אוטו-פסיכו-אנליזה קבוצתית

by

אלון מרום

אני. אני מקדם ז'אנר אינטרנטי חדש: אוטו-פסיכו-אנליזה, משולבת בתרפיה קבוצתית.

החלום:

אני נוסע באוטובוסים, ובכל פעם מכניס לתא המטען שלהם אופנוע חדש שרכשתי. ממשיך כך בכמה נסיעות, ותמיד גובים ממני הנהגים כעשרה שקלים עודפים על מחיר כרטיס רגיל.

בנסיעה אחת היוצאת מפתח תקווה, מכניס את האופנוע לתא ועולה. לאחר שהאוטובוס מתחיל לנסוע, הנהג מבקש ממני 73 שקלים נוספים. אני מתקומם בתקיפות לנהג וזה נשאר אדיש; מבקש לעצור, ויורד באמצע הדרך.

אני מחליט לא לוותר. מאתר את הנהג במעין מסיבה של חברי מרכז ליכוד בסניף פתח תקווה. הוא חומק ממני שוב ושוב. תוך כדי המרדף אני מתרשם מהחגיגה המושחתת שלהם: כל מיני מופעים, סעודות, מתנות וכדומה – כולן מתאפשרות בקומבינות על חשבון הציבור; האוטובוס עליו נסעתי, למשל, אמור במקור לשמש רק את המפלגה, אך כחלטורה מסיע נוסעים בתשלום וממן משכורת לנהג. על עשרות העסקנים ומשפחותיהם מנצח ראש הסניף, ממשרדו במתחם. הוא מתנהג כמו דון מאפיונרי – יושב מאחורי שולחן, מקבל עסקנים לפי תור, ופותר בעיות בחיוך, בשלווה.

לבסוף אני משוחח עם הנהג. הוא עונה לי בקרירות, בנימה נקמנית: עכשיו אתה תשלם, על כל הנזקים שגרמת לנו (מפרט חשבון). באותו רגע אני נזכר גם שהאופנוע עדיין בידם; מתמלא חרטה שעשיתי עניין מ-73 שקלים; מבין עכשיו כמה התנשאות וסיפוק עצמי היו בהתעלמות ראש הסניף והנהג ממני; ברור שהם חיכו לי בחדווה, הם ילמדו אותי לקח על שהעזתי להתקומם נגדם, מה היה כל כך לא צודק בלגבות 73 שקלים על הובלת אופנוע ענק?

מתעורר.

הרקע:

1) ביום שלפני החלום צורפתי לקבוצה פוליטית וסודית בפייסבוק.

2) לפני כחודש נבחרתי כציר בוועידת (מרכז) מפלגת העבודה.

3) לאחר מאמצים, נזכרתי שהנהג הוא פועל נקיון שפגשתי לפני חודשיים. הוא ניגש אליי על רציף הרכבת הקלה בירושלים והחל משוחח איתי, כך סתם פתאום. אמר משהו פסיכולוגי-פילוסופי בהקשר כלכלי; אני רק זוכר במעומעם שהנושא היה האליטות שם למעלה, ואיך שאנחנו העם חיים בתוך עולם דימיוני שהומצא עבורנו, משהו כזה. דיברנו עד שירדתי בתחנה המרכזית, והוא המשיך לביתו בבית שמש. המבט הקפוא שלו שידר אליי שלמרות השיחה הנעימה, הוא תייג אותי כאחד מה-"תל אביבים האלה", מהאליטה – כנראה בגלל שהייתי לבוש יפה והחזקתי תיק מנהלים מעור.

הפירוש:

האם עליי להיגמל ממאבקים לתיקון עולם, ממלחמות דון-קישוטיות בכוחות החזקים ממני בהרבה (בחלום: מרכז הליכוד)?

האם, למרות שדיברתי אל הפועל כשווה אל שווה, בכל זאת לא הצלחתי להסתיר את הזלזול הלא-רצוני בו? האם אני מלקה עצמי על זלזול כזה באנשים, למרות שמתברר לפעמים בדיעבד שדווקא הם אלו שצוחקים אחרונים?

האם אני מתחלק במדרון חלקלק, נגרר מבלי לעצור לחשוב, אל פוליטיקה עסקנית ומושחתת?

תגים: , , ,

35 תגובות to “אוטו-פסיכו-אנליזה קבוצתית”

  1. תוהה Says:

    אתה אלוף התיוגים,כל המאמר בין החלום לסיפור מקרה נע מסביב לתיוגים. תאר לך שהיית מספר שפגשת איש נחמד ומענין באוטובוס עם תפישת עולם כזו או אחרת מבלי לציין את עיסוקו/מעמדו. אתה זה שתייג אותו ותייג עבורו אותך בעיניו.כמו כן כמובן אתה מייחס לאחרים תכונות והתנהגויות סטראוטיפיות ושבוי בהם .אתה גם רוצה שנגיד לך אם התיוג שלך כפי שאתה מנסה להציג ,נראה לנו / קהל הבוחרים. אם אתה לא מסתדר עם זה איזה חיזוקים בדיוק אתה מבקש.

    • אלון מ. Says:

      נכון, אך האם לא כולנו? ואיך באמת מפסיקים לתייג?
      (אגב, אולי גם אתה תייגת? אולי אני בסה"כ איש שיווק של אופנועים – ולא, כמו כולנו, מתמודד כך אתכם, עם ה"אחר"?

  2. א.ב. Says:

    מגניב…
    מתחת לפני השטח אבל ברור שאתה לא מבין את המצב (לדעתי כן.. :)).
    המערך הוא לא ההפך מהליכוד. המערך והליכוד הם בדיוק באותו צד, בדיוק אותו דבר, רק של אנשים בצבע שונה. הבית שמשי יצביע לליכוד כי הוא בצד של ה"שחורים" ואתה למערך כי אתה בצד של ה"לבנים", אבל בפועל זה אותו דבר…
    פעילות אלטרנטיבית לשלטון צריכה להיות אלטרנטיבית באידאולוגיה, לא בצבע…

    • מר טרול Says:

      פעילות אלטרנטיבית צריכה להיות כמו כל פעילות רגילה – תוצאה של מחשבה תחילה.
      מאחר וגיליתי ועכשיו אני כבר יודע אין לי צורך לפרט איזה מחשבה דרושה כי החכמולוגים כבר עומדים בתור לצטט ממסתו של ההוא ומתורתו של הזה.
      דבר אחד נוסף גיליתי ועכשיו אני מנסה לשנות שרק בגלל אותם חכמים יכול גם מנהיג השמאל הגדול וגם מנהיג הימין הדגול כל אחד בתורו לייצג את הסמול.
      ברוב חכמים העם כבר מבין שכל שמאל ישראלי הוא SMALL
      ישראל היא ההוכחה ל"ישמן ישורון ויבעט". הצורך הוא אם כל ההמצאות אבל עם שפונק בכל מיני מתנות איבד כל צורך

    • אלון מ. Says:

      רגע רגע, הקפדתי לא להכניס פה יוג'ניקה…
      העניין הוא באמת כיצד ממשים מאב' עקרוני בלי קומבינות.
      אגב גם לך… הנה תרומתי למאבק הרעיוני: http://www.nrg.co.il/gevanew/owa/MORE.OPINIONS?pWriterID=5929828

  3. גכיעגכיכ Says:

    על שתי השאלות האחרונות אני לא יודע את התשובה אבל אם הרעיון שלך למלחמה דון קישוטית ותיקון עולם זה להצטרף למפלגת העבודה נגד כוחות הרשע של מפלגת הליכוד אז הייתי אומר שאין לך ממה להיגמל כי אף פעם לא הייתה מכור.

    • אלון מ. Says:

      הלוואי שזה היה נכון, מנסיון.
      ואפילו אם נתעלם לרגע מהתמורה החומרית שפעילים מסויימים דורשים בתמורה לתמיכתם – יש בעייתיות במרדף אחר האגו ("תקשיבו לי!") במעגלי דיון הפוליטיים. האלטרואיסטים הטהורים הם מיעוט מבוטל בפעילות השטח הפוליטית.

      • מר טרול Says:

        אלטרואיסטים טהורים? במיעוט?
        רק זה עוד חסר לנו. יש לנו כבר מספיק המתיימרים לינוק ישירות מפי הגבורה אך בפועל מוכיחים שהם חסרי בינה. אבל גם חסרי בינה וגם חסרי כוונה?!
        מי שמופיעים בשטח כפעילים ללא כל כוונות רווח הם הכי הכי מסוכנים.

  4. amitgal170 Says:

    אלון שלום. הסןגה האינטרנטית החדשה שהצאת היא לא פחות ממבריקה בעיני. אני מציע לפתוח בלוג ייעודי. בינתיים, כמי שקרא את פשר החלומות (טוב, לפחות השאיל אותו מהספרייה והחזיק אותו ליד המיטה איזה שנה) אני רואה את עצמי מומחה ראוי, ועל כאן אתחיל בשאלה: מה היה הרגש המרכזי בחלום? מתח? לחץ? יאוש? ועד שאתה מנסח תשובה אומר, שהיה נחמד לא יכולנו להפוך את היוצרות, והמציאות בה אנו חיים כרגע היית חלום מוזר, שמספר אותו בנאדם נחמד שמעלה את האופנוע שלו על אוטובוס

  5. dghfk Says:

    מרגש.

    תשובות:
    1. לא, יש להתמיד בהזיות הנ"ל.
    2.א. כן.
    2.ב. כן, וכך ראוי.
    3. כן. כתרופת נגד מומלץ לעשן הרבה גראס.

    בכבוד רב,

    ד"ר סוס.

  6. מר טרול Says:

    פוסט מדהים. כותבת מחוננת.

    הכותבת היא ללא ספק ברמה הנדרשת בהתאם לכל אמת מידה שכבר עברה מבחן שכבר אושר על ידי כל בר סמכא לעניין כפי שבא כבר לידי ביטוי בפוסט: " מה משמעות ה"דו" באורקסטרה הרב סולמית של חלום יעקב

  7. מר טרול Says:

    איך יכולתי להתעלם מזיגמונד

  8. ד.ר Says:

    אני מת על איך שהאייקונים האקראיים ליד השמות משתמש הם למעשה וריאציות שונות על סווסטיקה.

    • מר טרול Says:

      סוסטיקה סווסטיקה או סתם סמנטיקה או אולי יותר נכון סתם טווסטיקה?
      ד.ר האם זה איזה קיצור דרך לקראת התואר ד"ר?
      למה כל כך קשה להתייחס לעניין.

      ד.ר המשך דברי לא מכוון בהכרח אל דבריך.
      לתקוף את בעל העניין זאת שיטה מגונה הנקוטה על ידי פלצני הבלוגוספירה. בכדי לחסוך לשכמותך לקחתי לי את התואר מר טרול. את האייקון כבר איזה אח גדול מצמיד – אבל אני לא מתלונן בחזקת הציץ ונפגע.
      איזו זכות יש למשהו למנוע ממשהו להתייחס למה שהוא קורא? מי הוא אותו שופט עליון שיכול לקבוע שהמשהו של המשהו האחד פחות ראוי מהמשהו של המשהו השני.

      • ד.ר Says:

        אם אתה חייב לדעת, אז הקיצור זה בגלל סיבוכים בירוקרטים שקשורים לוורדפרס.
        בקשר לשיפוט, אני בעד ניטרליות אקסיולוגית עד שממש אי אפשר. בגלל שהרבה אנשים חיים בקופסאות בודדות אז נראה להם שכל הזמן ממש אי אפשר. אבל הם טועים.

        א פרופו, אני מאמין שאם אנשים היו מוותרים לגמרי על שמות בדויים או חלקיים התוצרת שלהם (ומכאן גם התוצרת המצרפית) היתה משתפרת פלאים וגם לא היו תוקפות אותם טרדות קיומיות שונות. זה לא מכוון בהכרח לדבריך.

      • מר טרול Says:

        לא היה לי צל ספק. זה תמיד המחשב שאשם.
        חוץ מזה מה יש לך להגיד על באמת ולא "כאילו כזה"?

      • ד.ר Says:

        על החלומות? אין לי דעה. על הדיונים? השטחיות הנוראית שלפעמים תוקפת נובעת לדעתי בעיקר מזה שכל אחד חושב שהוא המציא את הגלגל, שבחיים אנשים לא יצאו לרחובות או חשבו על שאלות פוליטיות של הזדהות ולאומיות, וכל פתרון גאוני מתחיל מהם ומהג'מעה שלהם בפאב. אבל אין טעם סתם להתלונן, עדיף להקדיש את הזמן לקריאה ולכתיבה. ואתה בכלל קורא לעצמך מר טרול.

  9. ירדן ברוך Says:

    כשקראתי את הפוסט חשבתי על מטריצת החלום החברתי. על המטריצה, שבה משתתפים פסיכואנליטיקאים:

    "זו היא דרך התבוננות בחלומות שאנו חולמים בלילה, במבט חברתי. הנחת היסוד של השיטה אומרת כי כל חלום מחזיק בתוכו חומרים אישיים ובו זמנית חומרים אותם חולם האדם עבור קבוצה, ארגון, חברה, מדינה וכו'. במטריצה אנו מתבוננים רק בצד החברתי של החלום ולא בצד האישי. החלום במרכז ולא החולם. החלומות מסופרים במבנה של כיסאות השוברים את המעגל. אין זו דינאמיקה קבוצתית אלא ניסיון למצוא חיבורים בין החלומות ולגלות מה הם מספרים לנו על הרובד החברתי. במטריצה, המשתתפים מוזמנים לספר את חלומותיהם, כולם מוזמנים להעלות אסוציאציות לחלומות. אנשים שלא זוכרים חלומות מוזמנים להעלות מחשבות ורגשות ולחפש הדהוד בתוכם לחלומות המסופרים."

    הייתי במפגש הראשון שלה והיה מעניין. בינתיים נערך כבר מפגש שני וייערכו עוד חמישה. תציץ, יש עוד מידע כאן: http://tinyurl.com/99gnytu

    • אלון מ. Says:

      מעניין. אני לא מתיימר להכיר, אך נדמה לי שזו הגישה של יונג לדימויים, לא?
      אני נוטה להשקפה של ז'אן פול סארטר, הדוחה את הן את גישתו של פרויד והן של יונג. ההסבר ייקח לי 700 עמודים.

  10. רז דנון Says:

    תגובה זאת איננה תגובה דווקא לפוסט הנוכחי או למגיב זה או אחר. סתם תחושה של עצב על משהו לא טוב (להרגשתי) שקרה וקורה לבלוג מוצלח מאוד (לדעתי).
    אני קורא את הבלוג ולא מגיב כבר הרבה מאוד זמן, מהפוסט השני כמדומני, והאמת שחשבתי/דמיינתי/קיוויתי שהבלוג הזה יהיה סוג של An und fur sich אבל בעברית. לאו דווקא מבחינת הנושאים אלא יותר מבחינת האווירה.
    אבל… ככל שכמות התגובות גדלה העסק הופך להיות פשוט מתיש. ואני דווקא הייתי נכנס הרבה פעמים רק כדי לבדוק עם דרור בל"ד הוסיף תגובה או להבדיל יסמין, כך שאני לא מתלונן על הכיוון ממנו מגיעות התגובות אלא יותר על מין אקסהביציוניזם שאוחז במגיבים בתקופה האחרונה, תחושה שמגיבים רק בשביל להגיב.
    אני מצרף קישור לעמוד מדיניות התגובות של הבלוג שהוזכר לעיל, למרות שאני מניח שאתם מכירים את הבלוג.
    http://itself.wordpress.com/commentpolicy/
    הרבה הצלחה בהמשך לכל הכותבות והמגיבות בנות כל העדות והדעות, רז.

    • ofrilany Says:

      תודה רבה על ההערה רז דנון. יכול להיות שאתה צודק ויפה שהארת את תשומת הלב לעניין.
      מגיבים – יש כאן כמה אנשים שהתחילו לכתוב לאחרונה והם די חופרים. עשרות תגובות לפוסט זה מיותר לחלוטין. אתם לא לבד כאן. תדמיינו את עצמכם יושבים בהרצאה ומעירים הערות בפני כל הקהל במשך חצי שעה. ברור שכל הקהל היה קם והולך.

      • מר טרול Says:

        חופרים, טרולים מה לכל אלה ולנוכחים באיזה אולם הרצאות?
        אתה לא חייב לא לספור ובטח לא לקרוא כל תגובה. לעומת זאת באולם ההרצאות כל קול נשמע גם נשמע.
        אל נא תתנשא לא עלי ולא על מי מבני משפחתי.
        לך לאולם ותמצא גם אותנו שם: יושבים ומאזינים בשקט. אם נקום ללכת זה לא בגלל הקהל אלא בגלל האנסמבל שעל הבמה.

      • ofrilany Says:

        אתה כותב "אנחנו" כאילו שאתה מייצג את כל קוראי הבלוג.
        נסתדר בלעדיך. אבל ממש.

    • עוגיפלצת Says:

      לאחרונה כולם משתפים פעולה עם ביבי במלחמת הסייבר האמיתית שהוא מנהל. מחריבים את מה שפעם היה נחשב לאידיאולוגיה באמצעות לשונם המשוחררת הכביכול משחררת ושאינה אלא משעבדת ומסרסרת ומתסבכת ומאנישה את מה שראוי לשטוף באסלה. בשם כל החרא שעל הפלנטה אני קורא לכם להתעורר! תפסיקו לתת לו לצוף כמו מקק שפרש מן המשחק! תזרמו! תדחפו פומפה! תזרימו מים! תנו לחרא ללכת לים!

  11. עומר Says:

    קודם כל, אני רוצה לומר שאני מבסוט מהז'אנר החדש, וגם רוצה לברך אותך על האומץ להעלות כך חלום שלך ופיסת מציאות שלך ולחשוף את עצמך לביקורת (הקטלנית, אתה בטח לא מופתע) מהיציע.

    כמה הערות לגופו של חלום:

    1. התמונה של האופנוע החדש בתא המטען של האוטובוס היא תמונה חזקה מאוד בעיני. מקופלים בה עניינים של "אליטה" לעומת "עממיות", וגם של "אינדיבידואליזם" לעומת "שרות ציבורי". שווה לחקור אותם עוד.

    2. "פתח תקווה": ברור שיש כאן דו-משמעות. מהו פתח התקווה עבורך? בלי להכיר אותך ממש, אני מהמר על קיץ 2011. צדקתי?

    3. המספר 73 ממש זועק מתוך הטקסט. אני כמובן קישרתי את זה ליום הכיפורים, שהתחבר לי למהפך שבא בעקבותיו ולתחושה של האליטות האחוס"ליות ש"לקחו לנו את המדינה". זה מאפשר לקרוא את כל החלום כהתייחסות לדרמה החברתית-פוליטית המכוננת של החברה היהודית בישראל.

    4. לגבי פועל הניקיון שהפך לנהג האוטובוס: כדאי לשים לב שבחלום אתה הופך על פניהם את יחסי הכוחות שהתקיימו בסצנה המציאותית. אתה מחליף את המקומות שלכם במערך העוצמה החברתית, שם אותו בתפקיד של אליטה ואותך בתפקיד העשוק הנאבק על זכויותיו.

    בהקשר הזה אני רוצה להוסיף עוד משהו. קיבלתי רושם שאתה לא לוקח אחריות מלאה על מקומך במטריצה החברתית של הכוח: הזלזול שלך בפועל הניקיון הוא בלתי-רצוני, אתה מנסה להסתיר אותו, ואת הבגדים היפים והתיק היפה שלך (והאופנוע החדש, בחלום) אתה מציג לעצמך כעובדה מקרית אנקדוטלית, ולא כביטויים של מקומך הפריבילגי. זה בדיוק המקום שבו אשמה אינסופית באה על חשבון אחריות של ממש.

    5. מסקרן מהי הקבוצה הפוליטית הסודית. זה בטוח קשור, אבל ככה אי אפשר להבין איך.

    זהו זה, רק על קצה המזלג. אשמח להרחיב עוד אם יש שאלות ספציפיות.

    • אלון מ. Says:

      התגובה שלך מתגמלת אותי, עם עודף, על המאמץ והחשיפה. תודה.
      נקודות 1 ו-4 מעוררות כמה היבטים מאירים שלא חשבתי עליהם. במיוחד היפוך היוצרות. לאשמה אני פחות מתחבר בגלל מיקומי הסוציו-אקונומי הנוכחי (:
      2. דווקא לא. הקשרים אחרים: אבי נולד וגדל בפתח תקווה. שירתתי שם חלק מהשירות הצבאי שלי. לאחרונה הייתי שם כשנפגשתי עם מנהלים מחברת תשתיות גדולה – הם שמעו את עצותיי, ולא קיבלו אותן (או קיבלו ולא שילמו…).
      3. גם אני חשבתי על 1973 (ייתכן שזה היה מספר אחר, אך עצם כתיבתי אותו משרתת את אותו טיעון); וגם על האופנוע בתא המטען כדימוי פאלי – אך דחיתי את ההקשר של שניהם אליי.
      5. מצטער, באמת לא יכול לחשוף. משהו פנימי במפלגת העבודה.
      ושוב, המון תודה.

      • עומר Says:

        2. ההצעה שלי לגבי 'פתח תקווה' לא סותרת את המידע שאתה מוסיף. החלום כידוע מאוד אוהב דו-משמעויות, וכשמופיעה בו דרך שיוצאת מפתח תקווה, אני חושב שחשוב לשאול מהו פתח התקווה (לא המקום, המפתן) בשבילך. ויכול להיות כמובן שהתשובה שאני ניחשתי לא קשורה למציאות.

        1. אני לא דיברתי על האופנוע כדימוי פאלי – זה היה המגיב שמתחתי (למרות שגם בעיני יש לו הקשר פאלי משמעותי). אבל בעיני יותר חשוב התפקיד של האופנוע, או האוטובוס, ככלי תחבורה: איך אתה (אנחנו) מגיע ממקום למקום בעולם?

        4. ברור שאתה לא מתחבר לאשמה. גם החלום שלך הוא כולו הכרזה על אי-התחברות לאשמה, מסע שכולו ניסיון לדחות אותה ולהשליך אותה על "ההם". אבל בסופו האשמה (אתה כותב 'חרטה') צצה מחדש, והטעם החזק שנשאר הוא של המעגל האינסופי שבו היא נדחית וחוזרת, נדחית וחוזרת.

        למצב הסוציו-אקונומי הנוכחי שלך יש רלוונטיות מוגבלת בעיני. זה לא מסוג הדברים שחלומות זוכרים. בכלל, אם אנחנו ברוח של "מטריצת החלום החברתי", אולי כדאי לראות את החלום הזה כחלום שהוא לא רק שלך, אלא שלנו, האשכנזים הסמולנים.

  12. איתמר Says:

    "אני נוסע באוטובוסים, ובכל פעם מכניס לתא המטען שלהם אופנוע חדש שרכשתי"
    אין סיבה להתעכב על הדימוי הסקסואלי המובהק הזה, אבל מה שמעניין פה הוא דווקא העובדה שהאובייקט (אופנוע כדימוי פאלי? ילדות שמנת בשנות השמונים ברמת-גן?) שאתה 'מכניס' לתאי המטען הוא חדש, ואתה מוסיף שרכשת אותו. מה שנראה, לפחות בהתחלה, כפריט מידע די טריוויאלי. ודאי שרכשת את האופנוע, איך עוד תגיע לכזה אופנוע ענק?

    "ותמיד גובים ממני הנהגים כעשרה שקלים עודפים על מחיר כרטיס רגיל"
    קומפלקס אשמה מעורב בפאסיביות-אגרסיביות (מנצלים את התשוקה שלי לנסוע באוטובוס), אתה מרגיש שאתה משלם מחיר מופקע על החדירה. לפי דעתי בצדק.

    "לאחר שהאוטובוס מתחיל לנסוע, הנהג מבקש ממני 73 שקלים נוספים. אני מתקומם בתקיפות לנהג וזה נשאר אדיש; מבקש לעצור, ויורד באמצע הדרך."
    פה משתחררת האגרסיה: אחרי שכבר התחלתם בנסיעה הנהג מנסה לנצל את החולשה שלך (אתם כבר נוסעים, זורמים וכו') ולגרום לך לשלם סכום יוצא דופן ובלתי סביר עבור החדירה הזאת. יש פה משהו שמתקרב לתקיפה מינית מכיוונך (מתקומם בתקיפות). בכל זאת אתה מוותר, יורד באמצע הדרך (זאת אומרת בלי שהגעת לסיפוק).

    "אני מחליט לא לוותר. מאתר את הנהג במעין מסיבה של חברי מרכז ליכוד בסניף פתח תקווה. הוא חומק ממני שוב ושוב. תוך כדי המרדף אני מתרשם מהחגיגה המושחתת שלהם"
    אחרי שנראה היה כאילו החלטת לקבל את הדחייה, אתה מחליט בכל זאת לא לוותר ומאתר את הנהג. אתה שם לב לכך שהנהג עצמו לא כל כך חסוד, להפך (!) החגיגה היא חגיגה מושחתת. לא רק שהנהג ניצל אותך בדרישה לתשלום מוגזם עבור המשגל הסמלי, מסתבר שהוא בכלל מופקר בעצמו ( זאת אומרת שהוא זול, זנותי, חסר ערך, ליכודניק) וכל זה על חשבון הציבור (הליבידו שלך).

    "לבסוף אני משוחח עם הנהג. הוא עונה לי בקרירות, בנימה נקמנית: עכשיו אתה תשלם, על כל הנזקים שגרמת לנו (מפרט חשבון). באותו רגע אני נזכר גם שהאופנוע עדיין בידם."
    ממה שנראה היה שהולך להיות פנטזיית אונס (אתה מאתר אותו, הוא מתחמק, החגיגה המושחתת מתירה לך כביכול לבצע בו את זממך ללא רגשות אשם) לא נותר הרבה. אתה משוחח עם הנהג (הפנטזייה האגרסיבית מודחקת לגמרי), שוב יחסי הכוחות נוטים לטובתו, אתה מתקפל, הנהג נהייה קר ונקמני (פריג'די) ובדיוק באותו רגע אתה נזכר שהאופנוע בכלל עדיין בידם, זאת אומרת שלא היית יכול בכל מקרה לקיים את הפנטזייה, כי אין לך זין (סירוס וכו').

    "מה היה כל כך לא צודק בלגבות 73 שקלים על הובלת אופנוע ענק?"
    אתה מוצא הסבר להתנהגות של הנהג ובו-זמנית אתה מחמיא לעצמך ומאשר את הגבריות שלך. מתרץ מדוע נמנעת מלהגשים את הפנטזייה האלימה – "אפשר להבין שהוא משחק אותה קשה להשגה, סה"כ יש לי איבר מין ענק".

    תשובות לשאלות:
    – אתה צריך להגמל מהמטאפורה מרכז הליכוד=פרטנר ליחסי מין, ובכלל מראייה של יחסי מין כמאבק. קונצנזסואליות היא הבסיס ליחסי מין בוגרים ומהנים.

    – אולי כדאי לחשוב על היחס הדואלי שלך שמתייג את האחר כקורבן או כתוקפן. אף אחד לא צוחק אחרון, כולנו איפשהוא באמצע (חוץ מיצחק תשובה וטוני לפיד).

    – מדרון חלקלק? יכול להיות, אני לא מכיר אותך אישית, אבל זה לא נראה לי קשור לחלום.

    • אלון מ. Says:

      דוחה על הסף את הכיוון הזה, אבל בוודאי תמצא בהתנגדות הזו רק חיזוק.
      זו טעות לעניות דעתי, ולגדולת דעתו של סארטר, להסביר הכל דרך הפריזמה המינית – ולא דרך פרוייקט הקיום האינדיבדואלי של כל אדם.
      אגב, אדלר היה מסביר באותה נחרצות שמדובר ברצון שלי לעוצמה.
      ולמרות כל זאת, תודה על המאמץ.
      ותודה שחסכת את תיאור הגנג בנג הגאה (:

      • איתמר Says:

        זו רק פרשנות לתיאור הטקסטואלי של החלום שלך. גם אני לא מאמין שזיהוי של סמל פאלי מקדם אותנו להבנה עמוקה יותר של הדברים, לפחות לא בצורה ישירה.

        מה שהפעולה הזאת כן מאפשרת לנו היא לקרוא את החיבורים בין הסמלים מזווית אחרת. ופה אני כמובן חולק עלייך לגמרי בהפרדה שאתה רואה בין מיניות (או האישי) לבין הפוליטי, ועוד פעם כשאתה מציין 'רצון לעוצמה' בתור אופצייה שונה ונוספת, בלי להבחין בחיבורים בין כל המושגים האלו: אופנוע כסמל פאלי, באותו הזמן סמל סטטוס סוציאלי-כלכלי, וכלי תחבורה ממונע בעל ערך שימושי לתנועה עצמאית במרחב גוש-דן. כל הפירושים האלו תלויים אחד בשני ואי אפשר לבודד אותם.

        אפשר להחליף את האופנוע ב'מפלגת העבודה' או ב'שמאל ציוני' או ב'א.ח.ו.ס.ל-ים' ולהוציא משל על יחסים מתוחים ומיניים שנעים ברצף ידוע מראש של תשוקה-דחייה-זילזול בין השבט הלבנבן ועמישראל. אבל למה שנעשה את זה? מסתבר שבן גוריון חיי בחלומות (של כולנו כנראה, אל תקח את זה אישית אלא אישית-פוליטית).

  13. י Says:

    הפרשנות של איתמר מעולה. וקורעת.
    דווקא הפרשנות של עומר נראית לי בכיוון.
    אבל הן כמובן לא בהכרח סותרות (אובר-דטרמינציה קוראים את זה?).
    ואלון, אם כבר למצוא בהתנגדות חיזוק, אני הייתי מסמן כהתנגדות בעיקר את המשפט הבא: "לאשמה אני פחות מתחבר בגלל מיקומי הסוציו-אקונומי הנוכחי". אז זהו, שהמעיר העיר על מקומך במטריצה החברתית ולא על מיקום "נוכחי", וגם על כך שאתה לא נותן לעצמך דין וחשבון אמיתי על מקומך הפריבילגי. התגובה שלך מאששת את זה.
    הייתי מחבר את הניתוח האישיותי של של איתמר על הפסיביות/אגרסיביות שלך לניתוח הכללי של עומר שקושר את החלום לעניינים פוליטיים שקשורים גם למאבק החברתי.
    והנה התוספת שלי: יש משהו שעולה גם מהחלום וגם מהתגובות שלך, והוא שיש לך עיסוק רב בשאלה אם אתה מקבל את המגיע לך או שמנצלים אותך, כמובן, זה גם אומר שנפשך מתעסקת, אף אם לא במודע, גם בשאלה שלך עצמך כמנצל. הנהגים שגובים ממך מחיר גבוה יותר, והנהג החמדן שגבה ממך מחיר מופקע עד כדי כך שלא היית מוכן לשלם (אתה מנוצל) – ומצד שני (אתה מנצל) האוטובוסים, שאתה מוביל בהם כלי תחבורה שיכולת להגיע בו בעצמך, ומשלם עליו מחיר שבדיעבד נראה לך סביר או אפילו מגוחך (אם 73 נראה לך סביר, אז על אחת כמה וכמה 10). מנהלי חברת התשתיות בפתח תקווה שאתה מרגיש שאולי השתמשו בעצותיך בלי לשלם (אתה מנוצל).
    שאלות שהייתי שואל את עצמך אילו הייתי אתה: מה תחושותיך לגבי הקבוצה הסודית ש"צורפת" אליה (שוב, הלשון הפסיבית: צורפתי לקבוצה, לא הצטרפתי). מה תחושותיך לגבי מפלגת העבודה, שנחברת כציר בוועידה שלה? האם יכול להיות שאתה מרגיש שמנצלים אותך באחת המסגרות? שמשתמשים ב"אופנוע" שלך שהכנסת אליהם לתא המטען, או לחלופין שלא משתמשים בו כמו שהיו יכולים – ועוד גובים ממך תשלום על זה? האם יכול להיות שאתה בסתר ליבך חושד שאתה הוא זה שמנצל את אחת המסגרות? "רוכב" על גבן (או תופס טרמפ על האוטובוס שלהן?) שאתה מחוייב לשתף פעולה עם המנגנונים הפוליטיים העסקניים (מרכז הליכוד) כדי להגשים את יעדיך, אבל למעשה אתה מזלזל בהם? ואתה חושד שבדיוק כמו אותו פועל ניקיון / נהג אוטובוס, הם חשים בזלזול הלא-רצוני שלך ?
    ותשובותיי לשאלותיך:
    (א) אם אתה מתייחס למאבקים לתיקון עולם כמו אל התמכרות שיש להיגמל ממנה, אז כן – עליך להיגמל. כשתעשה אותה מתוך רצון עצמאי ולא מתוך תחושת התמכרות (/אשמה) לא תחשוב שעליך להיגמל.
    (ב) כן וכן. כשתפסיק להתייחס לאנשים באופן היררכי, תפסיק להלקות את עצמך. לפחות על זה, אולי תמצא משהו אחר להלקות את עצמך עליו. גם הלקאה עצמית (שאגב, נובעת מתחושת אשמה) היא משהו שיש להיגמל ממנו.
    (ג) דווקא עושה רושם שאתה בהחלט חושב על המסלול שלך, אתה ממש לא מתדרדר בלי לעצור ולחשוב.

    צר לי אם זה יצא תוקפני – בניגוד לפרשנות שלי את החלום שלך, אני די בטוח שאתה איש נחמד וחביב על סובביך. אלה חלק מהסכנות של לחשוף את נפשך בפני קהל קוראים אנונימי.

    והערה לעורכים – הז'אנר החדש אכן חביב ומהנה. אבל זה עניין של מינון. יותר מדי מזה וזה יהפוך מאוטו-אנליזה קבוצתית לאוטו-אירוטיקה קבוצתית. באוטו-ארוטיקה מגזרית הבלוג כבר די מצטיין. לא כדאי לשכלל את זה עוד יותר.

  14. אלון מ. Says:

    כל הניסוי הזה מרתק אותי. מקווה שהצלחתי ליצור פה, באופן אקטיבי אך לא מנצל, אורגיית דעות לא קונוונציונאלית.
    אני מעריץ גדול של פרויד המוקדם, אך לא המאוחר – עליו חולקים רבים היום. לכן, אין לי שום בעיה עם הכיוון שאיתמר וי. מושכים אליו.
    אך בשלב זה, מעוניין להתחבר דווקא לירדן ברוך – לפנות את הבימה למימד הקבוצתי של העניין.
    תהנו חברים!

  15. דרול Says:

    הצטרפתי מאוחר, אבל בלי להגזים, התעסקתי הרבה בחלומות , לפני שנים.
    האופנוע כאן, הוא מוטיב יסודי.
    הוא מבטא, כבוד עצמי, ביטוי עצמי. הוא סימבול מוביל באגו , מסמל השקפת עולם וגם עצמאות שכוללת זילזול מסויים בסביבה , או באותו רוב מכריע של אוכלוסיה שנדחקת לכלי רכב עם ארבע גלגלים.

    במציאות , הנהג הוא נזקק או נפגע. אדם פגיע ונחות והנחיתות שלו יוצרת מין תחושת אשמה. החלום מנסה לחלץ אותך מהאשמה הזאת לכן אתה מאשים את הנהג בפגיעה באופנוע.

    כך אתם מתאזנים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: