רב שיח: אחרי המתקפה

by

אומרים שהמלחמה הזו לא שינתה דבר. היא נגמרה (אם היא נגמרה) וחזרנו לנקודת ההתחלה: שקט מתוח, לעתים רועש, בגבול הדרומי. "גורמים צבאיים" אומרים, כמובן, ש"זה רק עניין של זמן". אז מה התחדש? ובכל זאת, זו היתה גם מלחמה של תקדימים: טילים נורו על תל אביב וירושלים, נציגת מפלגת השלטון הודתה שהיא פשיסטית, נציגת המחאה החברתית השתתקה, מצרים המהפכנית חזרה למרכז הזירה, יותר מ-50 אלף מילואימניקים גוייסו למערכה (אם כי לפחות תקדים אחד נחסך: מערכת ארץ האמורי לא היתה בבית כאשר באו לפתח תקוה לקחת אותה לחזית).

בזמן המתקפה לא הרבנו לפרסם פוסטים, אבל בסוף השבוע נעלה כאן רב שיח על השבוע האחרון ועל היום שאחריו. אנו קוראים לכם, הקוראות והקוראים, לשלוח לנו (בהקדם) מחשבות או רשמים שישולבו בקובץ מתפתח. הכוונה היא לא לפוסט ממש, ודאי לא מהסוג הרגיל (והארוך) בארץ האמורי. המודל הרלוונטי הוא  סטטוס פייסבוק מורחב – לא יותר מ-300 מלה.

אתם יכולים לשתף בכל חוויה, שיחה או מפגש מתקופת המתקפה על עזה, ו/או לענות על שאלות כמו:

1. במה המלחמה שינתה את הצורה בה אתם רואים את המצב הפוליטי במרחב? אילו מגמות ארוכות טווח יתחזקו בעקבות האירועים ובאילו תחומים צפויה דווקא תפנית? מה הזיקה – אם בכלל – בין הסכם הפסקת האש למהלך הפלסטיני באו"ם, אינתיפאדה חדשה או התפתחויות אפשריות אחרות?

2. כיצד התבטאו במלחמה מגמות רחבות יותר כמו המאבק המזרחי, המאבק הפמיניסטי, המאבק האשכנזי, או המחאה החברתית בארץ ובעולם?

3. מה בין המלחמה לבחירות?

או כל שאלה אחרת.

אנא שלחו את תרומתכן לשנינו, עפרי וגל: galgalkatz@gmail.com, ofrilany@gmail.com.

6 תגובות to “רב שיח: אחרי המתקפה”

  1. סמולן Says:

    מעולה. הנה ניתוח קצר שצפוי שיזכה להתעלמות פרוגרסיבית.
    עד כמה שאני מנתח את המצב, החמאס מעוניין בהסרת המצור על עזה, מבלי לפגוע בזכותו "להתנגד". כלומר, הוא מעוניין להיות מוכר כישות מדינתית שלגיטימי לה להרוג בנו בלי בעיות. השיטה: יצירת מצבים אלימים שבהם יהרגו פלסטינים חפים מפשע, ואחרי כן לחץ בינלאומי דרך האו"ם, ארגוני זכויות אדם, ומדיה.

    (האפשרות השנייה פשוטה וזולה: מודיעים על הפסקת האלימות נגד ישראל, מתקנים את אמנת החמאס, מפרקים את מנגנוני ההרג החמאסיים, ומתנהגים באופן כללי כמי שמחפשים חיים בצוותא, במדינה אחת או שתיים או שלוש. זה לא ממש משנה. אלא שהזכות להרוג ביהודים היא חלק ממה שמגדיר את ישראל כטמאה מסדר גבוה במיוחד במרחב הערבי, והחמאס מעוניין לשמר את הזכות הזו באופן נראה לעין, ויזיבילי. נוכח-תמיד, במעין היידגריאנית.)

    ביבי הקפיד לא להכנס למלכודות האלו כמיטב יכולתו – במרמרה לא הכי הצליח – ובכל פעם שכן נכנס, הסגר צומצם, וזכות החמאס להרוג בנו אושררה עוד קצת. למרות זאת, ישראל לא נגסה בפתיון בהיקף גדול.

    ההנחה של מתכנני החמאס הייתה, לשיטתי, שבמהלך הזמן לפני הבחירות ביבי יתקשה מאד שלא להגיב לפרובוקציה רצינית. על כן חסך החמאס משאבי-פרובוקציה, והפעיל אותה בזמן הנכון. וזה כמעט הצליח. הציבור בארץ לא הכי מבין את המהלך, והיה כל כולו בעד כניסה לעזה ובכוחות גדולים.

    אממה, הסתבר שצה"ל נערך מראש למשהו מהסוג הזה, ויצר מצב שבו החמאס משלם מחיר גבוה על הפרובוקציות האלו. לכן, אפשר היה לשמר חלקים מהסגר – כלומר את העדות לכך שישראל לא מסכימה שמותר ולגיטימי להרוג בישראלים – וגם להפסיק את הלחימה בזמן, לפני שמערכת הנשק התקשורתית הופעלה. יש גם המצאה: מנגנון מוזר, פרי יצירתו של השלטון הנוכחי בארץ, שמנסה לחבר את עזה למצרים עם בקרה אמריקאית. אולי זה יעבוד. בכל מקרה, ישראל זזה מהנקודה המתוקה של מערכת הלחימה החמאסית, והדגימה שגם במקרה של הרג אזרחים לא מעורבים בהיקף של חמש עשרה ביום, היא מסוגלת לשמר תמיכה בינלאומית – ושהיא מסוגלת להזיק מאד לחמאס גם בהיקפי הרג כאלו, שהם קטנים יחסית למה שתכננו בעזה.

    זה לא פתרון טוב, אלא פתרון רע. החמאס עדיין שם, וישראל בעיקר מגיבה לו, והתגובה הישראלית לא מייצרת עליו לחץ לשינוי. האידיאולוגים של הפרוגרסיה ימשיכו להסביר מדוע ישראל היא רוע מזוקק, ולא נראה שום תחליף למוסדות האידיאולוגים המגוונים והחשובים שלהם, שישראל לא מצליחה לכרות איתם שום שיתוף פעולה – גם לא לנוכח השקעות במיליארדים בהורדת קטלניות ההתקפות. התקווה שמצרים תספח את עזה נראית הזויה: האחים המוסלמים לא יפגעו בנכס הנפלא הזה להחרבת ישראל. לכל היותר, בסיבוב הבא כלי הנשק יוטמנו הרבה יותר עמוק. אבל עד אז, שוב אפשר יהיה לנשום קצת.

  2. נבות Says:

    "אני לא גזען. אני שונא את כולם בשוויון מלא" (וודי הארלסון בתפקיד שוטר אלים בסרט של אורן גוברמן ,במאי אמריקאי עם שורשים ישראלים ).
    הציטוט מתאר את הרחבת גבול המאבק הכללי בין כולם לכולם -שנאת שמאל וימין, דרום וצפון ,מדינת ישראל ומדינת תל אביב ,ישראל ויהודה ,ערבים -יהודים ,נשים גברים ,משיחיים וחילוניים.
    מערבולת של העמקת שנאה ,התרת היצרים ,נביחות לכל עבר ,ותחושה מקבילה שמסוכן לדבר בהיותך מיעוט.
    חיינו כאן מתבררים כמתווה מסוכן המוליך למלחמת אחים.
    משיחיות ששת הימים הפכה את הקרבן היהודי הנצחי לכובש סדיסט ונצלן ,מתנשא ובטוח במלכות שמים.
    היום הכימיה של האדנות הזו, הפכה לנוסחת משיחיות של הרס עצמי תת הכרתי.
    הקלות בה בוחרים בפוליטיקאים שמטפחים שנאה וזעם קסנופובים ,מלמדת על בחירה במסלול חורבן.
    המסלול הזה טבוע ב-DNA הלאומי, אלא שהפעם אנחנו גם שליחי המשיחיות האוונגליסטית והמערב בכלל, במאבקם הדתי והתרבותי על דמותו של העולם הזה ושל העולם הבא.
    לא פלא ש-60% מאיתנו מאמינים בעולם הבא.
    בעולם הזה היאוש ניצח.

  3. יוסי Says:

    ככה זה נראה לי מהצד השני של הפלנטה..

    אני זוכר את התחזית הזאת של גלעד עצמון מ 2009

    http://www.english.moqawama.org/essaydetails.php?eid=7244&cid=301

    "By the time a single rocket hits Tel Aviv, the Zionist dream will be over."

    האמנתי בה ואני חייב להודות שאפילו קצת פיללתי שהוא צודק. והנה הרגע בא וחלף ונראה שטילים על תל-אביב כבר משוקללים לתוך מחיר הנדל"ן של אקירוב. הבורסה עלתה, או לפחות לא התמוטטה, תוך כדי נפילות הטילים על גוש דן.

    מהזוית הרחוקה שלי זה נראה כאילו שהחוסן הישראלי החדש מביא את הערבים קרוב מתמיד לתבוסה שיכולה לאפשר לישראל לשרוד לטווח הארוך. מי שפילל לצדק אריסטוטילי לנפגעי הציונות מחד והלאומנות הערבית-מוסלמית מאידך צריך לאסוף את הגולות וללכת לשחק במקום אחר. הנצלנים (גם בצד היהודי וגם בצד הערבי) נצחו וכל הדם שנשפך כדי לתקן עוולות שווא ניגר לשווא. ה"דף החדש" שהיללו פה בארץ האמורי לפני כמה פוסטים, באמת נפתח, ומשמעותו שאין יותר טעם בחפוש צדק ע"י מציאת סיבה ומסובב, בארועי העבר, ולהשליך מהם לגבי השגת צדק בעתיד.

    (הדבר מתקשר גם לאידאולוגיה מקדשת-התועלתניות של השמאל ולגישה החדשה למדע וטכנלוגיה שדוסקסה פה–מציאת דפוסים במצב הקיים,לעומת החיפוש אחר המסובב-הראשוני–ויש לה גם השלכות על תפישת הצדק השולטת.)

    הסדר הקיים קיבל אשרור של חוק טבע, ואם אתה פלסטיני שצריך לעמוד במחסום ארבע שעות כדי לעבור מצפון הגדה לדרום הגדה, זו גזירה שאין טעם להקומם נגדה בדיוק כמו שאין לתושב דרום קרולינה סיבה להתקומם נגד ההוריקנים שהורסים לו את הבית פעם בכמה שנים. המסקנה המופנמת היא: על תעמוד בנתיב הסערה. אין לי ספק שמחקרי אוכלוסיה יאששו את המסקנה שישראל מצליחה במשימת הריקון האיטי של הגדה מתושביה הערבים הבעיתיים. אלו שיורשו להישאר יישארו שם במעמד חוקי מופחת, מעמד שלא יעורר כל תרעומת במערב שהופך לאנטי-מוסלמי בעצמו והרעיון של אנשים-חומים-עם-ויזה-זמנית לא זר לא בכלל.

    בנוגע לפוליטיקה הפנים-ישראלית, אין ספק שנתניהו הוא המנהיג שהכי סולד ממלחמות. הוא כנראה נכנע לברק וגנץ בנושא המבצע הזה. אין ספק שכל פוליטיקאי ישראלי נוכחי אחר לא היה מסוגל לרסן את עצמו והיה מביא לפשעי מלחמה הרבה יותר גדולים. נראה לי שתומכי יחימוביץ' מפנימים שיכול מאוד להיות שנצחון של השמאל-מרכז יהיה הרבה יותר מדמם, אבל הוא יקדם אג'נדה חברתית שהם תומכים בה. השמאל מנקה את עצמו מסמולנות וממקם את עצמו קרוב יותר לעמדה פשיסטית מסורתית, שהיא מאוד פופולרית בישראל, למעט שיקולי "מה יגידו", שכפי שציינתי הופכים פחות-ופחות רלוונטיים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: