קול קוראת

by

אריאלה אזולאי

 
קבוצת הלקסיקון לפילוסופיה פוליטית במרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב שבה אני חברה, פרסמה קול קורא המזמין כותבות וכותבים שונים לשלוח מאמרים קצרים לספר שעוסק במחאה החברתית של קיץ 2011. הספר אמור לראות אור עוד בקיץ הזה. בתגובה לאותו קול קורא, נעמה קטיעי פתחה בפייסבוק דיון סביב השאלה האם ספר המחאה נותן "מקום למי שהודר, מודר וכנראה ימשיך להיות מודר מבימת המחאה". בהמשך לשיחה שהתפתחה כתבתי את הטקסט המופיע כאן. נעמה אפיינה את הטקסט שלי כ"קול קוראת" וממנה שאלתי את כותרתו (במקום הכותרת הראשונה שנתתי לו – "סופרת בלב, סופרת בקול”). על כך תודתי נתונה לה. השמות הפרטיים האחרים המוזכרים בטקסט הם של חברות בקבוצה או שותפות לשיחה בפייסבוק. 
 

האקדמיה לבנה.
האקדמיה יהודית.
האקדמיה בריונית.
זרוע של מדינת ישראל
(אמרנו?)

ובכל זאת,
כמו בוועד הבית
כמו בשכונה,
כמו במקום העבודה של נעמה בהיי טק
כמו בקפה שבו עבדה בתי
לא כולם לבנים – גם אם מרביתם
ולא כולם גברים – גם אם ככל שמטפסים למעלה – רובם
ולא כולם יהודים – גם אם בגילמן אלה שאינם
בקושי מהווים מנין
עם או בלי אלה שאומרים
אנחנו יהודים ערבים
או ערבים יהודים

גם באקדמיה הלבנה מתנהל מאבק
אבל האם הכרח הוא
שאזרחיות
אלה אשר מקפידות
לתפוס מרחק מהשלטון
דווקא מול אזרחיות אחרות
ישכחו את תשוקתו הגדולה של השלטון
שהן ישימו את עצמן מרצון
לשופטות –
ואת המאבק האזרחי של אחרות
ידרגו, יפסלו,
שלוש נקודה שתים במידרג האותנטיות
ועוד פחות מזה בדרגת הדחיפות

סטודנטיות פלסטיניות מציבות דוכן ספרים בכניסה לקמפוס
הדוכן
כמו קופת גמל
פיתה עם ספר מאוייר בערבית
לבן, לבת
בבוא היום

מרצות וסטודנטיות יהודיות וערביות
אמנם מעבר לגדר
יחד מדברות את הנכבה
כאסון
לא אסון של
כי אם אסון

פוסט קולוניאליזם במסדרונות
ועוד בילקוט
תיאוריות מפה ומשם
מלים ומושגים
תבניות לשון לגזל
שעל שלל הסתעפויותיו
לא ייבלע בגרון
יוגורט קטיפה
מחווה גלילית

גם מאבק כשל נעמה
עד אתמול מתוך האקדמיה,
זמנית, היום, מחוצה לה,
שימו לב, היא אומרת,
בדקו!
היש מספיק מזה ומזה?
וגם אם יש,
אולי לא די
ואליה מצטרפות לירון, ורועי, ולין, ואריאל, ומיכל, ומרב
מתוך האקדמיה
נגדה.
יחד "דד ליין של שבועיים"
הפך בסיס למשא ומתן,
ו"קול קורא"
לקול כותבת
"אחותי”,
כתבי,
זירה לפעול בה
ככלות הכל מבוצרת היא פחות מדירת עמידר
עוד אין בה שוטרים עם כלב
ועדין לא מסתובב בה
"רקון" – משוריין שבתוך ההמון
מצלם דיוקנאות
ליום הדין,
ועד שזה יבוא "רוכש" את צלמם של פלסטינים
ומוסרם
בידי כוח שמתחזה לחוק

האם ספר מחאה
אקדמי, כן – זו לא מילה גסה
האין הוא זירה שממנה כמו בת קול
אפשר לחזור על קולות המעברה
occupy את הבמה
שירה בדואט
זעם במקהלה

הספר של המחאה
ייחסר את הקול של זו המניחה שאין לה שם קול
אם
כשהיא אומרת בקולה
היא סופרת גם את עצמה
ולא אומרת אין
כשהיא יש

יום אחד
אם וכאשר
ורק אם –
העולם ייראה אחרת,
מוטב שנגלה שלא כל האקדמיה
דמתה לבסיס צבאי
ופה ושם
באדמה החרוכה שמדשא מוריקה
מישהו הצליח להנביט
גם אם על תנאי ובלי שכר
מחקר על זה
והגיג על זה
ובמקום התמדת הקיום
כמושא למחקר סוציולוגי
מבית היוצר של אסכולה ירושלמית
או הישארות החומר
ביד היוצר של דוד
ההוא שעל שמו
סמוך לביתי
קראו שדרה,
ואין בה שלט
או אזכור למעשי ידיו
הנוראים
רעים

שמו ממשיך להיות נישא ברחובות
ואחריו לא נגרר שובל תמונות
מן האסונות שיצר
מגירוש ועד גזזת
אותם,
בשחור לבן וצבע
מתוך האקדמיה
גם בלי קתדרה או תוכנית מחקר
בלי תקציבים והרשאות
נמשיך לחקור
יודעות חן
נוסעות מזדמנות
בדרך אל לב מאפלית 48
קרן רנטגן מייננת
לבטן המשטר שתלש שערות
ושדד מזרחיות
ושדד פלסטיניות
ושדד את כל הנשים
כולל הלבנות
אלה שגוייסו להלבין את גוף הבוחרים
לדלל את הקול הפלסטיני,
שגם כך
המעט שנשאר
תחת משטר צבאי
חרק בקושי רב

את כל האזרחיות
אשכנזיות ומזרחיות
הרחיק המשטר
לתפארת מדינת ישראל
רחוק מכל הכרעה
במדינה שכל כולה מנגנון שליטה
ועד היום
החלטותיה
פרי של קומץ גברים לובש מדים
ב-ר-י-ו-נ-י-ם
ופייטנים לעת מצוא

במשך שנים,
עד הקיץ האחרון,
הפנתרים לבד
השכונות לבד
הפלסטינים לבד –
אלה שכאן ואלה שבגיטו
בגיטו בגיטו
הנשים לבד
המעברות לבד
המזרחים לבד
הימאים לבד
הגיי'ס לבד
התופרות לבד
הפליטים לבד
חסרי הניירות לבד
וגם באקדמיה
המעטים שישנם
המעטות שמנסות
גם הן לבד
האֹמניות לבד
המשוררות לבד
הפועלות לבד
ואלה שביחד
אבוי אבוי
להיפרד עכשיו
רק ניר ואסמה
לא ינום ולא תישן

 בקיץ האחרון
אולי באמת זה קרה
ואולי רק משאלת לב
נפתחו שערי שמים
כולן דיברו בבת אחת
לא בהרמוניה
נחישות וזעם וכעס
ואף אחת לא תשתוק
ולא תחזור לשתוק
כי כשתידם תיבת התהודה
של ספר המחאה פה
או של העוקץ שם
מאהל פה
או ספריה שם
העולם כולו ימשיך לצעוד
ויצעד
ויצעד
עד אשר הכדור כולו
יחולק מחדש
–  אחרת

אבל לא די לדבר יחד
כדי לסלק את התחושה
ואת הוודאות
שקולה לא נשמע
שמאבקה לא נראה
לא די לדבר יחד
כי העולם כמנהגו נוהג
והאימפריה מכה שנית
ושלישית
ועד שקואליציות לא יתרחבו
יאפשרו למאבקים נפרדים
להתקיים ככוח-יחד
לא תהיה
תקנה לעולם

ולמה,
למה בדיוק מאבקן של נשים באקדמיה לא ראוי
למה לא לחבור למאבק של כמה גברים אשכנזים,
גם הם הרי מעטים,
לפחות אלה שמנסים,
ומתאמצים שגם באקדמיה לא כולם יהיו אשכנזים.
למה?
ולמה כשהם בכל זאת לא לבד
עוד פעם אותי לא סופרים
אה טוב, את
את לא מזרחית
אה טוב, את
את לא פמיניסטית
טוב אז אל תספרו אותי
אבל אני אמשיך לספור אתכן
לכל מקום אליו אני נכנסת
אני סופרת
לפעמים בלב ולפעמים בקול
ותמיד יש פחות מדי,
פחות פלסטיניות
פחות מזרחיות
פחות נשים
אבל כשלא סופרים אותי
יש עוד פחות

ולא
לא אתפרק מרצון
מהידע שלמרות האקדמיה
רכשתי
באקדמיה,
ולמרות מה שהיא לא מלמדת
הצלחתי אני ללמד בה
לזמן מה,
את מה שלמדתי גם ברחוב,
עד שגורשתי ממנה
לא,
מכל הקואליציות
זו עם הבודדות באקדמיה
שלא רק כותבות על האקדמיה
אלא גם מנהלות מאבקים קטנים באקדמיה
אינה קואליציה אסורה
וגם לא מגונה

תצלומי הרקון: אריאלה אזולאי

תגים: , , , , , , , ,

9 תגובות to “קול קוראת”

  1. דרול Says:

    השירה המגוייסת,
    לא נולדה וכבר מובסת.

  2. רפאל Says:

    אני לא מבין איך אפשר לדבר על "אזרחיות" ועל מאבקים פוליטיים כאלו ואחרים ואז לנסוע לארה"ב למסלול קביעות באיזו אקדמיה. הסבירי נא

  3. נועה גור Says:

    רפאל, ככה זה שלא נותנים לך קביעות בבר אילן אחרי שנים של עבודה אינטנסיביתֿ הכרה בינלאומית ופרסומים רבים.

  4. Eishton Says:

    מצויין לשמוע קריאה לדגל, שלא מתביישת או מבכה או מחזיקה בפרדוקס פנימי, כשהיא צועקת נגד אפליות, ומאידך שופטת את המחזיק של הדגל על מוצאו ולא על על האחדות חוצת מגזרים, המובעת בבחירתו לשאת בעול הדגל (ואולי אף העול ראוי יותר, כאשר איננו הדגל הוא של עוולה אשר איננה סובל ממנה מחזיקו).

    וגם כתוב נהדר.

    כל העוולות אחת הן והמחשבה שלא כך הדבר, היא מקור כל העוולות.

  5. Daniel Rosenberg Says:

    אחד הדברים היותר חכמים שנכתבו בהקשר הזה ואולי בכלל. נראה לי שכל הקריאות חוצות-המגזרים והשימוש ב"אזרח" על הטיותיו הלשוניות ומיניו השונים מראה על איזה שינוי פרדיגמטי. הצדק מתחיל לקבל צורה.

  6. יניב Says:

    חזק, מדויק, מרגש.

  7. Mati Shemoelof Says:

    ועד עכשיו לא שמעתי שינוי מהקול הקורא של הלקסיקון ביחס למדיניות תשלומים שאינה קיימת. כך האקדמיה רוצה את הרעיונות שלנו, בכדי להתחדש אבל בעצם מצפים מאיתנו להיות כותבים מופרטים. אני לא כותב בלי תשלום. תודה.

  8. רני Says:

    טפילת על מברברת. משחקת בכאילו. חסרת כל תוקף וכל משמעות חברתית. חסרת השפעה ולו בקלים שבנושאים. חיקוי של חיקוי של חיקוי ללא מקור. מה היא ומי שקרובים אליה יצרו ובנו והקימו לעומת דוד בן גוריון וחבורתו שבנו מקלט אמת ושקמו עם רצוח ואומלל נרדף ונרצח בכל אתר ואתר. היכן הבן גוריון הערבי? הפלשתיני? המוסלמי? בתחילת מלחמת העמים 1936 בארץ ישראל ובספרד נלחמו יהודים נגד הפשיזם הגזעני רצחני ערבי עם נשק ביד. בחניתה ובגוודלחארה. במלחמה עצמה, מנהיגי הפלסטינים: חג' אמין, קאוקג'י, חסאן סלמה ועוד נלחמו כתף אל כתף עם כוחות הרשע והשחור הפשיזם והנאציזם. דב"ג נלחם בצד המושיע המשחרר. אח"כ ב 1948 מי שלחמו כתף אל כתף עם כוחות השחור המשיכו בכוונתם להשמיד את היהודים שנותרו וחזרו לשקם את עצמאותם בארץ מולדתם. הרוצחים בעזרת כוחות השחור המוסלמים ערביים ומתנדבים פשיסטים המשיכו במזימה הפשיסטית נאצית, פלשו בניגוד לחוק בניגוד להחלטות האו"ם במטרה להשמיד את היהודים. לא הושקע ולו אלפית ואט בנסיון לבנות מדינה פלסטינית. המטרה הנהיליסטית, הפשיסטית הג'הדיסטית לא הייתה לבנות מדינה לעם פלשתין בכלל לא. המטרה הייתה להמשיך את הרצח האירופאי כאן במזה"ת.
    הרוצחים נחלו כשלון מחפיר. כפי שהיטלר, מוסוליני וטוג'ו הביאו אסון על גרמניה, איטליה, יפן כך מנהיגים רוצחים חלאות אדם הביאו אסון על העם הערבי פלסטיני.
    אם טפילי גילמן יחיו אלף שנים הם לא יתרמו מה שתרמו בוני מדינת ישראל ביום, גם למיעוט האומלל הערבי פלסטיני בישראל. מצב הדרוזים ברמת הגולן, האזרחים הסוריים הכי בריאים, שלווים, בטוחים, רענניים, בעולם כולו; הנו דוגמה למה שישראל יכולה לעשות עבור מי שרוצים לחיות ולתת לחיות ולא חיים את טירוף השהידיות הרצחני שהוא שהביא לאסון הנכבה. אין נכבה לדרוזים ולצרקסים ותחשבו מדוע?
    הגברת המתגנדרת בקלישאות אקדמאיות עבשות לא יצרה שום קונספט, שום מחשבה, שום רעיון רק העתיקה שפצה ונפנפה – שופני יא נאש גם אני עשוקה. מי שחיה בחבית דבש וחמאה כל חייה האקדמיים' רק התחזתה לעשוקה בכדי לשחק את משחק העשוקים הבין לאומי המגלגל מיליוני דולרים ומפרנס אלפי צבועים כמותה. בושה וחרפה.

  9. רתם Says:

    יפה. חד פעמי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: