טסטריה: קווים לגבריות בעידן הפוסט-תעשייתי

by

תהל פרוש

1. טסטריה

מילה המתארת תופעה פסיכו-סוציו-אקונומית שבה הבחנתי בשנים האחרונות. היא נוצרה מהמילה טסטיס (אשכים) המחליפה את היסטרה (רחם) במילה היסטריה. הפירוש שלה כפי שאני ממשיגה אותו הוא טראומה גברית מרובדת וממושכת שמקורה בהתנסויות במערך הקונקרטי והסימבולי של קוואזי-אובייקטים: נשים, כסף וחומר ככלל. טראומה זאת מקבלת ביטוי חזק בקשרים עם נשים ומול נשים. הסימפטומים של הטסטריים כוללים מלנכוליה, דיסוציאציה במישור הפסיכו-פיזי בעת ולאחר מפגש עם נשים (או גברים) מעוררות-תשוקה, חרדה בעקבות התנסויות דיפוזיות של האני ומאיבוד הגברי אל הנשי, התקפי פאניקה ואגרסיה במצבים של קבלת החלטות, תופעות אובססיביות-קומפולסיביות סביב חפצים ואינאונות. במצבים קיצוניים יכולה הטסטריה להביא לדיכאון והתאבדות.

longo1

2. המאוים בתוך מונית שירות

חברי עומר סיפר לי לפני יומיים על נסיעה לילית במונית שירות מלוד לתל אביב, שנקלע בה לחברת שמונה נערים ונערות שיצאו להשתכר בתל אביב. מה שהיה מוזר בעיניו הוא שכולם שם היו מפורקים מבחינה מגדרית. היה שם טרנסוויסט צעיר, הומואים, לסביות ובי סקסואליות. הוא ידע את כל זה כי הם דיברו בחופשיות ביניהם, ההומואים ירדו על הלסביות והלסביות ירדו על ההומואיות, הטרנסוויסט דיבר על הניתוח שהיא הולכת לעשות בגרון וכיו"ב. הוא ירד מהמונית קצת מטולטל כי הוא שאל את עצמו אם מדובר בעולם מקביל שנקלע אליו או שזהו העולם כרגע והוא בעצמו העולם המקביל.

מהסיפור הקצר שסיפר לי ברור שהוא חווה חוויה על סף המוכר ההטרוסקסואלי שלו ושנבעה קודם כל מהעובדה שלא היה גבר במונית מלבדו, כפי שהוא מכיר גברים. דבר שני הוא שהחבורה הזאת יצאה מלוד, אחת מהערים הכי קשות בארץ מבחינה סוציואקונומית, ואת ההתפרקות המגדרית הם נשאו משם למרכז ולא ההיפך. הדבר הזה משך את תשומת הלב שלי מכיוון שזמן רב אני חושבת על הקשר בין המימד הסוציואקונומי וההתפרקות של המגדר.

מי שיסתובבו למשל ברמת אביב ג', או שיעלו לאוטובוסים ומוניות שירות בשכונות מבוססות בעיר תל אביב, לא יתקשו להבחין שנערים ונערות מצייתות לקוד מחמיר של מיניות ומגדר. אף אחד שם לא מעז לצאת מהסדר הנוקשה של הבסדריות מרופדת הכסף וטקסים של נורמליות; כל זה מתבטא בלבוש, בשפה, בסידור השיער. אם מישהו רוצה להיות הומו הוא ימתין לזמן של עד אחרי הצבא ואולי קצת יותר. השאלה אם המיניות הגברית, או המיניות במשטר הפטריאכלי, מתפרקת מהר יותר בלוד מאשר ברמת אביב פותחת פתח לחשיבה על מצב הגבריות ההטרוסקסואלית בתקופתנו.

לקשר בין המערך החומרי וקביעתו את המיניות והתפקיד המגדרי יש הדהודים תרבותיים. במדיה החברתית אפשר למשל למצוא את כריס קרוקר, מגה סטאר יוטיובי המחצין ומחליף זהויות מיניות בפומבי מאז 2007, ושהגיע מהשוליים העניים של החברה האמריקאית. ביפאן החלו לתעד ב-2009 את ה-Herbivore, גברים שכתוצאה מהמשבר הכלכלי החליטו להתפרק מהתפקיד המגדרי שלהם ולסגת מהמיניות. בספרות אפשר למצוא תיעוד עתיק של הקשר בין המיניות לחומר; שיקספיר כתב באופן ברור על התפרקות המגדר עם התפוררותו של סדר כלכלי-חברתי. במחזה כטוב בעיניכם, ברגע שרוזלינד עוזבת עם סיליה את העיר הפטריאכלית אל היער הפרוץ חסר החוקים, היא מתחילה לשחק עם המגדר. רוזלינד הופכת לגבר ואורלנדו מתאהב בה/בו.

longo4

אפשר לדמיין את מרחב העיר ומרחב היער של שקספיר כשם כללי למרחבים שמצייתים לקודים שונים, כמו למשל צפון תל אביב ולוד. במקום שבו הסדר החברתי והכלכלי התפורר, נשבר והתפרק יופיעו גם התפרקות של מיניות ותפקידי מגדר ותתחיל משחקיות. ואילו במקום שבו קיימת פסאודו יציבות כלכלית, כשהחומר מתחזה לקבוע או לפחות קיים, תישמר חוקיות מגדרית שמרנית.

במונית השירות מלוד לתל אביב אפשר היה לראות סימן לזה שבקסטות הנמוכות של החברה הישראלית אימצו מגדרים אולטרה משחקיים וקוויריים. בדרך כלשהי הנערים והנערות הללו פיתחו זכות סירוב ראשונה לפטריאכליות המגדרית.

3. תעלומת האוביקט המשתנה

התחלתי לחשוב על הגבר הטסטרי כי החלטתי להפסיק להתעלם משאלה נפוצה שנשים הטרוסקסואליות מתמודדות איתה ושנראית בערך ככה: לאן נעלמו כל הגברים? נהוג להתייחס לשאלה הזאת באופן שטחי בדרך כלל ולפטור אותה כקינה ריאקציונרית לאיזו גבריות אבודה שנעלמה לטובת מטרוסקסואליות ו"גבריות חדשה". אבל יחס כזה לשאלה הזאת מכסה ומסתיר את המציאות. במציאות נשים פוגשות בגברים אבל עדיין חשות שגברים לא קיימים. נשים צריכות לבטוח באינסטינקטים שלהם: הגברים נעלמו באמת אל סימפטומים טסטריים בלתי נשלטים, והנשים והגברים כאחד עסוקים בחיפוש אחריהם ולשווא.

התופעות הטסטריות משגשגות ופורחות בכל מקום שבו גדלים גברים ונשים על ברכיו של רעיון גבריות המבוסס על מערך חומרי ממוסד. מהו החומר של הגבר? כל קוואזי אוביקט אליו הוא נמצא ביחס ואליו יש לו קשר, החל מכסף וגאדג'טים וכלה בנשים וגברים. הקוואזי אוביקט כפי שאומר Michal Serres, מעצב את מי שנמצא איתו ביחסים, לא פחות ממה שהוא מעוצב על ידיו. מכיוון שכך, הקוואזי אוביקט גם תמיד יהיה קוואזי סוביקט. הגבר הטסטרי מצוי במבוכה קשה ביחס לקוואזי אוביקט. אם ניקח לדוגמה את הקוואזי אוביקט אשה – הגבר הטסטרי חש שהאוביקט השתלטה עליו, שהוא איבד לאוביקט את הקול שלו או שהוא בסכנת איבוד, שהוא עובד ומרצה את האוביקט ושעליו להגן על עצמו מפניה.

longo2

מקורן של התחושות הללו יכול להימצא כמובן בהסברים אנליטיים על המשבר האדיפלי וחרדת הסירוס, כלומר ביחס עם ואל האם. אבל אותי מעניינת השאלה איך קרה שגברים רבים כל כך לא מתמודדים עם הטראומה של המפגש עם האימהי (ואת הטראומה הכללית הזאת אני מוכנה לקבל כהנחה) ולאחריה המפגש עם הנשי. אני נוטה להאמין שהדבר קשור בשליטה וכי הטסטריה היא תופעה שמתקיימת כאשר השליטה בחומר מתערערת, וחמור מכך כאשר החומר משתנה או נעלם. באופן הזה, מרגע שנשים החלו להשתחרר מהשליטה הגברית וכך השליטה באשה-חומר התערערה, נוצר שבר ובתוכו התחילו תופעות טסטריות.

טסטריה היא פחד גברי מהתפרקות נפשית ומגדרית. היא הפחד מהומואיות, נשיות, דיפוזיה, מחוסר החלטיות. יותר מהכל היא הריאקציה להיעלמות החומר. נשים שפוגשות בגבר טסטרי חשות בשבריריות העודפת שלו, בזה שהוא זקוק להגנתן ולערסול הערך העצמי הפריך שלו. הן חשות כי אם לא תהיינה יציבות – לא תהיה יציבות בכלל. הן מתמודדות עם תשוקה שבירה ועם נתקים מהמציאות לטובת השלכות אינסופיות.

הגבר הטסטרי קיים בכל מקום שבו יש גבר המנסה לחיות חיים הטרונורמטיביים בזמן שאין מספיק חומר להטרונומטיביות. האמת היא שמעולם לא היה מספיק חומר להטרונורמטיביות, אבל כיום מכיוון שהשוליים החברתיים מתפשטים במהירות למרכז והסדר הכלכלי-חברתי מתערער, משבר הזהות של גברים טסטריים ניכר לעין. חלק מהם מנסים לתקן את עצמם באמצעות שפה פסיכולוגית אבל לפסיכולוגיה הקיימת אין שפה מספקת לתיאור השבר. הוא עמוק מנשוא: כשהחומר קובע תפקוד מגדרי והחומר מתחיל להשתנות, המיניות מתערערת ואיתה היחסים.

longo7

4. סוף הגבר, סוף האשה

רעיון השליטה בחומר עיצב את היחסים בין גברים לנשים מאז ומתמיד ואף כי הרעיון הזה יסודו באשליה, היו ועדיין קיימים מוסדות ומבנים שמחזקים אותו ומשווים לו תוקף מציאותי. בעשרים-שלושים השנים האחרונות אנחנו רואים תופעה מעניינת שקורית בשני מישורים לכאורה לא קשורים אחד לשני: מצד אחד המערכת הקפיטליסטית על יחסי הגבר-כסף שבה קורסת, ואילו מהצד השני מתקיימת התפרקות מגדרית שתופסת צורות שונות: קוויריות, פתיחת בנקי זרע וריבוי אימהות חד הוריות הם רק כמה דוגמאות לזה. באופן משלים, המדיה המיינסטרימית מנכסת את המיניות המפורקת והמשחקית שמתקיימת בשוליים החברתיים – אפשר לראות את זה קורה כמעט בכל ריאליטי – ובכך מזינה את המכונה הקפיטליסטית בדימויים וייצוגים חדשים שממשיכים לשרת אותה. ערעור ממושך כזה על יחסי החומר מייצר מצב פסיכולוגי ייחודי אצל הגבר – טסטריה.

עדויות לגבר הטסטרי קיימות בכל מקום. למשל, בכתיבה האינטנסיווית על המשבר של הגבריות. עשרות מיליוני תוצאות קיימות בחיפוש בגוגל אחרי הערך של male identity crisis. לפני שלושה חודשים יצא בארה"ב ברעש גדול מאוד ספר די טפשי של העיתונאית חנה רוזין בשם The End of Man. התזה שלה בספר היא שהגברים אינם מתאימים לכלכלה הנוכחית וסיימו את תפקידם המגדרי המסורתי לטובת הנשים, שמצליחות לעומתם לתפקד בפוסט אולטרה קפיטליזם בכל מישור שהוא: הן לומדות יותר, עובדות יותר, מולידות יותר (בלעדיהם), וככלל מתפקדות כגברים איפה שהם תפקדו פעם. העיתונאית הפמיניסטית לורי פני התחילה לחקור מה קורה לגברים בחודשים האחרונים ואף פיתחה שאלון לצורכי מחקר; ובמחקר שפורסם לא מזמן הראו כי גברים בגילאים 35-55 מתאבדים פי ארבעה יותר מנשים.

longo6

העדויות הללו אמנם תולות את המשבר של הגבר במשבר הכלכלי, אבל הן מגרדות את פני השטח במקרה הטוב. הסיבה לכך היא שהגבר תמיד היה במשבר מול הקוואזי אוביקטים שלו, מול החומר שהוא ביחסים איתו, אבל ככל שאשליית השליטה שלו נתמכה יותר מבחינה מוסדית ככה "נחסכה" ממנו ההתפרקות המינית והמגדרית שהיתה מנת חלקן של נשים מאז ומעולם. היעלמות רעיון הכסף, הביטחון שבבעלות וכיו"ב מביאים אותנו לרגע דרמטי בזמן שבו גברים מתחילים לדעת שאינם יודעים מה הם.

אם הטסטריה מתארת מצב נפשי של גברים שנמצאים ביחס לא פתור אל החומר, הרי שהיא אינה תופעה מהותנית, אלא מגדרית. היא מחלה פוליטית-כלכלית המתארת גם את מצבן הנפשי של נשים בתפקוד מגדרי גברי בתוך המערכת הקפיטליסטית של החומר. בשונה מאצל גברים, היא לא אורבת לנשים מלכתחילה, כי כפי שלוס אריגראי אמרה, האשה תמיד הוגדרה לעומת הגבר, כחסרה. כלומר, מעולם לא היה לה חומר ויחס גבר-חומר  – עד לכניסתה לתפקיד של גבר.

לכן הנשים צריכות להיזהר. אין שום סיבה לחוש גאווה כפי שחושבת רוזין למשל, על זה שנשים מחליקות לתפקידי גבר בזירה הפוליטית והכלכלית. לורי פני עשתה בזמנו קישור יפה בין הנתונים על נסיגת הגברים מהאקדמיה ומעולם העבודה ולבין תפיסתן של הנשים את הפוזיציות הללו. היא הראתה שבשנים הללו בדיוק חלה עלייה תלולה בהפרעות הנפש המאובחנות אצל נשים. אין ספק, המערכת הקפיטליסטית זקוקה לתפקוד-גבר שיפעיל אותה אבל לנשים אסור ליפול למקום שבו הסמפטומים הטסטריים אורבים. אולי נקודת המפגש החדשה בין מה שהוא לא גבר למה שאינה אשה תהיה בראש ובראשונה סירוב לקחת חלק במערכת הקפיטליסטית של החומר.

longo5

תודה לגיא הופמן שחשב איתי יחד על שם המחלה ולעומר שרביט שהצית את הפתיל.

דימויים: רוברט לונגו,  Men In The Cities, 1979. ותודה ליואב ויינפלד על בחירת הדימויים.

תגים: , , , , , , ,

22 תגובות to “טסטריה: קווים לגבריות בעידן הפוסט-תעשייתי”

  1. נבות Says:

    היתכן ש… מתפתח בנו מיזוג טוב יותר בין ישויות והורמונים ??
    חזרה ל(מיתוס)גן העדן : הוא האשים אותה והיא האשימה את הנחש (שלו?).
    היום מאזן הכוח, הידע והאחריות נותן לה יתרונות שלא היו בידיה אז.
    לו יש ברירה: להתעדכן או להיכחד.

  2. דרול Says:

    יפה.
    הטסטריות היא מעין נגטיב, למה שכונה בשנות השמונים "הקוקסינליות".
    אז היינו מוקיעים גבר או משהו גברי, שהיה נגוע בנשיות כ"קוקסינל" או "קוקסינלי", כיוון שאז באמת היו גבולות מגדריים ברורים.
    כל מה שהיה צריך לעשות, היה לתייג את מי שהעז להעריץ את "דוראן דוראן" או את "ספאנדו באלט", כקוקסינלי ובכך לתרום לסדר הציבורי.
    היום לנוכח ההתפרקות המגדרית, הופך הבון טון ל"קוקסינלי" ולכן הפרספקטיבה מתהפכת. במקום לחפש את הקוקסינליות בחוץ , נאחזים בטסטריות הפנימית.

  3. יוצמח Says:

    כתיבה נאה.

  4. mousomer Says:

    לעניין ההבדל המעמדי – ראו:
    http://www.bloomberg.com/news/2012-12-25/do-unmarried-poor-have-bad-values-or-bad-jobs-.html
    מן האתר של בלומברג, מעוז של וול-סטריט.
    הם דנים שם בעניין הנישואים. נטען שנישואים הופכים להיות בון-טון של המעמד הבינוני-גבוה, בעוד שהמעמדות הנמוכים יותר פונים למודל של קשרים אד-הוק.

  5. אילן ב. Says:

    כתיבה נאה וקשקוש מוחלט.

  6. Assaf Says:

    Brilliant name for the syndrome, and definitely an important discussion.

    However, otherwise the post is quite shallow and the message muddled.

    So… if "where are the men" is not a reactionary lament, then what is it? That's the most unclear part here.

    There was a good book written in the 90's by a married couple of ,
    Israeli therapists
    about embracing new concepts of manhood, it was far ahead of its time (and maybe the two have divorced since then?)
    I forget the name.

    What Tahel writes here about women needing to be the stability anchor as a post-modern phenomenon, is totally off-mark

    Since prehistoric times, women especially when caring for small children, were the stable ones setting up a home and "only" finding/growing food in the near vicinity
    while the men often went on real or imagined "hunting trips"
    So the home and real family stability have always been associated with the women more than the men

    Yes, masculinity is in a crisis, yes, it's been going on for decades and still most men cannot adapt. Can women adapt? The post doesn't give a hopeful answer to that

    Finally, a language note. Nowadays, transwomen hate being called "transvestites". It's a term that became outdated about 30 years ago
    It reduces the issue of gender identity to a clothing fetish

    Otherwise, thanks for the post!

  7. Drifteragain - אמיר עצמון Says:

    המינוח הפסיכואנליטי-כלכלי טיפה מטושטש. אפשר לבקש תיאור-מקרה?

  8. יוסףה מקיטון Says:

    טסטריה – אחלה מושג שימושי וניתוח משעשע וישים! תודה 🙂

    אני יודעת שזה אולי יתפס כקטנוני, אבל זה לא: אין דבר כזה "טרנסוויסט" את ודאי מתכונת ל"טרנסווסטיט" (גבר המתלבש כאשה), ובמקרה שתיארת יותר הגיוני שהחבר במונית שרות פגש טרנסית (כלומר אשה/נערה שנולדה כתינוק זכר, שזה גם תיאור לקוי אבל במסגרת תגובה בבלוג…) ולכן יש לכתוב עליה בלשון נקבה (אם כך היא דיברה על עצמה) והיא איננה טרסווסטיט (קרוסדרסר בשפה מודרנית יותר) כי איננה גבר. גם ביסקסואליות זו מלה אחת ולא שתיים 🙂 סליחה על השיעור בלשון מגדרית פוליטיקלי-קורקטית אבל זה חשוב לנו, האנשים שעלינו את כותבת.

  9. יערה Says:

    הערה נכונה של מגיבים מעליי, לגבי המינוח של טרנסקסואל/טרנסג'נדר לעומת טרנסווסטיט: היום טרנסקסואל או טרנסג'נדר הינם המונחים שמשתמשים בהם, לעומת טרנסווסטיט, שמתאר קרוסדרסינג. יש טרנסקסואל (transman) במקרה של אישה ביולוגית שמזדהה כגבר (female-to-male), וטרנסקסואלית (transwoman) במקרה של גבר ביולוגי שמזדהה כאישה (male-to-female).

    לגבי תוכן הפוסט: כל הדיון בגבריות בשיח המגדרי, ללא ספק לוקה בחסר. במובן זה, הפוסט הזה רק מוסיף לדיון שצריך להוסיף לו, וכמה שיותר. עם זאת, אני לא אוהבת את המונח "טסטריה", שאכן נדמה שהוא מתאר את השינוי הגברי שעומד על הפרק, כמצב בעל סימפטומים שליליים ובעייתיים, ממש כמו היסטריה. כמו היסטריה, גם מונח זה מרגיש לי משפיל, וכאמור – מתואר אך ורק כמתבטא באופן שלילי. אני תוהה, כיצד הגעת למסקנה שאלה הן התופעות ולא אחרות: "מלנכוליה, דיסוציאציה במישור הפסיכו-פיזי בעת ולאחר מפגש עם נשים (או גברים) מעוררות-תשוקה, חרדה בעקבות התנסויות דיפוזיות של האני ומאיבוד הגברי אל הנשי, התקפי פאניקה ואגרסיה במצבים של קבלת החלטות, תופעות אובססיביות-קומפולסיביות סביב חפצים ואינאונות. במצבים קיצוניים יכולה הטסטריה להביא לדיכאון והתאבדות."

    אכן, מעמד הגבריות ההטרו-נורמטיבית הוא מעמד רעוע במובנים רבים. כמו גם הנשיות ההטרו-נורמטיבית שתמיד מובילה למפלות של הנשים שמשחקות את המשחק הזה. עם זאת, חוסר היכולת לקחת חלק במשחק התפקידים הזה, מוביל לא פעם דווקא לבנייה מחדש של זהות מורכבת יותר, בעלת אפשרויות ביטוי מגדריות אחרות. הדטרמיניזם שמוצג בפוסט הוא בעיניי מעליב עבור גברים, שכן הוא מותיר להם חלון הזדמנויות מצומצם עד בלתי-קיים, למימוש עצמם מחוץ להגדרות הטרונורמטיביות של גבריות.

    לג'ודית בטלר יש מונח די מרשים בשם "מלנכוליה מגדרית", שמדברת הן על גברים והן על נשים – היא מתארת כיצד הדרישה לוותר על חלקי זהות שאינם עולים בקנה אחד עם הזהות המגדרית הנדרשת מאיתנו לבצע (זכר=גבר, נקבה=אישה, עם כל המשתמע מכך), מובילה למשברי זהות משמעותיים שלאחריהם א/נשים רבים מסכינים עם דרישות החברה.

    לא הבנתי מהם קוואזי-אובייקטים וזה גם לא הוסבר בפוסט, ולכן כל פעם שהמונח עלה, איבדת אותי. מכירה את כל השיח אובייקט-סובייקט, אבל לא הבנתי מה את אומרת פה.

  10. רם Says:

    לא יכולתי להתאפק מלחפש: "male identity crisis" מקבל רק 80,600 תוצאות. עשרות מיליונים זה לחיפוש של שלוש המילים האלה באותו עמוד, לא בהכרח ברצף.

    אני חושב שאת נוגעת במאמר בנקודות חשובות ומעניינות.
    קצת הלכתי לאיבוד מול סגנון הכתיבה האינטלקטואלי/אקדמי. זה לא רק עניין של סגנון, זו גם בחירה ערכית – להפוך את הטקסט ללא נגיש למי שאין לו תואר שני במדעי הרוח או תואר ראשון בלימודי מגדר.

  11. Imri Cohen Says:

    לא הייתי הולך כל כך רחוק עד כדי להמציא מושג חד צדדי לתופעה שרווחת אצל כל בני האדם, נשים וגברים כאחד. רוב הקבוצות בעולם היום הן פטריארכליות, ולכן הביטוי נדמה כטסטריה, אבל באותה מידה אובאסטריה, או מה שזה לא יהיה. נעשה מחקר לפני מספר שנים שהראה שלאחר שחיל האוויר הישראלי התחיל לעבור בכוונה את מהירות הקול מעל עזה (וליצור בום על-קולי), גם נוער בגילאי 14 ויותר, איבדו שליטה על שתן במיטה. זה גרם לנשים בעזה להקצין מבחינה דתית, כי זה היה כמו קש ששבר את הגמל – והגבר הפלסטיני, ראש החמולה, כשל והתפרק באופן מוחלט בתפקיד המגדרי שלו.
    בארצות הברית תופעות הניכור עד לכדי סכיזופרניה חברתית, שנגרמות מ"השיטה הכלכלית", מה"צמיחה הכלכלית", ומדרדרות מעבר להתנהגות מגדרית (שם גם נראה יותר שמדובר בתופעה גם נשית, זאת אומרת חברתית-כלכלית), רואים את אירועי הירי המטורפים – ואני מודאג שזה בקרוב עלול לקרות גם בישראל.
    בכל אופן, הרעיון עצמו לחלוטין לא קשקוש, אבל אני משוכנע שזו תופעה רחבה שלא רק "פוגעת באשכים" – פשוט בחברה שהיא פטריארכלית זה צף מהר יותר לפני השטח.

  12. סמולן Says:

    זה לא כמו טייק על עפרי בשבוע שעבר ? גבר הטרו-נורמטיבי וכו' הוא אנס או לוזר.

  13. עמית ברנשטיין Says:

    גם אני אהבתי את המושג "טסטריה", בניגוד לשאר המגיבים הבנתי אותו כמהלך מכוון של החזרת מבט (ושפה) מדיקלית, לעבר אלו בעלי הזהות הלכאורה שקופה.
    אבל הרגשתי שאותה זהות שעשית כאלה מאמצים להנכיח ולפרק, חדרה ללא משים פנימה.
    אני מתייחס לתאור ההתרחשות במונית השרות, שתוארה כמו מפי מדען לבן כמומנט מרגש של תצפית שטח.
    פרט לנינוח גזעני שוודאי לא היה מכוון, קרוב לוודאי שהחברה מלוד היו מאד מודעים לנוכחות ולמבטו של חברך המזועזע, ויכול מאד להיות שאפילו הקצינו את ההתנהגות והפעילו צורה של התנהלות מתריסה במרחב.
    הוא בוודאי לא היה שקוף להם. אני חושב שבהפנמה של זה יש פוטנציאל לשיחרור מסויים, של הטסטר בפרט, שאולי יכל לתקשר או לשדר את העניין שהם מעוררים בו (בתנאי שזה אכן עניין ולא שעשוע) והייתה מתפתחת שיחה שכולנו היינו מרוויחים ממנה.

  14. מרינה גולדשטיין Says:

    לא יודעת לגבי מוסגים חדשים…רק יכולה להגיד שמעוד עצוב ליראות עד כמה נשים נילחמות להראות גבריות מיצד אחד, דורשות גברים "גבריים" מיצד שני, וכל נושא "הגבר החדש" הרגיש, הבוכה, המכיל…לא מצליח להיסתדר בכל הדבר הזה…אישית…מאוד אוהבת שפותחים לי את הדלת, מגישים לי את המעיל…ולא בוכים יחד איתי בסרט רומנטי…כניראה אני פסיכית

  15. timefrom Says:

    היה משפט שלך "רוצה להיות הומו" שקצת צרם, אבל מלבד זה, המאמר מעניין ונוגע בנקודה נכונה במידה מסויימת, אולי צריך לבדוק את הנכונות שלה, אבל המשמעות מרחיקת לכת ועוד נתונה לבדיקה, היא למעשה מאשרת שעם הכסף או המעמד הסוציו-אקונומי המשופר באה ההתאבנות, השמרנות, וזה נחמד וכאילו חרב פיפיות (אולי הצעת נחמה כלשהי לדפוקים או ההפך תלוי בנקודת ההסתכלות), כזו מעמדית, אם אני מבין נכון ככול שזה קשור למעמד כלכלי הדיעה או היכולת ליצוג נהיר וברור מבחינה מינית היא בלעדית לאלה שיש להם, והם גם יותר תוקפניים נניח בהתאם לתיזות הרדודות, הייתי אומר שזה באמת מרחיק לכת, אבל ייתכן שנגעת במשהו שמעבר להגדרות טסטריה או מה שזה לא יהיה, השפה היא שפה פסדאו מדעי-חברה אינטלקטואלית כזו כפי שכתב מישהו, וזה עוד חבל קטן בשולי הקריאה המהנה סה"כ.

  16. Ester Pelled Says:

    מילים פשוטות בעניינים שכבר נידונו ובכל זאת – גברים התבלבלו, אכן, וגם נשים. והבלבול הזה יפה הוא, יפה ממש, ועם זאת בהחלט מבלבל. אנחנו לא בטוחות [דונט קיל מי, קיל ביל] שזה טוב לנו, גם הבנים לא. משיח שקר אחד מת, אבל לא ברור אם מה שקם במקומו הוא משיח של אמת. מה גם שצורתו כה מסוכסכת, ולא ברור אפילו על מה הוא רוכב, חמור זה לא, זה בטוח. אז זה גמיש, גמיש להפליא, ועם זאת, מסובך מאד מבחינה בין מגדרית. אבל נמשיך, נמשיך, גם לאבד את מה שהולך ונאבד וגם להוליד את מה שהולך ונולד.

  17. matan lipman Says:

    "טסטריה: קווים לגבריות…" . כל קו הוא פאלוס.

  18. iriseliyacohen Says:

    איריס:: לא הבנתי הכל, ובזה אני מצטרפת לתגובתו של רם מעלי. ויותר מזה, לא הבנתי מנין המסקנות (מרחיקות הלכת ) האלו? האם הן מגובות במחקר סטטיסטי (הצלחתי למצוא אחד)? האם הן תולדה של חוויות אישיות?

  19. מרדכי פנחסי Says:

    דבריך מעניינים ומאתגרים, אך נראה לי שנתפשת לדימוי על חשבון המהות. מהותית אין חדש תחת השמש. ההגדרות של העולם החומרי השתנו (עם ההתפתחות הטכנולוגית). הגברים מממשים את זהותם, שביסודה היא תמיד חומרית-מעמדית, ולא בהכרח מינית-מגדרית) במרחב המדעי-מתמטי -טכנולוגי. כמה נשים יש בהייטק וביזמות לעומת נשים?? הא? היום נשים "מאיישות" את הפרקליטות והתקשורת. מבחינה זו הן נדחפו לקדמת הבמה, אך מאחורי הקלעים- שם בעלי ההון (כמעט תמיד גברים) מושכים בחוטים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: