הברית האשכנזו-פלסטינית

by

איתמר טובי טהרלב

לא מזמן התעוררה תכונה קלה ברשת הפייסבוקית סביב מ', בחורה יהודייה מזרחית וישראלית שכתבה סטטוס גזעני ובוטה נגד ערבים. זו לא תופעה ייחודית ומפתיעה במחוזות הווירטואליים הגועשים בישראל.

בעמוד הפייסבוק של מ', לאחר פרסום הסטטוס שלה, הגיבו מייד בעברית מספר מגיבים מהשמאל המשתייך לחד"ש ולצדם כמה פלסטינים ישראלים תוך שהם תוקפים אותה במשפטים רבים, שהמסר העיקרי שלהם היה "את בעצמך ערבייה, את שונאת את עצמך" ועוד שלל תובנות מהז'רגון הפסיכולוגי וז'רגון פוליטיקת הזהויות (שימו לב שבמקרה הזה כמו אולי באחרים, השמאל הרדיקלי עושה שימוש מטיפני, ספק ציני, במושג "יהודי-ערבי" – מושג שלכאורה אמור להיות מעצים ומחבר). ההתקפה הובלה על ידי אחד הצעירים הכריזמטיים בחד"ש שתגובתו לסטטוס של אותה מ' זכתה לעשרות לייקים מחבריו לשמאל הרדיקלי, רובם גברים אשכנזים ופלסטינים-ישראלים. מתקפת הפייסבוק על הכותבת המתגזענת חושפת כמה תופעות מעניינות שחשוב לנסות ולהמשיג.

לפי יהודה שנהב מתקיים " קשר שתיקה" של שמאל-אשכנזים העוסקים רק בהיסטוריה ובהווה של המאבק הפלסטיני. זאת, מכיוון שלא משתלם מבחינת הדימוי והמעמד הכלכלי שלהם לעסוק בטרגדיה המזרחית. עיסוק כזה יפגע במרוץ ההתחזקות המעמדית של אשכנזים בישראל. מזווית אנתרופולוגית אפשר להציע ש"קשר השתיקה של האשכנזים בשמאל", עליו הצביע יהודה שנהב במאמרו, מייצג צד אחד של המטבע, שכן באזורים מסוימים וקולניים בשמאל מתקיימת מעין ברית או שיתוף פעולה בין השמאל האשכנזי לבין פלסטינים ישראלים.

אנה לולו, חד"ש, לוחמים לשלום, זרעים של שלום, עמותות למען השלום, למען הסכסוך והאקטיבסט, רחוב מסדה בהדר עליון בחיפה, סמינרים בחו"ל בחינם, חומוס ביפו, יפו, חומוס, להתלהב ממשרוע לילה, מרכז פרס לשלום, יאללה מנהיגים צעירים מהמזרח התיכון, כילמה מילה אחת ביום ועוד ידה של הברית נטויה.

163316_10150838727669212_416452565_n

בעולם שכולו אינטרסים, נניח שקיים רווח כלשהו עבור פלסטינים-ישראלים משיתוף פעולה עם האליטה האשכנזית, נאמר "מעל הראש המזרחי". אם אכן קיים "רווח", הוא נובע מהדחף המובילי של הקבוצה הפלסטינית-ישראלית להתקרב לעמדות הכוח (הלבנות). במקביל, ייתכן שאשכנזים חילונים מהשמאל יונקים מהפלסטינים לגיטימציה לקיום חף מדיסוננסים במזרח התיכון וכך אולי משהים עוד קצת את הפרדוקס הקרקוצקיניאני.

בנוסף, הברית המבוצרת בין אשכנזים ופלסטינים מייצרת עוד ועוד תקנים ומשרות בעמותות, סעיפי תקציב לגיוס משאבים ופרויקטים, ולקינוח – שולחת בחינם פלסטינים ופעילי שמאל לטיולים יוקרתיים באיזורי הכפר והפלך של אירופה המערבית מדי אביב וקיץ.

אבל יכול להיות שמדובר בכלל בסיבה מבנית שהצמיחה את התנאים לברית האשכנזית-פלסטינית: זו עובדה חברתית ידועה שאשכנזים – כקבוצה סוציולוגית – מגיעים לאוניברסיטה בקלות יחסית (מעמד מועשר בזכות הציונות, הורים שלא עברו הפגרה חינוכית, מערכת פסיכולוגית תומכת המייצרת עבורם דימויים חיוביים בתקשורת, בספרי ההיסטוריה בתיכון וכו').

מאמרו המעניין של יוסי שביט מ-1992 מראה שכבר בבתחילת שנות התשעים, לערבים ישראלים – למרות קשיים מרובים כמו גזענות מובנית (או היעדר תעסוקה גם בתור משכילים) – קיימת גישה חלקה יותר לאקדמיה. מספרית ויחסית לגודלם באוכלוסייה, ערבים ישראלים משכילים יותר ממזרחים. לפי שביט, מערכת החינוך הישראלית פלסטינית אינה מעורבת במערכת החינוך היהודית ישראלית והדבר מביא לאוטונומיה יחסית ולצמצום תופעות של הסללה והפגרה בקרב פלסטינים ישראלים.

אם כך ניתן לחשוב על האוניברסיטה עצמה כאתר שבו מתקיימת ברית אשכנזית פלסטינית בה למזרחים לא יכול להיות מקום כי הם לא כל כך נמצאים באוניברסיטה – גם כן מסיבות מבניות – בתור חוקרים, סטודנטים, מאזינים חופשיים וכו'.

היבט נוסף של "הברית" הוא שהפלסטינים נהנים ממעמד של מיעוט מוכר, כלומר מכירים בהם –אפיסטמית – כמיעוט. ואם הפלסטינים היפותטית היו מכירים במזרחים בישראל כמיעוט מוחלש זה עשוי היה לטשטש את הייחודיות של הפלסטיני כמיעוט יחיד ונרדף במזרח התיכון (מעניין לאור זה לחשוב על קציר הדמים הסורי והשפעתו על מיקומו של המאבק הפלסטיני בזירה העולמית).

Carl-von-Ossietzky-Medaille_2008-12-07

עלייתו של הפלסטיני הקדוש

ספרה הידוע של מרי דאגלס “טוהר וסכנה” שתורגם לעברית ב-2010 הוא אנליזה תרבותית-אנתרופולוגית של ההקשרים והמשמעויות של לכלוך בתרבויות שונות בעולם. דאגלס מבקשת לאתר את האופנים שבהם תרבויות שונות מייצרות הפרדות בין טמא לטהור, נקי ומלוכלך וכו'.

בהשאלה מדאגלס, אני רוצה להציע כי הציר בו אשכנזים מדברים ומשוחחים על מזרחים הוא ציר שאכנה אותו "מגעיל מול נקי". אשכנזים – במיוחד מהשמאל – נגעלים מערסים, ומדמיינים אותם נעלמים להם מהנוף. היות שמזרחים ואשכנזים משתייכים כביכול לאותה דמוגרפיה יהודית, הצורך לייצר מחסומים בשביל למנוע קרבה וזהות משותפת הוא הגדול ביותר – כי לפי דגלאס, הקרוב ביותר הוא תמיד המאיים ביותר מבחינת טומאה.

לפיכך, אשכנזים מהשמאל ידברו על מזרחים בתור משהו מלוכלך שיש להעלים. אשכנזים מהימין ומהמרכז הקיצוני – שאינם מחוייבים לברית האשכנזית פלסטינית – ידברו על מזרחים בתור משהו יהודי-תמים ולא מאיים, כמו שביבי אמר לאוזניו של הרב כדורי זצ"ל "השמאל שכח מה זה להיות יהודים".

הציר בו ישראלים אשכנזים משוחחים על פלסטינים הוא ציר של "קדוש מול חייתי", או במילים אחרות ומוכרות "רוח/תרבות מול טבע". הימין והמרכז הקיצוני-סחי – המובל על ידי מנהיגים אשכנזים – ידבר על פלסטינים בתור חייתיים, מגעילים ומפחידים, ויבצע פעולות של דה-הומניזציה בשיח, כפי שמראה יפה טל ניצן בתזה שלה.

השמאל האשכנזי, לעומת זאת, מתייחס לפלסטינים בתור קדושים עליי אדמות. מבחינת השמאל האשכנזי, הפלסטיני הוא קמע של קדושה שכדאי להסתובב איתו, במסגרת דת זכויות האדם, המוסר השמאל-המודרני וכנסיות העמותות. אני יכול להעיד מנקודת מבט אישית על האופן בו פעילים אשכנזים חילונים בשמאל מתאכזבים תמיד לגלות בכל מיני אירועים שאני – רחמנא לצלן – לא פלסטיני, כלומר לא קדוש. או אז אני הופך לטמא, משהו שלא נמצא במקומו.

אחת הדמויות המוכרות המבטאות את הזרם האשכנזו-שמאלי "החילוני" – זה שמקדש פלסטינים – הוא פרופיל הפייסבוק של עמיר שיבי. כוונתי היא למים שבו מופיעה דמות של פלסטיני ישיש אשר מביט ישירות אל המצלמה ומעליו טקסט ששיבי הדביק, כביכול מפיו של אותו קשיש. המים מעלים את השאלה המזרחית הטמאה לנוכח השאלה הפלסטינית (התמיד קדושה).

בכל מקרה, נראה כי הברית האשכנזית פלסטינית בשמאל ממשיכה להתחזק – יש לה כבר שלוחה ברלינאית. לפי דיווחים שזורמים אליי מברלין, נראה כי קדושתו הזוהרת של הפלסטיני זורחת גם שם. פעילים ישראלים-אשכנזים שהיגרו לברלין התעניינו לאחרונה בלימוד ערבית מדוברת והוצע להם מורה דובר ערבית בניב סורי. הם סירבו ודרשו בתוקף, כנראה בשם הקדושה הפלסטינית, ללמוד "רק ניב פלסטיני".

s

 

תגים: , , , , , , ,

132 תגובות to “הברית האשכנזו-פלסטינית”

  1. גור Says:

    כתבת יפה, תודה!

  2. מיצי Says:

    טרם הבינותי על מה אתה מתלונן כאן בדיוק. על זה שהאשכנזים בחרו לשחק בארגז החול עם הפלסטינים ולא עם המזרחים? על זה שהאשכנזים מתעניינים בגורלם של הפלסטינים? או על זה שהמזרחים לא?
    ואגב, במה אתה מגבה בדיוק את הטענות שלך? כי אני דווקא, בתור אשכנזייה פעילת שמאל שחיה בברלין, אבוי לאותה בושה, יכולה לספור כמה וכמה מזרחיות שפעילות במסגרות שבהן גם אני פועלת.

    • ק.א. Says:

      מקווה שמה שאני הולך להגיד לא ישמע "טרולי" מדי. אם כן סליחה מראש.
      גם אני לא ממש זיהיתי כאן עמדה מסודרת.
      אבל — אפשר, בקלות, להסכים עם הדברים לפחות ברמת המיקרו של הניתוח שהוצג כמו ניתוח "ראשוני" ושהכותב נמנע, במתכוון או שלא, מלהגיע למסקנות. בכלל הימנעות מהסקת מסקנות די אופיינית לשיח הפנים יהודי-ישראלי. אנו נשארים אם כן עם אבחנות מעיקות ומטרידות (וישנן לבטח עוד) שנמשכות (קיבינימאט) עשרות שנים(!) מבלי כל מתן פתרון (רעיוני) לאנומליות הללו. נשאלת השאלה אם הדברים אמיתיים ומטרידים למה ומדוע אין עליהן עדיין תשובות? משהו בסיסי רקוב ובכל זאת לא מסתייע (למרות שזה מעיק) להצביע עליו כדי לסגור עניין ולעבור יחד הלאה? ואולי יש בדיון יותר מקשר-שתיקה אחד בלבד? או שאני טועה ולמעשה אנשים לא ממש מעוניינים בתשובות?

      • דרור BDS Says:

        גיבוי טענות, משהו בסיסי רקוב, סגירת עניינים, הסקת מסקנות שהכותב נמנע, במתכוון או שלא, מלהגיע אליהן.

        להלן רסיסי דיון הממחיש את הדברים הנ"ל, דיון בו אשכנזים תומכי חד"ש מסרבים לוותר על הפריווילגיה שלהם, מכחישים את אותן פריווילגיות, מתלהמים ומאשימים את הצד השני בהתלהמות, וכמובן מסרבים להיות אויבים:

        ‏‎Daphni Leef‎‏ אני מבקשת להשאיר את החולצות והשלטים של המפלגות בבית. מי שרוצה לגזור קופונים, שיעצור כבר עכשיו. הפעם הסובלנות בנוגע לזה הרבה פחות גבוהה
        Alon-Lee Green חברים, חייבים לזכור שזו הפגנה של כולנו – בלי סינונים ובלי הדרות. המחאה הזו היא פוליטית, האמאמא של הפוליטיקה ואנשים פוליטיים מוזמנים להגיע. מי אנחנו שנגיד להם לא [להגיע עם שלטים של חד"ש]?
        Daphni Leef אלון לי, ההפגנה הזו לא תהיה ספין לא של חד"ש ולא של אף אחד אחר. אנשים יכולוים להגיע בלי המפלגה, אלא כאזרחים. תלמד מטעויות או שהפעם תשלם.
        Alon-Lee Green מה הקשר ספין של חד"ש?
        Nir Koren [מרצ] באמת, דפני? "תלמד מטעויות"? יאיר לפיד שצמח על הגב שלך זו לא טעות? כל אחד יבוא איך שבא לו ואז זה לא יהיה ספין של אפחד. כווווולם מוזמנים! [אלון לי גרין אוהב את התגובה]
        Alon-Lee Green דפני, לא ברור לי למה זה יאה לרדת לרמות האישיות האלה. זה לא מכבד לא אותך ולא אותי.
        Tzvika Besor [חד"ש] דפני, הגישה הזו שלך כבר הביאה לנו את יאיר לפיד פעם אחת. לא למדנו?
        Charles Arthur James דפני, אני חושב שהשבט [השבט בה"א הידיעה] (שבט המחאה[המחאה בה"א הידיעה]) אמר את דברו… זוהי הזכות הדמוקרטית של אנשים לבוא עם הדגלים של המפלגות שמציגות פתרון למצב [מרצ וחד"ש הן ה-מפלגות שמציגות וגו'].
        יובל הלפרין: אז המפלגתיים יתארגנו כהפגנה נפרדת. הגיע הזמן שגם הסבלנות שלנו תיגמר כלפי האינקוויזיציה האנטי מפלגתית הזאת.
        https://www.facebook.com/events/119922554878183/

        אבחנות מעיקות ומטרידות: הבעיה של המזרחים, של כל המזרחים, היא שבמקום להאשים את מי שמחבל במחאה למען אינטרסים פוליטיים צרים, הם נטפלים שוב ושוב לדפני ליף, לבית בכפר שמריהו, להיותה אשכנזיה מפונקת לכאורה. (עוד בעיה של המזרחים, של כל המזרחים, זה שהם מצביעים ליכוד).

        הסקת מסקנות של לוחם החופש ברק כהן: "אסכם בקצרה :
        כל הנותן תוקף ל״מדינת ישראל״, ששורשה היה ונותר גזעי, אינו פחות גזען מאוהד בית״ר כלשהו שצולם בסרטון שפורסם אמש [ערוץ 10]. אפילו הוא משכיל יותר, בהיר יותר, עובד בהיי-טק וטובל אחת לשנה בגנגאס. בעצם האחרון גרוע יותר, שכן לגזענותו מצטרפת גם צביעותו".

      • ק.א. Says:

        בתגובה דרור, הדוגמאות (או הסימפטומים) שציינת אכן הינם המחשה של מה שהתכוונתי אליו כמו כן גם המובאה הנוקבת מדבריו של ב. כהן. (בדיחה שעלתה לי בראש ממש הרגע). במסעדה נורמלית – צוות עובדי המסעדה מכין את המצרכים בבוקר כדי שלסועדים שבאים לארוחת הצהריים, או הערב, יהיה מה לאכול. אבל ישנו מספר קטן של מסעדות בהן לא מכינים שום מצרכים. פשוט פותחים את דלתות המסעדה והסועדים הרעבים נאלצים לאכול זה את זה. עד כאן אפשר להבין – אבל המוזר הוא שהם יוצאים שמחים וטובי לב וחוזרים למחרת לאותה המסעדה (וגם משאירים טיפ)…

    • איתמר Says:

      מיצי אם אלמד פרסית האם אוכל להצטרף לברית האשכנזית-איראנית הנרקמת בברלין?

      • מיצי Says:

        סחה על התגובה העניינית, איתמר. טרם ענית על שאלתי על מה אתה מבסס בדיוק את הטענות שלך. יש לך איזה סטטיסטיקה לפחות?

        באשר למעגל האיראיני-ישראלי, שליטה בשפה בפרסית אינה תנאי מקדים להצטרפות לקבוצה, ואתה בהחלט מוזמן להצטרף אליה ולהשפיע על האג'נדה שלה ועל הרכבה האתני. אך צר לי לאכזב אותך, לא כל הישראליות בקבוצה הן אשכנזיות, כך שלא תוכל לקרוא לה ברית אשכנזית-איראנית.

      • איתמר Says:

        הי מיצי. למרות שיש לי ציון מזהיר בסטטיסטיקה, אנתרופולוגיה (מסאית) לא מתיימרת להיות "מדע". להפך היא מקלפת את "המדע":

        http://en.wikipedia.org/wiki/Laboratory_Life

        בהצלחה עם הברית החדשה בברלין.

      • י.א Says:

        במקום "מקלפת" הייתי אומר שיחזה של המסה למדע הוא "קליפתו אכלה, תוכו זרקה"
        (מחד גיסא לא מתארים את המציאות אלא מסבירים אותה מכניסטית ופונקציונלית, מאדיך גיסא עושים זאת בלי גיבוי אמפירי או ראיות כלשהן)

  3. chicky00 Says:

    עם חלק אני מסכים, וחלק לא. הנה התרשמות שלי ממפגשי הישראלים והפלסטינים בז'נבה, שבהם הנושא המזרחי-אשכנזי משמעותי מאוד. http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1575600

  4. Ohad Stolarz Says:

    מסתבר פעם בשבוע מתכנסת לה המועצה העליונה של זקני אשכנז, אי שם בבירת הרייך האשכנזי, שם יושבים להם האשכנזים וזוממים כיצד לנשל ולעשוק. הפעם הם הבינו שסתם ככה זה לא ילך, אז הוחלט לעשות יד אחת עם הפלסטינים הקדושים! וכל זה תועד בפרוטוקול מיוחד שמצא את דרכו לאיתמר טהרלב. אני מבין שדברים אקראיים שקראת בדף הפייסבוק "ישראלים בברלין" נקראים בימינו "דיווחים שזרמו אליך", ממש סוכן חרש עם דיפלומה, ואני גם מניח שרק ישראלים אשכנזים גרים בברלין (הרי איזה מזרחי שמכבד את עצמו יעבור לבירת אשכנז רחמנא ליצלן?), ואני מניח שכשמזרחים לומדים ערבית הם דווקא מעדיפים את הניב הסורי. בקיצור, מה אגיד ומה אומר, הבסת את איש הקש שלך שוק על ירך. תודיע לי כשאתה כותב פוסט על הברית הלא-קדושה בין האשכנזים לדחליל מ"הקוסם בארץ עוץ".

  5. מספר 666 Says:

    בכאלו הבלים מטורפים כבר מזדמן לא ניתקלתי באתר מכובד. הכותב יצר לעצמו ישות מדומיינת "האשכנזים "על מנת להטיל עליה את שנאתו.סך הכל הגירסה המזרח תיכונית של כתבי אנטישמים מהמאה ה-19 בנוסח ויליאם מאר.ויש לראות בו כממשיך של כותבים אלו.

  6. המביט נכוחה Says:

    השמאליות הקיצונית שפעם חשבתי אותה למין סוג של וירוס התוקף אנשים מסויימים בסימפטומים של עיוורון לקטעי מציאות שלמים ולשנאה עצמית, הפכה לדעתי לסינדרום מקיף הרבה יותר. סינדרום זה מכיל גם תופעות לוואי מוזרות כמו זו שתוארה בכתבה למעלה. בין המוזרויות האחרות של הסינדרום, למשל: ההיסטוריה החלה עם ה"כיבוש" ב1967 (כל אירוע קודם לכך, למעט הנכבה, לא התרחש כלל וזה כולל את הצהרת כורש, בתי המקדש, אירועי תל חי, הצהרת בלפור, 21,29, 36, 47 ועוד). הערבים תמיד דוברי אמת, דובר צה"ל תמיד משקר, המחסומים הוקמו כדי להגביל את תנועת הערבים לבתי הספר ולעיבוד החלקות שלהם וכו'. אין בעייה לסובלים מהווירוס להלביש על זה גם עדתיות בתוך העם היהודי. הרי השנאה העצמית האינסופית יכולה להגיע לכל פינה. אותי לא תפתיעו. ניתוחי עומק כאלו של אנשים הסובלים מהסינדרום יכולים להניב כל תוצאה. בהצלחה.

  7. Tamuz Ehud Says:

    כוכבי שמש,צ'ארלי ביטון.[הפנתרים השחורים],חיים הנגבי.[מצפן]אילן הלוי[חבר מרכז אש"ף] אברהם צרפתי[לוחם חירות] אלי אמינוב [אבנגרד] ועוד מאות אנשי שמאל ואיטרנאציונליסטים יתנגדו לדעתי לסוג כזה של "מחקר" שכל מטרתו להמשיך לפורר את השמאל העלוב והנעלב..הברית האשכנצו\ערבושית היא בדיחה עצובה..המאבק המזרחי\ספרדי כנגד האליטות והאליטיזם הוא מאבק של כולנו..מי שלא שם -לא יכול להיות שמאל.

  8. Shlomo Zechariah Keisi Says:

    עצם התגובה הנרעשת של ה'שמאל' האשכנזי מעידה על כמה המאמר פגע במקום הנכון

  9. Assaf Oron Says:

    איתמר,

    הניתוח שלך נשמע נהדר ברמה המערכתית, אבל בא לי לאתגר אותו ברמת הסיפור האישי.
    ב-1985 התגייסתי לצה"ל ובמקום לרוץ לאיזו שמורה אשכנזית, התנדבתי לגבעתי שזה-עתה הוקמה מחדש. היינו מיעוט אשכנזי די קטן בפלוגה מזרחית ברובה. מכיוון שגדלתי תמיד בסביבה אתנית מעורבת, וגם בתיכון היינו חבורה מעורבבת, תמיד נמשכתי לסביבה כזו. לא בלי דעות קדומות, למי אין – אבל עם הרבה פתיחות ושאיפה להתקרבות וללמידה הדדית.
    אבל היחס באותה פלוגה, בעיקר מצד כאלה שגדלו בשמורה מזרחית דווקא, היה עוין ביותר. אפשר להגדיר את מערכת היחסים שהתפתחה שם די מהר ככזו של התעללות די שיטתית בעיקר כלפי אשכנזים. איכשהו נחלצתי משם חצי-בכוונה, והגעתי ליחידה בה היחסים היו כמעט הפוכים. הסתייגתי וגם התנגדתי להתנשאות ולזלזול כלפי מזרחים, שלא פעם בוצע בידי מזרחים או חצי-מזרחים בעצמם, אבל לפחות כבר לא הייתי הקורבן.

    בשנים שחלפו מאז חשבתי, נו טוב אלה היו שנות ה-80 עם השימוש הבוטה של מלחמת עדות בפוליטיקה הארצית. עכשיו בטח יותר טוב. ואז לפני כמה שנים נתקלתי בבחורה שהיתה קצינת מודיעין בראשית שנות ה-2000 באחד ממטות הכיבוש (פיקוד מרכז, אם איני טועה). התת-יחידה שלה היתה שמורה אשכנזית בתוך מפקדה מזרחית ברובה. היא סיפרה לי ביוזמתה, שהיה להם חייל מזרחי יחיד שערכו היה אדיר: הוא היה היחיד שיכול היה להוציא משהו מיחידות המפקדה האחרות. כל אחד אחר שנשלח – כולל היא, קצינה בלונדינית נאה וכל זה – משום מה אף פעם לא קיבל כלום.

    סיפור אחר: ב-96 עברנו לגור בבית שקנינו בנהורה שבחבל לכיש. זוג אשכנזי-מזרחי בשכונת הרחבה שכמעט כולה מזרחית, כמעט כולה לא זכתה להשכלה גבוהה והזדמנויות. באנו להיות שכנים וידידים. הקבלה היתה מעורבת, אבל כללה גם לא מעט ביטויי עוינות מפורשים, כמו השכן הצמוד לנו שהדבר הראשון שאמר לי אחרי שהתמקמנו היה "אתם מוכרים?". טוב, אולי הוא סתם לא היה חכם במיוחד, אבל היתה הרבה עוינות אחרת כולל איומים באלימות. וגם הרבה רכילות ארסית ששוב ושוב הגיעו אלינו ריקושטים ממנה.

    בקיצור, איתמר, לדעתי אתה ממציא לך יופי של איש-קש וחובט בו נהדר. הגישה של אשכנזים כלפי מזרחים שאתה מתאר, שייכת לדור שעכשיו נכנס לפנסיה או כבר נמצא שם. ולאותה אוכלוסיה שהצביעה לטומי לפיד ועכשיו לבנו יאיר. לא שמאלנים ולא נעליים.

    במציאות של ישראל בדור האחרון כמו שכולנו מכירים מגוף ראשון, לשמאלנים אמיתיים כאלה שבאמת רוצים חברה אחרת טובה יותר בארץ, ובאמת מתנגדים לכיבוש, אין שום דבר נגד מזרחים וישמחו להצטרף למאבק לשוויון למזרחים. וגם מצטרפים, בדרך כלל בלי צורך בהטפות שלך.

    אלה דווקא המזרחים שלא רוצים את השמאלנים, ולא רוצים להתקרב לערבים. ושמתעקשים לזהות את השמאל עם אשכנזיות, כאילו זה עניין גנטי. אורטל בן דיין היא דוגמא קלאסית לתופעה. אחרי שהשמאל הרדיקלי חיבק אותה יותר מכל מגזר אחר, היא פתאום גילתה שהחיבוק הזה ממש לא מתאים לה.

    החוצפה הכי גדולה, היא שמטשטשים את האמת הלא נעימה הזאת על ידי חזרה בכל הזדמנות על הסיסמא המכוערת של "האשכנזים הסמולנים אוהבים את הערבים כי הם שונאים אותנו", סיסמא שאתה נותן לה כאן כסות אקדמית.

    מציאות עצובה, אבל זו המציאות וזו אחת הסיבות שהימין ממשיך לשלוט בשיטת ההפרד ומשול שלו.

    • דרור BDS Says:

      1. "הגישה של אשכנזים כלפי מזרחים שאתה מתאר, שייכת לדור שעכשיו נכנס לפנסיה או כבר נמצא שם".

      בשנת 2012 התכנסו כל מיני אשכנזים, ביניהם יוסי גורביץ, דב חנין, מישהו ממפלגת קדימה ועוד כל מיני אנשים בכנס שנקרא כנס השמאל הגדול או משהו דומה. על הכנס הזה כתב תום מהגר ב'העוקץ'.
      אל הכנס הזה הוזמנה גם אורלי נוי, שנתבקשה לקחת חלק בפאנל בנושא פתרון המדינה האחת. אורלי נוי – חנין זועבי של המזרחים – התעקשה לדבר על נושא אחר, נושא שכלל לא הופיע ברשימת הנושאים, ונדחתה. כתוצאה מכל החרימה נוי את הכנס.

      2. "אלה דווקא המזרחים שלא רוצים את השמאלנים, ולא רוצים להתקרב לערבים. ושמתעקשים לזהות את השמאל עם אשכנזיות, כאילו זה עניין גנטי. אורטל בן דיין היא דוגמא קלאסית לתופעה. אחרי שהשמאל הרדיקלי חיבק אותה יותר מכל מגזר אחר, היא פתאום גילתה שהחיבוק הזה ממש לא מתאים לה".

      אינני יודע מי חיבק ומי לא חיבק את אורטל בן דיין – חנין זועבי של הפמיניזם המזרחי. אני יודע מי ידע להעריך את תרומתה לקידום השיח ומי כינה אותה לאומנית מזרחית. את הדברים שייחסת כאן לבן דיין ייחסו קודם גם לבשארה, גם לסמי שלום שטרית, גם לטלי פחימה, ובמקרה לעיל גם לאורלי נוי. קל לזהות את המייחסים. קל עוד יותר לזהות את המפלגות בהן הם תומכים. לאנשים האלה קוראים יוסי, המפלגות בהם הם תומכים נקראות מרצ וחד"ש. סיסמת הבחירות שלהם היא ציונים ואנטי-ציונים מסרבים להיות אויבים.

      הטעות היחידה של איתמר טובי טהרלב היא הסמנטיקה המטעה. חד"ש אינה מפלגת שמאל. מפלגה שתומכת במנהיג המבצע רצח עם ופשעים נגד האנושות מסיבות לאומניות אינה יכולה להקרא מפלגת שמאל. כשהיא מגדישה את הסאה וקוראת ליריבתה מפלגה לאומנית ומפיצה שקרים כי דווקא בשארה הוא זה התומך באסאד היא לא רק מפלגה שאינה שמאל, היא הופכת למפלגה סהרורית ומבזה את תומכיה השפויים יחסית, המתגייסים משום מה להגן על עמדותיה. כשההבדלים בין עמדות תומכיה היהודים לבין עמדות המפלגה הלאומנית ציונית קיצונית מטשטשים, אין פלא שאורטל בן דיין בורחת מחיבוק הדב הרוסי-ציוני-אשכנזי, בעיקר כשזה משמיע מוסיקה קלאסית בקולי קולות וקורא לשוויון בנטל רציחת ילדים.

      • מיצי Says:

        דרור, מאיפה אתה מביא את הדברים האלה? חד"ש על המתרחש בסוריה: http://hadash.org.il/syria/
        תראה לי פה איפה התמיכה באסד, בבקשה.

      • דרור BDS Says:

        נדב פרנקוביץ מוסיף לשפוך אור על עסק הביש המכונה גם מפלגת חד"ש בפי גורמים מסויימים:

        חלק א' – דיווח ופרשנות
        "עכשיו באתר חד"ש:
        אורגיה של תמיכה באסד ובמעורבות חזבאללה, בעקבות נצחונם על קציר המסכנה, בזמן שבלבנון הביקורת על מעורבותה של מפלגת האל עולה על גדותיה וחוצה זרמים, עדות ומעמדות. הסופר אליאס ח'ורי שכתב את באב אלשמס, בכירים לשעבר בחזבאללה, כותבים חשובים מכל העדות – מביעים את סלידתם מהפיכת חזבאללה וכוחות איראניים למיליציה בהא הידיעה של אסד, שעליה הוא נסמך על מנת לטבוח במתנגדיו ולדכא את ההתקוממות.
        ואילו באתר חד"ש, שכזכור לאלו שפותו בכחש להצביע לה "מתנגדת למעורבות מכל סוג שהוא, כי זה מורכב" – תומכים מאז הבחירות, בפעם המי יודע כמה, באופן הכי מפורש וגלוי – באסד, במעורבות חזבאללה, במעורבות איראן.

        הפנינים הנבחרים כרגע מהדף הראשי באתר: [אוסף ציטוטים שתרגם פרנקוביץ' מערבית מהאתר של המפלגה]

        אז אני מבין שבקבוקי השמפניה נפתחים במסדרונות מפלגת רוח הרפאים הסובייטית ומערכותיה ה"עיתונאיות", בעקבות ההישגים המשמעותיים האחרונים ומעוררי ההשראה של אסד, שהנה סופסוף הגיעו בזכות מימוש זכותו הבלתי מעורערת להמשיך ולא להפסיק להפציץ, ולרצוח, ולטבוח, עם מטוסים וטנקים וארטילריה כבדה וטילים ומה לא, לקבל אספקת נשק שוטפת מרוסיה, וחיילים בעשרות אלפים מצבאות איראן וחזבאללה (שכמעט כולה כבר נמצאת עמוק בסוריה) – בזמן שעל סוכניו האימפריאליסטים הטיל המערב אמברגו ההופך לפושע פלילי את מי שיספק להם נשק שאשכרה אפשר לירות איתו…
        בשלוש מערכות הבחירות שקדמו לזו האחרונה, הצבעתי חד"ש, אבל התופעות כגון אלו שבהן עסקינן (וכמו תרבות השיח שאתה [מיכאל קמינר] מייצג) הובילו אותי לחשיבה מחדש. כן, אני כועס על חד"ש. מאוד. היא רימתה אותי. נראה לי שגם רבים אחרות עברו תהליך דומה. אני שמח שחשפת את עובדת היותי מכשפה, ומאחל לך גירוש שדים נעים. הלוואי והשיח הפנימי בחד"ש היה מתישהו מתקיים באומץ ובכנות והמאמצים שלך לא היו מוקדשים להשתקת העובדות אלא למרד פנימי ושינוי הקו של המפלגה. מצטער שהיות ולא הצבעתי לחד"ש הפעם בזבזת זמן מיותר וטרחת לנסות להתווכח איתי. הרי למי שלא הצביע לחד"ש אין כל חשיבות, וזה האמת די מזל מבחינתך, כי מצב הדברים והעובדות מעמיד אותך בעמדת פתיחה קצת לא נוחה כאן בדיון…

        ***

        חלק ב' – דיון ענייני ומעמיק [מוקדש למיצי ולכל מי שהתפכח/ה או מעוניין/ת להתפכח]
        Michael Kaminer אני לא קורא ערבית, האם אתה כן קורא ערבית?
        נדב פרנקוביץ': מיכאל, סלח לי, מה נסגר איתך (לגבי הערבית וזה) ? ובכלל, מה שכתבת זה ממש מוזר. שופרות התעמולה של חד"ש צועקים תעמולה אסדית ותמיכה באסד בכמויות גדולות באופן שוטף. אנא הצג תמיכה מקבילה בדיקטאטורות מצד שופרות בל"ד…
        Michael Kaminer לבל"ד מסורת של שנים רבות של תמיכה ברודן הסורי
        נדב פרנקוביץ': של עשרות שנים ? אבל היא הוקמה רק לפני פחות מעשרים שנה
        ***
        Michael Kaminer מה יכול להיות ברור יותר מזה!?: hadash.org.il/syria
        פרנקוביץ': מיכאל, גם לישראל היום יש הצהרה רשמית המבהירה כי העיתון נאמן לעקרונות של חוסר פניות, נייטרליות, אתיקה עיתונאית וכ"ו, ומבטיח לתקן כל טעות במלוא היושר במידה ונפלה כזו בין דפי העיתון, ומבחינה רשמית מעולם לא הצהיר במפורש על תמיכתו בנתניהו, ואנשיו אפילו מכחישים זאת לעתים בתוקף. אבל מי שקורא את מה שהם כותבים שם, מבין בפירוש מה עמדתם. והנה תמיד כשיוצא לי להיטפל לחד"ש בעניין שדלעיל נשלפת ה"עמדה הרשמית" הזו ששלפת ומושלכת כקלף שחוק, או, אולי נכון יותר לומר, כקמע לגירוש שדים. האמנם ? מה שנצרח יומם וליל בקול תרועה בשופרות המפלגה הרשמיים או החצי רשמיים לא מתיישב כלל עם העמדה ה"רשמית" הזאת, שגם היא למען האמת די מג'וברשת – ובמיוחד לאור העובדה שהעמדה הזאת לא מתייחסת לשום אירוע ספציפי קונקרטי. אז יש בה את המילים דמוקראטיזציה, גינוי לאלימות, וכ"ו. גם ארה"ב מדברת על דמוקראטיזציה ו"מגנה" את ההתנחלויות כמובן, אבל עוד לא הכרתי חד"שניקית שמתייחסת למלל הזה ברצינות…
        Michael Kaminer נדב אתה יודע היטב שהרחקת לכת בהשוואה בין הביביתון לחד"ש, אני מתחיל לתמוה האם אין לך אינטרסים זרים במתקפה הזו על חד"ש…
        נדב פרנקוביץ': מיכאל, הביביתון הוא כלום לעומת לעומת הסגנון התועמלני של אתר חד"ש. אני מתחיל לתמוה האם אתה לא סתם עוד חד"שניק תמים שהולך שולל אחר כזבי החברים במעלה השדרה המפלגתית, אלא תועמלן מודע מטעם המוליך שולל את ציבור אוהדי המפלגה ביודעין.
        ***
        נדב פרנקוביץ': בקיצור, אני מציג לך המוני מאמרים גם ממש כרגע וגם כל הזמן וגם את ברכה משתתף בתעמולה האסדית בטלוויזיה בזמן שהוא טובח בעמו באופן הכי קיצוני כמעט שאפשר ואת תמונת הסיקור המתמשכת באתרי חד"ש בערבית, ואתה טוען שבכנס כלשהו היו גם תומכי בל"ד ושפעם מזמן בל"ד תמכה באסד… אנד יור פוינט איז ?
        Michael Kaminer: hadash.org.il/syria
        נדב פרנקוביץ': מוצגים לעיל טקסטים אנטי-אסדיים חריפים של בכירי בל"ד, אנא קרא אותם, השקעתי רבות בתרגום
        Michael Kaminer: hadash.org.il/syria
        נדב פרנקוביץ': למה אתה כל הזמן משקר ?
        Michael Kaminer: hadash.org.il/syria
        נדב פרנקוביץ': אז עכשיו נתחיל הכל מהתחלה …. ?
        Michael Kaminer: hadash.org.il/syria
        נדב פרנקוביץ': חמוד, אני חוסם אותך, לך תנוח ותאכל אצלך בוול. מישהו שיגיד לי איך חוסמים? לא עשיתי את זה אף פעם
        Michael Kaminer [חופר מנהרה כדי להבריח תעמולה של חד"ש]: זו העמדה הרשמית ולא מה שכתבת: hadash.org.il/syria. ילד קטן מתקשה בוויכוח אז חוסם…
        פרנקוביץ': פשוט לא בא לי להמשיך להדביק פה את כל העובדות שהצגתי כל פעם מחדש כמו ילד קטן ושאתה שוב תציג את ה"עמדה הרשמית", ותשקר ביודעין…
        Michael Kaminer: hadash.org.il/syria
        נדב פרנקוביץ': לדעתי השרשור מרתק ושווה לקרוא בעיון את התוכן, אבל הוא מיצה את עצמו ואני סבור שהדברים ברורים למי שטרח לקרוא בעיון ובכנות את השרשור.

  10. Shlomo Zechariah Keisi Says:

    מדברים על הפרד ומשול. זו הטקטיקה של הסמול

  11. Assaf Oron Says:

    אגב איתמר, בדקת במקרה את מוצאו העדתי של עמיר שיבי, אותו מייצג מובהק של "הזרם האשכנזו-שמאלי" שלך?

  12. cuskr vnxfi Says:

    מצחיק מאוד איך תמיד התגובות האשכנזיות למאמרים מסוג זה מצדיקות לגמרי את המאמר. עד כדי כך האשכנזים לא מבינים מה הם אומרים? אני תמה. אולי מדובר במוח מסוג חדש שיש לו לוגיקה ומנגנונים שונים ממה שמוכר בכל העולם.

    • עומר Says:

      חשוב לזכור, בפרט בעניין שיבי, שאשכנזיות היא לאו דווקא מוצא אלא יותר עניין תודעתי.
      הרי כל העסק הזה מלכתחילה מומצא.

  13. גלעד Says:

    אז האינטרס של השמאל האשכנזי, זה שמגיע מתוך ההגמוניה, בעל השליטה והכוח, במה הוא מסתכם? בעבודה של 50 שעות בשבוע תמורת 4,000-6,000 שקל בחודש בעמותה שכל חצי שנה עומדת להסגר? פעם (אפילו פעמיים) בשנה לנסוע לאירופה לכנס משמים ולנסות לגנוב כמה ימים של חופש לפני/אחרי? טפיחת עידוד מאמריקאים שרק מחפשים להגיד שיש להם חברים יהודים והם לא אנטישמים?

    • איתמר Says:

      זו פריוילגיה לעבוד בשביל 4000 בחודש מהבית, 50 שעות לפי דיווח אישי ולקבל מההורים המבוססים תמיכה כלכלית וכרטיס לחו"ל. תענוג!

  14. מנוי כלמה Says:

    https://www.facebook.com/pages/%D7%9B%D7%9C%D7%9E%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%90%D7%97%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9D/468492893213400

    אם כבר כלמה אז הנה הלינק לעמוד המהם הזה, אגב לא יודעת איך הכללת את חנין בהגמוניה הזו אבל כמישהו שמכיר אותה מקרוב היא לא באמת בצד האשכנזי.

  15. טלי Says:

    הפריע לי שעשית הכללה על "האשכנזים" ו"המזרחים"
    ו"והפלסטינים", כאילו שכל האשכנזים למשל הם אותו דבר וכולם יסלדו מערסים.
    טוב אז אני אשכנזיה וממש אין לי בעיה עם ערסים (ובכלל מה זה ערס, יש כאלה שיגידו גם שיצאתי עם ערסים), גרתי ברחוב שטרן שיש כאלה שאומרים שיש בו המון ערסים והיה לי שם די טוב, בקיצור, הייתי מסייגת את ההכללה הזו. נכון שיכול להיות שיש משהו שנכון להרבה "שמאלנים-אשכנזים" אבל זה לא כולם.
    וגם בקשר לזה שהפלסטינים משתפים פעולה עם האשכנזים בברית הזו, יכול להיות שזה לא בגלל שהם רוצים לשפר את מעמדם אלא בגלל שרוב מי שרוצים ליצור איתם קשר הם שייכים לקבוצה מסויימת שרובם אשכנזים? אני מכירה לא מעט פלסטינים שלא היתה להם שום בעיה עם מזרחים שרצו להתחבר איתם והם גם יצרו ברית
    בקיצור יותר מדי חלוקה לקטגוריות וקבוצות וסטיגמטיות לטעמי

  16. אהר"מ Says:

    מאמר מעולה. העיוורון הישראלי מעדיף את ברית הקשר המדכאת. התיקון האירופאי-מערבי לערבים הפלסטינים גורם לסיפוק רב ומיידי. המשגל הבלתי נלאה בין שלום/מלחמה/כיבוש/גירוש. ומה שמוביל אותם הוא הפחד הגדול מהלבנט, מהמזרחים. פחד הידיעה כי אותם מזרחים עתידים לרשת את הארץ הזאת ולכונן בה חברה עילאית ופשוטה המותאמת למרחב הים תיכוני. צר לי עליכם, על טיפשותכם וצביעותיכם, תנוחמו מהשמיים.

  17. מרים Says:

    איתמר לארגן לך גוב בעמותה שמאלנית ? אולי כככה תרגיע את הארס והרעל שגדלת עליו ואתה דואג להפיץ. הקשקוש שלך -שהאוכלסיה המזרחית עברה הפגרה -נו, אז איך תסביר לי שמעל 60 אחוז מהנשים העולות מהמגרב לא ידעו קרוא וכתוב? יש לי חברה עם אימא בת 70 שלא קוראת-מעולם לא נתקלתי בסבתא אשכנזיה שלא קוראת לפחות בשתי שפות. משום מה את הערקים והמצרים המשכילים , והאלגיראים שבאו מהקולניה הצרפתית לא הפגירו .ולטענתך -שלאשכנזים יש דימוי שמעודד אותם ללמוד- כיצד תסביר לי שהודים וסינים תופסים אחוז מכובד מהאונברסיטאות עלית בארהב -מי החיקוי שלהם? כיצד זה מתישב עם התזה הסוציאולגית הרעועה שלך? אתה פשוט לא מבין ,מה שהבינו אשכנזים בסוף המאה ה19 בתחילת המאה הקודמת בניויורק , יהודים שברחו מתחום המושב הנחשל -יהודים פשוטים שפשוט דחפו את הילדים להצליח ולא להתבכיין . יש לציין שאותה אימא פשוטה של חברתי שלא קוראת וכתובת והמפרפריה ידעה לדחוף את ילדיה לאונברסיטאות לפקולטות יוקרתיות ,היא מעולם לא נתנה להם לאשים ממסדים -רק דרשה מהם להצליח וזה עבד. תפתח את הספר של פראנקנשטיין (יהודי גרמני – ידוע שאתה שונא פולנים)ותראה בעדותו איך נלחם עם הורים מזרחים שישלחו את ילדיהם ללמוד ולא לעבוד. עד שלא יקומו לכם אנשים שידעו לבקר את המקום שממנו באתם -כאלבר מאמי ולחלופין שלום עליכם שלעג למסורתיות ולמנהגי השבטיות . שתבין את זה, תפסיק לקנא בהצלחה של אשכנזים וירווח לנשמתך רדופת הנקם .

  18. יאיר Says:

    יהודי ערבי אאוט, אשכנזי ערבי אין

  19. גיל Says:

    מעולה

  20. דרול Says:

    לא רע. הממממממממממ
    אילו היית הולך לימין ושואל אותו מה דעתו, במקום לסמוך על מה שאיזו פוסטמה כתבה, היית מגלה שאתה מתפרץ לדלת פתוחה.
    לימין יש תיאוריה פשוטה יותר והגיונית יותר מהתיאוריה שלך, כי באמת, למה להמציא ברית אשכנזית-פלסטינית, אם ניתן להסתפק באשכנזים בלבד?
    מה שטוען הימין, והוא/אנחנו טוען/טוענים את זה כבר שנים, זה שהפלסטיניות היא פיקציה, שהמציא השמאל האשכנזי, כדי להאשים את את הימין ב"כיבוש" ולהרחיק את הפרענקים מהשלטון.
    התער של אוקאם יראה שהפיתרון הזה הרבה יותר יציב.
    אז תשאלו "ואילו לא היו ממציאים את הפלסטיניות, אז היה שלום?"
    היה שלום, כמו שבסוריה יש שלום.
    במזרח אסיה נלחמים בודהיסטים במוסלמים, למרות כל הפצפיזם של הבודהיזם.
    לא צריך לפברק לאומיות כדי ליצור סכסוך, דתות עושות את העבודה הזו כבר אלפי שנים, אבל אז כמובן אין "כיבוש" ואין "פיתרון" והנוכלות הפוליטית מאבדת את זכות קיומה.
    אהבתי את הפתיח , though, מ' אמר לב' , ג' אמר לז' , נשמע כמו כתבה על השב"כ.
    יישר כח.

  21. דרור BDS Says:

    מאיר עמור – "בלי מילה אחת על אשכנזים"
    לפני מספר חודשים פירסמתי את הפוסט הזה (שתי הפסיקאות הבאות). התוכן שלו עדיין תקף. ישנם כאלה הכועסים עלי כשאני אומר את המושג אשכנזים. ישנם כאלה הנעלבים במיוחד מהמושג "השד העדתי האשכנזי". הם מעולם לא חשו כך כשקראו על "השד העדתי המזרחי". אין ספק כי ניתן ואפשר לכתוב פוסט בלי המילים, מושגים "אשכנזים", "מזרחים" או "אשכנזיות" ו"מזרחיות". המציאות החברתית בישראל לא תשתנה בגלל השימוש או אי-השימוש במושגים הללו. שאלה פוליטית חשובה שיש לשאול היא: מיהם האנשים המבקשים לשמור את הקיים. מיהם אלה המחפשים לשנות את הקיים? זהו ההבדל הפרקטי, התיאורטי המשמעותי היחיד והחשוב שצריך לעשות בניתוח המציאות. אם כך הנה הדברים שכתבתי בעבר, פעם נוספת.
    התחלת ציטוט:
    מבחינתי, אשכנזיות ומזרחיות אינם עיניין של מוצא אלא של סיכויי חיים בישראל. בעבר, הרבה מאלה שהוריהם הגיעו מאירופה הפכו לאשכנזים. אבל המציאות החברתית כלכלית בישראל ב-40 שנה האחרונות, הופכת הרבה מאוד אשכנזים מהעבר למזרחים של היום. ככה זה. החיים לא פשוטים. החיים מורכבים. אנשים צריכים לחשוב. אנשים צריכים לבחור את העמדה הפוליטית שלהם בהתאמם למציאות של חייהם. רבים לא עושים זאת. בקיצור, כל אחד/ת צריך לנקוט עמדה. למה שאת/ה קורא/ת דמוקרטי/לא דמוקרטי אני קורא אזרחי ופוליטיזציה של חיי היומיום. פוליטיזציה של חיי היומיום מעניקה לנו דוגמאות אינספור. הפירוט של מיקריים ספציפיים מצביע על קיומה של בעיית עומק. אבל בוא נניח את כל ההסברים בצד, לרגע.
    בסיכומו של עיניין יש כאלה שנהנים מהמבנה הקיים ולא רוצים לשנותו; ויש כאלה הסובלים מהמבנה הקיים ויש להם אינטרס לשנותו. מאבק העומק הוא בין שתי עמדות אלה. בינתיים, הרצון בשימור ומיסוד הקיים מנצחים. אפשר לקרוא לזה בכל שם שרוצים. אלה הן עובדות חברתיות "עירומות". גדילת מספר העניים וצמיחת והעמקת העוני מתמשכים. ההשקעה בשטחים הכבושים ממשיכה. הענקת אדמות ליחידים וקבוצות מועדפות ממשיכה. הבטחון ממשיך לבלוע את החברה. לכן, גם ביבי לא מודאג. השמרנות (תקרא לה: היהודית, ציונית, אשכנזית או מה שאתה רוצה) מנצחת את השינוי (ישראלי, דמוקרטי, אזרחי, מזרחי או כל שם אחר שתקרא לשינוי). צריך לשנות את הכיוון של מי מנצח ומי מפסיד. ככל שיהיו יותר ישראלים המבינים שהמדיניות הופכת אותם לאזרחים סוג ב' (קרי מזרחים וערבים ונשים) כך יגדל הסיכוי לשינוי הקיים.
    סוף ציטוט.
    עכשו אכתוב מספר משפטים בלי מילה אחת על אשכנזים (או מזרחים).
    • שינוי – פירושו רפורמה אגררית. חיסול הקרן הקיימת לישראל. חיסול העיוות שנקרא "מנהל מקרקעי ישראל". חיסול המוסד שנקרא "בנים חוזרים" ביטול "בנים ממשיכים". חיסולן של "וועדות הקבלה" ליישובים הקהילתיים השונים.
    • שינוי – פירושו קביעת גבול לישראל. הפסקת השליטה והדיכוי של עם אחר.
    • שינוי – פירושו הענקת מקום של הערכה מציאותית לחשיבות של עבודה מול הון.
    • שינוי – פירושו ייצוג הולם ורלוונטי והוגן של כלל האוכלוסיה האזרחית של ישראל בכל מוסדות ופעולות המדינה בפוליטיקה, במוסדות מרכזיים, באוניברסיטאות, בין ראשי הערים, בין הנציגים של ישראל בחוץ לארץ. בכל מקום שיש "ישראל" שם תופיע החברה הישראלית על כל גווניה האנושיים.כלל האוכלוסיה האזרחית של ישראל על ההיסטוריה שלה. על תרבותה. על שאיפותיה ועל תקוותיה. בלי כחל. בלי שרק. בלי תירוצים. בלי התחמקויות.
    • שינוי – פירושו אכיפת החוק על החזקים ועל החלשים בחברה הישראלית. הפסקת עקיפת החוק על ידי החזקים והמקורבים לשלטון ועקיפת טבעת החנק על החלשים בחברה הישראלית.
    • שינוי – פירושו החלת חוק הדיור הציבורי על לשונו ותכניו.
    • שינוי – פירושו הענקת יחס מועדף לנשים ואמהות עובדות. הענקת יחס מועדף למשפחות חד הוריות ובמיוחד למשפחות חד הוריות המובלות על ידי האם.
    • שינוי – פירושו שינוי היחס בין גביית מיסים ישירים ומיסים עקיפים והגדלת המס הישיר והפרוגרסיבי ולא העמקת הגביה העקיפה.
    הנה מספר קצר מאוד של דרישות לרפורמה ולשינוי חברתי. אם את/ה בעד אתם בעד שינוי חברתי. אם אתם נגד כל אחד וכולם ביחד אתם בעד שימור חברתי. בלי מילה על אשכנזים ומזרחים. הכל בעד. אף מילה על אשכנזים או מזרחים. [סוף פוסט של מאיר עמור]

    למיצי. כדאי לעקוב אחרי נדב פרנקוביץ ואחרי Elizabeth Tsurkov. הם הממונים מטעם וועדת המעקב. דוגמה עדכנית ראי למשל כאן https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10151559153951358&set=a.10150423449646358.379424.543376357&type=1

    • מיצי Says:

      דרור, אני מבינה את המורכבות של המצב, ותודה שהפנית אותי לשרשור המעניין הזה. אבל אני חייבת להגיד, שעד היום יש אנשים שטוענים שהמעגל האיראני-ישראלי (שאני מאוד פעילה בו) הוא ארגון תומך משטר איראני, רק כי מוחסן מסאראת החליט לצעוד מאחורי הבאנר שלנו בהפגנה הראשונה. אנשים ראו אותו שם, והחליטו שהוא בהנהגה שלנו (הוא אפילו לא בקבוצה), וזה אפילו בלי להיכנס לשאלה האם הוא תומך משטר או סתם רפורמיסט. עוד היום קשה להרבה אנשים להבין איך אנחנו יכולות להיות נגד סנקציות ונגד המשטר האיראני, נגד הדיקטטורה האיראנית ונגד הכיבוש והגזענות הישראלים בו זמנית. אז אולי משהו דומה קורה בחד"ש: אולי הם גם נגד אסד וגם נגד חלק מהמורדים ובמקרה הגיע להם מישהו עם דגל הבעת' להפגנה? לצערי אני לא קוראת ערבית, אז קצת קשה לי לדעת בדיוק מה המצב שם, אבל אני בהחלט מבינה איך אפשר לקבל מושג מאוד מעוות על תנועה כשקופצים למסקנות במקום לקרוא את גילויי הדעת שלה (או לשאול את קובעי המדיניות שלה).

      • דרור BDS Says:

        השרשור הזה הוא אחד מיני רבים. אליזבט צורקוב ונדב פרנקוביץ עוקבים מזה כשנתיים אחרי התבטאויות בערבית של גורמים רשמיים בחד"ש. מסקנותיהם חותכות. כפי שציינת, את אינך דוברת וקוראת ערבית. גם אני לא.
        בוודאי תסכימי שלאנשים הדוברים והקוראים ערבית ישנה פריזמה רחבה הרבה יותר להבנת המציאות (כל עוד אינם ציונים). נפרס בפניהם עולם שלם שאנו כלל לא מכירים. אפשר כמובן לקרוא מדי פעם תרגומים או לבקש מחבר לתרגם קטע זה או אחר אך הלכי הרוח המתמשכים לאורך תקופה אינם בהישג ידנו. לאור זאת, ולאור קריאה והסכמה מוחלטת עם דברים אחרים שכתב פרנקוביץ בהם אני כן מבין, לא נותר לי אלא להסיק כי גם בדבריו אלו הצדק עמו. במילים אחרות, אני בוחר מיהו מקור אמין בעיני ומי מקור שאינו אמין, כפי שאת (וכמובן שגם אני) בוחרת להאמין לאורלי נוי, דוברת וקוראת פרסית.

        הרשי לי להתעכב על המשפט הזה שלך: " …אז אולי משהו דומה קורה בחד"ש". זוהי הודאה כי אינך יודעת מה קורה בחד"ש. אני אינני יודע מה קורה במעגל שאת פעילה בו. מאידך, מבלי להכירך ומבלי להכיר את הארגון אני בטוח כי כוונותיך טהורות וכי אינך מונעת מאינטרסים צרים. לא כך הוא המצב עם מפלגה פוליטית. עם כל מפלגה פוליטית. אני עוקב אחרי התבטאויות של אנשי חד"ש היהודים (ולהבדיל, של הציונים – לא רלוונטי לענייננו) הקשורות לבל"ד (ולאחרונה גם לדעם) כפי שאורטל בן דיין עוקבת אחר התבטאויותיהם של אשכנזים המכונים גם אנשי שמאל – ציונים ושאינם ציונים. קל לראות שההתבטאויות דומות, שהנושאים דומים, שהטיעונים דומים, שהדינמיקה של הדיון דומה, שההיתממות זהה. לעיתים מדובר בבורות ממש, לפעמים בהתנשאות לא מודעת, בדרך כלל במהלך הדיון מישהו אומר שמדובר בפוליטיקת שנאה, מישהו אחר מביא דוגמה מחייו הפרטיים כדי לסתור תזה סוציולוגית (דבר זה אינו מאפיין סטטיסטיקאים היודעים מתמטיקה), ותמיד תמיד יצוץ לו איזה יוסי אחד או יגאל שתיים ויצהיר כי מדובר בלאומנות מזרחית\פלסטינית.

        איריס חפץ כתבה פעם מאמר ב'קדמה' (או אולי תגובה ארוכה שדינה ואיכותה כדין מאמר) על התנאי להכיל את שנאתם (או שנאתם לכאורה) של פרטים מתוך הקולקטיב המדוכא את הקולקטיב המדכא בכל דיון שהוא כתנאי הכרחי ליצירת דיאלוג. נועם א"ס כתב לא מזמן על "נכונותה" של מפלגה ציונית כלשהי ושל חבריה ותומכיה להכיל את המזרחים כבודדים, אך לא כקבוצה. את דבריה של איריס חפץ אינני מוצא. תגובתו החשובה של נועם א"ס כאן. ההשוואה בין דחייתם של מזרחים המסווגים כמזרחים לאומנים במרצ לבין דחייתם של פלסטינים המסווגים כפלסטינים לאומנים בחד"ש מתבקשת.
        http://www.haokets.org/2013/04/24/%D7%9E%D7%94-%D7%99%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%90%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%9E%D7%A8%D7%A6/#comment-105906

        אין כאן טענה שהשמאל [בה"א הידיעה] הוא קונספירציה אשכנזו-פלסטינית. ישנה כותרת למאמר, שנבחרה בקפידה, הטוענת כי קיימת ברית אשכנזו-פלסטינית. קיימים אשכנזים מסוימים (לא ננקב אחוזם מקרב כלל היהודים האשכנזים המוגדרים ע"י הכותב כשמאל רדיקלי, וממילא לא הוגדרו היטב האשכנזיות והשמאל הרדיקלי), כשם שקיימים פלסטינים מסוימים (למותר לציין כי לא מדובר בכל הפלסטינים) החברים בקבוצה זו. הדבר היחיד שניתן לאמר על הקבוצה הזו מופיע גם בקישור שצורף על תא חד"ש באונ' וגם בכל התבטאות של תומכי חד"ש האשכנזים: "התא ישמח לתת את הדוגמא למסגרת הפוליטית היחידה בישראל אשר מקיימת שותפות יהודית ערבית אמיתית למען דמוקרטיה, שלום ושוויון".

        ייתכן כי זה שצרם לאיתמר טובי טהרלב. השאיפה הזו לשמור על ההגמוניה המסתתרת בה"א הידיעה – הדוגמה, המסגרת הפוליטית היחידה המקיימת וגו'. ואולי זה הדיסוננס עצמו – ההכחשה כי קיימת הגמוניה הבאה יחד, בו זמנית, עם הדרישה לקבל את חוקיה של אותה הגמוניה.

  22. Erez Says:

    לגבי האוניברסיטאות יש לך טעות גדולה
    מה שהיה אולי נכון ב 1992 כבר מזמן לא נכון

    • איתמר Says:

      אולי כי נוספו מכללות? אגב אולי מכללות הן בסיס לברית פלסטינית מזרחית ממעמד בינוני-נמוך?

  23. Magic Says:

    כל מילה במקום, החשיפה היחידה לערבים שאשכנזים מוכנים לסבול זה כשהם מתנשאים עליהם.

  24. l Says:

    מעולה, תודה

  25. רתם Says:

    איתמר שלום, אני אנסה להתייחס לתוכן ולא לכתיבה וצורת הכתיבה ( חושבת שיש מה לפתח ולהוסיף, אבל האיך פחות חשוב בעיני אז רק אכתוב לך משהו על המה)
    דבר ראשון, תמיד צריך לדבר על מה שקרה ליוצאי הארצות הערביות כשהגיעו/ הובאו לכאן, פוזרו במושבי עולים בספר או נשפכו ממשאיות בלילה בירוחם ודימונה. אז כמו שמגיבים אחרים אמרו, טוב לדבר על הנושא
    אבל, כשאני חושבת על טייס (לשעבר) אשכנזי פעיל שלום, בן של טייס (יוקרה ושייכות ללב הקונצנזוס) שהיה אחרי השירות בחיל אויר נספח צבאי בארה"ב (כסף, עוד קשרים ללב הקונצנזוס, "עזרה לילדים ולנכדים"), אני מתקשה לצפות ממנו מבחינה מציאותית שהוא ירצה לשמוע סיפורים של עוזרות בית מזרחיות מעיירות ההזנחה שנותרו ללא פנסיה, אחרי ארבעים שנות עבודה ביושר.
    לצערי, אך אני חוששת שזו המציאות, הילדים של הפועלים מבית שאן, שעבדו ב"קלת" אפיקים , למשל, שלושים שנה, ייצטרכו לקום ולספר על הוריהם. כמו שחדווה איל מספרת על הורים שהובאו מאיראן והיו עירונים גמורים, ונזרקו למושב חקלאי, ללא שום קשר למסוגלות שלהם לבנות חיים מחקלאות. העיקר שזה היה עטוף בחזון ציוני של יישוב הארץ, הגנה על גבולות וכו.
    כמו שמאיר עמור מספר על הנשים ממשפחות צפון אפריקאיות שיושבו בטבעון כדי לספק עבודה בניקיון בתים. וככה טבעון נראית עד היום לאשכנזים מבוססים רחובות כלנית ורקפת, למזרחים פחות מבוססים, או עניים, רחובות של שיכונים ודירות עמידר עם שמות כמו שרת, כצנלסון ושיכון עלייה.

  26. פלסטיני Says:

    אישית זה מאוד עניין אותי. כמה הערות:

    1. הדרת המזרחיים החלה כבר עם עלייתם ולפני הרומן פלסטיני אשכנזי שאתה מתאר כאן.
    2. האשכנזי שמחפש להזדכך כל הזמן מתחבר רק לפלסטיני הישראלי שדומה לו ושמזכיר לו את עצמו ולא לכולם.
    3. לא משנה כמה האשכנזי יחבק עצים וערבים הוא לא ילמד את שפתם מתוך ההכרה שמדובר בשפה נחותה. הוא יעדיף לדבר אנגלית בשטחים הכבושים מאשר שפת המקום.
    4. איפה העלייה הרוסית בכל הסיפר? למה הם לא מלינים על הבגידה המתוארת למעלה?
    5. המזרחיים חייבים להכיר בעצמם בערביות שלהם ובצדקת מאבקם נגד הקיפוח המובנה נגדם. אי שמיעת קול אחיד מהמזרחיים מקשה על גיבוש עמדה נגד ההגמון ובכך מרחיק אותם מהשגת זכויותיהם.
    6. המאבק משותף והצלחה של אחד תטיב עם השני. ההפרד ומשול פועל לטובת ההגמון.
    7. חפרתי מספיק.

    • איתמר Says:

      מסכים עם הרוב. לגבי ההגירה מברית המועצות לשעבר זו שאלה בפני עצמה שקצרה היריעה מלהתייחס אליה במאמר הקצר אבל אם אנסה הייתי אומר שיש רוסים עם אסטרטגיה לייצר את עצמם כאשכנזים בשמאל, יש כאלה שבימין, יש מתמזרחים ויש כאלה שרוצים להגר תוך התרעמות על המחטף שהביא אותם לכאן http://www.themarker.com/news/1.626350

      לגבי מזרחים ו"הערביוּת שלהם"…אני לא יודע אם זה נכון כי רוב המזרחים לא יודעים ערבית כיום והקשר שלהם לערביוּת אם כבר הוא בעיקר מדומיין.

      ולגבי מזרחים שיהיו מגובשים בקול אחיד, אתה אולי צודק (בעצם למה לא כמה קולות?) אבל במקביל וחשוב לא פחות לזהות את החסמים והבריתות של השמאל בישראל שנלחם ומתעשר על חשבון מזרחים כבר למעלה מ60 שנים.

      • יאיר Says:

        איתמר האם זה מקרי שהתגובה האחת מתוך שתיים שענית לה היא זו החתומה בידי "פלסטיני"? נדמה לי שהסקס אפיל של פלסטין עובד עליך לא פחות מאשר על האשכנזים בכנסים (:

  27. נטליה Says:

    אכן, המזרחים קופחו ומקופחים. אכן, יש בשמאל הישראלי תופעות רבות של צביעות, התנשאות, עיוורון לקיפוח המזרחי וכו'. אבל עדיין, לדעתי לפחות, האויבים האמיתיים הם ביבי, ברק, לבני, לפיד ודומיהם, ולא אבנרי, דב חנין, ודומיהם. הנזק של האחרונים קטן עשרות מונים מזה של הראשונים. אורטל בן דיין התהדרה לאחרונה בפגישה עם מישהו מעורכי" לאטמה", כי שמאלנים נמאסו עליה. יוס (לא זוכרת את שם המשפחה), פעיל חברתי מזרחי עתיר זכויות בחיפה, מתמוגג מהאווירה המקבלת במפגש בסניף "נשר" של הליכוד ומאיים (כנראה בבדיחות הדעת) להצטרף למפלגה. דברים כגון אלו, ופוסט זה, מנתקים את הרעיון השמאלי מהאווירה החברתית העכורה/היפסטרית/אינטרסנטית/סתם-פולנית של השמאל. הם משעבדים רעיונות לפוליטיקה של זהות. הם עושים אד-הומינם קולקטיבי לאידיאולוגיה. כמובן, אני לא טוענת שאידיאולוגיות נוצרות על-ידי מכונת הסובייקט האוניברסלי והנאור, זה יהיה מאוד פרימיטיבי מצידי, ואף טיפשי, בהתחשב במעודכנות הפילוסופית של הבמה הזאת, אבל יש מצב שההתעסקות הזאת באד-הומינם קולקטיבי של השמאל הישראלי, שאותה התבוססות בפוליטיקת הזהות שלו – מי מפגין, למה מפגין, מאיזו עמדה הוא מפגין, האם יש התנשאות בהפגנה שלו, מה הוא עושה אחרי ההפגנה, מה עשה לפני ההפגנה, איפה הוא מועסק, כמה כסף יש לו בחשבון הבנק וכו' – השתלטה לגמרי על השיח, והיא מאפילה על כל היבטיו האחרים (למשל, הרעיונות האידיוטיים האלה, שהם כל-כך מובנים מאליהם עד שאין להתייחס אליהם: שצריך להפסיק את הכיבוש, לסגור את סהרונים, לחלק מחדש את אדמות המדינה, לדאוג לייצוג הולם במוקדי השלטון/אקדמיה של כלל האוכלוסיה). בזמן האחרון יש, לדעתי, יותר מדי דיבור על מי מדבר, ולא על מה מדובר. שוב, צריך להיות דיבור כזה, אבל האיזון הופר אנושות. אולי כי זה באמת יותר כיפי. רכילעס וזה. כנראה שהמדיה (פייסבוק, תגובות על תגובות) מעודדת את זה.

    אני, באופן אישי, מאמינה שהשמאל, שרובו כרגע אשכנזי, יכול גם יכול להתבגר ולהיות קשוב לקיפוח והנחשול המזרחי. מכל מקום, אני מאמינה שרק חיבור אשכנזי, מזרחי ופלסטיני, תוך הבנה עמוקה של המקום המיוחד שכל קול תופס במשולש הטעון הזה, יכול להביא לשינוי אמיתי. עד אז, האשכנזים ימשיכו כנראה להתעלל בפלסטינים עם הופעות אורח של מזרחים, ולהתעלל במזרחים עם הופעות אורח של "מעורבים".

    • נטליה Says:

      ולפני שמישהו יאשים אותי ברדוקציה של הפלסטינים, כן, אני מודעת לכך שהחברה הפלסטינית מורכבת, שהקונפליקט הדתי-חילוני, שמשתקף בחלקו בקונפליקט פת"ח-חמאס, משסע אותה, והוא כמובן לא היחיד, שלא מדובר במקשה אחת, שהמצב יותר מורכב. אז כן, שיהיה מרובע, מחומש, מתומן. אבל שיהיה. העיקר שיהיה על מה להסכים.

  28. יניב Says:

    פוסט מעניין וחשוב. השמאל האשכנזי, הציוני והלא-ציוני, מדבר על ועם הפלסטינים, ולרוב "מעל לראשם" של המזרחים. הברית מתקיימת גם ברמת האליטות הפוליטיות (יוזמת ז'נבה) וגם ברמת פעילות השטח (סמינרים באירופה וכיו"ב).

    אני רוצה להוסיף על ההסבר התרבותי-אנתרופולוגי נוסח מרי דאגלאס שהעלית הצעה להסבר מבני אחר: הברית של השמאל האשכנזי עם הפלסטינים גם מתאפשרת בזכות כך שבחברה היהודית, ואפשר לומר גם במציאות הפוליטית הישראלית בכללותה, לפלסטינים אין כמעט קול וייצוג, כלומר הם צריכים דובר (להלן השמאלן/ית האשכנזי/ת) שיידבר איתם וידברר אותם; והיא גם גורמת לכך שהשמאל האשכנזי יהנה מהרווחים השמורים לעמדת הדובר והמתווך.
    "קשר השתיקה" ששנהב דיבר עליו הוא אפוא קשר של שתיקה כפולה – הן שתיקה בהיבט של מה שלא מדברים על אודותיו ומכחישים אותו (הדיכוי של המזרחים), והן שתיקה בהיבט של מי שאינו מדבר ושאחרים מדברים בשמו (הפלסטינים).
    [כך יכולה, למשל, אשכנזיה תל אביבית, בערב שמנסה לקרוא תיגר על תפיסות קונבנציונאליות של שמאל וימין בקרב החברה היהודית, להגיד שמפריע לה שאין בערב נוכחות פלסטינית ובכך להטיל ספק בתכלית קיומו של הערב כולו].
    באמצעות העניין הזה השמאל האשכנזי זוכה ליתרונות המבניים השמורים למתווכים – הוא משמר את עמדת הכוח שישנה, או לפחות היתה באופן היסטורי, לשמאל האשכנזי בחברה היהודית, וכך גם נמנעות קואליציות ובריתות שהיו יכולות להירקם בין מזרחים לפלסטינים, ואולי אף לערער את מבנה הכוח ההיררכי בקרב החברה היהודית. אני לא טוען שזו בהכרח עמדה קונספירטיבית, אבל שזו הייתה הדינמיקה מתפתחת, עם או בלי שהיו לה מניעים מודעים.

    אגב, אני לא בטוח לגבי הסיבה המבנית/מוסדית שאתה ציינת – האוניברסיטה כמקום המפגש. המאמר של שביט מתאר תהליך שהתרחשו בשנות ה-70' ובעיקר ה-80' (טרום עידן המכללות). בנוסף, אם זכור לי נכון שביט תיאר גם דינמיקה של תוצאות בלתי-מכוונות – דווקא חוסר ההשקעה של הממסד הישראלי ביצירת "מסלולים מקצועיים" למערכת החינוך הערבית בישראל, להבדיל מההסללה של המזרחים למסלולים הללו בקרב המערכת היהודית, היא שהביאה לכניסה החלקה יותר של ערבים לאקדמיה מאשר של מזרחים. ועדיין, שביט אמנם לא חקר זאת, אבל האשכנזים והערבים לא בדיוק הולכים בהמוניהם לאותם חוגים באקדמיה. יש גם הסללה פנימית באוניברסיטה. כלומר, ייתכן שהאוניברסיטה היה מקום מפגש של פלסטינים ושמאלנים אשכנזים, אבל לא נראה לי שזה מקור הברית או מרכז כוחה.

    • נטליה Says:

      הו, הקואליציות האבודות של המזרחים עם הפלסטינים. ההייתן או חלמתי חלום. מה לעשות שרוב המזרחים ציוניים לתפיסתם.אם רק האשכנזים לא היו פה, המזרחים היו חיים פה עם הפלסטינים בדו-קיום אוטופי. רגע, אבל אם האשכנזים לא היו פה, המזרחים לא היו פה. היתה ממשיכה האידיליה היהודית-ערבית בארצות ערב. ואז לא היו לנו הזהויות המדומיינות שיש לנו כרגע – לא היו אשכנזים (הם היו מתפזרים בארה"ב ואירופה, כפי שאכן עשו חלקם הגדול, ולכן לא מתקראים יותר אשכנזים), לא מזרחים (הם היו נשארים יהודים בארצות ערב), ולא יודעת מה היה קורה עם הפלסטינים. לכן, כל ניסיון לדון בברית ספקולטיבית בין המזרחים לפלסטינים שפוספסה בשל התערבות אשכנזית הוא עקר. האשכנזים הם אלו שבראו את הזהות המזרחית, אחרי שבראו את זהותם עצמם. האשכנזים הם בוראי הסיטאציה הפוליטית המחורבנת שאנחנו נתונים בה. ניסיון להוציא אותם מהמשוואה הוא מגוחך. צריך להתנגד למצב, ולהפסיק לדמיין עבר אוטופי מפוספס. עתיד אוטופי כן.

      • יניב Says:

        הלו, נטליה, לא להתעצבן.
        אני מסכים איתך לגמרי שהניסיון להוציא אשכנזים מהמשוואה הוא מגוחך, כמו גם שצריך להפסיק לדמיין עבר אוטופי מפוספס. כבסיס לפעילות פוליטית. ולהבדיל מעתיד.
        כל מה שעשיתי זה ניסיון לספק הסבר נוסף וקצת שונה לסיטואציה שמתוארת ע"י איתמר – ולדעתי מתוארת נכונה. למרות שאני גם מסכים איתך שישנה הרבה סכנה בפוליטיקה של הזהויות שהטפל יגבור על העיקר (ראי מקרה השטרות, למשל), ובאופן כללי אני לא מחבב את מתודת הלייקים בפייסבוק כאופן פעולה פוליטי. אבל כטקטיקה מחקרית סוציולוגית יש לה ערך.
        כנ"ל לגבי הקואליציות האבודות – כבסיס לניתוח היסטורי הניסיון לחשוב על מציאויות אלטרנטיביות הוא לא רק רצוי, אלא אף הכרחי. כבסיס לפעולה פוליטית ההיצמדות לעבר אוטופי מפוספס היא אכן הרסנית.

    • איתמר Says:

      מסכים מאוד יניב וגם התוספות והעדכונים לגבי המאמר של שביט.

  29. מיצי Says:

    תגידו, אין כאן אף מזרחית פעילת שמאל שקצת מפריע לה שטוענים שהשמאל הוא קונספירציה אשכנזו-פלסטינית? לאף אחת לא בא להגיד שעצם הטענה שמעלה הכותב היא-היא התנשאות אשכנזית על מזרחים ודחיקה שלהם מהשיח (ולא משנה מאיזה עדה הכותב)?

    • נטליה Says:

      למזרחים יש שתי אפשרויות – או להיות ימניים אנטי-פלסטינים = הם משוסים בפלסטינים ע"י אשכנזים, או להיות שמאלנים = מזרחי מחמד של האשכנזים. מה שלא יהיה תמיד זה יהיה מול האשכנזי, נגד האשכנזי, בגלל האשכנזי. הפלסטינים הם סטטיסטים במקרה הטוב, וטרמפיסטים (!) במקרה הרע של המאמר לעיל.

      • מיצי Says:

        צר לי, אבל אני אהיה *מאוד* מופתעת אם יסתבר שהמזרחיות שאני פעילה איתן רואות את עצמן כמזרחית מחמד של מישהו. בדעתי עולות כמה וכמה נשים שעומדות בחוד החנית של מגוון מאבקים חשובים. והאמת, יש עוד הרבה שפשוט אין לי מושג מאיזה עדה הן. האם הן נלחמות למען פלסטינים, מהגרים, עובדות מין ונגד ניצול, שחיתות, כיבוש ודיכוי רק כדי להתייצב מול, נגד, בגלל או למרות אשכנזים? אני לא יכולה לענות במקומן, אבל כאמור, אני אהיה *מאוד* מופתעת.

      • נטליה Says:

        אם זה לא היה מובן, הייתי אירונית. אני בעדך.

    • מיצי Says:

      חחח, התנצלותי. אני פשוט באה מכוכב שאין בו אירוניה 😛

  30. noor Says:

    שמאל-אשכנזים אינם עוסקים בטרגדיה המזרחית מכיוון שאין כזו.

  31. סמולן Says:

    יש הרבה מה לומר על האבחנה המצוינת אודות מה שקיים, גם אם לא מקבלים את התיזה שאמורה להסביר אותה. בחיי, זו עבודה תצפיתית כל כך יפה, שלא משנה מה התיאוריה שבאה איתה.

    ואגב תיאוריה, הספר של דאגלס מגיע בעברית יחד עם הסבר ברור, של דאגלס, למה הוא לא נכון כניתוח של ספר ויקרא. בכללי, היא כותבת שצריך להבין קוד תרבותי בהתאם לתפיסת העולם שבמסגרתה הוא נוסח, והיא בדיוק לא עשתה את זה: היא התעלמה מהתנ"ך כגילום של דת ותרבות, והשליכה עליו את המריבות שלה עם בעלה על סדר ואת השבט האפריקאי שאותו חקרה. מה יוצא? בדיוק מה שנהוג לומר שאשכנזים עשו למזרחים כל הזמן. האם זה יגרום לדור הנוכחי של הוגים ניאו-מזרחים להקשיב לדאגלס המאוחרת ? ברור שלא.

    אבל תכלס, מה שמוזר בתיאור הנוקב הזה, הוא שמתואר בו מצב כללי שבו הצליחה קבוצה קטנה של אשכנזים להתמודד בהצלחה עם מזרחים גם על קיום נאמן-לערבים, כלומר על ההיבטים הפוליטים של היהדות הערבית. וואט דה פאק, כותב טהרלב, הם לוקחים לנו גם זה. וזה די משעשע, דמעות הניאו-מזרחי. מכל מקום, וכדי להחמיר את המצב, אציין שכמובן לא מדובר באשכנזים באופן כללי אלא בקבוצה די קטנה, שהרקע שלה הוא לא סתם אשכנזיות מעיירה קטנה במזרח אירופה, אלא אשכנזיות שנראית הרבה פעמים כמו גלגול ישיר של העדה הציונית המוקדמת. כלומר, מי שמביס את היהדות הערבית, גם במגרש שלה וגם בברלין, הם הציונים האשכנזים. מודל 2013.

  32. mafyahu Says:

    אתה כותב: "בנוסף, הברית המבוצרת בין אשכנזים ופלסטינים מייצרת עוד ועוד תקנים ומשרות בעמותות, סעיפי תקציב לגיוס משאבים ופרויקטים," וכו'.
    אלא שהתופעה שאתה קורא לה "בנוסף", היא-היא, לדעתי, העיקר. וכל היתר – הוא ה"בנוסף".
    זה בגלל שהן השמאל הרדיקלי והן הימין הרדיקלי בישראל מתוחזקים מזה עשרות בשנים, ברמת הפעילות השוטפת, על ידי הון זר, אירו-אמריקאי, באמצעות כל מיני קרנות ועמותות.
    ואין זה מקרה שבשני האזורים הפוליטיים האלה האשכנזים שולטים בכיפה, מסיבה פשוטה: הם אלה שמביאים את הכסף, כמעט תמיד מאשכנזים כמותם. בין שיהיו אלה אשכנזים יהודים (כמו מיליארדרים כאלינור לוי-שטראוס פרידמן מייסדת "הקרן לישראל חדשה", או ג'ורג' סורוס, במקור שוורץ, מצד אחד; ושלדון אדלסון או יוסף גוטניק מהצד השני) או אשכנזים גויים (כמו מייסדי קרן פורד האמריקאית או הארגונים הכנסייתיים באירופה מצד שמאל, או האוונגליסטים מארה"ב מהעבר הימני. אם כי ראוי לציון בעניין זה המקרה של הכומר ג'ון הייגי, אוונגליסט ימני, שהתברר כי תרם במקביל ל"אם תרצו" הימני, ולאוניברסיטת בן גוריון, שאותו "אם תרצו" האשים אותה בשמאלנות-יתר. וכשיצא לאור ונחשף המשחק הכפול, בחר הייגי – הפתעה-הפתעה – לזנוח את "אם תרצו" ולהמשיך בתרומות לשמאלנים מהאוניברסיטה שבנגב).
    וברור שבמקרה של האשכנזים משמאל, הצלחה שלהם לגייס לעמותות פלשתינים-ישראלים מהווה יהלום בכתר, העשוי להביא לפתיחת-כיס נדיבה יותר של הספונסרים מחו"ל.
    הסיבה לזרימת ההון הזר, הממשלתי, הציבורי והפרטי (מאות מיליוני דולרים לאורך השנים) התומך בימין ובשמאל הרדיקלים הפועלים באזור (ולעתים בשניהם כאחד, כמו במקרה של הייגי) מובנת מאליה: המדיניות המעצמתית הקבועה של הפרד ומשול בין יהודים לערבים, שנוח מאוד לתפעל אותה באמצעות הקרנות והעמותות האידיאולוגיות לכאורה והסוכנים המקומיים שהן מגייסות.
    דוגמא אופיינית התחוללה בשכונת שייח ג'ראח, למשל, כשההון הימני הזר קנה את הבתים בשכונה לצורכי חרחור מלחמה, וההון השמאלי נענה בחדווה אופיינית לפרובוקציה, בשירות הפוליטיקה של השנאה.
    וברור שמזרחיים, בין שיהיו שמאל ובין שיהיו ימין, הם די מיותרים מבחינת המשחק הנתעב הזה, אלא אם כן הם מוכנים לעשות את העבודה המלוכלכת וללחוץ על ההדק במצוות רבנים אשכנזים, כמו ההוא מימין שרצח את יצחק רבין; או שמדובר כאלה שהשתכנזו לחלוטין ומוכנים לשחק עד תום את המשחק בראש איזו עמותה מפוברקת משמאל.
    כך שנראה לי שבעקרון על המזרחיים להיות מרוצים מהדרתם מהמשחק המכוער הזה, ככל אדם ישר, ואף להתגאות בה, ולא לכעוס ולא למחות עליה.

    ברור שיימצאו כאלה שיגידו או יכתבו שמדובר פה בתיאוריית קונספירציה או בפשטנות יתר. אך שים לב, שהמבקרים תמיד יהיו אלה שיצטטו בכל הזדמנות את ביל קלינטון ("זו הכלכלה, טמבל") או את קרל מארקס ("ההוויה קובעת את התודעה") שלא לדבר על התיאוריות הכלכליות-כביכול בדבר הציונות כקולוניאליזם נצלני, או על השימוש ב"הפרד ומשול" אפילו בשרשור התגובות פה – כשזה משרת את צרכי הטשטוש והמריחה שלהם.

    • נטליה Says:

      ההבדל הדק הוא – השמאל הרדיקלי משפיע על הנעשה בישראל בדרגה X, הימין הרדיקלי משפיע על הנעשה בארץ בדרגה 10000000X. ואז כל התיאוריה שלך קורסת. שום הפרד ומשול. פשוט צד אחד מפסיד מאוד, וצד אחד מנצח לאללה. אתם מתעללים בגופה פה.

      • mafyahu Says:

        הייתי שמח לדעת על סמך אילו הנחות הגעת למסקנה שהשפעתו של הימין הרדיקלי הישראלי גדולה פי עשרה מיליונים מזו של השמאל הרדיקלי. נראה לי סתם ברבור בעלמא. נכון שהשמאל הרדיקלי הישראלי, מרגע שהתמסר לכספים מחו"ל ולעמדות אנטי-ישראליות בעליל, ויתר על כל אפשרות להשפיע ישירות על דעת הקהל הישראלית ולגייסה למטרותיו (מעטים אלה שמוכנים לאמץ עמדות המכוונות נגד עצמם) ודן את עצמו לבידוד מנוון בזירה הפוליטית המקומית. השפעתו היא כולה כלפי חוץ, ועל זה משלמים לו בהמון דולרים ואירו. ההשפעה מתבטאת בשני תחומים. א. הקצנה מתמדת של עמדות הצד הפלשתיני בפרט והערבי בכלל, לפי הכלל: "אם אפילו יהודים אומרים ככה (נניח שעמדתם של החמאס והחיזבאללה, התומכים בטירור, סבירה יותר מעמדת הרשות) אז איך אנחנו יכולים להימצא בעמדות מתונות יותר? הרי נחשב כבוגדים." ברור, לכן, כיצד מהווה הפעילות של השמאל האשכנזי הרדיקלי חרחור מלחמה (נכון לקרוא לו כך כי מספר המזרחיים בו זניח והשפעתם אפסית). ב: לשמאל האשכנזי הרדיקלי יש תפקיד חשוב ביותר בעידוד הדה-לגיטימציה של ישראל וקידום ה-BDS (ההישג היומי: סטיבן הוקינג), שוב על פי אותו תרגיל: "אם אפילו יהודים ישראלים טוענים שמדובר במדינה גזענית…" וגו'. גם כאן ברור כיצד מדובר בחרחור מלחמה בשירות ה"הפרד ומשול" המעצמתי. ומצד שני, את מגזימה מאוד בכוחו של הימין הרדיקלי. ארגונים כמו "אם תרצו" או ה"ווטש" החדש של יועז הנדל וכן הפעילות החדשה של הח"כ פייגלין בכנסת בתחום זכויות האדם, הן כולן תגובתיות ומעידות דווקא על הצלחת השמאל הרדיקלי. הימין הרדיקלי לא הצליח לעצור שום מהלך מדיני משמעותי, לא את השלום עם מצרים ופינוי סיני, לא את פינוי ימית, לא את הנסיגה מלבנון, לא את ההתנתקות מעזה או את פינוי עמונה ובנותיה, ועכשיו הוא שרוי בפחדים נוראים מפני כל הצהרה ערבית מתונה כגון זו הקטארית, לאחרונה, שהרי כל מפעל ההתנחלויות הוא לגמרי ממשלתי. די במחדל של הממונה על התקציבים באוצר, שלא יחתום על צ'קים, כדי שכל מפעל ההתנחלות יתברר כמגדל קלפים חסר כל אחיזה. גם החתירה ל"משאל עם" כדי להציב מחסום מפני פינוי התנחלויות, הוא סתם קישקוש. כל סקרי דעת הקהל מורים שיש רוב ברור בציבור הישראלי בעד פינוי תמורת שלום. אז איפה את רואה את השפעתו הגדולה של הימין הרדיקלי? לי נראה שההשקעות של מחרחרי המלחמה מאירו-אמריקה בשמאל האשכנזי הרדיקלי משתלמות ומבטיחות הרבה יותר, והחלטתו של הכומר הייגי לזנוח את "אם תרצו" לטובת אוניברסיטת בן גוריון היתה לגמרי רציונלית מבחינתו.

      • נטליה Says:

        "שהרי כל מפעל ההתנחלויות הוא לגמרי ממשלתי" = נצחונו האדיר של הימין הרדיקלי. מבחינתי התנחלות בשטח כבוש היא פעולה פוליטית רדיקלית, במהלכה גוש אמונים, מקימי המאחזים וממשלות עבודה-ימין לדורותיהן מפרכסים אלו את אלו. למתנחלים יש לובי אדיר בכנסת, לובי שאין פרופורציה בינו לבין מספר המתנחלים. הפעולה הזאת כל-כך שקופה בעיניך, עד שאתה לא שופט אותה כפוליטית ימנית רדיקלית. גם ממלכתי יכול להיות פוליטי, לא?

        "כל סקרי דעת הקהל מורים שיש רוב ברור בציבור הישראלי בעד פינוי תמורת שלום. אז איפה את רואה את השפעתו הגדולה של הימין הרדיקלי? " בדיוק בזה שההתנחלויות עומדות על תלן, ונראה שיעמדו שם לעד, עם תקציבים מנופחים. בדיוק, אבל בדיוק, בזה שכל זה קורה למרות רוב ברור בציבור בעד פינוי תמורת שלום. הבדל בינינו, כנראה, הוא שאתה חושב (אולי) שישראל מעונינת בשלום ותהיה מוכנה לשלם את המחיר, ואני חושבת שלא.

  33. עמית Says:

    מאמר מעניין. תרגמת למילים כמה מההבחנות היום-יומיות שלי כמזרחי שפעל במסגרת כמה מהאירגונים והעמותות שהזכרת במאמר (למיטב ידיעתי, המזרחי היחידי שפעל במסגרתם). אוסיף ואציין שבניגוד לטיעונים שהופיעו בכמה מין התגובות כאן (נטליה) זה כן חשוב לדבר על זה. לפחות על פי ניסיוני האישי, לא פגשתי פערים ואי שוויון כל כך משמעותיים ומובחנים בין מזרחים לאשכנזים כמו שפגשתי בקרב השמאל. בצבא שירתתי ביחידה "יוקרתית" של חיל המודיעין ולא חשתי ב"הגמוניה אשכנזית" כל שהיא. גם לא באוניברסיטה. המקום היחידי שבאמת חשתי שהוא אשכנזי באופן מובהק היה בעמותות שמאליות של הידברות ישראלית-פלסטינית.

    בעיה אחרת של השמאל, שנוכחת אפילו במאמר הזה, היא ההתייחסות למזרחים כהמון מופגר שבחר בגישה הימנית -ישראלית למזרח התיכון בגלל שמדובר בסובייקטים שטופי מוח שחונכו לשכוח את השורשים הערביים שלהם. מתי היחס למזרחים כעדר כבשים שוטות, שכל רועה צאן יכול לבוא ולהכווין אותו, יפסק? זה נראה כאילו הגזענות המפורשת של המגיבה "מרים" שמאמינה שהמזרחים באו לארץ כהמון אנאלפבתי חדרה כגזענות מוסווה למחשבה של רבים בשמאל. אולי כדאי להזכיר שרוב המזרחים שהגיעו לארץ חיו כעירוניים משכילים בארצות ערב. מדובר באוכלוסיה שרובה דבר לפחות 3 שפות (ערבית, שפה מערבית, ועברית כשפת קודש), אוכלוסייה שהייתה שייכת למעמד הבינוני-גבוהה של ערים כגון בגדאד,קהיר, רבאט וטיטואן, שהיו מפותחות בהרבה מרוב השטייטעלים המזרח אירופאים. אמנם בימינו נוצר הקישור בין אשכנזים למערב, אך במציאות מזרחים במאה ה-20 וה-19 היו הרבה יותר מחוברים למערב אירופה (אנגליה, צרפת, ספרד) מאשר האשכנזים המזרח אירופאים. זה חשוב לציין את כל זה כדי להפריך את המיתוסים שמגיבים כמו "מרים" תופשים כאמת מוחלטת, וכנראה חדרו גם למחשבה של אנשי שמאל רבים שמתייחסים למזרחים כהמון נבער שהגיע לארץ והוסת לשנאת ערבים על ידי האשכנזים המתוחכמים.

    אז למה בכל זאת המזרחים בחרו בגישה הימנית למזרח התיכון? ראשית, הזהות הערבית של יהודי המזרח היא המצאה ישראלית חדישה. יש מקום להקדיש מאמר שלם לאופן שבו ה"יהודיות-הערביות" המדומיינת היא לא יותר מכלי ניגוח, הן נגד מזרחים ימניים (כמו שמוזכר במאמר) והן כנגד ה"ציונים האשכנזים". במציאות, היהודים המזרחים, כמו הכורדים, הסוריים, הקופטים וקבוצות מזרח תיכוניות עתיקות אחרות, שמרו לאורך כל ההיסטוריה על זהות נבדלת מזו הערבית (לעומת קבוצות אחרות שהתבוללו לתוך הערביות). כמובן היו קשרים בין-קהילתיים בין יהודים לערבים בארצות ערב, כמו כן התרבות השמית\המזרח תיכונית של המזרחים דומה לזו הערבית, אך זה לא סותר שמדובר היה מאז ומעולם בקהילות נפרדות עם גבולות ברורים. כמיעוט שחיי בצל חברה ערבית-מוסלמית הגמונית, היהודים שמרו על אחדות קהילתית ועל איבה מסוימת לחברה השלטת. לא אחר מהרמב"ם כתב "לא הייתה אומה צוררת לנו כמו האומה הישמעאלית".זה היה אך טבעי שעם הגעתם לישראל, המזרחים יהפכו את הזדהות הקהילתית כמיעוט מול ההגמוניה הערבית בארצות המקור שלהם להזדהות קהילתית של היהודים בישראל כמיעוט מול הגמוניה ערבית במזרח התיכון.

    • נטליה Says:

      מאוד מעניין. אז לטענתך האופנה של "יהודי-ערבי" מבית היוצר של סמי שלום שטרית אז ואלמוג-גבר היום היא פבריקציה סוציולוגית? או כלי ניגוח?

      • עמית Says:

        פבריקציה סוציולוגית שנוצרה כדי להיות כלי ניגוח בשיח הישראלי.

        בין אם מגדירים זהות על ידי מאפיינים סובייקטיבים (האופן שבו האדם תופש את עצמו או החברה תופשת אותו) ובין אם מגדירים אותה על ידי מאפיינים אובייקטיבים יותר (שפה, תרבות, וכו'), יהודי המזרח שמרו על זהות נבדלת מזו הערבית. כשאבן חאלדון כותב על ההיסטוריה של היהודים באל-מוקדימה הוא כותב על ה"ציביליזציה הישראלית". התפישה האסלאמית לגבי היהודים רואה אותם לא רק קבוצה דתית אלא גם כשבט\עם. זה מופיע עוד בטקסט הקוראני שמדבר על "בני ישראל" או "עמו של משה". בדומה גם היהודים תפשו את החברה המוסלמית\ערבית כשבט\עם שהם לא שייכים אליו; כשהרמב"ם כותב על היחס של החברה המוסלמית ליהודים באיגרת תימן הוא קורא לה "האומה הישמעאלית". הכינוי "ישמעאלים" מופיע בהרבה כתבים יהודים מזרחיים (לא יצא לי להתקל בשימוש במושג "ערבים") הוא מתאר מוצא ערבי יותר מאשר השתייכות דתית מוסלמית, ובפירוש הכתבים האלה יוצרים בידול בין היהודים לבין ה"ישמעאלים".

        גם אם מסתכלים על מאפיינים אוביקטיבים יותר של זהות כגון שפה ותרבות; היהודים ברוב אזורי העולם הערבי פעמים רבות דברו דיאלקטים יהודיים של השפה המקומית ושמרו על חיים קהילתיים נבדלים מאלה של חברת הרוב. כמובן היו הרבה קשרים בין-קהילתיים בין יהודים לערבים, אך חשוב להבין אותם ככאלה – בין קהילתיים – שכן כך ראו אותם מי שלקחו בהם חלק. היהודים גרו לרוב ביחד (המלאח, למשל) ובנפרד מהמוסלמים, ולפחות במרוקו היה בזה שימוש לא רק ככלי דיכוי מצד חברת הרוב כנגד המיעוט (המלאח הראשון הוקם דרך גירוש של יהודי העיר אליו שלווה בהרג ובזיזת רכוש של יהודים רבים) אלא גם ככלי של בידול מצד המיעוט מול חברת הרוב. כך למשל בטנג'יר שבה לא נכפה על היהודים לחיות במלאח היהודים בחרו להקים לעצמם שכונה דמוית מלאח כדי לקיים חיים קהילתיים משותפים. ליהודי המזרח היו שפות שונות, מסורות שונות, היסטוריה שונה, דימוי עצמי שונה ותרבות שונה (אך דומה ולעיתים חופפת), מאלה של חברת הרוב המוסלמית. קשה לראות איך זה מוצדק כיום לבוא ובמבט לאחור לטעון שהם בעצם היו קהילה אחת והזהות שלהם היא ערבית. זה דיי מוזר שקבוצה קטנה של אקדמאיים מזרחים ואשכנזים אימצו את הרצון הפאן-ערבי הזה למחוק את הזהויות המזרח תיכוניות הלוקאליות העתיקות על חשבון זהות ערבית אחת. כאמור, יש קהילות שעמדו בהתרסתן מול הרצון הזה; היהודים, הכורדים, הסוריים והקופטים הם כמה מהם. אלה קבוצות מזרח תיכוניות עתיקות שחיו בקרב חברה ערבית הגמונית זמן רב, אך למרות כל זאת שמרו על הבידול שלהם. , ה"זהות" הערבית-יהודית המדומיינת יותר מאשר יש לה בסיס היסטורי כל שהוא, היא אכן כלי ניגוח. בעיקר נגד ה"אשכנזים" המרושעים וגם כנגד מזרחים ימניים, כפי שאפשר לראות במאמר.
        באופן כללי, בלי קשר לטיעונים היסטוריים כל שהם, לנסות להגיד שלקבוצה X יש זהות מסוימת בזמן שרובה הגדולה של קבוצה X לא רואה את עצמו כשייך לזהות הזו זה תרגיל אינטלקטואלי דיי חצוף. בדיוק באותה מידה שלטעון שלקבוצה כל שהיא אין זהות מסוימת שהיא דווקא מאמינה שיש לה ("אין עם פלסטיני" וכדו') זה דיי חצוף.

        בכל אופן, אם מחפשים את הסיבה שהמזרחים כיום נוטים יותר לימין לא צריך לשגות בהסברים מתנשאים על איך האשכנזים עם הרוע-המתוחכם שלהם שטפו את מוחם של המזרחים הנאיביים והפשוטים. לפחות מניסיוני האישי בשיחה עם סבתי ועם מזרחים מבוגרים אחרים זה דיי ברור שהסיבה שיהודים מזרחים רבים נוטים לימין היא ההשקפה שלהם שבדומה לקהילה היהודית שחייה במלאח מול חברת רוב מוסלמית חזקה שאוהבת להתעמר בה, כך גם ישראל היא לא מעצמה אזורית עם צבא מהחזקים בעולם אלא היא מדינה קטנה וחלשה שה"ערבים" על גודלם העצום אוהבים להתעמר בה. אם בודקים את עמדות הימין בכלל ושל מזרחים ימניים בפרט רואים את המוטיב הזה של הסתכלות על ישראל כעל הצד החלש בסכסוך חוזר לכל אורכו. במקרה של אשכנזים יש מי שטוענים שזה נובע מתודעת שואה וקורבנות לא מוצדקת, אך בקרב מזרחים זה קיים לא פחות ולדעתי לפחות זה נובע מהשלכה של היחסים בין המיעוט היהודי לחברת הרוב בארצות ערב על היחסים בין ישראל למדינות ערב במזרח התיכון.

      • יניב Says:

        עמית, זה פשוט מרתק. האבחנה שלך לגבי יהודים-ערבים והנתונים ההיסטוריים הסותרים את האופן בו נתפס המושג הם מרעננים מאוד. יהיה מעניין לגלות שהפבריקציה (לטענתך) "יהודים-ערבים" נוצרה – בידי אינטלקטואלים מזרחים שהתחנכו בארה"ב – דווקא על פי הדגם האמריקאי, לא פחות, של יהודים-אמריקאים החיים בשלום הן עם יהדותם והן עם השתייכותם הלאומית לאומה האמריקאית. מעניין, ואולי אף משעשע. בכל מקרה, יש בוודאי יש באופן הלאומי בו המושג ההיברידי הזה מתפרש אנכרוניזם.

        אבל לגבי נטייה של מזרחים לימין – נכון שלא צריך לשגות בהסברים על שטיפת-מוח אשכנזית מתוחכמת לשנאת ערבים. אבל אולי גם בהסבר ההשלכה של יחסי היהודים כמיעוט במדינות ערב יש משום אנכרוניזם מסוים. בכלל, חלק ניכר מההסבר לגבי ימין-שמאל בישראל קשור ליחסי אשכנזים-מזרחים פנים-יהודיים ולא קשור בכלל לערבים. סליחה שאני חוזר על אמיתות שכבר הפכו לקלישאות, אבל מזרחים "נדחקו" לימין (אני מעדיף: בוחרים בימין) בגלל הגזענות והדיכוי ההיסטוריים של ה"שמאל"-מרכז כלפי מזרחים. נכון שימי מפא"י כבר מזמן הסתיימו, אבל הרי מה שקורה בעבודה, במרצ, בקדימה, ביש עתיד, ולפי הפוסט של איתמר גם בחד"ש, לא מאוד שונה.
        נכון שאני מייחס כאן למזרחים הצבעה מהבטן, "שבטית" ולא-רציונלית, אבל כדי שלא איחשד שאני מייחס אותה רק למזרחים – אומר שלמיטב התרשמותי היא קיימת באותה המידה אם לא יותר גם בקרב השמאל-מרכז האשכנזי. המעבר ההמוני לקדימה ב-2006, כשפרץ עמד בראש המפלגה, ההצלחה האחרונה של יש עתיד – מעידים בדיוק על כך.

      • נטליה Says:

        יניב, הבעיה היחידה עם ההסבר שלך הוא שגם הימין, לפחות כמו השמאל, לא כל-כך עוזר למזרחים. אם כן, מדוע הם ממשיכים לבחור בו? הכל בגלל בגין? הרי ביבי בפירוש דופק אותם (ולא רק אותם).

      • נטליה Says:

        אני מודה שאני בורה מוחלטת בענין הזה. קשה לי להאמין שאנשים רציניים כמו שנהב ושלום שטרית הוזים דברים, ומצד שני גם אתה מאוד משכנע. אאלץ לקרוא ולשפוט. יש לך המלצת קריאה?

      • יאיר Says:

        נדמה לי שעמית מסתמך יותר על זכרונות סבתו מאשר על מה שידוע לנו על היחסים (המגוונים) בין יהודים למוסלמים בעולם הערבי-מוסלמי. אכן זהות ערבית מודעת לעצמה בקרב יהודים הייתה עניין נדיר, וגם בקרב לא יהודים היא עניין חדש יחסית (תחילת המאה העשרים ואפילו מאוחר מכך). אבל המונח פחות חשוב כאן. היחסים וההתבדלות של הקהילות היהודיות היו שונים בהתאם למיקום ולזמן, אך באופן כללי אפשר גם להגיד שמצבם של היהודים ברוב צפון אפריקה, בעיראק, ובלבנט, לא היה מהותית גרוע ממצבם של יהודים במערב אירופה: שוויון זכויות נומינלי (ולעתים גם מעמד עדיף בחסות המעצמות האירופאיות) השתלבות כלכלית, פוליטית וחברתית במידות שונות, תוך כדי אפלייה מתמשכת בתחומים מסוימים, ומכנה משותף תרבותי חזק. העובדה שיהודים ישבו באיזור היהודי במזרח לונדון אינה אומרת בהכרח הרבה על האנטישמיות הבריטית וכך אין להסיק מסקנות דומות מהמלאח.

      • יאיר Says:

        רק אבהיר שאני לא מזלזל בזכרונות של אף אחד אבל צריך גם להתחשב בכך שההקשר הישראלי-ציוני עודד מאד את יוצאי ארצות ערב להבליט את המתח והקשיים ביחסים עם המוסלמים ולהכחיש ולשכוח את הצדדים האחרים. דברים שנאמרים בישראל בשנות התשעים צריכים להיבדק מול מחקר היסטורי של המחצית הראשונה של המאה העשרים.

      • עמית Says:

        מהניסוח והביקורת הראשונית ("עמית מסמתך יותר על זכרונות סבתו..") נשמע כאילו אתה חולק עלי, אבל מהותית לא כתבת שום דבר שונה. אם תקרא מה שכתבתי שוב תראה שלא טענתי שהעובדה שהיהודים בחרו לחיות ביחד באזורים נפרדים הייתה תוצאה בלעדית של האנטישמיות (אם כי זו בהחלט הייתה אחת הסיבות הראשיות, כמו במקרה של המלאח בפז). כתבתי שזו הייתה גם התוצאה של הרצון לקיים חיי קהילה משותפים, נפרדים מאלה של חברת הרוב. באופן כללי לא עסקתי יותר מדי באנטישמיות, אלא פשוט בצורה שבה יהודי המזרח התקיימו כקהילה עם זהות מובחנת (מה שללא ספק חוזק על ידי האנטישמיות והסדר החברתי, אך היה קיים גם באזורים ותקופות שבהם לא היו רדיפות אנטישמיות יוצאות דופן).

        אם במאות ה-19 וה-20 עסקינן, הרי שבעקבות ההתערבות האירופאית במזרח התיכון וצפון אפריקה הן היו שונות משמעותית מההיסטוריה הקדומה יותר של יהודי המזרח. המתחים בין יהודים לערבים והבידול ביניהם גדל במאות האלה, לא פחת, בעקבות מדיניות אירופאית כמעט רשמית של הפרד-ומשול. האירופאים ראו ביהודים כמרכיב אירופאי במזרח ולכן ככלי לחזק את השליטה שלהם בו. בארצות רבות היה שינוי במעמדם של היהודים ממיעוט שנמצא באופן רשמי בתחתית הסולם החברתי למי שנמצאם תחת החסות של המעצמות האירופאיות ולעיתים אף נהנים מאותם קפיטולציות שמהם נהנו אזרחים אירופאים (ראשית הסולם החברתי). יהודים רבים קיבלו בשנים הללו חינוך אירופאי ואף זנחו את הערבית-יהודית על סוגיה לטובת שפות אירופאיות (בעיקר צרפתית). הבידול התרבותי בין יהודים לערבים שהיה גם ככה קיים התעצם עוד יותר.

      • יאיר Says:

        ודאי כל עוד הקהילה מקיימת מצוות הגיוני וקל יותר להתגורר בסמוך. יחד עם זאת ההשתייכות היהודית היא רק אחת מהמרכיבים הקובעים, ההשתייכות המעמדית לפעמים הייתה לא פחות חשובה וחצתה גבולות "קהילתיים". לפעמים העניים גרו באזור יהודי והאמידים בשכונות מעורבות (בגדאד), לעתים דווקא להפך (ירושלים). אתה כותב על מרוקו, בפלסטין הבידול לשכונות מגורים נפרדות היה יחסית נמוך, ודאי בעיר העתיקה בירושלים והיו יהודים בעזה ובג'נין ובשכם ובטול כרם, משפחות בודדות שגרו בסביבה ערבית.

        החסות האירופית יצרה מתחים בצפון אפריקה, זה נכון, אבל הרבה פחות, אם בכלל, בעיראק, סוריה לבנון, ואפילו בפלסטין-ארץ ישראל. בקיצור, אני חושב שההכללות שלך לגבי זהות נפרדת ומתבדלת שגויות לא פחות מההכללה הקטגורית של "יהודים ערבים". מידת ההסתערבות של יהודי העולם הערבי תלויה במקום ובהקשר, מאלה שראו עצמם ערבים לכל דבר ועניין (בקהילה העראקית) לקהילה ספרדית דוברת ערבית בפלסטין, עם ייחוד אתני, לאליטה יהודית דוברת צרפתית בקהיר, עם ערבית כשפת דיבור ברחוב ועם המשרתים, וכו' וכו'.

      • יניב Says:

        קצת חבל להכתים את הדיון המעניין ההיסטורי המעניין הזה בטוקבקי-סלון פוליטיים על בחירות. וגם החלק בתגובה שלי שיותר רציתי להדגיש היה לגבי המקור האמריקאי של היהודים-ערבים ובכל זאת… נטליה, לשאלתך: הגיע הזמן לנענע קצת את האמיתה השגורה הזו ש"מזרחים בוחרים ממשלות ימניות שדופקות אותן". זו גם אמירה נפוצה בקרב השמאל (-מרכז) האשכנזי, וגם אם יש בה מידה מסוימת של אמת, יש בה גם לא מעט עיוורון במקרה הטוב, התנשאות במקרה הפחות טוב, וניחוח גזעני במקרה הרע.

        לאחר שנים של ניחשול וחסימה ממוקדי כוח עד שנות ה-80', שלטון הימין(+דתיים) פתח למזרחים כמה אפשרויות מוביליות מעמדית וכלכלית: ש"ס יצרה מערך רווחה חלופי למערך הממשלתי שפעל בערי פיתוח ושכונות מוחלשות (אגב, שלטונה במשרד הפנים היטיב גם עם יישובים ערבים לא מעטים). הליכוד והדתיים-לאומיים יצרו סוג של מדינת רווחה מעבר לגבולות הקו הירוק. מאידך גיסא, שינוי כללי המשחק הכלכלי וערעור הסדר הישן בתוך המדינה איפשרו ניוד כלכלי-מעמדי לאוכלוסיות (כלומר, מזרחים בעיקר) שבעבר נחסמו והודרו ממוקדי-כוח כלכליים ומאפשרויות כלכליות. וכן, אני אמנם לא יודע באיזה שיעורים מדובר, ולא נראה לי שגדולים מאוד, אבל חלק מזה היה גם באמצעות חלוקת ג'ובים. כאילו שהמערך לא חילק ג'ובים בסיטונאות בשנים שלפני כן. פשוט אז הג'ובים חולקו לאשכנזים וקראו לזה "פרוטקציה", שזה נשמע הרבה פחות נורא מאשר "שחיתות פוליטית". זה הרי לא מקרי שהמהפך המשפטי ביחס למינויי מקורבים התרחש כחלק מעליית קרנו של האקטיביזם המשפטי בשנות ה-90', עת שההגמוניה הישנה הפעילה את כוחה הנחלש דרך מערכות פרופסיונאליות – המשפט ביניהן אם לא בראשן.
        אז זה גם לא כל כך נכון שהימין לא עזר למזרחים, היסטורית (למרות שקיצוצי ביבי מתחילת שנות ה-2000 הם אמנם מגמה מעט שונה), וזה גם לא לגמרי נכון ש"הם ממשיכים לבחור בו" – ראי למשל את ירידת כוחו של הליכוד בבחירות הנוכחיות.
        ולסיום, מצטט פוסט שראיתי אתמול בפייסבוק: יש צדק פואטי שהמצביעים של לפיד הם אלה שבזו לליכודניקים, שמצביעים למי שדופק אותם.

      • נטליה Says:

        מצד אחד תמיד אומרים שהמזרחים מנוחשלים, מודרים ממוקדי הכוח, והמצב רק הולך ומ-ח-מ-י-ר עם השנים, ומצד שני פתאום מתברר שמצבם השתפר בזכות שלטון הימין ברוב עשרות השנים האחרונות. אז צריך להחליט, חברה'לך, או זה או זה. אי אפשר לרקוד על שתי חתונות לעד.

        ואגב, תהיתי מתי ההאשמה בגזענות תגיע, והנה היא הגיעה. נו שטוין. אני בכל זאת איתנה בדעתי שבתמונה הגדולה הליכוד דופק את המזרחים. אני לא חושבת שההצבעה של המזרחים לליכוד קשורה להתנחלויות או לג'ובים בליכוד, אלו אחוזים זניחים. לגבי ש"ס אתה צודק לחלוטין, אבל לא דיברתי על ש"ס, דיברתי על הימין, קרי הליכוד, ישראל ביתנו וימינה מזה. ש"ס שיתפה פעולה גם עם הבלחות העבודה כזכור (לא שעבודה זה שמאל). לא שאני טוענת שהם צריכים לרוץ לזרועות העבודה, כי אלו דפקו אותה גם, אבל רק אמרתי את הדבר הבא:

        הטענה שהמזרחים נדחקו להצביע ליכוד בגלל שהעבודה דפקה אותם די נדפקת מזה שגם הליכוד דופק אותם. זה הכל. אני מודה שגם אני מסתכלת על נתונים שסביבי. אין לי מחקרים. מצד שני, יש לי מחקרים שמראים שהמזרחים מנוחשלים ומופגרים יותר ויותר.

      • יניב Says:

        אני לא חושב שזה בהכרח סותר. אני גם לא חושב שהמצב "רק" הולך ומחמיר עם השנים – זה תלוי באיזה זירות, וכמובן איך מגדירים מצב מחמיר ומי נכלל במצב. בכל מקרה, הסתירה לכאורה היא אחת מתוצאותיה של המדיניות הניאו-ליברלית, בשילוב תהליכים שונים שלא כולם קשורים ליחסי אשכנזים-מזרחים פרופר אבל לכולם השפעה על הריבוד החברתי (בכותרות: העלייה מברה"מ בשנות ה-90' והגלובליזציה) – כך יש מצד אחד פחות מזרחים עניים ויותר מזרחים במה שמוגדר הרובד העליון של ההכנסות, ומצד שני הפערים הולכים ומתרחבים לטובת מי שיש להם יותר, ושם נמצא רוב אשכנזי בולט.
        הנה שני קישורים רלוונטיים:
        דו"ח של מרכז אדווה – http://www.adva.org/uploaded/%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%93%20%D7%94%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A0%D7%991_1.pdf
        מאמר של רמי אדוט בהעוקץ שמסביר וקושר זאת למחאה החברתית – http://www.haokets.org/2013/02/08/%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%92%D7%A2%D7%92%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%94%D7%91%D7%98/
        כמובן, יש גם עניין של איך מגדירים, איך סופרים ואיך מודדים – התחשבות במוצא נעלמת אחרי שני דורות של ילידי הארץ, ובמחקרים אחרים אחרי דור אחד; מחקרים שמתחשבים בהכנסות בלבד (והם הרוב) בעייתיים כי אינם מתייחסים להעברות הון בין-דוריות (ירושות, דירות) שהן מאוד משמעותיות בישראל.
        אבל גם לי אין מחקרים, זה הכול ניחושים מושכלים וסברות כרס, וזה גם חורג בהרבה מעניינה של התגובה של עמית ומעניינו של הפוסט של איתמר. ובעיקר מרגיש קצת כמו טחינת מים לעייפה.
        ואם השתמע מהתגובה שלי שהאשמתי אותך בגזענות – קבלי התנצלות. לא זו היתה כוונתי.

    • נטליה Says:

      אלמוג בהר כמובן, לא גבר.

      ולגבי הערתך – לא אמרתי שלא צריך לדבר על זה, אלא שפשוט יש כבר הגדשת סיאה עם זה. מדברים על זה יותר מדי (כולל, לדעתי, על הפן הפמיניסטי בשמאל, ע"ע סוגיית הגופיות בשייח ג'ראח למשל, שהפכה למלחמת עולם של גמדי ליליפוט בגמדות שליליפוט וכולם מחאו כפיים ונהנה לצפות בהתגוששות). לדעתי זה נובע מביקורת עצמית של השמאל, וגם נרקיסיזם שלו, נטיה להסתכל על עצמו ואז שוב על עצמו ולהשוות את עצמו לעצמו, להרגיש שהוא הכי חשוב, שמה שקורה בו זה מרכז העולם כי זה הוא, בלי להבין שהוא כפיס עץ עלוב ומרופט בתוך נהר שוצף.

    • יאיר Says:

      עמית אני לא מומחה לרמב"ם, אבל (1) השימוש במונח "אומה" מקביל למונח הערבי המתייחס לקהילת המאמינים המוסלמים (וזה אינו מונח אתני בכלל) (2) אני די בטוח שהרמב"ם לא קרא לנוצרים ישמעאלים, כך שהדבר מתייחס רק למוסלמים, השאלה היא אם רק ערבים. לטענתך קהילות אחרות (כורדים, ברברים, פרסים) לא יכללו בכך? כלומר המוחדון הברברים שגרשו ורדפו את היהודים ואת משפחתו של הרמב"ם באלאנדלוס אינם ישמעאלים מבחינתו?

      • עמית Says:

        כשהרמב"ם מדבר על ה"ישמעאלים" הוא מדבר באופן דיי ברור על הערבים כקבוצה אתנית (צאצאיו של ישמעאל). אפשר לראות את זה במיוחד בכך שהוא מצדיק את האיבה ל"ישמעאלים" באמירות תנ"כיות לגבי שבטים ערבים (בני קדאר) בתקופה פרה-אסלאמית .

        כך למשל הוא כותב באיגרת:

        "אפילו דוד המלך ע"ה, כשראה ברוח הקודש כל הצרות העתידות לישראל, התחיל לצעוק ולקונן בלשון האומר מרעת בני ישמעאל ואמר תהלים ק"כ ה' "אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר". וראו איך זכר "קדר" משאר בני ישמעאל, לפי שהמשוגע הוא מבני קדר, כמו שהוא מפורסם מייחוסו. "
        http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/teyman1-2.htm

    • איתמר Says:

      עמית תודה. זה דיון מרתק אני בדיוק עובד על מאמר שמדבר על כל הפרוייקט המודרני של "היהודי-ערבי". זו אחת הנפיחות המביכות בעיני: יהודים מזרחים שמספרים לעצמם בעברית שהם בעצם ערבים תוך התעלמות ממגמות לאומיות, אי שימוש בשפה הערבית וכו'. זו אולי פנטזיה קולוניאלית (בישראל לרוב מבטאת על ידי השמאל הלבן) לשטח את הזהויות במזרח התיכון. זה דורש כאמור מאמר פני עצמו.

      • יוני Says:

        שווה לך לעיין אם כך במאמר זה מ 2009:
        http://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/13504630903372488?mobileUi=0#.UYq8DtR5mSM

      • נטליה Says:

        איתמר, אני לא מבינה. הלא אתה בעצמך השתמשת במונח הזה לא אחת אם אני זוכרת נכון, בפוסטים בארץ האמורי. האם שינית מאז את דעתך? האם השימוש היה אירוני? האם אתה לא אותו איתמר?

      • איתמר Says:

        נטליה כתבתי אז שיש לי חבר יהודי-ערבי (שנולד בסוריה). יש לי הרבה מחשבות על המושג הזה שהונחת עלינו מאוניברסיטת תל אביב וממשכילים עיראקים פאן ערביסטים.. בגדול אני היום יותר ביקורתי אליו. מותר לא? ( :

  34. mafyahu Says:

    נטליה,
    מטרתו של מפעל ההתנחלות מבחינתו של גוש אמונים, שהוא, נראה לי ששנינו מסכימים על כך, ראש החץ של הימין הרדיקלי, היתה לטרפד כל אפשרות של "שלום תמורת שטחים". הוא נכשל בכך, כישלון שלם ומלא, בימית, בעזה ובעמונה. בכל המקרים האלה שררה תמימות דעים מוחלטת בין רבני הימין הרדיקלי ובין כוהני השמאל הרדיקלי, שהיה לא תהיה וזה לא הולך לקרות, כי השם יתברך או הסטיכיה ההיסטורית לא יתנו לדבר הזה לקרות. הימין פימפם את האיום המטופש של "מלחמת האחים" (גם) באמצעות עיתונאים מהשמאל, ואלה מרצונם הודיעו שבגין ושרון מבלפים ולא חולמים לבצע את הפינוי. ואילו עכשיו שוב שותפים השמאל והימין הרדיקלים. הפעם בחזון המדינה האחת בין הירדן והים, חזון שמטרתו למנוע הסדר ושלום בין העמים, בשירות מחרחרי המלחמה המעצמתיים, המממנים ומתחזקים את שניהם. הימין הרדיקלי עושה ככל יכולתו כדי להקשות את עורפה של ממשלת ישראל, והשמאל הרדיקלי מנסה לשכנע את הצד הפלשתיני להעמיד תנאים בלתי אפשריים. אני מקווה ששניהם יושלכו לפח האשפה של ההיסטוריה, מקומם הראוי, וששני העמים ינצחו. שהרי לא רק בין הישראלים יש רוב לחסידי ההסדר.

    • מיצי Says:

      חזון המדינה האחת לא נועד למנוע הסדר בין שני העמים, אלא לאפשר חיים בצוותא של שני העמים על פיסת האדמה ששניהם רואים בה את מולדתם הבלתי ניתנת לחלוקה לנצח נצחים. כל ילד פלסטיני וכל ילד ישראלי לומדים בגן לצייר את אותה מפה וקוראים לה "ארצי", "מולדתי", ואנחנו לא נצא מהסרט הזה על ידי זריקת פירורי טרירטוריה לפלסטינים, גם לא על ידי המלכת כל מיני מושחתים שהעם הפלסטיני רואה בהם משת"פים עליהם. לעומת זאת, אם שני העמים יואילו להסכים לחיות בשלום במולדתם, אין שום סיבה שלא יצליחו בכך. זאת תהיה הדרך היחידה לצאת מהמלכוד הגזעני העומד בבסיס רעיון המדינה היהודית. חייבים להביא סוף לסגרגציה האתנית בישראל/פלסטין, והדרך ההוגנת היחידה היא פשוט לתת לכל היהודים והפלסטינים שיחפצו בכך לגור בכל מקום בשטחי מולדתם ולהצביע באופן שוויוני לפרלמנט ששולט בגורלם. זה גם יפתור את ההתייחסות הזוועתית לפליטים ויכניס את המתנחלים תחת כנפיו של שלטון החוק.
      ולא, לא משלמים לי כדי לחשוב ככה.

      • mafyahu Says:

        "המלכוד הגזעני העומד בבסיס רעיון המדינה היהודית".
        מהו המלכוד הגזעני הזה? האם אין מקום למדינות-לאום בעולם? או שרק במקרה של מדינת היהודים מדובר ברעיון גזעני?

      • ק.א. Says:

        סליחה על ההתפרצות … לגבי "מהו המלכוד הגזעני הזה?" …
        אם שמים לרגע בצד 1) אספקטים של אקסלוסיביות יהודית 2) היסטוריה ומשפט – אז לדעתי לא מדובר על 'מדינה יהודית' סתם אלא, כפי שנאמר, על המדינה היהודית (כלומר הסציפית הזו) ומהבחינה הריאלית. לכן יש בהצגת השאלה בצורה של "מה, לא מגיע ליהודים..?" הסחת דעת, מכוונת או שלא, מהריאליה. גם אם יבוא משהו ויפסול את המדינה הזו – לא מתחייבת מזה שלילה עקרונית. בפועל הציונות אינה פרויקט רעיוני אלא פרויקט כיבושי הנעשה בשם היהדות, או האתנוס היהודי. זה פשוט נשמע הרבה יותר מוצדק מאשר פרויקט כיבוש לשם כיבוש.

      • מיצי Says:

        אכן, מדינת הלאום היא רעיון שאבד עליו הכלח, מבחינה אתית כמו גם מבחינה פרקטית. היום מדינות לאום משקיעות משאבים רבים בבלימת הלחץ האתני של מהגרים ופליטים המתדפקים על דלתיהן, ללא כל צידוק מוסרי או פרקטי. ההבדל אולי בין מדינת ישראל לשאר מדינות להלאום הוא שישראל הוקמה על חורבות הלאום שישב ביחידה הגיאוגרפית שבה היא קמה לפני הלאום שהקים אותה (לפחות בעבר הניתן להוכחה), ושהגדרת השייכות על פי החוק שלה היא גזענית מיסודה ונשענת על חוקי נירנברג (או שאתה חושב שחוקי נירנברג לא היו גזעניים?)
        מיהו יהודי? "מי שאמו יהודייה או שגוייר כהלכה" ומי זכאי לשבות: יהודי, בנו או נכדו של יהודי או מי שנישא לאלה. לי זה נשמע כמו גזענות. לך לא?

      • mafyahu Says:

        אני תוהה, מאיפה את מביאה את הסיפור על זה ש"מדינת הלאום היא "רעיון שאבד עליו הכלח".מבריה"מ שהתפוררה? מיוגוסלביה שהלכה פארש? מבלגיה המחולקת? מארה"ב המתפוררת לאטומים שהם אזרחיה? ממדינות אפריקה שגבולותיהן שורטטו על ידי המעצמות הקולוניאליות בלי קשר לכלום, כדי להקל על ההפרד משול? מסוריה, עיראק ולבנון (כנ"ל)? על פי כל קנה מידה סביר (מדד השיוויון, מדד השחיתות, רמת חיים וכו', המדינות המוצלחות בעולם הן הסקנדינביות והולנד, מדינות לאום מובהקות ביותר: לכל אחת שפה משלה, היסטוריה משלה, ואפילו, שומו שמיים, משפחת מלוכה משלה (חוץ מפינלנד), וגם, כמו בישראל, סמל דתי מובהק על הדגל (חוץ מהולנד). אני גם תוהה מאיפה את מביאה את הסיפור על הישות הלאומית שהיהודים ירשו פה. האם ידוע לך שסקר אוכלוסין שנערך פה באמצע המאה ה-19 העלה שהתגוררו פה 250 אלף אנשים, שמתוכם הגדירו את עצמם 100 אלף כמי שאינם מקומיים? אז מה? היתה פה אומה של 150 אלף איש? כמניין תושביה של עיר בינונית באותה תקופה? על עניין נירנברג לא נראה שאשיב לך, אלא כך: נראה שיצא המרצע האנטישמי מתוך השק ההומניסטי.

  35. נועם א"ס Says:

    זאת מין תגובה לתגובה הראשונה של נטליה, שהיא גם המשך וגם וויכוח. זה ארוך ומן הסתם מתייחס להרבה דברים אחרים שעולים מהמאמר של איתמר טהרלב ובנושא הזה בכלל.

    יש מקום לאבחן היכן עומד השיח השמאלי בעניין המזרחי-אשכנזי ברגע זה ממש. כלומר הוא לא נמצא בדיוק באותו מקום כמו לפני, נניח, שלוש שנים, או באותו מקום בדיוק כמו לפני עשר שנים, או כמו לפני 15 שנה כשבקדמה נאבקו על בית הספר בשכונת התקווה. אובייקטיבית (עד כמה שאפשר) ניכר שהמצב בפועל, עדיין, לא ממש רחוק מהמצב שהיה, ושהמטרות המעשיות השונות – משאבים, קרקעות, הכרה – רחוקות כתמיד. גם מבחינת היחס של "השמאל" ואולי בעיקר מבחינת "השמאל".

    אני מזדהה עם החשש שלך (של נטליה): "שההתעסקות הזאת באד-הומינם קולקטיבי של השמאל הישראלי… [אולי] השתלטה לגמרי על השיח, והיא מאפילה על כל היבטיו האחרים". נקרא לזה הבעיה של הסוציולוגיזציה של השיח. הפרקטיקה של דקונסטרוקציה למבנים הפוליטיים לפי קטגוריות סוציולוגיות (רקע, מעמד וכו') היא חיונית ואפקטיבית, ואמרת את זה, אבל האפשרות של מצב שבו שיח פוליטי אמנציפטורי מתנקז לסתם רכילות מעסיקה גם אותי. הסוציולוגיזציה של השיח, כלומר הרדוקציה של כל עמדה או מצב פוליטיים ל-100 אחוז תוצר דטרמיניסטי עיוור וישיר של קטגוריות סוציולוגיות – בדיוק כמו עם קטגוריות פסיכולוגיות – אני פשוט מסרב להגדרה כזאת של בנות אנוש. גם – דווקא! – אם אין שום בסיס "רציונאלי" לסירוב כזה. ברגע שאני מוותר על הסירוב הזה, אז אין לי שום סיבה להישאר להתקשקש פה על פלסטינים, אשכנזים, מזרחים – מצידי, שילכו להזדיין כולם.

    מהלך אמנציפטורי, מבחינתי, באמת מתרחש לא רק כשהקטגוריות החברתיות הקיימות מתפוגגות ומפנות את מקומן לקטגוריות אחרות, אלא שהמכניזם האפיסטמולוגי שמכונן את הקטגוריות האלה מלכתחילה, מתפרק בעצמו. או במילים אחרות: כשהשפה הפוליטית, ממש ברמה "החומרית" שלה (תחביר, סמנטיקה, לוגיקה), מתחלפת ב"חומריות" אחרת שמהווה שפה למצב פוליטי חדש. זה בעצם העוגן של העניין האישי שלי בפוליטיקה מזרחית – שאני מזהה בפוליטיקה הזו את הפוטנציאל לשפה כזאת. למעשה, בין הים לנהר אני מוצא *רק* בפוליטיקה המזרחית פוטנציאל כזה, מה שבהכרח הופך אותה לחיונית – גם לאשכנזים ולפלסטינים וכן הלאה (והפוליטיקה המקבילה בהקשר הגלובלי: פמיניזם). יש לי מין סדרה "פרטית" של מאמרים בהעוקץ שאני שומר, שלטעמי מממשים את השפה הזאת, או מתחילים לממש אותה – רובם בנושאים "דתיים": אופיר טובול המונומנטאלי מלפני שנה וחצי על ביקור קבר הבבא סאלי בנתיבות כאקס-טריטוריה מהדיכוטומיה השרירותית, הזרה והדכאנית של דתי-חילוני [מהמאמר: "אבל אברהם הוא אבא שלך והוא מחכה לך", כך שמעתי פלסטיני חברוני אומר לפעילת שמאל יהודיה, כשגילה בהלם שלא ביקרה מימיה במערת המכפלה (בגלל הכיבוש, אלא מה)]; שירה אוחיון מלפני שנה על המימונה כהיבריד סינקרטי יהודי-בֶרברי-פגאני; עמוס נוי, לאחרונה, באחד הטקסטים המעודנים ומרוממי הנפש שאי פעם קראתי בנושא השואה – על שליחתם של יהודי טריפולי למחנות, ועל חזרתם (לישראל…). ויש עוד.

    יש עניין להפוך, איכשהו, את הטקסטים האלה, את הפואטיקה הספציפית שלהם, לפרקטיקה. כלומר, מעבר לפרקטיקות הנוהגות כבר. להגדיל ולהרחיב אותה, להפוך אותה לגורם יותר דומיננטי במרחב. נניח – יותר מהתפקיד שאותו ממלאות האקדמיה, או "הממלכתיות הישראלית", או "חופשות בחו"ל" וכסף בכלל. בעצם – להפוך אותה לפרקטיקה פוליטית, אבל שאינה פוליטית, אלא שפשוט נוהגת ומכוננת את הפוליטיקה בדמותה. אבל בשביל מהלך כזה של אמנסיפציה של שפה חדשה-ישנה, אני הייתי מניח שהשפה הראשונה שצריכה "להתפרק מנשקה" הפוליטי, האפיסטמולוגי והמכונן היא בדיוק זו של הסוציולוגיה. בעצם השנייה, אחרי "ביולוגיה".

    יש רצח אב (הממממ…) שחייב להתבצע, כמובן, אבל אני מאוד בספק אם השפה הסוציולוגית היא זו שמסוגלת לקחת אותנו את כל הדרך הזאת. טוב, אני לא בספק – היא לא. לגביי, כאמור, מעצם מהותה היא לא משאירה מספיק מרחב ל"אדם" הטיפולוגי להתממש בו. אפשר אפילו לנסח לפי מוטיב רצח-האב את הבעיה הזאת של "הסוציולוגיזציה של השיח/פוליטיקה" באופן פסוודו-מרכסיסטי: הסוציולוג, הפוליטיקאי, הסופר, האמן והמשורר שעברו מטריאליזציה לתנאי הייצור המודרניים, שנהיו ל"מקצועות"; האופן שבו פעולת הכהן המבצע את רצח האב עוברת מפונקציה חברתית-רוחבית של כוליות טרנספורמטיבית-לימינאלית-רוחנית למהלך אינדיבידואלי-אישי של "רכישת מקצוע", של "רכישת כלים" והשתלטות "ביצועית" על הממשות. הסוציולוג הוא לא כהן, פוליטיקאי הוא לא מנהיג – הם "אנשי מקצוע". ה"אדם" המתהווה מרצח-האב הזה הוא משהו שהאוטונומיות שלו מתקבעת למקצוע; והפעולה עצמה של רצח האב בשדה החברתי, הסוציולוגי, היא פעולתו של "איש מקצוע הסוציולוגיה". כלומר אם איתמר טהרלב, אורטל בן דיין וכו' מוליכים פרקטיקה של רצח-אב בשמאל האשכנזי/קולוניאליסטי/פולש מטעם פוליטיקה מזרחית, שהיא צורה של חברה – אז האם באמת מתרחש כאן רצח אב טרנספורמטיבי-אמנציפטורי ברובד החברתי? או שזהו רק פועל יוצא של רצח אב קדום יותר בהתאם לתנאי הייצור האינדיבידואליים-מודרניים, של "רכישת מקצוע" ומימוש של מקצוע כזה בשם "סוציולוגיה"? זאת "הסכנה", כמו שאני מבין אותה, של פוליטיקה שהופכת לסתם רכילות.

    . . .

    עם כל זאת, השאלה היא עדיין היכן על הציר המזרחי-אשכנזי אנחנו נמצאים ברגע זה ממש. התגובה שלי בהעוקץ, שדרור בד"ס הפנה אליה כאן (ושהבנתי שהותירה רושם מסוים במרחב רלוונטי כלשהו, מה שכמובן מאוד נחמד לדעת), ניסתה לתקוף את השאלה הזאת משני הכיוונים המנוגדים: להכיר בתופעה לכשעצמה של הדיכוי של המזרחים (דיכוי. לא "הדרה", לא "קיפוח") באופן מלא ככל יכולתי, אבל בו זמנית להתעקש שרובד המציאות העליון, המכונן, של הדיכוי הזה **אינו ניתן להסבר על בסיס סוציולוגי-היסטורי בלבד** – קבוצות ייחוס וכן הלאה – לא כזה שיהיה בעל תוקף רפורמטיבי ממשי. הטענה שלי הייתה שהגורם המשמעותי יותר של הדיכוי מצוי ברובד של המציאות שאף פעם אינו "סתם" סוציולוגיה גזענית, אלא מושתת על יסודות נומינליים שמתקיימים –- מעבר לסוציולוגיה. בפשטות: על אידיאולוגיה, קונקרטית ועקבית. הדיון ההוא עסק ספציפית במרצ ובשמאל המרצי, אז דובר על האופן שבו הדברים פועלים כך במסגרת הסטרוקטורה האידיאולוגית של הליברליזם ועיקרון חירות הפרט.

    זה היה ניסיון מסוים מצידי ללכת "מעבר לסוציולוגיה" אל מבני העומק הנומינאליים המעורבים בעניין המזרחי-אשכנזי, שלהבנתי (ולהבנתי בלבד – עד כמה שאני יודע הגישה השלטת כיום כלל לא מכירה באפשרות של "אדם" הקיים מעבר לתנאים הסוציולוגים הדטרמיניסטיים ש"יוצרים" אותו) ללא ניסיון כזה אין לפוליטיקה המזרחית ולפוליטיקה הישראלית בכלל ממש לאן להתקדם. אבל בשום פנים ואופן אין להגביל את המהלך הזה רק לפרדיגמות האידיאולוגיות הליברליות – להיפך:

    כדי להתחיל לפרק את מרכיבי הפער בין הפוליטיקה המזרחית והשמאל, אז צריך לשים את הקלפים על השולחן ולהגיד שאת אותו הניתוח שהצעתי לגבי מרצ והליברליזם, אפשר – וצריך – להחיל על דעם והסוציאליזם – המפלגה שלאחרונה נהייתי חבר גאה בה, ושמבחינתי זו המפלגה היחידה בין הים לנהר שיש לה משהו בעל ערך להגיד לעם בישראל (למעט בל"ד, שזה סיפור עם מורכבות אחרת), כולל למחנה של פוליטיקת הזהות המזרחית. בערב הבחירות האחרונות איריס חפץ עשתה בערך את זה עם טקסט "הטרנד האשכנזי" בהעוקץ. היא צדקה באבחנה אולם כשלה באנליזה ובמסקנות. מקור הכשל היה שוב בנפילה אל הבור הסוציולוגי (או אם כבר אז יאללה – הבור הסוציולוגיסטי). מידיעה, הסוציולוגיה המרצית והסוציולוגיה בדעם רחוקות מלהיות זהות; הן אינן הפוכות דיכוטומית, אבל ההבדלים ביניהן משמעותיים, גם לעניין האשכנזי-מזרחי, וגם המקור להבדלים האלה, ספציפית בהיבט הסוציולוגי של שתי המפלגות, טמון בהבדל הנומינאלי, האידיאולוגי, ביניהן.

    מה שצריך לעשות מעבר לסוציולוגיה הוא להבחין באופן שבו, כמו האופן שבו הליברליזם ועיקרון חירות הפרט מועד להתנגשות עם פוליטיקת קבוצות-הזהות, כך, ואפילו ביתר שאת מהמלכוד הליברלי (אולי זה מה שיואב אילון ניסה להגיד בוויכוח איתי בעמוד ההוא) – קיימת **סתירה מובנית, הכרחית ובלתי-פתירה ביסודה** בין פוליטיקת קבוצות-הזהות לבין זו של הסוציאליזם האינטרנציונאלי והפוליטיקה של המעמד. אין מה ליפות את הדברים: להיבטים הסוציולוגיים הבעייתיים כפי שהם מופיעים במרצ יש בהחלט ניראות ומרחב נאה לפעולה גם בדעם, אבל לטוב ולרע, בעיקר לטוב, קיים שם גם קוטב בהחלט מיודע לשיח המזרחי, שמכל הסיבות המתוארות לא מתקיים במרצ וכנראה שלא יכול להתקיים שם. אני נכנסתי לדעם גם מתוך כוונה למצוא את הדרך לתווך בין שתי הפוליטיקות, הסוציאליסטית והזהותית, המנוגדות במידה רבה זו לזו. אני יוצא מנקודת הנחה שתיווך כזה הוא אפשרי – אבל גם מתכונן לכישלון: הסיבה שלדעם באמת יש משהו בעל ערך להגיד ולעשות – מאיגודי עובדים, מאבק מעשי בכיבוש, ועד השתלבות במזרח תיכון מהפכני – היא **רק** בזכות הדבקות הקנאית בפרדיגמה ובפרוגרמה הסוציאליסטיות "הנקיות" מהשפעות סותרות ונוגדות, ללא פשרות. ההצלחה של דעם ככזאת, הסיבה שאני שם, היא בסופו של דבר היכולת והנחישות הזאת. אם צריך איכשהו לתווך את פוליטיקת הזהויות פנימה לתוך מרחב השיח/אנליזה/פעולה של דעם, זה צריך להיעשות מבלי להשמיט את המודוס הלוגי/אפיסטמולוגי הישיר של עצם הקיום של הפעילות הפוליטית הזאת. לא בטוח שזה אפשרי.

    [ויש, כמובן, גם את היבט הכמות המוגבלת של משאבים: בין פגישות הארגון של ה-1 במאי, המאבק לאגד את עובדי הקבלן של חברת מוסדות חינוך של עיריית תל אביב (שהוקמה במקור ע"י בגין במסגרת פרויקט שיקום שכונות), ניהול סכסוך העבודה של עובדי חברת לוי-מתכת הפלסטינים במישור אדומים, הפגנות ומאבק בחוקים החדשים שהממשלה מעלה, סמינר על המניפסט הקומוניסטי, השאלות לקראת הבחירות המוניציפליות המתקרבות – קשה לצפות איך ומתי אמור להתאפשר ניסיון להניע מהלך מורכב כזה במפלגה מיניאטורית על סף פשיטת רגל תמידית שגם ככה שותה את הזמן של פעיליה משלמי-דמי החבר – בעין שלך, מאפיהו, זבל ניאו-ליברלי אוכל-תחת אצל יאיר לפיד. תנאי הקיום של הראשים של דעם ובני ובנות משפחותיהם לא היו מביישים גם את וויקי כנפו, שקרן מזדיין].

    שניים שהתחילו מהלך כזה של יצירת מטא-טקסט סוציאליסטי-זהותי מתווך, אולי לקראת מטא-שפה כזאת, הם מאיר עמור וכפיר כהן. את המהלך של מאיר עמור אני מכיר בעיקר רק מתגובותיו של מועלמי ורבי דרור בד"ס כאן ובמקומות אחרים, אבל מהמעט הזה אין ספק שזה בסיס מוצק לכל פוליטיקה מתווכת כזו. את המהלך של כפיר כהן יש כאן – http://www.haokets.org/2012/04/15/ [כפיר כהן, "על השאלה המזרחית" חלק א' מתוך שניים]. קראתי את המאמר(ים) כשיצאו, ואני צריך לקרוא אותם שוב. אלה טקסטים מאוד תובעניים, אבל שפותחים הרבה דרכים לא-ידועות שצריך לנסות ללכת בהן.

    אלו שתי דוגמאות של ניסיונות ממשיים, בהכרח רלוונטיים, לתיווך בין הפוליטיקה המזרחית לשמאל, אבל את ואני גם צריכים לשים לב למשהו אחר: אם וכאשר אני אנסה, לאט ובזהירות, להניע בדעם מהלך לעבר פוליטיקה מזרחית, זה יהיה תוך ידיעה ברורה שאני (אולי) יכול לעשות את זה **כי אני אשכנזי**, ותוך כוונה מלאה להשתמש באופן הזה באשכנזיות שלי. אין דרך נעימה להגיד את זה, אבל גם בדעם (שלא לדבר על מרצ ושות') האשכנזיות שלי היא נכס הכרחי ולו רק בשביל הנכונות ההתחלתית להקשבה נטולת פניות כלפי הצעה כזאת של פוליטיקה מזרחית פר-סה (ודוק: גם במקרה האשכנזי שלי, אני כנראה צפוי להיתקל בלא מעט חשדנות ובמקרים קיצוניים אפילו עוינות). יש בסיס סביר להניח שד"ר מאיר עמור, לדוגמה, שהשתתף בקמפיין של דעם בבחירות האחרונות, יצטרך לעבוד יותר קשה ממני כדי להגיע לאותן תוצאות.

    חשוב להדגיש שמכל הסיבות וההבדלים שהוסברו ואלו שלא הוסברו (ויש הרבה כאלה), בניגוד למרצ, היחס המתנכר לפוליטיקה המזרחית בדעם אינו תופס כגזענות. זה כמעט עניין כמותי, או בכל מקרה נסיבתי – ההתחככות ההכרחית עם קבוצות מדוכאות באופן כללי ומרובדות מבחינת רקע ותרבות, ההיכרות עם השיח המזרחי, הרקע האנטי-ציוני, העניין הפעיל במזרח התיכון, השותפות הערבית-יהודית דה-פקטו, אפילו עצם החתך הסוציו-אקונומי שמאפיין את הפעילים הסוציאליסטים, אזורי המגורים וכו'. אולם, כדי להבין את המאפיין המשונה הזה, וללא-ספק האבסורדי, שבו לאשכנזי יש סיכוי יותר טוב לקדם פוליטיקה מזרחית מאשר למזרחי – כאן מאוד שווה להסתכל על הדברים מזווית סוציולוגית… להלן:

    כבר השתמשתי במאפיין האבסורדי הזה, עוד תולדה של האנומליה הציונית – בשמו המקוצר: הפריבילגיה האשכנזית (להישמע, להיראות) – בהקשר אשכנזי-מזרחי ספציפי: כאן באתר, כשקונפליקט הפליטים-דרום ת"א-י' גורביץ-אורטל בן דיין התפוצץ. גם אז ידעתי שאני עושה בדיוק את זה: מנצל את הפריבילגיה האשכנזית שלי כדי לדאוג שהדברים שאמרתי יישמעו, ולא ייעברו ליד האוזן תוך ביטול טיפוסי בסגנון "בכיינות מזרחית מקופח נצחי תסביך נחיתות" וכו'. אני בכוונה הקצנתי את הדברים שלי – את המסרים, את הסגנון, את ההתנהלות; בכוונת מכוון לבשתי על עצמי את המאפיינים של תפקיד "הערס המזרחי האלים" – תוך שהצהרתי, מההתחלה וגם שוב בנקודות שונות בהמשך, שאני אשכנזי. עשיתי את כל זה כי ידעתי שלי, האשכנזי, יקשיבו. אמרתי דברים שאם מזרחי היה אומר אותם, הוא לא היה מקבל מכל נושאי דגל ה-"למה העדה של מישהו אמורה לשנות משהו בכלל" חצי מהיחס הענייני שאני בכ"ז קבלתי. העדויות לזה רבות ומתועדות, גם בעמוד ההוא. אין מה לנסות להתחמק מהן.

    עכשיו, הייתי שמח להגיד שהגעתי לדיון ההוא, ובתקווה אגיע לדיון כזה בדעם, עם ההבנה הזאת על הפריבילגיה האשכנזית שפשוט זרחה עלי בוקר אחד מהשמיים הכחולים. אבל לא ככה זה קרה. היה לי מורה שהוביל אותי להכרה הזאת כשסרקתי באובססיביות דיונים באתר קדמה ז"ל, כמה שנים לפני כן, ונחשפתי לשיח הזה באופן נרחב יותר משהתאפשר לי עד אז (את היסודות הכרתי כבר קודם, אפילו די לעומק) – כשהוא מתקיים באופן משוחרר מכבלי הדיכוי המרחבי בנושא שחולש על **כל** השיח הפוליטי הישראלי. עברתי את כל השלבים: ההפתעה, העלבון, החרדה, הניסיון "להתדיין" עם הדברים (רק בראש שלי), שלב ה-"אז מה אתם מציעים שאני אעשה" (בראש), שלב הריאקציה המיליטנטית ("אתם פוסלים את עצם הקיום שלי, אז – ", רק בראש)… ואני עוד הגעתי לזה יחסית מוכן: סט הנחות המוצא התיאורטיות שלי יחסית גמיש בהשוואה, נניח, לפרדיגמה הליברלית. חלקים די נרחבים מההיסטוריה המזרחית הכרתי כבר קודם, ומאלו שלא הכרתי הייתי מספיק פנוי מנטאלית להזדעזע באופן אותנטי (ההקרנות, לדוגמה; דברים שגם עוד מאה שנה לא יינקו והשפעתם לא תתפוגג), מבלי אוטומטית להגיב לעצם האזכור של ההיסטוריה הזאת כסוג של איום עלי ועל הסיפור שאני מספר לעצמי. גם ב"שיח השנאה" כפשוטו, שממקם במרכז התחביר שלו את הקטגוריה "אשכנזי" כבר הייתי מורגל (פעם או פעמיים גם אולי עשיתי בו שימוש בעצמי) – מחברים מזרחים מאוד קרובים, שבמסגרת האינטימיות בנינו לא נמנעו מלהתבטא בצורה הזאת באופן חופשי איתי, לפעמים כחלק מאמירות "רציניות" בנוגע למזרחיות ובכלל שגם למדתי להבין ולהוקיר, לפעמים סתם כחלק מהדיבור היומיומי.

    אבל כל זה לא מנע את האופן היסודי שבו השיח בקדמה ערער אותי, כאשכנזי. היה הבדל בין החברים שלי שיכלו להגיד לי משהו כמו "בגלל השואה שלכם נתנו לכם לדפוק אותנו" לבין מישהו בקדמה שיכל להגיד את אותו המשפט בדיוק. ההבדל הזה, אם לתמצת אותו למילה אחת, הוא "פוליטיקה", ובשתי מילים – "קונטקסט פוליטי". ובעוד שתי מילים: "כוח פוליטי". השיח האנטי-אשכנזי של החברים שלי היה דיבור מאוד "לא פוליטי" שבמידה רבה בז ליומרה (שלי, בכלל) ל"פוליטיות", מאוד חשדן וחסר עניין כלפי מנגנוני השלטון ועצם הרעיון או האפשרות של מעורבות בו והשפעה עליו, ובוודאי שלא היה בשום מובן "שמאל". אם כבר זה היה מין ימין "טבעי", ליברטריאני-אנרכיסטי כזה, בבחינת "אני דואג לעצמי ואם אתה לא מסוגל לדאוג לעצמך זאת בטח לא הבעיה שלי". אבל כמה מוחצן שהשיח האנטי-אשכנזי הזה היה –לעולם לא היה ספק בחיבה ובקירבה ששררה בנינו. תחושת הנאמנות האישית בנינו "נבחנה" עשרות פעמים ומעולם לא כשלה, עד היום. בקדמה אלו היו אנשים זרים, במידה מסוימת מאוגדים, במידה מסוימת מאוגדים דרך ההתנגדות המטפורית שלהם – אלי. הדיבור האנטי-אשכנזי היה אולי מילים שכבר הכרתי, אבל בקונטקסט אחר לגמרי של צורה התחלתית של כוח פוליטי. לזה לא הייתי מוכן. ויכול להיות שגם לא הייתי מצליח "לקבל" את זה, אלמלא אחד, דרור בד"ס, אז בל"ד, שהשתתף בדיונים האלה וטרח להצהיר מדי פעם, לא לעיתים קרובות מדי, שהוא אשכנזי.

    זה קסם. קסם סוציולוגי. ההזדהות של דובר בשיח מסוים שמכוון באופן מטפורי (יותר או פחות) נגדי, כמישהו שהוא *כמוני* – היה לזה אפקט תראפי ממש. איזה תראפי?! – גאולי. אם מישהו "כמוני" עדיין יכול לאמץ את השיח הזה בעצמו, אז זה אומר שגם לי יש עדיין תקווה בו, שהשיח הזה לא קובע באופן דטרמיניסטי שאני מושחת באופן שמתחייב מעצם קיומי. זה אומר שהשיח עדיין יכול לראות אותי, לראות שאני רוצה, שאני משתדל, שאני באמת רוצה – אם אני רק לא אדחה את השיח בעצמי. זאת הסוציולוגיה של הפריבילגיה האשכנזית, פשוט הפכו אותה. אני יודע מה אני מעביר א/נשים – עלבון, מגננה, חרדה… – שכשאני חושף אותן לשיח הזה, דרך עצמי. זה הדיל: אם הם רוצים את הקול שלהם בשיח הזה, הם צריכים לעבור את זה, ואם לא דרך אורטל בן דיין, הם יקבלו אותו דרכי, האשכנזי. לקבל אותו כמו שהוא, בלי תנאים מוקדמים – זה התנאי המוקדם היחידי בשביל להשתתף בו, שנגזר ישירות מהמצב היסודי של מדוכאים ומדכאים, של נכבשים וכובשים, של שיח הגמוני דכאני באופן כזה שמי שאינו נמצא תחת תנאי הדיכוי הישירים שלו לעולם לא יכול להעריך עד כמה הוא מוחלט ומקיף, אינסופי, מגיע וחודר לכל נבכי הקיום – האישי, הקבוצתי, הפוליטי, הלאומי, הפיזי והנפשי.

    עם הפורמולציה הזאת, פחות או יותר, אני גם אנסה לתווך את הפוליטיקה הזאת לסוציאליסטים התקיפים בדעם. כזה, למיטב יכולת ההבנה שלי, הוא מצבה הנכחי של "ההתעסקות באד-הומינם קולקטיבי של השמאל הישראלי, שהשתלטה לגמרי על השיח, ומאפילה על כל היבטיו האחרים" – וזה בסביבה הכי ממוקדת, מסורה ונו-בולשיט של השמאל שאני יכול להעלות על דעתי, הרבה הרחק ממרצ. פה הדברים עומדים *פוליטית*, קילומטרים לפני שיהיה אפשר לפטור אותם כ"סתם רכילות".

    . . .

    התחושה הקשה והמאוד-מעוגנת במציאות הפוליטית העכשווית כפי שהיא ניבטת שוב ושוב, היא שלרצח האב כנגד הברית האשכנזו-פלסטינית שאורטל בן דיין מבצעת "באופן סוציולוגי" כשהיא משלבת ידיים בהפגנתיות עם אנשים מלאטמה, יש עדיין, מסתבר, כוח טרנספורמטיבי עצום. אני יודע את זה מהסיבה הפשוטה שזה פגע בי (לא שמעתי על זה עד שקראתי בתגובתך) – ואני מכיר את התחושה הזאת ממקודם, מקדמה וממקומות אחרים. אם זה פגע בי, כנראה זה ערער איזה קטגוריה א-פריורית של דימוי עצמי ושל תפיסת המציאות שלי בכלל, ואם זה ערער קטגוריה כזאת סימן שהיא שם, ואם היא שם סימן שצריך לערער אותה. מתרחש תהליך של דה-קולוניזציה, ודה-קולוניזציה לא יכולה להיות לא-כואבת לקולוניאליסט. המהות של התהליך הזה היא בויתור של הקולוניאליסט על הריבונות שלו כמקדד-הערך של הכרעות, אפילו לגבי כאלה שעליהן, כביכול, "כולם מסכימים" (התנגדות לאלימות, דיכוי וכו').

    הקטגוריה הזאת, שאורטל בן דיין והמאמר הזה של איתמר טהרלב מערערים – בגסות: הדיכוטומיה של הימין והשמאל – היא עניין הרבה יותר עמוק ממה שנראה על פניו. בלב שלו נמצאת, אכן, הנחה א-פריורית, או אפילו לא הנחה אלא מה שלגביי מהווה מצב גופני-ממש של תחושת בטן חריפה, ושאינו ניתן לערעור: לגביי, לפני *כל* שיקול אחר, זהותי או סוציולוגי, קיימת הרתיעה הפיזית מפשעים קונקרטיים שנעשים בשמי של אלימות שרירותית, שיטתית וממוסדת נגד בנות ובני אדם מדוכאים. [אני צריך להגיד, דרך אגב, שהמעמד הנבדל שמקבל אצלי הדיכוי של הפלסטינים הוא לא אקסקלוסיבי: אני מייחס את אותה רמה פיזית של התנגדות, ואת אותם מאפיינים של פשע, לקטסטרופה בהווה של ההתנהלות השלטונית-ממסדית בכל הנושא של "ילדים חריגים", "קשיי התנהגות", הרחקת ילדים מהוריהם, אשפוזים בכפייה וטיפול תרופתי – נושא משמעותי גם בפוליטיקה המזרחית. לא לעכשיו…]. כשאורטל בן דיין או איתמר טהרלב תוקפים ומפרקים את הסוציולוגיה של העניין **הזה**, משהו מאוד עמוק אצלי מתנגד. השלילה של ההכרעה הזאת שלי, של תחושת הבטן הזאת – ששולחת אותי להתנגד באופנים המצויים בידי – נחווית כשלילה גורפת של עצם הקיום שלי: כי עד תחושת הבטן שלי ירדתי כדי להציב לעצמי איזשהו אופק של פעולה והכרעה קטגורית מתוך עמדת הקולוניאליסט שיש שיטענו שנכפתה עלי. הפעולה הנגדית של בן דיין וטהרלב שוללת ממני גם את ההכרעה הזאת כביטוי לקיום שלי כ"אדם" שאינו רק סך הגורמים הסוציולוגיים שלו, ומאפשרת לי רק את עמדת הקולוניאליסט וההכרה בה.

    ובכל זאת – הבטן שלי היא הבטן שלי. מעבר לשדות הן הסוציולוגי והן האידיאולוגי, אני עדיין מתקיים במציאות קונקרטית מאוד עם פשעים קונקרטיים מאוד. בנקודה הזאת של הבטן, של המחויבות הפיזית להיאבק בכל אמצעי שיש לי (ומן הסתם אין לי הרבה) במה שאני מרגיש כרוע צרוף – גם אם הייתי יכול להחליף את הבטן הזאת – אני פשוט לא רוצה. לא מוכן. מסרב. אם אין ברירה, אני מוכן לשלם על זה את המחיר: לאכול את הדגים הבאושים, כלומר לשקוע בפוליטיקה שמאלית מייאשת, אולי מנוכרת, וגם, מילולית, להיות מגורש מהעיר – להישאר בעמדה הכפויה של הקולוניאליסט שבסוף יהיה חייב להיות מגורש, אם באופן ממשי ואם באופן סימבולי, מהמקום הזה שהוא הבית היחיד שאני רוצה ומכיר. [ושלא יהיה ספק: המחיר שאני, אבל בעיקר אשתי וגם הבת שלנו, כבר משלמות על הבחירות שלי רק הולך ומאמיר. הן חומרית והן נפשית – מי שמכירה את המצב של לנסות לקיים חיי משפחה ונישואים עם גבר שנשוי ל"מטרות" שלו יותר מאשר לכל דבר אחר יודעת על מה אני מדבר].

    הקושי הזה, של הבטן כגבול שאותו אני לא יכול/רוצה לחצות, ניצב לפתחנו עם השאלה שמעלה המאמר של איתמר טהרלב. הוא ניצב לפתחי כשאני אנסה לתווך את השיח והפוליטיקה המזרחיים בדעם, הוא ניצב לפתחי כשאני נדרש למקם את עצמי ביחס לפשעים הממשיים האלימים שהשלטון שלי שולח את האחים שלי לבצע באוכלוסיה כבושה ונטולת זכויות, ובדומה לכך (אבל לא בזהות לכך) הוא גם ניצב לפתחי כשאני נדרש להכריע את מנעד הנאמנויות שלי ביחס לסיטואציית המהגרים האפריקאים בדרום ת"א, בין היתר כתושב התחנה המרכזית בעצמי. הוא ניצב, לא פתיר, מולי – ולטעמי הוא ניצב גם מול איתמר טהרלב. וכך, השאלה שאותה אני מרגיש מאוד בנוח להפנות לאיתמר, וגם לאורטל בן דיין, היא זאת: האם בקצה המהלך שאתם מבצעים, שכמו שאני מבין אותו הוא מהלך הכרחי של דה-קולוניזציה – נמצאים הטקסטים של אופיר טובול, שירה אוחיון ועמוס נוי, או משהו בדומה להם (ואולי הטקסטים של מאיר עמור וכפיר כהן)? או שרצח האב-הכובש (אני, השמאל, סולידריות ישראלית-פלסטינית, הבטן שלי) הוא כל האופק של תהליך הדה-קולוניזציה הזה? לא אורטל ולא איתמר חייבים לי כלום, בטח לא תשובות – השאלה הזאת מופנית למקום שבו אולי גם מבחינתם, חרף כל הדברים הידועים, יש בכל זאת איזשהו גורם של שותפות ושותפות גורל שפשוט נמצא שם, מעבר לסוציולוגיה, ולו רק כאפשרות שאינה מותנית במחיקה מוחלטת, ושיכול להיות עניין לדאוג לו איכשהו. (אחרי הכל, גם זאת מין טענה ימנית).

    • ק.א. Says:

      נועם, אני מבקר בבלוג ה"אשכנזי" החמוד הזה (מה לעשות אני אשכנזי) לא לעיתים תכופות מדי ממקום מושבי 20 שנה באנגליה ומה שעולה מדבריך – מקריאה שהיא הן לא מקצועית-אקדמית והן חסרת ידע עדכני, ישיר מהשטח, מהסצינה הישראלית – במילה אחת (אם אפשר לעשות את זה אחרי הפוסט המושקע) היא תסכול. אני טועה?

      לו הייתי בארץ, ולו הייתי מעורב-פעיל פוליטית הדרך היחידה שהייתי מצליח לתפקד בה היתה לעשות זאת ללא תסכול (על כל פנים ללא תסכול רב מדי). במילים אחרות לבצע ניתוק – עד כמה שאפשר – בין הפעילות שלי לבין התוצאות שלה. בבחינת "ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו". מה שמזכיר לי שפעם ראיתי קטע ביוטיוב של אודי אלוני משוחח עם רינו צרור (מקווה שלא טעיתי בשמו) והוא מעלה את הנקודה הזו של תסכול בשמאל. אני לא מביא כאן קישור לזה כי זה היה קטע קצר – ואולי השאר לא רלוונטי – מי שרוצה שיחפש בגוגל תחת ("שמאל רדיקלי משיחי"). ניכר שאתה, אולי בלית ברירה, כבר מעסיק את השיטה הזו פה ושם (כשאתה משתמש ב "שיילכו להזדיין" פה ושם), בנוסף הזרקה של הומור יכולה להיות בעלת אפקט דומה, ואני חושש שאתה לא עושה את זה מספיק (נדמה לי). המילה "פאק" – למשל – היא מאד תראפיוטית, אנחנו בבית לא נוהגים להשתמש בה יתר על המידה אבל באורח פלא ספגנו אותה מהסביבה וגם אני, אשתי והילדים עושים בה שימוש (מביך משהו) בשעת דחק 🙂 החיים מסריחים וישארו מסריחים גם בעוד 500 שנה. עם זאת מחובתינו להצביע על פשעי הציונות והאימפריאליזם והציבור ישפוט לבד. אין לנו מה לעשות מעבר לזה. אם הציבור יחליט למרוד יום אחד, מספיק יהיה שכל אזרח יצא מצוייד במטאטא (או מקל של מטאטא) ויחד יצעדו לכיוון בית המחוקקים… האמן לי שהפושעים אז ימלטו חיש קל. תיאורטית אם העולם מעוניין בפאשיזם או היטלריזם – אז זה מה שהוא יקבל (והרי הוא בעצם כבר מקבל את זה) ואולי גם ראוי לקבל. הכוחות המעורבים במזרח התיכון, כלכלית, צבאית, תעמולתית, וכו' הם הכוחות החזקים ביותר בעולם. אין חזק מהם (מלבד כוחו של כלל הציבור שבוחר לפי שעה לשבת על הגדר) והם אלה שקובעים את המציאות בשטח. זוהי גם הסיבה לתסכול. פשוט אי אפשר להוציא לפועל שום דבר. בהעדר הישגים ריאליים במסגרת קשיחה שאיננו רשאים לגעת בה, לא נותר לנו אלא להתווכח על השיח. מבחינתם של הכוחות השולטים זה נפלא. אנחנו מוכיחים אז שה"דמוקרטיה" קיימת. בקיצור קצת דפקנו את עצמינו.

      אגב, בלי לדעת את דעותיך הפוליטיות לעומק – אין לי גם שום צורך לדעת אותן – הרושם האינסטינקטיבי הוא שאנחנו אחים למטרה – שאינני נלהב יתר על המידה להשיגה – אבל ראוי בהחלט(!) להשיגה – והיא העמדתם לדין של ראשי המאפיה הקרימינלית השולטת בנו. למה? כי לדעתי ככה ראוי שהציבור יעשה.

    • ק.א. Says:

      (המשך) בשבחי הקללה…

      • מיצי Says:

        אוי, ק.א., עשית לי את הערב. תודה 🙂

        אגב, אם תרצה לפעול ביחד, בקש את האימייל שלי מהמערכת.

    • י.א Says:

      הבטן מתקוממת כי הסוציולוגיה מטפישה ומקהה את הלב.

    • נועם א"ס Says:

      ק.א
      תודה על התגובה.
      באופן כללי אנחנו מן הסתם מסכימים ברוב הדברים שאתה אומר, אבל צריך ניסוחים יותר מדויקים שלהם, כלומר יותר מלאים, כלומר יותר ארוכים. ארוכים.

      המסקנה הסופית: לתלות את המאפיה – ברור. גם מבחינתי, זה פשוט מה שראוי. אבל אני מצוי בעמדה הלא-במיוחד-נוחה של לנסות להיות מסוגל להגיד "ואז, מה?"; בין שני הצעדים הקלילים האלה נמצאת התהום שנפערת בין משפט של שלוש מילים לאינסוף משפטים שאף פעם לא יהיו מספיק.

      תסכול:
      [קודם כל חשוב לי להבהיר: למעט שני ניסיונות כושלים להשלים שנה אוניברסיטאית אחת בשני מוסדות אקדמאים שונים – אין לי רקע אקדמי].

      האמת שזה קצת מצער אותי, שמה שעולה מהדברים שלי זה תסכול דווקא. אישית אני ממש לא חושב שאני אדם מתוסכל (אולי יותר לכיוון של דכאוני, פסיבי-אגרסיבי עם נטייה להתקפי זעם…); הדבר האחרון שאפשר להגיד על המפלגה/ארגון פוליטי שאני פעיל בה הוא שנוכח שם איזשהו זכר לתסכול – בטח לא ברמת הדיבור הרווח של "יאללה לארוז את המזוודות ולברוח" לסוגיו. ובטח לא מפרידים בין פעילות ותוצאות – על כל 15 פועלות במפעל בנצרת עילית שאנחנו מצליחים לאגד אנחנו חוגגים עם שמפניות (טוב, לא שמפניות. קפה ועוגיות). לגבי "תלכו להזדיין" – טוב, אני מאוד אוהב לקלל, מהסיבות שציינת ועוד. אבל זה נאמר בשני הקשרים מאוד ספציפיים: ההקשר השני היה כלפי שקרן ציוני מאוד ספציפי, וזה בדיוק מה שאני מצפה ממנו לעשות. ההקשר הראשון הוא חשוב: הוא מדבר על האופק הרוחני האפשרי של המצב של להיות "בת אנוש" והגבולות המוצעים לו. נאמר שכשהגבולות האלה נהיים צרים מדי, מכל סיבה שהיא, אז נשמטת כל תכלית לעצם הפעולות, ההתעסקות והדיון, ובנקודה הזאת גם לי, קולוניאליסט או לא קולוניאליסט, אין שום בסיס שבו הדברים האלה אמורים לשנות במשהו וכל מה שנשאר זה להגיד – "אז זדיינו".

      בוודאי שיש אלמנט של תסכול: משקרים, מרוע, מתחושות של נבגדות. לא חסר. ספציפית לגבי המאמר הזה של איתמר טהרלב והשיח הנלווה לו בכוונה דיברתי במונחים של פגיעוּת, לא של תסכול. הטענה הכללית לגבי הדברים האלה הייתה שהם פוגעים בי, כציון של עובדה – לא כשיפוט קטגורי. למעשה, המשכתי את זה בזה שאמרתי שעצם זה שהם פוגעים בי מוכיח (או "מוכיח", מבחינה אפיסטמית) דווקא את זה שהם (עדיין) נחוצים ונכונים. העניין שלי הוא אנליטי, לא רגשי. אני משתמש במבעים רגשיים כי אני לא מאמין בהפרדה בין ניתוח ומנתח. לדעתי זה פשוט איך שהדברים קיימים, ובמקום לנסות להתחכם לזה בכל מני דרכים, עדיף פשוט לשמוח שזה ככה.

      לגבי הומור, אז כן: כמה שיותר. אני יודע שזה לא בהכרח המאפיין הכי בולט של המעורבות שלי באתר הזה… בחיים האישיים שלי אני חושב שדווקא יש שיטענו שהומור נוכח בהם באורח די "בריא". האמת היא שהרבה פעמים עולים באמורי כל מני דברים שיש לי מה להגיד עליהם מהכיוון היותר קליל, אבל בד"כ אני נוטה למדר את עצמי ולא להיכנס איפה שזה לא נראה לי "ממש חשוב", מכל מני סיבות נרקיסיסטיות טפלות.

      י.א – גם תודה על התגובה. נראה שמתפתח מין "וויכוח" רב יריעה בנינו, שאני די משוכנע ש-90% ממנו מיותר, ושלגביהם אין ממש וויכוח בנינו, וששנינו צריכים לנסות להגיע ל-10% החשובים, שעדיין מחכים שיתייחסו אליהם. בכל מקרה, לתגובתך:

      אמרת לב, אמרת הכל. מסכים.

      • ק.א. Says:

        נועם, לא התכוונתי, גם אם יצא לי, אליך אישית. אלא לרוח הכללית שרמזתי עליה למעלה, ושדרור התייחס לזה בתגובה. אני פשוט, מעצם אורך התקופה בה מדובר – עשרות שנים – ללא התקדמות נראית לעין (לכאורה) בהבנות על הציר המזרחי-אשכנזי כלומר במילים אחרות ** הציר הישראלי ** גם בין אנשים שלכאורה קרובים פוליטית, כל זה נראה לי די תמוה ובעייתי. מה שמעלה את המחשבה שמכוון שלא מתאפשר לעשות דברים בפועל – כי הממסד עושה כרצונו ברישיון – לא נותר לחושבים ה "רדיקליים" אלא להתקוטט בינהם על שטויות, ולו בכדי לחשוב שהם עושים משהו מועיל.

        כמובן שיש לחשוב על מה שיהיה לאחר מכן – אין לי בעיה עם זה – רק שזה משום מה נראה כ"כ רחוק כשאובמה וביבי משטים בציבור ללא שום קושי – וזה ברור מכיוון שיש להם את הכוח והאמצעים לעשות כמעט הכל. ואכן זה מה שהם עושים. הכל בידיהם כולל בתי המשפט. הם מבצעים פשעים נגד האנושות ורצח עם ("מלחמה בטירור") ממולינו ושום דבר לא קורה להם. לעומת זאת אם אני אחנה במקום "אסור לחנייה" (סתם דוגמה) אני מייד חוטף. בני האדם במערב משלימים עם ההיטלריזם הזה. ואי אפשר לעשות כלום.

        אני יכול ללכת לשכן שלי (מזרחי או לא) ולהתדיין אם לארגן מחאה עם או בלי שלטים מפלגתיים אבל מה נשיג בכך? כל עוד בני האדם עסוקים בשאלה מה יש לי להפסיד הם אינם רוצים בעיות. מהם החוקים בהם עובדת דינמיקת ההמונים אינני יודע אבל ברור לי שמתפקידם של הבני זונות שבשלטון לדעת את זה יותר טוב מכולנו. והם יודעים זאת מצויין. זה הרי תפקידם. אנחנו במלחמה שקטה אבל גם הם יודעים שזו מלחמה. ואנחנו – לא משנה מה הצבע שלנו – זה הזבל שלהם.

        עד כאן העובדות.

      • נועם א"ס Says:

        מבנה-העל של הטכנוקרטיה הנאצית (הגלובלית, הקוסמית…) הוא מן הסתם הרקע הרחב ביותר של כל התפיסות שלי וכיווני הפעולה ברמות היותר-פרטניות כמו בדיון הזה. זה, אפעס, קצת מתרחק מהנושא של הפוסט בראש הדף, אז אני אסתפק בציטוט המפורסם (והאהוב… אפרופו הומור) של גראמשי, שנייה לפני שמוסוליני עלה על רומא ודחף את אנטוניו לכלא, ואז לקבר: "טרם בשלו התנאים המהפכניים".

  36. דרור BDS Says:

    "איני יודע מהם החוקים בהם עובדת דינמיקת ההמונים…".
    ראשית, קח לך רגע של נחת
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4360133,00.html
    שנית, אחמדיניג'ד אמר פעם שהיהירות היא זו שתפיל את המערב. יש למה לחכות.

    המאבק המזרחי בהגמוניה האשכנזית, המאבק הפמיניסטי בהגמוניה הגברית, המאבק הגלובלי בפורעים האימפריאליסטים והמאבק הפלסטיני בפורעים הציונים, כולם מאבקים ארוכי טווח. להתבונן בקטע זמן קצר ולהסיק ממנו מסקנות לטווח הקצר זו התבוננות של ספקולנטים בבורסה.
    הדיון ממנו ציטטתי על השלטים שאמורים להיות או לא להיות בהפגנה הוא כמובן סימפטום למאבק גדול יותר – המאבק המזרחי בהגמוניה האשכנזית. לא הייתי בקיץ 2011 במדינה הציונית וממילא התקשורת הציונית לא דיווחה על המאבק המזרחי ועל אלו שהשתתפו בה ושהתנהל במקביל לה"א-מחאה ולהתנהלות של ה"א מנהיגים של אותה מחאה בה"א הידיעה. לראשונה בחיי נאלצתי להודות כי אני קורא חדשות בפייסבוק.

    מה שכן ראו, בכל העולם, הם תמונות מהמחאה. כמעט בכל תמונה שהתפרסמה בתקשורת הממסדית ראו שלטים של חד"ש בעברית. היו אנשים שנפגעו מכך, ואינני מתכוון לתומכי יאיר לפיד, איציק שמולי או הנחש הציוני בועז נול. אלה יגיע יומם. אני מתכוון למזרחים ולמזרחיות שידעו בדיוק מהם החוקים שעל פיהם עובדת דינמיקת ההמונים, ובין שאר תביעותיהם מקהל המפגינים, במיוחד כאשר אלו טרחו והגיעו גם ל"שכונות", הייתה התביעה לא להגיע עם שלטי מפלגות. מדוע? כי לא כולם אוהבים את מרצ וחד"ש. כי שמה האשכנזים של מרצ וחד"ש נתפסו כחלק מההגמוניה המדכאת. ומדוע מרצ וחד"ש נתפסים כחלק מההגמוניה המדכאת?

    על השאלה הזו ישנם אנשים שאינם מעוניינים לענות. יותר נוח לאמר כי המזרחים מצביעים ליכוד וחסל. יותר נוח להאשים את דפני ליף, את דפני ליף!, שהתנהלותה היא זו שהביאה לנו, לנו!, את יאיר לפיד. לא הנחש הציוני בועז נול וה'מחנה המשותף' (שוויון בנטל וכו') שלו, של עידן מילר ושל אמנון דפני, שקיבלו במה נרחבת גם באתר המחאה J14, לא ניצן הורביץ וזהבה גלאון שתמכו בשוויון בנטל החל מתחילתה של הדרישה, לא יאיר לפיד עצמו (אחיי העבדים – YNET) וחבורת הנוכלים שמימנו אותו, לא דב חנין שהצהיר אצל ארי שביט כי חד"ש היא זו שעמדה מאחורי כל המחאה הזו, לאחר שהכחיש את הדברים ואף השתלח במירי רגב כשהעלתה את הטענה הזו. לא. דפני ליף היא זו שהביאה לנו את יאיר לפיד.

    מול כל השמאל דרוש לוחם חופש אחד גדול. ברק כהן הלך עד לקצה השני, לאוהדי בית"ר י-ם הנחשבים גזענים עבור כל מיני אשכנזים ששולחים את הילדים שלהם לרצוח ילדים אחרים לצלילי מוסיקה קלאסית, והתחיל שם, דווקא שם, את המהפכה שלו. מבלי לקרוא את מאמרה המכונן של אריאלה אזולאי – "האזרח יגאל עמיר", מבלי להיזקק למאמרו של צבי בן דור שהראה כי רק המזרחים הם אלו שיוכלו לחולל את המהפכה המיוחלת, הבין ברק כהן בחושיו המחודדים כי מציון יוצאו הציונים, בכח, לשתות ממימי ים המלח.
    התקשורת הציונית מיהרה לתקוף ולהשתולל כהרגלה, המשטרה הוציאה צווי מעצר כהרגלה, אך מי שעוקב אחרי מאיר עמור יודע כי כל משפט שנאמר, במיוחד אלו שנאמרו בהיסח הדעת, יכול להיות חשוב מאין כמוהו להבנת הסיטואציה.

    "הוציאו לנו סטיגמה
    של אנשים רעים
    היום אני מוכיח
    שאתם צודקים"
    news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=975361
    מה שנחתך מהעריכה (ראיתי זאת בטלוויזיה) הוא משפט של אחד האוהדים, שאמר לכתב: "מי זה רבין? מה הוא עשה בשבילנו"? משפט זה הינו תמצית המאבק המזרחי כולו. הוא יכול להסביר את השנאה לשמאל, לאשכנזים, ובעקיפין לברית האשכנזו-פלסטינית. גם תאמר מאסלחה הסביר זאת לא מזמן. אמנם הוא ערבי אך הוא אינו תומך חד"ש, ואם כך מדוע להקשיב לו?

    כך נוהג מי שהוצא מכלל ישראל. כך גם נוהג מי שהוצא מכלל פלסטין. מי שלא שותף להסכמי אוסלו, מי שההגמוניה הפלסטינית דחקה אותו מחוץ למו"מ, הפך להיות מה שמכונה טרוריסט בשיח הציוני. גם עליהם הוציאו סטיגמה, גם עליהם, אחרי שסילקו את הפת"ח מעזה, הכריזו הציונים שהם הצביעו ליכוד, סליחה, הצביעו חמאס, ואילו האשכנזים הכריזו כי גם הם – החמאס, לא רק אהוד ברק, פושעי מלחמה. טוב עשה ברק כהן כשהגיע לבית המשפט האשכנזי והסביר לשופט האשכנזי מי הוא הגזען האמיתי
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=976214&TypeID=0

    כי העיקר, מר אלון לי גרין, הוא לא השלטים של המפלגה העלובה שלך בהפגנות העלובות שאתה מארגן ושאני קורא להחרימם, העיקר הוא ששלטים האומרים "דמוקרטיה או מרד" ייתלו על יציעי האוהדים במגרשי הכדורגל. העיקר הוא להבין כי אין ימין מול שמאל, יש תומכי משטר מול מתנגדי משטר.

    • נטליה Says:

      אני תומכת בכל מה שכתבת ומתנצלת על כך שהשתמע מדבריי שכל המזרחים מצביעים ליכוד, זה כמובן לא נכון.

      רק דבר אחד אני לא מבינה – מדוע אתה משתמש באוהדי בית"ר ירושלים מכאן ובאחמדיניג'ד מכאן כדי לנגח את "הוזי הדמוקרטיה" הישראלית (מר"ץ וחד"שׂ ודומיהן)? לא כדאי ליצור אופק אחר? אתה לא שם מלים בפיהם של אוהדי בית"ר ירושלים כשאתה טוען שבמשפט על יצחק רבין מקופל המאבק המזרחי כולו? האין רוב המזרחים מזדעזעים למראה הכתבה הזאת בערוץ 10, בעוד אתה נהנה לדלות ממנה משמעויות שנוחות לך?

    • ק.א. Says:

      דרור, אני חושב שיש אמת במה שאתה אומר לגבי ההגמוניה האשכנזית. אם כי אינני שלם לגבי מינוח ה"אשכנזיות" שלה. זה שההגמוניה היא הגמונית – זה כמובן וודאי. זה שהיא אנטי "מזרחית" גם זה וודאי. אבל אינני משוכנע שנכון לכנות אותה "אשכנזית" כאילו שהכוונה היא שמאשכנזיות נובע בהכרח משהו הגמוני?! כלומר יש צורך לברר מהי באמת אשכנזיות (ומזרחיות). כשאתה מביא את הציטוט "מה רבין עשה בשבילינו?" זה עושה הרבה *הגיון* (רק בינינו, מה הוא עשה בשביל האשכנזים?…) אבל בכל זאת נשארת אצלי האי וודאות: מי זה בדיוק ה"בשבילינו" הזה? – להגיד שבשבלינו זה "בשביל מזרחים" (או בשביל התרבות המזרחית) נשמע מאד נכון במחשבה ראשונית – אבל אינני משוכנע שאם אני אקבל את זה לגמרי, כפשוטו, אז בזה יפתר העניין? מהי תרבות מזרחית? מהי תרבות אשכנזית? ואני לא אומר את זה כהתפלפלות, לשם ניגוח, הסחת דעת, או התחמקות, אני פשוט באמת לא משוכנע בזה. ואפשר גם לשאול אם רוצים: האם אוהדי בית"ר האלה אכן תופסים בכלל את דיכוי המזרחיות? האם אוהדי בית"ר הם הייצוג של המזרחיות?

      אשר לעובדות – כן חשוב מאד להגיד שהן עובדות: ההגמוניה מדכאת. ההגמוניה דורסת. זאת הרי ההגדרה של הגמוניה,לא? כשאני מסתכל על האוהדים האלה – ולא רק עליהם (בישראל) אלא על חסרי מזל (ואפשר להתווכח על הביטוי הזה, אני יודע) אחרים, שלא נולדו להורים משכילים, שלא קיבלו השראה מקריאת ספר, שנהו אחר חבורות הרחוב והמיסחור הסינתטי (עולם הכדורגל, למשל), שהתמלאו בפוזה במקום בתוכן (סליחה אם אני מתחיל להשמע מתנשא) שאני רואה את כל זה אני יודע שההגמוניה ("שלי") עשתה את זה! בלי שום ספק. ההגמוניה משקרת להמונים ומאכילה אותם בחרא. אבל ההמונים הם ההמונים ואינני משוכנע שהם "מזרחיים" דווקא, גם אם הם ותרבותם היו הראשיים שנדפקו. במידה מסויימת גם אני אחראי לזה ולו מפאת שנפל בחלקי לא להיות או להימשך בצעירותי לצד השני – אבל זה יכול היה, עקרונית, להיות גם אחרת. אם, למשל, הייתי מקבל החלטות אחרות יכול להיות שהיום הייתי ב"צד" שלהם.

      אבל בסוף כולנו בצד שלהם. כי ההגמוניה דורסת. גם אם לא את כולם באותו הזמן ובאותה המידה. זה שהמהפיכה תבוא "מהם" (כלומר מהנדרסים) זה די ברור, לא נראה לי שיכול להיות אחרת. והמאפיונרים הרי לא יוותרו על דומינציה מעצמם.

      נועם הכניס אותי למצב רוח של ציטוטים אז ישנו ציטוט (של אלמוני): הגיון היא האומנות לטעות, עם בטחון.

    • דרור BDS Says:

      לא אני הוא זה המשתמש בדבריהם של אוהדי בית"ר ירושלים מכאן ובדברי יגאל עמיר מכאן כדי לנגח את תומכי ה"דמוקרטיה" הישראלית. ראי את מאמרה של אריאלה אזולאי (שאינה תומכת ביגאל עמיר אלא קוראת קריאה ביקורתית את דבריו בבית המשפט הציוני) – "האזרח יגאל עמיר", ואת מאמרה של ענת רימון אור – "ממות הערבי עד "מוות לערבים": היהודי המודרני מול הערבי החי בתוכו".
      http://theory-and-criticism.vanleer.org.il//NetisUtils/srvrutil_getPDF.aspx/3QBfKB/%2F%2F20-3.pdf

      אני סבור כי לוחם החופש ברק כהן (ובוודאי ובוודאי אריאלה אזולאי) יוצר אופק אחר. האופק האחר הוא התבוננות אחרת מזו המקובלת אצל יוסי אחד ויגאל שתיים במה שהאחרונים מכנים אספסוף או ערסים, הסקת מסקנות אחרות מזו המקובלת אצל אלון לי גרין ושרון שחף לגבי מה שהאחרונים מכנים מאבק לצדק חברתי, וכתוצאה מכך דרכי פעולה אחרות עם שותפים אחרים, ואני טוען דרכי פעולה מנוגדות (וטענה זו היא כל תרומתי הצנועה לדיון), כדי להאבק בפורעים הציונים.
      כי אנשי מרצ וחד"ש מקובעים בעמדותיהם. לא נצליח לשנות את דפוסי החשיבה שלהם (ראי יותם פלדמן, פוסט אשכנזי, אתר זה). גם לא נצליח לשנות את הסטיגמות עליהם כאשכנזים מההגמוניה המדכאת (ולדעתי תהיה זו טעות, גם מוסרית וגם מעשית, לנסות). דווקא אנשים שאינם מודעים לגודל הפורענות יכולים להשתכנע בצדקת דבריו של ברק כהן, אם רק יידעו איך לגשת אליהם ובאיזו שפה לדבר עימם. זה מה שעושה למשל נועם א"ס, זה מה שעושה אסמא אגברייה, זה מה שעושים גדולי המתנגדים בזממנו – אנשי המעברה והלא נחמדים, וזה גם מה שקראה דפני ליף לעשות במאמרה האחרון – "בשביל שינוי, צריך לפעמים מרי אזרחי". (וואלה) http://news.walla.co.il/?w=/4980/2640209

      חד"ש תמשיך לייצג את הגבר האשכנזי-ערבי הגיבור, המיוצג על ידי הנהגת חד"ש, ותמשיך להוות מקל בגלגלי הקולוניאליסטים, קושרי הקשר, הסוכנים הזרים, הפחדנים והתבוסתנים.
      תרגום: נדב פרנקוביץ.
      עריכה: דרור.
      אישור לעריכה ובלבד שיתרום להאצת קיצו של המשטר הציוני: נועם א"ס.

      • יניב Says:

        דרור, הרשה לי רגע לנקוט את שיטתך שלך:

        ענת רימון-אור: "במפגש בין המזרחים לאשכנזים נדרש המזרחי להבחין בזהותו בין ה"יהודי", המיוצג בו מתוקף השתייכותו הדתית, ל"ערבי", המיוצג בו משום שמוצאו הוא מארצות האסלאם, ולבטל את ייצוגיו של המרכיב האחרון באקטים של דיבור או פעולה. טענתי… תהיה כי הרג ה"ערבי" (סימבולי, או טקטי, או פרקטי) הוא תנאי לתפיסת עמדות מוביליות בשיח הציוני הדומיננטי – תנאי שהמזרחי אינו יכול להיענות לו בלי לפצל את עצמו…
        הקריאות "מוות לערבים" שוברות מבנה זה של השיח הדומיננטי ובכך הן מכוונות נגדו. הן מעלות על פני השטח כלל בסיסי זה של השיח, שהיכולת לציית לו תלויה בכך שיוותר לא מדובר, אבל קריאות אלה כוללות גם הכרזה על זהות בלתי-מתפשרת בין הדובר המחרף לדוברים לגיטימים בשיח הציוני הדומיננטי, שכן, אכן מדובר כאן בקריאה להרוג את הערבי – ובכך הן מחזקות את כללי השיח, אולם במקביל הן מעלות על פני השטח את הבלתי מדובר ולכן הן מייצרות הפרעה. משום כך, עמדת הדובר הלא-רציונלי היא מוגבלת – היא חתרנית ביחסה אל השיח אך מחזקת אותו בה-בעת."

        איתמר טובי טהרלב: "בעמוד הפייסבוק של מ', לאחר פרסום הסטטוס שלה, הגיבו מייד בעברית מספר מגיבים מהשמאל המשתייך לחד"ש ולצדם כמה פלסטינים ישראלים תוך שהם תוקפים אותה במשפטים רבים, שהמסר העיקרי שלהם היה "את בעצמך ערבייה, את שונאת את עצמך" ועוד שלל תובנות מהז'רגון הפסיכולוגי וז'רגון פוליטיקת הזהויות (שימו לב שבמקרה הזה כמו אולי באחרים, השמאל הרדיקלי עושה שימוש מטיפני, ספק ציני, במושג "יהודי-ערבי" – מושג שלכאורה אמור להיות מעצים ומחבר)."

        דרור BDS: "כי אנשי מרצ וחד"ש מקובעים בעמדותיהם. לא נצליח לשנות את דפוסי החשיבה שלהם (ראי יותם פלדמן, פוסט אשכנזי, אתר זה). גם לא נצליח לשנות את הסטיגמות עליהם כאשכנזים מההגמוניה המדכאת (ולדעתי תהיה זו טעות, גם מוסרית וגם מעשית, לנסות)."

        המאמר של רימון-אור הוא מופת של ניתוח שיח פוסט-קולוניאלי וגלגולו הוא דוגמה לתוצאותיה של פוליטיקת הזהויות בשימוש ההגמוניה. רימון-אור קוראת קריאה דיסקורסיבית-זהותית בקריאות "מוות לערבים" ומוצאת מתחתה תילי-תילים של פרשנויות ותובנות המבוססות על זהותם ה"יהודית-ערבית" של קוראי הקריאות. בין אם התובנות נכונות ובין אם לאו, נערי חד"ש המגיבים על קיר הפייסבוק של מ' עושים שימוש מתריס וגם מזלזל בדיוק בתובנותיה של רימון-אור. זהו טיבה של ההגמוניה. היא מספחת אל תוכה את הקולות הביקורתיים ואת התובנות הרדיקליות לטובת ביצור שלטונה והמשך הקיים.
        (אגב, בסוף מאמרה כותבת רמון-אור שגילויי הגזענות פותחים פתח דווקא לתהליך שלום רדיקלי יותר ולשיתוף פעולה עם השמאל: היא כותבת שגינוי התופעה חד-משמעי של התופעה דוחק את הערבים למקום נידח יותר "מתחת לשיח", וגינוי התופעה בשם ערכים אוניברסליים דוחק את המזרחי לשוליים. לכן, היא אומרת, כדי לטפל בביטויי הגזענות והשטנה יש לטפל ב"נקודה הארכימדית" – שהיא מקומם של הערבים בקרב החברה המובילית עצמה. כלומר, מסקנתה המדהימה היא שכדי לשרש את ביטויי האלימות של המזרחים כלפי הערבים יש לשפר את מצבם החברתי של הערבים. בעדינות אומר, שאפשר גם לקרוא את המסקנה הזו, וגם שורות נוספות במאמר, כביטוי לעמדה הגמונית, שלא לומר גזענית).
        אבל, וכאן אני חוזר אליך, התופעה שמתאר איתמר בקרב חד"ש מראה שאין קיבעון. יש תנועה, יש תזוזה, יש אימוץ של עמדות ותובנות רדיקליות (או לפחות כך נחשבו אז), ישנה היפתחות מסוימת של התודעה, גם אם היא עדיין מרוסנת ומוגבלת במוסרותיה של ההגמוניה ובעיוורונם של השולטים. אם ניסיונות השינוי הן טעות, מוסרית או מעשית, זה תלוי בהגדרת המטרה שלך ובתפיסות המוסר שלך, אבל אינך יכול לומר שהם נדונו לכישלון.

      • ק.א. Says:

        לו הבעיה היתה רק עניין של "בית"ר ירושלים", אבל היא לא!
        בלי כוונה להניא אף אחד אבל הבעיה היא "לאומית" טוטאלית.

      • דרור BDS Says:

        ליניב ולק.א.

        ג.אביבי: " אם המאבק הזה לא יונהג ע"י מזרחים ופלסטינים, בסופו נקבל מדינת כל אזרחיה האשכנזים (גם אם איננה ציונית). גם לזאת לא פיללנו".
        (מתוך דיון ביני ובינו על השימוש בסמנטיקה של 'יהודי-ערבי' מול 'מזרחי')
        http://www.haokets.org/2013/03/24/%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%AA-%D7%A0%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%94-3-%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A1%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90%D7%97%D7%95%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%9D/#comment-104080

        ליניב. אני מתאפק לא ללבוש שוב את הטי-שירט של חד"ש (אותה לבשתי לאחרונה ב96), לצאת לכיכר ולקחת מיקרופון ולהגיד להם: נגד מה אתם מפגינים? נגד קבלת מדינת כל אזרחיה האשכנזים (גם אם איננה ציונית)? כדי שתאבדו את הקרקעות? כדי שתקבלו את מסמכי החזון האגרריים אותם ניסח מאיר עמור? אתם מפגינים נגד עצמכם! זה חסר הגיון. אני הלכתי לרחובות וכתבתי 'כשהממשלה נגד העם, העם נגד הממשלה' כי חשבתי שהמחאה מנוהלת בצורה לא אחראית, ועכשיו היא כן.

        אבל נגמלתי מזה. סופית. נגמלתי גם מלשאול שאלות נגד עצמי. כי כשאתה טוען שיש תנועה, תזוזה, אימוץ, היפתחות מסוימת, לא נותר לי אלא להפנות אותך לתגובתך שלך, שם מצוטטת התגובה: "( …השמאל הרדיקלי עושה שימוש מטיפני, ספק ציני, במושג "יהודי-ערבי" – מושג שלכאורה אמור להיות מעצים ומחבר)".

        אני טוען כי טענתך היא ההוכחה לצדקת דבריי. אם כך (תנועה, תזוזה, אימוץ, קדימה) נראה מו"מ לשלום צודק ובר קיימא אין פלא כי גם היום, כישב שלמה מעוז בתוכנית פגוש את העיתונות, מוקף אשכנזים ואשכנזיות, והנושא היה, איך לא, חזרת המחאה החברתית, ופתאום, לאחר שכל אחד ואחד דיבר ואמר, וחזר ואמר, והדגיש, פתאום הזכיר מעוז את עניין הרפורמה בקרקעות, ואז, כולם כאחד, וכאחת, כולם קפצו ואמרו לו כי לא זה העניין.

        מאיר עמור: "המאמר של גיא רולניק טוב כתמיד. הוא מנסה להצביע על האור שבמצב העגמומי כיום. לא רק על החושך המנהיגותי. עם זאת, הצלחתו קלושה. יש מעט אור. פסק דינו לגבי הפוליטיקאים נכון. הם נעים בשביל שבין קבוצות הלחץ. לפיד, נתניהו, בנט, יחימוביץ אינם מנהיגים. הם פוליטיקאים. נכון גם כי בישראל רק למחוברים יש אויר. זה מתחיל בטייקונים, דרך הבנקים ופקידי השלטון המנוכרים, וממשיך לאירגוני עובדים המנוהלים ומתנהלים בשיטה של אירגוני עבודה של פשע מאורגן הנלחמים על "טריטוריות" במקום על "עבודה". "הלא מחוברים" הם רבים. מספרם של אשכנזים/ת ב"לא מחוברים" הולך וגדל. זה היה הבסיס האמיתי של מחאת רוטשילד ב-2011. נכון גם כי המחאה הבאה חייבת למצוא לעצמה את מוקד נכון ושפה מתאימה: החברה האזרחית הישראלית על ערבייה, מזרחייה, נשותייה, מדוכאייה, ענייה. בקיצור, כל מי שגיא רולניק מפחד לכתוב אודותיו".

        הטענה שלי היא פשוטה: הטרור התודעתי אותו מפעילים בעלי הפריווילגיות מונע כל סיכוי להסדר. תנאי מוקדם לכל מו"מ הוא להפסיק את הטרור התודעתי. גם אשכנזי מרצ וחד"ש הם טרוריסטים תודעתיים, ועם טרוריסטים לא מנהלים מו"מ.

      • דרור BDS Says:

        לק.א (שכחתי אותך בתגובה הקודמת, התנצלותי)
        להלן מס' סטטוסים מהיום\אתמול מפי המתנגדים עצמם המראות לדעתי כי הבעיה היא לא רק בעניין הדגלים:

        הני זובידה: "לכל השקרנים האעלק פעילים חברתיים, אלו ששיקרו ב-2011, המשיכו לשקר ב-2012 ולא הפסיקו גם ב-2013. אלו שרצו כמו חבורת אפסים אחרי שפיר והכניסו אותה לכנסת – לא עוד!
        8:30 בצמת עלית להפגנת הגז"!!!

        ליטל בר, המעברה וצוות דיור ציבורי, מגדולות המתנגדות בזמננו: "מקשיבה ברגע זה להקלטה של שיחה מיום רביעי בה אלון-לי משקר לספיר לפחות 3 פעמים. אלון-לי: "אני לא שיניתי את תאריך ההפגנה, אדבר עכשיו עם כל האדמינים של ההפגנה ואבקש מהם לשנות חזרה את התאריך שלה". זה חשוב לצאת מהבית השבוע, בואו להפגנה נגד ייצוא הגז או להפגנה בבימה נגד הגזרות, אנחנו גם נגיע יותר מאוחר מההפגנה נגד ייצוא הגז להפגנה בבימה, אבל גם חשוב שתבינו סופית, במיוחד הפעילים, שיש לכם עסק עם שקרנים-תחמנים, שאי אפשר לסמוך על הדברים שלהם ושלא יודעים לעבוד בשיתוף, ושתדעו למי עדיף לחבור ולמי לא.
        שמונה וחצי צומת עלית".

        ספיר סלוצקר עמרן, המעברה וצוות דיור ציבורי, מגדולות המתנגדות בזמננו: "אם יש משהו שלמדתי בשנתיים האחרונות זה שהמאבק עוד ארוך ואני צריכה לבחור טוב טוב מי השותפים שלי לדרך. לא אנשים שיתקעו לי סכין בגב או ישקרו לי, לא כאלו שמונעים ממניעים זרים. כאלו שהמשיכו להלחם ברחובות, כאלו שנאבקו לצידם של אלו שהתקשורת לא רצה לצלם אותם, כאלו שנעצרו איתי בניסיון למנוע פינויים מבתים, שהיו פה והמשיכו בעשייה ללא הפסקה כל הזמן הזה, לא שיחקו ב"כוכב נולד".
        אין פה עניין של פוליטיקה פנימית או אגו, אלא עניין של אמונה ואחווה הדדית של מי רואה את עצמו כעוד בורג המשרת את טובת הכלל ומי משרת את טובת עצמו… רק תעשו לי טובה, אל תביאו פוליטיקאים מכהנים או בהתהוות. 0 סובלנות לנושא.
        20:30, צומת עלית ברמת גן".

        לוחם החופש ברק כהן: "הפגנה במוצ״ש, צומת עלית, 20:30
        למה?
        1. ״החברה האזרחית״, כלומר, בני אדם הלוקחים אחריות, הם היחידים שראוי לתת בהם אמון.
        2. #החברות : כל החברות שלנו, כנראה באינטואיציה ובתבונה שלהן, הכריעו: ההפגנה האותנטית והמהותית, בר״ג. אני סומך עליהן בעיניים עצומות.
        3. #המהפכנות : אי ההכרה במשטר מדינת ישראל צריכה לא רק להיאמר אלא גם להיראות. ״הפגנת המפלגות״, אכן מכירות במשטר מדינת ישראל. לא אצעד עם מי שמכיר במשטר. העממיות אינה מזוהה עם המשטר. שם אתייצב. לא יעטפו אותי שלטי ציונות או כל דגל מפלגתי שאיני מכיר בו.
        4. #המשטרה : המשטרה לא תתייצב בכיכר רבין. הם ילוו אותנו. למה ? כי אנחנו מוכרים כמתנגדים לשורש. [כך אכן קרה, דרור].

        בקשר לשאלתך הקודמת (…ההגמוניה האשכנזית. אינני שלם לגבי מינוח ה"אשכנזיות" שלה), אספתי בעבר מס' דברים של מאיר עמור בעניין זה. מוזמן לקרוא את מאמרו של אילני ואת תגובתי לאיש חד"ש שהגיב שם (זה ארוך וכולל הרבה קשקושים, התרכז בדבריו של עמור)
        https://haemori.wordpress.com/2013/01/27/bourgeoisie/#comment-14770

        "אני נשבע במנורה
        לאשכנזיות שהיא חלום
        כל העולם יהיו עדים
        שלא יהיו פה ציונים"
        תרגום: ענת רימון אור
        עריכה: טלי פחימה

      • ק.א. Says:

        דרור, יכול להיות שאנחנו נכנסים לסמנטיקה וזו אינה כוונתי. אני מסכים אתך (ועם עמור, לפי ההפנייה) שההגמוניה היא "אשכנזית" – {מכיוון שעל פי השלילה מספיק להגיד שהיא איננה מזרחית (מה שכמובן נכון) ומזה נובע שהיא אשכנזית = מ.ש.ל} – אבל היא איננה מייצגת את האשכנזיות אלא היא מייצגת כוח לשם כוח (אימפריאליזם) ולא כוח לשם "תהילת אשכנז". האשכנזיות שבהגמוניה אינה אשכנזיות מהותית אלא מקרית. הציונות שיוצאת נגד הערביות לא יכולה לאפשר להגמוניה האשכנזית (החוליה המבצעת בציונות) להכליל בתוכה גם את המזרחיות שכן עצם המטרה הוא דיכוי מה שאינו אירופאי. לכן "אשכנזי" מורשה להיות כל מה שאינו מזרחי (או עלול להחשד כמזרחי). כל מי שנראה לבן מספיק, ואין לו את המבטא הלא-נכון יוכל להכלל בה. לא חייבים להיות פולנים כדי להיות "אשכנזים"…

        שוב, אני מקבל את העובדה שההגמוניה ה"אשכנזית" היתה, והינה, קיימת. אני רק חושב שהיא יותר אנטי-מזרחית מאשר באמת אשכנזית. אני משער ש "הגמוניה אנטי-מזרחית" הוא מינוח שלא יספק את עמור. זוהי הגמוניה קוויזלינגית אנגלו-ציונית אימפריאליסטית. אני מודה ש"הגמוניה אשכנזית" הוא ביטוי מוצלח יותר מבחינה "פסיכולוגית שיווקית" וזה נקלט בקלות יותר אבל טרם שוכנעתי בדיוק האמפירי של המונח.

        שוב, מכיוון שאין לי חשבון פייסבוק אני מנוע מלעיין בהפניות לשם. אם יש לי כשל רעיוני שאתה חש בו – אשמח אם תעמיד אותי על טעותי.

        הערה: שלא כמו החבר האשכנזי שהתווכח שם עם עמור ואולי ניסה להציל משהו מכבודה של תרבות אשכנז שלו – אני (למרות "אשכנזיותי" האסלית) ממש לא מנסה לעשות את זה. רק הדיוק המושגי מעניין אותי ותו לא. אני סתם פדנטי כאן בלי שום מניע אחר.

      • ק.א. Says:

        אגב דרור, אם כבר בירידה לפרטים עסקינן – שאני אבין, הביטוי "נשבע במנורה" – מה זה מייצג בדיוק? האם זה אינו מדאיג?…

      • ק.א. Says:

        ואחרון חביב, דרור, רק נסיון מחשבתי אם אפשר…(לא יודע אם משהו כבר חשב על זה?) נניח לרגע שבן גוריון לא היה מפלונסק אלא מסלוניקי (רק למשל) אשר מסביבה היתה מרוכזת הקהילה הגדולה, העשירה, החשובה והחזקה ביותר שבאירופה כלומר שיהדות אשכנז היתה פצפונת ולא משמעותית מבחינת כמות או כסף או כל דבר אחר. סביר להניח שאז האליטה הציונית היתה באה מסלוניקי. האם עובדה זו היתה משנה את יחסם של הסלוניקאים הציונים אל יהדות ארצות ערב: התימנים, העיראקים או הלובים? או שפני הדברים היו – מתוך ההכרח הגלובלי – זה שמתחזק את הציונות – מגיעים לאן שהגענו גם מבלי היווצרותה של הגמוניית האשכנזים…? היתה אז נוצרת הגמוניה חדשה שהיא ציונית-סלוניקאית אבל היא לא היתה מייצגת את סלוניקי אלא את התפקיד הכיבושי האנטי-ערבי-מוסלמי שיועד לה מלכתחילה. משמע ה"סלוניקאיות" שלה היתה מקרית. הייעוד היה אותו הייעוד. חבל שהעם היהודי קיבל על עצמו את התפקיד הזה – שיכל לסרב לו, אך למעשה רצה, ועדיין רווצה בו. יש שיגידו שכבר אין לו תוכן אחר מלבד האגרוף היהודי.

      • יניב Says:

        דרור, ישנם כמה הבדלים בינינו. אלך מהסוף להתחלה: האחד, אני לא חושב שעם טרוריסטים לא מנהלים מו"מ. השני, כשאתה טוען ש"הטרור התודעתי מונע כל סיכוי להסדר", אני לא מבין על איזה הסדר אתה מדבר. המטרה הפוליטית בעיניי אינה הסדר, כי אם סדר, סדר חברתי חדש ושונה. השלישי, אני לא תופס את בעלי הפריבילגיות כמי שמפעילים טרור תודעתי. אני חושב שהם שבויים בתודעתם הפריבילגית שההגמוניה יוצרת ומשצרת, בדיוק כשם שאחרים עשויים להיות שבויים בתנאים הכלכליים והתודעתיים המדכאים שההגמוניה יוצרת ומשצרת (ואם תרצה, כשם שאוהדי בית"ר ירושלים שבויים בתודעה המפוצלת שבין "יהודים" ל"ערבים", לפי רימון-אור).

        הפרוייקט ההגמוני מטרתו לכלוא את כל שכבות החברה, הן את השכבות המדוכאות בתנאי חייהן המטריאליים המנוחשלים ובתקוות-השווא לשיפור המעמדי, והן את השכבות הפריבילגיות בתנאי חייהם המיטיבים ובתודעתם העיוורת לחטאיה שלה (זו בדיוק הסיבה לכך שקפצו על מעוז). הדרך לשינוי הסדר החברתי עוברת בשיחרור – גם שיחרור כלכלי-חברתי, אך גם שיחרור תודעתי ("עבדים להתעורר!"), של כולם. לרבות אשכנזי מרצ וחד"ש.

      • דרור BDS Says:

        החבר האשכנזי הוא דידי רמז, פעיל דעם, אחלה מתנגד וסבבה של בן אדם (לא מכיר אישית, כך התרשמתי ממה שהוא כותב (בפייסבוק)). הבאתי אותו בתור דוגמה לאדם שכן רוצה לדעת, שכן רוצה להבין, שידו מושטת לשלום. מבחינה זו אין הבדל בינך ובינו.

        הסמנטיקה היא כן חשובה. כשם שאני מתעקש להצמיד לאהוד ברק את התואר פושע מלחמה ולא שר הבטחון, כשם שאני מתעקש להזכיר כי אין אזרחים בעזה (ראה איתי שניר, הארץ דעות), כך סמי שלום שטרית מתעקש כי אין ציונות פרט לציונות אשכנזית, כך עמור מתעקש כי אין שד עדתי פרט לזה האשכנזי. לכן עמור מתעקש על ההגדרה של האשכנזי כהגדרה פוליטית ולא כהגדרה ע"פ מוצא. חשב לבד את הקורלציה בין המוצא ובין הגדרתם של שטרית ועמור ותראה כי ייצא לך מס' קרוב ל1.

        מה זה קרוב ל1? כל סטטיסטיקאי יגדיר כרצונו. הבעיה היא עם אלה שאינם יודעים מתמטיקה, שראיית הזמן מרחב שלהם מעוותת עד לא קיימת, ושמכחישים את עצם חשיבותן במקרה הטוב ואת עצם קיומן במקרה הרע של ההסקות הסטטיסטיות. לא יודע עם דידי רמז יודע מתמטיקה, אני יודע שהוא התבקש ע"י עמור להביא הגדרה טובה יותר מזו שהציע עמור ושטרם חזר עם תשובה.
        אני מסכים עימך כי ההגמוניה היא אנגלו-ציונית אימפריאליסטית. ראה עוד מאמר מצויין של עפריאילני (ואם תרצה גם את תגובתי שם). אני מסכים, לא מודה, ש"הגמוניה אשכנזית" הוא ביטוי מוצלח יותר, אך לא רק מבחינה "פסיכולוגית שיווקית" אלא כמושג מומצא לצרכי תיאור המציאות הפוליטית העכשווית בין הנהר לים. הרי אלו, האשכנזים, קראו לעצמם ישראלים, או ציונים, והאחר היו עדות המזרח והערביים (כך עגנון למשל). אחר כך זה הפך למזרחים, או למזרחיים בפיהם, ובהתאמה, לפלסטינים או פלשתינאים או סתם ערבים.

        איך ניתן לתאר את המציאות בצורה הקרובה ביותר באמצעות מילים? לא לי הפתרונים. קטונתי. אני נתלה באילנות ובאילנים גבוהים, אם כי לא גבוהים מדי כמו האשכנזים של חד"ש (כאן אמורה היתה להופיע רשימה של פילוסופים בני זמננו, עזוב אותי באמ'שך). די לי בשטרית, אזולאי, אופיר, עמור, נוי, צבי בן דור. אפילו עם בשארה – הנאורות פרויקט שלא נשלם – הסתבכתי.

        בחרו הפלסטינים במושג 'ציוני', אני לא אקשה ואסתבך ואגדיר מה הוא ציוני עבורי. די לי כי אני והפלסטיני מבינים אחד את השני. בחר עמור במושג השד האשכנזי, אני אנסה להבין איך הוא, כמו גם כל מזרחי אחר (ראה מה אשכנזי בעיניך – אורטל בן דיין), תופס את המושג הזה. ברגע שהבנתי (או שאבין, זהו תהליך ארוך), אני משתמש במושגים שלו, לא שלי, כדי לתאר את מה שהוא רוצה לתאר, לא את מה שאני רוצה לתאר.

        הטרור התודעתי של אשכנזי חד"ש, ולהבדיל לעיתים, של מרצ (לעיתים אין להבדיל) מתעקש. רואים את זה בכל הדיונים. כשאתה בא ללא הרקע ההיסטורי הזה (הרכילותי משהו, בעיקר בפייסבוק) וללא הרקע האקדמאי המינימלי (למשל, ספרו של שטרית – תולדות המאבק המזרחי בישראל, יצא עכשיו גם באנגלית) קשה לי מאד לשכנע אותך בדיוק האמפירי של המונח. אתה גם נמצא באנגליה, לא ממש חווה את האווירה כאן. זהו עוד חסרון. (למען הסר ספק: אל תעז לחזור, רק אם אין לך ממש ברירה – סיכוי טוב שתיטרף דעתך).

        מנורה – פירוש פשט: הסמל של בית"ר י-ם. פירוש דרש: הטרור התודעתי שהפעילו הציונים-אשכנזים שערבבו בין אהבת ציון (הדתית ו\או המסורתית) לבין אהבת הציונות (לכאורה הלאומית ובעליל הלאומנית) ובין קהל שומרי אמוני ישראל לבין צהל שומרי אמוני מה שמכונה האינטרסים הבטחוניים של ישראל.

        ליניב, בקצרה. לתפיסתי אין לנו מספיק זמן לחכות עד שבעלי הפריוילגיה, כקולקטיב, לא כפרטים, ישתחררו מכבלי התודעה בה הם כלואים. בקונסטלציה הנוכחית זהו לופ אינסופי בו שכנעת אחד ויבואו עשרה במקומו (אנשים בני 18 המצביעים לראשונה, למשל). אתה מתפלפל איתי על דיני אדם שננשך ע"י כלב שוטה, האם ובאילו תנאים אפשר וצריך להצילו. כקולקטיב, לטעמי, אין לקולקטיב זה תקנה, וגם אם הייתה כזו, מבחינה מוסרית עלינו לדאוג לשאר היושבים בין הנהר לים, הם הקרבנות העיקריים. (שוב, כקולקטיב, לא כיחידים).
        כוונתי בדבריי למטפורה. הלא נחמדים והמעברה תופסים בתודעתם את האשכנזים של מרצ וחד"ש ממש כשם שהאשכנזים של מרצ וחד"ש תופסים בתודעתם את יאיר לפיד. אם זה מעניין אותך מדוע שאל אותם, אם לא, תמשיך להתווכח עם עצמך.

      • דרור BDS Says:

        עוד מאמר מצויין של עפרי אילני – הכושים הם אנשים שקטים בדרך כלל וסרים למשמעת
        https://haemori.wordpress.com/2012/02/03/uganda/

  37. מספר 666 Says:

    אחמידנג'אד אכן אמר פעם שהיהירות תפיל את המערב. בנתיים היהירות מפילה את איראן לאט אבל בביטחה.מדינה יהירה כל כך קשה למצוא על הגלובוס.ולמרות כל הדיבורים על פיקחות והתיחכום של האיראנים הרי דוגמאות נוספות מדיניות מטומטמת כמו שאלו צאצאיהם של מפתחי משחק השחמט הפעילו בעשרות השנים האחרונות קשה למצוא. . גם בודדו את עצמם באופן הרמטי מהעולם ועכשיו רק צפון קוריאה וראשי המיליציות בשאר אסאד ונסראללה הם ידידיהם.
    גם איש לא מאמין למילה אחת ויחידה שלהם בשום עניין .אם הם ישמיעו לשם שינוי איזה דברי אמת ייתייחסו אליהם אוטומטית כשקר נוסף.
    גם הרסו לחלוטין את הכלכלה שלהם שקורסת באיטיות אבל בביטחה עם העיצומים עליהם.
    ועכשיו הם בעימות הולך ומתעצם עם האיסלאם הסוני הקנאי שהם בטיפשותם חש/בו שיוכלו להנהיג וכעת הוא פונה כנגדם ולא ינוח ולא ישקוט עד שישמיד אותם.בעלי הברית הטבעיים שלהם הם סין והמערב.וגם ישראל .
    אבל הם כבר שרפו כל גשר אפשרי עם המערב.
    ואלה הקימו פעם בימי כורש אימפריה.לא יאמן.
    כנראה שהגנים של ממציאי השחמט נעלמו

    • דרור BDS Says:

      מר אשד הנכבד. הציטוטים אותם אני מביא אינם בהכרח הבעת תמיכה בכל מעשיו או דבריו של המצוטט. במקרה הנוכחי מדובר בשני משטרים, האיראני והציוני, אשר נלחמים באופן מובהק נגד העמים אותם הם מייצגים לכאורה, וזאת באמצעות דיכוי של עמים אחרים, במקרה זה העם הפלסטיני והעם הסורי.

      שיר חבר מסביר מדוע חוברים חברי ציר הרשע – רודני איראן, ארה"ב וישראל – יחדיו על מנת למחוק את העם הסורי מהמפה
      Israel's Syria Strategy to Weaken Hezbollah and Profit from Chaos

      Shir Hever: Israel can take advantage of weakened Syrian state to attack arms shipments headed to Lebanon; long grinding civil war in Syria said to be in Israel's interests
      http://therealnews.com/t2/index.php?option=com_content&task=view&id=31&Itemid=74&jumival=10171

      נברך את יוסוף אל קרדאווי על ביקורו בעזה הנצורה ונצא במחולות ובקריאות כל כלב יבוא יומו, כשהכוונה אינה חלילה לבני האדם אלא לכלבים המחכים בסבלנות כי "תומכי אסאד ייתפסו, ייענשו, בשרם ייטחן במטחנת בשר וייזרק לכלבים". (סוף ציטוט)

      • מספר 666 Says:

        כבר אמרתי במקום אחר שבו חזיתי בין הראשונים את כל האירועים שמתרחשים כעת בסוריה שהאינטרס של ישראל הוא לתמוך בשני הצדדים.
        כפי שכתבתי שם לפני חודשים":

        |אם על המערב לתקוף ולהפיל את המשטר ?
        לא.
        קודם כל זה לא יהיה דבר קל גם למדינות המערב להפיל את משטר אסד החמוש היטב היטב בכל כלי הגנה והתקפה ונשק כימי ואולי גם ביולוגי.
        שנית נניח שהיפלת את אסד גם אז רק ניכנסת לביצה עמוקה של גורמים עויינים זה לזה שיתקעו סכינים בגבו וישלחו מכוניות תופת כנגד כל גורם מערבי שיכנס לשם בטיפשותו .
        הבוץ בלבנון השכנה יהיה משחק ילדים לעומת זה.
        ואחרי שהיפלת את אסד מה אז? האם המשטר שיבוא במקומו יהיה טוב יותר ?
        ככל הנראה בכלל לא. יש לצפות למשטר סוני קנאי נקמני ורצחני.
        מה שכן אפשר לעשות עבור הסורים זה לסייע לנפגעיהם מכל צד.ובזה ישראל יכולה לסייע .אני קורא לשלטונות לסייע לנפגעים מסוריה מכל הצדדים הנלחמים ולטפל בהם בבתי חולים שלנו.
        .וזאת תוך ידיעה שלא תהיה שום הכרת טובה מצידו של אף אחד שם. .
        אבל לא להתערב במה שקורה שם מעבר לזה .שהסורים בעצמם יסדירו את עניניהם או שלא .אנחנו רק נסייע לנפגעיהם.
        vחשש של ישראל הוא שאם וכאשר יפול משטר אסאד בסוריה הוא שאיזור הגולן הסורי יהפך לאיזור חסר חוק כמו איזור סיני כיום שבו יצוצו גידולי אירגוני אל קעידה רצחנים כמו אלו שבעיראק ובסיני. הם יבצעו מתקפות בלתי פוסקות כנגד שטח ישראל.
        הפיתרון שאני מציע הוא להציב שם באיזור הגבול עם הגולן הסורי פליטים מסוריה ,עלאווים ודרוזים וגם אחרים לאלו יש חשבון דמים ארוך עם האל קאעידה וחבורת הרוצחים הגנוסיידים המסתתרים תחת השם הזה. הם ישמשו כשומרי גבול עבור ישראל כנגד אירגוני האל קאעידה.
        לדעתי זה לא דבר חכם רק לשבת ולחכות שהאל קאעידה יתקפו כי הם ישתפרו כל הזמן ככל שירכשו ניסיון. יש לצאת ולתקוף אותם בשטחם ללא הרף עד שמתי שהוא בעתיד הם יחוסלו סופית.
        במדיניות הזאת יש לדעתי לשלב ביחד עם צה"ל גם כוחות עלאווים ודרוזים שבמילא יהיו בעימות עם האיסלאם הגנוסיידי של האל קאעידה.
        לדעתי הטוב ביותר יהיה ליישב את הפליטים הללו באיזור הגולן הסורי כדי למנוע שהוא יהפך לשטח הפקר.
        הכוחות האלו גם יחזיקו משם בצבת את האיזורים הסוניים של דמשק וחאלב ביחד עם האיזורים העלאווים שבצד השני כדי לוודא שאם משתלט שם איסלאם סלפי גינוסיידי קיצוני הוא לא יהווה איום גדול מידי על האיזור. |
        .ראו עוד דיונים בנושא במאמר שלי שבו חזיתי את כל המתרחש כעת בסוריה לפני זמן רב.מאז רעיונותי כהתקבלו פחות או יותר בידי אלוף פיקוד צפון שחוזר עליהם שוב ושוב.
        העלאווים כי ימלכו :
        http://www.yekum.org/2012/02/%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9D-%D7%9B%D7%99-%D7%99%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%95-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%9B%D7%AA-%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA/

      • מיצי Says:

        מר 666 היקר, אני חוששת שאתה גזען. אתה רוצה "ליישב" פליטים סורים ברמת הגולן? ומה הם רוצים, במחילה? האינסטרומנטליזציה של עמי האזור בידי כל מיני מעצמות ומעצמות-בשאיפה חייבת להיפסק. אני מסכימה עם כל מילה שדרור כתב בעניין הזה.
        ואגב, נראה לי שיהיה לפחות מנומס מצידך לא לקרוא לעומדים בראש הדיקטטורה האיראנית "האיראנים". כמו שלא היית רוצה שיקראו לממשלת ישראל "הישראלים" (אני מקווה). מדובר בדיקטטורה צבאית, ששולטת גם בכל הסחר במדינה. האיראנים (עכשיו כן!) והאיראניות ניסו למרוד בממשל הזה ב- 2009, וראינו את התוצאות – סטודנטים ירויים ברחובות. הסנקציות רק מחזקות את משמרות המהפכה, ששולטות בשוק השחור, ומחלישות את האופוזיציה, כי קשה ללכת להפגין כשאין אוכל לילד.
        איראן לא נופלת מיהירות, איראן נופלת, בדיוק כמו ישראל, בגלל שליטים שמשתמשים בעמים שלהם כמקור לכח והכנסות במקום לדאוג להם, וכדי להסיח את דעתם מכך זקוקים לאוייב וכל מיני פרוייקטים גרנדיוזיים להגנה ממנו. איראן מדינה מוקפת אוייבים שכולם באמת שונאים (לא כמו את ישראל, באמת כמעט כולם), והמשטר משתמש היטב בפחד של האנשים שם ובתחושת ה"כולם נגדנו" שהוא מחדיר בהם, הן בתעמולה והן ביחסי החוץ שלו. נשמע מוכר?

  38. מספר 666 Says:

    המנהיגות הנוכחית באיראן היא ערמומית אבל מאוד לא חכמה כפי שמראה המצב הנוכחי שהם הביאו איליו את ארצם והוא מחמיר מיום ליום למרות ניסיונותיהם להעמיד פנים שהם מעצמה המאיימת על כל האיזור .ויש כמה עיתונאים אידיוטים בישראל שמאמינים להעמדת הפנים שלהם..
    המצב בשטח הוא ( אם כי בהחלט ייתכן שחמינאי עצמו אינו מודע לכך מאחר שיועציו משקרים לו ) שהטבעת או עניבת החנק סביב עיראן מתהדקת והולכת מידי יום ביומו.
    ולא רק בסוריה ששם מתים מידי יום אנשי חיזבללא ומשמרות המהפכה למאותיהם ובקרוב מאוד לאלפיהם. שם זה רק הכסף הקטן. המצב הגרוע באמת הוא בעיראק שהיא לכאורה מדינת חסות איראנית אבל שם בקרוב עלולה לפרוץ מלחמת אזרחים עם המיעוט הסוני ואז תהיה שם סוריה שנייה רק בקנה מידה ענק. מה יעשו האיראנים אז? ישלחו שוב את צבאותיהם להקזת דם נוספת?.הם הרי טובים באיומים כנגד המערב ,אבל לא בלחימה מתמשכת כנגד צבאות מתאבדים נחושים כפי שיש לסונים.
    מבחינתנו לטווח הקצר זה מה שאנו רוצים שיעשו לטווח הארוך אנחנו זקוקים להם ולשיתוף פעולה נגד הסונים הקנאיים .כך שבכל מקרה יש להביא להפלת המשטר המטורף שלהם כבר בעתיד הקרוב. לפני שכל הקזת הדם הזאת תתחולל באופן מאסיבי והאיראנים יפסיקו להיות שימושיים אפילו כבני ברית בגלל הנזק המונומנטלי שהם יחטפו שיהפוך אותם שוב לאומה מסתגרת בעצמה ומנותקת מהעולם כפי שהיו במאה שעברה.
    מה לעשות עם האיראנים
    http://www.yekum.org/2012/12/%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%9D/.
    הנה הצעה שלי מה אפשר לעשות עם האיראנים במכתב

  39. מספר 666 Says:

    מיצי היקרה .בבירור אינך יודעת את משמעות המילה "גזען " ומשתמשת בה כמילת ניבול פה ילדותית כדי לתקוף את כל מי שאינך מסכימה עימו דהיינו כל מי שאינו חושב כמוך הוא גזען ואז כולם גזענים .ואם כולם גזענים אז אף אחד אינו גזען . .אז קצת מידע שאינך יודעת :
    גזען הוא "העמדה, שלפיה, בקרב בני אדם מתקיים קשר בין מוצא ביולוגי (וסממנים גופניים המעידים על מוצא כזה) מחד, לבין תכונות אופי וכישורים קוגניטיביים מאידך. ברוב המקרים משתמעת מהגישה גם עליונותה של קבוצה אחת על האחרת, והיא משמשת צידוק למעשים ולהתבטאויות שעיקרם העדפה של קבוצה אחת על האחרת".
    גזען על פי ההגדרה הזאת הוא כותב המאמר שלמעלה שבבירור רואה קבוצה שכלפיה הוא משתמש במילת ניבול הפה המיוחדת לו "אשכנזי " כקבוצה מאיימת קונספירטיבית שהמאיימת על כל מה שיקר לקבוצה שהוא רואה את עצמו כמשתייך אליה ,אלו שלהם הוא נותן את הכינוי "מזרחיים". זוהי גזענות שכמוה אנו נתקלים מאז המאה ה-19 בכתבי "הוגים " כמו מאר ,,גובינו קלמו כצנלסון והכותב למעלה ששיך לשורותיהם.
    מובן שאין שום קשר בין העמדה הזאת ובין טענותי שהובאו למעלה שיש לתת לפליטים מסוריה אפשרות לבוא להתיישב בגולן הישראלי תמורת שירותים כלוחמים כנגד האל קעאידה מרצונם החופשי ..
    נזכיר שהגישה הזאת מקבילה לגבי הצעותי לגבי המהגרים מאפריקה שאותן אפשר למצוא במאמרי "מה לעשות עם המהגרים מאפריקה"http://www.yekum.org/2012/05/%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%94/
    כאמור למעלה אני סמך לציין שאלוף פיקוד צפון הביע תמיכה הולכת ומתחזקת ברעיונות האלו שלי לגבי הצורך להקים "גדר טובה " חדשה בגולן הסורי .הוא חוזר ואומר זאת בכל רעיון עימו .כמובן כרגע הוא נתקל בהתנגדות גדולה ,אבל אין דרך אחרת כפי שיתברר כבר בשנה הקרובה לפי הערכתי.

    • מיצי Says:

      מר אשד היקר. עצם העובדה שהחלטת שאתה יודע מה טוב בשביל פליטים מסוריה היא כבר גזענות. אבל למה שלא אפנה את הקוראת לציטוטים נבחרים מתוך הטקסט לו שמת לינק בתגובתך המלומדת (שבה כמובן לא התייחסת לאף אחת מהטענות שלי, חוץ מהטענה שאתה גזען. נראה שנעצרת אחרי שבע מלים בטקסט שלי):

      "כיום נהוג להתייחס למהגרים מאפריקה כבעיה שהולכת ומחמירה מעין סרטן שמתעצם בתוך החברה הישראלית .אני טוען שהם דווקא סוג של משאב ופיתרון אפשרי לכמה מבעיותינו לטווח הארוך . וזאת בתנאי ..שהמהגרים יועברו חינוך מקיף בשפה העברית ובתרבות העברית ,ידברו עברית יקראו בעברית ויחלמו בעברית ויראו את עצמם כחלק בלתי נפרד מהתרבות העברית הישראלית….
      "…מצד שני, אם נקבל אותם הם יתחילו להגיע בהמוניהם עד כדי פגיעה אנושה ברוב היהודי כאן, שכידוע נמצא בשלבי ירידה מתקדמים, יגרמו להורדה של שכר העובדים, הם ינוצלו כעבדים הם מהווים איום אלים על סביבתם מהויים מקור פשיעה אונס ווכו'…
      "…לדעתי המהגרים מאפריקה גם יתגלו לטווח הארוך ואולי הקצר כלוחמים טובים לעין ארוך מאשר הישראלים לבנבנים המומחים למחשבים למינהם שמצד שני יש להם בעיות שרק הולכות וגדלות של עודף משקל כושר גופני וכו'.
      בואו ניזכור דבר חשוב אחד ,הפליטים האלו מאפריקה הם במקרים רבים מומחים להישרדות בתנאים הקשים ביותר האפשריים. ואנשים כאלו הם שהופכים ללוחמים המעולים ביותר.כדאי לדעתי בהחלט לשלב אותם בצה"ל והם יהפכו לחלק חשוב ממנו.בדומה ליחידות היניצ'ארים של תורכיה עותמאנית או הממלוקים במצרים שהיו לוחמים ממוצא זר שהפכו לתורכים או למצרים בלב ובנפש ושימשו כחומת ביטחון עבור ארצות אלו ותרבותן.אבל כל זה יכול לעבוד רק עם אנשים אלו יקבלו עליהם בלב שלם ומרצונם החופשי את התרבות הישראלית העברית ויהפכו לחלק ממנה…
      "אני טוען שזה יהיה אפשרי להתמודד עם השיפור הדרמטי באיכויותיו של הלוחם האיסלאמי העתידי ושל המשטרים הגנוסידיים שעלולים לנצל אותו אם נדע לנצל את גלי המהגרים שמגיעים אלינו מאפריקה וממקומות אחרים.בעיני יש לראות את המהגרים מאפריקה לא כסכנה אלא כמשאב העומד לשירותנו ולשירות המשך שרידתה של האנושות אם נדע לנצל אותו כהלכה."

      בקיצור, סורים ואפריקאים יכולים להיות "סכנה" או "משאב". ישראלים, אגב הם "לבנבנים מומחים למחשבים" (מה עם השחרחרים? מומחים למה הם? סלילת כבישים?). בעיניי כולם – ישראלים, סורים, אפריקאים, איראנים, אשכנזים, מזרחים, ממלוקים וכל אלה שלא הזכרנו – הם פשוט בני אדם, וזה ההבדל. סחה שאתה בעד קבלת הפליטים האפריקאים, אבל אני חוששת שאתה עדיין גזען…

      • מספר 666 Says:

        מיצי היקרה את באמת לא מבינה מהי גזענות נכון ? הגזען שאותו עלייך לבקר הוא כותב המאמר כאן למעלה שמפיץ כאן את דיעותיו הגיזעניות באובססיה. אם את לא רוצה להיחשב גזענית כמוהו אני ממליץ לך לא להעלות על דל שפתייך יותר את מילות ניבול הפה מילות ,הקוד הגזעניות שהוא מפיץ..בעוד כמה שנים מיצי היקרה וזכרי זאת היטב זה לא יהיה יותר פוליטיקלי קורקט להשמיע אותן בחברה הגונה.ואם אינך מאמינה בכך אני ממליץ לך להיזכר מה קרה במערכת הבחירות האחרונה כשש"ס ניסו להפיץ רעיונות גזעניים שכמה שנים קודם לכן נחשבו לפוליטיקלי קורקטיים. הם לא שמו לב שהחברה ותרבות השתנו סביבם. עם יעשו זאת בבחירות הבאות הם כבר עלולים להיתבע לדין.
        וודאי שהסורים והשחורים הם בני אדם ואני אשמח לעזור להם רפואית ובמזון אבל אם הם רוצים להיחשב כאזרחים או בעלי ברית של המדינה כאן אז עליהם לתרום לה. וזאת בראש ובראשונה על ידי קבלה של תרבותה. אני אשמח לקבל כל שחור וכל מהגר שמקבל את שפתי ואת תרבותי אבל איני מעוניין בגטאות ענק של שחורים או סורים שמקפידים לשמור על תרבותם ושפתם הנבדלות. אם הם כאן והם רוצים להישאר כאן אז עליהם להיהפך לחלק ממני .ואני אשמח אז להיהפך לחלק מהם וללמוד מהם .דברים שונים.

      • ofrilany Says:

        אוקיי שמענו אותך.

  40. מספר 666 Says:

    והנה דבריו של האלוף יאיר גולן בראיון לישראל היום:http://www.israelhayom.co.il/article/80505
    "אחת הדרכים שאנחנו בוודאי לא יכולים להסיר מעל הפרק היא יצירת מרחב ביטחון בצד השני של הגבול, עם גורמים בני שיח שיהיה להם אינטרס לשתף איתנו פעולה נגד גורמים אחרים שמאיימים עליהם".
    במילים פשוטות, גדר טובה כמו שהיתה בדרום לבנון.
    "אפשר לומר הרבה דברים על החוויה הלבנונית. בסופו של דבר, בנוגע לעובדה שלא מעט לבנונים נהרגו עבור מדינת ישראל, איני חושב שיש מישהו בישראל שמלין על כך. אנחנו יכולים רק להלין על היחס שנתנו להם אחרי שיצאנו מלבנון. אבל בשורה התחתונה, זאת היתה כנראה אחת ההשקעות הביטחוניות היותר משתלמות של מדינת ישראל".
    מה הלקח?
    "שאם תיווצר ההזדמנות – והיא עוד לא נוצרה – אנחנו לא צריכים להסס. צריך לעשות את זה בשכל, באופן חשאי, מתוך בירור אמיתי של האינטרסים והבנת הצד השני. בסוג כזה של קשרים יש עליות ומורדות, יש אכזבות נוראיות ויש גם הצלחות, וצריך לגשת לזה באורך רוח".
    tאני מסכים. נכמובן ועד כמה שידוע לי בסיבוב הזה של מלחמת האזרחים בסוריה אני הראשון שביטא את הרעיונות האלו בכתב ובפירוט.ייתכן מאוד שרעיונות אלו בוטאו במקביל גם אצל המומחים של צה"ל בדוחות מסווגים אבל דעתי היא שגולן נתקל בהם גם אצלי.והם השאירו עליו את חותמם.

  41. מספר 666 Says:

    נוסיף על כך שבהתאם להצעות שהעליתי אלוף הפיקוד מקפיד לקבל לטיפול רפואי נפגעים מסוריה. זאת למרות התנגדות קשה בישראל שטוענת שאסור לנו להיות מזוהים עם צד כל שהוא במלחמת האזרחים. נכון. משום כך עלינו לטפל בנפגעים משני הצדדים ללא משוא פנים כל זמן שידוע שהללו לא היו מעורבים בפשעי מלחמה..מדוע בעצם ?הרי הלא תהיה הכרת טובה מאף אחד בצד הסורי ? התפיסה שלי היא שקודם כל העזרה ההומנית צריכה להיות ערך בפני עצמו גם ללא הכרת טובה כלשהיא מהצד(ים) השני.וחוץ מזה לטווח הארוך מי יודע ?אולי יקום בעתיד מישהו שיזכור זאת לטובה . מעבר לכך אני חושב שאם יבוא לכאן פליטים עלאוים יש לקבל אותם לגבולותינו וליישב אותם בכפר העלאווי בגולן שיהפך כתוצאה לעיר..לאחר מכן יש לישב אותם בגולן הסורי .לצד הדרוזים ולהפוך אותו לאיזור של מיעוטים.

  42. mafyahu Says:

    לק.א.
    יופי שאתה מתפרץ, אבל למה לא עם דברים של טעם? מה זה הקשקוש הזה על הכיבוש הכיבושי? בוודאי שהארץ נכבשה. עוד בשנת 1400 לפני הספירה היא נכבשה על ידי עמנו, כ-2,000 שנה לפני שכבשו אותה הערבים, אגב. ויוון לא נכבשה על ידי השבטים הדוריים? ומה עם איטליה? ופרס, שהאריים שהגיחו ממזרח כבשו אותה מידי העילמים? ואנגליה שלך לא נכבשה על ידי הסקסונים הטבטוניים, שגם סיפקו לה לימים בית מלוכה מהנובר שבגרמניה שמתפנן שם עד היום? זה לא מפריע לך? אתה פעיל בתנועה האנטי-מלוכנית שם? וארה"ב לא נכבשה על ידי הלבנים מאירופה? ולמה התרחש הכיבוש של 48, כשישראל, מצרים וירדן התחלקו בפלשתין? האם לא בגלל המעצמות הקולוניאליסטיות שתמכו בערבים, וחמדנות-היתר ותאוות הרצח של הנתמכים? שלא לומר האנטישמיות, שכפי שמספרים לך פה, הופעלה גם נגד היהודים בארצות מושבם בין הערבים? ומידי מי נכבשו הגדה והרצועה ב-1967? לא מידי הכובשים? ומי כלל אינו מנסה, בינתיים, להשתחרר מהכיבוש הישראלי עד עצם היום הזה, אם לא הפלשתינים עצמם, שמסרבים לכל מו"מ בכל מיני תירוצים מההפטרה?

    • נטליה Says:

      הבעיה ב-48, גם אם לא גירשו (וגירשו גם גירשו), זה שלא נתנו להם לחזור.

      http://intellectualdouchbag.wordpress.com/2011/07/30/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94-1949/#comments

      הבעיה ב-67, לא משנה איך קוראים לזה, היא שלא נותנים אזרחות ובו בזמן ממלאים את השטח באזרחים ובפרקליטים צבאיים (ולכן אפרטהייד, ולכן חרם מוצדק, שבמהרה בימינו אמן יתרחב ויתעצם, הדבר היחיד שמחזיק אותי).

      ולכן לא משנה מה הפלסטינים רוצים או לא רוצים, מסרבים או לא מסרבים, אנחנו פושעים בכל יום ובכל שעה במשך 65 שנה. העולם הפוליטי הוא לא תוכנית כבקשתך . אתה לא יכול לבצע פשעים עד שהצד השני יתיישר לפי איזה אופן אופטימלי לשיטת הנהגתנו הנוכחית. פשוט להפסיק לפשוע.

      • mafyahu Says:

        נטליה,
        מציע לך לקרוא פעם את מגילת זכויות האדם של האו"ם. הזכות הראשונה, ולא במקרה, היא הזכות לחיים. עוד לפני חופש הביטוי וחופש ההתארגנות, או זכות השיבה. כל עניינה של היהדות הוא הזכות לחיים: "וחיית בה". הציווי הראשון במקרה של מלחמה: "הקם להורגך השכם להרגו." מי שבאו להרגנו ב-1948 ואחר כך ב-1967 כשקריאות "איטבח אל יאהוד" בפיהם, איזה זכויות מוקנות להם על ידי תורת מוסר תקיפה כלשהי?
        את מקווה לחרם ש"במהרה בימינו אמן יתרחב ויתעצם" כי את שטופה בשנאה עמוקה לעם היהודי היושב פה. השנאה היא הדבר היחיד שמחזיק אותך על פי עדותך, שאני בהחלט סומך עליה. היא ניכרת בכל ביטוי נואל ובכל טיעון שקרי שאת משתמשת בהם. אני מצדי מקווה שהפלשתינים יתעשתו וייכנסו במהרה בימינו למו"מ שיביא לכינונה של מדינתם העצמאית, שתחייה ותשגשג לצד מדינתנו שלנו. זה מה שמחזיק אותי.

      • נטליה Says:

        לא ידעתי שאנחנו כובשים ומתנחלים בגלל "הזכות לחיים". וואלה לא ידעתי. דבר חדש.

  43. מספר 666 Says:

    ב-48 גירשו אכן. ואיש לא העלה על דעתו לקבל אותם חזרה בהתאם למדיניות שהייתה מקובלת אז בכל העולם של חילופי אוכלוסין ו"טיהורים אתניים ". דברים כאלו בוצעו אז בפולין שביחד עם הרוסים סילקו ובצדק גמור מבחינתם את כל הגרמנים מאיזורי פולין שהיו לשעבר גרמניה.בצ'כיה שסילקה ובצדק את כל אלפי הגרמנים שהיו בתחומה ושהראו את עצמם ככוח עויין לצ'כים בין הודו לפקיסאטן שגירשו אלפים ומליונים בני דת אחרת וכו'. ההיגיון הפשוט של מנהיגי המדינה היה שאין להעלות על הדעת לקבל בחזרה אלפים ומליונים שעלולים להתגלות כפי שכבר התגלו ככוח עויין וחתרני.
    האמת ?איני בטוח שהם טעו.
    היום יש התנגדות עמוקה לטיהורים אתניים כאלו ,אבל הם היו הנורמה בשנות הארבעים.
    עם זאת …לאור מה שקורה בסוריה ,ייתכן מאוד שבסופו של דבר יקומו שם מחוזות שיעברו טיהורים אתניים כאלה במכוון וייתכן שכל התהליך הזה יחזור על עצמו.

  44. מספר 666 Says:

    מאיר עוזיאל פירסם רשימהנחמדה מאוד במעריב בשבוע שעבר. אבל מעבר לזה שזאת רשימה חמודה אני חושד שהוא מריח משהו מהסלידה המתעצמת מכל מילות הגנאי העדתיות השונות ורומז על כך בבירור .
    והנה הרשימה :"הכסף הורס כל דבר יפה. בגלל הכסף (המשוררים על שטרות הכסף) עלה שוב למעלה הנושא העדתי, ושוב שמעתי את הביטויים מרוקני, תימני, עירקי או בולגרי, כשכל אחד מהם מתייחס בעצם ל"יהודי מרוקני", "יהודי תימני" וכדומה.

    הקיצור הזה איננו סתם קיצור, הוא שיבוש גדול. יהודי פולני איננו פולני, בדיחות על פולניות אינן על פולניות אלא על יהודיות פולניות (והן תמיד בדיחות גרועות). יהודי מרוקני איננו מרוקני ואיננו ערבי, הוא יהודי מרוקני. תייר זר, לו ישמע, יחשוב שבאמת גרים בישראל מרוקנים.
    במצב לשוני מסורס ומסרס כזה גוברת הערכתי למילה אחת: יקה. "
    נחמד מאיר .אם כי אני עצמי לא סובל גם את המילה "יקה".

    יקה היא מילה שפירושה כידוע לכל: יהודי מגרמניה. לא "גרמני", אלא יקה, שפירושו מובהק: יהודי שחי בעבר בגלות גרמניה. בעברית ובארץ יהודי כזה יכונה תמיד יקה, לא משנה כמה מתבולל בין הגרמנים הוא היה (בטח יותר מהיהודים הפולנים בין הפולנים).

    כך זה צריך להיות גם בכינויי שאר העדות. יקה הוא המושג היחיד המציין יהודי בן ארץ מסוימת, ולכן עלינו לאמץ את העיקרון הזה. במקום לומר יהודי פולני נאמר פֶּקֶה, במקום יהודי עירקי עֶקֶה, במקום יהודי רוסי רֶקֶה וכן הלאה.

    לא כל כך מוצלח, לצערי. קצת מאוחר בלילה עכשיו, והדד ליין קרוב, לכן לא אתחיל להציע בעצמי שם חדש לכל עדה. אני רק מקווה שבמהרה יימצא שם כזה וייקלט, ולא ישמעו אצלנו עוד את המשפט: "מפני שהמשורר הוא מרוקני הוא לא על שטר של כסף", אלא משפט נכון יותר ומדויק יותר: "מפני שהמשורר (וכאן המילה שתציין יהודי מרוקני, או המילה שתציין יהודי תימני), הוא לא על שטר, אבל אל דאגה – הבן שלו יהיה".

    פינת השלולית

  45. מספר 666 Says:

    נחמד מאוד מאיר ,אני עצמי לא סובל גם את המילה "יקה".אבל נניח לזה.

  46. מספר 666 Says:

    מאמר מעניין מאוד הופיע בעיתון "הארץ " בשם "דבור עומר :גבורה שנויה במחלוקת " http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-1.2018025על הסופרת המנוחה דבורה עומר.
    המחמרת תמר רותם ( או העורך שלה ) שואלת :"האם הסופרת שכבשה דורות של ילדים סיפרה את הסיפור הישראלי, כפי שספדו לה בשבוע שעבר – או את הסיפור הישראלי כפי שהיה רוצה להיות, ומזווית אשכנזית מדי?"
    הטענות שמובאות במאמר הן אוויליות.
    רותם כותבת :"בקריאה מחודשת, החדרת האתוסים הלאומיים בספריה של עומר צורמת במיוחד ב"צוללים קדימה" ו"על הגובה". הגיבורים בספרים, שהתפרסמו בתחילת שנות ה-70 ומזכירים את הסוגה של רומן חניכה, הם עולים חדשים: רומיה התימנייה נהפכת לרמה, טבול ממרוקו – לשחר. הם זוכים להתקבל לחברה הישראלית תוך מחיקת שמותיהם והזהות המזרחית שלהם. סופו הטוב של הסיפור הוא התקבלותם, הוא ליחידה סודית בשייטת והיא לחברת אל על כדיילת, ונישואיהם לאשכנזים, בני קיבוץ."
    ולמה שהם לא ישנו את שמותיהם ? באותה התקופה רוב האנשים מזרח תיכונים ואירופיים שינו את שמותיהם כדי שיתאימו לארץ החדשה ולתרבותם .ובדרך כלל השמות החדשים היו יותר יפים מהישנים שחלקם נקבעו בידי פקידי שלטון 100 שנה קודם לכן.
    למה זה בדיוק "צורם" שהם נישאים ל"אשכנזיים בני קיבוץ" ? האם המחברת רואה בזה גיזענות שבני עדות שונות מתחתנים זה בזה ? האם היא חושבת בדומה לחרדים שהעדות השונות צריכות להישאר מופרדות לחלוטין ?
    לי הטענה הזאת נראית כגזענות.

    מובאים שם טענותיו של פעיל הזהות המזרחית עמוס נוי שטוען שניתן למצוא אצל עומר "נקודות עיוורן אשכנזיות ".האומנם ?בואו ננתח את טענותיו:
    "זה סוג של ספרות נרקיסיסטית. יש בה פטרונות. ברור שהיא מתארת עולם של ישראל של תנועות הפועלים, תמונת עולם אשכנזית קיבוצניקית". נקודת העיוורון היא בבחירה מי מוצג ומי לא מוצג בסיפור, אומר נוי, שכותב דוקטורט על האינטליגנציה היהודית המזרחית בירושלים בשלהי התקופה העותמנית. "אם אתה מסתכל על ‘הבכור לבית אב”י’ כעל מסמך היסטורי, אליעזר בן יהודה הוא משכיל חילוני שמגיע לירושלים, העיר החשוכה והחרדית. אבל במציאות זה לא היה כך. האינטליגנציה הספרדית בעיר דיברה עברית ולמדה עברית של חול. אליעזר בן יהודה לא החייה שפה, אלא הפך אותה ליום-יומית. בעיר חיו נסים בכר מאליאנס, דוד ילין ועוד אישים ידועים ממקימי ועד הלשון. היו רשתות שהוא התחבר אליהן בטבעיות. והתפישה שלו היתה לחדש מלים על יסוד הערבית. הוא כתב ‘היום ראיתי את היהודי החדש’ על תימני שראה. הוא חזה רנסנס. הריב של חייו היה דווקא עם אודסה, עם ביאליק ועגנון, ולא עם החרדים. הסיפור של ‘הבכור לבית אב”י’ הוא לא הסיפור הנכון".

    אז מה כן הסיפור הנכון ? דבורה עומר באה לספר סיפור דרמטי של אדם שנאבק עם החברה סביבו כדי להפוך שפה שבה משתמשים רק כשפת קודש לשפה יום יומית.זאת דרמה.בחברה של היהודים ממוצא מזרח אירופאי שבה הוא חי דיברו ביידיש והשימוש בעברית למטרות יום יום היה בגדר אסור אם כי היו יוצאי דופן . הוא נאבק כדי לשנות זאת .למה אסור לה לספר את הסיפור הזה? כי הגיבור הוא ממוצא מזרח אירופאי? זאת לא סיבה מספיק טובה לא לספר אותו.
    בסיפור של היהודים ממוצא דרום אירופאי שדיברו כבר בעברית אין שום דרמה ,הם לא נאבקו באף אחד ורק מומחים יטרחו לקרוא את הסיפור שלהם בנושא או לכתוב אותו. עם דבורה עומר הייתה כותבת את הסיפור שלהם עבור ילדים הוא לא היה זוכה לכל הצלחה.
    עוד ציטוט :
    "ב”שרה גיבורת ניל”י” אין זכר למזרחים, מציין נוי, אם כי בפועל "לאהרן אהרונסון היו קשרים מצוינים עם דוד ילין, שהיה האינטלקטואל המרכזי של התקופה ושפת האם שלו היתה לדינו. אין בספר שום אזכור לכך שדיברו לדינו בארץ. אין תימנים, למרות נוכחותם בתקופה הזאת בכל מושבה בארץ". "

    מן הסתם בני משפחת אהרונסון היכירו את דויד ילין שאיני בטוח כלל שהיה האינטלקטואל המרכזי של התקופה .זה כנראה חידוש של נוי.הוא היה אחד האינטלקטואלים הבולטים של התקופה. הם היכירו עוד עשרות רבות של אישים חלקם ממוצא מזרח אירופאי וחלקם ממוצא דרום אירופאי וחלקם ממוצא מזרח תיכוני .גם הם לא ניכנסו לסיפור.יש כמות מוגבלת של דמויות שאפשר להכניס לסיפור ללא קשר למוצאם ,וסופר מיקצועי מכניס דמויות לסיפור רק עם הם תורמים משהו לדרמה.לא ברור לי במה ילין היה תורם לדרמה של הסיפור.התימנים היו נוכחים במושבות .אז מה ? האם הם היו קשורים לסיפור של ניל"י ? לא ידוע לי שהיה יהודי ממוצא תימני שהיה קשור באיזו שהיא צורה לפרשה. לסופרת היה מספר מוגבל של עמודים והיא לא יכלה לאזכר את בני כל העדות כפי שרוצה נוי.מבחינתה זה לא היה רלבנטי שהרי הם לא "אשכנזים " ולא "ספרדים " ולא "תימנים" אלא הם כולם "עברים".
    הוא מוסיף שבמציאות ניל”י לא תרמה שום דבר לסיום מלחמת העולם. “זה קוריוז של חסמב”ה שעלה בחיי אדם. הם לא העבירו ידיעות חשובות. בתוך הסיפור עם הנקודה העיוורת עומר אמנם תיארה קשיים בצורה תלת-ממדית, אבל זהו רומן היסטורי שבוחר מה לשכוח”.
    אז ? איך זה קשור לבעיה העדתית שנוי תוקף עליה ?זה שניל"י נכשלו זה לא אומר שלא צריך היה לכתוב עליהם רומן .נוי כנראה אינו מודע לעובדה שדווקא הכשלונות הם אלו שנותנים את הסיפורים הדרמטיים ביותר ולא ההצלחות.
    ציטוט נוסף:
    "גם “אהבת איתמר” פרי עטה בעייתי בעיניו מבחינה זו. הפוליטיקה של איתמר בן אב”י, שהתאהב בלאה אבושדיד, היתה מזרחית, מציין נוי. “‘מזרחים אנו מזרחים נהיה’, הוא כותב. הוא מתכוון, האוריינטציה שלי מזרחית. בשבילו זה לא עניין אתני אלא בחירה תרבותית פוליטית. אבל הפן הזה לא נמצא ב’אהבת איתמר’. איתמר מוצג כגיבור רומנטי, כמו ברומן צרפתי. עומר מעבירה את התקופה בתוך מסננת רצינית, שמשאירה מחוץ לסיפור הרבה אנשים, מאז ועד המעברות. אין אחרים, אין ערבים, אין אליטה מזרחית, שהיתה נוכחת מאוד בתקופת העלייה השנייה. היא מספרת את מה שההיסטוריה הרשמית מספרת לנו על יישוב ישן מול יישוב חדש".
    לא ברור לי מה נוי רוצה לאמר כאן.שעומר לא הייתה צריכה לספר את הסיפור של הנישואין של המזרח אירופאי בן אבי למזרח תיכונית אבושדיד ?

  47. מספר 666 Says:

    לדיון רציני על חייה ויצירתה של דבורה עומר ראו כאן :
    שירת דבורה :פרידה סופית מדבורה עומר.
    http://no666.wordpress.com/2013/05/16/%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%93%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a2%d7%95%d7%9e%d7%a8/

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: