבר על הגירה גם כפרויקט פוליטי, ואפילו קולקטיבי, ולא רק אישי? אני נזכר גם בהרצאה ששמעתי פעם בכנס על זכות השיבה. פעילה אנרכיסטית הסבירה שם שכאשר זכות השיבה תתממש, ממילא האליטה האשכנזית תעזוב את הארץ ולכן אין בעיה. היה זה אחד הניסיונות הבודדים ששמעתי בשורות השמאל הישראלי להכניס את העזיבה עצמה לתוך הפיתרון הפוליטי.

טמפלהוף

3.

כידוע, לפני שהגה את הרעיון הציוני, היתה לתאודור הרצל תוכנית מסוג אחר לפתרון הבעיה היהודית: כל יהודי אוסטריה יצעדו עם ילדיהם ביום אחד לכנסיית סן סטפאן, ויטבלו אותם לנצרות באופן קולקטיבי. באופן כזה, הטבילה לא תיעשה בהיחבא ומתוך אשמה, אלא כהחלטה חופשית קולקטיבית של הקהילה. אולי אפשר לפתור באותו אופן את בעייתו של השמאל בישראל: כל ההורים השמאלנים ישלחו את ילדיהם לחו"ל (בדרך כזו או אחרת). הם מצדם יוכלו להמשיך לחיות בישראל, ולשרוד איכשהו את השנים שנשארו עד הסוף.

אבל אם נדרשים לאנלוגיה הציונית, אפשר לחשוב גם על היבט אחר, ריאלי יותר. במשך העשורים הראשונים לקיומה, הציונות היתה בעיקרו של דבר תנועה אירופית. רוב הציונים חיו באירופה, ולא בפלשתינה, וחלקם הגדול האמינו שכך יישאר המצב. במידה מסוימת אפשר לומר שהתיישבותם של חלוצים מועטים בפלשתינה היתה רק הקמע, או הגרעין, שסביבו התהוותה בפועל הציונות כתנועת המונים אירופית. בינתיים, הסרט הציוני הגיע למקום רע, ומה שנדרש בעצם הוא להפעיל אותו ב-Rewind. לא חייבים לגלגל את הסרט ממש עד ההתחלה; אין סיבה שכל היהודים יעזבו את פלשתינה, אבל אין סיבה גם שחלק גדול מהם לא יעזוב – לטובתם ולטובת שכניהם. צריך לקוות רק שהתנועה לאחור אל תחילת המאה שעברה תעבור באופן חלק, בלי קטסטרופה באמצע.

על כל פנים, כבר עכשיו, היחסים בין שמאלנים ישראלים בארץ לבין שמאלנים ישראלים בחו"ל דומים ליחסים שהתקיימו בין הציונים בפלשתינה לציונים באירופה. כמו שאמר לי פעם גל, ההגירה של חלקים מהשמאל לברלין או למקומות אחרים יכולה להוות גם מעין תעודת ביטוח לאלה שנשארים בישראל, מכורח או מבחירה. ממילא, אנחנו חיים בעידן גלובלי, ושום תנועה או תופעה היא לא לגמרי מקומית. הפנים והחוץ הם מבחינה זו חלק מאותה אחדות. ההפגנות שהיו בברלין בשבועות האחרונים מוכיחות את זה: פעמיים בשבוע היו הפגנות נגד המלחמה, ולפחות שלוש מתוכן אורגנו על ידי ישראלים והיתה בהן נוכחות מאסיבית של ישראלים שרחוקים מאוד מלהיות מנותקים או מנוכרים למתרחש בארץ.

מזח

4.

כרגיל, יהיו שיחרחרו עכשיו בבוז, ויאמרו שמה שאני כותב כאן מדגים את העובדה שהשמאל-לכאורה בעצם נושא את עיניו למערב ומבקש אישורים מאירופה. הביקורת הזאת מבוססת על פנטזיה של שמאל עממי-אורגני, שמתרסקת שוב ושוב, כיוון שיש בה מעט מאוד כנות. למעשה, פנטזיית השמאל העממי ורחב היא מה שנכשל פעם אחר פעם. אולי הגיע הזמן להבין שיש כשל מובנה בחזון הזה.

השמאל הרדיקלי בישראל יכול לנסות לשכנע את עצמו שוב ושוב שהוא עממי, אבל למעשה הוא בעצמו אפקט של הגלובליזציה – של שיח אקדמי גלובלי ושל עמותות – וככה הוא עתיד להישאר בטווח הנראה לעין. יש לגלובליזציה אפקטים שליליים, ויש לה אפקטים חיוביים. גם המושגים שבהם מדברים מבקריו של "השמאל הקוסמופוליטי" (ביקורת שנושאת לא פעם צליל קצת אנטישמי) הם חלק משיח גלובלי שמרכזו בארה"ב ובאירופה. האלטרנטיבה לקוסמופוליטיות היא לאומנות. אמנם יש כמה פרויקטים מלהיבים מאוד של חיבור יהודי-מוסלמי במזרח התיכון, אבל הם מונים במקרה הטוב כמה עשרות אנשים, ובעצמם מתקיימים לרוב על גבי פלטפורמה ארגונית אירופית. גם הצד השני לדיאלוג הם במקרים רבים אינטלקטואלים ערבים שגולים באירופה.

אפשר לציין גם, שיש לא מעט אנשים שברמה הפוליטית מדברים על "מקומיות" ו"שייכות למרחב" בכל משפט שני, אבל ברמה האישית מבלים חצי מכל שנה בניו יורק, או חיים כבר עשרים שנה מכסף גרמני או הולנדי. מומלץ לפיכך להיפטר מהצביעות. הגלובליזציה היא תכונה מרכזית של העולם העכשווי. ממילא, כל פיתרון בישראל/פלסטין הוא למעשה פיתרון גלובלי, כיוון שהוא נוגע לקהילות יהודיות, לקהילות של פליטים וכמובן להרבה הון בינלאומי. אם יש פיתרון הוא לא יגיע בהכרח כתוצאה מהחלטה של ממשלות בירושלים, אלא באמצעות היווצרות של זהויות ושייכויות שחוצות את הגבולות הקיימים. בעניין זה אפשר לחשוב על תנועת הבידיאס, לא כאמצעי לחץ על ממשלת ישראל, אלא כצורה של רישות גלובלי נגדי לרישות הגלובלי הציוני של מכירת נשק ומסעות תגלית. במשך הזמן, הרשת הזאת תשנה לא רק את המצב בישראל/פלסטין, אלא גם את המדינות שבהן היא פועלת.

אני מנסה, אם כן, לטעון שעזיבה לא חייבת להיתפש ככישלון או כתוצאה של ייאוש. נכון לעכשיו, אין טעם באידיאליזציה של "גלות פוליטית"; אבל הגירה היא אחת האופציות שהמצב הנוכחי עדיין מאפשר לחלק מהאנשים כדי לחשוב ולפעול. באופנים שונים, היא יכולה דווקא לשפר את המצב. בעניין הזה, שמאלנים ישראלים שכבר התמקמו בחו"ל יכולים וצריכים לעזור לאחיהם להיקלט (במקום לעקם את האף על זה שברלין נהייתה מיינסטרים). לכן יש מקום לפתח גם התארגנויות של עזרה בהגירה – כמו שקיימות בברלין באופן ראשוני. אם ההגירה היא פריבילגיה של אשכנזים, בנים למשפחות עשירות ובעלי דרכונים זרים – אין סיבה שהיא תישאר כך.

לאנשים שעזבו יש בוודאי זכות להיטמע במקום שאליו הגיעו ו"להימחק מהמפה", כלומר להתפוגג בתור סובייקטים במאבק הפוליטי בישראל. אבל רובם ממילא לא יכולים ולא רוצים להיעלם. ממילא, רק למעטים מהם מובטח שהם יוכלו להישאר בחו"ל לתמיד. הם לא נמלטו ולא יצאו מהמשחק, אלא בסך הכול ממלאים בתוכו תפקיד מסוים.

נכון אמנם, שמי שלא נמצא בישראל לא חווה את המצב כמו מי שנשאר בה, וגם לא משלם את המחיר של התנגדות או מחאה. אבל כפי שכבר צוין קודם, הגירה היא פרויקט שברירי. מי שהזיז את עצמו מישראל למקום אחר לא באמת "נחלץ", ולא יושב באיזו טריטוריה בטוחה. זאת בסך הכול אסטרטגיה אחת מתוך רבות כדי לשרוד ואולי לשמור על קיום הגון.

עין גדי

5.

אני נמצא בברלין שנה. אני אומר "נמצא", אפילו לא "גר", כי אני חי בשכירות משנה לתקופה מוגבלת בזמן. עוד שנה, אני אמור לחזור לישראל – זאת לפחות התוכנית.

באמת, בזמן המלחמה היה לי קצת מוזר להגיד בביטחון שאני חוזר לישראל, ואנשים שאמרתי להם את זה הגיבו במידה מסוימת של זעזוע והתפלאו למה אני עושה את זה לעצמי. אבל התשובה שלי די פשוטה: קודם כל, כי אין לי ברירה – אין לי דרכון זר. שנית, כי אין לי מה לעשות במקום אחר. כמו שכבר כתבתי מזמן, אני כרוך בגורלה של העברית – בתקווה שיום אחד "תעלה מתוך אלף האפילות של הדיבור הממית". ככה תיכנתו אותי הוריי והתרבות שבה גדלתי, ואת זה אני לא יכול לשנות. ואם הוזכרו כבר ההורים – אציין שאבא שלי קבור באדמת ישראל. זה אולי לא רציונלי, אבל גם זאת עובדה שבגללה אף פעם לא אתנתק מהמקום הזה.

ועם זאת, ברור לי שאני שייך גם לקהילה בינלאומית, וברור לי שברלין תישאר כנראה ביתי השני, באופן כזה או אחר. כמו שהמעבר לברלין לא היה סופי, גם החזרה לישראל היא לא סופית. תמיד יעודד אותי לדעת שיש לי חברים מחוץ לישראל, ושהתרבות שאני שייך אליה לא כרוכה בגורלו של חבל ארץ אחד.

לפני כמעט ארבע שנים, כשחזרתי מכמה חודשים בגרמניה, כתבתי על המעגל המצטמצם – מצטמצם כתוצאה מעזיבה של אדם ועוד אדם. אבל אולי נראה שהמעגל מצטמצם רק כשמסתכלים עליו מבפנים. אם מרחיבים את המבט, רואים שהמעגל דווקא מתרחב, או לפחות מתפצל להרבה מעגלים. ההיסטוריה מלמדת שלא כדאי לשים את כל הביצים בסל אחד –בין אם אתה יזידי או שמאלני.

תגים: , , , , ,

26 תגובות to “עזיבה היא לא פרישה מהמשחק”

  1. חולי Says:

    תודה עפרי על המאמר המעניין כתמיד.
    אפשר, אני חושב, לנסות להציג מאמר דומה, שבו הגבול הוא לא ישראל- העולם, אלא הגדה המערבית- ישראל, כשהכותב הוא מתנחל…
    נראה לי שזה ייתן זווית נוספת לדברים שכתבת… 🙂

    דבר נוסף-
    אני חושב שמוסר הוא אבסולוטי. כל השאר אבל לא. מוסר הוא נכון בכל מצב, בכל שעה ולכל אדם. השאר- לא בהכרח. לכן, אני לא חושב שאפשר לבוא בהכרזות כמו ״צריך להגר״ או ״חייבים להישאר״ כי בהכרזות כאלו אנחנו מאיינים מהמשוואה את האדם (האינדווידום), ואחד מהבסיסים של ההומניזם הוא, שכל אדם הוא אחר, ולכל אחד צרכים אחרים. אם אחד ״חייב להישאר״ זה לא אומר שזה המצב גם לאחר.
    משהו כזה…

    צילומים יפים…

  2. שניר Says:

    האם אתה יכול להעלות על דעתך שמישהו – אולי אני – קרא את המאמר כולו, וחשב לעצמו 'וואוו, האדם חי על ענן… חי על ענן – כלומר פרזיט… לא מצליח אפילו לגלות רבע אמפטיה לאנשים שהקריבו – ברצונם או שלא ברצונם – בשביל משהו קטן שאתה אולי נהנה ממנו'?' האם כל פעם שאנחנו מדברים על שמאל – פירושו קודם כל להתנשא מעל אנשים אחרים, אפילו לא לתהות אם אין זה משהו קטן שאנחנו מחמיצים מתוך התנועות הנפשיות האחרות שמתרחשות (ואני לא מדבר על פשיזם של פייסבוק, זה לא רוב הציבור). האם יכולה פעם אחת להתקיים מלחמה – באמת מלחמה – שגם אם היא מוצדקת או מוטעית לא מקבל מיד רדוקציה לפרטי, ולחיים המגניבים שלי בברלין, ולשייק שאני רוצה לשתות? האם – גם בתוך כל ההומניזם היפה שלנו – אי אפשר בכל זאת לכתוב לרגע קצת אחרת, כאילו אין עכשיו ישראלים או פלסטינים הקוברים את מתיהם? כמה זמן לוקח לך לחשוב על עצמך וללכת לאונן – שאל לואי סי קיי – אחרי אסון גדול? אצלי זה היה בין הנפילה של המגדל הראשון והשני.

  3. אהרן שבתאי Says:

    תודה. זה מאמר שהתבקש, והוא עוסק באופן שקול ומפורט בעניין קשה ודחוף שמעסיק אותנו, כפרטים וכהורים. ויפה גם ההערה שנוגעת לכתיבה בעברית, וערכה או אי ערכה במצב של השחתה איומה.

  4. Igal Sarna Says:

    יפה ומדויק ובה בעת מטיל ספק בכל. לפחות אצלי נגע בכל ספק. והציטוט הצלאני במקומו.

  5. Dov Alfon Says:

    מאוד אהבתי. אני לא יודע אם זו הערה אופטימית או פסימית, אבל אני רוצה להזכיר שהשיח על הגירה, גם בקרב אנשים שמקצועם ופרנסתם כתיבה, תמיד כלל אפשרות של מעבר שפה. מז׳וליה קריסטבה עד נבוקוב, מיוסף ברודסקי עד סמואל בקט, לאורך כל המאה העשרים ניצלו אנשים הגירה לצרכי לימודים כדי להפוך שפה אחרת לשלהם. וחלקם באו ממדינות שהיו במצב הרבה פחות גרוע מישראל כפי שהיא היום.

  6. יסמין Says:

    רק תוכנית א וב? יא רית! מסתובבת במעגלים בין לפחות ארבע תוכניות ומי יודע כמה קומבינות שאפשר לקמבן מכולן ביחד. ונכון שידענו כל הזמן שטוב לא יהיה, ונכון שגלות היא לא חיים מגניבים אלא הרבה פעמים ירידה ברמת החיים וביכולת לעזור לילדים בשיעורי הבית ולדעת שהם יהיו בסדר. ובכל זאת, הפעם זה נהיה קשה מנשוא. אני אפילו לא יודעת לומר מה פה אישי ומה פוליטי. זה פשוט כמו איזה גבר מכה או משהו, שכל פעם מבטיח להשתנות, עד שאת מבינה שבפעם הבאה זה עלול להיות מאוחר מדי.

  7. Assaf Says:

    עופרי אהלן,

    אחלה פוסט.

    "עזיבה לא חייבת להיתפש ככישלון או כתוצאה של ייאוש. נכון לעכשיו, אין טעם באידיאליזציה של גלות פוליטית; אבל הגירה היא אחת האופציות שהמצב הנוכחי עדיין מאפשר לחלק מהאנשים כדי לחשוב ולפעול." מסכים לגמרי.

    זה גם היה אחד המסרים של פוסט שכתבתי אצלכם בינואר 2012 (קישור: https://haemori.wordpress.com/2012/01/23/truth-2/)
    הנה קטע מסכם מאותו פוסט:
    "בין אם אתם פעילים יותר או פחות, נחמדים או לא, רוצים מדינה אחת או שתיים, חיים בארץ או בחו"ל: לזכותכם עומדת העובדה הלא-פעוטה, שלפחות היכרתם במציאות ואתם לא עושים שקר לנפשכם."

    אותו פוסט שלי זכה לסערת התגובות מהעזות בתולדות האתר, כולל שלל התקפות אישיות מתחת לחגורה. באופן אירוני, מטרת הפוסט היתה בכלל לתת איזושהי זריקת עידוד לשמאל הרדיקלי, בישראל שבאותם ימים נע בין הלקאה עצמית להלקאה חיצונית (האם זה השתנה מאז?). אבל כמעט כל המגיבים (כולל בחור בשם עופרי אילני) נתפסו דווקא למה שהם ראו בדמיונם כהטפה לירידה מהארץ, או לחילופין לחוצפה של מישהו שעזב את הארץ ומעז להביע דעות שמאלניות בפומבי.

    שבוע אחרי אותו פוסט עדיין הייתי עסוק בכיבוי שריפות שם. הייתי צריך להסביר למשל, ש
    "אני מכיר את הטקסט שלי מהתחלה ועד הסוף, ואין בו שום התרברבות בחיים המשוגעים שאנחנו כביכול עושים כאן. אין בו גם שום הצהרה שעזיבת הארץ היא איזושהי אידאולוגיה, מין 'ציונות חדשה' בסגנון הספר של אשכול נבו. מה שכן כתבתי הוא שזו אחת התגובות הטבעיות והנורמליות למצב חולני"

    אתה היית בין אלה שלא אהבו את הטקסט, בלשון המעטה, ושפכת עליו קיתונות של לעג. למשל, כתבת:
    "עושה רושם שבשביל להתנקות מההשתייכות 'לרעים' האופציה העיקרית היא לעזוב את הארץ. אבל אבל מה יעשה מי שלא יכול לעזוב את הארץ? ההנחה שכולם יכולים לעזוב היא הרי ממש מופרכת…. אבל בהתחשב בכך שעצם ההישארות כאן היא גם עונש – הרי כידוע אפשרויות הפרנסה כאן בתחומים מסוימים הולכות ומצטמצמות, בכל מקום יש מאבטחים, וכו' וכו' – אז למה בעצם אנחנו אמורים לקבל עונש כפול מאלה שבאמריקה? כלומר: הם גם עושים חיים באמריקה וגם נותנים לנו ציונים כמה אנחנו נאבקים. בקיצור, הפוזיציה הזאת לדעתי לא מחזיקה מים. וכן, אני חושב שיש הבדל מהותי בין דברים שאנשים בחו"ל יכולים לעשות ולהגיד לבין מה שאנחנו… יוצא שהפעילות של הישראלים בחו"ל בשביל ה-bds למשל מקעקעת את האסטרטגיה הזאת, שהיא באופן כללי ללא ספק אסטרטגיה יעילה וחשובה, יותר משהיא תורמת לה."

    אני שמח לראות שגדלנו קצת מאז, ושכיום אתה נשמע די גאה בכך שישראלים גולים היו מעורבים מאוד בהפגנות נגד המלחמה בברלין.

    עכשיו נותרה רק המשימה הפעוטה של פירוק הכיבוש תחת ירי רקטות, ובלי להתפזר באמצע לחוליות הלקאה עצמית.

    שבת שלום,
    אסף

  8. יוסי Says:

    תודה עופרי. כמה הערות.

    1. קודם כל מורגש חסרונה של איריס יער שהיה לה הרבה מה להגיד בנושא. נציין שנסיון ההגירה לתמיד שלה נכשל בנסיבות מאוד מוזרות וטרגיות, לעומת רוב "השמאל הרדיקלי" שהקונפליקט שלו עם המשטר הציוני הוא די שטחי/היפסטרי. ראוי גם לציין את וענונו שתקוע בציון לתמיד ולא בגלל שלא הצליח למצוא סידור נוח בחו"ל. "אסיר ציון".

    2. כפי שנידון בדפים אלו בעבר השמאל הרדיקלי הוא לאו דווקא נושא הדגל של ההומניזם הליברלי בישראל. כמה פוסטים פה דנו בהערצה בדתיות ומשיחיות. אדרבא "פשיזם כן בא" זו ביאת המשיח של השמאל הרדיקלי. הפגנות רדיקליות-יש. אלימות בין כנופיות-יש. העלמויות באמצע הלילה סטייל פינושה-יבוא. עבור הרדיקל האמיתי What’s not to like?

    3. אם כבר מישהו יושב על המזוודות אלו המצביעים של לבני, בין אם הם מהגרים פנימיים למדינת חדרה-גדרה מהספר של חיפה, למשל, או בין אם הם כבר שולחים את הילדים לחו"ל. היהודים במצב נסיגה מתמדת בישראל-פלסטין והשגשוג הכלכלי והצבאי לכאורה הוא שטחי ומתעתע. הולכים להיות זמנים קשים לכולם אבל במיוחד לאלו שמאותגרים-דיפרנציאלית… "לאחדים יש כסף, עבודה מבוקשת ודרכון זר; אבל לאחרים אין אף אחד מהם. יכולת ההגירה היא דיפרנציאלית לגמרי." השמאל הקוסמופוליטי-יהודי יהיה נתון למתקפה גם באירופה באשמת חתרנותו (אשמה מוצדקת, דרך אגב). זה לא יספיק לברוח מישראל, יהיה גם צורך לשנות או להתמיר את האידאולוגיה. הסצנריו של הרצל וההתנצרות ההמונית לדעתי לא רחוק מהתממשות מתוך כורח. הציונות היתה במידה מסויימת מן Hail Mary של הרבנות בנסיונה לשמר את שליטתה על המוני היהודים שיצאו לחורין מהדיקטטורה שלהם בתקופת ההשכלה. עליית הלאומנות ברחבי העולם המערבי מסמלת את קיצה של הציונות מחוץ לישראל ומאידך תחזק את השלטון האתנו-קלריקלי בישראל. אני טוען שללאומים באירופה אין סבלנות לאף גורם מהגר שמנסה לייבא את הסכסוך לשטחם, בלי קשר למיקומו על הקשת הפוליטית. מהגרים ייסבלו בקושי, הם יידרשו להיהפף צייתנים ושקופים. מהגרים אקטיביסטיים/בלגניסטיים יגורשו. ההפך מה-rewind שאתה חוזה. בארה"ב הבלגן שלכם עשוי להיסבל לתקופה ארוכה יותר, בגלל שאין שם איום דמוגרפי מוסלמי אקוטי כמו באירופה, אבל זה לא היעד המועדף עליכם (וראה מה שכתבתי לאיריס בנושא עזרה להגירה לארה"ב לשמאלנים רדיקליים: "… באופן אישי אם מישהו צריך עזרה בחיפוש עבודה בתחום התוכנה-חומרה … או סתם לקשקש על חווית ההגירה, אני אשמח לעזור, אתם יכולים לבקש את הדוא"ל שלי מהנהלת האמורי. יחד עם זאת העקיצה הקודמת שלי לגבי מתן סיוע לסוציאליסטים היא עדיין משהו שמנקר לי בראש: יש לי הרגשה שרבים מאלו שיקפצו על בקשת הסיוע חושבים שהחוקה האמריקאית זה משהו שמנגבים איתו את התחת … וזה מדאיג/מצער")

    • Assaf Says:

      יוסי,

      חן חן על תיאור המצב הקיומי של אנשים כמוני כ"שטחי/היפסטרי".

      אתה מספק בכך הוכחה מדוייקת שאין לך מושג על מה אתה מדבר, ובכך חוסך את קריאת שאר 1000 המילים בתגובה שלך.

    • נטליה Says:

      "אלימות בין כנופיות-יש."

      בין כנופיות? *בין* כנופיות? לא כך החברים שלי חשו כשהכו אותם.

      ליברלי אתה כן, הומניסט – אולי צריך לעבוד על זה.

    • יוסי Says:

      אסף ונטליה, שניכם צודקים בביקורת שלכם,עמכם הסליחה, הניסוח שלי באמת היה סנסציוני וחוטא למציאות הקשה שלא לצורך.

      נטליה, ראיתי את הכהניסטים שבאו לחיפה משוטטים ברחובות, מחפשים למי להרביץ, וזה באמת היה מפחיד.

    • נטליה Says:

      לא הבנתי את זאת היתה התנצלות אותנטית או צינית. אני בוחרת לקבל אותה כאותנטית.

  9. יוסי Says:

    אותנטית לגמרי 🙂

  10. ש״ג Says:

    כל תנועת הגירה, והסיפור הציוני אינו שונה בכך, מורכבת מהרבה סיפורים אישיים קטנים, רובם לא אידאולוגים במיוחד. לכן אין צורך לתבוע מכל מהגר הצדקות אידאולוגיות או התנצלות על סדר עדיפויות מסויים. החלק המעניין הוא האפקט המצטבר של כל אותם סיפורי הגירה קטנים, האופן בו הוא משנה את ההיסטוריה, כמו למשל הקמת מדינת ישראל. אז מה יהיה האפקט של גל ההגירה הנוכחי? האם הוא יאיץ את סיום הכיבוש? יאיץ את קצב התדרדרות ישראל לאפרטהייד? כמובן ישנה גם האפשרות שהאפקט יהיה זניח. אבל אותם טקסטים כועסים המוזכרים בתחילת הפוסט, חוסר-הבטחון המשודר מישראל לנוכח בניה שנוטשים אותה, ההזדרזות להדק את השורות בבית ולהצהיר נאמנות – דווקא רומזים שמשהו כן מתרחש. כי בסופו של דבר הגירה היא הצבעה ברגליים, ויתכן שהיא ההצבעה החשובה ביותר שתעשו בחייכם.

  11. איציק הימן Says:

    משהו מוזר בכתיבה וגם בשיח הציבורי הרחב, חוסר הבנה בסיסי של שייכות, ולכן של הגירה: כאזרח ישראלי, יש לי זכויות מסוימות שמוקנות לי בחוק עצמו, אחת מהן היא דאגה לרווחתי לעת זקנה, ובדיוק לכן מדינות רבות – חוץ מישראל – נמנעות מקליטת מהגרים מעבר לסף גיל סביר בו יוכלו עדיין לכסות כלכלית את הדאגה הזו בתקופת עבודתם.
    בהרחבה, הקיום האנושי תלוי מסגרת וחברה, אנחנו כל חיינו משקיעים וחוסכים לעתיד לא רק בבנק ביוזמתנו, אלא דרך השייכות שלנו, שמשפיעה רבות במיוחד על עתיד ילדינו.

    ברמה המוסרית, ה"פתרון" של הגירה הוא נפשע ממש, כי שמור למתי מעט מיוחסים שיכולים להרשות לעצמם – וזה כבר מזמן לאו דווקא ה"אשכנזים" – ואם לא די בכך, אפילו בקרבם, ניצול "יתר" של השיטה הזו עלול להביא סכנות וכשלון בגלל דחיה על רקע לאומי ואתני

  12. נועם א"ס Says:

    [-]title
    South African Jewish students hounded after expressing solidarity with Gaza
    […]
    The issue has divided opinion in South Africa’s Jewish community. A"
    fellow pupil at King David’s, who asked not to be named for security reasons, emailed The Electronic Intifada to raise concerns that his community’s response “has been nothing short of abhorrent racism and victimization towards [Broomberg]. There are calls to have him expelled, stripped of all his achievements and excommunicated from the Jewish community. This is sickening as this is all owing to the simple fact of speaking out against the Zionist machine that continuously disregards human rights and the value of human life in Gaza.”

    http://electronicintifada.net/blogs/sarah-irving/south-african-jewish-students-hounded-after-expressing-solidarity-gaza

    [-]title
    Jewish Survivors and Descendants of Survivors of Nazi Genocide
    Condemn Gaza Massacre

    http://www.imemc.org/article/68811?utm_medium=facebook&utm_source=twitterfeed

    UNISON [trade-unionists] general secretary Dave Prentis has urged the UK government to “immediately end the arms trade with Israel”, calling the assault on Gaza “unjustifiable and totally disproportionate”.

    http://union-news.co.uk/2014/08/unison-calls-govt-end-arms-trade-israel-ahead-todays-gaza-demo/

    Archbishop Emeritus Desmond Tutu, the South African activist who fought to end apartheid, has joined a worldwide campaign calling on corporations profiting from Israel's occupation of Palestinian Territories to pull out their funding.
    Tutu is among 1.5 million people who have joined the initiative, launched by the global campaign organisation Avaaz, as Israel continues its offensive against the Gaza Strip.
    The campaign targets companies including Hewlett Packard, G4S, Caterpillar, ABP and Veolia

    http://www.aljazeera.com/news/americas/2014/08/20148213053785268.html

    http://en.m.wikipedia.org/wiki/International_recognition_of_the_State_of_Palestine

  13. עידן Says:

    התנועה הזו של קדימה-אחורה, ביאה ועזיבה, קיימת בתנועה הציונית החל מראשיתה. רוב עולי העליה השניה חזרו לארצות מוצאם או שעברו הלאה. חלקם חזרו לא"י לאחר המלחמה. עזיבה הייתה גם בזמן מלחמת העולם השניה. כך גם העליה הרוסית שבאה לא"י וחלק לא מבוטל ממנה עזב.

    והנה, במקביל לקולות העזיבה שעולים מישראל, במין תנועה מעגלית שכזו, הרבה ממכרי בניו יורק נמצאים דווקא בשלבי מעבר לישראל. ישראל (ויעידו מחירי הדיור) אינה מתרוקנת מיושביה, אלא הם מתחלפים זה בזה.

    • איציק הימן Says:

      מחירי הדיור מעידים על בועת נדל"ן שהולכת ומתנפחת, ולא קשורים לענין כלל. בכדי שתנועת הגירה תשפיע על מחירי נדל"ן, היא צריכה להיות חריפה וקיצונית.

  14. אריאמיס Says:

    עידן – לא נכון, הרוב המכריע נשאר בארץ, גם בתקופת העלייה השנייה וגם היום. קיים מאזן הגירה חיובי לישראל במשך כמעט כל שנות קיומה של המדינה, הרבה יותר עולים וחוזרים מיורדים.

    • עידן Says:

      לגבי העליה השניה קשה לדעת במדויק כי אין רישום מסודר, אבל עד כמה שאני יודע ההערכות הזהירות ביותר מונות בין 40 ל-50 אחוז ירידה (http://www.snunit.k12.il/heb_journals/katedra/73115.html), ואפשר שהיו יותר. במשבר הכלכלי של 1926 עזבו 14 אלף איש (והגיעו 19 אלף).

      זה נכון שיש מאזן הגירה חיובי – גם כיום. אבל גלי עזיבה גדולים מאוד התקיימו בארץ מתחילת ההתישבות, בד"כ בתגובה למשבר כלכלי, וזו לא תופעה חריגה או חדשה.

  15. עידו צומר Says:

    הצלחה מסחררת תהיה כאשר הסמולנים סוף סוף יממשו את האיום שלהם ויהגרו. אבל באמת יעזבו,

    יחיו במקום אחר,
    יפעלו להפלת שלטון אחר,
    יעלילו על שלטון אחר,
    יפיצו שקרים על שלטון אחר,
    ינהלו מחאות ויתמכו בטרור נגד שלטון אחר.

    פשוט שיממשו את מה שהם אומרים, ויפה שעה אחת קודם!

    בהצלחה רבה לכולכם, מעומק הלב, ואדרבה, שיהיה לכם שם מלא כסף ומה שאתם רוצים, סמים, וכו'

    רק סעו כבר, סעו, דחוף!

  16. יניב Says:

    הנה מה שפרסם/תרגם חברך – אני מניח שבתגובה בעיקר לכל עניין רוגל אלפר המשמים למדי – אבל רלוונטי גם לרשימה הזו:

    http://www.haaretz.co.il/literature/poetry/.premium-1.2425653

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: