דרור בל"ד עובד בתור שומר לילה באתר בנייה. יש לו הרבה זמן לכתוב. "אני אוהב לכתוב, אז במקום לעבוד קשה בתור שוטף כלים, אני עובד בשמירה, יושב בלילות, לא חם לי, אני לא רואה אנשים. במקרה הטוב אני רואה כלב. יושב וכותב".
לא ידענו מי הוא דרור בל"ד (כיום דרור BDS). למיטב ידיעתנו, אף בנאדם שהכרנו לא ידע מי הוא, אף שכל מי שפעיל בבלוגים של השמאל נתקל בו – הוא מגיב קבוע, שמוכר בתגובות אנטי-ציוניות ארוכות, אגרסיביות, פואטיות, גדושות בציטוטים מכתביהם של אישים בולטים בשמאל הרדיקלי, שנראות לפעמים כמו פוסט העומד בפני עצמו. ספקולציות שונות מתרוצצות כבר זמן רב, למשל שהוא "ערבי הכותב תחת שם יהודי בכוונה".
פגשנו אותו ברחובות, בבית של אמו שבו הוא גר עכשיו. הוא העדיף לא לחשוף את שמו המלא, וגם לא להצטלם אלא לשלוח כמה תמונות צללית על רקע הפסגות המושלגות של ההימלאיה. בקרוב הוא ייסע שוב להודו, שם הוא גר רוב הזמן בעשור האחרון.
ראוי לציין שהוא היה ידידותי מאוד.
אתה נראה בנאדם רגוע. זה מפתיע בהתחשב בתגובות שלך, ובצורה שבה אתה תוקף בגידופים כל מי שמביע דעות ציוניות או קרובות לזה.
"זאת אסטרטגיה. זאת שאלה של מידת ההשתוות. כותבים על הציונות יותר מדי דברים חיוביים, אז צריך לאזן".
מה שסיקרן אותנו בדרור בל"ד הוא האפשרות של חיים עצמאיים, בלי שום צורה של השתלבות במערכת, מתוך שלילה מוחלטת של כל מה שמסביב – כלומר של הציונות ושל מדינת ישראל.
עוד לפני שהתפרסם בתור טוקבקיסט, הוא היה אחד הסרבנים הראשונים בתקופת האינתיפאדה הראשונה. "גדלתי בבית מרצ לגמרי. בשנת 90', לפני הצבא, הלכתי לעבוד בבניין. אמא שלי היא מהנדסת בניין, אז היא סדרה לי עבודה. התחברתי לפועלים הפלסטינים, הייתי יושב איתם ואוכל. יום אחד הפועלים שעבדו איתי לא הגיעו. יומיים הם לא הגיעו. כשהם חזרו שאלתי אותם – למה לא הגעתם? "היה עוצר". מה זה עוצר? התחלתי לשאול מה עושים להם. סיפרו לי ולא האמנתי. אבל אלה היו חברים שלי, אנשים שהכרתי, שהאמנתי להם.
הייתי מאור נסער, ואמרתי לו, לאחד מהם: "אני מבטיח לך במלה של כבוד, שלא משנה מה יקרה – אני לא אעשה את זה".
אחר כך התגייסתי. ההורים שלי נורא רצו שאני אתגייס ואהיה קצין. ביחידה שבה הציבו אותי אמרתי: "הכול טוב ויפה, אבל יש בעיה – לשטחים אני לא הולך. לא עושה את זה". העיפו אותי משם, ושמו אותי בתותחנים. הייתי פעמיים במעצר, פעם אחת כי לא הסכמתי להצביע לדגל. אחר כך הגענו לגבול לבנון, ולא רציתי לירות פגזים. אמרתי: "אני לא יורה". אמרו לי: בוא תעזור לסחוב. אחרי שבוע רצו שאני אכנס ללבנון. אמרתי: סופסוף יש לי סיבה לעוף מכאן. נכנסתי ל-28 יום בכלא. אחר כך משכתי עוד. התחלתי לדפוק עריקויות. התחברתי עם דפוקים, סטלנים, ישבנו עוד פעם 28 יום. יצרתי קשר עם יש גבול, אבל הם אמרו שהם לא יכולים לטפל בעריקים, רק בסרבנים. בסוף שמו אותי בקריה להיות ש"ג. גמרתי את כל הצבא, עם 166 יום דפוק.
אחרי הצבא הלכתי ללמוד מתמטיקה. היום אני לא מתעסק בזה – זה נורא נורא קשה. זה היה ב-96'. היה לי טוסטוס, הייתי מסתובב המון בכפרים בגדה. זה היה בתקופת אוסלו, ואנשים אמרו לי שהרשות יותר גרועים מהציונים, ושלאנשים לא טוב. אבל הכרתי אז הרבה סטודנטים פלסטינים, מחיפה. דיברתי איתם, הם היו כולם עזמי בשארה. ב-96' ביום העצמאות לקחו אותי לאיזו תהלוכה לציון הנכבה בגליל. אז התחלתי להיות מודע לכל מה שנוגע לנכבה – דברים שישראלים יהודים לא מכירים. מגיע עזמי בשארה עם יעל לרר – חוץ ממנה לא היו שם יהודים. מ-99' אני מצביע לבל"ד.
דיברת איתו?
לא. הוא בכלל לא התייחס אליי. הייתי קורא אותו ב"ידיעות". לא היה אז אינטרנט וכמעט לא היה איך לגשת למידע.
הודו
אחרי הלימודים נסעתי להודו. הסתובבתי שנה, אחר כך עוד שנה. ההורים שלי רצו שאני אלך לטכניון, אבל אני לא רציתי להיות מהנדס. זה תמיד היה הודו, לא סתם הודו – ההרים, ההימלאיה. החלטתי שאני רוצה לגור שם, לחיות ככה. פה בישראל נורא חם לי בקיץ. ואת האנשים אני לא אוהב. אז היה לי תירוץ לעזוב – אמרתי שאני עוזב כי חם לי. מאז אני לפחות חצי מהשנה בהודו. זה אורח חיים כזה, שהוא שליש בגלל החום, שליש אידיאולוגיה, ושליש אהבת הודו.
בדרך כלל עושה רושם שאנשים יושבים בהודו, מעשנים ג'ראס, וזה לא מתחבר לפוליטיקה, אלא לדה-פוליטיזציה.
מה שאתה מתאר זה לא בגלל הצ'ראס. זה בגלל הציונים. מכל העולם באים לשם אנשים, אבל ישראלים יושבים בחבורות. כשהייתי יותר צעיר הייתי מסתובב איתם. אבל באיזשהו שלב אתה הופך מישראלי למישהו מהקבועים שגרים שם. אז גרתי בכפר קטן בעמק בהימלאיה יחד עם אחרים – ישראלים, צרפתים, גרמנים. ואלה כולם שונאי ישראל. חלקם שונאים את הישראלים בהודו, וחלקם ממש אנטישמים. אבל היתה לי שפה משותפת איתם. לא דיברנו על משפחה ועבודה, אלא על ויזות, על שמן זית, דברים כאלה. וגם הייתי מתרגם להם. היו יושבים ישראלים בשולחן ליד, עם הצי'לומים שלהם, והתחילו לספר מה הם עשו בצבא. אתה יכול לשבת שם מהבוקר עד הערב ולשמוע עשרות, מאות עדויות. ואני הייתי יושב שולחן ליד ומתרגם להם. מספר להם מה הם אומרים.
אז המשכת להתעסק בפוליטיקה גם בהרים.
ב-2004 הייתי בדרהמסלה, וכולם שם הולכים עם חולצות של Free Tibet. אמרתי: למה לא Free Palestine? מישהו עשה לי חולצה כזאת. ואז הלכתי למנאלי ועשיתי סטוק של 50 חולצות. זה הפך לתופעה. הלכת לכפר שבו גרתי וראית אנשים מסתובבים עם Free Palestine.
עשיתי הרבה דברים בהודו. היתה לי גם מסעדה, עם אוכל שישראלים אוהבים.
זה לא יצר אצלך קונפליקט?
אני מנסה להפריד. בסך הכול אנשים נחמדים. כולם נחמדים שם. הבעיה שזה לא היה ממש כסף.
אז ממה התפרנסת?
אני לא רגיל לעבוד. כמה שנים חייתי בעיקר מהבורסה. עד שהבורסה נפלה בסוף 2007. הייתי שבור לב בגלל מישהי, שבור בורסה, וגם שבור ויזה. כי עד 2007 היו נותנים ויזה לשנה, עכשיו רק לחצי שנה. זה בעיה בשביל מי שרוצה לגור שם.
והמשפחה שלי רצתה שאני אבוא. אז באתי לארץ, גרתי בקרוואן בנווה אילן, והתחלתי לעבוד באיזה מטבח. חבר אמר לי: "עזוב, אין שם אף יהודי, רק ערבים". אמרתי: "שם אני רוצה לעבוד". המודל שמצאתי זה לחיות פה כמו עובד זר. כי עדיף לעבוד פה, אתה מרוויח כאן יותר כסף מאשר בהודו.
עכשיו אני עובד בשמירה בלילות.
אני מתעלק
מתי בעצם האינטרנט נכנס לחייך?
רק ב-2009. עבדתי אז בנווה אילן, ונכנסתי לאינטרנט. אז לא הכרתי כלום, לא ידעתי להשתמש בגוגל.
אבל באותו זמן התחלתי לקרוא. מאז אני מגיב. החברים מהמטבח לקחו אותי להפגנה בסכנין נגד מה שעשו בעזה. חזרתי מההפגנה, ורציתי לדבר. עם היהודים אין מה לדבר, אז התחלתי לחפש. אמרו לי: תיכנס לאינטרנט, יש פורומים. נכנסתי לאיזה אתר של דב חנין. נזפתי בהם – למה אתם הולכים להפגין בת"א? ואז מישהו אמר משהו על בל"ד. פתאום ראיתי כמה הם לא אוהבים את בל"ד.
איך אימצת את השם דרור בל"ד?
לאחד המגיבים האחרים קראו דרור, אז כדי שלא יתבלבלו כתבתי "דרור בל"ד". זה נראה לי שם יפה אז נשארתי עם זה.
התגובות שלך מאוד ארוכות, ממש עומדות בפני עצמן. אתה לא רוצה לפתוח בלוג משלך?
לא, אני אוהב יותר להגיב. זה חסר. יש יותר מדי בלוגרים, שמעט מהם טובים. ויש מעט מדי תגובות ברמה. אני רוצה להעביר את המסר שלי, כמו בתלמוד. אז באיזשהו מקום אני מתעלק. אני מגיב אצלכם, אצל עידן לנדו. יוסי גורביץ' חסם אותי.
זה לא מעליב שחוסמים את התגובות שלך?
כשחסמו אותי בגדה השמאלנית נורא נעלבתי. הייתי יושב, מקלל אותם, עושה קופי פייסט פעם אחרי פעם. ידעתי שזה לא יתפרסם אבל זה היה מיועד לעורכים.
אתה מכניס המון ציטוטים לתגובות – של עדי אופיר, של סמי שלום שטרית, של אורטל בן דיין, של עגנון.
אני חושב שכל המסר שלי זה מה שהאנשים האלה כותבים. מה שאני אומר זה לא חשוב. אני רוצה שאנשים יתמודדו עם סמי שלום שטרית. הדרך שהוא עושה את זה, שאורטל בן דיין עושה את זה – כל מי שנחשב "אלים" מזרחי – זאת הדרך הנכונה. אני חושד בפעילי שלום. המטרה העיקרית זה לא שלום, אלא צדק.
למה עגנון?
קראתי את כל כתבי עגנון, וגם הרבה מאוד ספרי מחקר על עגנון. התחלתי לקרוא אותו כשטיפסתי על הרים. הצטרפתי לאיזו משלחת וחיפשתי ספר שלא ישקול הרבה. אז לקחתי את "אורח נטה ללון". לא הגענו לפסגה, חיכינו במה שנקרא Camp 2. וזה היה רק אתה ועגנון. זה התאים לנוף שראיתי – שאין כלום, רק הרים, הרים. רק לבן. כשירדתי למטה התחלתי לחשוב על מה שקראתי.
עגנון כותב. הוא יודע לכתוב. הוא היה עילוי, אנציקלופדיה לתלמוד. מי שיודע תלמוד, כמו הלל וייס, מפנה אותך לדברים שמבקרים אחרים התעלמו מהם והבינו אותם לא נכון.
אבל הוא היה ציוני.
הציונות נוכחת אצלו, אבל הוא היה גם מבקר מאוד חריף של הציונות המדינית. חשובה לי האבחנה בין יהודים לציונים, אחרת זה הופך להיות אנטישמיות. אז זה מה שלקחתי מעגנון, למשל מהביקורת שלו על ביאליק.
לא מפריע לך שקוראים לך טרול?
אני לא כל כך יודע מה זה טרול. אני הרי לא מכיר אף אחד מחוץ לאינטרנט. מבחינתי זה עולם בפני עצמו.
אתה מאמין ביכולת לשכנע?
לא.
אז למה אתה עושה את זה?
כי אני אוהב לכתוב. אני רוצה לשחרר את זה. ואני מאמין שאולי אני נותן משהו לאנשים שחושבים דומה לי.
אתה אופטימי?
לגבי עצמי כן. לגבי הציונות – אני לא בטוח. כמו שעפרי כתב – יכול מאוד להיות שישראל תכה את ההיסטוריה.
תגים: אינטרנט, בל"ד, בלוגים, דרור בל"ד, הודו, התנגדות, סרבנות, עזמי בשארה
ארץ האמורי 
21 ביולי 2013 ב- 09:29 |
קצר מדי.
21 ביולי 2013 ב- 10:58 |
תודה
21 ביולי 2013 ב- 12:14 |
מלבד זאת שדרור PDS אינטיליגנטי וחד לשון ומבריק, אני אוהבת את אמירתו הנחרצת נגד רוצחים ופושעי מלחמה, שזוכים בישראל להערכה ואפילו לדימוי שמאלני כמו, למשל, אהוד אולמרט. אבל אני לא אוהבת את התארים "פושע מלחמה" ו"פשע מלחמה", כי הם רוחצים את כל מה ומי שלא נכנסים תחת המטרייה של תארים אלה. וכל אלה פושעים ואיומים באותה המידה. יישר כוח, דרור PDS!!! אני גם אוהבת את יכולך להשתחרר, ולו חלקית, מעריצות המדינה והממסד. הלוואי עלי. אני, אישית, שונאת קור ושלג וזו אחת הסיבות שמחזיקות אותי בארץ העצובה והחמה הזאת. ואתה אחד המנחמים שלי.
22 ביולי 2013 ב- 16:23 |
יעל יקירה.
נכון שהמרואיין לא חוסך במאמצים (מאוד פאתטיים) כדי לקשור את עצמו לגורל או לארכטיפ של הערבים בארץ ישראל.
עם כל זה, עדיין הוא לא קיבל על עצמו (כנראה) את ההיבט הפונטי העיקרי של הדיבור המאפיין ערבים אלו, אותו מכיר כל אחד שנוסע לג'לג'וליה לעשות בחחות רכב.
לכן כינויו האמיתי של הנ"ל הוא דרור BDS להלן Boycott, Divestment and Sanctions ולא דרור PDS כמו בParty of Democratic Socialism, כפי שתיקנת אותו בטעות.
21 ביולי 2013 ב- 12:36 |
היי, נער גבעות שמאלני! מגניב.
21 ביולי 2013 ב- 12:38 |
חזק
21 ביולי 2013 ב- 13:06 |
אז דרור בל"ד הוא בעצם לוזר ששונא את המצליחנים ודרך מחשבה פוליטית רדיקלית הוא איכשהו מרגיש שאולי הוא נעלה עליהם (הוא בעצם הופך בעיני עצמו מלוזר ששומר על אתר בנייה ל"רדיקל שנלחם בציונות")? ממש הפתעה. אפילו פסיכולוג בגרוש כמוני לא היה מצליח לייצר קלישאה כזאת "מושלמת" על הפסיכולוגיה והעליבות של הרדיקליות האנטי-ציונית של יהודים בישראל…
21 ביולי 2013 ב- 13:19 |
ההגדרה של לוזר היא בעיני המתבונן. בעיני הלוזר הוא אתה,אורי. וכדאי שתגיב לטיעונים של האיש ולא לאישיותו.
21 ביולי 2013 ב- 14:25 |
התגובה שלך פתטית.
אתה כמו מעריצה של ג'סטין ביבר שחושבת שכל מי שלא אוהב את מושא תשוקתה, בטח עושה את זה מקנאה.
להרבה אנשים חושבים יש עבודות דפוקות.
להגיד שאנשים שיש להם עבודות דפוקות הם אנשים דפוקים, זה כבר תת-רמה.
21 ביולי 2013 ב- 14:44
קורא נאמן, התגובה שלך על התגובה שלי היא פאתטית. וזה כבר מתחיל להיות רקורסיבי. לא אמרתי שאנשים עם עבודות דפוקות הם דפוקים. אני בעצמי מובטל, ואני ממש לא מעריץ את ג'סטין ביבר.
אנא שמור את האגרסיות החבויות שלך והוצא אותם במקום אחר.
21 ביולי 2013 ב- 15:30
כדי להבדיל בינך לבין האורים האחרים, נקרא לך אורי אד-הומינם. (וזה רק כי "אורי הסבר פסיכולוגיסטי בשנקל תשעים" זה ארוך מדי).
והמגיב צודק: התגובות שלך פאתטיות, אבל זה כנראה נובע מטיפשות, לא מכוונת מכוון (באמת חשבת שהוא מתכוון שאתה מעריץ של ג'סטין ביבר?). דרור הוציא עצמו מכללי החברה, ובפרט מאלה שנוגעים לכסף. להגיד שבגלל זה הוא צריך דעות קיצוניות זה להחליף סיבה במסובב באופן נלעג במיוחד.
21 ביולי 2013 ב- 15:37
לקרוא לי טיפש זו פרקטיקה של השתקה שנפוצה בשמאל הרדיקלי. מכיר את זה. אני ממש ממש לא טיפש, ואין לי כוונה לנסות להוכיח את זה. אם זה מה שעוזר לך להרגיש נעלה על פני, שיבושם לך.
לגבי ההסבר הפסיכולוגי, גם אני כתבתי שזו פסיכולוגיה בגרוש, ואין לי דרך להוכיח אם זה נכון או לא, אבל בתור אחד שהתנסה גם במסע ארוך מאד בהודו, גם בנסיון לחיות מחוץ לעולם הקפטיליסטי ה"מיינסטרימי" וגם במחשבה רדיקלית, אני חושב שעשיתי על עצמי מספיק ניסויים כדי להגיד משהו עליהם. אני מבקש שהתגובות הבאות לא ישתמשו במושגים "טיפש" או "שטחי" או כל דרך (אלימה) דומה להשתיק אותי ולמנוע ממני להמשיך ולהגיב. אם קשה לכם עם הניתוח (הפשטני אולי) שלי, אנא הביאו ניתוח אחר, או שתגידו שאתם לא מסכימים. אבל בואו נעשה את זה תרבותי. אני ממש לא טיפש וממש לא שטחי (וחושב שדרור בל"ד הוא מאד חכם, מעמיק לא פחות ממני – אולי אפילו יותר), אז בואו נתמודד עם הניתוח ולא נתקוף את המנתח.
תודה מראש
22 ביולי 2013 ב- 09:56
נו… אתה מדבר על "עליבות" (ז"א, קורא לדרור בד"ס "עלוב") – ואחר כך בוכה שתוקפים את ה"מנתח" במקום להתמודד עם ה"ניתוח" (ממש ניתוח לב פתוח). בחיאת… לא כל נוד שמישהו תוקע ראוי להתייחסות רצינית.
24 ביולי 2013 ב- 00:16
אם אני מכעיס כ"כ הרבה אנשים, כנראה שאני אומר דברים נכונים. אף אחד לא נעלב ונהיה כ"כ תוקפני כשאומרים שטויות.
והעליבות היא לא של דרור בד"ס. תקרא שוב מה כתבתי – העליבות היא של השמאל הרדיקלי האנטי-ציוני בקרב היהודים בישראל. ומכיוון שרבים מחברי שייכים לזרם הזה, וגם אני השתייכתי אליו, אני חושב שאני יודע על מה אני מדבר, גם אם זה כואב לכם לשמוע ומפוצץ את בלון הכת שלכם.
21 ביולי 2013 ב- 20:45 |
איזה טמבל אמר לי פעם: הפסדתה הכול בחיים.
ואני לו: אנחנו לא משחקים באותו משחק.
22 ביולי 2013 ב- 16:13 |
אורי ,
מזמן לא ראיתי בארץ האמו, תגובה שנונה כמו שלך.
אני יודע, סמולן, מטריד בהעדרו.
21 ביולי 2013 ב- 15:23 |
ממש הפתעות.
מה לא ברור?
"פה בישראל נורא חם לי בקיץ. ואת האנשים אני לא אוהב. אז היה לי תירוץ לעזוב – אמרתי שאני עוזב כי חם לי."
וכן:
"אז גרתי בכפר קטן בעמק בהימלאיה יחד עם אחרים – ישראלים, צרפתים, גרמנים. ואלה כולם שונאי ישראל. חלקם שונאים את הישראלים בהודו, וחלקם ממש אנטישמים. אבל היתה לי שפה משותפת איתם… היו יושבים ישראלים בשולחן ליד, עם הצי'לומים שלהם, והתחילו לספר מה הם עשו בצבא. אתה יכול לשבת שם מהבוקר עד הערב ולשמוע עשרות, מאות עדויות. ואני הייתי יושב שולחן ליד ומתרגם להם."
מישהו צריך פירושים?
אחד שפשוט מתעב ישראלים, מעדיף אנטישמים, ובשביל להתחבב עליהם הוא מתמנייק על ישראלים תמימים שמספרים צ'יזבטים סביב מדורת הצ'ילום.
הכל על פי העדות של בעל הדבר עצמו.
22 ביולי 2013 ב- 16:02 |
בדיוק קראתי את הקטע הזה בפמפלט ומה שקפץ לי לראש זה משהו בסגנון "אז אין מפלט גם בהימלאיה?"
22 ביולי 2013 ב- 21:45
עכשיו גם אני קראתי. לפחות,
כשאנחנו יודעים שהוא בהימליה, אפשר להיות יותר שקטים, כי זה מבטיח שהוא לא פה וגם לא באומן.
22 ביולי 2013 ב- 23:45
חייבים לשלוח אותו לאומן נראה לי,
רק אחרי שהייתי פעמים בהימלאיה, יכולתי להעריך את סוד כוחה.
או לפחות את סוד כוחו של אוכל מזרח אירופאי אמיתי, אחרי כל הזבל שאוכלים בהודו.
23 ביולי 2013 ב- 18:06
לא בטוח שכדאי שיגיע לאומן.
מסע כזה עלול לגרום לו לוותר על האבחנה הצבועה שלו בין יהודים וישראלים, המנוס האחרון שלו מפני הגדרת עצמו כאנטישמי.
23 ביולי 2013 ב- 19:12
אין ספק שדרור בד"ס הצליח "לקשור את עצמו לגורל או לארכטיפ של הערבים בארץ ישראל" אם שני ציונים באו להתנחל אצלו בבית, כדי לדבר בין עצמם עליו, בלי שום כוונה לדבר איתו. הנה דוגמה עדכנית לחוכמה היהודית הזאת:
"עוד באותו עניין באותו עמוד, כותב אייל גרוס מאמר נוסף. טענתו היא שהמשאל מופנה לעם הלא נכון, שכן השאלה הנידונה – שטחי הגדה – אינם נוגעת לשטחים ישראליים אלא לשטחי כיבוש, ומה פתאום שעם אחד (הישראלי) יכריע בשאלה הנוגעת לשטחים של עם אחר (הפלשתיני). הנימוק הזה כל כך אידיוטי (השאלה נוגעת למאות אלפי אזרחים ישראלים המתגוררים בשטחים, אז ברור שמותר לאזרחים ישראלים להביע דעה בקשר אליהם) וכה נגוע כולו ב"הנחת המבוקש" הסיבובית, שחבל לבזבז עליו מילה נוספת. […] הפלשתינים ייאלצו להסכים למדינה מפורזת, להתיישבות סביב ירושלים, לנוכחות ישראלית בבקעה ולנוכחות ישובים יהודיים אצלם".
24 ביולי 2013 ב- 00:48
קודם כל, לגמרי העלית חיוך על פני, שהיה בהחלט במקום בשעת שבירת שמירה שכזו.
הסיבה שאני לא מאמין שדרור יצליח אי פעם לחבר את עצמו לארכיטיפ הערבי, היא שהארכטיפ הערבי מורכב מהרבה מאוד חלקים, שרק מיעוט מתוכם קשור לפוליטיקה האקטואלית.
23 ביולי 2013 ב- 20:30
נועם, מנין הציטוט המופלא הזה?
23 ביולי 2013 ב- 23:15
24 ביולי 2013 ב- 18:22
תודה. גדול.
24 ביולי 2013 ב- 02:33 |
מומלץ להיכנס לקישור שעליו ממליץ נועם א"ס כדי להיווכח במעשה הרמייה העגום שלו בתגובתו הראשונה. עגום, משום שנהוג שהשקרן מרחיק עדותו, ואילו זה שלפנינו – מקרב אותה, שהרי הוא מפנה את הקוראים לאתר שבו אפשר לחשוף את השקר השקוף שלו:
וזה דבר השקר: שתיים וחצי השורות האחרונות בתגובה של א"ס, שעל פי אופן כתיבתן הן המשך הציטוט מהרשומה שהקישור אליה מובא לעיל, אחרי ה(…), הן פרי המצאתו.
בשום מקום לא כתבתי את המילים האלה – "הפלשתינים ייאלצו להסכים למדינה מפורזת, להתיישבות סביב ירושלים, לנוכחות ישראלית בבקעה ולנוכחות ישובים יהודיים אצלם". לא ברשומה הזאת ולא בשום מקום אחר.
אמנם ציינתי בהתייחסות לדברי נחמיה שטרסלר, במקום אחר ברשומה שממנה מובא חלקו הראשון (והמדוייק) של הציטוט, שאין שחר לטענותיו כי פירוז המדינה הפלשתינית והשארת התנחלויות בגדה מהוות פקטור בכל מה שקשור לזכות קיומה הכלכלית. זו כל טענתי. אתה מתנגד לפירוז וחילופי שטחים? זכותך, ואולי יש המון נימוקים טובים להתנגד לפרוז ונוכחות. כידוע יש גם שיקולים חשובים שאינם כלכליים. אבל למה שכלכלן מכובד ונבון כמו שטרסלר ינסה לעבוד על קוראיו החושבים ולשכנע אותם שהפרוז וגו' יביאו על מדינה פלשתינית את אובדן עצמאותה הכלכלית?
לא יתכן שכתבתי את השורות המצוטטות ברמייה, כי מזה שנים רבות שאיני חושב שזה ענייני לספר לנציגי הצדדים היושבים לשולחן המו"מ איפה צריך לעבור הגבול וכמה גדודים צריכים להיות בנקודה X או אם ואיך לערוך חילופי שטחים. מה שיחליטו יהיה מקובל עלי. אני בעד 242, בעד שטחים תמורת שלום, ואת דעתי השוללת את ההתנחלות כתבתי פעמים רבות.
א"ס ודומיו, שעולם אינם מפתיעים: תמיד משקרים.
השקר הוא ברירת המחדל של השמאל המדומה.
24 ביולי 2013 ב- 12:08
"לפני שקיבל אבו מאזן את החלטתו, זימן קרי 11 שרי חוץ ערבים, רובם ממדינות המפרץ ובראשם סעודיה, כדי לקבל את תמיכתם לצעדיו. התעמקות בפרטי הפגישה הזו, שלא זכתה לכיסוי תקשורתי רב, מגלה כי על סדר יומה עמד גם המצב במצרים והראיה לכך היא שמיד לאחר הודעת קרי, יצא עבדאללה מלך ירדן לביקור בקהיר, והוא המנהיג הראשון שעושה זאת מאז ההפיכה שהפילה את הנשיא מורסי. מה הקשר בין המצב במצרים ובין חידוש השיחות בין ישראל לפלסטינים? האם קיים מכנה משותף המחבר בין מדינות המפרץ, ארה"ב, ישראל, והרשות הפלסטינית?
[…]
"כאשר הנהגת האחים המוסלמים במצרים נמצאת בכלא, והנהגת חמאס נצורה בעזה, הגיע הזמן להדק את הסגר על חמאס באמצעות שיתוף פעולה עם ישראל. כזכור, מורסי ניצל את המלחמה האחרונה בעזה כדי לקבל תמיכה אמריקאית, כשדרש הפסקת אש בין ישראל וחמאס, ומיד לאחר מכן יצא בהכרזתו המפורסמת שבה הכריז כי הוא מעל החוקה. אגב, הכרזה זו סימנה את התחלת הסוף של שלטונו. באותה צורה סעודיה מנצלת היום את המו"מ הישראלי פלסטיני כדי להשיג תמיכה אמריקאית להפיכה הצבאית המפוקפקת במצרים. כשם שמורסי הקריב את חמאס תמורת תמיכה אמריקאית בהצהרה החוקתית הטוטליטרית, כך מקריבה סעודיה את אבו מאזן כדי לקבל את תמיכת האמריקאים במעמדה באזור ובשלטון החדש במצרים.
[…]
"הסכמת אבו מאזן לחדש את המו"מ מספקת תמיכה נוספת לציר האמריקאי שקם לתחייה אחרי ההפיכה הצבאית במצרים. כך חזרה מצרים לחיק המדינות המתונות כשהיא מחזירה לשלטון גורמים ממשטר מובארכ. יתר על כן, זוהי הזדמנות פז להעמיק את הפילוג הפנים פלסטיני, ולהכות את חמאס בגבה. לצעד זה אין כל קשר למדינה הפלסטינית ולהפסקת ההתנחלויות, מאחר ולממשלת המתנחלים הישראלית אין שום כוונה לוותר עליהן.
[…]
"חידוש המו"מ אין בו שום בשורה, מאחר ואין כל קשר בין המניעים הפוליטיים שעומדים מאחוריו לבין עתיד העם הפלסטיני. הוא משרת את הרשות הפלסטינית ואת הפת"ח מחד, ואת ממשלת נתניהו ומפלגתו הימנית מאידך, אבל אינו משרת כלל את העם הפלסטיני, ובסופו של דבר גם לא את העם הישראלי."
http://heb.daam.org.il/%D7%94%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%A9%D7%9C-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%91%D7%95-%D7%9E%D7%90%D7%96%D7%9F/
25 ביולי 2013 ב- 00:03
"למה שכלכלן מכובד ונבון כמו שטרסלר ינסה לעבוד על קוראיו החושבים"?
"איני חושב שזה ענייני לספר לנציגי הצדדים היושבים לשולחן המו"מ איפה צריך לעבור הגבול… מה שיחליטו יהיה מקובל עלי".
"אני בעד 242, בעד שטחים תמורת שלום, ואת דעתי השוללת את ההתנחלות כתבתי פעמים רבות".
מאז שהתראיין עזמי בשארה אצל ארי שביט ניתנה ההתראיינות אצלו לציונים בלבד. קטעי התגובה הזו – התגובה הכי ציונית שקראתי בחיים שלי – הינה ההוכחה כי מה שמכונה שמאל במדינה הציונית מסוכן יותר לעם הפלסטיני מאשר כל מתלהם ממה שמכונה ימין. ההצהרות החלולות האלה, לא רק של שטרסלר, ארי שביט ודומיהם, אלא של כמעט כל כותבי המאמרים בהארץ המשדלים קוראים תמימים (בוודאי לא חושבים) לתמוך במה שמכונה מו"מ לשלום עם מה שמכונה, בזדון! נציגי העם הפלסטיני, ולהשתלח בתושבי ההתנחלויות במקום בניצן הורביץ המטיף נגדיהם אך שולח את ילדיו (או נכון יותר, ילדי אחרים) להתגייס לצבא הציוני, הנה פורענות ציונית ע"פ כל הגדרה.
עמירה הס: "ההבטחה הגלויה היחידה שנתן קרי היא הזרמת כספים לעידוד הכלכלה הפלסטינית – מין תוכנית מרשל. …תוכניות פיתוח שאפתניות… מנהל קרן ההשקעות הפלסטינית ומקורבו של עבאס. מימוש, אפילו של שלבים ראשוניים של חלק קטן מהתוכנית, ירחיב ויבסס חומרית את חוגי המעמד הבינוני־גבוה: …יועצים כלכליים ושכירים בחברות ייעוץ בינלאומיות.
“עידוד המגזר הפרטי” היתה מנטרה שליוותה את תהליך אוסלו מחיתוליו. …אנשי פתח בכירים… לכמה מהעשירים הישנים והמתעשרים החדשים היה גם תפקיד פוליטי חשוב במו”מ עם ישראל. הזהות שנוצרה בין הנהגה פוליטית לאנשי מפתח במגזר פרטי, שהאינטרסים הכלכליים והפרטיים שלהם היו תלויים בשמירה על השקט, הגבילה מראש את עמדת הצד הפלסטיני במו”מ ויכולתו להתמודד כראוי עם הפקעות האדמות, הרחבת ההתנחלויות והגבלות התנועה.
…אין פרטנר ישראלי רציני… אבל עוד כמה חודשים או שנים של שקט אפשרי, שיספקו המו”מ וכספים מחו”ל, ייטיבו מאוד עם חוגי המגזר הפרטי שמקורבים להנהגה הפלסטינית, ולעסקים חובקי העולם שלהם".
מתוך: הנחיות האיחוד האירופי אפשרו לעבאס לומר "כן" לקרי – עמירה הס
http://www.haaretz.co.il/.premium-1.2076792
מול הקואליציה הקולוניאליסטית על משת"פיה ניצבים מרבית אזרחי העולם המערבי והערבי. הלחץ של אזרחי אירופה על ממשלותיהם – הממשלות האלה לא ששות הרי לפעול נגד המשטר הציוני – הוא זה שהכתיב לממשלות להכנע לחלק מדרישותיהם להחרים את המדינה הציונית כולה. החרמת ההתנחלויות בלבד משרתת למעשה את מזימותיהם של הציונים ממרצ ועד נתניהו: להבדיל בין שני משטרים שונים לכאורה. זה שבשטחים – אפרטהייד, וזה שבתוך מה שמכונה ישראל הלגיטימית – דמוקרטיה.
הקיצונים משמאל ומימין הולכים ומתרבים. לא רחוק היום בו יצטרכו גם גדולי תועמלני השלטון, כל שלטון, לשנות את הגדרותיהם למונחים אלו. באירופה התאחדו זה מכבר מה שמכונה הקיצונים מימין ומשמאל כדי להחרים את המשטר הציוני. גם בישראל לא ירחק היום ובו תוכר ההכרה כי אין ימין מול שמאל, יש מאבק בין תומכי משטר ובין מתנגדי משטר. במאבק המשותף הזה גם רוב הפלסטינים בין הנר לים ובפזורה, גם השמאל היהודי האנטי ציוני, יצטרפו לדרישה המחודשת להעמיד את פושעי אוסלו2 לדין – והמהדרין מוסיפים שריפתו והשלכת עפרו של הסכם הכניעה לים ושתייה בכפייה ממימי אותו ים – במידה ולא יצליחו למנוע את ההסכם בדרכים אחרות.
24 ביולי 2013 ב- 02:44 |
ואגב, אותו א"ס גם כותב בתגובתו ש"שני ציונים" מתנחלים וכו' מדברים על בד"ס מאחורי גבו. על כך שתי הערות: האחת: איני יודע מה בקשר לדרול, אבל אני מעולם לא הגדרתי את עצמי כציוני. והשניה: עברתי על כל התגובות כאן, ומצאתי רק אחת, שבה לא מדברים על בד"ס מאחורי גבו. מדובר באחד נחום שכותב את המילים בנות האלמוות הבאות: "היי, נער גבעות שמאלני! מגניב".
24 ביולי 2013 ב- 12:48
נועם א"ס,
מה באים להוכיח כל הציטוטים האלה מדעם, חוץ מיכולתך ללחוץ על מקשי ההעתק וההדבק? איך הם שייכים לטענה המוכחת שלי בדבר היותך זייפן ושקרן?
24 ביולי 2013 ב- 13:47
אפשר להגיד. אסביר: עכשיו לא 1995 (אוסלו ב') ולא 2000 (קמפ דיוויד), ואני, בתור אשכנזי תומך דעם, מבטיח לך שהפעם אני לא הולך לאכול שום חרטא מז'אנר ציונים מספרים לעצמם כמה הם "בעד 242, בעד שטחים תמורת שלום, ואת דעתי השוללת את ההתנחלות" – בלי וויתור אמיתי על שליטה, על זכויות יתר, על שליטה כלכלית, בלי וויתור על *כוח*, תהיה בטוח שאני, לכל הפחות, אחליט שזה דווקא כן "ענייני לספר לנציגי הצדדים היושבים לשולחן המו"מ איפה צריך לעבור הגבול וכמה גדודים צריכים להיות בנקודה X או אם ואיך לערוך חילופי שטחים", ושמה שיחליטו ממש לא יהיה מקובל עלי. בלי שחרור מיידי של כל הילדים הכלואים והמעונים במרתפי צבא הטרור הציוני, בלי שחרור כל האסירים המנהליים הכלואים במרתפי צבא הטרור הציוני, בלי שחרור מיידי של כל האסירים הפלסטינים הכלואים במרתפי צבא הטרור הציוני, בלי שחרור מיידי של מעיין אל-כוס וקרקעות נאבי סלאח, בלי שחרור מיידי של הקרקעות הגנובות ע"י חומת ההפרדה, בלי הפסקה מיידית של הטיהור האתני בהר חברון ובצפון הנגב – אני מבטיח לך שלפחות ממני אתה תזכה ל"אורגיה מוחלטת של ליבוי שנאה וחרחור מלחמה", ואתה יכול להמשיך לנפנף ב"דעתך השוללת את ההתנחלויות", בתמיכתך ב-242 ובעוד איזה מספרים שלא עולים על דעתך. בלי שום "הונג קונג" ושום "סינגפור" – אתה תחזיר לאנשים את מה שגנבת מהם, ואז תבוא לדבר איתי על "שלום".
24 ביולי 2013 ב- 15:15
נועם א"ס,
מה שאני לא מצליח להבין הוא, למה אתה צריך לייחס לי מחשבות שאינן שלי באמצעות תרגיל רמייה שפל ועלוב כל כך? ואחרי שעשית זאת, איך אתה מעלה על דעתך שמישהו יכול לייחס אמינות כלשהי להודעתך שאתה "אשכנזי תומך דעם", או לייחס חשיבות לדעה פוליטית כלשהי שאתה מביע? עליך להבין שמשעה שהוכחת את עצמך כשקרן, אתה פסול לעדות בכל עניין מוסרי. פשוט איני מאמין להכרזותיך הקלישאתיות בדבר הילדים הכלואים והמעונים, אני חושב שאתה מזייף רגשות כשאתה מדבר בשם האסירים הפלשתינים. אין לי ספק שאתה מעתיק מאיפשהו את דבריך בדבר הטיהור האתני בהר חברון. אתה רוצה התייחסות רצינית לדבריך? קודם כל תודה בשקר ובזיוף שנתפסת בהם לעיני כל, ותתנצל.
24 ביולי 2013 ב- 16:05
שום שקר ושום זיוף. אני אומר לך את זה כטובה, בהנחה ש-"האינטרסים של הפלשתינים זהים לגמרי לאינטרסים של הישראלים: שלום והסדר, שלווה ושגשוג", וש-"לכל ידוע שאת האינטרסים האלה ניתן להשיג רק במשא ומתן בין מנהיגי שני העמים, שיהיה מלווה מטבע הדברים בפשרות קשות ובוויתורים כואבים": אל תאמין לי. תאמין למה שאתה רוצה. אבל למחשבות שלך "בעד 242, בעד שטחים תמורת שלום", שאינן המחשבות שאני ייחסתי לך באמצעות תרגיל רמייה שפל ועלוב, אין שום משמעות ושום קשר ל"שלום והסדר, שלווה ושגשוג", ודעתך "השוללת את ההתנחלות" לא תשיג לך את אף אחד מאלה. לעומת זאת, לקישור (השפל והעלוב) שאני עשיתי בין "מה פתאום שעם אחד (הפלשתיני) יכריע בשאלה הנוגעת לשטחים של עם אחר (הישראלי)" לבין "אייל גרוס כבר יודע שהפלשתינים ייאלצו להסכים למדינה מפורזת, להתיישבות סביב ירושלים, לנוכחות ישראלית בבקעה ולנוכחות ישובים יהודיים אצלם (השאלה נוגעת למאות אלפי אזרחים ישראלים המתגוררים בשטחים, אז ברור שמותר לאזרחים ישראלים להביע דעה בקשר אליהם)" – יש את כל הקשר ל"שלום והסדר, שלווה ושגשוג". לפרטים עקוב אחרי התפלגות קולות הציונים תומכי 242 במשאל העם הקרוב על שחרור ברגותי, התפלגות קולות הציונים תומכי 242 במשאל העם הקרוב על החזרת אדמות וולאג'ה לבעליהן, והתפלגות קולות הציונים תומכי 242 במשאל העם הקרוב על הוצאתה להורג של תוכנית פראוור בתלייה בידי תליין תימני, שריפתה והשלכת עפרה לים.
25 ביולי 2013 ב- 10:58
https://www.facebook.com/events/366838200111171/?notif_t=plan_user_joined
24 ביולי 2013 ב- 18:48 |
"שום שקר ושום זיוף," אתה פותח וכותב.
אז נא לקרוא היטב:
את המשפט הבא:
"הפלשתינים ייאלצו להסכים למדינה מפורזת, להתיישבות סביב ירושלים, לנוכחות ישראלית בבקעה ולנוכחות ישובים יהודיים אצלם".
כתבת אתה. לא אני.
ולמרות זאת הכנסת את המשפט הזה בתוך המרכאות, בהמשך לציטוט מדברים שאני כתבתי, כדי ליצור מיצג שווא מטעה, שקרי ומזוייף.
גם שקר וגם זיוף. ואתה ממשיך להתבוסס בשקר ואף מעמיק לשקוע בביצה.
אין לי דיבור עם שקרן מועד.
21 ביולי 2013 ב- 16:38 |
מדהים, לא פחות. תודה על הפוסט
אפשר להתלוצץ הרבה על המפגש אבל קודם ברצינות
הסגרגציה: בישראל נהוגה סגרגציה מוכתבת ושיטתית מאד בין יהודים לערבים. וזה לא משנה שפעם עזתים עבדו אצל מושבניקים בצפון הנגב והם נשארו חבאייב (אהובים). כל יוצאי הדופן לא משנים את ההבנייה של היעדר מפגש אזרחי בין הקהילות השכנות או המעורבבות גאוגרפית. אז כשדרור אומר : "התחברתי לפועלים הפלסטינים, הייתי יושב איתם ואוכל. " אנחנו יכולות לראות למה הממסד הציוני כל התאמץ וממשיך ומתאמץ שתהיה סגרגציה ושיהיו סנקציות על מי שתחצה את הקווים…
ההודיזציה של שני דורות לפחות מקרב יוצאי צבא יהודים: בלי שאני עצמי הייתי אי פעם בהודו, שמעתי וגם כתבתי על זה בעבר, חוויות של יוצאי ומכורי הודו. כמובן שיש לתופעה יותר מהסבר אחד. אבל לדעתי ההשחתה הנפשית שבנות ובני שמונה עשרה עוברים בצבא, מי ברדיפת ילדים, מי בצפייה טכנולוגית והכוונת חיילים לביצוע הרדיפה ומי שסתם נדפק באיזה בסיס מכוער ואלים – מכוונת אותם היישר להודו. ז ה מספיק רחוק כדי לאוורר חלק מהנפש, הסמים עוזרים להקהות את התחושות למי שרוצה ויש עוד חלקים בהסבר, אך אעצור כאן. דרור יוצא דופן מאד שם, גם כי הצבא שלו כבר היה סרוב והתנגדות. אבל היוצא מין הכלל כאן, מעיד על הכלל.
שוב תודה על המסע האמיץ לרחובות, ולדרור – תמשיך
21 ביולי 2013 ב- 18:15 |
ד"ש.
21 ביולי 2013 ב- 21:41 |
זה היה מעניין. מציצני במידה, מגרה במידה. והשאיר טעם לעוד.
מה שמשעשע אותי זה לחשוב שיהיה פה עכשיו באתר פוסט בלי תגובה ארוכה ומלאת ציטוטים של דרור בל"ד…
22 ביולי 2013 ב- 00:02 |
🙂
22 ביולי 2013 ב- 01:02 |
מרוב שטיפות מוח ושימוש בחומרי הלבנה לכתמים שלא יורדים במכונת התעמולה, קשה למצוא בני נוער ברמה המחשבתית של דרור, ברמה המוסרית שלו.
כאן אסור לחשוב ! סטופ !
מה מגדיר את היהודי בכל אחד כאן ? מי ישראלי ? אנחנו מחוברים לעצמנו? לעולם ? זה לזה ?
האיש מדבר צדק לכל. פשוט ונכון. זווית ראיה פלשתינית היא מצוה תלמודית ליהודי, לראות קודם כל מנקודת ראות של הזולת, והפלשתיני הוא זולת משמעותי.
יש לו ארץ, עם, אסון, גירוש, פליטים, רדיפה, והיום גם סיפורי פוגרום.
22 ביולי 2013 ב- 06:21 |
תודה לכל המגיבים/ות ולכל המתעניינים/ות.
1. יוסי – גם לדעתי קצר מדי. הדבר נובע, להערכתי, מנסיון של עפרי וגל לפרוס את מרחב תוכן הראיון לכמות גדולה יותר של שאלות הכוללות נושאים רבים יותר וקבלת תשובות קצרות יותר – כנהוג, כנראה, אצל מראיינים מנוסים – לעומת נסיון שלי – כנהוג, כנראה, אצל מרואיין בלתי מנוסה – לצמצם את מס' הנושאים לאלו אותם אני מעוניין להדגיש ע"י מתן תגובות ארוכות ומפורטות יותר. כך יצאנו שלושתינו מהראיון כשחצי תאוותינו בידינו.
תופעת הלוואי של התנהלות זו היא משפטים סתומים ולעיתים אף תמוהים – תחיליות של תשובות אותם יהיה צורך לפרש במידה שלא הובנו/יובנו כהלכה. כשם שסמכתי על החוש העיתונאי המפותח שלהם שידע לשאול את השאלות המעניינות את הקוראים/ות (אותי סיקרן בעיקר מה הם עומדים לשאול אותי, לא היה לי שום עניין בחשיפה שאינה מעבירה מסר פוליטי) כך הם בוודאי סמכו עלי שאדע להבהיר ולפרט את מה שלטעמי דורש הרחבה. ראה להלן.
2. יעל חבר – ראי מאמר מפורט בנושא זה Azmi Bishara. Suing for war crimes
השחרור, ולו חלקי, מעריצות המדינה והממסד אינו יכולת אלא סדר עדיפויות המבוסס על פריוילגיה. ראי להלן.
3. מצי"ק – מגיב ציוני קל דעת. השווה תגובתך להתבטאותו הבזוייה של הפשל"ק יריב אופנהיימר: "שיתוף הפעולה של אלקין עם גורמי ימין קיצוני מסוכן יותר מהשתתפות חברי כנסת במשט המרמרה".
4. כותב הרשימות (בין היתר) הדגול יגאל סרנה – שמח מאד שקראת והתעניינת.
5. אורי – אתה באמת ובתמים קורא לדיון ענייני לאחר תגובה שלא הייתה מביישת את אחרון המצי"קים? בוא נלך על זה. מה אתה מנסה להוכיח (או לנתח)? "דרור בל"ד הוא בעצם לוזר – שומר על אתר בנייה – ששונא את המצליחנים ודרך מחשבה פוליטית רדיקלית הוא איכשהו מרגיש שאולי הוא נעלה עליהם", וזאת לאחר שהמראיינים ציינו כי מה שסיקרן אותם הוא האפשרות של חיים עצמאיים, בלי שום צורה של השתלבות במערכת, מתוך שלילה מוחלטת של כל מה שמסביב – כלומר של הציונות ושל מדינת ישראל.
שים לב שהקריטריונים שלך להצלחה שונים לחלוטין מאלו של אילני וכץ, אבל אפילו לפי הקריטריונים שלך אינך יכול להוכיח כי לא הצלחתי. לי הייתה ועדיין ישנה את הפריוילגיה להרוויח שכר מינימום. אני לא רוצה להרוויח יותר משכר מינימום היות ואני יכול להרשות לעצמי להרוויח שכר מינימום והיות ואיני מעוניין לתרום לא מכספי לטובת מיסי המדינה הציונית ולא מכישוריי לטובת אזרחי המדינה הציונית. המחשבה הפוליטית הרדיקלית לדידך אינה אלא הסירוב החברתי עליו מדברים מאיר עמור ותהל פרוש.
אין לי שום עניין לחוות דעה או להתערב בענייניהם הפנימיים של המצליחנים למיניהם כל עוד הצלחתם אינה גורמת ללוזריותם של אחרים – למשל אלו המרוויחים שכר מינימום כברירת מחדל. והרי לא כל אחד רוצה או יכול לוותר על חיי משפחה, על ילדים, על עבודה, לאיים בתביעה על המעסיק ולהסתלק להודו בכל פעם שמתחשק לו. ישנם אנשים הנאלצים לעבוד משמרות כפולות היות וצו הריסת ביתם תלוי ועומד, ואם לא ישלמו אלפי שקלים מדי פעם – פרוטקשן לכל דבר ועניין – יבואו הפורעים הציונים ויחריבו את ביתם. הם גם חוששים לתבוע את המעסיק המפר את זכויותיהם שמא יפוטרו, וממילא אין להם אמון בבית המשפט הציוני. כשמצליחנים מסוג זה אכן מצליחים, וזאת תוך כדי ניצול הפריוילגיות שלהם (מי בנה להם את הבית הגדול ויפה שלהם? על חשבון מי הוא נבנה? של מי האדמות עליהם נבנה?) אין בליבי כל אהבה כלפיהם. זו לא שנאה, זה בוז. את רגשות השנאה האוכלת את הלב מרגישים כל אלו הסובלים במישרין מהפורענות הציונית.
אבל לא את תחושותיי ניסית לנתח, אלא את מה שאתה מכנה עליבותה של הרדיקליות האנטי-ציונית של יהודים בישראל. הבוז כפי הציונים אינו פסיכולוגי ואינו אישי אלא סוציולגי-פוליטי. מסעך הארוך מאד בהודו, כמו גם נסיונך לחיות מחוץ לעולם הקפטיליסטי ה"מיינסטרימי" ושאר הניסויים שעשית על עצמך אינם תנאי מספיק כדי להגיד משהו על אותה עליבות לדידך. הדיון בעליבות צריך להיות פוליטי – מהן הסיבות הפוליטיות לדעתך לעליבותה לכאורה של הרדיקליות האנטי-ציונית.
6. "פה בישראל נורא חם לי בקיץ. ואת האנשים אני לא אוהב. אז היה לי תירוץ לעזוב – אמרתי שאני עוזב כי חם לי."
וכן:
"אז גרתי בכפר קטן בעמק בהימלאיה יחד עם אחרים – ישראלים, צרפתים, גרמנים. ואלה כולם שונאי ישראל. חלקם שונאים את הישראלים בהודו, וחלקם ממש אנטישמים. אבל היתה לי שפה משותפת איתם…".
אלה הן שתי דוגמאות בהן רציתי להעביר מסר ולכן הרחבתי. התגובה התקצרה בעריכה. לא צויין כי מדובר באוקטובר 2000, זה שבא אחרי קיץ 2000, ואחרי שהבנתי כי שום דבר טוב לא הולך לקרות כאן בשנים הקרובות ושעדיף לעזוב הכל – עסק די מצליח, בת זוג הרוצה משום מה לגדל ילדים במדינה הציונית, וחיים מעיקים אך סבירים עבורי – ולהסתלק. לך תסביר באוקטובר 2000 לציונים שאהוד ברק הוא ראש הנחש ושצפויות להם שנות חורבן כלכלי ויישום איומים כמו מה שנלקח בכח יוחזר בכח ועד שלא יהיה שקט בראמאללה לא יהיה שקט בת"א. אז בא שרון גל ושאל אותי מה עשיתי בצבא. עניתי לו שחם לי ושיעזוב אותי וגו'.
בהודו, תחילת שנות האלפיים, כשהגיעו סיפורי הזוועות גם לשם, אף אחד, אף אחד, לא אהב את ישראל ולא את הישראלים. היו כאלה שסלדו מהתנהגותם שם, היו אחרים ששנאו אותם גם בהקשר הפוליטי, ושנאו יותר מהכל את בוש, והיו גם מעטים שחשדתי בהם כי הם אנטישמים עקב תמיכתם בלה-פן ושאר אמירות שאינן קשורות לישראל במפורש. הבוז האולטימטיוי בדרך כלל היה בשפה הצרפתית. המילים אותן הבנתי היו בוש, שרון, ישראל, אמריקה, קטסטרוף. טון הדיבור לא היה אוהד. הסברים של צרפתים אחרים – ידידי פלסטין – רמזו לחשד באנטישמיות ע"פ אותם פרשנים. אז גם התחלתי להבין את חשיבות הצורך בהמשגה אחרת לגבי יהודים-ישראלים ונאחזתי במילה ציונים, וזאת על מנת לעמוד על ההבדל בין יהודים לבין ציונים.
22 ביולי 2013 ב- 09:59 |
והנה התגובה… גדול (ולא בצחוק). תודה דרור.
22 ביולי 2013 ב- 10:43 |
דרור, אני כ"כ דומה לך (אני מרגיש) ועברתי מסלול חיים לא כ"כ שונה ממך. נכון – לא הלכתי עד הסוף עם השמאלנות הרדיקלית (התהפכתי ונהייתי שוב ציוני לאחר כשנתיים של דיעות דומות מאד לשלך), עם חוסר ההשתלבות במערכת (בסוף עבדתי בחברת הייטק, עשיתי MA, אני עכשיו מחפש לעשות דוקטורט. אני כן בסוף מנסה "להשתלב" במערכת), ואפילו עם הודו (הייתי שנתיים. רציתי לחזור, כמוך, בכל פעם שמתחשק לי, ולחיות שם תקופות ארוכות, אבל לא עשיתי את זה).
בקיצור, אני דומה לך בהרבה דברים. גם אני אוהב להתנגח באנשים, לריב איתם.
אני מזמין אותך לנצל את הבמה הזאת לא ללכת למקום המוכר לך, ודוקא כן לחפש את הפסיכולוגיה בתוך ההתנהגויות האלה. אני מכיר אותך היטב, כי אתה דומה לי. והדמיון הוא פסיכולוגי. ולכן אתה יודע שאני צודק.
נכון, זה מסע מפרך, המסע הפסיכולוגי, ונכון – אתה עושה אותו 100% לבד (אין מחיאות כפיים, כמו במסע ה"פוליטי הרדיקלי" כל פעם שאתה כותב תגובה ארסית). והכי קשה להביט פנימה. הכי קל לעטוף את הכל ב"פוליטיקה" ולא להסתכל ולשאול את עצמך – למה אני מתנהג ככה? מה זה נותן לי? איך אני ממצב את עצמי ולמה? אילו חוויות בחיי גרמו לי להתנהג איך שאני מתנהג? איך הפוליטיקה עוזרת לי להרגיש משמעות בחיי, ומה מתוך כל זה מבוסס על שקר, ומה אמיתי? יכול להיות שבירור עצמי יגלה לך שהכל 100% אמיתי, אבל כמו שאהוד ברק כנראה רוצה להיות ראש הממשלה שוב כי (אולי) כבר לא עומד לו הזין בגיל 70, כך גם אתה מעדיף להיות דרור בל"ד מאשר דרור הרגיש והפגיע.
זהו, אני מפסיק עם הטיפול הפסיכולוגי. קח את עצותי בחינם, תנזוף בי שאני מתמקד בפסיכולוגיה ולא בפוליטיקה. תצטט את אוה אילוז, תלעג למה שאני אומר ותגיד שאני פסיכולוג בגרוש. גם זו דרך להתמודד.
או שתענה לעניין ונמשיך לבחון את זה, אונליין, מול רדיקלים שקוראים אותנו. זה יכול להיות הטיפול ה(פסאודו) פסיכולוגי הכי הזוי שאי פעם היה בבלוגוספרה. כולם ידברו על זה… וגם זה משמעותי לנרקיסיסטים בודדים כמונו 🙂
22 ביולי 2013 ב- 21:11
אני מציע שהפוסט הבא יהיה "הוידוים של דרור". חבל שעופרי וגל לא הביאו אתם צלבים לנשק. או דרור המסכן, יתום תועה, גולה חסר בית, מכתב ללא מען. לך אל האור הבוקע מהמקרר LG חמש שנות אחריות. או נשמה מעונה, אדם שלא עשה ביטוח רכב לא יודע אושר מהו!
22 ביולי 2013 ב- 23:11
אורי, בקשר לדוקטורט שלך, עניין אותי, למה אתה מתנהג ככה? למה אחרי חברת ההיי-טק וה-MA החלטת על דוקטורט? אתה לא רואה פה רצף תסמינים מוזר? מה זה נותן לך? מה בחיים שלך גרם לך להתנהג ככה? איך אתה ממצב את עצמך? למה? מה מתוך התארים האלה גורם לך להרגיש משמעות בחייך? מה מזה מבוסס על שקר? מה אמיתי? יכול להיות שבירור עצמי יגלה לך שהכל 100% אמיתי, אבל יכול להיות שנגלה שאתה מעדיף להיות ד"ר אורי מאשר אורי הרגיש והפגיע.
24 ביולי 2013 ב- 00:02
שאלות מצוינות, נטליה. אכן יש הסבר לכל הדברים הללו, וזה אכן דפוס התנהגות בעייתי שקשור ישירות לפסיכולוגיה שלי (ולא רק לסוציולוגיה של הכיבוש ופשעי הציונות, באופן פלאי). אם היה נראה לי שאת באמת מתעניינת ולא סתם לועגת לי, הייתי גם בשמחה נפתח ועונה לך 🙂
24 ביולי 2013 ב- 07:38
רק רציתי להדגיש שהפסיכולוגיה "נכונה" תמיד, אבל הופכת לכלי שעושה פתולוגיזציה לדברים רק כשהדעות הסוציולוגיות-פוליטיות של המושא הן "חריגות". רק אז שולפים כל מיני "אז מה אבא שלך עשה לך בגיל 5". כשאתה עושה דוקטורט לא שולפים את זה. במלים אחרות – אותו שימוש קלוקל בפסיכולוגיזציה, שאתה לא הראשון שמגייסו דווקא למקרים "חריגים", נושא, למרבה האירוניה, אופי סוציולוגי-פוליטי, בדיוק בגלל העובדה שהיא מופעלת רק בתנאים סוציולוגיים-פוליטיים מסוימים (כלומר, כאשר מושא ההפעלה מביע פוליטיות "חריגות"). לכן כאבחנה אישיותית של ממש אין לאותה פסיכולוגיזציה משמעות. כמובן ששימושים אחרים, שמשלבים ניתוחים אישותיים וחברתיים, ונפוצים מאוד בספרי הסטוריה או במאמרים או בפוסטים, הם מעניינים מאוד, מפרים מאוד וכו', אבל האופן בו עשית זאת אתה, חיפוש "מתחת לבלטות" בגלל שהדעה הפוליטית "חרגה" לך מהמצפן, לא נופל בקטיגוריות האלו.
24 ביולי 2013 ב- 11:58
מחרה מחזיקה אחרי נטליה. ועוד תוספת: ההיסטוריה הפסיכולוגית אומרת מעט מאוד, אם בכלל, על נכונות העמדות שאליה היא מובילה. ולעתים דווקא היסטוריה פסיכולוגית "בעייתית" עשויה להוביל לעמדות נכונות ומדויקות, במקומות שבהם פסיכולוגיה "תקינה" מובילה לתפיסות שקריות. רוסו היה אולי פרנואיד ומיזנתרופ, אבל דווקא התכונות האלו סייעו לו לראות נכוחה צדדים מסוימים של המציאות החברתית שאחרים לא ראו.
22 ביולי 2013 ב- 10:18 |
ביולי בישראל?? אתה נורמאלי? ד"ש מאוסטרליה הקרירה
23 ביולי 2013 ב- 20:06 |
מדהים לגלות שמדובר בבן אדם אמיתי ולא תכנה שמחברת ציטוטים רנדומלים ומפרסמת. בדבר אחד לפחות הוא צודק – אין לו מה להיות אופטימי לגבי שאיפותיו בנוגע לציונות. היא כבר ניצחה. וכ(לשעבר) פועל בניין יהודי ארצישראלי אזרח המדינה היהודית ודובר העברית הרהוטה הוא הדוגמא האולטימטיבית עבור כך..
24 ביולי 2013 ב- 06:50 |
הפולמוס המרתק המתנהל כעת באתר ארץ האמורי (להלן הארץ) בין עמוס הראל וארי שביט (וראו גם את תגובותיו פורצות הדרך של יוסי ורטר) האם שליחתו של דרור בל"ד לאומן משרתת את האינטרסים הבטחוניים של ישראל ושל כלל היהודים בתבל אינה ראוייה כמובן להתייחסות כלשהי לגופן של הטענות, אך היא ראוייה להתבוננות כאשר בוחנים את דבריו של סמי שלום שטרית: "הציונות היא התגשמות האנטישמיות".
***
אחת מהביקורות הידועות על הארץ גורסת כי בהפצת הפרופגנדה הציונית בה נוטל הארץ חלק פעיל, ישנה חשיבות להחלטת העורכים לא רק למה שיופיע באתר אלא, ובעיקר, למה שלא יופיע בו. ובעוד שמובאים טיעונים לכאן ולכאן ("מסע כזה עלול לגרום לו לוותר על האבחנה הצבועה שלו בין יהודים וישראלים, המנוס האחרון שלו מפני הגדרת עצמו כאנטישמי", לעומת "הסיבה שאני לא מאמין שדרור יצליח אי פעם לחבר את עצמו לארכיטיפ הערבי, היא שהארכטיפ הערבי מורכב מהרבה מאוד חלקים, שרק מיעוט מתוכם קשור לפוליטיקה האקטואלית"), מתעלמים פרשננו לענייני בטחון היהודים ו/או היהודים-ישראלים ולענייני הארכיטיפ הערבי, בכוונת מכוון יש לומר, מהמונחים בהם השתמשו הן המראיינים – אנטי ציונים בניגוד להכפשות הבוטות של הראל ושביט – והן המרואיין.
אין שום קשר ליוסי גורביץ. אין לדעת מדוע התעקש אחד מעורכי הארץ לדבוק בפרשנות הגורסת כי מראיין שלא מזכיר את השם יוסי גורביץ כאילו לא יצא לידי חובתו, ומדוע עמיתו בחר להגיע לראיון כשבידו עט (או גרוע מכך – עיפרון) ואוסף דפים. תהייתי (העלולה להתפרש כביקורת בדיעבד(לכאורה)) הייתה מה אין לעורך – מכשיר הקלטה ו/או מחשב נייד ולא מה יש לו, וזאת בהנחה שהמטרה המשותפת היא למחוק את המשטר הציוני מהמפה.
אין שום קשר ליוסי גורביץ, ובכל זאת אין להפריז בחשיבות העלאת שמו של יוסי גורביץ כשבוחנים את נקודת המפנה בראיון. לפני שהוזכר – ללא כל משמעות לכשלעצמה – התאמץ הרושם בעיפרון(!) לצטט את דבריי במלואם ככל שניתן תחת האילוצים שהציב לעצמו בעוד המראיין השני – זה שהזכיר את שמו של יוסי גורביץ – קוטע את תשובותיי הארוכות במטרה (כך סברתי) לעבור לשאלה הבאה תחת האילוצים שהצבתי לו. לאחר שהוזכר – הנה יצאנו לידי חובתנו – התרשלו האוחז בעט ועמיתו. הספקו של הראשון ירד פלאים לכדי ציטוטי משפטים ראשונים מכל תשובה ואילו השני חיברם יחד כך שתמיד ניתן יהיה לומר כי הוצאו מהקשרם.
***
"הציונות נוכחת אצלו, אבל הוא היה גם מבקר מאוד חריף של הציונות המדינית. חשובה לי האבחנה בין יהודים לציונים, אחרת זה הופך להיות אנטישמיות. אז זה מה שלקחתי מעגנון, למשל מהביקורת שלו על ביאליק".
למרות המשפטים שכאילו נלקחו מתוך שלוש תשובות שונות, התאמצו חכמנו ופרשננו לענייני בטחון/ערבים, והמהדרין מבין עורכי הארץ מוסיפים פרשננו הפוליטי, למלא את החללים, הפערים, ואף את הסתירות שהועלו לכתב היד המקורי, לאחר שנמסרו בע"פ במשך דורות. על חשיבותו של עגנון כהיסטוריון ראו את הראיון המרתק הבא http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2072951
עגנון אכן ביקר את הציונות המדינית, ונכון יותר את עסקניה של ציונות זו, אך חשוב היה לו יותר לבקר את האובדן הצפוי למורשת היהודית אם ימשיכו פורעי השפה הציונית, בצוותא עם תועמלניה של הפורענות הציונית, להשתמש במורשת זו לצרכיהם, מה שלימים כונה העמלקיזציה של הציונות. פרשנים הבקיאים ברזי התלמוד אף הוכיחו במחקריהם כי עגנון צפה את נאומה של רות קלדרון עוד לפני שנולדה (והשוו עם האמונה הרווחת כי אותיות הא"ב נוצרו טרם בריאת העולם והיוו את אחד מיסודותיו).
למרות העריכה היצירתית, קל לראות כי רבי יהודה הנשיא, כמו גם עגנון, ביקשו לשמר הן על השפה והן על המשגתן של המילים והרעיונות הנוצרו ממנה. וכבר אמרו חכמינו כי אין מרואיין יוצא מידי חובתו האזרחית אלא אם שולל את הציונות מכל וכל ומזים כל חשד בציונותם של אחרים. ובעוד עגנון ומפרשיו השונים מבחינים בין ציונותו של הראי"ה קוק לבין זו של רות קלדרון, פרשננו לענייני בטחון\ערבים מטשטשים את ההבדלים בין אנטי-ציונות לבין אנטישמיות, בין יהודים ובין ישראלים, בין תמיכה במאבק לאומי הוא מאבק אזרחי צודק של העם הפלסטיני (בניגוד לטענתו של שביט כי רק מיעוט מתוך הארכיטיפ הערבי קשור לפוליטיקה האקטואלית). על כך בהרחבה במאמרה של חנין זועבי – לא אצטרף למחאה ציונית
http://saloona.co.il/blog/%D7%9C%D7%90-%D7%90%D7%A6%D7%98%D7%A8%D7%A3-%D7%9C%D7%9E%D7%97%D7%90%D7%94-%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA/
וכן בדיון ביני לבין איריס יער כאן
עוד על חשיבות המאבק האזרחי – מזרחי, פלסטיני, יהודי, חברתי או אחר – בדיון בין מאיר עמור לבין שיקו בהר כאן
https://www.facebook.com/meir.amor/activity/10151679564420067?og_perm_src=OPEN_GRAPH_SINGLE_STORY
ל"דעה" אחרת, ציונית, ראו את הטרילוגיה של סמולן
– כיצד הומצא העם הפלסטיני ? (2011)
– כיצד הומצאו האנטי-ציונים? (2012)
– האנטישמיות. כיצד תוכל ישראל לנצח? (1993, בצוותא עם רונן שובל)
***
לא ידעתי מי הם עורכי ארץ האמורי. די היה לי בידיעה כי אינם ציונים ואינם חשודים בציונות. ראוי לציין כי הם היו אנטי-ציונים מאד, ולמעט הפרת סדר אחת לא נרשמו אירועים בטחוניים מיוחדים. אף אחד לא ניסה לגנוב מצית, כולם איפרו במאפרה, ואפילו הפרת הסדר היחידה שנרשמה – שפיכת קפה על המפה הלבנה – תורצה ברצון הכן למחוק כל סממן ציוני מהמפה. המפה, שעוטרה בשני קווים כחולים המציינים את גבולותיה של פלסטין מהנהר ועד לים ובסמל הינדי רב עוצמה במרכזה, גם הוא כחול – צבעו של שיווה, אל ההרס, החורבן עד ליסוד והבנייה מחדש – המפה הלבנה נפלה קורבן לאנטי-ציונות שפורשה בטעות כאנטישמיות, עת ציטט עפרי אילני משורר פרסי מודרני שקרא בראיון עם ארי שביט, הארץ, למחוק את ישראל מהמפה, תוך כדי שפיכת מעט קפה – ארכיטיפ ערבי ידוע: חקקו חוק ציוני ויופר – במרכזה.
26 ביולי 2013 ב- 00:07 |
לא ידעתי שכל אדם בעל כישורים חברתיים דלים המשתמש ברדיקליות פוליטית כדי לכסות על זה אימפוטנטיותו הוא למעשה אישיות חשובה הזוקקת ריאיונות.
טוב, חנין זועבי כנראה פרצה את הסכר בשביל כולם.
27 ביולי 2013 ב- 22:57 |
דרור, מה זה פשל"ק?
28 ביולי 2013 ב- 17:37 |
פתאום זה הכה בי.
כל כך חשוב להיות "חכם" בשמאל. להפגין ידע רחב, להתנסח בבהירות.
אבל בפועל האדם הממוצע בפקולטות שלכם (סוציולוגיה ושות') הרבה פחות חכם מהאדם הממוצע בפקולטות שלנו (מדעי המחשב ושות'), ובכל זאת לנצח יתנשא השמאלן על ה"סאחי" שלמד הנדסה.
29 ביולי 2013 ב- 12:58 |
מה זה חוכמה?
30 ביולי 2013 ב- 01:26
אני מניח כי הכותב התכוון לחשיבה רציונלית, לוגית, לעומת "חכם" – להפגין ידע רחב, להתנסח בבהירות, כך לטענתו השמאל מגדיר את החכמה.
לא ברור מה הגדרת הכותב למונח שמאל, מדוע דווקא בעת קריאת שורות אלה הכה בו הדבר, מהי אותה התנשאות עליו הוא מדבר, ומדוע הוא משתף אותנו בהרהורי ליבו ללא שום קשר לכל מה שנכתב (ראיון+תגובות) לעיל.
30 ביולי 2013 ב- 08:39
להתנסח בבהירות? שמאל? פקולטות למדעי הרוח? נו באמת.
30 ביולי 2013 ב- 13:18
נראה לי שהכוונה היא שמהנדסי התוכנה הסאחים בונים מאגרים ביומטריים, ואילו אנשי מדעי הרוח וכו' מפרקים אותם (או למצער מנסים לפרק). לגבי חכמה – beyond me ("הרואה את הנולד"?)
30 ביולי 2013 ב- 15:21
נראה לי שמהנדסי התוכנה ה"סחים" יודעים לבנות לא רק מאגרים ביומטרים, אבל גם את הבלוג הזה שאנשי מדעי הרוח משתמשים בו כדי לאוננות הפסאודו-אינטלקטואלית שלהם, וכדי להרגיש נעלים איכשהו על מהנדסים שיודעים הרבה הרבה יותר מהם, לפעמים אפילו על פוליטיקה, היסטוריה, סוציולוגיה, וכל נושא שאנשי מדעי הרוח מתהדרים שהם "מומחים" בו.
וכדי שלא יחשדו בי, אני בוגר מדעי הרוח – רחוק מלהיות מהנדס או מדען…
30 ביולי 2013 ב- 17:19
תראה, אם נראה לך אז נראה לך. ואם לפעמים, אז לפעמים.
30 ביולי 2013 ב- 17:26
זה ברור לגבי כל טענה של כל אחד, אבל זה עדיין לא מבטל את הטיעון שלי.
מדעי הרוח מוציאה כמות בלתי-נגמרת של שחצנות והתנשאות. אני בספק אם המחלקה ללימודי דוקטורט בפיזיקה ב-MIT מכילה כ"כ הרבה אגו וחשיבות עצמית כמו הקפיטריה של גילמן. אבל אני יכול לנחש איפה אפשר יהיה למצוא יותר חכמה, עומק מחשבה, חדות, מקוריות ותרומה לאנושות…
וכן, נטליה, אני רק יכול לנחש, וזו רק דעתי, ואת נורא חכמה ושנונה… 🙂
30 ביולי 2013 ב- 17:29
אני מבקש להקדיש את השיר הגאוני הזה של אויגן גורמרינגר, מזרם השירה הקונקרטית הגרמנית בשנות השבעים (תרגום של בנימין הרשב), לאנשים הטובים בוורדפרס שבנו את הפלטפורמה של הבלוג הזה בשביל שיהיה לי איפה לאונן.
שם השיר: "אין שגיאה במערכת" –
אין שגיאה במערכת.
אין גשיאה במערכת.
אין גישאה במערכת.
אין גיאשה במערכת.
אין גיאהש במערכת.
אין גיאהב שמערכת.
אין גיאהב משערכת.
אין גיאהב מעשרכת.
אין גיאהב מערשכת.
אין גיאהב מערכשת.
אין גיאהב מערכתש.
שאי ןגיאה במערכת.
אשי ןגיאה במערכת.
איש ןגיאה במערכת.
אין שגיאה במערכת.
30 ביולי 2013 ב- 17:31
I rest my case
31 ביולי 2013 ב- 10:24 |
"בפועל האדם הממוצע בפקולטות שלכם (סוציולוגיה ושות') הרבה פחות חכם מהאדם הממוצע בפקולטות שלנו (מדעי המחשב ושות'),"
לא מדוייק.
האדם הממוצע המתקבל ללימדוים בפקולטות הללו אולי פקיח יותר. אולי. אבל יש לימודים המרחיבים דעתו של אדם, ויש שלא כ"כ. כמו שיש מקצועות שמטפישים את האדם, ויש לא כ"כ (הצבא למשל מצטיין בלהפוך צעירים מוכשרים למבוגרים ממש מטומטמים)
גם לימודי המקצוע – ולרבים מדעי המחשב אינם אלא לימודי מקצוע – מייצרים לא אחת בוגרים צרי אופקים וטיפשים יותר מכפי שהיו כשהחלו ללמוד.
(אז נכון, בכל תחום רבים אוכלים הקליפה וזורקים את התוך, והעדרה של השכלה מדעית במדעי הרוח הוא מחדל נורא, אבל היהירות שבהערתך מגוחכת)
30 ביולי 2013 ב- 17:30 |
I rest my case
31 ביולי 2013 ב- 00:38 |
חורבנו של המשטר הציוני קרוב מאי פעם
http://news.walla.co.il/?w=%2F15%2F2664897&m=1
וגם
31 ביולי 2013 ב- 00:49 |
לא כדאי לך – שכר מינימום בשמירה על אתר בנייה בפלסטין הגדולה (מהים על הנהר) עלול להיות 8 ש"ח לשעה, ואתה תתחרה עם הרבה פליטים מלבנון שיעשו את זה גם ב-4 ש"ח לשעה…
1 באוגוסט 2013 ב- 06:27
אתה כנראה לא הבנת, אורי, את מה שכבר אמרתי בתגובתי הקודמת. אני אסביר לך, אורי, לאט, על מנת שתבין ולא תתבזה בעתיד.
מאיר עמור: "אני ממליץ כבר מזה שנים רבות לכל מי שאני מכיר ושאכפת לו מה שקורה בישראל, גם בעיניינים חברתיים של מוצא והכנסה, להתחיל לסרב. אני קורא לזה סירוב חברתי. מצידי אפשר לסרב בגלל העשירים והעניים. מצידי אפשר לסרב בגלל יהודים וערבים. מצידי אפשר לסרב בגלל גברים ונשים. מצידי אפשר לסרב בגלל דתיים ולא דתיים. מצידי אפשר לסרב בגלל אשכנזים ומזרחים. הכי חשוב בשבילי זה לסרב. לסרב לממשלה הזו, לשיטה הזו, לסדר החברתי והתרבותי הזה, לסדר הכלכלי הזה. לסרב. כל אחד ואחת יכולים למצוא להם את שיטת הסירוב הטובה עליהם. אני למשל סירבתי לשרת בשטחים הכבושים. אחרים יכולים לסרב ליסוע על אופניים או לסרב לשלוח את הילדים לטיול למחנה ההשמדה אושוויץ בפולין. אנא עראף? פשוט לסרב. אחר נדבר על הסיבות לסירוב החברתי".
אתה מסרב להבין. סיבותיך עימך. זהו אינו הסירוב החברתי עליו מדבר מאיר עמור, זהו סירוב ציוני הנובע מעצלות מחשבתית, מההתעקשות להשאר בור, מחישובים קטנוניים מה תפסיד ומה תרוויח מחורבנו – הוודאי, צר לי לבשר לך – של המשטר הציוני.
גם כבוד הרב שלום כהן וגם לוחם החופש ברק כהן הסבירו לך, כל אחד בדרכו, כי העמלק יימחה מעל פני האדמה. אני לומד מהם שמי ששוכח שהוא יושב על כתפי האחר – יפול. אני מתחבר לדבריך, כבוד הרב כהן, אני מצטרף לתפילתך, לוחם החופש ברק כהן
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/495/033.html
עדיין לא הבנת. נכון אורי? צר לי, זה כבר לא בידיים שלי. נסיון נוסף, ואחרון, הפעם של זחאלקה. ההצעה [למחות (או למחוק, ע"פ נוסח מרוכך) את העמלק מהמפה] עוררה ויכוחים סוערים מעל בימת הכנסת. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה (בל"ד) אמר טרם ההצבעה: "מכיוון שמדובר במשאל על שטח כבוש, מה שחל הוא החוק הבינלאומי ולכן לא צריך משאל עם אלא משאל עמים". חבר הכנסת מוטי יוגב מהבית היהודי התפרץ לדבריו ואמר "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ואתם הזרים כאן". ואילו זחאלקה השיב: "אנחנו היינו כאן לפניכם ונהיה פה אחריכם".
בנקודה הזו ביקש ראש הממשלה בנימין נתניהו את זכות הדיבור באופן לא מתוכנן ועלה לדוכן הנואמים. "שמעתי את אמירתו של זחאלקה", אמר נתניהו. "אתה אמרת היינו לפנייך ונהיה אחרייך. החלק הראשון לא נכון. החלק השני לא יהיה". זחאלקה ביקש להבהיר את דבריו: "לא התייחסתי אל חבר הכנסת יוגב בתור יהודי, אלא התייחסתי לעמדותיו הקיצוניות. אנחנו נהיה פה אחרי הגזענים, ונבנה עתיד של שלום משותף – יהודים וערבים ביחד".
http://news.walla.co.il/?w=/9/2666140
1 באוגוסט 2013 ב- 12:40 |
דרור, אני לא פחות חכם ממך. התוקפנות שלך כלפי מי שלא מסכים איתך היא מוכרת בבלוגוספירה. כפי שכתבתי לך כבר בעבר – עדיף לך לראות פסיכולוג מאשר להמשיך לאונן בסוציולוגיה… אתה אולי חכם, אבל אתה תוקפן לאללה ואכול רגשי נחיתות. לא כל מי שלא מסכים איתך הוא טיפש. לפעמים פשוט הוא רואה דברים אחרת. שיהיה לך יום טוב וקצת פחות מריר.
1 באוגוסט 2013 ב- 14:42
אורי שלום
אתה קורא לדרור תוקפן ומתקיף אותו. אני דווקא מתרשמת שדרור מנסה איזהשהו דיאלוג איתך. אתה לא חייב להסכים, אבל אתה זה ששולח אותו לטיפול פעם אחרי פעם.
עכשיו הערה קטנה לשיח, בגלל שפה כמו שאתה משתמש בה בתגובתך לדרור נשים לא מעטות, הדירו בעבר ומדירות את רגליהן מכאן. היה על זה אפילו פוסטים באמורי. אז אנא ממך, קצת פחות מזה, יש לנו בחיים האמיתיים מספיק אלימות מילולית. תודה, כל טוב, רתם
1 באוגוסט 2013 ב- 16:41
רתם, דרור "עם היהודים אין מה לדבר" בל"ד לא מנסה ("ליצור"?, או שהניסיון הוא הפועל?) איזשהו דיאלוג עם אף אחד. הוא כתב כאן במילים מאוד ברורות שהאתר משמש לו עלון תעמולה בשל הפופולריות שלו, שהוא לא הזיע עבורה. בעצם אולי הזיע עבורה, אבל להתאמץ (כמו גורביץ או לנדו לדוגמא) הוא לא מוכן. אני גם לא בטוח שהוא כזה חכם – עשה תואר במתמטיקה לפני עשרים שנה, וקרא עגנון שזה תמיד טוב, אבל הוא לא גאון הדור עם כל הקופי פייסט שלו. מה שכן הוא משעשע לפרקים.
ועוד דבר אחד, ההאשמה שלך כלפי אורי היא לא הוגנת. ניחא שהיה פונה אלייך אבל הוא בכלל פנה לדרור!
1 באוגוסט 2013 ב- 16:49
רותם, להתייחס לבנאדם כרפה שכל ו"להסביר לו לאט" זה יותר מעליב מאשר להשתמש בפועל "לאונן". אם הפועל הזה מכניס אותך לחרדה וגורם לך ולנשים אחרות לא להכנס לכאן, אפסיק להשתמש בו. אבל אני מבקש להבין שאני לא התוקפן כאן. מי שמתייחס אלי כטיפש הוא התוקפן. וכן, אני שולח אותו לטיפול, לא בגלל שאכפת לי ממנו, אלא כי יש לי טענה יותר גדולה מזו – שהשמאל הרדיקלי בישראל מורכב ברובו מאנשים בעלי הפרעות פתולוגיות. אם זה גורם לטענותיהם להיות פחות טובות – אני לא בטוח. הם לא פחות חכמים ומוסריים מהשמאל הציוני או המרכז או הימין. לפעמים אפילו יותר. אבל חשוב לי להדגיש את זה, כדי שאנשי השמאל-מרכז (השמאל הציוני, אם תרצי) לא ייעלבו מהגועל נפש שמוטח בהם מהשמאל הרדיקלי. השנאה התהומית בין השמאל הרדיקלי לשמאל הציוני (שהיא חד כיוונית, בד"כ ומלווה בהרבה ארס לכל מי שמצביע אפילו מר"צ), היא מגעילה ופוגענית בד"כ, והדרך היחידה שלי להתמודד עם זה ולעזור לאחרים להתמודד עם הגועל נפש והארס הבלתי נגמר הזה הוא לעשות לתופעה פתולוגיזציה. כך, איש מר"צ שמותקף, יכול אולי (בעזרתי) להבין שהוא מותקף על ידי אנשים עם בעיות פסיכולוגיות שמשתמשים בסוציולוגיה ופוליטיקה רדיקלית כדי לחפות על עליבותם. רק כך אפשר לא להיעלב מהתוקפנות שבאה מהצד הרדיקלי, ופשוט לחמול – הרבה יותר בריא נפשית.
במלחמה, כמו במלחמה, יש לתקוף את היריב ולהציג את ערוותו ברבים. לא לשחק במגרש הביתי שלו.
2 באוגוסט 2013 ב- 05:01
"אפילו פסיכולוג בגרוש כמוני לא היה מצליח לייצר קלישאה כזאת "מושלמת" על הפסיכולוגיה והעליבות של הרדיקליות האנטי-ציונית של יהודים בישראל".
"לקרוא לי טיפש זו פרקטיקה של השתקה שנפוצה בשמאל הרדיקלי. מכיר את זה. אני ממש ממש לא טיפש".
"לגבי ההסבר הפסיכולוגי, גם אני כתבתי שזו פסיכולוגיה בגרוש".
"אני מבקש שהתגובות הבאות לא ישתמשו במושגים "טיפש"".
"אני ממש לא טיפש".
"אם אני מכעיס כ"כ הרבה אנשים, כנראה שאני אומר דברים נכונים. אף אחד לא נעלב ונהיה כ"כ תוקפני כשאומרים שטויות".
"העליבות היא של השמאל הרדיקלי האנטי-ציוני בקרב היהודים בישראל".
"אני אוהב להתנגח באנשים, לריב איתם".
"אני מזמין אותך… לחפש את הפסיכולוגיה בתוך ההתנהגויות האלה… הדמיון הוא פסיכולוגי".
"למה אני מתנהג ככה? מה זה נותן לי"?
"זהו, אני מפסיק עם הטיפול הפסיכולוגי".
"זה יכול להיות הטיפול ה(פסאודו) פסיכולוגי הכי הזוי שאי פעם היה".
"דפוס התנהגות בעייתי שקשור ישירות לפסיכולוגיה שלי".
"כדי שלא יחשדו בי, אני בוגר מדעי הרוח".
"דרור, אני לא פחות חכם ממך".
"אתה אולי חכם, אבל אתה… אכול רגשי נחיתות. לא כל מי שלא מסכים איתך הוא טיפש".
"להתייחס לבנאדם כרפה שכל ו"להסביר לו לאט" זה יותר מעליב מאשר…".
"יש לי טענה יותר גדולה מזו – שהשמאל הרדיקלי בישראל מורכב ברובו מאנשים בעלי הפרעות פתולוגיות".
***
תולדות השגעון בעידן הציונות – מישל פוקו. תרגמו עדי אופיר וטלי פחימה.
ברצוני להזכיר לך, אורי, את הפולמוס הפסיכיאטרי בישראל בראשית שנות ה 90. לאחר הפעם השלישית בה ביליתי בכלא הצבאי, החליט מי שהחליט לבדוק האם יש אפשרות להוריד לי את הפרופיל הנפשי, כדי שלא איאלץ לסרב, שוב, לשרת בשטחים. אני, בניגוד לרבים אחרים (ועליהם אומר בקצרה: כל האמצעים כשרים למען המטרה, ומתוך שלא לשמה בא לשמה), התעקשתי כי הנני שייך לאלפיון העליון של השפיות.
הגיע פסיכיאטר אחד, ולאחר שתי שיחות עימו התוודה כי הוא מסכים עם נימוקיי – שלא היו אלא ציטוטים של ליבוביץ – ולכן הוא פוסל עצמו מלדון בענייני. הגיע פסיכיאטר שני, וגם הוא – ויש לומר זאת לזכותו עקב היותו מתנחל, ולאחר שהצגתי לו את עמדותיי כלפי אנשים מסוגו – פסל עצמו.
לבסוף הגעתי, בלית ברירה – כך ע"פ גורם בטחוני בכיר – לד"ר (או פרופ') אל"מ חן נרדי – ראש מדור בריאות הנפש תל השומר (הרמטכ"ל היה אז אהוד ברק, לימים ארכי פושע מלחמה ורוצח ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית), אך בהגיעי לפגישה השנייה עימו (הראשונה נמשכה 3 דקות!) נאמר לי (שוב ע"י אותו גורם בטחוני בכיר) כי הוא חולה.
סופו של מעשה, הגעתי לידי איזו ציונית, שאפילו לא היתה פסיכיאטרית (אלא פסיכולוגית או תואר מפוקפק דומה) והיא, לאחר כחצי שעה, החליטה מה שהחליטה, רשמה מה שרשמה, ושלחה חייל כדי שייקח את המכתב לאן שצריך, מבלי שאוכל לקוראו. בדרך, היות והייתי יותר חזק פיזית מאותו שליח, והיות והבהרתי לו כי אני רוצה לקרוא את המכתב, גיליתי את הסעיף הנפשי שהודבק לי ,צילמתי אותו (על חשבון משלם המיסים) ולקחתי אותו כדי להוועץ עם מומחים מטעמי.
אלה אמרו כי לכל אדם אפשר, אם ממש רוצים, למצוא איזו הפרעה נפשית. כך עשתה הציונית וכך עשו גם שאר הציונים.
***
שב אורי, תרגיש בנוח. אל תתרגש מכל אותם צרפתים ואיטלקים שקמים מהשולחן בכל פעם שישראלי יושב ליידם. הם אנטישמים. אחד מהם אפילו אמר פעם כי עדיף לשבת בדלהי(!), באוגוסט(!!), בחום של 48 מעלות (!!!) מאשר לשבת עם ישראלים באותו שולחן. שב אורי שב, אנחנו רוצים לעזור לך. אנחנו חברים שלך אורי. בוא, אורי, דבר עם ד"ר רבאח.
ובזמן שאורי יושב ומדבר עם ד"ר רבאח, אספר לכם קצת על אודותיו.
"דוקטור רבאח היה סמכות עולמית בענף מחקר בתולי יחסית. הוא גילה תחום חדש במסגרת "סינדרום מינכאוזן", עניין שהבטיח לו כניסה למהדורה הבאה של ה DSM .[האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי- דרור] דוקטור רבאח לא הסתפק בהנחה כי עצם ההיתחלות [במקור -ה"א בחיריק, ללא יו"ד] השקרית היא מחלה. כפי שהראה במחקריו המפורטים, סימפטומים מלאכותיים שנבחרו מרצון הופכים לחלק בלתי נפרד מטבע המתחזה, או במילים אחרות, וירוסים נפשיים-מלאכותיים שבדתה המערכת הסובייקטיבית בעצמה כדי להשיג מטרות מוגדרות במסגרת של מערכת-על רציונלית נתונה, הופכים במשך הזמן לטבעיים ופוגעים במערכת שיצרה אותם. […]
מאגר הנתונים העצום של דוקטור רבאח התבסס על חיילי הצבא הישראלי. מאז החל הצבא לשלוח לדוקטור את חייליו, שנחשדו בארטיסטיות, ירד מספרם בעשרות אחוזים. את הדוקטור לא עניינה הפוליטיקה. בראש מעייניו עמדו בריאות חוליו ואיכות מחקריו. הוא שילח בחזרה לשירותם הצבאי עשרות חיילים, לא לפני שהסביר להם כי עצם התחלותם מעמידה אותם בסכנה. כתב השבועון בערבית 'אלזמן' היוצא לאור בלונדון שאל אותו בראיון, אדוני הדוקטור אני לא מבין, איך אתה, שאביך נרצח על ידי הצבא הישראלי, בונה את הקריירה שלך על סיוע לצבא הזה, איך אתה שולח חיילים שמסרבים להשתתף בפשעים שלו חזרה לרצוח אחרים. הדוקטור רבאח ענה אותה תשובה קרירה שהשיב בכל הראיונות, אני לא המשרת של היהודים, ולא של הנוצרים, לא של הצבא הישראלי, לא של הפן-ערביזם ולא של התקשורת הערבית, אני משרתם של שני אדונים בלבד, השכל האוניברסלי והמין האנושי".
מתוך "המדריך התימני לכתיבת אגדות" – יניב חג'בי, בבל 2009, עמ' 47
***
בינתיים, אצל ד"ר רבאח, במדינה בה הפסגות לעולם לא נמסות, מפשיר לאיטו הקרח, כפי שניבא אחמדינג'ד כשהציע ליישב את הסתירה (ואת הציונים) בין מדינה יהודית ודמוקרטית. "מה בעצם אתה רוצה לומר, אורי? מה מפריע לך אורי? למה הגעת אלי"? תהה ד"ר רבאח.
"חשוב לי להדגיש את זה, כדי שאנשי השמאל-מרכז (השמאל הציוני, אם תרצה) לא ייעלבו מהגועל נפש שמוטח בהם מהשמאל הרדיקלי. השנאה התהומית של השמאל הרדיקלי לשמאל הציוני (מלווה בהרבה ארס לכל מי שמצביע אפילו מר"צ), היא מגעילה ופוגענית בד"כ, והדרך היחידה שלי להתמודד עם זה ולעזור לאחרים להתמודד עם הגועל נפש והארס הבלתי נגמר הזה הוא לעשות לתופעה פתולוגיזציה. כך, איש מר"צ שמותקף, יכול אולי (בעזרתי) [בעזרתך? מלמל הד"ר בינו לבינו ורשם מה שרשם ביומנו] להבין שהוא מותקף על ידי אנשים עם בעיות פסיכולוגיות שמשתמשים בסוציולוגיה ופוליטיקה רדיקלית כדי לחפות על עליבותם. רק כך אפשר לא להיעלב מהתוקפנות שבאה מהצד הרדיקלי, ופשוט לחמול – הרבה יותר בריא נפשית".
היהודי של היהודים, קרא לעצמו הדוקטור, כשם שאלה מבקשים להוכיח תמיד שהם ראויים, שהם שווים, והופכים עצמם לקתולים יותר מהאפיפיור, כך עליו להשתייך לזרם הרציונאליסטי הקיצוני של המדע, רק שם אף אחד לא יוכל להאשים אותו בפרובנציאליות, בבערות, באמונות תפלות, או סתם בכך שהוא ערבי. (שם, עמ' 48)
***
תגובה של עמוס נוי – "הדיבור על הדיבור", למאמרו של מואיז בן הראש – "הנה, טיפלנו במזרחים", העוקץ: "בן הראש העלה לדיון את השאלה המרכזית: לא תוכנם של מאמרים בנושא (כי תוכנם אף פעם לא זוכה לדיון רציני), אלא אותו סוג של מלמול-רקע אשכנזיסטי בכייני ונרגן, ששב ומסיט את הדיון – כל דיון – אליו, אל בורותו, אל כוחנותו התובעת הסברים, מחלקת ציונים, שבה ושוכחת עובדות שכבר נחשפו, נחקרו, נלעסו… כי הסיפור הוא תמיד עליו, על הבכיין הלבן הקטן בשירות הדה-לגיטימיציה הגדולה והאכזרית של כל דיבור מזרחי.
[…] כמו המזרחים, גם ל*דיבור על המזרחים* אין היסטוריה. הוא תמיד יתחיל מאפס אצל האשכנזיסטים. הם כל כך מתקשים להקשיב למזרחי/ת המדבר עם מזרחים/ות על שאלות של מזרחיות, שכמו אינפנטיל הם עמודים בפינה וצורחים "אני! אני!"
התשובה הנכונה, כמובן, היא להתעלם מהם. וזה קשה".
http://www.haokets.org/2012/02/27/%D7%94%D7%A0%D7%94-%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%9C%D7%A0%D7%95-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%9D/
האנלוגיה ברורה, לפחות ע"פ ממצאיו של ד"ר רבאח. הכל בסדר אורי. קצת אוויר הרים (אל תהיה לוזר כמוני ותישאר כאן ביולי-אוגוסט, דבר זה אינני מאחל אפילו לגרועים שבציונים), קצת מים ממימי ים המלח (היזהר לא לקבל כוויות בלשונך, המים חמים מאד באוגוסט), הפסק לאכול בשר – דבר זה מוביל לתוקפנות בלתי רצונית, והכי חשוב היזהר מפסיכולוגים! הם לא חברים שלך, הם תועמלני חברות תרופות ולפעמים, כפי שקרה בשנות ה90 במדינה הציונית, הם מסייעים לסחור בנפשות, נשק ודמים. מדענים בMIT אמרת ביראת כבוד? ממליץ לך, לא כתרופה, על הספר "גזע הפורענות: המדענים של הימלר" – התר פרינגל. קטעים מתוכו ציטטתי כתגובה למאמרו החשוב של מתי שמואלוף – אסור לבטל את בחינות הבגרות בספרות http://matityaho.com/2013/08/01/%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%91%D7%98%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA/
והוא, כמו גם תגובתי שם, המשך ישיר לתגובתו של נועם א"ס אליך.
2 באוגוסט 2013 ב- 11:58
תודה שטרחת לענות לי ולצטט אותי (זה כמעט ריגש אותי שמצטטים אותי, אפילו שזה נעשה בלעג).
לי אישית אין ממש כוח וזמן להתנצח איתך, ואני לא רואה צורך, משום שאני מדבר מעליך, לקהל אחר, לא איתך (כמו שאתה מדבר מעלי, לא איתי). מקווה שמי שהמסר על עליבותו (והתנשאותו, בדיוק בשל עליבותו) של השמאל הרדיקלי אמור להגיע אליו הבין (גם מתוך הקסט המתנשא-אך-מטורלל-קמעה האחרון ששלחת, ותודה לך שחיזקת את טענתי) על מה בדיוק אני מדבר.
4 באוגוסט 2013 ב- 23:31
הגאון רבי שלום כהן, ראש ישיבת 'פורת יוסף' וחבר מועצת חכמי התורה התייחס הערב (יום א') לקרע האנטי-ציוני מול המצי"ק אורי, ושלח אליו מסר של פיוס, לפיו: "אני אוהב אותך, אך בתנאי שתחזור בתשובה".
כזכור, בשבועות האחרונים תקף הגר"ש כהן את תומכי מרצ בכלל ואת המצי"ק אורי בפרט וכינה אותם 'עמלקים', כאשר באחת מדרשותיו הוא אמר כי מצביעי מרצ יילכו לגיהנם, אולם הערב, משמיע הגר"ש כהן דברים רכים ומפוייסים יותר כלפי הנהגת מרצ.
במהלך שיעור פנימי לבחורי ישיבות במעונו של מרן פוסק הדור עזמי בשארה התייחס הגר"ש כהן למצי"ק ואמר: "מרן (הגר"ע בשארה – ד.B) הזכיר לנו את אותו תינוק שנשבה ונהיה שר גדול, בסוף חזר בתשובה עד הסוף" פתח הגר"ש כהן את דבריו.
• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'במת בל"ד' ותישארו מעודכנים
"בזה אני קורא למצי"ק שקוראים לו אורי. אורי – מי שיעשה חשבון זה בגימטריה 'זדים'" אמר הרב כהן, "אומנם הגימטריה שלך זה זדים, אבל תדע לך שיש עוד גימטריה אחת, גימטריה 'אני', תהיה אני לדודי ודודי לי, תחזור בתשובה, אני מבקש ממך תחזור בתשובה.
תזכה באלול הזה לצאת כל נגד המשוגעים, נגד כל הרשעים, ותחזור בתשובה, אתה והמפלגה שלך, ובעז"ה אם אתה תחזור בתשובה אז גם הלפיד יחזור בתשובה, וגם הביבי שנקרא ביבי שאני לא יודע מה-הוא הביבי הזה, שכולם יחזרו בתשובה".
"תדע לך, אורי, תדע לך" קרא הגר"ש כהן למצי"ק אורי, "כל אלה שלא אומרים את המילים האלה – זה מפני ששונאים אותך, אם אני אומר לך את הדברים האלה זה מפני שאני אוהב אותך, אם הקב"ה אוהב אותך – גם אני אוהב אותך, אבל בתנאי שתחזור בתשובה".
http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%94%D7%92%D7%A8%D7%A9-%D7%9B%D7%94%D7%9F-%D7%91%D7%A0%D7%98-%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%90%D7%95%D7%94%D7%91-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%9A-%D7%90%D7%91%D7%9C.html
מוסיף סמי שלום שטרית:
"אני כותב לכם שירים / בלשון אשדודית / כוס אם אם אמכם, / כלה דאר בוכם, / שלא תבינו מלה./ למה מה? / למה מי? /מי שם עליכם, / וולאדאלחרם / אחד אחד, / למה מתי שמתם / אתם שכזה / אתם שכאלו / אתם שאחלה. / אני כותב לכם שירים / בלשון אשדודית / שלא תבינו מלה".
מדוע בחר שלום שטרית לפתוח כך את ספר שיריו? רונית חכם הפנתה אליו את השאלה כשראיינה אותו בשנת 2004: "אני הרי לא משלה את עצמי", אמר לה שלום שטרית, "זוהי קריאה מהשוליים המזרחיים אל המרכז ההגמוני האשכנזי, ובעצם אני מכריז שכדי להבין את השפה הזאת תצטרכו ללמוד אותה, אני יוצא משליטתכם מהבנתכם, תצטרכו להתקרב ל'אשדוד' בכול המובנים, התרבותי, החברתי, הדתי. ואשדוד כאן היא עולם שלם. כך יוצא שזו בעצם הזמנה, פתיחת דלת, למרות הקללות שיש להן תפקיד אינטראקטיבי" (הכיוון מזרח, 8, עמ' 39).
http://tarbut.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=ba7e6d37-5363-4646-80f3-49d60ed35658&lang=HEB
1 באוגוסט 2013 ב- 12:45 |
ואגב, זחאלקה ולאומנים פלסטינים אחרים נוטים לתקן את עצמם רק בעברית. אני מכיר את הלאומנות הפלסטינית כבר הרבה זמן. הבחירה במושגים כמו "דמוקרטיה", "דו-לאומיות" היא טקטית בלבד, בד"כ, משום שהם מבינים שהאופציה האידיאלית (שהיהודים יעופו חזרה לאירופה או יובסו במלחמה) לא ריאלית כרגע. אני לא יודע אם זה מה שזחאלקה חושב, אבל הלאומיות הפלסטינית החילונית אינה שונה מהותית מהלאומיות הערבית בשאר מדינות המזה"ת (מפלגות הבעת' של אסד ושל סדאם חוסיין, פאן-ערביות, נאצריזם וכו'). במקרה הזה ביבי צודק לגבי זחאלקה (או לפחות לגבי חלקים גדולים ממצביעי והוגי הדיעות של בל"ד. אולי ספציפית זחאלקה הוא באמת דמוקרט ולא לאומן).
1 באוגוסט 2013 ב- 14:07 |
למה לעגן אם אפשר סתם להכפיש, לבזוק עוד גרגרי שנאה על תבשיל הגזענות המהביל. זה מדהים מה אפשר לכתוב כשלא צריך לעמוד מאחורי זה.
1 באוגוסט 2013 ב- 14:11
אין קשר לגזענות ולא כל ביקורת על מפלגה היא גזענות (גם אם המפלגה ערבית). אני מדבר על בל"ד כמפלגה ועל הפרוגרמה והשאיפות הפוליטיות (לא אלה שמופיעות במצע, אלא האמיתיות). כמו שאם אני מדבר על נפתלי בנט או ליברמן הפאשיסטים אני לא מדבר על המוצא שלהם.
יש הרבה ערבים שהם לא לאומנים. אני לא מבין מה האובססיה של השמאל עם בל"ד שדומה יותר לישראל ביתנו מאשר למר"צ או חד"ש.
1 באוגוסט 2013 ב- 14:41
אתה דיברת על הלאומיות הפלסטינית בכללותה. גם חד"ש לאומיים, אגב (שתי מדינות לשני עמים, כזכור). אין לי שום אובססיה לבל"ד. אני עצמי הצבעתי דע"ם. יש לי אובססיה לקשקשנים מכפישנים סתם כך.
1 באוגוסט 2013 ב- 16:27
נטליה, אני מנחש שיש לי יותר חברים פלסטינים (ואני מדבר על חברים טובים) ממך, ואני מצוי קצת יותר ממך בתוך נבכי הלאומיות הפלסטינית על פלגיה השונים. דיברתי על הלאומנות הפלסטינית ולא על הלאומיות הפלסטינית, ובגלל שאני לא גועלי כמוך וכמו הרבה מגיבים כאן, אני אצא מתוך נקודת הנחה שאת כן חכמה, אבל פשוט לא קראת היטב את מה שכתבתי, ולא אגיד לך שאת טפשה, קשקשנית ושאר ירקות שאת וחברייך התוקפניים מהשמאל הרדיקלי קוראים לי בכל פעם שאני סוטה מהקו הטהרני שלכם.
1 באוגוסט 2013 ב- 16:29
ולך אולי אין אובססיה לבל"ד, אבל לא הכל קשור אלייך, גבירתי. התכתבתי עם דרור בל"ד הידוע גם בשם דרור BDS. והשם דרור בל"ד כמו ציטוטיו הליריים מכתבי ג'מאל זחאלקה מעידים על קרבה רעיונית למפלגת… בל"ד…
1 באוגוסט 2013 ב- 18:35
אבל דיברת על הלאומיות הפלסטינית בכללותה, מה לעשות. יש עובדות. פיקסלים על גבי מסך.
ולגבי ה"כמה מחבריי הטובים ביותר", אין לי מה להוסיף. מפלט ידוע.
אני לא מבינה גם את ההבדל בין לאומיות ללאומנות. אתה מתכוון למה שהמורה יוכבד אמרה בכיתה ד', שלאומיות זה טוב ולאומנות זה רע?
אתה כל-כך שקוף פסיכולוגית, עם כל השליפות המהירות והלא מעוגנות שלך. אתה כמו ספר פתוח שאין מה לקרוא בו.
1 באוגוסט 2013 ב- 18:43
רגע, אם אני מבין נכון – ההבדל היחיד בין לאומיות ללאומנות הוא ברמה של דיון של כיתה ד', וזה שיש לי חברים פלסטינים טובים ואנחנו דנים בפוליטיקה באופן מעמיק ולאורך שנים רבות לא מאפשר לי להגיד משהו רק בגלל שאנשים אחרים גם אומרים את זה? יש איזושהי דרך לשכנע אותך שאני מכיר את הלאומיות והלאומנות הפלסטינית מבלי שאקבל תגובה מזלזלת ממך, או שאת יורה על אוטומט ומנסה לפגוע בי מבלי להתייחס למה שכתבתי?
בנוסף, אם אני מבין נכון את תגובתך, אני ככל הנראה הרבה פחות חכם ועמוק ממך ("כמו ספר פתוח שאין מה לקרוא בו") – אני מניח שאת אומרת את זה מתוך היכרות מעמיקה איתי ולא בשל אותה מרירות והתנשאות שמאלנית-רדיקלית עלובה (ומעליבה) שעליה אני מדבר ברוב התגובות שלי.
נטליה, סליחה על השורה הקרובה שמתאימה אכן לרמה של כיתה ד' של המורה יוכבת, אבל ייכתן שדרור בל"ד פנוי. למה שלא תחליפו טלפונים ותמררו זה לזה את החיים בהתנשאות על פני כל מי שלא מסכים איתכם? אתם נשמעים לי כמו 2 טיפוסים בלתי נסבלים שיכולים מאד להתאים.
1 באוגוסט 2013 ב- 19:09
הפוסל במומו פסל, חבר. כל התגובות שלך פה נגועות בהתנשאות מחפירה. המשפט הראשון עמו התפרצת הוא "אז דרור בל"ד הוא בעצם לוזר". כל מה שקיבלת אחר-כך זה ריקושטים.
2 באוגוסט 2013 ב- 19:49 |
גל ועופרי ידידי,
תודה על הפוסט העיתונאי הטוב ביותר שהעליתם פה. נפתרה תעלומת דרור בל"ד!
2 באוגוסט 2013 ב- 20:06 |
לדרור,
תודה על שהסכמת להיחשף. יש פרטים בביוגרפיה שלך שהיו די ברורים מהתגובות שלך, אבל בגדול הופתעתי.
מן הסתם אני קצת יותר בורגני ממך גם בחיים האישיים וגם בדעות, אבל מעניין שנקודת השבר של שנינו – הנקודה ממנה התגלגלו העניינים אל עבר גט כריתות מן המיינסטרים הישראלי – דומה: סתיו 2000. כמו שכתבת (לא בראיון, אלא באחת תגובות-ההמשך) גם אני בדיוק כמוך, "הבנתי כי שום דבר טוב לא הולך לקרות כאן בשנים הקרובות". ההבנה אצלי התפרשה על-פני חודשים ארוכים, בהם דווקא ניסיתי לעשות מה שבעיניך נדון לכישלון מראש "לך תסביר באוקטובר 2000 לציונים שאהוד ברק הוא ראש הנחש ושצפויות להם שנות חורבן כלכלי ויישום איומים". אבל בקיץ 2002 היה ברור מעבר לכל ספק סביר, ששינוי המשטר שהחל בסתיו 2000 התבסס והשתרש, וייקחו שנים ארוכות להתאושש ממנו.
אמנם בסתיו 2000 כבר ניהלת אורח-חיים והחזקת בדעות שבהחלט לא היו קונצנזוס, אבל כמו שאתה מעיד, עדיין היו לך "עסק די מצליח, בת זוג הרוצה משום מה לגדל ילדים במדינה הציונית, וחיים מעיקים אך סבירים עבורי". מסקרן אותי: אם סתיו 2000 לא היה קורה, או היה נגדע באיבו, ומציאות אוסלו היתה ממשיכה להתקדם בעצלתיים, צעד קדימה שניים אחורה אל עבר מין הסדר דו-מדינתי כזה או אחר – אתה חושב שגם אז היית מגיע לאן שהגעת, אישית ופוליטית?
בכל אופן, מאז אותם ימים ועד היום, עם ישראל ומנהיגיו ממשיכים בהתמדה לחפור את הבור שנפער בסתיו 2000 עמוק יותר, עמוק יותר. בקרוב נצהיר לקונסוליה הישראלית שבננו הבכור ימשיך לחיות וללמוד בחו"ל, ונקווה שיאריכו את דרכונו מעבר לגיל 17. בסתיו 2000, כשעוד לא היה בן 4, שעון החול הזה של מה יקרה כשיגיע לגיל 18 היה כמעט הדבר הראשון שקפץ לי לראש, ומנע ממני להתעלם ממה שקורה ומן ההשלכות שלו.
די מדהים אותי שעבור ישראלים רבים בלי קשר לדעה פוליטית, סתיו 2000 כבר הפך לציון-דרך נשכח, עוד תמרור מאובק ומחליד במסלול הדמים והאכזבות. גם אלה שעדיין מתייחסים אליו כאל נקודת שבר, עושים זאת בד"כ מבחינת מה שזה הוכיח על הפלסטינים. מה שזה הוכיח עלינו – או יותר נכון, התמורה הדי-מהפכנית שחלה בנו באותה נקודת שבר – לזה הם אף פעם לא שמו לב. ומעניין גם שבגדול, השמאל בחו"ל ואפילו רבים מן הפלסטינים גם הם לא מבינים את סתיו 2000, מבחינתם הישראלים תמיד היו אותו דבר.
3 באוגוסט 2013 ב- 06:47 |
תודה על קריאתך והתעניינותך.
אם אוקטובר 2000, סתיו 2000 למניינם (כמו מלחמת אוקטובר, מלחמת 48, קו הפסקת האש 49 ששורטט בעיפרון ירוק, ארכי פושע המלחמה ורוצח הילדים לצלילי מוסיקה קלאסית וכו'), לא היה קורה.
לטעמי השאלה הזו לא מעניינת לכשלעצמה, אך מסתבר כי הטענה שאוקטובר 2000 היה מחוייב המציאות בזמן זה או סמוך לו – מבחינתי אקסיומה – דורשת הוכחה. את ההוכחות סיפקו בזמנו ליבוביץ כשחזה את הכלייה המוסרית של מה שהוא כינה העם היהודי, חיידר עבד א שאפי, עזמי בשארה, לב גרינברג, טניה ריינהרט, עדי אופיר ואחרים. ההבדל היחיד ביני לבינך – שהסימפטום שלה הוא "קצת יותר בורגני ממך גם בחיים האישיים [וכתוצאה בלתי נמנעת מכך לטעמי] גם בדעות" – הוא שאני האמנתי להם גם הרבה לפני אוקטובר 2000 בעוד לך, ולרוב המכריע של היהודים, היו אי אלו ספקות, אחרת לא היית "דווקא מנסה לעשות מה שבעיני נדון לכישלון מראש" (הדווקא במקור, סליחה על המשמעות השונה המשתמעת מהציטוט).
שמאל בזמן אמת. כך נקרא אוסף המאמרים שערך עדי אופיר על הבזיון האינטלקטואלי והמוסרי של מה שמכונה שמאל ע"י הפרופגנדה הציונית, זו המציגה את המדינה הציונית כדמוקרטיה. חבל שלא נתקלת בראיון זניח, בעמ' האחורי של הארץ, ביום חול, של אריה דיין עם לב גרינברג. כותרתו הייתה, אם אינני טועה: השלום של ברק אינו השלום רבין.
גם נקודת המוצא שלך אינה נכונה. הנקודה ממנה התגלגלו העניינים אל עבר גט כריתות מן המיינסטרים הישראלי אינו דומה לא במסקנות השונות ולא בזמן הכרונולוגי. מנקודת מבט כרונולוגית הבוז שלי כלפי הציונים, הרבה לפני שהכרתי את המונח הזה, היה כאשר נתקלתי בתגובות שונות, בדרך כלל לא בפניי, על עצם ישיבתי בכלא הצבא הציוני. נבואות הזעם של ליבוביץ יתממשו כולן, כך סברתי אז. 20 שנה מאוחר יותר הוכיחה אריז' סבעא ח'ורי את תחושותיי המעורפלות מאז: "קולוניאליזם אינו יכול להימשך בלי שיבצע זוועות נוספות. ההיסטוריה מלמדת שכדי שהכובש ישמור על מעמדו כמנצח אולטימטיבי, עליו להשתמש תמיד ביותר כוח, וככל שהוא משתמש ביותר כוח, כך הוא נעשה דכאני יותר. מצב כזה מוביל את הכובש לקוות שהנכבש והמדוכא ייעלם, כדי שלא לזכור שהוא הכובש והמדכא. הדיכוי המתמשך של החברה הפלסטינית בשטחים הכבושים ומעשי ההרג והנישול היומיומיים הם המחשה לקולוניאליזם מהסוג שעליו אני מדברת. הדיכוי שמתרחש שם הוא, באופנים שונים, המשך לפרויקט הקולוניאלי שהחל בפלסטין עוד לפני 1948". מתוך: "השתיקה של החברה הישראלית". (מחסום)
אוקטובר 2000 היה גט כריתות מהלגיטימיות של המשטר הציוני. אם להם – לציונים – אין יכולת ו\או רצון להביא לידי הפסקת הפורענות, חובה עליהם להפסיק על אתר את הפרוייקט הציוני. אך עוד לפני כן, כשדרשו הציונים לפסול את בל"ד בתחילת 99, חשדתי במשטר הציוני כולו בציונות. לו היית בא להפגנה מול הפרלמנט הציוני ב99 ושומע את דבריה של נורית פלד-אלחנן, ייתכן כי לא היית "דווקא מנסה לעשות מה שבעיני נדון לכישלון מראש".
אוקטובר 2000 לא נשכח ולא נסלח. ג'דל, המגזין המקוון של מדה אל כרמל, הקדישו לו גליון שלם. ראה כאן: The October 2000 Events; Jadal Issue 8, October 2010
http://mada-research.org/en/2010/10/10/jadal-issue-8-october-2010/
אך כפי שאמרה סבאע' ח'ורי, וכפי שהראה אילן פפה בספרו genocide in slow motion, וכפי שרואים זאת פלסטינים רבים בפזורה, הציונים הם אותם ציונים והים הוא אותו ים. מי ששבר רגליים וידיים ב89 ירצח ילדים פלסטינים לצלילי מוסיקה קלאסית ב2009.