Computer says no: לא לפוליטיקה של רובוטים

by

מאיזושהי סיבה לא ברורה, מספרים וגרפים עושים רושם עז על שמאלנים. אולי זה נובע מרגשי נחיתות של בוגרי מדעי הרוח והחברה, או ממורשת "הסוציאליזם המדעי". אחרת, אין לי שום הסבר מה גרם להתלהבות סביב הפוסט האחרון בבלוג של אישתון, "המדריך למצביע השמאלני".

אישתון מבקש בפוסט הזה "לעקור את המחשבה הילדותית" על פיה טענות רציונליות יכולות לשנות את דעתם של אנשים המצביעים לימין. באמצעות סדרה מבהילה של גרפים, שאמורה כנראה להכות בהלם את הקוראים עד שיאבדו את יכולת השיפוט שלהם, הוא מציג בשורה חדשה: שמאלנות מדעית, המבוססת על "מדד האפקטיביות" לההצבעות של המפלגות השונות.

המסקנות שאליו מובילה המתודה הזאת הן לא כל כך מעניינות. אז יותר אפקטיבי להצביע עבודה ולא מרצ – ביג דיל. בכלל, המעמד המקודש שמעניק השמאל בשנים האחרונות להצעות חוק ול"פרלמנטריזם" הוא קצת תבוסתני, ומעיד על שכחה מסוימת מהי בעצם פוליטיקה. עם כל הכבוד לחברי כנסת חרוצים שעושים את העבודה שלהם, בשביל לנהל את מנגנוני המדינה באופן רציונלי אין צורך בדמוקרטיה. את זה יכולים לעשות גם בירוקרטים שימונו על ידי שליט אבסולוטי. במובן מסוים, נראה שזה מה שרבים בשמאל היו רוצים – רצון שמתבטא בפולחן של בג"צ, שהוא בעצם בירוקרטיה ממונית כזו.

אבל הרבה יותר משמעותית כאן המתודה עצמה של אישתון, שהיא לדעתי מסוכנת ואפילו מזעזעת. זה מתבטא בתשובתו לתגובה הראשונה לפוסט –

אם אתה מעוניין להציג נתונים (מדידים) סותרים, אני אשמח. אם אתה מעוניין להצביע על פי תחושת הבטן שלך, לבריאות. אבל אל תנסה לזרוק עלי את המילה "מדיד" כאיזו מילת גנאי, אתה נשמע לגמרי ימני כשאתה עושה את זה… זה מדע. זה עובד כבר כ-120 שנה. חוזים עם זה בחירות. מריצים עם זה פוליטיקאים. גורמים לאנשים לקנות מוצרים. זה עובד.

מה שמזעזע, זה שאישתון צודק. זה באמת עובד. השאלה מה נשאר מאיתנו אחר כך.

*

במהדורה האחרונה של "נתזים" הובא מאמר מ-Daily Beast  המתאר את האליטה החדשה שהצמיח שלטון אובמה. לטענת המחבר ג'ואל קוטקין, הנשיא הדמוקרטי אמנם שנוא על ברוני הנפט ובעלי הבנקים, אבל נתמך על ידי הברונים החדשים של עידן המידע – אלה שכולנו עובדים אצלם בחינם, ושמתמחים בהנדסת הנפש שלנו. אובמה הוא הנשיא של גוגל ופייסבוק: הוא הוכתר על ידי העולם שהם יצרו, והוא גם נבחר באמצעותם. מה זאת אומרת נבחר באמצעותם? מי שקרא קצת על הצורה שבה נוהל הקמפיין של אובמה ייווכח לדעת איזה שימוש מטורף נעשה בו ב-data mining ו- microtargeting. השמאל, בזכות זיקתו הטבעית לאקדמיה, הפך להיות כוח החלוץ באנליזה ומניפולציה של התנהגות אנושית, כפי שמתארת הכתבה הזאת ב-Slate. הקמפיינים של אובמה הסתמכו על עשרות מיליוני רישומי התנהגות שהיו שמורים במאגרים מסחריים של חברות שונות. כך הם הגיעו למשל למסקנה הזו –

The Analyst Institute’s centrality in the left’s research culture has enshrined the use of randomized field experiments as the best tool for measuring what actually moves voters. And the biggest conceptual contribution this body of experimental work has made is to cleanly separate what a voter does in election season into two discrete phases: choosing among candidates and deciding whether to vote. Experiments have shown that giving voters more information about candidates or issues or the stakes of the election does little to adjust their likelihood of casting a ballot. To budge a nonvoter out of complacency, campaigns have learned, they have to use psychological techniques focused on getting someone to do something he or she is not used to doing. There’s one set of tools for changing opinions, and another for modifying behavior.

מה זה אומר? זה אומר שהרבה מההחלטות שהתקבלו לכאורה על ידי אובמה לאורך הקמפיין התקבלו למעשה על ידי המחשב. אנשיו של אובמה, וכמובן אובמה עצמו, לא יכולים אפילו להסביר למה מלה כלשהי שחוזרת בנאום או תשדיר תעמולה מביאה לקלפי מצביעים בנבאדה; אבל הם פשוט עושים מה שהמחשב אומר להם. יש להניח שגם הבעות או תנועות יד מסוימות של אובמה הוכתבו על ידי המחשב, על סמך האלגוריתמים הגאוניים שהמציאו הגיקים של הדמוקרטים.

לזכותו של אובמה ייאמר שהוא לא לגמרי רובוט. הוא אדם קיים, שיש לו אפילו פגמים, ואיתו המהנדסים נאלצו לעבוד. מבחינת הגיקים, הם היו מעדיפים להמציא מועמד from scratch, כלומר למצוא מישהו שיתאים בדיוק לאידיאל שהמודלים שלהם פולטים. בבחירות הבאות, יש להניח שהם כבר יעשו את זה. בינתיים, גם הרפובליקנים ימציאו את הרובוטריק שלהם.

זה יהיה מאוד מסעיר. אבל זאת לא תהיה פוליטיקה. אנחנו, בני האדם, לא נבין אפילו מה קורה שם.

השימוש בכריית מידע, אופטימיזציה ו- microtargeting פולש עכשיו לכל תחום בחיים. כשעבדתי בעיתון, הופיע יום אחד איזה "מומחה אופטימיזציה" (SEO), שהסביר לנו מה צריך לעשות כדי להעלות את הכתבות שלנו בדירוג של גוגל ולהגדיל את הטראפיק. לטענתו, אין כאן על מה להתווכח – אלה דברים שעובדים, דברים שהוכחו ב-google analytics. כאשר אנשים מדברים על המודל החדש והמבטיח שיימצא לעיתונות דיגיטלית, כדאי לזכור שזה המודל – התאמה גוברת והולכת לציוויי הסטטיסטיקה. די מהר, כבר לא יהיה צריך עיתונאים. המחשב ידע למצוא בעצמו את התכנים שמביאים את הטראפיק.

ולא רק בעיתונות השוקעת. יש מחקרים שבודקים אילו מלים מגדילות סיכוי של מאמר להתקבל לכתב עת מדעי. הרבה כותבים מכניסים המלים האלה באופן שרירותי למאמר, גם אם הם בעצמם לא מבינים למה. באופן דומה, האוניברסיטאות מוּנחות היום על ידי אלגוריתמים שמבטיחים מקום גבוה בדירוגים הבינלאומיים. הדרוגים האלה עדיין הרבה פחות מורכבים מהאלגוריתמים של גוגל, ועם זאת גם הם מביאים את האוניברסיטאות ליישם מדיניות שרירותית – למשל להגדיל את מספר הסטודנטים הבינלאומיים, כי זה מה ש"דירוג שנחאי" אוהב. וכך האוניברסיטאות אולי מטפסות בדירוגים, אבל מבחינת הסטודנטים והמרצים בהן הן מתות.

חשוב להבהיר מה ההבדל בין התופעה החדשה הזו לבין "שיקולי רייטינג" או פופוליזם מהסוג המוכר. בצורה הקלאסית של פופוליזם, קובעי דעת קהל כיוונו את צעדיהם לפי מודל כלשהו של "האדם הפשוט" או של "המכנה המשותף הרחב ביותר", שנקבע לפי מוסכמות וקירובים. ככה המציא אלכס גלעדי את "מסעודה משדרות" – דמות מדומיינת שמצייגת את מה שנקרא פעם "ישראל השנייה". אבל בעידן האופטימיזציה, לא פונים לשום דמות. אין סובייקט שהמוצר אמור להתאים לו. זאת מכיוון שהמפרסמים או התועמלנים לא מסתפקים במסעודה, אלא רוצים למקסם ככל היותר את הצריכה והתפוקה. הם לא רוצים רק את מסעודה – הם רוצים גם אתכם. הסובייקט נקטע ונשבר לאוסף של נתונים, המתורגמים מצדם למקבץ של תכונות מוצר והחלטות.

אנחנו מאמינים למשל שאנחנו יודעים מה יפה בעינינו. אבל מדעני מחשב כבר יצרו אינספור סדרות של נתונים  כמו מרחק בין העיניים או הפרופורציות בין הפה למצח, ובאמצעות ניסויים חילצו תכונות יופי ששום יצור אנושי לא היה יכול לחזות. ברור, שגם מושאי האהבה והתשוקה שלנו עוברים במהירות את אותו פילוח ושבירה. גרסה בסיסית של השבירה הזאת מורגשת על ידי מי שנכנס לאתר היכרויות. סימון אוסף מסוים של תכונות רצויות ישיג מיד רשימה של משתמשים התואמים את התכונות האלה. אבל לא רק ששאר הטיפוסים האנושיים – אלה שחורגים למשל מהגובה, הגיל ואורך האיבר הרצוי – פשוט מושלכים מחוץ לתבנית; משתמשים מסוימים עשויים לעבור התאמת יתר לטיפוס האופטימלי, ולפתח בשיטתיות תכונות מסוימות (למשל שרירי חזה) עד לרמה מפלצתית. זוהי צורה עכשווית של איבוד צלם אנוש, שמתפשטת כבר כיום בקרבנו.

ויש גם משמעויות חמורות יותר. לפני שנתיים פירסם שי פוגלמן בהארץ כתבה מצמיתה על "הדיגיטציה של הרוע" שמתרחשת בשטחים. פוגלמן מביא סדרה של תיאורי זוועה של חקירות אלימות של פלסטינים שנערכו ברובן בחטמ"ר עציון. אך המדיניות החדשה לא הונחתה על ידי קצין סאדיסט כלשהו, אלא על ידי "מנה"ל" – תוכנה סטטיסטית שהוכנסה לשימוש בתחנות משטרה –

התוכנה, כפי שמתברר מדבריהם של אנשי משטרה, משקללת את כל פעולות השוטרים בתחנה על פי פרמטרים קבועים מראש. מטרתה, כפי שהוצהר במסמכי המשטרה, "יצירת כלי ניהולי, אפקטיבי, איכותי, יעיל, מוכוון בעיות, תוצאתי ואינטגרטיבי, שבאמצעותו ניתן יהיה לבצע הערכה ארגונית אובייקטיבית" – על פי הסיסמה "מה שלא נמדד לא מנוהל, ומה שלא מנוהל לא ניתן לשיפור".

כל פעילות משטרתית מוזנת למערכת, שמסייעת לשוטרים בגיבוש מהלכי החקירה והתפקוד השוטף בתחנה. בסופו של יום המערכת גם נותנת להם ניקוד על הפעולות שנקטו, לפי הישגיהם […]. לאחר בדיקת המערכת ושקלול הציון שהיא נותנת לתחנות השונות, מתברר כי שני פקטורים הופכים את מעצרם של צעירים פלסטינים בחשד שיידו אבנים לאטרקטיבי ביותר, לפעמים הרבה יותר מטיפול בעבירות פליליות אחרות. לכידתם של זורקי אבנים מוגדרת על פי רוב "עבירת חשיפה", כלומר עבירה שלא הוגשה עליה תלונה במשטרה, ומעצר החשודים והודאתם הם תוצאה של עבודה יזומה מצד שוטרי התחנה.

וכך, כל טיפול בעבירת חשיפה מעניק לתחנה 4.2 אחוזים נוספים לציון. גם גילם הצעיר של הנחקרים שהודו באשמה מעניק לשוטרי תחנת חברון תוספת ציון, שיכולה להגיע בנסיבות מסוימות עד שבעה אחוזים. תוספת ציון, שיכולה להגיע עד 20 אחוז, תקבל התחנה אם יוגדרו המעצר והודאת החשוד כעמידה ביעד של המחוז – כפי שקורה בכמה מן האישומים הנדונים.

זה נשמע מגוחך לומר, אבל הרובוטים כבר שולטים בנו. הגוף שלנו והנשמה שלנו הם חומר גלם בידיהם. כמובן, יש גם מי שאחראים לזה: המהנדסים והמתכנתים, אותם טכנאים גיקים ששולחים את זרועותיהם עמוק יותר ויותר לתוך הנפש, התרבות והפוליטיקה שלנו. כתבתי לא מזמן שהעולם מתחיל רק עכשיו להבין מה המשמעות של שלטון החנונים. כדאי להבין במהירות, לפני שלא יישאר מי שיבין.

מיותר לציין שהכלכלה העולמית כבר נשלטת על ידי רובוטים. המסחר הממוחשב הוא בין הגורמים העיקריים לכך שמחזורי הבורסה כבר לא מובנים לאף אחד. במקום לשרת את האנושות, הם הפכו לישויות חוץ אנושיות שאותן האנושות משרתת, כאילו לטובתה. כפי שמתארת הכתבה הזאת, הקריסה הגדולה של הכלכלה העולמית עשויה להיגרם מכך שמחשב כלשהו ייצא משליטה ויגרור תגובת דומינו שלא ברא השטן.

אבל הדבר האחרון, האחרון שאנחנו צריכים זה לשעבד גם את הפוליטיקה לאלגוריתמים כאלה. יש כוחות שחותרים לכך שזה יקרה. אישתון הוא רק סימפטום. אבל המחשבה שחישוב מתמטי של הצבעות על סדרה כלשהי של חוקים – חישוב שאפילו לא מובן לרוב מי שקורא אותו, אבל אמור להתקבל כ"אמת מדעית" – מעידה רק לאיזה שפל, לאיזו רמה מכוערת של דה-הומניזציה ירדה התודעה הפוליטית בדור שלנו.

מי שלא הבין עד כאן על מה אני מדבר כנראה כבר לא יבין. החיים תחת הרובוט עשויים להיות לו נוחים. אבל לי נדמה שאחת המשימות המרכזיות של אנשים פוליטיים בקונסטלציה הנוכחית היא להציב גבולות לרובוטים, ולא להשתעבד להם. מבחינה מסוימת, זה חשוב יותר מההתנגדות לכל אידיאולוגיה פוליטית מוגדרת. מה שמונח על הכף הוא האנושיות עצמה. לא להיות רובוט, להיות אדם.

תגים: , , , , , , , , , , ,

88 תגובות to “Computer says no: לא לפוליטיקה של רובוטים”

  1. צביקה Says:

    סופסוף יצא המרצע מהשק.
    לא הבנתי למה דברי נמחקים עד שקראתי את דבריך המצחיקים.
    כל ילד יודע לצייר עיגולים סביב החץ שפגע. כל מתבגר מתוסכל מנסה להעלים את כל מי ששם לב.
    שיבושם לך מתוסכלי הלא מכובד.

  2. Oren Lamm Says:

    נוכל להתנחם בנבואת השוטים כי יבוא היום ו skynet תתפוס פיקוד ו'המחסלים' יגמרו את החנונים.

  3. Eishton Says:

    שלום עפרי, we meet again',

    ראשית, הפוסט כתוב היטב. זה נחמד לראות. נכתבו כבר איזה 4 פוסטים כנגד הפוסט המקורי שלי ובחלקם הייתי צריך לא רק להמודד עם ביקורת (שהיא כמובן לגיטימית) אלא גם עם כתיבה רעה. לפחות באמורי פוסלים אותי בצורה אלגנטית.

    ועכשיו ברצינות,
    אני כותב כרגע פוסט תגובה שמרכז טענות שהועלו ולכן לא אעמיק. רק רציתי להעיר משהו:

    בעצם הטענה המרכזית שלך היא לא אמפירית – אתה לרגע לא מתווכח לגבי העובדה שהטקטיקות הללו עובדות – אלא ערכית – אתה רואה בהן מעיקרן פסולות. על כך אומר:

    1. גם אני לא אוהב אותן. אני גם לא אוהב את הליכוד. אני גם לא אוהב את זה שהליכוד משתמש בטקטיקות שכאלה. ויותר מהכל, אני לא אוהב שבשמאל נרתעים מכך, בשם איזו טוהרה מדומיינת. במיוחד שהטוהרה הזאת…

    2. חלפה. נגוזה. נעלמה. אני מתאר לעצמי שראית את "the century of the self" אבל למעשה מי שחושב ש"החנונים" הולכים להשתלט על הפוליטיקה, פשוט לא מבין ש"החנונים" כבר שולטים בפוליטיקה. כפי שאמרת, כך נבחר אובמה, כך נבחר גם קלינטון בזמנו עם שיטת הפוליטיקה הלוקאלית שלו. אני לא מנסה לשנות את העולם לרעה, אני מנסה להתאים את השמאל לעולם שהורע.

    3. הרי למי נועדו הטכנולוגיות הללו? פחות לי ולך, מעמיקי המילה והתוכן החופרים ברשת ומפיקים מידע בעצמם. הטכנולוגיות הללו לא מנסות להילחם במצביע המתוחכם, אלא בקולות הצפים. זה נחמד שאתה רוצה לרכוש את הקולות הצפים על ידי הסברים וטיעונים, אבל (בדיוק כפי שהמחקר ההוא שהבאת הראה) זה פשוט לא עובד עליהם!
    אי אפשר לשכנע קולות צפים לעבור צד על סמך טיעונים לוגים שכלתניים. אם היה אפשר, הם היו מחליטים כבר בעצמם.

    ולכן הקריאה שלי היא לא "למכור את נשמתנו לשטן הטכנולוגי" (וברמה האישית הייתי ממעיט קצת עם הטענות הללו – זה קצת נשמע כאילו אתה איזה זקן בן 70 שמתלונן על איך שהאינטרנט השתלט עלינו ואנחנו לא זוכרים איך זה להנות אחד מחברתו של השני) – אני סך הכל אומר שיש קהלים שאפשר להביא לשמאל, אבל אי אפשר ממש להפוך אותם לשמאלנים מיודעים. אנשי מרכז שקצת קשה לשמאל להבין שהם קיימים כי הוא מזהה את עצמו בראי והוא מזהה את שונאיו בטלויזיה – האנשים שבאמצע (ויש הרבה מהם), נעלמים מאיתנו. הקיום ללא אידיאולוגיה חדה וברורה הוא משהו שמאוד קשה לאדם בעל אידיאולוגיה חדה וברורה להכיל. אבל לדעתי אלו אתם שפוסלים את הקיום שלהם ומנסים לדרוש מהם להיות דבר שהם אינם ולא אני.

    אז או שבשם הצדק הפואטי, הפוליטיקלי-קורקטנס ואי הנעימות שבהכרה שלא כולנו מסוגלים לאותן יכולות ניתוחיות, נוותר על הקולות האלה וניתן לימין לקטוף אותם (ועל ידי כך נפגע בקולות הללו כי נותיר אותם לשלטון הימין), או שפשוט נאמר שהם בני אדם. יש כאלה שרצים מהר יותר מאחרים – אנו לא חושבים אותם מתנשאים. יש כאלה גבוהים יותר, אך אני לא נפגע כשהם מציינים את גובהם. ויש כאלה שלא מסוגלים לעשות את ההחלטה הנכונה מהסיבות הנכונות (אם מטעמי אינטילגנציה או חינוך) – אפילו שטובתם האישית מוטלת על הכף.

    לשיטתך, בשם ההומאניות אני אמור לתת להם להמשיך להחליט לרעתם במשטרים שידכאו אותם כלכלית, לא יקנו להם חינוך הולם וישלחו את ילדיהם למות במלחמות מיותרות. לשיטתך אם הקלפי היה מחולק לשניים – קלפי למצביעי שמאל וקלפי למצביעי ימין – והקלפי של מצביעי השמאל הייתה בגובה שני מטר וחצר ושל הימין בגובה חצי מטר, זה היה לא לגיטימי להביא סולם, כי זה יפגע באנשים הנמוכים. ובכן, לא. מה שיפגע בהם זה העיוות הדמוקרטי בו רק צד אחד מביא את הסולם לקלפי.

    בשם ההומאניות – ולא איזה סיפוק "חנוני" ממספרים או התנשאות על ציבורים – אני מסרב.

    • ofrilany Says:

      שלום אישתון,
      קודם כל תודה על התשובה. דבר שני – אני שמח לראות שאתה לא צביקה (שהגיב כאן לפניך), ואני מתנצל שחשבתי ככה.
      לעצם העניין: אכן, מדובר בעיניי בהכרעה ערכית. כמו שהדגמתי בהרחבה בפוסט, התופעה המדוברת של רובוטיזציה לא מתבטאת רק בקמפיינים מפלגתיים, אלא כמעט בכל תחום בחיים. יכול להיות שזה קרב אבוד, ושמדובר בהתפתחות דטרמניסטית – אבל אם ככה אין מה לדבר או לכתוב על זה. ממילא המהנדסים כבר שולטים בנו, ואין לנו מה לעשות בעניין. אבל אני חושב שעל כל בנאדם מוטלת אחריות, בכל תחום בחיים, להתאמץ להיות אנושי ולא להיכנע לאלגוריתמים. בלי להיות אנושי – שום פוליטיקה ממילא לא תשנה. ונדמה לי שהעלאה על נס של ההיגיון הזה מקדמת אותנו לכיוון ההפוך.

      • Eishton Says:

        שוב,
        זה לא נועד לך. אתה משתמש בזה מול קהלים מסויימים. למי נועדו שלטי חוצות? הרי אנשים אינטילגנטים תמיד שואלים עצמם: "מישהו באמת מסתכל על תמונה של אדם עם שתי מילים בסגנון "מנהיג חזק" ומבסס את ההחלטה שלו על כך?"

        והתשובה היא: כן.
        יש אנשים כאלה. יש הרבה אנשים כאלה.
        אז מרצ והעבודה יעשו שלטי חוצות מפגרים שכאלה, אבל הם לא הופכים לרובוטים. השימוש באפיק הדיגיטלי איננו הבורג או איזה נגיף המשתלט על מוחו של האדם. לך לאחד מהמפגשים הקטנים שנעשים עכשיו בדירות וברים בהם הפוליטיקאים מדברים עם קבוצות קטנות של אנשים ותשמע פוליטיקה אחרת. תשמע בני אדם מדברים.

        הם לא ויתרו על אנושיותם, יותר מאשר את ויתרת על אנושיותך כשבחרת לכתוב בלוג באינטרנט ולא לנסות להגיע לבתים של האנשים ולדבר איתם אחד אחד על מה שאתה חושב.

        לכל מדיום ולכל קהל, הצורה האפקטיבית ביותר לפניה. זאת הצורה הנכונה לפניה למאסות גדולות של קולות צפים.

        והלוואי ולאחר שהשמאל יחזור לעצמו מבחינה אלקטורלית יתוקנו בתי הספר ומערכות החינוך והצבא וכולי… כך שבעוד 20-30 שנה מהיום, יהיו מעט מאוד אנשים שנעים בין השמאל לימין, כאילו הייתה זו החלטה בין טעמי גלידה.

      • ofrilany Says:

        אבל אולי לא הבנתי משהו: אם ככה, מה אמור לתרום הפוסט שכתבת, והשקעת בו מאמץ רב? אתה לא קמפיינר, אלא אתה פונה מן הסתם לקבוצה מוגבלת בגודלה של אנשים די מודעים פוליטית, שמוכנים לקרוא אלפי מלים וגרפים. אז אם ככה לא ברור לי למה אתה חוזר שוב ושוב על העניין של "יש אנשים שזה פועל עליהם".

      • Eishton Says:

        כי האנשים שזה לא פועל עליהם, לא מצליחים לעכל שבגלל האנשים שזה כן פועל עליהם, מנהיגים שהם כנראה יותר שמאל ממה שהם אומרים, צריכים להגיד שהם מרכז.

        כתבתי בתחילת הפוסט, שאנחנו נצטרך ללמוד לקבל מהמנהיגים שלנו אימרות ריקות של מרכז. כי הם מבינים שאנחנו לא נברח מהגוש (והם מוכנים לחיות עם זה שחלק קטן מאיתנו נברח להם מהמפלגה שמאלה), אבל יודעים שהקולות היחידים שאפשר לרכוש – בהגדרה! – הם מחוץ לקונצזוס השמאלני.

        אחרת, איך ניתן לרכוש אותם?!

        או שאתה משכנע מישהו שאתה צודק (לא עובד על קולות צפים)
        או שהם כבר חושבים שאתה צודק (ואין טעם לפנות אליהם)
        או שאתה זז טיפה לכיוונם מבחינת ורבלית

        זה לא שאני מציע לעשות את זה כי זאת השיטה שאני "מעדיף". פשוט אין טקטיקה אחרת כשזה נוגע למיליוני אנשים שאתה צריך לגרום להם גם להחליט לבוא ולהצביע וגם להצביע לצד שלך, תוך שלושה חודשים.

        גם בארה"ב כל מי שרואה קולברט או דיילי יודע כמה האינטילגנטים מעתצבנים כשזה מסתכם לכמה מדינות של האנשים המוזרים האלה ששבוע לפני הבחירות עדיין לא החליטו בין שני מועמדים שביניהם תהום. אבל זה שזה מעצבן לא אומר שזה לא המצב ואם אובמה היה מתנהל כמו שהשמאל של מרצ רוצה להתנהל, אז רומני היה הנשיא עכשיו, כי אובמה היה מדבר על איכות הסביבה במקום על יצור מכוניות ועבודות, כי אובמה היה מדבר על הפלסטינים, במקום לדבר על איזו בירה הוא אוהב ולהתחבק עם איזה איש מוזר בפיצריה.

        ככה זה עובד ואנחנו צריכים לא להעניש את נבחרי השמאל שהשכילו לתת פייט לימין בתחום הזה ומחלו על הכבוד שלהם ועומדים שם, אנשים בעלי עומק ניתוחי והרבה שכל ולדבר בצורה שלא משקפת את דעותיהם המלאות ביותר. אנחנו צריכים להעריך אותם, כי וואלה, גם לי הכי כיף לעלות ולדבר על הבעיות של המדינה בצורה אינטילגנטית וגם אני שונא לדבר עם אנשים שלא מעמיקים ואני ממש שונא לנשק תינוקות ולאכול סמבוסק בשוק מול מצלמות.

        אנחנו לא צריכים לנקום בהם על זה שהם עושים את זה, אנחנו צריכים להודות להם שהם עושים את זה בשבילנו.

        כי כולנו אוהבים את חנין, אבל אם הוא היה רץ בראשות העבודה, אז הסקרים עכשיו לא היו ב-22~ מנדטים לעבודה ו-35-40~ לגוש השמאל, אלא חצי מזה אם לא פחות.

        לחנין יש את התפקיד שלו והוא עושה אותו מצויין. פשוט צריך לעכל שגם חנין וגם יחימוביץ' הם נציגי שמאל מצויינים עם תפקידים מאוד מאוד שונים.

      • ofrilany Says:

        אבל אנשים לא מצביעים "סתם". זה גם לא שאלה של רציונליות – כלומר שהשמאל יותר רציונלי. הבעיה של השמאל היא שהוא לא מצליח לנסח חזון מלהיב. בגלל זה הוא מפסיד, לא בגלל כך וכך קולות צפים. הרי יש חיים גם אחרי הבחירות. אם השמאל ינצח בשיטות ומניפולציות כאלה ואחרות אבל לא תהיה לו אידיאולוגיה, הוא יתפרק ויתפצל חודש אחרי הבחירות.
        אני לא חושב שהמחאה החברתית למשל תוכננה על ידי סטטיסטיקאים. אבל היא הוציאה מאות אלפים לרחובות כי אנשים חשבו שהיא אמיתית.
        בעיניי חשוב יותר להשקיע מאמץ בלחשוב מה רוצים ואיך אפשר לחיות כאן, מאשר להתעסק באיך להביא את המערך לשלטון.

      • Eishton Says:

        אבל השמאל הצליח לנסח חזון מלהיב (באופן יחסי) והוא החזון הסוציאל-חברתי. הכלכלה זה הנושא החם. המחאה כשלה בשינוי ישיר, אבל צלחה מאוד את השינוי התודעתי. לאנשים כואב בכיס. ועכשיו אחרי שאנשי המחאה הצליחו בחוכמה להיות א-פוליטיים במהלכה ולגרום לקונצנזוס די רחב שישנה בעיה כלכלית, אז באים מהשמאל ואומרים: "לא! צריך לדבר על השלום! ושלי צריכה לומר שהיא תפנה התנחלויות ובלה בלה בלה"

        לגבי המחאה החברתית,
        אני מכיר את הקבוצות ולא הייתה שם קבוצה אחת בלי פרסומאי או איש תוכן. הם לא היו חדים כמו אלה שבפוליטיקה אבל אין ספק שהפניה הייתה באופן מודע למכנה הרחב והמשותף. העובדה שאנשים חשבו שהיא אמיתית (למרות שדפני הקריאה נאומים שכתבו אנשי מקצוע שהתנדבו ואת השלטים הלוגואים והקונספטים עשו פרסומאים ואנשי שיווק), היא בדיוק ההוכחה לכך שזה עובד. זה לא אומר שהיא הייתה מזוייפת, אלא שהיא לקחה את הבסיס האמיתי והרחיבה עליו פשטנות מסויימת שתפנה לציבור רחב יותר.

        גם בזמן המחאה היו בשמאל כאלה שרצו לצעוק באותן הפגנות על הכיבוש, רק שלא הייתה מחאה אם הם היו עושים זאת.
        זאת הרי בדיוק הסיבה שהימין עושה את זה – מנסה למתג את המחאה כשמאלנית, תל אביבית. לייצר חיבור בין "הערבים" לכלכלה. לגרום לאנשים לחשוב שלהיות בעד כלכלה סוציאליסטית, זה להיות בעד הפלסטינים ונגד ישראל. לגרום באופן תת-מודע לאנשים לקשר בין נושאים שכאלה לטיל שמתפוצץ על ביתם.

        וכנגד ההתקפות השיווקיות של הימין, אי אפשר להיות סרבני מצפון. חייבים להילחם חזרה.

        זה לא להביא את המערך לשלטון –
        אני מעולם לא הצבעתי לעבודה עד לבחירות הקרובות. אני מגדיר את עצמי כמצביע אסטרטגי – אני הולך להיכן שהקול שלי ייתן לי הכי הרבה. הפעם, לדעתי, זה בעבודה.

        נ.ב.
        לא פסלתי להצביע למפלגות אחרות. אבל אם אתה מצביע למרצ, אל תעשה את זה בגלל העמדה שלהם בנושא השלום. כי שם הם לא יכולים להביא תוצאות. מביאים תוצאות בנושא להט"ב וזה חשוב מאוד לך? לך על זה. לנושאים הגדולים, בבחירות הקרובות – עבודה.

      • צבי Says:

        בהתייחס לענייני נוכחות הלך הרוח המיתוגי פירסומאי במחאה החברתית, מצרף את הרצאה של רגב קונטס, בשיאה הוא חושף את תהליך הבחירה בדפני ליף כ"פרזנטורית" ופונט עממי וצהוב בית"ר ללוגו.

    • גכיעגכיכ Says:

      אישתון, עלה בדעתך שכשאתה אומר שטכניקות מניפולציה 'שהימין משתמש בהם ואנחנו צריכים ללמוד' מבטלות לחלוטין את הסובייקט הפוליטי ובכך אתה מוצא עצמך ללא קרקע לעמוד עליה?

      "אני לא מנסה לשנות את העולם לרעה, אני מנסה להתאים את השמאל לעולם שהורע." – יופי! זה הפוליטיקה של פגר השמאל, ואתה בוודאי אוהב לחשוב על עצמך כאדם חושב, לא אחד "מהקולות הצפים", damn.

      • Eishton Says:

        אם לנכס צורת התנהלות אחת המופעלת על פי סוג מסויים של אנשים בלבד, היה אומר להפוך להיות הדבר אשר ניכסת ממנו את ההתנהלות, אז כולנו היינו חסרי הגדרה ואמורפים.

        אנחנו מסוגלים לחייך בארוחות משפחתיות, ללחוץ ידיים בפגישות עסקיות, לזייף עניין מול קליינטים, לעשות פרצופים מטומטמים לתינוקות וכולי… ואנחנו לא הופכים לאף אחד מהדברים הללו כאשר אנו משנים את עצמנו זמנית בכדי לספק את הצרכים שלהם (ודרך כך, את שלנו).

  4. אלון Says:

    כבוגר מדעי הרוח, אני יכול להעיד שכדי להבין את הניתוח של אישתון, על המשמעות שלו והכשלים האפשריים שבו מספיקה בגרות של 3 יח' במתמטיקה. אפשר להתווכח עם המודל (ואני אישית לא מסכים איתו), אבל הוא רחוק מרחק שנות אור מנגזרות פיננסיות מורכבות. מודל מתמטי הוא כלי, וכלי די יעיל. חשוב שהמודל יהיה כן – כלומר, שיכריז בדיוק מה הוא מנסה למדוד ויהיה מודע למה שהוא לא מודד, וזה משהו שהמודל של אישתון בהחלט עושה.

    מודלים מתמטיים משפרים את ההבנה שלנו את המציאות הפוליטית, בדיוק כמו שהבנה של מהי אידיאולוגיה ומהו שיח משפרים את ההבנה שלנו את המציאות הפוליטית. אנשים (כמו מומחי ה-SEO בעיני עצמם) שעובדים כדי לרצות את המודל מבלי לעסוק בתוכן אמיתי שקולים לאנשים שמכניסים פניות בגוף שני נקבה לנאומים שלהם כדי להפוך אותם לתקינים פוליטית מבלי להפוך את התוכן לתקין פוליטית: מדובר בתופעה פסולה, אבל מכאן ועד השתעבדות להגיון של המכונה ארוכה הדרך.

    • Eishton Says:

      כן…
      זה מצחיק אותי שבביקורות שנכתבו על הבלוג מדברים על איך "סובבתי" אנשים עם "מתמטיקה מתוחכמת" ו"גרפים". אותם האנשים שאומרים את זה אחר כך מבקרים אותי על זה שאני אומר שיש אנשים שלא יכולים להבין את המורכבות של החלטה פוליטית נכונה (נייט סילבר היה בקולברט נראה לי לפני כמה ימים והוא שאל אותו איך הוא עושה את התחזיות שלו. נייט ענה שהוא מחבר את המספרים וכשלמישהו יש 270 אלקטורטים, הוא ניצח – חיבור… באיזה תואר מגיעים לזה?).

      אבל נו… מתמטיקה זה תחום בו יש התר להביע עליונות ולצחוק על אנשים שלא ראו את כל "הטעויות שלי", בעוד פוליטיקה או אינטילגנציה כללית יותר, זה כבר טאבו.

  5. יוסי Says:

    חבל שהתגובות לפוסט התמקדו באישתון מול האמורי. חשבתי שהפוסט עוסק בעיקר במן פחד מפתיע אך מעניין משיטה מדעית שתופסת תאוצה בשנים האחרונות (אך קיימת כבר שנים רבות), של הסתמכות על קורלציות מכריית מידע רב (big data), במקום הסתמכות על השערות תיאורטיות הנבחנות במחקרים כמותיים מעוטי נתונים (באופן יחסי). כלומר, לימוד מהמידע מבלי להסיק ממנו תיאוריות בסיסיות, אלא רק מהסקת משוואות ניבוי.

    למשל, האלגוריתם של אתר פנדורה ודומיו לא מנסה לפתח תיאוריה לגבי חיבה למוזיקה, שתסביר אילו סוגי מוזיקה יש בעולם ואילו גורמים אישיותיים או אחרים משפיעים על החיבה של אנשים לסוגי מוזיקה שונים. במקום זאת, האלגוריתם פשוט משתמש במשוואות רגרסיה כדי לנבא מה תאהבו בהתאם למה שעד עכשיו אהבתם.
    כך, למרות שרוב מדעני ההתנהגות ישערו שיש תיאוריה בסיסית שתוכל לעזור לנבא אהבה למוזיקה, אלו המאמצים את הגישה של פנדורה מאמינים שאין בכך צורך, כי ניתן להשיג את מטרת השליטה באדם (במקרה הזה, השליטה בהנאה של האדם ממוזיקה) בלי צורך בתיאוריות קוהרנטיות. זו התפתחות מרתקת, בעיקר כי יתכן שהיא תשיג את מטרות המדע מבלי להבין את נושא המחקר (עוד דוגמה היא הטענה שתרופות מועילות רבות נתגלו באמצעות בניסוי וטעייה, ולא באמצעות תיאוריות ביולוגיות לגבי הסיבות למחלות).

    אני לא יודע עד כמה עפרי בקיא בנושא ומבין במה מדובר, אבל מהפוסט עולות תהיות על ההשפעה של ההתפתחות הזו על החברה, ואלו תהיות מעניינות.

    • ofrilany Says:

      יוסי, אני אכן לא ממש בקיא בנושא של משוואות רגרסיה, בטח לא מבחינה מתמטית. כמו שכתבת, ניסיתי בפוסט הזה ללקט כמה תופעות כאלה ולשים את האצבע על העובדה שמתרחש כאן שינוי מהותי כלשהו.
      הפסימיות שלי נובעת מהעובדה, שאתרים כמו פנדורה לא רק מנבאים, אלא בטווח הארוך יותר משפיעים על המציאות. וכיוון שאלגוריתמים האלה הם בסופו של דבר לא אנושיים, אני חושב שהם עשויים לרוקן את התרבות והפוליטיקה מתוכן, באופן די מבהיל. הבאתי שתי דוגמאות מסוגים שונים לצורה שבה אלגוריתמים כאלה יכולים להזיק – ההשפעה שלהם על ההתנהלות של שוטרים, וההשפעה שלהם על הבורסה. נראה לי שהעניין די ברור.

      • Assaf Says:

        Ofri hi

        Regression in a nutshell:

        look at a scatter of points on the screen and draw the best-fitting line through them.

        If you have the points scattered in some space, find the best-fitting surface through them.

        In other words: regression models try to imitate what our eyes do when they find a pattern in the observations

        Everything else is details, that are sometimes important in order to know you are not getting BS
        but otherwise secondary.

        hope this helps…

    • טל לינזן Says:

      גם ב-big data צריך לרוב תיאוריות קוהרנטיות. עדיין. המספרים לא חוזים את עצמם: צריך לבנות מודל שמשלב אותם באופן אינטלגנטי. טקסט רלוונטי בעניין נייט סילבר:

      http://kleinschmidt.wordpress.com/2012/11/10/nate-silver-data-science-and-math/

      • יוסי Says:

        לא התכוונתי למה שעושה נייט סילבר. אלא לדילמה שמדבר עליה נועם חומסקי בוידאו הזה (שגיליתי היום דרך כלכליסט):

  6. גכיעגכיכ Says:

  7. יואב Says:

    נוסף על הטקסט של עפרי ולדיון שהתפתח כאן, אני רוצה להפנות לכתבה הזו על צילה חסין (מיסדאטה).

    "קשה מאוד להסתדר כיום בלי גוגל, פייסבוק וטלפון סלולרי ואין טעם להטיף להפסקת השימוש במכשירים הללו", היא מסכמת, "עם זאת, צריך להשתמש בהם ולצרוך אותם בצורה מושכלת ומבוקרת. חשוב לזכור שהטכנולוגיה היא לא נייטרלית. בזכות חיי הרשת שלנו, לגוף שמחזיק את כל המידע המצטבר עלינו בשנים האחרונות יש יכולת כמעט מיסטית לקרוא ולהבין אותנו, ולכוון אותנו בהתאם לאינטרסים השונים".

  8. טל לינזן Says:

    אני בסך הכול מסכים עם הניתוח שלך, אבל לא ברור לי מה אפשר לעשות. מנקודת המבט של החברה, אי אפשר להעמיד פנים שהנתונים לא קיימים: הם קיימים, קל להשיג אותם, ומישהו ישתמש בהם. יכול להיות שכדאי להטיל מגבלות על אופן השימוש במידע. בכמה בורסות בעולם יש עכשיו הגבלות על high speed trading, ואני משער שזה ממתן קצת את התנודות בשוק. וכבר די הרבה זמן מטילים הגבלות על פרסום סקרים לפני הבחירות, בארץ ובמקומות אחרים.

    מנקודת המבט של המצביע הבודד, לא הגיוני להתעלם מניתוחים כמו של אישתון. הצבעה בבחירות היא פעולה רציונלית: אתה מצביע באופן שסביר ביותר שיקדם את המטרה שלך. אם המטרה שלך היא ספציפית להגדיל את כוחה של חד"ש, די קל לראות לאיזו מפלגה כדאי לך להצביע. אבל אם המטרה היא נסיגה מהשטחים, נניח, זה קצת יותר מורכב. אם אתה מתעלם מהסיכוי שההצבעה שלך תקדם את המטרה שלך, ההצבעה מפסיקה להיות רציונלית. שום דבר מהותי לא השתנה ב"עידן ה-big data", למעט העובדה שקל יותר לחשב את הסיכוי הזה.

    • גל כץ Says:

      אבל נראה לי שההבנייה שלך של הצבעה בבחירות כ"פעולה רציונאלית" היא חלק מההיגיון הבעייתי שעפרי מצביע עליו. אם אכן המגע היחיד של האינדיבידואל הרציונאלי עם הפוליטיקה הוא בבחירות, אז זו מין פעולה צרכנית שבה אני צריך למקסם את הרווח שלי, ולשם כך נדרש לעשות שימוש בכל המידע הרלוונטי. מנגד אפשר לחשוב על מודל יותר כוללני של היחס בין הסובייקט למרחב הפוליטי, נגיד מודל שבו הקשר בין הסובייקט למפלגה נוגע להוויה שלו עצמו – למי שהוא, לזהות שלו, לצרכים הכי עמוקים שלו. ואז ההצבעה היא רק ביטוי אחד כזה, לקשר שיש בו היבטים רציונאליים אבל גם רגשיים, דתיים, מה לא.

      אבל אני כן מסכים – וזו כבר שאלה אליך עפרי – שיש משהו בעייתי, גם אם יעיל מבחינה רטורית – עם האידיאל הזה של אנושיות ללא (או לפני) רובטים או דאטה (וזה נמתח גם לאנושיות ללא אתרי דייטינג או כדורים נגד דיכאון). טכנולוגיה תמיד היתה חלק מהפוליטיקה ומכינון הסובייקט. אפשר לומר, למשל, שהצגות הטרגדיה היו הטכנולוגיה של הפוליטיקה האתונאית – הם יצרו סובייקט עם נטיות וערכים מסוימים. אז נראה לי שהאתגר הוא לאשרר את הסובייקט מתוך עימות עם – אבל גם ניכוס של – הטכנולוגיה החדשה.

      • ofrilany Says:

        טל וגל – אני מסכים שזה מצב בעייתי. באופן כללי אני חושב שכשיש מידע מותר להשיג אותו ולהשתמש בו. עם זאת, הייתי אומר שני דברים. קודם כל, שצריך להיות מודעים לסיטואציה הזאת, כלומר לדיגיטציה של החיים; בהקשר של הבחירות בארה"ב למשל, צריך להיות מודע לכך שהטכנולוגיה הזאת הן התפתחות אולי יותר משמעותית מניצחון של המפלגה הדמוקרטית או הרפובליקאית. ולהבין שהפוליטיקה היום קורית במידה מסוימת מול האלגוריתמים האלה – איתם צריך להתמודד לא פחות מאשר עם מפלגה כלשהי.
        מבחינת הפרקטיקה הפוליטית – אם ניקח את המקרה הקיצוני של התוכנה הזאת בתחנות המשטרה וההשפעה שלה, אפשר להגיב לזה בשתי צורות: או לדרוש להוציא את התוכנה הזאת משימוש; או לדרוש לשנות את הקריטריונים. המומחים שקובעים את הפרמטרים הם למעשה הפוליטיקאים הכי משפיעים היום, ואולי צריך לסמן אותם ולהפוך אותם לפחות שקופים. אבל לפני זה צריך להיות מודע למצב הזה ולחשוב איך הוא משפיע על ההוויה הפוליטית.

  9. עמיר Says:

    יש משהו לודיטי בפוסט, מעין חשש קמאי מהטכנולוגיה נטולת הפרצוף. אבל הטכנולוגיה היא מה שאנחנו עושים ממנה, לא ההפך. הטענה למשל, ש"הרבה מההחלטות שהתקבלו לכאורה על ידי אובמה לאורך הקמפיין התקבלו למעשה על ידי המחשב" היא מעט סנסציונית. מישהו הרי היה צריך לדעת איזה שאלות לשאול, לתכנן את הניסויים הללו ומעל לכל לנתח את התוצאות. הטענה שאיזה "מחשב" עושה את כל זה לבד היא מופרכת.
    צריך להפריד בין הטכנולוגיה, לבין השימוש בה. החוקרים מצאו ששימוש מסוים במלים גורם לאנשים ללכת להצביע. יש כל מני דרכים להשתמש במידע הזה. אפשר לרתום אותו לצרכים של מניפולציה פוליטית, אבל אפשר גם להשתמש בו כדי להבין למה קבוצות שונות מצביעות פחות, וכיצד זה מערער את התהליך הדמוקרטי. הבעיה בבחירות בארה"ב (ובכלל) היא לא השתלטות החנונים אלא שליטת הכסף בתהליך הדמוקרטי. כנ"ל עולם הבנקאות. הבעיה היא לא האלגוריתמים אלא השימוש הבלתי מוגבל בכוח חישוב על ידי כמה גורמים עתירי כוח שמרוקנים את המונח "שוק" מהמשמעות שלו. בשני המקרים יש פתרונות, רגולטיביים בעיקרם (הגבלת הכסף בקמפיינים, ביקורת על שימוש באלגוריתמים).

    ידע הוא כוח כידוע, וטכנולוגית הידע הולכת ומשתכללת. הבעיה איננה הטכנולוגיה אלא אי השיווין בגישה אליה.

  10. עודד נעמן Says:

    עפרי יקר, הנה טעם לחשוב שיש תקווה:
    יש פער שלא ניתן למחוק בין יכולת החיזוי המשתפרת לבין השאלה: מה עלינו לעשות? גם אם נדע איזו מפלגה תביא למעשה הפוליטי שלו אנחנו מייחלים, גם אם נדע איך למצוא בן זוג עם שרירים וגם אם נדע איך לכבוש את פסגות רשימות החיפוש של גוגל, השאלה תוותר בעינה: לשם מה ובאיזה מחיר? ההתחפשות באתרי הכרויות מביסה את עצמה משום שהיא לא מאפשרת לאף אחד להכיר אותך; כדי להרקיע אל שחקי גוגל נצטרך לכתוב דברים מטופשים ומשעממים; ואם נבחר רק על בסיס חישובים קרים נמצא שוויתרנו על הייצוג הפוליטי שלנו. היסטריית החיזוי מזיקה לפוליטיקה משום שהיא מנסה לדחוק את השיפוט הערכי אל מחוץ לדיון ולהציג מושג צר מאוד של רציונאליות – רציונאליות כחישוב אינסטרומנטאלי. אבל רציונאליות לא כוללת רק את היכולת לנקוט באמצעים הנכונים על מנת להשיג את מטרותיך, אלא גם את היכולת לשפוט מה הן מטרות ראויות בעינייך. המחשבים והמודלים אומרים לנו איך להשיג את המטרות ש*אנחנו* מזינים להם. אם אנחנו מפסיקים לפקפק במטרות האלה, הרי שזו בחירה שלנו. המחשבים לא משעבדים אותנו; אנחנו משתעבדים להם.

    • ofrilany Says:

      עודד, ברור שיש תקווה. למעשה להתמרד נגד הרובוטים זה די כיף. למעשה זה אולי פותח פתח לציווי פוליטי חדש: לחשוב רק על השיפוט הערכי ולא על פי חישובים קרים. כל אלה שמסתמכים על שיקולים קרים גם יקנאו במי שמשתייך ל"מפלגה" הזאת, של אלה שמצביעים לפי מה שבא להם – הם יותר חופשיים.

  11. אהרן שבתאי Says:

    אותי מצחיק שמישהו מציע שנעשה "בחזרה לעבר" ונחזיר לשלטון את המערך

  12. אהרן שבתאי Says:

    סליחה, טעיתי, רציתי לכתוב כמובן "בחזרה לעתיד"

  13. אהרן שבתאי Says:

    במלחמות של שלי יחימוביץ יפציצו בקוביות סוכר

  14. Assaf Says:

    btw, the 2012 US elections proved the opposite of what you argue

    The Republicans tried to run a Robot for President

    They voided his past, they manipulated his policies, etc. etc.
    to fit the current challenge
    when he was in primaries, they broke hard right
    when he was vs. Obama, they tried to break to center, even while winking and dog-whistling to white racists that they're still one of them

    Point is: their candidate was devoid of personality.

    They also poured a shitload of $$$ into advertising and fake "polls" that helped show they are winning
    The $$$ advantage, the anti-Obama racism among whites, and the still bad economy, all went into their algorithm that predicted a sure victory

    The opposite happened, because the other side has a candidate who was human and had plenty of personality

    Also the number and dedication of Obama's field volunteers and – yes – campaign geeks
    could not be matched

    When the playing field is level enough, robots and brute force cannot defeat character and heart

    btw Romney tried also to build a geek machine like Obama's. Unlike Obama whose tools were built from scratch over years, Romney bought his software outsourced

    it crashed
    http://arstechnica.com/information-technology/2012/11/inside-team-romneys-whale-of-an-it-meltdown/

    end of story

  15. אהרן שבתאי Says:

    אין בהצעה של אישתון חידוש. השלטון ממילא עובד כך, מגייס תמיכה, פלחי שוק, דרך קבלני משנה, באריזות שונות שמותאמות לטעם מגזר זה או אחר. מדי פעם מעדכנים את הטקטיקה השיווקית. בפועל יש הבדל מיקרוסקופי בין הממשלות השונות. אישתון לא מתייחס לזה, כי הוא לא משתמש בזיכרון. מלבד הנזק המדיני, החברתי וכדומה, המניפולציה של הבוחרים גורמת להשחתת הפוליטיקה, וליאוש, עקב ההרגשה שהאנשים מרומים,

  16. אהרן שבתאי Says:

    ואמריקה היא דוגמה טובה. אובמה יודע בעיקר איך למצוא חן, וזה מה שמריץ אותו. אבל בתכלס זה נשיא חרא, היה וסביר שיהיה. http://www.counterpunch.org/2012/11/07/victory-of-the-technocrats/

  17. yoni lebowitsch Says:

    ֿהטעון (או החישוב) של אישתון הוא בעייתי. במדד האפקטיוויות הוא מוריד נקודות על הצבעות לטובת החלטות שלא עברו (או נגד החלטות שכן עברו). האם בהקשר פוליטי הצבעת מיעוט היא לא אפקטיווית? במובן כלשהו עצם מתן קול לרעיון (או להתנגדות לו) היא בפני עצמה ’אפקטיווית’. במובן הזה דווקא ככל שהקול יותר מיוחד כך הוא יותר אפקטיווי. צריך לפתח תאוריה הרבה יותר רחבה של האפקטיוויות של המעשה הפוליטי לפני שמנסים לכמת ולמדוד אותו. נדמה לי שהסנטימנט של עפרי פה הוא שהמושג ’אפקטיווי’ עצמו הוא בעייתי כמה שעל פיו צריך המעשה הפוליטי להיות מוערך. הערך, או מידת הנכונות של המעשה הפוליטי לא בהכרח מצטמצמת למדידה של השינוי שהמעשה גורם לו בעולם.
    ועם כל זאת אפקטיוויות מאוד חשובה, וחשוב גם לנסות לברר, לכמת ולמדוד אותה, דווקא מתוך אחריות מוסרית ופוליטית. וצריכים להיות נכונים גם ליום שבו סימולצית מחשב תוכל לאמר לנו למשל שהדינמיקה של הדברים היא כך שההסתברות שמדיניות מסוימת שאתה תומך בה תמומש בפרק זמן תחום גדולה יותר דוקא אם המפלגה שמתנגדת לה תשלוט היום (האפיון של דינמיקות שבהם זה אפשרי יכולה להיות תכנית מחקר…) ז’א שהעולם הנוכחי הוא כזה שהבחירה האפקטיווית בו היא זו הצינית. בשלב הבא אולי גם נשתכנע שאת הדינמיקה הזו אין סיכוי לשנות, וזה באמת כבר יהיה מבאס…

    • Eishton Says:

      הגרפים מציגים את היחס שבין סימבוליות לאפקטיביות. אין הגדרה "מיוחדת" לדברים האלה – הצבעה סימבולית היא הצבעה בה גם אם לא באת להצביע התוצאה לא הייתה משתנה בעוד הצבעה אפקטיבית היא הצבעה בה הקול שלך קריטי לתוצאה של ההצבעה (וכמובן שהיחס נובע מהתחום שבין השניים).

      איזו עוד אפקטיביות ישנה בהצבעה מלבד לשנות את תוצאת ההצבעה? ה"אפקטיביות" של זה שאנשים ידעו שהתנגדת? זה הרי בדיוק ההגדרה של סימבוליות ואם אתה רוצה לראות את ההגדרה של ה"אפקטיביות" הזאת, פשוט תהפוך את הגרף.

      אלו הצבעות – יש להן רק שלוש תוצאות: הפסד, ניצחון ותיקו. הדבר היחיד שאני יכול לחשוב בנוסף על כך זה "מכירת הצבעות". לעשות הסכם להצביע נגד משהו בכדי לקבל משהו מהמפלגה השלטת לדוגמא. אבל ההסכמים האלה גם ככה בדרך כלל סודיים, כך שאי אפשר לשקלל את זה פנימה.

  18. אהרן שבתאי Says:

    כשחושבים איך להביא לשינוי מבני במדינה, ולכן איך להצביע, צריך להבין מה קודם למה, ובפרט מה ניתן לבצע יחסית בפחות זמן ומאמץ. שינוי במשטר הבטחוני וסיום הכיבוש, הוא עניין מדיני ומוסרי שניתן להחליט ולבצע אותו, הרבה יותר מהר ויחסית בפחות קושי. להתיר את הפלונטר של הסדר הכלכלי המעוות, חוסר השוויון, ריכוז העוצמה בידי מעטים, זה תהליך הרבה יותר ארוך, שכרוך בהרבה יותר מכשולים, ומחיב מהפכה שלמה. דרום אפריקה היא דוגמה טובה: ביטול האפרטהייד התאפשר בבת אחת, בעוד הדרך לצדק כלכלי וחברתי עדיין רחוקה מאוד. וזה תופס לגבי ארצות אירופה והאימפריה הסובייטית, הכיבושים השונים התבטלו או קרסו. אם לוקחים כל דוגמה, נניח דוגמה גדולה כמו האימפריה הרומית, נוכחים שהכיבושים ושחיתות הצבאות ערערו את המבנה הפוליטי, יצרו אי שוויון, התרוששות וחובות, ולא ההפך. דוד גרייבר בספרו על תולדות החובות עוסק בזה. הכיבוש מעוות את הסדר הפוליטי, החברתי והכלכלי בישראל, ולא ההפך. לכן בשורה התחתונה, הצבעה בעד מפלגת העבודה היא טקטיקה גרועה. לאור נסיוננו בעבר הקרוב מאוד, דה קלרק ישראלי לא נראה לעין במפלגה של פרץ, ברוורמן ושלי יחיבוביץ.
    http://www.amazon.com/s/ref=nb_sb_ss_i_1_13?url=search-alias%3Dstripbooks&field-keywords=david+graeber+-+debt+the+first+5.000+years&sprefix=david+graeber%2Cstripbooks%2C532

    • Eishton Says:

      שינויים מדיניים קורים במהירות – כשהם סופסוף קורים! לתהליכים האלה יש הקדמות של שנים ארוכות של ניסיונות ואלפי הרוגים. אז אולי בסוף נוצר קונצנזוס לשינוי והוא באמת מגיע תוך שנה שנתיים, אבל זה רק בגלל המחיר שהיה לפני כן. זה לא נכון לומר שהשינוי היה מהיר.

      הסיבה שהדברים הם ככה, היא בדיוק בגלל שצריך רוב גושי לרעיון בכדי לבצע אותו. עד שאין את הרוב הזה + הנסיבות הנכונות עם הפרטנר, אז כלום לא קורה. וכשיש את הרוב והנסיבות הנכונות, אז הכל קורה מהר. אבל זה לא אומר שאנשים לא עבדו עשרות שנים בכדי להגיע למה שבסוף נראה כאילו עבודה מאומצת של שנה של דיפלומטיה.

  19. אהרן שבתאי Says:

    זה נכון, ובשני העניינים שצריך להביא בהם שינוי, אבל מפלגת העבודה לא מציעה רעיון ומאמץ שתארת ביחס לכיבוש, להפך. היא מצטרפת לקונסנזוס הקיים. ובקשר לתהליכים ולמאבקים: קשה לעשות שינויים בכלכלה, שהיא גלובלית, והקניין הפרטי מקודש. אתה רואה מה קורה מאז 2008. מאידך, החלטות בעניינים מדיניים שנוגעות לביטחון וכיבוש נעשות בדרג ממשלתי שיש לו ריבונות שלמה לבצע, כלומר לסגת, לעשות הסכם שלום וכדומה. כאן, כשרוצים יכולים. שלי יחימוביץ לא רוצה. ואתה צריך איכשהו לעכל את זה.

    • Eishton Says:

      אני לא מסכים שהיא לא רוצה. היא מצהירה שהיא מעוניינת בהסכם שלום על בסיס שתי מדינות לשני עמים כולל חלוקת ירושלים. כל זה מוצהר. היא לא הולכת מעבר יותר שמאלה לכיוון פינוי כל ההתנחלויות או אפילו שמאלה משם לענייני הפליטים. גם שרון לא אמר לאנשים שהוא הולך לפנות את גוש קטיף ואני בטוח שזה לא עלה לו לראש רק אחרי שהוא נבחר.

      אז אתה יכול להמר על כך ששלי שהצביעה בעבר חדש נבחרה מטעם העבודה והצהירה בעבר דברים יותר שמאלניים מבחינת מדינית ממה שהיא יכולה להרשות לעצמה עכשיו לפני הבחירות, מתכוונת לעשות שלום אם ינתן לה מנדט רציני לכך. אתה יכול לראות באופנהיימר לו יבחר קריצה סמויה לכך.

      השאלה היא מה האופציה הנוספת? מרצ?
      שם אתה אולי יודע בטוח מה הכוונות, אבל אתה גם יודע באותו ביטחון שאין סום סיכוי לממש אותן. מפלגת של 3-4 מנדטים לא יכולה לשנות לא את התחום המדיני ולא את התחום הכלכלי – לפחות לא בקנה מידה שאנחנו מדברים עליו.

      אז אתה יכול ללכת על מה שבטוח לא יעבוד, או על מה שאולי יעבוד ואולי לא. האם יש סיכוי שהעבודה שוב תתפורר ? אולי. זה ההימור עם מפלגות גדולות. רוצה ללכת על מפלגה קטנה? סבבה. רק תעשה את זה בגלל נושאים קטנים ולא פנטזיות.

  20. אהרן שבתאי Says:

    הטקטיקה הזאת שאתה מציע יש לה כבר זקו שיבה בקוס – זה שכביכול היא (יחימוביץ) לא מרשה לעצמה להגיד מה שהיא חושבת. בדיוק בגלל זה המילה סמולן הפכה לביטוי גנאי, ומרץ והעבודה הגיעו למה שהגיעו. כי אנשים במודע או לא שונאים ובזים לפוליטיקים פחדנים, ומנחשים נכון שיש להם עניין עם בעלי תודעה כוזבת. מעריכים רק את מי שבאומץ מציע אופק חיובי ונאבק על עמדותיו. אם להידמות לימין, עדיף הימין עצמו שמביע בעוז את מה שהוא מרגיש. ולכן הטקטיקה הזאת כשלה ותיכשל. לא צריך ב.א בהיסטוריה כדי לדעת שרבין לא פינה מטר, וגם לא אחרי השחיטה בחברון, שהוא גדר את עזה, שפרס עשה את ענבי זעם, שברק עשה מה שעשה, ושמנהיגי העבודה ומרץ, ברגעי המבחן, תמכו בכל מלחמה ומבצע רצחני ואידיוטי. הם היו הגיבוי, חותמת הרבנות להפצצות. והסופרים מטעם שלהם ב2006 הביעו תמיכה במלחמת לבנון, עד לשלב שבו הגיע הזמן להתבייש.

    • Eishton Says:

      אתה מבלבל את הימין הקיצוני עם הימין. שטייניץ לא מביע עמדות נחרצות. גם ביבי לא. זאת הסיבה ששלי נשמעת לך קרובה לשם מלכתחילה.

      לא צריך גם פוסט דוקטורט בכדי להניח שרבין היה חותם על הסכם שלום ושברק הוציא אותנו מלבנון.

      בכל מקרה מפלגת העבודה של היום שונה מאוד מזאת שנותרה אחרי רבין. וזה בכל מקרה לא חשוב. אתה מתעלם ממה שאמרתי:

      נניח שיכולת להיות בטוח שמרצ תמיד יתנגדו למעשים נגד הפלסטינים ונגד השלום ולא יצטרפו לקואליציות גרועות שמסתירות דברים מהציבור – ואתה לא –
      http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/834/640.html

      http://www.blacklabor.org/?p=15312

      גם אם נניח את זה, כל מה שאתה מקבל זה ביטחון בכך ש-3…4…6! ח"כים יפסלו הצבעות, שיעברו בכל מקרה.

      עם העבודה יש בבחירות הקרובות להשיג כח מספיק בשביל שינוי אמיתי. אם הם לא ילכו על שינוי אמיתי? אז תקבל את אותו הזובור שאתה רגיל אליו. אם הם כן? אז הרווחת מישהו שבאמת יכול לשנות משהו. ואם הם יעברו את הליכוד – וזה לא דימיוני (בטח שלא דמיוני כמו לחשוב שמרצ מסוגלת למנוע מהלכים צבאים) – אז אולי אפילו יהיה לך ראש ממשלה שמאלני. סיכוי נמוך, אבל אפשרי. אם שלי הייתה בראש קדימה בבחירות הקודמות, היא הייתה נכנעת קצת לש"ס מוותרת על הכבוד ולא נותנת את המושכות לביבי. אבל היא רצה על תקן "פוליטיקה אחרת" ולא יכלה לחתום על הסכמים קואליציונים שהיו מעצבנים את כולנו, אבל בסופו של דבר, הרבה פחות גרועים ממה שקיבלנו.

      • גכיעגכיכ Says:

        אישתון, אם היו מציעים לך קולה או קולה דאייט מה הייתה לוקח? אני הייתי לוקח קולה, אם קולה אז קולה. מה שמפתיע אותי זה שעדיין יש אנשים, שאחרי כול הבגידות שאת חלקם מנה אהרון למעלה, ב2012, שתולים תקוות לא רק בספרת הייצוג הפוליטי אלא גם במינימליזם הפתטי הזה שנקרא "שמאל ציוני".
        אולי זאת תגובה מיותרת משהו, אחרי ששבתאי כבר ניסח זאת, אבל איך אנשים לא מבינים שלמדינת ישראל אין בעיות, שמדינת ישראל היא היא הבעיה, שמדינה דו-לאומית פרושה ביטולה של מדינת ישראל. איך אפשר לתלות תקוות באדם כמו שלי יחימוביץ? גברת כן-אבל-לא. זה פשוט מדהים אותי.

      • Eishton Says:

        זה פשוט מדהים אותך, כי אתה פשוט מסרב לקרוא.
        אף אחד לא חולק עליכם שלמרצ יש אג'נדת שלום יותר מוגדרת וברורה ועל פי ראיית העולם השמאלנית, גם עדיפה. השאלה היא למי אכפת?

        השאלה היא לא דיאט קולה או קולה. השאלה היא פחית ריקה של קולה, או חצי פחית של דיאט?

        כי מרצ, בהקשר של יכולת פעולה בנושא השלום (או כל נושא גדול), היא פחית ריקה. אם אתה לא מבין שמפלגת של 6 מנדטים פשוט איננה פקטור בנושאים בסדר גודל שכזה, אז אתה לא מבין את הפוליטיקה ואתה גם לא מודע להיסטוריה, כי מעולם לא הייתה פה מפלגה של 10 מנדטים או פחות שהוציאה לפועל את הדברים שבגללם אתם רוצים להצביע מרצ.

      • ofrilany Says:

        אם יורשה לי, אישתון, למה אתה כל הזמן מנפנף במרצ-מרצ? מישהו כאן כתב שצריך להצביע מרצ? השאלה היחידה על סדר היום של הקוסמוס היא אם צריך להצביע מרצ?
        נראה שאתה נעול על זה.
        ואכן, כמו שאהרן כתב, מצטייר שהגישה שלך לא עשירה במיוחד בזיכרון היסטורי. אתה קצת חושב שאתה ממציא את הגלגל.

      • Eishton Says:

        אני מניח שמדובר על מרצ כי יש שלוש מפלגות שמאל שיש ביניהן דיון בשמאל: מרצ, עבודה, חדש.

        עם חדש יש לי פחות ויכוח כי חנין לפחות מייצר תוצאות קטנות (כפי שמפלגה קטנה צריכה לעשות). מרצ חולמים רחוק ולא פועלים מספיק בקרוב.

        בכל מקרה זה לא משנה אם זה מרצ או חדש (ואני לא מדבר על מפלגות ערביות כי הן אפילו פחות רלוונטיות פרלמנטרית ממרצ וחדש).
        השאלה היא העבודה או שמאלה ממנה. והתשובה היא – תלוי מה את מחפש. לדברים גדולים – העבודה. לדברים קטנים -חדש. אצל מרצ, לא כל כך מצאתי יוזמות שיצאו לפועל והצדיקו את נקודת המבט של הישגים סקטוריאלים וכמובן שאין להם שום הישג במישורים הגלובלים יותר (מלבד כאשר יש מפלגת שמאל בשלטון לצידם – העבודה).

        ובאשר לזיכרון ההיסטורי שלי –
        כמו לאהרון, אומר לך לשמור את ההערות שלך לעצמך, או לגבות אותם במשהו. כי גם אני יכול לומר "עפרי, הגישה שלך לא עשירה במיוחד בזיכרון היסטורי". ואז מה? מי שאמר את זה אחרון ניצח? עם הזיכרון ההיסטורי החלש שלי, בטח גם אשכח שאתה היית אחרון.

        אני הרגע סיימתי לעבור על כל מערכת בחירות מאז קום המדינה ולמדוד את יכולת הפעולה של כל מפלגה מוכרת ואתה אומר לי שאני לא מבין את "ההיסטוריה" כי… ובכן… כי אתה פשוט אומר לי את זה. כשאתה ואהרון אומרים "זיכרון היסטורי" אתם מתכוונים "זיכרון היסטורי סובייקטיבי" כדוגמת מה נדמה לכם שגרם לכך ששמאלנים הפכה למילת גנאי וכדומה. זה יותר פרשנות משיעור בהיסטוריה. כשאני אומר שהיסטורית מפלגות קטנות לא עושות שינויים גדולים, זה אומר שהיסטורית (בצורה בה יש למילה הזאת משמעות שהיא לא "זיכרוני האישי") מפלגות קטנות לא עושות שינויים גדולים. ולכן, להצביע למפלגה קטנה, בגלל עמדתה על נושאים גדולים, זה לא נכון – היסטורית.

      • ofrilany Says:

        צר לי, חשבתי כבר שיש בינינו יותר הבנה אבל ככל שאתה כותב יותר אני מבין שאנחנו חיים בשני עולמות שונים. מה שנקרא הפער בין שתי התרבויות. אתה חושב רק בצורה כמותית, מה שלא מדיד לא קיים מבחינתך. כשאתה כותב "זה יותר פרשנות משיעור בהיסטוריה" זה מעיד שבאמת אין לך שום מושג בהיסטוריה, כי היסטוריה זה רק פרשנות. העובדה שאתה מנסה למדוד באופן כמותי את ההשפעה של מפלגות קטנות היא קצת קומית. מאיפה אתה בכלל יודע כמה רפ"י למשל השפיעה על מפא"י? או כמה "העולם הזה" השפיעה על השיח הפוליטי בישראל? שוב, לפי החישובים האלה של ההצבעות?
        אני חוזר בעצם לטענה המרכזית של הפוסט הזה: הפוסט שלך הוא רק סימפטום למשבר הרבה יותר חמור: רובוטיזציה ודה-הומניזציה.

      • גכיעגכיכ Says:

        אישתון, אני מצרף קישור להרצאה של אילן פפה שבה הוא מדבר על שקיעתה של הציונות הליברלית, אני מקווה שהאנטגוניזם החלש שאולי נוצר בינך לבין חבריי למסכנה (שבתאי, אילני) לא ימנע ממך לצפות בה, חשוב להבין מדוע השמאל הישראלי כול כך חלש היום, מדוע מרצ מקבלת 3-4 מנדטים כשבעבר קיבלה יותר, בקיצור מהו 'הטבע' של השמאל הישראלי, מהם הגבולות שלו, לפני ששים לעודד אותו ולהריע לו.
        אם אין לך זמן כרגע שים את זה במועדפים וצפה אחר כך, יש לך רק פרספקטיבה להרוויח.

      • גכיעגכיכ Says:

        עוד הרצאה חשובה שלו, עם סאונד יותר טוב.

      • Eishton Says:

        עפרי,

        "אתה חושב רק בצורה כמותית, מה שלא מדיד לא קיים מבחינתך. כשאתה כותב "זה יותר פרשנות משיעור בהיסטוריה" זה מעיד שבאמת אין לך שום מושג בהיסטוריה, כי היסטוריה זה רק פרשנות. העובדה שאתה מנסה למדוד באופן כמותי את ההשפעה של מפלגות קטנות היא קצת קומית. מאיפה אתה בכלל יודע כמה רפ"י למשל השפיעה על מפא"י? או כמה "העולם הזה" השפיעה על השיח הפוליטי בישראל? שוב, לפי החישובים האלה של ההצבעות?"

        לא. אני לא חושב רק כמותית. אבל בדיון בין שני אנשים ויכוח רציונלי חייב להסתמך על האובייקטיבי, אחרת אין נקודת גישור. אתה יכול לבוא ולומר שהיסטורית איזה עיתון גרם למשהו. היות וזה לא מדיד, אני לא יכול ממש להתווכח עם זה. אני יכול לבוא ולאמר טוב אבל לדעתי "ישראל היום" הפך את זה. ואנחנו יכולים להמשיך ככה עד אינסוף. זה לא שאין לי דעות אישיות לגבי ההיסטוריה, אני פשוט יודע להוציא אותן מדיון רציונלי – כי אין להן מקום בו. זה כמו לשמוע שמאלנים וימנים מתווכחים על הסיבות לנכבה או "מי התחיל" או האם יש הצדקה לכיבוש.
        על הנושאים האלה אפשר להתווכח עד אינסוף. הם יגידו אבל ניסינו ככה וככה וזה לא עבד ואתה תגיד אבל כבר הפגזנו ככה וככה וזה לא עבד. זה לא מוביל לכלום. הרדך לקדם דיון, היא להוציא ממנו את הרכיבים הסובייקטיבים (או לעשות לו אסקלציה מעבר לתחום הדיוני, על ידי השתלטות כוחנית – אם בצורה סובלימטית, כדוגמת הצבעה בבחירות, או בצורה אלימה, כדוגמת מלחמת אזרחים או הפיכה).

        אני לא יודע כמה רפ"י השפיעה על מפא"י או כמה העולם הזה או כמה הגימלאים השפיעו על נתוני ירידת הגשם באותה שנה. כשאתה לוקח את זה למקומות שכאלה אתה מוריד את הדיון ל"אפקט הפרפר" ואין לי אלא לעמוד בצד ולהגיד: טוב… אולי…טוב…. אני לא יכול לשלול את זה.

        מה אתה רוצה שאני אעשה עם זה? אנהל איתך את דיוני האמורי האלה שאתה חופרים עד למנדט הבריטי, כל אחד מביא איזה דוגמה וממשיכים רגרסיבית עד האינסוף? אני "רובוט" כי אני לא מתיימר כמותך לנסות להסיק נתונים ממהלכים בלתי מדידים? לא. אני פשוט רציונלי. וגם ככה המרחק בין הנושאים שאתה מעלה, כלכך רחוק מדיון על הבחירות הקרובות. זה כאילו הייתי מציע לך להלחליט למי להצביע בבחירות הקרובות, על סמך סקרים מלפני 40 שנה, ביוון.

        בינתיים מודלים לחיזוי על בסיס נתונים מדידים פוגעים בתוצאה או קרוב מאוד אליה באופן שיטתי, בעוד מודלים המתבססים על ניתוח סובייקטיבי של העבר, לא.

        מעצבן אותך? לבריאות. אבל אל תנסה להציג איזו גישה נאורה והומאנית יותר. זו סתם טכנופוביה זקנה וזה נשמע כמו רפובליקנים שאומרים לי שהם לא יתנו לבודקי העובדות להחליט בשבילהם.
        אני לא יודע מה עשו כל הדינוזארים וכל החיות עד היום. לא יודע לצייר לך את מערך הכוחות. אני יודע שישנם שחושבים שאנשים רכבו על הדינוזאורים וישנם מדענים שחושבים שמינים מסויימים חיו בזמן מסויים וישנם מדענים שחולקים עליהם. כל ההיסטוריה הסוביוקטיבית הזאת, זה נחמד. זה כיף לויכוחים וזה לגיטימי. עד לנקודה שבה אתה דורש ממני לסרב לקבל את האבולוציה כאפשרות הרציונלית בהסתכלות על הנתונים המדידים.

        זה המדע היום. ככה בודקים דעת קהל. זה עובד וזה מייצר תוצאות אמפיריות. מעדיף דיון היסטורי? לגיטימי. אבל הוא לא הדיון בו אפשר לחזות בצורה נכונה יותר את תוצאות הבחירות ואת האסטרטגיה הנכונה יותר להצבעה בהן.
        בקיצור עפרי, נפסיק פה. אתה מגיע לנקודה שדניאל עוז הגיע אליה – תצביע עם הלב. תקרא נתונים עם הלב. לך עם הלב והפרשנות הסובייקטיבית על ההיסטוריה והעתיד ואל תסתכל על הנתונים, כי נתונים זה לרובוטים.

        דרך אגב… המחשבים האלה הם סך הכל ביטוי של מידע שהוכנס על ידי בני אדם וחושב על פי נוסחאות שכתבו בני אדם. אין פה שום דבר "זר".
        להאמין שזה "זר" ו"מנוכר" זה כמו להאמין שאם במקום על מחשב מיליון אנשים היו יושבים וכותבים את זה על נייר, אז גם אז זה היה "רובוטי". זה פשוט מתמטיקה, האפיק הטכנולוגי הוא רק יכולת עיבוד גבוהה יותר, לא איזו מערכת חשיבה שונה מהותית. אם אתה מאמין שלספור דברים בצורה הזאת זה "מנוכר" אז אל תצביע, כי בחירות לא מבוססות על היסטוריה, אלא הצבעה בקלפי – שזה סתם אוסף מספרים ללא "הומאניות". בחלק מהמדינות בעולם היום, אפילו נתנו ל"רובוטים" להשתלט על הספירה!

      • Eishton Says:

        גכיעגכיכ,

        אני לא רואה את הקשר לדיון (הקשבתי להרצאות). אני לא מתווכח על "הסיבות לכך שהשמאל חלש". זה דיון סובייקטיבי. בתגובה האחרונה הסברתי לעופרי מדוע אני נמנע מדיון סובייקטיבי לגבי דבר אובייקטיבי כמו תוצאות הבחירות הקרובות.

        אתה מעוניין לנהל דיון על כיצד השמאל צריך לשנות כיוון בטווח הארוך? לגיטימי. אני בעד. אבל חודשיים שלושה לפני הבחירות, אתה לא הולך לשנות את כל מבנה החשיבה של הציבור. אתה לא תשנה את ה"דיסקורס" ולא תשנה מונחים כמו "טוהר הנשק" וכולי… זה לא קורה בשלושה חודשים. אלו שינויים תרבותיים עמוקים.

        אני מתייחס בפוסט שלי אך ורק לאסטרטגיה למיקסום הכוח של השמאל בבחירות הקרובות. לדעתי זאת גם הצורה הטובה ביותר לשנות את דפוסי החשיבה שהם כנראה, כפי שמוסבר בהרצאות, חלק מהסיבות שהשמאל נחלש. השמאל אם יצליח להביא לתוצאות כלכליות לציבור הישראלי, יוכיח שיש לו בסיס חשיבה שעובד. אנשים נוטים להסכים עם הצלחה – גם היא חותכת בין פלטפורמות. תיתן להם עבודה, תוריד להם את השכירות, תוריד להם את המחירים וכולי… והם יהיו מוכנים לנסות גם פיתרון שאתה מציע בנושא המדיני.

        אבל שוב… הסיומת היא דעתי האישית ואפשר להתווכח עליה. אבל מה היא הפסיכולוגיה של ההמונים שהובילה אותנו לכאן היום וכיצד צריך להשתנות כדי לגדול בעתיד – לא קשור לדיון העובדתי על ההווה. מלבד אם אתה חושב שאין בסקרים שום תוכן ויכולת למדוד את המציאות וכך גם לגבי תוצאות העבר הקרובות בקלפיות. ואז לצערי, אין לי דיון איתך, כי אתה מתעדף אמוציות ופרשנות היסטורית, על נתונים ברורים, לא בשביל מערכת מורכבת של אסטרטגיה לעוד ארבע שנים (שאז זה לגיטימי), אלא בשביל בחירות שממש תכף פה.

  21. אהרן שבתאי Says:

    ידידי, אני מנחש שאתה איש צעיר על פי השתדלותך שמתעלמת מהעבר. אבל טוב בגיל הזה לאהוב הרים גבוהים, ולפתוח את הלב לאהבות גדולות, ולא לדף עם חשבונות קטנים שנתלש מפנקס של חנות מכולת.

    • Eishton Says:

      ואני מניח מהעובדה שאתה באופן סדרתי מגיב לפוסט בכלליות ולא לתגובות ספציפית (יש כפתור "להגיב" ליד התאריך של כל תגובה) שהטכנולוגיה מתנשאת מעליך כפי שאתה מנסה להתנשא מעלי.
      וראיתי בכך עוד מוקדם יותר סממן לכך ששיבה זרקה בשיערך ואולי במקום כלשהו במחשבתי יכולתי לראות אדם שמוחו נקבר תחת משקל זכרונותיו ומחפש עתיד שכולו עבר. אך לא העליתי טענות שכאלה, כי אני יודע שהצורה הנמוכה ביותר של דיון היא תקיפת הדיין (והצורה השקופה ביותר לצביעות וסנוביות, היא להקדים את התקיפה במונח מקטין אך כביכול מאיר פנים – לדוגמא: "ידידי").

      הלכתי לרוץ בשדות ולחבק עצים, כי אתה יודע, אהבה, אחווה ואני כולי תמים ומתוקי כזה.

      ניפרד כ"ידידים".

      • אהרן שבתאי Says:

        אישתון, כתבתי לך כזקן, ושיבה אינה גנאי. גם לא פיגור בטכנולוגיה. פניתי אלך, בביטוי ידידי, בפשטות, וברוח זאת, בלי ציניות, המלצתי ועדין אני ממליץ לאהוב דברים שיודעים שהם טובים

      • Eishton Says:

        כתבת לי כזקן, השופט אותי על קירבתי על הרחם. אבל אני אקבל את טענתך שלא הייתה כוונת זדון ואתנצל גם אני.

        אני דרך אגב לא מודה בכך שאני צעיר או זקן. אני פשוט לא אוהב שזה בכלל במשוואה (בגבולות נורמטיבים נאמר של 23 וצפונה) כשם שזה לא רלוונטי אם אני אישה או מזרחי. דעתי איננה כלואה בגופי, היא גדולה ממנו.

      • Eishton Says:

        *קירבתי אל הרחם

  22. דרול Says:

    זה אולי המאמר החשוב ביותר שנכתב ב"אמורי" השנה.
    הוא מצליח לכוון אל תופעת המציאות המפוברקת, תופעה שמטיבה הינה סמויה ונסתרת.
    כשקראתי את המאמר ניזכרתי בתקופה בה עסקתי בפיתוח אלגוריתמים של בינה מלאכותית, שבעיקרם היו אמורים לבצע החלטות על פי מידע סטטיסטי. במהלך העבודה הגעתי למסקנה שתהליכים כאלו בסופו של דבר יצרו מחשבות קולקטיביות וירטואליות ויצרו גם מציאות פיקטיבית לגמרי, אליה דעת הקהל תתייחס כאוביקטיביות.
    בשנים האחרונות החזון הזה הפך למציאות במהירות רבה. גוגל הייתה גם נביאו וגם כוהניו ופלישתה לכל בית התחילה את העידן ההוא.

    לרוע המזל, על התהליכים האלו השתלטו גופים מסוכנים ומרושעים הרבה יותר מגוגל , שהיום מנצלים הרבה את אותה רובוטיקה של מחשבה.
    אולי אפקט החממה הוא הדוגמא הקלאסית לפעילות הזו.

    מוזר שהטריגר שגרם לך לכתוב מאמר כל כך חשוב, הוא דווקא מאמר סטטיסטי מטופש .

    יש בכך מין העלאת ניצוצות ברמה הפנטסטית.

    יפה מאוד.

  23. יניב Says:

    פוסט מעניין מאוד.
    התופעה של שלטון המדידות והמספרים (היה אפשר לקרוא לזה טכנוקרטיה, למעשה כבר קראו לזה כך, אבל הולבשו על השם משמעויות אחרות. אז אולי סטטיסטוקרטיה) אכן מתפשטת – זה לא חדש, בוודאי לא בפוליטיקה, אבל ככל שהטכנולוגיה משתכללת זה הולך ומתרחב, הולך ומעמיק.

    אנקדוטה משעשעת שמדגימה את גודל האבסורד: הייתי לאחרונה בהרצאה שניסתה ללמוד על הקשרים וההבדלים הרעיוניים בין הדור הראשון של התיאוריה הביקורתית (אסכולת פרנקפורט) לדור השני (הברמאס) והשלישי – ע"י ניתוחים כמותיים של מילים וצירופי מילים בטקסטים קאנוניים של הכותבים.
    ולמרבה ההפתעה, אולי, ההרצאה הייתה דווקא מוצלחת, לא כל כך בגלל איכות הניתוח הכמותי (אם כי זה בוודאי היה הבסיס לכך), אלא בעיקר בזכות היכולות ההרמנויטיות של מי שביצעה את הניתוח, הבחירות המושכלות שלה במילות-מפתח מסוימות כמדדים, והמשמעויות שהעניקה לתוצאות הכמותיות (שהיו מבוססות, כמובן, על היכרותה עם הטקסטים).
    מה שמצחיק הוא שכמה הומניסטים אטמו את אוזניהם מלהאזין למסקנות (שחלקן, כאמור, היו מוצלחות למדי), בגלל תיעובם את שיטת המחקר "שמעקרת את האנושיות".

    רוצה לומר – הפטישיזציה של הסטטיסטיקה, הטכנולוגיה והרובוטיקה היא אכן לפרקים מגוכחת, לפרקים מסוכנת, ובוודאי עם השלכות משמעותיות, הרות-גורל, ומבחינות מסוימות אולי גם הרסניות על מה שאנחנו מכנים "אנושיות". אבל גם תגובת-נגד טהרנית, המשוקעת ברומנטיזציה ובטכנופוביה, יש בה משהו מגוחך, ויותר מזה, יש בה משהו אנכרוניסטי.
    הפוליטיקה כבר "משועבדת" לאלגוריתמים האלה, כבר די ממזמן. מה שמשתנה הוא האלגוריתמים שמשתכללים. ונכון שזה עלול להגביר את מידת התלות באנשי-מקצוע, את מידת השיעבוד. אבל זה לא הכרחי. הצבת הגבולות לרובוטים אינה מחייבת את שלילת השימוש בהם – היא פשוט מצריכה את השימוש בהן באופן מושכל, ולא משועבד.
    הרי התוכנה המשטרתית שפעלה בשטחים הייתה גם יכולה להשפיע בכיוון של "דיגיטציה של הטוב" (ואני מתיימר להניח שאכן היו לה גם השפעות מסוג זה, גם אם לא מכוונות) למשל, אם היו נגרעות נקודות על מעצרים של גילאים צעירים מדי, או אם מעצר על זריקת אבנים לא הייתה מוגדרת כ"עבירת חשיפה", או כל מיני דברים אחרים. ההגדרות הללו אינן סתמיות. ויש מי שמגדיר אותן, והוא יכול גם לשנות אותן. הביצוע הטכנוקרטי שלהן כמשהו סתמי, בנאלי, הוא בעל ההשלכות של הרוע.

    ובאשר לטריגר שגרם לכתיבת הפוסט – לצערי, מתוך איזו מחשבה מטופשת שאני צריך לקרוא את הטריגר (וגם בגלל שאני מחבב את הכתיבה של אישתון בכללי), בזבזתי דקות ארוכות על קריאת הפוסט. השימוש בסטטיסטיקה אכן מתעתע (ומשעשע), אבל בסופו של דבר הטענה הפשוטה (שהייתה יכולה להיאמר בלי שימוש במספרים וגרפים, אבל אז זה היה פחות משכנע ו"מדעי"), שצריך להצביע "אסטרטגית", היא טענה לא חדשה, כמו שנאמר כאן קודם. וגם לא כזו מבריקה. הרבה אנשים שהצביעו "אסטרטגית" לקדימה בבחירות האחרונות אכלו אחר כך את הלב השמאלני שלהם.
    מה שאישתון לא מבין, או מבין אבל מנסה לשרש, זה שהפוליטיקה של הייצוג לא מבוססת על הצבעה רציונלית, אלא על כך שאנשים מצביעים למי שמייצג אותם (למי שהם *מרגישים* שמייצג אותם). גם אלה עם ה-IQ הגבוה. וה"אותם" הזה שמיוצג הוא דבר מורכב, הוא כולל גם מרכיבים יותר רעיוניים (הצבעה יותר 'רציונלית' לכאורה) וגם מרכיבים זהותיים עמוקים יותר. זו הסיבה להצבעה הגיאוגרפית הפולנית או להצבעה השבטית הישראלית.
    שמאלני העבודה ומרצ עדיין חושבים שהם, וזהותם ורעיונותיהם, "מייצגים" את חלק הארי של "העם", ולכן הם נדהמים כל פעם מחדש מהמספר הנמוך של המנדטים. פוליטיקאים ופרסומאים הבינו את העניין הזה של הייצוג הרבה לפני שקמה מדינת ישראל. הח"כים של מרצ, אולי אנשים נהדרים אבל פוליטיקאים לא משהו, וגם הפרסומאים שלה, לא מבינים את זה ולכן יוצאות תחת ידיהן שוב ושוב תפלצות פרסומאיות מסוג "הלב שלך בשמאל, נשמה". ופוליטיקאים ופרסומאים מתוחכמים יותר מבינים ש'נשמה' זה דבר מדיד שיכול להיות נתון למניפולציות פרסומאיות וניתוחים סטטיסטיים. זה לא מעקר את הנשמה מבן-האנוש – זה רק מכווין אותה לקלפי באופן יעיל יותר.

    • Eishton Says:

      מסכים עם מרבית מה שכתבת.

      לגבי "מה שאישתון לא מבין, או מבין אבל מנסה לשרש, זה שהפוליטיקה של הייצוג לא מבוססת על הצבעה רציונלית"

      הרי אני מבין זאת היטב. על זה בדיוק הפוסט – על האנשים שהצבעתם ניתנת להזזה על ידי פרסום ועל לגרום לאלה שאינם כאלה, אלו שמסוגלים כבר לעשות הצבעה אסטרטגית, לראות נקודות אסטרטגיות חדשות להצבעה ולסלוח לפוליטיקאים בשמאל שפונים אל הקהלים הללו בכדי להגדיל את הגוש. אני שולח אנשים לאדוארד ברנייז ואתה חושב שאני לא יודע שרוב האנשים אינם רציונלים בהחלטותיהם (או שהחלטותיהם ניתנות להכוונה על ידי פניה אל אלמנטים בלתי רציונלים מובנים)?
      אני יודע ואני מבין את זה. שלא כמו ברנייז, אני לא חושב שזה אומר שאנחנו צריכים לזנוח את הניסיון לגרום לאנשים בכל זאת להצביע עם השכל. שלא כמו השמאל הקשה (המיוצג בפוסטים כדוגמת זה), אני לא חושב שזה אומר שאנחנו צריכים לזנוח את הניסיון לרכוש את קולם של האנשים שכרגע לא יצביעו עם השכל. אני מעוניין פשוט שהשמאל ירכוש את מירב המנדטים שהוא יכול – אלו שניתנים לו בתבונה ובחירה מודעת ואלו שניתנים לו אמוציונלית ועל ידי אסטרטגיה מכוונת של יחסי ציבור.

      מדוע בחרתי להציג את המדדים?

      לא הייתי מציג אותם אף פעם באופן עצמאי. אבל מרגע שהמדד החברתי פורסם ומרצ הדביקה אותו על הקיר שלהם וחנין וגלאון והורוביץ ושמאלנים רבים שיתפו את הנתונים הללו והם פורסמו בהארץ ומקומות אחרים, הרי שנעשה פה ניסיון להציג מידע לשיקולים אסטרטגים ("תראו, אנחנו חברתיים יותר" – ולא כהצהרה אמוציונלית אלא על ידי נתונים מדידים) שלא הסכמתי איתם. מרגע שהם בחרו להציג את השיקולים האסטרטגים הללו, רק אז מצאתי לנכון להראות שהם אינם נכונים. זה לא אני שבחרתי להשתמש בהצבעות בכנסת כמדד לאיכות הח"כ והמפלגה (לעומת מה שאומרים מבקרי), אלא חברי המדד החברתי ואנשי השמאל של מרצ וחדש שבחרו להשתמש במדד החברתי. אני רק הראיתי את הבעיות של המדד הזה.

      • יניב Says:

        נו, אז אתה מבין ומנסה לשרש, או במחשבה נוספת, מבין אבל לא מבין את ההשלכות של העניין. אתה שרוי באיזו תפיסה שיש אנשים שמצביעים מהלב, או בטן, או איך שלא תקרא לא-רציונלית (והם לרוב ימנים או קולות צפים), ויש אנשים שמצביעים מהראש (השמאלנים בעלי ה-IQ). ואז אתה הולך ומנסה לשכנע את קהל-הקוראים שלך, שאתה מייחס לו דפוסי-הצבעה רציונליים, להצביע אסטרטגית, ועושה זאת באמצעות פירוטכניקה מתמטית וויזואלית. כלומר, אתה לא משתמש בסיסמאות נבובות ובתמונות אמוציונליות, אתה משתמש במלים גבוהות ובגרפים רבי-צבעים.
        אני לא מקבל את החלוקה הזו של קהלי-המצביעים, וגם לא את הדיכוטומיה שבין הצבעה רציונלית לרגשית (וגם לא את הדיכוטומיה שבין האנושיות לטכנולוגיה אבל זה כבר הפסיק להיות הנושא). אנשים מצביעים ממניעים מורכבים, שכוללים גם חשיבה רציונלית וגם מרכיבים עמומים יותר, במינונים משתנים. יש כאלה שמצביעים יותר רציונלית וכאלה שמצביעים יותר כי ככה מצביעים אצלם בבית, ויש כאלה שמצביעים כי ככה הצביעו אצלם בבית, ועושים לזה תילי-תילים של רציונליזציה כדי להצדיק את זה. וזה נכון גם בימין וגם בשמאל. ונראה לי שבעיקר בקרב מצביעי העבודה.

      • Eishton Says:

        אני לא כתבתי בשום מקום שהשמאל מצביע עם השכל. למען האמת כתוב בפוסט שלמרות התחושה של השמאל שרק הימין מצביע עם הלב ובגלל שהמנהיגים שלו אומרים את מה שהוא רוצה לשמוע, השמאל עושה זאת באותה אדיקות ורק התוכן שהם רוצים לשמוע הוא זה שמשתנה.

        אבל יש סוגים של קולות צפים, כי זה מן הסתם יחסי לנקודת התצפית. הקולות הצפים בין הגושים, מאוד שונים מן הקולות הצפים בין מפלגות השמאל (אשר לא יזוזו מן הגוש בכל מקרה). חלק מן הקולות הללו הם לא "קולות צפים", אלא קולות אסטרטגים (אנשים שה"ציפה" שלהם אינה נובעת מיכולת החלטה פחותה, אלא נכונות לזוז ממפלגה למפלגה בגוש בהתאם למדדים רציונלים ואינם מתייחסים למפלגה כ"קבוצת כדורגל לא עוזבים").

        זה הרי לא משנה – מי שגם ככה לא מצביע רציונלית, לא יושפע מהפוסט (או יושפע ממנו בגלל שהשפעה של רציונליות היא בלתי רציונלית אצלו. לדוגמא: אנשים שלא מצליחים להבין גרפים, אבל עצם העובדה שישנם גרפים נוסכת בהם ביטחון ואמונה שיש בכך יותר נכונות מסתם טקסט).

        "אני לא מקבל את החלוקה הזו של קהלי-המצביעים, וגם לא את הדיכוטומיה שבין הצבעה רציונלית לרגשית"

        הניסיון כאן הוא לא לדייק ברמה כירורגית לגבי המניעים של כל אדם. זה מבט מלמעלה שעובד על קבוצות.השאלה היחידה שנשאלת כאשר עושים קמפיין שכזה היא עלות-תועלת. אם נוציא לרגע מהמשוואה שאלות מוסריות ואידיאולוגיות והעלות הכלכלית של הקמפיין (סתם בשביל הפשטות – הן כמובן חלק מהמשוואה גם אצל הפוליטיקאים), אז השאלה היא כמה קולות אני צפוי להרוויח לעומת כמה להפסיד.

        אתה יכול לא לקבל את "קהלי המצביעים" אבל העובדה היא שהם קיימים ושוב ושוב בקלפיות אפשר לראות את הנטיות הללו חוזרות (כמובן שיש חריגות אבל בטווח הארוך המגמה ברורה). אמרת בעצמך:
        " יש כאלה שמצביעים יותר רציונלית וכאלה שמצביעים יותר כי ככה מצביעים אצלם בבית, ויש כאלה שמצביעים כי ככה הצביעו אצלם בבית, ועושים לזה תילי-תילים של רציונליזציה כדי להצדיק את זה. וזה נכון גם בימין וגם בשמאל. "

        אתה מצד אחד מנסה לחתור תחת העובדה שאנשים מצביעים עם תבניות ואז בא ואומר "הנה תבניות ידועות בהן מצביעים אנשים". וכמו אלה שציינת יש עוד רבות. אני רק כתבתי על זה, לא המצאתי את זה ובטח שלא גרמתי לפוליטיקאים להתחיל להשתמש בזה. הם עושים זאת כבר מאה שנה. אם כבר אני חושב שזה רק הגון שהמצביע יבין למה מדברים אליו בצורה שמדברים אליו ויחליט בעצמו.

    • ofrilany Says:

      יניב, הטענה שלי היא שבזמן האחרון יש שינוי מהותי, בסדר גודל, של השימוש בטכנולוגיות האלה. כמו שכתבתי קודם, צריך לדעת שאנחנו מתמודדים מול זה. נכון שצריך לדעת איך להזין את הפרמטרים, אבל אם נחשוב על זה לעומק נגלה שבמשך הזמן, ככל שהתכנות האלה ישתכללו, יכול להיות שהמחשב יקבע גם את הפרמטרים.
      לגבי מושג הטכנופוביה – זה מושג מוזר בעיניי. אני לא חושב שאני הבנאדם הכי טכנופובי בעולם, ועם זאת קשה לי לראות בטכנופוביה מידה רעה או קללה. טכנולוגיה בסופו של דבר היא לא קבוצה אנושית או יצור חי, לכן אם מישהו רוצה לשנוא אותה זאת זכותו.

      • om Says:

        "טכנולוגיה בסופו של דבר היא לא קבוצה אנושית או יצור חי, לכן אם מישהו רוצה לשנוא אותה זאת זכותו."

        זו כמובן זכותו – אבל מכאן לא נובע שזה גם בהכרח חכם.

        בכלל, עפרי, אתה יוצא מכל הדיון הזה רומנטיקן לא קטן… מי היה מנחש.

      • יניב Says:

        אני חשבתי בכלל שה"פוביה" בטכנופוביה מבטא לא שנאה, אלא פחד (פחד תהומי, עמוק וחרדתי). פחד, כמו שנאה, הוא דבר כלל לא חכם, ועם זאת, כה אנושי. אומץ, לעומת זאת, הוא אולי המצב הנפשי הכי רומנטי, אחרי אהבה.
        (ואגב, המלה courage אכן נובעת מהמילה הלטינית ללב, cor).

      • יניב Says:

        עפרי, אני בהחלט מסכים שהשימוש בטכנולוגיות מתרחב ומעמיק. עד כמה זה שינוי כמותי או איכותי – אלה תמיד הבחנות דקות וקשה למתוח את הגבול. לגבי התוכנות עצמן שקובעות את הפרמטרים – אכן שינוי איכותי – גם אז, כמובן, צריך אנשים שיתכנתו את הלוגריתמים שלפיהם הפרמטרים נקבעים, וגם זה אינו עניין שהוא אך ורק "טכני". למיטב ידיעתי הלא-מומחית-בכלל, הדבר הזה כבר קורה היום (אפילו במנועי חיפוש ובחירת הפרסומות שתקבל). ונדמה לי ששני התחומים שבהם השיטות האלה הן המשוכללות ביותר הם (1) תעשיית הביטחון וגופי המודיעין, שבה הפרמטרים לקביעת הפרמטרים הם חשאיים באופן מוסדי ו-(2) הכלכלה הפיננסית, שלפי מחקרים היא התחום הכי דיגיטלי וממוחשב שקיים.
        וזה מה שיש לבנואה מנדלברוט, איש שידע לא מעט על לוגריתמים ותיכנות, לומר על כך: "שווקים פיננסיים הם המכונות שבהן מתקבלות ההחלטות על מרבית הרווחה האנושית; עם זאת, אנו יודעים יותר על האופן שבו פועל מנוע המכונית שלנו מאשר על האופן שבו פועלת המערכת הפיננסית העולמית. אנו מיטלטלים ממשבר למשבר. בעולם מרושת, מהומה בשוק אחד מתפשטת מיד לכל האחרים – ולנו יש רק רעיונות מעורפלים כיצד קורה הדבר, או איך לטפל בכך. הידע שלנו כה מוגבל שאנו פונים לא למדע, אלא לרופאי-אליל. אנו מפקידים את השליטה בכלכלה הגדולה בעולם בידיהם של כמה אנשים קשישים – הבנקאיים המרכזיים".

  24. סמולן Says:

    אני דווקא עם עפרי. כלומר, יש משהו שאפשר לומר על הפוסט של אישתון, ועל כך שהמתמטיקה שלו נלעגת לגמרי ולמעשה מוכוונת מסקנות (כפרה, בעולם שלנו לעשות ניתוחים פוליטיים בלי סטוכסטיקה ? הלב שלך במדעי הרוח, נשמה). אפשר גם להציע ביקורות אחרות. אבל בבסיס, נראה שאישתון הצליח לזרוק חיצים לאמצע המטרות שסימן קודם. או כמו שיואב כתב יפה, יש פה ניתוח מושגי-אנושי מצוין, שה"מתמטיקה" משמשת לו בעיקר ככלי רטורי. אני מקצין, אבל לא בהרבה. אגב, התובנה לגבי חנין מבריקה.

    אבל לטובת הקוראות האחרות, הריני להעלות על הכתב את הדרך שבה אני קראתי את הפוסט הזה. לדעתי מדובר בעוד אחד בסדרה שעפרי מעלה אחרי שקורה משהו שנוגע לאייקון של שמאלניות וולגרית לשיטתו. שני האחרים העולים לי הם הפוסט הנאלח אודות גלעד שליט, והפוסט הבועט-בפרות-קדושות-מתות על חיים חפר. כאן, אנחנו טוענים בזהירות שאובאמה הוא בעצם רובוטריק ולא משיח אמת. שהוא לא יותר מאשר מצב אלגוריתמי. עפרי לא מעיז לכתוב וכנראה גם לא לחשוב את הגילומים המיידיים של הגישה האסטרטגית הזו – אובאמה שחור, אובאמה נשוי באושר, אובאמה לא יודע לאלתר מול רומני. אבל הם קיימים שם.

    לדעתי, השאלה המעניינת יותר נוגעת לרכות של הכתיבה על אובאמה ביחס לזו שהופעלה נגד שליט וחפר. אובאמה מאונן היה יכול להיות דימוי מעניין (אולי הוא יפה מדי ? אפשר אובאמה בשירותים). אפשר היה לשלות מהקורפוס הרחב של אובאמה סדרת משפטים אידיוטיים כמו עם חפר, ולהבין שאובאמה מטומטם. אבל במקרה הנדון, לא רק שמדובר בהמצאה של עקרון חדש (ואין לי שום דבר נגד יצירתיות, ובעצם גם שני הפוסטים הקודמים בסדרה היו יצירתיים בטכניקות ההכפשה שלהם), אלא גם בירידת מדרגה בעוצמת ההכפשה.

    זה כבר נראה מאד מעניין. האם אובאמה נתפס אצל עפרי כמשהו שמסוכן להכפיש ? האם הכפשה ראויה – כמו עם חפר ושליט – היתה מובילה לנזק כלשהו ? נדמה לי, לכן, שזו אמירה על השמאל ועל פחדנות השמאל. זהו. סוף הקריאה.

    • ofrilany Says:

      צר לי סמולן, אני מעריך את הניסיון אבל הפרשנויות הפסיכולוגיות שלך לגביי מפוספסות לחלוטין, וכבר נוכחתי בזה פעם. אתה ממש לא מבין את המניעים שלי, ולא שזה כל כך מסובך – יש שיטענו שאני מופעל על ידי התניות די פשוטות. אבל זה בדיוק הפוך ממה שאתה כותב. אני ממש אוהב את אובמה, למעשה אני אוהב אותו יותר ממה שמגיע לו. לכן גם כתבתי את הפסקה בעניין "לזכותו של אובמה ייאמר", כדי להבהיר שהוא לא הנקודה כאן. להכפיש את אובמה זה ממש לא מסוכן בהקשר החברתי שלי.

      וכך גם לגבי חיים חפר – אם היית מבין יותר טוב את ההקשר שבו אני פועל היית מבין שלתקוף את חיים חפר זה בכלל לא שחיטה של פרות קדושות. בשמאל של היום הוא בכלל לא "אייקון של שמאלנות". למעשה הייתי די קונפורמיסט בפוסט ההוא – כל הפיד שלי באותו יום היה מלא בהשמצות נגד חיים חפר, ואני רק הצטרפתי בדרכי.

      וגם את גלעד שליט אני אוהב. גלעד שליט זה אני.

      • סמולן Says:

        אני לא יכול לבנות על הידידות שלנו כדי שתתן לי לתפוס טרמפ ? מי דיבר עליך ? אתה בסדר. אבל תודה על ההערה לגבי חפר והשמאל – זה ניסוח לא מוצלח כל כך. כיוונתי למשהו שמייצג את השמאל במובנים של הזיהוי של פעם – מה שנהגו לקרוא לו שמאל ציוני, הלבנים עם השירים הרוסיים וכו' – וטוב שחידדת.

  25. חולי Says:

    מאמר מצוין עפרי.

    עם המאמר של אישתון אני לא מסתדר, ולא מצליח למצוא בו משהו מעבר לתעמולת בחירות טובה מאוד.

    יכולת ההשפעה האישית בבחירות היא שולית לגמרי, וזה לדעתי לא מטרת הבוחר. בראש ובראשונה הבחירות הם צורה נוספת של הבוחר להגדיר את עצמו ואת השתייכותו לחברה מסוימת. בחירות הם גם במידה מסוימת צו מוסרי ולכן לא יכולות להיות, מנקודת מבט הומניסטית, נושא למניפולציות או חשבונות של רווח והפסד.

    אם כבר אסימוב הוזכר, אז יש לו סיפור שמתאים לנושא כאן, שמתאר בחירות בארה"ב בעתיד, כאשר מחשבים יבחרו את אזרח אחד, שמתוך החישוב הסטטיסטי הכולל ביותר יהיה זה בדיוק שההחלטה שלו תהיה החלטת הרוב, ורק הוא מצביע…

    וזה משהו שכתבתי פעם, שאולי באופן עקיף מאוד מזכיר את הדברים שלך עפרי:

    http://hoolly.de/reshimot/archives/40404

  26. אהרן שבתאי Says:

    מלחמה לפני כל בחירות…https://t.co/eHqNwLlY

    • עומר Says:

      אני דווקא חושב שצריך לקרוא את המתקפה הזו בהקשר של ההפגנות העממיות הנרחבות בגדה אתמול:
      http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1864329

      יכול להיות שהממשלה חוששת מתחריר פלסטינית.

      • נועם א"ס Says:

        תגובה ציונית הולמת לטרור הדיפלומטי של אבו מאזן באו"ם, כ"ט נובמבר 2012

      • נטליה Says:

        שלושת הנימוקים לא סותרים, הם מצטרפים ומתגברים זה את זה – הבחירות, ההפגנות, והפנייה לאו"ם.

      • עומר Says:

        זה נכון שהם לא סותרים, ואני באמת חושב שבשלושתם יש ממש.

        אבל הסיפור על ההפגנות העממיות הוא היחידי שמסביר למה המתקפה התחילה דווקא אתמול – בערב יום העצמאות הפלסטיני, והוא גם היחידי שמעניק כוח ממשי לפעולת grassroots עממית (כלומר לנו, לציבור). לכן אני מעדיף אותו על השניים האחרים.

      • נועם א"ס Says:

        אני מתחיל לחשוב שאתה צודק. בטוח יש בקבינט ובמטכ"ל את מי שמהרהר ביתרונות הגלומים באפשרות לגרור את המומנטום של ההפגנות העממיות בגדה לתוך המעגל המלחמתי פרופר.

      • נועם א"ס Says:

        http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1866506

        "כמה פלסטיניות חילוניות, עזתיות במקור, באו להפגין וחשו לא שייכות. הן אמרו: ההתקפה הישראלית על עזה מוצגת כאן כהתקפה על החמאס, לא על הפלסטינים תושבי הרצועה."

        "בהתחלה הם היו כ-200-300, ובהדרגה המספר עלה. הם נשאו דגלים ירוקים בוהקים – ואף לא דגל פלסטין אחד "

        "הגברים מלאי הלהט, שקראו להפגיז את תל אביב, הבטיחו שחמאס תרעיד את האדמה ופעם אחת אף בירכו את "הממשלה החוקית" – קרי, הממשלה בראשות איסמעיל הנייה, קרי ממשלה שאינה ממשלת פיאד. "

      • ק.א. Says:

        נימוק רביעי, בו הקונטקסט אינו ישראלי בכלל אלא איזורי-גלובלי:
        (בישראל יש דאגות של האימפריה, לא רק ענייני "פנים")
        http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1866214

      • ק.א. Says:

        אסד מסרב ליפול מהמהפיכה שאירגנו לו שם (שלא כמו קדאפי).
        לכן "צריך" לעזור לאסד ליפול בכל דרך אפשרית ולהכין את הקרקע לפעילות בחזית הסורית והאירנית. תקיפה בעזה היא ניסוי כלים ונסיון לייצר את הנראטיב הפשיעתי-מלחמתי הבא בהבערת אש. בגרפיקה הצה"לית: "חוסל" … מזכיר את אותה התעמולה במקרים קודמים של ברבריות של נאט"ו. פשיעה מתוכננת במיטבה.

    • עומר Says:

      נועם (ואחרים) – אם אני צודק, הדבר הכי הגיוני מבחינתנו לעשות, זה מעגלי "מדברים על המלחמה ועל עצמנו" כל ערב בקצה השדרה.

  27. YMN.YWN Says:

    אישתון צודק. שקלול כמותי של גורמים מאפשר להגיע להכרעה מדוייקת ועדיפה מבחינת עלות/תועלת המבטאת התפכחות מנאיביות דמיונית של משק אוטרקי מבוסס גידולי חמוציות באדניות גרילה אל ריאליזם פוליטי שמושג בדרך המודרנה: מספרים, אלגוריתמים, דפוסים שזוהו בbig data וניתוחי עלות תועלת. המגמה הזו משקפת את התהליך שנעשה על מנת לעבור מכלכלה אוטרקית שבה ניתן להחליט על יצור בהתאם להערכה "לפי העין" אל כלכלה בה מערכות ERP וCRM מייצרות גרפים מדוייקים של תועלת שולית וערך זמן אלטרנטיבי. כביכול, מדובר בשאיה האולטימטיבית של השמאל, תכנון מחשב מרכזי שיבצע חלוקת משאבים אלגורתמית שאינה מוטת מאינטרסים פוליטיים. כוח המחשוב העצום הטמון בטכנולוגיה המודרנית מהווה את התקווה לפתרון בעיית החישוב הכלכלי במערכת מחירים שאינה מבוססת שוק. בפועל המחנה נחצה בין אלו הרוצים לנצל יכולות אלו לטובתו ובין אלו הסולדים מעצם הרעיון משום שהוא "אינו הומאני", על סמך קביעה שרירותית שמערכות אלגוריתמיות (שמהוות למעשה מבנים לוגיים מופשטים אשר כתובים ברצף בינארי) זרות למהות האנושית. תכף יאמרו שהמערכות האלו הן "שכלתניות וקרות", "בעלות זהות שקופה" ולכן הן למעשה שיקוף של מעמד הגבר האשכנזי הלבן.

    • ofrilany Says:

      תודה, רעיון מעניין מאוד, מזמין פיתוח. אם כי בהקשר הנוכחי – אני תוהה אם הריאליזם הפוליטי הזה אומר שהמחשב גם יצביע בבחירות.

      • Arnon Zangvil Says:

        דורש פיתוח, עופרי? כל העניין הוא שבעידן הנוכחי, יש לנו אחריות להפעיל שיקול דעת פוליטי וחברתי כארכיטקטים של המערכות האלה. (וכמובן גם כבני אדם המושפעים על ידי המערכות האלה כמעט בכל רגע בחיינו). לכנות את כל המרחב הזה רובוטי, זה סתם מצחיק. החשיבה האנליטית, מתמטית, והסטטיסטית היא אומנם כלי עבודה בסיסי בתוך המרחב הזה – אבל זה רק כרטיס הכניסה להשתתף במשחק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: