מדינת ערוץ 2

by

בועז לוין

עלייתו של יאיר לפיד זוכה בימים אלו לאי אלו פרשנויות. רובן מתמקדות בשאלת מליון הדולר: כשהעם אומר מרכז, למה הוא מתכוון? הפרשנים מנסים לקרוא מבעד לבלוריתו הכסופה והמוקפדת של המקרר של המדינה – העם אמנם בחר מרכז, אך המציאות, אבוי, דורשת החלטות שנמדדות במונחים של ימין ושל שמאל. בשלב זה מדובר לרוב בספקולציות ולא יותר, שערכן שקול לקריאה בתה: האם הצהרות העבר מעידות על עמדות ההווה? סימפטום נאום בר-אילן הוא כנראה העדות המוחצת ביותר לכך שהמילה "מצע" הפכה זה מכבר לכלי טקטי לכל היותר, מציאות מקיווליסטית שמייתרת את עבודתם של הפרשנים הפוליטיים (שהם שייריו של עידן אידיאולגי) כמעט לחלוטין. או לחלופין, כיוון שכל תוכן אידיאולוגי התאייד מהשיח הפוליטי הרווח, כל שנותר לנו לעשות זה להתענג על טוריהם הפרשניים של יוסי ורטר ודומיו שמציעים סימולציה (בהיעדר מילה טוב יותר, לא רוצה להשמע כמו בודריאר), או צל חיוור, של הפוליטי.

בכל אופן, לא זו הפרשנות שארצה להציע. מה שנדמה לי מעניין בתוצאות הבחירות הללו, לפחות בשלב זה, זה האופן בו הן משקפות תמורת עומק שעברה החברה הישראלית בעשורים האחרונים. למעשה, ארצה לטעון (וכמובן שזו טענה ספקולטיבית למדי), שבחירתו של יאיר לפיד היא שיאו של תהליך מתמשך לקראת תקומתה של מדינת ערוץ 2.

לידתה של אומה

זרעי לידתו של ערוץ 2 טמונים, באופן סימפטומטי למדי, במהפכה החברתית-פוליטית שקדמה לו: מהפכת 77 שסימנה את עלייתו של הימין הפוליטי והכלכלי ושקיעתה של מפא"י. כך, כבכל טרגדיה טובה, ניתן לומר שהליכוד, והעומד בראשו, משמשים כאב הרוחני של אותו בן סורר שבבוא היום יביא לנפילתם. ב-78 הממשלה בראשות בגין הקימה ועדה לבדיקת סוגיית ההקמה של ערוץ טלוויזיה נוסף. באותה שנה הוחלט גם על מעבר מהלירה לשקל. העשור שחלף מאז היה מטלטל עבור הכלכלה הישראלית, אשר חוותה היפר אינפלציה שבשיאה היה ערכו של השקל כ-1500 שקלים לדולר. השקל החדש הושק בינואר 1986 וכמעט במקביל עלו לאוויר שידוריו הניסיוניים של הערוץ השני. בחודשיו הראשונים הוגבלו שידורי הערוץ למספר שעות ביום. תחילת עלייתו של הערוץ, חדירתו הראשונית אל לב הקונסנזוס הישראלי, התרחשו רק כשנה מאוחר יותר. ב-87, בעת שעובדי הערוץ הראשון שבתו למען שיפור תנאיהם, קיבל הערוץ השני אישור להרחיב את שידוריו ובהמשך אף לשדר בתדרים של רשות השידור. כך, לידתו של הערוץ השני תווכה על ידי שני אירועים מכוננים בהיסטוריה הקצרה של החברה הישראלית: חדירתו של השקל החדש וחלחולה של מדיניות ההפרטה (הן מצד ממשלות הימין, והן על ידי מה שכונה לאורך השנים "שמאל"), וערעורה של הגמונית מפא"י שלוותה בפרימתם של רבים מהנרטיבים הציוניים שביססו אותה.

אירוע מכונן שלישי, עליו כבר ניתן לומר שהיה תוצר של פרדיגמת ערוץ 2 לא פחות משכונן אותה, הוא רצח רבין. דבריו של אהרון (אהרל'ה) ברנע באותו הערב, שקשרו באופן הדוק בין האירוע לבין הדיווח עליו, הפכו עם השנים לחלק מהקאנון התרבותי הישראלי, כמו גם מנגינת agnus dei של באך שהתנגנה לה בערוץ 2 כליווי לתמונות מחיי רבין. על אף שמקור הערוץ בעלייתו של הליכוד, רצח רבין – ראש ממשלת השמאל – וסיקורו, סימנו את תחילת עלייתה של הגמוניית ערוץ 2 ונספחיה, את המצאתו של הצופה החדש שלצורך העניין נקרא לו "הישראלי", ואת גילומה של אותה ישות פוליטית מסתורית וחמקמקה המכונה "המרכז הפוליטי". לא ארחיב כאן על השינויים השונים שעברה החברה הישראלית (עלייתה של תרבות המקומנים, האינתיפאדה הראשונה, אוסלו וקמפ דיווד) ועל הגורמים הרבים שאחראים להם, אך מומלץ לקרוא את מאמרו של חברי האמן אדם קפלן שעוסק בנושא בהרחבה. כפי שקפלן כותב, בעקבות גדי טאוב, "אותו דור, כמבטא את שיא תקופת המיאוס במאפיינים הביטחוניסטים הישראליים, דורש משהו אחר מהטון החונק של צבא וחדשות, משהו קליל יותר ומחייב פחות" – “מרוב ניתוק נוצר צמא לישראליות".

שנות התשעים הארוכות

מאז חלפו להם כמעט שני עשורים והדור שינק את תכני טלעד, קשת ורשת וקרא את טוריו של לפיד במקומונים (של מעריב) ולאחר מכן בידיעות, הגיע סופסוף לבשלות. לפיד מזקק במובנים רבים את עיקרי התהליך הזה. שאלתו הנצחית "מהו ישראלי בעיניך" שהפכה מזמן לפרודיה של עצמה, היא כמובן שאלה פרפורמטיבית לא פחות מאנליטית, שהופכת את הישראלי לכזה, שאוצרת את תוכנו ומורה עליו. אם להיעזר במונחים תיאורטיים הרי שהשאלה מגלמת אסטרטגיה מחוכמת יותר של מה שלואי אלתוסר כינה "אינטרפלציה" – כינון הסוביקט הפוליטי על ידי מנגנוני השלטון והאידיאולוגיה.

אז מהו הישראלי החדש בעינינו? בראיון שערך ב"עובדה" מגדיר לפיד את הישראלי החדש על דרך השלילה ושוב בצורה מחוכמת למדי "אנחנו מצפים מהפוליטיקאים שלנו שיהיו משעממים, שתהיה להם ביוגרפיה נכונה. נגיד לנתניהו יש ביוגרפיה מצוינת שכוללת שירות בסיירת מטכ"ל, אוניברסיטה מצוינת באמריקה (…) אצלי זה לא ככה". אצלו זה לא ככה, משמע, בעצם, זה לא מה שאנחנו מצפים מפוליטיקאים. אלו שהם "ככה" הם אותם פוליטיקאים שמעוררים כיום אנטגוניזם בחלק רחב מהציבור הישראלי, הם שיירי הפרדיגמה הישנה. המשפט הזה גם רומז על ההבדל התהומי שקיים בין בנט ללפיד. רבים מהפרשנים נוטים לאחד את הזוג לכדי תופעה חדשה יחידה – פוליטיקאים צעירים ומבטיחים שמתבססים על רשתות חברתיות וכו' – אך למעשה, לא כך הדבר. על קהל היעד של בנט לא ארחיב אך ניתן לומר, כפי שיוסי ורטר כתב, שבנט הוא תוצר ישיר של "מדינת נתניהו"; הוא מייצג פוליטיקה שאולי מדברת אל קהלו הדתי-לאומי, אך משחזרת דפוסים שאותו "ישראלי ממורכז" זנח.

מספיקה בחינה קצרה של הביוגרפיה של הזוג בנט את לפיד תוך התמקדות בשירותם הצבאי שהיה ונותר, לצערנו, נייר הלקמוס של החברה הישראלית: בנט הוא מטכ"ליסט והייטקיסט מהזן הביביאי, ואילו לפיד‫ הוא זן חדש "אקלקטי יותר" כפי שהגדיר זאת בעצמו. אך למעשה אין טיפת אקלקטיות ב-cv שלו. מדובר בז'אנר, אמנם חדש יחסית, אך מוכר היטב לכל ילידי שנות השמונים ומעלה. לפיד שירת ב"מחנה" ולאחר מכן עבר לכתיבה במקומונים, עיתונים ועבודה בטלוויזיה. אלו הן פני האליטה החדשה, שמעדיפה לשלוח את ילדי המעמדות הנמוכים לחזית, בעוד היא מכשירה את ילדיה – באמצעות יחידות עלית תקשורתיות ודיגיטליות (דו"צ, 8200, במחנה וכו') – למעבר חלק אל תוך כלכלת האינפורמציה החדשה (גל כץ כתב על זה פעם תחת הכותרת החיילים של רמת החי"ל).‬ אין עדות טובה יותר לכך מאשר גיוסו של היורש, יאיר נתניהו, לדובר צה"ל (לאחרונה אבנר רואיין גם הוא בדרך לדו”צ). בנוסף, רבים כבר הפנו את תשומת הלב לעובדה שמספר חסר תקדים של עיתונאים לשעבר עתידים להצטרף לכנסת – תסמין נוסף לשינוי התודעתי שחל: מביטחוניסטים לעיתוניסטים. אך זוהי גם פרדיגמה אזרחית יותר, שהאידיאלים שלה, כמו ה-cv (והשאיפות שמאחורי קורות החיים, השורה התחתונה), שונים באופן מהותי מאלו של קודמיהם. ניתן לומר, בהיסוס, שזו פרדיגמה אזרחית-בורגנית יותר. החלטתו של לפיד לעבור מב.מ.וו לג'יפ קולעת לטעם של קהל היעד שלו. דור של יאפים עם ג'יפים שסופסוף תופס את המושכות (יושב מול ההגה). דור פרגמטי, אבל לא פחות נצלני או גזעני מקודמיו.

עדות נוספות לחילופי הפרדיגמה המתרחשים מתחת לאפנו ניתן למצוא בתכניתו של בנק ישראל להחליף את המטבע פעם נוספת ולקרוא לו "שקל ישראלי" (והמקהלה שואלת “מהו ישראלי בעיניך?”). כפי שטוען דני גטווין, הפעם חילופי המטבע אינם באים בתגובה למשבר כלכלי, אלא כניסיון ייצוב פוליטי-אידיאולוגי, צעד מנע נגד חזרתן של המחאות החברתיות של הקיץ שעבר. ‬

לאור כל הנאמר לעיל, אם יש מסקנה מתבקשת הרי היא שעלייתו של לפיד לשלטון היא תופעה אנטי-מהפכנית מובהקת. לפיד, כמו המטבע החדש וכמו הישראלי המיתי המלווה אותו, הם תופעות שצמחו מתוך המעבר לכלכלת שוק דורסנית ושתפקידם לשמור על אותו סטטוס קוו חדש שנוצר עמם. באופן אירוני למדי, הצבעות המחאה נותבו בדיוק אל עבר אותו כוח שגויס להיאבק בה (במחאה) ולשמור על האינטרסים נגדם היא פנתה. מובן שגם המחאה עצמה היתה לתופעה רבת פנים, ולפיד הוא אכן ביטוי אותנטי ומהימן לפן אחד מתוכם, אך בכל זאת ניתן לשער שלא לכך פללו (לפחות באופן מודע) רבים ממצבעיו.

כיצד תראה ישראל של הישראלי? האם תדמה לערוץ שתיים הניסיוני, או שמא לרוני דניאל? כיצד הממלכתיות ההומוגנית שמייצג ערוץ שתיים תתמודד עם אתגרים חיצוניים וסתירות פנימיות? האם הנטייה לפרגמטיות והיחלשותו של השיח הבטחוני יגברו על הגזענות המובנת והנצלנות המעמדית?

כל זאת ועוד נגלה בפרדיגמה הבאה. היא כבר כאן.

*

דימויים: שתי עבודות וידאו של אדם קפלן.

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , ,

16 תגובות to “מדינת ערוץ 2”

  1. yaniv Says:

    Now it's all very nice and all (really – it is very nice, this is NOT a cynical response), but recall the fact that Olmert was also a reporter of BAMAHANE. So what do you make out of that? Did Olmert prefigure the Arutz 2 State? This is, in fact, not such an implausible possibility: remember that Olmert was a very good friend of Lapid the father, and one of the closer advisors to Lapid junior. Also, comes to mind Olmert's vision of Israel in his election interview in 2006: Israel should be a state that is FUN to live in – an apt Arutz 2 vision of the State indeed. But still, it seems that your thesis it lacking something more elementary.

    The fact that Lapid's election is not revolutionary is very true, but it doesn't justify addressing it as reflecting תמורת עומק that are described as "the rise of Arutz 2 State" (which is, in fact, a rather revolutionary thing in itself). Moreover, you say –
    ניתן לומר שהליכוד, והעומד בראשו, משמשים כאב הרוחני של אותו בן סורר שבבוא היום יביא לנפילתם. –
    but in fact, Lapid does not bring their demise, he actually strenthens the Likud government / regime.

    Some other half-random thoughts:
    * Kaplan's videos are very good. Amusing as well. They would make perfect scenes of the החמישייה הקאמרית.

    * I must admit, with all good will, I can't see how this article differs much from other bemoans of the decline of the Ashkenazi hegemony / אחוס"לים.
    Like others, it too starts with 1977 elections (at least not with 67), and the final straw is Rabin's assasination. Yes, it goes through 1985, but in this sense it is truly an אחוס"ל bemoan – where ס stands for socialist.

    * Thanks for the link about the plan to rename the Shekel. Had no idea about it. And in the link there are also the bright explenations of sociologist Oz Almog: לדברי הסוציולוג פרופ' עוז אלמוג מאוניברסיטת חיפה, העובדה שבאופן היסטורי ישראל לא מסוגלת לשמור על שם המטבע שלה למשך יותר משני עשורים ברציפות קשורה לאופיה חסר המנוח של התרבות הישראלית.
    Indeed,
    סוציולוגיה בשקל. שקל ישראלי.

    • בועז.ל Says:

      Hi Yaniv,
      Thanks for your thoughtful response.
      So first of all, as I wrote, the text is quite speculative and very concise, meaning it lacks some detail (both empirical and narratorial). But as for Olmert, that actually makes perfect sense to me. Paradigm shifts are never absolute, there are intermediary phases and times of congruence; Olmert, in other words, might have served as a precursor of sorts. Moreover, I wrote about the gradual invention of the Israeli "centre", Olmert, even Sharon, are part of this story.
      Regarding the question of whether Lapid strengthens or weakens Bibi an the Likud: I would venture to say that he might strengthen them in the short run (not sure about that though) but in the long run, we are talking about two different trajectories, one of which seems to be rising and the other falling, or fading. And this also relates to my claim that we are witnessing a profound change, which is counter-revolutionary, but still a change.
      I tried to sketch a different narrative then the usual demise of the achsulim while using the same dates. Within my chronology the rise of the Likud is a second phase, which is now being negated. in other words, we are beyond the Achsul. Intuitively I would also say Lapid is more about class interest then race, but i'm entering dangerous waters here…..

      I'm not sure why I answered in English…not very convenient.

      And Yes, Adam's work is great.

  2. דרול Says:

    אני סבור שנימהרת לגלות את אמריקה אצלך באמבטיה.
    לכל חברה ישנו מוקד כוח, או מספר מוקדי כוח וכל הסיפור של האליטה מתבטא במידה רבה בשליטה במוקדי הכוח האלו.

    במדינת ישראל יש כמה מוקדי כוח, ישנם בעלי הון, ישנם גנרלים וגנרלים לשעבר, יש את בג"צ וכן הלאה.

    המוקד היחיד לדעתי, שדורש רמה אפסית של השקעה, הוא אמצעי התקשורת הראשיים. תפקיד משמעותי ב"הארץ" או ב"ידיעות" או בערוץ 2, אינם דורשים תואר שלישי במשפטים, או קורס מג"דים, או מטוס פרטי , לכן הפרוטקציוניזם ימצא את עצמו מתמקד דווקא בכבישת עמדות בתקשורת.

    משל למה הדבר דומה?
    רופא מנתח ונהג רכבת, מרוויחים אותו הדבר וגם עובדים אותו הדבר, בערך.
    אבל רופא מנתח הוא עמדה שיש צורך בשנים של מאמץ ובהישגים עצומים כדי להגיע אליה.
    לעומת זו נהג רכבת יכול להסתפק הבשרה מהירה ובכישורים פחותים בהרבה.
    לכן הבקשה "תארגן לבן שלי להיות נהג רכבת" היא בקשה סבירה הרבה יותר מאשר "תארגן לבן שלי להיות מנתח באיכילוב".

  3. nivsavariego Says:

    אבל אני חושב שיש כאן עניין נוסף, בין השורות, שלא נהוג לעסוק בו: השיח של ה"מושחתים נמאסתם", שהתקשורת מפמפמת ושנהפך למעין חרב פיפיות. השיח הזה עוזר להמליך כאן פוליטיקאים שמשרתים את כוחות ההון. לא צריך לתמוך במפלגה כזו או אחרת, מספיק להסב (interpellate) את הקוראים לסובייקטים שנגעלים מפוליטיקה, כדי לרסק את האמון בדמוקרטיה, ולרפות את ידי הרוב. במובן הזה, התקשורת המסחרית היתה שותפה שלא מדעת לעליית הניאו-ליברלים (אם גם סימפטום שלה), וכעת חלקים ממנה נהפכו לשותפים של ממש בשלטון.

  4. Flenser.Steel Says:

    אין דבר כזה כלכלת שוק דורסנית. זה אוקסימורון.

  5. בועז.ל Says:

    דרול. תודה רבה על התגובה.
    אנסה להגיב בקצרה. הטקסט עוסק בשינוי הפרדיגמטי שאִפשר את "תופעת לפיד", כלומר זה ניסיון להצביע על כמה מהסיבות שהביאו לבחירתו ושהכשירו את "העיתונאי" כמקבילת המאה ה21 לביטחוניסט. אני טוען שמדובר בתופעה שחורגת מניסיונותיהם של האליטות לשלוט במוקדי הכוח ואף כוללת את הבנייתו של אתוס לאומי חדש. הטענה שעיתונאות היא עבודה של פרוטקציונסטים (שאני ספקן לגביה, מה גם שהשכר הרווח בתקשורת המקומית הפך מביך) אינה מסבירה מדוע עבודה בתקשורת ובתעשיות הנלוות הפכה למסלול הכשרה מספק בדרך למסדרונות הממשל (לדעת הבוחרים).
    נזכרתי בטענה משעשעת נוספת ששמעתי מפי חברים לאחרונה: הסיבה העקרית שעיתונאים הפכו לפוליטיקאים היא המשבר בשוק התקשורת.

    ולאיש האוקסימורונים היקר…. מה שתגיד.

    • דרור BDS Says:

      בדומה לדרול ובשונה ממך אני סבור כי לא מדובר בתופעה שחורגת מניסיונותיהם של האליטות לשלוט במוקדי הכוח. מוקדם לבשר לדעתי על הבנייתו של אתוס לאומי חדש. מדובר לכל היותר באיום ניאו-אשכנזי של מקופחי העוגה האשכנזית: או שהעוגה תהיה לכל הניאו-אשכנזים, או שלא תהיה עוגה. זה מכבר הבינו אלה (אלה – מה שמכונה מעמד הביניים. בית פרטי, ג'יפ שחור, משכורת נאה זה לא מעמד ביניים) כי המשרד שיש לו מדינה נושך נשך גדול מדי מהעוגה הציונית-אשכנזית. רצו את חלקם בעוגה. הביאו ליצן – האדם היחיד היכול להשיג את מבוקשם דרך הפרלמנט הציוני – ושלחו אותו לבצע את תפקידו באמצעות יחצי ציבור, הונאה, משחקי סימולציה (ולא, לא תמצא מילה טובה יותר. אל תטרח לחפש).

      אותו "עיתונאי" אינו אלא מריונטה, מריונטה מודעת יש לציין. כך גם אותם מתנחלים אידאולוגיים המיוצגים לכאורה ע"י בנט. ארכי פושע המלחמה וכנופיתו זקוקים להם על מנת להצדיק את זלילת העוגה האשכנזית שהוכנה מדמם של ילדים פלסטינים. גם הם הבינו זה מכבר כי אותו משרד מנצל אותם לצרכיו ותבעו אף הם את חלקם בעוגה. על משמעות כניסת בנט לפרלמנט הציוני, ראה יגיל לוי – "בנט הוא הדתי החדש", הארץ.

      על הסימולציה והשלכותיה על מה שמכונה הסכמי אוסלו כתבו אריאלה אזולאי ועדי אופיר – "שלום, מה שלומך"?, בתוך: ימים רעים, רסלינג. אורי וייס משדרג את מאמרם לגרסת 2013. מאמר זה שופך אור על הקשר ההדוק בין הליצן לבין בנט. ראה אורי וייס – "מורשת יגאל עמיר", הארץ.

      הקיצור, משחקי כח בין קבוצות ניאו-אשכנזיות שונות ותו לא. ההתעסקות בענייניהם הפנימיים של הציונים מוצדקת רק מבחינה אחת: כיצד לגבור עליהם. כל עוד המאמר עוסק רק בענייניהם הפנימיים של הציונים הוא לא רלוונטי. הוא יוסי וורטר, הוא גדי טאוב. לשיח מקדם פעולה דרוש בודריאר, דרושים אריאלה אזולאי ועדי אופיר, דרוש מאיר עמור.
      כיצד תראה ישראל של הישראלי? כמו רוני דניאל. כיצד הממלכתיות ההומוגנית שמייצג ערוץ שתיים תתמודד עם אתגרים חיצוניים וסתירות פנימיות? אחמדינג'ד: "בעתיד הקרוב האזור יהיה נקי מציונים". האם הנטייה לפרגמטיות והיחלשותו של השיח הבטחוני יגברו על הגזענות המובנת והנצלנות המעמדית? לא. ראה יגיל לוי – "לא קשור לבטחון", הארץ.

  6. עמי Says:

    דרול
    נהג רכבת מרוויח בממוצע חצי או שליש מרופא מנתח וגם זה אחרי לא מעט שנות וותק. אבל אם אפשר להשמיץ עובד מאורגן, מזרחי בדרך כלל, אז למה לא לעשות זאת? נכון?

  7. עומר Says:

    נועם יורן כתב על זה ספר יפה בתחילת העשור הקודם – "ערוץ 2: הממלכתיות החדשה"
    http://www.resling.co.il/book.asp?book_id=179

  8. אידי האידאילי Says:

    בועז קצת מתפרץ לדלת פתוחה ובעיקר -הוא מממש בדיוק את מה שהאברמאס התריע עליו ביחס לפוסטמודרניסט שרואת את המציאות מסתכלת עליו ונבהל….
    Habermas argues that postmodernism contradicts itself through self-reference, and notes that postmodernists presuppose concepts they otherwise seek to undermine, e.g., freedom, subjectivity, or creativity. He sees in this a rhetorical application of strategies employed by the artistic avant-garde of the nineteenth and twentieth centuries, an avant-garde that is possible only because modernity separates artistic values from science and politics in the first place. On his view, postmodernism is an illicit aestheticization of knowledge and public discourse. Against this, Habermas seeks to rehabilitate modern reason as a system of procedural rules for achieving consensus and agreement among communicating subjects. Insofar as postmodernism introduces aesthetic playfulness and subversion into science and politics, he resists it in the name of a modernity moving toward completion rather than self-transformation.

  9. אידי האידיאלי Says:

    וכדאי לבועז לוין [אחרי שיעיין בהארמאב וקצת בז'יז'ק] גם לפתוח דף אינטרנט – למשל אתא וואלה על מנת להבין עד כמה הוא שקוע בסבנטיז', באשליה שמפא"י הזקנה הבנתה בליבות המאמינים הציונים- האשכנזים בטוהר הנשק ובטוהר המידות של נבחרי העם, שאין כמוהם למכור את אשליית הנקיון לעמך: [וואלה כטקסט מטאפיזי רץ]:
    אחמדינג'ד חשף מטוס קרב חדש: "לצורך הרתעה בלבד"
    נשיא אירן התגאה ב"קאהר 313" וטען כי מדובר במטוס מתקדם שתוכנן בידי מומחים מקומיים, אולם אין הוא מהווה הצהרת כוונות התקפית. "אירן שוב הוכיחה שתרבותה בלתי מנוצחת"
    מבזקים
    10:532,000 מבקרים הגיעו לחרמון, כל מסלולי הגלישה נפתחו
    10:30אחמדינג'ד חשף מטוס קרב חדש: יהווה "גורם מרתיע"
    10:29רימון הלם הושלך לעבר בית בכרמיאל, אין נפגעים
    9:25חשד לרצח: עובד זר נמצא ללא רוח חיים בקיבוץ בעמק חפר
    8:58פקיסטן: 31 הרוגים במתקפה של הטליבן בצפון המדינה
    8:36צפון קוריאה: לארה"ב מוסר כפול בסוגית הטילים מדרום
    7:09התחזית: מעונן חלקית וטפטוף, התחממות בהמשך היום
    5:58פנטה: אירן מבריחה טילי כתף לבעלות ברית במזרח התיכון
    4:54טוויטר: האקרים פרצו ל-250,000 חשבונות והשיגו סיסמאות
    3:01פנטה: מודאג מהאפשרות שנשק יעבור מסוריה לחיזבאללה
    1:35רעש אדמה בעוצמה 6.7 הכה באיי שלמה באוקיינוס השקט
    1:20אזעקת שווא נשמעה לפני זמן קצר בדרום, לא היו נפילות
    0:36המגזין טיים: "התקיפה בסוריה בוצעה נגד מספר מטרות"
    23:24מצרים: אדם אחד נהרג בעימותים מחוץ לארמון הנשיאותי
    11:11מאלי: הולנד נחת לביקור הזדהות עם החיילים הצרפתים
    עוד מבזקים
    גופה חבולה במצב ריקבון נמצאה בשרון
    חדשות
    באירן מתנגדים להוצאות להורג
    חדשות
    ההחלטה שתשנה לעטר את הקריירה
    ספורט
    תכשיטים זהובים שלא ירוששו אתכם
    אופנה ועיצוב
    צפייה ישירה חינם
    בחורה מספר 1
    חוקר העצמות
    קניות
    COMBO KIT
    מקדחה + מברגה
    כבל 3 מטר
    לאייפון 5 ב-₪35
    .מבצעי היום!
    15 הנבחרים
    סמארטפונים
    ניידים וטאבלט
    מערכות ישיבה
    טלוויזיות לד
    דיווח: "התקיפה בסוריה בוצעה נגד מטרות נוספות"
    מתחיל לעבוד: קרי צפוי לבקר בישראל תוך שבועיים
    אירן: הקוף ששוגר "בהצלחה" לחלל – תרמית?
    עסקים
    לראשונה זה 5 שנים: הדאו ג'ונס חצה רף ה-14,000
    מאבטח לשעבר רכש את השליטה באל על
    גרוס: יש מקום לנפילה בתשואות האג"ח של ארה"ב
    שערי מט"חS&P 5001.01%
    דולר3.68
    יורו5.03
    ת"א 250.06%
    ת"א 750.34%
    ת"א 1000.08%
    נאסד"ק1.11%
    סלבס
    מה קורה שיעל בר זוהר פוגשת את יהודה לוי ברחוב?
    מי אשת התקשורת שאוהבת את הסם הלבן?
    רצה לכנסת: עינת שרוף שומרת על כושר
    אתם קובעים: הפרידה ששברה לכם את הלב?
    ספורט
    ליל ההפתעות ב-NBA: מיאמי והקליפרס במוקד
    ריאל טוענת: מסי ירק על הספסל שלנו, צפו והכריעו
    סדאייב וקאדייב מצאו דרך מקורית להירגע מהבלגן
    החיה הפצועה של ה-NBA עדיין מריחה פלייאוף
    תוצאות LIVE
    תרבות ובידור
    מה עיצבן את האמריקאים בחיסול בן לאדן?
    מכות וריטלין: כוכב טלוויזיה לדור עקום
    איך סקאזי התחשמל משירי מימון. ראיון
    "בוס בהסוואה": ריאליטי רגיש על עבדות מודרנית
    אופנה ועיצוב
    כל מה שחייבים לדעת לפני שמורחים לק
    המוצרים שיצילו את השיער מכל מכות החורף
    המותג החדש שמציע בגדים סופר-טרנדיים בזול
    עיצוב: לפעמים מרפסת משנה את כל הדירה
    עוד אופנה ועיצוב

  10. דייט Says:

    אני מקווה רק שיאיר לפיד לא יפשל, את הקול שלי הוא קיבל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: