אקסלרציוניזם הוא הומניזם

by

אחד הטריקים שעיתונאים ואנשי אקדמיה מתמחים בהם הוא לתאר תופעה או מושג כלשהו כאילו שהם מכירים אותו מבטן ומלידה, כשלמעשה הם שמעו עליו בדיוק לפני חצי שעה. אני מניח שאנשים מסוימים מדברים ככה על אקסלרציוניזם. "אה כן, אקסלרציוניזם. ברור, זה כבר ישן", הם יפטירו בנינוחות אחרי שבדקו בחופזה בשירותים את הערך בוויקיפדיה. במקרה של אקסלרציוניזם, אין עדיין אפילו ערך, למרות שלפי התרשמותי בשבוע האחרון כל העולם מדבר על זה. בכל אופן, אני מודה שעד לפני שבוע לא ידעתי מה זה אקסלרציוניזם. אני אסיר תודה לד' ל' ששם את הלינק על הקיר של ע' ג', ולג' כ' שהיסב את תשומת לבי לקיומו של הכנס המוקדש לנושא באלכסנדרפלאץ, ברלין.

המיקום – מערכת העיתון Berliner Zeitung באלכסנדרפלאץ, הוא די טיפוסי לתמת האקסלרציוניזם. לא במאורה אפלולית בריקסדורף, אלא ליד מגדל הטלוויזיה, במקום הכי בנאלי בברלין, ממש בלבת המודרניות הגרמנית. לפני שהלכתי התלבטתי גם איזה בגדים ללבוש. לקראת אירועים שמאלניים אנשים מקפידים לפעמים להחליף לאיזה קפוצ'ון מהוה, או לכל היותר חולצת כפתורים נוסח ברכט, כדי להיראות פרולטריים. ברור, כמובן, שצריך להסתיר בגדים ממש לא נכונים פוליטית, למשל כל מה שעשוי מעור. מכרה שלי סיפרה לי ממש לפני יומיים כיצד נאלצה להיפרד מכובע החורף שלה בנסיבות לא נעימות. היא קנתה אותו פעם מרוכל טיבטי בהרי ההימלאיה, והוא היה עשוי כנראה מפרווה של ארנבת – אמיתית או מזויפת. למרבה הצער, אותה מכרה הפקירה בטעות את הכובע בבר קווירו-טבעוני כלשהו בנויקלן. למחרת היא חזרה לקחת אותו, אבל אחת העובדות במקום הבהירה לה שהכובע כבר לא ניתן לשימוש: הם קברו אותו בחצר, תחת האדמה הקפואה. כל מה שנשאר לה זה קבר לבכות עליו.

על כל פנים, כמו שציפיתי, בקרב מאות משתתפי כנס האקסלרציוניזם הבעיה היתה הפוכה – האוונגארד האקסלרציוניסטי לא יעז להראות את פרצופו כשהוא לבוש בפחות מהמלה האחרונה של האופנה ההיפסטרית. כי המוטו של האקסלרציוניזם הוא "לא להתנצל על כלום".

הגיע הזמן לנסות להסביר מה זה אקסלרציוניזם. לצורך כך יש להפריד בין "האקסלרציוניזם הקלאסי" של שנות התשעים, לאקסרציונליזם המרקסיסטי הנוכחי. בשנות ה-90, רעיון ההאצה קודם על ידי הפילוסוף הבריטי ניק לנד, שיצא נגד ה-miserabilism"" שזיהה בשמאל – היללנות על כל דבר בעצם. לטענתו, כדי לחולל שינוי מהותי בארגון החברתי יש להאיץ את הקפיטליזם, ולא לבלום אותו. אלא שלנד לא התעניין בעובדים, ולא בבני בכלל, אלא ראה בקפיטליזם מעין כוח קוסמי שמעבר לאנושי – אולי בדומה לתיאוריות שונות של ממים (memes) המציגות את הברירה הטבעית כעיקרון קוסמי שקודם לתופעת החיים וימשיך להתקיים אחריה. כך הוא כותב –

"הקפיטליזם עדיין מאיץ, אף שהוא הביא למימושם של חדשנות מעבר לכל מה שבני אדם יכלו לדמיין. ככלות הכול, מהו הדמיון האנושי? דבר עלוב באופן יחסי, לא יותר מתוצר-משני לפעילות הנוירונים של מין כלשהו של פרימאטים שוכני כדור הארץ. לקפיטליזם, לעומת זאת, אין גבול חיצוני; הוא כילה את החיים ואת האינטליגנציה הביולוגית כדי ליצור חיים חדשים ומישור חדש של אינטליגנציה, הרבה מעבר לציפיות האנושיות.

לנד, אם כן, הוא מעין ניהיליסט, ובכל מקרה פוסט-הומניסט. האקסלרציוניזם החדש, לעומת זאת, רוצה לשפר את חיי האנושות (על תרנגולות לא דיברו), ונוקט בטרמינולוגיה מרקסיסטית. מה זה אומר? למעשה, המניפסט האקסלרציוניסטי אומר את הרוב. הטענה העיקרית, על כל פנים, היא שמה שנשאר מהשמאל בזמננו הפך ברובו לריאקציונרי או רסטורטיבי. כשהשמאל מנסח את החזון שלו, הוא מצטייר במקרה אחד כחזרה למדינת הרווחה של שנות השבעים, ובמקרה אחר כחזרה לאוטופיה קדם תעשייתית של ציידים לקטים שמחים בחלקם. אפשר לחשוב גם על דוגמאות אחרות, שרלוונטיות יותר לשמאל בישראל/פלסטין: חזרה לגלות, חזרה ללפני 67', חזרה ללפני 48', חזרה ללפני המהפך. חזרה ללפני השמדת עמי כנען. חזרה ללפני המבול.

אבל יש לציין שברוב המקרים, השמאל לא מנסח שום חזון. חזון זה מסוכן, ושנוי במחלוקת. לכן רוב מה שהשמאל עושה זה לנסות לבלום כל מיני שינויים והתפתחויות, שהמשטר הניאו-ליברלי יוזם. ההישגים הכי גדולים, שמושגים במאמץ רב, הם השהיה זמנית של יוזמות שונות. זה נכון כמובן במיוחד למאבקים אקולוגיים, שהם מיסודם רסטורטיביים. אף אחד לא מנסה לשפר את הטבע, אלא לכל היותר להותיר אותו בתמימותו הבראשיתית (שכשלעצמה מתקיימת כיום לרוב בזכות טכנולוגיות ניהול ובקרה מאוד לא בראשיתיות).

רוב המאבקים האלה הם מוצדקים כשלעצמם. אבל במקרים מסוימים הם מייצגים סתם נוסטלגיה. דוגמא אופיינית היא המאבק קצר הימים משנה שעברה על שימור גן מאיר בתל אביב בצורתו הקודמת – אף שהשבילים בגן היו מאובקים, לא יפים ולא נוחים. אפשר לטעון שלא מדובר ממש במאבק שמאל; אבל הוא מייצג הלך רוח מלנכולי-נוסטלגי זעוף, שקשור בהחלט גם לחלק ניכר ממאבקי השמאל. לכך מצטרפת תופעה מתרחבת של צדקנות יללנית, שהיא דרך יעילה להפליא להסתיר סתם טיפשות, קטנוניות ועדריות.

אין ספק: אנו חיים בתודעה של אופק נסגר. אין טעם לעזוב את ישראל – בכל מקום שנבוא אליו יספרו לנו שהיה יותר טוב לפני עשור או שניים. במקרה הטוב, יגידו לנו שעכשיו בסדר אבל בקרוב יהיה רע.

קשה מאוד לגייס היום אופטימיות כמו זו של הקומוניזם מלפני מאה שנה. בנג'מין נויס מאוניברסיטת צ'יצ'סטר (Noys), אחד הדוברים הראשונים, אמר שמאה ה-21 מסתמנת כתקופה המוגבלת על ידי סופיות (finitude). השמאל ביוון יכול להפיל את המשטר אם בא לו, אבל גרמניה מחזיקה אותם ברצועה של 20 סנטימטר. אם הם לא יצייתו – הם ירעבו. לפי נויס, כל מה שנשאר זה להיות נוסלגיים – תופעה המתבטאת לדבריו בתרבות ה-  animated GIFs– אסתטיקה של לופ אינסופי מהיר.

20131214_140253 20131214_143526 20131214_151211 20131214_155317 20131214_163525 20131214_163821 20131214_182226

זאת גם אחת הביקורות של האקסלרציוניזם על הקפיטליזם: אם מסתכלים על ההבטחות מלפני שניים שלושה עשורים, ההתפתחות הטכנולוגית הנוכחית היא לטענתם עלובה להפליא. הבטיחו לנו מסעות לחלל וערים תת-ימיות, ומה שיש לנו כיום זה לכל היותר טלפונים עם שכלולים. עם זאת, נויס לא אופטימי במיוחד גם לגבי האקסלרציוניזם, וטוען שהוא לא יותר מאשר נוסטלגיה לעתיד, כלומר לתקופה שבה עוד אפשר היה לחשוב על העתיד (למשל לפוטוריזם כמו לפני מאה שנה).

על כל פנים, תנועות שמתנגדות לפסימיות של השמאל קיימות כבר עשור או שניים, והאקסלרציוניזם נבדל גם מהן. ניק סרניצ'ק (Srnicek), אחד משני הנביאים העכשוויים של האקסלרציוניזם, מציין שבשמאל הרדיקלי של השנים האחרונות יש נטייה עזה לספונטני, למיידי, ולפעולה המוכתבת על ידי התשוקה האותנטית. פולחן כזה של התשוקה הפוליטית מתקיים פה ושם גם בבמה צנועה זו. סרניצ'ק מציין שסנטימנט כזה הוא מתבקש, בהתחשב בהיסטוריה העקובה מדם של הניסיונות לארגן את השמאל סביב מפלגה. הוא גם מדגיש שמפלגה של הפרולטריון היא "כלי פרימטיבי", וכך גם  השתלטות על המדינה או אפילו מהפכה.

אבל הרעיון החדש של האקסלרציוניזם הוא שספונטניות היא לא הפיתרון. מה מה ששחרור האדם מצריך הוא תכנון תבוני, שליטה רציונלית על הטבע ועל המשאבים. המשפט האחרון יעורר צמרמורת אצל כל מי שנחשף אי פעם לשמץ של פוסט-מודרניזם, ואפילו תיאוריה ביקורתית באופן כללי. בספר "מודרניות ושואה" שתורגם זה עתה לעברית, מזהיר זיגמונט באומן שפנטזיית התכנון ו"הגינון" של החברה היא הסכנה הפוליטית הגדולה ביותר, ורואה בתעשיית ההשמדה הנאצית את התגלמותה הטהורה ביותר.

מבחינה זו, האקסלרציוניזם הוא אולטרה מודרני. סרניצ'ק קורא להאמין שוב שלהיסטוריה יש כיוון; להאמין בפרויקט המודרניות; ולא להניח שמודרניות זהה לקפיטליזם. כל אלה נשמעות כמו הצהרות חלולות – נגיד כמו קריאות נפוצות במקומותינו "לחזור לערכים הישנים והטובים של הציונות". אבל סרניצ'ק רחוק מלהיות אידיוט. הוא מסביר למשל, שהאוטומטיזציה של הייצור מגדילה את האוכלוסייה העודפת, מה שמביא לרמות אבטלה הולכות וגדלות בקרב צעירים. לדבריו, רק תגובה מרקסיסטית תאפשר להתמודד עם האתגר הזה. אלא שבניגוד לפרויקט הקלאסי של השמאל – תעסוקה מלאה, הפרויקט של האקסלרציוניזם הוא אי-תעסוקה מלאה, בזכות אוטומציה המכוונת לטובת העובדים, ולא לטובת ההון והגדלת הערך העודף. רק ניהול של הטכנולוגיה יאפשר משכורת גלובלית. "ביטול העבודה המנוכרת והחזרתית צריכה להיות המטרה של כל פרויקט לביטול הקפיטליזם".

איך זה יעשה? כפי שפורסם לא מעט בתקופה האחרונה, שוק ההון נשלט היום ברובו על ידי מכונות מסחר.  גם הבנקים המרכזיים משתמשים במכונות כאלה, שמביאים במהירות לניתוק מוחלט בין הכלכלה הספקולטיבית לכלכלה הממשית. האקסלרציוניזם מציע להשתמש בתוכנות כאלה לצורך קידום המטרה של ביטול העבודה. אלכס ויליאמס, השותף השני בניסוח המניפסט, קורא להשתמש במשאבים שמספק הקפיטליזם כדי למפות את העולם המורכב שבו אנו חיים – ובכלל זה "את עצמנו, כלומר את הגבולות והמגבלות שלנו". יש צורך בניסויים בקנה מידה גדול, אך כל זאת במסגרת מבנה לא היררכי. דרושות מכונות קומוניסטיות שיתחרו במכונות הקפיטליסטיות ויחליפו אותן.

מישהו בקהל שאל: איזו לגיטימציה, סמכות אפיסטמית, יש למישהו לבצע תכנון קוגניטיבי בשביל שאר האנושות? ויליאמס השיב: גם מי שמתנגד לגמרי להיררכיה מאציל את הסמכות האפיסטמית שלו לידי מומחים – למשל לטייס או למנתח. דרג של מומחים הוא לפיכך הכרחי.

מה אני חושב על כל זה? זה לא כל כך משנה. במידה רבה, אני מקבל את הדיאגנוזה של האקסלרציוניזם, ונלהב פחות לגבי הפרוגנוזה. ועם זאת, אלה רעיונות מרעננים, ואני מקווה שהם יצברו תאוצה ויקבלו ממשות שמעבר לכינוס היפסטרים בברלין. אפילו כדי שהם יוכלו להיכשל, אבל להשאיר אותנו חכמים יותר ונואשים יותר.

תגים: , , , , , , , , , ,

17 תגובות to “אקסלרציוניזם הוא הומניזם”

  1. גד השדה Says:

    אני חושב שאין בעיה עם גודל התאוצה, אלא עם הכוון שלה.
    כל התאוצה הטכנולוגית כיום רוכבת על מזעור של רכיבים אלקטרוניים. בתחום הביולוגי אנו כבולים על יד רגישויות וחרדות דתיות ממש, שלא מאפשרות לנו, או לצאצאינו, פיתוח טכנולוגיות שיאריכו את חיינו, במיוחד את החלק הבריא שלהם.
    ולגבי ביטול העבודה: יש שכבת גיל לא קטנה, שאני נמנה עליה, שהיא אחרי "גיל העבודה" (בהיי-טק זה בערך 40), ויכולה אפילו לשרוד לא רע בלי עבודה. יש מקום לשיפור, נכון, אבל החזון הזה לפחות מתקרב והולך..

  2. בן Says:

    אחלה מאמר, תודה. עם זאת אני מודה שלא זיהיתי את החדשה המרעישה ברעיון כפי שהוא מוצג כאן, ובמידה רבה האקסלרציוניזם הוא דווקא חזרה לבסיס: הוא מזכיר מאוד את המרקסיזם הקלאסי, עם כמה טוויסטים קלים (למשל פנאי במקום עבודה – אבל גם כאן כדאי להזכיר שפול לפראג, הזכות לעצלות, היה החתן של מרקס). הלוא קידמה ומודרניזם הם מושגים מרקסיסטים לא פחות מאשר קפיטליסטים וכך גם השימוש בטכנולוגיה ורעיון האצת הקפיטליזם – מרקסיסטים רבים טענו שהתאוריה המרקסיסטית עצמה חייבת קפיטליזם מפותח כדי להתממש. כך שהטענה המובלעת במאמר נגד הראקציונריות של השמאל, היא אותה טענה מרקסיסטית נגד הראקציונריות של מדינת הרווחה, על כך שהיא דרכו של הנאו ליברליזם להשהות את המהפכה. בקיצור, אם כבר עשו כנס ויש דיבור על רעיון חדש, אני תוהה מה פספסתי

    • האמורי Says:

      תודה. לגבי עניין הדמיון למרקסיזם הקלאסי – זה בעצם מה שהם טוענים, שהגישות האנטי-מודרניות הן סטייה מהמרקסיזם. ועם זאת יש הבדל מהותי בין ההתנגדות הקומוניסטית למדינת הרווחה כשהיא היתה בשיא כוחה לבין התנגדות לפנטזיה העכשווית של חזרה למדינת הרווחה.

  3. אליאב Says:

    נראה כמו ניסוח מורכב של טענה מסוג ש"כדי שיהיה יותר טוב צריך להיות יותר רע". ההבדל הוא שהאקסלרציוניסטים מוכנים לפעול אקטיבית כדי להביא את הרע הזה שלפני הטוב (לכאורה).

    • האמורי Says:

      דווקא ממש לא. איפה אתה רואה שהם רוצים שיהיה יותר רע?

      • אליאב Says:

        נראה לי די מתבקש. האקסלרציוניסטים (כפי שהבנתי את הגישה – גם אני לא נתקלתי במושג הזה קודם) קוראים לעשות שימוש במנגנונים הקפיטליסטיים כדי להביא לקץ הקפיטליזם כפי שאנחנו מכירים אותו. אמנם הם לא רואים לנגד רוחם, בסוף הדרך, חזון מרקסיסטי (שהרי, כאמור, הם מציעים חזון של "קץ העבודה"), אבל עדיין – החזון שלהם הוא בפירוש לא קפיטליסטי. לכן אני מניח שברור שבלב הביניים (בזמן האקסלרציה) יהיה יותר רע – כי בשלב הביניים הרעות החולות של הקפיטליזם רק יגברו. בשורה התחתונה, כדי שיהיה יותר טוב בטווח הארוך, חייב להיות יותר רע בטווח הקצר.

  4. חולי Says:

    אהלן עפרי,

    כמו תמיד אחלה של מאמר.

    כמה מילים על העניין שכאן.

    בשבילי השמאל הוא הצד של השעון.
    שקיבלתי מתנה לבר מצווה, וחגרתי ליד בערך במשך שנתיים וזהו. אבל גם אם מאז אין לי יותר שעון, וגם אין לי צורך בכזה, כי אני קם כשהשמש זורחת, חוזר מבית הספר כשנגמרים הלימודים ואוכל כשאני רעב, הרי צד שמאל נשאר עבורי הצד של השעון. חקוק בתודעה שלי.
    כאילו אם נגיד אני שואל ברחוב איך להגיע למקום זה וזה, ומקבל תשובה משהו כזה בערך:
    -תמשיך כאן ברחוב הציונות עד הסוף, בסוף תיקח ימינה חזק, ממול תראה את המשרדים של המערך, חצי ימינה משם תמצא את אלו משלום עכשיו, מאחורי זה בסמטה ליד פחי האשפה, שם זה מה שאתה מחפש.-
    אז אינסטינקטיבית, כשאני בסוף רחוב הציונות, אני בודק איזה יד היא היד של השעון כדי לדעת איפה זה ימינה.
    בחיי.
    עכשיו, זה שאת השעה מוצאים דווקא בצד שמאל זה לא מיקרי. זה עניין פרקטי. כי רוב מוחלט של האנשים בעולם, רוב מוחלט! וזה לא עניין של דעה, זה מוכח ואפילו מוטבע גנטית באדם, הם ימניים. אז כדי שיהיה נוח לשלוט בשעון בעזרת יד ימין השולטת, עשו שהשעון יורכב על יד שמאל. מצחיק שזה נשאר כך גם היום עם כל השעונים האוטומטיים והדיגיטליים והאטומיים שבכלל לא צריכים כיוון. מצחיק גם שאמנם את הזמן מוצאים בצד שמאל, אבל צד ימין שולט בו, ואומר לו איך לעבוד.
    זה שהימניות של האדם השפיעה ומשפיעה על כולנו כל הזמן, ברור וידוע. למשל זה שכולנו כותבים משמאל לימין, זה פשוט כדי שלא נמרח את הדיו של האותיות שכבר כתבנו, תוך כדי הכתיבה ביד ימין הכותבת. העט מתחיל בצד שמאל ומתקדם איתנה ימינה. העתיד מימין לשמאל, העבר בשמאל, זה ברור- כך רצה טבע האדם.

    אבל לא תמיד יד שמאל הייתה היד של השעון. למשל בתקופת הרומאים, יד שמאל הייתה זו שהחזיקה את המגן. כאילו, ביד ימין החזקת חרב מתהפכת, והיית עורף ראשים על ימין ועל שמאל, וביד שמאל היית מחזיק את המגן כדי שהאחרים עם החרבות המתהפכות -מודל חדש- לא יערפו לך את הראש.
    (רק אלו עם הרוגטקות היו צריכים את שתי הידיים כדי להתקיף. בגלל זה הם גם תמיד עמדו מרחוק, אבל אולי גם כי הם היו קצת פחדנים. זה כידוע אבל ידוע).

    אז מה יותר חשוב, צד ימין עם החרב עורפת הראשים או צד שמאל עם המגן? זאתי כבר שאלה פילוסופית, ולא רק מההיבט המוכר של מי ינצח את מי- המגן ששום חנית לא תחדור דרכו או החנית שתבקע כל מגן. זו שאלה פילוסופית כי היא יוצאת מנקודת הנחה שיש חרב ויש מגן, יש ימין ויש שמאל. היא גם מניחה לא רק שהם קיימים אלא שהם הפכים זה לזה. מגן זה ההפך מחרב, וימין זה ההפך משמאל. וזה בכלל בכלל לא בטוח…
    אז גם אם נראה לנו שיד ימין מכוונת את השעון שביד שמאל, זו השלייה- כי הזמן לא מניח לאיש לכוונן אותו.
    יש איזו אישה בסרט של קורוסווה שאומרת לסמוראי עצבני, שחרב חדה צריכה להישאר בנדן. אני חושב שזה נכון, ולא חשוב איזו יד מחזיקה את החרב. לגבי המגינים, אז בימי הביניים היו מעטרים אותם ותולים ליופי בסלון מעל לטלביזיה… ובעיני גם זה מוצא חן.

    אבל השורה התחתונה אני חושב, בשאלה- למה בכלל יש הבדלים בין שמאל לימין, היא, נראה לי, כי, כידוע, הלב של הבנדם נמצא בצד שמאל.

    🙂

  5. דרול Says:

    אני עומד על השולחן ומריע.
    איך לא חשבו על זה קודם?
    אני יודע שחשבו, גם אני חשבתי על רעיונות בכיוון של מרקסיסזם מודרני, שמממפה מחדש את מוקדי הכוח הכלכליים לטובת הציבור, אבל כאן , סוף כל סוף, יש ניסוח בהיר ומדוייק ואולי ניסוח כזה, הוא הרבה מאוד ממה שצריך, כדי להפנות כוחות שנרתמו עד היום למלחמת המאסף העלובה של השמאל, לכיוונים פרוגרסיביים באמת.

    זה משב רוח רענן, שאולי עדיין אינו אלא משב ואולי הוא סקיצה לדלת המוליכה אל הקיץ.

    בכל אופן, אני לא יודע מתי אני אגיע לברלין, בעתיד הנראה לעין, אבל אם יהיה כנס של אקסלרציוניזם בארץ, שימרו לי מקום ליד המעבר.

  6. אבשלום Says:

    הטכנלוגיה תגאל אותנו!

  7. סמולן Says:

    מצווה הבאה בעבירה? באמא שלי, רק עכשיו מאיר עמור כתב "שבתאות" בהעוקץ בלי לדעת כלום על ש"ץ, והנה באמורי מדברים על הדונמה, גרסת אלכסנדרפלאץ 2013: יורדים אל תוך הקליפות (הבגדים…) ומחלצים את הניצוצות שנשבו.

  8. יניב Says:

    תודה על הסיכום המעניין, וגם על הדיווח המרנין מברלין (במיוחד על נהגי הלבוש של צעירים ברלינאים) – עושה חשק לעוד!

    את התורה עצמה כפי מהיא מצטיירת מדבריך, תימצתת יפה – דיאנוזה מוצלחת, פרוגנוזה פאטתית.

    אידיאלוגיות ותיאוריות פוליטיות מעטות מבוססות על הכרה נכוחה במצב ההווה – וזה טבעי למדי. בהיותן תיאוריות הן לרוב מבוססות על ניתוח אירועי העבר. בהיותן אידיאולוגיות הן לרוב מבוססות על שאיפות לעתיד (ולרוב שילוב כלשהו של השניים). הבעייה היא שנובע מכך שגם פעולות פוליטיות, כנגזרות של תיאוריות או אידיאולוגיות, לרוב אינן מבוססות על מצב ההווה אלא על עבר (מדומיין, שכן תמיד בזמן ההווה העבר הוא מדומיין) או פנטזיה של עתיד שבינה לבין ההווה הקשר הוא מקרי במקרה הטוב ונעדר לחלוטין ברוב המקרים.
    כאמור, הדיאגנוזה שהשמאל על פי רוב חי בעבר היא מוצלחת. ומה שמשלים אותה הוא שהימין חי בעתיד, וגם על פי רוב קובע אותו (או מעצב את המציאות לפי תפיסת העתיד שלו) – פשוט כי הוא בשלטון. והאבחנה בתגובות של חולי (ומטאפורת הידיים והשעון) היא מבריקה – בעוד שהשמאל נושא את הזמן על עצמו וחושב שהוא חי "בהתאם לזמן" הימין מכוון את המחוגים וקובע את הזמן (את הקצב ואת השעה).
    זה נכון גם מבחינה כלכלית גלובלית וגם מבחינה מדינית בישראל. להיסטוריה אין כיוון, אבל היא יכולה לתפוס כיוון באופן חלקי וזמני לפחות אם מכוונים אותה. כמו שעשה המודרניזם. כמו שעשה הקפיטליזם. כמו שעשתה הציונות וכמו שעושה הימין בישראל מאז שנות ה-70'.
    וזה מזכיר לי מאוד את הפוסט המעולה של כפיר כהן בבלוג הזה לא מזמן על הזמן המשיחי של השמאל – שם הוא ניתח שהמתנחלים הם למעשה הקבוצה היחידה בישראל שחיה בזמן ההווה (בעצם גם החרדים ובעלי ההון לפי הניתוח שלו) – מכיוון שהם חיים מחוץ לזמן של המדינה. ובניגוד לשמאל, שמתאפיין בזמן של "המתנה" ('עד שיעבור כל הסיפור הנורא הזה של שלטון הימין…'), הם יוצרים זמן היסטורי משלהם.
    אז מהבחינה הזו האקסלרציוניזם הוא לא שמאל קלאסי מכיוון שהוא לא חי עבר מדומיין ולא בעמדת המתנה אלא מזהה את העובדה שהימין קובע את הזמן ומכווין את ההיסטוריה ומבקש להאיץ זאת. הבעיה היא שהוא לא יכול להאיץ בלי להיות בעמדת השלטון. במלים אחרות, הבעיה היא שיד שמאל לא יכולה למתוח את מחוגי השעון שעליה – רק יד ימין קובעת את הקצב. וגם זה באופן מוגבל. החפיפה בין זמן ההווה לזמן השלטון היא לעולם חלקית וספורדית.

    • יניב Says:

      אה, ועוד משהו – ההנחה שהאוטומציה של הייצור היא הגורם לאוכלוסיה עודפת גם היא בעייתית מאוד, אם לא קשקוש ממש. העולם חווה קפיצה דמוגרפית מבהילה בממדיה במחצית השניה של המילניום השני. חלק מזה קשור למהפכה התעשייתית, אבל חקל די קטן. יש לזה כנראה כל מיני גורמים אחרים שקדמו לכך וכל מיני גורמים שהושפעו מכך אבל לא נכללים ישירות תחת הכותרת האוטומציה של הייצור. ומה שיותר חשוב – ברוב החברות התעשייתיות התרחש מפנה דמוגרפי שמשמעותו ששיעורי הילודה צנחו לשיעור שלילי. אני לא מדבר פה על התלונות של אירופה מהמחצית מאה האחרונה על כך שאנשים לא עושים ילדים, אני מדבר על תהליך שהתחיל במאה ה-17 וקדם למהפכה התעשייתית (על פי תיאוריות מסוימות ייתכן שגם היה בין הגורמים לה) וקרה גם באירופה וגם ביפן. במקומות אחרים בעולם זה קרה אחרי המהפכה התעשייתית, אם כתוצאה ממנה ואם כמדיניות מכוונת מצד העולם המערבי או של ממשלות מקומיות (ע'ע מדיניות ילד אחד בסין). במקומות אחרים – אפריקה בעיקר – זה לא קרה ואולי גם לא יקרה.
      אז הניתוח שלפיו רמות אי-התעסוקה בקרב צעירים הן תוצר של אוכלוסיה עודפת, שהיא בעצמה תוצר של אוטומציה של הייצור הוא אווילי, ובאופן אישי נראה לי שלהציב אי-תעסוקה מלאה כמטרה פוליטית ולחשוב שהיא ישימה זה אווילי כמעט באותה מידה (אבל הלוואי שאתבדה – ואם אתבדה אני מבקש לשמור לי מקום ראשון בתור בלשכת האי-תעסוקה).
      למפות את העולם המורכב שאנחנו חיים בו באמצעות הכלים שהעניק לנו את הקפיטליזם נשמעת לי מטרה מאוד ראויה וגם הגיונית. בינתיים לא נראה שהאקסלרציוניזם היא תיאוריה שעושה את זה בהצלחה יתרה.

  9. יוסי Says:

    כפי שעולה מהדברים שאתה כותב, התחושה של האופק הנסגר היא תופעה סוציולוגית של השמאל. השמאל איננו דינאמי פשוט בגלל שהתורות הכלכליות והסוציולוגיות שלו הוכחו כשקריות ולכן הדבר היחיד שנותר לו לעשות זה לבקר ולייחל לסוף העולם, בבחינת תמות נפשי עם פלישתים. גם האופק של המתנחלים ייסגר ברגע שבו התורות המשיחיות שלהם יוכחו כשקריות, ואז, אם יש להם טיפת שכל, הם ירדו מהתורות האלו ויחזרו לברוקלין כפי שחזה מישהו (לא זוכר מי). הייאוש הוא מנת חלקו של מי שדבק במשיחי שקר לאחר שתורותיהם התנפצו על קרקע המציאות. מישהו שנתקע באחד משלבי ההתגברות על אובדן. יתרה מזאת, נראה לי שמי שנמשך לתורות שקריות שנים רבות לאחר שהן כבר הוכחו ככאלו הוא מי שהקונפיגורציה המנטלית של הקבוצה מושכת אותו יותר מהתוכן האינקלטקואלי שלה, קרי הניתוחים שלה ותחזיותיה. זאת אומרת, אם יש לך צורך להיות נואש ולראות שחורות, אתה תמצא את דרכך לשמאל ובהתאמה הסוגיות של השמאל הן אלו שניתן באופן תיאורתי לתלות עליהן שואות ממשמשות ובאות כאלו או אחרות.

    ולכן השמאל הוא בעסה, בהגדרה. אני מהמר שפורצי הדרך של האקסלרציוניזם הם אנשים שמוטמעים חזק בשמאל מבחינה סוציולוגית, כולל ההטבות הכלכליות הידועות (קביעות באקדמיה וכו') שאמרו לעצמם "קוס אומו, אני כבר בן 50 ולא יכול יותר עם כל האיחסה של הממים של הייאוש הזה בחיים שלי. האם יש דרך להישאר באותם המעגלים החברתיים ולא לבגוד בטקסטים המיתיים שלהם אבל קצת להוריד את מידת הבעסה?". בתגובה הם שמו מין מחיצה בין הניתוח האקדמי "הקפיטליזם החזירי הוא קטסטרופה אנושית" ובין הצורך שלהם להיות אקטיביסטים אנטי-קפיטליסטיים. אני לוקח את זה מהרצאה של סטיבן שבירו על אקסלרציוניזם ובעיקר מחלק השאלות ותשובות (youtube.com/watch?v=gi6I0K2PJrw). אבל אז גם צריך לרכך את הביקורת האקדמית על הקפיטליזם, כי אחרת אתה צבוע. ולכן אני חוזה שבמידה ולתורה הזאת תהיה אחיזה משמעותית בעולם האקדמי, אז בפחות מדור היא תהפוך לחלק מובחן של הימין הכלכלי-חברתי. משהו בסגנון הניאו-שמרנות האמריקאית-יהודית שצמחה מתוך הקבוצה הטרוצקית של ליאו שטראוס. קודם כל באה ההכרה ש"יש משהו חיובי" בדרך שבה הקהילה מלוכדת סביב מיתוסים (= "יש משהו חיובי" בדינמיות של הקפיטליזם) ולאחר כמה שנים האמונה הזו הופכת לפעילות אקטיבית במישור הפוליטי להבניית המיתוסים הנכונים לחברה (=מדיניות ניאו-ליברלית לכוון את השוק בכוון הרצוי וכו').

    אה כן, ובנוגע לשאלה האם יש סיבה אובייקטיבית להיות מיואש, התשובה היא: לא ממש.

  10. lulisml Says:

    "מה שנשאר מהשמאל בזמננו הפך ברובו לריאקציונרי או רסטורטיבי. כשהשמאל מנסח את החזון שלו, הוא מצטייר במקרה אחד כחזרה למדינת הרווחה של שנות השבעים, ובמקרה אחר כחזרה לאוטופיה קדם תעשייתית של ציידים לקטים שמחים בחלקם. אפשר לחשוב גם על דוגמאות אחרות, שרלוונטיות יותר לשמאל בישראל/פלסטין: חזרה לגלות, חזרה ללפני 67', חזרה ללפני 48', חזרה ללפני המהפך. חזרה ללפני השמדת עמי כנען. חזרה ללפני המבול."
    איזה ניסוח חריף ומדוייק!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: