קייב, קיץ

by

אסנת איטה סקובלינסקי

הפסקה – זוהי ברירת המחדל של כל הפקידים, החנוונים,  הזבנים, אנשי המודיעין, המלצריות, מוכרות הסיגריות. על זווית שפתיהם אין שמץ חיוך, רק עווית שפתיים והבעת מיאוס. אין כאן לקוחות או אדונים, רק תחנות רכבת אימתניות דורסניות, אפרוריות ושיכורות. ובפנים, איים של חסד: אולם מפואר מעץ וזכוכית, שירותים מלכותיים מימי ברון וברונית, בפתח דלתם זרוע מסתובבת לפקודת אגורות זועפות. ובפנים- חור מסריח ברצפת קרמיקה מעוטרת.

יותר מהר, בבקשה, נוזפת הרכבת האנושית מאחורי, מחלון האוטובוס אני עדה לשארית של התפוצצות הר געש פוסט סובייטית, הלבה התייבשה והתעצבה בדמות מונומנטים אדירים, רכסי בניינים, מעשה מופת ארכיטוקטוני של כיעור מושלם, קתדרלות משמימות ומלאות הוד. האשה לידי, מתאר שפתיה משורטט בגסות ורודה, שיערה קש, ידה חופרת באפה, מטלטליה מתפרצים משקיות מודפסות ונופלים  לנהר שגשריו מעלים צריחי בטון, דלת נפתחת, סופה מדרגות שיורדות מטה דרך בטנה של האדמה הישר לחור התחת שלה ובמרכזו עין שמתבוננת בעדך. קייב, את כיב קיבה, את הרים של כנסיות, את פיתוחי זהב, את מגשים של בורשט וגברים בטבעות, את גשר שמסרב לקרוס למרות שהגדות כבר יבשו. את גנים ונהרות, את תלי אשפה, את מברכת אותי לאריכות ימים ודוחקת אותי ישר לתוך שדה התעופה.

IMG_8546(1)

1229880_10151869898910586_1964948682_n

IMG_8443

1010298_10151869902190586_345177709_n

IMG_8543

IMG_8459

IMG_8455.CR2

IMG_8569.CR2

1174839_10151848044160586_1314053455_n

4 תגובות to “קייב, קיץ”

  1. דרול Says:

    הרבה שנים חשבתי, שכל הרוסיות (או איך שלא יקראו לזה מטומטמי הפוליטיקלי קורקט) הן כאלו, כלומר אנטיפתיות, ממורמרות, חסרות לב ונרגנות.
    העניין הוא, שלפני שבועיים כשטסתי ממוסקבה לקייב, ישבה לידי רוסיה, מה זה חמודה, שפטפטה איתי חצי טיסה והיתה ממש לא פוסטמה, כך שכמו שאמר ברנרד מלמוד "במקום בו יש חיים, יש תקווה."

    אם את כבר מגיעה לקייב, תעשי לעצמך טובה ענקית, אם תפקדי את ציונו של רבינו הקדוש באומן, לאחרונה הוא גומל חסדים רבים, גם לחסרי הנשמה ולארורים

  2. יוסי Says:

    טוב נו אם הוזכר חביבנו החור של התחת אז דיינו.

  3. גד השדה Says:

    עצרתי בקייב ליום, בדרכי חזרה ארצה מאומן , אחרי מנת יתר של קדושה "אצל רבינו"
    http://theshingimel.wordpress.com/projects/uman/
    קייב בהחלט שווה ביקור של יום-יומיים. עיר שהיא באמצע הדרך, בזמן ובמקום, בין אירופה ו"ברית המועצות" של אז.
    ויש בה אפילו מסעדה טבעונאית (raw food) בשם Nebos. מה יותר יכול אדם לדרוש?
    צילומים מעולים ברשומה מעלה. וכתוב לעילה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: