ניסיון להגיד משהו על מצרים, ובכלל

by

בתקופה האחרונה הבלוג שלפניכן סבל מלאות מסוימת, מכל מיני סיבות מעניינות יותר או פחות. על כל פנים, לפני כמה זמן עלתה בי המחשבה שהשיתוק המסוים הזה קשור לחוסר היכולת לומר משהו על ההתרחשויות הזוועתיות במדינות שמסביבנו – בהתחלה סוריה ולאחרונה גם מצרים. היה מי שהעיר כאן בתגובות, שבארץ האמורי לא היה אף פוסט שעסק בעשרות אלפי ההרוגים (עכשיו כבר יותר ממאה אלף) בסוריה. זה אמנם לא לגמרי מדויק, ובכל זאת בהאשמה הזאת יש אמת. אני חושב שיש משהו מגוחך בלהתדיין כל הזמן על אמנות הומואירוטית או על מלחמות פייסבוק, כאשר במדינה הסמוכה נטבחים עשרות או מאות אנשים כל יום. זה מעיד בעיקר על חוסר אונים, אובדן דרך ותלישות מהנעשה בעולם הממשי.

יש שיאמרו שזה בכלל לא משנה מה ליהודי מישראל יש להגיד על הדם שנשפך בקהיר. כיוון שאי אפשר לעשות שום דבר בעניין, ועוד יותר מכך – כל פעולה עשויה להביא תוצאה הפוכה מהמקווה, עדיף לשתוק ולהביע אמפתיה כללית לעם המצרי והסורי. מישהו ציטט אמירה של מבקר אוסטרי ממוצא יהודי שכתב ב-1933: "אין לי שום דבר להגיד על היטלר"; אבל נראה לי שהציטוט הזה מוכיח את ההיפך מכוונתו של המצטט. אחרים אמרו שאנחנו לא יודעים מספיק כדי לשפוט. תמהני – שמאלנים לא חוששים לקבוע עמדה נחרצת לגבי כל התפתחות בעולם – מוונצואלה ועד לנינגראד. ודווקא בנוגע למצרים אנחנו מגיבים פתאום באיזה "מאיפה אני יודע" או "קטונתי" ילדותי, או מאשימים את הפרשנים לענייני ערבים בזה שהם מוסרים מידע מטעה. כאילו שאין איפה לקרוא, גם למי שלא יודע ערבית.

למעשה, השתיקה מול הנעשה במצרים ובסוריה מבטאת במקרה הטוב גישה ילדותית לפוליטיקה, בנוסח"אני לא מדבר על מה שאני לא יכול להשפיע עליו". אבל מי אמר שאתה יכול להשפיע על משהו בכלל? במקרה הרע היא מבטאת אדישות כלפי העולם הערבי. חוסר העניין הזה מתיימר להיות אנטי-אוריינטליסטי, אבל בעצם הוא הכי אוריינטליסטי שאפשר. הבעיה העיקרית היא שבלי להתייחס לזעזוע ההיסטורי שקורה מסביב, ושמגדיר מחדש את המבנים והאופקים הפוליטיים במרחב כולו, כל מה שנשאר בעצם זה למלמל מלמולים חסרי פשר, או לשחק במשחק הכיסאות כשבחוץ יש מלחמת עולם. אין לי שום אשליה שלאמירה כאן בבלוג הזה יש חשיבות יוצאת דופן, אבל יש חשיבות למחשבה, או לפחות למאמץ לחשוב. אם לא על השאלה מה אפשר לעשות, לפחות על השאלה מה הביא למצב שבו אי אפשר לעשות כלום.

צריך לציין גם שלדברים שמתרחשים בסוריה יש השפעה ישירה עלינו כבר עכשיו. האמירה "לכו לסוריה" או בגרסה מעודנת יותר "למה אתם לא מפגינים נגד אסד", שמופנית כיום לכל מי שמבקר את ישראל, היא נבזית אבל גם מתבקשת. כשמעבר לגבול שוחטים רבבות, הסבל של אנשים שזכויותיהם נשללות או שמידרדרים לעוני נדחק לדרגה משנית של דחיפות, אף על פי שהסבל עצמו לא פחת בכלום. אסד מציף את השוק בדם, והדם של כולנו מאבד מערכו.

יש כמובן מי שדווקא מדברים וכותבים בלי הפסקה על סוריה ומצרים. הבעיה היא שבחלק מהמקרים היה עדיף שישתקו. אנשים שמצדיקים את אסד, או תומכים בביטחון מוחלט בפוטש ובהדחת הנשיא הנבחר במצרים. אמנם נכון, בשביל להביע עמדה צריך אומץ מסוים. אני גם לא מתלהב מהקמפיין שנוהל נגד חד"ש בעניין עמדתה בשאלת סוריה. ובכל זאת – למה בעצם צריך להיות סלחני כל כך כלפי מי שמזדעק על כל עוול כאן אצלנו, אבל תומך בלי היסוס ברצח של רבבות בשם איזה אידיאל מעורפל של "התנגדות לאימפריאליזם"? ושוב, די מאוס לקרוא אנשים כמו פול ג'ונסון או בנימין נתניהו שמזכירים לאנשי שמאל את התמיכה שלהם בדיקטטורים רצחניים; אבל כיוון שהשמאל נוקט בדיוק באותה גישה וממהר לשלוף ביטויי תמיכה בפינושה או במקארת'י, אין לנו כל כך על מה להתלונן. מבחינה זו, ההתקפה משמאל שהופנתה לאחרונה כלפי נועם חומסקי על עמדתו בעניין פול פוט ורצח העם בקמבודיה היא מוצדקת למדי. התיאוריה בעניין "worthy victims" ו"unworthy victims" היא אולי הגיונית, אבל קשה לומר שהשמאל לא הוכיח לאורך המאה האחרונה את יכולתו להתעלם מאינספור סוגים של "unworthy victims" בכל מקום בעולם.

ואכן כדאי להזכיר (אם בכלל צריך, אבל כנראה שצריך), שלקומוניסטים יש היסטוריה ארוכה של תמיכה בפוליטיקה מקיאווליסטית. זה לא עניין מקרי. לא מדובר סתם על "כשכורתים עצים עפים שבבים", כמו שהיו אומרים בשומר הצעיר. זה נובע מאותה גישה דיאלקטית לפוליטיקה שעומדת בבסיס המרקסיזם-לניניזם. הכוונה היא שפעולה פוליטית לא נשפטת על סמך קריטריונים אוניברסאליים של אמת או צדק, אלא על סמך התרומה שלה לתהליך ההיסטורי שאמור להביא לחברה חסרת מעמדות. מנהיג יכול לפיכך לשקר, או לרצוח, ועיתונאי רודף צדק או משורר מעודן יכולים לפרסם שיר הלל ליופיו ולחכמתו של המנהיג הרצחני (או להצדיק את הסכם ריבנטרופ-מולוטוב כמהלך מבריק), כיוון שבסוף ההיסטוריה השקר, הרצח והחנופה יובילו לניצחון על האויב המעמדי ולשחרור האדם. באופן כזה, אפשר די בקלות לסתום את האוזניים לנוכח סבל ואימה. הצדק נמצא בצד שלנו, ובשביל להגיע אליו נדרשים קרבנות.

אין הרבה טעם לבקר עמדה כזאת על בסיס מוסרי, כיוון שהיא מבוססת על שלילת "המוסר הבורגני". אבל בנקודת הזמן הנוכחית, אפשר לשלול אותה על סמך ההנחות שלה עצמה. אם התוצאה הסופית היא שקובעת – אז במבחן התוצאה הפוליטיקה הזאת נחלה כישלון קולוסאלי. למיטב זכרוני, היא לא הובילה לשחרור האנושות. עובדה: ברית המועצות לא קיימת יותר. במלים אחרות: היא גם שלחה מיליונים לגולאגים, וגם הפסידה. ויסלחו לי חברי קבוצת הפייסבוק "סולידריות מזרח גרמניה וברית המועצות". (אגב, אם כבר מבטאים סולידריות עם מדינות שפירקו את עצמן, למה רק עם ברה"מ ומזרח גרמניה? למה לקפח את הרפובליקה העממית של פולין והרפובליקה הסוציאליסטית של רומניה?).

ובאמת – האם מישהו מאמין ברצינות שניצחון של אסד יתרום לאיזה ניצחון של הכוחות הפרוגרסיביים בעולם? כמו שציינה לא מזמן אסמא אגברייה-זחאלקה, אותה גישה "אנטי-אימפריאליסטית" שרווחת בחד"ש היא מאובן מתקופת המלחמה הקרה. כיום, הכוח העולמי שאליו סוריה מסופחת הוא רוסיה – מדינה קפיטליסטית וגם אותוריטרית.

אם ככה, האם המסקנה היא שצריך לאמץ עמדה ליברלית צדקנית שמצמצת את הפוליטיקה למניעת פגיעה בזכויות האדם? לדעתי לא. ולו רק כי העמדה הזאת עומדת בבסיס הלגיטימציה של המערכת הבינלאומית בעשורים האחרונים, וגם היא הובילה אותנו למצב הנוכחי. מניעה של סבל קונקרטי, או העדפה של פחות סבל על יותר סבל, לא יכולה להיות אמת מידה בלעדית לפוליטיקה, בין השאר כי אי אפשר לכמת סבל. גם דיבור כללי על "סולידריות" הוא לא מספיק. כי כשבשני הצדדים יש קרבנות, איך מחליטים עם מי להיות סולידרי?

וכאן אני מגיע למצרים. יש הטוענים שהאחים המוסלמים מגלמים את ההתנגדות לאימפריאליזם האמריקאי במזרח התיכון, והצבא הוא משת"פ של ישראל. מנגד יש הטוענים שדווקא האחים הם המשת"פים של האמריקאים, ואילו מתנגדיהם מבשרים את החילוניות והדמוקרטיה ואת ההתגברות על כוחות הריאקציה. אני מעדיף לא לקבוע עמדה בשאלה הזאת. מהנקודה שבה נמצא אדם ישראלי ששואף לקדם מטרה הומניסטית, לא נראה לי שהשאלה היא אם צריך להביע תמיכה בא-סיסי או במורסי. קודם כל, כי שניהם לא מעוניינים בהצהרת התמיכה שלך. אין שום סיבה לתמוך בצבא המצרי; אבל אין גם ממש אפשרות לתמוך באחים המוסלמים, לא כל שכן להצטרף לצד שלהם. למה? כי תנועת האחים המוסלמים, כמו התנועה הציונית, היא לא תנועה המבוססת על ערכים אוניברסאליים. אין בעצם שום משמעות לאמירה של ליברל או סוציאליסט מישראל שהוא בצד של האחים המוסלמים. אם אתה בצד שלהם, קרוב לוודאי שהם יעברו צד.

מתוך הבעיה הזאת, עולה לדעתי סוג של תשובה, או לפחות של אופק, שמקרין לא רק על השאלה הקונקרטית של מצרים, אלא על פוליטיקה עכשווית בכלל. האסטרטגיה של תמיכה במדוכאים, באשר יהיו, רק בשל היותם מדוכאים, הופכת בקלות למחווה ריקה. מה שנדרש זה לא פחות מאידיאל אוניברסאלי חדש: תנועה עולמית אחת שאליה כל אדם בעולם יוכל להצטרף. ועם זאת, כדי להימנע מהכישלונות של הפרויקט הקומוניסטי, תנועה כזאת צריכה להתבסס יותר על הסכמה בנוגע לפרקטיקה מאשר בנוגע למטרה הסופית.

אגש לעניין מכיוון אחר: בברלין פגשתי בחורה איראנית, שמנסה להקים איזה NGO למען בחירות חופשיות. היא גם השתתפה בהפגנות בתקופת המהפכה הירוקה אחרי הבחירות הקודמות. לא ממש הופתעתי לגלות שהיא מאוד מתלהבת מישראל, וידעה לספר לי שלפני המהפכה היה שיתוף פעולה הרמוני בין המדינות. כאן הייתי צריך להסביר לה על שיתוף הפעולה בין השב"כ הישראלי והסוואכ האיראני, ובכלל על פשעי המשטר הישראלי. אבל זה לא כל כך עניין אותה – היא שונאת את המשטר במדינה שלה ואוהבת כל מי ששונא אותו, ולמען האמת קשה שלא להזדהות עם זה. דברים דומים קרו לי כבר עם אנשים ממדינות אחרות – למשל טורקים כמאליסטים או הומואים פלסטינים שאוהבים את ישראל. נשאלת השאלה: למה? מדוע בעצם אנשים בישראל שמתנגדים למשטר שתחתיו הם חיים מוצאים את עצמם מצדיקים את חמאס, ואילו איראנים מתנגדי משטר מזדהים עם ישראל? האם בלתי אפשרי שתתקיים תנועה אחת אמנציפטורית, שאיתה יוכלו להזדהות אנשים שואפי חופש בעולם?

מה הפרקטיקה? ומה האידיאל? ברור שאמירה כזו לא מסמנת אפילו את תחילת הדרך. ברור גם שהיא נושאת בחובה פוטנציאל להרבה אסונות. ובכל זאת – זאת לא אמירה חסרת משמעות. הנחיצות של תנועה עולמית תיעשה ברורה מיום ליום. ויצירה של תנועה כזו היא משהו שכל אחת ואחד יכול לנסות להשתתף ביצירתו.

תגים: , , , , , , , ,

44 תגובות to “ניסיון להגיד משהו על מצרים, ובכלל”

  1. iroshim Says:

    בעידן האי ודאות והתקפות על השמאל [למשל של שמאלנים מאוכזבים תמיד כמו יצחק לאורבעיתון הארץ] עשית מעשה אמיץ והכרזת על הולדת האוניברסאליות החדשה. דע עקא שאתה לא שם לב לשאלה – אם אכן אנחנו בעד אוניברסאליות חדשה, על מה ובאיזה כח היא צריכה להשען על ערכים דמוקרטיים ליברליים? האם הנצרות בתחילתה לא הכריזה על אוניברסאליות חדשה ושיוויונית, או האיסלאם או הנציונאל סוציאליסטים בגרמניה? לכן אני טוען נגדך כי לפני שאתה מבקש לייצר איזו צורת צדק עולמית שאינה לוקחת בהכרח צד במאבקים מקומיים, תשאל את עצמך על פי אילו ערכים אתה מכונן את המחשבה א. שאפשר לכונן צדק אוניברסאלי וב. שהצדק האוניברסאלי הוא הצדק היחידי. למשל – נניח שתיקח נקודת מבט של צדק אוניברסאלי שאינו בהכרח אנושי, ואני רוצה לחמוק לרגע מהדיכוטומיה מזרח-מערב, דתי-חילוני, גברי-נשי. נניח ניקח את עמדתה של הבקטריה או השיפמפנזה. במצב כזה נוכל לומר כי הצדק מחד והאוניברסאליות מאידך – אינם נענים או כפופים לאיזו שיטה אחת של אידיאולוגיה שחיבת הייתה לצמוח במרחב אנושי מועדף, כמו אתונה של פריקלס או פריז של רובספייר ומארה. היינו יכולים לקחת עמדה שאינה מעדיפה אף צורה של קיום אנושי מסוים, ויחד עם זאת, להפריט הן את האוניברסאליות והן את תפיסות הצדק גם במחרב, ובוודאי שגם בזמן: נניח באורח שרירותי תקופה של 25 שנה, ובכל פעם נשנה את מכלול ההשגות ע למהו צדק ומהי אוניברסאליות.

  2. eppie Says:

    חיכיתי למאמר הזה, עופרי, להתייחסות לשתיקה הרועמת, ונכון, זו בקושי התחלה, אבל יש סימון לשביל, והכרה — קודם כל — במשמעות של השקט שלנו מול הסערה.

  3. יואב Says:

    לא יודע אם במודע או לא, אבל יצא לך אחלה מניפסט פיראטי 🙂 הסכמה בנוגע לפרקטיקה על פני הסכמה על המטרה הסופית, שבגרסת השמאל הופכת ל"מחוייבות למטרה" בואכה טיהור המחנה, הוא אחד הנושאים המרכזיים באג'נדה שאנו מקדמים. הפרקטיקה, השיטה הפוליטית, היא המהות, והיא זו שעליה לאפשר את התזוזה, את החתירה לעתיד טוב יותר. אנחנו לא יודעים לאן נשוט, מהו האופק המוחלט, אבל אנחנו יודעים כיצד להגיע לשם. לכן (ומסיבות אחרות) גם הדיבור על "אידיאולוגיה" אולי אינו במקום, ובעיניי עדיף לחזור ולדבר על "עקרונות".

    זכור את שהבטחנו בערב האמורי האחרון:

    אנו רוצים לסיים בהבטחה, מבט אל העתיד… תנועת האוקיופיי הייתה רק יריית הפתיחה של המאבק שעתיד להתברר כמאבק הפוליטי החשוב ביותר בעידן הנוכחי: המאבק על הריבונות הדיגיטלית (וירטואלית ופיסית כאחד), על הטריטוריה הפיראטית, בה מתקיימת ונוצרת הפוליטיקה חסרת הייצוג והיציגות. זהו לא מאבק של שמאל מול ימין ואת המאבק הזה לא יוביל השמאל, שהוא ופעיליו בעצמם תוצרים של הייצוג.

    • דרור BDS Says:

      לא יודע אם במודע או לא, אבל יצא לאסין חאג' סאלח, מהפכן שמאלני סורי, אחלה מניפסט פיראטי 🙂 הסכמה בנוגע לפרקטיקה על פני הסכמה על המטרה הסופית, שבגרסת השמאל [*] הופכת ל"מחוייבות למטרה" בואכה טיהור המחנה, הוא אחד הנושאים המרכזיים באג'נדה שאנו [אסמה אגברייה ויואב ליפשיץ] מקדמים.
      אסין חאג' סאלח, מהפכן שמאלני סורי: "יש לי נכונות טובה להטיל ספק באמריקאים ומה שבא מהכיוון שלהם, ואני מציע לא לוותר על הספקות שלנו כלפיהם. אך איני מוצא חצי סיבה להתנגד לכוונה שלהם להכות במשטר. ישנם הרבה דברים רעים שהאמריקאים האלה עלולים לעשות בארצנו, אך אני מנסה לדמיין משהו יותר גרוע מאונס נערות, נשים וילדים, מהטבח ההמוני במאות, מהפצצת התורים ללחם, והפצצת האזורים המיושבים בחביות של פצצות ובטילי סקאד, והעינויים הסופר אכזריים במרכזים הבטחוניים (מישהו צריך לינקים לדוחות הארגונים הבינלאומיים בעניינים אלה?) ורצח אנשים בכימי… ואיני מצליח. מי שמצליח לדמיין דברים גרועים יותר… שירים יד".

      [*] השמאלנים מתנגדי האימפריאליזם האמריקאי יכולים לנשום לרווחה. אך העם הסורי ימשיך לדמם, בנשק האימפריאליזם הרוסי, האיראני, הסיני והחיזבאללאווי, אותו מפעיל אסד. וזה בסדר מבחינתם, כי זה הנשק של החברים שלהם. וכך נשמר מאזן הכוחות לטובת אסד בזכות ההתערבות הבינלאומית בהנהגת פוטין.

  4. רתם Says:

    מאד מתבקש ומעניין, ואיפה איריס יער כשצריך אותה? היא היתה עוזרת לך בגדול עם האיראנית…

    • אורי Says:

      למה צריך "לעזור בגדול עם האיראנית"? מה כ"כ רע בזה שבחורה איראנית אוהבת את ישראל? זה דופק לך את הנרטיב שאנחנו רשעים? בעיני זה מקסים שעופרי פגש איראנית שאוהבת את ישראל. זה מראה שבני אדם הם הרבה יותר רודפי שלום וחכמים ממנהיגיהם, ושהשמאל המצקצק, כפי שעופרי רמז (אם כי לא הודה בפה מלא) בסופו של דבר מוצא את עצמו בצד הלא-נכון של ההגות הפוליטית – יחד עם האחים המוסלמים, בשאר אסד והאייטולות באיראן, רק מתוך שאיפה להיות מיוחד ואנטי ישראלי ויהי מה…

  5. avi Says:

    שלום עושים בין עמים ולא בחוזים עם מנהיגים.
    הסיכסוך הישראלי מיצרי והישראלי סורי הוא של העם הישראלי עם העם המיצרי ועם העם הסורי ששונאים אותנו שנאת נפש מראשון הזקנים ועד אחרון התינוקות.
    שנאה הזאת היא שנאה בסיסית ותהומית שלא תעבור בשום חוזה שלום ובשום הסכם בין מנהיגים . שנאה כלכך תהומית תעבור רק אחרי שנים רבות של חינוך והפסקת ההסתה נגדנו תהליך שלא התחיל אפילו במצריים שאיתה יש הסכם שלום.
    בשלב זה ישראל צריכה לברך על כך שאויביה מסוכסכים בעצמם. ולאחל הצלחה לשני הצדדים הלוחמים במאבקם, כדי שמשיכו להלחם זה בזה כמה שיותר . ישראל צריכה להתכונן ליום שבו כשיגמרו המהפכות הם יפנו את האלימות שלהם כלפינו.

    • מאיר Says:

      להאשים היום בישראל ערבים בשנאה כוללת ומכלילה כלפי יהודים כבר מזמן אינו איזה מין טיעון אמפירי תמים, או התלהמות חסרת ביסוס, זהו אישום המקביל לאישומם של היהודים בשליטה בפיננסים העולמיים או במזימות השתלטות על העולם, כלומר זו אנטישמיות מפורשת.

  6. רועי Says:

    אם ננקוט בגישה שמצריכה את המאמץ הרעיוני הקטן ביותר, אז כבר יש פתרון אוניברסלי ועקבי גם לענייני סוריה וגם לענייני מצרים – בורגנות.

    דרך משקפיים בורגניות זה בכלל לא משנה אם מצרים נשלטת על ידי איסלאמיסטים או חילונים. הבעיה היסודית של מצרים, זו שהופכת אותה למדינת פח שלא מסוגלת להעניק חיים שמעבר לעוני ואנאלפבתיות לתושביה, היא הכלכלה הרקובה והמפגרת.

    מצרים צריכה להתעשר, אבל למרבה הצער אין לה משאבי טבע מספיקים, ולכן היא צריכה להתעשר בדרך היפנית או הסינגפורית, או הניו זילנדית – כלומר דרך יעילות עסקית. מיליוני הפקידים חסרי התועלת, העסקים שנתונים בידי מקורבים, אוניברסיטאות חסרות ערך וצבא שמחזיק במונופולים שמכלכלים רק את עצמו – כל אלה משמרים את אומת 85 המיליונים בפיגור ובעוני. כל השאר זה לופט גישפטען.

    איכשהו זה גם משתלב בזה שאנחנו אוטוטו בגיל העמידה, ואמירות של סבתא כמו "הכי טוב שתשאר בבית" מתחילות להשמע רלבנטיות יותר, למרות קלישאתיותן. כלומר – אולי יש איזה פתרון מהפכני ומלהיב ואני מאחל בהצלחה לתאורטיקנים שבא להם לפתח אותו, אבל בינתיים יש מערכת שמאפשרת חיים לא רעים בכלל, וטובים בהרבה מהעליבות שהם החיים במצרים או בסוריה.

    • מאיר Says:

      אבל הקיום הבורגני הזה מתקיים רק באמצעות ניצול השוק החופשי, כלומר של מדינות אחרות חלשות יותר. נאיבי לחשוב שכל העולם יכול פשוט "להתעשר", מישהו מוכרח להיות הקורבן.

      • רועי Says:

        לא, אין הכרח ב״קורבן״. הרעיון שהתעשרות האחד תלויה בהוורשות האחר הוא מופרך. העובדה שרמת החיים העולמית (כפי שהיא נמדדת בהכנסה לנפש, גישה לשירותי בריאות וכו׳) רק עולה בהתמדה, מוכיחה את טעותך.

        כלומר, זה לא ששבדיה התעשרה ובמקביל וייטנאם נעשתה עניה יותר. כולם התעשרו, אם כי לא באותו הקצב. למעשה חוץ מאולי מצרים, אין בעולם איזור שמצבו החומרי כיום מחורבן מזה שהיה לפני 60 שנה.

        אתה יכול להגיד שזה הכל בא על חשבון איכות הסביבה אבל זה כבר סיפור אחר.

  7. יוסי Says:

    האם אתה באמת מחפש עקרונות משחררים אוניברסליים חדשים (לפחות חדשים לך) או שזה סתם טיזינג? תצטרך להיפטר מהחטוטרת האידאולוגית הבין-דורית והקונטיננטלית שאתה נושא בעמל כה רב (הלאות שלך מאוד מובנת בהינתן הנסיבות).

  8. Uri Cogan Says:

    הויכוחים בין שמאלנים וימנים וכ'ו נמשלים בעיני לנוסעים המתקוטטים על סידור הקבינות ב"טיטאניק" – ,תהליכים גלובאליים מעשה בני אדם כמו קריסת הביוספרה, גויעת הימים, שינויי האקלים וכו' מתחילים להאפיל על הסיכסוכים האיזורים ועל האדיאולוגיות המסורתיות. התפתחויות טכנולוגיות כמו האינטרנט הופכות את התרבויות הקיימות לפולקלור בעוד ההתפתחויות בתחומי מדע שונים, בעיקר בביולוגיה מולקולרית, מדעי הידע, ונאורולוגיה מולקולרית אמורות לשנות את ההגדרה של "יצור אנושי". הדיון בשאלת הכליון האפשרי של המין האנושי, יחד עם כליון של מינים רבים אחרים הופך לרלוונטי יותר ויותר.
    סימוכין:
    http://www.bbc.co.uk/news/business-22002530
    http://en.wikipedia.org/wiki/Technological_singularity

  9. מקק Says:

    הפוסט חיוני, האוניברסליות מבורכת, ורק ההומניזם האוניברסלי חשוד, כי כבר הכשיר יותר מדי שרצים, וכי תמיד דרוש לו איזשהו צלם מזהה ומאחד (ה"הומן" שבהומניזם. גבר אירופאי לבן? ואולי ההפך ממנו? בכל מקרה זה נועד לכשלון). העבר אינו מסייע להבין מה דרוש בתקופה הנוכחית, ולכן גם לא להבנה מה בדיוק מתרחש בה. משהו חדש קורה, יותר מדי אנשים סובלים, השפה הופקעה בידי גאונות ניאו-ליברליות קטלנית, וכבר קשה אפילו לדבר. אולי צריך תודעה מעמדית חדשה? נדמה שלאט היא מתגבשת.

  10. געכי Says:

    אולי השאלה שלי תהיה שערורייתית משהו, אבל מדוע אתה מכנה את האירועים בסוריה ומצרים "התרחשויות זוועתיות"? למה היציאה למלחמת אזרחים היא בהכרח זוועתית בעינך? כוח ריבוני אמור לפשוט מגופים את צורת החיים שלהם, לא כול צורות החיים יכולות לדור בכפיפה אחת, לא כול הגופים יופשטו בלא התנגדות. יש בין בני האדם הבדלים מהותיים שלא צריך לנסות להסיר, במצרים ובסוריה ההבדלים האלה צפים לפני השטח עכשיו. הזוועה לפי דעתי שזה לא קרה עד עכשיו. שזה לא קורה בישראל.

    לא, זה בסדר… חברה שתפורה יחדיו בשקרים טוב שהיא נפרמת.

  11. searchmarketinghero Says:

    1. עופרי אילני, בניגוד גמור למאמריו בדרך כלל, עושה מעשה תנועת-נוער. אומר שצריך לדון על הדיון ומתחבט מה צריך לומר אבל אינו אומר מה יש לומר, כאילו העניין הזה חדש. למה לא לדון בעמדה עצמה?
    2. משך שנים הנושא הזה נדון בשמאל הישראלי, הציוני והאנטי ציוני: הלאומיות הערבית, החילוניות הערבית, משטרי הקצינים, השמאל הערבי וקשריו לצבא, האסלאם. אינספור טורים נכתבו על העניין הזה.
    3. נכון, ולטר בנימין לא שמע על זה ובברלין לא מדברים על זה.
    4. ואיך זה של"שמאל הישראלי" הזה, של "ארץ האמורי", למשל, אין עמדה ביחס למתרחש בחברות הערביות סביב ישראל?
    5. התגובות – בהתאם. קוראים ל"אוניברסאליות חדשה" כשצריך להצדיק טבח, או מוטב: בורחים אל ה"מושגי" במקום הפוליטי. וכל זה פחות נהיר ממה שיש לומר על השמאל הצרפתי?
    6. בקיצור, שוב נחתנו בעולם הרפלקסיביות.
    בורר

  12. דרור BDS Says:

    זה מעיד בעיקר על חוסר אונים. כשמתחולל טבח המוני כל אלו הצופים מהצד מזדהים באופן טבעי עם הצד החלש, אך המעורבים מזדהים האויב של האויב ההופך, לפחות לכאורה, לידיד.

    כך קרה למשל גם בא"י פלשתינה בשנות מלה"ע ה2. סבא שלי סיפר לי שעקב חוסר האונים המוחלט בקרב הציבור היהודי החליטה התנועה הציונית להלחם בלח"י, כביכול להוציא את התסכול על חוסר האונים באלה המזדהים לכאורה עם הנאצים (כך בן גוריון ימ"ש), רק בגלל שנלחמו בבריטים. סבא שלי הגיע באונייה, הבריטים סובבו אותה חזרה, והוא קפץ מהסיפון ושחה לחוף של יפו. אח"כ הוא יידע את הבריטים שהם עשו טעות. כל השאר לא עניין אותו.

    גם הציונים עושים טעויות. לא נכון להסיק מכך כי מי שמתנגד לציונות בהכרח תומך בחמאס. כאשר באים כל מיני ירון לונדון, ירון דקל ושאר עיתונאי חצר וקוראים לחמאס טרוריסטים יעמדו גם המתנגדים הגדולים ביותר לדרך החמאס על רגליהם האחוריות ויגנו, לכאורה, על החמאס. כאשר תבוא ותציג עצמך כתומך במאבק הפלסטיני תוכל לשמוע מפלסטינים רבים עד כמה הם שונאים את החמאס. כל הרשת מלאה בלוגים של פלסטינים המקללים את החמאס. הנמענים האידאלים אינם הציונים אלא שאר הפלסטינים ואלו התומכים במאבקם.

    נדב פרנקוביץ עושה עבודת קודש ומתרגם באופן שוטף את כל מה שרלוונטי לדעת. אלא שגם הוא נשבה לקחת צד. אמנם אסמא אגברייה, כמו גם פרנקוביץ, השכילו לפני כולם לראות את המציאות נכוחה, אך מה יגידו הערבים הנוצרים כאשר הם רואים כנסיות נשרפות ע"י האחים המוסלמים? (ראו מאמרו של עודה בשאראת, הארץ). האם בשראת הוא משת"פ ציוני כפי שרמזו לו תגובות מכוערות שם? האם ראובן קמינר לא צודק כשהגן על דעתו, אמת לשעתה לדידו, בבחירתו ההגיונית להזדהות עם האינטלקטואלים של השמאל המצרי? ואם טעה, האם טעותו יכולה להחשב כלא מוסרית?

    מומלץ מאד לקרוא את פרנקוביץ. אני מביא את הדברים החשובים לדידי. סביר להניח כי קוראים אחרים ימצאו דברים חשובים יותר.
    שאלה: "הצבא ומוסדות המשטר הישן הם לא למעשה כוחות משת"פים-אימפריאליסטים? למה שחד"ש תתמוך בהם"?
    פרנקוביץ: "האימפריאליזם מוצמד כתגית לכל מה שחד"ש מתנגדת לו, ולא להיפך. למשל, שיחות השלום הנוכחיות בין ישראל לרשות הפלסטינית, שנערכות תחת חסות אמריקאית והושגו בהתאם לתכתיבי ישראל בזכות לחץ אמריקאי על מחמוד עבאס (שבעצמו הינו סוג של תכתיב ישראלי – אמריקאי) זוכות לתמיכה בחד"ש, ואין בהן משום דינאמיקה אימפריאליסטית. במצרים, מבחינת חד"ש, האחים המוסלמים מייצגים ללא ספק את האינטרס האימפריאליסטי. למה? פשוט כי חד"ש נגדם (ובצדק נגדם, רק שהמסקנות הנגזרות מזה הן מרחיקות לכת, כרגיל, על פי העקרון החד"שניקי הקדוש של "מגר את הדמוקראטיה וטבח באויביך הפוליטיים")".

    מצד אחד, סיכום מצויין של פרנקוביץ נכון ל16 באוגוסט

    מצד שני, דעה שונה, מצויינת לא פחות: עודה בשאראת – זמנם של האחים אוזל, הארץ. לבוא ולחרוץ דין כפי שהציע יצחק לאור המכוון לרע, ולהבדיל,כפי שרומז עפרי אילני המכוון לטוב, זו עמדה מעט בעייתית בעיני.

    • דרור BDS Says:

      טעות שלי במשפט האחרון, מתנצל. אני עצמי מיהרתי וחרצתי דין. המשפט הזה משום מה לא נקלט אצלי בקריאה ראשונה, ובקריאה שנייה מצאתי שהוא ליבת המאמר: "אין לי שום אשליה שלאמירה כאן בבלוג הזה יש חשיבות יוצאת דופן, אבל יש חשיבות למחשבה, או לפחות למאמץ לחשוב. אם לא על השאלה מה אפשר לעשות, לפחות על השאלה מה הביא למצב שבו אי אפשר לעשות כלום".

    • נועם א"ס Says:

      כיוון שאני מסכים עם הרוח הכללית של דברי המגיב searchmarketinghero מעל, אסטה ממסגרת הדיון השגויה לטעמי שמתווה המאמר של עפרי, ואדבק (שוב) בעמדת דעם באופן ברור ונחרץ:

      לא משתפים פעולה עם הצבא. השמאל המצרי בגד במהפכה שהוא עצמו יזם. הקצינים "מושיעי מצרים" בלשון השמאל דהיום הם אותם קצינים שרק לפני שנתיים, בעת השלטון הצבאי טרם הבחירות, עינו, רצחו ואנסו במחשכי מרתפיהם את חבריהם של הפעילות והפעילים.

      אין בלבול אלא ייאוש עמוק: מוסכם על כולם שמאז ה-25 בינואר 2011 ועד ערב פקיעת "האולטימטום" הצבאי המנוול לפני כחודש, האפשרויות היו פתוחות. היה מה לעקוב אחרי ההתפתחויות של העימות המוצדק בין השמאל המצרי לשלטון האיחוואן. היה בשביל מה. ועכשיו זה נגמר. אולי לשנים ארוכות. גם הפלסטינים, ערב חידוש "שיחות השלום", יאכלו (שוב) חצץ כתוצאה מההפיכה הצבאית הזאת. זאת תהיה התוצאה הישירה של ביטול הלגיטימיות של הריבונות העממית, ולו רק הפורמאלית, על הכוח. שוב אין למה לחכות. מנהיגים מצריים, סעודים, קטארים, אירופאים, אמריקאים, ישראלים, יזיזו מפה לשם עמדות, כוחות, כספים, כמו כלי שחמט, כשכולם משתדלים לשמור על "יציבות". לעמים שוב אין חלק בתהליך. איזו מחאה שמאלית עתידית מול השלטון הצבאי תוכל להגיד עכשיו שהיא "בשם העם"? על בסיס מה נתבע עכשיו דמוקרטיזציה בין הים לנהר? המאבק מול שלטון האיחוואן היה ראוי וחיוני – בסולידריות עם הנוצרים, עם העיתונאים העצורים, עם איגודי העובדים (שהאיחוואן הפנו עורף גם אליהם) – אבל כל העניין הוא שהמאבק הזה **התאפשר**: מורסי לא יכל לשלוח צבא לטבוח באלפי המוחים בכיכרות קהיר. 60 שנה האיחוואן חיכו להזדמנות הזאת, ובלי שאף אחד נתן להם קרדיט מיותר – להם היה הרבה מאוד מה להוכיח. גם השמאל המצרי היה צריך להתאפק. הצבא לא צריך להוכיח כלום. זה כל העניין בלהיות צבא. רק תשיג "יציבות". טפו.

      יצוין מאמרו המדויק והנוקב של בלוגר ישראלי מוביל בשם יוסי גורביץ, ויצוטט:
      "הליברלים והחילונים של מצרים, כל אלה מהם שלא התייצבו נגד ההפיכה, עומדים בצד הלא נכון של ההיסטוריה. הם ביצעו את הבגידה הקלאסית: הקריבו את חירותה של האומה כדי לשמור על מעמדם. החשש מעלייתם של המעמדות הנמוכים מילא אותם בכזו אימה, עד שהם עשו את מה שניבא אורוול שיעשה ליברל טוב אחרי מגע אמיתי עם השכבות הנמוכות: ירוץ ישר לזרועותיו של הפאשיזם".

      וזה אפרופו ההצעות שהועלו בתגובות רבות כאן לטובת הפרדיגמה הבורגנית-ליבראלית: מי שמכונן את החברה על עיקרון תועלתני ו"ניטראלי", "א-פוליטי" ואמבי – "כלומר [על] אינדיבידואליזם, נאיביות אמפירית ופוזיטיביסטית, רציונליזם אינסטרומנטלי, [על] זיהוי מרכיבים תרבותיים מסוימים בתור "דת" והתנכרות להם", בלשונו המדויקת והמשובחת של ניב סבריאגו רק בדף הקודם באתר זה – עוד לפני שיספיק להגיד "תיאורית הטפטוף למטה" יזכה לראות את האמבה התועלתנית, הרציונאליסטית והא-פוליטית שלו משנה את צורתה לעריצות דכאנית על ההמונים.

      מגיבים אצל גורביץ כבר מודאגים ממה שקרה למחבר "בשבח האיסלמופוביה". ובכן, הנה התשובה לשאלה של עופרי אילני – "מה הביא למצב שבו אי אפשר לעשות כלום", פשוטה וידועה לזרא: איסלמופוביה של השמאל והמעמד הבינוני המצרי, בשילוב עם אופורטוניזם מהזן המאוד לא חדשני של קצינים מושחתים, ואוריינטליזם בדיוק לפי הספר (כלומר בדיוק הספר של אדוארד סעיד) – תפיסה מהותנית וא-היסטורית של האסלאם. גם לאיחוואן יש פייסבוק, לא רק ליאיר לפיד, ואם הם מוחקים ביקורת בדף הפרופיל שלהם יש מספיק דפי פייסבוק אחרים. במסגרת המערך הקיומי של ההווה, של טכנולוגיות התקשורת העכשוויות, של התלות בסיוע האמריקאי, של **היריבות** עם הצבא, של אופוזיציה פעילה ואסרטיבית – ההתנהלות של האיחוואן בשנת שלטונם האחת הייתה שקולה ורצינית. הם היו אנטי-דמוקרטיים וגם משפט הראווה של בראדלי מאנינג הוא אנטי דמוקרטי. ובשני המקרים (עדיין) אין שום הצדקה לשלטון צבאי. את הזכות לדבר על דמוקרטיה השמאל המצרי איבד. אי אפשר לעשות כלום כי הרעים שוב ניצחו, בכחש ובמרמה הרגילים.

      • אמת מארץ תצמח Says:

        +1

      • דרור BDS Says:

        אני תוהה אם נוצרה כאן אי הבנה, כפי שקרה לי עצמי, וגם נועם א"ס – שעם תגובתו אני מזדהה החל מהמשפט השני ואילך – לא ירד לסוף דעתו של אילני. קריאה שלישית(!) במאמרו מביאה אותי למסקנה כי גם אילני עצמו תומך בעמדתה של אגברייה, ולכן גם בדברי נועם א"ס.

        תצוין תגובתו המדויקת והנוקבת של נועם א"ס, ויצוטט שם אסף אדיב:
        30/05/2010, אסף אדיב, "תפילה למען "הראיס" או תמיכה בתנועה החברתית":
        "מעבר לעימות חסר התכלית בין משטרי דיכוי מלוכניים ומושחתים לבין האופוזיציה האסלאמית, החותרת להחזיר את העמים הערביים 1300 שנה אחורה, ישנו גורם נוסף, שיכול להיות יסוד לשינוי חברתי וסדר אזורי חדש, העובדים במצרים ובאזור כולו. השאיפה שלהם לשינוי חברתי ודמוקרטיה יכולה להפוך לבסיס מתקדם וראלי לקידום השלום, הרבה יותר מתפילות לבריאותו של דיקטטור מושחת שימיו ספורים".

        ממשיך א"ס בתגובתו: "מה שניסיתי להגיד בתגובה שלי לאיריס חפץ זה שאם היא רוצה פוליטיקה מזרחית שמיועדת לפעול בעולם וליצור אותו ולא רק להגיב לו, אז זה לא שכדאי להתחיל לחשוב על פועלות הטקסטיל במצרים, על העלאווים בסוריה ועל הטוארג במאלי כחלק מכריע מהפוליטיקה המזרחית הזו – זה שאין לה ברירה".
        http://www.haokets.org/2013/01/21/%D7%A4%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%94%D7%9B%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%93%D7%A2%D7%9D/#comment-96554

        וכדי להדגיש עוד, ויש שיאמרו כדי להגדיש את הסאה, את הדמיון בין דברים אלו לבין הדברים של עפרי אילני, יצוין מאמרו המדויק והנוקב של בלוגר ישראלי מוביל בשם יוסי גורביץ, ויצוטט:
        "מרצ עשתה שגיאה של תמיכה ב"עופרת יצוקה [הכוונה לרציחת ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית – ג'מאל]. קל לי לסלוח לה על השגיאה הזו, לא מעט משום שזו היתה השגיאה שלי-עצמי; היממה הראשונה של "עופרת יצוקה" [הכוונה לרציחת ילדים וגו'], עם הריגתם של השוטרים של חמאס – אנשים נושאי נשק – נראתה לי כמו מהלך סביר בהחלט".

        לתקוף את בחירותיה האומללות של חד"ש זה קל. יש שיאמרו כי זה אינו ראוי לתגובה. גם ללעוג ליוסי גורביץ ולמגיביו זה קל : "הליברלים והחילונים של מרצ, כל אלה מהם שלא התייצבו נגד הטבח בעזה, עומדים בצד הלא נכון של ההיסטוריה. הם ביצעו את הבגידה הקלאסית: הקריבו את חירות ילדיהם, שלחו אותם להתגייס לצבא הציוני, כדי לשמור על מעמדם. החשש מעלייתם של המעמדות הנמוכים מילא אותם בכזו אימה, עד שהם עשו את מה שניבאו הני זובידה ואורטל בן דיין (ווולטר בנימין עוד לפניהם) שיעשה ליברל טוב אחרי מגע אמיתי עם השכבות הנמוכות: ירוץ ישר לזרועותיו של הפאשיזם", או במילותיו של זובידה: "אורטל מאמי זה בדיוק מה שהם עושים מרגע שהבינו שאנחנו לוקחים את האחריות לגורלנו (אחריות מילה חשובה שתפותח על ידי רבות בזמן הקרוב!) הם התחילו לאבד את השפיות! …(בעניין השותפות עם הערבים אני לא מנסה אפילו לטעון אם יש לי או אין לי אחות אני לדיון הזה כלל לא נכנס) והם קבעו מי טוב ומי לא – ועלינו המזרחים ונשות השכונות לקבל את התכתיב שלהםן… זה ירשם לדיראון עולמים בהיסטוריה של יחסי הכח בין מזרחים תושבות השכונות לחד״ש – זהו גט כריתות לדעתי אלא אם יחליטו פעילי חד״ש השפויים להבין את ההזדמנות ולכפות על ההנהגה היהודית הקולוניאליסטית והפטרונית של מק״י את הפתרון המוצע. המדהים הוא שבכול הסיפור כולם שוכחים שדב [חנין] נציג מק״י בחד״ש הציע לתמוך בניצן [הורביץ שהשתתף במסע אלונקות יחד עם פושע המלחמה אבי דיכטר למען מה שהם, העמלק הציוני, מכנים שוויון בנטל] ולא באהרון [מדואל] – ואת אורטל היית שם וראית מה התנהל….כמה נמוך אפשר לרדת"?!?!?!?

        התשובה לשאלה של עופרי אילני – "מה הביא למצב שבו אי אפשר לעשות כלום", פשוטה וידועה עד לזרא לך. ישנם אנשים, המעיזים לכנות את עצמם שמאל, או משפחת השמאל, כאלה הטוענים ש"אידיאל אוניברסאלי חדש, תנועה עולמית אחת שאליה כל אדם בעולם יוכל להצטרף, התנועה הזאת כבר קיימת – קוראים לה חד"ש, ושאין עוד בכל העולם כולו, מקצה העולם ועד קצהו, תנועה בה מתקיים שיתוף פעולה בין יהודים וערבים ובין אשכנזים ומזרחים ובין עלאווים וסונים ובין הצבא המצרי והאחים המוסלמים המסרבים להיות אויבים כי ביחד אין עליהם". עבור אנשים אלו כתב אילני את מאמרו.

        אחרית דבר:
        כרמן אלמקייס, הלא נחמדים: "אין חד"ש תחת השמש תרתי משמע! לא ילכו אחרי מזרחי לא משנה מה, גנבו להם,לקחו להם, שתו להם את עיר לכולנו! איףףף כמה בכיינות. אבל תכלס, לא צריך גזענים/ות אפשר תמיד להסתדר בלעדיהם הרי בין כה וכה לא מהם תבוא הישועה [שנאמר: היינו פה לפני הגזענים ונהייה פה גם אחריכם – זחאלקה]".
        אני מיידע אתכם, ויוסי לוס עדי, כי סופה גדולה המכונה ע"י אילני 'תרבות ההוקעה של השמאל' מתקרבת כדי לעקור את כל השקרים וההבלים המופצים נגד בל"ד, נגד המאבק המזרחי, ונגד מאמריו של אילני. עוד אני מיידע אתכם (מקריאה בפעם הרביעית), וג'מאל זחאלקה עדי, כי תנועה אחת אמנציפטורית, שאיתה יוכלו להזדהות אנשים שואפי חופש בעולם נקראת "נצרת תחילה", ותעיד נועה לוי שמי שלא רוצה לראות את מדואל בראשות עיריית ת"א-יפו יקבל את חנין זועבי בראשות עיריית נצרת, ויעיד הני זובידה שמי שלא רצה את אורטל בן דיין בתור שרת הבטחון יקבל את כרמן אלמקייס בתור ראשת ממשלה.

      • דרור BDS Says:

        בנושא הדיון המקורי, ואם כבר הוזכר שמו של יוסי גורביץ (לא אני התחלתי עם זה), הנה וידויו בפיו של המספר הכל יודע אורי אופיר (דמוקרטיה או מרד):
        "אז שיחקתי בבוקר קלפים עם חבורה של אריתראים כששני סודנים החלו לריב. אחד מהם שבר בקבוק בירה וניסה לדקור את השני, והשני בתגובה לקח מוט ברזל ודפק אותו לשני בפרצוף במשך שתי דקות. האריתראים סביב השולחן צחקו ואמרו 'נו סודנים, חיות, צריך להרוג להם את הילדים והנשים כדי שימותו מעצב'. המשכנו לשחק ועבר נרקומן רוסי שלחש לי שכל הכושים אותו הדבר ורק עם ידיים הם יודעים לדבר, ושברוסיה כבר מזמן היו יורים בהם ברחובות.
        חזרתי הבייתה והרגשתי כל כך עצוב ומזועזע לנוכח הפרימיטיביות, האלימות והגזענות הפושה בחברה הישראלית שהחלטתי שאני חייב לעשות מעשה, אז מעכשיו אני אלחם עד מוות בתופעת ההתחרדות".

      • אמת מארץ תצמח Says:

        "אלחם עד מוות בתופעת ההתחרדות" יכול היה להיות באותה מידה גם "אלחם עד מוות בפעילים למען הפליטים"
        מארה על שני בתיהם

  13. אמת מארץ תצמח Says:

    השמאל השיראלי גם לא מביע עמדה, לא שכן נאבק, במסע הגזעני הנמשך נגד הפליטים. זהו מסע שמגבש ומגדיר מחדש את גבולות השיח הלגיטימי תוך שהוא מסמן את ה"לא יהודים" כולם כיצורים שלא סופרים אותם.

    בעצם, לא מדוייק. יש בשמאל החוברים להסתה, כמובן לא לשמה אלא בשם "תיקון" העמדות שהם חושפים בנבכי הנפש של קומץ הפעילים נגד הגיורש או למען הפליטים. ההנחה שעל הפעילים הללו דווקא מוטלת החובה גם לפתור את כל הקשיים והבעיות בדרום ת"א כמובן ממצה מה זה להיות "ועושי דברם": "מי שנאבק בגירוש הפליטים אחראי לכל הצרות והקשיים שהם מביאים. נקודה. אחרת הם גזענים בעצמם. אה, ולא שאני בעג הגירוש"

  14. מספר 666 Says:

    אני חושב שהחיפוש של אילני אחרי רעיון חדש הוא צודק מאוד.כרגע הרעיון החדש החזק ביותר במזרח התיכון הוא של האימפריה על בסיס של דת .האימפריה הסונית או החליפות של האחים המוסלמים והאל קאעידה,או האימפריה השיעית של החיזבאללה ואיראן.רעיון המדינה הלאומית של כל אזרחיה ורעיון האומה הערבית המאוחדת על סמך הלאום בלבד נמצא בבירור במגננה. משום כך הנוצרים של המזרח התיכון נמלטים מהאיזור ,הם לא רואים שום עתיד בחיים באימפריה על בסיס דתי.
    ככל שאני מהרהר בעניין נראה לי שהפיתרון לעתיד והוא צריך להיות כשיווי משקל לאימפריות האלו שמן הסתם יקומו ויהוו איום על העולם הוא של פדרציה מזרח תיכונית חילונית כל שהיא שבה ישתפו פעולה כל הקבוצות והמדינות הקטנות שלא יהיו מוכנות לחיות כ"דימים " חסרי זכויות בחליפות סונית או שיעית שעלולה בהחלט במקרה הרע להיות בעלת אידיאולוגיה גנוסיידית עם לשפוט מהצהרות תומכי האימפריות האלו .
    מדינות כמו ישראל וירדן ( כולל יהודה ושומרון שלדעתי צריכים להתאחד עם ירדן ) חלקים מסוריה המתפרקת ואולי אפילו מצרים חילונית יכולים להתאחד לפדרציה כזאת שיכולה להיות סוג של מעצמה באיזור. ולדעתי צריכה לצאת לחלל. אבל זה עניין למאמר בפני עצמו .
    כן זה נשמע אוטופיסטי.ומן הסתם בשלב הזה זה עדיין אוטופיסטי אבל אני חושב שדווקא השינויים הדרמטיים במזרח התיכון הופכים את הרעיון הזה לניתן להגשמה.
    ברגע שתקום חליפות איסלאמית בעלת שאיפות עולמיות אני לא חושב שהרעיון הזה יהיה אוטופיסטי בכלל .

  15. ניר Says:

    "מניעה של סבל קונקרטי, או העדפה של פחות סבל על יותר סבל, לא יכולה להיות אמת מידה בלעדית לפוליטיקה"
    למה לא?
    איזi אמת מידה אמורה להנחות תנועה אוניברסלית שאיננה מתיימרת לדברר את האלים, פרט לצמצום סבלם של בני אדם ובעלי חיים שעמם אנו חולקים את הפלנטה, דרך הרחבה מתמדת של מעגלי האמפטיה והסולידריות? האלטרנטיבה לתועלתנות סולידרית-אמפטית מסוג זה, היא תפישה של המוסר כציות למקור סמכות חוץ-אנושי. ואני מניח שאתה לא רוצה להחיות את יהוה.

    • מקק Says:

      המשפט המצוטט דווקא קולע. כי להתיימר לדעת איך לצמצם סבל או בכלל לזהות אותו זה בעצם "להחיות את יהוה" בצלם אנוש. לכל מחשבה אוטופיסטית יש בהכרח חיי מדף מוגבלים לפני שהיא מבאישה, הפוליטיקה לפחות מכירה בכך שהעניינים דינמיים – שמניעת סבל של אחד *עלולה* תמיד לגרום סבל לאחר, גם אם לא רואים את זה באותו הרגע.

      • ניר Says:

        בוא לא נפלסף את עצמנו לדעת. ישנם סוגים של רבים של סבל — עוני מצמית, דיכוי פוליטי, ג'נוסייד, רעב, חקלאות תעשייתית — שלא דרושות שום יומרות על מנת לזהותם או להציע דרכים קונקרטיות לצמצמן. השאלה היא לא מהו סבל, או איך לזהות אותו. גם האבחנה שלך, הנכונה שלעצמה, " שמניעת סבל של אחד *עלולה* תמיד לגרום סבל לאחר" אינה רלוונטית. השאלה היא האם צריכה להיות להתארגות פוליטית מהסוג שמתואר כאן מטרה מוסרית נעלה יותר מצמצומו של סבל מיותר. אני חושב שאין מטרה כזו. אילני, כך נדמה לי, רומז שאולי יש.

  16. מספר 666 Says:

    ההיגיון העולמי היום הוא ללכת לא לקראת מדינות לאומיות נוספות כי מדינות כאלו כבר לא מסוגלות להתמודד עם הבעיות הגדולות של העולם .מאידך פדרציות ואימפריות הן כבדות ומסורבלות אבל איך שהוא הו נראות כרלבנטיות יותר. אז הפדרציה האירופית היא עדיין פופולארית למרות הכל ובמזרח התיכון התשובה לפופולאריות הזאת היא הקריאה לחליפות איסלאמית עולמית( האחים המוסלמים והאל קאעידה הנתמכים בידי קטר ) או לאימפריה עותומאנית חדשה ( כרצון ארדואן בתורכיה ) או לאימפריה שיעית שמרכזה באיראן ותתפשט לכל עבר ( כרצון החיזבאללה ואיראן). בבירור החלומות האלו מפתים .הם מפתים אלפי צעירים איסלאמיים מפקיסטן וצ'צניה לבוא להילחם ולמות בסוריה ובסיני ובמאלי עבור האמפריה האיסלאמית העולמית.
    שום צעיר מוסלמי כבר לא חולם יותר על מדינה לאומית .אז סביר להניח שהמנהיגים הבאים שלהם כבר יתעסקו באימפריה האיסלאמית ולא במדינה שלהם ( שהם במילא מתקשים לנהל אותה שהרי כפי שיעידו הפלסטינאים בעזה חלומות גרנדיוזיים הם תמיד פשוטים יותר מניהול שלמציאות אפורה בשטח ). המסקנה עלולה להיוצר לבסוף מסה קריטית של פעילים שתביא ליצירת חליפות איסלאמית רב לאומית כלשהיא.

  17. מספר 666 Says:

    במקרה של הקמת חליפות איסלאמית רב לאומית שמן הסתם תהיה בעלת כוח אדיר ושאיפות גנוסיידיות של כיבוש ,אני לא רואה מוצא בשביל ישראל אלא הקמת פדרציה עם אותן שכנות שלא יהיו מוכנות להיות חלק מחליפות כזאת . בפדרציה כזאת בדומה לפדרציה האירופית תהיה עצמאות בתחומים שונים לקהילות החברות.
    האוייב המשותף הסוני -שיעי בעל השאיפות העולמיות ידאג שהפדרציה הזאת שתוקם כדי לעצרו לא תתפרק בגלל שאיפות סותרות של הקהילות החברות.

  18. מספר 666 Says:

    מודל היסטורי מהעבר הרחוק :אותה קונפדרציה של מדינות שהתאחדו כדי לבלום את המעצמה האשורית של שלמנאסר השלישי בקרב קרקר בשנת 853 לפה"ס. בראש הקנפדרציה עמדו האוייבים המושבעים המלך אחאב והמלך הארמי.והם הצליחו לבלום את האשורים.לזמן מה.
    כדי שבלימה זאת ולבסוף פירוקו של האוייב לגורמים המרכיבים אותו או שילובו בהמשך בפדרציה כיחידה נוספת, תימשך לאורך זמן הפדרציה צריכה להיות מבנה של קבע ולא מבנה זמני .

  19. רועי Says:

    אני חושב שהשאלה מה אנחנו חושבים על ההתרחשויות הנוכחיות במצרים היא בעצם כלל לא רלבנטית. מה שלא נחשוב או נייעץ, יש בזה משום – lipstick on a pig. זאת משום שהבעיות של מצרים עמוקות ויסודיות מאוד, ואם היא נשלטת על ידי מועצה דמוקרטית או כת צבאית, אלה סתם פאות נוכריות שמכסות על דראג קווין מזדקן ומקריח.

    פעמים רבות, בתור מי שעובד כיועץ ניהולי, אני מתבקש להציע ללקוחות איזה פתרון טכנולוגי. בהרבה מקרים, למרות שהארגונים רקובים מהיסוד, וחסרי יכולת להתמודד עם פתרונות חדשים, הם בוחרים כן לאמץ איזו מערכת חדשה. התוצאה במקרים אלה היא תמיד בלאגן, בזבוז כסף, ואפס תועלת. במקום לאמץ פתרון נוצץ של טכנולוגיה חדשה, ארגונים כאלה צריכים להמציא את עצמם מחדש.

    זה גם המצב במצרים. הכאוס האמיתי הוא לא חוקתי, וזו לא שאלה של מי יכול להצביע או מי מנהל את העניינים. כל צורת שלטון שהיא במצרים, כפי שהיא כעת, דינה להכשל. מצרים רקובה מהיסוד, היא מדינה כושלת שכלכלתה לא מסוגלת לספק מזון, או בריאות או קורת גג למיליונים רבים. האוניברסיטאות שלה כולן על הפנים, מה שמקשה על שילוב בכלכלה העולמית, או ייצור של סתם בעלי מקצוע נחוצים. הצבת של הצבא אוחזת לא רק בשלטון, אלא גם בנדבכים אדירים של הכלכלה שמשמרים פיגור, העדר צמיחה ואנאלפתיות.

    די קשה להצביע על מקום אחר בעולם שהמצב בו כה זבלי וחסר סיכוי. אולי פקיסטאן. לרוע מזלם של המצרים, עליבותם מתנגשת עם איזו גאווה לאומית נאצריסטית שכבר מזמן אבד עליה הכלח, ולכן לדיון הציבורי, בעיקר מצד ההנהגה, נלווה איזה פאתוס מעצמתי ששוב רק מסיח את הדעת מהבלאגן בתוך הקרביים.

    ת'כלס אין לי הרבה המלצות עבור המצרים, חוץ מלנסות להמלט כל אחד לפי יכולתו. בתור יועץ ניהולי הייתי ממליץ על פירוק הנכס ופשיטת רגל.

    • מספר 666 Says:

      זאת עובדה שמצריים מתפרנסת מעברה דהיינו מהתיירות שמגיעה אליה כדי לראות את שרידי העבר המפוארים הפירמידות הספינקס והפרעונים במוזיאונים.לתיירים יש בדרך כלל הרבה פחות עניין במצרים של ההווה.סביר להניח שעם לא היו את כל העתיקות האלו או שהן יושמדו בידי האיסלאמיסטים מספר התיירים היה מצטמצם בחצי לפחות.
      אז מצרים צריכה להמציא את עצמה מחדש.אכן .איך בדיוק? לאחים המוסלמים יש פתרון :להפוך אותה למרכז של אימפריה איסלאמית מתפשטת .המצרים לא מסוגלים לנהל את עצמם אז הם ינהלו אחרים שיעשו בשבילהם את העבודה .זה הרבה יותר קל.
      מה יהיה הפיתרון של א-סיסי הרודן החדש? הוא עלול לנסות ליצור רודנות נאצריסטית.ומן הסתם יעברו במוחו מחשבות שאולי יגיעו לידי יישום להסיח את הדעת מהמצב הקשה במצרים על ידי יצירת מלחמות יזומות עם שכנים.

  20. מספר 666 Says:

    הצרה היא שהם עלולים להימלט גם לישראל דרך סיני ואז אנחנו באמת בצרה.אין ברירה צריך לעזור להם ,או שהם יתפרקו ליחידות או שיהפכו לחלק מאימפריה תוקפנית.הטוב ביותר עבורם לדעתי שיהפכו לחלק מפדרציה מזרח תיכונית שתסייע להם לעמוד על רגליהם.או שזה יצליח או שלא
    הנה הצעה -=תחזית שלי מה עלול לקרות אם מצרים תקרוס לגמרי והמצרים יתחילו לנדוד לכיוון ישראל :
    והיה ומצרים תקרוס
    http://no666.wordpress.com/2012/09/10/%D7%95%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%AA%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C/
    .

  21. דרול Says:

    אני מצטער שהגעתי למאמר בכזה איחור.
    עופרי אתה בן אדם חכם, אין בזה ספק והניסיון שלך כאן "להגיד משהו" הוא מסע אינטלקטואלי ומוסרי שראוי לכבוד והערכה.
    אבל אני חושב שעודף אינטלקטואליזציה, יכול ליצור החטאה של המציאות, בגלל הרצון להתייחס לכל ההיבטים של תופעה מסויימת.
    לדעתי המציאות יותר פשוטה וכמעט נאיבית.
    אם אתה דמוקראט אתה צריך לתמוך בדמוקרטים ואם אתה ליבראל אתה צריך לתמוך בליבראלים, בכל מקום שהם.
    למה?
    כי כושי לא הופך עורו וליבראלים ימשיכו להפיץ ליבראליות ודמוקרטים ימשיכו לעסוק בדמוקרטיה. זה טיבם של אנשים.

    • אמת מארץ תצמח Says:

      והיו עמלים במלאכת הקודש יומם וליל ומפיצים את תורת הדמוקרטיה ואת דרכי הליברליזם בהודו ובקניה, בהאיטי ובבצ'ילה ובאירן, על גדת הירדן ועל גדת החידקל, בקונגו ובאנגולה, ועוד ידם נטויה. שאמר נביאם: מזרח הוא מזרח, ומערב הוא מערב, והשניים אינם נפגשים לעולם.
      והוסיפה כוהנתו: לעולם לא נסלח להם שאילצונו לכך, ואידך זיל גמור

      • דרול Says:

        אין ספק שהשירה שלך משובחת לאין ערוך, ממה שאנו נחשפים לו ב"ארץ האמורי" בד"כ
        עם זאת, אני לא מבין מה עיניינו של פרץ הליריות שלך לכאן.

  22. מספר 666 Says:

    עוד הצעה -תחזית לגבי עתידה של מצרים /אם וכאשר יתייצב המצב במצרים יצרכו השליטים להחליט מה לעשות עם הסכר הגדול שאותו בונים האתיופים על הנילוס.שעלול לחתוך את כמות המים שאותו מקבלת מצרים..ועלולה לפרוץ מלחמת מים בינם ובין האתיופים..
    במלחמה כזאת כיצד על ישראל להגיב ?במי עליה לתמוך מבין שני הצדדים?
    ראו :
    והיה ותפרוץ מלחמה בין מצרים ואתיופיה
    http://no666.wordpress.com/2012/09/10/%D7%95%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%AA%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C/

  23. מספר 666 Says:

    לסיכום : ישראל צריכה לקחת בחשבון את הקמת אימפירה איסלאמית אחת או יותר .ובדרך כלל בהיסטוריה היו יותר מאחת כזאת .לרוב אחת סונית ואחת שיעית. אימפריות אלו יהיו צמאות כיבושים ו"נקמה " שמשמעותה מתקפות על מדינות מספרד ומערבה בסיוע אוכלוסיות תומכות לאיסלאם מבפנים. אלא שאימפריות אלו לעולם אינן מונוליטיות וןאת זה צריך לקחת בחשבון. קבוצה של מדינות וקהילות נחושות גם עם קטנות יכולות לעמוד במשך זמן גם כנגד ענקים מטורפים ולנצח לבסוף.

  24. זה שתקוע בפיפטיז Says:

    התנועה הפיראטית.

  25. שווארדנצה Says:

    קח

    ונראה אותך מוצא חמלה לכולם
    גם לתגובה הבאה בפוסט הזה שאמרה:
    " 17. ענק!!! אחד הטובים מהשנתיים האחרונות…
    בתגובה להודעה מספר 16"

  26. שי נ. Rtest Says:

    לא נמאס לך? מה יהיה הסוף?

  27. נועם א"ס Says:

    מאוואז, החתמה על עצומה:
    משפט בזק במצרים גזר מוות על 528 בני-אדם. נראה שבמאה הנוכחית לא ניתן עוד גזר-דין של הוצאה להורג בסדר הגודל הזה. אבל אדם אחד יכול למנוע את ההרג.

    לאיש הדת הבכיר ביותר במצרים, המופתי הגדול עלאם, יש 10 ימים כדי לדחות את הפסיקה. מנהיגים דתיים כבר מגנים את גזר הדין, וכמופתי הראשון שנבחר לתפקיד על-ידי עמיתיו, יש לו מנדט לפעול כמנהיג המוסרי של האומה. בואו נרים קול עולמי, של א/נשים מכל הדתות, למען חנינה וביטול הפסיקה האכזרית.

    זה היה משפט ראווה פוליטי – המשטר הצבאי משתמש בהוצאה להורג כדי למחוק את האופוזיציה. אם העולם לא ירים את קולו, יהיו לכך השלכות מסוכנות עבור מצרים והעולם. חתמו עכשיו כדי להציל את חיי הנידונים ולמנוע התפרצות של אלימות – כשמיליון מאתנו יצטרפו, מנהיגי דת במצרים יגישו את קריאתנו ישירות למופתי:

    http://www.avaaz.org/he/stop_mass_execution_loc/?bmKWZbb&v=38072

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: