ירח דם יריחו

by

יפתח אשכנזי

(לזכר עומרי קורן)

שלושה ימים התקיימה הביזה, השוד, האונס והגזל ברחובות יריחו העיר האסורה. בני ישראל, שהמדבר ליהט אותם במין תאווה מטורפת לזהב, לתכשיטים ולנשים יפות, הסתירו יפה את שללם בבד שמלתם, כמו להסתירו מעיני אלוהים. את אבי הם רצחו אל מול פניי, והייתי רק בן עשר. את אחותי לקח לוחם עב גוף. הוא סימן לה בכידון מוכסף ויפה, והיא הלכה אחריו לחדר השינה של הוריי. קירות ביתנו היו עשויים קש, תבן וחימר. אני חושב שזו הפעם הראשונה שראיתי אותה ערומה למשעי. זקנו האדום רטט עם גופו המשתרך עליה. כמו כלב על כלבה הוא ידע את אחותי הבוכייה. ראשה מתדפק על הקיר.

אחרי שהחליק את עצמו רחוק ממנה, פקד עליה בשפתו להתלבש. אז היא עוד לא הבינה עברית. הוא בעצבנות זרק עליה את שמלתה. שמלה שקיבלה רק שלשום מאבינו ליום הולדתה הארבעה עשר. מה שאצלנו כונה שנת הבגרות. השנה שלפני החתונה. היה לה כבר ארוס. רק האלים יודעים היכן הוא עכשיו.

הייתי די קטן לגילי, ואחותי היתה כל מה שנשאר לי בחיים. הלוחם הבחין בי. לפי מצוות האלוהים המוזר שלו הייתי חייב למות. הוא הביט באחותי משועשע כשהוא כיוון אלי את הכידון הכסוף בוהק. לבסוף הוא סימן לי לבוא איתם. השמש עמדה לזרוח, ועירי יריחו ההרוסה בערה בעשן כבד. חומותיה העצומות בגאוותן היו לגל אבנים צבוע באדום. קולות תופים ושמחה עלו ממחנה ישראל. האוהלים, המקנה והבקר היו לגוש שחור חסר צורה. רבים הלוחמים שחזרו מן הקרב, בבודדים, בקבוצות עליזות שרות. מעטים סחבו את גופות חבריהם שנפלו. איש לאוהלו נטה. האוהלים היו שחורים מתוחים מעור כבשים, ושרופים משמש המדבר. המחנות השונים היו מחולקים ביניהם בחללים ריקים. צעדנו בתוך המון הגברים החוזרים למשפחתם. בין כל המחנות עמד אוהל המנהיג צבוע בסגול. כל הלוחמים עברו משם, מחלקים מהשלל לערימות הנערמות של עירי. איש לבוש בבגד דק לבן ישב על כיסא והביט בלוחמים הפורקים את השלל. רציתי לחזור לשקט ששרר לפני שבוע.

האיש הציג סוף סוף את עצמו בפני אחותי. הוא אמר ששמו בישראל אליפז בן צופר. שבט בנימין, שחנה שלישי משמאל במניין השבטים. אוהלו היה עמוס באדם, ונכנסנו מבוישים, חייכתי בנימוס. אישה מבוגרת קמה לקראתו, נוגעת בו בנימוס. אליפז הניח את כידונו על הרצפה, ואכל מקערית מבלי להציע לנו. נער קצת יותר מבוגר ממני, שחתימת שפם היתה לו, עמד והסתכל בנו. הוא משך בשיערה הצהוב של אחותי. זו היתה הפעם הראשונה שראה שיער כזה. גם ביריחו נודעה אחותי בשל שיערה. לבסוף האישה המבוגרת לקחה אותי בידה, והתחילה לצעוק עלי בשפתה המוזרה. כשלא זזתי היא הכתה אותי, אבל ברוך של אם (לפחות כך הרגשתי).

בלילה עמד הירח המדמם מעל לנחלת מואב. בדיוק מעל חשבון, שאת שריפתה ראינו לפני עשרה ירחים. ישנתי צמוד לאחותי, שרעדה כל הלילה. כשהירח שקע, נכנס אליפז לשטח שהוקצה לנו. גילגל אותי מאחותי, אפילו לא טרח להפשיט אותה. ריח עמוק של יין וזיעה שלט בכול. לדמעות אחותי לא היה ריח או קול. כשסיים את מעשיו יצא, זרמתו נשפכה על השמלה הסגולה, שכבר נראתה בלויה ומתה. הכבשים המקוריות והגנובות פעו להן בערבוב.

כך עברו להם הלילות איתו, והימים עברו בעבודות שעבדנו שנינו. פעם, כשנשלחנו למלאות מים לצאן בלוויית בנו הבכור, נכנסנו אל העיר ההרוסה. כל הבורות היו מלוכלכים וגמורים. אווירה של מוות וריח נבלות אדם היו השליטים פה. התנים והנשרים פיצחו את העצמות, עקרו את עיני שכנינו, חברינו, משפחתנו. הגענו אל הבור שהיה משקיף אל ההרים סביב. שקט של זבובים. אחותי התקרבה אל סף הבאר לשאוב לכד, ואז דחף אותה בנו של אליפז, ואחותי נפלה לבוץ. שמלתה שנתפסה באבן חשפה את עכוזה הלבן. כשניסתה לקום הוא כבר היה עליה, שורט את גבה, רועד כולו. אחותי כבר לא התנגדה לכלום.

ערב אחד ישבנו בכבשים שותקים כרגיל. הגיע איש לבוש לבן, על צווארו מעין לוח בוהק, כובע לבן מרוהט זהב, אך היה צעיר. אליפז רץ לדיר לשחוט כבש לכבוד הצעיר. שמחתו היתה קצרה, לאחר זמן קצר התחילו צעקות ביניהם. האיש הצעיר עזב. הוא נראה כועס ונקמני.

למחרת נאספו כל גברי המשפחה. אשת אליפז, מאושרת, הביאה תער חד. הם קשרו את ידיה של אחותי, שמלתה כבר קרועה ואפורה. כל שיערה הזהוב נגזז והושלך לאש. אחר כך, צוחקים, הם תלשו את ציפורניה. אז הם הלכו. בלילה לא אליפז ולא בנו באו אל אחותי. כששקע הירח היא העירה אותי, וביקשה שאלווה אותה לשירותים. הלכנו רחוק, מוסווים, עוברים את כל המחנה ואת ערימות השלל, לפידים האירו אותם. כשיצאנו ממעגל האור המשכנו אל העיר ההרוסה, אל בית הורינו. זרם אוויר קר התהלך ברחובות, בפרצי הבתים ההרוסים. אחותי כרעה, ופשטה את המלבוש המטונף שלה. ככה ערומה נשארה. בבית הורינו.

הסירחון העיר אותנו. והזבובים. השמש כבר עמדה מעלינו. מאהל בני ישראל עמד כרגיל, אבל קבוצה גדולה מהם התרחקה, כנראה לעוד מלחמה. המשכנו ללכת, עד שראינו בית אחד שעדיין עומד על כנו. תור של גברים מכל הסוגים עמדו שם דרוכים. צעיף אדום עמד על החלון שפעם היה חלק מהחומה. אישה כבת ארבעים ערומה ויפה יצאה מהחדר, וחיבקה את אחותי. ברוכים הבאים, ברוכים הבאים, היא אמרה, לשארית הפליטה של יריחו.

(פורסם לראשונה ב"סיפורי מות עירי", הוצאת ז.ע.פ.)

יריחו

תגים: , , ,

17 תגובות to “ירח דם יריחו”

  1. מספר 666 Says:

    סיפור לא מוצלח. אני משער שהסיבה להכנסתו לאתר זה היא בגלל הביקורת על כיבוש יריחו בידי בני ישראל ולא דווקא בגלל ערכו הספרותי ,אבל אם כך זאת הייתה החלטה שגויה ,הסיפור אינו מראה שהיה משהו מיוחד בכיבוש יריחו בידי בני ישראל ובהשמדתה ,סתם עוד כיבוש אחד מני רבים.
    כיבוש יריחו בידי בני ישראל כניראה לא התקיים מעולם .לפחות לא כפי שתואר במקרא אבל העניין הוא כאן בכך שישב לו מישהו אולי במאה השמינית לפני הספירה ודמיין לו סיפור כיבוש גנוסיידי ,כנראה בהשפעת והשראת הכיבושים האשוריים של התקופה שעשו זאת הלכה למעשה. לאחר הספירה ..
    לגבי תיאור החרם והשמדה ההמונית בספר יהושע הם כנראה לא התבצעו כפי שתואר בספר ,לא בארץ ישראל בכל אופן. אבל חוקרים של ההיסטוריה של יבשת אמריקה חושבים שדווקא שם התבצעו מעשי השמדה המוניים כאלו על סמך העדויות הארכיאולוגיות..יש איזורים שלמים בארצות הברית של היום שהארכיאולוגיים מצאו סימנים של מעשי השמדה מתוכננים מתי שהוא במאות ה11 או ה-12 . .כנראה ששם יישמו על פי החלטה של מישהו כוהן גדול מן הסתם את מה שמחבר ספר יהושע רק דמיין.

    לדיון על הייחוד בתיאור כיבוש יריחו בספר יהושע ראו :
    http://www.haayal.co.il/story_368

  2. om Says:

    קטע גרוע מבחינה ספרותית, ואני כבר לא מדבר על הפורנוגרפיה ברמת "הייתי כלבתו של האוברשטומפפיהרר". מילא אם היתה כאן ביקורת פוליטית של ממש – אבל לפרסם זבל כזה רק בשביל קליעה למטרה קלה כמו כיבושי ספר יהושע? מישהו במערכת התחרפן, ולא במובן הטוב של המלה.

  3. דרור BDS Says:

    ניצני הפורענות הציונית המתוארים כאן בצורה מהימנה לבלבו ופרחו והפכו לגידולי פרא של ממש עקב שתיקתם מימים ימימה של יעקב, הוא ישראל, ושל בניו האשכנזים של יעקב הם בני ישראל שהביאו על עם ישראל ועל היהדות עצמה את החרפה ואת ממשלת החורבן הזדון והשמד הנוכחית.

    בעוד חכמי התלמוד של ערוץ2 ו10 מתפלפלים בטומאתה ובאשמתה של דינה ומפרשים פירושים מיזוגיניים את המילים " וַתֵּצֵא דִינָה… לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ (בראשית לד), בעוד יעקב ישראל, אשכנזי תומך מרצ, שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ… וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, קמו המזרחים מבני הישראל, אלו המכונים ערסים ע"י אותם ציונים-אשכנזים, ועשו מעשה.

    וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים ממסע האלונקות של ניצן (פורענות ציונית) הורביץ ושל אבי (פושע מלחמה) דיכטר ומחוסר השוויון המשווע בנטל, קם לוחם החופש ברק כהן וארגן עצרת הזדהות המונית עם הנרדפים שומרי אמוני ישראל המוכנים לקחת חלק בנטל הסירוב. ויילל יעקב ישראל הורביץ ויתבכיין: עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּמזרחי וּבַפלסטיני ובחרדי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי והסגירוני להאג. ויאמר לוחם החופש ברק כהן: הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ.

    מספר האתר החרדי בחדרי חדרים: תושבי מאה שערים בירושלים הופתעו מתמיכה מפתיעה: "אנו בני אדם החיים תחת המשטר הנקרא "מדינת ישראל", מכירים בכך שהתכנית הציונית חסרת כל תוקף דמוקרטי. אנו מכירים בכך, שהרעיון הציוני שולל את השוויון בני האדם באשר הם, ובאופן מכוון . אנו מכירים בכך שבין הקהילות שהן נפגעות משטר 'מדינת ישראל', ניצבת גם הקהילה החרדית…אנו מכירים בכך, ששאלת הגיוס לצבא 'מדינת ישראל' המכונה כיום גם "שוויון בנטל" משמשת להדחקה של שאלת יסוד עמוקה – מהו משטר החיים המתאים לכל בני הארץ הזאת?".

    בהמשך גם נכתב: "אנו מכירים בכך, כי גם בעת הזאת עומדת החברה החרדית בפני מתקפה בוטה, בלתי עניינית וכוחנית מצד נציגי שלטון המיעוט הציוני – לאומני. אנו לכן, מבקשים לגלות סולידריות ולהביע תמיכה בחברה החרדית, בכל הנוגע לסוגיית הגיוס בכפייה לצבא מדינת ישראל. אנו לכן מבקשים להסתייג עמוקות מדברי השנאה הקשים המייחסים לחברה החרדית "טפילות" ו"התעלקות".

    לסיום כתבו: "ככל שהחברה החרדית תעמיד התנגדות מעשית לתוכנית הגיוס בכפייה, כמו גם שלילת הקצבאות בנימוק של מזור כלכלי לחברה כולה – נתמוך אנו בחברה החרדית. הדרך לחיים משותפים המתקיימים בהרמוניה בין קהילות שונות עוברות דרך יצירה משותפת, ודעו כי אנו נכונים לכך".
    http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=54512

    הגר"ש אויערבך לתלמידיו: "חובה לקחת חלק בעצרת נגד גיוס חרדים. זהו מאבק על כלל ישראל ואסור להתפשר ואסור לוותר. נתכנס כולנו בשערי ירושלים להיות נכונים כאיש אחד בלב אחד להיקהל ולעמוד על נפשינו כחומה בצורה כנגד גזירות השמד אשר בקשו תועים לעקור תורה מישראל".
    גם הרב משה זאב זארגער מצטרף למאמציה של בל"ד לבער את הציוני מקרבך וקורא לגרש מבתי המדרש החרדיים חיילים חרדים הלבושים במדי צה"ל. לפי הרב זארגער, "הבגדים הללו מטמאים במגע ומשא, להתפלל עם בגדים כאלה זה כמו להתפלל עם שתי וערב. לדאבונינו, הגיע מצב שמיום ליום מתרבים לובשי המדים. כידוע, לא חסר להם חיילים, ואין הם צריכים את החרדים בצבאם, וכל מטרתם היא להחדיר נגע זה [יעקביזציה-ישראליזציה-הורביציזציה – בשארה] בתוככי היהדות החרדית". http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%A4%D7%A1%D7%A7-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94-%D7%9E%D7%93%D7%99-%D7%A6%D7%94%D7%9C-%D7%9E%D7%98%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%9D.html

    העיתונים 'הממשלה נגד העם – העם נגד הממשלה' ו'יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים', הפונים לציבור האשכנזי והליטאי ונחשבים לעיתונים המובילים במה שמכונה שמאל מתעלמים לחלוטין מההפגנה המתוכננת שאינה מוזכרת כלל בין דפי העיתונים. הסיבה המרכזית להתעלמות הינה התנגדותו החריפה של מרן ראש הישיבה הגראי"ל דב חנין לקיים בעת הזאת הפגנות מחאה כנגד מזימות השלטון וזאת בשל הטענה כי הדבר [לא להגיע עם שלטי חד"ש – דפני ליף] רק מזיק ואינו גורם תועלת. מרן ראש הישיבה הורה לקיים עצרות תפילה וחיזוק בבתי הכנסת בכל רחבי שדרות רוטשילד, אך מעצרות מחאה והפגנות המוניות [שאינן מוכנות להכיר בכך ששמאל זה חד"ש] הוא מסתייג לחלוטין.

    • נועם א"ס Says:

      מדהים. תודה לדרור בד"ס. גאווה לאנרכיסטים בעולם כולו (קישור ראשון, בחדרי חדרים).

      http://dehed.com/new-politics-old-antisemitism/

    • דרור BDS Says:

      לוחם החופש ברק כהן מכריז בזאת על חורבנו של המשטר הציוני, הוא משטר המדינה הציונית:

      "צלילים ודמעות :
      אשאל אלוהי, יגאל השבויים, יאסוף זרויים, בזכות מכונה אב המון לגויים, יזכו לחיים, עת יקראו בשמו, יהיו ענויים, כי הם רצויים, בזכות אשר גלה לנהריים, הוליד נקיים.

      אין סיכוי שארדם הלילה. רק צלילי תפילת איסוף זרויים באוזן ודמעות התרגשות בעיניים. עוד צליל ועוד דמעה.

      זהו סוף משטר העוול. ימים, חודשים או מספר שנים, זה כבר לא משנה. הערב נחתם סופית המשטר הציוני. הערב נחתם סופית המשטר הציוני. נותר להמשיך ולעצב את משטר החיים החדש.

      חרדים וחילוניים עומדים בקו אחד בירושלים. יהודים ופלסטינים עומדים בקו אחד ביפו. מזרחים-אשכנזים עומדים בקו אחד בשוסטר. אצל סילבן, אצל תשובה. זרויים הולכים ונאספים.

      זהו, התמונה הולכת ומתבהרת. ההפרדה וגזירת קהילה מקהילה לא תעבוד יותר. הרוח האנושית הולכת והופכת סמיכה מיום ליום. תעתועי חומר, נפש ושכל, הולכים ונמוגים מפני הרוח האנושית.

      חופש, שוויון, אחווה. חופש שוויון ואחווה שנגזלו. נגזלו בשקר. שקר בשם ה׳. שקר ההולך ונגלה. עוד יום, עוד יום. עוד טפח אמת. עוד גילוי אומץ. עוד הקרבה. ומשטר העוול קורס סופית. אמנם יום קבורתה ביום הולדתה, אבל ״מדינת ישראל״ בצורתה הציונית הלאומית מחכה רק לקברן. והקברן בקרן הרחוב הסמוך. ברוך ה׳. יהא זה מלאך שרת.

      כי הם דחויים. כך גרס המשטר. דחויים. אנחנו דחויים. אין אדם דחוי לעד. רק דחוי עד אשר נשמעת שוועתו. ושוועת האדם עלתה השמימה. והאדם קולט את חסדי ה׳ ורחמיו עלינו. שבענו די.

      עוד צליל חסד ועוד דמעה, אחיי בני האדם. אחיותיי הלביאות. לא יעלה עוד לרמוס אותנו, כי רוח עליון שורה עלינו. הם מפחדים. אנחנו רואים זאת. שום כלי זין לא מכסה על פחדם. פחדם מאיסוף זרויים. אנחנו הזרויים. אנו הולכים ונאספים.

      אני קרוע מעייפות. הגוף שלי פועל כבר מעצמו. כבר מספר חודשים. ימים ולילות בלי שינה. ברוב הלילות רובצים אורחים לא קרואים, חלומות וסיוטים. אבל לא הלילה. ללילה הזה חברו רק דמעות התרגשות ושלווה מענגת. ערב של אהבת אדם תמימה וסיעתא דישמיא, שהביסה רשע אינסופי לבוש מדים.

      הערב נחתם המשטר הציוני. יחי משטר החיים החדש. זה אשר ייטיב עם האדם באשר הוא אדם. אדם מרחם אימו". [הוכרז בשנה ה65 למניינם]

      • נועם א"ס Says:

        תודה לדרור בד"ס על כך שהוא מיידע אותנו על פועלו החשוב של ברק כהן.

        "הציר בין יאיר לפיד לנפתלי בנט הוא הציר שבין הניאו-ליברליזם האמריקאי לבין הניאו-קונסרבטיזם האמריקאי. אבל לא פחות מכך, הוא התוצר האורגני של התפתחותה של התנועה הציונית בשלושים השנים האחרונות. התנועה הציונית שהופכת להיות יותר ויותר שיקוף לאומני של אמריקה הפוסט-תעשייתית. שתי הדמויות הללו בינם. הטווח שבין לפיד לבנט מעצב את ההגמוניה הישראלית החדשה. את הרוב המוסרי בציונות של 2013. בנט ולפיד הם שתי וריאציות לאותו נושא – והנושא הוא ציונות. בטווח שבין אורית סטרוק לרות קלדרון, או בין אורי אורבך לעופר שלח, מתנסח הקונצנזוס הישראלי החדש. […]

        "את המעמד השליט החדש יהיה נכון יותר לכנות 'בלוק היסטורי', מפני שהוא מבוסס על בריתות בין אלמנטים שונים בחברה בישראל, שנתונים בברית הגמוניאלית. בחלוקה גסה, ניתן להגיד שבלוק היסטורי זה הוא תוצאה של ברית בין קבוצת ה"הון-שלטון-עיתון-צבא" שמהווה את האליטה השליטה כאן כבר שנים רבות, לבין הציבור הדתי לאומי-מתנחלי, שהופך להיות גורם משמעותי יותר ויותר בכל מנגנוני השליטה […].

        "ההתקרבות הזו, בין הציבור הדתי לאומי לבורגנות הליברלית התל-אביבית, היא ברית בין שני האגפים הנחבאים אל הכלים של הימין ההיסטורי בישראל – הם תמיד היו כאן, עכשיו הם בקדמת הבמה. […]

        "בנט ולפיד, מתוך הסתירות בינהם, יוצרים צורה תרבותית-פוליטית קוהרנטית, לבנה, מלבינה, שמתחילה כבר עכשיו בהטפות המוסר וההסברים המתנשאים לציבור. הרטוריקה של לפיד בשבוע האחרון לא יכולה להיות מובנת אלא כצעד ראשון בתהליך עיצוב מוסרי של הציבור בישראל. הברית בין בנט ולפיד נוצרה באופן קונקרטי רק אחרי הבחירות, כפעולה פוליטית. אבל ככל הנראה אין היא החלטה פוליטית מקרית, אלא התפתחות חברתית בה נוצרת הגמוניה חדשה, ואיתה, סדר מוסרי חדש. […] "

        http://antipractice.wordpress.com/2013/05/18/

  4. בלה Says:

    חלש מאוד.

    כדי למצוא עוד צידוק צדקני ומתנשף נגד עוולות הכיבוש והיהודים הרשעים, הרבה יותר מתאים להיצמד לסיפור המקורי-מקראי, זה שאומר "לא תחיה כל נשמה", וכי רק רחב הזונה ומשפחתה יצאו חיים בגלל היותם קוויזלינגים או משתפ"ים פלסטינים נאלחים.

    אלא מה, סיפור כזה היה יותר קצר. סטייל: באתי, כבשתי ניצחתי. אהה, פורנוגרפיה אתם מחפשים? חרמנים

  5. דרור BDS Says:

    מכתב ששלחתי לתנועת יש גבול בתגובה למכתבם התובע עונש מידתי לסרבן הפורענות הציונית נתן בלנק

    במכתב נאמר בין היתר כי "נתן בלנק הינו סרבן מצפון וכי ענישתו הפוגעת בזכותו לחופש המצפון אינה מידתית". עוד נכתב כי "בסיבות בהן אין חשש ממשי כי תגובה מתונה יחסית כלפי אדם המסרב לשרת תוביל רבים לסרב ותפגע בבטחון המדינה, המדינה אינה רשאית להטיל עונש מאסר ממושך על אדם המסרב לשרת מטעמי מצפון. מאסר שכזה הוא בלתי מידתי".
    ה"טיעונים" להקלה ב"עונש": "בלנק נמנע מלקרוא לאחרים מללכת בעקבותיו, נמנע מלהשתחרר על פרופיל רפואי\נפשי, ומבקש להמיר את שירותו הצבאי בשירות אזרחי".
    כמי שסירב לעשות הרבה דברים בשירות הסדיר בתחילת שנות ה90 (סירוב לעמוד פנים מול פנים מול אוכלוסיה אזרחית בשטחים, סירוב לירות פגז לשטח לבנון) וכמי שישב 3 פעמים בכלא בתקופת הסדיר ועוד פעם נוספת במילואים (סירוב לשמור על התנחלות), סה"כ 137 יום (28+14+60+35) הנני רוצה להביע בפניכם את מחאתי על תוכן מכתב זה.

    לטעמי נתן בלנק – מגדולי המתנגדים בזממנו – אינו סרבן מטעמי מצפון אלא סרבן פוליטי. הטיעונים שהושמעו על מנת לשחררו דומים להפליא לטיעונים שהושמעו במשפטם המתוקשר של חמשת הסרבנים, כפי שהוצגו בסרט שהוצג בזמנו בערוץ8. אלו גם הטיעונים שהציג יוחנן בן זכאי כשהחליט להסתלק מהפורעים בני דורו, להציל עצמו ולהקים את הסנהדרין ביבנה, רגע לפני החורבן.
    בזמנו קרא ליבוביץ לסרבנות פוליטית. סרבנות פוליטית היא חובתו האזרחית של כל אזרח והיא כלי לגיטימי במאבק נגד פשעי המשטר. נתן בלנק מממש במלואו את חופש המצפון. נתן בלנק לא נענש היות ומעולם לא עבר עבירה כלשהי. נתן בלנק לא מסרב לשרת, נתן בלנק משרת. נתן בלנק משרת, ולכן ממלא את חובתו האזרחית, בכלא 6. כך, ורק כך, צריך לשרת את המדינה, ולכן גם אם ישב שלוש שנים במצטבר, עדיין יהיה שותף מלא, וכרגע גם היחיד, לשוויון בנטל.

    בספרו "קול הכבוד – סרבנות מצפונית מתוך נאמנות אזרחית", כותב ליאון שלף:
    יש הסוברים כי יש להכריז בפירוש על הסרבנות כמכשיר פוליטי מקובל ורצוי, העשוי גם להיות יעיל. אחרת ממילא אין טעם להשתמש בו. שכן כמו רוב המהלכים הפוליטיים, חייב השיקול להביא בחשבון את השפעת התופעה כולה על המערכת. עמדה זו מבטא זה שנים רבות ישעיהו ליבוביץ באופן הברור והנמרץ ביותר.
    … ליבוביץ סבור כי הסרבנות כדאית במיוחד אם יעשו זאת רבים, כי המטרה אינה רק שמירה על המצפון אלא השגת מטרה מוגדרת. הואיל ומעשים בודדים של מעטים לא ישפיעו, יש להבטיח מספר גדול ככל האפשר של משתתפים במבצע הסרבנות. ברור שאם פועל הסרבן על פי עמדתו של ליבוביץ, אין הוא רשאי לטעון להגנה של צורך ויצטרך לעמוד בדין ולשאת באחריות, לפעמים זו למעשה התוצאה שבה הוא מעוניין ממילא, שכן משפט עם הד ציבורי עשוי לערער את התמיכה בדרכה של הממשלה. […] בעוד שההיבט המוסרי הוא היסוד, ואין להגיע בלעדיו לרעיון של אי ציות, המטרה העיקרית היא התוצאה המושגת – שינוי החוק או המדיניות.
    מתוך: קול הכבוד, ליאון שלף, הוצאת רמות – אונ' ת"א, 1989

    את נתן בלנק אין לשחרר מהסיבות אותן מניתם. מי שנענש, ועוד ייענש, הוא המשטר הציוני שחטף ושבה אותו. הקריאה לשחרורו אולי תקל על נתן בלנק ומשפחתו בטווח קצר (אם תיענה בחיוב) אך תזיק מאד למאבק האזרחי בו הוא נוטל חלק משמעותי.
    במקום לבקש נדבות מנציג זה או אחר של הצבא הציוני, במקום להחליט בשמו של בלנק האם הוא סרבן למען הדמוקרטיה, סרבן מצפון או אחר, והאם הוא קורא או לא קורא לאחרים להצטרף אליו, יש לתת את הדעת, ולדעתי גם את הדין, ברופאי בריאות הנפש המוכנים למעול בחובתם הרפואית, מקצועית ואזרחית, ולדון בהורדת הפרופיל הנפשי של בלנק. זהו עניין הראוי אף הוא להחשף בתקשורת הבינ"ל, כמו גם בעולם האקדמי. בנוסף יש להכליל את סרבנותו כחלק במאבק הסירוב האזרחי עליו מדבר מאיר עמור, כאשר שעת הכושר לכך – הכנסת הצבא לנמלי אשדוד וחיפה – הגיעה.

    • דרור BDS Says:

      מה אשכנזי בעיניך? אורטל בן דיין שואלת, לוחם החופש ברק כהן משיב.

      ***

      "שידיך ריקות ועירך רחוקה
      ולא פעם סגדת אפיים
      לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה
      וצמרת גשומת עפעפיים".

      מה שמכונה זכותנו המוסרית וההיסטורית לאנוס ולרצוח ילדות בנות 7 לצלילי מוסיקה קלאסית לא החלו בימי יהושע אלא עוד קודם לכן, כשעלה משה רבנו אל הר סיני על מנת להתארגן על מה שמכונה לוחות הברית.
      דניאל (משורר ומלחין): את פריקית
      ילדה בת 7: לא, איזה מזל אתה?
      דניאל: איפה הבנאדם, אמרתי לו אאונס
      ילדה: יש עוד קינלי? שורפות לי העיניים
      דניאל: שיזדיין עם הקופסאות גפרורים
      ילדה בת 7: דני, אתה מאמין שאני מאזניים
      דניאל [מדבר בנייד]: אל תגיד לי זרעים
      דניאל: את שומעת,לא מוצאים ת'בנאדם, אלק בתולות מאמסטרדם
      ילדה, רוצה לבוא איתי לסיני? חצי האי סיני
      ילדה בת7: קוראים לי ארבע עשרה
      ג'ירפות – דני מואשם באחזקת סמים קלים. מילים ולחן: גלעד כהנא, יאיר קז ואורטל בן דיין

      ***

      "והרוח תקום ובטיסת נדנדות
      יעברו הברקים מעליך
      וכבשה ואיילת ונעה שינדלינגר תהיינה עדות
      שליטפת אותן והוספת ללכת"

      מאיר עמור מתעקש להתייחס למושג אשכנזי כאל מושג פוליטי, לא מוצא אתני ולא אפיונים פרסונלים כלשהם. ישעיהו ליבוביץ מתעקש להכריז על הסירוב כסירוב פוליטי, לא מצפוני. גדולות המתנגדות בזמננו ליטל בר וספיר סלוצקר עמרן מתעקשות לדרוש הפגנות פוליטיות, לא מפלגתיות. המתנגדת המשוררת והמלחינה לחנים בעלי שני אקורדים נועה שינדלינגר מתעקשת לדבר לא רק הפשעים, אלא, כנהוג בפוליטיקה, גם לנקוב בשמם של הפושעים. לוחם החופש ברק כהן מתעקש כי אין שמאל וימין, יש תומכי משטר ויש מתנגדי משטר. האנשים הללו פועלים (או פעל עבור ליבוביץ) פעילות פוליטית, לא מפלגתית.

      ***

      "עוד חוזרת ההתנגדות שזנחו האשכנזים לשווא
      והדרך עודנה נפקחת לאורך
      וסרבן המצפון בשמיו ופעילת חד"ש בגשמיו
      מצפים עוד לך, עובר אורח"

      ברק כהן: "״דמוקרטיה או מרד״, אשר יזמה והוציאה לפועל את הפגנת התמיכה [בסרבני הגיוס החרדים], לא התראיינה לכתבה. [זוהי] החלטה יזומה ומודעת".

      בכתבה "ברית סרבני הגיוס: פעילי שמאל הפגינו לצד חרדים" – הילה קובו, מערכת וואלה! חדשות – פעילת השמאל נועה לוי, שנכחה בהפגנה בירושלים, סיפרה על רשמיה. על הברית יוצאת הדופן, בין אישה חילונית ליברלית לנשים חרדיות, מעיד חלק אחר בסיפורה של לוי, כפי שמופיע אף הוא בכתבה. בהמשך הכתבה שעסקה בעיקר בהגיגיה של נעה לוי, לוי הביעה תקווה שהברית הזו שנרקמה בין פעילי השמאל לבין החרדים תמשיך להתקיים בעתיד.

      מי עוד נכח בהפגנה? האקטיביסט והעיתונאי חגי מטר שבעבר ישב בכלא בגין סרבנותו לשרת בצה"ל, השתתף גם הוא בהפגנה ודיווח עליה למגזין המקוון 972+. מטר הוסיף לצטט את חבריו החרדים, ואמר: "אנחנו צריכים צבא שילחם באויבים שלנו ואתם צריכים לשבת בזמן שאנחנו לומדים ומתפללים".
      http://news.walla.co.il/?w=%2F9%2F2643187

      בלתי מתקבל על הדעת כי הדברים המיוחסים למטר אכן נאמרו על ידיו. ההחלטה היזומה והמודעת עליה דיווח ברק כהן מבלי לציין מיהו המחליט\ה, החליטה גם כי אנו צריכים צבא שיילחם באויבים שלנו, מבלי לציין מיהם האויבים.
      Uri Ophir , מיוזמי וממוציאי לפועל את הפגנת התמיכה: "כמובן שמזכירות חד"ש לא יכולים לעמוד בפיתוי לעשות קצת הון פוליטי".

      • נועם א"ס Says:

        עומדות לי דמעות בעיניים.

        דרוד בד"ס, שבימים שהדיכוי כתיקונו אינו מחמיץ אף פרט בהתגלמויות שלו, פיספס את דבריו של מגיב מס' 6 לכתבה בוואלה – אלון מחולון: "תתחילו להבין… אנחנו המסורתיים נילחם למען החרדים".

        ולכך ענה לו באסם תמימי: ""קל לי להציע ליונתן פולק לבנות את ביתו על גג ביתי".

    • דרור BDS Says:

      חלק ממאבק הסירוב האזרחי עליו מדבר מאיר עמור:

      יעל בן יפת:
      "מתארגנת עצרת תמיכה עבור סרבן המצפון?
      אברך בן 28 שהשתמט במשך 3,048 ימים משירות בצה"ל, נידון בבית דין צבאי ל-60 ימי מאסר. http://www.kikarhashabat.co.il/60-%D7%99%D7%9E%D7%99-%D7%9E%D7%90%D7%A1%D7%A8-%D7%9C-3048-%D7%99%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%AA.html
      פרסמתי את זה כי לדעתי יש צביעות ביחס שמקבל בחור שנמצא במצב בריאותי וכלכלי רעוע (הוא ומשפחתו על פי הכתבה) שמסרב להתגייס בגלל סיבות אלו ומוגדר כמשתמט לבין כאלו שעושים זאת לכאורה מתוך אידיאולוגיות נשגבות אחרות ושלמענם מתגייסים כל אבירי השמאל. בעיני כבד את אביך ואימך (הזקוקים לסיוע כלכלי או לא רוצים שתתגייס מסיבות הילכתיות) היא עמדה לא פחות אידיאולוגית ונשגבת". ‏27 מאי‏

      • irity Says:

        גם אני מסרבת (לקבל אתנן תמורת הרשעת חפים מפשע), והנה – שגרירות ישראל פתחה במלחמת חורמה נגדי, אולי, דרור, תוכל להשיא עצה או לסייע. במשך שמונה חודשים עמדה השגרירות בסירוב לא מנומק לתת לי דרכון, הפקידה (יכולה להיות בת שלי, לולא נולדה ברוסיה בכלל) נזפה בי "אם מדינה לא טובה למה את צריכה דרכון" וכולי וכולי. לאחר התערבות מבקר המדינה לפני חודש, קיבלתי את הדרכון . דע עקא, בינתיים פקעה הויזה, וכדי להאריך אותה שוב אני צריכה איזה מסמכים מהשגרירות, ושוב לא עונים לי. עורכת הדין הצדיקה בסדום ממשרד מבקר המדינה תומכת בעמדתי אבל היא שם ואני פה, עם הקונסוליה. לאחר שגם העזתי להעלות דרישה לפיצוי על המצב שאליו הכניסו אותי, הגיע אלי לביקור ביתי איזה אופנוען בשם ניר, ואחרי כן הסייען המוסלמי התורן שכל קונסוליה מחזיקה (מביאים לו את הזונות כל הדרך ממולדביה) איים על בעל הבית שלי, ועוד היד החזקה נטויה. במסבאה המקומית ישב לידי עאלק פריק ישראלי בלי נעליים, שלפי גילו הוא כבר הרבה שנים בפנסיה מהשייטת, ואמר "לא תקבלי כסף" . אז הנה, מה אתה עושה בשבילי דרור ? אני יכולה להעביר באימייל (אם תעביר אלי את האימייל שלך אולי דרך עפרי , האיש הממונה על מינוי נביאים) את האימייל של הקונסול, תרביץ בו תורה ? שידע שיודעים.

    • דרור BDS Says:

      בעקבות שחרורו של נתן בלנק.

      המשטר הציוני פוחד להעמיד לדין את נתן בלנק בפני בי"ד צבאי כפי שכל משטר אימים נורמלי היה עושה – משליך אותו לכלא לשנים רבות באשמת סרבנות פוליטית. אלא שעל פי התבטאויותיהם של חלק גדול מהמצדדים בו (בבלנק, לא במשטר הציוני) גם אלו פוחדים להשתמש במונח אסיר פוליטי ומעדיפים לדבר גבוהה גבוהה על מצפון.

      ***

      הגר"ש אויערבך: "במשך כל השבוע הגיעו אלי בחורים רבים ואמרו כי הם מצד עצמם נכונים להתנגד לגיוסם במסירות נפש, אך הם מבקשים לשמוע מה דעת גדולי התורה. חיזקתי אותם ואמשיך לחזק כל מי שבא אליי, אבל אני חושב שבעניין כזה חמור צריכים שהבחורים ומשפחותיהם יידעו שכולם עומדים מאחוריהם".
      הגר"ש אויערבך הוסיף וביקש: "תפנה לכל מי שאתה יכול בבית הגראי"ל שטיינמן, שיעבירו אליו את בקשתי שאני מרגיש שהבחורים צריכים חיזוק וגיבוי, וחשוב מאוד שגם ממנו יקבלו את החיזוק הנחוץ בשעה זו. אמנם, אני לא נוהג לומר 'דעות' לאחרים, ואני פשוט מבקש על נפשם של הבחורים".

      האם קראו בזמנו אנשי יש גבול את מאמרו של מאיר עמור – ההיסטוריה המושתקת של הסירוב החברתי? קראו גם קראו. האם אי פעם ענו בענייניות לטענותיו? מעולם לא ענו. האם בין עשרות הספרים שלקח עמו בלנק נמצא הספר "תולדות המאבק המזרחי בישראל" – סמי שלום שטרית? האם בין כל החותמים על העצומה לשחררו נמצאו אנשים הקוראים בריש גלי לסרבנות פוליטית, לא רק למידתיות בעונש ולגילויי אמפטיה כלפי יסורי וורתר הצעיר – סרבן מצפון? (ע"פ הראיון מהיום, הארץ).

      ***

      ברק כהן: "אין ימין ושמאל. יש תומכי משטר ויש מתנגדי משטר".

      הגר"ש אויערבך: "הכל תלוי בנו בלבד. אם נעמוד כולנו בתוקף, ממילא הגזירה תתבטל. חז"ל אמרו 'גזירה עבידא דבטלא' וזה נוגע גם לגזירה זו. יש לנו הבטחה שכל כלי יוצר עליך לא יצלח. רק בודקים אותנו מהשמים אם נדע לעמוד בגבורה מולם – ואז לא יעזור להם שום דבר. יש לכם זכות גדולה מאוד לעמוד במבחן הזה ולא להיכנע להם. אתם תזכו לעמוד בגבורה ובזה תזכו גם להשפיע על כל ראשי כלל ישראל שיעמדו אתכם ביחד וכך תשתחררו מהגיוס".

      בעתון "הפלס" הופיעו רשמים של אחד מבני הישיבות שהשתתפו במעמד והוא כותב: "בגו זקוף ומורם יצאו בני הישיבות ממעונו של רבינו שליט"א. מעתה כשהצו האדום יבצבץ מן התיבה יאמרו הם לו: הן יש לנו צו, ציווי התורה 'ועשית ככל אשר יורוך'. לא עוד ידפוק הלב, לא עוד ינועו אמות הסיפים לכל קול דפיקה, ומעתה כאשר אותם לועגים ולועזים יראו להם הדרך ללשכת המיאוס, יפנו הם הרחק הרחק ללא חת ורעדה; מעתה כשיבואו ויחפשום, לא עוד כשפנים במאורתם ייחבאו הם מפני הנוגשים, אלא לפניהם ייצאו בבגדי שבת, בבגדי קידוש שם שמים, שלא תשתכח תורה מישראל". [כל הציטוטים מתוך: "הרב אויערבך לרב שטיינמן: בחורי הישיבות צריכים גיבוי, כיכר השבת". ה' באדר תשעג 15.02.13 , הועתק והודבק ביום חול וממקום השמירה הועתק לכאן]

      ***

      המשיכו לשרת בשטחים כך וכך שנים עד שתבינו שזה רעיון מטופש, לאחר מכן התייסרו עם מצפונכם וסרבו סרבנות מצפונית, והכי חשוב – המשיכו להרעיל את הבארות מהן שותה נתן בלנק. אני אמשיך בדרכו של ירמיהו הנביא, של מאיר עמור, של סמי שלום שטרית, של הגר"ש אויערבך, של ליבוביץ: דמוקרטיה או מרד.

      • דרור BDS Says:

        רבי פנחס בן יאיר אומר: מיום שחרב בית המקדש, בושו חברים ובני חורין, וחפו ראשם, ונדלדלו אנשי מעשה, וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון, ואין דורש ואין מבקש, ואין שואל.
        רבי אליעזר הגדול אומר: מיום שחרב בית המקדש, שרו חכימיא למהוי כספריא, וספריא כחזניא, וחזניא כעמא דארעא, ועמא דארעא אזלא ונדלדלא, ואין מבקש ואין תוכחה. אנשי מרצ יהפכו לסמרטוטים, והגליל יחרב [יימחק מהמפה], והגבלן ישום, ואנשי יש גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת.

        ***

        בספר דברים מצויה הוראה מיוחדת במינה, המופנית לאשכנזי מרצ וחד"ש. כאשר נמצאת גופה של ילד פלסטיני שנרצח לצלילי מוסיקה קלאסית מוטלת בין ערים, כשכל חקירות המשטר הציוני לא מעלות דבר אודות סיבת מותו של הילד, מצווים ראשי היישוב הקרוב ביותר למקום בו נמצאה הגופה לערוך טקס מעורר השתאות המכונה טקס עגלה ערופה. לטקס זה יש ללא ספק אפקט חינוכי ציבורי. החוק המקראי מניח כי לא ייתכן שפורעים ציוניים יתייצבו מול מותו של מי מנרצחיה ולא תיתן על כך דין וחשבון מלא.
        לפיכך, אם לא התבררו פרטי הרצח, לא נמצא הרוצח ובשל כך אף אין אפשרות לערוך משפט, הרי שיש לערוך טקס חליפי העוסק בשאלת האחריות לדם שנשפך. ההנחה היא כי אי אפשר לעבור לסדר היום, מבלי לתת את הדעת על המת המוטל לפתחה של עיר.

        וכך, לאחר שמה שמכונה בקרב אשכנזי מרצ וחד"ש נציגי בית הדין מודדים וקובעים מי היא העיר הקרובה ביותר לחלל (אירוע שיצר רעש תקשורתי כשלעצמו), לוקחים אשכנזי מרצ וחד"ש עגלת בקר אשר לא עבדו בה, מורידים אותה לנחל איתן ועורפים את העגלה בנחל. אנשי יש גבול וכל תומכי מרצ וחד"ש רוחצים ידיהם על העגלה הערופה (שמא הם מבטאים בכך את ניקיון כפיהם?) ואומרים: "ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו, כפר לנתן בלנק אשר פדית ה' ואל תתן עונש בלתי מידתי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם …" (דברים, פרק כא, פס' ז-ח).

        המשנה במסכת סוטה שואלת: "וכי על דעתנו עלתה שאנשי מרצ וחד"ש שופכי דמים הן? והיא עונה: אלא, שלא בא על ידנו ופטרנוהו בלא ספרו של סמי שלום שטרית, בלא מאמרו של מאיר עמור, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה ע"פ חזונו של ישעיהו (זאבים וכבשים מסרבים להיות אויבים) ולא ע"פ חזונו של ליבוביץ" (סוטה דף מה ע"ב).
        אנשי יש גבול תמהים: במה עלולים אשכנזי מרצ וחד"ש להיות מואשמים? האם יעלה על הדעת כי הם הרוצחים? הרי ברור כי התשובה לכך שלילית. אם כך מדוע הם צריכים לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועיננו לא ראו"?

        תשובת המשנה מתפרשת בשני אופנים שונים: האחד מצוי במסורת חכמי הקשת הדמוקרטית המזרחית והשני במסורת ליבוביץ ומפלגת בל"ד. הראשונים מסבירים את דברי יש גבול כהכאה על חטא על כך שלא עשו די בכדי למנוע מציאות בה מסתובב רוצח בעירם, ואילו האחרונים מסבירים כי אנשי יש גבול מתנצלים על שלא מנעו בעוד מועד אפשרות של קורבן שוא בעירם, הם מרגישים אשמה על שבשל אוזלת ידם נמצא קורבן חף מפשע.

        נבחן את שתי המסורות:
        חכמי הקשת הדמוקרטית המזרחית מסבירים כי העובדה ש"יש גבול" לא שמו ליבם לאיש שפנה אליהם בשעת מצוקתו, בשעת רעבונו, "ופטרנוהו בלא מזונות והנחנוהו בלא לוייה" עד שזה התדרדר לכדי סרבנות חברתית, היא מקור אשמתם, היא מעילה בתפקידם. למרות מצבו הקשה של הפונה לעזרה, סילקנו אותו מעל פנינו ונתנו לו להסתובב מורעב לבדו, ברחובות חשוכים וסמטאות אפלות ובין כך לכך התדרדר לקטטה שלף סכינו והפך באשמתנו לרוצח. http://www.ha-keshet.org.il/articles/sichsuch/historia_mushteket.htm

        על פי ליבוביץ ותנועת בל"ד (סוטה, פרק דן מרגלית, הלכת רציחת ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית) תיתכנה שתי אפשרויות נוספות של הזנחה המסבירות את אשמתם של אשכנזי מרצ וחד"ש: חד"ש – שלא הענישו את הרוצח כראוי לו: "שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא הסגרנו אותו להאג", והשנייה של מרצ, שהעלימו עין "ולא ראינוהו והנחנוהו ועמעמנו על דינו [הכוונה לכינוי סמרטוטים – ליבוביץ אצל דן מרגלית, 1992]".
        כלומר, אלה טוענים כי אחריותם של ראשי הציבור מוסבת דווקא כלפי הנרצח. את דברי המשנה הם מפרשים ביחס לקורבן. במה נאשמים אם כך אנשי יש גבול? בכך שלא סידרו לווי לנתן בלנק: "ראינוהו והנחנוהו בלא לוויה". הם מואשמים בכך שלא הפכו את סרבנותו לסרבנות פוליטית.

        ***

        משרבו הרצחנים, בטלה עגלה ערופה. משבא אלעזר בן דינאי, ותחינה בן פרישה, [שם של רוצח מפורסם] היה נקרא, חזרו לקרותו בן הרצחן.
        משרבו המנאפים, פסקו המים המרים, ורבן יוחנן בן זכאי הפסיקן, שנאמר לֹא-אֶפְקוֹד עַל-בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה, וְעַל-כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה–כִּי-הֵם עִם-הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ, וְעִם-הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ; וְעָם לֹא-יָבִין, יִלָּבֵט (הושע ד).

        ליבוביץ: כיצד יש להבין את דברי חז"ל בדבר ביטול "עגלה ערופה" ו"מים מרים" […] התשובה היא כי מצוות אלה הקשורות בטקסי כפרה מרשימים, נערכו במקרים נדירים וחריגים ביותר, ונועדו לסתום פרצות בגדר הקיימת. […] אולם כאשר הפרוץ מרובה על הקיים ועומד, אין מקום לסתימת פרצות וכוחם של טקסים מתפוגג ובטל".
        ישעיהו ליבוביץ, שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, כתר, 2000, עמ' 858
        ניר ברקין: "הטקס הדתי הזה היה משמעותי בחברה שבה רצח הוא דבר מתועב ומקרה חריג. בחברה שהיא מקולקלת במהותה והרצח שכיח בה, אין טעם להעמיד פנים כאילו אנחנו מזועזעים ממקרה רצח שלא הצלחנו לפענחו. יש משום צביעות בטקס זה בחברה שכזו. יש לנקות את החברה ממציאות של רציחות יומיומיות ורק אז יהיה מקום להגיב על מקרים חריגים בטקס של כפרה".
        ניר ברקין – 'פרשת שופטים-עגלה ערופה', מתוך אתר התנועה ליהדות מתקדמת בישראל [קישור לא מגיב]

        ***

        כל הציטוטים הערוכים לקוחים מתוך "ידינו לא שפכו את הדם הזה" – ד"ר גילי זיוון http://merkazherzog.org.il/article/61

  6. נועם א"ס Says:

    קמפיין הצפת פניות מייל לחברי הקואליציה הציונית בנושא תוכנית פראוור לנישול הבדווים בנגב, מטעם ארגון Avaaz הבינלאומי:

    חברות וחברים בישראל,
    הכנסת עומדת להצביע על תכנית שתעקור כ-40,000 אזרחיות ואזרחים מהבתים שבהם הם מתגוררים עוד מלפני קום המדינה. אבל יש לנו עדיין סיכוי לעצור את התכנית המבישה הזו.

    בואו נשלח עכשיו הודעות ישירות לתיבות הדוא"ל של ראשי סיעות הקואליציה ונקרא להם להצביע לפי לצו מצפונם ולא בהתאם לפקודת הממשלה. ההצבעה בכנסת תערך ביום שני — לחצו מתחת כדי לעמוד לצד הקהילה הבדואית והעבירו את ההודעה הלאה:

    http://www.avaaz.org/he/no_to_forced_eviction_of_negev_bedouins/?bmKWZbb&v=25050

    إلى أصدقائنا الأعزاء في اسرائيل،
    يوشك الكنيست على التصويت على خطة من شأنها اجبار ٤٠ ألف اسرائيلي على اخلاء المنازل التي سكنوها منذ فترة طويلة قبل انشاء اسرائيل. لكن لدينا فرصة أخيرة لوقف هذا الاخلاء المشين.

    دعونا نرسل رسالة مباشرة إلى رؤساء فصائل التحالف نطالبهم فيها بالاستماع إلى ضميرهم وليس إلى أوامر الحكومة. إن تصويت الكنيست مقرر يوم الاثنين — اضغط أدناه لتنقذ البدو وأخبر الجميع:

    http://www.avaaz.org/ar/no_to_forced_eviction_of_negev_bedouins/?cl=2854000537&v=25050

    יאללה יאללה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: