לכי מזרחה, אשה צעירה: מה שבייג'ינג לימדה אותי על אשדוד

by

 רחל בית-אריה

כשקראתי את הפוסט הראשון עם ההזמנה לפוסטים מהפזורה העברית\ישראלית חשבתי מיד שהפזורה הזאת לא ממש מפוזרת ובעצם מרוכזת – וזה גם הוזכר בפוסט, כעניין מובן מאליו – בשלוש ערים גדולות, שהן אמנם קוסמופוליטיות אבל עדיין מערביות במובהק.

הריכוז הזה, נראה לי, שב וממקם את הדיון בזהות הישראלית בנקודת המבט המערבית ובמקום ביחס למערב ושוב מחמיץ את האופציה המזרחית, כאילו לא הייתה ג'קלין כהנוב, כאילו שנים של התעלמות כזאת לא הספיקו, וכאילו הן לא הגורם העיקרי למצב ההכחשה המוזר שהזהות הישראלית נמצאת בו היום.

הרבה ממדינות ההתייחסות המיידיות שלנו, כמובן, סגורות היום להגירה ישראלית, אבל בכל היה מעניין לשמוע דווקא מהפזורה הישראלית בטורקיה או במצרים, במידה שפזורה כזו קיימת, כמו גם מהפזורה הישראלית-רוסית שודאי קיימת. במזרח הרחוק יש פזורה ישרלאית קטנה וא-פוליטית באופן קיצוני, אם מתוך אידיאולוגיה שאנטיפית או מתוך אינטרסים עסקיים, וככה אנחנו שוב מפספסות את המזרח, כשאנחנו כן מנסים להיות פוליטיים אנחנו נחשבות ללא רלוונטיים. מה כבר אפשר ללמוד מסין? אפילו השיח הכלכלי-חברתי בישראל, הן זה של הממשלה והן זה של המוחות נגדה, משווה את ישראל בלי הרף לאירופה, תוך התעלמות מהעובדה שישראל הוקמה כחלק מגל של מדינות חדשות שקמו עם נסיגת הקולוניאליזם, לעיתים קרובות תוך קונפליקטים קשים, מלחמות או שאלות הגירה סבוכות: סין, קוריאה, סינגפור, בורמה, וייטנאם, טייוואן, הודו, פקיסטאן… רשימה ארוכה שאפשר ודאי להוסיף אליה עוד מדינות רבות, דרום אמריקאיות, אפריקאיות ואחרות, שאת הסיפורים שלהם אינני מכירה. אבל הרעיון שאנחנו יכולים ללמוד משהו מבנגלדש. עזבו, הרעיון שאנחנו יכולות ללמוד משהו מטייוואן או מדרום קוריאה (שתיהן מדינות די קטנות עם גבולות נפיצים ומסורת דמוקרטית קצרה ושבירה, והיום בעלות רמת חיים גבוהה משל ישראל), מתקבל לרוב בנחירת בוז.

הייתי רוצה לשים על השולחן את האופציה להגר (פיזית או מחשבתית) גם מזרחה ודרומה, ולא רק מערבה, כדי להבין את עצמנו.

השורות הבאות הן סיפור ההגירה האישי שלי, וניסיון להגדיר את הדרך שבה עבודה זרה פתחה לי אופקים שהזהות הישראלית ואני בעצמי עשינו כל מאמץ לסגור.

מה התפקיד של הפזורה? השאלה הזאת שגל העלה תלויה בהכרח בשאלה למה נשים מהגרות והתשובה היא כי הן מחפשות משהו, כי הם בורחים ממשהו: במקרים קיצוניים אחד מהשניים אבל ברוב המקרים שילוב כלשהו של שניהם. בחברות מהגרים את לעיתים קרובות נשאלת "מאיפה את" – שאלה שבדרך כלל יש מאחוריה ניסיון לקבוע למה אתה כאן, מה את מחפשת וממה אתה בורח. השאלה לא נוחה לי והתשובה שלי אליה משתנה שוב ושוב עם השנים: בפורומים שונים אני אומרת ישראל, פלשתין, תל אביב, דרום הארץ, המזרח התיכון, בייג'ינג או שום מקום. בשיח בין ישראלים השאלה מנוסחת קצת אחרת (אם כי כוונתה זהה- לקבוע מי אתה). הישראליות, גם בארץ וגם בפזורה, שואלות "מאיפה אתה בארץ".

קשה לי עם השאלה הזאת עוד יותר מאשר עם הקודמת, ואני נוטה לענות עליה בתשובות גיאוגרפיות מתחמקות. יש לזה הסבר רציונלי: מדובר במקום קטן שלא כולן שמעו עליו, אבל האמת היא שלא נוח לי עם שם המקום ולא נוח לי עם תשובה שמשייכת אותי מיד לשתי קבוצות – קיבוצינקים ודתיים לאומיים – שמחייבות הרבה יותר הסברים משאני מעוניינת לתת. אז בדרך כלל אני אומרת שגדלתי ליד אשדוד, שזה מוזר כי אשדוד לא הייתה קיימת איפה שגדלתי.

אשדוד עדיין לא קמה כשסבא שלי הצליח להשיג אדמות מקק"ל ליד המושבונת גן יבנה, וסבתא שלי הגיעה עם ילדים קטנים לשטח בין הכפרים איסדוד וסוכריר. ארבעים שנה אחר כך אשדוד עדיין הייתה שטח לבן על המפה שלנו גם אם רשמית נאלצנו להודות בקיומה. היו שם בתים, בדרך לים, והייתה לי ידיעה מעורפלת שגרים שם אנשים, אבל שום תחושה מיהם ושום סקרנות לגלות. עד הצבא לא הכרתי אף אחת שגרה באשדוד. אפילו לקניות ופרוצדורות בקופת חולים נסענו תמיד לרחובות. (רחובות כבר הייתה שם כשהותיקים הגיעו ולכן הייתה לגיטימית).

הרצון שלי לנדוד וללמוד על העולם התחיל המון שנים לפני שמימשתי אותו, בחברה שבה ילדים לא נסעו

לחו"ל. הייתי גוזרת ושומרת את הכתבות של תמר גולן על אפריקה, ורבתי עם המורה שרצתה עבודה בהיסטוריה על ירושלים. בסוף הגשתי עבודה על קניה שהעתקתי מהאינציקלופדיה העברית. חלמתי על מסע לקניה, וגם לסין וליפן. רציתי לברוח מהדשאים שהקיפו אותי, אבל לא העליתי בדעתי בריחה של כמה קילומטרים מערבה. לא חשבתי שאמצא משהו מעניין באשדוד (או באשקלון או בקריית מלאכי, או בכפרים של ואדי ערה שחייבים לעבור בדרך לערש ההתיישבות בעמק) כי חונכתי לא לחשוב עליהן. לא ידעתי את זה אז, אבל היום נראה לי שמי שגידלו אותי להתעלם מאשדוד פחדו, אולי באופן לא מודע, ממה שאנחנו עלולים למצוא שם. מההכרה שאנחנו לא צודקים כל כך ולא יפות כל כך ושיש גופים שלמים של ידע שלא נגישים לנו בכלל, ושהדשאים שלי היו אמורים להיות של מישהי אחרת. אז גידלו איתי עם כתם עיוור שעם השנים רק הלך והתרחב.

את מהגרת כי את מחפשת משהו, את מהגרת כי את בורחת ממשהו. במקרים קיצוניים אפשר להצביע בבירור על אחת משתי האופציות, אבל לרוב הסביות להגירה הן תמהיל של שתיהן. נסעתי כי הקירות והדשאים סגרו עלי, כי לא יכולתי יותר לשאת את החיים בישראל, את היומרה התל אביבית ואת הדי הפיצוצים של שנת 2001-2002. לא יכולתי לשאת את הפוליטיקה ולא הצלחתי לחשוב על כיוון מקצועי ולא יכולתי לשבת בעוד שיחה משמימה בעברית. אז כמו שצעירים ישראלים (ואז הייתי צעירה למדי. וישראלית) עושים, נסעתי לנקות את הראש במזרח. באחת הערים הראשונות שהגעתי אליהן, שינינג, היו שיכונים די דומים לשיכונים הישנים של אשדוד. כשהאוטובוס עבר לידם אמרתי שאני רוצה מאד לרדת ולהסתובב קצת ולדבר עם האנשים שגרים שם, סיקרן אותי לדעת מיהן, והצעירה הישראלית שטיילה איתי הסתכלה עלי במבט מוזר. זה לא חלק ממסלול טיולים שאמור לכלול נופים מרהיבים וטקסים אקזוטיים. שינינג הייתה סתם עיר מעבר בין מנזר טיבטי לשמורת טבע על הנהר הצהוב, לא מקום שמטיילות מתעכבות בו. לא ירדתי שם. ממילא השיחות שדמיינתי עם מקומיים לא היו ישימות, כי לא ידעתי את השפה, אבל השיכונים האלה הנביטו אצלי  – באיחור של עשרים שנה -את הזרע הראשון של רצון להקשיב לאנשים ולצפות בחיי היום יום שלהם, ולנסות ללמוד משהו ממה שיהיו מוכנות לספר לי. הרגע ההוא של רצון לרדת מהאוטבוס בשיכון בשינינג היה הרגע שבו התחלתי להגר, והמוטיבציה שנולדה אז נשארה מה שהוביל אותי ללמוד סינית ולשנים של ליקוט סיפורים בשיכונים ובכפרים ובפארקים ובגורדי שחקים ובכל מקום שבו הסכימו לדבר איתי. הלכתי לנקות קצת את הראש ומצאתי את עצמי באמצע הסיפור הכי גדול של המאה ה-21. פה לא היו כתמים עיוורים ולא אנשים ומקומות שיש להתעלם מהם. כל מקום היה סיפור, ואף אחד מהם לא היה קשור אלי ישירות, לאף אחד לא היה פוטנציאל לערער את העולם שלי ולגלות לי אמיתות לא נעימות על עצמי, אז הקשבתי בשמחה ובלי מטענים שליליים והתחלתי להרכיב פסיפס, שכמובן ממשיך להשתנות ותהפרק לי בידיים עד היום.

מה שהבנתי הרבה אחר כך, שוב לגמרי במקרה, היה שהפסיפס לא בלתי דומה לפסיפס האחר, שבו השארתי הרבה שטחים לבנים ריקים, ושהוא יכול ללמד אותי על עצמי. התובנה הזאת, באופן בלתי מתקבל על הדעת,  הגיעה אלי מהטוקבקיסטים בכלכליסט. כתבתי סיפורים על סין והם הביאו הקבלות לישראל. כתבתי על ה"שאנשי מיי לאובאן" – בוס פחם משאנשי, בעלי מכרות הפחם הידועים לשמצה שמשאירים אחריהם מחוזות הרוסים, סביבה מזוהמת ואוכלוסייה חולה, והטוקבקיסטים כתבו על משפחת עופר ועל מפרץ חיפה. כתבתי על פרופגנדה במוזיאונים והם כתבו על מערכת החינוך הישראלית. כתבתי על בייג'ינג והן ענו על אשדוד ובאר שבע וירושלים. אחר כך כבר התחלתי לשתול רמזים רלוונטיים כמעט בכל כתבה, אבל בעיקר התחלתי להתעניין שוב בישראל ולהבין שאת אותו תהליך למידה דרך הרגליים – מינוס המשימה המתישה של לימוד סינית – יכולתי לעשות אם רק הייתי טורחת ללכת לאשדוד.

גל כתב נכון שיש הרבה סיבות פרקטיות או אישיות להגירה, אבל שהמעניין הוא לדבר על הסיבות הפוליטיות-סוציולוגיות. במובן הפוליטי הסיבה להגירה שלי היא פחד. הרבה שנים אני עונה לשאלה למה אני בסין שאני רוצה לראות מה יקרה הלאה. בשנה האחרונה אני חוזרת אל החצי השני של משוואת ההגירה ונאלצת להודות גם ממה ברחתי, לא רק מה אני מחפשת. אני בבייג'ינג כי אין לי אומץ מספיק להתמודד עם אשדוד. אבל אני גם רוצה לראות יותר מהידע שנאסף בבייג'ינג ובטייפי ובמומבאי ובאיסטנבול נפרק יחד עם הצעצועים הזולים בנמל אשדוד, ומגיע לירושלים.

דימויים: צוי שיוון

 

תגים: , , , ,

14 תגובות to “לכי מזרחה, אשה צעירה: מה שבייג'ינג לימדה אותי על אשדוד”

  1. Assaf Says:

    Never been to Beijing, but I have a relevant China-Israel anecdote.

    When I was doing my undergrad in Jerusalem, a distant relative of mine was also at the Hebrew U, majoring in Chinese.
    I admired her cultural openness and willingness to invest in a less-popular (not to say, less profitable) subject.
    My appreciation even increased, when she went to spend a year or two in China after graduation.

    Then, a few years ago in a phone chat with my mom, she mentioned nonchalantly that this distant relative has a senior position in the Mossad. She has been with Mossad for decades, and her husband doesn't need to work – he stays home and takes care of the kids, while she trots the globe, mostly facing East.

    So my question to Rachel is:

    Of the semi-permanent Israelis in the Far East, what proportion do you think are on our secret services payroll, in one way or another?

    My sad guess is that anywhere except for the West, the ShuShuists have recognized the value of learning lessons from "The Global South" et al., far earlier and far more effectively than us enlightened lefties.
    It might not be the lessons we want to learn, but we are not the ones running the show called Israel.

    Cheers, Assaf

  2. יורי Says:

    בהתחלה רציתי לכתוב לך תגובה צינית, אבל אז ראיתי שמישהו ענה לך תוך שימוש בשפה האנגלית, שזו אולי התשובה הראוייה לפוסט הזה.

  3. Rachel Beitarie (@Bendilaowai) Says:

    היי אסף, לגבי מספר השושואיסטים. אין לי מושג
    לגבי ההפנמה שלהם את הצורך גם אין לי מושג, אבל אני בספק. הם חלק ממערך ממשלתי שלם שהוא פשוט קלולס לגמרי לגבי כל האזור ולא עושה שום מאמץ ללמוד. מה הסיכוי שהשירות החשאי יהיה איזה אי מתקדם בתוך זה? לא יודעת.

    שווה לראות מה בועז ארד, הכתב היוצא של ידיעות בבייג\'ינג, כתב לא מזמן על חוסר הרצינות שבה מתנהלת הדיפלומטיה מול סין.

  4. Assaf Says:

    Rachel hi,

    Thanks for the informative response.

    I just remembered another Eastern ShuShu example: an aging "informal cultural attache" of sorts called Carmel, who used to live at the Salvation Army hostel in Mumbai some 20+ years ago.
    Later I heard that she too was Mossad.

    I believe your judgment that our official diplomats are clueless.

    I think tho, that you are underestimating our secret services.
    (amazing that I would say such a thing!)

    The lessons they *want* to learn and teach are very different from ours.
    It doesn't mean they're clueless.

    They recognized the similarities between e.g. controlling rebellious ,Chinese citizens, and the situation in the West Bank and Gaza
    long before common Israelis did so

    They also recognize the need to build strong networks of cooperation and mutual dependence between the ruling elites in various parts of the globe

    We in the left, especially the Israeli left
    are only now beginning to wake up to the idea of a similar cooperation between civilians
    many decades too late
    and way, way too slowly. Where, for example, is the initiative to reach out to groups from the Arab Spring?

    I like your main message, that life in the bowels of the modern and post-modern world generates similar experiences across the globe

    But.

    China and most other countries have the advantage, that beyond these amazingly strong processes and exploitative forces that have
    transformed the world recently,
    there is still a clear, solid, wide-based, relatively resistant, local heritage, identity, culture and a strong sense of place

    By contrast, we as Israelis are like captive babies:
    Our very identity has been created and continually shaped by these dominant forces
    Including, in a very central place, the security and secret services

    The only remaining piece of "deep" and relatively independent identity, is of course the religion. In our case, that is a sad choice given that the Jewish religion is even more tightly dominated by even worse forces.
    And that an increasing number of us are far removed from a living experience of practicing this religion (in my case, I am 3-6 generations removed)

    Maybe that should be the subject of my own "Pzoorah" post…
    Thanks again and Shabbat Shalom
    Assaf

  5. ד.ר. Says:

    אסף, קראתי את התגובה שלך בעניין רב, אבל איך בדיוק הדת היהודית נשלטת על ידי כוחות גרועים יותר מאלו של כוחות הביטחון והכוחות החשאיים? אתה נותן יותר מידי קרדיט לאליטה הרבנית, שעם כול הכבוד ליכולותיה אני חושב שאם היו מכריחים אותי להתמודד מולה או מול החונטה הצבאית, הייתי קופץ על המאבק בגדולי הדור…

    • Assaf Says:

      That was not the main part of my comment.

      You can argue about how bad or less-bad these forces are, I don't disagree with you.

      My point was, that for most Israelis the only option for a common identity that has been around for many generations, and isn't invented, controlled and distorted by the state apparatus – i.e., the option of religion – is also very problematic, or even completely blocked.

      And again sorry for the English.

  6. סמולן Says:

    דיר אסף: אני מקווה שאתה מודע לקיומו של התער של האנלון – עקרון פרשנות פוליטי לפיו, בערך, אין לשער קיום של רוע כסיבה לתופעה שיכולה להתבסס על טמטום. באחד הניסוחים האחרים שלו, ברנרד אינגהם (קצין העיתונות של תאצ'ר), כתב בדיוק עליך:
    Many journalists have fallen for the conspiracy theory of government. I do assure you that they would produce more accurate work if they adhered to the cock-up theory.

    כלומר: אתה הרי לא מסוגל להניח שיש שושואיסטים טובי לב, חרוצים ומועילים מוסרית. הורגים רק את הערבים שהם רוצחים שפלים במיוחד. עבורך, עולם מושגי שלם יתנפץ, כנראה, אם יסתבר שיש אנשים במוסד שאשכרה מתעניינים בתרבות סין מסיבות אישיות. הבעיה הפשוטה, אסף, היא שהשושואיסטים אכן לא באמת רעים – הם אנשים שמקדישים את חייהם למלחמה ברוע. הרוע הפלסטיני, הרוע הסורי, הרוע הערבי. לא כולו: רק החלקים שיהרגו בנו. היהודים תמיד דואגים רק לעצמם, כידוע.

    הנקודה השני שעולה מדבריך קשורה לדרכים שבהם אתה כנראה נחרד מסין והודו. כלומר, הסתבר לך ככל הנראה שמדובר באנשים שגם הם לא מקיימים את הפרקטיקה שהיתה צריכה להיות להם על פי הליברליזם הרדיקלו-פרוגרסיבי, ושהמסורות המקומיות שלהם הם פעמים רבות משהו שמתיר הרג מסיבי כדי למנוע את קיומו. מכאן ועד לאפשרות שגם לערבים יש משהו כזה המרחק קטן, כנראה קטן מדי. אבל באמת, הרעיון הבסיסי לפיו השב"כ והמוסד חולבים, יונקים ומיבאים מסורתיות דכאנית מסין והודו – כנראה טכניקות עינוי סיניות, אה ? – הוא בעיקר ביטוי לפראנויה מערבית כדבעי, שהמושא שלה הוא סין והודו. היכולות הפנטסטיות לגמרי שמיוחסות לגופי השושו הישראלים במצב הזה הן רק כלי שמאפשר לבטא את הפנטסטי הזה.

    אני מזכיר את כל אלו כי יובל בן עמי תפס היטב את המציאות כאשר אמר (שר) שהכיבוש הוא המצאה של רבי בדאים. כנראה שכן, וכנראה שהבדיה נראית בערך כמו שכתבת עליה: השב"כ והמוסד חורשים את היקום המוכר בחיפוש אחרי מסורות תרבותיות שמהם יוכלו ללמוד את אמנות הדיכוי היעיל. בטח. והיחידה הזו כוללת כוסיות שנונות וכמה גברים דקים. כולם לבושים מצויין (איכשהו נראה לי שאפילו בפנטזיה שלך המעילים השחורים כבר פאסה), כולם משחררים רפליקות ציניות עם רקע הגותי (זיזק ?) תוך כדי שהם פוגשים במאסטרים של אמנות הדיכוי, שאיתם הם מדברים בשפותיהם העתיקות והמקוריות. קצת כמו חדר מלחמה של יאיר לפיד הכפרה, לא ? (או שמדובר בגרסה הרבה יותר הערת-שוליימית של אותו עניין ?)

    • Assaf Says:

      Reading comprehension anyone?

      As usual, Smolan is a pot calling the kettle black.

      Smolan, you live in a fantasy world where the Arabs are Evil, our state powers are Fighting Evil,
      And lefties are these 1D caricatures full of fantasies that are the mirror image of your own
      Oh, and of course, the Occupation is a hoax, it doesn't really exist as the Admor Levy and his 12 apostles have recently confirmed.
      You must be a happy man.

      As to my distant Mossad-agent relative, she is a very gentle and pleasant woman, and I'm sure an open-minded person

      The fact remains that she works for a secret state agency that engages in all kinds of activities that would be considered criminal in nearly all courts of law on this planet. It is this agency that took the pains to recruit her early on, and to pay her way to spend long periods of time in China and experience the culture. Much before us lefties have discovered that country.

      To recall the article's title "Go East, Young Woman", this is exactly what she did

      • סמולן Says:

        הכיבוש כפי שהוא מתואר בשמאל הוא ללא ספק הזיה, ויפה שבן עמי שם לב לזה. אם כי הדרך שבה הוא מנסח את מושג ה"הזיה", כלומר משהו שנשען על האחים גרים בואכה הקוסם מארץ עוץ היא כנראה קונץ רטורי של בדאי מוכשר. אבל לא זה העניין.

        פעם היה נהוג לומר ששקר טוב מכיל גרעין של אמת, ובמקרה הנוכחי הפרשנות השמאלית מכילה ליבת אמת גדולה. ועדיין, הכיבוש שתוקפים כל הזמן הוא משהו שיש לו נארטיב: באו אירופאים נצלנים, השתלטו בקומבינות ובאלימות על ארץ שלא קשורה אליהם בשיט – אנגליה על הודו – והם מחזיקים בה מבלי להעניק זכויות הצבעה לאוכלוסיה, שבסך הכל רוצה לחיות חיים לאומיים עצמאיים בשלום. משהו כזה, נדמה לי, הוא מה שמספרים בשמאל לגבי מושג הכיבוש.

        הכיבוש הישראלי, אם נדקדק – וזה מה שלוי עשה – לא היה כזה מבחינה משפטית גרידא. הוא גם לא כזה מבחינות מהותיות. יש רוע ערבי קטלני מאין כמוהו – הרוע המוכחש לחלוטין בשמאל, כולל כמובן באתר הזה – והגופים המדינתיים שמקיימים את הכיבוש עוסקים בראש ובראשונה במניעה שלו. עד כדי כך שאין שום בעיה להיות שמאלני די רדיקלי, ועדיין לעסוק במניעת רצח יהודים כמו זה שבוצע באיתמר.

        במצב הזה, ישראל כובשת את השטחים כי יושב שם אויב מחויב – ולא בגלל שיש שם תבלינים למכירה בשווקי תל אביב – והיא עוסקת בדיון מפותל ומסובך בקשר לקשר ההיסטורי שיש ליהודים עם חבלי הארץ ההם. מה שנולד הוא או כיבוש שלא מכוסה על ידי הסיפר השמאלני המקובל, או משהו שאינו כיבוש. לא חייבים להסכים לקיום שלו, אבל כן כדאי לדעת שמה שקיים לא דומה למה שמתואר כקיים. מה שמתואר כקיים הוא באמת המצאה של רבי בדאים.

        שנית, המוסד בוודאי עוסק בפעילות לא חוקית. כל שירותי מודיעין החוץ עוסקים בזה. עד כמה שידוע לי, ואני מתבסס על קריאה שקדנית של רומנים. העובדה שהתגלתה במהלך ההיסטוריה האנושית של הריבונות היא שכמות קטנה של פעילות לא חוקית מעין זו היא לא דבר נוראי במיוחד.

        שלישית, לא כתבת רק על מצב שבו המוסד החליט שהוא ינסה לדבר עם סינית במנדרינית, וישקיע כמה אנשים בתחום הזה. כתבת על חיפוש של מסורות עינויים ודיכוי עתיקות. ולזה התייחסתי בתיאור הפנטזיה שלך.

      • Rasul Says:

        "רוע ערבי קטלני מאין כמוהו" – תאמין לי חשפת את ערוותך, אם לפחות היה לך טיפת כבוד להיסטוריה וכרונולוגיה היית פונה ל"רוע הגויי הקטלני מאין כמוהו" אבל באמת לבודד את הערבים כאילו יש בהם משהו יחודי ורע במיוחד פשוט מראה כמה אתה בור וכמה תפיסת העולם שלך מבוססת על אנכרוניזם ורווזיוניזם היסטורי. הערבי אינו רע וקטלני יותר מהאירופאי או מהיהודי הקדוש וכל סקירה היסטורית מהבסיסיות ביותר תראה לך שהערבי-הקטלן בעצם אינו קטלן יותר מכל עם אחר שאי פעם הילך על פני כדור הארץ. החיה המסוכנת והקטלנית ביותר על פני כדור הארץ היא האדם הלבן.

        בכל מקרה, הטענה כאילו יש תכונות אינהרנטיות לעמים מסויימים שהם פשוט בלתי נפרדות מהעם המסויים ומצדיקות יחסֿ קולקטיווי כלפי אותו העם היא מה שנקרא גזענות נערי, או יותר גרוע מכך, אוג'ינקה. כמו שאמר ישו: זה אשר הינו נטול חטא שיטיל את האבן הראשונה. (ישו מעולם לא אמר את זה, אבל זה סיפור אחר) – בתור בן ל"עם" שלאורך ההיסטוריה נאמר עליו שהוא צריך לשלם מחיר כבד על "הרוע" האנדמי שלו פשוט משעשע אותי שאתה בוחר להטיח אשמות דומות כלפי קבוצה אתנית עצומת מימדים. אבל אסור להשוות, הרי אנחנו חפים מפשע, כל מה שיהודי עושה רע הוא עושה כי הוא לא באמת יהודי, אבל הרוע של ערבים הוא אנדמי ומעיד על ערביותם.

        בהתחשב בעובדה שהאסקלציה שהובילה לנכבה לא הייתה חד צדדית ושרק בן-אדם אכול פרופגנדה עשוי לחשוב שב48 היהודים רק רצו לחיות בשלווה והערבים -כולם- רק רצו לאכול יהודים כל שאר הטיעונים שלך הם פשוט פארסה, המנהיגים הציוניים טענו שוב ושוב שהם מעוניינים ברצף טריטוריאלי יהודי גדול ככל האפשר, איזה מין שקרן נלוז אתה צריך להיות כדי לטעון שהרחבת הכיבוש של אחרי אוסלו נובעת אך ורק מצרכים בטחוניים? אם הצרכים הבטחוניים אז מדוע משכנים שם נשים וילדים? איזה עם של מפלצות מגדל ילדים כדי שהם יהוו קו גבול ובשר תותחים? האם אתה באמת חושב שהמתנחלים האציליים מקריבים את נפשם למען בטחון תושבי תל-אביב?

        אני מסכים שאסף כותב "פנטזיות" אבל משם לשאר הדברים שכתבת יש חתיכת מרחק…

  7. irity Says:

    אכן כדאי ללכת מזרחה ודרומה לשבור שבר לפני שמדליקים את הבנזין ושורפים את עצמך מול הממשלה. בעיית "המוסד" היא גלובלית, לא רק בסין, אסף, אם כי לנוכח האינטרס האמריקאי שם, הייתי נזהרת יותר ולא ממהרת לנסוע דוקא לסין. אבל דומני שיש עוד מקומות (מדגסקר ?), שאינם על הכוונת של הארגונים האלה כרגע באופן מיוחד. בעיית "הבת דודה" מהמוסד, היא מדומה כמובן, שכן כל "השמאל" הוא בן דוד (המפגר ) של הממסד הבטחוני כך או אחרת, ונותן את השמיכות והכיסויים הרצויים לכל מיני פעילויות אפלוליות. זה מאפשר לטייח לנצח את הפרות זכויות האדם נגד יהודים, שמתקיימות באין מפריע, מייד דנים על הנכבה האינסופית ואפשר להמשיך לאנוס ולרצוח ישראליות, או לסנג'ר את מי שרוצים. כבר בתחילת הבלוג הזה התברר שאסור לדבר על האמא של ההוא שעשתה קריירה ממערכת הבטחון והבן שלה אוכל מהיד הזו, ומטיף נגד הכיבוש באופן אלגנטי ומשתלם גם כן. זה המבנה, הבן דוד באמריקה כותב (באופן מדוד וזהיר) על הנכבה, והבת דודה "מבזבזת "מחבלים" בחצי השני של הגלובוס עבור האמריקאים בדרך כלל ממילא. כל העסק רקוב, ויש להתעסק רק בנושאים החשובים, שזה חלוקת המשאבים בין הבן דוד לבת דודה, וגם בשאלה כמה תינוקות פלשתינאים (או ישראלים) יש לרצוח כדי להוציא לאור ספר שירים (לאחרונה באשדודית כמובן) בישראל ?
    בעיני זה הנושא המעשי היחידי שיכול לעלות פה. וכבר נאמר ונלעס. בנוסף, נותרת השאלה הנצחית של "מדינת היהודים" או שמא סניף כלשהו בצי השישי, וגם זה מוביל לאותן שאלות כלכליות קטנוניות, מי מרוויח, מי בעלי העבדים, ואיך אפשר קצת להקל את העול מעל הנאנקים והנשרפים באוהלה של מחאה או תורה או מה שלא יהיה. איך אפשר לכתוב על הבן דוד מהמוסד כאשר הבלוג הזה כולו זה טרול ניסוי של 8200 בשירות הסטקטנט ? זה אפילו כבר לא משעשע, אלא משמים.

  8. נטע Says:

    עשית לי חשק לעבור לאשדוד. אופציית הגירה שעד היום לא עלתה על דעתי.

  9. Says:

    你去过西宁吗? 太棒了! 本来我也真的想去,终于不行了。谢谢你的美好文章。 幸福你从特拉维夫.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: