נחש צפע, שרב כבד

by

 

יוספה רז

כדי להגיע לארץ האמורי אני מתורגמת לפחות פעמיים: פעם אחת מאנגלית, שהיא שפת אמי, אל העברית, שהיא לשונה של המדינה שבה גדלתי ולשון הבלוג הזה, ופעם אחת מן השירה שהיא דרך הרבה יותר מפותלת להציג את עצמי, פתוחה לאי-הבנות וסתם לחוסר סבלנות הקורא, אל הדיבור הישיר בפרוזה. לא לגמרי ברור לי מי קהל היעד של השירה שלי: אני מדמיינת מאהב אמריקאי מתוחכם שצריך להסביר לו בשיחת מיטה על חיי המוזרים בארץ, בירושלים, בצבא, אבל גם להסתיר ממנו הרבה. אולי תוך כדי כך גם ברור שהוא לא יבין, לא יכול להבין, אולי גם לא ממש רוצה. אז אולי, למעשה, הקוראים המדומיינים שלי הם דוברי עברית, ששומעים את העברית האירונית והשחורה המבצבצת מתחת לאנגלית הבהירה והאדיבה שאותה נדמה שאני מחלקת בחינם.

גל כץ דיבר על חווית המיעוט של המהגרים הישראלים – ואמר שאולי כאן באמריקה הוא לומד סוף סוף לסתום קצת את הפה. בשבילי זה הפוך: בתור מהגרת שחוזרת לגלות הוריה, הציונים האמריקאים שעלו לארץ בגל אופריה אחרי מלחמת ששת הימים, יש לי פתאום הרבה יותר מה לומר: להסביר את עצמי, להמציא את עצמי עבורם (עבור המאהבים, היהודים, המשוררים המרקסיסטים…). יש בזה סוג של חופש, גם אם יש כאב בפער בין התרבויות. היגרתי לפני יותר מעשור מירושלים לאזור המפרץ, אבל לפעמים אני חושבת שכל ההגירה הזאת נעשתה כי לא יכולתי להגר מירושלים לתל אביב! (היהודים האמריקאים של ירושלים הרי די לא רלוונטיים לתל אביבים), כך שאולי רק בזכות אוניברסיטת ברקלי יש לי בכלל מה לומר, כאן בתל אביב המדומיינת שלנו.

A reoccurring dream of soldiers
come to the door
It's time to come home.

It goes without saying
you've slid down the monster with red tongues
we claim you for our own.

The problem of their thinness.
Two immigrants walking up the hill
How easily they disappear

carrying bowlfuls of liquid-
war balancing
war like an heirloom

try locking them in the wild
gardens. The briars will not
keep them. They squabble over memories.

The soldiers clad in purple, crimson and lavender
stuffed into the bellies of fish
like sweet, angry jewels.

The immigrants dream
of the dream soldiers.
How could they have lost

 those dazzling soldiers?
Somewhere far away
shooting and weeping

The Pleasures of War

When the radio proclaimed its codes “rattle snake”
“heat wave” all of us the same,
rushing into the masking
taped bedroom.
The dog ran from us,
didn’t recognize our faces.

Heat wave heat wave
A great happiness came over us. Everyone said,
“Do you see how it was in ‘73, ‘67?
The way people help each other?” rattle
snake heat
wave. The Scuds fell on Tel Aviv
but were magically repelled
by American Patriot anti-missiles
in secret locations. Heat wave heat wave
rattle snake rattle snake.

The car broke down.
My mother left it by the side of the road, bought a
new car in an hour. In wartime you have less
you make more. Heat wave heat
wave rattle. How together we were!
we called each constantly.
We grew to love the IDF spokesman on TV
who told us, drink our juice, all clear.
Allclear. The Babba Bubba
made up fake numerology, kabalistic nonsense
pranced across the screen:
“Add up the letters of Saddam’s name,
take off the Bush, Burning Bush, the names of God
we should trust in God,” his beard rattle snake
old man heat wave
rags soaked in heat ammonia snake wave at the door.
Who is coming calling?

rattle snake rattle snake heat wave heat

The gas masks, reported the State Comptroller years later,
were worthless. But I had already
peed in a cup for the State of Israel, learned to play dead
in mock evacuations. Learned to play wounded.
As in, “One ‘skirt’ down in sector three.”
rattle snake, rattle snake
heat wave, heat wave

I assure you, it was better than a prom.
The Palestinians danced on rooftops.

*

דימויים: הנרי דרג'ר.

תגים: , ,

4 תגובות to “נחש צפע, שרב כבד”

  1. Assaf Says:

    I have a great difficulty reconciling the editor's tag "contemporary Marxist Poetry", with the final poem's punchline about Palestinians dancing on rooftops.

    Unless the tag was ironic.

  2. יוספה Says:

    השיר ואולי גם התגית, די אירוניים. מעניין אותי איך אפשר לקרוא את השורות האחרונות בצורה לא אירונית – חשבת שריקוד הפלסטינאים יותר "כיף" מהריקוד האמריקאי? אולי תלוי למי. אין לי יומרות לכתוב שירה מרקסיסטית, למרות שאני מוקפת פעילות שירה/מרקסיזם כמו http://armedcell.blogspot.com/ וגם http://bayareapublicschool.tumblr.com/
    במחשבה שנייה אולי יש משהו מרקסיסטי בלהנכיח את ריקוד העבדים (וגם לא ברור שהם באמת רקדו, הם הרי היו על הגגות בין השאר כי לא היו להם מקלטים או חדרים אטומים) בשיחה על ריקוד האדונים הצעירים בנשף ה-.prom אולי הנוכחות של המהגרים בתוך השיחה האמריקאית נאלצת להזכיר, באופן קצת כפייתי, את כל הריקודים האחרים שלא נרשמים בתוך הסיפור האמריקאי הקפיטליסטי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: