גם מי שלא קם בצפירה, קם באזעקה

by

יוני שדמי

פעמיים או שלוש ביום נשמעת בתל אביב האזעקה. היא מגיעה מהשמיים, עוטפת את כולנו אבל מכוונת גם אל כל אחד בנפרד, משתלטת על עולמנו וממוטטת אותו. כולם מרימים את הראש מהמחשב. ביום יום אני טרוד במחשבות של פרנסה ומשפחה וחיים, מוחין דקטנות. האזעקה מצילה אותי. הבעיות לא חשובות כל כך. המוח מתנקה. גם מי שלא קם בצפירה, קם באזעקה.

כמו קריאת המואזין, או הגונג בסשן מדיטציה, האזעקה קוראת למחשבותיך המפוזרות וממקדת אותן, מכנסת אותן, נותנת להן את גודלן האמיתי. כן, יש בעולם דברים גדולים מחיי ובעיותי, הלא כל כך חשובות אחרי הכל. איזו נחמה עצומה.

האזעקה היא ביטוי לאהבתו של האל, לנצחונו הגמור על אשליית החיים ה"מערביים", המחולנים, האירופו-אמריקאיים. כאן זה ישראל, חביבי. האזעקה וגם הטילים הם ההנכחה המוחלטת של רצונו של אלוהים. רנדומלי, בלתי ניתן להבנה, חשוב. אם יפגע הטיל, יפגע. אם לא יפגע, אשרני, זכיתי לעוד יום. הביטו היטב בפניהם של המתגודדים סביבכם בחדר המדרגות או במקלט. תראו שם לחץ, חרדה, כאב. אבל גם חיוכים נבוכים, הכרויות ראשונות, אחווה, חריגה מהשגרה המערבית של קריירה וזוגיות וקצת חברים וזהו.

חמישי בערב, רחוב אלנבי, ולראשונה מזה זמן רב, אולי מאז המבצע הקודם, רוב השיחות ברחוב אינן באנגלית ובספרדית ובגרמנית, רק בעברית. האזעקות רוקנו את רחובות תל אביב מתיירים. זה פוגם בתחושת הקוסמופוליטיות התל אביבית, מקשה על המחשבות התועות לצדו השני של כדור הארץ. כמה כזב וחוסר כבוד לתל אביב ולעצמנו יש במחשבה ש"יכול להיות כאן כמו ניו יורק". האזעקה משאירה את ישראל לישראלים.

goya2

אנחנו מרגישים עכשיו רגשות שאינם מוכרים למי שחי חיים עירוניים מודרניים. האזעקה מחזירה אותך למה שמול עיניך. אינך בלונדון, ברצלונה, ברלין, אלא כאן, במדינת היהודים. ברוך החוזר הביתה, ברוך שובך לממשי.

כשהאזעקה פורצת לחיי אני ממתין. מה יחליט אלוהים הפעם, לאן יעופו הטילים? "לא אנחנו הורגים אותם", אומרת הסיסמה מאיינת-האני של אחד מפלגי הג'יהאד האיסלאמי, "אלוהים הורג אותם". תהילים נגד טילים.

כשאני מדבר עם חבריי שנקראו למילואים, רבים מהם נשמעים רגועים יותר מכפי ששמעתי אותם מזה זמן רב, אולי מהילדות או מהשירות הצבאי. בחיינו היום יומיים אנחנו נוירוטים, עצבניים, מלאי חוסר נחת לא מוגדר וזעם פנימי. אלו החיים במערב. ועכשיו, במילואים, על סף מלחמה, הכל נרגע, מתמקד, נהיה בוטח, מחויך, נוכח ברגע. זה לא תלוי בנו. שלווה גדולה יורדת עליך כשאתה משתלב במצעדו של הנצח.

וגם אם הפקודות מטומטמות, אדרבה במיוחד כשהפקודות מטומטמות, והכל מיותר כל כך, חסר פשר, סתום, הרוגע הזה כובש, ביתר שאת. חייהם של המילואמיניקים כבר לא בידיהם. גם אם הם ג'ובניקים בקריה, חייהם כבר לא בידיהם.

אין טעם להפוך בהחלטותיך, להסתכל על בעיה קטנה או גדולה בחייך מהזווית הזו ואז מהאחרת, להתלבט בנויורוטיות "מה יעשה אותי מאושר יותר". האזעקה אומרת: יש לך ריבון, והוא איננו אתה. שומר ישראל, מגן אברהם, צוק איתן.

אנחנו כל כך מכורים לאינדיבידואליות שאיננו לוקחים בחשבון במחשבותינו ובניתוחינו הפוליטיים את השלווה העצומה שיורדת על אדם כשהוא מוותר על השליטה בחייו ומישהו אחר קובע אורחותיו. וככל שהריבון מרוחק יותר, בלתי מובן יותר – אלוהים, ביבי, אנשי החמאס שאפילו את פניהם מכוסות המסכה איננו יכולים לראות – כך טוב יותר.

זהו מצב שיש בו גם סיכון. כשאינך עצמך, כשהאל או הטוקבקיסטים, מי שיותר קרוב, מחליטים בשבילך, קל יותר לראות שאלות מוסריות באור שונה מהרגיל. זהו לא מצב תודעה נדיר במזרח התיכון בשנים האחרונות, וכנראה שנראה יותר ממנו בישראל. מי שמבקש לעצור את סבבי ההפצצות האינסופיים בעזה ולא לוקח בחשבון את האזעקה טועה טעות משמעותית.

ישראלים עוצבו במלחמות. זה לא חשוב אם שירתת בצבא או לא. אם יש לישראל חלק בחייכם, כך גם למלחמה. אם עשינו כאן טוב, אם נחשבו כאן מחשבות גדולות, רעיונות חדשים, פריצות דרך מדעיות, אמנותיות, אקדמיות, מוסריות, קהילתיות, אם הועלנו למישהו במשהו, אנחנו חבים חלק ניכר מכך למלחמה. גם הבלוג הזה חזר לפעול בזכות המלחמה.

הודו לה' כי טוב: רבים רבים באירופה ובארה"ב חיים חיים שלמים של חוסר נחת ודאגות כוססות. Am I as happy as I deserve to be? הם מחפשים את השלווה בכנסיה, בבית הכנסת, בהודו, בקריירה, באמנות, באהבה רומנטית. את כל חייהם הם עוברים ולא זכו לשמוע אזעקה אפילו פעם אחת. רחם עליהם ה'.

Goya_ThePilgrimagetoSanIsidroDetail_Clr_WordWEB.jpg

דימויים: פרנסיסקו דה גויה, הענק (1808-1812) והעלייה לרגל של איסידרו הקדוש (1821-1823).

תגים:

12 תגובות to “גם מי שלא קם בצפירה, קם באזעקה”

  1. א.ב. Says:

    בקשר לגוייה, הנה מה שדרור ראה:
    http://drorb.wordpress.com/2014/07/14/שתי-תמונות/

  2. ,jhv thkbh Says:

    פוסט נ-ה-דר

  3. נטליה Says:

    פוסט פאשיסטי בקטע אירוני. אם הוא לא פאשיסטי בקטע אירוני, הוא חוזר לאינדיבידואל (איך *אני* מבין שהכול לא בידיי, איך *לי* קל יותר, איך *אני* נהייה פחות נוירוטי). לא אהבתי.

  4. נועם א"ס Says:

    גם להפגנה יכולה להיות אפקט כזה.

    – הפגנה במוצ"ש בהבימה, ת"א, 19 ביולי, 20:00 .

    מאמר יפה.

  5. josef Says:

    הפוסט הזה הוא בהחלט גדול, וניכר עליו שבסיסו התחדש במהלך התגודדות בחדר
    מדרגות לקול אזעקה…

  6. יוני ש. Says:

    תודה על התגובות,

    נטליה, קצת קל לפטור את כפשיזם, אירוני או לא. בפייסבוק מישהו כתב שזה שטורם אונד דראנג. זו חלק מהנקודה שאני מנסה להעביר: התיאורים האלו לא מתאימים למציאות הממשית בישראל לדעתי. להביט במה שקורה בתל אביב ולפטור את זה כפשיזם, קצת דומה לתיאור חברה שיתופית מדרום מזרח אסיה כ"קומוניסטית". לא כל קולקטיביזם אלים וכניעה לכוח גדול ממך = פשיזם. להכריז על תופעות ישראליות כ"פשיסטיות" זה כמו לומר, להבדיל, על החליפות האיסלאמית או על איראן שהן פשיסטיות. זה עולם אחר.

    נועם, כן, גם לי זה קרה וקורה בהפגנות. באזעקה מעורבת קבוצה הרבה יותר גדולה ומגוונת של בני אדם (כמותית, דמוגרפית ואידיאולוגית) והציווי לעשות משהו ממש בא מלמעלה, ליטרלית. מעניין לחשוב על אזעקה כהפגנה ענקית.

    • נטליה Says:

      יוני,

      לא דיברתי על תל אביב של המלחמה כפשיסטית-אירונית, חלילה, אלא על הדרך בה הצגת את הדברים. זה שהצגת אותם כך לא אומר שזאת "המציאות".

    • נטליה Says:

      "כשאני מדבר עם חבריי שנקראו למילואים, רבים מהם נשמעים רגועים יותר מכפי ששמעתי אותם מזה זמן רב, אולי מהילדות או מהשירות הצבאי. בחיינו היום יומיים אנחנו נוירוטים, עצבניים, מלאי חוסר נחת לא מוגדר וזעם פנימי. אלו החיים במערב. ועכשיו, במילואים, על סף מלחמה, הכל נרגע, מתמקד, נהיה בוטח, מחויך, נוכח ברגע."

      הנה, זה אפילו לא תל אביב. הימלטות מהיומיום הנוירוטי, הנלוז, הרקוב, להתמזגות הקמאית, ה"נוכחת ברגע", ה"ממוקדת", עם הלאום. מפלרטט עם זה, מה אני אגיד.

    • נטליה Says:

      אגב, כשאני מדברת עם חבריי שנקראו למילואים, הם מתלוננים שרע להם, שהם מתגעגעים הביתה, ושהם רוצים שהסיוט הזה ייגמר.

      • יוני ש. Says:

        נטליה,

        מסכים שאפשר לתאר חלק מהתופעות בישראל כ"מפלרטטות עם פאשיזם". אפשר גם לכתוב מאמר שיתאר למשל את האזעקה כמקבילה ישראלית לטקס קריאת העיתונים של בנדיקט אנדרסון. בעיני השימושיות של המודלים האלו לתיאור המצב הישראל מוגבלת, והיא הולכת ופוחתת. מתקיימת הלימה מסויימת בין קווי המתאר של הרעיונות האירופאיים האלו למה שהולך כאן, אבל עבורי החריגות גדולות בהרבה מההתאמות.

  7. רתם Says:

    נכון נכון, רק למה "אשרני" ? מה, אתה ערבי? אשרי

  8. נטליה Says:

    נראה לי שהוא מסביר את אותו דבר יותר מדויק.

    http://arikglasner.wordpress.com/2014/08/20/%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%93%D7%95%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%93%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%92%D7%A8%D7%94/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: