"מתקפת ההומואים" – הומופוביה בעידן פייגלין

by

עופר נורדהיימר נור

גם אם אין לו ביטוי מוסדי, האינטרנציונל הפאשיסטי כתודעה משותפת קיים גם קיים. מקרה משה פייגלין הוא דוגמא טובה משום שפייגלין הוא פוליטיקאי רהוט, מנומק ואיש עט מבריק. הוא ראש וראשון לעמיתיו הרעיוניים ביכולת הביטוי שלו – ז'ן מארי לה פן, יורג היידר, וולדימיר ז'ירינובסקי והאוונגליסטים האמריקאים.  התברגותו אל תוך הנהגת הליכוד כמו זו של עמיתו אביגדור ליברמן עוררה בי את השאלה מהי עמדתם של אלה בעניין הקהילה ההומולסבית בישראל.

ובאמת, מה חושבים מנהיגי הימין המתחזק על ההומואים והלסביות? במקרה של אביגדור ליברמן (אם ללמוד מדבריה של עמיתתו למפלגה אנסטסיה מיכאלי מעריצתו של ולדימיר פוטין), אי אפשר שלא לדמיין את אימוץ דפוסי ההדרה והשטנה הנקוטים ביד ברזל בידי המחוקק והמשטרה הרוסיים נגד כל ביטוי פומבי של הקהילה ההומולסבית (מצעד הגאווה, הזמרת מאדונה). במקרה של פייגלין אין צורך לנחש: לאחרונה פרסם מאמר תחת הכותרת המבריקה "אני הומופוב גאה". מתוך המאמר אפשר לחלץ תובנות חשובות לגבי האיש ולגבי השמרנות החדשה ישנה בה הוא דוגל.

כידוע, אחד מן המאפיינים של הימין הפאשיסטי לדורותיו הוא חוסר היכולת המנטאלית וחוסר המוכנות התודעתית לקבל אחרות בקרבה של הקהילה המדומיינת האולטימטיבית – הלאום. כך שוקד הימין על ליבויה של שנאה יוקדת לכל מיני "אחרים" (ערבי, מוסלמי, יהודי, הומו, לסבית) ודחיקת רגליהם, שכן אינם אלא אויב. זוהי נקודת המוצא של פייגלין במאמרו: ישראל נתונה תחת "מתקפת ההומואים" והוא מוסיף ואומר: "…יש לי פחד גדול מתופעת ההומוסקסואליות כשזו יוצאת מן הארון, ומקבלת לגיטימציה ציבורית רחבה ומפוררת את הצבא והלאום".

ובאמת, יש משהו בתרבות הגייז שהיא בינלאומית, שוחרת שלום ואחווה, אלרגית לגילויי חשדנות ושנאה כלפי אחרים. להסיק מכך שבכוחה לפורר את האומה ואת הצבא מעיד על פרנויה חרדתית והיסטריה מתפרצת, או ליבוי מניפולטיבי של אלה. כידוע, צה"ל מזה עשורים מקבל לשורותיו את בני ובנות הקהילה ההומולסבית ללא אפליה. חזקה על ההומופובים שאם היה מתגלה צל צילה של התפוררות הצבא בידי ההומואים – כבר היינו שומעים על זה. כמובן שעל התפוררות השדרה הפיקודית של הצבא בידי רבני יש"ע אין מיצר פייגלין.

לפייגלין אין בעיה עם הומואים בארון והוא אומר: "ההומוסקסואליות כבר מזמן אינה סטייה מינית, נחלתם של אינדיבידואלים שאיש אינו חפץ להתערב בחייהם הפרטיים". כאן המקום להבחין כאן בין פייגלין לבין אלי ישי – בן ברית בסרסור של פחד ושנאה. בעוד אלי ישי שוטם את ההומוסקסואל האינדיבידואלי כסוטה מין החוטא נגד תורת ישראל, הרי שפייגלין נבהל לא מן ההומוסקסואל היחיד אלא מן התרבות של הגייז.

פייגלין מוסיף כי תפקיד "מתקפת ההומואים" – להחריב את מוסד המשפחה. טיעון זה חוזר ונשנה ממש במילים אלה על ידי דוברי השמרנות לא רק בארצות הברית אלא לאחרונה גם על ידי מרין לה פן בצרפת. העובדה שפייגלין רואה בקהילה ההומולסבית איום על מוסד המשפחה מצביעה על שתי אפשרויות: הוא בור לחלוטין באשר לכמיהה של הומואים ולסביות בישראל להוליד ילדים ולהקים משפחות, או שהוא אינו מכיר בלגיטימיות של משפחות כאלה.

במתקפתה, הקהילה ההומולסבית מפעילה דיקטטורה בשם התקינות הפוליטית: היא מצליחה (בעזרת האגודה לזכויות האזרח ובית המשפט העליון) "לדחוק לארון [באורח "טרוריסטי"] כל מי שהעז לצייץ". הימין השמרני והדתי נתון תחת עולה של משטרת מחשבות נאורה – דמותו של אורוול היא נר לרגליו של פייגלין אותו הוא מצטט פעמים רבות. כאן שוב פייגלין הוא דוברה של קבוצה שמרנית הגדלה והולכת בחברה המערבית הרואה בעצמה קורבן של טרור זה. מכאן יש הצדקה להתגוננות אגרסיבית, השילוב המנצח של הימין באשר הוא: פוליטיקה של אגרסיות מתוך תחושת קורבנות. השמרן מבקש להתנגד לתרבות ההומוסקסואלית בשם חופש הביטוי וזכותו לחיות על פי עקרונותיו. בכך הוא מקביל לחלוטין לקולות האנטישמיים באירופה המשתוממים ומתקוממים מדוע בשם הדרישה לתקינות פוליטית אין הם יכולים להתנגד ליהודים וליהדותם המשתלטים על תרבותם – ראו מקרה הונגריה שם מתגשם חלומו הרטוב של פייגלין – נטורי האומה הקדושה מתקוממים כנגד האויבים הבאים לכלותה: היהודים וההומואים. בשם התודעה השמרנית נראה פייגלין כאומר לעמיתיו האנטישמיים בהונגריה: "יישר כוח! תנו להסית בשקט! רק טעיתם בדבר אחד: זה לא היהודים וההומואים אלא הערבים וההומואים הבאים לכלות את אומתנו הקדושה. גם פה וגם בהונגריה, ללא ביטויי שנאה והסתה אי אפשר להניע את הציבור להדיר, לרדוף ולגרש את אויביה של האומה המתגוננת.

ההשוואה בין פייגלין לאלי ישי חשובה. בעוד אלי ישי מתנגד לאהבת גבר המתקיימת בניגוד למצוות התורה, הרי שפייגלין אינו מתנגד לאהבה זו אם היא מתקיימת בפרטיות. בניגוד לישי הוא מכיר בקיומה של תודעה ותרבות הומוסקסואלית ורואה בהם "חוד החנית של תרבות ה"פוסט"" ראשית חורבן של מוסדות כמו המשפחה, הצבא או הלאום. ובאמת ההבדל בין השניים עקרוני ביותר. זה הנקוט בידיו של פייגלין הוא ההרסני באמת, בעוד שזה של אלי ישי רק יגביר את פוטנציאל אהבתם של גברים לגברים אחרים – במסתרי המקווה, בחדרי השינה של הישיבות, בפגישות בארבע עיניים עם רבנים נגענים. במסתרים שכאלה שגשגה במשך מאות שנים החתרנות המתוקה של אהבת גבר בחברות מסורתיות ובהן היא מתקיימת עד היום. חתרנות זו מכילה בתוכה את תמציתו של המסר הלא פוליטי של האהבה שאין להביעה במילים.

ואילו שטנתו של פייגלין היא הרעל האמיתי שכן היא מעוניינת לקעקע ולהשתיק את התודעה של הגייז – הביטוי התרבותי והפוליטי של ההומוסקסואליות במודרניות הבורגנית קפיטליסטית מערבית, ביטוי שהוא פרי של דרישה להכרה מכבדת ולאמנציפציה המלאה הנגזרת ממנה. בעוד פייגלין רוצה ובעזרת הסתה גם עלול להצליח לחנוק את נשמת אפה של התרבות של הגייז, הרי שאלי ישי לא נמצא שם בכלל. דרישתו שלי ישי לאיון כל קשר אינטימי בין גברים היא כל כך קיצונית שאין שום דרך הגיונית לממש אותה באמצעות פיקוח על כל אדם ואדם מסביב לשעון בכל מקום ומצב. גם תחת עונש מוות מיידי לא יוכל ישי לאהבה זו. תחת אלי ישי יחיו ההומואים לנצח אם כי במסתרים.

הדיכוי בו דוגל פייגלין קשה עשרות מונים משום שבאמצעות כמות מספיקה של הסתה אודות התפוררות האומה, הצבא והמשפחה דיכוי זה ממש בהישג יד. עבור רבים מן ההומואים והלסביות, במיוחד בני הדור הצעיר, מדובר בנידוי והדרה מן המרחב הציבורי ואלה יהיו טראומאטיים מאד, לא רק משום שהתרגלו לאור שמחוץ לארון אלא שעבורם להיות גיי זה עניין של זהות, זה מי שהם באמת. לחזור לארון יהיה עבורם אסון. אלה יהפכו לקרבנות האמיתיים של פייגלין ושל שותפיו – אנשי התא ההומולסבי של מפגלת הליכוד ביתנו – תא מביש שהחל ללבלב לאחרונה.

דימויים: רפי פרץ

18 תגובות to “"מתקפת ההומואים" – הומופוביה בעידן פייגלין”

  1. Oded Ya Says:

    זה נבלה וזה טריפה. לא חושב שפייגלין גרוע מישי בגלל התפיסה שלו. אולי רק כי הוא חכם ממנו.

    החזון של שניהם מפחיד

  2. שי Says:

    מעניין גם מה ליברמן חושב על הומואים והאם הוא חולק את המחשבות האלו עם מנהל הקמפיין שלו, ארתור פינקלשטיין ההומו.

  3. דרול Says:

    אלא שפייגלין צודק.
    מי שיקרא כאן : http://tsurehrlich.blogspot.co.il/2012/11/blog-post.html
    יוכל לראות איזה ציד מכשפות עורכים ההומואים תומכיהם נגד אנשי יד השמונה, שבסך הכל מיאנו לארח חתונה לסבית באולם האירועים שלהם.

    אני סבור, שהתביעה המשפטית האכזרית הזו, חושפת את פרצופה האמיתי של קהילת הלהט"ב. היא לגמרי לא מסתפקת בכך ש"יניחו לה לנפשה", אלא מנהלת מלחמה מניפולטיבית, נגד מי שמעז לחרוג מהקו המחשבתי שאנשיה מטיפים לו.

    אני מאוד מקווה שכהונתו הפרלמנטרית הקרובה של פייגלין, תסייע לכולנו לחיות במדינה שספר החוקים שלה מטוהר ממוקשים אורווילאנים, כמו אלו שאיפשרו את פסק הדין הזה.

  4. OlegR Says:

    מתי אנשים יבינו שנטייה מינית איננה תו תקן מוסרי ויפסיקו לכתוב שטויות בסגנון

    "ובאמת, יש משהו בתרבות הגייז שהיא בינלאומית, שוחרת שלום ואחווה, אלרגית לגילויי חשדנות ושנאה כלפי אחרים"

    • דרור בל"ד Says:

      מתוך המאמר אפשר לחלץ תובנות חשובות לגבי הכותב ולגבי השמרנות החדשה ישנה בה הוא דוגל. אין ספק כי עורכי האמורי הבינו זה מכבר כי נטייה מינית איננה תו תקן מוסרי, השאלה היא מתי הם יפסיקו לפרסם שטויות כגון הציטוט לעיל וכמו הציטוטים הבאים:

      "צה"ל מזה עשורים מקבל לשורותיו את בני ובנות הקהילה ההומולסבית ללא אפליה". "…התפוררות השדרה הפיקודית של הצבא בידי רבני יש"ע…".
      כל הכבוד למה שהכותב מכנה צה"ל. לבוא ולעשות דה- לגיטימציה לפייגלין ולאלי ישי באמצעות לגיטימציה לצבא הציוני הוא דבר שלא ייעשה, לא בפלסטין ובוודאי לא בארץ האמורי. לו היה צריך לבחור בין פייגלין לבין ניצן הורביץ, ראוי היה לבחור בפייגלין היות וחבר מרצ נראה בזמנו בהפגנה יחד עם פושע המלחמה דיכטר כששניהם נושאים יחדיו בנטל אלונקה למען שוויון בנטל רציחת ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית. זהו השילוב המנצח של הימין באשר הוא: פוליטיקה של אגרסיות מתוך תחושת קורבנות.

      "העובדה שפייגלין רואה בקהילה ההומולסבית איום על מוסד המשפחה מצביעה על שתי אפשרויות: הוא בור לחלוטין באשר לכמיהה של הומואים ולסביות בישראל להוליד ילדים ולהקים משפחות, או שהוא אינו מכיר בלגיטימיות של משפחות כאלה".
      האפשרות הראשונה בלתי סבירה לחלוטין. האפשרות השנייה, היחידה שרלוונטית, אינה נחלתם של אנשי הימין הקיצוני בלבד, אלא ששותפים לה גם אנשים שאינם דווקא מהימין הקיצוני. כדאי להתייחס ברצינות לטענה כי שני גברים, למרות כמיהתם (איפה התשוקה?) לגדל ילדים, עלולים להביא נזק גדול לילד. כדאי גם לדעת (אני מניח כי הכותב יודע, טוב שידעו גם שאר הקוראים) כי בניגוד לשתי נשים, שני גברים לא יכולים להביא על דעת עצמם ילדים לעולם. במילים אחרות, דרושה גם אישה, איש ממין נקבה, כדי שיצא ילד שבבוא היום יתגייס לצבא הציוני וירצח ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית.
      מה עושים כשאין אישה בנמצא? נוסעים להודו, מנצלים את הפריוילגיה הקולוניאליסטית ואת העוני המחפיר של נשים (בשיתוף פעולה מלא עם הגברים שבמשפחה ההודית), מספרים איזה סיפור על הפרייה מלאכותית, גונבים מהאם את התינוק שרק נולד, מחכים 18 שנה, ושולחים את הילד לרצוח וגו'.
      חנה בית הלחמי כתבה על כך מאמר מצויין
      http://2nd-ops.com/hanna/?p=66407
      ועוד אחד מצויין
      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4206853,00.html

      הקיצור, כשכותבים מאמר על ה"קרבנות האמיתיים של פייגלין ושל שותפיו", יש לזכור כי מלבד ההומואים האומללים והנרדפים ישנם עוד אנשים בעולם, אומללים ונרדפים לא פחות (וזחאלקה יטען כי אפילו יותר), ודווקא ע"י תומכי מרצ – ציונים לא פחות (וזחאלקה יטען כי אפילו יותר).

      נ.ב.
      אני מצטער, לא יכול להתאפק. למרות שאפשר ללהטט ולנסח משפטי קישור לפסקה האחרונה בתגובתי, אחסוך ואקצר ואביא ישר את דברי ההבל האחרונים של הציוני תומך מרצ: "הפעילים שלה [של חד"ש] שמיהרו לגנות את מרצ על כך שהיא מסייעת ללהקת פליטי קדימה שכחו לציין שהסכם העודפים של חד"ש הוא עם רע"מ-תע"ל, רשימה ערבית מאוחדת שמכילה גם את המפלגה האיסלמיסטית בישראל. אז כן, קול שניתן למרצ עשוי לסייע ל[פושעת המלחמה] ציפי לבני להכניס איזה דחליל לכנסת, אבל קול שניתן לחד"ש יכניס את הנציג הבא של האחים המוסלמים לכנסת. תזכירו לי להזכיר לכם את ההצבעה הזו בפעם הבאה שתייללו על ש"ס וכפיה דתית. ובין הגרסה האיסלמית של ש"ס ובין הקריקטורה של מפלגת מרכז של [פושעת המלחמה] לבני [ופושע המלחמה עמיר פרץ], אם אני צריך לבחור, הבחירה ברורה למדי".
      (מתוך הבלוג: החברים של אהוד ברק)

      • ofrilany Says:

        הכול בסדר דרור, יצירתי כרגיל, אבל הטענה ש"כדאי להתייחס ברצינות לטענה כי שני גברים, למרות כמיהתם (איפה התשוקה?) לגדל ילדים, עלולים להביא נזק גדול לילד" היא קשקוש, איך לומר, הומופובי. אופייני אגב לחוגים נרחבים בשמאל הרדיקלי. אני מניח שהגרסה של זה מלפני 15 שנה היתה ששני גברים מתנשקים זה לא מוסרי, או שמין אנאלי גורם נזק לרקטום. אני חושב ששני אנשי שמאל רדיקלי פנאטיםוטהרנים שמחליטים להביא ילדים עשויים לגרום לילד שלהם נזק הרבה יותר גדול.
        מה עוד שלידיעתך הומואים לא מביאים ילדים רק על ידי פונדקאיות אלא לפעמים גם בהסכם הורות עם אשה.

      • דרור בל"ד Says:

        אני בספק אם מדובר בקשקוש. כלומר, ייתכן כי מדובר בקשקוש, אך ייתכן גם שלא. כתבתי כי כדאי להתייחס ברצינות לסוגייה זו, לא קבעתי עובדה.

        איני יכול להסכים עם ההשוואה בין נשיקה או קיום יחסי מין המכונים בחוגים הומופוביים "שלא כדרך הטבע" לבין גידול ילד שנגזר עליו מראש לגדול ללא אמא, כלומר שלא כדרך הטבע. יש להבדיל לדעתי בין שני אנשי שמאל רדיקלי טהרני אשר צאצאיהם יסבלו עקב רדיפה פוליטית אך לא עקב מחסור באם, לבין מי שגוזר על ילדיו מראש לגדול ללא אם. הראשונים אכן ממעטים להביא ילדים לעולם בדיוק מהפחד הזה, היות והציונות עצמה היא פורענות שלא כדרך הטבע (ראה מאמר מרגש מאד של מתי שמואלוף במלאות לו 40 שנה), ואילו האחרונים, בנוסף לפורענות ההומופובית, מוסיפים לפורענות את גידול הילד ללא אם. לו היה מדובר בפורענות הומופובית בלבד, ייתכן כי היה מקום להשוואה. כפייה על ילד לגדול ללא אם היא הגורם למופרכות ההשוואה.

        ואכן ישנם הומואים המביאים ילדים בהסכם הורות עם אשה. צריך לברר מה טיבו של הסכם כזה. בכל מקרה, לא אליהם התייחסתי. העובדה שיש אנשים שעצם הבאת ילדים לעולם על ידם עלולה להביא לילד נזק גדול הרבה יותר מהנזק שיביא זוג הומואים אינה מעלה ואינה מורידה מהטיעון כי נגרם נזק לילד שגדל ללא אם (לטעמי גדול מאד – בוודאי תימצאנה כאלה שידעו להגן על הטיעון הזה יותר טוב ממני).

      • ofrilany Says:

        זאת נקודה מעניינת. מה בדיוק "שלא כדרך הטבע" בציונות? הציונות היא מחוץ להיסטוריה? היא בוצעה על ידי חוצנים?
        ממתי דרכי הטבע הן הדרכים לקבוע את צדקתה של אידיאולוגיה מסוימת?
        אם כבר הבעיה בציונות היא שהיא יותר מדי טבעית, בנאלית אפילו.

      • דרור בל"ד Says:

        התייחסתי למאמר – האסון מתחיל בכתיבה" – מתי שמואלוף. ראו גם בתגובות.
        http://matityaho.com/2011/11/02/%D7%94%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C-%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%94/

      • נטליה Says:

        דרור, הכנסת את עצמך לברוך קצת. כמו שאי אפשר להביא ילדים בלי אישה, אי אפשר להביא ילדים בלי גבר. גם אותה אישה שצריך אותה כבר התפצלה, כפי שראינו בגוגל בייבי – ביציות לחוד ופונדקאות לחוד. כלומר, יש פה שלושה אלמנטים – זרע, ביצית ופונדקאות. מעבר לזה שלך תדע, אולי יום אחד לא יצטרכו את הפונקדאות גם.

        מה שמעלה את השאלה – למה ילד בלי אבא זה בסדר וילד בלי אמא זה לא בסדר? שלא לדבר על זה שאתה לא מבחין בין מין למגדר, שהרי יש לגברים יכולות הזנתיות ומטפחות ורכות שנתפסות כאמהיות כיום, וכמובן שיש אמהות רבות בלי היכולות האלו.

        אסיים בבדיחה של וודי אלן מ"אנני הול", שמתייחסת לזה שהבן שלו גדל אצל שתי אמהות, אשתו לשעבר והחברה החדשה שלה –

        I always feel very few people survive one mother.

      • דרור בל"ד Says:

        נו טוב, ייתכן כי נכנסתי לברוך, היות ובניגוד לעקרונותיי כתבתי על דברים שאיני בקי בהם, והנה מצאתי את עצמי מואשם בהומופוביה. (אני? אני הומופוב? אני?)
        אז הנה, במקום להתלהם ולהכחיש ולהסביר ולנהל דיון שלא כדרך הטבע (כלומר כדרכם של הציונים), אני מצהיר בזאת כי אני מעוניין ללמוד ולדעת עוד ולתקן את מה שראוי לתקן. תודה על עזרתכם.

        עפרי: "מה בדיוק "שלא כדרך הטבע" בציונות? הציונות היא מחוץ להיסטוריה? היא בוצעה על ידי חוצנים"?
        הסתמכתי על המשפט הבא: "הפטיש נעשה גדול מפעם לפעם, אך הציוניזמוס מצליח להתחמק. זה יותר מ"מרוץ חימוש", כי ההתמודדות הטכנולוגית היא לא רק נגד הנשק של האויב, אלא נגד ההיסטוריה עצמה". חוץ מזה, זמן בחירות. כולם מקצינים את התבטאויותיהם.

        נטליה: "כמו שאי אפשר להביא ילדים בלי אישה, אי אפשר להביא ילדים בלי גבר".
        ובכל זאת יש הבדל עצום בין חלקה הביולוגי של האישה לבין זה של הגבר. אישה (או שתי נשים) רוצות ילד, הולכות, עושות מה שעושות, ומביאות ילד. גבר (או שני גברים) רוצים ילד, מה אז?
        אפשר למחות על ההתערבות הגסה של הטבע בענייניהם הפנימיים של ההומואים , ואפשר גם להגיע עימו לפשרה צודקת ובת קיימא.

        נטליה: "מה שמעלה את השאלה – למה ילד בלי אבא זה בסדר וילד בלי אמא זה לא בסדר"?
        קטונתי מלקבוע מה בסדר ומה לא בסדר. בנוסף, לא טענתי כי הראשון בסדר והשני לא בסדר. טענתי כי לגדול ללא אמא זה בניגוד לדרך הטבע.
        עפרי: "ממתי דרכי הטבע הן הדרכים לקבוע את צדקתה של אידיאולוגיה מסוימת"?
        זה כמובן אפשרי אם קורה חו"ח איזה אסון, אבל לכפות על הילד מראש לגדול ללא אם זו סוגייה אתית סבוכה. לעניות דעתי זה לא נכון לנהוג כך.
        הטענה שהעלית (נטליה) על קיומם של גברים בעלי יכולות הזנתיות ומטפחות ורכות שנתפסות כאמהיות כיום ועל אמהות רבות בלי היכולות האלו, דומות לטענות של אלה המכחישים את הדיכוי המזרחי בטענה כי יש מזרחי X מסווים ומזרחי Y מסויים שלא סובלים מאותו דיכוי.

        הערה לעורכ\ים על הסדר הכרונולוגי של התגובות: ההפנייה למאמר של שמואלוף צריך להיות בהמשך לתגובתי (פשוט שכחתי לצרף את הקישור) ולא כתשובה לשאלותיו של עפרי אילני.

      • ofrilany Says:

        סבבה דרור. אנחנו סובלניים כאן.

  5. יואב Says:

    מפתיע(?) לראות פוסט בארץ האמורי שמתייחס לכל הימין כאל מקשה אחת, "פאשיסטית". המחבר יצא קצת ליאור שליין:

    פייגלין הוא אמנם דתי ימני (על "חשוך" אפשר להתווכח), אבל הגדרתו כ"פשיסט" היא בדיחה גרועה במיוחד, שמעידה אך ורק על מי שהשמיעה אותה. זה לא מפתיע, כמובן. "פשיסט" הפכה כבר מזמן למילת גנאי כללית המכוונת כלפי כל מי שדעותיו ממוקמות ימינה מאלה של הדובר עצמו. (אורוול העיר כבר בשנות הארבעים שהיא הפכה למילה חסרת כל משמעות, כך שהדבר אינו ייחודי לישראל.) אבל דווקא בארץ, התיאור הזה גם מדויק בדרך כלל: רוב ההיבטים המזוהים עם האידיאולוגיה הפשיסטית מצויים בארסנל הערכי של חלקים גדולים מהציבור היהודי הממקמים את עצמם במרכז, בימין ובשמאל: מתפיסתה של המדינה כערך עליון, דרך ראיית המלחמה והכוח הצבאי כביטוי עליון של גבורה, הקרבה ועוצמה, ועד לכמיהה למנהיג חזק שיעשה סדר ולהתנגדות להצבת סייגים דמוקרטיים בפני השלטון שימנעו ממנו להשיג את מטרותיו. אלא שדווקא פייגלין עצמו רחוק מאוד מלהיות פשיסט, לבטח במובן המקובל של המילה (בהנחה שיש כזה בכלל). הוא מתנגד חריף לראיית המדינה כערך עליון, וניסיונו העגום עם דרכי התמודדותה של זו עם גורמים "קיצוניים" כמוהו הוביל אותו לראייה ליברלית מאוד בתחומים מסוימים, המדגישה את זכויות הפרט ומצדיקה ביטויים של מרי אזרחי וסרבנות מצפון וסבורה שעל המדינה לאפשר את אלה באופן מקסימלי. אבל כל זה מסובך מדי בשביל הסאטיריקנים של "מצב האומה". מבחינתם, פייגלין הוא "ימני קיצוני", ועל כן מובן מאליו שהוא פשיסט.

    • יואב Says:

      הפוסט הזה של תום ממש מצוין ואני אצטט את ההמשך רק כדי להראות עד כמה היונבומר צדק בניתוחו את חברות היתר של השמאל:

      מאוחר יותר בשיחה, ניסה שליין להסביר שוב לצופים מדוע עליהם להיזהר מפייגלין המסוכן. זה התחיל כך:

      מר פייגלין, אתה בעצם ישבת בכלא על המרדה, קראת לחיילים לסרב פקודה, אתה טוען שאתה לא יודע איך בדיוק רבין נרצח, ויכול להיות שזה בגלל השב"כ, אתה אומר מילים חמות מאוד על ברוך גולדשטיין.

      פייגלין אכן ישב בכלא כמה חודשים על "המרדה", סעיף מגוחך ואומלל בספר החוקים שמבטא את חוסר יכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם ביטויים של מרי אזרחי לא אלים ושהיה אחד מתוצריה המובנים אך מצערים של ההיסטריה השלטונית, המשפטית והציבורית אחרי רצח רבין. את דבריו על ברוך גולדשטיין (שנאמרו לפני שנים רבות) אפשר בהחלט להזכיר ולגנות. ביחס לטענות בדבר קריאתו לסירוב פקודה, הסביר פייגלין בתגובה לשליין:

      תראה, בעניין של סירוב פקודה, כמו שאתם חקרתם ודרשתם אתם בוודאי יודעים שאני תומך בדיוק באותה סרבנות מצפון עם תשלום מחיר בצדה משמאל ומימין כאחד. אני חושב שלכל בן אדם צריכים להיות קווים אדומים, והוא צריך להיות מוכן לעצור שם ולהיות מוכן לשלם את המחיר.

      תשובה זו היא כמובן תשובה דמוקרטית למופת, המעידה על הפנמה יסודית ועקרונית של חופש המצפון שראוי שכל אחד מאיתנו יכיר. היא מבטאת גם את עמדתו הבסיסית והנכונה עד מאוד של פייגלין, לפיה עצם קיומה של דמוקרטיה פורמלית אינה ערובה לקיומם של ערכים דמוקרטיים או מדיניות דמוקרטית. אפשר כמובן לעקוץ את פייגלין על כך שמחויבותו לערכים האלה נעלמת באופן כמעט מוחלט ברגע שמדובר בערבים, אלא שבכך אין בפייגלין שום ייחוד: מדינת ישראל ממחישה מדי יום שהדמוקרטיה שלה מיועדת בעיקר, אם לא רק, ליהודים. על כן, לא מפתיע שתגובתו של שליין לשיעור היסוד בדמוקרטיה שפייגלין העביר למשתתפי הפאנל הייתה:

      זאת אומרת בנושא הזה אתה וענת קם אותו דבר.

      נעזוב לרגע בצד את העובדה שהמשפט הזה אינו נכון אפילו עובדתית (קם לא רק שלא הצדיקה סירוב פקודה, אלא פרסמה מאמר מביך בגנות סרבני המצפון כשנה וחצי לפני שהפכה לשק החבטות המועדף של המיינסטרים הישראלי). מאחורי אמירתו של שליין לא עומדת הרי השקפת עולם, אלא רק קרטוגרפיה: אנחנו במרכז נורמליים, וכל ה"קיצונים" האלה, בשמאל או בימין, משוגעים כולם. ענת קם הדליפה מסמכים צבאיים שהעלו את החשד שהפיקוד הבכיר בצה"ל מבצע בשיטתיות הוצאות להורג בניגוד להנחיות בג"ץ; משה פייגלין ארגן פעולות מחאה לא אלימות שנועדו להפר את הסדר הציבורי על מנת להפנות את תשומת הלב ולעורר התנגדות כלפי פעולות שלטוניות שהיו בעיניו מסוכנות ובלתי מוסריות. שניהם, בדרכם השונה, ביטאו מחויבות לערכים הדמוקרטיים והמצפוניים המובהקים ביותר, ושניהם עשו זאת מתוך הכרה בכך שהם עוברים על החוק ונכונים לשלם על כך את המחיר, גם אם מחוסר רצון ומתוך תקווה שהדין לא ימוצה עימם. אבל מהי המחויבות הזאת לעומת המחויבות של הסאטיריקנים שלנו לשלטון החוק במובנו הצר והפשטני ביותר. שימו לב גם ללעגו של שליין בדברים האלה לפייגלין, ולתגובתו של פייגלין:

      שליין: אתה הכרזת שאתה תהיה ראש ממשלה, שאתה רוצה להיות ראש ממשלה. עכשיו, אתה לא היית אלוף או קצין בכיר מאוד בצבא, אתה לא היית ראש של עירייה גדולה או עירייה קטנה, אתה לא מנהל בכיר במשק וגם לא היית שר בכיר. בעצם הדבר היחיד שמכשיר אותך להיות ראש ממשלה זה שישבת בכלא.

      פייגלין: נכון. תראה, זאת החוכמה, לעשות את זה לפני, לא אחרי.

  6. timefrom Says:

    החלוקה הזו שבה להומו מותר להיות בעל שיוך פוליטי מסויים היא כל כך חשוכה וגזענית, שאולי כותב המאמר הוא בעצמו לאור הרהיטות שלו דומה לפייגלין, מה הקשר בין נטיה מינית להשקפת עולם? – אין קשר, לדעתי לפחות.

    גם ההנחה שההומופוביה היא נחלת הימין בלבד גם היא הנחה חסרת שחר. למיטב ידיעתי בקיבוצים דרך הסלקציה של וועדות קבלה, בין היתר הומואים לא התקבלו בעבר, האם עכשיו המצב טוב יותר? לא בטוח.

  7. יעל חבר Says:

    המשפט האחרון בפוסט עשה לי את היום. פליטת קולמוס נפלאה: "מפגלת הליכוד ביתנו". מעתה לא אומר מפלגה, אלא מפגלה. זה הרבה יותר מדויק וקולע. אגב, זה נכון לכל המפגלות כולן.

  8. אורי Says:

    ואני חושב שהטקסט הליבראלי, הרדוד, שמזכירה לקורא הנאיבי אליו פונה גם פייגלין, את "תרבות הגייז" עצמה, הטקסט ההיפר-צרכני, או הלבן והבורגני, הקולוניאליזם של ההומו הלבן, הטקסט המורתי, או "ההומו-פאשיסטי", הוא הטקסט הקודם לשיח ציבורי ביקורתי מורכב יותר.

    כי הומו שאין לו קול, בתרבות שדורשת הסתרה, גם בלי שיהיה הקורבן המוחלט, לא יכול להתמודד עם הפטפוט הדתי-לאומי והסובייטי גם-יחד על "החולים המסכנים" ועוד תרגולים של "חופש ביטוי" (בשמו הרי הם מגנים את התקשורת הליבראלית) שתורמים להנצחת תרבות ארונית וצבועה מינית, זו שבגללו התכנסנו כאן מלכתכילה.

    אני מאמין שבהמשך הדרך, בתקווה שגם המאבק עצמו יתבגר, יהיה צורך לבירורים עצמיים וציבוריים על מעמד ההומוסקסואליות, הקשורים לנאוליבראליזם, קוויריות ומרחב גיאוגרפי, אתניות, ונשים. בשלב זה על ציר הנורמליזציה, להבנתי, ביקורת "ההומו-פאשיזם" מדגימה רק את הכוחות שהתרגלנו שמארגנים את הדיון – ובעיקר, הארון.

    אם ר' אכ"א, האלופה הראשונה בצה"ל ועדות להצלחות של מאבק הנשים, נדרשת (או בוחרת) לצנזר את מפקד במחנה יוני שנפלד בעיסוק ההומואי, בלחץ הציונות הדתית, אז הנה לנו אותנטיות היידגריאנית ומשהו להלחם עליו.

    • אורי Says:

      ולמחבר המאמר, סליחה שלא הגבתי יותר לעניין, נראה שהשיח גלש מהר לתתי-דיונים על הנושא ולידו. נראה שלאחר כמה וכמה שנות "פוליטיקלי קורקט", אנשים חושבים לפעמים נמשכים לביקורת הנורמאליזציה של הגייז, רובה בעלת אוריינטציית שמאל אבל לא רק. לביקורת הביקורת אני יכול להמליץ לך על המאמר הבא של Gavin Brown:

      Thinking beyond homonormativity: performative explorations of diverse gay economies

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: