ערב האמורי 2: מעבר לבחירות, מעבר לשמאל

by

erev haemori two 3 jpg

הבחירות מתקרבות, ואף על פי שהפוליטיקה המפלגתית נטולת בשורה יותר מאי פעם, כמעט לא מדברים על שום נושא מלבדן. אבל גם אם הבחירות יביאו עוד מנדט למפלגת שמאל כזו או אחרת, או יכניסו לכנסת מפלגה חדשה, שום דבר מהותי לא ישתנה במצב הפוליטי. המחאה החברתית לא הביאה לשינוי עומק בדפוסי ההצבעה. ביום שאחריהבחירות, הסיכוי שהשלטון בישראל יוביל לפיתרון פוליטי צודק ובר קיימא בין הים לירדן יישאר זעיר בדיוק כמו לפניהן. דבר לא ישתנה גם במבוי הסתום שבו נמצא השמאל בישראל – שעל אף מאמציהם העצומים של פעיליו הופך ונעשה קטן ומבודד מדי שנה, ומנוכר מאי פעם לשכבות שאותן הוא אמור לייצג.

האם כל מה שנותר הוא להתייאש? לא בהכרח. בערב האמורי השני יוצגו אפשרויות פעולה והתנגדות פוליטית שחורגות מדרכי הפעולה המסורתיות של השמאל. האם השמאל האשכנזי רק חוסם את צמיחתו של שמאל מזרחי-ערבי? האם הוא צריך למות כדי שמטרותיו יתגשמו? האם הגאולה תבוא מהגלות? איך אפשר לשכתב את הקוד של הטכנולוגיה הידועה בשם ישראל? האם הדרך לחידושה של הפעולה הפוליטית מתחילה בתוך עולם האמנות? ואולי בכל זאת יש להיאחז במסורת הישנה והטובה של השמאל האוניברסלי – חסרת סיכוי ככל שהיא נראית בישראל של היום?

יום חמישי, 10 בינואר, 19:30, סלון בית העם, רוטשילד 69 תל אביב.

התוכנית:


סמי שלום שטרית – המצוק היהודי.
עפרי אילני – עבודה זרה.
רוויטל מדר – אורך וחיבורים.
מוחמד ג'באלי – פלסטינים, ברלין.
הדס קידר – אמנות בשיתוף הקהילה: שאיפה אוטופית או אמצעי מיתוג?
הפיראטים – מעבר לייצוג: המסיכה של גאי פוקס.
מאשה אברבוך – תסמונת מחיקת הניינטיז של השמאל המזרחי.
גל כץ – למה בכל זאת שמאל.

כל משתתף ידבר 10-5 דקות ולאחר מכן יתקיים דיון פתוח בשיתוף הקהל.

הנחייה: אורטל בן דיין ומערכת האמורי.

מומלץ להביא בגדים חמים.. 

47 תגובות to “ערב האמורי 2: מעבר לבחירות, מעבר לשמאל”

  1. Natasha Says:

    איה הוא בית העם?

  2. YMN.YWN Says:

    חומר נפיץ, רשימת ה-דוברים-, האם למדתם ממשגי העבר?

  3. דרול Says:

    יופי טופי.
    נשמח לבוא.

  4. סמולן Says:

    בלי קשר: אלי אשד עלה על מעט קולטורה ראויה של אדם שהכיר פשיזם מקרוב, אם כי לא מקרה חמור כמו בישראל. יאנוש קורצ'ק כתב על ארץ ישראל, ומסתבר שגם הוא בפושעי המלחמה הציונים-אורינטליסטים-פשיסטים, והו-כה-רחוק ונחות מאווה אילוז ומהשמאל האוניברסליסטי. האם אי פעם היה שמאל כזה ? אווה חושבת שכן, אבל כבר מזמן אני חושד שלפי הקריטריונים הנכונים, מלחמת העולם השנייה לא הייתה יותר מאשר סכסוך פנימי של פשיסטים, וכך גם כל שאר המאבקים, מוצלחים יותר ופחות. הנה הקישור: http://alturl.com/z4xjs.

  5. yan.anr Says:

    למי מיועד הכנס?
    האם יש מקום בקהל גם לתלמידי תיכון אשר ככל הנראה אינם מתוחכמים מבחינה פילוסופית כמו כותבי הבלוג הנ"ל?

  6. דרול Says:

    היה ערב מרתק.
    תודה למארגנים ולמארגנות.

  7. יאפ Says:

    יש סיכוי שאתם מעלים את דברי המשתתפים?

  8. om Says:

    הערב לא התקיים עד שלא הועלה לאתר.

  9. מספר 666 Says:

    אני חושב שהיו כמה מסקנות מעניינות לערב. סמי שלום שטרית עצמו הודה בפומבי שכל הנושא של "מזרחים ו"אשכנזים " כבר אינו מעניין אותו והוא לא רואה בו כרלבנטי . מה שחשוב זה התחזקותה של היהדות .
    מסקנת נגד חשובה הייתה של עופרי אילני שיש לחזק ולהעצים את הפגאניזם ככוח נגד למונותאיזם הדורסני והמסוכן.
    שניהם בעצם מתארים מגמות שהתעצמו כבר מזה שניםו ואין בכך כל חדש למי שצופה.הם לא מחדשים דבר ואין להם רעיון חדש להציע.

    אני מציע גישה שלישית .
    אף אחד לא באמת רואה את זה כי זה עדיין לכאורה רחוק מידי אבל קראו שוב את ההערה הזאת בעוד חמש שש שנים ואז חשבו שוב.
    הגל האמיתי של העתיד הוא לא המונותאיזם עם כל ההתעצמות של היהדות הנצרות והאיסלאם וגם לא הפגניזם למרות ההתחזקות הניו איג'ית מסוגים שונים שמתקרבים לשיאם .
    הגל האמיתי הוא הבודהיזם שרואה בכל אשליה והוא ישתלב היטב בטכנולוגיות של העתיד של המציאותה וירטואלית ואנחנו נראה את זה יותר ויותר ככל שסין תהיפך לכוח דומיננטי בעולם.,
    בזה לא עסקו בערב האמורי למרות כמה רעיונות מעניינים במידה שהושמעו שם.

  10. מספר 666 Says:

    אז אתה לא באמת רואה מה קורה בסין ובדרום מזרח אסיה הא?

    אני ממליץ תלמד קצת מה קורה שם ואז תפסוק.
    או שגם סין בכללותה היא נינטיז לדעתך ?
    אני אומר גם הפגניזם וגם המונותואיזם הולכים ומתעצמים והשיא שלהם היא רק לפניהם
    ואחריו תוך זמן לא ארוך הירידה,מאחר שיש בהם משהו שמביא לקונפליקט הרסני בינם והם לא יוכלו לשרוד את הקונפליקט הזה כישויות דומיננטיות
    הבודהיזם כן .
    הבנתי את העמדה של אילני שחשב שהוא עולה על גל חדש כל שהוא כשהוא מציע את הפגניזם כפיתרון לחוליינו ,אבל לא זה לא פיתרון מאחר שבכל קונפליקט אידיאולוגי ומעשי בין פגניזם ומונותאיזם הפגניזם תמיד אבל תמיד מפסיד.
    הבודהיזם לא.
    חבל שהוא לא למד קצת היסטוריה.

    משאר ההרצאות הייתה הרצאה נחמדה של הבחורה שדיברה על החשיבות של אורך המאמרים .הסכמתי עם כל מילה שהיא אמרה.
    הייתה את הבחורה שנתנה את הנאום המרשים ביותר מבחינה רטורית .מהז'אנר שמתחיל במשפט הראשון על הבחור/ים שהיא שכבה אית/ם כדי שידעו שהיא בחורה מודרנית אבל קשה מצד שני ומשם המשיכה לסיפור חייה העצוב ומה היא חושבת על "אשכנזים " .כאמור מרשים רטורית אבל לאף אחד אין עניין רב לאחר נאום כזה לדעת מה הבחורה חושבת על משהו שהוא לא היא עצמה וסיפור חייה.
    המנחה הייתה סך הכל בסדר וניסתה לא להזכיר יותר מידי פעמים "גברים אשכנזים " עניין שהוא כנראה חשוב עבורה אם כי לא יכלה להשתלט על עצמה ונתנה יותר מידי זמן לנואמים ובעיקר לנואמות והתישה בכך שלא לצורך את הקהל..

  11. רמי Says:

    ערב האמורי 2 היה מעניין. בראשון לא הייתי.
    נאמרו המון דברים ויש צורך לתת להם לשקוע.
    היו שדיברו על ריאל פוליטיק, כזה היה המסר מאישתון, היו שהתנגדו לדברת האינסופית על שמאל, כזה היה הדי ג'יי הפלסטיני שלצערי איני זוכר את שמו. הוא דיבר על פעולה ישירה כפעולה פוליטית ולא הבין את הייאוש שבו נמצא השמאל הישראלי.
    מרבית הדוברים עסקו בעיקר במתודולוגיה של השמאל או, אם תרצו, במטא-שמאלנות. היה עיסוק בתוכן, בצורה ובצורות של ייצוג. היה מעט עיסוק באינטרסים, אם בכלל. דמותו של השמאל כפי שהיא השתקפה בערב האמורי 2 אינה מעודדת. השמאל, כך על פי התרשמותי מהערב, נדחק לקרן זווית, נעשה כמעט מחתרתי. השמאל נעשה לבלתי נגיש וטהרן.
    שונים היו האנשים שייצגו את המפלגה הפיראטית. הם הציגו תפיסה שונה של דמוקרטיה, גלובלית ומנצלת את הרשת, גישה שמייתרת או לפחות מגמישה את השיטה הייצוגית הנהוגה היום. הפיראטים מסתייגים מהגדרות מהותניות של שמאל וימין אום התפיסה האונברסליסטית שהם מציגים היא שמאלית במקורה.
    לו דובר כלל בארוע על צמצום תחום המאבק של השמאל בישראל, על הבוז והזוהמה שהודבקו להשקפה השמאלית כאן.
    במידת מה, אני חושב, השמאל הרדיקלי בישראל, לפחות בחלקו, הוא שמאל גולה, חלקו בכוח וחלקו בפועל. נעשה ויתור. הפשרה אינה אפשרית עוד. השורות מתהדקות.
    אשמח לקרוא פה את הדברים השונים שנאמרו באירוע.

    • דרור בל"ד Says:

      התכוונת לשמאל היהודי. יש גם שמאל פלסטיני: "הגיע הזמן שסדרי העדיפויות של המשטר והאידיאולוגיה שלו יתבררו ויתבהרו ולא נצטרך קורס של דרידה לפענוח צפונות ליבם. על כך שלוחה ברכה לנפתלי בנט שבסך הכל הוא ולא אחר מסמל את ישראל היהודית, מכל הבחינות. אני שוקל להצביע עבורו ואף לשכנע אחרים לעשות כן. צריך לתת להם כוח מספיק גדול וחזק לכפות על נתניהו את הגשמת כל הפנטזיות המודחקות והגלויות שלו ובעיקר, סיפוח רוב השטחים הכבושים, סירוס שלטון החוק ושיתוק התקשורת וחופש הביטוי. מי שזה מפחיד אותו ועוד ישאר כאן יצטרך אז לנקוט עמדה אקטיבית חד משמעית וגורלית, ואני לא מדבר על הקמת אוהל ברוטשילד".

      חנין זועבי: "כרגע אנחנו עוברים שלב שהוא חשיפת הסתירה בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית. אני לא רוצה לסגור דלתות ולשאול את עצמי אם אנו רחוקים מהמטרה או קרובים אליה. עכשיו עלינו לחשוף את הסתירה בין דמוקרטית ליהודית. […] בהמשך נעבור לשלב השלישי והוא, איך פותרים את הסתירה בין יהודית ודמוקרטית”. (ראיון בהארץ ולא עם ארי שביט)

  12. מספר 666 Says:

    ואת מי הדוברים בערב מתעבים במיוחד?
    עושה רושם שלא דווקא את אנשי הימין שאליהם התייחסו כמעט באדישות סטואית כתופעת טבע מעין רעידת אדמה או מגיפה שהיא לחלוטין בלתי נמנעת.
    כמדומה שלפחות כמה מהם מתעבים בעיקר את האנשים במחנה שלהם שלהם הדביקו את כינוי הגנאי "אשכנזים" כמו במקרה של הבחורה שסיפרה את סיפור חייה ,והקדישה חלק ממנו כדי לתקוף וללעוג לאנשים במחנה שלה שהן מן הסתם חבריה ומכריה.
    אצל אחד הדוברים איש השמאל הקיצוני ניכר זיק של רגש רק כשפנה לתקוף את איש השמאל הקיצוני יוסי גורביץ.
    בקצרה האוייב האמיתי הוא לא הימין ,אלא חבריהם בשמאל.

    • דרור בל"ד Says:

      מילאתי אותי תקווה לגבי המשך דרכו של השמאל. למקרה שלא קראת את תגובתי הקודמת, הימין הוא השותף החדש במקום זה היש"נ שהצטרף לחבורת האשכנזים המתקראת "רק לא ביבי" – חבורה הכוללת בתוכה, פרט לציוני יוסי גורביץ, את הציוני עמוס עוז שאמר היום (ראה הארץ עמ' 6) כי ממשלת נתניהו היא הממשלה האנטי ציונית ביותר שהייתה אי פעם בישראל.

      הכר בבקשה את סמי שלום שטרית ואת נפתלי בנט. האחד לא מדבר על הקמת מאהל ברוטשילד, אך ישנם מקומות אחרים בין הנהר לים בהם המאחז חוקי למהדרין. השני לא יפנה אותם ולא אף מאחז אחר, ויגרום למלחמת אזרחים (מי שירים יד על מאחז אגדע את ידו – תגובה בבלוג של מישאל חשין).
      Palestinian activists establish a new village named Bab Al-Shams
      http://www.facebook.com/media/set/?set=a.544387042238271.128680.136633479680298&type=1
      ביחד אין עליהם.

      הכר בבקשה את חנין זועבי, המוכרת לך היטב, ואת ציפי חוטובלי, חברות מפלגת ארץ חדשה. על מאבק ערבי-יהודי משותף במאמרו של העומד בראש המפלגה אלדד יניב – "ברית שוכני הגיגית", הארץ.
      ביחד אפשר לבנות עתיד משותף. ביחד אנחנו יכולים להיאבק על זכויות. ביחד ביחד ביחד…, הקיצור, ביחד אין עליהן.

      הכר בבקשה את עהאד תמימי – זוכת פרס ההתנגדות לציונות ואת רג'פ טאיפ ארדואן, מעניק הפרס. האחת מושיטה ידה לשלום אל חיילי הצבא הציוני והשני שופט את מפקדיהם ל18000 שנות מאסר.
      ביחד אין עליהם.

      זה מה שאתה, מר אשד הנכבד, עוד לא הבנת. אתה, אתה חבר של יוסי גורביץ. אתה, אתה חבר של עמוס עוז. חבורת חצופים אלו, המעיזים ביהירותם לקבל כמובן מאליו את תמיכתם לכאורה של המפלגות הדמוקרטיות (המכונות בשם המפלגות הערביות בשיח הציוני) במה שמכונה גוש חוסם ביבי (או גוש שמאל-מרכז), טועים ומטעים בחישוביהם. הקול הבטוח של יוסי גורביץ נגד ביבי, שיגיע היישר אל פושעת המלחמה ציפי לבני, מנוגד לאינטרסים של כלל היושבים בין הנהר לים. בעוד שלוש שנים יעתיק וידביק יוסי גורביץ את המשפט האלמותי הבא: "סלחתי לה [למרצ] היות וב2009 גם אני חשבתי כי נכון היה לרצוח ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית". (מתוך: למה מרצ).

      ומדוע כונו האשכנזים במה שאתה מכנה כינוי גנאי? כי המחנה שלך, שלך מר אשד הנכבד, עמד והפגין בצוותא עם הציוני יוסי גורביץ מול ביתו של מי שהם מכנים שר הבטחון אהוד ברק בטבח האחרון בעזה. כי החברים שלך, שלך, מר אשד הנכבד, קראו להפסקת מה שהם כינו מלחמה מיותרת. חבל שלא מחו על השמעת המוסיקה הקלאסית.

      מר אשד הנכבד, חברים יש בפייסבוק. בפוליטיקה יש אינטרסים.

      • מספר 666 Says:

        מר בל"ד ,אתה בדרך כלל אומר את אותם הדברים בכל מערכת בחירות ואין שום חידוש במה שאתה אומר עכשיו לעומת מה שאמרת לפני ארבע שנים .ויש לחשוב שגם לא לפני שמונה שנים או 12 שנים .
        בקצרה אתה אדם שרעיונותיו אינם משתנים ואינם זזים אפילו סנטימטר אחד לאיזה שהוא כיוון . תמיד אותה שנאה אובססיבית מטורפת למרבית התושבים היהודיים בארץ ישראל ואני מניח שגם אלו שבתפוצות שם אתה יושב . הנה אתה הדוגמה הקלאסית הברורה ביותר שאנשי "השמאל "( אם כי איני בטוח שאפשר להגדירך כאיזה שהוא סוג של שמאל ) עסוקים בעיקר בשנאה זה לזה .וזאת מן הסתם אחת הסיבות למה הם נכשלים שוב ושוב ושובץ
        לזכותו של סמי שלום שטרית הוא כן חידש וכן שינה את דיעותיו :הוא הודה בפה מלא בערב האמורי שכל העניין של "מזרחיים " ו"אשכנזים "נראה לו כעת חסר חשיבות ולא רלבנטי ,הוא אפילו רמז שהוא מצטער על שהוא ביזבז שנים מחייו על הנושא הזה.
        הוא כן משתנה עם הזמן .

      • דרור בל"ד Says:

        כבוד יקירי הנכבד והנלבב מר אשד.
        בזה הרגע שמחתי על תגובתו והנני ממהר להשיבו. כבודו שואל על תוכניותיהם של בל"ד להבא. באמת איני יודע מה יעשו ומה לא יעשו וכאשר יטלטלהם המקרה כך יגיבו.

        רצה המקרה ונציגי המחנה שלך, נציגי מפלגות המרכז-שמאל, חתמו היום (ראשון) על אמנה פומבית, המתחייבת לשוויון אזרחי ולסגירת פערים בין יהודים לערבים בתחומי החיים השונים תוך עשר שנים. בטקס, שהתקיים בתיאטרון הערבי-יהודי ביפו, לא השתתפו מפלגות הימין, החרדים וכן שתי מפלגות ערביות – בל״ד ורע״מ-תע״ל. כמה מהדוברים בכנס ביקשו לנצל את האמנה כדי לקרוא לציבור הערבי להשתתף בשיעור גבוה בבחירות הקרובות.

        על האמנה חתמו חברי הכנסת יצחק (בוז'י) הרצוג מהעבודה, אילן גילאון ממרצ, מוחמד ברכה מחד״ש, דורון אביטל מקדימה, וכן נציגי ״התנועה״, עמרם מצנע, ו״יש עתיד״, יעקב פרי. הכיסאות שהושארו באולם לנציגי הליכוד-ביתנו, הבית היהודי, ש״ס ויהדות התורה נותרו ריקים, אחרי שהללו השיבו בשלילה להצעה לחתום על האמנה, אותה הוביל "המרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי". ראשי בל״ד ורע״מ-תע״ל הודיעו תחילה כי ישתתפו בכנס, אך ביטלו זאת זמן קצר לפני הטקס.
        http://www.haaretz.co.il/news/elections/1.1906094

        עוד אבק דרכים על רגלי שמעתי את הבשורה הטובה כי גם חברך הטוב והיקר והנלבב מר יוסי גורביץ חתם על האמנה. הצטערתי לקרוא בתגובתך כי לראייתך שנאה אובססיבית מטורפת למרבית התושבים היהודיים בארץ ישראל היא המניעה אותי ושכמותי. הנני מודיעהו בזה כי תגובותיי מונעות משיקולים עניניים בלבד. לטעמי המחנה שלך והחברים שלך – מחנה 'רק לא ביבי' בכלל וחברך יוסי גורביץ בפרט – מהווים איום אסטרטגי הדורש היערכות חדשה (ולא חד"שה) ולא הידבקות לתכנים אשר היו רלוונטים לפני ארבע או שמונה או שתים עשרה שנים. מה טוב ומה נעים לצאת מן עולם התחלואים אל עולם השירה והחזון, שכן אמרו חז"ל: מחשבה טובה הקדוש ב"ה מצרפה למעשה.

        מן הסתם יש לך די טרדה לקרוא את שרבוטי. אני כמעט מצטער כי כתבתי לך "גרמנית". אך בסופו של דבר אין מקפידים בלייפציג בשפה הגרמנית. חוץ מהיהודים הגליצאים מהבריל (1) ויגול התוכי של שכנתי (גם הוא אזרח חוץ) מדברים כולם זקסית (2).
        ובכן שלום ולהתראות בקרוב בהאג.

        בברכת אוהבים
        ש"י טשאטשקיס

        (1) רחוב עסקים שהיו בו חנויות של סוחרי פרוות
        (2) ניב גרמני מקומי

  13. Dror A. Guldin Says:

    ב-"ערב האמורי 2" שנערך בבית העם היו, להערכתי, כ-80-90 איש (כולל הפאנליסטים).
    הנחה אחת שעברה כחוט השני בין כל הדברים שנאמרו (לפחות עד שהלכתי, מתישהו כשהדיון עסק בקשר בין מפלגות פיראטים בעולם לבין אומנים) היא ש-"אנחנו" כולנו בשמאל. "אנחנו" קוראי האמורי, ו-"אנחנו" שהגענו לשמוע את הפאנל, וכו'. אדרבא, ניכר שהקונצנזוס הוא שאם בכלל, אז חברי החדר מצביעים למרצ, חד"ש, או דע"מ.
    אבל זה לא נכון. אני לא רואה עצמי כ-"שמאל". אני חבר ליכוד, ובבחירות האחרונות הצבעתי מחל. ואני מכיר קוראים נוספים ב-"ארץ האמורי" שאינם שמאל, אבל כן נהנים מהרעיונות שמוצגים כאן, וכו'.
    אני חושב שהתובנה הכי מעניינת במהלך הערב הושמעה ע"י מחמד ג'באלי, כשהוא אמר שאנשים בסביבה האורבנית הפוסט-פוליטית הם "שמאל" באותו המובן שבו הם "חובבי דאבסטפ" – הגדרת זהות עצמית כחלק מהרגלי הצריכה הבידוריים-תרבותיים-אינטלקטואליים ואפנתיים. אפשר לראות משהו סמלי בעובדה שהפאנל ב-"ערב אמורי" הונחה על ידי אורטל בן-דיין, המשלבת בין חדות אינטלקטואלית לעיסוק בתחום האפנה.
    אבל משהו בהתנהלות הזו לא ממש אפשר לפאנליסטים, בעיניי, לדון כראוי באפשרויות ש-"מעבר לשמאל" (פרט ליואב ליפשיץ וטל מסינג, אבל יכול להיות שאני משוחד). כדוגמא בולטת, ההצגה של גל כץ תחת הכותרת "למה בכל זאת שמאל" לא התייחסה ממש לשאלה "למה בכל זאת שמאל" מתוך הפנמה של כך שממש יש חלופה לשמאל; אלא יצאה מנקודת ההנחה שהתשובה של כל המאזינים (לא ברור לי לאיזו שאלה) היא "שמאל", ושהשאלה האמיתית היא "אילו תכנים אנחנו צריכים ליצוק למילה 'שמאל' עכשיו".
    אם אני לא טועה, היה זה סמי שלום-שטרית שאמר באחד מהתבטאויותיו בערב (ייתכן במענה להצהרה המוכתבת של אישתון בו קרא לפרגמטיות?) משהו בסגנון "הרי עם המתנחלים לא תהיה לנו קואליציה". זאת, אחרי שחזר מספר פעמים על הקביעה "הם ניצחו". מי הם "הם"? מי הם "אנחנו" שלא תהיה לנו לעולם קואליציה עם המתנחלים? מה קרה לקריאות ממחאת קיץ 2011 דוגמת "ארץ יושביה"?
    במובן הזה אני דווקא מתחבר לקריאה של עופר אילני לפגניות על חשבון המונותאיזם ה-"שמאלי", אם כי נראה לי שמכיוון אחר לזה שהוא כיוון אליו. אני לא מרגיש שום סתירה בין החברה בה אני הייתי רוצה לחיות בה לבין זו שבה מאשה אברבוך הייתה רוצה לחיות בה; למרות שאנחנו חושבים באתוסים פוליטיים שונים. או שאולי הסתירות קיימות, אבל יש גם הרבה משותף שצריך להכיר בו.
    כמו שיואב ליפשיץ ציין, התפיסה החד-מימדית של שמאל-ימין היא מודל מאוד מוגבל של זהויות פוליטיות. מעבר לשמאל גם אין ימין. הדבר שהכי חסר לי ב-"ערב האמורי 2" היה קונקרטיזציה של יעדים לטיפול בהם – מה חשוב לי שיקרה ומה לא? ובאיזה מחיר? זהו סוג של ריסוק המונותאיזם השמאלי לכדי פגאניות מרובת "אלילים" שלדעתי נחוץ ויכול להועיל לאנשים שישבו אתמול בסלון "בית העם" – כל אחד עם זהותו הפוליטית העצמית.

    • י.א Says:

      אולי כי כל מי שתומכת בשוויון פוליטי במציאות הישראלית היא מניה וביה "שמאל"? אז מה בדיוק יש שם מעבר ל"שמאל"? ויכוחים בין עוקרי-עצים על "גזענות – ביולוגית או תרבותית?"

      • Dror A. Guldin Says:

        אני תומך בשוויון פוליטי, אני אמור להפוך עכשיו ל-"שמאל"? הציר הפוליטי הוא חד-מימדי, ומבחן הלקמוס הוא עד כדי כך פשוט וברור? לא משנה היחס ליהדות, ליחסי המדינה עם אזרחיה, לכלכלה, לביטחון, למדיניות החוץ, לא משנה ההעדפה הפרסונאלית או המפלגתית – מבחינתך כל עוד אני תומך בשוויון פוליטי אני "שמאל"?
        נקודה שנייה – היא שאני לא חושב שהמטרה היא בהכרח ויכוחים אינטלקטואליים בלתי נגמרים. רוצה לומר: לא הייתי מחפש מעבר לשמאל ויכוחים על מהות הגזענות, אלא פעולות פוליטיות שניתן להשיג להן תמיכה רחבה שלא על בסיס מחנאי.

      • י.א Says:

        "הציר" נקבע על-ידי ההקשר והנסיבות, וכן – גם ע"י התיוג השרירותי במידה מסוימת (שנוהג בפועל).
        יתר על כן, השאלה בפוליטיקה היא למי אתה חובר למאבק ועל מה. אז כן, מבחן הלקמוס עד כדי כך פשוט וברור. וזוהי כמובן ראייה לכמה המצב דרעק.

      • Dror A. Guldin Says:

        אבל אם אתה באופן קטגורי חובר לאותם האנשים ונאבק באותם האנשים, אז נראה שהמחנה הזה הוא חשוב יותר מאשר היעדים שאתה מנסה לקדם.

      • י.א Says:

        לא, מה שחשוב יותר הוא שוויון פוליטי.

      • Dror A. Guldin Says:

        סבבה, אני בעד שוויון פוליטי. מה את/ה רוצה לעשות עם זה?

      • י.א Says:

        לנהל מאבק על הורדת מחיר הקוטג', כמובן….

        התחלנו מהטענה שמי שמתנגד למשטר האפליה בארץ הוא שמאל, ומי שלא – לא. וטענת שזה צר מדי, ויש עוד נושאים, ובעצם…
        אבל תוך תגובה וחצי בעצם הגענו לכך שאולי אינך תומך בשלטון האפליה, אבל אתה גם לא ממש נגדו. כלומר, אתה מוכן שהוא יסתיים איכשהו, אבל זהו. אז אתה באמת לא שמאל – לא בגלל נושאים אחרים, אלא כי תכל'ס, זה לא בדיוק בראש סדר העדיפויות שלך. מ.ש.ל

      • Dror A. Guldin Says:

        א. אני אכן באמת לא שמאל.
        ב. אני גם רוצה לפעול נגד אפליה בישראל, ולא רק "מוכן שהוא יסתיים איכשהו".
        ג. זה כנראה באמת לא בראש סדר העדיפויות שלי, זה נכון.
        ד. התיאור שלך של מהלך הדיון לחלוטין לא קשור לאיך שהדיון התנהל בפועל.
        ה. אם "השאלה בפוליטיקה היא למי אתה חובר למאבק ועל מה", אז מעניין לראות שדב חנין, שנראה לי סביר לצאת מהנחה שיש קונצנזוס על זה שהוא "שמאל" – למעשה חובר באופן קבוע לח"כים רבים מחוץ למחנה ה-"שמאל". אז אני לא בטוח איך זה מסתדר עם התפיסה שלך – הופך את חנין לפחות שמאל או את אקוניס ליותר שמאל?
        http://mkmap.oknesset.org/

      • י.א Says:

        אין קשר בין קומבינה בפרלמנט לניהול מאבק משותף. ואם יש לך טענה גלפי שחזור הלוגיקה של הדיון, יעזור אם תציג את מה שנראה לך מהלכו (אני מתכוון ברצינות, לא בנאחסיות)

      • Dror A. Guldin Says:

        לדעתי הפרלמנט מהווה זירה מרכזית יחסית בהתנהלות הפוליטית במדינה, ולכן אני רואה קשר גורדי בין התנהלות חברי הכנסת לבין ניהול מאבקים פוליטיים משותפים. למעשה זה בגדול הרעיון של הכנסת, לא? (ואם אני מבין נכון אז את/ה תומך/כת בחד"ש ולכן כנראה כן רואה היגיון כלשהו בפעולה פרלמנטרית?).

        מהלך הדיון כמו שאני מבין אותו, ואשמח לשמוע אם את/ה רואה אותו אחרת:

        אני: החלוקה המחנאית לשמאל וימין מונעת לקדום יעדים משותפים, וחסרת היגיון פוליטי בבסיסה.
        את/ה: במציאות הנוכחית בישראל, כל מי שתומך בשוויון פוליטי הוא "שמאל".
        אני: לא נכון. יש גם "בימין" תומכים בשוויון פוליטי.
        את/ה: השאלה בפוליטיקה היא למי אתה חובר למאבק ועל מה. (מכאן הדרך בה אני הבנתי את המשפט הזה) כלומר: "שמאל" היא קבוצה של אנשים אשר נאבקת למען שוויון פוליטי; ולא, נניח, תפיסת עולם שמבקשת לקדם שוויון פוליטי.
        אני: אם מה שמגדיר את המחנה הוא קבוצת האנשים הנאבקים בה, אז קבוצת האנשים הופכת להיות חשובה יותר מהיעד אותו היא מנסה לקדם.
        את/ה: לא, היעד (שוויון פוליטי) חשוב יותר.
        אני: אז אני (כמייצג של מישהו שאינו במחנה "השמאל" כפי שהגדרת אותו) גם תומך ביעד, ולדעתי צריך לראות איך לקדם אותו (כמו גם "יעדי משנה" שנגזרים ממנו) בלי קשר לחלוקה המחנאית לשמאל וימין (במשתמע: כפי שטענתי מלכתחילה בשרשור הזה).
        את/ה: אתה (בכוונה אלי) בגדול אדיש לשלטון האפלייה, כפי שהודית במהרה. -> זו הטענה בה אני מרגיש שאיבדתי אותך.

      • י.א Says:

        לא. אני שולל את העמדה לפיה יש לא-שמאל ישראלי שמחויב לשוויון פוליטי. במציאות שלנו זה מה שמדגיר שמאל. זה יוצר מצב בו שמרנים וחסידי שוק חופשי מוצאים עצמם בשמאל (אני אישית מכיר כמה), מה לעשות.
        לגבי חשיבות ה"קבוצה" ע"פ היעד – למה? שוב לא הבנתי

  14. om Says:

    לדרור גולדין – תוכל לתת דוגמאות ל"פעולות פוליטיות שניתן להשיג להן תמיכה רחבה שלא על בסיס מחנאי" — פעולות שאתה עצמך תומך בהן — כדי שנוכל לשפוט את האלטרנטיבה שאתה מציע? אחרת ההערות שלך נותרות עמומות מדי.

    • יואב Says:

      אני אתן דוגמא: המחאה החברתית, קיץ 2011.
      דוגמא יותר ספציפית? למשל הפורום למען דיור ציבורי.
      או התנועה לשינוי מוניטרי.
      אפילו הדיון בעד/נגד התקיפה באיראן חצה מחנות.
      ועוד.
      ועוד ועוד.

      • Dror A. Guldin Says:

        מצטער שהתנסחתי באופן כללי, שכחתי שזו "ארץ האמורי" …
        בכל אופן – מצטרף לחלוטין לדברים של יואב, ורוצה להוסיף גם מאבק בהדרת נשים.
        בכנות שאני חושב שלא קשה למצוא דוגמאות קונקרטיות, אבל דווקא העקרון הכללי בו מנסים לדבר על יעדים קונקרטית לקידום במקום על יציקת תוכן חדש לזהויות פוליטיות מחנאיות נראה לי החשוב יותר.

      • י.א Says:

        ה"מחאה" החברתית בישראל באמת הייתה יוצאת-דופן – מתחריר עד וול סטריט המחאות נישאו על גבי התביעה לדמוקרטיה, וההתנגדות לרדונות או לפער דמוקרטי ("אנחנו ה 99%" זה לא רק על חלוקת עושר, ואירוקראטים שלא לד'בר על ה"אביב").
        רק אצלנו – נאדה. ולמה? כי יש פיל בחדר וששש… ואוסר לדבר עליו…

      • י.א Says:

        ולכן, דרך אגב, ה"מחאה" הפכה מהר מאד לפארסה – משהו בין תנעות המילואימניקים לאיציק שמאלי.

      • Dror A. Guldin Says:

        במחשבה נוספת – יש גם מאבקים שמזוהים מאוד מחנאית, אבל אני לא רואה סיבה שזה יהיה ככה: לדוגמא המאבק באפליית מזרחים/רוסים/ערבים, רצון לחזק את החברה האזרחית בישראל, המאבק נגד פינוי מתנחלים מבתיהם או נגד הריסת בתים באלערקיב, וכו'.

      • י.א Says:

        ואולי זה שאתה לא רואה סיבה לא אומר שאין סיבה…

      • Dror A. Guldin Says:

        מסכים. אתה רואה סיבה?

      • י.א Says:

        כן – מאבק הוא לא רק תולדה של העדפה במובן פורמלי (אני מעדיף מדיניות א ע"פ ב) אלא של סדרי עדיפויות וכן, גם של בריתות פוליטיות. איך אחרת?

      • Dror A. Guldin Says:

        לדעתי הוא בסופו של דבר כן העדפה במובן הפורמלי. ואם לא, אז לעובדה שאין קשר הכרחי בין ההעדפה במובן הפורמלי לבין זיהוי מחנאי פוליטי צריך להיות משקל רב יותר בשיח הפוליטי בכלל, וב-"ארץ האמורי" בפרט.

      • י.א Says:

        לא הבנתי.

  15. בפלשת Says:

    היה נחמד. לצערי לא יכלתי להשאר לאורך כל הערב, אנחנו בפריפריה יש לנו רכבת אחרונה לתפוס ב23:00.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: