אל תחתום

by

איתמר מן

כתב האישום של אורי בלאו עוד לא הוגש, אבל כבר די ברור שבתיק הזה עולה דילמה עתיקת יומין. לפני כמה ימים בלבד, בשחזור המשפט שנערך לסוקרטס באתונה, זוכה הפילוסוף על חודו של קול. ההשוואה לאתונאי אולי נראית קצת קיצונית, אבל בתיאטרון של הפוליטיקה הישראלית יש עכשיו עיתונאי שעומד מול כוס תרעלה.

עם ההחלטה להגיש כתב אישום, נאשם בתיק פלילי עומד בדרך כלל מול שני תהליכים מקבילים. באחד, שאמור להיות ציבורי, מתנהל משפט שמטרתו בירור האשמה מעבר לספק סביר (במקרה הזה מדובר בעבירת ריגול חמור שגזר דינה המקסימלי הוא שבע שנים). בשני, המתנהל מאחורי דלתיים סגורות, עומדים הסנגורים והפרקליטות על המקח כדי להגיע להסדר טיעון. כאן המטרה היא להביא את הנאשם להודות במשהו, בתמורה לפיתוי שמחזיקה הפרקליטות והוא הקלה בעונש (וכבר עמד היסטוריון חשוב על כך שמקורו של הסדר הטיעון בפרקטיקות עינויים שהיו נוהגות במשפט האנגלי).

כמו במקרה של ענת קם, גם במקרה של בלאו יש למדינה ולנאשם כאחד אינטרסים מובנים לגמור את העניין בהסדר. הסדר טיעון יגן על בלאו מפני עונש מאסר, ואולי אף יאפשר לו להמשיך לעבוד. מצד אחר, המדינה תוכל לחסוך את ניהולו של משפט די מורכב, ותשלח אזהרה רועמת לתקשורת פן תרשה לעצמה לפשפש עמוק מידי במסמכים לא לה.

גם אם ירצו עורכי הדין של בלאו לנהל משפט ולנאום עד מחרתיים על חופש העיתונות, חופש הביטוי, הדמוקרטיה, הם לא יוכלו לעשות את זה אם יוצע לבלאו הסדר שהוא יעדיף. המחויבות האתית שלהם היא לממש את האינטרסים שלו – גם כשאלו אינם בטובתה של החברה. במצב כזה, השיקולים הציבוריים נתונים על כתפיו של בלאו באופן אישי. אי אפשר לקחת ממנו את מה שכבר עשה למעננו. אבל ברור גם שאם יבחר לא לנהל משפט, הוא יאפשר ליהודה וינשטיין להמשיך וליצוק בטון אל חרירי המנעול — אלה שדרכם אנו אמורים לראות מה מעוללת בשמנו המדינה, ולא רק בשטחים.

אפשר כמובן לומר שזה לא משנה אם בלאו ינהל משפט או לא. שהנזק כבר נגרם, בין היתר עם הרשעתה של ענת קם (בהסדר טיעון). לפי גרסה זו, כתב האישום נגד קם נולד בחטא: מערכת משפט המגנה על חופש הביטוי לא תובעת את מי שחושפת מידע במטרה למנוע פשעי מלחמה. אבל התפקיד של בלאו כעיתונאי בכל זאת יוצר הבדל ענק בין התיק שלו לבין התיק של קם החיילת.

אפשר אפילו לחשוב שאם יורשע בלאו בהכרעת דין מנומקת, הנזק שייגרם לחופש העיתונות יהיה גדול מהנזק שבהרשעה מוסכמת (שאינה הופכת לתקדים): טוב הסדר טיעון עלוב, מפסק דין גרוע.

אבל הטיעונים האלה אינם משכנעים. כל הסימנים מראים שבלאו לא עבר שום עבירה, ואין נוסח של הסדר טיעון עליו יוכל לחתום. זה נשמע נורא ולא נעים להגיד, אבל וינשטיין הצליח לרקוח כאן את הסצינה הדרמטית ביותר שהמשפט יודע לייצר: או שהנאשם מקריב את האמת, או שהוא מקריב את עצמו.

החלטה לנהל משפט עם קו הגנה המתבסס על חופש העיתונות, במקום להגיע להסדר טיעון, היא די התאבדותית. תיקים פליליים כמעט תמיד מסתיימים בהרשעה, והסיכויים ששופט יאזור אומץ מול הממשלה הם קטנים – במיוחד בימים אלה. ועדיין, הפיתוי לא לחתום הוא גדול. אולי גדול יותר מכל פיתוי של הקלה בעונש שיכולה הפרקליטות להציע. לא כל יום יש הזדמנות כזו.

*

דימוי: אונורה דומיה, "שני עורכי דין משוחחים". 


תגים: , , , , , ,

7 תגובות to “אל תחתום”

  1. יואב Says:

    במדינת ישראל אין עיתונות חופשית, ומעולם לא היתה. העיתונות שנים רבות שיתפה פעולה עם היעדר החופש, ובפרשה הנדונה אף חגגה (במקרה הרע) או העלימה עין ושיתפה פעולה בחוסר חשר (במקרה הטוב) עם העמדתה של קם לדין באשמת ריגול. לאחר שלא נעמדה על רגליה האחוריות להגן על קם, אין להתפלא שגם העיתונאי, שמעשהו ממש לא שונה מהותית מזה של קם, מואשם אף הוא בריגול. ויינשטיין והמדינה מגישים לנו מחזה מוסר, שאף אחת מתוצאותיו לא תהיה חביבה עליי (אם כי כמובן שזוהי שבה יורשע בלאו עדיפה עליי פחות).

    לו הייתה בישראל תקשורת ראויה לשמה היא לא הייתה משתפת פעולה עם הצנזורה הצבאית הפועלת מכוח תקנות לשעת חירום – מוסד שלא קיים בשום מקום בעולם החופשי. פרשת קם-בלאו היא הזדמנות לאמצעי התקשורת להגיב ולקבוע כללי משחק חדשים, בהם לעיתונות יש חופש אמיתי.

  2. מרטין Says:

    ניטפוק מהיר: היה שיוויון 5 מול 5 ועל פי החוק האתונאי, במקרה של שיוויון יש זיכוי. תרגיש חופשי למחק את ההודעה שלי

  3. מרטין Says:

    תרשו לי לשתף אתכם בפוסט שכתבתי בנושא:

    הירהורים ברגע: שוב משקרים לנו

    העיתונאי אורי בלאו (ההוא עם המסמכים הסודיים שקיבל מענת קם) יועמד לדין.

    תשמעו סיפור מצחיק. האלוף שמלשכתו נלקחו המסמכים היה ממונה על פרוייקט צי"ד (צבא יבשה דיגיטלי), והאלוף הדיגיטלי שלנו לא יכול לקרוא מסמכים ב-PDF אז הוא ביקש מענת קם שתדפיס לו אתם על נייר. זאת הייתה הפירצה.

    מידור ביטחוני? לא צריך. ענת קם עברה סיווג ביטחוני? לא צריך. תוכנת מחשב שמתריאה? לא צריך. סיסמה להגנת המסמסכים? לא צריך. על המחשב האישי שלכם אתם שומרים טוב יותר וצה"ל פשוט לא רצה להתפדח.

    אז אתם לא יודעים על הנסיבות (ועכשיו אתם יודעים) אבל הכי חשוב לדפוק את בלאו. מי שבאמת חשוב לו ביטחון המדינה לא רואה את בלאו אלא את הכשלים בצה"ל. תיקנו אותם? יש מידור טוב יותר? משהו? לעולם לא נדע כי אתם לא מתמקדים בצה"ל הקדוש שלעולם לא טועה למרות שהוא מורכב מישראלים בדיוק כמוכם.

    מה קורה כשלא מתמקדים על צה"ל? נכון ילדים. מכתב ממגד"ים.

    השאלה שלי פשוטה: למי שילמו הרבה כסף לשמור על המסמכים? נכון. אלוף בצה"ל. מי כשל בשמירה על המסמכים? נכון. אלוף בצה"ל. את מי צריך להעניש, את זה שמתפקידו לשמור ומקבל על זה משכורת מכם או את זה שמקבל משכורת פרטית לחשוף מסמכים?

    אז צה"ל מנצל את הילתו הביטחונית כדי לדפוק עיתונאי. האלוף נענש? מה פתאום. הוא קדוש ביטחוני.

    עכשיו ממשיכים למכור לכם לוקשים. "עבר על החוק ועיתונאים הם לא מעל החוק", "לא עמד בסיכום עם השב"כ", "סיכן את ביטחון המדינה". במצב רגיל הייתם ישר מזהים את השחיתות השלטונית. אם משרד הפנים היה מאשים את העיתונאי בהחזקת מסמכים סודיים של משרד הפנים מה הייתם אומרים? שה-"סודיות" של מסמכי משרד הפנים נועדה להסתיר שחיתויות. אבל מסמכים של צה"ל? קדושים! קדושים!

    אח"כ אתם מתפלאים שהממשלה דופקת אתכם? היא רואה שקל לשקר לכם והיא ממשיכה לעשות זאת. למה שתתחיל לומר אמת אם האזרחים עצמם מעודדים את השקרים שלה?

    ותמשיכו לקטר על הממשלה. ולדרוש שבלאו יילך לכלא. ככה תהיה לנו מדינה טובה יותר ויגיע השינוי המיוחל. על זה נאמר "פחחחחחחחח".

  4. Eyal Says:

    מסכים עם יואב: מדובר בדפוס, לא ביוצא מן הכלל. ובכל המקרים הקודמים, כמו גם במקרה הזה ההשתקה באמתלה של "מסמך סודי" מיועדת לטייח כשלים ושערוריות, לא ענייני ביטחון! נזכיר גם שכשהפרשה התפוצצה אסור היה לכתוב עליה בכלל, ויכול מאוד להיות שלא היינו יודעים על זה בכלל עד היום, או שיש שערוריות אחרות שאנחנו עדיין לא יודעים על קיומן, ואולי לא נדע לעולם.

    מסכים גם עם הכותב שמדובר במסר לעיתונאים האחרים. כך כותבים על בלאו ארגון העיתונות העולמי: http://www.freemedia.at/home/singleview/article/israeli-journalist-to-be-charged-with-possession-of-classified-military-documents.html

    אכן, הסדרי הטיעון הפכו שיטה בכל האישומים על "ריגול"-לכאורה, ובמציאות אין מאחוריהם למעשה כלום, אבל זה מאפשר ללחוץ על הנאשמים מסיבות שונות (נזכיר לא רק את קם, אלא גם את פחימה ומח'ול לפחות).

    אבל אולי הכי חשוב זה, שמעבר לעניין ה"אל-תחתום כי זה עניין עקרוני" אני מקווה שאילו הייתי עומד במקומו של בלאו, הייתי ממש מנהל את זה כמאבק ציבורי. כלומר, לא כמי שכפוף לחוקי השב"כ, אלא כמי שפונה לציבור הרחב כדי ולעמיתיו, כדי להסביר ולהיאבק על העניין כסוגיה דמוקרטית ולא כהאשמה אישית, שזה מה שמנסים לעשות מזה. הייתי מתנער מההסכמים עם השב"כ (ואולי גם עם העיתון) והייתי שובר את השתיקה, ומתייחס לזה כאל סוגייה ציבורית. הוא הרי מאוד מהר לא יהיה לבדו בעניין, והוא ימצא תומכים מימין ומשמאל. אולי ראוי במצב כזה לכנס מסיבת עיתונאים (ויש לשער שהעיתונות לפחות תסקר את העניין, גם אם קשה לדעת כמה אוהד זה יהיה, כי הם פחדנים), ושם הייתי מציג מקרים דומים מהעבר, ומסביר איך זה לא עניין של ימין ושמאל, ובוודאי לא שאלה ביטחונית, אלא סוגיה של דמוקרטיה ותקשורת חופשית. הרי בלי שנדע על הכשלים והשחיתויות, לעולם לא נוכל לתבוע לתקנם.

  5. איתמר Says:

    אייל – תודה על ההערות והתוספות הטובות.

  6. בנציהו Says:

    יש סיכוי שמישהו מכל המגיבים שמעליי לא בקיא בעובדות ולא מבין במה בדיוק נאשם המלאך אורי בלאו ? סביר להניח שכן. אילו היו יודעים את העובדות, ולא סתם קופצים וזועקים כדי להגן על מישהו "מהמחנה שלהם", היו מבינים שאורי בלאו לא חשף דבר שקרוב אפילו לפשעי מלחמה, יחד עם העובדה ש-95% מהמסמכים שהיו ברשותו אינם קשורים כלל לנושא.

  7. עמית Says:

    הטענה של בלאו הייתה שהמסמכים חשפו הפרה של הוראות בג"צ, טענה שבג"צ עצמו דחה בפירוש בעתירה שהוגשה אליו. עדויות פלסטיניות אומרות שאותם מבוקשים שבהם עסקינן נהרגו תוך קרב יריות עם חיילי צה"ל ואחרי שהם השליכו עליהם מטעני נפץ. אז נכון שאנחנו בבמה פילוסופית, אבל בכל זאת גם העובדות של הפרשה לא יזיקו.

    וכמובן, שגם העובדות הנ"ל הן שוליות. הרי ענת קם גנבה, ואורי בלאו החזיק, אלפי מסמכים סודיים, בעוד שכל מה שקשור לפרשיה הזו הופיע על 2 מסמכים בלבד. כמעט כל המסמכים כלל לא קשורים לענייני מוסר, אך כן מהווים מידע בעל ערך צבאי שגניבתם ואחזקתם מהווה עבירה (דיי חמורה) על החוק.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: