אלט-דאוולה

by

יריב מוהר

"אני? אני מחר מצביע לשמאל אם רק אתה מראה לי שכל הסיפורים היפים שהוא מספר יכולים לעבוד", שיחה אקראית עם אדם שהאינטרס החומרי שלו, ורצונו בשלום, תואמים את האג'נדה המכונה "שמאלית". לימין מספיק לשכנע שהוא רע הכרחי בעוד שהשמאל צריך להצליח ולשכנע שהוא טוב אפשרי.

השמאל המובהק צפוי להישאר עמוק באופוזיציה למשך שנים ארוכות. ייתכן ויקרה נס, או תהפוכה בסדר גודל היסטורי, שיישנו זאת, אבל בואו נשאר רגע בתחומי הריאליות: כעת אפילו "הגוש" השמאלי כולו, על הרחבותיו האידיאולוגיות הנזילות, לא קרוב לדגדג את שערי השלטון. שלא לדבר על שותפות יהודית-ערבית שמעולם לא הייתה באמת חלק מהמשחק.

אז מה, להתייאש לחלוטין מפוליטיקה פרלמנטרית?

לא! לטעמי צריך להצביע, ולנסות להערך לקרב בלימה על עקרונות בסיסיים של דמוקרטיה. אפשר אפילו לחזק מפלגות קטנות או להתפקד לגדולות ולנסות להשפיע מבפנים. אבל את רוב האנרגיה והתקווה יש לכוון למקום אחר לחלוטין – לבניית הוכחה שמודל של שיוויון ושותפות יכול לעבוד בזעיר ענפין; שהוא יכול לשלוט, לנהל, לייצר, לפייס סכסוכים ולהשיג ביטחון. רק במקום לעשות זאת ברמת המדינה – משם הודרנו ע"י הבוחר\ת הישראלי\ת – יש לעשות זאת ברמה מקומית יותר.

רוצים לדרוש שינוי במדינה ושיהיה לדרישה סיכוי לשכנע? הראו שינוי חיובי במודל מוקטן של המדינה!

בקצרה – זהו פרויקט של ליצור מדינה בתוך מדינה; אומה בתוך אומה. והוא כבר מתרחש, רק עוד לא תופש את עצמו ככזה. ממערכת חינוך דו-לאומית [רשת בתי הספר של יד ביד] ועד מפלגות דו-לאומיות וסוציאליסטיות [דעם וחד"ש] נרקמים פה מוסדות, ואתוס, שמציעים חלופה מעשית, שגם עובדת בשטח – לפעמים טוב יותר, לפעמים טוב פחות – למדיניות הנוכחית. מקואופרטיבים ועד ועדי עובדים, יש פה גם מוסדות כלכליים חלופיים לשמאל. את עיקר האנרגייה צריך להשקיע בבנייה של המוסדות הללו.

kluger1

אלט-נוילנד – הפנטזיה האירופצנטרית הנאיבית והמניפסטית – אאוט; אלט-דאוולה – הבנייה מלמטה של מדינה-מודל, של מודלי משילות ערבים-יהודיים שיתופיים וסוציאליסטיים – היא התקווה האפשרית הבאה.

הרי איך נשכנע אנשים שסוציאליזם טוב למדינה כולה אם הוא לא מיטיב בפועל אפילו כשמיישמים אותו בקבוצה קטנה? איך נראה שכלכלה דמוקרטית ושיתופית יותר יכולה להתקיים לא רק במתכונת הייוונית-אסונית? איך נראה שמודל דמוקרטי כזה יכול לייצר כלכלה בריאה וברת-קיימא ברמת המדינה אם לא נצליח להפריח ראשית קואופרטיב קטן?

ואיך נצליח לשכנע שפוליטיקה יהודית-ערבית משותפת ברמת המדינה אינה איום קיומי אם לא נראה זאת ברמת השכונה או העיר המשותפת? איך נראה ששיתוף ערבים במשילות לא מאיים על הלגיטימציה של ההגדרה העצמית ליהודים, אם לא נצליח לייצר, ברמה קטנה יותר, פוליטיקה יהודית-ערבית שיודעת לכבד את האחר ואת רגישויותיו וזכויותיו הקולקטיוויות, משני צדי המתרס? איך נצליח לשכנע שוויתור על הגמוניה יהודית איננו התאבדות אם לא נוכל לייצר מודל שימחיש מה קורה אחרי נפילת יחסי הכוח; אם לא נדגים מה קורה בגוף בו אין הגמוניה יהודית; אם לא נראה כי בגוף כזה חל לא היפוך של יחסי הכוח אלא שיתוף פעולה ושיוויון?

איך נצליח לשכנע שדמוקרטיה איננה נחלתם של בורגנים אירופאים אם לא נצליח לשתף את המודרים בדמוקרטיה מהותית בזעיר ענפין, למשל בקבוצות פעולה דמוקרטיות, כך שאמונם בשיטה הדמוקרטית אכן יעלה והיא תיהיה יקרה להם ולא מנוכרת להם? מה נתנה הדמוקרטיה הליברלית הקלאסית למוחלשים והרעבים, אלו שהשיוויון בפני השוק ולא בפני החוק הוא שמטריד אותם בעיקר?

ואיך זה נשכנע שתפישת הביטחון השמאלנית יכולה לתת ביטחון ברמת המדינה אם לא נצליח לייצר ביטחון קודם כל, למשל, בין שני יישובים, ערבי ויהודי, בגליל? אם לא נצליח לייצר את הביטחון הזה שלא באמצעות דיכוי,הדרה כלכלית-תרבותית, אתנוקרטיה והצבת גדרות? אם לא ניקח פרויקט כזה כמודל לדוגמא ונראה כיצד אפשר להנמיך את האלימות למינימום במזעור האמצעים הכוחניים? הרי לא נוכל לשכנע שברמת המדינה נצליח יותר. יהיה עלינו קודם כל להראות, ולפתח, תורת ביטחון שמאלנית. למשל לפתח יישום חכם של כוח מוסרי במקום כוחני ברמה המקומית של חיכוך בין יישובים; יישום של הגברת השיוויון (או לפחות המאבק הסולידרי לקיומו למול השלטון), טיפול בבעיות חברתיות יחד, הכרות עם האחר, חינוך, מאבק באבטלה ובעוני, דיאלוג וגם יחסים של הוגנות-קשוחה בין הצדדים שיכולים להתפתח לחיבה פוליטית.

kluger2

עדיין לא הצלחנו בכך מספיק. עדיין לא שכללנו והפרחנו את המשילות, הכלכלה, ההכרה הקולקטיווית ההדדית והביטחון ברמות המקומיות מספיק כדי שייקחו אותנו ברצינות בבחירות על ניהול המדינה כולה. זה לא פייר, הימין לא נדרש לכך. נכון. אבל הימין הצליח לשכנע שהוא רע הכרחי בעוד שהשמאל לא הצליח לשכנע שהוא טוב אפשרי.

אלט-דאוולה – מדינה חדשה/חלופית, בתצרוף של גרמנית וערבית, היא האפשרות להרוות את האידיאולוגיה בפרקטיקה ולא במניפסטים; לקודד את האידיאולוגיה בהיגיון המעשי של היומיום של אנשים רבים ולא לבוא ולספר להם שיהיה טוב יותר כשייבחרו באופן זה או אחר. זו לא הבחירה שלהם שאינה ראציונלית, כמו שזה הציפייה שאנשים יאמינו למניפסט יותר מאשר לניסיונם הפרקטי. לאחר העברת חוק הדיור הציבורי של רן כהן קפצה התמיכה במרצ בקטמונים; אם הקפאתו ע"י חוק ההסדרים נזנחה שוב התמיכה הזו. מרצ לא הראו יכולת פרקטית לסייע למרות הרצון הטוב, ובוודאי שלא הראו יכולת פרקטית לייצר ביטחון במקום שעדיין מוטרד מהטרור לא פחות מאשר מהשכר המתדלדל.

כ-1000 הרוגי טרור בשנים לאחר פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה אינם תודעה כוזבת; הם מראים על כשל בלייצר ביטחון ותורת ביטחון שמאלנית שעובדת. כשל בלייצר תורת ביטחון שיכולה לעבוד גם במקרה של כשלון ההסכמים הגדולים; שיכולה לעבוד גם במצב שהקונפליקט נמשך או שההצהרה על סיומו לא מחזיקה מים. כי קונפליקטים לא מסתיימים בהסכם אלא בשינוי של מדדי אי-שיוויון מורכבים ורבים. הביטחון השמאלי לא אמור להיות מיועד למנוע או לדכא קונפליקט. הקונפליקט חשוב וחיוני גם בשלב של אחרי הסכמי שלום בין אליטות "נחמדות", הסכמים שנחתמו לרוב בהתעלם מצרכי מוחלשי שני הצדדים. להבדיל הביטחון השמאלי דרוש על מנת שהקונפליקט החיוני לא יזלוג מהזירה האזרחית, או לכל היותר מלחימה תחומה, לעבר מחוזות של מעגל דמים אזרחי. והרי קונפליקט מדמם בין אזרחים מושך אותנו לחשוב במושגים של הכנעת אויב ולא של פתרון בעייה הנוגעת לכולנו. בקצרה "שלום", "הסכם", "הידברות" – אלו לא יכולות להיות מילות קסם שפותרות אותנו מהצורך לבחון איך מקדמים בפועל ביטחון במקרה שאמצעים אלו כושלים או נתקעים ותוך כדי המשכו החיוני של הקונפליקט.

בלשון המרקסיסטים יש להתמקד בשלב הפרקסיס של כינון האידיאולוגיה. ועוד יותר מכך זה צריך להיות פרקסיס יצרני יותר מאשר מחאתי – רה-קונסטרוקציה הכוללת קואופרטיבים רווחיים; ועדי עובדים ועובדות המגינים על העובדות (מבלי לשתק את החברות המפרנסות אותן, אלא מתוך השתלבות האינטרסים שבין הגוף היצרני ובין מי שמייצרות ומייצרים); קבוצות פעולה באוכלוסיות מודרות ומוחלשות המציעות מלמטה מודלי משילות שיתופיים ודמוקרטייה; מסגרות פוליטיות דו-לאומיות המכבדות את שני הלאומים (והמצליחות לראות גם בלאום הדומיננטי, ובלאומיות המלווה אותו, יותר מאשר את פרצופה של הגמוניה דכאנית ובלתי-לגיטימית); מסגרות פוליטיות דו-לאומיות שמצליחות גם לקדם דברים – ראשית שיתוף אמיתי ושבירת חומות מנטליות, ואח"כ שורה של נושאים אזרחיים.

בקבוצות מאהלי האין ברירה שהשתתפתי בהן בעת המחאה החברתית, התגלעו מתחים בין החברות\ים מהשכבות המוחלשות ואף בין הפעילות\ים שלא פעם גלשו לאלימות קשה, כולל ניסיון דקירה, מכות ואיומים ברצח. מה שהצליח לעיתים למנוע את האלימות היה רק השלטון, כלומר ה"שלטון" המקומי של הקבוצה, המשילות שלה, אותם נשים וגברים שלקחו אחריות על הסיטואציה והפעילו את חברי הקהילה לפעול נגד התוקפנות [ולעיתים אף השתמשו בלית ברירה בכוח פיזי כדי למנוע אלימות]. התארגנות מהסוג הזה, שהיא מעין משילות עצמית, נדרשה לעיתים בעיקר בשל מקרי אלימות, הטרדות מיניות, הזרקות הרואין מול ילדים ואיומים, כלומר בשל "הסוגיות הביטחוניות" הפנים קבוצתיות. וכש"הסוגיות הביטחוניות" במאהלים היו חמורות, כמו במקרה של ניסיון דקירה, הן האפילו על המאבק החברתי של המאהל או הקבוצה. העתק עצוב של המצב במאקרו. הפתרונות וצורות המשילות המקומיות שהתפתחו בקבוצות אלו, ככל שהיו טובים יותר, כך הפיחו יותר אמונה שהתקווה השמאלית יכולה לקרום עור וגידים של ממשות בקבוצה, ומכאן גדל הסיכוי שגם ברמת המדינה.

kluger3

בתצלומים:  מתיישבים מזכרון יעקב מתארחים בכפר צברין ב-1940 (לפני הריסתו בנכבה). תצלום: זולטן קלוגר.

 

תגים: , , , , ,

16 תגובות to “אלט-דאוולה”

  1. תומר Says:

    כדאי לציין בהקשר זה את הרמה המוניציפלית, שהיא אפילו לא כל-כך "מלמטה" אם בעיר כמו תל-אביב יהיה פרקסיס כזה תהיה לזה השפעה רבה.

  2. Eppie Kreitner Says:

    תסלחו לי אם הדוגמה שאני מביאה היא לא בדיוק דוגמה לקואופרטיב כלכלי או מודל משילות, אבל עדיין, זו הדוגמה האהובה עלי,מעין דגל קולי למה שאני חושבת שאתה מציע בהקשרים של עשייה יותר פוליטית.

  3. יוסי Says:

    סחטיין יריב. אציין אבל שכבר יש מאות אלפי אנשים שמגשימים את החזון הזה מדי יום, לפחות בצורה חלקית, ומבלי להיות מחוייבים לו מבחינה אידאולוגית. סתם כך, בגלל שיוצא. זה אולי לא "אידאלי" בשני המובנים של המילה, אבל אולי אפילו יותר טוב. מן דו-קיום ספונטני שכזה, בלי להשתדל.

    • יריב מוהר Says:

      בהחלט, וגם כתבתי זאת. אבל אולי המודעות העצמית תעזור למה שקורה ספורדית להתארגן למומנטום יותר לכיד ונחוש. ואולי לא, לא בטוח עדיין. מה שבטוח שצריך לדעת לאן להפנות את האנרגיה

  4. דודו Says:

    זעיר אנפין

  5. ארך אפיים Says:

    יריב, בדיוק ככה. במה שאתה מציע יש כמובן סכנה (והזדמנות), כי, אם להשתמש בביטוי האמריקאי, כשהצמיגים נוגעים בכביש והמודל נמדד מול המציאות, מסתבר באופן בלתי נמנע שלפחות כמה מהנחות היסוד היו מוטעות. המציאות לא מתאימה לתיאוריה ולרצון הטוב, וצריך לחשוב מחדש. זאת לא סיבה לוותר, להיפך, ככה מתקדמים, בפינג פונג מתמשך בין המחשבה לפרקטיקה.

    אחת מבעיות היסוד של אקטיביזם באשר הוא, היא שאקטיביזם נמצא תמיד במגננה מול האויב, והודאה באי התאמה למציאות נתפסת כגול עצמי. אף אחד לא רוצה לתת נקודות ליריב, ואחרי שנים של מאבק רעיוני מר, קשה גם מבחינת אגו להודות שטעינו. לכן התהליך הזה של מחשבה והתאמה הוא תמיד ארוך וקשה וכואב, הרבה יותר ממה שהוא צריך להיות.

    מה שאתה מציע הוא לעבור ממודל שממוקד ברע שצריך להלחם בו, לצורת חשיבה של בנין ויצירה – בואו נתחיל לבנות עכשיו את המחר, לצידה של השיטה הקיימת, ותוך כדי ניסוי וטעיה נבנה בהדרגה מודלים עדיפים בכל תחומי החיים, מודלים שלא רואים בשוק את חזות הכל.

    ומילה אחרונה (כי אני כנראה מזוכיסט)הסיבה להצלחה הפנומנלית של המהפכה הציונית היתה בדיוק בגלל שרוב האנרגיה של הזרם המרכזי בה היתה מושקעת בלבנות את החדש, עוד דונם ועוד עז. ברור שאי אפשר להשלים מהפכה מבלי להלחם ביריב, אבל זה לא מרכז הענין, ואת המאבק נגד צריך לדחות ככל הניתן, תוך כדי בנין של תשתית אנושית וכלכלית שעליה אפשר להתבסס. תודה על המאמר.

  6. דרול Says:

    לפעמים צריך לשים אתהמודלים ואת האידיאולוגיה בצד וללכת להצביע.

  7. ערבי Says:

    אכלנו מסכים קלישאות מהסוציאליסטים והקומוניסטים הערבים, הן בארץ והן במדינות הערב, צריך לחדש ולטפח רעיונות חדשים.

  8. ערבי Says:

    אכלנו מספיק קלישאות מהסוציאליסטים והקומוניסטים הערבים, הן בארץ ובן במדינות ערב, צריך לחדש ולטפח רעיונות וכוחות חדשים.

  9. josef Says:

    על "בזעיר ענפין":
    http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=12477#p116672

  10. Flenser.Steel Says:

    שמאלנים לא מבינים מה זה כלכלה, וספק שאי פעם יבינו. סוציאליזם = עוני מחפיר בכל מקום בעולם שבו הוא אי פעם נוסה (ולפני שמישהו קופץ ואומר סקנדינביה – מדינות סקנדינביה היום הן קפיטליסטיות בהרבה מאיתנו). שמאלנים גם לא מבינים דבר וחצי דבר בפוליטיקה – כדאי שיעיינו קודם בכמה ספרים על היסטוריית הסכסוך כדי לעמוד על טיבם של שכנינו הברברים והפרימיטיביים. מעבר לזה – השמאל דוחה. פשוט דוחה. בא לי להקיא אחרי כל פוסט שאני קורא פה, אבל כנראה שיש בי משהו מזוכיסטי.

  11. avshalombz Says:

    האמירה הכללית היא נכונה, וכמו שציין ארך אפיים, הבחירה במפעל בניה קונסטרוקטיבית היתה מקור הכוח העיקרי של הציונות-הסוציאליסטית, וההמנעות מיצירה קונסטורוקטיבית היא מקור החולשה של חלק ניכר מגופי השמאל כיום. נקודה אחת בכל זאת מגרדת לי את האלרגיה: אם השאיפה היא לשיתוף פעולה יהודי-ערבי, למה צריך לקרוא לזה "אלט-דאוולה" בגרמנית וערבית, ולא למשל "דאוולה חדשה" או "חברה ג'דידה" בעברית ערבית? דרך אגב, היישות הציונית שאת יצירתה חזה הרצל בספרו נקראה "החברה החדשה" וערבים פלסטינים יכלו לבחור להצטרף אליה כאל חברים שווי זכויות ואף עשו זאת.

  12. אווה Says:

    אני לא כ"כ יודעת על מה מתבססת קביעתך שמדינות סקנדינביה הם קאפיטליסטיות? אז ככה ,אני לומדת עם נורבגים ושוודים ,יש להם הטבות מפליגות המאפשרות להם ללמוד ברווחה כלכלית ויש לנו יוצאי סקנדנביה לא לבנים כגון עיראקים שקיבלו אזרחות , בעוד הישאלים הבודדים שלומדים איתי הם ממשפחות מאד עשירות ואשכנזיות שהכסף שלהם מאפשר להם להנציח את מעמדם, למרות שהם ילדים שקיבלו חינוך "מעולה" בכוכב יאיר למניהם ,ציוניהם לא הספיקו לקבלה למוסדות בארץ -קל וחומר יוצאי פרפריה כמוני.אני אישיתי קיבלתי הלוואה ממשלת ארהב, היה משועבדת כמה שנים -אבל בהחלט שמחה שקיבלתי את האפשרות -לו היתי ישראלית ללא דרכון היתי נדונה לחיי משכורת קצת מעל המינמום וגורלי לא היה טוב יותר גם עם תואר ראשון מאונברסיטה העברית למשל. בישראל מספיק להיות בור וחלול ללא תעודת בגרות ולהצליח-קיבלנו דוגמה מדהימה מילד שמנת עתיר פרבילגיות -פחח העיקר ממליץ לחרדים להוציא בגרות-בנתיים חסידי סאטמר בארהב ובישראל יותר עשירים ממני גם ללא תעודת בגרות, חושיהם העסקים ההישרדותים עוזרים.

  13. דניאליה Says:

    האם זה וודאי שחוק הדיור הציבורי הוקפא? או שעדיין יש סיכוי שהדיירים עוד יזכו לממש את החוק?

    כי עוד לא יודעים הרי מה יצא מהעתירה של מרצ לבגץ

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: