מה מעכב אותנו

by

Opposition 9 Bojadzijev

הדמוקרטיה היא התמה הדחופה ביותר של ההווה. היא הסיסמה של כל תנועות המחאה, מתנועת האוקיופיי עד לתנועת האינדיגנאדוס, מתנועות התנגדות במשבר האירופאי (כמו למשל ה- Blockupy בפראנפורט), או האביב הערבי, לתנועות המחאה של הסטודנטים באנגליה או בצ'ילה. בנקודת החיבור ההיסטורית הזו אנו צופים בביטויים מפתיעים של דמוקרטיה ברחבי העולם. אלו ביטויים של פחד אמיתי מכוחות ההרס של הקפיטאל והאידאולוגיה הימנית, ומן האופן שבו אלה יקדמו צורות חדשות של כוחנות.

בעשור האחרון ניתן להבחין באירופה בתצורות חדשות של פוליטיקה סמכותנית, שמתרחבות אל מעבר לגבולות המדינה. תצורות פוליטיות אלה חוסמות את הדמוקרטיה העתידה לבוא ומובילות אותנו, צעד אחרי צעד, באופן הטרוגני, אל הגזענות האירופאית החדשה. אטיין באליבר איבחן את התנועה הזו כבר לפני עשור.

כאשר הקמנו בסוף שנות ה- 90' את ארגון ה"קנאק אטאק" (Kanak Attak), הקמנו אותו כארגון ביקורתי ודמוקרטי מובהק, כזה שחורג מגבולות הדיון בהגירה ובאנטי-גזענות. ראינו בעצמנו, אם לחזור על המונחים של ז'אק ראנסייר (Rancière) כ- "נתח של חסרי הנתח"( „la part des sans-part ).[1] אחרי איחוד הגרמניות (1989) פרץ גל של לאומנות וגזענות. גל העוינות הזה נבנה כבר מאז שנות ה-80' והפך בעשור שאחרי לנוכח כל כך, שהמדיה והפוליטיקאים כבר לא יכלו להתעמת איתו, אלא טרחו בעיקר על טשטוש השפעתו.

היה קל, באופן יחסי, לעגן כאן את מושג הגזענות, שעד אז לא הוגדר בגרמניה. השיח הציבורי העדיף מונחים כמו עוינות כלפי "זרים", או "שינאת-זרים" (Fremdenfeindlichkeit). אבל אנחנו התעקשנו להיות מובנים: נראה לנו עקרוני לייצר כאן שפה חדשה ולתת לגזענות צורה, מטרה, והיסטוריה. מכאן והלאה, רצינו לייצר סובייקט פוליטי, שפועל כנגד ההטייה הגזענית ומנכיח פרספקטיבה חדשה להבנתה: הפרספקטיבה של המאבק כנגד ההגירה. הפרספקטיבה הזו לא הוגבלה לנקודת המבט של המהגרות, אלא פנתה לכל מי שזיהה את צמצום השיח הדמוקרטי. אפשר היה לראות זאת בנסיון לנטרל את "השם הרע" של הגזענות.

בעבר למדנו ממורים רבים. למדנו מההיסטוריה והתאוריה. למדנו, למשל, מניתוח האנטישמיות הגרמנית על ידי אסכולת פראנקפורט, או מההיסטוריה של תנועות השחרור האנטי-קולוניאליות. למדנו ממאבק השחורים והמהגרים בצרפת, באנגליה, בארה"ב ובדרום אפריקה. התחלנו לכתוב את ההיסטוריה של עצמנו, שעד אז נותרה חבויה, כדי שזו תייצר לנו חומרים ומקורות חדשים. למדנו שכוחה של המסורת הוא בחשיפת עמדות מומצאות לא פעם, ביחס להווה ולעתיד. כך מיקמנו את ההיסטוריה של ההתנגדות האנטי-גזענית, זו שיוצגה על ידי המהגרות בגרמניה, בהקשר של ההיסטוריה העולמית.

הפרוייקט שלנו המשיך, הפך אירופאי יותר ומגוון יותר, נפרד לפרוייקטים רבים, מאורגנים יותר או פחות, במקרים רבים ללא מימון, אבל תמיד מעשיר וממלא השראה. הוא הסתיים מסיבות כאלה ואחרות באמצע שנות ה-2000.

היום אנחנו עומדים בפני מצב חדש, עדיין לא מומשג, אבל בברור כזה שנושא דמיון למאבקי העבר שלנו. זהו מאבק שעדיין דורש מדידה של עומק השפה ושל והפרקטיקות הרלוואנטיות שהוא מייצר. המשבר הנמשך באירופה מראה לנו, שהניגוד בין הקפיטאליזם והדמוקרטיה רק הקצין. היום נותרנו רק עם זאת: חדשות רעות, והאתגר של העמידה מולן. איך אפשר להציב בפרוייקט הזה את הדמוקרטיה מחדש?

עבור התנועה של האנטי-גזענות באירופה עלתה שוב ושוב השאלה: מתי ואיך יוכל ארגון אנטי-גזענות להתקיים באירופה?

הגזענות, כפי שהכרנו אותה עד היום, משתנית- היא מייצרת טראנספורמציה של עצמה. הגזענות העכשווית באירופה היא הטרוגנית ומורכבת באופן כזה, שאנחנו חייבים לייחס לה דרך פעולה עקבית, ולמצוא דרך להבינה. מה שנדרש כאן, מעבר להבנת השפות השונות באירופה, הוא הבנה של הקשר בין התופעות הלאומניות והגזעניות השונות באירופה, כמו הקשר בין הלאומנות והתנאים הפוסט-קולוניאלים. תנאים אלה כרוכים בתהליך האירופיזציה וחווית המשבר.

לפחות ארבעה אספקטים בסיסיים מחזיקים את הקשרים האלה. בהקשר הנוכחי, ניתן רק לסכם אותם או לשרטטם בקצרה. האספקטים הללו ממקמים את הגזענות של ההווה בהקשר מסויים וממשיגים את הקושי הכרוך באנטי-גזענות האירופאית.

אחרי ההתקפות של 2001 עלתה באירופה תנועת אנטי-ג'יהאד, כמו תנועה אנטי-איסלאמית, שפנתה כנגד האוכלוסייה המוסלמית כולה. הימין הקיצוני, לגווניו השונים, הנאו-נאציים והפופוליסטיים הימניים, שב לתאוריה של הימין החדש של שנות ה-80', והקצין אותה. הסוציולוג שטאן באט (Chetan Bhatt) זיהה נכון תנועות הימין הללו, והראה שגם כאשר הן נשאו דגל ימני לאומני, הן ניסחו את עצמן במונחים פוסט-לאומיים.  הזיהוי הזה נכון להקשר אירופאי, היות ובמשבר הכלכלי האחרון תנועות הימין לבשו חזות של תנועת-האירו, או של תנועות אזרחיות שהתנגדו לבניית המסגדים, או תנועות שמחו על מנהגים דתיים "לא סובלניים" דוגמת הוויכוח הממריד על חבישת הרעלה.

לאחרונה התוסף עוד מימד לחזית הקשרים הגזעניים, מימד ישן כשם שהוא חדש: המשבר השיב לתקופתנו את תופעת הגזענות המעמדית (Klassenrassismus), כפי שבאליבר כינה אותה. המושג של "גזענות מעמדית" לא "תפס" עד היום, אולי בשל הקשר ההדוק שיצר בין  תופעת הניצול ותופעת הדחיקה-מטה. ההצרנה של המעמד וההבנייה של הגזע היו כה חזקים, שכמעט ואי אפשר היה לזהותם- אותם או את ההופעות המקומיות שלהם כגורם נפרד.למרות זאת, הגזענות המעמדית יציבה וקיימת, ובאה לידי ביטוי בהנגדה הבינארית של  תופעות חברתיות: אפשר להבחין כאן בניגודים הקשים בין  עוני ועושר, מחלה ובריאות, החפצה ג'נדרית ופמיניזם, סמכותנות ודמוקראטיה, הטרופוביה ותופעת ה- gay-friendly , כמו גם העיסוק העויין בהשכלה מול הצבת האינטיליגנציה כ"אידאל".

בהקשר הזה רלוואנטי במיוחד שיח האינטגראציה והקשר שלו לשיח של מתנגדי ההגירה. השילוב הייחודי של זכויות אזרח בשני מערכים שונים- זה של מדינות אירופה הנפרדות וזה של האיחוד האירופאי – מייצר הירארכיה כמו רשת כמעט בלתי נראית של חיבורים. השילוב הזה מייצר בלבול שמאפשר להתיך יחד בעלי ויזת עבודה אירופאית ומקבלי מקלט מדיני, יחד עם דורשי הזכויות החברתיות. לכאן משוייכים גם ה"נושרים": מי שנשמטים מסטאטוס ה"עובד", מי שחורגים מגבולות האישור שקיבלו, מהגרים לא חוקיים, או פליטים שמתעלמים מהמיליטאריזציה הגוברת והחסימה של גבולות אירופה. התחקות אחר מקבלי המעמד החוקי באירופה, למשל מי שנאלצים לעבור ממקום למקום בתוך האיחוד – הצוענים –  מגלה את הסימנים המובהקים של פוליטיקת האזרחות החדשה.

האספקטים האלה של הגזענות האירופאית חושפים את העירוב הייחודי של אידאולוגיות על בסיס ביולוגי, תרבותי ודתי. האספקטים האלה חושפים, גם אם על רקע משתנה והטרוגני, את המוטיבציה המערערת של שתי תנועות שעולות יחד: ההצרנה של הגזענות האירופאית– ואני מאמינה שאנו רואים רק את התחלתה,– וההתפרקות של האנטי-גזענות באירופה. במילים אחרות, ניתן לראות את השינוי האידאולוגי של הגזענות עצמה והתפרקות האנטי-גזענות הישנה, שכבר לא מסוגלת להתמודד עם התנאים החדשים.

אלמנט נוסף שצריך להתחשב בו, הוא המבנה הפנימי של האנטי-גזענות: התנועות הללו הסתמכו תמיד על פוליטיקת-זהות (שנאבקו בה, אבל בלי להצליח למחוק אותה בעצמן) שלא פעם ענו על מה שז'אק ראנסייר  קרא "פוליטיקה משטרתית" (polizeiliche Politik), היינו פוליטיקה שמופנית כלפי פנים, ומלווה בפוליטיקת-ייצוג אגרסיבית כלפי חוץ.

שני האספקטים הללו, של הזהות ושל פוליטיקת-הייצוג, חוזרים ומרכיבים את המבנה הסמכותני על בסיס הפריביליגיה של הסובייקט הפוליטי- אל מול התהליך הפוליטי.

מצד התלכיד (קונגלומוראט) של זכויות, סמכותנות, אידאולוגיות גזעניות, פרוייקטים, והשילוב של כל אלה בתנועות והמפלגות האירופאיות, עולה כמובן השאלה—כמו בכל זמן נתון—של היחס הבלתי נתפש בין הדמוקרטיה והקפיטאליזם. היינו, עולה כאן השאלה על אפשרות ההתפתחות של התנועה הדמוקראטית באירופה והפיכתה לתנועה אירופאית- דמוקראטית.

למעשה, זו שאלה על התרבות והפרקטיקות הדמוקראטיות. אנו חייבים למצוא אותן, להכיר בהן, לפתח אותן, לבסס אותן ולהפיץ אותן. לא יהייה פשוט לייצר את הפרקטיקות האלה מהקיים, כלומר מכלי הרפרזנטציה והתאוריה הקיימים. אנו חייבים להכיל אותן בגופינו. אנו חייבים להכיל את ייצורן, הסיבה לייצורן, ומי ששייצר אותן. ההשלכות עשויות להיות של אובדן הקשר המוכר לתצורות פוליטיות קיימות ולשיטות ייצוג רגילות, כמו מעבר לפוליטיקה של תהליכים (prozesshaften Politik). אפשר להיזכר כאן בשורה של מסורות דמוקראטיות רדיקאליות, שדחפו אותנו לעבר המאבק על ההגירה, או על הפמיניזם. אפשר היה להבחין בפרקטיקות הללו בתקופת מגיפת האיידס, למשל באקטיביזם שתמך בחולים. אפשר היה להבחין בפרקטיקות כאלה בכל מקום שבו הן התמודדו בכלי האנטי-גזענות והאנטי-קולוניאליזם נגד השעבוד והניצול. סוף פוליטיקת הייצוג מתחיל כאשר אנו בונים פוליטיקה של חציית גבולות, פוליטיקה שהמציאות שלה ומאבקיה מציבים את הגזעני וההיסטורי בחזית.

[אבל] משהו עדיין מעכב אותנו (something is holding us back).


[1]  ז'אק ראנסייר משתמש במונח ב- La Mésentente (1995), שתורגם כ- Dis-agreement. המונח „la part des sans-part תורגם לגרמנית כ- Anteillosen . למרבה הצער, עדיין אין תרגום לעברית של העבודה החשובה הזו. נ.ל.

תרגום מגרמנית: ניצן ליבוביץ'.

מנואלה בויאדז'ייב היא ממייסדי הארגון "קנאק-אטאק", רשת שעסקה בעיקר בארגון אנטי-גזענות בשנות ה- 90'. בויאדז'ייב מלמדת באונ' הומבולדט בברלין וחברה בקבוצת ה- Sound Art Collective Ultra- Red. היא המחברת של "הבינלאומיות הסוערת: גזענות ומאבקי ההגירה".

לקריאה (וחוויה) נוספת:

על קנאק-אטאק:

קבוצת האמנות "אולטרה רד":

(אפשר להוריד באתר זה קבצי מוסיקה אלקטרונית שמבוססים על מושגים תאורטיים מעבודת הארגון וה"קולקטיב").

על מנואלה בויאדז'ייב: (באתר אונ' הומבולדט):

* ז'אק ראנסייר משתמש במונח ב- La Mésentente (1995), שתורגם כ- Dis-agreement. המונח „la part des sans-part תורגם לגרמנית כ- Anteillosen . למרבה הצער, עדיין אין תרגום לעברית של העבודה החשובה הזו. נ.ל.

מאמרים נוספים ב"פרויקט האופוזיציה":

הקדמה | ניצן ליבוביץ'

סכנת נפשות | ג'יאני ואטימו

בין הלווייתן לבהמות | יעל ברדה

על צלו של הפוליטי | אמל ג'מאל

המחאה כהכרזת בעלות על ההיסטוריה | מרזוק אלחלבי

זה נראה מהמם | נועם יורן

פעם בוגד היה בוגד | צבי בן-דור

אל-שעב יוריד איסקאט אל-ניזאם: מי הם האל-שעב (העם)? | לאורה גריבון

12 תגובות to “מה מעכב אותנו”

  1. א.ב. Says:

    חלש לאללה.
    לא רק בגלל חוסר עריכה מינימלית והגהה (לא מכובד באתר המעולה הזה…).

    יש אינפלציה בשימוש במושגים שליליים כמו פשיזם, גזענות, טרור וכו'…
    עוד מעט לא ישתמשו יותר במשפט כמו "לסחוב בפלה בשקם" אלא יגדירו את זה כ"טרור נגד הגזענות הפשיסטית של הסופרמרקט הקפיטליסטי"… לאן נגיע?

    מעבר לזה לא ברור לי למה לפרסם את המאמר הזה כאן? את מי זה מעניין? יש אלפי "ארגוני אנטי" בעולם, ובטח באירופה, שאת רמת האינטליגנציה של כולם ביחד אפשר לשים בכפית של סוכרזית ועוד יישאר מקום.
    לגזענות בישראל אין כלום עם מה שקורה בעולם. היא קיימת בפני עצמה.

  2. nitzan Says:

    אם יש לאנשים עניין בתגובה של מ"ב עצמה, אנא כיתבו באנגלית. היא תענה.

  3. א.ב. Says:

    זו מהות האתר- להתווכח… לא? 🙂

    שמחתי לעזור….

  4. leahabir Says:

    בהחלט שווה פרסום, ולו רק בשביל לאפשר היכרות עם הקבוצות המעולות האלה, קנאק-אטאק ואולטרה-רד. אבל זה נכון. התרגום ועריכתו לא מקלים על הקריאה.

  5. yaniv Says:

    Indeed it is a hard one to read, and it seems that the quality of translation is to blame no less than the complicacy of the ideas.
    And it's a shame because it seems (from my limited understanding) that the article can be relevant to the Israeli situation in at least 2 aspects:
    1) the multiple meanings of "racism", so predominant, at the same time fruitful and impeding the progressive discourse
    2) the relative relevance of DEMOCRACY to the Israeli protest: the 2001 followed, and in some sense was motivated by anti-democratic legislation, yet the terminology of democracy was somewhat absent from the protest

  6. nitzan Says:

    חברים/ות, תודה על ההערות. לקחתי לתשומת ליבי ותיקנתי. קובץ מתוקן יעלה בקרוב. ניצן.

  7. nitzan Says:

    Thanks Yaniv, as you saw I reedited the translation. I agree with you about the relevance and do want to invite people to write to Manuela with questions. For one, I'd love to know more about the "process-politics" Manuela is imagining, and to ask people here if they think it's relevant to the Israeli case.

  8. א.ב. Says:

    תודה על העריכה מחדש…

    בקשר לתוכן,
    הרבה אוויר חם. בלון מנופח עד להתפקע. המון חול ואין מה לאכול. העכבר ששאג. אוסף רדוד של מילים ריקות. נראה אבל הכותב שכח להזכיר עוד כמה שמות מהקפטריה הגרמנית והצרפתית כדי שנחשוב שהוא אינטליגנט.

    גזענות היא מילה שמגדירה דבר ברור מאוד. הגדרה של מושגים כאלו לא יכולה, ואסור לה להשתנות, כי המוגדר חשוב מידי.
    כפי שכתבתם בתחילת המשפט- Fremdenfeindlichkeit -זה עוינות לזרים. התוספת "שנאת זרים" עושה עוול לדיון.
    גזענות היא בבסיסה לא מוסרית, בעוד ששנאה היא תכונה אנושית שאין בינה לבין מוסר כלום. שנאת זרים היא לא פשע, היא תופעה נורמלית (אולי דבילית, אבל נורמלית), ובטח אין בה שום היבט לא מוסרי.

    כל ההתייחסות במאמר לגזענות שהתעוררה בגרמניה לאחר האיחוד מצוצה מן האצבע, ומעידה על חוסר הבנה בסיסי של מה שקורה בגרמניה.
    לגבי גזענות בשאר חלקי אירופה, אפשר בלי סוף לצעוק זאב זאב, בלי נשיכות זה יישאר צעקות באפלה.

    להגדיר את המעמדיות כ"גזענות מעמדית" זה כמו לקרוא לקרקר קרם פטיסייר. מה הקשר? זה נבלה וזה טריפה. כמו שכתבתי קודם, עוד דוגמה לאינפלציה בשימוש במילה גזענות, שרק מוזילה אותה.

    גזענות היא אחת הרעות החולות של האנושות! התנהגות גזענית היא לא מוסרית! חבל שכל מיני קשקשני שכל, כמו הכותב של המאמר הזה, מזנים אותה.

    בקיצור הכותב יורה לכול כיוון, זורק מילים שקרא בקטלוגים של 2001 בשנות התשעים, ואם זו רמת האינטליגנציה האקדמאית החדשה באירופה, אז לא פלא שאנשים מעדיפים סטרטאפים…

    • drevney Says:

      כל זאת ועוד.

      ומה הוא ה"משהו שמעקב אותנו" אם לא הפלצנות הזו. ניסוחים מעורפלים ומנופחים לרעיונות פשוטים.

  9. תמיר Says:

    הטקסט הזה הוא התשובה הטובה והמדוייקת ביותר לכותרת שלו "מה מעכב אותנו".

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: